ספר ליקוטי השס
קטע 11
הורדה וגישה לכלי בינה מלאכותית
זרת אמה גודל והטעם אל סדר קציצה זו הוא זה. דע כי זה הוא כלל גדול כשרוצים להעביר הקליפות מעל האדם מעבירים את הקל קל תחלה ר"ל היותה ממתקת להקליפות כדי שלא יהי' לקליפות כ"כ צער בבת אחת והצפרנים שהם המותרות הם רמוזים לקליפות כי שם שכונים כנודע. והנה ידוע לחכמי האמת כי הגודל ימין הוא רומז אל הכתר ה' חסדים דקליפה ואף על פי שנראה לעינים שהיא יותר מתוקה ואדרבה הוא יותר קשה מכולם ע"ד שאז"ל כל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו ולכן בשביל זה אנחנו מתחילין לקצץ הציפורן מגודל ימין תחלה שהיא הקליפה ראשונה הגדולה כי כמו כאשר האדם בהיותו מלוכלך כולו מראשו ועד רגליו יתחיל לטהר ולקנח מן היותר מעולה והוא הראש כמו כן אנו מתחילין לקצץ הקליפות מן הכתר אשר הוא ראש הנרמז בגודל ימין ומי שזיכהו האל ית' וגילה עיניו לראות יראה בעיניו שקוצץ מכל א' וא' מן הצפרנים כמה גרדינין טהירין אשר יוצאים מכל אצבע ואצבע
אשר הם כדמות ניצוצין הנרדים מן הצמר כאשר נופצים את הצמר גפן שהוא בקצת מהם בצורה אנשים לבינים. ואחר קציצת הגודל ימין תיכף יקצץ ציפורן האמה הרומז אל הת"ת שהוא חסד הג' לפי שכל מגמת פני הקליפה הוא להתדבק ולנצח כי הואיל שהיא אדוקה ונפרדה מן הת"ת שהוא קו האמצעי תיכף נדבקת בנצח שהוא סמוך לו תחתיו דרך קו ימין. ואח"כ קוצץ מאצבע שהיא רומז לחכמה והטעם הוא כי הקליפות חשבו בלבם הואיל ונפרדו מן זה הנצח נעלה עוד מדרגה א' למעלה בחכמה ונה"י דבוקים בה למען לא ישיגם עוד להרחיקם משם וגם שלא מצאו מנוח ביניהם. ואח"כ קוצצין את הקמיצה כי הקליפה הואיל ונרדה מן החכמה הלכה לנגד באשר יכולה למצוא מנוח לנפשה לרגוע שהוא בקמיצה הרומז לחסד כמש"ה וקמץ הכהן כי כהן הוא חסד כי עד השתא כל עוד שלא נצטרכה להדבק בחסד לא רצה להתדבק עמו כי כן דרכם אם לא עתה אשר החרב חדה מונחת על צוואם. והסדר אשר ביד שמאל הוא מתחיל בקמיצה לפי שהוא
היסוד שהוא בסוד רחמים וענף של הת"ת ונקרא אמה כלפי הוד והקליפה יותר תואבת לה כמ"ש לעיל באגודל ימין. וע"כ ברחה מן הזרת לאצבע שהוא החכמה ואחר כך חותכין את הזרת שהוא המלכות לפי שבאותו מקום יש לקליפות אחיזה כנודע אמנם הם תאיבים כי אם דווקא במקום שהיותר חשוב ומעולה אך שהם לא עלו במקום המעולה ביותר כדי שלא יפלו ממנו בעומקא רבא ולכן הם בורחים להמל' וכאשר חותכים צפרנים של זרת שהי' המל' בורחים לאמה שהוא סוד הוד הואיל ויש להם מקום אחיזה. וכאשר חותכים את האמה בורחים אל האגודל שהוא סוד הבינה הואיל ולא מצאו שם מקום לנוס וגם שם לא עשו מאומה כי כלתה עליהם הרעה וע"כ צריך האדם לקצץ את צפרני הידים בכל י"ד יום ואם בטבע צפניו לגדל ולצמוח ביותר יחתוך בכל שבוע ושבוע וכל זה יובן רק בצפרני הידים בלבד. אמנם באצבעות הרגלים אין צריך לשמור הסדר הזה כי לעולם הם מכוסים אין להם שם אחיזה כל כך ודי בזה: סגולה נפלאה
להנצל מכל פחד: דע לך כי כשהאדם הולך במקום אחד אשר תסמר שערות ראשו ובשרו ירתת ודאי הוא שמזלו חזי איזה סטרא דקליפות ואע"ג דאיהו לא חזי בעצמו ולכן תיכף ישים ב' אגודלותיו תוך אצבעותיו וינשוף מדוכתי' ג' פסיעות כמ"ש רז"ל ולא יפחד ולבו לא ירך ואדרבה ישים תיכף לדרך פעמיו ויראה בעיניו שלא יוזק ויסתלק ממנו הפחד הדמיון שהי' לו מקדם. ולכן במוצאי שבת בעת הבדלה כשראה את הצפרנים אצל האבוקה צריך לכסות את בוהן ידיו שבו יש להם אחיזה שלא ינתקו ממנו ואם הי' מגלה אותו באמצעיות האגוד"ל היו נמשכים גם בד' האצבעות ולא יהיו נפרדים מהם וע"כ כשהאגודל זה הוא מכוסה באותה ההארה של האבוקה שהי' נר מצוה והיא מן האורות שלהבת שירדה בע"ש עצמה הנמשכת מן השכינה וחתכה הקליפה הנה גם עתה באור האבוקה הזאת יכוין שהוא אותו אור עצמו ומעורר אותו שלהבת ראש שתקבל שפע מהשכינה ותברח הקליפות שהם בימין בסוד רבבה כמש"ה ורבבה מימינך
אליך לא יגש כי אלו אותן של היד שמאל אין צריך לראות אותם כלל כמ"ש לעיל למען לא יאחזו בהם הקליפות באשר שם כח הגבורות ומוצאים כח ומקום אחיזה ואפשר שיוכל להיות שאם יגלה אצבעות השמאל לאור של האבוקה שאדרב' יתדבקו בהם יותר ולהיות כי יש להם אחיזה כל כך בשמאל יחזרו ויטמאו יד ימין וידבקו בה ולכן צריך לכוף גודל ימין בידו תוך אצבעות מפני שבגודל הם נדבקים ביותר וידו השמאלית צריך להיות בבל יראה כלל וזהו שרי בוהן ודי למבין: סגולה נפלאה שלא יפול סוס ורוכבו: קודם שיעלה על הסוס לרכוב טוב לומר פסוק צדקתך כהררי אל משפטיך תהום רבה אדם ובהמה תושיע יהו"ה ויכוין בשם היוצא מזה הפסוק שהוא דמע"ה באלו הנקודות ויוצא הדל"ת מן מלת אדם והמ' מן מלת בהמ"ה והע' ממלת תושיע והה' מן מלת יהו"ה שהיא ה' האחרונה וכשתעלה על הסוס תכוין בזה והוא בדוק ומנוסה: ספר ליקוטי הש"ס - פירוש ספר יצירה מלימודי האר"י זלה"ה פירוש על המשנה ראשונה אשר
בספר יצירה מלימודי האר"י זלה"ה: עשר ספירות בלי מה. פירוש י' ספירות של עולם הנקודות אשר מטהירו סתם הנקרא עולם התוהו וזה הוא בלי מ"ה כי הוא אינו נקרא מהות רק שהוצטרך להרחיבו וזה העולם בבניינו הוא תהו בסוד אד"ם תה"ה וסיבת חורבנו הוא הסיבה אל הענין ותיקון הבנין ובה"ו הוא התיקון בעצם אל סוד האדם בענין סוד המתקלא בעצם אשר זכר ונקבה בראם שהוא הזעיר ונוקבי' כף הימין וכף השמאל ויקרא שמם אדם דהיינו הלשון מכריע בנתיים שהוא המתקלא ואמר במאמר אשר בעולם התה"ו אין שם התבוננת אל המתקלא רק אל סוד המספר של הי' נקודות כמ"ש הרב מוהר"ם קורדיווארי' זלה"ה שם בשער כף בענין שם העצם בהתפשטותו במילוי ע"ב אשר אין בו השגה כי אם בשיעור התפשטות אל מספר העשר ומ"ש מספר עשר אצבעותיו בא לגלות במשנה זו בענין האדם התה"ו טעם על המספר השיוויי אשר אין בו בחי' המתקלא אלא העשרה שליטים הם כולם שוים בממשלה בענין אצבעות
הידים אשר בהם כ"ח פרקים שוים כמו כן הספי' של תה"ו הם עשרה כולם שוים אל כח הא"ס אשר יש בהם סוד אדם קדמאה בענין הטהירו סתם וכל זה הוא נרמז בפסוק של בראשית וגו' וז"ש מספר עשר אצבעות כי כאשר נתגלה אדם דבריאה הנקרא א"ק ונתגלה מלכותו הנקרא אלהים ונתגלה אז הגושפנקא אצבע אלהים וכ"ח אותיות אשר בפסוק בראשית הם הכ"ח פרקים אשר בה' והוא כח האין סוף בשיווי אל כל העשר ספירות בלי מ"ה. וסוד אדם תה"ו הוא נרמז במלת א"ת היינו הכולל את הכ"ב אלפא ביתו"ת אשר ברל"א שערים פנים ואחור אשר היו בשיוויים אל מספר עשר אצבעות בסוד א' למעלה י' למטה ו' באמצע רומז אל השיוויי עשר ספירות בלי מ"ה בעולם התהו ועוד רמז אל א' מן שם אהו"ה בר"ת "את "השמים "ואת "הארץ ומ"ש במאמר חמ"ש כנגד חמש ר"ל נגד ה' שבמלת "השמים דהיינו בראשית ברא אלהים הוא י"ד אותיות כנגד י"ד פרקים אשר בכף הימין של המתקלא וכן ה' של "הארץ הוא כף השמאל הוא
ג"כ י"ד תיבות וזהו שאמר וברית יחד באמצע הוא ו' של "ואת מן אהו"ה הוא אדון יחיד המושל בכולם הוא סוד האי"ן סו"ף בסוד היסו"ד של חצי מלבוש העליון. ולגירסא ברית יחיד גי' ל"ב הוא כח הא"ס כתר שבכתר והנה לכל הגירסאות רצונו הוא כי כח הא"ס שוה בכולם במלת לשון ובמלת מעור המתקלא בחי' הפעולות אל המתקלא הא' הוא הלשון דהיינו הדיבור שהוא כלא פומי' הוא הנהגת העולם של הבריאה כענין חיים ומות ביד הלשון. והב' פעולות המתקלא בענין יחוד פעולות במעשיות אל הבריאה וזהו זכר ונקבה בראם ובמציאות הפעולות הנזכרים בהם יש צד ודביקות בעולם הקליפות והערלות שהם בעולם היצירה והעשיה אבל בעולם התה"ו הברית אשר הוא מכוון באמצע וכל הפעולות המיוחסת אל דברים אלו במילה כולו ערלה מצד סוד אדם קדמו"ן וכללא דמלתא ענין העצמות והכלים בעולם התה"ו היינו ספי' עצמות בחינותי' נקודית אתפשטות מצד הטהירו סתם בענין האויר' דכייא וסוד אויר
הוא מתיקון או"ר י' ברשימו של התחתי' והוא י' של שם ס"ג ביחוד שם ב"ן עם שם ס"ג בקיפול המלבוש והיינו אות י' בסוד המלבוש היתה נקודה אחת בתוך העיגול כעין סמך סתימאה ונקודה בתוכה כזה ס ואח"כ נפסק המלבוש כעין רוח פסקניות לשני חצאין. חצי התחתתון נתקפל בעליון ונשאר רשימו למטה בצורת פ"א כזה פ דהיינו חצי העיגול ונקודה בתוכו. וכל הגילוי זה הוא בסוד עיכוב אור האין סוף בסוד אור המקיף ואור החיצון הוא מצד החסד כי עיכוב האור זה הוא סיבת הדין שהוא סגולת החסד ושרשו כי אם לא הי' העיכוב הזה הי' אור המתפשטות עד א"ס ולא הי' החסד ניכר בעולם והעיכוב הזה הוא ברבוע של שם אלהי"ם העול' ר' כלומר ר' של ספר. והנה בתחלת פירש וביאור אות ס ואח"כ אות פ ואח"כ אות ר וכל זה הוא שם בתיקונים תיקון כ"ז וע"ש ונמצא כי הטהירו מה שהוא אוירא דכייא אורות של הנקודה נתפש' לעשר נקודות שהם עשר ספי' אשר כל נקודה מתפשט בכלי שלו
והם הי' מאמרות הם הכלים בשיוויים במלת ויאמר שהוא אויר מ' פתוחה וכל סוד נקודה הוא בסוד אוירא דכייא מתפשטות במ' פתוחה חוץ מן בראשית שהוא נקודה ראשונה נמי מאמר ובאה מם סתומה מצד רבוע אלהים עיכוב האור ואח"כ בנקודה חלקה ם סתומה ונעשה ב ונקודה בתוכה ו' היא ו' אותיות דבראשית והנקודה אשר בתוך הב' היא הנקודה אשר נתפשטה אליה ובא מאמר הזה בלשון דיבו"ר כמש"ה בדבר ה' שמים נעשו שהוא קשה הרמז אל כלי הראשון שהוא העיקר אל עיכוב האור ושאר כל התשעה הם ויאמר על צד החס"ד שאינו עיכוב כל כך והמה יה"ו הוא השדה אשר נזרעו בו עשרה גרגרים ונרקבו תחלה קודם גידולם ועשר האצבעות הם העשרה אהו"ה ע"כ: ספר ליקוטי הש"ס - ליקוטים מספר עץ החיים קנאת סופרים תרבה חכמה. פירושו כי בעולם הזה הקנאה הוא סיבת הרקב כמש"ה ורקב עצמות קנאה אבל למעל' הקנ' סיבות ריבוי החכמ' כי סופר נקרא יסוד על שם שהוא סופ"ר של צבאות של מעל' כולם וזה שאמר בזוהר ברא חדא
אית וגו' מספר שמו"ת וע"ש נקראים צדיקים התחתונים צדיק כי כאשר הצדיק מעל' מיין נוקבין ואוחז בו בנקבה העליונ' אז צדיק יסוד עולם מתלבש קנאה ומזדווג עמה ואז מתרבה החכמ' כי עולה היסוד ומוריד טפה מן החכמ' וז"ס הנזכר בזוהר נוקבא דיתבא בין תרין צדיקי' כי קנא"ה הוא גי' יוסף וזהו קנא"ת סופרים תרבה חכמ' כמ"ש ע"כ: גם זה מספר עץ החיים: טעם למה נבראו השדים בע"ש בין השמשות דע כי כונת הבורא יתברך הי' ראה שאז המטרוניתא יצאה מקושטת בקידוש היום ונשארו בלא גופים כ"א היו נבראו מקודם הי' העולם חרב כי בהזדווגם הוי מטרשי עלמא וזהו הטעם של נתינת הקב"ה חוה ראשונ' לאדה"ר כשחטא כדי שיזרע בה נגעי בני אדם ואלו לא הי' חוה רק שהי' מזריע בארץ הי' העולם חרב דהוי מטרשי עלמא השדים שיצאו מזרעו ולכן הוצרך אדה"ר לישב ק"ל שנה במי גיחון לעשות טביל' ובזה ג"כ טעם לקיחת אברהם אבינו ע"ה את הגר כי כמו שאדה"ר לקח את חוה לפלוט בה כח
הקליפ' כך אברהם אע"ה לקח את הגר כדי לטהר גופו בה כדי שיצא יצחק זך בלי שמרים אלא שנולד עם עשו בבטן אמו הטהור כי יצחק שמח בעשו שישלוט הוא בישראל ולא אחר ולטעם הזה כתיב ויאהב יצחק את עשו כדי שהוא ישלוט בישראל ולא אחר עכ"מ: ממהרח"ו זלה"ה: שבע גלגלים הם כנגד הז' ספירות ממטה ולמעל' וזה הוא וילו"ן מלכו"ת רקי"ע יסו"ד שחקי"ם נצ"ח והו"ד זבו"ל ת"ת מעו"ן גבור"ה מכו"ן חס"ד ערבו"ת בינ"ה כנגד ג' ראשונות פרטן גלגל ערבו"ת בינ"ה ובו י"ב מזלות כנגד י"ג תיקונים שהם י"ב והאמצעות כולל בסוד הדעת והנשמ' הולכות בסוד י"ב מזלות שהם בשמיני' שהיא בינה גלגל יומ' חכמה גלגל השכל כת"ר ועל הערבות שם כסא הכבוד ודמות על ראשי החיה רקיע כעין הקרח הנורא והנשמ' לכל הרקי"ע הדרניא"ל שמ"ו נטוי על ראשי החיות כנגד הדע"ת שעל החסד וזהו רזא ח"ד וגו' בסוד בלע מחוץ והבן זה שם באדרא נשא כי יש דעת בין הג"ר של חכמה ודעת זה בין ג'
אחרונים שהם א"י י"ס נשמה לכולם הדרניאל כמנין היריעה וזש"ה נוטה שמים כיריעה על ד' חיות ארי"ה מי"ם חסד או"ר י"ה שו"ר א"ש גבורה נש"ר רו"ח ת"ת אד"ם עפ"ר מלכו"ת שבזעיר דכורא והאופנים ינשאו לעומתם נוקבא כ"ב אתוון חקוקין ברקיע זה ומשפיעים למטה כ"ב וד' אותיות כ"ו כמנין שם יהו"ה ומנצפ"ך כ"ז וארא והנה רוח סערה כנגד מלכו"ת דקליפ' ה' ענן גדול ו' כנגד ת"ת וא"ש מתלקחת ה' נגד בינ"ה ונוג"ה י' כנגד חכמ'. חשמ"ל יסוד מראה הקשת כתר מקיף לכל העולמות וכל זה הוא ביצירה דמות מראה כבוד ה' קמואל בעשייה מראה כבוד ה' הדרניא"ל זה הרקי"ע כ"ב אותיו' חקוקים בו נפש ה' רו"ח ו' נשמ"ה ה' נשמה לנשמה י'. עכ"מ והדברים סתומים: מספר עץ חיים: דע כי יש שני קליפות שהם נקראים שור וחמור והנה שור הוא מצד שמאל שהוא קליפות עשו הרשע וכן הוא עשו במילואי עי"ן שי"ן וא"ו ]בצירוף הג' תיבות[ גימ' שור והוא תמצית פני השור מהשמאל
אשר בקדוש' בסוד הכתוב ויצחק אהב את עשו אך החמו"ר הוא מצד ימין וכן חמ"ר גי' אברהם בסוד ויחבוש את חמורו ובסוד יששכר חמו"ר גרם ור' עקיבא הוא בסוד נשמת יששכר בסוד כי שכר שכרתיך אשר אל סוד הזה אמר כשהייתי עם הארץ הייתי אומר מי יתן לי ת"ח ואנשכנו כחמור והיא קליפת ישמעאל היונקת מן הימין והנה באתה נשמתו של ישמעאל בחמורו של ר' פנחס בן יאיר שהי' ניצוץ אברהם אע"ה וע"כ הי' משתדל רפב"י הרבה בג"ח ובא לתקן נשמת של ישמעאל בנו אשר היה באותו החמור שלו ולפי שבישמעאל נאמר ידו בכל כי היה גזלן וע"כ ג"כ גזלוהו הערביים וישבה שם ג' ימים בלתי אכילה ושתייה ובזה תיקן פגמו: עין לא ראתה אליהם זולתיך. פי' סרסוהו ודרשוהו אלהים יעשה למחכה לו עין לא ראתה. פי' כשהאדם מחכה לו ומדייק לכל מלה ומלה כמ"ש בזוהר עד"ז והוא מדייק בכל דרכי תורה להבינם הנה איש כזה מה שכרו שנעש' לו אשר עינו יהיה תחת עין שלא ראתה שום עין אחר
כמוהו באותו שכר המופלא רק אלהים זולתיך שראה אותו אך שום עין אחר לא ראתה מה שיראה זה בעין אשר היה מחכה לה' וזה הוא עי"ן שלך תהיה שלא ראתה שום עין אחר שאתה תשיג כ"א אלהים זולתיך הוא שראה השכר. ואתה ]אולי צ"ל ואמר[ ולמי יעשה האלהים דבר זה וביאר יעשה למחכה לו והבן. מהרב ז"ל: סוד מאמר רבותינו זלל"ה הפריש שתי חטאת לאחריות רצה מתכפר בה ורצה מתכפר בחבירתה והשנייה תרעה. סוד שאחד חוטא בגלגול ומגולגל בחבירו וחבירו סובל יסורין עבורו שהוא נעשה אחריות בעד חבירו ומתכפר בו ובחסד עליון רצה הש"י לבלתי ידח ממנו נדח בכפרת השני יצא והראשון תרעה עד שתסתאב מתוקן ויחזור לשרשו וכבר כתבנו ממנו במקום אחר: ספר ליקוטי הש"ס - סדר האלפ"א בית"א על דרך הסוד א( כתב בספר התמונה כי תמונתה י' למעל' י' למטה ו' באמצע העולה למספר כ"ו שם יהוה ופירושו א' לפי המספר ולפי התיבות כי הא' היא הראשונ' ולכן היא רומזת לשמו יתעל' וכמו כן בפסוק ואהבת את ה' וכו'
המתחיל בו' ומסיים בך' הרי כ"ו והפסוק כי שם ה' אקרא וגו' מתחיל בהך' ומסיים בו' וכן ויגב"ה ה' צבאות במשפט וגו' גי' כ"ו. וגם רמוז עוד בה כי השם הוא המניע את הגלגלים כי הב' יודין רומזים על שני צידי הגלגל בצפון ובדרום והו' רומזת על קו' האמצעי ההולך באמצע של הצדדים ממזרח למערב וכמו שמספר כ"ו כך הם כ"ו שבועות שנוטה החמה מקו השורש אל הצד האחד וכן כ"ו שבועות נוטה החמה מקו השוה אל צד השני כמו שנודע בחכמת התכונ' ועוד רמוז בה שהקול מן הקב"ה היא מדבר עם משה מבין שני הכרובים כי השני יודין הם רומזי' אל שני הכרובים והו' רומזות אל הקול היוצא מביניהם. ומשם והלאה נגש למרע"ה והנה מספר כ"ו הוא כי כ"ו דורות מהאדם הא' עד מרע"ה שקיבל התורה עם צורות האלפ"א ביתו"ת וכן כ"ו פסוקים בקריא' אשר יש בהן כל הא"ב ומפני שהא' רומזת אל האחד יתעלה ב"ה שהוא ראשון לכל הנבראים ולכן ראויה היא האלף שתהי' היא ראשונה אל
הא"ב: ב( כתב הרוקח כי תמונתה של ב' הוא ד' למעל' ו' למטה וצירופם ד"ו וכן הב' הוא שנים וגם ד"ו בלשון תלמוד הוא שנים כמו טב למיתב טן ד"ו. וכן רומז מספר ב' אל שנים לשני התורות תורה שבכתב ותור' שבע"פ ורומזת אל שני לוחות הברית שבהן עשרת הדברות כמנין ד"ו וגם רומזת לשני העולמות והכל מן הא' ולכן נסמך הב' מיד אחר הא' וכן בראשית הוא בגי' שכת"ב וע"ל פ"ה ובגי' שני עולמות כי היא רומזות שכל המקיים תורה שבכתב ושבעל פה שנכללו תוך עשרת הדברות שהם בשני לוחות הברית הוא זוכה בשני עולמות עוה"ז ועוה"ב: ג( כתוב בספר האותיות כי אל הגימל אין לה תמונה מאותיות שלימות רק מחוליות המצורפי' וראשה וגופה עם יריכה השמאלית היא צורת נ' ורגל הימיני העובר למט' שיהא עם צירוף ראשה ז וגוף של האות הוא ג ויהיה צירופי גנ"ז גי גימ"ל ר"ל גמול הטוב לעה"ב מן הא' ר"ל האחד ית' למקיימי הב' ר"ל תורה שבכתב ותורה שבע"פ ושיהא גניזת
נשמתם של בני העלייה אל מקום כבוד אשר הנ' רומזת ובמקום הסוד בס"ד הא"ב שנסמך אב"ג והנה ההרכב' הוא בלתי גוף האות ז"ן רומז כי גם מן הא' בזכות קיום הב' גמולו להיות ניזון גם בעה"ז: ד( כתב בספר הבהיר שתמונתה ב' ווי"ן סגורים במקצוע קרן זויות ויהי'