תּוֹרָה נד - וַיְהִי מִקֵּץ
קיצור ליקוטי מוהר"ן - Kitzur Likutay Moharan
תּוֹרָה נד - וַיְהִי מִקֵּץ
Torah 315
א. צָרִיךְ לִשְׁמֹר מְאֹד אֶת הַזִּכָּרוֹן שֶׁלֹּא יִפֹּל לְשִׁכְחָה, דְּהַיְנוּ שֶׁיִּזְכֹּר תָּמִיד בְּעָלְמָא דְּאָתֵי, וְלֹא יִשְׁכַּח. (פָּשׁוּט שֶׁכָּל הַדְּבָרִים הַקָּשִׁים לְשִׁכְחָה קָשִׁים גַּם לְעִנְיָן זֶה, מִכָּל שֶׁכֵּן דְּבָרִים הַצְּרִיכִים נְטִילָה שֶׁאָמְרוּ בָּהֶם בְּפֵרוּשׁ שֶׁיּוֹצֵא מִדַּעְתּוֹ, דְּהַיְנוּ שֶׁאִי־אֶפְשָׁר לוֹ לְהָבִין וּלְהַגְדִּיל דַּעְתּוֹ בְּמִדָּה שֶׁלֹּא יֵצֵא מִגְּבוּל הַקְּדֻשָּׁה), וְכָךְ רָאוּי לִהְיוֹת מִנְהַג אִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי, שֶׁתֵּכֶף בַּבֹּקֶר בַּהֲקִיצוֹ מִשְּׁנָתוֹ, מִיָּד כְּשֶׁיִּפְתַּח אֶת עֵינָיו קֹדֶם שֶׁיַּעֲשֶׂה שׁוּם דָּבָר, יַזְכִּיר אֶת עַצְמוֹ תֵּכֶף בְּעָלְמָא דְּאָתֵי, וְזֶהוּ זִכָּרוֹן בִּכְלָלִיּוּת. וְאַחַר־כָּךְ צָרִיךְ לְהַמְשִׁיךְ הַזִּכָּרוֹן בִּפְרָטִיּוּת, דְּהַיְנוּ שֶׁיַּגְדִּיל דַּעְתּוֹ בְּכָל מַחֲשָׁבָה דִּבּוּר וּמַעֲשֶׂה, וּלְהִסְתַּכֵּל וּלְהִתְבּוֹנֵן הֵיטֵב עַל כָּל הַסִּבּוֹת וְהָעִנְיָנִים שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מַזְמִין לוֹ וּמְגַלְגֵּל עִמּוֹ בְּכָל יוֹם וָיוֹם, כִּי כָּל יוֹם יֵשׁ בּוֹ מַחֲשָׁבָה דִּבּוּר וּמַעֲשֶׂה מְשֻׁנֶּה מֵחֲבֵרוֹ, וְצָרִיךְ שֶׁתֵּדַע שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְצַמְצֵם אֱלֹקוּתוֹ מֵאֵין סוֹף וְאֵין תַּכְלִית, עַד נְקֻדַּת הַמֶּרְכָּז שֶׁל עוֹלָם הַגַּשְׁמִי שֶׁהָאָדָם עוֹמֵד עָלָיו, וּמַזְמִין לְכָל אָדָם מַחֲשָׁבָה דִּבּוּר וּמַעֲשֶׂה לְפִי הַיּוֹם וּלְפִי הַמָּקוֹם וּלְפִי הָאָדָם, וּמַלְבִּישׁ לוֹ בָּהֶם רְמָזִים כְּדֵי לְקָרְבוֹ לַעֲבוֹדָתוֹ. בְּכֵן צָרִיךְ לְהִסְתַּכֵּל עַל כָּל זֶה לְהַגְדִּיל דַּעְתּוֹ וְשִׂכְלוֹ, לְהָבִין הָרְמָזִים שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְרַמֵּז לוֹ בָּהֶם, לְהִתְקָרֵב אֵלָיו בְּכָל פַּעַם מִכָּל מָקוֹם שֶׁהוּא. כִּי בְּכָל הָעִנְיָנִים וּבְכָל הַמְּלָאכוֹת וּבְכָל הַמַּשָּׂא וּמַתָּן, וּבְכָל הַדְּבָרִים שֶׁבָּעוֹלָם שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מַזְמִין לָאָדָם בְּכָל יוֹם וָיוֹם, בְּכֻלָּם יֵשׁ בָּהֶם רְמָזִים פְּרָטִיִּים כַּנַּ"ל. (וְכָל זֶה כָּלוּל בְּדִבְרֵי חֲזַ"ל (ברכות מא.): בְּכָל יוֹם וָיוֹם תֵּן לוֹ מֵעֵין בִּרְכוֹתָיו (בְּרָכוֹת ל"ה). וְצָרִיךְ לְהַגְדִּיל דַּעְתּוֹ וּלְהִסְתַּכֵּל עַל זֶה הֵיטֵב לְהָבִין רְמִיזוֹתָיו שֶׁל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ:
One must guard the memory greatly — not to fall into forgetting — that is, to always remember the World to Come — and not forget. (It is obvious that all things that are difficult to forget are also difficult in this regard — all the more so things that require ritual handwashing — about which it is explicitly said that they cause one to leave one's mind — that is, they make it impossible to understand and to expand one's da'as in a way that does not go outside the bounds of holiness.) And this should be the practice of a Jewish person: that immediately in the morning when he awakens from sleep — as soon as he opens his eyes — before he does anything — he should immediately remind himself of the World to Come. And this is memory in its generality. And afterwards one must draw the memory in its particularity — that is, to expand one's da'as in every thought, word, and deed — and to look at and contemplate well all the circumstances and matters that Hashem Yisborach arranges and causes to come about with him every single day. For every day contains a thought, a word, and a deed that is different from its fellow. And one must know that Hashem Yisborach contracts His divinity from the infinite — from without end and limit — down to the central point of the physical world upon which the person stands. And He arranges for every person thought, word, and deed according to the day and according to the place and according to the person — and clothes them in hints in order to draw him close to His service. Therefore one must look at all this — to expand one's da'as and intellect — to understand the hints that Hashem Yisborach hints to him — to draw close to Him from wherever one is. For in all matters and all occupations and all commerce — and all things in the world that Hashem Yisborach arranges for a person each and every day — in all of them there are specific hints as above. (And all this is included in the words of our Sages of blessed memory [Berachos 40a]: ""each day give him from his blessings"" [Berachos 35a].) And one must expand his da'as and look at this well — to understand the hints of Hashem Yisborach.
ב. אַךְ צָרִיךְ לִזָּהֵר לְצַמְצֵם דַּעְתּוֹ שֶׁלֹּא יַעֲמִיק מַחֲשַׁבְתּוֹ בָּזֶה יוֹתֵר מִדַּי, שֶׁלֹּא יֵצֵא מִגְּבוּל הַקְּדֻשָּׁה, דְּהַיְנוּ שֶׁלֹּא תְּשׁוֹטֵט מַחֲשַׁבְתּוֹ עַל־יְדֵי־זֶה לַחֲקִירוֹת וּבִלְבּוּלִים, רַק לְפִי שֵׂכֶל הָאֱנוֹשִׁי שֶׁלּוֹ, כֵּן יַגְדִּיל דַּעְתּוֹ וּמַחֲשַׁבְתּוֹ בָּזֶה, וְכֵן לֹא יִסְתַּכֵּל בָּזֶה לְמַעְלָה מִמַּדְרֵגָתוֹ: (פֵּרוּשׁ: כִּי יֵשׁ דְּבָרִים שֶׁהֵם דַּרְכֵי הָאֱמֹרִי, שֶׁהֵם רְמָזִים דְּסִטְרָא אַחֲרָא שֶׁיּוֹצֵא חוּץ לִגְבוּל הַקְּדֻשָּׁה, כְּגוֹן פִּתּוֹ נָפְלָה מִפִּיו וְכוּ', וְכַיּוֹצֵא בּוֹ. וְצָרִיךְ לִזָּהֵר שֶׁלֹּא יִסְתַּכֵּל בָּזֶה, כִּי אֵין בָּזֶה שׁוּם טַעַם עַל־פִּי שֵׂכֶל הָאֱנוֹשִׁי, וְזֶה שְׁאָמַר: "רַק לְפִי שֵׂכֶל הָאֱנוֹשִׁי שֶׁלּוֹ יַגְדִּיל מַחֲשַׁבְתּוֹ בָּזֶה", וְכֵן לֹא יִסְתַּכֵּל בָּזֶה לְמַעְלָה מִמַּדְרֵגָתוֹ. לְמָשָׁל כְּשֶׁשּׁוֹמֵעַ אוֹ רוֹאֶה אֵיזֶה עִנְיָן רַע, אֲזַי הַפְּשׁוּטֵי אֲנָשִׁים צְרִיכִין לְהָבִין שֶׁגַּם הֵם פָּגְמוּ בָּזֶה אוֹ מֵעֵין זֶה לְהַיּוֹתֵר גָּדוֹל קְצָת, וּלְהַגָּדוֹל בְּמַעֲלָה הָרֶמֶז הוּא, שֶׁצָּרִיךְ לְהַמְתִּיק הַדִּינִים שֶׁמֵּהֶם נִשְׁתַּלְשֵׁל הַדָּבָר הָרָע שֶׁשּׁוֹמֵעַ אוֹ רוֹאֶה, וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה בִּשְׁאָר עִנְיָנִים, הָרְמָזִים הֵמָּה בְּדָבָר אֶחָד לִגְדוֹלִים וּבֵינוֹנִים וּקְטַנִּים, אֲבָל לְכָל אֶחָד וְאֶחָד מְרַמְּזִין לוֹ לְפִי עֶרְכּוֹ וּבְחִינָתוֹ וּמַדְרֵגָתוֹ. (בְּאִבֵּי הַנַּחַל):
But one must be careful not to deepen his thought in this too much — so that his thought does not wander through this into investigations and confusions. Rather: according to his human intellect — so should he expand his da'as and his thought in this. And likewise he should not contemplate in this above his level. (Explanation: for there are things that are the ways of the Amorites [darkay ha-Emori] — which are hints of the Other Side — that go outside the boundaries of holiness — for example: his bread fell from his mouth etc. — and the like. And one must be careful not to contemplate these — for there is no reason in them according to the human intellect. And this is what was said: ""only according to his human intellect shall he expand his thought in this."" And likewise he should not contemplate in this above his level. For example: when one hears or sees some bad matter — then simple people must understand that they too have blemished in this or something like it — and to a somewhat greater degree. And for the person of higher level — the hint is that he must sweeten the judgments from which the bad thing heard or seen developed. And the like in other matters — the hints are in one thing for great ones and middling and small ones. But for each and every person — the hints are according to his worth and aspect and level.) (From "Ibay Ha-Nachal".)
ג. אֲפִלּוּ מִי שֶׁיּוֹדֵעַ וּמֵבִין הָרְמָזִים מִכָּל הַדְּבָרִים, אֲפִלּוּ מִדִּבְרֵי חֹל, אַף־עַל־פִּי־כֵן אָסוּר לוֹ לַעֲסֹק רַק בְּדִבְרֵי חֹל (מִשְּׁנֵי טְעָמִים הַמְבֹאָרִים בִּפְנִים), אֶלָּא גַּם הוּא צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה לוֹ הִסְתַּפְּקוּת לְהִסְתַּפֵּק רַק בַּהֶכְרֵחִיּוּת. כִּי אֵלּוּ שֶׁאֵין לָהֶם מִדַּת הַהִסְתַּפְּקוּת וּמַנְהִיגִים אֶת בֵּיתָם בִּגְדוֹלוֹת דַּוְקָא, כַּנָּהוּג עַכְשָׁו בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים בְּהַרְבֵּה אֲנָשִׁים, עֲלֵיהֶם נֶאֱמַר: "מְאֵרַת ה' בְּבֵית רָשָׁע" (מִשְׁלֵי ג, לג), כִּי לְעוֹלָם חָסֵר לָהֶם הַרְבֵּה כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וּבֶטֶן רְשָׁעִים תֶּחְסָר" (שָׁם יג, לג). אֲבָל בְּצַדִּיקִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶם הִסְתַּפְּקוּת בַּמֶּה שֶׁחֲנָנָם ה', כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "צַדִּיק אוֹכֵל לְשׂבַע נַפְשׁוֹ" (שָׁם), אֶצְלָם הוּא אוֹר מָלֵא וְנִשְׁפָּע עַל יָדָם כָּל הַהַשְׁפָּעוֹת טוֹבוֹת:
Even one who knows and understands the hints from all things — even from secular talk — even so it is forbidden for him to engage only in secular talk (for two reasons explained in the main text). Rather: he too must have histapkus [contentment/sufficiency] — to be content only with the necessary. For those who lack the attribute of histapkus and manage their households with extravagance specifically — as is unfortunately customary now among many people — about them it is said: ""the curse of Hashem is in the house of the wicked"" [Proverbs 3:33] — for they are always greatly lacking — as it is written: ""and the belly of the wicked shall lack"" [Proverbs 13:25]. But among Tzadikim who have histapkus with what G-d has given them — as it is written: ""the Tzadik eats to satisfy his soul"" [Proverbs 13:25] — for them the light is full and all good influences flow through them.
ד. וַאֲפִלּוּ מִזֶּה הַהִסְתַּפְּקוּת גּוּפֵהּ צָרִיךְ לְהַפְרִישׁ לִצְדָקָה, וְעַל־יְדֵי־זֶה נַעֲשֶׂה יִחוּד בֵּין צַדִּיק לִכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל כַּמְבֹאָר בִּפְנִים:
And even from this histapkus itself — one must separate charity. And through this a unification is made between the Tzadik and the congregation of Israel — as explained in the main text.
ה. וְהַהֲמוֹן עַם שֶׁאֵין לָהֶם שֵׂכֶל לְהָבִין הָרְמָזִים הַנַּ"ל, נַעֲשֶׂה אֶצְלָם כָּל זֶה מִמֵּילָא עַל־יְדֵי שֵׁנָה וְצִיצִית וּתְפִלִּין וְתוֹרָה (אוֹ קְרִיאַת־שְׁמַע לְעַם הָאָרֶץ) וּתְפִלָּה וּמַשָּׂא וּמַתָּן. שֵׁנָה הִיא בְּחִינַת לְאַדְבְּקָא מַחֲשַׁבְתֵּהּ בְּעָלְמָא דְּאָתֵי, כִּי בִּשְׁעַת הַשֵּׁנָה הַנְּשָׁמָה עוֹלָה לְמַעְלָה. תְּפִלִּין הִיא בְּחִינַת הַגְדָּלַת הַשֵּׂכֶל לְהָבִין הָרְמָזִים הַנַּ"ל. צִיצִית הִיא בְּחִינַת הַצִּמְצוּם הַנַּ"ל, כִּי עַל־יְדֵי מִצְוַת צִיצִית מַמְשִׁיכִין תִּקּוּן זֶה, שֶׁלֹּא יֵצֵא מֹחוֹ חוּץ לַגְּבוּל כְּשֶׁמַּגְדִּיל דַּעְתּוֹ לְהָבִין הָרְמָזִים. וְעַל־כֵּן צִיצִית קוֹדֶם לִתְפִלִּין, כִּי צְרִיכִין לְתַקֵּן מִקֹּדֶם הַמֹּחִין שֶׁלֹּא יֵצֵא הַמֹּחַ חוּץ לַגְּבוּל וְאַחַר־כָּךְ יְכוֹלִין לְהַגְדִּיל דַּעְתָּם, לְהָבִין הָרְמָזִים שֶׁל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁהוּא בְּחִינַת תְּפִלִּין. תּוֹרָה הִיא בְּחִינַת הִסְתַּפְּקוּת הַנַּ"ל, כִּי הַתּוֹרָה הִיא עֵץ חַיִּים דְּמָזוֹן לְכֹלָּא בֵּהּ. וְגַם בְּלִמּוּד הַתּוֹרָה בְּעַצְמָהּ צְרִיכִין בְּחִינַת הִסְתַּפְּקוּת, כִּי לִפְעָמִים מְבַלְבֵּל אֶת הָאָדָם מַה שֶּׁרוֹצֶה לִלְמֹד יוֹתֵר מִדַּי, כִּי רוֹאֶה שֶׁיֵּשׁ הַרְבֵּה לִלְמֹד וְרוֹצֶה לִלְמֹד כָּל הַתּוֹרָה עַל רֶגֶל אַחַת, וּמֵחֲמַת זֶה הוּא נִתְבַּלְבֵּל מְאֹד, וְלִפְעָמִים נִתְבַּטֵּל עַל־יְדֵי־זֶה לְגַמְרֵי. עַל־כֵּן צָרִיךְ גַּם בַּתּוֹרָה שֶׁיִּהְיֶה לוֹ בְּחִינַת הִסְתַּפְּקוּת, (וּמִזֶּה יָדִין בְּעַצְמוֹ קַל וָחֹמֶר בְּצָרְכֵי הַגּוּף בְּהֶכְרֵחִיּוּת. כִּי אִם בְּחַיֵּי עוֹלָם צָרִיךְ הִסְתַּפְּקוּת, קַל וָחֹמֶר לְחַיֵּי שָׁעָה, וְדֻגְמַת קַל וָחֹמֶר זֶה אָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה לְעִנְיַן בִּרְכַּת הַתּוֹרָה (בְּרָכוֹת מח:), וְכָלוּל בְּמַאֲמַר חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: 'וַעֲשׂוּ סְיָג לַתּוֹרָה' (אָבוֹת פֶּרֶק א') : וְכֵן אָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: 'לֹא עָלֶיךָ הַמְּלָאכָה לִגְמֹר' (אָבוֹת פ"ב), וְהַיְנוּ כַּנַּ"ל. תְּפִלָּה הִיא בְּחִינַת רַגְלֵי הַקְּדֻשָּׁה הַמְּלֻבָּשִׁין בְּזֶה הָעוֹלָם כַּמְבֹאָר בִּפְנִים: ["נִשְׁבַּע ה' בִּימִינוֹ" (ישעיה סב, ח) זוּ תּוֹרָה, "וּבִזְרוֹעַ עֻזּוֹ" אֵלּוּ תְּפִלִּין (תיקונים ט:), כִּי תְּחִלָּה צְרִיכִין לַעֲשׂוֹת הַצִּמְצוּם וְאַחַר־כָּךְ לְהָבִין הָרְמָזִים, וְעַיֵּן סִימָן ל"ח].
And the multitude of the people who have no intellect to understand the above-mentioned hints — for them all this happens automatically through sleep, "tzitzis", "tefillin", Torah (or recitation of "Shema" for the unlearned), prayer, and commerce. Sleep is the aspect of clinging one's thought to the World to Come — for during sleep the soul ascends above. "Tefillin" is the aspect of enlarging the intellect to understand the above-mentioned hints. "Tzitzis" is the aspect of the above-mentioned contraction — for through the commandment of "tzitzis" this rectification is drawn — that his brain does not go outside the boundary when he expands his da'as to understand the hints. And therefore "tzitzis" precedes "tefillin" — for one must first rectify the minds not to go outside the boundary — and afterwards one can expand his da'as — to understand the hints of Hashem Yisborach — which is the aspect of "tefillin". Torah is the aspect of histapkus as above — for the Torah is the Tree of Life — food for all. And also in learning Torah itself — one needs the aspect of histapkus. For sometimes one is confused by wishing to learn too much — for he sees there is much to learn and wishes to learn all the Torah at one time. And because of this he becomes very confused — and sometimes becomes completely nullified through it. Therefore one needs in Torah as well the aspect of histapkus. (And from this one may reason by oneself a fortiori regarding bodily necessities: for if in eternal life [Torah] one needs histapkus — how much more so in temporary life. And the analogy of this fortiori was said by our Sages of blessed memory regarding the blessing over Torah [Berachos 48b] — and is included in the saying of our Sages of blessed memory: ""make a fence for the Torah"" [Avos ch. 1].) And our Sages of blessed memory also said: ""it is not upon you to finish the work"" [Avos ch. 2] — which is as above. Prayer is the aspect of the feet of holiness clothed in this world — as explained in the main text: [""Hashem has sworn by His right hand"" [Isaiah 62:8] — this is Torah — ""and by the arm of His strength"" — these are "tefillin" [Tikunim 9b] — for first one needs to make the contraction and afterwards to understand the hints — and see §38].
ו. מַשָּׂא וּמַתָּן הוּא בְּחִינַת יִחוּד צַדִּיק וּכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל הַנִּקְרָאִים מַשָּׂא וּמַתָּן כַּמְבֹאָר בִּפְנִים. וְיִחוּד זֶה שֶׁל צַדִּיק וּכְנֶסֶת־יִשְׂרָאֵל נַעֲשֶׂה עַל־יְדֵי מַשָּׂא וּמַתָּן, בֶּאֱמוּנָה כִּי כָּל עִסְקֵי הַמַּשָּׂא־וּמַתָּן שֶׁנִּתְגַּלְגְּלִים הַסְּחוֹרוֹת וְהַחֲפָצִים מֵאָדָם זֶה לְאָדָם אַחֵר, הַכֹּל הוּא כְּפִי הַנִּיצוֹצוֹת שֶׁבָּהֶם. וְלִפְעָמִים צָרִיךְ הַחֵפֶץ לָצֵאת מֵרְשׁוּתוֹ לִרְשׁוּת אַחֵר, וְאַחַר־כָּךְ יַחֲזֹר לִרְשׁוּתוֹ, הַכֹּל כְּפִי הַנִּיצוֹצוֹת שֶׁבְּאוֹתוֹ הַדָּבָר, וּכְפִי חֶלְקֵי הַנֶּפֶשׁ־רוּחַ־נְשָׁמָה שֶׁיֵּשׁ לְהָאָדָם בְּכָל עֵת וּזְמַן. עַל־כֵּן אֵין לִדְחֹק אֶת הַשָּׁעָה בְּשׁוּם דָּבָר לִדְחֹק עַצְמוֹ בְּיוֹתֵר לִמְכֹּר אוֹ לִקְנוֹת דַּוְקָא בְּאוֹתָהּ הַשָּׁעָה שֶׁחָפֵץ, כִּי: עֵת לְכָל חֵפֶץ, כְּפִי בֵּרוּר הַנִּיצוֹצוֹת וּכְפִי חֶלְקֵי הַנֶּפֶשׁ־רוּחַ־נְשָׁמָה שֶׁבָּאָדָם. וְעַל־יְדֵי מַשָּׂא־וּמַתָּן בֶּאֱמוּנָה מַעֲלֶה וּמְתַקֵּן הַנִּיצוֹצוֹת, וּמַשְׁלִים וּמֵאִיר הֶאָרָה בַּנֶּפֶשׁ־רוּחַ־נְשָׁמָה שֶׁלּוֹ, וְנִתְיַחֵד צַדִּיק וּכְנֶסֶת־יִשְׂרָאֵל (שֶׁהוּא יִחוּד קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּהּ) הַנִּקְרָאִים מַשָּׂא וּמַתָּן: [עַיֵּן בְּפֶרֶק הַשׁוּתְּפִין (בבא בתרא טז.): בָּא שָׂטָן וְנַשְׁקֵי לְכַּרְעֵיה בִּשְׁבִיל שֶׁדָּרַשׁ דְשָׂטָן וּפְנִינָה לְשֵׁם שָׁמַיִם נִתַכַּוְּנוּ, כִּי מֵאַחַר שֶׁאֲפִלּוּ בִלְשׁוֹן הָרָע, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: (שְׁמוּאֵל־א א) "בַּעֲבוּר הַרְעִימָהּ", וְכֵן בַּשָּׂטָן שֶׁהוּא הַקֵּץ כָּל בָּשָׂר, גַּם שָׁם מְלֻבָּשׁ רָצוֹן הַבּוֹרֵא, שֶׁהוּא עִנְיָן שֶׁרַגְלֵי הַקְּדֻשָּׁה מְלֻבָּשִׁין בְּכָל הַדְּבָרִים, לְכַךְ: נַשְׁקֵיה אַכַּרְעֵיה, לְרַמֵּז לוֹ עִנְיָן זֶה].
Commerce is the aspect of the unification of the Tzadik and the congregation of Israel — called commerce — as explained in the main text. And this unification of the Tzadik and the congregation of Israel is made through commerce in faithfulness. For all the commerce affairs — with goods and objects rolling from this person to another — all is according to the sparks within them. And sometimes the object needs to leave one person's domain and go to another — and afterwards return to his domain. All according to the sparks in that thing — and according to the portions of the soul-spirit-neshamah that the person has at each time. Therefore one should not press the moment in anything — to press oneself too much to sell or buy specifically at the time one wishes. For: there is a time for every purpose — according to the clarification of the sparks and according to the portions of the soul-spirit-neshamah in the person. And through faithful commerce — one elevates and rectifies the sparks — and completes and illuminates the illumination in his soul-spirit-neshamah — and the Tzadik and the congregation of Israel are unified (which is the unification of the Holy One, blessed be He, and His "Shechinah") — called commerce. [See in the chapter of partners [Bava Basra 16a]: ""the Adversary [Satan] came and kissed His feet"" — because he expounded that Satan and Peninah intended for the sake of Heaven. For since even in slander — as it is written: ""to distress her"" [I Samuel 1:6] — and likewise in the Adversary who is the "keitz kol basar" — there too the will of the Creator is clothed — which is the matter of the feet of holiness being clothed in all things. Therefore: ""he kissed his feet"" — to hint to him this matter.]
ז. כְּדֵי לִשְׁמֹר אֶת הַזִּכָּרוֹן הַנַּ"ל, צָרִיךְ לִשְׁמֹר אֶת עַצְמוֹ שֶׁלֹּא יִפֹּל לְרַע עַיִן, שֶׁהִיא מִיתַת הַלֵּב, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה בָּא שִׁכְחָה וְנִפְגָּם הַזִּכָּרוֹן, וְלִבּוֹ מֵת בְּקִרְבּוֹ, וְאֵינוֹ זוֹכֵר אֶת תַּכְלִיתוֹ הַנִּצְחִי. שֶׁצְּרִיכִין לִזְכֹּר זֹאת בְּכָל יוֹם וּלְאַדְבְּקָא מַחֲשַׁבְתֵּהּ בְּעַלְמָא דְּאָתֵי. וְעַל־יְדֵי רַע עַיִן אֵינוֹ מֵשִׂים לִבּוֹ לְכָל זֶה:
And there are several aspects of the evil eye. There is one whose eye is begrudging at his fellow's elevation — and likewise there are several aspects of this. And one must guard oneself from this greatly — not to have any evil eye toward one's fellow at all. And likewise one must pray much to Hashem Yisborach to be saved from the evil eye of others. And one who does not feel within himself that he can stand against the evil eye to subdue it — must flee from it. But one who can rectify it — must rectify it. (In the way that Yaakov our Patriarch, peace be upon him, acted to subdue the evil eye of Esav through words — saying to him: you have no reason to hate me for the blessings etc. — and through the gift he gave him to satisfy his evil eye.)
ח. וְיֵשׁ כַּמָּה בְּחִינוֹת בְּרַע עַיִן; יֵשׁ שֶׁעֵינוֹ צָרָה בְּהִתְנַשְּׂאוּת שֶׁל חֲבֵרוֹ, וְכֵן יֵשׁ כַּמָּה בְּחִינוֹת בָּזֶה, וְצָרִיךְ לִשְׁמֹר אֶת עַצְמוֹ מִזֶּה מְאֹד שֶׁלֹּא יִהְיֶה לוֹ שׁוּם עַיִן רָעָה עַל חֲבֵרוֹ כְּלָל, וְכֵן צְרִיכִין לְהִתְפַּלֵּל הַרְבֵּה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁיִּנָּצֵל מֵרַע עַיִן שֶׁל חֲבֵרוֹ, וּמִי שֶׁאֵינוֹ מַרְגִּישׁ בְּעַצְמוֹ שֶׁיּוּכַל לַעֲמֹד כְּנֶגֶד הָרַע עַיִן לְהַכְנִיעוֹ, צָרִיךְ לִבְרֹחַ מִמֶּנּוּ, אֲבָל מִי שֶׁיָּכוֹל לְתַקְּנוֹ צָרִיךְ לְתַקְּנוֹ: (עַל דֶּרֶךְ שֶׁעָשָׂה יַעֲקֹב אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם לְהַכְנִיעַ עֵינוֹ הָרָעָה שֶׁל עֵשָׂו בִּדְבָרִים, שֶׁאָמַר לוֹ אֵינְךָ כְּדַאי לִשְׂנֹא אוֹתִי עַל הַבְּרָכוֹת וְכוּ', וּבַמִּנְחָה שֶׁנָּתַן לוֹ לְהַשְׂבִּיעַ עֵינוֹ הָרָעָה).
One must also guard the eye from the imaginative faculty [koach ha-m'dameh]. And even one who has a good eye must guard himself from this. As we see in direct experience — even one who has fine vision can err when viewing from a distance and it appears to him the opposite of truth etc. So too with the eyes of the intellect — in many aspects — for example: sometimes it appears to him that his fellow is deviating from truth (and as our Sages of blessed memory said: ""and Korach who was perceptive — what did he see to commit this folly? — his eye misled him."" And likewise the error of Nevat and many great ones). Or that he acts toward him inappropriately etc. — and because of this there is something against him in his heart — and through this strife can be aroused. And it seems to him that he is opposing his fellow for the sake of Heaven. But in truth everything comes from the error of the imaginative faculty — which imagines false and invented things about his fellow. And there are likewise several aspects in which the eyes of the intellect deviate from truth through the error of the imaginative faculty. For the imaginative faculty can mislead even one who has a good eye. Therefore extraordinary guarding is needed to guard oneself greatly from the error of the imagination.
ט. גַּם צָרִיךְ לִשְׁמֹר אֶת הָעַיִן מִכֹּחַ הַמְדַמֶּה, וַאֲפִלּוּ מִי שֶׁהוּא טוֹב עַיִן צָרִיךְ לִשְׁמֹר עַצְמוֹ מִזֶּה. כְּמוֹ שֶׁאָנוּ רוֹאִין בְּחוּשׁ, שֶׁאֲפִלּוּ מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ רְאִיָּה יָפָה, יָכוֹל לִטְעוֹת עַצְמוֹ עַל־יְדֵי שֶׁרוֹאֶה מֵרָחוֹק וְנִדְמֶה לוֹ הֵפֶךְ מִן הָאֱמֶת וְכוּ'. כֵּן הוּא בְּעֵינֵי הַשֵּׂכֶל בְּכַמָּה בְּחִינוֹת, כְּגוֹן לִפְעָמִים נִדְמֶה לוֹ שֶׁחֲבֵרוֹ נוֹטֶה מִן הָאֱמֶת (וּכְמַאֲמַר חֲזַ"ל וְקֹרַח שֶׁפִּקֵּחַ הָיָה, מָה רָאָה לִשְׁטוּת זֶה, עֵינוֹ הִטְעָתוֹ. וְכֵן טָעוּת שֶׁל נְבָט וְהַרְבֵּה גְּדוֹלִים). אוֹ שֶׁעוֹשֶׂה כְּנֶגְדּוֹ שֶׁלֹּא כְּהֹגֶן וְכוּ', וּמֵחֲמַת זֶה יֵשׁ בְּלִבּוֹ עָלָיו וְיוּכַל לְהִתְעוֹרֵר עַל־יְדֵי־זֶה מַחֲלֹקֶת. וְנִדְמֶה לוֹ שֶׁחוֹלֵק עַל חֲבֵרוֹ לְשֵׁם שָׁמַיִם, וּבֶאֱמֶת הַכֹּל בָּא מִטָּעוּת שֶׁל כֹּחַ הַמְדַמֶּה, שֶׁנִּדְמֶה לוֹ עַל חֲבֵרוֹ דִּבְרֵי שְׁקָרִים וּבְדוּיִים. וְכֵן יֵשׁ בָּזֶה כַּמָּה בְּחִינוֹת מַה שֶּׁעֵינֵי הַשֵּׂכֶל נוֹטִים מֵהָאֱמֶת עַל־יְדֵי טָעוּת שֶׁל כֹּחַ הַמְדַמֶּה, כִּי כֹּחַ הַמְדַמֶּה יָכוֹל לְהַטְעוֹת אֲפִלּוּ לְמִי שֶׁהוּא טוֹב עַיִן. עַל־כֵּן צְרִיכִין לָזֶה שְׁמִירָה יְתֵרָה לִשְׁמֹר עַצְמוֹ מְאֹד מִטָּעוּת שֶׁל הַמְדַמֶּה:
And this is attained through guarding oneself greatly from speaking or receiving slander [lashon hara]. For through slander the imagination grows stronger — and the above-mentioned blemish of memory occurs — which depends on the rectification of the eyes as above. And the imaginative faculty is the power of the beast [bahemiyus] — for even an animal has the imaginative faculty. And knowledge is removed from him. And then he falls from love of Hashem Yisborach to love of the beast — which are all the desires that come from the imaginative faculty — which grows stronger through slander as above.
י. וְזֶה זוֹכִין עַל־יְדֵי שֶׁשּׁוֹמְרִין אֶת עַצְמוֹ מְאֹד מִלָּשׁוֹן הָרָע מִלְּאָמְרוֹ וּמִלְּקַבְּלוֹ, כִּי עַל־יְדֵי לָשׁוֹן הָרָע מִתְגַּבֵּר הַמְדַמֶּה וּפְגַם הַזִּכָּרוֹן הַנַּ"ל, שֶׁהוּא תָּלוּי בְּתִקּוּן הָעֵינַיִם כַּנַּ"ל. וְכֹחַ הַמְדַמֶּה הוּא כֹּחַ הַבַּהֲמִיּוּת, כִּי גַּם בְּהֵמָה יֵשׁ לָהּ כֹּחַ הַמְדַמֶּה, וְנִסְתַּלֵּק מִמֶּנּוּ הַדַּעַת, וַאֲזַי נוֹפֵל מֵאַהֲבַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְאַהֲבַת הַבַּהֲמִיּוּת, שֶׁהֵם כָּל הַתַּאֲווֹת הַבָּאִים מִכֹּחַ הַמְדַמֶּה, שֶׁמִּתְגַּבֵּר בְּיוֹתֵר עַל־יְדֵי לָשׁוֹן הָרָע כַּנַּ"ל:
Through the evil eye — and likewise through slander — one does not leave a male son after himself.
יא. עַל־יְדֵי רַע עַיִן וְכֵן עַל־יְדֵי לָשׁוֹן הָרָע, אֵינוֹ מַנִּיחַ אַחֲרָיו בֵּן זָכָר:
The imaginative faculty specifically seeks to rest upon one who repeats halachos [shoneh halachos] — for the reason explained in the main text. Therefore if Torah innovations are made — they are handsome innovations (in Yiddish: "glaych") — for it compares matter to matter. But these innovations are difficult for livelihood — for just as through true Torah innovations all influences and blessings come to the world — as explained in the main text — so too through innovations coming from the imaginative faculty — famine comes to the world, G-d forbid. [See in "Yoreh De'ah", Laws of Vows (§334, note 35): one who was placed in "niduy" [excommunication] in a dream requires those who repeat halachos to release him. For also "niduy" is the aspect of death — as our Sages of blessed memory said in Sotah (7a) on the verse: ""Let Reuven live — and also Yehudah"" — and they said: "shamta" [excommunication] means death there. And since he was placed in "niduy" in a dream — the imagination was strengthened over him in all aspects — therefore his rectification is through those who repeat halachos — in the aspect of: ""and because the dream was repeated"" [Genesis 41:32] — according to its plain meaning — and the imagination was strengthened over him in all aspects — therefore: ""it is established"" etc. — as explained in the main text — and through it ["min"] and within it ["beh"] the father etc.]
יב. הַכֹּחַ הַמְדַמֶּה הוּא מְחַזֵּר דַּוְקָא לִשְׁרוֹת עַל־פִּי שׁוֹנֶה הֲלָכוֹת מִטַּעַם הַמְבֹאָר בִּפְנִים, וְעַל־כֵּן אִם מְחַדְּשִׁים בַּתּוֹרָה הוּא חִדּוּשׁ נָאֶה (בִּלְשׁוֹן אַשְׁכְּנַז גְּלַייךְ), כִּי הוּא מְדַמֶּה מִלְּתָא לְמִלְּתָא. אַךְ אֵלּוּ הַחִדּוּשִׁים קָשִׁים לְפַרְנָסָה, שֶׁכְּשֵׁם שֶׁעַל־יְדֵי חִדּוּשֵׁי תּוֹרָה אֲמִתִּיִּים בָּאִים כָּל הַהַשְׁפָּעוֹת וְהַבְּרָכוֹת לָעוֹלָם כַּמְבֹאָר בִּפְנִים, כֵּן עַל־יְדֵי הַחִדּוּשִׁים הַבָּאִים מִכֹּחַ הַמְדַמֶּה בָּא רָעָב לָעוֹלָם חַס וְשָׁלוֹם: [עַיֵּן בְּיוֹרֵה דֵעָה הִלְכוֹת נְדָרִים (שלד ס' לה): נִדּוּהוּ בַּחֲלוֹם צָרִיךְ שֶׁיַּתִּירוּהוּ שׁוֹנֵי הֲלָכוֹת. כִּי גַם נִדּוּי הוּא בְּחִינַת מִיתָה כַּמַאֲמַר חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּסוֹטָה (ז.) עַל פָּסוּק: "יְחִי רְאוּבֵן - וְזֹאת לִיהוּדָה". וְאָמְרוּ: שַׁמְתָא שָׁם מִיתָה. וְכֵיוָן שֶׁנָּדוּהוּ בַּחֲלוֹם, הוּא בְּחִינַת: "וְעַל הִשָּׁנוֹת הַחֲלוֹם" (בְּרֵאשִׁית מא, לב), כְּפֵּרוּשׁ הַפָּשׁוּט, וְהִתְגַּבֵּר עָלָיו הַמְּדַמֶּה בְּכָל הַבְּחִינוֹת, לָכֵן תַּקָּנָתוֹ עַל־יְדֵי שׁוֹנֵי הֲלָכוֹת, בִּבְחִינַת: "וְעַל הִשָּׁנוֹת הַחֲלוֹם" "כִּי נָכוֹן" (שָׁם) וְכוּ', כְּפֵרוּשׁ הַמְּבוּאָר בִּפְנִים, וּמִינֵיה וּבֵהּ אַבָּא וְכוּ'].
Hearing the sound of melody played on an instrument by a worthy musician for the sake of Heaven — this is a great "segulah" to merit joy — and to subdue the imagination — and to merit the above-mentioned memory. Also through this one can attain the spirit of prophecy and the holy spirit — and one can pour out one's speech like water before Hashem Yisborach. Therefore one must always be in joy. [Through holy melody and joy one is aroused to converse in one's heart about one's eternal purpose — the World to Come — and to seek and find the good points within oneself — which are the aspect of the good spirit within him. And to clarify it from within the evil spirit — the downcast spirit — sadness of spirit — and to subdue the imagination from which is the root of all desires and animal loves. And one merits to return to Hashem Yisborach in truth. For the primary teshuvah is to subdue the evil spirit and to clarify the good spirit — as is known.]
יג. הִתְגַּבְּרוּת כֹּחַ הַמְדַמֶּה הוּא עַל־יְדֵי עַצְבוּת, שֶׁהוּא רוּחַ נְכֵאָה רוּחַ רָעָה, וְעַל־יְדֵי־זֶה בָּא הִתְגַּבְּרוּת הַשִּׁכְחָה הַנַּ"ל. וְעַל־כֵּן צָרִיךְ לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה, וְעַל־יְדֵי־זֶה עִקַּר הַכְנָעַת הַמְדַמֶּה וְזוֹכִין לִזְכֹּר בְּעָלְמָא דְּאָתֵי:
Through the commandment of the Chanukah candle — one draws upon oneself the holy da'as — which is the aspect of the good oil — which is the aspect of memory — that is: to remember always the World to Come in general and in particular.
יד. שְׁמִיעַת קוֹל נִגּוּן עַל כְּלִי זֶמֶר מִמְּנַגֵּן כָּשֵׁר לְשֵׁם שָׁמַיִם, הִיא סְגֻלָּה גְּדוֹלָה לִזְכּוֹת לְשִׂמְחָה, וּלְהַכְנִיעַ הַמְדַמֶּה וְלִזְכּוֹת לַזִּכָּרוֹן הַנַּ"ל. גַּם עַל־יְדֵי־זֶה יָכוֹל לְהַשִּׂיג רוּחַ נְבוּאָה וְרוּחַ־הַקֹּדֶשׁ, וְיָכוֹל לִשְׁפֹּךְ שִׂיחוֹ כַּמַּיִם נֹכַח פְּנֵי ה', עַל־כֵּן צָרִיךְ לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה תָּמִיד: [עַל־יְדֵי נִגּוּן וְשִׂמְחָה דִקְּדֻשָּׁה נִתְעוֹרְרִין לָשׂוּחַ עִם לְבָבוֹ מִתַּכְלִיתוֹ הַנִּצְחִי לָעוֹלָם הַבָּא, וּלְחַפֵּשׂ וְלִמְצֹא הַנְּקֻדּוֹת טוֹבוֹת שֶׁהֵם בְּחִינַת רוּחַ טוֹבָה שֶׁבְּקִרְבּוֹ, וּלְבָרְרוֹ מִתּוֹךְ הָרוּחַ רָעָה רוּחַ, נְכֵאָה עַצְבוּת רוּחַ וּלְהַכְנִיעַ הַמְּדַמֶּה שֶׁמִּשָּׁם שֹׁרֶשׁ כָּל הַתַּאֲווֹת וְאַהֲבוֹת הַבְּהֵמִיּוֹת, וְזוֹכִין לָשׁוּב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בֶּאֱמֶת, כִּי עִקַּר הַתְּשׁוּבָה הוּא לְהַכְנִיעַ הָרוּחַ רָעָה וּלְבָרֵר הָרוּחַ טוֹבָה כַּיָּדוּעַ].
One who has a good eye merits truth. And through this merits true clinging to Hashem Yisborach.
טו. עַל־יְדֵי הִתְבּוֹדְדוּת בַּלַּיְלָה שֶׁאָז עִקַּר זְמַנָּהּ, וְכֵן עַל־יְדֵי קִימַת חֲצוֹת זוֹכֶה לְכָל הַנַּ"ל, וְלַחֲשֹׁב בְּכָל עֵת עַל תַּכְלִיתוֹ וְסוֹפוֹ הָאַחֲרוֹן לָעוֹלָם הַבָּא, עַד שֶׁיָּשׁוּב בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה בֶּאֱמֶת. וְזוֹכֶה לְהִסְתַּכֵּל עַל כָּל מַה שֶּׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְסַבֵּב עִמּוֹ, וּלְהָבִין שֶׁהַכֹּל הוּא כְּדֵי לִרְמֹז לוֹ רְמָזִים בְכָל עֵת לְהִתְקָרֵב אֵלָיו, שֶׁזֶּהוּ עִקַּר הַיִּשּׁוּב הַדַּעַת הָאֲמִתִּי. וְעִקַּר קִיּוּמוֹ בְּזֶה הָעוֹלָם מִסְפַּר יְמֵי חַיֵּי הֶבְלוֹ, וְכָל מַה שֶּׁנַּעֲשֶׂה עִמּוֹ בְּכָל יוֹם הַכֹּל כַּאֲשֶׁר לַכֹּל, הוּא בִּשְׁבִיל זֶה לְבַד:
[continued]
טז. עַל־יְדֵי מִצְוַת נֵר חֲנֻכָּה מַמְשִׁיכִין עַל עַצְמוֹ הַדַּעַת הַקָּדוֹשׁ שֶׁהוּא בְּחִינַת שֶׁמֶן הַטּוֹב, שֶׁהוּא בְּחִינַת זִכָּרוֹן, דְּהַיְנוּ לִזְכֹּר תָּמִיד בְּעָלְמָא דְּאָתֵי בִּכְלָל וּבִפְרָט:
[continued]
יז. מִי שֶׁהוּא טוֹב עַיִן זוֹכֶה לָאֱמֶת, וְעַל־יְדֵי־זֶה זוֹכֶה לִדְבֵקוּת אֲמִתִּי בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ:
[continued]
Loading comments…