ספר עץ חיים
שער לט דרוש יא
הורדה וגישה לכלי בינה מלאכותית
שער לט דרוש יא נחלק לך' סימנים וב' כללים ודברים קטנים מדרוש מ"נ ומ"ד: (א) צ"ע בדרוש מ"נ אם יש ממ"ה או מב"ן או משניהם אם הוא בב"ן דמ"ה ובב"ן דב"ן ובב"ן דס"ג וב"ן דע"ב בין בבחי' הכללות בין בפרטות ר"ל בע"ב ס"ג מ"ה ב"ן דב"ן לבד ומה הם המ"נ ומה הכלי המעלה אותם ומה ההוא רוחא דשדי בגווה ואם הם בחינת נוספות על ג' כלים שיש בכל ספירה וספירה כנודע או אינם (נ"א אם הם) זולתם (וכן מהו מ"ד בכללות ובפרטות ואח"כ נבאר הכל): (ב) ענין נשמות בני אדם הבאים מן הנשיקין ויש באים מזווג תחתון ונלע"ד שהבאים מהנשיקין הם בחי' אור מקיף והבאים מזווג תחתון הם בחי' אור פנימי שהנשיקין הוא הבל היוצא מן הפה הנקרא מקיף ואלו הם בחי' נדב ואביהו ואליהו מקיף הפנימי: (ג) ענין העלאת מ"נ דנשמות שיש בניצוצות המלכים שלא נתבררו וא"א להעלותן אם לא על ידי נשמות שרשיות לכל הנשמות כמו י' הרוגי מלוכה שהם י' שבטים והם מעלין אותם למעלה
ושם נתקנים ויש ג"כ כח לכל הנשמות לברר גם הם כפי כח מעשיהם קצת נשמות להעלותן בסוד מ"נ למעלה לתקנם: (ד) יש ב' מיני זווגים א' לחיות העולמות חיצון שמשם המלאכים ואז המלאכים עולין ומעלין מ"נ דחיצוניות וזה בלילה אך ביום יש זווג פנימי דנשמות ואז נשמות הצדיקים מעלין מ"נ פנימיות דנשמות: (ה) שם ב"ן במילוי המילוי יורשת המלכות מאבא להיות לה מ"ן דשם ב"ן גם רבוע אחור אדנ"י הם מ"נ שבה וגם זה יורשת מאבא. וז"א יורש מאמא ע"ב דיודי"ן ושם מ"ה יו"ד ה"א וא"ו ה"א עם יו"ד אתוון ושם ב"ן הזה ושם ע"ב הנ"ל עם ב' כוללים גימ' קכ"ו והוא בז"א ושניהן גימטריא כונ"ן שמים כמנין רבוע אדנ"י הנ"ל וכשמזדווגים זו"נ פב"פ אז נותן ז"א בה גם קכ"ו שלו: (ו) שם ב"ן מעלה מ"נ והמ"נ הם מנצפ"ך והם כפולים ה"ח ה"ג ה' אצבעות דיד ימין וה' אצבעות דיד שמאל ומ"נ דזו"ן הם רוחין ונפשין דצדיקים. ודבינה הם נשמות זו"ן שהם
המוחין שלהם נשמות הפנימיות שבהם וגם נשמות הצדיקים פי' נשמה. ונשמה לנשמה של נשמת הצדיקים: (ז) מ"נ הם מן המלכים דמיתו שבעשייה והם נתונים תוך הקלי' נוגה דעשיה וקרובים אליה וכן מלכים מיצירה קרובים אל הקלי' נוגה דיצירה. וכן בבריאה והנה יש שם ב"ן בעשייה והוא המברר בירורי המלכים דעשייה וזהו ע"י שיתוף נפש מצדיק דעשייה ויורדין עד המלכים ומוציאין אותן משם ומעלין אותן עד היצירה ושם הרוח של הצדיקים יורד עד מלכים שביצירה ומוציאם משם ומברר משם מה שיכול כפי גודל התפלה או המצוה ההיא וזה בסיוע שם ב"ן שביצירה ואז עולין שניהן עד הבריאה ואז הנשמה עם שתוף ב"ן דבריאה מבררים מלכי הבריאה ועולין עד נוקבא דאצילות ושם ניתנין ביסוד שלה בסוד מ"נ ואז יורדין החסדים מן הזכר ומשניהן מתקנים הנשמות וכבר ידעת שיש ה"ח דאמא ויש ה"ח דאבא וחסדים דאמא הם גבורות דאבא: (ח) א"א שיפחתו מוחין דיניקה פנימי' דאמא והנה להעלות מ"נ צריך עכ"פ שיהיה בו לפחות
מקיפי דיניקה דאמא אך אינו יכול להמשיך רק מחיצוניות דאו"א וממשיך ו"ק דגדלות לבד ואף אלו אינם רק מחיצוניות דאו"א. ואם מעלה מ"נ אחר שיש לו גם פנימי' דיניקה דאבא אז יכול להמשיך גם מחיצוניות דא"א ומקבל ו"ק דגדלות דאו"א ואם מעלה מ"נ אחר שיש לו גם מקיפי דיניקה דאבא אז ממשיך ג"כ מחיצוניות עתיק וממשיך י"ס במוחין כולם דגדלות או"א: (ט) יש בבינה שם אהי"ה והוא מתחלף באבג"ד בשם בוכ"ו ואלו הב' שמות נכנסים תוך נוקבא דז"א במוחין דילה בתחלה והם בחי' מ"ן שבה וירדו שם ע"י אצבעות יד בינה שהם מנצפך ותחלה יורדין בג' מוחין דילה כדי שאח"כ בעת הזווג יהיה כח במ"ן שבה ששביסוד דילה לעלות ע"י הארת ב' שמות הנ"ל שבמוחין שלה הנמשך עד היסוד שבה המ"ן אשר שם והמ"ן ב"ן דההי"ן. והנה ב' שמות הנ"ל הוא גימטריא נ"ה רומז אל הנ"ל שיש בה בחי' ג' מוחין ובחי' שם ב"ן שביסוד הרי נ"ה וגם שם בוכ"ו גימטריא יד"ך לרמוז ליד בינה הנ"ל שירדה
למטה ביסוד נוקבא וביד זו ירדו ב' שמות הנ"ל למטה במלכות וגם שם בוכ"ו מהארתו נעשה ונגדלת קומת הנוקבא כי שיעור קומתה ד"ל שהוא כמספר הנ"ל לפי שיש במלכות י"ס וכל ספי' יש לה ג' כלים הם שלשים באמה ארכו ורחבו ד' באמה של היריעה כמנין ד"ל אותיות במילוי המילוי דאדנ"י: (י) חיות דז"א המוכרח הוא מוחין דיניקה פנימית דאמא ואמנם אינו יכול להעלות המ"ן עד היות לו גם מקיף אמא דיניקה אז הם מספיקים לו להעלות מ"נ אמנם אינו יכול להמשיך רק ו"ק דמוחין דגדלות לבד ואף גם אלו יהיה גרועים שלא יהיו רק מחיצוניות דאו"א לבד וגם לא יהיה לז"א רק ו"ק פנימית דגדלות דאמא לבד אך מכ"ש שיכנסו בו פנימית ומקיפים דאבא דיניקה בעת שיכנסו ו"ק דגדלות: (יא) ב' ידים דא"א יש בהם י' אצבעות ויש בהם ה"ג מנצפ"ך כפולות כי הימין כלולה בשמאל ושמאל בימין ואלו נמשכין ליסוד דבינה ונעשה מהם כלי דמ"נ העומדין תוך כלי זה ומן ב' ידים דאמא נעשית כלי היסוד דנוקבא אשר בתוכה המ"נ:
(יב) זו"נ הניחו שרשם באו"א שלהם וכל שאר נשמות הצדיקים היוצאין משם הם אחים לזו"ן ואינם יכולין להעלות מ"נ אם לא ע"י זו"ן שהם הניחו שם שרשם תמיד: (יג) ביסוד הנוקבא יש ג' שמות אדני גימטריא קצ"ה וביסוד זה יש חותם אחד והוא מילוי ג' אהי"ה קס"א קנ"א קמ"ג בהסרת הפשוטים דהיינו ק"ם ק"ל קכ"ב עם ג' כוללים גימטריא השמים וז"ס קצ"ה השמים אך הג' אהי"ה עצמן כולם הם גימטריא חות"ם וכללותן תנ"ה ונמשכין מבינה הנקרא אשר וזהו אשר תנה הודך על השמים ובתוך חותם זה יש המ"ן שהוא שם ב"ן: (יד) שם ס"ג מעלה מ"ן דבינה ושם ע"ב מוריד מ"ד דאבא ושם מ"ה מוריד מ"ד דז"א ושם ב"ן מעלה מ"נ דנוקבא. [הגהה - צמח מ"ן דנוקבא קודם למ"ד דז"א: (טו) בינה נקרא אהי"ה וחלופו בוכ"ו כמנין יד"ך שהוא יד דבינה ובה ה' אצבעות שהם ה' אותיות מנצפ"ך ומהם נמשכים למ"ן דמלכות והמ"ן שלה הוא שם ב"ן ואלו הב' שמות אהי"ה בוכ"ו הם כח הנמשך למוחין שלה ומשם נמשך כח במ"נ דידה לעלות:
(טז) ע"י התפלות והעבודות שעושין הצדיקים בעה"ז מוסיפים ומחדשים כח למעלה מידי יום ביומו ומאירין באצילות אור לאין קץ וערך בכל יום נוסף על חבירו נשמה לנשמה דבחי' אצילות של הצדיק עולה בחכמה ועל ידה מתחברים או"א ע"י שם ע"ב דיודי"ן שהוא חסד עלאה המזווג זווג עליון ונקרא מזלא. ונשמה דצדיק הבא מבינה מעלה מ"נ דבינה ע"י שם ס"ג ורוח דאצילות מזווג לזו"ן ע"י שם מ"ה ונפש דאצילות מעלה מ"נ של המלכות ע"י שם ב"ן באופן שהנשמות של הצדיקים הוא מ"נ דבינה והנפש הוא מ"נ דמלכות וכן עד"ז ת"ת ומלכות שהם בני הבינה הם מ"נ דילה אלא שהת"ת עולה יותר למעלה בסוד הדעת לחבר חו"ב ע"י שם ע"ב דיודי"ן. והמלכות עולה בסוד מ"נ דבינה ע"י שם ס"ג ונשמות הצדיקים שהם בני המלכות הם מ"נ דמלכות ע"ד הנ"ל. ודע שאין נשמות הצדיקים עולין בבינה בסוד מ"נ בהיותו בחיים אלא ע"י מסירת נפשו להריגה על ק"ה אך הנפש יכולה לעלות בסוד המ"ן של
המלכות ע"י מסירת נפשו למיתה על קיום התורה והמצות וא"צ הריגה: (יז) רוחא קדמאה הוא נר"ן של הנקבה שהוא ב"ן ס"ג מ"ה כנודע והוא רי"ו גבורה שכל אחד הוא בסוד ע"ב ע"ב ובזווג ב' אז נותן בה ע"ב ממש שהוא חיה שלה ואז ראוי לזווג גמור להוליד כנודע שגם הזכר אינו מוליד עד שיהיה לו חיה שהוא חכמה שבו אמנם בביאה ראשונה תמורת ע"ב שלה שהוא חסר ממנה נותן בה סוד אור זרוע לצדיק שהוא נעשה נשמה לנשמה שהוא ע"ב של צדיקים. וצ"ע כי בשלמא בנר"ן איקרי שפיר רוח דילה ממש אשר אח"כ נותן חלק מהגם בכל נשמה להלבישה כנודע אבל ע"ב איך תהיה משמשת בב' בחי' חכמה שבה מציאות החיה (נ"א הנשמה) שהוא הולד ואפשר שבזווג הב' נמשכין שניהן יחד ע"ב לחיה שלה עצמה ובתוכה מתלבש וכלול חיה של הולד הנולד ונמצא עם זה שמהרי"ו הראשון נמשכו הנר"ן של הולד הנולד ומתלבשין וכלולים תוך רוחא קדמאה דילה הכולל נר"ן שבה ונמצא שבב' זווגים נגמר
הולד ואפשר שזה שאמרנו בדרושים דלעיל שלכל ולד צריך ב' זווגים. בזה יובן שא"א לעלות מ"ן שהם בחי' חיה של הולד עד שיכנוס רוחא קדמאה שלה יען כי בתוכה באים נר"ן של הולד גם תבין איך משם ולמעלה כשבא נשמת הולד בא תחלה מלובש בנשמה שלה ונמצא כי הנר"ן של הולד לבד באים מלובשים תוך נר"ן שלה הנקרא רוחא קדמאה ואחר כך באה חיה של הולד מלובשת בחיה שלה ואלו הם בחי' אור מים רקיע ק' ברכאן הנ"ל. ועדיין צ"ע שהחיה של הולד נקרא אור ואינה מתלבשת וא"כ איך באתה מלובשת תוך חיה של אמא ואפשר שבאה כלולה בה ואחר כך נפרדת ממנה ואינה מתלבשת. הגהה - צמח גם צ"ע שלמעלה אמר כי ע"ב הוא אור ואח"כ מ"ם ואח"כ רקיע וכאן אמר כי תחל' יהיב בה ס"ג מ"ה ב"ן ואח"כ ע"ב: או אפשר שזה בנשמה לנשמה ונר"ן של הולד שמצד הנקבה כנ"ל. אך כל הד' בחי' שיש אל הולד מצד הזכר אז הוא אור החסד הזכר עצמו ואינה מתלבשת. אלא שצ"ע שא"כ הזכר מזריע
ב' טפות א' טפת נשמה וחיה של נקבה וב' טפות נשמה וחיה של הולד גם נלע"ד שבחי' הד' הנקרא אור זרוע לצדיק נמצא שהוא חיה שלה אלא שכיון שהיא נקבה לוקחת נשמת הצדיק במקומו ואז בזווג הב' נותן לה חי' לולד הצדיק עצמו ונמצא שהחיה שלה עצמה היא בחי' אור זרוע לצדיק לפי שהוא בחי' זכר הנקרא חיה שהוא בחינת זכר שבנקבה ולכן אמר שהם עצמן מזדווגים עם המלכות והבן זה: (יח) הגבורות כשהם עדיין בדעת הזכר הניתנין לנוקבא בזווג נקראים דכורין והם גדולים מהחסדים. אך כשניתנין לנוקבא לצורך תקון פרצופה עצמה ואח"כ היא מעלה אותה בבחי' מ"נ אז הם נקבות גרועים מהחסדים: (יט) יש נשמות בני אדם שבאים מזווג או"א דאצילות והם אחים קטנים לזו"ן שהם אחים הגדולים מהם שיצאו בראשונה קודם להם ובצאת אלו האחים הגדולים מיסוד אמא בסוד לידה הניחו שרשם למעלה ולכן א"א שאמא תעלה מ"ן לגבי אבא אם לא שיעלו שם זו"ן שהניחו שרשם
שם ואז ע"י האחים הגדולים האלו שהם זו"ן יכולין הנשמות שהם האחים הקטנים להתחבר עמהם ולהעלות באמא מ"ן אך לא הם לבדם אלא על ידי שיתחברו שם זו"ן ויעלו זו"ן עמה. [הגהה - צמח וז"א נקרא גדול בסוד בני בכורי ישראל והשאר נשמות הצדיקים שיצאו אחריו כנ"ל: (כ) דע כי ד' בחי' נמשכין אל המלכות א' הוא ענין הנפש אשר לה שנותן היסוד של הזכר בה כדי שתוכל לעורר מ"ן בעת הזווג כי ע"י הנפש ההוא נעשית כלי הב' והג' הוא בחי' הרוח והנשמה שנותן בה הם שם ס"ג ומ"ה. הד' מ"ש בפ' תרומה דרש בריה דרב ספרא על פ' אור זרוע לצדיק שהנה נשמות הצדיקים הם עצמן מזדווגים עם המלכות והם עושין נשמות כמ"ש ואת הנפש אשר עשו בחרן והנה רוב הזווגים הנעשי' בזמן הגלות הוא באופן זה. והנה אלו הד' בחי' (מילוי ד' אותיות שם ב"ן) הנ"ל והד' נכללים בבחינה ראשונה שהיא הנפש והיא כוללת כל המילוי והוא הנקרא נפש נמצא שזה המילוי כולו בכללו בבחי' נפש אך בו
נפרטים דרך פרט כל הד' בחי': שער לט דרוש יב דע שתחלה לוקח ז"א מ"ה וב"ן ששהוא כללות רוחא דבגווה דבינה שהם ב' היות פשוטות גימטריא ב"ן והם חו"ג שבדעת שלו והחסדים מגדילין גופא דז"א כנודע ואלו הם לצורך עצמו וה"ג נשארין ביסוד שלו אך הארתן לבד יוצאין דרך אב"א ומגדילין גופא דנוקבא לצורך גופה ועצמותיה ואח"כ נותן לה בביאה ראשונה הה"ג עצמן ועכ"ז יש בהם כללות מ"ה וב"ן שהם חו"ג ואלו אינם לצורך גופא דילה אלא הם חיותה ונפשה והם פנימותה ורוחניותה ואז נמשך נפש בה ונשארין אלו הה"ג בבחי' רוחא והוא הכלי המעלה מ"ן ועיין מאד איך המ"נ הנזכר הם מנצפ"ך ה"ג אך הכ"ב אתוון הם כלי הנ"ל. גם ע"ש איך שהכ"ב אתוון הם דלת א' וחצי כלי ומנצפ"ך א' חצי מ"ן. ואלו נוטלת אותם בהיותם בסוד אב"א מהארת הגבורות ואח"כ בעת נסירתן לוקחת המוחין שלא ע"י ז"א ואז לוקחת כ"ב אתוון אחרות ונשלם הכלי גם לוקחת מנצפ"ך האחרים שרשים עצמן ואינם הארות בלבד ונשלם גם מ"ן והם
י' דמים כנזכר בליל פסח והם השני' ה' דמים טהורים גבורות ממותקות והראשונים ה' דמים טמאים גבורות בלי מיתוק. וצ"ע ששם נתבאר בליל פסח שהם לבושי החו"ג וצ"ע גם צ"ע מה נתחדש בביאה ראשונה שהרי כבר נשלם הכלי בעת הנסירה וגם המ"ן ונחזור לענין שאלו חו"ג הנ"ל היו בתחילת האצילות ואלו נשארין תמיד שם החסדים בז"א בסוד כלי מ"ד וה' גבורות בנוקבא בסוד כלי מ"נ. ונלע"ד שהענין הוא כי אם הוא בבחינת הזווג החצון (דמנצפ"ך) הם בחי' מ"ן עצמן כי הכ"ב אתוון הם הכלי כנ"ל. אך לזווג הפנימים נעשית אותן המ"נ שהם ה"ג (מנצפ"ך) נפש שבה בחי' כלי לבד ומה שמושך אח"כ יהיו מ"נ חדשים אחרים ונמצא שאלו הראשונים נעשו להם בחי' כלים להוריד מ"ד לקבל המ"נ. אך המ"ד ומ"ן עצמן הוא שחוזרים או"א להזדווג שנית ונותנין להם ב' עטרין אחרים מ"ה וב"ן חו"ג חדשים ואלו מתפשטים בהם ע"ד הראשונים ואז הם ג"כ מזדווגים והנוקבא מעלה מ"ן שהם גבורות חדשות שנתפשטו
בה והזכר מוריד ה"ח חדשים וכל זה מבחי' כלים הראשונים מ"ד ומ"ן הראשונים שנעשו כלים כנ"ל אל אלו החדשים והראשונים נקראו כלים ואלו נקרא מ"נ ומ"ד ואז מצטייר הולד בנוקבא ויוצאת נשמה חדשה שהם לפנימית העולמות. ודע שאי אפשר לצאת נשמה מאלו מ"ן ומ"ד חדשות אם לא שיבא מלובש תוך הארת הכלים הנ"ל הנעשים מחו"ג הראשונים וזה לבוש הנשמה הנקרא אלוה כנודע ואלוה הוא לבוש הכלי שהוא חו"ג הראשונים (וחות"ם ואלו"ה עולה תצ"ו כמנין מלכות לרמוז שהוא כלי מלובש באלו הב' לבושים אלו"ה מאבא וחותם מאמא שהוא ג' אהי"ה ומשם יוצאת הנשמה שהוא בפנימיו' שהם חו"ג הראששונים) וזהו אלוה וכן יש לבוש מאמא והוא החותם ועשיית לבוש זה הוא עצמו מציאות העלאת מ"ן. ודע שהלבוש הזה הוא גדול מהחדשים לכן נמשך עמו בסוד כנשר יעיר קנו יפרוש כנפיו יקחהו לשמור את הבנים ולכן הוא המעלה אותן אח"כ בסוד מ"נ את הנשמה שהרי הם מעלין אותן והם בעצמן
אין בהם כח לעלות נמצא שהכלי גדול מהמ"ן ושהכלי הוא כח עצמות אב ואם עצמן להוליד את הבנים ענפיהם ומלבישין אותן לשומרם והבן מאד ענין העלאת מ"נ ע"י הכלי איך הוא שהוא התלבשותם ע"י הלבוש הזה דנוקבא וזה תכלית ביאור זה ושמרהו וגם דע כלל אחר נמשך עם זה ושמרהו שכל אלו החדשים נעשים בחי' נשמות ואינם נשארין בזעיר ונוקבא רק לצורך הבנים שהם הנשמות לכן בכל פעם צריך זווג מחדש כי כלה ונפסד וחוזרין להמשיך לבנים אחרים: [הגהה - אך צ"ע שהרי הראשונים הם החצונים והחדשים הם הפנימים ואיך הראשונים גדולים מהם. ונלע"ד שיש רוחא בין בחיצוניות ופנימיות וכולן מן הראשונים וחדשים הם ג"כ בחיצוניות ופנימיות וא"כ הרוחא דחיצוניות נעשה לבוש אל החדשות דחיצוניות ורוחא בפנימיות נעשה לבוש אל החדשות פנימיות ואם כן יצטרך ביאה ראשונה פנימיות לעשותה כלי וכן ביאה ראשונה דחיצוניות לעשות כלי גם אפשר שהפנימיות שהם נשמות צריך חדשות אך
החיצונית שמשם נמשך חיות לבד א"צ בחדשים בכל פנם לכן א"צ להעלות (מינה) מ"ן אלא לפנימית בק"ש ולא לחצוניות כנזכר שם בפי' ע"ש והדבר שקול וצ"ע: ודע שכל זה הרוחא דשביק בה הוא בזווג התחתון שהוא נמשך מהתפשטות החסדים דז"ת בגופא. גם יש זווג אחר עליון והוא בג"ר ממש בז"א ונקרא נשיקין קדמאין וגם אז נשיקין קדמאין הם רוחא דיהיב בגווה בג"ר ונעשה כלי אל הנשיקין החדשים שהם מ"ן ויש מלאכים ונשמות מן הנשיקין וכן מזווג התחתון. ונלע"ד שבזה יוכרח מ"ש במ"א שיש רוחא בחצונית לצורך המלאכים וזה בג"ר ובז"ת ויש רוחא בג"ר וז"ת בפנימיות לצורך נשמות וא"כ אין לפרש שהפנימית הם ג"ר וחיצונית הם ז"ת רק כל י"ס יש בהם חיצונית ופנימית וזכור זה. והנה המ"נ שהעלה המלכות בש"ש לז"א הם לצורך נשמות (פנימית הם הנשמות) והמ"ן דאמא עלאה הם לצורך שימשכו מוחין דגדלות פנימית לזו"ן. וכבר נתבאר פרטים אלו בשער הזווגים שיש ב'
מיני זווגים באו"א א' חיצון וא' פנימי ודע שזווג זה הפנימי אינו תדיר והנה בזווג החיצונים דאו"א אז ההוא רוחא קדמאה מספיק להעלות מ"ן מהחו"ג החדשים לצורך חיות לבד כי ההוא רוחא קדמאה הוא שורש זו"נ הנשאר תמיד למעלה אך בזווג הפנימים דאו"א שהוא להמשיך נשמות חדשות דפנימית צריך שגם המוחין פנימים דזו"ן יעלו למעלה ואז הם המעלין מ"ן שהם החו"ג חדשים פנימים לצורך נשמות יען שזווג זה נפסק וצריך שזו"נ עצמן יעלו המ"ן. והנה ז"ת דאו"א והם ישסו"ת ויש בהם ג' בחי' א' עצמות ב' הוא הכלי המעלה מ"נ שבהם ג' הוא המ"נ עצמן ותחלה מקבלין זו"נ משם הארת שהם מוחין דיניקה המקיפין דאמא ופנימים דאבא הנזכר שם. ודע שכיון שיש לו מקיפין דיניקה דאמא יכול להעלות מ"ן לצורך הגדלות של הפנימים ואלו מוחין דיניקה שהם מקיפין דאמא נמשכו להם מזווג חיצוניות או"א שהם ישסו"ת בלי שיעלו המ"ן לשם כי שם אלהים שהוא בחינת היניקה הוא חיצוניות
העולמות ומוחין דגדלות הוא פנימית הם הויו"ת ע"ש. וצ"ע שהרי זווג החצונית יש בו ג"כ נשיקין מג"ר וזווג תחתון מז"ת וכן פנימית וא"כ בין בחיצוניות בין בפנימית יש גדלות. ואפשר שכל זמן שאין להם רק מוחין דגדלות דיש"ס ותבונה נקרא גדלות דחיצוניות וכבר קדם להם יניקה ועיבור וכשלוקחין גם מוחין שניים דקטנות ב' דאכדט"ם וגדלות ב' דאו"א עלאין דחג"ת אז הוא פנימית ונמצא שיש עיבור יניקה ומוחין בחיצונית והם כשלוקחין מיש"ס ותבונה וכן יש להם עי"מ דפנימית והם כשלוקחין מאו"א עלאין. גם אפשר לומר שיש"ס ותבונה הם חיצונית דאו"א ויעקב ורחל [בהיותם קטנים הם חיצוניות או"א ויעקב ורחל וכו'] השנים יחד בהיותן קטנים הם החיצונית דזו"ן ואלו הם ישורון ורחל חיצונית זו"נ וכל זה צ"ע (נכתב על הגליון כמו שזו"נ הניחו שרשם גו אמא עלאה בצאתם משם ושרשם הוא האי רוחא דשביק בגווה כן כל נשמות הצדיקים היוצאין או מבינה או ממלכות מניחין
שם שרשם בסוד רוחא דבגווה והבן זה היטב איך הנשמות היוצאות אח"כ הם מתלבשות בההוא רוחא דז"א ובההוא רוחא דנשמות שקדמו אליהם ונמצא כי שורש מ"ה וב"ן הוא כלול ההוא רוחא דנוקבא בין בבינה בין במלכות אלא שעיקרו ב"ן דגבורות ובזכר הוא להיפך כי רוח דאבא הוא ביסוד דיליה או בז"א עיקרו מ"ה דחסדים ואחר כך בזווג פב"פ אז נותן בה החסדים דמ"ה עצמן ע"כ על גליון):