Text downloads & AI access AI / raw text access: plain section HTML · section TXT · section Markdown · section JSON · all sections list · complete work TXT · complete work Markdown · all plain-text books · AI instructions
Use this for exact quotes / later sections / non-JS tools

Use the section links above for static crawlable text of this page. Complete-work downloads are listed when available.

More

🙏

ספר חסד לאברהם

קטע 44

קטע 44 מתוך 49

הורדה וגישה לכלי בינה מלאכותית
1

מקום אשר תפיסתם גובר שם ובאותו החלק הוא מקום משכנם. וצריך עוד לדקדק ענין אחר בהם ובזה נ"ל שיתיישב ענין גדול מן הדרוש הזה, בגמרא איתא שתפש שלמה לאשמדאי והיה אסור בכלי זכוכית ושם המפורש חתום עליה, והנה אחר שהתירו הניח כנף א' בארץ וכנף א' בשמים והשליך את שלמה ק"ך פרסאות, האיך ישכיל השכל ויתיישב לו שדבר גדול כזה יהיה בתוך כלי קטן ויהיה מצומצם אל שיעור זה, ועוד הרי היה מפיל כתלים כדפירשו בגמרא, ואיך מחיצה קלה מזכוכית יכבשוהו, ועם היות שיהיה כח השם החתומה בפיו סוף סוף הדבר קשה מאד, ועוד כזה מצינו מכניסים מלך ושריו באשישה ושואלים וכו', כל זה ענין אחד ודרך אחד: והנה בזה יוכרח שהם מסוד התוהו שישנו במציאות, שהרי אלו היסודות אשר אנו בהם תחילה היה תוהו ואח"כ בוהו ואח"כ חושך ואח"כ תהום שהם ד' העדרים הקודמים אל המציאות הגשמי, ועדיין מציאותם קיים, שזהו שגילה לנו התורה היתה תוהו ובוהו וחושך, ואלו הם

2

נמצאות קיימות שנבראו ביום הראשון ועברה הארץ דרך בם והולידה מציאת בוהו וכן כולם עד צאתה, ואלו ההעדרים דבוקים בה כעין רוחניות במציאותה בלתי מושגים, ובהם שמכנותם של שדים, וכאשר יגלמו עצמן מפני שיש להם כח להגלים עצמן בשעות הגרועות שמשליט החיצונים, כגון בחצות היום, ובלילה מתחלת הלילה עד חצות וכיוצא, ויש סיפוק בידם ליקח אדם ממנו ולהעבירו אל המציאות ההוא אל משכנותם, ועם היות שהוא לבוש גשם עב עכ"ז יש בידם כח לזככו אל ההעדר ההוא אל צרכיהם. וזה קשה מאד בעיני, כי בשלמא הם שהם מהתוהו יעלו ויגשימו עצמן, אמנם אנחנו שאנחנו גשם עב היאך יזככו אותנו אל התוהו לעבור אל משכנותם. וזמש"ל: מעין ז - נהר - כ נהר כ - במה שפירשו רז"ל אוכלים ושותים כבני אדם: יש להקשות מה היא אכילתם וממה הם מתפרנסים, אם נאמר שזורעים וקוצרים, באיזה מקום זורעים ומה מציאת זרעם, אם הוא מאכילת בני אדם או בענין אחר. והנה בשתייתם פירשו

3

במסכת חולין עד שיעברו המים הרעים וגו'. ובזוהר בבחינת אלו הדרים בארקא פירשו שזורעים וקוצרים, אמנם אלו אינם שדים אלא בני קין כנזכר שם. ואני שמעתי שאוכלים ממה שזורעים בני אדם וזה מארה המשתלחת בזרעים שיש להם רשות ליקח ברכתם כנ"ל: אמנם אמרם ז"ל פרים ורבים ומתים כבני אדם, יש לדקדק מה מציאותם אחר מיתתם אם הם כבהמות שאין להם השארות או יש להם השארות, מפני שברעיא מהימנא נראה שיש מהם יהודים, וכן מעידים אותם העוסקים בחכמת השדים, שיש בהם מכל דעות העמים ואמונתם, ויש בהם יהודים ר"ל מאמינים באמונת ישראל, וחז"ל פירשו שאין מזכירים שם שמים לבטלה, ואפשר שהוא מצד עונש שיתענשו מיד ואין ראיה גמורה. והנה אין ספק שיש להם רוחות לילי"ת וסמ"אל, ויש בצד הקליפה הטובה המשועבדת אל הקדושה ומשתעבדין אל הכשרים שבישראל כמעשה דיוסף שידא, עם היות שיש שפירשו שהוא היה חכם בקי בחכמת השדים וכמעשה בן תמליון, והנה מצינו שעמדו לדין לפני רב פפא וקיימו גזירת דינו, ואפשר שכל זה מפני

4

פחד עונש גופם וממיתתם וכליונם מכל וכל. אמנם נראה לי שאם נאמר שיהיה להם השארות יהיה השארותם דבקותם במקום הקליפה בבחינה ידועה שיהיה מרגוע לכשרים כעין חסידי אומות העולם. אמנם העידו קצת בני אדם שהשדים מתפללין, ואין תימה שכן פירשו בזוהר ביושבי ז' ארצות שיש מהם מצלין צלותא, אמנם מיושבי ז' ארצות אין לי שום ראיה מפני שנראה שהם בסוד הגילגול, אמנם השדים ממש יש לדקדק בזה: ולפי הנראה מדברי הזוהר פרשת בראשית שהם רוחות, ודוחק גדול שנאמר שיתלבשו רוחות ברוחות וימות רוחם הגשמי וחלק החיים ישאר, אמנם יהיו כאותם הנבראים שבמיתתם אין השארות, אלא יכלה חיותם ככליון השלהבת מן הפתילה, מפני ליאות אותם היסודות הגרועים שאינם יכולים לסבול וימותו, ויהיה חלק החיים אשר להם נאסף כאסיפת יסוד האש אל יסודו, לא שיהיה בו דבר ממשות כרוח האדם שיש לו דבר ממשיי אחר מיתתו, והחיים ההם נשפעים להם מלילי"ת וסמ"אל רוח חיים, ונשלם אותו הרוח ונשלם גופם ומתים אותם

5

היסודות וקוברים אותו לפי מה שהעידו העוסקים בזה, ואותם שיהיה להם יותר מזה יהיה אותם הבחינות הטובות שיזדככו כגון יוסף שידא וכיוצא, יקנו להם השארות מאותם החיים להתקרב אל בחינת חסידי אומות העולם בקרוב כנזכר. וזמש"ל: מעין ז - נהר - כא נהר כא - בביאור דברי רז"ל יודעים עתידות כמלאכי השרת: הנה מציאות הידיעה הזאת ועניינה אינה ידיעה תלוייה בלימוד כעין ידיעת בני אדם שע"י הלימוד יודעים, אלא הידיעה הזאת סגולה בהם ממש. וראוי לדקדק מה היא חכמתם, ומהיכן מושפעת, ולמה היא גדולה מידיעת בני אדם, וכדרך זו הידיעה מצינו לגדולי ישראל כגון ר' שמעון בן יוחאי בעובדא דפני"אל וכמה עניינים אחרים, וכן לר' אלעזר בעובדא דההוא נחש וכיוצא, אמנם היה הענין תמיה גדולה ולחד בדרא וכיוצא, אמנם השדים חכמה זו מוטבעת בהם: והנה בזוהר שאלו על ענין העופות מה טעם חכמה גדולה מצויה בהם , ותירצו מפני שהם פורחים באויר והם עומדים גבוהים מבני אדם והם קרובים אל החכמה העליונה לכך חכמה

6

נראית בהם, ועתה לדרך זה נאמר שהחכמות הם ב' או חכמה פנימית או חכמה חיצונית, והנה מן הראוי שבני אדם לא יתחכמו אלא מן הפנימית מפני שהם קרובים אל הקדושה עשויים בצלם ודמות, ואלו היו כשרים היה חכמה פנימית עומדת בהם אלא שפגמו וקלקלו ונתרחקו מן הפנימית ואל החיצונית לא באו שאינה שלהם, אמנם השדים חכמים בחכמה חיצונית שהם בטבעם קרובים אליה מאד יותר ויותר מבני אדם הכשרים מן החכמה הפנימית, מפני שהפנימית גבוה מאד והחיצונית תחתונה מאד, והשדים דקים וזכים אל ערך החכמה ההיא, ובני אדם רחוקים מהחכמה עליונה מפני שהיא גבוה מאד, ובחומר נתרחקו, ובעון נתרחקו מאד עד שנתעלמה מהם זולתי לאותן המזככין עצמן: ואומר אני שהוטבעה בהם הידיעה הזאת מכמה טעמים, הא' שהיא סיבת קיומם שהרי אין מתקיימין אלא ממה שהם גונבים מבני אדם ורודפין אחר הגזל, ר"ל האדם שגוזל מחבירו או שחומס או שעושק יש להם שם שליטה, וכל דבר הנאבד בגזירת שמים להעניש האובד הוא מהם,

7

וכל דבר הנשבר או כל דבר הנפסד וכיוצא בהם הכל רודפים אחריו, ומארה המשתלחת בזריעה שאינה מתברכת לסיבת עון היא מהם וכל כיוצא, וכל הנקרע והנפסד כדפירשו בגמרא הני מאני דרבנן דבלו וכו', הני ברכי דרבנן וכו', אם כן בהכרח גמור צריכין ידיעה ללכת אל מקום הצריך להדבק בו, וצריכין ההתעופפות כדי שימצאו מכונים בכל מקום הצורך, ואלמלא יחסר להם הידיעה לא יוכלו לדעת מקומות אלו להיותם נמצאים שם לבקש דבר דלא צייר ולא חתים, אלא שמתוך אותו הידיעה הם הולכים לריח הענין ההוא עד שמוצאין אותו כההוא עובדא דפרק כל הבשר. אמנם אופן ידיעה זו עיין במה שכתבנו בעין יעקב נהר כ"ו. וזמש"ל: מעין ז - נהר - כב נהר כב - בביאור ענין מה שפירשו בפרשת בראשית שיש להם אימת השם, וכן פירשו בגמרא בענין אשמדאי כשאמר לו שמא דמרא עליך פחד ועמד: ופירשו בזוהר הטעם מפני שאלו פגומין דהיינו שאין שלימים בגוף, והענין שהאדם בעולם

8

הזה, גופו מהשכינה דהיינו דמות, והרוחני מן הת"ת דהיינו צלם, ואלו לא נבראו בעת הזיווג דהיינו בעונת שבת אלא בין השמשות לא מזכר כראוי, מפני שהוא כעין קרי כיון שלא היתה שם נקבה כלל, והיינו שנשארו פגומין מלמטה לא נשלמו בגוף מלמעלה לא נקשרו בזכר, מפני שאין אותיות יה"ו עולם הזכר שורה אלא במקום שהשם משתלם בו, וכיון שאלו אין בהם אות ה' שהיא גוף, אין בהם אותיות יה"ו שהם הרוח, ונשארו עזובים אין להם חלק לא מזה ולא מזה, ומפני פגימה זו אינן בשם הוי"ה ולא תופסים בו, ולזה כל אותן שהם נתפסים בשם הוי"ה הם נהנים מהשם מפני שהם משורשים בו, אמנם אלו שאין להם חלק בשם הוי"ה ובקדושה נבהלין ממנו, ומיד כששומעין את השם נבהלים ונחפזין ואינם יכולין להתעכב בשמעם יראתם ופחדם, ולזה מכל מציאות השם בורחים ממנו ונרתעים ממנו שהוא דבר שאין להם חלק בו: גם פירשו רז"ל שאין להם שער בראשם, בפסוק ויחרד האיש וילפת, לפי שחשב היותה שידה,

9

וכשראה בשערה הכירה שהיתה אשה, והיינו וירא והנה אשה שוכבת מרגלותיו. במה שפירשנו כאן ניחא שהשערות הם סוד אחיזת האדם למעלה שהם שרשים שהאדם משתרש בעולם העליון, ואלו עזובים מלמעלה ועזובים מלמטה ולכך אין להם שער להראות שאינם נכללים בשערין דמלכא, דתמן אשתרשן בסוד המחשבה העליונה כל אותם שהם קדושים ולא עזובים. אמנם קשה דגבי קללות חוה אמרו שהיא מגדלת שער כלילית, נראה שלילית יש לה שער, וזה הפוך הנזכר, וי"ל שלילית היא קליפה ואינה שידה ולכך היא מושרשת למעלה, אמנם השדים אינם קליפות אלא ענין נפרד שאפילו שורש בחיצונים אין להם, ולכך לילית יש לה שער והשדים אין להם שער וזה דווקא בממשות היד דרך כאשר ימשמשו האדם, כי להדמות הם מתדמין בעלי שער, אלא כאשר יסתפק צריך למשמשן בידים, והם כולם קרוחי ראש. ועוד גופם אינו כגוף האדם כלל למשמוש הידים, מפני שבשר אדם הם מד' יסודות מבושלים ואלו הם רוחות, לכך

10

כשהאדם ימשמש בהם ימצאם כי משש באפילה דבר קר רך שאין בו ממשות אדם, ואפילו שיתקשה למשמוש ידים יהיה קר כאבן שאין היסודות בו שלמים כשלימות יסודות האדם וממשותם. וזמש"ל: מעין ז - נהר - כג נהר כג - לבאר ענין השדים שהם מתערובת אדם ממש: פירשו בזוהר פרשת בראשית, שיש כח אסכרה שהיא לילית זעירתא ולא לילית רבתא שהיא נבראת ביום שני אלא זעירתא, והיא כח מתפשט מהיכל שלישי מפתח רביעי, וזה הכח רודף להדבק אל בן זוג, ונדבקה אל האדם עד שראתה שלא היה לבדו אלא אדם וחוה בצלעו ביפיה, ברחה משם ונתמנת על סוד מיתת הקטנים כמו שפי' שם, כשנולד קין נראה אנפי זוטרא והיא חשקה ולא יכלה להדבק בו מפני שאינו מאותם המתים בקטנות, וכשנתגרש מאשתו נזקקה לו והולידה ממנו מין ג' ממיני השדים שהם מתערובת קין ולילית זאת, ואלו הם מין אחד שהם זכרים בני אדם וצד הנקבה שידה , ועוד יש כאלו והם למטה מאלו, שאלו הם עליונים מפני

11

שאמם לילית זאת ויש אחרים שהם משדות נקבות שהיו מזדווגות לאדם כל אותם ק"ל שנה שפירש מאשתו, אמנם עדיין הם צד הזכר אדם וצד הנקבה שד, חוה ג"כ עשתה כמוהו והולידה מהשדים זכרים והיינו קראי הנקבה, ועיבורה מצד הזכר שדים ומצד הנקבה בני אדם. אמנם זה מעט, עד שנולדה נעמה ומצד יפיה טעו אחריה עז"א ועזא"ל בתחילת שמושם, ועליה נאמר ויראו בני אלהים את בנות האדם כי טובות הנה, ולמדוה להתהפך מגוף אל צד מלאך ונעשה כעין שידה יפה מאד, וכל מה שילדה מהם בהתחלה הם שדים מפני שהם דומים למלאכים ודומים לבני אדם, צד הנקבות אדם וצד הזכרות מלאך, והקב"ה שומרה כדי להעמידם עמה בדין כדרך שהם עתידין לעמוד בדין, ולכן הם עומדים בהרי חושך, ועדיין הארורה הזאת מחטיאה בני אדם, והיא שידה אם השדים ויולדת שדים, שהיא ולילית כל אחת לעצמה מזדקקות לבני אדם. והענין שסוד אותם שני כחות העומדים בארקא שהם נקראים עפריר"א וקסטי"מין ומעוררים

12

אותה בכל לילה, והיא מתפשטת בעולם מצד אחד ולילית מתפשטת מצד אחר, ומשחקת עם בני אדם בחלום ומחטיאה אותם בקרי: והענין כיון שהאדם מהרהר ביום אותו הרהור דבק בנפש, כיון שהם פוגעות בנפש הפגומה מיד יורדת ומחטיאה בגוף באותו הרהור, ועל כזה הזהירה התורה ונשמרת מכל דבר רע, כדפירשו רז"ל שלא יהרהר וגו', והיינו מכל דבר רע אפילו אלו הרעות כ"ש הגדולים קליפות קשות, אלא מכל דבר רע שהם לילית זעירתא ונעמה, וכיון שהם באים על האדם תופשין בו ממש וענשין אותם שיהיו שופכים זרעם, והם נהנות שם ברוחניות מאותו הטיפה, ובזנות ההיא מולידים משם שדים רעים, ואל תחשוב שנברא דבר לבטלה שהכל היה לצורך העולם. והנה האדם המהרהר חוטא, וכשהוא מתענג בלילה בחלומו, אלו לא היה דבר מה היה עונש החוטא, לכך עושה הקב"ה דבר זה בעולם שכל אותם המנבלים פיהם בדבור רע וכן אותם המזנים במחשבה יענשו ע"י אלו, שהם נזקקות אליהם ומולידים בנים אלו הנקראים בנים

13

זרים, והם המענישים האדם בפתח קברו, ועל זה נאמר בה' בגדו כי בנים זרים ילדו וגו', והם שני מינים שברא הקב"ה בעולמו להחטיא בני אדם אלו החוטאים כפי מציאותם, אם בהרהור, אם בהסתכל בדבר רע, כל אחד ואחד יש לו עונשו, להבין ולהשכיל בני אדם שאין הארץ עזובה אלא יש דין ודיין על כל המעשים, אפילו על דיבר הקל או המחשבה או הסתכלות הקל, והיינו בה' בגדו כי בנים זרים ילדו, אוי לו לאדם נוח לו שלא נברא: וכאשר רואים בני אדם ישנים לבדם אלו הם מסתכנים בעצמם, שאז ממש היא באה וקופצת עליהם ומחזיקין בהם ומחטיאים אותם בזנות, פעמים בחלום, פעמים בהקיץ מביאים לו אשה נאה מבנותיהם מקושטת, ואוחזת בו ואומרים שהיא נשאת לו להחטיאו להוליד בנים זרים הרבה מאד, לכן יש לאדם ליזהר שלא לישן בבית יחידי כלל: והנה על סוד אלו ירד שלמה ובדק ואמר, אל גנת אגוז ירדתי, דהיינו סוד קליפות האגוז, וראה והסתכל בכל אותן הרוחות והשדים ולילין שהם קליפות, וידע שכל עונג אלו ועידונם

14

אינו אלא להדבק אל בני אדם, כמה מינים ממינים שונים שהם יוכלו להחטיאו, ברצונו ושלא ברצונו בהקיץ ובחלומו, ברצותו להדבק ליהם, ובהיותו במקום סכנה או לבדו בחורבות או בשדות בלילה כשהוא יחידי, זה הכל מאת הארורה הזאת הקליפה הזאת הרודפת אחר בני אדם ומענגת אותם ומתענגת עמהם לרעתם, והיינו תענוגי בני אדם שאמר שלמה שהם המתענגים בשינה בחלום הלילה, שהם עושין שידה ושידות ע"י התענוגים הרעים שהם הקריין, והם מזומנים לרעתו להענישו, זולתי אם יקדים רפואה למכתו יבטל המשחיתים בתשובה ומעשים טובים ויסורים ותוכחות ויברח מיד הארורה הזאת. וזמש"ל: מעין ז - נהר - כד נהר כד - בביאור מה שפירשו בזוהר בראשית במעלי שבת כל רוחין וכל עלעולין דשדין וכל סטרא דמסאבא כולהו טמירין ואעלין בעיני דרחייא דנוקבא דתהומא רבא ע"כ: ויש לדקדק שאם כדבריהם היה ראוי שלא ימצאו שדים בעולם, ואינו, שהרי נמצאים והחוש יכחיש הענין, ועוד בפירוש פירשו רז"ל שלילי שבת ישנן בעולם והכי איתא בזוהר. וי"ל

15

שהמינים הם רבים, ואותם שהם נבראים בע"ש מלמעלה הם אותם הנאספין שם שאינם מתפשטים אלא להזיק , ועתה עת מנוחה בטל כחם. אמנם יש אחרים שהם אותם המורכבים מבני אדם, ואלו אינם מתקבלין שם אלא הם עומדות במדור שלהם מקומות שהם מחזיקים בהם לדירתם: אמנם אותם מה שאמרו שהם נאספין בעינא דרחייא דנוקבא דתהומא רבא וגו', נראה שאי אפשר ממש נוקבא דתהומא רבא שהוא לצפון פתח היכל לבנת הספיר, ששם ראש הנחש והקליפות העליונות, ומי יעלה אותם שם והם קטני קטנים למטה, אלא הענין הוא שלא אמר בנוקבא דתהומא סתם דהיינו נקב צפוני לפתח היכל במדור הראשון, אלא אמר בעינא דרחייא, לפיכך נראה שלצד צפון באויר העולם יש נקב בציר הגלגלים שהנקב ההוא הוא צד מדור אל האחרונים התחתונים, ועל הכחות אשר שם נאמר עד בכור השפחה אשר אחר הרחיים, והיינו שהשפחה לילית ובכור שלה הכח המתפשט ממנה שהוא אחר נקב זה שהוא בציר הצפוני, בענין

16

שהוא סוד הרחיים ששם המקום מתפשט הרחיים, כמו שיש שחקים אל הקדושה שהם קדושים בסוד היכלי עצם השמים ולבנת הספיר שהם ירכים נכחיים לנצח והוד כנודע, כך יש המדריגה הזאת רחיים אל החיצונית, ויש נקב בצד צפון ליכנס שם ולהיות שההיכלות האלו הקדושים מתפשטים מהם כל הכחות הקדושים לכן משם מתפשט הקדושה ביום השבת על כל המציאות, כיון שאלו מתפשטין אלו הריחים ההפכיים אוספים צבאותם שהם רוחין ועלעולין ושדים, והם מצמצמין עצמן בנקב זה שבצד צפון בעולם התחתון, דהיינו שנכנסים אל מקומם והאויר העולם נתקן: ואם נפרש שזה הנקב דוקא בארץ ישראל, ואויר ארץ ישראל בלבד הוא המתקדש, יבא היטב נקב זה ממש לצפונה של ארץ ישראל, שהשפחה החיצונית שם מבחוץ שאינה נכנסות לארץ ישראל, אלא כחותיה נכנסים להוכיח וליישר את בני אדם בחובם, אבל כיון שבא השבת נטמנים כנודע, סוף דבר עינא דרחייא הואא למטה ואינו עין נוקבא דתהומא כנזכר. וזמש"ל:

17

מעין ז - נהר - כה נהר כה - לבאר ענין מה שפירשו רז"ל שכל אותם ק"ל שנה שפירש אדם מאשתו, היה הוא מוליד שדים עם נקבות חיצוניות והיתה חוה מולידה שדים עם רוחות זכרים: בזה יפול לב אדם עליו ויאמר מה תשובת אדה"ר וחסידותו וכן תשובת חוה שהיו פורשים עצמן מן ההולדה העיקרית הטבעית שעליה נבראו, והיו עושים בנים זרים שעליהם נאמר בה' בגדו כי בנים זרים ילדו: ובזה פירש בזוהר בראשית טעם נאות, והוא כי בעת שחטא אדם הראשון וחוה הטיל בהם הנחש זוהמא, ומחמת אותה הזוהמא הולידו את קין מכל וכל רע, והבל שיצא טוב עכ"ז היה פגום קצת, מפני שכל מקום שאותה הזוהמא היתה מכשכשת בהם לא היה אפשר שיולידו הולדה הראויה, לכך הסכימו שניהם לפרוש זה מזה עד שאותה הזוהמא שהיא שאובה בהם תתעכל, וישארו גופם טהורים להוליד בצלם ודמות כמו שהיה אח"כ, דכתיב ויולד בדמותו כצלמו, ולזה כל אותה הזוהמא שהיתה בו היתה מתעכלת , ומצד אותה הזוהמה שהיתה מתעכלת והולכת