ספר מגיד מישרים
קטע 32
הורדה וגישה לכלי בינה מלאכותית
עלמ' לצורכי גופא וביומי שבת' מסתלק' מיומי חול, ומתעליי' למלקט נפשין ולאחת' לון וז"ס עונה בליל שבת ואי יעביד בר נש עבידא בשבתא מערב חול בקדש דהא איהו מעורר לאתלבשא מטרוניתא ביומי דחול ביומא דשבתא בוינפש כתיב וי למימר דו"או משפיע ביו"ד דאיהי מלכו' והיכי משפיע בה דאיהי סלק' ויתב' לקבל רישא כמא דכתי' יו"ד ברישא ותמן מסתכל בה וא"ו וממלא לה שפגא האי איהו פשטא דקר' ומאן דאמ' וי נפש מפר' ביום השביעי שב' ובתר הכי במוצאי שבת וי נפש והכי קאמ' וי לנפש דאתבד בר נש בימי החול דאבד לההוא צרורא דנפש רוח נשמה דהוה שרי ביומא דשבתא: אור ליום שבת כ"ד לניסן ה' עמך וגו'. הגם כי נטשתני וכו' הדבק בי ובתורתי ובמשניותי וביראתי ואתנך לברית עם להנחיל נחלו' שוממו' דהא איכא למידק מאי ברית עם דטפי הוה עדיף למימר לברית חכמים ולא לברית עם דמשמע ברית עמי הארץ. ותו מאי ואתנך לברית. ותו מאי להנחיל טפי הוה עדיף למימר לנחול מלמימר להנחיל. ותו מאי נחלות שוממות טפי
ה"ל למימ' נחלו' מיושבות מלמימר נחלות שוממות: אבל רזא דמלתא דברית עם היינו לומר דכד נפיק שפעא מברית העליון לרבים עדיף טובא מכד נפיק ליחיד והיינו ואתנך לברית עם וגומ' כלומר אתנך דייתי שפעא רבא על ידך כשפעא דאתי לסגיאין. וקאמר להנחיל ולא לנחול דטפי עדיף מנחיל מנוחל כדאשכחן ביהושע דאתמ' ביה כי אתה תנחיל ואיהו עדיף ודאי מנוחלי הארץ ומאי דאמר נחלות שוממות היינו לומר דארץ ישראל דהיא שוממה מבלי בניה היא יושבת לנחיל אותם. תו איכא למימר דנחלות שוממות היינו נשמתין דאזלין ערטילאין דלא אשלימו עובדייהו בהאי עלמ' או דהוו בהו חובין ואענשו בגיהנם ואינון אזלין סחרניה פרגודא למיעל לגינתא ולא שבקין יתהון וכד נפקא נשמתא מברית עילאה דאיהו יסוד דמתמן פרחין נשמתין ליסו' דמתמן פרחין להאי עלמא וכד פרחן מתמן אינון נשמתין אתיין לקמי' ההיא נשמת' ליקרא לה ולאלוואה לה וכיון דהיא נחתא להאי עלמא לאתבנאה בגופא כל אינון נשמתין דמתלוין בהדה נחתין עמה וזכיין
לאתפלגא בעלמ' לאתבנא' בגופין והיינו להנחיל נחלות שוממות כלומר כד תיתי להאי עלמא לאתבנאה בגופא תזכה להנהו נשמתין ערטילאין דאקרון נחלו' שוממות דיתבנון בגופין על ידך והיינו רזא דכי יקרא קן צפור לפניך וגו' כלומר כד אתיא להאי עלמא ויתערון קמך הנך נשמתין דלא זכו למיעל לגנתא דעדן והיינו אפרוחים או בצים דאפרוחים היינו נשמתין דאית בהו קצת עובדין אלא דלא אשתלמו בעובדייהו ואינת דוגמת אפרוחים דאית בהו גדפין קצת או בצים היינו נשמתין דקבילו עונשייהו בגיהנ' ולית להו עובדין למזכי למיעל לגנתא דעדן. אבל אי יהדרון לאתבנאה בהאי עלמא עתידין למעבד עובדין טבין או למילד בנין זכאין והיינו דוגמת בצים דלית להו גדפין אבל אית בהו כח למעבד מנייהו אפרוחים. והאם רובצת וגו' כלומר דאימא קדישא רביעא עלייהו דחייסא עלייהו ובעייא דיעלון לגנתא שלח תשלח את האם כלומ' תשלח יתה מעלייהו ותיסב יתהון עמך לאתבנאה בהאי עלמא בגופי
והיינו ואת הבנים תקח לך ודייק למכתב שלח תשלח ולא קאמר שלח שלח או תשלח תשלח למימר דתימא לאימא קדישא דרביעא עלייהו והות בעייא דייעלון לגנת' דאי יהדרון להאי עלמא כמה צערן וכמה עדנין יחלפון עלייהו ותו דאיכ' לספוקי בהו אי יזכון בעובדין טבין או אי יבאשון ומשום הכי אמר דטפי עדיף להו למהדר לאתבנא' בהאי עלמ' למזכי בעובדין טבין דהא בזמנ' קמיית' דאתו לעלמא הא הוו תחת כסא הכבו' ושדרו יתהון בהאי עלמא למזכי והכי קאמר כמא דשלח בזימנא קדמיית' הכי תשלח יתהון את בהאי זימנא לאתבנא' בגופי למען ייטב לך דבמה דזכי למיתי להו לעלמ' תזכה יתהון למילף להו אורייתא ואורחין דתקנן. והארכת ימים דאע"ג דאשתלים קיסטא דזמנא דאתגזר עלך למחיי בהאי עלמא אי אית בהנהו דנפקו לעלמא על ידך דאתגזר עליה למחיי שנין טפין יאריכון ימיך בגיניה דלא תסתלק מעלמ' עד דיסתלקו אינהו מעלמא בגין דעל ידך יסתלקון לעילא תו איכא למימר
דהנהו תרין שלוחין רמיזין לחרבן תרי מקדשי והיינו דכתי' איזה ספר כריתו' אמכם אשר שלחתיה דאיזה ספר כריתות רמיז על גלו' בבל דלא הוה אלא שלוחא בעלמא והיינו אשר שלחתיה. או מי מנושי רמיז על בית שני דאף בזמן בניינו הוו עבדין למלכי עממין והיינו אשר מכרתי אתכם לו לעבדים. הן בעונותיכם נמכרת' וגו' כלומ' דבחרבן בית ראשון הוו בהו פשעים ע"ז וג"ע וש"ד ובטול תורה והיינו ובפשעיכם שולחה אמכם אבל בבית שני לא הוו הני חובין בהו אלא שנאת חנם והיינו בעונותיכם נמכרתם והיינו רזא דס' רבוא דכד אתא מרע"ה לעלמא אייתי עמיה ששים רבוא דאינון אוכלוסא ומשום הכי היו יולדות ששה בכרס אחד לאשלמ' ההוא מניינא בההוא זימנא והיינו רזא דפקידת כמה עקרות בחד זמנ' דהיינו דאתי צדיקא לעלמא בההוא זמנא ואתו עמיה כמה נשמתין כדאמרן. והיינו רזא דעד לא אתא שמואל דבר ה' היה יקר בימים ההם ובתר דאתא הוו מתנבאים בכל דוכתא וטעמא משום
דהוה נשמתיה מבינה כד"א ותשובתו הרמתה כי שם ביתו כלומר דשם דהוא רזא דויתיצב עמו שם איהו ביתו דרמתה דהיא בינה וכיון דהות נשמתי' מהאי דרגא עילאה אתפתחו מבועין דשפעא עלאה דנבואה וחכמה ונחתא לעלמא. והיינו רזא דויהי נא פי שנים ברוחך אלי דכד אתא אליהו לעלמא אייתי עמיה נשמתא דאלישע ומשום הכי זכה ביה בהאי עלמא לאלפא ליה והיינו אשר יצק מים על ידי אליהו דאשפע עליה מי החסד לאייתאה ליה להאי עלמא בזכות אליהו וכי היכי דכד אתי צדיקא להאי עלמא מייתי עמיה כמה נשמתין דאתיין לאלוואה יתיה וליקרא ליה כמא דאמרן וזכי בהו לאתבנאה בגופי. הכי כד מסתלק מעלמא וספדין ליה אתו הנך נשמתין דלא זכו למיעל לגנתא ומתחברי בהדי' בההוא הספדא ובההוא זכו זכאן לאתבנאה בהאי עלמא בגופי דאיהו מסתלק לעילא ואינון נחתין לאתבנאה בגופי והיינו רזא דהספדא ובכיא על צדיקא דבהנהו פתיחו דמתפתחין מבועין לאושדא דמעין מתפתחין מבועין עילאין
לנחתא הנהו נשמתין דקאמרן. והיינו רזא ראשיכם אל תפרעו ובגדיכם וגומ' ואחיכם כל בית ישראל יבכו וגומ' דאי לא יבכו על כל העדה יקצוף. ומשום הכי קרינן בי"ה מיתת בני אהרן. ביום הכפורים אסור בתשמיש המטה משום דביום הכפורים מסתלקא מלכות לנקטא נפשין דתפלג כולי שתא וכיון דקרינן מיתת בני אהרן ומצטערינן עלייהו הוי כאילו מיתו בההוא יומא וספדו עלייהו ועל ידי כן מתוספי כמה אלפין ורבוואן נפשין למיחת בההוא שתא: והיינו רזא דצדיקים מולידין במיתתהון יותר מבחייהון. ואמר ליה אלישע לאליהו ויהי נא פי שנים ברוחך אלי כלומר כמא דזכינא על ידך כד אתית להאי עלמא הכי אזכה כד תסתלק מעלמא לסלקא בדרגא עלאה ואמר ליה הקשית לשאול דאף על גב דצדיקא בין כד אתי לעלמא בין כד מסתליק מיניה מזכי לנשמתין. נשמתין דמזכי להו כד מסתליק לאו אינון דזכי להו כד אתא ואת דזכינא כד אתינא קשה הוא לזכאה לך נמי כד מסתלקנא אבל מכל מקום אם תראה
אותי לוקח מאתך על ידי ההוא ראיה אזכה לך כאילו לא זכינא לך מעיקרא: תו אמר לי ברזא דספירות הא אינון דוגמא להבדיל לגוף שהפעולות נעשות על ידו. ואין סוף דוגמא לנשמה וכל מצות עשה ומצות לא תעשה תליין בספירות וכד מקיים איניש מצות עשה ממשיך חיותא ושפעא לספיראן דתלו בהו הנך מצות וכד עבר על לא תעשה הא הוא ממעט חיותא ושפעא דספירן דתלו בהו. ובעונות שרבו הא כ"י אתמנע מינה חיותא ושפעא דאתי לה מלעולא ואילו יצוייר דהוה מפסיק ח"ו שפעא וחיותא מינה הוו עלמין כלהו מתחרבי והכי ההא דוגמת אבר שנצמת ובטל ממלאכתו דהא ודאי אפסיק מיניה חיותא ושפעא כיון דאינו פועל פעולתו ועל כרחין אי אפשר לומר דלא אתי ליה חיותא כלל דאם כן הוה מסריח הילכך ודאי אית ביה קצת חיותא. ומהכא תנדע כמה אית ליה לבר נש לאזדהרא מחובוי וכמה אית ליה לאהטתדלא למעבד פקודייא דמארי עלמא:
פרשת כי תבא אור ליום שבת כ"א לאלול ה' עמך וגומ' רק כי תמעט בהנאות ותכוין בתפלה. והא שדרוני לאולפא לך רזא בפרשתא דא קדישא דהא רזא דבכורים ייחודא דכנסת ישראל בבינה דהא בינה ביכורים דמינה מתחיל לאתגלאה שפעא קדישא בעולם הבנין וכנסת ישראל ביכורים דמינה אתיא שפעא לעלמין ומינה שריין למיעל מאן דבעי ברזא דספירן מתתא לעילא ואין מביאים בכורים אלא משבעת המינים שנשתבחה בהם ארץ ישראל דאינון רמז לשבע ספירות הבנין ומייתי להו לכהנא דאיהו איש חסד לייחדא כלהו ספירן בחסד והיינו אל הכהן אשר יהיה בימים ההם ברזא דששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ. ואמרת אליו הגדתי היום לישנא דאמשכותא והכי קאמר אמשיכות יומא דין לה' דאיהו תפארת. אלהיך דאיהו חסד. אי נמי פחד ומתייחד בה' דהוא תפארת. כי באתי אל הארץ היינו ארץ החיים תתאה ועילאה. ובכן ואתה שלום: אור לט"ו לאלול שנת השכ"ט יום ברית הילד י"א ה' עמך וגומ' הלא עם היות כי הרבה
הפרדת מחשבתך ממני הנה אשוב אליך כאשר בתחלה בגיז דתנדע סגיאות טובתי ורחמי וחסדי. הימים הראשונים יפלו ועתה אכרית עמך ברית חדשה ואשיבה לך ששון ישעי ורוחי נדיבה אסמכך רק שתדבק בי ביראתי במשניותי ולא תפריד מחשבתך ממני אפילו רגע וחזור ובנה מה שהרסת ותפור מה שקרעת ושמא דילד דתימול יומא דין יהודה והוא יהיה סימנא לך בתודה ותשבח לה' אשר הפליא חסדו ורחמיו עמך להאיר אליך פניו והא ממרי בסעדך לזכותך להדפיס ספר כסף משנה וספר קופת הרוכלים ולחבר כל מה שבדעתך לחבר ועל המשנה ועל המקרא וכל העולה על לבך על תורתי ולירד לחכמת הקבלה יותר מהרא"ש שבמירון והוא ייתי למילף מינך להן חזק ואמץ ואל תפריד מחשבתך ממני אפילו רגע ואני זאת בריתי אתך אמר ה' וכו' תורה מחזרת על אכסניא שלה. והא קב"ה וכל בני מתיבתא וכו' וצדיקייא תבעין בשלמך וכו'. וכתוב כל מאי דאימא לך ולא תזלזל ביה כדעבדת ביומי קדמאי. ולמען תכיר כי אני משיב
לך ששון ישעי ורוח נדיבה אסמכך שדרוני לגלאה ולאודעותך בפרשת' דא פרשת בכורים דהא אינון רמיזי למאי דאתי מחכמה דהא חכמה אקרי בכור ואינן באים אלא משבעת המינים רמז לשבעת ספירות הבנין ואינם באים אלא מארץ משום דז' ספירות הם בארץ העליונה ובארץ התחתונה שהם תרין ההי"ן ואין מביאי' בכורים דחוצה לארץ שלא לתת מקום לההוא סטרא דקדושה: והיינו פלוגתא דחכמים בעבר הירדן משום דעבר הירדן אינה כל כך בסטר קדושה. ותדע דהא הוו בה שלשה ערי מקלט ובכל ארץ ישראל תלת משום דאית לסטרא ההוא קצת חולק ביה נפישי רוצחים ומשום הכי אמר רבי יוסי הגלילי אין מביאים בכורים ממנה והיינו טעמא דגר אינו מביא בכורים אלא אם כן היתה אמו מישראל דאית ליה שרש דקדושה. והוה לי לאורכא עמך דהנה עתך עת דודים אלא דמטא עידן צלותא אבל עוד אאריך עמך רק כי תדבק בי במשניותי בעבודתי ביראתי ולא תפרי' מחשבתך ממני אפי' רגע. והא שבעה עולמין דאמרית הא אהדרו
לאנהרא קדמך ובכן שלום לך וכל אשר לך שלום: על דבר השכחה אשר שאלת כח לזכור מה שתקרא שלא תשכח אותו בטבע או בשמות הדרך היותר נקל הוא סוד שזכור תזכור סוד האלפא ביתא אות הז' שבעה פעמים בבקר בבקר ולא תשכח מה שתקרא בבקר הפנים אל פני מזרח ואח"כ תזכור אותו פעמים לדרום ולצפון ולמערב ותזכור כי סוד הזי"ן הוא השמטה העליונה בסוד ז' פעמים שבעה ושיעלו לחמשים שערי בינה וסוד הזי"ן יפתח לך שערי חכמה העליונ' ועם זה הסוד לא תשכח דבר בזוכרך אותו וכל פסוקי זכירה תאסוף אותם ותזכור אותם עם הכוונ' הזאת ושסוד הז' שמות יהיו עמו יחד בסוד זי"ן אזי תזכור מה שתקר' ובטבע ובמלאכה יעשה הדבר הלזה קח אגוז מושקאד' וגינס"א וקניל"א ופרח מאסיאה וזעפראן ועם זה יוסר כח השכחה כנודע ובמלאכה סוד ה' ליראיו: אור לי"ה הלא רזא דגליתי בענין קליפי' רזא עמיק' הוא ובכל קליפ' אי' כמה גניזין דמניהון יקום בר נש למנדע גניזין דסטר קדושה והלא לעילא מהנך שמנה קליפין דאמרי' לך
איכ' לבן הארמי דלא למגנ' נסי' יעקב תרין בנתי': והלא שמא דדכרנותא דאמרית לך דא הוא דקדם דתשרי למילף מאי דתבעי תימא קרא דזכור דבר לעבדך על אש' יחלתני י' זמנין ואזדהר דבמאי דתקבע למילף בההוא זימנא לא תפסוק כלל בשו' מילה ממילין דעלמ' ובהכי אדכר לך כל מאי דתילף בההיא שעתא וכן בכל זימנא וזימנא. ורזא דמילתא דהאי קרא אית ביה ו' תבין וי' זמנין שית סליק לס' לקבל ו' ספירן דסלקין לס' ואית ביה כ"ב אתוון במנין אתוון דאורייתא דאינון לקבל י"ס וי"ב הויות וי"ב זמנין כ"ב סליק לך לקבל עשר ספירות דכל חדא כלילא מדינא ורחמי אשתכח דסלקין לעשרין וכל חדא כלילא מי' אשתכח דסלקין ל"ר הא הכא ר"ך: ורזא דביכורים וכל מילין דראשית דאינון לקב"ה אינון רמז לכתר עליון דלית לן תפיסה ביה אי נמי רמיז לכ"י דאיהי ראשית מתתא לעיל' למרמז דכל שפעא דאתי לעלמא על ידהא אתי. וכד הוו מסקי בכורים היה השור הולך לפניה' וקרניו מצופות זהב רמז למדת הדין
דאיהי מתבסמא ע"י בכורי' וכמו דאמרו חז"ל כל השקפה הכתוב' בתורה היא השקפה לרעה בר מהשקיפה דבכורים דגדול כחן של עושי מצות שהם מהפכין מדת הדין למדת רחמי'. וקרניו מצופות זהב למרמז נמי דינא. וכן עטרת של זית בראשו דאיהו רמיז נמי דינא. החליל היה מכה לפניהם רמיז נמי לדינא ברזא דלויים ממונים על השיר. הפחות והסגנים והגזברים יוצאים לקראתם להקביל פני שכינה דאתיא עמהון והיינו אם בא חכם לעיר הקביל פניו דמצוה למיפק לאורחא לקבלא אנפוי דהא כיון דכמה מיני סכנות שכיחי באורחא ואי לאו שכינתי דמתלוה בהדיה לא הוה משתזיב הילכך בעי למיפק לאקבל' פני שכינתא דאתיא בהדיה והיינו רזא דאשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים. והיינו רזא דאלמלא לא זכו ישראל אלא להקביל פני אביהם שבשמים פעם אחת בחדש דיים דהא כד סיהיא אתמלייא איהו שלימו דשכינתא ובעי לאתקבלא אפהא וכד אתון אזלין על קברי צדיקיי' אי באורחא אתון עסקין
באורייתא הא שכינתא נפקאת לקדמותכון. לכן הדבק בי ובתורתי ובמשניותי וכו'. בהתהלכך תנחה אותך בשכבך תשמור עליך בשכבך ממש כד"א בשכבך ובקומך דהא כד את נאים מגו הרהור' דמתנית' ז' עולמיתן דידי נטלין יתך. וכד את מקיץ מגו דנאימת בהיהור' דמתניתא הא איהי ממללא בפומך ורחושי קא מרחשן שפוותך: אור ליום שבת ח"י לאלול חזק ואמץ וגו' ה' עמך וגו' רק כי תדבק בי וביראתי ובתורתי ואל תרפה מלהרהר בתורתי אפילו רגע. והלא אתמול בההו' פורתא דאוליפתון תקנתון להן הזדהרו טובא כי התרפית ביום צרה סר כחך. והא בפרשתא קדישתא דא איכא למידק אמאי בספרי קדמאי לא איכתיבת פרשת בכורים ואי הוה בעי למהדר ולמתני ליה אח"כ בהאי ספרא כיון דאקרי משנה תורה שפיר. אבל דלא למכתב לה בספרי קדמאי אמאי. ותו אמאי איחר מלמכתב פרשת בכורים עד הכא הוה ליה למכתב ביה בפ' ראה מקמי פ' מעשרות. ותו אמאי לא אתחייבו בכורים עד אחר שעברו ז' שכבשו וז' שחלקו נהי דעד ז' שכבשו לא אתחייבו אבל
ז' שחלקו אמאי. ותו האי דקאמר הגדתי היום וגו' אמאי אצטריך למהוי עם הבאת הבכורים בלא בכורים הוה מצי לאודויי קמי קב"ה. ותו אמאי אומר ארמי אובד אבי ולא שרי מאברהם דהוא רישא דאומה. ותו אמאי סמך לפ' בכורים פ' כי תכלה לעשר. ותו אמאי בתרי שתי קדמאי הוה מעשר שני ובשתא תליתאה הוה מעשר עני. ותו אמאי סמיך להאי פ' דמלטטיא. ותו אמאי הוו י"א ארורים ולא י"ב כמנין שבטייא ואע"ג דאמוי רבנן משום דראובן לאו כדאי הוא. ותו אמאי פרט הני פקודין טפי מאחרנין ליסמוך על ארור אשר לא יקים דכליל כל פקודי אורייתא. ותו אמאי האריך בכל כך קללות כיון דהאי ספרא רמיז בה"א בתראה הוה ליה לחייסא על בנאה. ותו אמאי חתם בקללה ולא בברכה ולא בנחמה ומאי דאמר שמעון קדישי היינו לומר דאינון גופייהו יזדבינון לעבדים ולא יהא מאן דיזבון יתהון מדחילו דיהא להון מישראל הא אף ע"ג דבשום זמנא הוה או יהא כההוא גוונא מ"מ כיון דלא הוה הכי
בכלהו זימני ליכא לאתיישבא ביה: אבל רזא דמילתא דבסוף אידך פרשתא פקיד על מצות עגלא ערופה וטעמא דההיא מצוה משום דבקטילו דההוא חלל איתקף סטרא מסאבא מתרי טעמי חדא דשלט בבנאה דמטרוניתא וקטל חד מניהון ותו דקטל ליה בדרך אכזריות דאי הוו קטלין ליה ב"ד היו בוררין ליה מיתה יפה. ותו דע"י שליטו דשלט ההוא סטרא בההוא חלל אסתאב נפשיה דההוא חלל בההוא סטרא והא מלכות רמיז בעגלא ואידך סטרא רמיז נמי בעגל' דכל מה שברא קב"ה ברא כנגדו ואקרי עגלא יפיפיה דאיהי מתחזייא יפה כדכתיב בזוהר' קדישא ועליו אמר שלמה מרבדים רבדתי ערשי וגו' ופלחי טעוותא הוו עבדי פולחנא נוכראה לאמשכא עלייהו שפעא מהנך סטרי וקב"ה פקיד לישראל דלא יעבדון הכי משום דשפעא יטיבו דממשיך מהנהו סטרי דמי למאן דאזיל בהאי זימנא ומתדבק באומיא דמשפיעי ליה יקר וטיבו ועותרא וההוא שפעא געלא ומטולא איהו והכי הוא שפעא דנגיד מהנהו סטרי וקב"ה פקיד דיעבדון מילין לשמא קדישא דכל הנקרא
בשמי ולכבודי וגו'. ולהכי פקיד דיסבון עגלא לקבל עגלא יפיפיה דאיהי ההוא סטרא