Text downloads & AI access AI / raw text access: plain section HTML · section TXT · section Markdown · section JSON · all sections list · complete work TXT · complete work Markdown · all plain-text books · AI instructions
Use this for exact quotes / later sections / non-JS tools

Use the section links above for static crawlable text of this page. Complete-work downloads are listed when available.

More

🙏

ספר עץ הדעת טוב

דף נה ע"ב:

קטע 28 מתוך 113

הורדה וגישה לכלי בינה מלאכותית
1

דף נה ע"ב: ויחי יעקב בארץ מצרים וכו' י"ל למה חלק שני חיי יעקב לב' חלקים מה שחי במצרים ושאר ימי חייו ודי לו בשיכלול כל שנותיו יחד כמה היו, ב' כפל או' ויהי ימי יעקב וחזר ואמר שני חייו. ג' כי כיון שהקדים איך ויקרבו ימי ישראל למות וצוהו להוליכו ליקבר עם אבותיו למה לא השלים ענין מה שבירך את בני יוסף ושאר הסיפורים ועשה מהם פרשה אחרת בפני עצמה ויהי אחר הדברים וכו'. ד' למה הוזכרו פה ג' פעמים מלת אם נא מצאתי שים נא אל נא תקברני ובנא הראשון יספיק, ה' למה התחיל בלשון שלילה אל נא תקברני וחזר בלשון חיוב ושכבתי עם אבותי. ו' אחר שאמר שים נא ידך וכפרש"י והשבע לי למה חזר שנית ויאמר השבעה לי ואם הוא כי אז לא נשבע עד עתה תגדל הקושיא למה לא נשבע מן הפעם הראשונה. ז' מה הצעה היא זו מה שאמר אל שדי נראה וכו' אל מה שאמר אח"כ ועתה שני בניך וכו'. ח' מ"ש ומולדתך וכו' כי הם דברים בלתי הבנה. ע' או' ואני בבואי מפדן

2

וכו' כי הם סיפור ללא צורך. י' אומרו מי אלה היתכן כי בי"ז שנה שישב במצרים לא ראה אותה עד ששאל מי אלה ואם מפני שעיניו כבדו מזוקן איך אמר וירא ישראל וכו'. י"א מה צורך להניחם תחלה בין ברכיו וחזר להוציאם ולסדרם. י"ב למה שכל את ידיו. י"ג איך עלה בדעת יוסף להסיר יד אביו וכו' שלא מדעתו. י"ד למה פרשה זו סתומה: והביאור נודע כי אין נק' חיי האדם אלא חיי שלוה ולא חיי צער ואמנם ראינו כי ימי חיי יעקב הנק' חיים שהם חיי שלוה לא הי' רק י"ז שנים שישב במצרים וז"ש ויחי יטקב ימים הנק' חיים גמורים של שלוה בארץ מצרים י"ז שנה כי שאר ימיו בשאר ארצות חיי צער ויסורין קשים היו לו ולא היו ראוי לזוכרם במספר ימיו ועכ"ז להיותו יעקב הצדיק ראוי למנות כל שנותיו אפי' שהם של צער ולכלול כולם יחד כאילו כולם היו חיי שלוה וז"ש ויהי ימי יעקב ר"ל כל ימיו כולם אפי' של צער הי' ימי חייו ממש ולהורות זה לא אמר

3

ויהיו אלא ויהי להגדיל ענין הייחוד כי כולם נחשבים חיים אחדים של שלוה, והסיבה היא כי הלא הוא יעקב ולזה חזר שנית להזכיר שם יעקב והענין כי צדיק גמור כמוהו מדעתו היה מואס בחיי שלוה יבוחר בחיי צער לזכות חיי עוה"ב העקריים וכמ"ש ג' מתנות טובות נתנו ע"י יסורין תורה וא"י ועוה"ב וכיון שע"י חיי צער אלו זוכה חיי עוה"ב אמיתיים א"כ כל ימיו חיי שלוה היו: ויקרבו וכו' לפי שאמרנו שכחו של יעקב שכל ימיו היו חיי צער ויסורין כדי לקנות חיי עה"ב נמצא כי ימיו עצמם קנו מעלה וחשיבות וכמו שחיי העוה"ב יש בהם ממשות כך ימי יעקב קנו שלימות ממש ונוכל לומר בהם ויקרבו. או יראה כי הימים הראשונים הנז' שהם חיי העוה"ז אין בהם ממשות ולכן נק' חיי יעקב אבל ימי העוה"ב יש בהם ממשות ונק' ימי ישראל לשון שררה בעה"ב ולכן שינה את שמם וקראם ימי ישראל ואמר כי עתה קרבו ימי העוה"ב שיש בהם ממשות וגם נק' ימי ישראל כנז' והגיע זמן שלהם כדי למות וליפטר מן

4

ימי העוה"ז הנק' ימי יעקב ולהיותו צדיק גמור מואס בחיי עוה"ז כנז' לכן תיכף בראותו כי קרבו ימיו למות נתן אל לבו להקבר בקבורת אבותיו הצדיקים ולא המתין עד אשר יחלה על מטתו וגם לא המתין עד שאיזו יום יזדמן שיבא יוסף לביתו אלא שלח שליח אחריו וקראו כי כל מגמת פניו אינו חושש אלא אחר הפטירה כמנהג הצדיקים, ואמנם ענין הברכות לברך את יוסף ובניו ואת השבטים המתין עד יחלה ואז באו בניו לראותו ויברכם כי כן מנהג העולם וז"ש ויהי אחר הדברי' וכו', ורצה הכתוב לתת טעם למה קרא ליוסף מכל שאר בניו והנה היינו יכולין לומר שהטעם משום שהיה מלך והיה בידו סיפק לעשותו כמשז"נ ולכן הודיע הכתוב שאע"פ שהאמת כך הוא שאין כח ביד בניו לטשותו אלא ביד יוסף לבדו עכ"ז עיקר כוונתו היתה סיבה אחרת והיא כי בנו העיקרי אינו אלא יוסף וז"ש ויקרא לבנו ליוסף כלו' אעפ"י שהוא יוסף מלך הטע' העקרי להיותו בנו כמו שית'. והענין כי כל

5

עיקרו של יעקב לא הי' רוצה לישא אלא לרחל כדי שתלד ליוסף ולכן תיכף כשנולד אמר ויהי כאשר ילדה רחל את יוסף וכו' ועוד ראיה לזה כי הרי נטל הבכורה מן ראובן ונתנה ליוסף כנז' בדברי הימים. וא"ת והרי בסוף פרשה זו ציוה על הקבורה לכל בניו והתשובה כי בניו היו נשיאי' וכל א' יושב בביתו ועתה קרא ליוסף ולא ידעו בו אחיו מפני הקנאה באו' כי תמיד הוא אוהב ומחשבו יותר מכולן אך אח"כ בעת פטירתו שכולן היו מצויין אצלו הוכרח לצוות כולם יחד מפני השלום. ועוד כי אז הוצרך לצוות את כולם על סדר נשיאות מטתו כענין מסע דגלי מדבר כמשז"ל על ויעשו בניו לו כן כאשר צום וע"י כן הוכרח להגיד להם להיכן יוליכוהו להקבר. זהנה ג' מיני שאלות שאל לו הא' היא היותר עיקרית וכל כוונתו היא זאת וכנגדה חילה פניו בלשון נא שיקיימנה והיא הראשונה מכולן להיותה עיקר שאלותיו וז"ש אם נא מצאתי חן וכוונתו הוא על סיום דבריו ושכבתי עם אבותי וקברתני

6

בקבורתם. הב' היא שישבע לקיים השאלה כנז' כי אם לא ישבע אפשר שלא יניחהו פרעה וכמשז"ל על עלה וקבור את אביך כאשר השביעך וכן אבי השביעני לאמר וכנגד זה אמר חילוי שני בלשון נא שים נא תחת 'יריכי. הג' שאם גם ע"י שבועה לא יניחהו פרעה הנה על הפחות לא יקברהו במצרים לסיבות זכרו' רז"ל לפי שעתיד ללקות עפרה בכנים וכו' אמנם יוליכהו לארץ אחרת אף אם אינו מערת המכפלה עצמה וכנגד זה אמר חילוי שלישי בלשון נא אל נא תקברני במצרים כי קבורת מצרים רעה גדולה מכולן ולכן האריך בענינה בדברי תחנונים ועשית עמדי חסד ואמת אל נא תקברני במצרים כי זה מוכרח יותר מהשאלה הראשונה גם ירמוז כי שאלה זו אינה ע"י שבועה אלא דרך חסד בלבד ואמנם אם יוכל יעשה עמו השאלה הראשונה וז"א ושכבתי וכו', יראה אל תאמר לי כי לפי שעה אחר הפטירה תקברני במצרים ואחר זמן יהיה לי פנאי ואז אוליכך כי עדיין לא הגיע זמן עשר מכות אשר כנים א' מהן גם לא הגיע

7

זמן התחייה לשאין מתה חיים וגם כל זמן שאני חי ומלך לא אניחם שיעשוך ע"ז או אעשה ענין אחר והוא שאוליכך חוץ למצרים ואקברך שם לפי שעה ואח"כ אעלך. לז"א איני מבקש אלא שתיכף כאשר ושכבתי עם אבותי שהוא ענין הפטירה תיכף וקברתני בקבורתם ממש ולא במצרים או חוץ ממצרים אף אם הוא לפי שעה בלבד. אז ויאמר אנכי אעשה כדבריך כלו' בלי שינוי וגרעון כלל אנכי מעצמי אעשה אף אם לא תשביעני ולכן חזר ויאמר השבעה לי כי אע"פ שאתה בטוח על עצמך שתעשה אולי פרעה לא יניחך אז וישבע לו. או יראה כי תחלה השיב אנכי אעשה כדבריך כולם שהם כל ג' שאלותיך הנז' זלז"א כדבריך לשון רבים וגם ענין שאלת השבועה אעשה ואשבע ואח"כ אמר לו השבעה לי כלו' בתחלה לא שאלתי ממך שבועה אלא על שאלה הראשונה בלבד שהוא ושכבתי וכו' כנ"ל אבל אם גם על השבועה לא יניחך פרעה פוטר אני אותך מן השבועה ואז חוזר אני לחלות פניך בלי שבועה אל נא תקברני במצרים

8

ואין בזה שבועה רק משום ועשית עמדי חסד ואמת בלבד כנ"ל: ועתה שראיתי רצונך הטוב שאמרת אנכי אעשה כדבריך כלם ואפי' ענין אל נא תקברני במצרי' שאין בו שבועה עתה השבעה לי ע"ז שתקיים כל ג' שאלות ואפי' האחרונה אז וישבע לו לגמרי אפי' על אל נא תקברני במצרים ואז מרוב שמחתו בראותו אהבת יוסף כי הודה בתחלה לישבע על שאלה ראשונה והוסיף בשבח לישבע גם על האחרונה לכן וישתחו ישראל וכו' לתת הודאה אל הש"י על זה: ויהי אחר וכו' מצאנו ראינו ליעקב שינה עוד בין הבנים כי זולת הברכות שבירך לכל בניו בסוף הפרשה חזר ובירך לבני יוסף ברכה בפני עצמה כמו לשני בניו הגדולים וכמ"ש כראובן וכשמעון יהיה לי והרואה יאמר כי זה עשה יעקב כדי ליתן שוחד ליוסף על אשר נשבע לו לקבר עם אבותיו כנ"ל, ולכן השי"ת החפץ לצדיקים עושי רצונו האריך עוד ימיו וז"ש ויהי אחרי הדברי' האלה ונודע כי כל חרי הוא מופלג כי עבר זמן רב עד אשר ויאמר ליוסף הנה

9

אביך חולה ולא די אריכות הזמן כי גם לא קראו יעקב ליוסף אלא הוא בעצמו בא וגדולה מזו כי נתן השי"ת בלבו שיקח עמו שני בניו לשיברכם אביו וע"י כן כל רואיהם יכירו כי במקרה והזדמן אירע זה מן השי"ת וא"כ אינו מסיבת רצון יעקב עצמו רק. כי הקב"ה גלגל כל זה להיות יוסף עצמו וגם בניו טצמם ראויים לקבל הברכות ההם ברצונו ית'. ואמר ויקח וכו' לרמוז כי בכוונה לקחם כדי שיברכם גם הם כדרך שהוא מוכרח שיברכהו כמנהג העולם וז"ש עמו כדמיון עצמו. ולשלא יחשוב אביו כי ביד חזקה מביא ב' בניו עמו לשיברכם בכלל בניו מה שלא עשה לכל בני השבטים ואין זה כי אם שרוצה שוחד כדי שיעשה רצונו לקוברו עם אבותיו ולכן כאשר שלח השליח להגיד לו הזהירו שלא יאמר לו אלא בנך יוסף בא אליך הוא לבדו ולא סיפר לו מביאת בניו ואח"כ שכבר יראה אותם שם אולי מעצמו ירצה לברכם, אז ויתחזק ישראל כי ראה אהבת בניו החזקה כי עם היותו שליט על מצרים ואין לו פנאי

10

כלל על עסקי המלכות ובפרט כי הוא תח"י פרעה וגם כי בא מאליו שלא על קריאה כבתחלת הפרשה אז הכיר אהבתו את אביו וידע כי עתיד הוא לקיים צוואתו הראשונה לקוברו עם אבותיו ועד עתה היה הדבר רופף בידו ועתה נתחזק מהרפיון ההוא ושמח בלבו זאחר שקבל שמחת לבב נמשך גם אל חוזק הגוף וישב על המטה נמצא כי ויתחזק ישראל הוא חוזק אחר זולת המפורש בכתוב שהוא וישב על המטה: ויאמר יעקב וכו' כמו שנזהר יוסף שלא יחשדהו יעקב כי על מנת לקבל פרס הוא מתכוין גם יעקב נזהר בזה לפי שאם כך יהיה כדרך שוחד נותן לו ברכת בניו לא יחשיבם יוסף באו' כי כיון שאינם רק דרך שוחד ומעצמו הוא נותנם ולא כפי האמת בהסכמות בעל הברכות ית"ש ולזה קדם ואמר אל שדי וכו', יראה רצונו לברך את בניך ואל תחשוב כי מעצמי אני מברך דרך שוחד אלא הכל היא בהסכמתו ית' ולא עתה מחדש רק זה זמן רב וז"ש אל שדי נראה אלי בלוז וכו' ובזה תדע כי מה שאברך את בניך הם ברכות אמיתות מוסכמות מאתו ית' כמו

11

שית'. גם אפשר כי הנה אין נבואת חוצה לארץ חזקה כ"כ וכדאי לסמוך עלי' כנבואת א"י ולזה הודיעו כי הגם שעתה הוא מספר דברי' אלו לא באו אלי בנבואה פה במצרים רק בארץ כנען וגדולה מזו שהיתה בלוז אשר שם היה כל מראות הבטחותיו וכולן נתקיימו ואף זו תתקיים כיוצא בהם. ואו' ויברך אותם יראה נתכוין אל הנז' כי כמו ששם בלוז ויברך אותי בראשונה כשיצאתי מבאר שבע בירך אותי לבדי ונתקיים ואח"כ בבואי מבית לבן ויאמר אלי הנני מפרך וכו' שהוא ברכת שני בניך כמו שיתבאר א"כ כמו שנתקיימה ברכתי תתקיים ברכת בניך כנז'. או יראה כי או' ויברך אותי היא עצמה מה שאמר אח"כ ויאמר אלי הנני מפרך וכו' והכוונה היא לבל יאמר יוסף והרי גם שהקב"ה הבטיחך יבירכך אז כי קהל עמים הם שבט א' שעתיד ליחלק לשני שבטים כמו שפרש"י ומי יכריח שעלי דיבר זאולי על ראובן או שמעון הגדולי' דיבר והרי אין הבחירה הזאת בידך כי אה בידו ית', לז"א ויברך אותי

12

כלו' אילו הברכה לא היתה מסורה בידי היה מפרשה בפיו מי הוא השבט ההוא וכיון שסתם דבריו ולא עוד אלא שהברכה היתה אותי ולא את השבט כי כן אמר ונתתיך לקהל עמים ולא אמר זנתתי לבנך פלוני לקהל עמים זה יורה שהברכה אינה אלא אותי עצמי לשתהא מסורה בידי לברך למי שארצה וא"כ מעתה כלו' עתה שהדבר מסור בידי א"כ שני בניך וכו' לי הם וכאילו הם ואני ענין אחד זמה שבירך אותי הוא כאילו בירך אותם וז"ש לי הם וכיון שכן אין לך להסתפק אולי על ראובן ושמעון הגדולים דיבר אמנם אפרי' ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי. או יראה כי כיון שהברכה אותי היתה כמ"ש ויברך אותי כי כן אמר ונתתיך לקהל עמי' ונתתיך לך עצמך וא"כ ועתה כפי זה נמצא כי שני בניך אעפ"י שהם בניך הנולדים לך המה לי כאילו לי הם ונולדו לי לפי שאתה הוא בני ידידי גם בן זקונים זיו אקוניה דומה לי וכמו שביארנו על ויקרא לבנו ליוסף ואתה ואני כאחד חשובים כי אין א' מהם במדרגת

13

בני כ"א אתה כנז' ולהורות זה אמר בתחלה לי הם כי כיון שאני ואתה א' כבר הם לי מאז ואח"כ סיפר האמת כפי מה שהוא וז"ש אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיה לי מכאן ואילך אחר ברכתי זאת. והביא ראיה איך הוא לבדו בנו האמת כי הרי ואני בבואי מפדן מתה עלי רחל בסבתי כמשז"ל בעון נדרים אשתו של אדם מתה כי כן יעקב איחר נדרו ונענש באשתו העיקרית והיא רחל ולא מתה אשתו הראשונה לאה כי כיון שאינה אשתו אמיתית אין עונש אל האדם במיתתה וכיון שרחל אשתו העיקרית גם אתה בני העיקרי כי בן רחל אתה ולהורות כי ברכה זו מאז היתה מפיו ית' ואינו עתה מברכם מחדש רק מגיד לשעבר לכן לא ציוה להביא בניו לברכם עד תום הסיפור הזה. והגיד כי כוונתו לברכה עתה ברכה אחרת מעצמו וציוה להביאם והובאו לפניו עתה ולא ראם אלא עתה וז"ש וירא ישראל וכו' והנה אמר לו מי אלה וחשב יוסף כי היה רואה אותם אלא שלא ישרו בעיניו ולזה השיב בני הם וקדושים כמוני

14

אשר נתן לי אלהים בזה בקדושין וכתובה כמשז"ל. אז השיב לו כי על היותם רחוקים שאל מי אלה וכיון שכן קחם נא עוד עד שיתקרבו אלי ואז אברכם והטעם הוא כי ועיני ישראל כבדו מזוקן לא יוכל לראות ולהורות זה כאשר ויגש אותם ויחבק להם להורות כי לא מפני שלא ישרו בעיניו אמר מי אלה אח"כ ויוצא אותם וכו' כדי להשתחות לו בקירוב שלא יפסיק עמידתם בין ברכיו ולא יראה השתחויתו וכוונת ההשתחויה לשאול ממנו שיברכם מעצמו ברכה מחודשת כנז' ונתבייש לדבר בפיו רק דרך רמזים, וז"ש ויקח יוסף וכו' ויגש אליו ואז הבין יעקב כונתו ועשה כדבריו וז"ש וישלח ישראל וכו' ויברך את יוסף וכו' ויברכם וכו' כי כמו שזולת ברכת השי"ת הראשונה על בניו בירכו ברכה חדשה כן בירך את יוסף ברכה זולת הברכה שיברכהו עם אחיו בסוף הפרשה: ויקרא יעקב אל בניו וכו' יכול היה לצוות צוואתו בפני הכל או לצוות לכל בן ובן לבדו דבר הנוגע לו ואמנם עשה באופן שלישי לצוות לכל בניו בקיבוץ ושאיש זולתם לא יהיה שם

15

וז"ש ויקרא יעקב אל בניו כולם ביחד האמנם בניו לבדם היו ולא זולתם לא בנותיו ולא כלותיו ולא בני בניו ונתן להם טעם לזה ויאמר האספו ר"ל מה שאני מאספכם ביחד וגם מה שאין אני קורא לזולתכם הטעם הוא מפני שרצוני להגיד לכם דברי סתרים ונביאות את אשר יקרא אתכם באחרית הימים ולכן אין אני רוצה שישמעום רק אתם הראויים לשומעם ולסיבה זו ג"כ אספתי אתכם לפי שהם דברים רחוקים באחרית הימים וע"י היות הדברים מסורים לכולכם לא ישכחו מפי זרעכם וזה יזכיר לחבירו. והנה הגלות ימשכו עד האלף הששי שהוא היום האחרון של ששת ימי בראשית הרומזים לשתא אלפי שני הוי עלמא כנודע בסוד כי אלף שנים בעיניך וכו' לז"א באחרית הימי' ולכן תחלה אמר לכם כי לכם עצמיכם אגיד הדברים אבל הדברים אשר יקרא אינו לכם אלא אתכם ר"ל לזרעכם שהם באים מכחיכם בסוד תוספת ולא די זה כי גם בברכות אלו נרמזו כל הפרטים אם מה שיקרא את השבטים עצמן ומה שיקרא ביציאת

16

מצרים ובנתינת הארץ עד סוף האלף הששי כנז' בס' הזוהר ולז"א את אשר יקרא מלת את לשון ריבוי לרבות כל מיני הדברים שיקרא להם מאז עד סוף האלף הששי. ולהיות כל זה חכמה נפלאה ונבואה גדולה אמר לשון הגדה ואגיד לכם כנודע מסוד ויגד לך תעלומות חכמה. ואז ברצותו לגלות את הקץ נסתלקה ממנו השכינה עד אשר המליכו בניו וקבלו עול מלכות שמים ואמרו שמע ישראל וכו' כמשז"ל ואז חזרה השכינה לשרות עליו וע"כ חזר פעם אחרת לקבצם כמתחלה כי נפרדו וז"ש הקבצו ושמעו בני יעקב כי בקיבוץ השני הזה תשמעו מה שלא יכולתם לשמוע בפעם הראשון וזה היה בזכות כי שמעתם אל השי"ת הנק' ישראל סבא אשר הוא אביכם שבשמים באמת ולא אני ואמרתם שמע ישראל וכו' וז"ש ושמעו אל ישראל אביכם. ובזה יתורץ אמרו תחלה יעקב ואח"כ ישראל וגם אומ' אביכם אצל ישראל ולא אצל יעקב כי הודו שהש"י הוא אביהם ואלהיהם.כמ"ש שמע ישראל ד' אלקינו. גם יתורץ אומרו ב' פעמים האספו והקבצו

17

וכן ב' פעמי' ושמעו ושמעו. או יראה באופן אחר במה שנודע כי כל הסתר קץ האחרון הוא יען כי הגלות ההוא היה לסיבת שנאת חנם וגם לכן נעלם הק' ההוא וללבי גליתי כי יום נקם בלבי כמי שגם אתם עוברים על לא תשנא אחיך בלבביך וזה נרמז בר"ת "יקרא "אתכם "באחרית "הימים ר"ת איב"ה היא שנאת חנם אשר לסיבתה היה גלות האחרון שעליו נאמר ותשלך אמת ארצה יען כי איש ברעהו יהתלו ואמנם לא ידברו מרוב השנאת חנם ולכן נרמזו אותיות אמ"ת בס"ת יקרא" אתכם" באחרית" ולא נרמז בר"ת בסוד ותשלך אמת ארצה. וביאור התרופה למכה זו אשר היא התחברותם באהבה רבה וז"ש הקבצו והטעם שתשמעו לקולי ותתקבצו הוא כי הרי כולכם בני יעקב בני איש א' ולמה תהיה איבה ושנאה ביניכם אחר שכולכם בני איש א' והנה אם דברי אלה נאמרי' מדעתי אינו כ"כ הכרח לשתשמעום האמנם כל הדברים האלה הם נבואה מפי השכינה השורה עלינו עתה וראוי שתשמעום ותקבלם וז"ש ושמעו אל ישראל

18

אביכם ישראל סבא. גם ירמוז באופן אחר בזה הדרך השני והיא כי לשתי סיבות ראוי לכם לשמוע עצה זו להתקבץ באהבה רבה כי הרי כולכם אחים גמורים מכל הצדדים אם בבחינת הגוף