ספר עשרה מאמרות
דרך חיים לנו ולבנינו עד עולם:
הורדה וגישה לכלי בינה מלאכותית
דרך חיים לנו ולבנינו עד עולם: מאמר העיתים - סימן ד ועל הלקוחים הישרים הנאים והמשובחים והם המצליחים לישובו של עולם מתחלתם ועד סופם אמר עת לחבוק בליל טבילה בצניעות ופיוס בשובה ונחת מהוראת בנין הקל שלא יהא אץ ברגלים חוטא כי השהוי והמתון גורם שהאשה מזרעת תחלה ואז שכר פרי הבטן הוא נחלת ה' בנים. ועת לרחוק מחבק בשעת נדתה ואין זה תאר אמור על אדם דעלמא שהיה חובק או מחבק נות צדקו ובא עתו לרחוק באמרה לו כשושנה אדומה ראיתי שהרי מלת מחבק האמורה כאן אינו מורה על המתואר ולא פעל בינוני אלא מקור וציר"י המ"ם לעד שכן משפטו לרחוק מהיות חובק והכונה לאסור כל מיני קריבות אבל רישא דקרא ודאי מיירי לחבוק תשמיש ולשנא מעליא נקיט הואיל וכן הוא האמת לא תימא גם ועת לרחוק אינו אלא תשמיש קא משמע לן שאף שאר קריבות אסורים ושפיר קאמר לרחוק בלמ"ד שהיא כונת התכלית דהא כל אשה שדמיה מרובין בניה מרובין וכשם דרישא כתיב לחבוק לשון קל סיפא נמי לרחוק לשון קל שמכל
מקום מותר להתיחד עם אשתו נדה שאין יצרו תוקפו. וחבוק דסיפא לשון כבד הוא ללמד שהרחוק בזמנו גורם חזוק החבוק בעונתו בהסתלק המונע לרבוי התועלת הנמשך ממנו הואיל ובניה מרובין כדאמרן. עת לבקש בתחנונים מן השמים שיתנו לה בנים הגונים ויהי עתם בלילי שבתות וימים טובים ודומיהם. ועת לאבד פירש להעלים עצמו מן הזווג כאבידה המתבקשת בעתה בעונת תלמידי חכמים אך ההעלם הזה ראוי ומחוייב בימות החול אם אין שם הזמנת קדושה כגון ליל טבילה וכיוצא בו. עת לשמור משנקלט הזרע שלא יעשה סנדל ועת להשליך סתם ולא פירש לגרעון הנושא שהוא המותרות כמו שיבא ואיננו מעין הצד שכנגדו שהוא עקר פרי ועוד שאין בו תועלת בדבר המושלך כי הא דתנן כל שאינו כשר להצניעו ואין מצניעין כמוהו לאתויי דם נדה דאפילו לשונרא לא חזי כיון דחלשא וכאן הוא הדם השותת שמתחיל קודם הלידה למרק האם מן המותרות ומועיל גם כן להרים מכשול מנחל בדרך אל הנער
היולד פן ישתה ממי המרים המאררים ההם לפיכך אין פתיחת הקבר בלא דם. עת לקרוע הרחם על ידי נשיכת הנחש כדכתיב לפתח חטאת רובץ בסוד השם קר"ע שט"ן אשר ידעת. ועת לתפור שהוא תקון הקריעה והפכה בסתום פי הרחם אחר הלידה. עת לחשות שלא ירבה שיחה עם האשה באשתו אמרו בימי נדתה דכתיב נאלמתי דומיה החשתי ראשי תיבות נדה וכן בימי הלידה דכתיב בה וטמאה שבעת ימים. ועת לדבר בליל שמיני על ידי טבילה בזמנה כי הא דתנן ראוה מדברת ועוד שצריך לפייסה תחלה בדברי רצוי של מצוה ובצניעות גדולה הואיל ולבסוף שופט צדק יתברך מגיד לאדם מה שיחו בינו לבינה ועתיד לעמוד בדין גם על הפרט הזה. עת לאהוב בני קיימא לזון אותם כשהם קטנים ועת לשנא למראה עינים מי מהם שהגיע לחנוך דכתיב יסר בנך ויניחך וכשיגדל זהו עת מלחמה בינו לבין עצמו להרגיז היצר טוב על היצר הרע וכאשר יהיה דידן נצח אז ודאי הושג המבוקש האמתי לפיכך אמר ועת שלום. והנה אלה השני עתים
אחרונים הן הם גמר התכלית אם מצד חיובנו להתעורר בכל מאמצי כח להחזיק בו שגם החזוק הזה הוא מעצם הטובה נכסף ואם בהשגתנו המבוקש לכן הזכיר בשניהם החפץ המושג לא הפעולה המביאה אליו והוא הטעם גם כן שלא הוצרך לכתוב בהם למ"ד וכלא שפיר. ודע כי עת שלום במספר קטן כ"ז אותיות התורה ובמלוי אותיות הוא במספר קטן היכ"ל הנה עין בעליו ולבו שם כל הימים:
מאמר העיתים - סימן ה ודע כי העת הנופל תחת הזמן אינו רק חצי רגע מן הרגעים הקטנים ששיערו חז"ל בפרק קמא דברכות ואמרו שהם בשעה אחת חמשה רבוא ושמונת אלפים ושמנה מאות ושמונים ושמונה וסימן עת חפץ. כי אמנם הרגע הוא העתה והעת הוא חצי העתה והמבטא מעיד על זה כי רגע כמימריה אמור נא עת והשמע לאזניך אשר איננו במוחש כי אם חצי מימריה של רגע ועל השעור המיעוט הזה שמציאתו ובטולו באים כאחד אמר יחזקאל וכתועבותיהן עשיתי כמעט ק"ט והוא בגימטריא הד"ק דכתיב גבי קטורת ושחקת ממנה הדק ותנו רבנן כשהוא שוחק אומר הדק הדק היטב היטב יעויין במאמר המלואים שלנו דרוש נחמד מתייחס מאד אל המקום הזה לרגעים יבחן הזמן היקר שבנמצאות כי גז חיש ונעופה וטעם מלת ק"ט בדקדוק הוראתה על העת הזאת שהוא קרוב במעוטו לאחד מק"ט לעתים הגדולים שהשעה תתר"ף מהם וכאן כתיב עשיתי והקרי עשית כטעם כי רגע באפו שמטריחים אותו לצור צורות דלא הניין ליה והנה כמע"ט ק"ט גימטריא רמ"ח
שהוא שיעור קומתן לאותן הצורות אשר היו עליו לטורח ובאה מלת כמעט בכ"ף הדמיון בשביל הבדל פרוטרוט אשר בין עת לקט והוא סוד מכיש אחרון ואין בו שוה פרוטה שבא בדברי חכמים ז"ל אצל עושי מלאכה באסורי הנאה ששכרו מותר בדיעבד אף על פי שעשה שלא כהוגן ואסור לעשותו לכתחלה וממנו נלמד לבריאת המזיקין ערב שבת בין השמשות כמבואר לנו במקומו אצל סוד עברה לשמה כי הנה שו"ה פרוט"ה הוא בגימטריא תור"ה שהיא אמצעי"ת במספר שוה בין המרומם על כל ברכה ותהלה והנבראים כולם חוץ מן המזיקין כדי שלא יהיה להם קיום מצד הבריאה לולי החטא גורם ודוקא חמדה גנוזה היא שבת עצמה שלא השלימה לבריאתם אבל כלי חמדה שהוא בתוספות שבת אי אפשר זולתו לשום נברא עיין במאמר השבתות ומאי ניהו כלי חמדה הכתב והמכתב והלוחות שהם הכלל עשרה דברים שנבראו בין השמשות אלא שכל אלה בשעורא רבא דר' יהודה חמדה גנוזה השלימה עמם והמזיקים לבדם מבלעדיה רק על
ידי כלי חמדה כדי שלא יבעטו בשיעורא זוטא דר' יוסי לא זולת: מאמר העיתים - סימן ו ויש בתוספתא ריש ברכות חלוקה אחרת בשיעור העתים ברם אנן אגמרא דידן קסמכינן והכתוב מסייעה. ולפי שהאל יתברך יודע לחשב עתיו ורגעיו אמר המלך דוד בידך עתותי והוא מדקדק בהם כחוט השערה מתנועת הגלגל המשוערת ועליהם יצדק לומר בין עמוד לעמוד פורקן כי תשועת ה' כהרף עין והנביא ישעיה אמר ברגע קטן עזבתיך הוא הרגע שבו נבראו המזיקים וכתיב בתריה הן אנכי בראתי חרש וגו' כתיב הן וקרי הנה זה וזה מורה על ההזמנה בלבד דלאו מלתא היא אלא אם יגרום החטא אך הכתיב דייק שפיר כי הרגע הוא קרוב מאד לאחד מנ"ה חלקים לעתים הגדולים שזכרנו למעלה והמזיקים שנבראו באותו רגע אין גם אחד מהם מזיק בפועל לפיכך אמר הכתוב הנה אנכי בראתי חרש מזומן מן ההנהגה העליונה לפי צורך השעה השתא מיהת אין רע והיינו סיומא דקרא ואנכי בראתי משחית לחבל לא מחבל אלא אם כן
הוכינוהו בעונינו. ובמדרש כשנברא הברזל התחילו האילנות מרתתין אמר להם הקב"ה עץ מכם לא יכנס בו ואין אחד מכם נזוק: מאמר העיתים - סימן ז אך דבר שפתים לחכמי האמת מענין קדימת הקליפה לפרי כמו שזכרנו למעלה הנה נדרש בעולם המושכל שאינה אלא קדימת עת אחד מחשביי לא זמני. בסוד המלכים אשר דרכו מתי און אשר קומטו בלא עת הוא הדבר אשר הורהו אליפז לאיוב במענהו השלישי בדבר הלמד מעניינו לשניהם כאחד למשפחותם לבית אבותם זה תימני וזה מארץ עוץ. ועל צאתה לפועל כתיב ראשית גוים עמלק ראשי תיבות רגע. אמצעיות איש וימל סופי תיבות תמ"ק ופירשו זכריה ביום בא לה' כמבואר לנו יפה במקומו ראו מה אחריתו והנה טוב אחרית דבר כשהוא טוב מראשיתו לפיכך לא קדמה הקליפה אלא להפרי אבל הזריעה שקדמה לכל שכן נטיעת גרעין קודמת לנטיעת יחור צופיה הליכות התכלית אל מול הטובה שאין למעלה הימנה מן המגיד מראשית אחרית המלך הטוב והמטיב לכל:
מאמר העיתים - סימן ח והנה עת הוא סוף הדעת הכולל מספר עשר שמות הוי"ה ועשר שמות אהי"ד במספרן והדל"ת מקורן שהוא ד' אתוון מהשם הגדול ב"ה. והתבוננתי על מלת עתים שהוא במספר גדול של אי"ק בגימטריא תתר"ף ועל שמם נקראו החכמים יודעי העתים משום דבבציר מהני אין להם ידיעה מושלמת לפעולת האדם באותן כ"ח חלופי הזמנים שזכר קהלת למה שהיא תחייב צפיית המוקדם והמאוחר והשערת מקומה ושעתה במחשבה דבור ומעשה כולי האי ועדיין אפשר וכבר נתבאר זה במקומו כי כל אחד מהאותיות הוי"ה תנקד בשש נקודות עקריות שהן החמש תנועות גדולות קמ"ץ חול"ם ציר"י חיר"ק שור"ק שסימנם פתוחי חותם גם השב"א כאחד מהם אשר חכמים יגידו שעם היותו עבד להן הנה במציאותו לבדו מלך הוא והטעם כי יש תנועות קטנות שהן תולדות אל הגדולות כנודע אבל השב"א אינו כן אלא הוא נקוד בפני עצמו אין לו השתלשלות מהאחרים כלל ועבודתה לתנועות גדולות מפורשת בזוהר שהוא רץ בשליחות ומזנב
אחריהן ופירש רץ מתנועע גם הוא אצלן שאין שם שב"א נח ומזנב פירש מזיז את האות הסמוכה להן שלא תהא עומדת לפניהן לעכב הרחבתן אלא השב"א מניע אותה הוא הדבר שאמרו המדקדקים על אותיות הגרון שאין בהם מקח שח"ד פירוש לא שב"א תחתיהן ולא נקוד חיר"ק לפניהם ולא דג"ש בתוכן כי שלשתן סימני הדין כנגד שלש שמות אלקים שעם הכולל מספרן גרו"ן והנם במצר הגרון בהקבץ שם יחדיו כח בינת העלול וגבורת הסבה קרובה והוא הסבה רחוקה כנודע ליושבים לפני חכמים ואנו צריכים למתקם בפת"ח סגו"ל ורפ"ה שכולם סגולות החסד. והנה כל אות מההוי"ה תצטרף עם אות אחת בשגם היא מנוקדת בשש נקודות אלה אחת אחת דיתרבי צרופיהן עד ל"ו פנים כי ו' נקודות של יו"ד מצטרפות כולן עם אל"ף קמ"ץ וכולן עם אל"ף ציר"י וכן עם שאר הנקודות שזכרנו הרי ל"ו וכשתמנה כדרך הגימטריא הפשוטה ל"ו פעמים י"א שהן אותיות אשר אמרנו דעלו אהדדי וכן לארבע אותיות מהשם הגדול
כל אחד מהם עם אל"ף יעלה המספר לארבעתן שלשים פעמים ל"ו שהם תתר"ף בדקדוק. וארבע אתוון בא"ת ב"ש הן הן מצפ"ץ שהוא נוטריקון מלך צדק פועל צדקות וארבע תיבות הללו הן בגימטריא תתר"ף וכן אדם חוה במלוי אותיות אל"ף דל"ת מ"ם חי"ת וי"ו ה"י והיינו ששים פעמים ח"י שהוא צרוף כללותיה של תפארת בעל שש קצוות כל אחד כלול מעשר ויסוד שהוא עצמו ח"י והוא טעם סח"י ומאוס לשבח על דרך שאנו רגילים לפרש הנבואות וכל כתבי הקדש כי כולן בסיני על תנאי נאמרו. ודוק שלא אמר והמאס אלא ומאוס כי האדם השלם בסוד החי על הדרך שביארנוהו לו יאתה למאוס ברע כטעם ירום ראשי על אויבי סביבותי להרחיקם מעל גבול הקדושה וגם יש כאן מספר ג' הויות בגימטריא סח"י וכן תפארת יסוד מלכות בסוד סחיש או סחיס האמורים בחזקיהו סמ"ך תפארת ח"י יסוד שי"ן בסוף מלכות שי"ן בראש בינה זה וזה בגימטריא חשמ"ל כי הוא נובלת אור פניא"ל ודי בזה. והנה סדר החבור לאות אל"ף
עם אותיות השם הגדול ביושר הוא הנדרש גם כן לכל אחד מי"ב צרופי הוי"ה הרי י"ב פעמים תתר"ף שהן השעות מהיום בקדימת אותיות השם לאות האל"ף כי הוא המאור הגדול שמחשבתו קדמה לכל אך בקדימת האל"ף על אותיות השם יתחדשו המספרים האלה ממש על אותו הדרך בי"ב שעות מהלילה. או אמור כי זה וזה רמז לשעות היום וההבדל בחלוף הדרכים הללו בהתחזק הפעולות בפחות ויתר לחסד דין ורחמים כי בקדימת ה"א עלאה על ה"א תתאה תהיה ההוראה על השעות מהיום וההפך על שעות הלילה וההיקש בזה לכל כיוצא בו. או אמור כי אלה ואלה רמז לשעות היום שאין צורך לדרוש בהן קדימה ואיחור או חלוף אמנם שעות הלילה תרומזנה גם באותיות האלה עצמן עם חלוף נקודותיהן כי נקח תמורתן לפת"ח סגו"ל קבו"ץ חיר"ק קטן וקמ"ץ חטף אשר אין בו שב"א ואלה הן חמש תנועות קטנות ממש דוגמתן של הראשונות דעלייהו אתמר חיות קטנות עם גדולות והשב"א משלים עמהם גם כן מספר ששה שכן הוא מצטרף
לחטף פת"ח ולחטף סגול כמו שהוא מצטרף לחטף קמ"ץ אמנם אין עסק לחטפים המפורשים עם השב"א לפניהם באלה הצרופים כלל אשר המה נדרשים בנקודות הפשוטות לא במורכבות. עד כאן היו דברינו באות אל"ף בלבד עם כל אחד מאותיות השם הגדול וכן תעשה לכ"ז אותיות האל"ף בי"ת עם הכפולות שכולן בדרך המספר לא נחשבן כאן זולת אחת אחת לפי שאינן רק נטפלות אל השם שהוא העיקר הרי אלה כ"ז ימים שהלבנה גומרת בהם סבוב הרקיע כולו מה שהשמש מהלך בשנה תמימה אלא שעדיין צריכה הלבנה לרוץ אורח אחריו כל אותו המרחק שבין מקום המולד הקודם לסבוב הזה עד משכן כבודו עכשיו לדבקה בו והוא עת שלום שחתם בו קהלת שקדמוהו כ"ז עתים כנגד כ"ז ימים וכ"ז אותיות התורה וכל זה מן המפורסמות למתחילים בחכמה ואין כאן מקום להאריך:
מאמר העיתים - סימן ט אך טוב מראה עינים בההוא חירגא דיומא דאמור רבנן לא שמיה דכתיב וכל דארי ארעא כלה חשיבין כדאיתא בגמרא דיומא והמלה נגזרת מן ותלה ארץ מצרים והכף לדמיון כנודע והכוונה לנו בפסוק זה לדרוש ולקבל שכר כי חשבונם של אותן החלקים דקים ונלאים בהחלט שמנסרת החמה בכל יום בסוד חלוני רקיע הוא כמנין כל דארי ארעא הכולל עוג מלך הבשן בעודנו חי ודכוותיה בכל דור ודור מן הענקים וכל האדם קטן וגדול שם הוא כטוב כחוטא בהמה ורמש וחיתו ארץ עד הקטן שביתושים וכל שרץ המים בימים ובנחלים בחריצין ונעיצין בורות שיחין ומערות וכל הבריות שבאויר וגם הרואים ואינם נראים מבעלי הגשם כיון שבריאתם תחת הגלגלים והרכבתם ממשות היסודות וכבר נימוחו גם הם במבול סברא היא שכולם שוים שדרכם לימנות בחשבון הזה אם מת אתמול אחד מהם יחסר האי חירגא דיומא חלק אחד ואם נולד אחד או יותר ירבו אותן החלקים כנגדם שאולי ישאלו הטבעיים וכן התמו כי החי
נולד הוא והשמש החי על כן אינו מאיר אלא למנוייו ואוזן שומעת תוכחת חיים שלא להתגאות כלל כיון שכולם שוים במנין זה. והנך רואה כי מה שאמרנו בפסוק שאמר כלא חשיבין להתפרש לפי המפורסם שמשמעו נחשבים לכלום וכאלו כתיב באל"ף והיו כלא היו ומדרשו לא זז ממקומו שיהיה לשון חשבון. וכשם שהחמה מנסרת שחרית ברקיע המשיר צרורות לעומת פניה באופק שלנו שהאמצע אליו מגדל הלבנון על דרך שבארנוהו במקומות רבים כך מנסרת ערבית ונופלת ההוא חירגא מאחוריה באופק שכנגדו למטה בארץ להשלים סבובה מערב עד ערב בכל כפת הרקיע רק שביום גופה של החמה תלוי למטה בקערורית הגלגל שלה ובלילה עולה בגבנונית הגלגל משל לאדם המקיף ברגליו עיר חומה דלתים ובריח חציה הקיר העיר וחוצה בצאתו מן השער המערבי וחציה פנימה אחרי שנכנס מן השער המזרח ואינו נמנע מהלוכו בסבוב תמיד עד תומו כי גם כניסה ויציאה אינן לו אלא בהיקף גמור כפי מה
שיסבלהו יפה יפה רוחב השערים כן הדבר הזה ויש לנו בו דוגמא רבתי בסתרי תורה בסוד ויפל ה' אלקים תרדמה על האדם יתבאר במקומו והנה מציאת הדבר בעצמו מוכיח שאין חלון ולא נסירה אלא בעצם הגלגל הרביעי שגוף החמה פותח ונועל בו ובהתערב נצוץ האור מגופה של החמה באותן החלקים דקים יחליפו כח לבקע הרקיעים התחתונים שכולם מגשם זך אוירי ונופל ההוא חירגא באויר העולם הזה ונראה לעינים וחום השמש מושך נצוצות אלה מההוא חירגא אחריו כל אותו היום אף על פי שהוא הולך תמיד ומתרחק מנגד לחלון עד שהיא ממסמסן ומחזירן ליסוד האש והאויר שכן מעשה בראשית לוין זה מזה כמו שפירש הרמב"ם ז"ל ביסודות ריש ספר המדע הוא הדרך ישר ליוצר בראשית שבו ערב אש ומים ועשה מהם שמים ויש חלוף רב בההוא חירגא בין שני צדדי האופק כי ממנו ולמעלה ירד העליון תחלה והשאר סמוך לו וממנו ולמטה ירד התחתון תחלה והשאר סמוך לו ואין ספק שגם זה יחשיך אור היום קצת
ליושבי חציו התחתון מהכדור כי מי יגלה להם עפר מעינים נוסף על היותו עולה ומסתלק פניו למעלה ואחוריו אליהם לא כן ברדתו אלינו כי אז ישיש כגבור בפנים מאירות ונוסף לקח במאמר הרקיעים: