ספר מעולפת ספירים
אות ז:
הורדה וגישה לכלי בינה מלאכותית
אות ז: ובספר במדבר דף ר"מ ע"ב רמ"א ע"א, כתב טעם הקרבן, אמר רבי שמעון בר יוחאי ז"ל, שיש בכסא ד' פנים. פני שור, פני נשר, פני אריה, פני אדם, וכל אחד נותן כח בעולם השפל למינו, פני שור ממנו נמשך כח לכל מין בהמה שבעולם, ולפי שמהם יצא זה הכח, לפיכך אותם השרים והממונים המתפשטים מפני שור שבכסא, מתקרבים ליסוד שלהם ונהנים מאותו יסוד, ולכך הם נהנים מקרבן בהמה טהורה, לפי שהוא דבר מתפשט מכחם, כשם שיש נחת רוח להקדוש ברוך הוא, שנהנה לקבל רוח הצדיק לפי שהם מיסודו, כך נחת רוח לאלו ליהנות מיסודם. ויש עוד במרכבה פני נשר, והוא נותן כח לכל מיני העוף, לכן הוא נהנה בקרבן העוף ומקבלו, לפי שהוא נהנה להדבק במינו. פני אדם יש במרכבה, וזהו עיקר הקרבן שאדם מקריב דמו וחלבו לה', והקדוש ברוך הוא מקבל רצונו (ויקרא א,ט) ריח ניחוח לה' שאמר ונעשה רצונו, פני אריה יש במרכבה, הרי אמרו כי כשישראל זכאים היו רואים כדמות ארי
על המזבח: יום שלשה עשר מעלת התפלה: אות א: מעלת תפלת אבות, כתב בספר בראשית דף רכ"ה ע"ב, ג' פעמים בכל יום יורד רוח אחד במערת המכפלה ויושב בקברי אבות, ועומדים על עמדם ומתפללים על בניהם: אות ב: כתב עוד שם בדף רכ"ה ע"ב, סוד שגלה רב המנונא סבא, כי הראו לו שיותר מועילה תפלת רחל, בכל זמן שהעולם צריך, יותר מהאבות:
אות ג: וכתב בספר שמות דף ט"ז ע"ב, סוד שאם לא מתפללים המתים על החיים, לא היו מתקיימים החיים אפילו שעה אחת: ובספר שמות דף קמ"א ע"ב כתב, כי כשהולכים לבית הקברות על המתים, שם הם נמצאים ושם היא הנפש ושומעת בצער החיים והיא מודיעה הדבר לרוח, ואז הרוח מודיע הדבר לנשמה והנשמה הולכת ומעוררת לאבות העולם:
אות ד: וכתב בספר ויקרא דף ע"א ע"א, אמר כי כשהעולם בצער והולכים להתפלל על הקברות, אמר ר' אבא, לא ילכו שם בלא ג' תעניות, ור' יוסי אמר אפילו בתענית אחד, ובלבד שיהא העולם בצער. והביא מעשה, שהמתים מזדעזעים כשמוליכין שם ספר תורה ויש שם פסול או חסר או יתיר:
אות ה: עוד שם בספר ויקרא דף ע"א ע"ב, נתן טעם, למה אנו הולכים להתפלל על המתים כשיש שום צער, והא כתיב (דברים יח,יא) ודורש אל המתים, והשיב [ודורש] אל המתים, דוקא שהולך האדם אל הגוים עובדי עבודה זרה שלעולם נקראים מתים אפילו בחייהם, אבל ישראל ואותם הצדיקים, עליהם אמר שלמה ע"ה (קהלת ד,ב) ושבח אני את המתים שכבר מתו, כלומר שבזמן שכבר מתו ועכשיו הם חיים בגן עדן, ועוד כי שאר האומות כשהולכים על המתים הולכים בכשופים אבל ישראל הולכים אצל מתיהם בתשובה ותענית, וכונתם שנשמות המתים יתפללו להשם יתברך עליהם והקדוש ברוך הוא חס עליהם:
אות ו: וכתב בספר בראשית דף רל"ד ע"א, כי תפלת הרבים יש לה מעלה, וזה שאמר (תהלים קב,יח) פנה אל תפלת הערער, כי תפלת היחיד הקדוש ברוך הוא מפשפש בה לדעת זה היחיד המתפלל מה טיבו ומה מעשיו, וזהו פנה, לכך צריך האדם לעולם להתפלל עם הרבים, לפי שלא בזה את תפלתם ואינו מפשפש וחוקר אחריהם:
אות ז: עוד בספר בראשית דף כ"ג ע"ב, טעם שאנו אומרים (תהלים עח,לח) והוא רחום, לפי שכמה מלאכי חבלה רודפים אחר תפלת האדם להדיחה, ולכך אנו אומרים והוא רחום יכפר עון, כנגד ס"מ, ולא ישחית, כנגד משחית, והרבה להשיב אפו, כנגד אף, ולא יעיר כל חמתו, כנגד חמה:
אות ח: עוד בספר בראשית דף כ"ג ע"ב, תפלת העני משובחת שמאחרת כל התפלות מלפניה, שנאמר (תהלים קב,א) תפלה לעני כי יעטוף, לשון איחור. ובזה פירש כי תפלת ערבית נקראת תפלת עני וזהו תפלת ערבית רשות, שיעקב תקן אותה בעד כל ישראל שהם בגלות ברשות האומות, ולפי זה תפלת ערבית חשובה מכל התפלות:
אות ט: ובספר שמות דף פ"ו ע"ב, כתב, תפלת העני משובחת מכל התפלות, שהיא עולה עד כסא הכבוד והקדוש ברוך הוא משתבח בתפלת העני, וכל מי שמנזף בעני כמנזף חס ושלום בשכינה: אות י: ובספר במדבר דף קצ"ה ע"א, כתב, סוד תפלת העני שמקובלת יותר מכלן ותכף נענה, לפי שהעני מתוך צרה מטיח דברים כלפי מעלה חס ושלום, והקדוש ברוך הוא תכף עונהו, וזהו תפלה לעני, כי יתעטף אין כתיב כאן אלא יעטוף, שמאחר תפלות אחרות ואינם נכנסות לפני ה' יתברך עד שיכנס תפלת העני, והקדוש ברוך הוא בעצמו מקבל תפלת העני ואין נזקק לה שום שר:
אות יא: ובספר בראשית דף ר"ט ע"ב ר"י ע"א, כתב, סוד שהמתפלל צריך שתהא תפלתו בלחש, לפי שהתפלה הנשמעת אינה הקול [ה]יוצא מהאדם רק הוא קול אחר שיוצא מן אותו קול, וסימן (בראשית מה,טז) והקל נשמע חסר וי"ו, רמז, כי כשהתפלה בלחש וקול האדם לא ישמע אז מקובלת:
אות יב: וכתב בספר דברים דף ר"ס ע"ב, בענין התפלה, סוד שנמצא בספר רב המנונא, מי שאינו משפיל עיניו למטה בעת התפלה, מקדים עליו מלאך המות, וכשתצא נשמתו לא יסתכל בהוד השכינה לפי שזלזל בשכינה שהיא כנגדו, שנאמר (תהלים טז,ח) שויתי ה' לנגדי, והוא מביט בה:
אות יג: וכתב בספר שמות דף נ"ז ע"א, כל המתפלל ואינו מתכוין בתפלתו לתועלת העולם שיתברכו בו עליונים ותחתונים, דוחין תפלתו לחוץ, והוכיחו, מדכתיב (ישעיה א,יב) כי תבאו ליראות פני, ולא כתיב לראות, לרמוז פועל יוצא לשני: אות יד: וכתב בספר במדבר דף קצ"ה ע"א, במעלת התפלה, אמרו, כי דוד ע"ה שם נפשו בשעת התפלה בד' דרכים, האחד כמו העני, וזהו (תהלים קב,א) תפלה לעני, וכמו העבדים, (תהלים פו,ב) הושע עבדך, וכמו החסידים, (תהלים פו,ב) שמרה נפשי כי חסיד אני, וכמו אותם המוסרים עצמם על קדושת שמו. אמר רבי שמעון בר יוחאי, הרמותי ידי אל ה', כי מי שמתפלל ומתכוין באלו הד' דברים בכל יום, אין תפלתו חוזרת ריקם. בתחלה ישים עצמו כעבד, וזהו כשאומר הזמירות, ואחר כך יעשה עצמו כאותם שמוסרים עצמם, וזהו בשעה שאומר שמע ישראל, וכשאומר אמת ויציב, יעשה עצמו כעני הדופק פתחי מרום, וכשאומר שומע תפלה, ישים עצמו
בכלל החסידים, שכבר התפלל על הצדיקים ועל החסידים, ובשעת שומע תפלה ישוב בתשובה ויפרט חטאיו, כי באותה שעה ימינו פשוטה לקבל שבים, ואחר כך יוצא קול אחד ואומר לו (ישעיה מט,ג) עבדי אתה: יום ארבעה עשר אות טו: כתב בספר שמות דף קנ"ג ע"ב, אמר רבי חזקיה, טעם שהשכור יכול לברך ואין יכול להתפלל, לפי שהתפלה עולה לעולם העליון מאד שאין שם אכילה ושתיה, אמנם הברכה היא עולה למדור התחתון, מקום שיש בו אכילה ושתיה, שמשם יוצא שפע שבע רצון:
אות טז: וכתב שם בדף ר"א ע"א וע"ב, ממשלת היום וממשלת הלילה הם ממונים ביום, [ואלו ממונים בלילה], אלו שולטים ביום ואלו שולטים בלילה, וכשהאור יוצא, כרוז יוצא הכינו עצמכם ממשלת היום, ובאותה שעה שהכרוז יוצא, כל אחד עומד על משמרתו שנפקד עליו, לכן צריך האדם שיזהר בתפלתו שתהא בכונה, לפי שהממונים השולטים על האויר לוקחים הדברים, ויש ממונה אחד לצד מזרח שמצפה למה שהאדם מוציא מפיו, ואם היא בכונה נושקין אותה לצד דרום. יש ממונה אחר שולט באויר והוא ממונה על כל מי שיש לו צרה ומתפלל עליה מתוך שברון הלב ונמיכת רוח, ואם אותו הדבר בכונה, הממונה נוטלה ונושקה ואומר לה, הקדוש ברוך הוא ירחם עליך ומעלה אותה לפניו יתברך. לצד צפון יש ממונה אחר שולט באויר, והוא ממונה על אותם שמתפללים, כדי להכניע צריהם, ואם הוא בכונה נושקה ואומר, הקדוש ברוך הוא יפילם לפניך:
אות יז: וכתבו בספר שמות דף קכ"ט ע"א, אמר, כשישראל מסיימים שים שלום, כרוז יוצא למעלה ואומר, מי הוא האיש שזוכה ועושה נשמות חדשות למטה, שמזכה את הרבים שישובו בתשובה, אז הם מזומנים שני עדים מאותם שהם (זכריה ד,י) עיני ה' משוטטים בכל הארץ, ואומרים אנו מעידים על פלוני בן פלוני שעושה כך, אשרי חלקו שבעבורו יזכה אביו לטובה, באותה שעה הוא מוכן ממונה אחד שהוא גזבר על צורות הצדיקים, ואותו ממונה מביא צורת זה הצדיק המזכה את הרבים, ומשים אותה לפני ה' יתברך, מיד הקדוש ברוך הוא רומז לד' מחנות מלאכים ונוטלים אותה צורה של אותו צדיק והולכים עמה ומראים לה ע' עולמות שיש לו בפני עצמו, ואם היו יודעים בני אדם מה מעלת הרודף אחר הרשע להחזירו בתשובה, היה רודף אחריו כרודף אחר חייו, העני הוא מזכה לבני האדם בעושר ובשלמות אחד, אבל זה מזכהו יותר לפי שגורם לצד אחר של אלהים אחרים שלא ישלוט, וגורם להקדוש ברוך הוא
שיתעלה על כסא כבודו, וגורם לאותו הרשע שיזכה לנפש חדשה: אות יח: וכתב שם דף קכ"ט ע"א וע"ב, קדושה שאנו מקדישים בעמידה, אנו מזכירים שבח של מלאכי השרת, שעל ידי שאנו מקלסים אותם, מניחים אותנו להכנס לתוך הפתחים באהבה, ואין מעכבים בידינו. ואם תאמר, וכי רמאות יש חס ושלום כלפי מעלה, יש לומר כי המלאכים הם קדושים יותר ממנו והם נוטלים קדושה יותר, שאלולי שאנו נוטלים ומושכים עלינו קדושת אלו, לא היינו יכולים לקדש שם שמים ולהיות חברים עמהם, וכבודו יתברך לא היה משתלם למטה ומעלה אלא על ידי שאנו מתחברים כאחד עם מלאכי השרת ומשבחים אותם. מה שכן האמת, כדי שיהיו חברים עמנו בקדושה, ולכך קדושה זאת אנו אומרים אותה בלשון הקדש, כי כל דבר שבקדושה צריך לשון הקדש וצריך עשרה, אבל קדושת ובא לציון היא בתרגום שאפילו יחיד אומרה. ואם תאמר, אם כן הקדיש שהוא בעשרה למה סדרו אותו בתרגום, יש לומר, כי
טעם גדול בדבר שהוא עולה בכל הרוחות ומשבר כל הקליפות של צד אחר, ולכך אנו צריכים לומר בלשון אחר לשון ארמי, שהוא של אותו הצד ולענות אמן בכל כחנו, כדי לשבר כחם ולהוסיף כח בגבורה של מעלה, ולכך אנו אומרים אותו בלשון תרגום, לומר, כי צד אחר על כרחו שלא בטובתו ישתבר ויענה אמן, כי האל יתברך הוא השליט על כל::
אות יט: וכתב עוד בספר שמות דף ק"ל ע"א, תפלת ערבית הוא להגין עלינו מפחד בלילות מכמה צדדים, פחד של גיהנם, כי באותה שעה טורדים הרשעים בגיהנם ונותנים להם ענשם בלילה על חד תרין מהיום, וזהו טעם שאנו מקדימים לומר והוא רחום בערבית, אמנם בשבת שאין פחד גיהנם אין אנו צריכים לומר. ויש פחד בלילה של קטרוג הנשמה כשרוצה לעלות לפני ה' יתברך, ולכך אנו אומרים שומר את עמו ישראל. ויש פחד בלילה מכמה מזיקים, שיש להם רשות להזיק מי שיוצא מפתח ביתו, ולכך אנו מקדימים לומר ושמור צאתנו ובואנו:
אות כ: וכתב בספר שמות דף קל"ב ע"ב, הקדושה של עמידה שהיא בעשרה צריך בלשון הקדש, אבל קדושה דסדרא שהיא ביחיד, לכך היא בתרגום. וסימן לדבר, שנים מקרא ואחד תרגום, פירוש שנים שהם רבים צריך לשון הקדש, ובתרגום די אחד: אות כא: וכתב בספר דברים דף רצ"ד ע"א וע"ב, מעלת מי שמוציא בשפתיו התפלה, הקשה בפסוק (קהלת י,כ) כי עוף השמים יוליך את הקול, כי אחר שכתוב (מלכים ו,יב) בחדר משכבך מי יוליך הקול, ותירץ, כי כל מה שחושב האדם אינו עושה דבר אלא אם כן מוציאו בשפתיו והוא אינו מכוין בו, ואחר שמוציא הדבור אותה המלה בוקעת האויר והולכת ושטה בעולם ולוקחים אותה כמה בעלי כנפים, לכן מי שמתפלל צריך להוציא בשפתו:
אות כב: וכתב בספר דברים דף רפ"ו ע"א, מי שאינו רוצה לענות אמן, עליו נאמר (ירמיה ב,יג) אותי עזבו, ומה עונש יש להם לחצוב להם בורות מורידין אותו לגיהנם מדרגה אחר מדרגה, עד שמורידין אותו לאבדון, ואם עשה כראוי מעלין אותו מדרגה אחר מדרגה לאור באור פני מלך, ועליהם נאמר (תהלים לא,כד) אמונים נוצר ה':
אות כג: וכתב בספר שמות דף ר"ב ע"א, העמידה צריך בלחש, לפי שהמלאכים הממונים לקבל העמידה נקראים אזנים, ואם אותה התפלה נשמעת לאזני האדם אין שומעין לה למעלה, לכן צריך ליזהר: יום חמשה עשר אות כד: וכתב בספר שמות דף נ"ז ע"א, כשהאדם מרים ימינו למעלה בתפלה צריך לכוין באצבעו למעלה, כמו שכתוב (שמות יז,יא) והיה כאשר ירים משה ידו:
אות כה: וכתב בספר בראשית דף רמ"ט ע"א וע"ב, מעלת השליח צבור בפסוק (ישעיה י,ל) צהלי קולך בת גלים, רמז, כי כל המשבח לאל יתברך בקול, צריך שיהיה לו נעימות שיערב לאחרים קולו ואם לאו לא יקום, וראיה מהלוים דכתיב (במדבר ח,כה) ומבן חמשים שנה ישוב, שאז אין קול האדם ערב:
אות א: וכתב בספר שמות דף ר' ע"ב, כל המוסר נפשו לשמים בעת נפילת אפים, הקדוש ברוך הוא קורא על האדם הזה שלום למטה, כמו שכתוב (שופטים ו,כד) ויקרא לו י"י שלום, וכל ימיו קורים לו כך למעלה, ובשעה שנפטר מהעולם: אות ב: וכתב בספר דברים דף רפ"ה ע"ב, כל השומע ברכה ואינו עונה אמן, עליו הכתוב אומר, (שמואל-א ב,ל) ובוזי יקלו. וכשיוצא מן העולם מכריזים לפניו, סגרו לפניו שערי שמים ולא יכנס כמו שהוא לא פתח פיו לומר אמן, אוי לו אוי לנשמתו:
אות ג: וכתב בספר בראשית דף קכ"ב ע"ב, תוספתא, פתח ריש מתיבתא ואמר, מאן דפסק יתפסק, מאן דקצר יתקצר, מאן דקצר יתארך. פירוש מי שפוסק דברי תורה לדברים בטלים יפסק מן העולם, מאן דקצר שמקצר האמן ואינו אומרו בנחת, יתקצרו ימיו, מאן דקצר פירש מי שחוטף אלף של אחד שלא יהא נראה כאומר חס ושלום אי חד יאריכו ימיו:
אות ד: וכתב בספר במדבר דף ק"כ ע"ב קכ"א ע"א, טעם פסוק (תהלים כה,א) לדוד אליך י"י נפשי אשא שאומרים בנפילת אפים, וטעם למה באלפא ביתא זו אין בה אות וי"ו, ותירץ, כי הסוד הוא כי בשעת נפילת אפים יכוין האדם בדעתו כאלו מוסר נפשו למיתה ומוסרה ביד קונו, וזהו אליך ה' נפשי אשא. ויראה האדם את עצמו כאילו נפטר מן העולם, ובזה יתכפרו לו כל עונותיו, שיש עון שאינו מתכפר לאדם אלא במיתה, ולזה אין בו וי"ו שאות וי"ו היא מעץ החיים, וכאן בשעת נפילת אפים צריך האדם למסור נפשו ולהראות עצמו כאלו מת:
אות ה: וכתב בספר בראשית דף רכ"ט ע"ב ר"ל ע"א, (תהלים קמא,ב) תכון תפלתי קטורת לפניך משאת כפי מנחת ערב, אמר, שטעם קטרת בתפלת המנחה יותר מכל התפלות, לפי שהקטרת במקום שישנו יש שמחה בעולם ואינו מניח לשום מזיק להתגבר בעולם, וזהו שכתוב (משלי כז,ט) שמן וקטרת ישמח לב, ולזה הכהן הגדול כשהיה מקריב ומדליק הנרות, אז היה מקטיר (שמות ל,ז) בהטיבו את הנרות יקטירנה, לכך נתכון דוד ע"ה להזכיר הקטרת בתפלת המנחה, לפי שבעת המנחה מתגבר בעולם צד אחר, ולזה הזכירו לדחות כל החיצונים:
אות ו: וכתב עוד בספר בראשית דף קל"ב ע"ב, שיהא אדם זהיר הרבה בתפלת המנחה, לפי שבאותה שעה מתעורר הדין בעולם: מעלת השבת ותפלותיו: אות א: וכתב בספר שמות דף ר"ד ע"ב, סוד שנמצא בספר שלמה ע"ה בענין השבת, שכתוב וינפש, ודרשו ז"ל כיון ששבת וי אבדה נפש. והקשה, דוי הגוף מבעי ליה שיצאה ונאבדה ממנו הנפש יתרה, והשיב, כי סוד הדבר כי בכל אדם יש נפש וביום השבת מושכת עמה הנפש רוח קדושה ממעל, וכל יום השבת שהרוח נמצאת עם הנפש אז הנפש מתעלית הרבה בהיות הרוח עמה, ונקראת נפש יתירה, אבל כשיצא שבת ויצאה הרוח ממנו, אז הנפש אבדה אותו יתרון:
אות ב: עוד בספר שמות דף ר"ה ע"א, הקשה, שאיך אמרו לא יצא אדם יחידי לא בלילי שבתות ולא בלילי רביעיות, והרי אמרו, כי לכך אנו מתפללים בלילי שבת הפורס סוכת שלום עלינו, להבריח כל המקטרגים לנקבי תהום רבה. ותירץ, דמכל מקום אף על פי שאינם שולטים מתראים ליחיד:
אות ג: וכתב בספר במדבר דף רמ"ב ע"ב, רעיא מהימנא, כי לכל אדם מישראל יורדת בשבת נפש יתירה, כל אחד לפי מדרגתו אם הוא חסיד נותנים לו ממדת חסד, ואם גבור הכובש יצרו ממדת גבורה, ואם הוא איש תם ממדת אמת, ואם הוא חכם ממדת כתר: אות ד: וכתב בספר במדבר דף רמ"ג ע"ב, (שמות לא,טז) את השבת לדורותם חסר כתיב, שצריך שישמרו את השבת בדירתם שלא יצאו מרשות לרשות:
אות ה: כתב בספר בראשית דף רכ"ד ע"ב, בשני קשורים מתקשרת הנפש בראש חודש ושבת, בתחלה היא מתקשרת עם הרוח אשר בגן עדן של מטה, ומשם הולכת ומתקשרת עם הנשמה שהיא בצרור החיים והיא שבעה ונזונית משני צדדים, וזהו (ישעיה נח,יא) והשביע בצחצחות נפשך, ממש הנפש היא שבעה בשתי צחות של מעלה ומטה:
אות ו: וכתב בספר שמות דף פ"ח ע"ב, הטעם שאנו מתפללין במנחה שבת (תהלים סט,יד) ואני תפלתי, לפי שבימות החול לעת המנחה מדת הדין החזק שולט בעולם, אבל ביום השבת כל הדינים הם כפופים ואינם נעורים בעולם, וזהו עת רצון, שאף שהוא עת מנחה ביום השבת הוא עת רצון, ובזאת השעה נסתלק משה רבינו ע"ה, וכן כתוב דף קנ"ו ע"ב:
אות ז: וכתב שם טעם ג' פסוקי צדוק הדין שאנו אומרים במנחת שבת, כנגד משה רבינו ע"ה ויוסף עליו השלום ודוד ע"ה, בתחלה אנו אומרים צדקתך כנגד יוסף הצדיק ע"ה, כי בשעה שמת, כל השבטים נפלו בגלות, פתחו עליונים ואמרו (תהלים לו,ז) צדקתך כהררי אל. (תהלים קיט,קמב) צדקתך צדק לעולם כנגד דוד ע"ה, כי כשמת מחלוקת רבו בישראל, ועל זה אנו אומרים ותורתך אמת. (תהלים עא,יט) וצדקתך אלהים עד מרום, כנגד משה רבינו ע"ה, כי כשמת נאסף הכל תורה שבכתב ושבעל פה:
אות ח: וכתב בספר בראשית דף כ"ג ע"ב, בשבת פותחין ז' היכלות כנגד זה ז' קולות שאמר דוד על המים, וי"ח אזכרות שבהם שט הקדוש ברוך הוא בי"ח עולמות (תהלים סח,יח) ברכב אלהים רבותים אלפי שנאן, שהם י"ח רבוא עולמות: