Text downloads & AI access AI / raw text access: plain section HTML · section TXT · section Markdown · section JSON · all sections list · complete work TXT · complete work Markdown · all plain-text books · AI instructions
Use this for exact quotes / later sections / non-JS tools

Use the section links above for static crawlable text of this page. Complete-work downloads are listed when available.

More

🙏

ספר עץ חיים

שער יא פרק ח מ"ת

קטע 37 מתוך 139

הורדה וגישה לכלי בינה מלאכותית
1

שער יא פרק ח מ"ת ואחר שנתבאר בחי' התיקון בדרך קצרה נחזור לבאר כסדר המדרגות הנ"ל שהם אב"א ואחור בפנים ופנים באחור ופב"פ. הנה טרם שהיה שום תיקון כלל בכל האצילות אפי' בעתיק יומין הנה בצאת האורות של או"א ונכנסו בתוך הכלים שלהם בהיותן עדיין בסוד נקודים כנ"ל היו אב"א לפי שהנה נודע כי או"א עומדין בב' צדדי א"א זה בחסד שלו וזה בגבורה ובהיות או"א פב"פ אז אור הפנים של א"א יורד ונמשך ביושר באמצע בין פני אבא לפני אמא ומאיר בפני שניהם. והנה בהיותם עדיין בסוד נקודה בלתי תיקון כבר נתבאר אצלינו זה גרם שבירת כלים לפי שכאשר לא היה עדיין שום תיקון היה האור בא בלתי מסכים והנה הם אורות גדולים ובלתי מסכים ואז אין הכלים יכולים לקבלו ומתבטלים ואחר התיקון בא האור ממועט דרך מסכים ויכולין הכלים תחתונים לסבל ג"כ והנה כאשר עדיין לא היה שום תיקון אפילו בע"י היה אור גדול ורב בלתי מסכים ועי"כ אם היו או"א פב"פ הנה בהמשך אור פני א"א

2

ביניהן כנ"ל דרך החזה שלו לא היו יכולין לקבלו כלל לפי שבחי' הפנים הם יותר זכים ובהירים ודקים מהאחוריים והיה האור מובלע ונכנס בהם מאד והיה בלתי אפשר להיותן יכולין לקבלו והיו נשברים ונופלים גם הם למטה כמקרה זו"נ והיתה בהם מיתה ממש ח"ו וע"כ נשארו אב"א אז בהמשך אור פני א"א דרך החזה שלו ונמשך ונכנס בין ב' האחוריים דאו"א אשר הם עבים וגסים מאד יותר מבחי' הפנים ואז אין האור ההוא נבלע ונכנס בהם מאד כי הוא רוחניות בתכלית והם חשוכים וגסים לכן אינו נכנס בהם רק אור מועט ויכולין לקבלו ולכן עמדו בתחלה או"א אב"א ובזה לא מתו כשאר מלכים שמתו ממש וירדו לעולם הבריאה אמנם האחוריים שלהם אותן אשר לא יכלו לקבלאור עליון אפי' בהיותן בסוד אב"א נתבטלו והכלים שלהם של בחי' האחוריים ההם ירדו למטה ונשארו בעולם אצילות במקום שהיתה נוקבא דז"א בחי' הכלי של הנקודה שלה כנודע וכמבואר שכל הי' כלים יצאו קודם

3

שיצאו האורות ועי' לעיל אימתי נשתברו האחוריים דאו"א כי שם נתבאר באורך והנה כאשר ירדו אלו האחוריים ירדו אחורי אבא כלולים מי"ס ואחורי אמא כלולים מי"ס ג"כ ואחורי אבא ירדו ונפלו ועמדו נגד הפנים של נוקבא דז"א ואחורי אמא ירדו גם הם ונפלו ועמדו נגד האחוריים של נוקבא דז"א והיא נשארת עומדת באמצעיתא אלו באחור ואלו בפנים ונשארו או"א אב"א ונמצא כי הכלים של מלכים דזו"ן כאשר נשברו מתו ממש ונפלו לעולם הבריאה במקום הקליפות אשר היא בחי' המות כנודע בסוד בלע המות לנצח וגו' שהם הקליפ' אבל אחוריים דאו"א נקרא ירידה מגדולתם לבד כי נפלו ממדרגתן העליונה שהיו באחורי או"א והיה למטה במקום נוקבא דז"א באצילות באופן כי מתחלה היו האחוריים האלו נקרא מלכים ממש וברדתן למטה נעשו שרים וזה סוד הפסוק כי יאמר הלא שרי יחדיו (כולם) מלכים כי השרים האלו שהם נקראו שרים בהיותם למטה במקום נוקבא דז"א הנה בתחלה בהיותן למעלה

4

היו מלכים כמ"ש בע"ה כי מאלו האחוריים נתקנו ונעשו בחי' יעקב ולאה ונוקבא דז"א נקרא רחל והוא נקרא ישראל והנה שרה היא רחל ושרי אשת אברם היא בלאה וז"ס הלא שרי כי אותיות הל"א אותיות לאה כי מן השרים האלה נעשית לאה כמ"ש למטה בע"ה ענין מציאותן היטב. והנה כאשר התחיל ע"י להתתקן תחלת כולם כי הוא הראש העליון שבג' רישין הנזכר בריש אדר"ז אשר שלשתן אלו כלולין בנקודה א' של אלו י' נקודות כנ"ל ונודע כי כשנתקן נעשה פרצוף גמור בי"ס והנה כשהתחיל להתתקן עתיק יומין ונעשה לו בחי' ראש שבו הנה הג"ר שבו נתקנו תחלה ביחד שהם כח"ב שבו שהן כללות רישא דעתיק אשר לבחי' זו הראש קראוהו באדר"ז רישא עלאה דלא אתיידע פי' כי הנה בחי' פרצוף עתיק הג"ר דיליה אינן מתלבשין ומתעלמים כלל תוך א"א ונשארו בגלוי כי אינינו יכול להשיגו ולהלבישו ולכן זה הראש נקרא רדל"א אמנם ז"ת שבו שהם סוד ז' ימים אלו הם מתלבשים תוך א"א כנודע כי יש

5

לו בהם קצת השגה ולבחי' אלו הז"ת שלו הם הנקרא עתיק יומין ר"ל עתיק של בחי' ז"ת הנקרא ז' ימי קדם כנודע ובהם יש קצת השגה וידיעה. והנה אחר שנתקן רישא דע"י כנ"ל נתמעט האור קצת ע"י רישא דעתיק שנתקן ונעשה פרצוף ועובר אור העליון דרך המסכים ההם ועתה יש באבא כח לקבל אור העליון אפי' דרך הפנים שלו לפי שהוא זכר והוא רחמים אבל אמא שהיא נוקבא דינין עדיין אין בה כח לקבל אור עליון דרך הפנים שלה אלא באחור ולכן החזיר אז אבא פניו במקום חזה דא"א והיה מקבל האור עליון דרך פנים ואמא נשארה כמו שהיתה תחלה ונמצא עתה עומדים או"א פנים ואחור שהיא מדרגה הג' וחסר מהם מדרגת ב' של אחור בפנים ותכף עלו במדרגת מעלת הג' שהיא פנים באחור. וטעם הדבר הוא לפי שכיון שהחו"ב שבראש עתיק יומין שניהם נתקנו יחד כנ"ל ולא הקדים זה לזה לכן גם או"א שהם בחי' חו"ב כנודע היה בהם ב' תיקונים ביחד כי היו בתחלה במדרגה ראשונה אב"א ותכף עלו

6

ב' מדרגות יחד והיו פ נים באחור שהיא מעלה ג' כנ"ל. ואמנם פשוט הוא כי האור הנמשך מן אבא אל אמא בין אם יהיה בבחי' פב"פ או בחי' פנים ואחור לעולם הוא בא מן י"ס שבו בשווי אחד לפי שלעולם אבא הוא עומד בבחי' פנים בב' המדרגות כנ"ל אבל השינוי הוא באמא כי בהיותן פב"פ גם היא עם אבא אז הארה הבאה מן י"ס דאבא אליה מקבלת הארתה בפנים שלה בתחלה ושם הם מאירין עיקר הארה ואח"כ מהאורות שנשארו הם הולכים אל האחוריים שלה ומאירין בה ואינם חלק אחד ממאה חלקי האור כי כולם ניתנין (בהם) אל בחי' הפנים שלה אבל בהיותה אחוריה נגד פני אבא אע"פ שהארה עצמה אינה משתנית כנ"ל כי גם עתה באה דרך פנים שלו עכ"ז האורות האלו עיקרן מאירין באחוריים שלה ואע"פ שהם גסים ועבים עכ"ז ההארה שלוקחים אם מעט ואם הרבה הנה עיקרו ניתן באחוריים שלה ושיורין מאירין בפנים שלה נמצא כי בהיות אמא פב"פ עם אבא הפנים שלה מרווחים יותר מן האחוריים ובהיות אחורי אמא נגד פני אבא

7

האחוריים מרווחים הרבה כי האחוריים שלה עתה מאירין בהם פני אבא ממש ומתמתקין מאד יותר מכאשר היתה פב"פ שלה אבל הפנים עתה הם גרועין נמצא עתה כי האחוריים דאמא נמתקו ונתקנו תיקון נוסף על אחורי אבא כי אחורי אבא אין אור פנים העליונים מהם מאירין בהם כמו שיש אל אחוריים דאמא אך בבחי' הפנים יש יתרון לאבא על אמא כי פני אבא היה בהם כח כדי לקבל אור העליון ופני אמא לא היה לה כח לקבלו ונשארה בסוד פנים באחור. ואמנם שינוי ב' בחי' אלו שיש באו"א שבבחי' א' יש יתרון ומעלה לאבא ובבחי' אחרת יש יתרון לאמא על אבא זה גרם שינוי אחר בענין ב' אחוריים הראשונים שנפלו תחלה למטה שנעשה מהם יעקב ולאה כמ"ש למטה בע"ה והנה עדיין א"א בסוד נקודה בלתי תיקון ומכ"ש השאר אשר תחתיו ואח"כ נתקנו החו"ג דעתיק יומין ואז נתקן ג"כ כתר חכמה דא"א שהם התרין רישין תתאין מג' רישין הנזכר באדר"ז והטעם הוא במה שנתבאר אצלינו כי חסד וגבורה דע"י

8

מתלבשין תוך כתר חכמה דא"א ואמנם הבינה דא"א עדיין לא נתקנה עמהם והרי בזה שינוי א' שיש בין עתיק לא"א כי עתיק נתקנו ג"ר שלו ביחד וא"א לא נתקנו ביחד אלא ב' ראשונות שבו לבד והטעם הוא כמ"ש עתה הקדמה א' והוא כי יש שינוי אחד בין פרצוף א"א לכל שאר פרצופים דאצילות: והנה הענין הוא כי בכל פרצוף של ע"י ואו"א וזו"ן יש בכל ראש מהם ג"ר שהם כח"ב של בחי' פרצוף ההוא אבל בחי' פרצוף של א"א אין בראש שלו רק כתר וחכמה בלבד וכתר נקרא גלגלתא דא"א והחכמה נקרא מוחא סתימא שבו. ובזה תבין למה באדר"ז מזכיר ג' רישין שהם א' רישא דעתיק וב' רישין דא"א שהם כתר וחכמה עלאה ולמה לא הוזכר בינה דא"א ויהיו ד' רישין אבל הטעם הוא כי רישא דעתיק יומין אע"פ שיש בה ג"ר עכ"ז לרוב העלמן נקרא רישא חדא לחוד. וגם שנקרא רדל"א כלל וכתר חכמה שבראש א"א נחשבין לב' לרוב גילויין בערך רישא עילאה והרי הם ג' רישין כי כולם בחי' רישין באדר"ז. ואמנם בינה דא"א לא יכלה

9

לעלות ולהיות בראשו ונשארה למטה בגרון דא"א ולכן אינה נקרא רישא וטעם ירידתה שם בגרון משא"כ בשאר פרצופים כנ"ל הוא לפי שא"א מלביש לעתיק לז"ת שבו כנודע ואור עתיק יומין גדול מאד מאד ואין כח בבינה דא"א לקבל אור דע"י בהיותה קרובה ברישא דא"א וכאשר ירדה למטה בגרון דא"א ונתרחקה מעט יכלה לקבל אור עתיק יומין שם אבל בשאר פרצופים שאור עתיק יומין מרוחק הרבה מאד מהם כי א"א מלבישו וסותם הארתו לכן יש יכולת וכח אפילו בבינה שבכל פרצוף ופרצוף להיות ביחד עם חברתה שהיא החכמה של הפרצוף יחד שניהן למעלה בראש הפרצוף ההוא. ואחר שבארנו מה שנתקן בא"א נבאר מה שנתקן באו"א והוא כי עלו במדרגה ד' והוא שחזרו יחד פב"פ אמנם עדיין הם בבחי' נקודות בלתי תיקון ואח"כ נתקנו נה"י דע"י וגם אז נתקנו חג"ת דא"א וגם התחילו לתקן ב' רישין דאו"א אשר כל אחד מהם כוללת ג' רישין הנ"ל. והענין הוא כנודע כי נה"י דעתיק מתלבשין תוך חג"ת

10

דא"א וחג"ת דא"א תוך כח"ב דאו"א ולכן כל אלו הבחי' נתקנו יחד זא"ז. והנה נתבאר ענין או"א שלא היתה בהם רק ג' מדרגות וחסר מהם מדרגה ב' שהוא אחור בפנים לסבה הנ"ל. ונבאר ענין זו"ן שבהם היו כל המדרגות הנ"ל וזהו סדרן הנה נודע כי זו"ן הם מבחי' נה"י דא"א כי שם מקומם כנ"ל ולכן לא קבלו שום תיקון והארה כאשר התחיל תיקון רישא עלאה דע"י כנ"ל על דרך או"א שחזרו אז פנים באחור כנ"ל אבל זו"נ לא התחילו (להתתקן) התיקון והארה בהם עד שהתחיל התיקון דרישא דא"א וכבר נתבאר לעיל כי רישא דעתיק נתקנו כח"ב שלו יחד למעלה במקום הראש משא"כ בא"א שתחלה נתקן כתר חכמה שלו בראשו ואח"כ נתקן הבינה שלו למטה בגרון ולכן נתוספה בזו"ן מדרגה הב' משא"כ באו"א והוא כי כאשר נתקנו כתר וחכמה דא"א בראשו אז חזרו להיות אחור בפנים פי' אחור דז"א נגד פנים דנוקבא וכאשר נתקנה בינה דא"א חזרו בסוד פנים באחור ר"ל פני דז"א נגד אחור דנוקבא

11

וכאשר נתקן נה"י דעתיק שאז נתקנו (בו) חג"ת דא"א ואז נתקנו כח"ב דאו"א שהם הראש שלהם אז חזרו זו"נ פב"פ ועדיין הם בבחי' נקודות בלתי תיקון כלל ואחר שנתקנו או"א אז היה מציאות לתקן זו"נ ואז ז' המלכים שהם הכלים שלה שנפלו למטה בעולם הבריאה העלם המאציל באצילות תוך בטן אמא עלאה ושם היו בסוד העיבור וכו' כמ"ש בע"ה:

12

שער יא פרק ט ז"א היה בו תחלה בימי המלכים ו"ק ובתוכם מוחין דנפש דנה"י דאמא החיצונות כשנולד קודם התיקון ואח"כ נשברו ונפרדו והאורות דנה"י עלו למעלה וו"ק הכלים ירדו למטה בבריאה ובתיקון נתעברו עיבור ראשון והיו מתבררין מעט מעט הכלים דו"ק שהיו כולם בתוך אמא וכל בחי' הכלים מתבררין לטובה והיו (סכ"י המתבררים לטובה והיו נכנסין וכו' שהוא הולד) נכנסין בהם המוחין שהם הולד עצמו ומה שלא נתברר מן הכלים ונשארו מעורבין טו"ר נשארו בבטן אמא ואז כשנולד הולד הזה לפי שנגמר בחי' הכלים הצריכין לבחינת כלי הנפש ואז נעשו מוחין דיניקה בנה"י האמצעים בעת הלידה כנודע כי מן הלידה מתחלת זמן היניקה ואז מתבררין כלים שהם בחי' הרוח ויונקים בסוד החלב ובתוכם הרוחניות של הרוח שהם המוחין דיניקה ונגמרין עד הגדלות ואז חוזר הגדלות שהוא הנשמה נה"י דאבא ונה"י דאמא וצריך [נ"א ואז צריך] בירור' אחר אל האורות לבדם למוחין דיניקה העולין למעלה בסוד

13

מ"ן ויוצאין המוחין דגדלות בנה"י הפנימים והם נכנסין בז' שנים שהם משנת י"ג עד כ' והרי כי למוחין הראשונים כבר הקדים להם עיבור א' של קודם התיקון הנ"ל ואלו הם עצמם שנשארו בה בעיבור ראשון של אחר התיקון והבן זה מאד ואז בזמן העיבור ראשון בסופו בעת הלידה יוצאין מוחין שניים דרוח ויען דאינם נכנסין אלא על ידי היניקה לכן נקרא מוחין דיניקה אבל ודאי שקדם להם עיבור ואח"כ למוחין שלשיים דגדלות היה עיבור ג' אך בערך היניקה אינו אלא עיבור ב' והבן מאד:

14

שער יא פרק י ענין י"א סמני הקטרת וענין י"א יריעות עזים וי"א ארורים בפ' כי תבא הם י' קליפות דנוגה ויש בהם חיות דקדושה להחיותן והנה בי"ס של הקדושה החיות שלהם נבלע אז בתוכם ונחשבין לי' בלבד אבל בקליפה אין החיות נבלע בתוכם כי אין קודש מתערב בחול אך עומד על ראשם ומשם מאיר להם ואז הם נחשבין לי"א וזהו כל המוסיף גורע. וי"א ארורים של פ' כי תבא הראשון הוא ארור אשר יעשה פסל ומסכה והוא כנגד א"א וזהו ושם בסתר וארז"ל בסתרו של עולם והוא א"א המסתתר ומתלבש תוך האצילות כנודע. ולכן יש עד תיבת בסתר י"ג תיבין נגד י"ג ת"ד. ואח"כ ארור מקלה אביו ואמו נגד או"א ואח"כ ה' ארורים נגד ה' ראשונות דז"א חב"ד ח"ג ואח"כ ארור שוכב עם אחותו נגד ת"ת דז"א ששם רישא דנוקבא נגד החזה כי שם הוא הת"ת עם אחותו ביחד משא"כ בה' ראשונים והנה שרשן ועצמותן נעשה בסוד המלכים שמתו והם ז' וד' אחוריים דאו"א הרי י"א סמני הקטורת וכנגדן י"א יריעות עזים

15

בסוד ע"ז בחצונים כנודע בזוהר אחרי מות יעו"ש: שער יב פרק א מ"ת היכל שלישי היכל זה נקרא היכל הכתרים ובו שני שערים: השער הראשון שער עתיק ובו ה' פרקים: ועתה נתחיל ונבאר איך נתקן כל עולם האצילות הנעשה מב' בחי' הנ"ל שהם מ"ה וב"ן שהם המלכים שמתו והם בחי' הנקודות דס"ג ושם מ"ה החדש וצריך לבאר מה הוא החלק שלוקח עתיק משם מ"ה ומה שלוקח משם ב"ן כי כבר נתבאר לעיל שיש בעתיק זכר ונקבה וכעד"ז בא"א ובאו"א ובזו"ן וכבר ידעת כי שם מ"ה יש לו בחי' טנת"א וכעד"ז בשם ב"ן שהם הנקודות של ס"ג נחלק לד' בחי' הנ"ל שהם טנת"א. גם דע כי כמו ששם ב"ן שהוא הנקודות דס"ג יש בו י' נקודות שהם י"ס וכנ"ל כך שם מ"ה יש בו י"ס וכאשר מתחברים אלו ב' שמות מ"ה וב"ן בחיבור זכר ונקבה כנ"ל הם מתחברים י"ס בי"ס וצריך לבאר תחלה ענין הטעמים (נ"א טנת"א) והתחלקות לי"ס. ודע כי בזוהר אמרו שהטעמים בכתר ונקודות בחכמה ותגין בבינה

16

ואותיות בז"ת דאצילות שהם נקראו זו"נ אבל דע כי זה ההתחלקות הוא בענין י"ס עצמן של מ"ה שהם מתחלקים בסדר הזה אמנם כאשר בחי' אלו מתחלקים בעתיק וא"א וכו' אין סדרם כך אלא באופן אחר וזכור הקדמה זו וזה פרטן הנה עתיק וא"א שניהן נכללין בכתר דאצילות כמ"ש בע"ה: הגה"ה ודע כי עתיק בירר משם ב"ן ה' ראשונות דכתר דב"ן וג"ר דחכמה דב"ן וד"ר דבינה דב"ן וז' כתרים מז"ת דב"ן ומכל זה נעשה נוקבא דעתיק אמנם דכורא נעשה מכתר כולו דמ"ה. אמנם מצבן ומעמדן הוא כן כי בכל א' משניהן יש פנים ואחור. והנה הנקבה והזכר נדבקו אב"א ואז נשארו פני הזכר מגולים מצד א' ופני הנקבה מגולים מצד א' וב' אחוריים דבוקים יחד ואז הפנים דנוקבא נעשה אחור נגד פני הזכר שנקרא פנים בערכה ואמנם כל זה בחיבור פרצוף א' לבד פנים ואחור הם זו"ן: והנה העתיק לקח משם מ"ה בחי' כתר כולו שהם הטעמים ומב"ן לקח ה"ר של כתר שלו שהם גם כן בחי' הטעמים (כי כבר ידעת כי כל א' מהי"ס כלול מי') ועוד לקח ג"ר דחכמה דב"ן

17

וד"ר דבינה דב"ן וז' כתרים דז"ת דב"ן כנ"ל וא"א לקח משם מ"ה בחי' חכמה שהם הנקודות ומשם ב"ן לקח ה' תחתונות דכתר של ב"ן שהוא מן הת"ת שלו ולמטה. והנה גם מבחי' האחרות שהם ח"ב של ס"ג הובררו מהם קצתם לעשות מהם עתיק כי מבחי' הכתר לא לקח רק חציו כנ"ל. והנה מה שלוקח מחכמה הם ג"ר נמצא כי נשארו לחכמה עצמה ז"ת ומהם נעשה אבא וזה שאמר בזוהר אבא אחיד ותליא בחסד כי מחסד ולמטה של חכמה משם מתחיל אבא ומבינה לקח ד"ר באופן כי אמא אין לה רק מגבורה ולמטה של הבינה. וזה סוד אמא אחיד ותליא בגבורה הרי ביארנו בחי' עתיק שיש לו כל הכתר דמ"ה וממנו סוד הדכורא וגם לקח ה"ר דכתר דב"ן [נ"א דס"ג] וג"ר דחכמה דס"ג וד"ר דבינה דס"ג ומאלו ג' בחי' של ס"ג נעשים נוקבא דעתיק וא"א לקח חכמה ממ"ה כולו וה"ת דכתר דב"ן כי ה"ר דב"ן לקח עתיק. ואבא הוא חכמה דאצילות ולוקח משם מ"ה חצי בינה שהם תגין ומשם ב"ן לוקח ז"ת של חכמה דב"ן כי הג"ר

18

לקחם עתיק כנ"ל ואמא היא בינה שבאצילות ולוקחת משם מ"ה חצי בינה שהם תגין ומשם ב"ן לוקחת ו"ת של בינה דב"ן כי ד"ר לקחם עתיק וזו"ן לקחו אותיות משם מ"ה שהם הז"ת דמ"ה ומשם ב"ן לקחו ז"ת שבו חוץ מן הכתרים של אלו הז"ת דב"ן שגם הם לוקחם עתיק לעצמן. ואל תטעה בדברינו לומר שהם בחי' א' ומה שלוקחים הם דבר אחר אבל כוונתינו הוא כי עתיק יומין דאצילות כל עצמותו נעשה מב' בחי' אלו שהם מ"ה וב"ן ובחי' המ"ה שבו הוא הנקרא עתיק דכורא ובחי' הב"ן שבו הוא הנקרא נוקבא דעתיק וזכור ואל תשכח. כלל העולה כי בעולם אצילות יש בו י"ס והכתר הוא עתיק וא"א וחכמה הוא אבא ובינה היא אמא. וו"ק הם חג"ת נה"י הוא ז"א ומלכות הוא נוקבא דז"א וכל בחי' אלו נעשה עצמותן מב' בחי' מ"ה וב"ן וכל בחי' הדכורים הם ממ"ה והנוקבא מב"ן כנ"ל עוד יתבאר כל זה לקמן בע"ה: ונלעד"ח שאינו מחציתו ממש בצמצום רק הוא על דרך שאר פרצופים כי עתיק לוקח עד שליש

19

ת"ת כנודע משאר הציורים כי עד שליש ת"ת בכ"מ הוא ציור פרצוף אחד ומשם ולמטה פרצוף ב': ונבארם עתה דרך פרט ונאמר ונתחיל לבאר ענין עתיק יומין ותחלה נבאר מי הוא הנקרא ע"י. הנה בתחלת אדר"ז דרפ"ח ע"א וז"ל האי ע"ק טמיר וגניז וכו' ג' רישין אתגלפין דא לגו מן דא ודא לעילא מן דא וכו' והביאור הוא דע כי זה הע"ק הנזכר כאן אינו מדבר על הזכר הנעשה משם מ"ה אלא על נוקבא דעתיק ודא"א הנעשים מבחי' ספי' הכתר דב"ן של נקודות של המלכים שמתו וזכור הקדמה זו כי היא צריכה לך בכל האדרא לכל הדרושים דעתיק ודא"א כנ"ל והנה כתר הזה בכללות כולו נקרא ע"ק והבן זה מאד. והנה הכתר שהוא כללות ע"ק מתחלק לב' חלוקות שהם ג'. פירוש כי הנה נחלק לע"י ולא"א ואח"כ גם הא"א נחלק גם הוא לב' רישין והם כתר שלו של א"א עצמו והחכמה דא"א עצמו שהוא מוחא סתימאה שבו בא"א באופן כי ע"ק הנ"ל כאן הוא כולל ג' רישין רישא א' הוא הנקרא ע"י והוא החלק של ראש

20

העליון אשר בע"ק וב' רישין תתאין אשר בע"ק הם הנקרא א"א הנחלק לכתר ולחכמה שבו עצמו כי ע"ק הוא שם כולל לע"י ולא"א בבחי' שם ב"ן שבו והבן זה מאד. ולכן נקרא ע"ק כי הוא מבחי' נקודות כתר הזקן שבכל י"ס אשר ממנו נעשה עתיק וא"א משא"כ בשם מ"ה הזכר כי עתיק לבדו נעשה מן הכתר דמ"ה אבל א"א לא נעשה אלא מחכמה דמ"ה. והנה מה שלוקח משם מ"ה שנעשה ממנו בחי' עתיק דכורא כבר נתבאר עניינו שהוא הכתר שהם הטעמים דמ"ה אבל נוקבא דע"י אשר הוא הראש העליון שבג"ר שהם נקרא דרך כללות ע"ק כנ"ל. הנה יש בה ספיקות גדולות מה הם הבחי' שלוקח משם ב"ן כדי להעשות ממנו הנוקבא דעתיק. וז"ש באדר"ז ג' רישין מתגלפין וכו' וביאר ענינם ואמר כי ראש התחתון שבהם הוא מוחא סתימאה דא"א שהוא בחינת החכמה שבו. וז"ש רישא חדא חכמתא סתימאה דאתכסיא ולא אתגלייא ולא מתפתחא וכו' ולמעלה ממנו הוא רישא עלאה ע"ק סתימאה דכל סתימין והוא בחי' הכתר עצמו

21

דא"א אשר גם הוא נקרא ע"ק להיותו בחי' כתר. ולמעלה ממנו הוא רישא דכל רישין רישא דלאו רישא דלא ידעי ודלא אתיידע כלל מה דהוי בההוא רישא וכו'. והנה זה הראש הג' ממטה למעלה שהוא עליון שבכולם הוא בחי' נוקבא דע"י ולכן אמר דלא אתיידע מה דהוי בההוא רישא לפי שבעתיק דכורא כבר ביארנו דאתיידע מה דהוי ביה שהוא הכתר משם מ"ה אבל מה שלוקח משם ב"ן להאי רישא תליתאה יש בו כמה ספיקות כמ"ש בע"ה וז"ש דלא אתיידע מה דהוי בההוא רישא. ולכאורה צריך לדייק למה לא אמר ולא אתיידע מה הוי האי רישא א"כ משמע שכבר אנו יודעין מציאת הרישא בעצמה מה ענינה שהוא הע"י כנ"ל אבל מה שיש בתוכה הוא שאין אנו יודעין מה הוא וביאורו הוא על בחי' שם ב"ן אשר שם כי הוא מברר מן הבירורין (נ"א מן הכתרים) שיש בשם ב"ן ומתחברים עמו ונעשים נוקבא אליו זהו שאין אנו יודעין כמה בירר ממנו וחיברו אליו: