ספר אוצר עדן הגנוז
קטע 17
הורדה וגישה לכלי בינה מלאכותית
מזרחו של ראש, והוא מקום שמוחו של תינוק רופ"ס. וידוע שכח חוש המשוש מתפשט בכל הגוף על העור והדם והבשר ועם כל זה הוא מיוחס אל המים ולראשי האצבעות ואל אצבע צרדה שהוא הארוך יותר מכולם, ואם כן המכוון באמצע נושא את כולם: שבע כפולות ב'ג'ד' כ'פ'ר'ת' חקקן חצבן צרפן וצר בהן כוכבים בעולם וימים בשנה ושערים בנפש ומהן חקק שבעה רקיעים ושבע ארצות ושבע שבתות. שעשה להם המעשה ההוא בעצמו שעשה לשלש אמות אמ"ש. וכן אמר לפנים על הנשארים, והכוכבים להם שבעה רקיעים, והשערים להם שבעה מקומות בדמות שבע ארצות, והימים להם שבע שבתות שנים, בשנת השמטה קצם ובשנת היובל סופם. ואומרו לפיכך חבב שביעי לכל חפץ תחת השמים, יורה על מציאות האדם. כי הוא לפי מינו שביעי לכל חפץ שתחת השמים. ואלה הם שבעה חפצים עצמיים שברא השם תחת השמים, החמר הראשון א', והצורה ב', והמורכב משניהם ג' שהם היסודות הארבעה, והדומם ד', והצומח ה', והחי ו', והמדבר ז'. ומכל אלה חבב האדם לבדו יותר מכל מה שתחת
השמים. ויורה שמה שלמעלה מהם או בם, חבתו עמהם חבה אחרת אינה זאת בשום צד: שתי אבנים בונות שתי בתים ג' בונות ו' בתים ד' בונות כ"ד בתים ה' בונות ק"כ בתים ו' בונות תש"כ בתים ז' בונות ה' אלפים ומ' בתים, מיכאן ואילך צא וחשוב מה שאין הפה יכול לדבר ואין האזן יכולה לשמוע. בעבור היות ב'ג'ד' כ'פ'ר'ת' שבע אותיות הביא הוא חשבון הצירוף עד מספר השבע. ואמנם מפני שעלה מספר הפשוטות עד י"ב שהוא המספר האחרון, לפי זה החלק של האותיות מנו אותם קצת חכמי הספר עד י"ב גלגולים. והיה האחרון שבכולם הפך מן הראשון והוא תרפ"כ דג"ב. וכל צירוף שבכלל אותיותיו בלתי דומים כמו אלו יעלה מהם הצירוף שלם. אבל הדומין כמו שני ההאין של השם יתחייב מן השם בעבורם לפי צרופו י"ב צירופים לבד ונעדר חציו. אבל מן אהו"י יתחייבו כ"ד צירופין ושניהם אמת, וסודם של המספרים המצורפים לפי תיבותיהן הוא פסוק שלם. והוא אמרו על זה
הרמז שאדם אומר לשם "בידך אפקי"ד רוח"י, והשם אמר לשטן על איוב הנו בידך, והשם אמר למשה מה זה ביד"ך ויאמר מטה. והנה ההקפ"ה למקי"ף וכן הפעל"ה בכ"ח המקי"ף בסוד המדו"ת המורות על הדמו"ת. והנה סופו תכל"ה או מית"ה כי מלא"ך האלהי"ם מגל"ה הנעל"ם שהוא בנתי"ם והוא אפקי"ד והוא קצ"ה היכ"ל ק"ל. ובחברך ביד"ך רוח"י תמצאם במספר אפקי"ד, ושלישית"ו והוא י' שמו"ת גם ד' כנויים. והוא רמז אפ"ק י"ד נמצא ממצי"א ד"י. וכמו שהכל עולה תכל"ה שסודו בראשי"ת ישרא"ל שהוא סבוב התורה מראש ועד סוף, כן האמצעי הוא הק"ץ והוא אדנ"י משלש והוא המסל"ס הפנימ"י הנעל"ם המעלי"ם הק"ץ בסוד הצל"ע הנבנת לאשה. והעד אשרי המחכה ויגיע אלף שלש מאות שלשים וחמשה שסודם אל"ף למ"ד שי"נ ה"א והסוד בנעלם ל'פ'מ'נ'א' ד"י לאש"ה, בנגלה א"ל שד"י פ"ה לאמ"ן מאדנ"י סופי תיבות והנשאר של אלף וסודן לא"ד אלפי"ם שנ"ה, כלומר לחמשת אלפים שנה שהוא זמן הקץ
באמת. ועל כן נאמר "פדיתה אותי יי אל אמת" (תהלים לא' ו'), שהאלף נימנית כ"ו לבד ועם הנשאר הוא אמ"ת. אל"ף מ"ם ת"ו, קיו"ם אמ"ת מועי"ל אמ"ת אבל מזי"ק מ"ת עול"ם המו"ת עול"ם אמת"י רא"ש האיל"ן. ויש כותבין אל"ף מ"ם ת"ו ויהיה סודו אד"ם הראשו"ן והוא אמ"ת עליו"ן. ואמנם מ"ת בקלל"ה והיא ע"ת קבל"ה על דרך קבל"ת הסו"ד, ולפי דרכנו אלף מה"ר הק"ץ וכן הגלג"ל כשהוא מל"א ממה"ר הק"ץ הנעל"ם: והנני מורה לך דרך שממנה תבין בקלות המספר המתחייב מדרך הצירוף הישר, עד כמה שתרצה ממנו לפי מה שכתוב למעלה כסדר זה אחר זה והוא זה. ראה אותיות הקרואים אבנים במספר כמה הם ותמצא שהוא זכר מהם ו' דרכים, והם ב'ג'ד'ה'ו'ז'. והבתים המתחייבים מהם שהם ה' אלפים מ' תיבות הם במספרם הישר ב'ו'כד'קכ'תשכ'ה'מ'. והנה מן ב' יצא ב', ומן ג' יצא ו', ומן ד' יצא כ"ד, ומן ה' יצא ק"כ, ומן ו' יצא תש"כ, ומן ז' יצא ה'מ'. ויציאת ב' מן ב' הוא בהכרח, מפני שאות אחת אינה מקבלת צירוף. כי למי תתחבר ואין שם אות
זולתה. ואם כן אמור פעם אחת ב' עולה ב', מיכאן ואילך הכה המספר הזה על המספר הזה שהתחייב ממנו. ואמור עוד ג' פעמים ב' עולה ו', ועוד ד' פעמים ו' עולה כ"ד, ועוד ה' פעמים כ"ד עולה ק"כ, ו' פעמים ק"כ עולה תש"כ, ז' פעמים תש"כ עולה ה'מ'. וכן עוד חשוב כזה עד כמה שתרצה כי החשבון הקרוב לחבירו יעיד לך על מה שיתחייב מן הבא הקרוב לו גם כן בסדר ישר. וכן עוד יש דרך שנית מעולה כמו זאת בעצמה וקלה גם כן. והיא שתמנה הצירוף הראשון כגון א"ב ב"א שהם שני אותיות שבנו שני בתים בעלי ארבעה אותיות, ועלה מספר האבנים מצורפים ד' והם ב' בתים הרי ו'. אם כן יתחייב מתוספת אות אחת על מה שעבר ו' בתים, כי כמספר האותיות והתיבות של זה יהיו התיבות של זה לבדם. ואם כן מצירוף א'ב'ג' יהיו י"ח אותיות עם ו' תיבות שהם יחד כ"ד. ומן א'ב'ג'ד' יהיו כ"ד תיבות וכן כולם עד אין סוף. כלומר האדם לא ישיג שכלו סופם ולא תכלית דרכם אבל
מראשית סדורם יכיר אדם קצת סדר אלוהי, והוא מה שיביאהו לידי דרכי הנבואה, עד שישיג איכותה ומהותה ואמתתה. ואולי יגיע עם רוב השתדלותו בדרך הזאת ורוב לימודו וחוזק הרגילו עצמו בם למדרגה שיבא לו הדבור האלוהי ממנה מבואר ויראהו איזה דרך ילך: ואלו הן הכוכבים בעולם חמה נגה כוכב לבנה שבתי צדק מאדים ואלו הם ימים בשנה שבעת ימי בראשית ואלו הן שערים בנפש שתי עינים ושתי אזנים ושני נחירי האף ופה ובהם נחקקו שבעה רקיעים ושבע ארצות ושבע שבתות לפיכך חיבב שביעי תחת השמים. מתוך אלה שזכר תכיר המציאות עם היות עם אלה הנמצאים כחות מופלאים נעלמים מאד פועלים קצתם בקצתם תמיד:
אוצר חלק ה' שתים עשרה פשוטות: ה'ו'ז' ח'ט'י' ל'נ'ס' ע'צ'ק' יסודן ראייה שמיעה ריחה שיחה לעיטה תשמיש מעשה הילוך רוגז שחוק הרהור ושינה, מדתן שנים עשר גבולי אלכסונין ואלה הם: גבול מזרחית דרומית גבול מזרחית צפונית: גבול מזרחית תחתית גבול מזרחית רומית: גבול מערבית דרומית גבול מערבית צפונית: גבול מערבית תחתית גבול מערבית רומית: גבול דרומית תחתית גבול דרומית רומית: גבול צפונית תחתית גבול צפונית רומית: ומרחיבין והולכין עד עדי עד והם הם זרועות עולם. שתים עשרה פשוטות שזכר בא להודיענו בם הדרכים הראשונים בעצמם, ולקיים בלבינו לפי המורגש והמושכל והכתוב והמקובל בו שהכל יוצא שוה בשוה. ענין העולם עם ענין השנה ועם ענין הנפש. וכמו שיש לזה חלקים ראשים מנהיגים למה שלמטה מהם, יש לזה גם כן חלקים ראשים מושלים על מה שלמטה מהם. ועוד אמר י"ב פשוטות ה'ו'ז'ח' ט'י'ל'נ' ס'ע'צ'ק' חקקן חצבן צרפן וצר בהן י"ב מזלות
בעולם וי"ב חדשים בשנה וי"ב מנהיגים בנפש: ואלו הן י"ב מזלות בעולם כסדר שזכרם בעולם: סרטן תאומים שור טלה: עקרב מאזנים בתולה אריה: דגים דלי גדי קשת: ואלו הן י"ב חדשים בשנה: תמוז סיון אייר ניסן: מרחשון תשרי אלול אב: אדר שבט טבת כסלו: ואלו הן י"ב מנהיגין בנפש: ב' ידים ב' רגלים ב' כליות טחול כבד מרה המסס קיבה קרקבן: עשאן כמין מריבה וערכן כמין מלחמה גם את זה לעומת זה עשה האלהים. אחר שהשלים לדבר בכל מה שכללוהו כ"ב אותיות חזר ואמר עוד, שלש אמות שהן שלשה אבות שמהן יצא אש ורוח ומים ג' אמות וז' כפולות וי"ב פשוטות. אלו עשרים ושתים אותיות שבהן יסד הקב"ה יה יהוה צבאות אלהים חיים אלהי ישראל אל שדי רם ונשא שוכן עד מרום וקדוש שמו: דע כי טרם שאדע שום קבלה בספר יצירה גם אני הייתי חולק חלוקה חזקה וקשה על אמתתו. ולכשקיבלתי מה שהיה ראוי לקבל בו לכל בעל קבלה, ר"ל מה שלא היה ראוי לשום חכם
להיותו חסר מידיעתו, חזרתי בתשובה בו. וחלקתי על חולקיו כמו שראוי לעשות לכל שלם. כמו שנאמר "עזבי תורה יהללו רשע ושומרי תורה יתגרו בם" (משלי כה' ד'). וזה בראותי ענין מהות הדברים ואיך נבראו הנבראים ואיך נוצר כל יצור בדבור, [ה]עליתי הסבה הקרובה אל הדבור בכח הדברי שבי ופחתתי זולתו מכל מה שלמטה ממנו. ובראתי לכח הדבור יסודות והם הצירופים וכל מיניהם וסוגיהן. ובניתי עליהן עליות מרווחים ופתחתי בם חלוני שקפים אטומים, והיה האור האלוהי אשר נברא ביום האחד הוא הראשון, ונגנז לצדיקים לעתיד לבא, בא בארבע רוחות הבית ומאיר כל הבית. ואז ראיתי מה שהיה ראוי לראותו לפי מהותי אני ולפי קוצר השגת שכלי, ושמחתי באור ההוא הבהיר בעת ראותו ובעת ראות בו מה שהייתי מחפש למצוא ושכחתי ש"ם עליו"ן. כי עלינו לשבח לאדון הכל ולתת גדולה ליוצר בראשית. ודע כי מפני שאני רוצה בחלק הבא אחר זה לכלול כל מה שקדם, אקצר
זה החלק עתה ואדלג ממנו אל הקרוב לו כדי שאשלים כל ספר יצירה בזה החלק הבא. ואחר כן אדבר גם בזה מעט והוא מה שאניחנו פה מפירושו ואחל בחיבורו: אוצר חלק ו' יכלול: זה החלק כל מה שבא בספר היצירה בכלל, ואשלים כל ענייניו. ואחר שאפסוק ענייני כל הספר ההוא אבאר בזה החלק בעצמו סוד הממשלות והמלחמות והנצחונות. ואומר עתה כי ספר יצירה הודיענו אמתת כל המציאות בדברים קלים מאד להשיגם. וזכר לנו שרשי ההשגה ואמר לנו שהנתיבות שבהם תתגלה לנו החכמה הם ל"ב, והם יודיעונו איך חקק יה יהוה צבאות שמו בהן בשלשה ספרים שהם ספר וספר וספור. ואמנם ל"ב נתיבות הם י' ספירות וכ"ב אותיות. ואמר על הספירות שהם מספרים נחלקים בשווי וברית יחיד באמצע. והורה עוד שאין ראוי להוסיף עליהם ולא לגרוע מהם, ובעיון שלם יוודע מהם במבוקש. וזכר להם עשר מדות בי' מיני עמקות ראש וסוף וגמול ועונש וו' קצות, ונתן הממשלה למושל, ואמר שהן צריכין
עיון רב ושמירה רבה. מפני שיתגלו בצורה חדשה למעיין בם וזכר קשרם בשם, והזהיר על עת ההשגה ואמר שהספירה י'. והנה י' דברים נמצאים נקראים גם כן בשם ספירות והם ראשית כל המציאות נספרים, והם רוח הקדש ורוח ומים ואש הרי ד', וו' חותמות של ו"ו קצוות קראם ספירות, זה כלל פרק א'. ועוד בפרק ב' חזר אל כ"ב אותיות ואמר עליהם בכלל כ"ב אותיות חקקן חצבן שקלן המירן צרפן וצר בהם נפש כל יצור וכל העתיד לצור. וזכר מקומם וחילופם במקומם הטבעיי, ועוד אמר שהן קבועות בגלגל ברל"א שערים מתגלגלים פנים ואחור למעלה ולמטה לטובה ולרעה לענג ולנגע. והורה דרך משקלן וגם דרך תמורתן בחזרת חלילה. וראיתי שיש הנה מקום להודיע למה אמר על הכלל חמש פעלות לפני היצירה וכששב להורות דרכן חזר השלשה מהן וזכר השנים לבד. וכשחלק פרטי היצירות בפעלות זכר מה שחסר מן הראשונים וחסר מה שזכר בהוראת הדרך למחזורם. וזהו שזכר הפעלות כולם והעניינים לפי כל ענין
מהם. ובתחלת דבריו אמר שחקק שמו בנתיבות ובג' ספרים. וכשזכר רוח ומים ואש בשם ספירות אמר חקק וחצב בהם כך וכך. ובכ"ב אותיות בכלל חקקן חצבן שקלן המירן צרפן וצר בהן, ואמר שהם חקוקות בקול חצובות ברוח קבועות בפה גם קבועות בגלגל. וכבר אמר לפני זה על ג' אותיות שהוא קבועות בשמו, ועוד חזר ואמר כיצד שקלן והמירן ולא זכר חקקן חצבן צרפן. וכשחזר וחילקן לפי מה שיצר בהן בעולם ובשנה ובנפש אמר בתחלה שלש אמות אמ"ש, חקקן חצבן צרפן וצר בהן. וכך אמר בשבע כפולות וכן בי"ב פשוטות וזכר חקיקה ברקיעים ובארצות ובשבתות. וכאשר זכר בתחלה חקיקה בשמו זכר באחרונה מלת יסד, ובפעל אברהם אבינו שפעל באותיות זכר עניינים רבים, ואמר אחריהם וחקק וחצב וצרף ויצר וזכר שכ"ב אותיות קשר לו בלשונו. ובעבורם גלה לו סודו והוא פעל באותיות לפי מציאות העולם כמו שנאמר לפנים וגלה באמ"ש הממלכות והקשרים והצירופים והחתימות. וכל אלה העניינים
ששנה מהם בקצת מקומות עשה זה להורות לנו אמתת המעשים ומהותם ואיכותם. ומן החלוק שחלק בהן תבין כוונתו עם עיינך בכל דבר במה שנאמר בו במקומו ובזולת מקומו, כי החלוקים והשנוים כולם מכוונים מן המחבר. והעירותיך על זה מפני שלא תחשוב שהם טעות סופר ולא סדרם כך המחבר, אלא דע שכך סדרם ודוקדקו בזה ספרים הרבה וכולם נמצאו כן בספר יצירה הארוך והקצור: והנה נשוב למקומינו ונאמר שאחר שהורנו כיצד שקלן והמירן והגיד לנו באמרו אלף עם כולן וכולן עם אלף, שזה צירוף גמור, הודיענו אם כן בזה שמשקל ותמורה יקרא הצירוף גם כן. ועל זה הפך אלה באלה והורה על שהפעלות האלה נאמרות זו תחת זו מפני היות זו קשורה בזו ואם אין זו אין זו. והנה אמר מבואר שכל היצור וכל הדבור יוצא מכ"ב אותיות, וצירף צירופן להודיענו אמתתו ואמר שכ"ב אותיות בכל צד הן שמו של הקב"ה. ועל כן אמר הרב (הרמב"ן) ז"ל שכל התורה כולה שמותיו של הקב"ה כמו שזכרנו. ואומרו וסימן
לדבר כ"ב חפצים (וגוף) [בגוף] אחד, שכך חלקם אחר זה בפרק השלישי והוא זה, אמר בפרק ג' שלש אמות אמ"ש יסודן כף זכות וכף חובה ולשון חק מכריע בנתים, וכנגדם אמר בפרק ד' ז' כפולות ב'ג'ד' כ'פ'ר'ת' מתנהגות בשתי לשונות יסודן חיים ושלום חכמה ועשר חן זרע וממשלה. וכך אמר בפרק ה' י"ב פשוטות ה'ו'ז'ח' ט'י'ל'נ' ס'ע'צ'ק' יסודן ראיה שמיעה ריחה שיחה לעיטה תשמיש מעשה הילוך רוגז שחוק הרהור ושינה. והנה אלה הכחות הם כ"ב ואינן גופים בשום פנים, ואם כן צריך שיהיו להם כלים ידועים. והנה הוא קראם יסודות לאותיות באמרו יסודן בכל ג' החלקים ואשר יורה על כף זכות וכף חובה ועל לשון שהוא חק מכריע בנתים, נתלה על הכח המימיי שהוא מדת הרחמים ועל האישי שהוא מדת הדין ועל הרוחניי המכריע בנתים בסוד לשון שהיא חקוקה ברוח הנקרא ספירה, כמו שאמר שתים [רוח] מרוח חקק וחצב בה כ"ב אותיות ורוח הקדש דיין על המכריע, כלומר על המעלה ועל הירידה
כדמות האש והמים שהם הסולם מוצב ארצה. והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו, והנה יי נצב עליו במעלה. והנה לאדם שני יצרים טוב ורע והם מלאכי אלהים בלא ספק והם כדמות שתי כפות המאזנים, ונשקלין ונצרפין תמיד במקומם. וכפי מה שינצח כל אחד מהם את חברו ידין הלשון ויטה אליו כלשון הפלס הנוטה לכף הכבד עם הדבר הכבד הנשקל, ואז דעת השוקל נחה וכן דעת הלוקח. ואתה יודע כי הרוח האמצעי בין האש ובין השמים ובין המים והארץ. וכבר נאמר שהאש והמים הפכים וכן השמים והארץ הפכים בתנועה. ואע"פ שנאמר כבר שהתנועה הסבובית אין לה הפך והוא אמת שאין תנועה הפכית לה אבל המנוחה היא העדר התנועה. והתנועה הישרה יש הפך לה משני צדדים ר"ל מצד העליה והירידה במקום ומצד הכובד והקלות כי הדבר היורד בטבע הוא כבד, והעולה בטבע הוא קל ומתהפך זה לעתים במקרה ובחלק ובהכרח: והנה אמר בעל הספר שנבראו מן האש שמים וחום וראש בעולם ובשנה ובנפש. ומהמים ארץ
וקור ובטן בעולם ובשנה ובנפש. ומהרוח אויר ורויה וגויה בעולם ובשנה ובנפש. והנה שמים וארץ ואויר שבעולם גופים ידועים, וכן ראש ובטן וגויה שבנפש גופים ידועים. ואמנם חום וקור ורויה שבשנה אינם גופים אבל הם מקרים צריכין אל נושאים. מפני שהשנה גם כן דבר נשוא בגוף השמש, גם מצד אחר אפשר לומר שגם בגוף הירח, כמו שנאמר בסוד העבור. וכולם חולקים ולהם מכריע בנתים. וכנגדן זכר בכפולות קצוות ז', ובפשוטות אלכסונין י"ב. ואחר כך פתח דרך אחרת ואמר בכלל ג' אמות אמ"ש חקקן חצבן צרפן וצר בהן. וכך אמר שמה שיצר בהן ג' אמות בעולם וג' אמות בשנה וג' אמות בנפש זכר ונקבה. וכך בז' כפולות אמר, חקקן חצבן צרפן וצר בהן. וכך אמר שמה שצר בהן הם כוכבים וימים ושערים. וכך בי"ב פשוטות אמר חקקן חצבן צרפן וצר בהן י"ב מזלות וי"ב חדשים וי"ב מנהיגין. והוסיף בפרק ו' לומר שאלה הנוצרים כולם הפקידן בתלי בגלגל ולב. ואמר תלי
בעולם [כמלך על כסאו גלגל בשנה כמלך במדינה לב בנפש] כמלך במלחמה, והכל משותף בין טוב ורע. ואם כן ענייני העולם הנבראים מכ"ב אותיות שהן צורות לרוח ולמים ולאש, הם השמים והארץ והאויר וז' כוכבים וי"ב מזלות. וענייני השנה הם חום וקור ורויה וז' ימי השבוע וי"ב חדשי השנה. וענייני הנפש הם ראש ובטן וגויה וי"ב שערים בראש וי"ב מנהיגים בגוף. ומכאן אמר ר' שבתי דונולוש כי ז' רקיעים הם למעלה אבל י"ב מזלות הם למטה מהן. ואינה ראייה מספקת שאעפ"כ בראש העולם הן וכל שאר מי שדבר בם אמר שהם למעלה מז' כוכבים והם בגלגל השמיני וזה הכלל מכל מה שסבר בספר יצירה בכללו: ואחר שהשלמתי הכלל הנזכר אשוב להשלים מה שהנחתי למעלה מהשלמת החלק שעבר לפני זה, מפני שהכל נקשר קצתו בקצתו. ואחתום אחר זה ספר יצירה בדברי אברהם, ואחר כך אשוב לבאר הנשאר ממה שיעדתי לדבר בו. ואומר עתה כי י"ב פשוטות הנזכרות נאמר בם שצר בהם
י"ב מזלות וי"ב חדשים וי"ב מנהיגים בעולם ובשנה ובנפש וזהו הכל. כי ידיעת המזלות צריכה מאד לדעת ההנהגה האלוהית. וכן י"ב חדשים שהורונו סוד העבור, ידיעתן הכרחית כדי לדעת הנהגת השם עם הנהגת האדם, וכל שכן שצריך האדם שידע עצמו. ואין ספק שחכמת הרפואות מועלת בידיעת ענייני גוף האדם, שממנה יעלה אדם לידיעת מה שלמעלה ממנו, לבד מהותו של המעיין. והאיברים והחדשים והמזלות מיוסדים על היסודות. וכבר נאמר על