תּוֹרָה מד
קיצור ליקוטי מוהר"ן - Kitzur Likutay Moharan
תּוֹרָה מד
Torah 44
א. כְּשֶׁאָדָם נוֹפֵל מֵאֱמוּנָה חַס וְשָׁלוֹם, עֵצָה לָזֶה שֶׁיְּדַבֵּר הָאֱמוּנָה בְּפִיו, שֶׁיֹּאמַר בְּפֶה מָלֵא שֶׁהוּא מַאֲמִין וְכוּ', כִּי זֶה בְּעַצְמוֹ שֶׁמְּדַבֵּר בְּפִיו דִּבּוּרֵי אֱמוּנָה הוּא בְּחִינַת אֱמוּנָה. גַּם עַל־יְדֵי־זֶה זוֹכֶה לָבוֹא לֶאֱמוּנָה שְׁלֵמָה. כִּי הָאֱמוּנָה תּוֹלָה בְּפֶה שֶׁל אָדָם, שֶׁצְּרִיכִין לְדַבֵּר הָאֱמוּנָה בַּפֶּה כַּנַּ"ל כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: "אוֹדִיעַ אֱמוּנָתְךָ בְּפִי":
The Tzadik is the aspect of Shabbos — the aspect of the innermost point within the circles — which are the aspect of the six weekdays — which are the aspect of the circles surrounding the point (see holy Zohar, Vayakhel 204b). And the accuser overpowers the person and arranges for obstacles — and does not allow one to draw close to the innermost point — which is the Tzadik — from whom all draw sustenance. But as long as one is within the general category of Israel — which is the aspect that one is still within the circles — and has not gone out from the circles entirely — then one still has hope to draw close to the above-mentioned innermost point.
ב. וְכֵן לְהִפּוּךְ, צָרִיךְ לִזָּהֵר מְאֹד שֶׁלֹּא לְהוֹצִיא מִפִּיו אֵיזֶה דָּבָר שֶׁל כְּפִירָה וְאֶפִּיקוֹרְסוּת חַס וְשָׁלוֹם אֲפִלּוּ בְּדֶרֶךְ לֵיצָנוּת, דְּהַיְנוּ שֶׁבְּלִבּוֹ הוּא מַאֲמִין, רַק שֶׁאוֹמֵר דִּבּוּר זֶה שֶׁל כְּפִירָה בְּשֵׁם אַחֵר וּמִתְלוֹצֵץ מִמֶּנּוּ, גַּם זֶה הוּא אִסּוּר גָּדוֹל, כִּי מַזִּיק לָאֱמוּנָה. כִּי עַל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אָסוּר לוֹמַר דִּבְרֵי הֲלָצוֹת וַאֲפִלּוּ בְּדֶרֶךְ שְׂחוֹק. וּצְרִיכִין לִזָּהֵר מְאֹד שֶׁלֹּא לְהַבִּיט כְּלָל בִּסְפָרִים הַמְדַבְּרִים מֵחֲקִירוֹת, כִּי הֵם מַזִּיקִים וּפוֹגְמִים מְאֹד אֶת הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה. וּכְבָר מְבֹאָר אַזְהָרָה הַזֹּאת, אַךְ צְרִיכִין לְכָפְלָהּ כַּמָּה פְּעָמִים לְבַל יְאַבֵּד עוֹלָמוֹ כְּרֶגַע חַס וְשָׁלוֹם:
[continued]
ג. גַּם הַחָכְמוֹת שֶׁיֵּשׁ בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם בְּעַצְמוֹ, צְרִיכִין גַּם כֵּן לְהַרְחִיק מְאֹד, הַיְנוּ מַה שֶּׁחוֹשֵׁב וּמְדַקְדֵּק בְּיוֹתֵר וְחוֹקֵר אִם הוּא יוֹצֵא כָּרָאוּי בַּמֶּה שֶׁעוֹשֶׂה, וּמְחַפֵּשׂ אַחַר חֻמְרוֹת יְתֵרוֹת, וְאֵלּוּ הַחָכְמוֹת מַפִּילִים מְאֹד אֶת הָאָדָם מֵעֲבוֹדַת ה'. וְכָל זֶה הֵם בִּלְבּוּלִים וְדִמְיוֹנוֹת מֵהַבַּעַל־דָּבָר לְבַטְּלוֹ מֵעֲבוֹדָתוֹ. וְאֵין הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא בָּא בִּטְרוּנְיָא וְכוּ', וְעַל אֵלּוּ הָאֲנָשִׁים נֶאֱמַר וָחַי בָּהֶם וְלֹא שֶׁיָּמוּת בָּהֶם, כִּי אֵין לָהֶם שׁוּם חִיּוּת מֵהָעֲבוֹדָה וְהַמִּצְווֹת שֶׁעוֹשִׂין מֵחֲמַת הַחֻמְרוֹת וְהַמָּרָה שְׁחוֹרָה שֶׁלָּהֶם. וְהַחָכְמָה הַגְּדוֹלָה שֶׁבְּכָל הַחָכְמוֹת, הוּא לִבְלִי לִהְיוֹת חָכָם כְּלָל, רַק לַעֲבֹד אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ בִּתְמִימוּת וּבִפְשִׁיטוּת. וְהָעִקָּר הוּא כִּי רַחֲמָנָא לִבָּא בָּעֵי:
[continued]
Loading comments…