רעיא מהימנא
קטע 28
הורדה וגישה לכלי בינה מלאכותית
ובג"ד אקרי משיח בר נפלי ואיהי נפלת בתרייהו ואתמר עלה נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל. ואנת הוא בעל הבור ישלם כסף ישיב לבעליו והמת יהיה לו דא משיח בן יוסף דעתיד לאתקטלא (מצאתי כאן חלק כמו ד' שורות ונראה שחסר) נחת בגיניה דודאי ארבע גליות הוו תלת לקבל תלת קליפין דאגוזא דאינון תהו קו ירוק קליפה ירוקא דאגוזא. תניינא בהו אבנין מפולמין דאינון סלעים תקיפין דמ"מ פסקו מינייהו כמה פסקות ונקיט לון לאפקא מיא דאורייתא ובג"ד אתקריאו אבנים מפולמות דמנייהו מיין נפקין קליפה תליתאה דקיקא גלותא תליתאה דהוה זעיר והאי איהו וחשך גלותא רביעאה תהום רבה חלל דאגוזא והאי איהו וחשך על פני תהום ואתקרי בור דנפל שמה שור דא דכתיב ביוסף בכור שורו הדר לו דאתמר ביה וישליכו אותו חבורה. נוקבא בישא והבור רק דכורא (נ"א דבורא) רק בלא תורה אבל נחשים ועקרבים יש בו. ודא גלותא רביעאה דור דרשעים מלא נחשים ועקרבים רמאים כנחשים
ועקרבים דעקרין מלי דרבנן ודיינין לשקרא עלייהו אתמר היו צריה לראש. ויפן כה וכה וירא כי אין איש דישראל באלין רשיעיא ערב רב ודא בסוף גלותא ובגין דא קץ דפורקנא נוקבא עד התהום רבה. ורעיא מהימנא תהום הוא המות בהיפוך אתוון ולית מות אלא עניותא אנת נחיתת תמן. והא קא אתבריר לעילא קמי תנאים ואמוראים וכלהו נחתין בגינך בתהומא לסייע לך ואנת תניא דמסייע לך יתיר מכלהו בגין דאנת לויתן (נחש בריח) דימא דאורייתא מאריה דכל נונין לויתן אתקרי על שם אורייתא דאתמר ביה כי לוית חן הם לראשך ובך אדם ובהמה תושיע יי' אדם דאתמר ביה אדם כי ימות באהל ואוקמוה מארי מתניתין אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה ולית מיתה אלא עניותא ובהמה אלין עמי הארץ דאינון מתכפיין כסוס כפרד תחות מארי מתניתין. אדהכי הא בוצינא קדישא (אתא) פתח רעיא מהימנא ואמר מארי מתניתין מאן איהו לויתן אמר ליה בוצינא קדישא האי איהו דדרגיה עמודא
דאמצעיתא וצדיק דאתמר ביה גוף וברית חשבינן חד ואתרבי בימא דא דאיהי אימא עלאה ים דבה מייחדין לקב"ה כ"ה כ"ה אתוון דאינון ים בחושבן ואיהו בה. אמר ר"מ ודאי לויתן דקאים על שפת הים ועלמא קאי על סנפירוי דא צדיק יסוד עולם דכל עלמא קאים עלוי. אמר בוצינא קדישא זכאה חולקך ר"מ (כאן חסר) בת קול בגלותא עד דתיתי אנת לגבה דאנת קול דילה דכל אשה בת בעלה כמה דאת אמר ותהי לו לבת מאוורשה איהי לך עדיין לא עבדת (ד"א עאלת) עמה לחופה. אתמר צעקה הנערה המאורשה ואין מושיע לה והכי שכינתא אימא דילה (נ"א עלאה) צועקת על בנה ואין מושיע לה עד דייתי עמודא דאמצעיתא בגינה דאיהו מושיע דבגינה אתמר הנה מלכך יבא לך צדיק ונושע הוא מושיע לעילא ואנת לתתא ובגין דאנת בדיוקניה אתמר בך ואתה פה עמוד עמדי דכלהו ישראל אהדרו לאהליהון ואנת לאו עד פורקנא בתרייתא ומאן גרם דא ערב רב. דבגינייהו וישלך מידו את הלוחות. ומההיא שעתא נפלה ולא
אתפרקת מערב רב דאתמר בהון וגם ערב רב עלה אתם בכל דא לא אתפרשן מישראל ושפחה מגברתה עד פורקנא בתרייתא אנת ברא דמלכא כגוונא דילך אתמר בעמודא דאמצעיתא ספר דברים פרשת כי תצא דף רעט/ב בכלא חדוה דילך כחדוה דיליה יהא כד ייתי למפרק לכלתיה והוא כחתן יוצא מחופתו וגו' דהא לבושין דילה בגלותא חשוכין ובזמנא דאיהי מתלבשת בהון איהי אמרה אל תראוני שאני שחרחורת ואלין קליפין אינון עון משחית אף וחמה נוקבא בישא שפחה בישא שבתאי ושפחה כי תירש גבירתה דאיהי שבת מלכתא משחית אף וחמה סחרין לתלתא אבהן ולא עוד אלא מה דהות ברתא דמלכא י' על הו"י דכלילן באבהן ה' קדמאה באברהם ה' תניינא ביצחק ו' ביעקב והות י' רישא עלייהו אתמר נפלה עטרת ראשנו ואמתילו רבנן מתלא למלכא דהוה ליה עטרה על רישיה ואילן יאה קדמיה אתיא ליה שמועה בישא ארמי עטרה מעל רישיה ומה דהות י' על הו"ה י' לעילא אתהדר הוה"י י' לתתא ובגין דא אמר דוד אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה
מאת יי' היתה זאת. קום ר"מ טול אבנא דא בידך דאתמר בה על אבן אחת שבעה עינים לתברא קליפין דאגוזא דהא כמה רועים פרנסי דרא אתכנשו על האי אבנא דאיהי סלע דילך לאפקא מיא מתמן דכלה דילך מעין החכמה בהאי סלע דנביעא דילה באורייתא ברזין סתימין לית סוף ועלה אתמר והחכמה מאין תמצא וכל תוקפא דלהון לאעברא קליפה דלעילא וכד מטן לקליפה תניינא דאיהי תקיפא איהי קשיא לון ומחאן בה כל יומיהון כלהו בלישנהון דאינון תקיפין כפטישין ולית לון רשו לאפקא מינה מיא. אלא אלין טפין דנפקין על ידך בזמנא דאתמר בה ויך את הסלע במטהו פעמים ובמחאה תניינא נפקי אלין טפין. ואלין אינון רמיזין דחכמה רמיזין דקבלה דאינון בחגיגה ושאר מתניתין והאי אבן לית מאן דאפיק מניה חכמה דאיהי מלגאו דלית לה סוף (דאיהו מוחא מלגאו) בר אנת דאתמר בך הלכה למשה מסיני. פתח רעיא מהימנא ואמר סבא סבא אית סלע ואית סלע אית אבן ואית אבן. אית אבן דשמא דידו"ד עלה
אתמר ואבנא די מחת לצלמא הות לטור רב. ואית אבן דאיהי אבן משכית דלית תמן נביעו דמיא דחכמתא ולא דבור אלא אבן דאיהי (חסר) סלע דמשה עלה אתמר ודברתם אל הסלע לעיניהם ונתן מימיו דאיהי בת קול ולא תליא בה אלא דבור ופיוסא אבל שפחה סלע אחרא דאתקריאת (קליפה) משנה נוקבא דעבד נער. עלה אתמר בדברים לא יוסר עבד אלא דמחאן ומתברין מינה כמה פסקות ולקטין לון ואתקרון לקוטות ועל דמלקטי לון אתקריאו לקוטות בלא נביעו דחכמה וקבלה אבל סלע דילי איהי ברתא דמלכא בגינה אתמר ודברתם אל הסלע לעיניהם ונתן מימיו בדבור ופיוס כברתא דמלכא ובגין דמחינא בה לקינא עלה ואתגזר עלנא מותא. דמאן דמסרב למטרוניתא חייב מיתה כל שכן מאן דמחא לברתיה דמלכא. ובגין דא אתגזר עלי דלא איעול לארעא דישראל ואנא קבור בארעא נוכראה ואתעברת מיני ואתמר וירד אליו בשבט והאי שבט איהו חד משבטיא דילי דאנא עתיד לנחתא תמן למהוי עם ישראל בגלותא
וכלא אתרמיז ובאתר אוחרא אוקמוה מארי מתניתין (חסר) דבי מקדשא ושמא דמשיח אתקריאו בשם ידו"ד ודא ארבע אנפי אדם ואינון דשבטא דלוי אינון נפקן מחיון דאינון שאר שבטין ועאלו בחולקא דאדם דאינון ארבע אנפין דיליה ומשה איהו אדם בדיוקנא דההוא אדם קדמאה דלעילא. מה שמו ומה שם בנו. ובגיןד א כהנייא וליואי מזוניהון על ידא דמלכא אכיל בפתוריה ושאר חיילין דמלכא כל חד יהבין ליה למיכל בבית מושב דיליה. ורעיא מהימנא איהו כברא דמלכא קריב למלכא יתיר מאלין דאכלין לפתוריה דלית מאן דקריב למלכא מכל בני מלכותא כבריה. קם בוצינא קדישא ואמר סבא סבא במלין דילך אשתמודע מאן אנת. אנת הוא אדם קדמאה מה שמו אתמר עלך מה שם בנו אתמר על רעיא מהימנא ובגין דאיהו חדש כמה חדושין באורייתא חדוה זמינא לגבך דבן חכם ישמח אב. (חסר) רעיא מהימנא בפרשתא דא הוה אדכר כנישו דילך לההוא עלמא דכתיב
ספר דברים פרשת כי תצא דף רפ/א אל הר העברים הזה הר נבו וגו' וראית אותה ונאספת אל עמך וגו' כאשר נאסף אהרן אחיך וגו'. ובהאי פרשתא אית לך לאהדרא לעלמא ולהחיות ולאעלא לארעא דישראל ולאתחברא בפרשתא דא בכלה דילך דכתיב בה הנני נותן לו את בריתי שלום ובג"ד לא אמר לך קב"ה הכא רד אלא עלה. דמניה אנת תהא עאל לארעא דישראל. ומה דאמר בהך ולא ידע איש את קבורתו עד היום הזה. וי לאינון אטימין לבא סתימין עיינין דלא ידעי קבורה דילך דהוית אנת בעי רחמי מקב"ה דלא ייעול לך בההוא קבור' דבה אנת מתקרי מת. הה"ד משה עבדי מת ואינון מפשאי אמרין וכי משה הוה מפחד ממיתה לנפקא מהאי עלמא לעלמא דאתי כשאר ברין ואינון לא ידעין דקבורה דילך ומותא דילך איך היא דהכי אוקמוה מארי מתניתין דמתי חוצה לארץ אינם חיים לא אמרי דאינם עתידים להחיות דאלמלי כך הוו כפרין בתחיית המתים. אלא הכא רזא רברבא קבורה דיליה בצולמא דלאו הגונה ליה דאיהי ארץ ציה ועיף
בלי מים ולית מים אלא תורה ובה לא תאר לו ולא הדר ומאן דחזיל יה בההוא צולמא ונראהו ולא מראה ונחמדהו. ובג"ד נבואת ישעיה הנה ישכיל עבדי קא רמיז עליה. ובגין ההוא קבורה הוה בעי רחמי דלא ימות תמן בח"ל לפום דהוה בארץ ציה רעב ועיף וצמא בלי מים דאיהי אורייתא ובג"ד אתמר עליה עלה אל הר העברים הזה. משפלותא דיליה אחזי ליה מעלתיה אע"ג דאנת קבור באתר דלאו הגון לך ערום בלא לבושין דילך דאינון עור ובשר (תלבישני) נע ונד מאתר דילך ומטלטל וגלי. הא פנחס דעבדת טיבו עמיה דאתמר עלך הנני נותן לו את בריתי שלום הא איהו יעביד טיבו עמך וביה תסתלק בפרשתא דיליה. דבה כלה דילך תמן תתייחד עמה כחתן עם כלתיה דהא אנת (תועלת גדול לישראל בקבורתך) אי לא הוית קבור לבר מארעא קדישא לבר מכלה דילך לא הוו ישראל נפקין מגלותא ובגינך אתמר והוא מחולל מפשעינו אתעבידת חול בגין חובה ופשע דישראל בקבורה דילך דאתמר בך ויקבור אותו
בגיא. ומה כתיב בקבורה דילך כל גיא ינשא כל שפל ונמוך ינשא בגינך דאינון ישראל דאינון שפלים מכל אומה ולישן. וכל הר וגבעה ישפלו דאינון רשיעייא וגסי הרוח והאי איהו ובחבורתו נרפא לנו בחבורה דאתחבר עמנא בגלותא נרפא לנו דאנת הוא כשמשא דנהיר דאע"ג דאתכנש בליליא נהיר הוא בסיהרא ובכל ככביא ומזלי. הכי אנת נהיר בכל מארי הלכות וקבלות ולך אשתקיין בגניזו כמבועא דאשקי לאילנין תחות שרשיהון בגניזו עד דאתבקע מימוי באתגלייא הה"ד יפוצו מעינותיך חוצה דאנת הוא אוף הכי כשמשא דאזיל בימי החורף תחות מבועין וכד מטי פורקנא תהא כשמשא דאזיל בקיץ לעילא ממבועין ויהון צוננין ברחמי דכד אנת תחותייהו אינון חמין בדינא. אתא רעיא מהימנא ובריך לבוצינא קדישא ואמר ודאי אנת הוא דנהיר ליב זמנא דאתמר עלי כי בא השמש כבה השמש דאחשיך נהוריה יהא רעוא דידו"ד ינהיר שמיה עלך. ועוד אמר בוצינא קדישא ודאי אנת הוא כלא (ס"א ויאמר
וגו') דאמר אם יהיה נביאכם וגו' ובג"ד כד אתגלייא אימא עלאה לך אמרת אסורה נא ואראה את המראה הגדול הזה מדוע לא יבער הסנה. בגין דאיהי רחמי אתמר בה לא יבער הסנה וחמש נהורין אית לה דאתקריאו קרני החמה עד הוד ומתמן עד הוד הוו נהרין בך ר"מ והאי איהו ונתן הוד למשה לאשתמודעא דכלהו לך אתייהיבו אפילו עד הוד ובג"ד פני משה כפני חמה ואלין חמש סלקין לחמשין תרעין דבינה ובאלין חמש דאתמר דאינון חמש אור דיומא קדמאה דאינון לקבל חמש אצבעאן דימינא אתחזיא לך בסנה. בגין דעתיד אנת לאפקא זרעא דאברהם מן גלותא. דאיהו דרגא (דאברהם) ימינא ומתמן בינה איהו רחמים גמורים יד הגדולה (אבל) מסטרא דגבורה יד החזקה חמש רקיע ביום שני לקבל חמש אצבען דשמאלא אבל מסטרא דדרגא דילך ובני ישראל יוצאים ביד רמה דגוף ותרין דרועין ותרין שוקין לקבל חמש אצבען ה' ה'. ה' ה' אצבען דיד ימין וה' דיד שמאל ותרין דרועין ותרין
ספר דברים פרשת כי תצא דף רפ/ב שוקין וגוף דאינון חמש דסלקין ידו"ד. א"ל רעיא מהימנא בריך אנת לאמא עלאה אבל האי ידו"ד שויא לי"ה ה' בגין מטה האלקים ואיהו ו' ואמר ודאי הכי הוא. אמר ליה רעיא מהימנא בוצינא קדישא לאתתקפא מלין דילך דמראה איהי לימינא חשוב במראה דאתמר בי' במראה אליו אתודע ותשכח רמ"ח דסליק בחשבן אברהם. אמר בוצינא קדישא בקדמיתא אתחזי לך האי חיזו דאתמר ביה במראה אליו אתודע ולבתר דאמרת אסורה נא ואראה את המראה הגדול הזה דאדכיר ביה ה' זמנין הסנה. כען אתגלייא לך חיזו דא ברמ"ח פקודין אלין דאינון בחמשה חומשי תורה. קם ר"מ ונשיק ליה ובריך ליה אמר ליה בוצינא קדישא האי מראה לזמנין איהו באות ה' המראה הגדול. ולזמנין איהו באות ב' במראה אליו אתודע ולזמנין במ"ם ממראה מתניו ולמטה. ולזמנין בכ(שם) כמראה אדם עליו. ולזמנין בו' ומראה כבוד יי'. ולזמנין למראה. לא הו"ל למהוי תוספת את כלל בר ב' מן במראה אלא ודאי האי מראה
כלילא איהי מעשר ספירן וכל את אחזי ספירה דילה כגון כמראה אלא ודאי האי מראה כלילא איהי מעשר ספירן וכל את אחזי ספירה דילה כגון כמראה באת כ' אחזי על כתר והכי שאר אתוון כל חד אחזי על ספירה דילה ולא צריך לארכא הכא ולחכימא ברמיזא וכמה חזיונות אית לה ודמיונות ומראות אית לה וכלא אשתמודע בעין השכל דלבא דאתמר בה הלב יודע הלב מבין. ומה דאמר וביד הנביאים אדמה דמיון לאו איהו אלא בשכל דלבא ולאו כדמיון דעינא הדא הוא דכתיב ואל מי תדמיוני ואשוה (שם) ואל מי תדמיון אל. ואית חזיונות כגון החוזים בכוכבים אבל חזיון דנבואה איהו כחזיון לילה. דמיונות וחזיונות כגון המבין דבר מתוך דבר והמדמה דבר לדבר אבל מראה דאיהי בעין השכל איהי כאור דנהיר בבת עינא דבת עינא איהי אוכמא שחורה אני ונאוה אור דנהיר בה ההוא חוורו דלגו והאי בה עינא איהי נר מצוה נהורא דנהיר בה מלגו (שם) ותורה אור. אמר בוצינא קדישא היינו מאי
דאמינא דכען באורייתא אתגליא לך קב"ה ושכינתיה והאי איהו ידו"ד במראה אליו אתודע במראה אימא עלאה אתידע לך בדעת בן ידו"ד בחלום אדבר בו ה"א בתראה. חלמא בסתימו דעיינין ובג"ד אתקריאת אספקלריאה שאינה מאירה נבואה איהי מראה בפתיחו דעיינין ושלשה גוונין בעינא לקבל תלת אבהן דבהון נהירא בת יחידאה תרין כנפי עינא נצח והוד מראה לא אתחזיא אלא בהון כד אינון פתחין איהי מראה בהקיץ. וכד אינון סגירין איהו מראה בחלום. א"ל רעיא מהימנא בריך אנת לקב"ה קום אשלים פקודין לאנהרא מראה איהו עלאה בהון לקב"ה אמר ליה בוצינא קדישא י' איהי בת עינא כי נר מצוה ותורה אור ה' ו' דנהיר בה ה' ג' גוונין דעינא ותרין כנפי עינא חמש אור נהרין בה מלגאו ה' עלאה דאיהי אורה מראה ע"כ (צו כז א פקודא לעשות העולה): כי ישבו אחים יחדו ומת אחד מהם ובן אין לו וגו' יבמה יבא עליה ולקחה לו לאשה ויבמה. פקודא דא ליבם אשת אח דאשת אח איהי ד' ועם א"ח איהי אחד. ואם ח"ו לביה לאו איהו
למייתי אח על ד' דאיהי אתתיה בת זוגיה דא"ח עביד פרודא ועאל סמאל אל אחר באמצעיתא ואתמר ביה ושחת ארצה לבלתי וגו' דאסתלק קוצא דאת ד' מן מן אחד ובגין דא והיה אם בא אל אשת אחיו ושחת ארצה לבלתי נתן זרע לאחיו והשחתת זרעא מנע מניה כמה ברכאן ופרודא דייחודא ובג"ד ויהי ער בכור יהודה רע בעיני ה' וימיתהו ה' וייחודא דאח עם ד' בצדיק ובעז בגין דאתתקף על יצריה אקרי צדיק והאי איהו בוע"ז ב"ו ע"ז תקיף ביצירה (איוב לג) הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר ודא ידו"ד
ספר דברים פרשת כי תצא דף רפא/א דכלילן תלת אתוון (ס"א אבהן) בצדיק ליבם ה' ובינה בן ידו"ד בגינך אתמר וזאת לפנים בישראל על הגאולה ועל התמורה לקיים כל דבר הכא קא רמיז שנוי דשם ודא מצפ"ץ הכא וזאת לפנים בישראל ודא שנוי מקום אהי"ה איה מקום כבודו להעריצו יד"ו איהו אהי"י ודא שנוי מקום. שנוי מעשה אלקים א' אדי"ד י' ידוד תרווייהו משתנים באלקים וזאת התעודה בישראל על התעודה אימא עלאה צור תעודה חתום תורה בלמודי איהו חותם דעלמא חותם דשמיא וארעא. על התמורה שכינתא תתאה באן אתר אתטמרת בעולימא דילה מטטרו"ן וישנה תמן איהי משנה ואדם דאתמר ביה כתפארת אדם לשבת בית משנה פניו ותשלחהו ובג"ד אוקמוה מארי מתניתין לא כשאני נכתב אני נקרא בעולם הזה נכתב ידו"ד ונקרא אלקים והא כתיב אני יי' לא שניתי בכתיבה לא אשתני אבל בקריאה אשתני דכתיבה דאיהו אתריה לא אשתני בקריאה דאיהי לבר מאתריה אשתני השמר מפניו ושמע בקולו אל תמר בו. בגין דשפחה דיליה אלקים שמה כשם
מטרוניתא וקב"ה ביה אשתני בגין דאיהו נער ביה רזא (רוחא) ישוב לימי עלומיו. אבל שכינתא אצל קב"ה לא משתנית וקב"ה לגבה לא אשתני הה"ד אני יי' לא שניתי. אני שכינתא. יי' עמודא דאמצעיתא. שלף איש נעלו דא סנדלפון סנדל איהו לגבי קב"ה ונעל לגבי שכינתא אבל תפארת דכליל שית ספירן איהו גופא לידוד ומלכות גופא לשכינתא דאיהו אלקים: ונגשה יבמתו אליו לעיני הזקנים וחלצה נעלו מעל רגלו וגו'. פקודא דא לחלוץ והאי איהו חליצת רוחא מההוא גופא דבעי לאנהגא עמיה כאח וההוא קשורא דאחוה דעם אחוה מתיר מניה וההוא רוחא אזיל נע ונד עד דאשכח פרוקא הה"ד או דודו או בן דודו יגאלנו או משאר בשרו וגו' ואי לא אשכח והשיגה ידו ונגאל כאורח דאזיל מאתר לאתר או כעבד דאזיל בשלשלת על צואריה עד דאשכח פדיון מאדון דיליה על חוביה ווי למאן דלא אנח בן למפרק יתיה. ואליהו ורבנן מארי מתיבתאן הכא רמיז אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורין דאיהו
קשור בקשורא דתפלין דיד ואסור בתפלין דרישא כד לית (ליה) בן למפרק ליה מסטרא דבן ידו"ד בההוא קשירו איהו אח חבוש ואסור דלית ליה רשו למפרק ית גרמיה דאיהו ד' עצמו דאח עצם מעצמי קרא לה לגביה בקרקפתא דתפלין דרישא ובשר מבשרי קרא לה מסטרא דלבא. ולא למגנא אמר קב"ה כל העוסק בתורה ובגמילות חסדים ומתפלל עם הצבור מעלה אני עליו כאלו פדאני לי ולבני מבין העכו"ם וכמה בני נשא דקא משתדלי באורייתא ועבדי גמילות חסדים ומצלין ולא אתפרק קב"ה ושכינתיה וישראל אלא דישתדל באורייתא לחבר יתה בקב"ה. וגמילות חסד הא אוקמוה דהא אין חסיד אלא המתחסד עם קונו דכל פקודין דעביד למפרק בהו