פירוש הגרא לספרא דצניעותא
קטע 19
הורדה וגישה לכלי בינה מלאכותית
כללות ה' גבורות בעטפוי שקיעין ר"ל בערוותה. שכחות הגבורות עשו השקיעה שם בה כמו שהחסדים הוציאו את אמה שלו כן הגבורות עשו שקיעה שהן סוד הצמצום והשקיעה וכמ"ש בא"ר דף קמ"ב ע"א וכיון דאתפשט אמה דא אתפשט סטר גבורה מאינון גבוראן בשמאלא דנוקבא ואשתקע בנוקבא באתר חד וארשים בערייתה כסותאן דכל גופא דנוק' ובההוא אתר אקרי ערוה דכלה לאצנעא אתר לההוא אמה דאיקרי חסד בגין לאתבסמא גבורה דא דכליל חמש גבוראן והאי חסד כליל בחמש חסדים חסד ימינא גבורה שמאלא אתבסם דא בדא ואקרי אדם כליל מתרין סטרוי כו': ואמר י' זעירא בגווה אשתכח - ר"ל בתוך ערייתה ש י' זעירא הוא יסודה בעטרת שלה כידוע וכמו שיו"ד אתגלי בפומיה דאמה כן הוא בה כידוע. ואמר בעטפוי ר"ל בחיקה כמו אשת חיקך (דברים י"ג) משוכבת חיקך (מיכה ז') ובחיקו תשכב (שמואל ב' י"ב) וכן בא"ר שם קורא שם כסותאן דכל גופא כנ"ל. וזהו שאמר וי"ה ר"ל כאן הוא צירוף מו'
צרופים של יה"ו שא' הוא צירוף וי"ה והוא ו' דכורא ה' נוקבא י' זעירא בינתים: אי עד וקטפורין - עכשיו מבאר סוד קין והבל ובזה נכלל כל הפרשה של קין והבל עד זה ספר תולדות אדם וכתב זה כאן א' משום שרוצה לבאר בזה הפרשה למטה האיך תלוין כתרין תתאין באדם והוא בזאת הפרשה כמ"ש למטה וקין הוא קינא דמדורין בישין כמש"ו. ועוד משום שרוצה לבאר כללות התבסמות וחבורא דלהון כמו שסיים את הפרק וכן התחיל התבסמות כאן באמה ובערייתא דאמה מבסם לנוקבא כמ"ש בא"ר שם ושם ובא"ז דף רצ"ו ע"א אמה דדכורא סיומא דכל גופא ואקרי יסוד ודא הוא דרגא דמבסם לנוקבא כו' ע"ש: ואמר אי אתבסמו דינין בעא עתיקא ר"ל שרצה לידע אם אתבסמו וחבר לון והואיל שלא נתבסמת עדיין לכן חויא בא עלה שהוא סוד הדינין ויצא קין לשון קינא דמדורין בישין. שקין הוא בנוק' דתהומא רבא ושם הן מדורין בישין דס"א והוא קינא דלהון כמ"ש בא"ר דף קמ"ג ע"א ותאנא
בצניעותא דספרא בעא ע"ק למחזי כו' עד חד לסטרוי וחד לסטרוי ושם ע"ב ותאנא כלהו מרוחא דשמאלא דלא אתבסם עד ולא מתדבקאן בכללא דגופא. והן רוחין בישין ועלעולין וקין הוא מדורא דלהון כמ"ש שם שעיילין בנוקבא דת"ר לאתדבקא בההוא כו' כנ"ל וז"ש קינא דמדורא כו'. ואמר וקינא דזוהמא אתקנין בגווה ר"ל כמ"ש ההוא זוהמא דקבילת מנחש הוה מכשכש במעהא ולא אשכח אתר למשרי בגווה עד שבא אדם עלה ואז באותו זרע אתקנין ביה ההוא זוהמא שלא היה לו גוף לההוא זוהמא שקבל מנחש עד שמצא הזרע דקין ושם נכלל בגוף. וכן ההוא רוחא דשמאלא אזלא וטאסא בעלמא עד דעיילא בנד"תר אל דינא דקין לאשתכחא גופא לאכללא בגווה כמש"ל: למעבד מדורא בישא - ר"ל לההוא רוחא דשמאלא כמש"ל. ואמר דזוהמא כמ"ש כשבא נחש על חוה הטיל בה זוהמא כו'. ואמר ותהר ותלד את קין קינא ר"ל קין לשון קינא ואמר דמדורא שהיכלות שלהן נקראין מדורין כמ"ש בפרשת בראשית והן ז' מדורין ז'
שמהן דס"א ז' דרגין כמ"ש לקמן פ"ה ועיקרן הן שלש כמ"ש בפרשת בא דף ל"ח ע"א תאנא י' כתרין אינון לתתא כגוונא דלעילא וכלהו סתימין בתלתא אלין דאמרן ותלת קשרין קשירו בהון על ג' דרגין די בהון עבדו דישראל כו' ובדף מ"ב ע"ב תאנא תלת קשרין אינון דכל שאר מתקשרי בהו כו'. ולכן אמר כאן תלת דרגין דרוחין בישין. ועלעולין. וקטפורין - והן תלת דרגין דנפקין מחוטמא תלת שלהובין תננא. ואשא. וגחלי דנורא כמ"ש בא"ר ובא"ז כמש"ל. והן אף. וחימה. ומשחית כמ"ש בא"ר שם. ותלת גווני דעיינין למרתת קמייהו. וכמ"ש לקמן בפ"ה כד נטיל גסטרא אתעביד לתלת רוחין. וקטפורין הן שדין הן ניצוצין דלהטין ודעכין שמתין כב"א כמ"ש בפרשת בראשית דף מ"ח ע"א ת"ח כד אתקדש יומא כו' וכל רוחין ועלעולין ושדין כו' ואעלין בעינא דריחייא דנוק' דתהומא רבא כו' ע"ש וזהו קין: והבל הוא מדוריה בימא רבא והוא אתבסם יתיר כמ"ש בא"ר דף קמ"ג ע"א כיון דנפק אתחלשת
ואתבסמת בתר דא ואפיקת אחרא בסימא יתיר כו' ע"ש כנ"ל ושם ע"ב וברוחא דאקרי הבל דאתבסם יתיר כו' והוא כי הנחש תרין דרגין וכמ"ש בתס"ט ערל ובת זוגו והוא נגד בקדושה יסוד ועטרת היסוד ובתרין דרגין אלין בא על חוה וכנגדן יצאו אלו שנים קין והבל. וז"ש בפרשת בראשית דף ל"ו ע"ב לבתר אולידו ברא קדמאה ברא דזוהמא הוו תרין אתו עלה דחוה עד ורשעים וחייבי עלמא ושם אר"י מאי דכתיב ויהי בהיותם כו' ובדף ל"ז רח"א בנוי דקין הוו כו' כד אתא כו' ויתבאר הכל לקמן פ"ד: אתקין ביה עד בסטרוי - עד עכשיו פירש קו האמצעי של זו"נ כמ"ש לעיל ישרצו המים שהוא יסוד דע"ק שרץ נפש חיה חיה עלאה חיה תתאה זו"נ והוא נפש בנוקבא חיה בז"א כלומר ח"י. ואמר שרץ נפש הוא חיה טבא חיה בישא שנכלל בריאה בנוקבא כמש"ל. ואח"כ ע"י החסדים אתפשט באמה בפומיה דאמה כנ"ל וכמ"ש בפרשת בראשית דף ט"ז ע"ב ויקרא אלקים וגו' מהו ויקרא קרא וזמין לאפקא מהאי אור שלים דקיימא באמצעיתא חד נהירו דאיהו יסודא דעלמא
דעליה קיימי עלמין וממהוא אור אשלים עד"א אתפשט יסודא ח"י עלמין דאיהו יום מסט' דימינא כו' עאל ימינא בההוא עמודא שלים דבאמצעיתא כלול ברזא דשמאלא וסליק לעילא עד נקודה קדמאה ונטיל ואחיד תמן חילא דתלת נקודין חולם שורק חירק זרע קדש דהא לית זרעא דאזדרע בר ברזא דא דאתחבר כלא בעד"א ואפיק יסודא דעלמא ובג"כ אקרי כל דאחיד כלא כו' ור"ל שכולל כל ה"ח כי ה"ח עיקרן שלשה שהן חג"ת ונ"ה נכללין בחג"ת והן ענפיהם ולכן בכ"מ עיקרן שלשה כמש"ל. וכן בגבורות לכן מחוטמא ששם קיבוץ כל ה"ג תלת שלהובין כמש"ל. וכן כאן עיקרן חג"ת והן שלש טפין שבאין ממוח והן ה"ח שנוטל מחכמה ששם ה"ח כידוע וכמ"ש סליק לעילא עד נקודה קדמאה כו'. ואמר שם יסודא אחיד בעד"א מההוא תוספת נהור' דהוה ביה דכיון דההוא עד"א אשתלים כו' ומההוא תוספת דחדוה נפיק יסודא דעלמין ואקרי מוסף כו'. וכן בנוקבא מקיבוץ ה"ג שקיע בה יסודה. וז"ש גוף וברית כחד חשבינן
והוא בין בדכורא בין בנוקב' והכל כליל בנפש חיה כמש"ל. ועכשיו מפרש דרועין ושוקין דדכורא ונוקבא ואשתלים כל פרצוף שלהן: ואמר אתקין ביה בהאי אדם ר"ל כללא דדכר ונוקבא. בתרין צ"ל כתרין. בכלל ופרט הן דרועין. אתכללו בפרט וכלל הן שוקין. ומפרש והולך מה הן כלל ופרט ופרט וכלל ואמר שוקין ודרועין ימינא ושמאלא. ואמר דא אתפליג בסטרוי ר"ל בדרועין ושוקין ימינא ושמאלא של שני הדרועין ושוקין אתפלגו ואינן מחוברין שם כי אינן מחוברין אלא בקו האמצעי כמ"ש בא"ר דף קמ"ב ע"א ע"כ אתדבקו אתתא בדכורא בסטרוי מתפרשין בדרועין בשוקין דרועא דדכורא חד ימינא וחד שמאלא כו': וענין כלל ופרט ופרט וכלל הוא כמ"ש בא"ז דף רפ"ח כד אתתקן אפיק ט' נהורין כו' ואמר שם תלת רישין אתגלפו דא לגו מן דא כו' ואמר שם ע"ב האי ע"ק אשתכח בתלת רישין כו' ואמר שם דף רפ"ט ע"ב כד אתנהיר נהיר ממזלא יקירא אתנהירו ג' רישין עלאין תרין רישין
וחד דכליל לון ובמזלא תליין ואתכלילן כו' כמה דע"ק תלת רישין מתעטרן ביה הכי כלא בתלת רישין וכד אתנהרן תליין כלהו דא בדא בתלת רישין תרין מתרין סטרין וחד דכליל לון כו' ע"ש ואמר שם ואלין תלת מתפשטן לז"א כו' ובדף רצ"ב ע"ב וכד אתחברו תרווייהו ואתכלילו דא בדא נפיק גולגלתא חד תקיפא ואתפשט בסטרוי דא בסטרא דא ודא בסטרא דא כמה דע"ק תלת רישין אשתכחו בחד כך כלא אזדמן בתלת רישין כמה דאמינא. והן ג"פ תלת תלת רישין דע"ק הן כח"ב כידוע. ותלת דאו"א ודעת הן חג"ת כי שם מקומם בע"ק כידוע. ותלת דז"א בנה"י דע"ק והן תלת מוחין כמ"ש בחללא דגולגלתא נהירין תלת נהורין כו' והן כלולין בגלגלת כידוע. וגולגלתא דנוקבא הוא מלכות משלמת לע"ס ומקומה בת"ת דז"א. וידוע שבעשירית נכלל כל הע"ס לכן בת"ת דז"א נכלל כל הע"ס בכלל וכמ"ש והבריח התיכון כו' דאשלים לכל סטרין. לכן כל הוי"ה נכלל בו וידוע שכלל ע"ס נכלל בד' אותיות הוי"ה
והוא נקרא בשם הוי"ה והוא ידוע וזהו ע"ס בכלל בגופא בת"ת ובפרט בידין עשר אצבעות. וז"ש בס"י חמש כנגד חמש וברית יחיד מכוון באמצע במלת הלשון ואמרנו לעיל כי ת"ת הוא לישן סתים לאימא כמ"ש בפ"א. והמכריע כולל שני הקצוות וכמ"ש לעיל והן ספר וספר וסיפור וסיפור כולל שני הספרים. והן נגד לוחות הראשונות ספר וספר הן שני לוחות נגד ב' ידים חמש נגד חמש וסיפור הוא עשרת הדיבור במאמר אחד ות"ת נקרא אחד כידוע. וזהו בכל"ל ופר"ט כי ת"ת גבוה מחו"ג כידוע וכן בהיכלות היכל הרצון עליון מהיכל אהבה והיכל זכות: ופר"ט וכל"ל הוא בשוקין ג"כ חמש נגד חמש ויסוד הוא אחרון ונקרא כל כולל כולם זהו פר"ט וכלל. ואמר אתקין ביה בהאי אדם כתרין בכלל ופרט הוא כתרין עלאין הן ע"ס דקדושה שהן בכללא דאדם שאדם נסתיים בת"ת כי עד שם נקרא גופא אבל נה"י לבר מגופא ואינן בכללא דאדם לכן ת"ת נקרא אדם כי הוא האחרון מכללא דאדם ובו נתכללו כולם כנ"ל.
וכתרין תתאין ע"ס דלהון נכללו בנה"י שהן פר"ט וכלל כנ"ל וז"ש אתכללו בפרט וכלל וכמ"ש בא"ר דף קמ"ג אר"ש חמינא עלאין לתתא ותתאין לעילא כו' עד מעילא ותתא ומנייהו ידעי דקאמרי להו ע"ש כל המאמר עד סופו. וכללא דס"א הן שני מרגלים שהן קין והבל וב' נוקבין מרוחא דשמאלא דלא אתכללו באדם והן מראות נגעים שנים שהן ארבעה והן נאחזין בשוקין דדכורא ונוקבא דכורין בשוקין דדכורא ונוקבין בשוקין דנוקבא. וידוע שנוקבא דס"א נקרא מות בסוד צלמות צל דכורא מות נוקבא ולכן רגליה יורדות מות (משלי ה'). ואף שנאחזין בדכורא כולם נאחזים בסט' דנוקבא אלא נגד שוקין דדכורא והוא בידין דנוקבא שהן נגד שוקין דדכורא כידוע שממית בידים תתפש (שם ל') דכורין בידהא ונוקבין ברגלהא. וכמ"ש בפרשת אחרי מות דף ס' ע"ב תרין בנין כו' מתחות סטרי אברהא והן בידהא תרין בנות בתחות רגלהא וכולן נאחזין בטופרי דידין ורגלין כמ"ש שם ואלין מתאחדן בטופרי
דההוא ערסא כו'. והכלל כי הן נאחזין בשוקין ומלאכים קדישין נאחזין בידין וז"ש בא"ר שם וכ"ת הא מלאכין קדישין דליתנהון בכללא דגופא לא כו' ר"ל שאינן באין מקו האמצעי ת"ת ששם גופא שישראל באין מהם שלכן ישראל גבוהין ממלאכים ובאין מנפש חיה קו האמצעי שלכן אמרו (ב"ר פ"ז) נפש חיה זו נפש של אדה"ר. והכל בפרשה זו שרץ נפש חיה זו גופא דזו"נ כל קו האמצעי כמש"ל: ועוף יעופף. דרועין דזו"נ שהן חו"ג כידוע שכל עפיפה הוא בחו"ג שהן כנפים ובשתים יעופף (ישעיה ו') הוא ח"וג משש כנפים שהן ו"ק וידים הן במקום כנפים דעופות וידוע שבאצילות הן כנפים חו"ג. וז"ש (זוהר פרשת פקודי רל"ט) ועוף יעופף אלו מיכאל וגבריאל שהן חו"ג. ודייקו ועוף מיכאל שמיכאל באחת יעופף זה גבריאל שגבריאל בשתים (ברכות ד' ע"ב) שזהו יעופף כפל ואין כאן מקומו: ואמר ע"פ רקיע השמים שידים וכן כנפים מגביהין למעלה מן הראש על הרקיע קרומא דע"ק כמש"ל (דמ"ב ע"ב): ויברא אלקים את התנינם
הגדולים אלו השוקין והן גידולן במים נגד היסוד ששם המים וכמ"ש בשני בדי ערבות שהן נו"ה שגדילין על מים כמ"ש ערבי נחל וכמ"ש בתז"ח ברהטים בשקתות המים נו"ה. והן שני ראשי הס"א כידוע נחש בריח ונחש עקלתון והן נאחזין בשוקין וכנגדן בקדושה נקראין השוקים תנינים: ואת כל נפש החיה הרמשת אשר שרצו המים למיניהם. הן גופין דזו"נ וזיניהן כמ"ש בא"ר דף קמ"א ע"ב את האדם דכליל דכר ונוקבא את לאפקא ולמסגי זינא דנפיק מיניה דדו"נ: ואת כל עוף כנף למינהו. הן מלאכין קדישין והן הידים. כמ"ש פרשת שמיני דף ל"ט ע"ב ואת כל עוף כנף למינהו אלין כל אינון מלאכין קדישין כו' ע"ש ובפרשת בראשית דף ל"ז ע"א ועוף יעופף על הארץ אלין שליחי כו' ע"ש עד שם ע"ב עד וסלקין לון לעילא ובפ' שמיני שם ואת כל נפש החיה כו' החיה הרמשת דא איהי חיה דרחשא בכל טורין עד כי אחיה. וכמו שיסוד לא נברא במאמר רק בתוספת נהורא מעד"א כמש"ל (ד'
מ"ד ע"ג) כך התנינים לא נבראו במאמר ולכן לא נזכרו במאמר ונתברכו כאן דרועין ושוקין בפריה ורביה כי הן חו"ג דדכורא ונוקבא. וביום הששי נברכו אדם דו"נ שהן גופין דלהון שאז נתקנו שדרועין ושוקין נבראו תיכף בתיקונם מתפרדין בסטרוי משא"כ בגופין שלא נתקנו עד יום ששי ואז נברכו בפ"ו. וז"ש בר"מ פרשת שמיני ופרשת תצא מה נוני ימא חיותן בימא אוף ת"ח מארי מתני' חיותן באורייתא ואי אתפרשן מנה מיד מתים תנינא דמתני' דבה אתרבו תניני ימא ואי אינון ביבשתא יפלון למיא כו' ות"ח הן נו"ה כידוע וכל בניך למודי ה' (ישעיה נ"ד) כידוע כ"ז והן נקראין תנינים. ואמר שם פרשת תצא אתנים בהיפוך אתוון תנאים כו' והן נו"ה ששם תנאים כמ"ש פרשת פקודי בהיכלות. וכן איתנים הן נו"ה כמ"ש פרשת משפטים דף ק"י ע"ב איתנים ירכין תקיפין כנחשא כו' איתנים אינון תנאים עמודים סמכין לבר מגופא כו' ע"ש. וכאן הוא סיום יום החמישי: אתתקן כו' עד סוף הפרק. ר"ל נתתקן אנפין באנפין ונזדווגו בשלישי שת שאז נתבסם עלמא
שת שהושתת העולם כידוע כמ"ש בא"ר ותאנא בצ"ד כיון דאתבסמו כו' ע"ש. ואז נכללו הכל כל הפרצופין כא' כמ"ש בא"ז דחכמה נכלל בז"א ובינה בנוקבא ונקרא ז"א י' ונוקבא ה'. וע"ק מתייחד בתוכם דעלת העלת לא נחית עליה עד דאתתקן בנוקבא כמ"ש בתיקונים והוא המייחדם כמ"ש שם והוא ו' וע"י נשלם אדם כמ"ש בא"ר דף קמ"א ע"ב וכתיב וייצר ה' אלקים כו' עד ולמהוי הוא בלחודוי. וז"ש יה"ו י' דכר ה' נוקבא ו' כתיב זכר כו' ר"ל אז קראן אדם שנתייחד בתוכם ע"ק כנ"ל והוא ו'. וז"ס האבות יה"ו שכוללין כל המרכבה אברהם י' יצחק ה' יעקב ו'. והוא ע"ק כולל כל האצילות והבריח התיכון (הגהה - מהמלה כי יעקב עד המלה כידוע צריך להיות בסוף הפרק אחר תיבת בהן, כי העיר הה"ג ר"א ק"מ נ"י שראה כן ברור בגליון כתי"ק שתחת ידו ש"ל): כי יעקב בחיר של אבות שהוא כלל הכל כידוע ודוד שלימו דאבהן. וכ"ז כ"ה בכל פרצוף ולכן כמה בחינות הן בכל דור בחינת אבות ודוד
כידוע. וי' שני זכרים וכן ה' וכן ו' מטיבורו ולמעלה ולמטה כנ"ל ולכן לכ"א מן האבות היו לו ב' שמות קודם שנשלם היה למטה ואח"כ למעלה: ואמר דיוקנא כו' יתיב כו' ר"ל הכסא כבוד הוא ה' אחרונה של השם ולכן עמהם באחדות והוא דרגא דדוד כמ"ש (ישעיה ט') על כסא דוד: ואמר וכתיב ועל כו'. כלל האדם יה"ו על הכסא ה' אחרונה. וז"ס וע"י יתיב כורסייה כו' שע"י יתיב על הכסא כמ"ש בא"ר ע"ש וז"ס שאדה"ר נתגלגל בג' אבות כמ"ש בתיקונים שאדם הוא כלל כל האצילות כמ"ש כאן יה"ו נקראין אדם וכן האבות כוללין כלל כל האצילות ונתתקן בהן: סליק פרקא תליתאה ליקוט סוד ישראל ויעקב ורחל ולאה. כי הנוקבין שבז"ונ שניהם מחצי פרצוף למטה והדכורין שבהן שניהן למעלה ושניהן הן בעלמא דאתכסייא וז"ש בזוהר מתה עלי רחל כו'. והחילוק שבין ז"ונ כי בז"א הנוקבא יעקב הוא הארה בעלמא כי עיקרו הדכורא ובמלכות להיפך רחל עקרת הבית: (הגהה - סוד ישראל ויעקב ורחל ולאה. כי הנוקבין שבז"ונ שניהם מחצי פרצוף למטה
והדכורין שבהן שניהן למעלה ושניהן הן בעלמא דאתכסייא וז"ש בזוהר מתה עלי רחל כו'. והחילוק שבין זו"נ כי בז"א הנוקבא יעקב הוא הארה בעלמא כי עיקרו הדכורא ובמלכות להיפך רחל עקרת הבית):