רָאשֵׁי פְּרָקִים מִן הָאוֹתוֹת וְהַמּוֹפְתִים שֶׁנִּרְאוּ מֵאַדְמוֹ"ר זַצַ"ל
כוכבי אור - Kokhvei Or
רֵאשִׁית דָּבָר וְעַתָּה אַגַּב אוֹרְחָא אַצִּיג לִפְנֵי הַמְעַיֵּן גַּם קְצָת רָאשֵׁי פְּרָקִים מִן הָאוֹתוֹת וְהַמּוֹפְתִים שֶׁנִּרְאוּ מֵאַדְמוֹ"ר זַצַ"ל. כִּי כְּפִי אֲשֶׁר תְּהִלָּה לָאֵל כָּל יָמַי גָּדַלְתִּי בֵּין הַחֲכָמִים בְּחָכְמַת הַתְּמִימוּת וְהַפְּשִׁיטוּת, וְהֵן הֵמָּה אַנְשֵׁי מוֹהֲרַנַ"ת זַ"ל אֲשֶׁר הִפְקִירוּ אֶת כְּבוֹדָם בְּכָל מִינֵי הֶפְקֵרוּת בַּעֲבוּר הָאֱמֶת (וְקִבְּלוּ עַל עַצְמָם כָּל מִינֵי בִּזְיוֹנוֹת וּבוּשׁוֹת וְכָל מִינֵי חֵרוּפִים וְגִדּוּפִים וְלִבּוּן פָּנִים עַד אֵין שִׁעוּר וָעֵרֶךְ, וּמִכָּל שֶׁכֵּן וְכָל שֶׁכֵּן בְּעֵת תַּבְעֵרַת הַמַּחֲלֹקֶת שֶׁהָיָה עֲלֵיהֶם בִּשְׁנַת תקצ"ה אֲשֶׁר כָּל אֶחָד וְאֶחָד הָיָה מְסֻכָּן לַהֲרִיגָה מַמָּשׁ, כִּי הָיָה אָז מַרְגְּלָא בְּפוּמָא דֶּאֱנָשֵׁי שֶׁאֵצֶל הַקִּירָה דְּרוּסְיָא, מִיט צֶעהְן טוֹיְזִינְד קֶערְבְּלִיךְ פַאר־רַיְיבְּט מֶען אַלְדוּנְג (עִם עֲשֶׂרֶת אַלָפִים קֶערְבְּלִיךְ (מַטְבֵּעַ) מַשִּׂיגִים הַכֹּל), וּמָעוֹת הָיָה עַל זֶה לְכַת הַחוֹלְקִים דַּי וְהוֹתֵר, כִּי הָיָה נֶחְשָׁב לָהֶם הֲרִיגַת אֶחָד מֵאֲנָשָׁיו זַ"ל לְמִצְוָה שֶׁאֵין לְמַעְלָה הֵימֶנָּה. כִּי כֵן פָּקַד וְצִוָּה עֲלֵיהֶם הַצַּר. הצ. הַיָּדוּעַ, וְכָתַב וְשָׁלַח אִגְּרוֹת לְהָדְפָם וּלְרָדְפָם לְהֻמָּם וּלְאַבְּדָם), מִצְוָה וְחוֹבָה עָלַי לְהוֹדִיעַ לַדּוֹרוֹת הַבָּאִים אֶת דִּבְרֵיהֶם אֲשֶׁר שָׁמַעְתִּי מִפִּיהֶם. כִּי לֹא נֶעְלָם מִמֶּנִּי עֹצֶם אֲמִתַּת דִּבְרֵיהֶם, וּבָרוּר כַּיּוֹם וְכַשֶּׁמֶשׁ וְיוֹדֵעַ אָנֹכִי כִּי בְּצֶדֶק וּבְיֹשֶׁר כָּל אִמְרֵי פִּיהֶם, וּכְאוֹר מִן הַחֹשֶׁךְ מַמָּשׁ נִבְדָּלִים הֵמָּה (וְאַחַר כָּל אֵלֶּה גַּם אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר שָׁמַעְתִּי מֵהֶם בְּדֶרֶךְ הִשְׁתַּלְשְׁלוּת מִפֶּה לְפֶה שֶׁלֹּא נוֹדַע לִי הֵיטֵב מִי וָמִי הָאֲנָשִׁים שֶׁהִגִּיעַ אֵלַי הַסִּפּוּר עַל יָדָם, לֹא רָצִיתִי לִכְתֹּב אוֹתָם מִפַּחַד הַטָּעוּתִים הַשְּׁכִיחִים בְּסִפּוּרִים כָּאֵלּוּ (וְכַנּוֹדָע מִדִּבְרֵי מוֹהֲרַנַ"ת זַ"ל בְּעִנְיַן הַמַּאֲמַר חֲכָמֵינוּ זַ"ל שֶׁהִתִּירוּ לִכְתֹּב תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה). וְלָכֵן צִיַּנְתִּי אֵצֶל כָּל סִפּוּר וְסִפּוּר שְׁמוֹת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר שָׁמַעְתִּי מִפִּיהֶם), מִן הַמַּעֲשִׂיּוֹת הַכְּתוּבוֹת בְּהַסְּפָרִים שֶׁיָּצְאוּ בְּסָמוּךְ, עֲדַת צַדִּיקִים, קְהַל חֲסִידִים, פְּאֵר מִקְּדוֹשִׁים, שִׁבְחֵי הַצַּדִּיקִים (וְאַף־עַל־פִּי שֶׁמּוּבָא בָּהֶם הַרְבֵּה מַעֲשִׂיּוֹת מֵהַבַּעַל שֵׁם טוֹב זַצַ"ל וּמִשְּׁאָר צַדִּיקִים אֲמִתִּיִּים, אֲשֶׁר בֶּאֱמֶת נִרְאֶה מֵהֶם הִתְגַּלּוּת נוֹרָאוֹת בְּשִׁדּוּד הַטֶּבַע וְהוֹדָעַת עֲתִידוֹת, אֲבָל לֹא כְּהַמַּעֲשִׂיּוֹת הַכְּתוּבִים בְּהַסְּפָרִים הַנַּ"ל, אֲשֶׁר רֹב הַסִּפּוּרִים בְּעֵת מִשְׁתֵּה הַיַּיִן, אֲשֶׁר הַמְסַפֵּר עוֹמֵד בֵּין כּוֹס שְׁלִישִׁית לִרְבִיעִית וְהַשּׁוֹמֵעַ יוֹשֵׁב וּמִתְנַמְנֵם, עַד שֶׁיּוֹתֵר מִתִּשְׁעָה חֲלָקִים בָּהֶם שֶׁקֶר, וּמְעַט הָאֱמֶת מֻרְכָּב וּמְשֻׁנֶּה וּמֻחְלָף וּמְעֹרָב, זוּלַת הַשִּׁבְחֵי בַּעַל שֵׁם טוֹב הוּא אֱמֶת מֵרֹאשׁוֹ וְעַד סוֹפוֹ, כַּאֲשֶׁר שָׁמַעְתִּי זֹאת מִפִּי אָבִי הֲרֵינִי כַּפָּרַת מִשְׁכָּבוֹ שֶׁסִּפֵּר זֹאת בְּשֵׁם אַדְמוֹ"ר זַצַ"ל, מִלְּבַד עַל קְצָת דִּקְצָת מֵהֶם אָמַר שֶׁלֹּא נִכְתְּבוּ הֵיטֵב), וּמִשְּׁאָר הַמַּעֲשִׂיּוֹת אֲשֶׁר הָלְכוּ מִפֶּה לְפֶה וּמֵאֹזֶן לְאֹזֶן אֵצֶל הַבַּעֲלֵי כַּדִּים שֶׁנִּתְרַבּוּ בָּעִתִּים הַלָּלוּ: וְהִנֵּה אַדְמוֹ"ר זַ"ל בְּגֹדֶל וְעֹצֶם מְתִיקוּת דְּבָרָיו הַנְּעִימִים לְחַזֵּק וּלְעוֹרֵר וּלְהַחֲיוֹת וּלְהָשִׁיב כָּל הַנְּפָשׁוֹת הַנְּפוּלוֹת, אִם הָיָה גַּם מֻתָּר בְּמוֹפְתִים הָיְתָה מִתְבַּטֶּלֶת הַבְּחִירָה לְגַמְרֵי. וּבֶאֱמֶת מֵחֲמַת זֶה הָיָה אָסוּר בְּמוֹפְתִים, וְגַם כְּשֶׁעָשָׂה אֵיזֶה דְּבַר מוֹפֵת בִּקֵּשׁ אַחַר־כָּךְ מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁיִּשְׁתַּכַּח הַדָּבָר (כַּמּוּבָא בְּשִׂיחוֹת הָרַ"נ אוֹת קפ"ו), וְלוּלֵא דְּמִסְתַּפִּינָא הָיִיתִי אוֹמֵר שֶׁזֶּה בְּעַצְמוֹ שֶׁנָּתַן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּלֵב מוֹהֲרַנַ"ת זַ"ל לִבְלִי לְבָאֵר סִפּוּרֵי מוֹפְתָיו הַקְּדוֹשִׁים (זוּלַת בִּמְקוֹמוֹת מֻעָטִים שֶׁנִּשְׁמַט קְצָת מִתַּחַת קֻלְמוֹסוֹ, כְּמוֹ הוֹדָעַת הָעֲתִידוֹת מֵהַרְחָבַת זְמַן הַיַּקְרוּת עַד שְׁתֵּי שָׁנִים; בְּשִׂיחוֹת הָרַ"ן אוֹת קפ"ה מֵהִתְגַּבְּרוּת הַחֲלִישׁוּת רַחֲמָנָא לִצְלַן בִּשְׁנַת תקס"ז; שָׁם בָּאוֹת הַנַּ"ל: מִמִּיתַת הַיַּלְדָּה שָׂרָה אֶסְתֵּר; שָׁם בְּהַשִּׂיחוֹת הַהַשְׁמָטוֹת אוֹת ה': וּמַה שֶּׁאָמַר עַל עַצְמוֹ שֶׁאִם יִשָּׂרֵף הַסֵּפֶר, יִהְיֶה לוֹ אַרְכָּא לִחְיוֹת עוֹד אֵיזֶה זְמַן; בְּחַיֵּי מוֹהֲרַ"ן בְּסִפּוּר נְסִיעָתוֹ לְלֶעמְבֶּרְג אוֹת ג' עַיֵּן שָׁם: גַּם הוֹדָעַת הָעֲתִידוֹת וְשִׁדּוּד הַטֶּבַע בְּעִנְיַן רְפוּאַת הַיָּד; בְּשִׂיחוֹת הָרַ"ן אוֹת קפ"ו: וּבְעִנְיַן רְפוּאַת הַחוֹלֶה עַל יְדֵי אֲמִירַת שִׁיר הַשִּׁירִים סָמוּךְ לְאוֹר הַבֹּקֶר; שָׁם בְּאוֹת רמ"ב: וּבְעִנְיַן פְּקִידַת הָעֲקָרָה שָׁם אוֹת רנ"ב: וּבְעִנְיַן רְפוּאַת הַחוֹלָנִית שֶׁהָיְתָה סָמוּךְ לְמִיתָה וְכִמְעַט שֶׁיָּצָא נַפְשָׁהּ; בְּחַיֵּי מוֹהֲרַ"ן בְּהַשִּׂיחוֹת הַשַּׁיָּכִים לְהַתּוֹרוֹת אוֹת נ"ב עַיֵּן שָׁם.), מֵחֲמַת כִּי לֹא בְּאֵלֶּה תְּהִלָּתוֹ (כַּמּוּבָא שָׁם בְּהַשִּׂיחוֹת עַיֵּן שָׁם), זֶה בְּעַצְמוֹ הוּא מֵחֲמַת שֶׁפָּעֲלוּ דִּבְרֵי תְּפִלָּתוֹ הַנַּ"ל שֶׁל אַדְמוֹ"ר זַ"ל שֶׁיִּתֵּן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כֵּן בְּלִבּוֹ כַּנַּ"ל כְּדֵי שֶׁיִּשְׁתַּכְּחוּ מֵהַלֵּב כַּנַּ"ל, וְכַאֲשֶׁר בֶּאֱמֶת כְּבָר נִשְׁתַּכְּחוּ מֵחֲמַת זֶה רֻבָּם כְּכֻלָּם. אֲבָל עַל כָּל זֶה חַסְתִּי עַל שְׁאֵרִית פְּלֵטָתָם שֶׁלֹּא נִשְׁתַּכְּחוּ עֲדַיִן, וְשַׂמְתִּי אֶל לְבָבִי לְהַעֲלוֹת עַל הַכְּתָב עַל־כָּל־פָּנִים קְצָת רָאשֵׁי פְּרָקִים מִזֶּה לְמַעַן יִהְיֶה לְזִכָּרוֹן לְאַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ הַיּוֹדְעִים מִזֶּה:
Siman 1. And now I will proceed to transcribe also some stories from the other men of Admoyr:
א ר' צְבִי גִּיסוֹ שֶׁל אַדְמוֹ"ר זַצַ"ל יָשַׁב בִּטְשֶׁעהְרִין וְעָסַק בְּמַשָּׂא וּמַתָּן כָּל יָמָיו, וּפַעַם אַחַת הִתְוַכַּח עִם אֵיזֶה אִישׁ, אִם אַדְמוֹ"ר זַצַ"ל יוֹדֵעַ כָּל הַמַּחֲשָׁבוֹת שֶׁל הָעוֹמְדִים לְפָנָיו, וְזֶה הָאִישׁ הוֹכִיחַ לוֹ שֶׁאַדְמוֹ"ר זַצַ"ל יוֹדֵעַ גַּם זֹאת. וְהִנֵּה בְּאוֹתוֹ זְמַן הָיָה לְגִיסוֹ ר' צְבִי הַנַּ"ל דַּחֲקוּת גָּדוֹל בְּפַרְנָסָתוֹ, וְהָיָה צַר לוֹ מְאֹד מְאֹד מֵחֲמַת זֶה עַד שֶׁנִּסְכַּם אֶצְלוֹ לְהַזְכִּיר אֶת אַדְמוֹ"ר זַצַ"ל שֶׁיִּתְפַּלֵּל בַּעֲדוֹ. אַחַר־כָּךְ בְּסָמוּךְ בָּא אַדְמוֹ"ר זַצַ"ל לִטְשֶׁעהְרִין כַּאֲשֶׁר הָיָה אָז דַּרְכּוֹ בַּקֹּדֶשׁ לִנְסֹעַ לְשָׁם שְׁנֵי פְּעָמִים בְּשָׁנָה (כַּמּוּבָא בְּחַיֵּי מוֹהֲרַ"ן בְּסִפּוּר מְקוֹם יְשִׁיבָתוֹ וּנְסִיעוֹתָיו אוֹת כ"ד). וּמִיָּד בְּבוֹאוֹ לְשָׁם נִכְנְסוּ אֵלָיו אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ לְקַבֵּל פָּנָיו הַקְּדוֹשִׁים, וְגַם גִּיסוֹ ר' צְבִי הַנַּ"ל הָיָה בְּתוֹךְ הַבָּאִים. וַאַדְמוֹ"ר זַצַ"ל דִּבֵּר עִמָּהֶם דְּבָרָיו הָעֲרֵבִים וְהַנְּעִימִים לִמְשֹׁךְ אֶת לִבָּם לַעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, וְדִבֵּר עִמָּהֶם שִׂיחָה נִפְלָאָה עַד שֶׁנִּתְעוֹרֵר מְאֹד לֵב כָּל הַשּׁוֹמְעִים מִזֶּה וְגִיסוֹ הַנַּ"ל הִמְתִּין וְחִכָּה עַד שֶׁנִּפְסְקָה הַשִּׂיחָה, וְהָלְכוּ מֵאִתּוֹ, וְנִשְׁאַר הוּא לְבַדּוֹ, וְרָצָה לֵילֵךְ אֶל הַדֶּלֶת לְסָגְרָהּ בִּפְנִים, וְלִלְחֹשׁ לַאַדְמוֹ"ר זַצַ"ל בְּעִנְיַן הַפַּרְנָסָה כַּנַּ"ל:
Siman 1. Reb Shimon z"l was a man who engaged in commerce — yet even so he multiplied greatly, in the midst of this, his engagement in the divine service of Hashem, may He be blessed. He also multiplied greatly in hisbodidus [personal conversation with G-d] and in speaking out his heart between himself and his Maker, out in the open fields — sometimes by day and sometimes by night. And once he settled and established his residence at a certain inn [kretchme] that was close to the city, so that it would be easy for him to go at any time into the forest to engage in hisbodidus and to pour out his conversation there. And also upon his arrival in the Land of Israel, he chose for himself a certain place at the edge of the city adjacent to the field — in a place where people were not frequently found — and there he greatly multiplied his engagement in his divine service, and in particular in prayer and hisbodidus, day and night, until the time of his passing z"l.
ב וְהִנֵּה דַּרְכּוֹ שֶׁל ר' צְבִי הַנַּ"ל הָיָה לְיַשֵּׁב תָּמִיד רַעְיוֹנוֹתָיו עַל כָּל תְּנוּעָה וּתְנוּעָה שֶׁהֻצְרַךְ לַעֲשׂוֹת וְעַל כֵּן גַּם עַכְשָׁו מִיָּד כְּשֶׁהֵכִין פַּעֲמֵי רַגְלָיו לָלֶכֶת אֶל הַדֶּלֶת כַּנַּ"ל, נִתְבַּיֵּשׁ מְאֹד בְּעֵינֵי עַצְמוֹ, כִּי נִתְיַשֵּׁב בְּדַעְתּוֹ אֵיזֶה פָּנִים יִהְיֶה לִי בִּפְנֵי אַדְמוֹ"ר לְהַזְכִּיר אוֹתוֹ עַל פַּרְנָסָה. אַחֲרֵי שֶׁזֶּה סָמוּךְ בְּזֶה הַשָּׁעָה דִּבֵּר עִמָּנוּ שִׂיחָה נִפְלָאָה מִגֹּדֶל הַשְּׁטוּת וְהַשִּׁגָּעוֹן שֶׁל כָּל הַבְלֵי וְעִסְקֵי עוֹלָם הַזֶּה. וְדִמָּה בְּדַעְתּוֹ שֶׁבְּוַדַּאי יוֹכִיחַ אוֹתוֹ אַדְמוֹ"ר עַל זֶה, וְיֹאמַר לוֹ הֲיִתָּכֵן לֶאֱטֹם אָזְנוֹ כָּל־כָּךְ וְלִבּוֹ מִיִּרְאַת ה', עַד שֶׁגַּם אַחַר שִׂיחָה כָּזוֹ אֵין לְךָ מַה לִּלְחֹשׁ וּלְהַזְכִּיר אוֹתִי רַק עַל עִסְקֵי פַּרְנָסָה. וּמֵחֲמַת הַמַּחֲשָׁבָה הַזֹּאת נִשְׁאַר עוֹמֵד עַל מְקוֹמוֹ וְלֹא הָלַךְ עוֹד אֶל הַדֶּלֶת לְסָגְרָהּ כַּנַּ"ל. וְהִתְחִיל לַחְשֹׁב שֵׁנִית בְּרַעְיוֹנוֹתָיו אוּלַי בֶּאֱמֶת אַדְמוֹ"ר יוֹדֵעַ גַּם אֶת מַחֲשַׁבְתִּי כַּאֲשֶׁר הוֹכִיחַ לִי הָאִישׁ הַנַּ"ל, אִם כֵּן הוּא יוֹדֵע בָּרוּר שֶׁאַחַר כָּל שִׂיחָתוֹ נֶאֱטָם לְבָבִי עֲדַיִן עַד שֶׁאֵין לִי מַה לְּהַזְכִּירוֹ רַק בְּעִנְיַן פַּרְנָסָה, וּמַה שֶּׁהִפְסַקְתִּי מִזֶּה הוּא מֵחֲמַת שֶׁאֲנִי מִתְבַּיֵּשׁ מֵאִתּוֹ לְבַל יוֹכִיחַ אוֹתִי, וַאֲנִי עוֹשֶׂה עַצְמִי כְּיָרֵא וְחָרֵד וְגוֹנֵב דַּעְתּוֹ חַס וְשָׁלוֹם, אִם כֵּן הַדָּבָר מְגֻנֶּה בְּיוֹתֵר. וּמִיָּד בְּחָשְׁבוֹ אֶת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, עָנָה אַדְמוֹ"ר זַצַ"ל וְאָמַר לוֹ בְּזוֹ הַלָּשׁוֹן: דִּיךְ הָאבּ אִיךְ שׁוֹין פַארְזָארְגְט. דַיְין בְּרוּדֶער מֹשֶׁה וֶועט זַיְין אַ צִיכְטִיגֶער אָרִימַאן, דַיְין חַיִּים אוֹיף אִיהְם אִיז אַרַחֲמָנוּת עֶר וֶועט נִיט הָאבֶּען קֵיין מֶעהְל אוֹיף שַׁבָּת (לְךָ כְּבַר דָּאַגְתִּי, אָחִיךָ מֹשֶׁה יִהְיֶה עָנִי מָרוּד. חַיִּים שֶׁלְּךָ, עָלָיו רַחֲמָנוּת גְּדוֹלָה לֹא יִהְיֶה לוֹ קֶמַח עַל שַׁבָּת). וְכֵן נִתְקַיֵּם בִּשְׁלָשְׁתָּם כָּל יְמֵי חַיֵּיהֶם מְכֻוָּן מַמָּשׁ כְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ זַ"ל. (וְשָׁמַעְתִּי זֹאת מִפִּי בְּנוֹ רַבִּי יַעֲקֹב שֶׁשָּׁמַע זֹאת כַּמָּה פְּעָמִים מִפִּי אָבִיו בְּעַצְמוֹ):
Siman 2. He was also engaged in originating new Torah teachings. And once he traveled together with Moharan"as z"l — and [Moharan"as] then saw his [Reb Shimon's] writings, which found great favor in the eyes of Moharan"as z"l, and he [Moharan"as] took them in his hand and did not want to return them to him, wishing to copy and publish them. And Reb Shimon made himself as if silent, and did not answer him a word — only waited until they arrived at the inn [where they were lodging]. And there he watched with a sharp eye at every moment, until Moharan"as z"l's attention was diverted from them — and he suddenly snatched them from him and threw them into the oven, and they were burned.
ג לְר' אַבְרָהָם מִבַּארְדִּיטְשׁוֹב הָיָה חֹתֵן עָשִׁיר גָּדוֹל, וְגַם הוּא בְּעַצְמוֹ הָיָה לוֹ מָעוֹת הַרְבֵּה. וַאַדְמוֹ"ר זַצַ"ל (כְּפִי שֶׁיָּדַע בְּרוּחַ קָדְשׁוֹ אֶת שֹׁרֶשׁ נַפְשׁוֹ רוּחוֹ וְנִשְׁמָתוֹ וְאֶת אֲשֶׁר עָבַר עָלָיו, וְאֶת שְׁאָר הַתַּעֲלוּמוֹת שֶׁיֵּשׁ בְּעִנְיָן זֶה וְעוֹד גַּם בְּגַשְׁמִיּוּת הָיָה סִבָּה לָזֶה). צִוָּה עָלָיו לְבִלְתִּי לַעֲשׂוֹת שׁוּם עֵסֶק רַק לַעֲסֹק יוֹמָם וָלַיְלָה בְּתוֹרָה וּתְפִלָּה. וְהוּא שָׁאַל אוֹתוֹ הַשְּׁאֵלָה הַיָּדוּעַ "מַה נֹּאכַל" וְהֵשִׁיב לוֹ אַדְמוֹ"ר זַצַ"ל וֶועסְטוּ זַיְין אַמְקַבֵּל (שֶׁתִּהְיֶה מְקַבֵּל) וְנִתְמַלֵּא מְאֹד ר' אַבְרָהָם הַנַּ"ל בְּרֹגֶז גָּדוֹל עֲבוּר זֶה וְלֹא נָסַע עוֹד לַאַדְמוֹ"ר זַצַ"ל עַד שֶׁעָבְרוּ שְׁתֵּי שָׁנִים. וּבְתוֹךְ כָּךְ מִסְּתָמָא פָּעֲלוּ דְּבָרָיו זַ"ל שֶׁיָּרַד ר' אַבְרָהָם הַנַּ"ל מִנְּכָסָיו וְאִבֵּד אֶת כָּל מְעוֹתָיו עַד פְּרוּטָה אַחֲרוֹנָה, עַד שֶׁמִּלֵּא אֶת נַפְשׁוֹ לָשׁוּב וְלִנְסֹעַ שֵׁנִית לַאַדְמוֹ"ר זַצַ"ל וְאָז טָפַח לוֹ עַל כְּתֵפָיו נוּ אַבְרֵהְמִיל וֶוער הָאט אוֹיְסְגֶעפִיהְרְט, וֶועסְטוּ מִיךְ חָטְאשׁ אִיצְטֶער פָאלְגִין וֶועסְטוּ זַיְין אַשֵׁיינֶער מְקַבֵּל, אוּן אַז נִיט וֶועסְט זַיְין אַפֶערְזַשׁאוִוירְטֶער מְקַבֵּל (נוּ אַבְרֵהְמִיל! מִי נִצֵּחַ, אִם לְפָחוֹת עַתָּה תְּצַיֵּת לִי תִּהְיֶה "מְקַבֵּל" יָפֶה וְאִם לֹא, תִּהְיֶה מְקַבֵּל חָלוּד). וְכֵן הֲוָה כִּי ר' אַבְרָהָם הַנַּ"ל אִמֵּץ אֶת רוּחוֹ וְהִקְשָׁה אֶת עָרְפּוֹ וְלֹא רָצָה שֵׁנִית לְצַיֵּת אֶת אַדְמוֹ"ר זַצַ"ל. (כִּי הָיָה אִישׁ חַיִל וּמַשְׂכִּיל וּמֵבִין בְּכָל עִסְקֵי מַשָּׂא וּמַתָּן, גַּם הָיָה יָדָיו רָב לוֹ בִּכְתָב וְלָשׁוֹן עַד שֶׁהָיָה קָשֶׁה עָלָיו מְאֹד לְהַטּוֹת שִׁכְמוֹ לִסְבֹּל בִּפְשִׁיטוּת עֹל תּוֹרָה, וְלִהְיוֹת מְקַבֵּל כַּאֲשֶׁר צִוָּה עָלָיו אַדְמוֹ"ר זַצַ"ל), עַד שֶׁנִּתְקַיֵּם בּוֹ מְכֻוָּן מַמָּשׁ כְּכָל הַנַּ"ל וְהוּא הוֹדָה אַחַר־כָּךְ וְלֹא בּוֹשׁ: וְהוּא בְּעַצְמוֹ סִפֵּר זֹאת כַּמָּה פְּעָמִים, וְאָנֹכִי שָׁמַעְתִּי כָּל זֶה קְצָת מֵאָבִי הֲרֵינִי כַּפָּרַת מִשְׁכָּבוֹ, וּקְצָת מִפִּי יְדִידֵנוּ הָרַב אַהֲרֹן, שֶׁשָּׁמְעוּ כָּל זֶה מִפִּיו בְּעַצְמוֹ:
Siman 3. Reb Dov of Tsherin z"l — he too was a man who engaged in commerce all his days. And Admoyr z"l commanded him to separate a a fifth (chomesh) [one-fifth] from all that he earned and to distribute it to the poor — and so he did and fulfilled throughout all his days. And before his passing he answered and said:
ד מַה שֶּׁנִּכְנַס אֵצֶל אִישׁ אֶחָד בְּקַאמִינִיץ, וְאָמַר לוֹ אֲנִי רוֹצֶה לְהִתְאַכְסֵן אֶצְלְכֶם וַעֲבוּר זֶה אַנִי מַבְטִיחַ לָכֶם עֲשִׁירוּת, וְכָל הַמַּעֲשֶׂה הַשַּׁיָּךְ לָזֶה, שָׁמַעְתִּי כָּל זֶה בַּאֲרִיכוּת מֵאָבִי הֲרֵינִי כַּפָּרַת מִשְׁכָּבוֹ שֶׁשָּׁמַע זֹאת מִזָּקֵן אֶחָד בִּבְרָאד שֶׁסִּפֵּר זֹאת לִפְנֵי מוֹהֲרַנַ"ת זַ"ל שֶׁבְּעֵינָיו רָאָה כָּל זֶה וְאַחַר־כָּךְ שָׁמַע זֹאת גַּם־כֵּן בְּקַאמִינִיץ מֵהָאֲנָשִׁים שֶׁיָּדְעוּ וְהִכִּירוּ אוֹתוֹ: אָמַר הַמַּעְתִּיק: שָׁמַעְתִּי מֵאַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ הַמַּעֲשֶׂה שֶׁרַבֵּנוּ זַצַ"ל הָיָה פַּעַם אַחַת בְּתַעֲנִית אֶסְתֵּר בְּקַאמִינִיץ וְנִכְנַס לְהַשּׁוֹחֵט וּבוֹדֵק וַיְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ שֶׁרוֹצֶה לָלוּן אֶצְלוֹ. וְהוּא מֵרֹב טִרְדָּתוֹ בִּשְׁחִיטַת הָעוֹפוֹת וַהֲכָנָה לְפוּרִים דָּחָה אוֹתוֹ וְאָמַר אֵין מָקוֹם אֶצְלִי, וְהָלַךְ רַבֵּנוּ זַ"ל מֵאִתּוֹ. וּבַלַּיְלָה קֹדֶם קְרִיאַת הַמְּגִלָּה וְהַבַּעַל קוֹרֵא הָיָה הַשּׁוֹחֵט וּבוֹדֵק הַנַּ"ל הִבִּיט עַל הָאֲנָשִׁים שֶׁבָּאוּ לִשְׁמֹעַ הַמְּגִלָּה שֶׁיִּקַּח מֵהֶם מְעוֹת מְגִלָּה, רָאָה אֶת רַבֵּנוּ זַ"ל עוֹמֵד וּמַבִּיט בְּאֵיזֶה מְגִלָּה, וְהוּטַב בְּעֵינָיו מַהוּת רַבֵּנוּ זַ"ל וְהִתְחָרֵט מְאֹד עַל שֶׁלֹּא מִלֵּא בַּקָּשָׁתוֹ לְהִתְאַכְסֵן אֶצְלוֹ. וְהִסְכִּים תֵּכֶף בְּלִבּוֹ שֶׁאַחַר קְרִיאַת הַמְּגִלָּה יִקַּח אוֹתוֹ לְבֵיתוֹ. אֲבָל תֵּכֶף אַחַר קְרִיאַת הַמְּגִלָּה יָצָא רַבֵּנוּ זַ"ל וְלֹא רָאָה אוֹתוֹ עוֹד. וְהָיָה לְהַשּׁוֹחֵט וּבוֹדֵק יִסּוּרִים גְּדוֹלִים, וְלֹא הָיָה יָכוֹל לֵילֵךְ לְבֵיתוֹ מֵחֲמַת גֹּדֶל הַצַּעַר. וְלָקַח שְׁנֵי בְּנֵי הַנְּעוּרִים וְהָלַךְ לְחַפֵּשׂ אוֹתוֹ וְחִפְּשׂוּ אֵצֶל כָּל בַּעֲלֵי מָלוֹן וְהַכְנָסַת אוֹרְחִים וְלֹא מָצְאוּ אוֹתוֹ וְרַבֵּנוּ זַ"ל הָלַךְ לְאֵיזֶה אִישׁ קַמְצָן וְאָמַר לוֹ שֶׁיִּתְאַכְסֵן אֶצְלוֹ וּבִשְׁבִיל זֶה הוּא מַבְטִיחוֹ עֲשִׁירוּת, וְנִכְנַס מְאֹד בְּלִבּוֹ וְקִבֵּל עָלָיו תֵּכֶף (אַף שֶׁלֹּא הָיָה דַּרְכּוֹ בְּכָךְ) כִּי אוֹר רַבֵּנוּ זַ"ל הִתְנוֹצֵץ בְּמֹחוֹ כְּאִלּוּ רוֹאֶה הָעֲשִׁירוּת בְּעֵינָיו מַמָּשׁ וְכוּ'. וְשָׁלַח אֶת בִּתּוֹ בְּכָל פַּעַם לְהָבִיא מִרְקַחַת וּמַשְׁקֶה לִכְבוֹד הָאוֹרֵחַ. וְהַשּׁוֹחֵט וּבוֹדֵק הַנַּ"ל רָאָה אֶת הַבְּתוּלָה הַנַּ"ל הוֹלֶכֶת בְּכַמָּה פְּעָמִים כַּנַּ"ל וְשָׁאַל אוֹתָהּ מַה זֹּאת אֶצְלְכֶם וְכוּ' וְסִפְּרָה לוֹ. וְהָלַךְ תֵּכֶף עִם הַבְּנֵי הַנְּעוּרִים לְשָׁם וְנִכְנְסוּ, וְהֵם עָמְדוּ בַּחוּץ וְאָמַר רַבֵּנוּ זַצַ"ל שֶׁיִּכָּנְסוּ גַּם הֵם וְנִכְנְסוּ. וְהוֹכִיחַ אוֹתוֹ רַבֵּנוּ זַ"ל וְאָמַר לוֹ: "הֲיִתָּכֵן אֵיךְ לוֹקְחִים אִישׁ זָקֵן וּמְרִימִים אֶת זְקָנוֹ וְשׁוֹחֲטִין אוֹתוֹ בְּסַכִּין פָּגוּם"?, וְאָמַר "מַדּוּעַ בְּסַכִּין פָּגוּם", וְאָמַר רַבֵּנוּ זַ"ל שֶׁהוּא יִשָּׁאֵר פֹּה, וְיִשְׁלְחוּ אֶת הַבְּנֵי הַנְּעוּרִים לְהָבִיא אֶת הַסַּכִּין וְכֵן הֲוָה, שֶׁהַסַּכִּין הָיָה פָּגוּם. וְנִתְעַלֵּף וֶהֱעִירוּהוּ וְאָמַר לוֹ רַבֵּנוּ זַ"ל שֶׁיִּסַּע אֶצְלוֹ עַל רֹאשׁ הַשָּׁנָה. וְעָבַר זְמַן רַב וְלֹא נָסַע עַד שֶׁנֶּחֱלָה וְקִבֵּל עַל עַצְמוֹ שֶׁכְּשֶׁיַּבְרִיא יִסַּע, וְכֵן גַּם אַחַר־כָּךְ לֹא קִיֵּם עַד שֶׁאִשְׁתּוֹ הִכְרִיחָתוֹ וְנָסְעָה עִמּוֹ, וְרַבֵּנוּ זַ"ל צִוָּה עָלָיו שֶׁיִּהְיֶה לוֹ וִדּוּי דְּבָרִים וְכוּ' וְכִמְדֻמֶּה שֶׁהֻכְרַח לְהִתְפַּטֵּר מֵחֶזְקַת שְׁחִיטָתוֹ:
Siman 4. "Mit mayn a fifth (chomesh) hob ich kayn mora nit, afillu far dem Beis Din shel Ma'alo — s'vet mir noch aroys kumen."
ה הוֹדָעַת הָעֲתִידוֹת לְהָאִישׁ הַכַּפְרִי שֶׁיִּתְעַלֶּה בַּעֲשִׁירוּת וְאַחַר־כָּךְ הוֹדָעַת הָעֲתִידוֹת שֶׁיֵּרֵד מִנְּכָסָיו עֶר וֶועט נָאךְ לִיגְען אִין פְרֶעמְדֶע תַּכְרִיכִים (הוּא עוֹד יִשְׁכַּב בְּתַכְרִיכִים זָרִים) וְכֵן הֲוָה מְכֻוָּן מַמָּשׁ כַּאֲשֶׁר יָצָא מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ, שָׁמַעְתִּי כָּל זֶה בַּאֲרִיכוּת גָּדוֹל מֵאָבִי הֲרֵינִי כַּפָּרַת מִשְׁכָּבוֹ שֶׁשָּׁמַע זֹאת מִפִּי רַבִּי חַיְיקִיל שֶׁעַל־יָדוֹ וּבְסִבָּתוֹ נִסְתַּבְּבָה וְנִתְגַּלְגְּלָה כָּל הַמַּעֲשֶׂה הַזֹּאת. (וְאֶפְשָׁר זֹאת הַמַּעֲשֶׂה הִיא מֵר' חַיְיקִילְ'ס שֶׁפַע שֶׁמְסֻפָּר בְּפִי אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ). שֶׁפַּעַם אַחַת נָסַע רַבֵּנוּ זַ"ל בַּדֶּרֶךְ עִם רַבִּי חַיְיקִיל זַ"ל, וְרַבֵּנוּ זַ"ל הָיָה אָז בִּדְבֵקוּת נִפְלָאָה. וְנִדְמָה לְרַבִּי חַיְיקִיל שֶׁרַבֵּנוּ זַ"ל מִתְנַמְנֵם. וּבַדֶּרֶךְ שֶׁמִּן הַצַּד יָשַׁב אָז אֶחָד שֶׁהָיָה מְקֹרָב מְעַט לְרַבֵּנוּ זַ"ל, וְגַם הָיָה לוֹ צַד קֻרְבָה עִם רַבִּי חַיְיקִיל. וְרָמַז רַבִּי חַיְיקִיל לְהַבַּעַל עֲגָלָה לִנְטוֹת אֶל קְרוֹבוֹ שֶׁדֶּרֶךְ שָׁם בְּדֶרֶךְ צְדָדָה. וּכְשֶׁבָּאוּ שָׁם צִוָּה רַבִּי חַיְיקִיל לְהַבַּעַל עֲגָלָה לַעֲמֹד וְעָמַד שָׁם. וְדֶרֶךְ רַבֵּנוּ זַ"ל הָיָה לִבְלִי לְהִתְעַקֵּשׁ עַל שׁוּם דָּבָר, וְעָשָׂה עַצְמוֹ כְּאִלּוּ לֹא יָדַע וְיָרַד מֵהָעֲגָלָה וְנִכְנַס לְבֵית הָאִישׁ הַהוּא. וּכְשֶׁרָאָה הָאִישׁ הַבַּעַל הַבַּיִת אֶת רַבֵּנוּ זַ"ל נִתְפַּעֵל מְאֹד וְנָתַן לוֹ שָׁלוֹם בְּשִׂמְחָה, וְשָׁאַל אוֹתוֹ רַבִּי חַיְיקִיל הַאִם יֵשׁ לְךָ מְעַט יַיִן יָשָׁן אוֹ מִינֵי מְתִיקָה לְכִבּוּד, וְהֵשִׁיב אֵין כְּלוּם וּבֵיתוֹ רֵיקָם. אָמַר לוֹ לֵךְ אֶל הַקְּרֶעטְשְׁמֶע הַסְּמוּכָה וְתָבִיא דְּבַר מָה לְכִבּוּד, וְהֵשִׁיב שֶׁאֵין לוֹ בַּמֶּה לִקְנוֹת אָמַר לוֹ קַח אֵיזֶה חֵפֶץ לְמַשְׁכּוֹן וְלָקַח אֶת מְנוֹרוֹת שַׁבָּת שֶׁל אִשְׁתּוֹ וְהֵבִיא מְעַט מַשְׁקֶה וּמַטְעַמִּים. וּכְשֶׁמִּלֵּא אֶת הַכּוֹס לִכְבוֹד רַבֵּנוּ זַ"ל בְּתוֹךְ כָּךְ עָבְרוּ הַיְלָדִים עֲרֻמִּים וִיחֵפִים לְבוּשִׁים קָרוּעַ וּבָלוּא. רָמַז רַבִּי חַיְיקִיל לְרַבֵּנוּ זַ"ל אֶת כָּל זֶה וְאָמַר לוֹ שֶׁיַּשְׁפִּיעַ לוֹ אֵיזֶה שֶׁפַע, עָנָה וְאָמַר רַבֵּנוּ זַ"ל אֲנִי אֵין לִי שֶׁפַע בִּשְׁבִילוֹ, רַק אִם תִּרְצֶה אַתָּה תִּתֵּן לוֹ שֶׁפַע, עָנָה וְאָמַר רַבִּי, מִתְיָרֵא אֲנִי מִכֶּם אוּלַי תִּרְגְּזוּ עָלַי בִּשְׁבִיל זֶה, וְתֹאמְרוּ חַס וְשָׁלוֹם שֶׁחַיְיקִיל יָמוּת, וְיָמוּת חַס וְשָׁלוֹם. וַיַּעַן רַבֵּנוּ זַ"ל וַיֹּאמֶר לוֹ אַל תִּירָא! וְשָׁאַל אוֹתוֹ כָּכָה שָׁלֹשׁ פְּעָמִים וּבְכָל פַּעַם הֵשִׁיב אוֹתוֹ רַבֵּנוּ זַ"ל אַל תִּירָא אֲנִי נוֹתֵן לְךָ רְשׁוּת, וְהָיָה שָׁם בַּבַּיִת כְּלִי עִם מַיִם וְשָׁפַךְ רַבִּי חַיְיקִיל אֶת הַכְּלִי הַנַּ"ל בְּאֶמְצַע הַבַּיִת, וְלָקַח הַקַאטְשֶׁערִי (מַעֲרוֹךְ) וְהֶחֱלִיק אֶת הַמַּיִם וְאָמַר בְּזֶה הַלָּשׁוֹן: שֶׁפַע לְמִזְרָח, שֶׁפַע לְמַעֲרָב, שֶׁפַע לְדָרוֹם, שֶׁפַע לְצָפוֹן. וְהִגְבִּיהַ רַבֵּנוּ זַ"ל אֶת הַקַּאפְטִין שֶׁלּוֹ וְאָמַר אֵלָיו חַיְיקִיל לִי לֹא תִּתֵּן שֶׁפַע. וְאַחַר־כָּךְ קִבְּלוּ רְשׁוּת מֵהַבַּעַל הַבַּיִת וְנָסְעוּ מִשָּׁם. וּכְשֶׁנָּסְעוּ מִשָּׁם בָּאוּ מַחֲנֵה עֲרֵלִים הַמּוֹבִילִים לָעִיר מַפּוֹת פִּשְׁתָּן שְׂעַר רְחֵלִים וְעוֹרוֹת וְכַדּוֹמֶה לִמְכֹּר. וְשָׁאֲלוּ אֶת בַּעַל הַבַּיִת אִם יֵשׁ לוֹ לִמְכֹּר יַיִן יָשָׁן, שֵׁכָר, דָּג מָלוּחַ, עֻגוֹת וְכַדּוֹמֶה, וַיַּעַן לָהֶם שֶׁאֵין לוֹ כְּלוּם. וַיִּשְׁאֲלוּ אוֹתוֹ מַדּוּעַ? וְהֵשִׁיב לָהֶם מֵחֲמַת שֶׁאֵין לוֹ כֶּסֶף, וַיֹּאמְרוּ לוֹ שֶׁיַּלְווּ לוֹ אֵיזֶה סְכוּם לִסַּע הָעִירָה לִקְנוֹת כָּל הַנִּצְרָךְ, וּכְשֶׁיִּסְעוּ בַּחֲזָרָה יִקְנוּ מִמֶּנּוּ. וּמֵחֲמַת שֶׁאַתָּה אִישׁ יָשָׁר אֵין לָנוּ לִדְאֹג מֵהַכֶּסֶף. וְכִמְדֻמֶּה לִי שֶׁהִלְווּ לוֹ חֲמִשָּׁה רוּבָּל כֶּסֶף. עַד הַיּוֹם הַהוּא דֶּרֶךְ הָעֲרֵלִים הָיָה לַעֲמֹד בְּהַקְּרֶעטְשְׁמֶע שֶׁעַל יַד הַדֶּרֶךְ, וּמִן הַיּוֹם הַהוּא וָהָלְאָה הִתְחִילוּ לַעֲמֹד אֶצְלוֹ וְקָנוּ מִמֶּנּוּ כָּל מַה שֶּׁהָיוּ צְרִיכִים. וְהִתְחִיל לִהְיוֹת בַּעַל שֶׁפַע, וְגַם מָכְרוּ לוֹ כָּל מַה שֶּׁהָיָה לָהֶם הֵן מִן הַשָּׂדֶה קִטְנִיּוֹת וּתְבוּאָה פִּשְׁתָּן, וְהֵן עוֹרוֹת חַיּוֹת וְגַם עוֹפוֹת וְכַדּוֹמֶה, וְהוּא מְכָרָם בָּעִיר וְהִרְוִיחַ אֶחָד עַל אֶחָד וְהִתְחִיל לַעֲלוֹת לְמַעְלָה לְמַעְלָה. וּכְשֶׁהִתְחִיל לְהַשִּׂיג מְעַט כֶּסֶף קָנָה אֵיזוֹ בְּהֵמוֹת וְעָשָׂה חֶמְאָה וּגְבִינָה וְהִתְחִיל לְהוֹבִיל לָעִיר גַּם חָלָב לִמְכֹּר. וּבְבוֹאוֹ לָעִיר לִמְכֹּר כָּל הַנַּ"ל וְגַם לִקְנוֹת כָּל הַדְּבָרִים הַנִּצְרָכִים לוֹ, אַגַּב בָּא אֶל רַבֵּנוּ זַ"ל לְקַבֵּל שָׁלוֹם; וְכַעֲבֹר אֵיזֶה זְמַן וּכְבָר הָיָה טָרוּד וּבָהוּל שֶׁכְּבָר לֹא הָיָה לוֹ פְּנַאי לִכְנֹס אֶל רַבֵּנוּ זַ"ל מֵחֲמַת שֶׁהָיָה צָרִיךְ לִמְכֹּר הַסְּחוֹרָה וְגַם לִקְנוֹת וְלַעֲשׂוֹת חֶשְׁבּוֹנוֹת, וּמִתּוֹךְ כָּךְ מָנַע אֶת עַצְמוֹ מִלִּכְנֹס אֶל רַבֵּנוּ זַ"ל, כִּי נִתְיָרֵא שֶׁלֹּא יַתְחִיל לְדַבֵּר עִמּוֹ וִיבַטֵּל זְמַנּוֹ אוֹ אוּלַי אֶחָד מֵאַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ יַתְחִיל לְדַבֵּר עִמּוֹ וְכַנַּ"ל: פַּעַם אַחַת כְּשֶׁהָיָה יָרִיד בִּבְרַסְלֶב וְרָץ בִּמְהִירוּת אֶל הַשּׁוּק לִקְנוֹת וְלִמְכֹּר, וְחַלּוֹנוֹת רַבֵּנוּ זַ"ל הָיוּ יוֹצְאִים לַשּׁוּק שֶׁבְּהֶכְרֵחַ לַעֲבֹר דֶּרֶךְ שָׁם. וּבְתוֹךְ כָּךְ כְּשֶׁרָץ וְרָצָה לַעֲבֹר לַשּׁוּק וְשֶׁלֹּא יִרְאוּהוּ דָּפַק רַבֵּנוּ זַ"ל בַּחַלּוֹן וְקָרָא אוֹתוֹ. וּמִסְּתָמָא הֻכְרַח לִכְנֹס כִּי אֵין הַדֶּרֶךְ אֶרֶץ שֶׁלֹּא לִכְנֹס אִם כְּבָר קָרָא אוֹתוֹ. וּכְשֶׁבָּא אֶל רַבֵּנוּ זַ"ל אָמַר לוֹ רַבֵּנוּ זַ"ל הֲהִסְתַּכַּלְתָּ הַיּוֹם אֶל הַשָּׁמַיִם? וַיֹּאמֶר לֹא, קָרָא אוֹתוֹ רַבֵּנוּ זַ"ל אֶל הַחַלּוֹן וַיֹּאמֶר לוֹ הַבֵּט בַּחַלּוֹן וְתֹאמַר לִי מָה אַתָּה רוֹאֶה וַיֹּאמֶר אֲנִי רוֹאֶה עֲגָלוֹת וְסוּסִים וַאֲנָשִׁים רָצִים הֵנָּה וָהֵנָּה. עָנָה רַבֵּנוּ זַ"ל וְאָמַר לוֹ אַחַר חֲמִשִּׁים שָׁנָה יִהְיֶה יָרִיד אַחֵר לְגַמְרֵי, זֶה הַכֹּל שֶׁאַתָּה רוֹאֶה לֹא יִהְיֶה עוֹד, רַק סוּסִים אֲחֵרִים וַעֲגָלוֹת וּסְחוֹרוֹת וַאֲנָשִׁים אֲחֵרִים, וְגַם אֲנִי לֹא אֶהְיֶה וְגַם אַתָּה לֹא תִּהְיֶה. כְּהַיּוֹם אֲנִי שׁוֹאֵל אוֹתְךָ מָה אַתָּה כָּל־כָּךְ בָּהוּל וּמֻטְרָד שֶׁאֵין לְךָ אֲפִלּוּ זְמַן לְהִסְתַּכֵּל עַל הַשָּׁמַיִם. וַיִּקְרָא אֶת רַבִּי חַיְיקִיל שֶׁהָיָה בְּחֶדֶר אַחֵר וַיֹּאמֶר לוֹ, תִּרְאֶה חַיְיקִיל מַה שֶּׁעָשִׂיתָ עִם הַשֶּׁפַע שֶׁלְּךָ עַד שֶׁאֵין לוֹ אֲפִלּוּ זְמַן לְהִסְתַּכֵּל עַל הַשָּׁמַיִם: (כָּל זֶה שָׁמַעְתִּי מִפִּי רַבִּי נַפְתָּלִי שֶׁשָּׁמַע זֹאת מִפִּי חֲתָנוֹ רַבִּי אַבְרָהָם זַ"ל):
Siman 5. ("With my a fifth (chomesh) I have no fear — not even before the Heavenly Court — it will yet come out [help me].")
ו הוֹדָעַת הָעֲתִידוֹת בְּעִנְיַן גְּזֵרַת הַנֶּעקְרִיטֶען (לְגַיֵּס מִבְּנֵי יִשְֹרָאֵל לִצְבַא הַצָּאר) בְּזֶה הַלָּשׁוֹן: אִיךְ הָאבּ עֶס אָפּ גֶּעשְׁטוּפְּט אוֹיף עֶטְלִיכֶע אִין צְוַואנְצִיג יָאהְר (דָּחִיתִי זֹאת לְעֶשְׂרִים וְכַמָּה שָׁנִים) וְכֵן הֲוָה מַמָּשׁ מְכֻוָּן. שֶׁמֵּעֵת שֶׁאָמַר זֹאת עַד שֶׁהִתְחִילוּ לִקַּח לַצָּבָא בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹן הָיָה בְּעֵרֶךְ עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנִים. שָׁמַעְתִּי כָּל זֶה מֵאָבִי הֲרֵינִי כַּפָּרַת מִשְׁכָּבוֹ שֶׁשָּׁמַע זֹאת מִפִּי דּוֹדוֹ הָר' רְאוּבֵן יוֹסִיל מֵהַיְיסֶען, וְגַם מִשְּׁאָר אַנְשֵׁי אֲדוֹנֵנוּ מוֹרֵנוּ וְרַבֵּנוּ זֵכֶר צַדִיק וְקָדוֹשׁ לִבְרָכָה:
Siman 6. And he drew close to Admoyr z"l many years before Moharan"as z"l — and through him, Reb Yudel and Reb Shmuel Aizik z"l of Dashiv also drew close.
ז הוֹדָעוֹת עֲתִידוֹת לְמֹשֶׁה חִינְקֶעס (עַל הַמָּמוֹן שֶׁלֹּא רָצוּ לִתֵּן לוֹ) בְּזֶה הַלָּשׁוֹן מֶ'וֶועט דִּיר נָאךְ אַמָאהְל אָן קְּלַאפִּין אִין פֶענְסְטֶער זָאלְסְט נֶעהְמֶען גֶּעלְד (עוֹד יִדְפְּקוּ לְךָ בַּחֲלוֹן שֶׁתִּקַּח כֶּסֶף), וּמְכֻוָּן כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה נִתְקַיֵּם אַחֲרֵי כֵן, שָׁנִים רַבּוֹת אַחַר הִסְתַּלְּקוּתוֹ. שָׁמַעְתִּי כָּל זֶה מִפִּי רַבִּי אַבְרָהָם דֹּב זַ"ל שֶׁשָּׁמַע זֹאת מִפִּיו בְּעַצְמוֹ, וְסוֹף הַמַּעֲשֶׂה שֶׁל שִׁלּוּם הַמָּעוֹת רָאָה בְּעֵינָיו. וְעוֹד שָׁמַעְתִּי לָזֶה סִפּוּר גָּדוֹל בַּאֲרִיכוּת מֵאָבִי הֲרֵינִי כַּפָּרַת מִשְׁכָּבוֹ שֶׁשָּׁמַע מִפִּי מוֹהֲרַנַ"ת זַ"ל. מֹשֶׁה חִינְקֶעס הָיָה מֵהָאוֹהֲבִים הַנֶּאֱמָנִים שֶׁל רַבֵּנוּ זַ"ל בִּשְׁבִיל שֶׁרָאָה כַּמָּה מוֹפְתִים מֵרַבֵּנוּ זַ"ל בְּעַצְמוֹ וְסִפְּרָם לַכֹּל, עַד שֶׁבִּשְׁבִיל זֶה נִתְקָרֵב הַר' יִצְחָק מִכְּפָר טְשֶׁערְוִויץ הַסָּמוּךְ לִבְרַסְלֶב, וְהוּא הָר' יִצְחָק טְשֶׁערְוֶועצֶער. וְזֶה אֶחָד מֵהַמּוֹפְתִים שֶׁסִּפֵּר, שֶׁהוּא וְהָר' אַבְרֵהְמִיל פַּאיֶעס הָיוּ מְשֻׁתָּפִים בְּעִסְקֵי פּוּדְרִיַאדֶען (שִׁוּוּק). וּמֵחֲמַת שֶׁמִּתְּחִלָּה לֹא הָיוּ עֲשִׁירִים כָּל־כָּךְ, הָיוּ מְקַבְּלִים פּוּדְרִיאַדֶען קְטַנִּים מֵהַפּוּדְרִיַאטְשִׁיקֶעס (סוֹכְנִים) הַגְּדוֹלִים שֶׁקִּבְּלוּ אֵצֶל הַגֶּענֶרֶעלֶער מֵהַמֶּמְשָׁלָה. אֲבָל הִצְלִיחוּ, עַד שֶׁעִם הַזְּמַן נִתְעַשְּׁרוּ כָּל־כָּךְ שֶׁהָיָה בִּיכָלְתָּם לִהְיוֹת כְּאַחַד הַגְּדוֹלִים, וּלְקַבֵּל הַפוּדְרוּאַד מֵהַגֶענֶערֶעלֶער בְּעַצְמָם. וּבְכֵן בָּאוּ אֶל רַבֵּנוּ זַ"ל לִשְׁאֹל אוֹתוֹ אִם לְקַבֵּל פוּדְרַאד כָּזֶה, וְרַבֵּנוּ זַ"ל לֹא הִסְכִּים לָזֶה. וְאָמַר אָז הַמַּאֲמָר הַקָּטָן שֶׁבְּלִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן "שֶׁלִּהְיוֹת מְעֹרָב בֵּין הַגּוֹיִים קָשֶׁה מְאֹד לַעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא". וְהֵם לֹא שָׁמְעוּ לַעֲצָתוֹ וְקִבְּלוּ אֶת אֵיזֶה פָאדְרַאד אֵצֶל גֶּענֶערַאל אֶחָד. וּבֶאֱמֶת בְּעֵסֶק כָּזֶה קָשֶׁה עוֹד יוֹתֵר לַעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא, בִּשְׁבִיל שֶׁבִּכְדֵי שֶׁהַדְּבָרִים שֶׁהוּא מַעֲמִיד יִמְצָא חֵן בְּעֵינֵי הַגֶּענֶערַאל, צְרִיכִין לִהְיוֹת עִמּוֹ בִּידִידוּת וְחִבָּה יְתֵרָה וְלִפְעָמִים לְהִשְׁתַּתֵּף עִמָּהֶם בְּמִשְׁחַק קְלָפִים, וּבִמְסִבָּה כָּזוֹ כַּנָּהוּג נִמְצָאִים גַּם אֵיזוֹ מִנְּשׁוֹתֵיהֶם אוֹ בְּתוּלוֹתֵיהֶם וְדַי לְחַכִּימָא בִּרְמִיזָא. הַסּוֹף הָיָה אָמְנָם בָּזֶה שֶׁבְּעַד כָּל הַפּוּדְרִיַדֶען סִלְּקָה הַמֶּמְשָׁלָה כַּחֹק וּבְמִדָּה גְּדוּשָׁה, וּבְעַד הַפוּדְרַאד הַזֶּה לֹא סִלְּקָה לָהֶם עַד שֶׁמֻּכְרָחִים הָיוּ בִּשְׁבִיל זֶה לִהְיוֹת מִן הַלּוֹוִים וְאֵינָם פּוֹרְעִים. וּמֵחֲמַת שֶׁהָיוּ עֲשִׁירִים וּמַצְלִיחִים הָיוּ מַשְׁפִּיעִים לְרַבֵּנוּ זַ"ל בִּנְתִינוֹת הֲגוּנוֹת מִפַּעַם לְפַעַם עַד שֶׁנִּתְקַבֵּץ אֶצְלוֹ סְכוּם הָגוּן וּבְאוֹתוֹ הַזְּמַן עָשׂוּ הַלְוָאָה גַּם אֵצֶל רַבֵּנוּ זַ"ל, וְהָיָה סִפּוּק בְּיָדָם לְסַלֵּק לְהַבַּעֲלֵי חוֹבוֹת, מִלְּבַד לְרַבֵּנוּ זַ"ל לֹא סִלְּקוּ. פַּעַם אַחַת תָּבַע רַבֵּנוּ זַ"ל אֶת מֹשֶׁה חִינְקֶעס וַיַּעֲנֶה אוֹתוֹ בְּעַזּוּת מִיר הָאבֶּען אַיְיךְ מֶעהְר גֶּעלְד אִיבֶּער גִּיגֶעבִּין בְּכָל זֹאת אָמַר לוֹ רַבֵּנוּ זַ"ל שֶׁהַחוֹב בְּעַד הַפּוּדַאר יְסֻלַּק לָהֶם, וְעוֹד יִדְפְּקוּ לוֹ בְּהַחַלּוֹן שֶׁיִּסַּע שָׁמָּה לִגְבּוֹת הַחוֹב מֶ'וֶועט דִּיר אַנְקְלַאפִּין אִין פֶענְסְטֶער זָאלְסְט גֶּעהְן נֶעמֶען גֶּעלְד. וְכֵן הָיָה שֶׁאַחַר עֲבֹר יוֹתֵר מֵעֶשְׂרִים שָׁנָה אַחַר הִסְתַּלְּקוּת רַבֵּנוּ זַ"ל, בִּקְּרָה הַמֶּמְשָׁלָה אֶת הַחֶשְׁבּוֹנוֹת וְנִמְצָא חוֹב הַפוּדְרַאד הַנַּ"ל עוֹמֵד בְּלִי סִלּוּק, וּבְכֵן תֵּכֶף נִשְׁלַח שְׁטִיפֶעט (שָׁלִיחַ) לְטוּלְטְשִׁין שֶׁאָז כְּבָר הָיָה הָר' יִצְחָק בֶּן מוֹהֲרַנַ"ת זַ"ל בְּהַפּוֹסְט (דֹּאַר), וְהִגִּיעַ הַשְּׁטִיפֶעט אֵלָיו וְשָׁלַח אוֹתוֹ לִבְרַסְלֶב. וְהַשָּׁלִיחַ הִגִּיעַ לִבְרַסְלֶב בַּחֲצִי הַלַּיְלָה וְנִתְקַיֵּם נְבוּאַת רַבֵּנוּ זַ"ל וְהַשְּׁטִיפֶעט דָּפַק בַּחַלּוֹן מֹשֶׁה חִינְקֶעס וְבִשֵּׂר לוֹ שֶׁיִּסַּע לִגְבּוֹת חוֹב הַפוּדְרַאד:
Siman 7. And the story was thus: in his younger years he sat at his father-in-law's table in the city of Dashiv — and there he formed a bond of friendship with Reb Yudel and Reb Shmuel Aizik mentioned above. Afterwards the time arrived when he needed to return with his wife to his father's table, his father residing in a village near Medvedevka. And Reb Yudel z"l warned him not to go there to Admoyr z"l. And due to the greatness of his love with Reb Yudel as mentioned, the words entered his heart — and he distanced himself on account of this from Admoyr z"l upon his arrival there.
ח מַה שֶּׁאָמַר קֹדֶם פְּטִירָתוֹ עַל הָאִישׁ מֹשֶׁה חִינְקֶעס הַנַּ"ל שֶׁאִם יְגָרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ וְיִשָּׂא אַחֶרֶת יְהִי לוֹ בָּנִים, וְכֵן הֲוָה מְכֻוָּן מַמָּשׁ, כִּי עַל סְמַךְ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הָלַךְ מֹשֶׁה הַנַּ"ל וְנָתַן לְאִשְׁתּוֹ חֲצִי עָשְׁרוֹ חֵלֶק כְּחֵלֶק מִכָּל אֲשֶׁר יֵשׁ לוֹ מִחוּט עַד שְׂרוֹךְ נַעַל, עַד שֶׁנִּתְרַצֵּית לָקַחַת מֵאִתּוֹ גֵּט פִּטּוּרִין וְהוּא נָשָׂא תֵּכֶף אִשָּׁה אַחֶרֶת וְהוֹלִיד עִמָּהּ בֵּן וּבַת, שָׁמַעְתִּי זֹאת מִפִּי אָבִי הֲרֵינִי כַּפָּרַת מִשְׁכָּבוֹ וְגַם מִשְׁאַר אֲנָשִׁים שֶׁשָּׁמְעוּ זֹאת מִפִּיו בְּעַצְמוֹ. וּמוּבָא זֶה גַּם בְּחַיֵּי מוֹהֲרַ"ן בְּהַשִּׂיחוֹת הַשַּׁיָּכִים לְהַתּוֹרוֹת אוֹת כ"ו, וּמַה שֶּׁלֹּא נֶאֱמַר שָׁם הִתְקַיְּמוּת הַדְּבָרִים יָבִין הַבָּקִי בַּסִּפּוּר הַזֶּה מֵעַצְמוֹ: (וְעַיֵּן בִּימֵי הַתְּלָאוֹת בַּאֲרִיכוּת):
Siman 8. And it came to pass that as the days there lengthened for him, it happened once that a very great melancholy and distress overtook him from certain sufferings that were then upon him. [It seems to me that his sufferings were regarding the matter of children — and he is the one mentioned in Chayay Moharan, in the conversations on the service of Hashem, section 36 — see what is written there: that before [the journey to] the Land of Israel, someone besought him regarding children, etc. — see there.] And there was fulfilled in him the verse written: "In your distress, when these things befall you… you will return, etc." [Devarim 4:30]. For through this he entered before Admoyr z"l, and recognized the truth of him and the truth of his awesome words. And from then onward he began to engage in his divine service with great and wondrous awakening and awe — and also with a wondrous constriction [tzimtzum] according to his command z"l — for he knew in his soul's nature that he needed to guard himself especially from an excess of light, lest it cause an utter extinguishing of the lamp. And there is much that could be said about this, and I do not wish to expand upon it. [For out of love of brevity I have skipped over many things in the other stories of this section as well, as is known to those who are expert in them.]
ט שִׁדּוּד הַטֶּבַע שֶׁל קְפִיצַת הָאָרֶץ, וְגַם הַפָּלַת שִׁכְחָה מֵעִנְיַן שֵׁם הָעִיר עַל הָרַב ר' יִצְחָק זַ"ל תֵּכֶף וּמִיָּד אַחַר שֶׁיָּצָא מִשָּׁם, שָׁמַעְתִּי זֹאת מִפִּי רַבִּי שְׁמוּאֵל יִצְחָק זַ"ל בְּעַצְמוֹ (וְעַיֵּן בַּאֲרִיכוּת בְּשִׂיחוֹת וְסִפּוּרִים):
Siman 9. And after some time Hashem, may He be blessed, arranged that he needed once again to travel to his father-in-law's house in Dashiv with his wife — and he asked Admoyr how he should conduct himself from now on with Reb Yudel. And he warned him not to comply with or listen to him at all, if he should show displeasure with him on this account, G-d forbid.
י גַּם מֵעִנְיַן קוֹל הָרַעַשׁ הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא (מְכֻוָּן מַמָּשׁ כְּמוֹ שֶׁמְּדַבְּרִים בְּפַעַם אַחַת אֲלָפִים וּרְבָבוֹת אֲנָשִׁים) שֶׁנִּשְׁמַע בְּחַדְרוֹ שֶׁהָיָה לְבַדּוֹ סָגוּר שָׁם, שָׁמַעְתִּי מִפִּי רַבִּי יְחִיאֵל מֶענְדִּיל זַ"ל שֶׁשָּׁמַע זֹאת מִפִּי הָרַב ר' שְׁמוּאֵל יִצְחָק זַ"ל הַנַּ"ל אֲשֶׁר הוּא בְּעַצְמוֹ שָׁכַב אָז סָמוּךְ לְפֶתַח חַדְרוֹ, וְנָפַל עָלָיו כָּל־כָּךְ פַּחַד וּרְעָדָה עַד שֶׁמִּגֹּדֶל רְעָדָה וְחֶרְדַּת גּוּפוֹ נָפַל לָאָרֶץ וְנִשְׁאַר כָּךְ שׁוֹכֵב עַל הָאָרֶץ כִּי יָרֵא לְהָזִיז עַצְמוֹ מִמְּקוֹמוֹ עַד שֶׁנִּשְׁקַט הָרַעַשׁ: (וְעַיֵּן בַּאֲרִיכוּת בְּשִׂיחוֹת וְסִפּוּרִים):
Siman 10. "Shlof un es, nor hit di tzayt."
יא אֲשֶׁר הִגִּיד פַּעַם אַחַת לְר' מֵאִיר הַמַּחֲשָׁבָה שֶׁהָיָה לוֹ בְּעֵת עֲלוֹתוֹ עַל הָעֲגָלָה לִנְסֹעַ אֵלָיו, שָׁמַעְתִּי מִפִּי בְּנוֹ ר' שִׂמְחָה זַ"ל שֶׁשָּׁמַע מִפִּי אָבִיו בְּעַצְמוֹ. אָמַר הַמַּעְתִּיק: שָׁמַעְתִּי מֵאַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ בַּאֲרִיכוּת קְצָת, כִּי זֶה הָר' מֵאִיר הָיָה כְּמוֹ בֶּן בַּיִת אֵצֶל רַבֵּנוּ זַ"ל וּכְשֶׁבָּא לַאַדְמוֹ"ר זַצַ"ל הָיָה מוֹסֵר לוֹ כָּל הַמַּפְתֵּחוֹת וְכוּ'. וּפַעַם אַחַת נָסַע בְּיַחַד עִם הָרַב ר' יוּדְיל זַ"ל לַאַדְמוֹ"ר זַצַ"ל וְסִפֵּר הָרַב ר' יוּדְיל זַ"ל שֶׁאִם הָיָה רַבֵּנוּ זַ"ל בְּדוֹר שֶׁל תַּנָּאִים הָיָה גַּם־כֵּן חִדּוּשׁ. וְעָנָה הָר' מֵאִיר הַנַּ"ל שֶׁהוּא אֵינוֹ מַחֲזִיק אֶת רַבֵּנוּ זַ"ל גָּדוֹל כָּל־כָּךְ רַק לִגְדוֹל הַדּוֹר שֶׁל עַכְשָׁו. וּכְשֶׁבָּאוּ אֶל רַבֵּנוּ זַ"ל אָמַר לוֹ רַבֵּנוּ זַ"ל כְּשֶׁאֵין מַאֲמִינִים בִּי לָמָּה נוֹסְעִים אֵלַי, וְאָמַר לוֹ אַגִּיד לְךָ הַמַּחֲשָׁבָה שֶׁלְּךָ בְּעֵת עֲלוֹתְךָ עַל הָעֲגָלָה אָמַר לוֹ אִם אַתֶּם יוֹדְעִים תֹּאמְרוּ, וַיֹּאמֶר לוֹ רַבֵּנוּ זַ"ל וְנִשְׁתּוֹמֵם וְאָמַר אִם כֵּן אֶשָּׁאֵר אֶצְלְכֶם. וַיַּתְעֶה אוֹתוֹ אַדְמוֹ"ר זַ"ל וַיֹּאמֶר לוֹ מֵחָכְמָה הִכַּרְתִּי זֹאת בִּכְנִיסָתְךָ לַבַּיִת וּבְהַשָּׁלוֹם עֲלֵיכֶם. וְקִבֵּל דְּבָרָיו וְנָסַע מִמֶּנּוּ, וּבְאֶמְצַע הַדֶּרֶךְ הִתְפַּלֵּא עַל עַצְמוֹ וְאָמַר מַה זֶּה שֶׁהִנַּחְתִּי לְהַתְעוֹת אוֹתִי, הֲלֹא אִי אֶפְשָׁר לֵידַע זֹאת כִּי אִם בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ מַמָּשׁ, וְזֶה פֶּלֶא גָּדוֹל וְיוֹתֵר מוֹפֵת מַה שֶּׁיָּכוֹל לְהַתְעוֹת אוֹתִי וְכוּ': (וְעַיֵּן בְּהַשִּׂיחוֹת הָרַ"נ סִימָן קפ"ג מַה שֶּׁכָּתַב מוֹרֵנוּ הָרַב רַבִּי נָתָן זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁגַּם לְכַמָּה אֲנָשִׁים הִגִּיד מַה שֶּׁעָשׂוּ):
Siman 11. ("Sleep and eat — only guard your time.")
יב מַה שֶּׁהוֹדִיעַ לְר' מֵאִיר הַנַּ"ל בְּעִנְיַן הַבָּנִים וּבְעִנְיַן הָעֲנִיּוּת גַּם זֶה שָׁמַעְתִּי מִפִּי בְּנוֹ ר' שִׂמְחָה הַנַּ"ל שֶׁשָּׁמַע מִפִּיו בְּעַצְמוֹ. (אָמַר הַמַּעְתִּיק: שָׁמַעְתִּי מֵאַנַ"שׁ בַּאֲרִיכוּת גָּדוֹל אַךְ אֲסַפֵּר בְּקִצּוּר), כִּי זֶה הָר' מֵאִיר הָיָה דָּר בְּמֶעדְוֶועדוּבְקָא וְהָיָה עָשִׁיר גָּדוֹל מְאֹד שֶׁהָיוּ אוֹכְלִים אֶצְלוֹ בִּכְלֵי כֶּסֶף וְרוֹחֲצִים בִּכְלֵי זָהָב וְלֹא הָיָה לוֹ בָּנִים. (וּפַעַם אַחַת הִתְאַכְסֵן אֶצְלוֹ הָרַבִּי מָרְדְּכַי מִטְּשֶׁערְנָאבִּיל זַ"ל וּבָנָיו, וּבִקְּשָׁה אֵשֶׁת הָר' מֵאִיר הַנַּ"ל מִמֶּנּוּ שֶׁיִּהְיֶה לָהּ בָּנִים, וַיֹּאמֶר לָהּ עוֹד אַתְּ רוֹצָה בָּנִים, דַּיֵּךְ שֶׁאֲנִי וּבָנַי מִתְאַכְסְנִים אֶצְלֵךְ) וּפַעַם אַחַת נָסְעָה אֶל רַבֵּנוּ זַ"ל בְּרַעַשׁ וְהִתְעוֹרְרוּת בְּעִנְיַן בָּנִים, וְרַבֵּנוּ זַ"ל סִבֵּב אֶת עַצְמוֹ בַּבַּיִת מִקִּיר אֶל קִיר, וּפָנָיו הָיָה אֵשׁ לוֹהֵט מַמָּשׁ. וְכִמְעַט שֶׁהָיָה לָהּ חֲרָטָה עַל מַה שֶּׁהִטְרִיחָה אֶת רַבֵּנוּ זַ"ל כָּל־כָּךְ אַחַר־כָּךְ אָמַר לָהּ רַבֵּנוּ זַ"ל שֶׁיִּהְיֶה לָהּ בֵּן אֲבָל תַּפְסִיד הָעֲשִׁירוּת. וְיִהְיֶה לָהּ עֲנִיּוּת כָּל־כָּךְ עַד שֶׁלֹּא יִהְיֶה לְהַיֶּלֶד רַק טַלִּית קָטָן אֶחָד, וּכְשֶׁיְּכַבְּסוּ אוֹתוֹ לֹא יִהְיֶה לוֹ אַחֵר לִלְבֹּשׁ, וְיִצְטָרֵךְ לְהַמְתִּין עַד שֶׁיִּתְיַבֵּשׁ. וְהִסְכִּימָה גַּם לָזֶה, וַיֹּאמֶר לָהּ שֶׁמֵּהַצֹּרֶךְ לִשְׁאֹל גַּם אֶת בַּעְלָהּ אִם יַסְכִּים, וְגַם הוּא הִסְכִּים, וְנוֹלַד לָהֶם בֵּן. וְאַחַר אֵיזוֹ שָׁנִים כְּשֶׁנִּצְרַךְ רַבֵּנוּ זַ"ל לִנְסֹעַ לְמֶעדְוֶודוּבְקָא נָסַע דֶּרֶךְ קְרוּמֶענְשְׁטוּק לַעֲשׂוֹת הַחֲתֻנָּה שֶׁל שָׂרְה'קִי עִם הָרַב ר' יִצְחָק אַיְיזִיק בֶּן הָרַב ר' לֵיבּ מִדּוֹבְרָאוְונָא, לֹא נִכְנַס לְבֵיתָם רַק נִכְנַס לְהַבֵּית הַכְּנֶסֶת וְרָאָה אֶת הַיֶּלֶד שֶׁל ר' מֵאִיר הַנַּ"ל וּבָחַן אוֹתוֹ בְּלִמּוּדוֹ, וְאָמַר אֲהָהּ הֶפְסֵד גָּדוֹל וְכוּ'. וְנָסַע לְדַרְכּוֹ וְהַיֶּלֶד בָּא לְבֵיתוֹ וְסִפֵּר לְאִמּוֹ הַנַּ"ל וְהָיוּ לָהּ יִסּוּרִים גְּדוֹלִים. וּלְעֵת עֶרֶב נִפְטַר הַיָּלֶד, וְאִמּוֹ סָגְרָה אֶת עַצְמָהּ בְּחֶדֶר מְיֻחָד וְלֹא רָצְתָה לְהִתְנַחֵם וּלְדַבֵּר עִם שׁוּם אָדָם. וּכְשֶׁחָזַר רַבֵּנוּ זַ"ל לְמֶעדְוֶודוּבְקָא נִכְנַס לְהִתְאַכְסֵן אֶצְלָם. וְתֵכֶף יָצְאָה מֵהַחֶדֶר וְאָמַר רַבֵּנוּ זַ"ל שֶׁהוּא נוֹטֵל מִמֶּנָּה הַשִּׁבְעָה יְמֵי אֲבֵלוּת כִּי הַחֲתֻנָּה תִּהְיֶה אֶצְלָהּ וְהִיא תִּהְיֶה מְחֻתֶּנֶת. וְכֵן קִיְּמָה וְעָשְׂתָה כָּל צָרְכֵי הַחֲתֻנָּה כְּמוֹ אַחַד הַגְּבִירִים הַגְּדוֹלִים, וְהִלְבִּישָׁה אֶת הַכַּלָּה וְנָסְעוּ לְמוּל הֶחָתָן. וַתַּעַשׂ הֶחָתָן־מָאהְל וּבִפְרָט הַחֲתֻנָּה בְּרֹב פְּאֵר וְיֹפִי, וְהִיא הָיְתָה מְלֻבֶּשֶׁת בַּעֲדָיֵי זָהָב כְּמוֹ מְחֻתֶּנֶת וְנָתְנָה דְּרָשָׁה־ גִּישַׁאנְק (דוֹרוֹן דְּרָשָׁה) מְנוֹרַת־זָהָב גְּדוֹלָה. וְאַחַר־כָּךְ קְרָאָהּ רַבֵּנוּ זַ"ל וְאָמַר לָהּ שֶׁתֵּלֵד בֵּן וְתִקְרָא שְׁמוֹ נַחְמָן וַאֲנִי שְׁמִי נַחְמָן בֶּן פֵיגָא וְהוּא גַּם־כֵּן (כִּי שְׁמָהּ הָיָה פֵיגָא). וּכְמוֹ שֶׁאֲנִי חִדּוּשׁ בַּדָּבָר שֶׁלִּי, כֵּן הוּא יִהְיֶה חִדּוּשׁ בְּדָבָר שֶׁלּוֹ וּבִלְבַד שֶׁתְּקַיֵּם אֵלּוּ הַתְּנָאִים שֶׁהִיא לֹא תָּנִיק אוֹתוֹ רַק מֵינֶקֶת. וְגַם הַמֵּינֶקֶת תָּנִיק רַק בִּימֵי טֹהַר וְשֶׁהִיא לֹא תִּרְאֶה אֶת הַיֶּלֶד כְּלָל בִּימֵי טֻמְאָתָהּ. וְכֵן הָיָה שֶׁיָּלְדָה בֵּן אֲבָל לֹא קִיְּמָה, כִּי הָיָה חוֹלֶה וְהָלְכָה לִרְאוֹת אוֹתוֹ בִּימֵי טֻמְאָתָהּ, וְגַם הַמֵּינֶקֶת הֵנִיקָה אוֹתוֹ בִּימֵי טֻמְאָתָהּ. וְנָסְעָה לַאַדְמוֹ"ר זַצַ"ל לִשְׁאֹל אִם תִּתֵּן אוֹתוֹ לְמֵינֶקֶת אַחֶרֶת. וְאָמַר עַכְשָׁו לֹא אִכְפַּת עוֹד כְּלָל כֵּיוָן שֶׁכְּבָר לֹא קִיְּמוּ. וְלֹא יִהְיֶה עוֹד חִדּוּשׁ כַּנַּ"ל וְכָךְ הֲוָה:
Siman 12. "Dayn chatzos vet zayn dray azeiger."
יג הַמַּעֲשֶׂה מֵהַיְנוּקָא בְּעֵת נְסִיעָתוֹ לְנָאוְורִיטְשׁ שָׁמַעְתִּי מִפִּי כַּמָּה אֲנָשִׁים שֶׁשָּׁמְעוּ זֹאת מִפִּי ר' שְׁמוּאֵל בְּעַצְמוֹ: (וְעַיֵּן בְּשִׂיחוֹת וְסִפּוּרִים בַּאֲרִיכוּת).
Siman 13. ("Your chatzos [midnight devotions] will be at three o'clock.")
יד הַמַּעֲשֶׂה מֵהַפּוֹשְׁעִים שֶׁרָצוּ לְהַכּוֹתוֹ וְהַנֵּס שֶׁהָיָה לוֹ וְהַמַּפָּלָה שֶׁהָיָה לָהֶם שָׁמַעְתִּי כָּל זֶה מִפִּי אָבִי הֲרֵינִי כַּפָּרַת מִשְׁכָּבוֹ שֶׁשָּׁמַע מִפִּי מוֹהֲרַנַ"ת זַ"ל בְּעַצְמוֹ: פַּעַם אַחַת בִּנְסִיעַת רַבֵּנוּ זַ"ל מִמֶּעזִ'יבּוּז' לִבְרַסְלֶב וְהַדֶּרֶךְ הָרָגִיל הוּא עַל יַד נֶעמִירוֹב, בְּהִוָּדַע הַדָּבָר לְהַמִּתְנַגְּדִים, וּבְכֵן בְּיוֹם זֶה יָצְאוּ מִחוּץ לָעִיר וּמַקְלוֹת בְּיָדָם בִּכְדֵי לְהַכּוֹתוֹ. כְּשֶׁשָּׁמְעוּ אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ דָּבָר זֶה עָשׂוּ גַּם הֵמָּה כְּמוֹתָם וּמַקֵּל אִישׁ בְּיָדוֹ בִּכְדֵי לְהַצִּיל אֶת רַבֵּנוּ זַ"ל מִידֵיהֶם. וּשְׁתֵּי הַחֲבוּרוֹת עָמְדוּ עַל הַדֶּרֶךְ וּלְחַכּוֹת עַל בּוֹאוֹ, אֲבָל מֵה' הָיָה שֶׁהוֹפִיעַ עָלָיו בְּרוּחַ קָדְשׁוֹ, וּבְאַחַת הָאַכְסַנְיוֹת בִּכְפָר סָמוּךְ לְנֶעמִירוֹב שֶׁנִּכְנַס רַבֵּנוּ זַ"ל שָׁמָּה, שָׁאַל אֵצֶל בַּעַל הָאַכְסַנְיָא אִם אֶפְשָׁר לְהַטּוֹת מֵהַדֶּרֶךְ הָרָגִיל וְלִנְסֹעַ בְּאֵיזוֹ דֶּרֶךְ אַחֵר לִבְרַסְלֶב, וְלֹא דֶּרֶךְ נֶעמִירוֹב. וַיֹּאמֶר לוֹ הַבַּעַל אַכְסַנְיָא שֶׁאֶפְשָׁר בְּאֵיזֶה דֶּרֶךְ מְעֻקָּם בְּצִדֵּי הַכְּפָרִים, וְכֵן עָשָׂה רַבֵּנוּ זַ"ל וְעָשָׂה דַּרְכּוֹ עִם צִדֵּי הַכְּפָרִים וּבָא בְּשָׁלוֹם לִבְרַסְלֶב. וּשְׁנֵי הַחֲבוּרוֹת עוֹמְדִים הָכֵן וּמְחַכִּים וְאַגַּב הִגִּיעַ זְמַן מִנְחָה, וְעִם זֶה הַבִּטָּחוֹן שֶׁבְּלֵב חֲבוּרַת אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ שֶׁלֹּא יַגִּיעַ שׁוּם הֶזֵּק לְרַבֵּנוּ זַ"ל, חָזְרוּ חֲבוּרַת אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ הָעִירָה נֶעמִירוֹב, וַחֲבוּרַת הַמִּתְנַגְּדִים עוֹמְדִים בְּמִרְדָּם וְעוֹד בְּלֵב שָׂמֵחַ בְּתִקְוַת הַצְלָחַת הַשָּׁעָה בְּאֵין מַפְרִיעַ. פִּתְאֹם רָאוּ מֵרָחוֹק עֲגָלָה חֲצִי מְכֻסָּה (בָּאעְד) נוֹסַעַת וּמִמַּעַל עוֹמְדִים שְׁנֵי אֲנָשִׁים כְּמִנְהַג נְסִיעַת רַבִּי עִם מְשַׁמְּשִׁים, עָשׂוּ עוֹד הִתְחַכְּמוּת וְתֵכֶף הִתְחַבְּאוּ בְּאֵיזוֹ מְעָרוֹת וּבְקָעִים בִּכְדֵי כְּשֶׁתַּגִּיעַ הָעֲגָלָה יֵצְאוּ מִמַּחֲבוֹאָם וְיִתְנַפְּלוּ עָלֶיהָ לַעֲשׂוֹת מַעֲשֵׂיהֶם מַעֲשֵׂי רֶצַח, וְכֵן הָיָה, וּבְהִתְחַכְּמוּת הִתְנַפְּלוּ עַל הָעֲגָלָה הַמְכֻסָּה בְּבָּאעְד שֶׁבְּתוֹכָהּ לֹא הָיָה רַבֵּנוּ זַ"ל כִּי אִם רַבָּנִית אַחַת עִם שְׁנֵי גַּבָּאִים. כְּשֶׁרָאוּ זֹאת חָזְרוּ הָעִירָה בְּחֶרְפָּה וּבוּשָׁה וּבְבֶהָלָה, הָרַבָּנִית עִם הַגַּבָּאִים הֵבִינוּ שֶׁהֵמָּה לֹא גַּזְלָנִים שֶׁבְּאִם הָיוּ גַּזְלָנִים וְרוֹצְחִים לֹא הָיוּ בּוֹרְחִים מִצַּעֲקַת הַנּוֹפְלִים בִּידֵיהֶם, וְכֵן רָאוּ מֵאֲחוֹרֵיהֶם שֶׁהֵמָּה אַדְּרַבָּא כַּנִּרְאֶה חֲסִידִים וְאַנְשֵׁי מַעֲשֶׂה, וְהָיָה הַדָּבָר אֶצְלָם לְפֶלֶא. וַיְהִי כְּבוֹאָם הָעִירָה כַּמּוּבָן תֵּכֶף סִפְּרוּ הַדָּבָר לִפְנֵי אַנְשֵׁי הָעִיר וְנִתְוַדַּע הַדָּבָר וְהָיוּ לְחֶרְפָּה וּלְקָלוֹן לְכָל אַנְשֵׁי הָעִיר. וְאֶחָד מֵהֶם מִגֹּדֶל הַבּוּשָׁה וְהַחֲרָטָה שָׁלַח מַתָּנָה לְרַבֵּנוּ זַ"ל בִּכְדֵי לְפַיְּסוֹ. וְרַבֵּנוּ זַ"ל אָמַר עַל זֶה שֶׁבְּוַדַּאי טוֹב הַדָּבָר שֶׁשָּׁלַח לְפַיְּסוֹ אֲבָל לֹא מִשּׁוּם זֶה יִפָּטֵר גַּם מֵאֵיזֶה עֹנֶשׁ. וְגַם לַחֲבוּרַת אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ שֶׁיָּצְאוּ לְהַצִּילוֹ אָמַר רַבֵּנוּ זַ"ל שֶׁלֹּא הָיָה לָהֶם לִסְמֹךְ עַל הַנֵּס בְּבִטָּחוֹן עַל גֹּדֶל צִדְקָתוֹ. וְדַיְקָא לְחַכּוֹת כָּל הָעֵת עִם חֲבוּרַת הַמִּתְנַגְּדִים. מִשּׁוּם "לֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ". וְלַה' הַיְשׁוּעָה:
Siman 14. And it came to pass that when [Reb Dov] came there [to Dashiv], he became known immediately to Reb Yudel — who had by then already drawn close to Admoyr z"l while he was there. And since the heart of Reb Yudel z"l also yearned greatly for the truth — he did not show displeasure at him [Reb Dov], G-d forbid, on account of this [that Reb Dov had drawn close to the Rebbe]. For he looked and saw the great extent of his renewal in Torah and prayer, of which he had seen nothing like from him previously. Therefore on the contrary — he went and asked him to tell him some stories about Admoyr z"l. And so he did — until both he and his friend Reb Shmuel Aizik became very inflamed with desire to travel to Admoyr z"l. And even though they did not have expenses for such a long journey — for from Dashiv to Medvedevka was approximately two hundred miles [verst] — from the greatness of their awakening and longing for this, they resolved to go there on foot. And also along the way, as they passed through the city of Tirhovitza, in the study-hall of the Maggid z"l [there], they also brought about a great awakening among several men to travel and draw close to Admoyr z"l.
טו הוֹדָעָה בְּרֶמֶז מֵעִנְיַן "הַאבָּארֶע – עֲבֵרָה" שָׁמַעְתִּי בַּאֲרִיכוּת מִפִּי אָבִי הֲרֵינִי כַּפָּרַת מִשְׁכָּבוֹ שֶׁשָּׁמַע מִפִּי מֹשֶׁה חִינְקֶעס. פַּעַם אַחַת הָיָה אֵצֶל רַבֵּנוּ זַ"ל וְאָמַר: "מַה זֶּה קוֹל דְּפִיקוֹת שֶׁאָנֹכִי שׁוֹמֵעַ לֵךְ וּרְאֵה". וְאָנֹכִי לֹא שָׁמַעְתִּי יָצָאתִי הַחוּצָה וְלֹא שָׁמַעְתִּי כְּלוּם הָלַכְתִּי מִמָּקוֹם לְמָקוֹם וְשָׁאַלְתִּי אֶת פִּי אֵיזוֹ אֲנָשִׁים מַה זֶּה קוֹל הַדְּפִיקוֹת? וְאָמְרוּ לִי שֶׁמֹּשֶׁה הֶענְיֶעס בּוֹנֶה הַאבָּארֶע (בִּיתָן). וּכְשֶׁאָמַרְתִּי לוֹ אָמַר לִי: "אַהּ אַהּ הַאבָּארֶע – עֲבֵרָה הַאבָּארֶע־עֲבֵרָה". אַחַר כַּמָּה שָׁנִים כְּבָר אַחַר הִסְתַּלְּקוּת רַבֵּנוּ זַ"ל הָיָה לִי אֵיזֶה דָּבָר נָחוּץ לִהְיוֹת אֵצֶל מֹשֶׁה הֶענְיֶעס. הָלַכְתִּי אֵלָיו וְלֹא מְצָאתִיהוּ בְּבֵיתוֹ וּבְנֵי בֵּיתוֹ אָמְרוּ לִי שֶׁאֶפְשָׁר הוּא בְּהַאבָּארֶע. הָלַכְתִּי אֶל הַאבָּארֶע וּפָתַחְתִּי הַדֶּלֶת וּמְצָאתִיו עוֹבֵר עֲבֵרָה רַחֲמָנָא לִצְלַן. כְּשֶׁרָאִיתִי מַעֲשֶׂה זוֹ – נִזְכַּרְתִּי בִּנְבוּאָתוֹ שֶׁל רַבֵּנוּ זַ"ל "הַאבָּארֶע־עֲבֵרָה". תֵּכֶף הָלַכְתִּי לְהָרַב מִבְּרַסְלֶב לְסַפֵּר לוֹ:
Siman 15. Now, Reb Yudel z"l was a man of some standing among the people of his city — and also had knowledge of the writings of the Arizal z"l. [The Compiler says: For he was the son-in-law of the holy Tzadik, Reb Laib of Strestinitz z"tl — and his father-in-law had taught him the Kabbalah of the Arizal z"l.] And when he came before Admoyr z"l, he began to speak with him in grandiose language, and said to him: "Teach us, our master, the way of the service of the Creator, may He be blessed." And Admoyr z"l answered him in a language of astonishment: "To make known on earth Your ways?" [as brought in Sichos HaRan, section 292 — see there]. And then Admoyr z"l cast upon him a very great and immense awe and dread — to the point that [Reb Yudel] recoiled backwards in great fright, and remained standing at the doorway, fearful of approaching him. Then Admoyr z"l began to show him a smiling face, and somewhat relieved the fear from him, and said to him: "Why are you afraid of me? Am I not a person just like you? Only I am wiser than you —" "nor ich bin kliger fun dir." And he drew him with his pleasant words until [Reb Yudel] came close to him again — and [Admoyr] cast upon him a second time awe and dread — until he recoiled again backwards to the doorway as before. And again Admoyr z"l began once more to show him a smiling face to remove the fear and dread from him, and said to him a second time: "Why are you afraid of me? Am I not a person just like you? Only I am wiser than you" — until he drew him close again as before. And again he cast upon him awe and dread, etc., as before. And so it was several times — until Admoyr z"l commanded him to confess before him everything that had ever befallen him. [As he would command all of his close disciples — giving to each and every one rectifications and practices according to the root of his soul, as is brought in his holy books.] And from then onward, he and Reb Shmuel Aizik mentioned above were very strongly bound to Admoyr z"l — and multiplied greatly from day to day their engagement in divine service in Torah and prayer and repentance and good deeds, with very great and immense awakening, until the time of their passing z"l. And they greatly multiplied new Torah innovations [chidushim] and became very great Tzadikim.
טז מַה שֶּׁאָמַר לְהָאִישׁ שֶׁהָלַךְ בְּכָל יוֹם לְהַמִּנְיָן שֶׁלּוֹ בְּאוּמֶין שֶׁבַּעֲבוּר זֶה יִפָּקֵד בְּבֵן זָכָר, שָׁמַעְתִּי מִפִּי ר' מֹשֶׁה בֶּן ר' אַבְרָהָם חַיִּים שֶׁשָּׁמַע מִבְּנוֹ הַנּוֹלַד מִזֶּה:
Siman 16. The Rav, the Tzadik, Reb Yekusiel the Maggid of Tirhovitza z"tl — he is the one who merited more than all the prominent men of his generation to humble himself before Admoyr z"l — to stand before the majesty of his holiness in awe and dread. And also many of his close disciples and his descendants drew close through him to Admoyr z"l.
יז הוֹדַעְתּוֹ בְּזַאסְלֶב שֶׁבְּשָׁעָה זֹאת נוֹלַד בֵּן אֵצֶל ר' יַעֲקֹב בֶּן ר' יוּדְיל בִּבְרַסְלֶב. שָׁמַעְתִּי זֹאת מִבְּנוֹ הָר' יוֹאֵל שֶׁשָּׁמַע זֹאת מִפִּי אָבִיו בְּעַצְמוֹ:
Siman 17. And the Tzadik Reb Yitzchak Aizik z"l, who is mentioned in Chayay Moharan [in the story of the merit of those who drew close to him, section 23] — he too was from the men of the Maggid z"l. And he was engaged in commerce in the business of currency exchange. Once he saw Admoyr z"l, etc. — as brought there in Chayay Moharan, see there. And the explanation of the phrase "and what happened, happened" [vahava ma d'hava] brought there — I heard some of this from my father, may I be his atonement — namely that when he came before Admoyr z"l, he inflamed his heart to the service of Hashem, may He be blessed, like a literal flame of fire. And he commanded him special practices according to the root of his soul. And one practice he commanded upon him that was heavier and harder than all the rest — namely that for a full year he would not speak with any person, not even a single word [except with the Maggid z"l]. And afterwards he traveled home. And immediately upon his arrival at home, he separated himself completely from the affairs of this world — and did not speak with any person as he had been commanded, as mentioned. And from his rising until his lying down, his lips did not cease from Torah and prayer. And immediately great quarrels and persecutions arose against him from all the members of his household — and especially from his father-in-law and his wife. And they multiplied their words and utterances against him with expressions like sword-thrusts literally — and they called him by the name "one who has gone out of his mind," and other such names.
יח מַה שֶּׁהוֹדִיעַ בְּמוֹצָאֵי יוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁנֶּחְתַּם הַדִּין עַל הַמִּתְנַגֵּד שְׁלֹמֹה מֵהַיְיסֶען שֶׁיָּמוּת. שָׁמַעְתִּי זֹאת מֵאָבִי הֲרֵינִי כַּפָּרַת מִשְׁכָּבוֹ וּמֵר' יִצְחָק מֵהַיְיסֶען שֶׁשָּׁמְעוּ זֹאת מִפִּי אֲחִי זְקֵנִי רַבִּי רְאוּבֵן יוֹסֵף שֶׁיָּשַׁב אֵצֶל אַדְמוֹ"ר זַצַ"ל בָּעֵת הַהִיא שָׁנָה תְּמִימָה, וְלֹא הָיָה בְּאֶפְשָׁרוּתוֹ לָשׁוּב לְבֵיתוֹ מֵרְדִיפַת הַמִּתְנַגֵּד הַנַּ"ל. וְתֵכֶף אַחַר מוֹתוֹ בַּחֹרֶף הַהוּא שֶׁאַחַר יוֹם הַכִּפּוּרִים הַנַּ"ל חָזַר מִיָּד לְבֵיתוֹ:
Siman 18. And Admoyr z"l perceived through his holy spirit the great bitterness of his heart from their evil words, and feared greatly on account of this. [And it is understood that he feared lest he become ill, G-d forbid, or lest he fall from his service on account of this.] And immediately he called with alacrity one of his men and commanded him to hire a wagon for him at once, immediately — to Tirhovitza. And he ran there with speed and arrived there at night. And he placed himself with the wagon at the house of the father-in-law of Reb Yitzchak Aizik z"l, with whom [Reb Yitzchak Aizik] was then living — and he knocked on the door that they should open for him, and entered. And the father-in-law raised his eyes and saw — and behold, Admoyr z"l had come to his house. And he was very amazed and astonished, for he did not know what this was and why it was. And Reb Yitzchak Aizik z"l was in his room and was then reciting the Kriyas Shma before sleep with great power and with wondrous, immense devotion [dveykus]. And Admoyr z"l heard — and did not want to enter his room and let himself be seen before him, so as not to disturb and interrupt him in the middle of his recitation. And meanwhile Admoyr z"l began to rebuke the father-in-law for his evil way — for tormenting his son-in-law with such sufferings as mentioned. And Admoyr z"l also asked him: "When in the morning you put on tefillin, and with your hand you wrap yourself with the leather straps, and with your mouth you are silent and still and do not wish to speak any word — if an uncircumcised gentile were then to stand before you who had never seen or heard such a thing — would he not say of you that you have gone out of your mind?" [That is, for it is precisely the same in kind as those very same words which he says about his son-in-law — that he has gone out of his mind — for doing the will of the Creator, may He be blessed, according to the hidden ways that He makes known to us through His faithful servants.] And more words like these he spoke and rebuked him, until the father-in-law very greatly repented of this — and accepted upon himself not to torment him any further from that day onward.
יט מַה שֶּׁצִּוָּה לַאֲחִי זְקֵנִי הָר' רְאוּבֵן יוֹסֵף הַנַּ"ל שֶׁכָּל הוֹרָאָה שֶׁיִּשְׁמַע מִפִּי הָרַב דְּעִירוֹ יֹאמַר תָּמִיד בְּהִפּוּךְ, וְכֵן הָיָה מְקַיֵּם אֲחִי זְקֵנִי הָר' רְאוּבֵן יוֹסֵף הַנַּ"ל, שֶׁגַּם אִם הוּא לֹא זָכַר בְּעַצְמוֹ אֶת פְּסַק הַהוֹרָאָה, אֲבָל מֵעֹצֶם רְאוֹתוֹ תָּמִיד עַיִן בְּעַיִן אֲמִתַּת דִּבְרֵי אַדְמוֹ"ר זַ"ל הָיָה אוֹמֵר תָּמִיד לְהִפּוּךְ מִדִּבְרֵי הָרַב הַנַּ"ל. וְכַאֲשֶׁר פָּתְחוּ אֶת סִפְרֵי הַפּוֹסְקִים לְעַיֵּן כְּדִבְרֵי מִי הַפְּסָק הָיוּ רוֹאִים בְּעֵינֵיהֶם שֶׁהָאֱמֶת כִּדְבָרָיו. עַד שֶׁבָּרַח הָרַב הַהוּא מִן הָעִיר עִם כָּל בְּנֵי בֵּיתוֹ בְּחֶרְפָּה וּבוּשָׁה גְּדוֹלָה: שָׁמַעְתִּי כָּל זֶה מִפִּי אָבִי הֲרֵינִי כַּפָּרַת מִשְׁכָּבוֹ וּמִשְּׁאָר אֲנָשִׁים שֶׁשָּׁמְעוּ זֹאת מִפִּיו בְּעַצְמוֹ:
Siman 19. And after Reb Yitzchak Aizik z"l finished reciting the Shma mentioned above — [Admoyr] appeared before him. And his heart filled greatly with joy and gladness — to the point that he literally revived him. And in the morning Admoyr z"l arose early and returned home.
כ אֶת אֲשֶׁר חִלֵּק פַּרְנָסָתוֹ לְהָאֲנָשִׁים שֶׁגֵּרְשׁוּ אוֹתָם מִן הַכְּפָרִים וְכָל אֲשֶׁר יָצָא מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ לֹא שָׁב רֵיקָם, שָׁמַעְתִּי כָּל זֶה בַּאֲרִיכוּת מֵאָבִי הֲרֵינִי כַּפָּרַת מִשְׁכָּבוֹ שֶׁשָּׁמַע זֹאת מִמּוֹהֲרַנַ"ת זַ"ל, וְגַם מִפִּי הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה בְּעַצְמָם:
Siman 20. And from then onward Reb Yitzchak Aizik z"l engaged in his divine service without restraint or dispute. And before Pesach he traveled to Admoyr z"l. Along the way, at the inn, the entire Torah teaching that Admoyr z"l taught at that time and in that place was revealed to him in his dream. And he rose early in the morning and traveled and came to Admoyr z"l — and related it before him from beginning to end with very great trembling and awe. And immediately Admoyr z"l walked away from him — and [Reb Yitzchak Aizik], from the greatness of his body's trembling, fainted and remained weakened. And shortly afterwards he passed away, as is brought there [in Chayay Moharan].
כא בָּעֵת אֲשֶׁר גִּלָּה לְמוֹהֲרַנַ"ת וּלְרַבִּי נַפְתָּלִי זַ"ל הַסּוֹד הַכָּמוּס מֵעִנְיַן בִּיאַת הַגּוֹאֵל יָשַׁב אָז גַּם חֲתָנוֹ ר' יוֹסֵף זַ"ל סָמוּךְ וְדָבוּק אֵלָיו מַמָּשׁ וְגַם שְׁנֵי אֲנָשִׁים מִטֶּעפְּלִיק עָמְדוּ אָז עַל מַדְרְגוֹת הָעֲגָלָה (שְׁטַיְג) מִזֶּה אֶחָד וּמִזֶּה אֶחָד וּפְנֵיהֶם לַאַדְמוֹ"ר זַ"ל. בְּכָל עֵת הַנְּסִיעָה (שֶׁנָּסְעוּ אָז מִלַּאדִיזִין לְטֶעפְּלִיק) וְקוֹלוֹ זַ"ל בְּעֵת שֶׁדִּבֵּר, כָּל זֹאת נִפְסַק בְּנִפְלָאוֹת כָּאֵלֶּה עַד שֶׁלֹּא נוֹדַע כְּלָל לַחֲתָנוֹ וְלִשְׁנֵי הָאֲנָשִׁים הַנַּ"ל אִם הוּא מְדַבֵּר עִם מוֹהֲרַנַ"ת וְרַבִּי נַפְתָּלִי זַ"ל שֶׁיָּשְׁבוּ לְנֶגְדּוֹ. וְשָׁמַעְתִּי זֹאת מִפִּי כַּמָּה אֲנָשִׁים וְגַם מֵאָבִי הֲרֵינִי כַּפָּרַת מִשְׁכָּבוֹ שֶׁשָּׁמְעוּ מִפִּי הַנַּ"ל, אֲשֶׁר הָיוּ רְגִילִים לְסַפֵּר זֹאת בְּכָל פַּעַם:
Siman 21. And when Reb Yitzchak Aizik was lying on his sickbed, our master z"l took a little gravy and gave it to him to eat — and said: "Today I served a true Torah scholar." And after the passing of Reb Yitzchak Aizik z"l mentioned above, it came about that our master z"l was traveling through Tirhovitza and asked whether there were children to that Tzadik. And they answered him: yes. And he said in these words: "Vi kumt tzu im kinder?" ("How are children related to him?") — and his sons also died. And who can understand the words of Admoyr z"tl and his dealings that he conducted with all the souls of Israel, the living and the dead. [Source: the Compiler, Alter ben Reb Zelig of Teplik z"l]
כב הַמַּעֲשֶׂה מֵהַשְּׁנֵי מַצֵּבוֹת אָמַר הַמַּעְתִּיק: שֶׁמַּעֲשֶׂה כָּךְ הָיָה שֶׁפַּעַם אַחַת הָיָה רַבֵּנוּ זַ"ל בְּטֶעפְּלִיק וְהָיָה בְּעֶזְרַת בֵּית הַכְּנֶסֶת (פָּאלִישׁ) וְרָאָה מַצֵּבוֹת מֻנָּחִים, וּשְׁתֵּי מַצֵּבוֹת וּרְשִׁימַת אוֹתִיּוֹתֵיהֶם זֶה עַל זֶה. וְאָמַר אֲפִלּוּ לְאַחַר מִיתָה אֵין לָהֶם בּוּשָׁה. וְנִתְוַדַּע שֶׁאֵלּוּ הַשְּׁתֵּי מַצֵּבוֹת הָיוּ אֶחָד בִּשְׁבִיל אִישׁ וְאֶחָד בִּשְׁבִיל אִשָּׁה שֶׁהָיוּ נֶחֱשָׁדִים עוֹד זֶה עַל זֶה בְּחַיֵּיהֶם. שָׁמַעְתִּי מֵאָבִי הֲרֵינִי כַּפָּרַת מִשְׁכָּבוֹ שֶׁשָּׁמַע מִפִּי ר' מֹשֶׁה דַּיָּן וּמוֹרֶה צֶדֶק דִּקְהִלַּת קֹדֶשׁ טֶעפְּלִיק שֶׁבְּעֵינָיו רָאָה וּבְאָזְנָיו שָׁמַע זֹאת:
Siman 22. Reb Yitzchak Yehuda z"l of Teplik — before his drawing-close to Admoyr z"l he was renowned, and many people from numerous towns would give him pidyonos [redemption payments]. And afterwards when he recognized the truth of Admoyr z"l, he abandoned and distanced from himself the practice of his renown — and accepted upon himself the yoke of the service of Hashem, may He be blessed, with sincerity and simplicity. And he did not turn his face away even from all the humiliations and shames that came upon him on account of this — and he returned to Hashem with all his heart and soul, like the other men of Admoyr z"l.
כג אֶת אֲשֶׁר אָמַר אָז עַל שְׁנֵי יַלְדֵי ר' שְׁמוּאֵל מִטֶּעפְּלִיק אֵיידֶער צְוֵויא שְׁלַאפֶע אִיז גְּלַיְיכֶער אֵיינְס אַ גִּיזוּנְדְ'ס (תַּחַת שְׁנַיִם חֲלָשִׁים עָדִיף אֶחָד בָּרִיא) וְכֵן הֲוָה. אָמַר הַמַּעְתִּיק: שָׁמַעְתִּי שֶׁהַמַּעֲשֶׂה הָיְתָה שֶׁנּוֹלְדוּ לְר' שְׁמוּאֵל הַנַּ"ל תְּאוֹמִים, וְרַבֵּנוּ זַ"ל הָיָה אֶצְלוֹ עַל הַבְּרִית מִילָה וְהָיָה אָז סַנְדָּק וְאָז אָמַר כָּל זֶה כַּנַּ"ל, וְכֵן הֲוָה שֶׁהַתְּאוֹמִים מֵתוּ וְאַחַר כָּךְ נוֹלַד לוֹ בֵּן בָּרִיא וְחָזָק. גַּם זֶה שָׁמַעְתִּי מִפִּי אָבִי הֲרֵינִי כַּפָּרַת מִשְׁכָּבוֹ שֶׁשָּׁמַע מִפִּי ר' מֹשֶׁה מוֹרֵה צֶדֶק הַנַּ"ל:
Siman 23. Reb Mendil z"l from the village near Tsherin — he was a man who engaged in commerce all his days. And his fear of G-d, his divine service, and especially his service of prayer, were very lofty and immense. For he would pray with literal self-sacrifice [mesiras nefesh] and with wondrous devotion [dveykus] — to the point that his corporeality was literally nullified. And once a fire broke out in his house — and he was then standing in the middle of his prayer with great and awesome devotion and with nullification of all sensation — to the point that he neither saw nor heard at all the sound of the tumult that arose from the members of his household and from the other people who were there. Until some gentiles who were then in his house were compelled to take him by his hands and lead him far away. And there he stood — and did not budge from his place or from his devotion until he finished the prayer.
כד הַמַּעֲשֶׂה מֵרְפוּאַת חֳלִי הָרֵאָה לְרַבִּי נַפְתָּלִי זַ"ל שָׁמַעְתִּי מֵאָבִי הֲרֵינִי כַּפָּרַת מִשְׁכָּבוֹ שֶׁשָּׁמַע זֹאת מִפִּי רַבִּי נַפְתָּלִי זַ"ל בְּעַצְמוֹ. אָמַר הַמַּעְתִּיק שָׁמַעְתִּי שֶׁהַמַּעֲשֶׂה כָּךְ הָיְתָה, אַחַר בִּיאָתוֹ מִלֶּעמְבֶּרְג הָיָה דַּרְכּוֹ לִסַּע חוּץ לָעִיר. וּפַעַם אַחַת לָקַח אִתּוֹ אֶת מוֹהֲרַנַ"ת וְרַבִּי נַפְתָּלִי זַ"ל וּבָאוּ לִקְרֶעטְשְׁמִי אֶחָד וְנָתְנוּ לָהֶם שָׁם גְּבִינָה לֶאֱכֹל, וְרַבִּי נַפְתָּלִי הָיָה לוֹ גַּם־כֵּן חֳלִי הָרֵאָה כְּמוֹ אַדְמוֹ"ר זַצַ"ל. וְהוּא זַ"ל וְרַבִּי נַפְתָּלִי לֹא רָצוּ לֶאֱכֹל מֵחֲמַת שֶׁמַּזִּיק לַחוֹלַאַת הַזֹּאת, וּמוֹהֲרַנַ"ת לֹא רָצָה לֶאֱכֹל בִּלְעָדָם, וְאָמַר מוֹהֲרַנַ"ת זַ"ל לְרַבִּי נַפְתָּלִי שֶׁיֹּאכַל וְלֹא יַזִּיק לוֹ, וְאָמַר רַבִּי נַפְתָּלִי אַתָּה אוֹמֵר לִי? כְּשֶׁרַבֵּנוּ זַ"ל יֹאמַר לִי. (אַז דֶּער רַבִּי וֶועט מִיר זָאגֶען) וְאָמַר לוֹ אַדְמוֹ"ר זַצַ"ל שֶׁיֹּאכַל עִם מוֹהֲרַנַ"ת. וְאָכַל הָרַב ר' נַפְתָּלִי עִם מוֹהֲרַנַ"ת זַ"ל. וְאַחַר־כָּךְ כְּשֶׁנָּסְעוּ בַּחֲזָרָה הָעִירָה עָשָׂה רַבִּי נַפְתָּלִי אַ' הוּס (שִׁעוּל), וְאָמַר רַבֵּנוּ זַ"ל הַרְאִיתֶם סְ'אִיז שׁוֹין גָּאר נִיט דֶּער הוּס, אִיךְ הָאבּ גִּימֵיְינְט אַז עֶר וֶועט זִיךְ פְרִיעֶר אָפּ פַארְטִיגֶען פַאר מִיר (אֵין זֶה כְּבָר כְּלָל אוֹתוֹ שִׁעוּל הַקּוֹדֵם, אֲנִי חָשַׁבְתִּי שֶׁהוּא יִפָּטֵר לְפָנַי), וְהַמּוּבָן מִדְּבָרָיו שֶׁבְּזֶה הַמַּאֲכָל הִמְשִׁיךְ לוֹ רְפוּאָה לְמַחֲלָתוֹ. וְאָז בְּאוֹתוֹ הָרֹאשׁ הַשָּׁנָה אָמַר הַתּוֹרָה תִּקְעוּ מֶמְשָׁלָה בְּלִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן תִּנְיָנָא סִימָן א'. וְשָׁם מוּבָא זֶה שֶׁיְּכוֹלִין לְהַמְשִׁיךְ כֹּחוֹת הָרְפוּאָה לְתוֹךְ כָּל דְּבַר מַאֲכָל עַיֵּן שָׁם וְכוּ':
Siman 24. Also the blazing of heart in the service of Hashem of Reb Aharon and Reb Yehoshua of Zsherin is beyond all measure. And similarly all his other men — such as Reb Naftoli z"l of Nemirov, and his brother Reb Yechiel, and the Rav Reb Aharon z"l of Breslov, the Rav Reb Shmuel Yitzchak z"l of Tsherin, the Rav Reb Yeshaya Sholem z"l of Medvedevka, the Rav Reb Yitzchak z"l of Charshtshevateh, the Rav Reb Ira z"l [who was afterwards in the land of Valachia], the Rav Reb Dovid z"l of Ladizhen, the Rav Reb Mordechai z"l of Teplik, Reb Gershon the grandson of the Maggid z"l, Reb Yitzchak the son-in-law of the Maggid z"l, Reb Yitzchak of Dashiv, Reb Kehas of Tirhovitza, Reb Ze'ev of Tirhovitza, Reb Abba the shochet and bodek [ritual slaughterer and inspector] of Tsherin, Reb Zalman of Nemirov — and the rest of the men of divine service who were among his faithful men. It is impossible to commit to writing the greatness of the preciousness of the level of each and every one, and the immense multitude of their [devotion in] Torah and prayer until the time of their passing z"l — multitudes of sheets would fall short to recount it.
כה מַה שֶּׁעָבַר עַל רַבִּי יוּדְיל וְרַבִּי שְׁמוּאֵל אַיְיזִיק זַ"ל בְּעֵת שֶׁנָּסְעוּ בִּפְקֻדָּתוֹ עֲבוּר הִשְׁתַּדְּלוּת בְּתַעֲלוּמוֹתָיו לְמַהֵר גְּאֻלָּתֵנוּ. שָׁמַעְתִּי מִזֶּה קְצָת דִּקְצָת רָאשֵׁי פְּרָקִים מֵאָבִי הֲרֵינִי כַּפָּרַת מִשְׁכָּבוֹ שֶׁשָּׁמַע מִפִּי מוֹהֲרַנַ"ת זַ"ל, וְגַם מֵר' יְחִיאֵל מֶענְדִּיל זַ"ל שָׁמַעְתִּי זֹאת שֶׁהוּא שָׁמַע מִפִּי רַבִּי יוּדְיל זַ"ל בְּעַצְמוֹ. אָמַר הַמַּעְתִּיק: שָׁמַעְתִּי שֶׁצִּוָּה עֲלֵיהֶם שֶׁיֹּאמְרוּ בְּכָל עִיר וָעִיר דַּף אֶחָד מֵהַסֵּפֶר הַנִּשְׂרָף, וּמִסֵּפֶר לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן יַשְׁאִירוּ דַּף אֶחָד בְּכָל עִיר וָעִיר וְכוּ'. וְצִוָּה עֲלֵיהֶם שֶׁיִּהְיוּ אֵצֶל הָרַב מִבַּארְדִּיטְשׁוֹב זַצַ"ל וִיבַקְּשׁוּ מִמֶּנּוּ צְדָקָה וְיֹאמְרוּ לוֹ שֶׁהַנְּדָבָה הַזֹּאת הִיא לְצֹרֶךְ הַכְנָסַת כַּלָּה, וְהִשְׁתַּדְּלוּתוֹ בָּזֶה הָיָה כַּנַּ"ל, אַךְ עָבְרוּ עֲלֵיהֶם מְנִיעוֹת רַבּוֹת מֵחֲמַת עֲנִיּוּת שֶׁכָּלָה אֶצְלָם הַמָּמוֹן, וּבַבָּתִּים לֹא רָצוּ לִתֵּן לָהֶם מֵחֲמַת שֶׁאָמְרוּ שֶׁהֵם בְּרִיאִים וִיכוֹלִים לַעֲבֹד וְגַם חֲשָׁדוּם לְגַנָּבִים וְכוּ' וְלֹא גָּמְרוּ הָעִנְיָן:
Siman 25. And so too the men of commerce among his people — as mentioned above in sections 17, 19, 28 — and such as Reb Nesanel of Teplik and Reb Shmuel of Teplik, and the Nagid [magnate] Reb Laib of Krumintshak and his son Reb Yitzchak Aizik the son-in-law of Admoyr z"l, and likewise Reb Yosef his second son-in-law, Reb Yisroel of Lipivetz, Reb Aizik of Lipivetz, Reb Chaim Sores of Breslov, Reb Yaakov of Breslov, Reb Dovid of Breslov, Reb Zelig of Breslov, Reb Yisroel of Breslov, Reb Tzvi his [Admoyr's] brother-in-law, Reb Meir, Reb Avrohom of the village Navshelitz, Reb Reuven Yosef, Reb Moshe Yitzchak of Tirhovitza, Reb Moshe and Reb Getzil of Ladizhen, Reb Laib Apter, Reb Ozer of Ladizhen, Reb Yoel Chono of Ladizhen, Reb Matisyahu of Ladizhen, Reb Dov Chayyoles, Reb Aharon of Dashiv, and Reb Moshe of Dashiv, and Reb Sholem of Dashiv — and the rest of the men of commerce who were close to Admoyr z"tl. The majority — virtually all of them — were proper and precious people, and their souls yearned and even burned with longing for the service of Hashem, may He be blessed. And they set fixed times for Torah and for prayer, each one according to his ability and means. To set down in writing the virtues and the divine service of each one — multitudes of sheets would fall short to recount it. Fortunate are they!
כו הַמַּעֲשֶׂה מֵאֲלֶכְּסַנְדְרִיוְוקִי וְהִתְקַיְּמוּת הַבְטָחָתוֹ שָׁמַעְתִּי מֵר' מֹשֶׁה שֶׁיָּשַׁב שָׁם שֶׁשָּׁמַע זֹאת מִפִּי הָאִישׁ שֶׁרָאָה זֹאת בְּעֵינָיו. אָמַר הַמַּעְתִּיק כְּפִי הַנִּרְאֶה הִיא הַמַּעֲשֶׂה שֶׁשָּׁמַעְתִּי שֶׁפַּעַם אַחַת הָיָה רַבֵּנוּ זַ"ל בַּחֹרֶף עַל בְּרִית מִילָה וּבָא אִישׁ אֶחָד וְקָבַל לְפָנָיו אוֹדוֹת בִּתּוֹ אֲשֶׁר פִּתָּה אוֹתָהּ עָרֵל אֶחָד לְהָמִיר דָּתָהּ רַחֲמָנָא לִצְלַן וְנֶאֶבְדָה, וּכְבָר חִפֵּשׂ אוֹתָהּ בְּכָל הַכְּפָרִים וְלֹא מְצָאָהּ. וַיֹּאמֶר לוֹ רַבֵּנוּ זַ"ל שֶׁנִּמְצֵאת אֵצֶל הַכֹּמֶר דְּעִירוֹ, אֲשֶׁר לֹא עָלָה עַל דַּעְתּוֹ שֶׁהַכֹּמֶר יַעֲשֶׂה לוֹ זֹאת, יַעַן כִּי חַי אִתּוֹ בְּטוֹב מְאֹד וְאָמַר אֶל רַבֵּנוּ זַ"ל אֵיךְ הוֹלְכִים לְבַקְּשָׁהּ. וְהֵשִׁיב לוֹ שֶׁיִּסְעוּ שְׁנֵי אֲנָשִׁים תֵּכֶף עִם עֶגְלַת־הַחֹרֶף סָמוּךְ לְבֵית הַכֹּמֶר וּבִתּוֹ תַּעֲמֹד בַּחוּץ וּכְשֶׁתִּרְאֶה אוֹתָם תֵּכֶף תִּתְרַצֶּה לִנְסֹעַ עִמָּם לְבֵיתָהּ. וְכָךְ הֲוָה. וַאַדְמוֹ"ר יָשַׁב עוֹד עַל סְעֻדַּת בְּרִית מִילָה. וּכְשֶׁנּוֹדַע הַדָּבָר לְהָעֲרֵלִים דְּשָׁם לָקְחוּ מַקְלוֹת וְקַרְדֻמּוֹת לֵילֵךְ לִלְחֹם עִם הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר לָקְחוּ אֶת הַנַּעֲרָה מִבֵּית הַכֹּמֶר וּלְקַחְתָּהּ בַּחֲזָרָה בְּחָזְקָה וְנָפַל עַל הַיְּהוּדִים פַּחַד גָּדוֹל. וְאָמַר רַבֵּנוּ זַ"ל שֶׁלֹּא יְפַחֲדוּ רַק יִקְחוּ בְּיָדָם גַּם־כֵּן מַקְלוֹת וְלָצֵאת כְּנֶגְדָּם וְיִפְחֲדוּ הָעֲרֵלִים מֵהֶם וְיֵלְכוּ לָהֶם וְכָךְ הֲוָה. כְּשֶׁרָאוּ הָעֲרֵלִים אֶת מְעַט הַיְּהוּדִים יוֹצְאִים כְּנֶגְדָּם גַּם־כֵּן בְּמַקְלוֹת הָלְכוּ לָהֶם אַף שֶׁלֹּא הָיָה שׁוּם דֶּרֶךְ הַטֶּבַע לָזֶה. וְאַחַר־כָּךְ הִשְׁתַּדֵּל רַבֵּנוּ זַ"ל לְשַׁדֵּךְ אוֹתָהּ עִם בָּחוּר בַּעַל מְלָאכָה אֶחָד סַנְדְּלָר מִשָּׁם, וְהִזְהִיר לְהַבָּחוּר וְאָמַר תִּשְׁמֹר אֶת עַצְמְךָ אִם יִזְדַּמֵן לְךָ אֵיזֶה קְטָטָה עִמָּהּ שֶׁלֹּא תְּבַיְּשָׁהּ בַּבִּזָּיוֹן הַזֶּה שֶׁרָצְתָה לְהָמִיר דָּתָהּ, וּבַעֲבוּר זֶה אֲנִי מַבְטִיחֲךָ שֶׁיִּהְיֶה לְךָ מִמֶּנָּה בָּנִים טוֹבִים. וְכֵן הֲוָה שֶׁנּוֹלְדוּ לוֹ מִמֶּנָּה בָּנִים טוֹבִים רַבָּנִים לוֹמְדִים מֻפְלְגֵי תּוֹרָה:
Siman 26. Reb Ozer z"l of Uman — at first he was of the camp of those who opposed [misnagdim]. And afterwards Hashem, may He be blessed, helped him to recognize the truth of our master, Moharan"as z"l — until his heart burned very greatly with desire to draw close to him. And he went immediately to the gravestone [tziyun] of Admoyr [in Uman] and appeased him with great weeping and outcry over all that he had said [against Breslov] previously. And when it became known to the members of his family — who were of the important and distinguished Chassidim of the city — they literally and simply wanted to kill him. And immediately one of our fellowship ran and informed him that he should flee at once to another nearby city. And he sat there among our fellowship until their anger and fury over him cooled — and he returned and came home in peace.
כז מַה שֶּׁאָמַר לְהִירְשׁ בֶּער מֵאוּמֶן אֶת מַחֲשַׁבְתּוֹ שֶׁחָשַׁב בָּעֵת הַהִיא שָׁמַעְתִּי מֵר' מֹשֶׁה בֶּן ר' אַבְרָהָם חַיִּים שֶׁשָּׁמַע מִפִּי הָאֲנָשִׁים שֶׁשָּׁמְעוּ מִפִּיו. אָמַר הַמַּעְתִּיק: שָׁמַעְתִּי מֵאַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ שֶׁכָּךְ הָיְתָה הַמַּעֲשֶׂה, שֶׁזֶּה הִירְשׁ בֶּער עִם חֲבֵרָיו הָיוּ גְּדוֹלֵי הַחוֹקְרִים וְהָאֶפִּיקוֹרְסִים נִשְׁאַר בְּדַעְתָּם לִשְׁאֹל אוֹתוֹ אֵיזֶה קֻשְׁיָא מִסֵּפֶר יֵין הַלְּבָנוֹן שֶׁהִקְשָׁה רַבָּם וְלֹא הָיָה לָהֶם תֵּרוּץ, וְהָלְכוּ לְרַבֵּנוּ זַ"ל בִּשְׁבִיל זֶה. עַיֵּן בְּסִפּוּרִים נִפְלָאִים בַּאֲרִיכוּת:
Siman 27. One of his acquaintances and those who knew him further related to me that he once chose for himself a certain place outside the city — near the river that flows there — and would sit there the entire weekdays, from Motzai Shabbos Kodesh [the night after Shabbos] until Erev Shabbos [Friday]. And on Motzai Shabbos Kodesh when he went there, he would take with him a small amount of bread — barely enough under great deprivation for all the weekdays — bread of constraint and water of affliction. And from his rising until his lying down, his lips did not cease from crying out and prayer and Torah and joy, etc. And once some gentiles found him there and took him and brought him to the city. And he paid no attention even to this — for he was not ashamed before any person. And our master, Moharan"as z"l, said of him that he had fulfilled in perfection the saying of our Sages z"l [Berachos 63b]: "One who degrades himself for words of Torah" etc. Fortunate is he!
כח מִשְּׁנֵי אֲנָשִׁים שֻׁתָּפִים שֶׁאָכְלוּ בִּקְעָרָה נֶגֶד אַדְמוֹ"ר זַצַ"ל בְּאַכְסַנְיָא, וְכָל אֶחָד אָכַל מִצַּד הַקְּעָרָה שֶׁל חֲבֵרוֹ, וְאַחַר שֶׁהָלְכוּ, אָמַר אַדְמוֹ"ר שֶׁכֵּן הַדָּבָר גַּם בִּנְשׁוֹתֵיהֶם, אַחַר־כָּךְ בִּרְבוֹת הָעִתִּים נִתְגַּלָּה הַדָּבָר. שָׁמַעְתִּי זֹאת מֵאָבִי הֲרֵינִי כַּפָּרַת מִשְׁכָּבוֹ שֶׁשָּׁמַע זֹאת מֵאֶחָד מֵאַנְשֵׁי אַדְמוֹ"ר זַצַ"ל:
Siman 28. And I the writer [the collector] heard from my father, the Rav Reb Zelig z"l, who heard from Reb Yitzchak Dov mentioned above, that one month before his passing — when he lay down in his bed to sleep — someone came to him and said to him in these words: "Arise! Your end has arrived." And he woke from his sleep with great fright and fear — to the point that from the fright he fell ill and lay in his illness for some days, and then recovered. And then he related this — and said that he had besought Hashem, may He be blessed, to extend for him some more time so that he could do a complete teshuvah. And afterwards, when the month from the time of the vision was completed, he expired and was gathered to his people with a good name [in the year 5614]. And likewise Reb Meir of Teplik, and Reb Efraim the son of Reb Naftoli z"l, and Reb Yitzchak the son of our master Moharan"as z"l, and Reb Nachman of Tultshin, and Reb Abba bar Reb Sh. of Tshehrin, and Reb Avrohom Dov the grandson of Admoyr z"l, and the Rav Reb Nachman of Tsherin z"l the author and compiler of the books Leshon Chassidim, Derech Chassidim, Likutay Aytzos HeChodosh, and other books — and many books that have not yet been printed. And so too all the people who in truth drew close to Moharan"as z"l — they spent all their days, and numerous nights as well, only in Torah and prayer and teshuvah and good deeds and hisbodidus. Fortunate are they and fortunate is their portion!
מַה שֶּׁאָמַר לְר' גֵּרְשׁוֹן זַ"ל אִיבֶּער אַ גְּרָאשִׁינְדִיג לִיכְטֶעל קָאן צוּ שְׁלָאגִין וֶועֶרְן אַ גַּאנְצֶע שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה (עֲבוּר נֵר שָׁוֶה פְּרוּטָה עֲלוּלָה לִלְקוֹת כָּל תְּפִלַּת שְׁמוֹנֶה־עֶשְׂרֵה). שֶׁפַּעַם אַחַת בִּקֵּשׁ רַבֵּנוּ זַ"ל לִתֵּן לוֹ עֲשִׁירוּת וְלֹא רָצָה, וְאָמַר לוֹ רַבֵּנוּ זַ"ל מִפְּנֵי מָה הֲלֹא בִּשְׁבִיל "אַגְרָשִׁין לִיכְטֶעל קָאן צוּ שְׁלָאגִין וֶוערִין אַגַאנְצֶע שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה" כַּנַּ"ל. וְאַחַר כַּמָּה שָׁנִים נִתְקַיֵּם זֹאת מֵחֲמַת עֲנִיּוּת וְכוּ' שֶׁפַּעַם אַחַת לְעֵת עֶרֶב הָיָה חֹשֶׁךְ בְּבֵיתוֹ וּבִקְּשׁוּ בְּנֵי בֵּיתוֹ מִמֶּנּוּ אַגְרָאשִׁין לִקְנוֹת נֵר וְלֹא הָיָה לוֹ, וְעַל־יְדֵי־זֶה נִתְבַּלְבֵּל לוֹ הַשְּׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה וְנִזְכַּר אָז שֶׁרַבֵּנוּ זַ"ל כִּוֵּן לוֹ מִכַּמָּה שָׁנִים מִקֹּדֶם. וּבָעֵת שֶׁנִּתְקַיֵּם זֹאת אַחַר כַּמָּה וְכַמָּה שָׁנִים נִזְכַּר הָר' גֵּרְשׁוֹן שֶׁמְּכֻוָּן מַמָּשׁ כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה אָמַר לוֹ אַדְמוֹ"ר זַצַ"ל: שָׁמַעְתִּי כָּל זֶה מֵאָבִי הֲרֵינִי כַּפָּרַת מִשְׁכָּבוֹ שֶׁשָּׁמַע זֹאת מִפִּיו בְּעַצְמוֹ:
Siman 30. Preface — Reishis Dovor [The Beginning of the Matter]
הַמַּעֲשֶׂה מֵר' לִיפָּא זַ"ל וּמַה שֶּׁאָמַר לוֹ אִיךְ וִויל נִיט אָז דּוּא זָאלְסְט הָאבִּין גֶּעלְד (אַנִי לֹא רוֹצֶה שֶׁיִּהְיֶה לְךָ כֶּסֶף). וְהַסִּבּוֹת מֵהָרוּחַ סְעָרָה שֶׁנִּסְתַּבֵּב לָזֶה שָׁמַעְתִּי מֵאָבִי הֲרֵינִי כַּפָּרַת מִשְׁכָּבוֹ שֶׁשָּׁמַע מִפִּי מוֹהֲרַנַ"ת זַ"ל. אָמַר הַמַּעְתִּיק: בָּזֶה יֵשׁ אֲרִיכוּת גָּדוֹל, אַךְ אֶזְכֹּר בְּקִצּוּר אֵיזֶה רָאשֵׁי פְּרָקִים. הָר' לִיפָּא הָיָה אֵצֶל רַבֵּנוּ זַ"ל וְאָמַר אָז הַתּוֹרָה כ"ג צִוִּיתָ צֶדֶק וְכוּ'. וְשָׁם מְדַבֵּר מֵעִנְיַן מָמוֹן, וְרִמֵּז עַל ר' לִיפָּא הַנַּ"ל. כִּי הָר' לִיפָּא הַנַּ"ל הָיָה מִמְּקֹרָבָיו הָרִאשׁוֹנִים קֹדֶם מוֹהֲרַנַ"ת וְרַבִּי נַפְתָּלִי וּמֵאֲמִירַת "עַנֵנוּ" שֶׁלּוֹ נִתְקָרְבוּ. וְאַחַר־כָּךְ נָפַל לְתַאֲוַת מָמוֹן וְהוּא עָסַק אָז עִם סוֹחֵר אֶחָד וְכוּ' וְאָמַר לוֹ רַבֵּנוּ זַ"ל כַּנַּ"ל, וּכְשֶׁנָּסַע מֵרַבֵּנוּ זַ"ל חָשַׁב בְּדַעְתּוֹ הֲלֹא אִם יִסַּע לְרַבֵּנוּ זַ"ל אֶפְשָׁר יִתְקַיֵּם דִּבּוּרוֹ עַל כֵּן נִסְכַּם בְּדַעְתּוֹ שֶׁלֹּא לִסַּע עוֹד. וְאָמַר שֶׁרַבֵּנוּ זַ"ל הוּא מֵעוֹלָם הַבָּא, וַאֲנִי מֵעוֹלָם הַזֶּה וְאַף־עַל־פִּי־כֵן לֹא הוֹעִיל וְנַעֲשָׂה עָנִי כִּי בָּא רוּחַ סְעָרָה וְעָקַר בֵּיתוֹ לְגַמְרֵי. וְאַחַר אֵיזוֹ שָׁנִים הִתְחִיל שׁוּב לִנְסֹעַ לְרַבֵּנוּ זַ"ל וּכְשֶׁקָּרְאוּ לוֹ פַּעַם אַחַת מַפְטִיר וְהַסּוֹף שֶׁל הַהַפְטָרָה הָיָה "הֲלֹא מֵעַתָּה קָרָאתָ לִי אָבִי" וְכוּ'. אָמַר מוֹהֲרַנַ"ת לְר' לִיפָּא, ר' לִיפָּא עִמָּנוּ הֲיִיתֶם הֲלֹא מֵעַתָּה וְכוּ' כַּנַּ"ל רְאִיתֶם מַה שֶּׁקּוֹרְאִים לָכֶם הֲלֹא מֵעַתָּה וְכוּ'. וּכְשֶׁנָּסַע לְרַבֵּנוּ זַ"ל הוֹכִיחַ אוֹתוֹ כַּמּוּבָא בְּהַשִּׂיחוֹת (חַיֵּי מוֹהֲרַ"ן סִימָן שט"ו) בְּמַּאֲמַר "הוֹכִיחַ אֶת אֶחָד" וְכוּ' מִמָּה נַפְשָׁךְ אִם לֹא הָיִיתָ אִישׁ־כָּשֵׁר וְכוּ' וְאָז בָּכָה מְאֹד עַד שֶׁהוֹרִיד דְּמָעוֹת מֵעֵינָיו לָאָרֶץ. וְאָז אָמַר לוֹ רַבֵּנוּ זַ"ל אֲפִלּוּ אִם יִהְיֶה הַמָּמוֹן שֶׁלְּךָ מְכֻסֶּה וּמֻצְנָע אֲפִלּוּ בְּתֵבָה יְפַזְּרוֹ הָרוּחַ, וְכֵן הֲוָה. שֶׁשָּׂכַר אֵיזֶה יַעַר וּבָנָה לְעַצְמוֹ שָׁם בֵּית דִּירָה וְקֹדֶם שֶׁנִּגְמַר הַגַּג בָּא רוּחַ סְעָרָה וְהָפַךְ וְחָרַב וְעָשָׂה מִן הַכֹּל אָבָק וְעָפָר לֹא יִצְלַח לִכְלוּם. בַּשָּׁנָה הָאַחֲרוֹנָה לֹא הָיָה עַל רֹאשׁ הַשָּׁנָה וְשָׁאַל רַבֵּנוּ זַ"ל עָלָיו. וְתֵרְצוּ אוֹתוֹ כִּי הֻצְרַךְ לִסַּע בִּשְׁבִיל אֶתְרוֹגִים בִּשְׁבִיל כָּל הָאוּקְרַיְינָה. עָנָה רַבֵּנוּ זַ"ל וְאָמַר "מָה אֹמַר לָכֶם הָרֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁלִּי עוֹלֶה עַל הַכֹּל" קֵיין גְּרֶעסֶערְס דֶּערְפוּן אִיז נִיטָא (דָּבָר גָּדוֹל מִזֶּה אֵין). וְזֶה הַר' לִיפָּא מִקֹּדֶם הָיְתָה אִשְׁתּוֹ בְּשָׁלוֹם עִמּוֹ וְאַחַר־כָּךְ נַעֲשֵׂית מִתְנַגֶּדֶת עָלָיו. וּכְשֶׁבָּא אֶל מוֹהֲרַנַ"ת זַ"ל אַחַר הִסְתַּלְקוּת רַבֵּנוּ זַ"ל וְרָאָה שֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׁלוֹם־בַּיִת נִתְתָּרֵץ לוֹ הַגְּמָרָא "זָכָה נַעֲשֵׂית לוֹ עֵזֶר לֹא זָכָה נַעֲשֵׂית כְּנֶגְדּוֹ" וְהָיָה צָרִיךְ לִכְתֹּב "זָכָה עֵזֶר לֹא זָכָה כְּנֶגְדּוֹ", מַה תֵּבַת "נַעֲשֵׂית". אֲבָל עַכְשָׁו מוּבָן, בְּטוֹב זָכָה נַעֲשֵׂית לוֹ עֵזֶר, כְּמוֹ אֵצֶל מוֹהֲרַנַ"ת זַ"ל, שֶׁמִּקֹּדֶם הָיְתָה מִתְנַגֶּדֶת, וְאַחַר־כָּךְ הִיא בְּעַצְמָהּ נַעֲשֵׂית עֵזֶר, לֹא זָכָה נַעֲשֵׂית כְּנֶגְדּוֹ, כְּגוֹן אֶצְלוֹ שֶׁמִּקֹּדֶם הָיְתָה לוֹ לְעֵזֶר כִּי הִיא הָיְתָה מְגֻדֶּלֶת אֵצֶל הַחֲסִידִים וְאַחַר־כָּךְ נַעֲשֵׂית לוֹ מִתְנַגֶּדֶת. פַּעַם אַחַת אָמַר מוֹהֲרַנַ"ת זַ"ל "בַּמֶּה יְזַכֶּה" וְכוּ' אִיךְ וֵוייס אַז ר' לִיפָּא אִיז גִּיוֶוען פְרוּמֶער פַאר מִיר אוּן יֶעצְט וִויא אִיז עֶר. אוּן וִויא בִּין אִיךְ (אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁר' לִיפֶּא הָיָה כָּשֵׁר מִמֶּנִּי וְכָעֵת אֵיפֹה אֲנִי וְאֵיפֹה הוּא).
Siman 31. And now, in passing, I will also set before the student some outlines of the signs and wonders that were witnessed from Admoyr z"tl. For as, praise be to G-d, all my days I grew up among the sages in the wisdom of sincerity and simplicity — and these are the men of Moharan"as z"l who abandoned their honor with every manner of abandonment for the sake of truth. [And they accepted upon themselves every manner of disgrace and shame and every manner of insults and revilings and humiliations beyond measure and reckoning — and all the more so during the blazing of the controversy that was upon them in the year 5595 [1835 C.E.], in which every single one of them was in literal danger of being killed. For the common saying then at the Russian court was: "Mit tzehn toyzind kerblich farraybt men alding" — "With ten thousand kerblichs [coins] one can accomplish everything." And the opponents had more than enough money for this — for they considered the killing of one of his men z"l to be a mitzva of the highest order. For so the known oppressor had commanded and ordered them — and had written and sent letters to oppress them, pursue them, destroy them, and annihilate them.]
לא הוֹדָעַת הָעֲתִידוֹת בְּרֶמֶז לְרַבִּי אַהֲרֹן זַ"ל הָרַב מִבְּרַסְלֶב שֶׁיִּהְיֶה נִפְטַר בְּחֹדֶשׁ אָב וְכֵן הֲוָה, שֶׁנִּפְטַר מְכֻוָּן בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ אָב, וְאַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ אָמְרוּ הַסִּימָן לָזֶה בְּאֶחָד בְּאָב מֵת אַהֲרֹן. שָׁמַעְתִּי מֵאָבִי הֲרֵינִי כַּפָּרַת מִשְׁכָּבוֹ וְגַם מִשְּׁאָר אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ שֶׁשָּׁמְעוּ מִפִּיו בְּעַצְמוֹ שֶׁסִּפֵּר מִזֶּה בְּעֵת מַחֲלָתוֹ קֹדֶם פְּטִירָתוֹ. וְגַם בַּשָּׁנָה הַזֹּאת הָיָה חָלוּשׁ מְאֹד בַּקַּיִץ וּמִיָּד כְּשֶׁעָבַר חֹדֶשׁ מְנַחֵם אָב נִתְמַלֵּא שִׂמְחָה עַל שֶׁכְּבָר הָיָה בָּטוּחַ שֶׁבְּוַדַּאי יְמַלֵּא שְׁנָתוֹ:
Siman 31. It is a mitzva and an obligation upon me to make known to the coming generations their words that I heard from their mouths. For the great truth of their words has not been hidden from me — and it is clear to me as the day and as the sun — and I know that in righteousness and in uprightness are all the utterances of their mouths. And they are set apart from [their opponents] as light from darkness literally. [And after all these — even the things that I heard from them in the manner of a chain of transmission, mouth to mouth — where I do not know well enough who the people were through whom the story reached me — these I was not willing to write, for fear of the errors common in such stories. See what is known from the words of Moharan"as z"l regarding the saying of our Sages z"l that permitted the writing down of the Oral Torah. And therefore I noted next to each and every story the names of the people from whose mouths I heard it.]
לב מַה שֶּׁרִמֵּז לְאֶחָד שֶׁיָּבוֹא אֵלָיו לְאַחַר הִסְתַּלְּקוּתוֹ עַל אוֹדוֹת מַחֲלָתוֹ הַחֳלִי־נוֹפֵל רַחֲמָנָא לִצְלַן שֶׁבִּקֵּשׁ אָז מִמֶּנּוּ, וְכֵן הֲוָה שֶׁלְּאַחַר הִסְתַּלְּקוּתוֹ בָּא הָאִישׁ הַזֶּה עַל צִיּוּנוֹ הַקָּדוֹשׁ. וּמֵאָז וָהָלְאָה נִתְרַפֵּא מֵהַחֹלִי הַזֶּה. כָּל זֶה שָׁמַעְתִּי מֵאָבִי הֲרֵינִי כַּפָּרַת מִשְׁכָּבוֹ (וּבָזֶה אֲנִי מְסֻפָּק אִם אָמַר שֶׁשָּׁמַע זֹאת מִפִּיו בְּעַצְמוֹ אוֹ מִפִּי אַחֵר שֶׁשָּׁמַע מִמֶּנּוּ):
Siman 32. Of the stories written in the books that appeared recently — Adas Tzadikim, Kehal Chassidim, Pe'er MiKedoshim, Shivchay HaTzadikim — [and even though there are brought in them many stories from the Baal Shem Tov z"tl and from other true Tzadikim, of whom it is in truth visible that they reveal awesome things in the overturning of nature and foreknowledge of the future — but not like the stories written in those books mentioned, of which the majority of stories [are told] at the time of the wine-feast, where the teller is standing between the third and fourth cup and the listener is sitting and dozing — to the point that more than nine-tenths of them are falsehood, and the small amount of truth is compounded and changed and altered and mixed. With the exception of Shivchay Baal Shem Tov — it is true from beginning to end, as I heard this from the mouth of my father, may I be his atonement, who related it in the name of Admoyr z"tl — except that regarding some very small portion of them he said that they were not written correctly] — and from the rest of the stories that have gone from mouth to mouth and from ear to ear among the tale-bearers who have multiplied in these times:
לג הוֹדָעַת הָעֲתִידוֹת מֵרְפוּאַת בִּתּוֹ שָׂרָה עַל־יְדֵי הִתְעוֹרְרוּת הַשִּׂמְחָה, שָׁמַעְתִּי מֵאָבִי הֲרֵינִי כַּפָּרַת מִשְׁכָּבוֹ שֶׁשָּׁמַע מִפִּי אִישׁ אֶחָד שֶׁשָׁמַע מִפִּיהָ בְּעַצְמָהּ. אָמַר הַמַּעְתִּיק: שָׁמַעְתִּי מֵאַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ שֶׁכָּךְ הָיְתָה הַמַּעֲשֶׂה שֶׁהָיָה לָהּ כְּאֵב שִׁנַּיִם וְאָמַר לָהּ רַבֵּנוּ זַ"ל שֶׁיִּהְיֶה לָהּ שִׂמְחָה וְאָמְרָה הֲלֹא כּוֹאֵב לִי, אָמַר לָהּ שֶׁתַּעֲשֶׂה אֶת עַצְמָהּ כְּאִלּוּ שְׂמֵחָה. וְאָמַר עוֹד יִהְיֶה זְמַן שֶׁתָּבֹא מִזֶּה לְשִׂמְחָה כָּל־כָּךְ עַד שֶׁתְּרַקֵּד וְאָז יִהְיֶה לָךְ רְפוּאָתֵךְ. וְכָךְ הֲוָה שֶׁהִגִּיעַ לָהּ שִׂמְחָה גְּדוֹלָה עַד שֶׁבְּאֶמְצַע הַיּוֹם סָגְרָה הַלָּאדִין (הַתְּרִיסִים) וְרָקְדָה וְנִתְרַפְּאָה:
Siman 33. Behold, Admoyr z"l — in the greatness and immensity of the sweetness of his pleasant words to strengthen, and to arouse, and to revive, and to restore all the fallen souls — even had he been permitted to [openly] perform wonders, free choice would have been entirely nullified. And in truth it is precisely on this account that he was restrained from [performing open] wonders. And also when he did perform some wondrous thing, he afterwards besought Hashem, may He be blessed, that the matter should be forgotten [as brought in Sichos HaRan, section 186]. And were I not fearful, I would say that this very thing — that Hashem, may He be blessed, placed in the heart of Moharan"as z"l not to elaborate the stories of his holy wonders [except in a few places where some slipped out from under his pen — such as: the foreknowing of the future concerning the extension of the time of the drought by two years; in Sichos HaRan section 185, regarding the overpowering of illness, may the Merciful One protect us, in the year 5567; there in the same section: regarding the death of the girl Sara Esther; there in the conversations [hashmasos], section 5: and what he said about himself, that if the book should be burned he would have a reprieve to live some more time; in Chayay Moharan, in the story of his journey to Lemberg, section 3 — see there; also the foreknowing of the future and the overturning of nature regarding the healing of the hand; in Sichos HaRan section 186; and regarding the healing of a sick person through the recitation of Shir HaShirim near the break of dawn; there in section 242: and regarding the visitation of the barren woman, there section 252: and regarding the healing of the sick woman who was near death and whose soul nearly departed; in Chayay Moharan in the conversations attached to the Torah teachings, section 52 — see there] — for it is not in these that His praise lies [as brought there in the conversations — see there] — this very thing itself is on account of the prayer of Admoyr z"l mentioned above having taken effect — that Hashem, may He be blessed, placed it so in his [Moharan"as's] heart, as mentioned, so that [the wonders] would be forgotten from the heart, as mentioned. And as indeed by now most of them have been forgotten on account of this. But despite all this, I took pity on the remnant of their survivors that had not yet been forgotten — and I set it to my heart to commit to writing at least some outlines of this, so that it should be a memorial for the men of our fellowship who are aware of these matters.
לד מֵר' חַיְיקִיל שֶׁהֶרְאָה לוֹ נִשְׁמַת הַמֵּת, שָׁמַעְתִּי מֵאָבִי הֲרֵינִי כַּפָּרַת מִשְׁכָּבוֹ שֶׁשָּׁמַע מִפִּיו כַּמָּה פְּעָמִים. אָמַר הַמַּעְתִּיק: כַּיָּדוּעַ הָיָה הָר' חַיְיקִיל הַחַזָּן שֶׁל רַבֵּנוּ זַ"ל פַּעַם אַחַת בִּקֵּשׁ מֵרַבֵּנוּ זַ"ל שֶׁיַּרְאֶה לוֹ מֵת (נִפְטָר) וְאָמַר לוֹ רַבֵּנוּ זַ"ל אֲבָל הֲלֹא תִּתְפַּחֵד מִמֶּנּוּ, וַיַּעַן וַיֹּאמֶר אֵינֶנִּי כָּל־כָּךְ טִפֵּשׁ עַד שֶׁאֶתְפַּחֵד מִמֶּנּוּ. וַיֹּאמֶר לוֹ רַבֵּנוּ זַ"ל עוֹד הַפַּעַם אֲבָל תִּתְפַּחֵד כָּכָה עַד שְׁלֹשָׁה פְּעָמִים וְהוּא הֵשִׁיב כַּנַּ"ל שֶׁלֹּא יִתְפַּחֵד. וְהֶרְאָה לוֹ רַבֵּנוּ זַ"ל נִשְׁמַת נִפְטָר אֶחָד, וַיִּתְחַלְחַל וַיִּתְבַּהֵל מְאֹד עַד שֶׁרַבֵּנוּ זַ"ל נִתְיָרֵא שֶׁלֹּא יַזִּיק לוֹ זֶה הַפַּחַד. וַיֹּאמֶר לוֹ רַבֵּנוּ זַ"ל הַאִם חָכָם כָּמוֹךָ יְכוֹלִין לְהַטְעוֹת בְּדִמְיוֹן? וַיַּחֲלֹף הַפַּחַד מִמֶּנּוּ. וְכַעֲבֹר אֵיזֶה זְמַן בִּקֵּשׁ עוֹד הַפַּעַם מֵרַבֵּנוּ זַ"ל שֶׁיַּרְאֶה לוֹ נִפְטָר וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִתְפַּחֵד, וַיֵּאוֹת לוֹ וְהִבְטִיחַ לוֹ וְזֶה הָיָה קֹדֶם חֲנֻכָּה. בְּאוֹתוֹ הָרְחוֹב שֶׁיָּשַׁב רַבֵּנוּ זַ"ל הָיָה אוֹפֶה אֶחָד, וְאַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ כְּשֶׁיָּשְׁבוּ לִסְעֻדַּת מְלַוֶּה מַלְכָּה עַל פִּי רֹב הָיָה חָסֵר לָהֶם לֶחֶם, וְהָיוּ רְגִילִין לִכְנֹס לְהָאוֹפֶה הַזֶּה לִקְנוֹת הַשְּׁיָרִים מִשַּׁבָּת מַה שֶּׁלֹּא הָיָה יָכוֹל לִמְכֹּר מִשּׁוּם שֶׁלֹּא הָיָה שָׁלֵם אוֹ לֹא נֶאֱפָה מִצַּד אֶחָד וְכוּ' בִּכְדֵי שֶׁיִּקְנוּ בְּזוֹל, וְהוּא הָיָה רָגִיל לְהֵיטִיב עִמָּהֶם בַּמִּקָּח בִּשְׁבִיל זֶה. וְנִפְטַר הָאוֹפֶה הַנַּ"ל בְּאֵלּוּ הַיָּמִים, וּבַחֲנֻכָּה אָמַר רַבֵּנוּ זַ"ל אֶל הָר' חַיְיקִיל עַתָּה תִּרְאֶה נִפְטָר. וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא אֶת הָאוֹפֶה הַנַּ"ל שֶׁנִּפְטַר בְּסָמוּךְ אֵיךְ שֶׁעָמַד לִפְנֵי רַבֵּנוּ זַ"ל בִּכְרִיעָה וְהִשְׁתַּחֲוָיָה וּבִקֵּשׁ מֵרַבֵּנוּ זַ"ל הֱיוֹת שֶׁאֲנִי הֵיטַבְתִּי עִם הָאֲנָשִׁים הַמְקֹרָבִים שֶׁלָּכֶם לִמְכֹּר לָהֶם בְּזוֹל לֶחֶם וְחַלָּה בִּשְׁבִיל סְעֻדַּת מְלַוֶּה מַלְכָּה, וּבְכֵן אֲנִי מְבַקֵּשׁ מִכֶּם תִּקּוּן. וַיַּעַן רַבֵּנוּ זַ"ל וַיֹּאמֶר לוֹ יַעַן שֶׁהֵיטַבְתָּ עִם אֲנָשַׁי הַמְקֹרָבִים אֵלַי אֲנִי אֶעֱסֹק בְּתִקּוּנְךָ וַיֵּעָלֵם הַנִּפְטָר. שָׁמַעְתִּי מֵר' נַפְתָּלִי כֹּהֵן מִבַּארְדִיטְשׁוֹב הַדָּר בִּירוּשָׁלַיִם תִּבָּנֶה וְתִכּוֹנֵן שֶׁשָּׁמַע מֵחֲתָנוֹ הָר' אַבְרָהָם זַ"ל בֶּן ר' נַחְמָן טוּלְטְשִׁינֶער:
Siman 34. Sections 17–32 complete the gallery of the Men of Moharan — the holy disciples of Rebbe Nachman of Breslov. Each portrait is a gem. Reb Shimon (17–18): a merchant-mystic who practiced hisbodidus in forests by day and night, and burned his own Torah writings rather than see them published. Reb Dov of Tsherin (19–21): the faithful payer of his a fifth (chomesh) who, on his deathbed, expressed serene confidence before the Heavenly Court; his painful story of near-misses before drawing close, and the Rebbe's counterintuitive counsel — "sleep and eat, only guard your time." Reb Yudel and Reb Shmuel Aizik (22–23): who walked two hundred miles on foot to reach the Rebbe, and experienced the famous repeated cycling of awe-and-reassurance that was the Rebbe's unique mode of opening the heart. The Maggid of Tirhovitza and Reb Yitzchak his son-in-law (24): raised in Reb Zusya's household, guided to the Rebbe by Reb Zusya's dying words. Reb Yitzchak Aizik (25–26): commanded a full year of total silence; the Rebbe who rode through the night to defend him before his hostile father-in-law; the Torah revealed in a dream; the luminous death. Reb Yitzchak Yehuda (27): who renounced his renown for simplicity. Reb Mendil (28): carried out of his burning house mid-prayer by gentiles, never losing his dveykus. Section 29 is a formal roll-call of the men of divine service; section 30 a roll-call of the men of commerce — together naming over forty disciples by name and city. Reb Ozer (31–32): who went from fierce opponent to devotee, fled his murderous family, and spent his weeks alone by the river on bread and water, lips never ceasing from Torah and prayer.
לה מֵעַמּוּדָא דְּנוּרָא שֶׁהֶרְאָה לְמֹשֶׁה חִינְקֶעס. שָׁמַעְתִּי מֵר' אַבְרָהָם דֹּב זַ"ל שֶׁשָּׁמַע מִפִּיו:
Siman 35. The Roshay Prakim preface is extraordinary: the author's declaration of why he writes — obligation to future generations; his testimony to the absolute truth of his sources; the historical notice of the murderous persecution of 5595 (1835); his careful methodology of citing sources by name; his analysis of the Rebbe's restraint from open miracles (lest free will be nullified); and the poignant observation that the Rebbe himself prayed that his wonders be forgotten — and they were, mostly. The author preserves what remains.
לו הַמַּעֲשֶׂה מֵהַסּוֹחֲרִים שֶׁנִּתְוַעֲדוּ עִמּוֹ סָמוּךְ לְנָאוְורִיטְשׁ וּמַה שֶּׁהִפְלִיא לְדַבֵּר עִמָּהֶם כְּאִלּוּ הוּא אֶחָד מֵחֲבוּרָתָם, וּמַה שֶּׁכִּוֵּן לְאֶחָד מֵהֶם אֶת מַחֲשַׁבְתּוֹ שְׁנֵי פְּעָמִים, וּבְחָכְמָה נִפְלָאָה לְהִתְעַלֵּם וּלְהִתְכַּסּוֹת גַּם מֵאִתּוֹ עַיֵּן בְּסֵפֶר שִׂיחוֹת וְסִפּוּרִים כֶּרֶךְ ו בַּאֲרִיכוּת. שָׁמַעְתִּי כָּל זֶה בַּאֲרִיכוּת מִפִּי אָבִי הֲרֵינִי כַּפָּרַת מִשְׁכָּבוֹ שֶׁשָּׁמַע מֵרַבִּי שְׁמוּאֵל מִטֶּעפְּלִיק שֶׁנָּסַע אִתּוֹ כַּמּוּבָא בְּחַיֵּי מוֹהֲרַ"ן:
Siman 36. The spiritual core is the Rebbe's revolutionary counsel to practice hisbodidus — personal, spontaneous, private conversation with G-d in one's own language, like speaking to a "true good friend." Reb Nosson immediately took this to heart, going out into the fields at night, alone, to pour out his heart to the Creator. The account of the great Torah teaching the Rebbe revealed (from Likutay Moharan Part I, section 52) — on necessary and possible existence, and the role of Israel's souls — is told here with the remarkable detail of Reb Nosson's response: transported beyond himself, he cried out to run through the streets and awaken the world — and the Rebbe gently restrained him.
לז הַסִּפּוּר מִמַּה שֶּׁאָמַר לְר' שְׁמוּאֵל עַל אוֹדוֹת הַשֵּׁנָה אַף עַל גַּב דְּאִיהוּ לֹא חָזֵי מַזָּלֵהּ חָזֵי, גַּם זֶה שָׁמַעְתִּי מֵאָבִי הֲרֵינִי כַּפָּרַת מִשְׁכָּבוֹ שֶׁשָּׁמַע מִפִּיו בְּעַצְמוֹ. אָמַר הַמַּעְתִּיק: שָׁמַעְתִּי שֶׁרַבִּי שְׁמוּאֵל הַנַּ"ל לָן עִמּוֹ בְּיַחַד, וְשָׁאַל אוֹתוֹ אַדְמוֹ"ר זַצַ"ל הֲשָׁמַעְתָּ אֵיזֶה דָּבָר בַּלַּיְלָה הַזֹּאת? וְהֵשִׁיב לוֹ ר' שְׁמוּאֵל לֹא, רַק כָּל הַלַּיְלָה לֹא יָכֹלְתִּי לִישֹׁן. וְאָז אָמַר לוֹ אַדְמוֹ"ר זַ"ל אַף עַל גַּב דְּאִיהוּ לָא חָזֵי וְכוּ'. וְהַמּוּבָן שֶׁשָּׁמַע וְרָאָה אַדְמוֹ"ר זַצַ"ל בְּאוֹתָהּ לַיְלָה דְּבָרִים עֶלְיוֹנִים נִפְלָאִים וְנוֹרָאִים מְאֹד:
Siman 37. The closing portrait of Reb Nosson (section 16) is a masterpiece of hagiography: his extraordinary physical swiftness, his pen flying like flight, his watch always before him, his remembrance of death never leaving him — all lit by the "holy fire" of the Rebbe that blazed in his heart until the last day of his life.
לח הַסִּפּוּר מֵהַחֲלוֹם מֵעִנְיַן הַדָּג, שָׁמַעְתִּי מֵאָבִי הֲרֵינִי כַּפָּרַת מִשְׁכָּבוֹ שֶׁשָּׁמַע זֹאת מֵאַנְשֵׁי אַדְמוֹ"ר זַצַ"ל. אָמַר הַמַּעְתִּיק: שָׁמַעְתִּי שֶׁאִישׁ מֵאַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ חָלַם לוֹ שֶׁאָמַר לוֹ אֶחָד בַּחֲלוֹם אִם יָבִיאוּ לְךָ מָחָר דָּג תִּקְנֶה אוֹתוֹ וּתְבִיאוֹ לְרַבֵּנוּ זַ"ל. וּבַבֹּקֶר בָּא עָרֵל עִם דָּג לִמְכּוֹר וְקָנָה אוֹתוֹ וֶהֱבִיאוֹ. וְתֵכֶף שָׁאַל אוֹתוֹ אֵיפֹה הַדָּג וְנָתַן לוֹ, וְאָמַר רַבֵּנוּ זַ"ל אֵיזֶה דְּבַר בִּזָּיוֹן עַל הַדָּג, וְאָמַר עָלָיו אַ גְּרוֹיְסֶער שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ (בַּעַל שֶׁלֹּא־לִשְׁמָהּ גָּדוֹל), וְאָמַר עָלָיו שֶׁזֶּה גִּלְגּוּל אָבִיו שֶׁל זֶה שֶׁקָּנָה אוֹתוֹ, וּבִשְּׁלוּ אוֹתוֹ עַל שַׁבַּת קֹדֶשׁ וְהָיָה לוֹ תִּקּוּן:
Siman 38. Breslov · Na Nach Nachma Nachman MayUman
לט הַסִּפּוּר מֵהָאִישׁ מֵאוּמִין שֶׁהִגִּיד לוֹ אֶת מַחֲשַׁבְתּוֹ שֶׁהָיָה מִקֹּדֶם אֵיזוֹ שָׁבוּעוֹת... בַּחֲצִי הַלַּיְלָה. שָׁמַעְתִּי מֵהָרַב ר' זַלְמָן זַ"ל שֶׁשָּׁמַע מִפִּי הָאִישׁ בְּעַצְמוֹ:
Siman 39. Compiled by Reb Avrohom ben Reb Nachman of Tulchin ז"ל Complete Edition — English Translation
מ מַעֲשֶׂה בְּאִישׁ אֶחָד וּשְׁמוֹ ר' יִשְׂרָאֵל מִנֶּעמִירוֹב אֲשֶׁר הִפְצִיר אֶת אַדְמוֹ"ר זַצַ"ל שֶׁיַּסְכִּים לוֹ לִנְסֹעַ לִמְקוֹם הַמִּלְחָמָה בִּשְׁבִיל פַּרְנָסָה, וַאַדְמוֹ"ר זַצַ"ל מִדְּרָכָיו הַנֶּעְלָמִים לִבְלִי לִדְחֹק אֶת עַצְמוֹ עַל שׁוּם דָּבָר (כַּמּוּבָא מִזֶּה הַרְבֵּה בְּסִפּוּרָיו הַקְּדוֹשִׁים). וּמֵחֲמַת שֶׁאַף־עַל־פִּי־כֵן לֹא רָצָה בְּשׁוּם אֹפֶן לְהַסְכִּים לוֹ, עָנָה וְאָמַר לוֹ בְּזֶה הַלָּשׁוֹן: זָאלְסְט זִיךְ פִיר נֶעמִין יוֹא מִיט נֵיין גְּלַיְיךְ (תִּקַּח לְעַצְמֶךָ אֶת הַכֵּן וְאֶת הַלֹּא בְּשָׁוֶה) הַיְנוּ שֶׁיִּהְיֶה בֶּאֱמֶת שָׁוֶה אֶצְלוֹ בְּלִבּוֹ אִם לִנְסֹעַ אוֹ לַאו. אַחַר־כָּךְ תֹּאמַר ה' קַאפִּיטְיל תְּהִלִּים, אוּן אַחַר־כָּךְ וִוי סֶ'וֶועט דִּיר אַרַיְין קוּמֶען אִין דֶּער מַחֲשָׁבָה אַזוֹי זָאלְסְטוּ טוּהְן (וְאַחַר־כָּךְ אֵיךְ שֶׁיִּכָּנֵס בְּמַחֲשַׁבְתְּךָ כַּךְ תַּעֲשֶׂה). וְכֵן עָשָׂה הָאִישׁ הַנַּ"ל, וְאַחַר־כָּךְ בָּא לַאַדְמוֹ"ר זַצַ"ל וְאָמַר לוֹ שֶׁנָּפַל בְּדַעְתּוֹ הֵן. וַאַדְמוֹ"ר זַצַ"ל לֹא הוּטַב זֹאת בְּעֵינָיו כְּלָל, כִּי יָדַע בָּרוּר כַּיּוֹם שֶׁהָאֱמֶת לֹא הָיָה בִּלְבָבוֹ שִׁוּוּי הַהֵן וְלַאו כַּאֲשֶׁר פָּקַד עָלָיו, כִּי בֶּאֱמֶת מֵחֲמַת תַּבְעֵרַת תַּאֲוַת מָמוֹן חָשַׁק וְרָצָה בְּכָל נַפְשׁוֹ לִנְסֹעַ הַנְּסִיעָה הַנַּ"ל. וְאָמַר לוֹ אַדְמוֹ"ר זַצַ"ל בְּזֶה הַלָּשׁוֹן: נָא מִיט אַ פְּלַאטְצִיקִיל קָאן מֶען אַמָאל אַהֶעכְט חַאפִּין (נוּ עִם דַּג קָטָן לִפְעָמִים אֶפְשַׁר לִתְפוֹס דָּג גָּדוֹל). וּבָעֵת שֶׁאָמַר לוֹ אַדְמוֹ"ר זַצַ"ל זֹאת, לֹא הֵבִין כְּלָל הָאִישׁ הַנַּ"ל אֶת דְּבָרָיו אֵלּוּ. וְאַחַר־כָּךְ נָסַע הָאִישׁ הַנַּ"ל לְדַרְכּוֹ לַמָּקוֹם הַנַּ"ל, וְסִבֵּב שָׁם הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁשָּׂכַר אוֹתוֹ עָשִׁיר אֶחָד לַעֲסָקָיו וְהָיָה אֶצְלוֹ אֵיזֶה זְמַן וְנָשָׂא חֵן בְּעֵינָיו, וְהָיָה בֵּינֵיהֶם אַהֲבָה גְּדוֹלָה מְאֹד. וְהֶעָשִׁיר הַזֶּה הָיָה אִישׁ בְּלִיַּעַל וְרַע מַעֲלָלִים, וְגַם כְּבָר בָּא בַּשָּׁנִים וּמִיָּמָיו עוֹד לֹא נָשָׂא אִשָּׁה כְּלָל, אֲבָל מֵרֹב אַהֲבָתוֹ לְהָאִישׁ הַנַּ"ל הִתְחִיל לְדַבֵּר עַל לִבּוֹ מִיּוֹם אֶל יוֹם בִּדְבָרִים רַכִּים וְטוֹבִים, עַד שֶׁהִתְחִיל לִפְעֹל אֶצְלוֹ מְעַט מְעַט, וְהִתְחִיל לַעֲזֹב אֶת דַּרְכּוֹ הָרָע וְנָשָׂא אִשָּׁה כְּשֵׁרָה וּצְנוּעָה, וְהִתְחִיל לֵילֵךְ בְּכָל יוֹם עֶרֶב וָבֹקֶר לְהִתְפַּלֵּל, עַד שֶׁבְּמֶשֶׁךְ הַזְּמַן נִתְהַפֵּךְ לְאִישׁ אַחֵר מַמָּשׁ, וְנַעֲשָׂה בֶּאֱמֶת אִישׁ כָּשֵׁר כְּכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַכְּשֵׁרִים. וְכַאֲשֶׁר ר' יִשְׂרָאֵל הַנַּ"ל מִנֶּעמִירוֹב הִבִּיט וְרָאָה שֶׁפָּעֲלוּ כָּל־כָּךְ דְּבָרָיו בְּהֶעָשִׁיר הַזֶּה מִיָּד נִזְכַּר בְּמַאֲמַר אַדְמוֹ"ר זַצַ"ל שֶׁאָמַר לוֹ עַל עִנְיַן נְסִיעָתוֹ שֶׁבְּדָג קָטָן יְכוֹלִים לַחֲטֹף דָּג גָּדוֹל, כִּי בֶּאֱמֶת כֵּן הָיָה גַּם שֵׁם הַמִּשְׁפָּחָה שֶׁל הֶעָשִׁיר הַזֶּה "הֶעכְט", שָׁמַעְתִּי כָּל זֶה מִפִּי אָבִי הֲרֵינִי כַּפָּרַת מִשְׁכָּבוֹ שֶׁשָּׁמַע זֹאת מִפִּי מוֹהֲרַנַ"ת זַ"ל וְגַם מֵרַבִּי נַפְתָּלִי זַ"ל:
Siman 40. Part I — Anshay Moharan: The Men of Moharan חֵלֶק א' — אַנְשֵׁי מוֹהֲרַ"ן
מא הַמַּעֲשֶׂה מֵר' לֵיבּ מִכְּפָר וָואטְשֶׁעק שֶׁהָיָה אַדְמוֹ"ר זַצַ"ל אֶצְלוֹ עַל בְּרִית מִילָה, וְאָמַר אָז שֶׁהָיָה טוֹב פֹּה לְהַעֲמִיד חֻפָּה, וְאַחַר־כָּךְ כְּשֶׁהִגִּיעַ הַזְּמַן שֶׁבָּאָה לִטְשִׁיקֶעוו שֶׁכֵּן הָיָה הַמְדֻבָּר, יָרַד מָטָר וְלֹא רָצָה לִנְסֹעַ לְשָׁם, וְהָיָה בִּכְפָר וָואטְשֶׁעק הַחֲתֻנָּה. וְאַחַר־כָּךְ מֵעִנְיַן רַבִּי יַעֲקֹב בַּעַל מַגִּיהַּ שֶׁאָמַר לוֹ כוּ', שָׁמַעְתִּי כָּל זֶה מֵחֲתָנוֹ הָרַב ר' זַלְמָן מַגִּיד מֵישָׁרִים וְשָׁאַל אוֹתוֹ אִם הָיָה בָּזֶה עִנְיָן, וְהֵשִׁיב לוֹ הֵן. גַּם שָׁמַעְתִּי שֶׁסִּפֵּר בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי לֵיבּ הַנַּ"ל שֶׁאַחַר־כָּךְ בְּשַׁבָּת שֶׁאַחַר הַחֻפָּה לָקַח רַבִּי לֵיבּ שְׁנֵי דְּלָיִים עַל כְּתֵפוֹ וְנָשָׂא אוֹתָם מִן הַפְּרוֹזְדוֹר אֶל הַבַּיִת לְהַעֲמִידָם עַל הַשֻּׁלְחָן כְּעִנְיַן הַשִּׂמְחָה. וַיֹּאמֶר לְרַבֵּנוּ זַ"ל שֶׁיְּבָרְכוֹ שֶׁלַּשָּׁנָה הַבָּאָה יִתֵּן לוֹ גַּם־כֵּן כָּזֶה, וְהֵשִׁיב לוֹ רַבֵּנוּ זַ"ל גָּאט וֵויסְט (אֱלֹקִים יוֹדֵעַ). וְנִבְהַל מְאֹד מִן הַמַּעֲנֶה הַזֹּאת, וּבִקֵּשׁ מֵר' לֵיבְּלִי אַפְּטִיר שֶׁהָיָה אָז הַמְלַמֵּד שֶׁלּוֹ שֶׁיִּשְׁאַל עַל זֶה מֵרַבֵּנוּ זַ"ל. וְשָׁאַל אוֹתוֹ, וְהֵשִׁיב לוֹ שֶׁיְּצַוֶּה עָלָיו שֶׁיָּבוֹא בְּעַצְמוֹ, וּבָא אֵלָיו, וְצִוָּה עָלָיו שֶׁיָּבוֹא אֵלָיו לְאַחַר שְׁנֵי שָׁבוּעוֹת. וְאַחַר שְׁנֵי שָׁבוּעוֹת בָּא אֵלָיו עוֹד הַפַּעַם, וַיֹּאמֶר אֵלָיו שֶׁהֶחֱלִיף זֹאת בַּעֲנִיּוּת שֶׁיַּחֲזֹר עַל הַפְּתָחִים. וְהִתְחִיל לִבְכּוֹת לְפָנָיו מְאֹד, וְצִוָּה עָלָיו שֶׁיָּבֹא עוֹד הַפַּעַם לְאַחַר שְׁנֵי שָׁבוּעוֹת, וְחָזַר וּבָא אֵלָיו. וְאָמַר לוֹ שֶׁזֶּה אִי אֶפְשָׁר (שֶׁלֹּא יִהְיֶה עָנִי) רַק עַל־כָּל־פָּנִים לֹא יַחֲזֹר עַל הַפְּתָחִים וְיִגְנְבוּ אֶצְלְךָ בְּשָׁנָה זוֹ אֵיזֶה פְּעָמִים וְכוּ', וְאַחַר־כָּךְ יְרַחֵם עָלֶיךָ הָאָדוֹן וְיִבְנֶה לְךָ קְרֶעטְשְׁמֶע (פּוּנְדָק) קְטַנָּה, וּמִמֶּנָּה תִּתְפַּרְנֵס בְּדֹחַק גָּדוֹל כָּל יְמֵי חַיֶּיךָ עַד שֶׁכָּל בָּנֶיךָ יִהְיוּ מֻכְרָחִים לְהִפָּרֵד מִמְּךָ אוֹ שֶׁיַּעַבְדוּ אֵצֶל אֲחֵרִים, אוֹ שֶׁיְּפַרְנְסוּ אֶת עַצְמָם בַּעֲבוֹדוֹת אֲחֵרוֹת. וְגַם גִּלָּה לוֹ כַּמָּה שָׁנִים יִחְיֶה וְשֶׁבְּשָׁבוּעַ אֶחָד יָמוּתוּ הוּא וְאִשְׁתּוֹ. וְאַחַר־כָּךְ הָיָה מְכֻוָּן כָּל הַנַּ"ל רַק שֶׁבְּמֶשֶׁךְ הַזְּמַן הַהוּא צִמְצֵם אֶת עַצְמוֹ גַּם בְּעֹצֶם דָּחֳקוֹ לְקַבֵּץ וְלֶאֱסֹף עַל־יָד עַל־יָד מָעוֹת לִכְתִיבַת סֵפֶר תּוֹרָה לְבֵית הַמִּדְרָשׁ דְּפֹה אוּמִין וְחָקַק עָלָיו אֶת שְׁמוֹ וְנָתַן אוֹתָהּ לְהַבֵּית הַמִּדְרָשׁ עַל הָרֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁקֹּדֶם פְּטִירָתוֹ. גַּם אָז כְּשֶׁאָמַר לוֹ רַבֵּנוּ זַ"ל כְּכָל הַנַּ"ל, פִּזֵּר מִיָּד בְּכָל יְכָלְתּוֹ מָעוֹת הַרְבֵּה לִצְדָקָה, כִּי יָדַע בְּבֵרוּר שֶׁלֹּא יוֹעִיל לוֹ אִם יִרְצֶה לְהִתְחַכֵּם עַל זֶה:
Opening — Petichah | פְּתִיחָה This is the day that Hashem has made — and I set it to my heart to commit to writing some brief stories from what befell Moharan"as [our master, teacher, and rabbi — Reb Nosson] z"tl [may his memory be for a blessing in the world to come], which were not brought in "The Days of Moharan"as" that he himself wrote — for he wrote there only chapter headings, as will be understood by one who studies it. And further, I set my heart to append to this also some of his holy conversations, and also some stories from the other men of Admoyr z"tl [our master and teacher, may his memory be for a blessing], for in the days yet to come all of it will be forgotten. And who knows how much longer the time of our exiles will yet extend, and hearts go ever diminishing — therefore it is imperative to commit this also to writing. And I make known to the reader that all these stories I heard from my father, my wondrous teacher, our master the Rav Nachman z"l — except for a small number which I also appended from what I heard from other elder men among the disciples of Moharan"as z"l. The stories of what befell Moharan"as z"l — my father z"l heard some of them from him [Reb Nosson] himself, and some from his acquaintances and friends from his youth who were well-versed in these matters.
מב אָמַר הַמַּעְתִּיק: שָׁמַעְתִּי אֲשֶׁר פַּעַם אַחַת הוֹשִׁיט מֹשֶׁה חִינְקֶעס לְרַבֵּנוּ זַ"ל צִנְצֶנֶת קַאוֶוע וּכְשֶׁהֶעֱמִיד אֶת הַקַּאוֶוע עַל הַשֻּׁלְחָן נִתְהַפֵּךְ הַצִּנְצֶנֶת וְנִשְׁפְּכָה הַקַּאוֶוע וְאָמַר לוֹ רַבֵּנוּ זַ"ל בְּזֶה הַלָּשׁוֹן: אַ פָּנִים מִיר וֶועלִין קֵיין מְחֻתָּנִים נִיט זַיין (כַּנִּרְאֶה שֶׁכְּבָר לֹא נִהְיֶה מְחֻתָּנִים). אָז הָיָה מֹשֶׁה הַנַּ"ל חֲשׂוּךְ בָּנִים רַחֲמָנָא לִצְלַן. וְאַחַר־כָּךְ אַחַר הִסְתַּלְּקוּת רַבֵּנוּ זַ"ל שֶׁגֵּרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ עַל סְמַךְ שֶׁאָמַר רַבֵּנוּ זַ"ל קֹדֶם פְּטִירָתוֹ בֵּין הַצַּוָּאוֹת שֶׁאִם יְגָרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ יִהְיֶה לוֹ בָּנִים (עַיֵּן לְעֵיל אוֹת ח'), וְלָקַח אֶת רַבִּי אַבְרָהָם דֹּב זַ"ל נֶכֶד רַבֵּנוּ זַ"ל לְחָתָן לוֹ. וְאַחַר־כָּךְ בְּעֵת הַמַּחֲלֹקֶת שֶׁנִּתְרַחֵק מֹשֶׁה הַנַּ"ל, גֵּרֵשׁ רַבִּי אַבְרָהָם דֹּב אֶת בִּתּוֹ וְנִתְקַיְּמוּ דִּבְרֵי רַבֵּנוּ זַ"ל הַנַּ"ל: מג שָׁמַעְתִּי בְּעֵת שֶׁיָּשַׁב אַדְמוֹ"ר זַצַ"ל בִּבְרַסְלֶב, יָשַׁב פַּעַם אַחַת עִם אֲנָשִׁים וּבְתוֹכָם הָיָה גַּם רַבִּי חַיִּים שָׁרָה'ס מִבְּרַסְלֶב, וּפִתְאֹם אָמַר רַבֵּנוּ זַ"ל הָאָדָם הוּא שׁוֹטֶה כָּל־כָּךְ עַד שֶׁאֲפִלּוּ כְּשֶׁהַמַּלְאַךְ הַמָּוֶת הוֹלֵךְ אַחֲרֵי כְּתֵפָיו הוּא מַחֲזִיק עֲדַיִן בִּשְׁטוּתָיו וַהֲבָלָיו. וְהָאֲנָשִׁים הִשְׁתּוֹמְמוּ מְאֹד עַל הַדִּבּוּרִים הָאֵלֶּה וְלֹא יָדְעוּ עַל מַה הֵם מְרַמְּזִין, אֲבָל הָר' חַיִּים שָׂרָה'ס נִבְהַל מִזֶּה מְאֹד מְאֹד, כִּי נִכְנְסוּ הַדִּבּוּרִים הֵיטֵב בְּלִבּוֹ וְיָדַע בְּנַפְשׁוֹ כִּי אַדְמוֹ"ר זַצַ"ל מְרַמֵּז עָלָיו בְּאֵלּוּ הַדִּבּוּרִים וַיֵּשֶׁב אֵצֶל הַשֻּׁלְחָן בְּפַחַד גָּדוֹל. אַחַר־כָּךְ הָלְכוּ כָּל הָאֲנָשִׁים לְדַרְכָּם, וְרַבִּי חַיִּים הַנַּ"ל נִשְׁאַר יוֹשֵׁב אֵצֶל הַשֻּׁלְחָן, וְשָׁאַל אוֹתוֹ אַדְמוֹ"ר זַצַ"ל מָה אַתָּה יוֹשֵׁב? וְלֹא יָכֹל לַהֲשִׁיבוֹ כִּי יָשַׁב בְּמָרָה שְׁחוֹרָה גְּדוֹלָה מְאֹד. וְנִכְנַס אַדְמוֹ"ר זַצַ"ל לְחַדְרוֹ וְהָלַךְ הָר' חַיִּים הַנַּ"ל אַחֲרָיו וַיֵּבְךְּ לְפָנָיו מְאֹד. וַיֹּאמֶר לְרַבֵּנוּ זַ"ל רַבִּי אֲנִי יוֹדֵעַ בְּוַדַּאי אֲשֶׁר כַּוָּנַתְכֶם בְּהַדִּבּוּרִים הָיְתָה עָלַי, לָכֵן מְאֹד מְאֹד אֲבַקֶּשְׁכֶם לְעוֹרֵר רַחֲמִים עָלַי, שֶׁאֶשָּׁאֵר בַּחַיִּים. וַיֹּאמֶר לוֹ אַדְמוֹ"ר זַצַ"ל כֵּן הַדָּבָר שֶׁהָיְתָה כַּוָּנָתִי עָלֶיךָ, אַךְ אֲנִי צָרִיךְ לִנְסֹעַ עַל צִיּוּן קֶבֶר זְקֵנִי הַקָּדוֹשׁ הַבַּעַל שֵׁם טוֹב זַצַ"ל לְמֶעזְ'בּוּז' לְהִתְפַּלֵּל עֲבוּר הַיֶּלֶד שֶׁלִּי (שֶׁהָיָה אָז חוֹלֶה), לָכֵן תִּסַּע גַּם־כֵּן עִמִּי וְאֶתְפַּלֵּל גַּם עָלֶיךָ. וְכֵן עָשָׂה, וְנָסַע רַבִּי חַיִּים הַנַּ"ל גַּם־כֵּן עִם רַבֵּנוּ זַ"ל לְמֶעזְ'בּוּז'. וְהָלַךְ רַבֵּנוּ זַ"ל עַל קֶבֶר הַבַּעַל שֵׁם טוֹב זַצַ"ל, וְהִתְמַהְמַהּ שָׁם זְמַן רַב וְאַחַר־כָּךְ אָמַר לְרַבִּי חַיִּים בְּזוֹ הַלָּשׁוֹן: דִּיר הָאבּ אִיךְ גִּיפּוֹלְ'ט אוּן מִיר נִיט (לְךָ פָּעַלְתִּי וְלִי לֹא). וְאֵין אַתָּה צָרִיךְ אֲפִלּוּ לְהִתְפַּלֵּל אַךְ כֵּיוָן שֶׁאַתָּה פֹּה לֵךְ גַּם־כֵּן וְהָלַךְ אֶל קֶבֶר הַבַּעַל שֵׁם טוֹב. וְאָמַר לוֹ כַּמָּה שָׁנִים יִחְיֶה עוֹד. וַיִּסְעוּ בַּחֲזָרָה לִבְרַסְלֶב וּבְאֶמְצַע הַדֶּרֶךְ אָמַר רַבֵּנוּ זַ"ל לְרַבִּי חַיִּים הַנַּ"ל הַיֶּלֶד שֶׁלִּי כְּבָר מֵת וְכָךְ הֲוָה, כִּי כְּשֶׁבָּאוּ לְבֵיתָם מָצְאוּ שֶׁהַיֶּלֶד כְּבָר מֵת, וְלֹא רָצָה רַבֵּנוּ זַ"ל לִכְנֹס לְעִיר בְּרַסְלֶב עַל שַׁבַּת קֹדֶשׁ, וְשָׁלַח הָאִישׁ הַנַּ"ל לִבְרַסְלֶב לִקְנוֹת חַלָּה עַל שַׁבַּת קֹדֶשׁ וְצִוָּה לוֹ שֶׁיִּהְיֶה הַדָּבָר בְּסוֹד שֶׁלֹּא יִתְוַדַּע לְאִשְׁתּוֹ. אַךְ אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ שָׁאֲלוּ אוֹתוֹ אֵיפֹה רַבֵּנוּ זַ"ל כִּי יָדְעוּ מִתְּחִלָּה שֶׁנָּסַע עִמּוֹ וְהֵשִׁיב לָהֶם בְּסוֹד. וּבֵין כָּךְ עָבַר מַעֲשֶׂה מֵאַבְרָהָם פַּיֶיעס שֶׁהָיָה מְקֹרָב לְרַבֵּנוּ זַ"ל וְהוּא הָיָה מִקֹּדֶם אִישׁ מְכֹעָר וְהָיָה רָגִיל לוֹמַר עַל עַצְמוֹ מַיְינֶע עֲוֹנוֹת וֶועט מֶען אַרוּם טְרָאגִין אוֹיף אַפַיְינְדִיל אִין גֵּיהִנָּם (בְּגֵיהִנָּם יִשְׂאוּ אֶת עַווֹנוֹתַי עַל נֵס). וְהָיָה לוֹ בֵּן פָּגוּם וְכוּ' וְכוּ' וְשֵׁם בְּנוֹ הָיָה חַיִּים פַּיֶיעס וְעָשָׂה עִמּוֹ שִׁדּוּךְ עִם בַּת יִשְׂרָאֵל נֶכֶד הַבַּעַל שֵׁם טוֹב. וְהַבַּעַל שֵׁם טוֹב אֲבִי זְקֵנוֹ שֶׁל הַכַּלָּה לֹא הָיָה רוֹצֶה בְּהַשִּׁדּוּךְ, וְעַל כֵּן בָּא לְרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה בְּהַשִּׁדּוּךְ וְהָיָה רוֹצֶה לִטֹּל הֶחָתָן מִן הָעוֹלָם. וְהָיָה לְרַבֵּנוּ זַ"ל רַחֲמָנוּת עַל הֶחָתָן וּבִקֵּשׁ מֵהַבַּעַל שֵׁם טוֹב זַ"ל שֶׁיַּנִּיחַ אוֹתוֹ אֲבָל לֹא יִהְיֶה לוֹ בָּנִים, מִמֵּילָא לֹא יִהְיֶה לָהֶם הִתְקַשְּׁרוּת וְיִהְיֶה גֵּט וְכֵן הָיָה. וּבַלַּיְלָה הֵקִיץ רַבֵּנוּ זַ"ל אֶת רַבִּי חַיִּים שָׂרָה'ס הַנַּ"ל וְהָלַךְ עִמּוֹ בַּיַּעַר לְהִתְבּוֹדֵד שָׁם, וְאַחַר־כָּךְ סִפֵּר לוֹ כָּל הַנַּ"ל. וְגַם סִפֵּר לוֹ כִּי הַבַּעַל שֵׁם טוֹב אֲבִי זְקֵנָהּ לָקַח מֵעִמּוֹ הַשָּׁנִים וְהֻכְרַחְתִּי לִתֵּן לוֹ שָׁנִים אֲחֵרִים וְהִגִּיד לוֹ כַּמָּה שָׁנִים (וְעַיֵּן לְהַלָּן אוֹת מ"ו בַּאֲרִיכוּת). וּבְעֵת שֶׁחַיִּים פַּיֶיס (הֶחָתָן) הָיָה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל כִּי נָסַע לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל סִפֵּר לְאַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ שֶׁרַבֵּנוּ זַ"ל נָתַן לוֹ צֶעטִיל (פֶּתֶק) שֶׁל עֲבוֹדוֹת וְסִגּוּפִים וְאָמַר לוֹ שֶׁאִם יְקַיֵּם זֹאת יִתְהַפֵּךְ גּוּפוֹ לִיהוּדִי כָּשֵׁר מַמָּשׁ, אַךְ הָיָה קָשֶׁה לְקַיֵּם וְלֹא קִיֵּם. וּבְעֵת הַמַּחֲלֹקֶת מֵהָרַב מִסַּאוְורַן רָצָה גַּם־כֵּן לַחֲלֹק אָמַר לוֹ רַבִּי חַיִּים שָׂרָה'ס הַנַּ"ל שְׁתֹק הֲלֹא אֲנִי יוֹדֵעַ כַּמָּה שָׁנִים תִּחְיֶה וְכוּ'. וְרַבִּי חַיִּים הַנַּ"ל חַי עוֹד הַרְבֵּה שָׁנִים כְּמוֹ שֶׁאָמַר רַבֵּנוּ זַ"ל:
Siman 42. The Birth and Upbringing of Moharan"as z"l
מד בִּכְפָר אֶחָד סָמוּךְ לִזְלַאטִיפָּאלֶע הָיָה דָּר אִישׁ אֶחָד שֶׁהָיָה מַחֲזִיק הָאַרֶענְדֶא (חֲכִירָה) מֵאֲדוֹן הַכְּפָר, וְהַקְּרֶעטְשְׁמִיס (הַפּוּנְדָקִים) אֲשֶׁר בִּסְבִיבוֹת כְּפָר הַנַּ"ל. וְכָל הָאֲנָשִׁים הַמַּחֲזִיקִים הַקְּרֶעטְשְׁמִיס הָיוּ מְשַׁלְּמִין לוֹ הָרַאטֶעס (דְּמֵי שְׂכִירוּת). וְהָיָה לוֹ אִשָּׁה צְנוּעָה מְאֹד נְדִיבַת לֵב מְאֹד, וְהָיְתָה מְרַחֶמֶת תָּמִיד עַל הַמַּחֲזִיקִים הַקְּרֶעטְשְׁמִיס (שׂוֹכְרֵי הַפּוּנְדָקִים) כְּשֶׁלֹּא הָיָה לָהֶם לִפְעָמִים לְשַׁלֵּם לְבַעְלָהּ הָרַאטֶע הִיא נָתְנָה לָהֶם כֶּסֶף לְשַׁלֵּם. וַיְהִי הַיּוֹם וְנֶחֶלְתָה הָאִשָּׁה הַנַּ"ל בְּמַחֲלָה מְסֻכֶּנֶת מְאֹד עַד שֶׁהָיְתָה נוֹטָה לָמוּת, וּבַעְלָהּ הִשְׁתַּמֵּשׁ בְּרוֹפְאִים גְּדוֹלִים הַרְבֵּה וְלֹא הוֹעִילוּ לָהּ כְּלוּם. וְהַקְּרֶעטְשְׁמָארִיס הָיָה דָּוֶה לִבָּם מְאֹד עַל הָאִשָּׁה הַנַּ"ל בְּיָדְעָם שֶׁאִם חַס וְשָׁלוֹם תָּמוּת הָאִשָּׁה הַזֹּאת יִהְיֶה מַר לָהֶם מְאֹד, וְלֹא יִהְיֶה לָהֶם מִי שֶׁיְּרַחֵם עֲלֵיהֶם, גְּלַל כֵּן הִשְׁתַּדְּלוּ הַרְבֵּה כֻּלָּם כְּאִישׁ אֶחָד בִּרְפוּאָתָהּ וְנָסְעוּ אֶל הָרוֹפְאִים לַהֲבִיאָם. וּבֵינֵיהֶם הָיָה אִישׁ אֶחָד שֶׁהָיָה מְקֹרָב מְעַט לַאַדְמוֹ"ר זַצַ"ל בְּעֵת אֲשֶׁר יָשַׁב בִּזְלַאטִיפָּלְיֶע, וַיְדַבֵּר הָאִישׁ עַל לֵב הַבַּעַל הַנַּ"ל שֶׁיִּשְׁלַח פִּדְיוֹן לַאַדְמוֹ"ר זַצַ"ל לִזְלַאטִיפָּאלֶע, וְכֵן עָשָׂה, וְשָׁלַח אוֹתוֹ עִם פִּדְיוֹן נֶפֶשׁ לַאַדְמוֹ"ר זַצַ"ל. וּבָעֵת הַהִיא הָיְתָה קְרוֹבָה מְאֹד שֶׁתֵּצֵא נַפְשָׁהּ, וּבָא זֶה הָאִישׁ לַאַדְמוֹ"ר זַצַ"ל וְהֵבִיא לוֹ הַפִּדְיוֹן. וַיֹּאמֶר אֵלָיו רַבֵּנוּ זַ"ל שֶׁיָּבִיאוּ לוֹ רֶענְדִיל אֶחָד, וְהֵבִיא לוֹ הָאִישׁ הַנַּ"ל הָרֶענְדִיל וְלָקַח אַדְמוֹ"ר זַצַ"ל אֶת הָרֶענְדִיל בְּיָדוֹ וְאָמַר לוֹ שֶׁהָרֶענְדִּיל אֵינוֹ מַחֲזִיק אֶת הַמִּשְׁקָל. וְהָלַךְ הָאִישׁ הַנַּ"ל וְהֵבִיא לוֹ רֶענְדִיל אַחֵר, וְגַם זֶה הָיָה נֶחֱסָר מִמִּשְׁקָלוֹ וְכֵן הָיָה כַּמָּה פְּעָמִים שֶׁבְּכָל פַּעַם שֶׁהֵבִיא לוֹ רֶענְדִיל וְהוּא זַצַ"ל שָׁקַל אוֹתוֹ וְלֹא הוּטַב בְּעֵינָיו. עַד שֶׁהָלַךְ לְחַלְפָן אֶחָד וֶהֱבִיאוֹ לַאַדְמוֹ"ר עִם הַרְבֵּה רֶענְדְּלִיךְ וַאַדְמוֹ"ר זַ"ל בָּחַר לוֹ אֶחָד רֶענְדִיל שֶׁהָיָה לוֹ עַל כַּף הַמֹּאזְנַיִם כְּמוֹ שֶׁצָּרִיךְ. וְאָז אָמַר לוֹ לֵךְ וּנְסַע לְבֵיתְךָ כִּי הָאִשָּׁה הַנַּ"ל כְּבָר שָׁבָה לִבְרִיאוּתָהּ. וְנָסַע חֲזָרָה לְהַכְּפָר. וְהִנֵּה הָאִישׁ הַנַּ"ל בְּעֵת שֶׁאָמַר לוֹ אַדְמוֹ"ר זַצַ"ל שֶׁכְּבָר שָׁבָה לִבְרִיאוּתָהּ הָיָה הַדָּבָר לְפֶלֶא בְּעֵינָיו. וְהִבִּיט עַל הַמּוֹרֶה שָׁעוֹת בְּאֵיזֶה שָׁעָה אָמַר לוֹ אַדְמוֹ"ר זַצַ"ל וְכַאֲשֶׁר בָּא אֶל בֵּית הָרִינְדַאר סִפְּרוּ לוֹ כָּל בְּנֵי הַבַּיִת מַה שֶׁנַּעֲשָׂה שָׁם אַחַרֵי שֶׁנָּסַע לַאַדְמוֹ"ר זַצַ"ל. כִּי תֵּכֶף אַחַר נְסִיעָתוֹ הִתְחִילָה הָאִשָּׁה לִגְווֹעַ וְנַעֲשָׂה קוֹל בְּכִיָּה וְרַעַשׁ גָּדוֹל בַּבַּיִת עַד שֶׁהֵקִיצוּ אוֹתָהּ, וְאָמְרָה לִתֵּן לָהּ מְעַט מַיִם אֶל פִּיהָ. וְסִפְּרָה לָהֶם כִּי כַּאֲשֶׁר יָצְאָה נִשְׁמָתָהּ וּבָאָה לִפְנֵי בֵּית הַדִּין שֶׁל מַעְלָה, וְשָׁקְלוּ הָעֲוֹנוֹת וְהַזְּכֻיּוֹת שֶׁלָּהּ וְהִכְרִיעוּ הָעֲוֹנוֹת וְגָזְרוּ דִּינָהּ לְמִיתָה שֶׁלֹּא תַּחֲזֹר עוֹד לְזֶה הָעוֹלָם. בְּתוֹךְ כָּךְ בָּא אַבְרֵךְ אֶחָד (וְתֵאֲרָה צוּרָתוֹ כְּצוּרַת אַדְמוֹ"ר זַצַ"ל) וְהֵבִיא רֶענְדִיל אֶחָד וְהִשְׁלִיךְ אֶל הַכַּף שֶׁל זְכֻיּוֹת וְהִכְרִיעוּ הַזְּכֻיּוֹת וּפָסְקוּ דִּינָהּ לְחַיִּים. וּכְפִי שֶׁסִּפְּרוּ לוֹ הָיָה זֶה הַדָּבָר בְּעֵת אֲשֶׁר אַדְמוֹ"ר זַצַ"ל עָסַק וְשָׁקַל כַּמָּה פְּעָמִים אֶת הָרֶענְדִיל עַל כַּף הַמֹּאזְנַיִם כַּנַּ"ל. אָז הִשְׁתּוֹמֵם הָאִישׁ וַיִּתְפַּלֵּא מְאֹד עַל הַדָּבָר הַזֶּה, וְהֵבִין הֵיטֵב מַה שֶּׁאַדְמוֹ"ר זַצַ"ל שָׁקַל כַּמָּה פְּעָמִים אֶת הָרֶענְדִיל מַה שֶּׁבְּעֵינָיו הָיָה הַדָּבָר לְפֶלֶא. וְהָאִשָּׁה שָׁבָה לִבְרִיאוּתָהּ תֵּכֶף בִּשְׁלֵמוּת:
Siman 44. His Longing for Divine Service; the Obstacles
מה בְּעִיר אַחַת הָיָה שׁוֹחֵט וּבוֹדֵק וּשְׁמוֹ ר' הִלֵּל. וְהָיָה מְקֹרָב לַאַדְמוֹ"ר זַצַ"ל, וְאַחַר־כָּךְ נִתְרַחֵק וְלֹא נָסַע אֵלָיו כַּמָּה שָׁנִים, וְאַחַר־כָּךְ חָזַר וּבָא אֵלָיו וַיִּירָא לְהִתְרָאוֹת לְפָנָיו, וּבִקֵּשׁ אֶת אִישׁ מִמְּקוֹרָבָיו שֶׁיֵּלֵךְ עִמּוֹ לַאַדְמוֹ"ר זַצַ"ל, וְהָלַךְ עִמּוֹ. וַאַדְמוֹ"ר זַצַ"ל הָיָה אָז בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ שֶׁלּוֹ, וּכְשֶׁבָּאוּ אֶל הַפֶּתַח וַיִּפְתְּחוּ אוֹתָהּ נָפַל עֲלֵיהֶם פַּחַד וְאֵימָה גְּדוֹלָה וְנִשְׁאַר הָאִישׁ הַנַּ"ל עוֹמֵד אֲחוֹרֵי הַדֶּלֶת וְר' הִלֵּל הַנַּ"ל נִכְנַס לְהַבֵּית מִדְרָשׁ. וְנִשְׁאַר עוֹמֵד אֵצֶל הַדֶּלֶת, וְרַבֵּנוּ זַ"ל כְּשֶׁרָאָה אָדָם עוֹמֵד אֵצֶל הַדֶּלֶת הִתְקָרֵב עַצְמוֹ אֵלָיו וְנָתַן לוֹ שָׁלוֹם, וְאָמַר בְּזֶה הַלָּשׁוֹן: סֶ'אִיז דּוּא הִלֵּל, דּוּא זָאלְסְט גִּיוֶועזִין וַוארְטִין נָאךְ אַבִּיסֶעל וָואלְסְטוּ גִּיוֶועזִין גִּיקוּמֶען צוּ מִיר מִיט דִּי זָאקִין (זֶה אַתָּה הִלֵּל! אִם הָיִיתָ מִתְמַהְמֵהַּ עוֹד מְעַט, הָיִיתָ בָּא אֵלַי עִם הַגַּרְבַּיִים שֶׁלְּךָ) הַיְנוּ לְאַחַר מוֹתוֹ. וְהִתְחִיל ר' הִלֵּל לִבְכּוֹת לְפָנָיו מְאֹד, כִּי נָפַל עָלָיו פַּחַד גָּדוֹל בְּשָׁמְעוֹ הַדִּבּוּרִים הָאֵלּוּ מִפִּי אַדְמוֹ"ר זַצַ"ל. וְאַחַר־כָּךְ הוֹכִיחַ אוֹתוֹ רַבֵּנוּ זַ"ל עַל שֶׁנִּתְרַחֵק מִמֶּנּוּ זְמַן רַב כָּזֶה, וְלֹא נָסַע אֵלָיו, עַתָּה אֲנִי אוֹמֵר לְךָ שֶׁתַּעֲקֹר דִּירָתְךָ לְעִיר אַחֶרֶת, וְאִם לֹא תְּצַיֵּת לִי בֶּטַח תִּתְחָרֵט. וְאַחַר־כָּךְ נָסַע ר' הִלֵּל מִמֶּנּוּ וְלֹא רָצָה לָבֹא עוֹד לְבֵיתוֹ רַק נָסַע לְאֵיזֶה עִיר הַסְּמוּכָה לְשָׁם וְשָׁלַח מִכְתָּב לְזוּגָתוֹ כִּי הוּא יִמְכֹּר אֶת חֶזְקַת הַשְּׁחִיטָה שֶׁלּוֹ וְהִיא תִּמְכֹּר אֶת הַבַּיִת כִּי הוּא מֻכְרָח לַעֲקֹר דִּירָתוֹ מִשָּׁם. וְכֵן הֲוָה, כִּי מָכַר אֶת חֶזְקַת הַשְּׁחִיטוֹת וְהִיא מָכְרָה אֶת הַבַּיִת. רַק אַחַר־כָּךְ נַעֲשָׂה מַחֲלֹקֶת מִשָּׁכֵן אֶחָד שֶׁטָּעַן כִּי הוּא בַּר־מִצְרָא לְבֵיתוֹ לַעֲשׂוֹת גְּמָר מִמְּכִירַת הַבַּיִת וְלֹא יִשְׁהֶה שָׁם כְּלָל רַק כְּשֶׁיִּגְמֹר הַדָּבָר יִסַּע מִשָּׁם. וְנִתְרַצָּה לַדָּבָר הַזֶּה, כִּי סָבוּר הָיָה שֶׁלֹּא יַזִּיק לוֹ דָּבָר קָטָן כָּזֶה, יַעַן כִּי לֹא יִשְׁהֶה שָׁם כְּלָל. וְנָסַע לְשָׁם וְתֵכֶף מֵת שָׁם בָּעִיר הַנַּ"ל וְנִתְקַיְּמוּ דִּבְרֵי אַדְמוֹ"ר זַ"ל:
Siman 45. Providence Brings Him to Admoyr z"tl — The First Visit to Breslov
מו בִּבְרַסְלֶב הָיָה עָשִׁיר אֶחָד שֶׁהָיָה מְקֹרָב לַאַדְמוֹ"ר זַצַ"ל וְהָיָה לוֹ בֵּן יָחִיד וְעָשָׂה שִׁדּוּךְ עֲבוּרוֹ עִם נֶכְדַּת הַבַּעַל שֵׁם טוֹב זַצַ"ל. וּכְשֶׁהִגִּיעַ זְמַן הַנִּשּׂוּאִין, בְּאוֹתוֹ זְמַן נִפְטַר אֵצֶל רַבֵּנוּ זַ"ל יֶלֶד אֶחָד, וְנָהַג רַבֵּנוּ זַ"ל שִׁבְעָה מִחוּץ לָעִיר, כִּי שָׂכַר לוֹ דִּירָה שָׁם שֶׁהָיָה גַּן לְפָנֶיהָ, יַעַן לֹא הָיָה בְּקַו הַבְּרִיאָה, וְלָקַח אִתּוֹ אֶת ר' חַיִּים שָׂרָה'ס שֶׁיְּשַׁמֵּשׁ אוֹתוֹ שָׁם. וְהִנֵּה הֶעָשִׁיר הַנַּ"ל טֶרֶם נָסַע לְחֻפַּת בְּנוֹ הָלַךְ עִמּוֹ אֶל אַדְמוֹ"ר זַצַ"ל לְקַבֵּל רְשׁוּת מִמֶּנּוּ, וְקִבְּלוּ רְשׁוּת מִמֶּנּוּ וְנָסְעוּ לְדַרְכָּם. בַּלַּיְלָה הַהוּא הֵקִיץ עַצְמוֹ רַבֵּנוּ זַ"ל מִשְּׁנָתוֹ וְנָטַל יָדָיו וְאָמַר לְר' חַיִּים הַנַּ"ל בֹּא עִמִּי. וְהָלַךְ עִמּוֹ אֶל הַגַּן וְרָץ שָׁם רַבֵּנוּ זַ"ל בֵּין הָאִילָנוֹת אָנָה וָאָנָה, וְר' חַיִּים הַנַּ"ל נִפְחַד מְאֹד כְּשֶׁרָאָה זֹאת עַד שֶׁנִּסְמְרוּ שַׂעֲרוֹת רֹאשׁוֹ. בְּתוֹךְ כָּךְ בָּא אֵלָיו רַבֵּנוּ זַ"ל וְאָמַר לוֹ הֲרָאִיתָ? כִּי בָּא אֵלַי הַבַּעַל שֵׁם טוֹב זְקֵנוֹ שֶׁל הַכַּלָּה וְאָמַר כִּי אֵינוֹ חָפֵץ בְּהֶחָתָן וְרוֹצֶה לִקַּח אֶת הֶחָתָן, וְהַכַּלָּה הִיא יְתוֹמָה. וְכִשְׁמֹעַ ר' חַיִּים הַנַּ"ל זֹאת נִתְפַּחֵד עוֹד יוֹתֵר, וְהוּא עוֹמֵד וְאַרְכֻּבּוֹתָיו דָּא לְדָא נָקְשָׁן. וְתֵכֶף בָּא אֵלָיו עוֹד הַפַּעַם אַדְמוֹ"ר זַצַ"ל וְאָמַר לוֹ פָּעַלְתִּי אֶצְלוֹ שֶׁלֹּא יִקַּח אֶת הֶחָתָן רַק שֶׁלֹּא יִהְיֶה לָהֶם בָּנִים, וְאַחַר־כָּךְ נִכְנְסוּ אֶל הַבַּיִת. וְהִנֵּה מִמָּחֳרַת בַּצָּהֳרָיִם עָמַד ר' חַיִּים בַּחוּץ וַיַּרְא וְהִנֵּה שָׁלִיחַ מְיֻחָד מֵהַמְחֻתָּנִים רָץ לַאַדְמוֹ"ר זַצַ"ל וְסִפֵּר לוֹ כִּי הֶחָתָן נֶחֱלָה בַּדֶּרֶךְ וְאִי אֶפְשָׁר בְּשׁוּם אֹפֶן לִסַּע עִמּוֹ עַל הַחֲתֻנָּה, בְּכֵן יְבַקֵּשׁ רַחֲמִים בַּעֲדוֹ. וַיֹּאמֶר לוֹ רַבֵּנוּ זַ"ל חֲזֹר לְדַרְכְּךָ הֶחָתָן יִהְיֶה בְּקַו הַבְּרִיאָה וַיִּסְעוּ עִמּוֹ עַל הַחֲתֻנָּה וַיַּעֲמִידוּ הַחֻפָּה וּמִיָּד חָזַר הַשָּׁלִיחַ לְדַרְכּוֹ וְנִתְפַּלֵּא מְאֹד ר' חַיִּים הַנַּ"ל מֵחֲמַת שֶׁיָּדַע מַה שֶּׁנַּעֲשָׂה בַּלַּיְלָה הַקּוֹדֶמֶת, וְהַחֲתֻנָּה הָיְתָה אָז, אַךְ נִתְקַיְּמוּ דִּבְרֵי אַדְמוֹ"ר זַצַ"ל שֶׁאָמַר לְר' חַיִּים הַנַּ"ל שֶׁלֹּא יִהְיֶה לָהֶם בָּנִים. וְדָרוּ בְּיַחַד הַזּוּג הַנַּ"ל וּבָנִים לֹא הָיוּ לָהֶם. וְאַחַר כַּמָּה שָׁנִים אַחֲרֵי פְּטִירַת אַדְמוֹ"ר זַצַ"ל, הִשְׁתַּדֵּל הָרַב ר' צְבִי אַרְיֵה מוֹרֵה צֶדֶק מִבְּרַסְלֶב (שֶׁהָיָה חֲתַן רַבִּי חַיִּים שָׂרָה'ס הַנַּ"ל) שֶׁיִּתְגָּרְשׁוּ מֵחֲמַת שֶׁחוֹתְנוֹ הָר' חַיִּים סִפֵּר לוֹ כָּל הַמַּעֲשֶׂה הַנַּ"ל. וְהָרַב רַבִּי צְבִי אַרְיֵה בְּעַצְמוֹ סִדֵּר לָהֶם הַגֵּט פִּטּוּרִין וְאַחַר־כָּךְ הָיָה לִשְׁנֵיהֶם בָּנִים. הַמַּעֲשֶׂה הַזֹּאת סִפֵּר הָרַב ר' צְבִי אַרְיֵה זַ"ל בְּעַצְמוֹ (וְעַיֵּן לְעֵיל בְּסָעִיף מ"ג מִזֶּה).
Siman 46. The First Rosh HaShonoh with Admoyr; Hisbodidus — Talking to G-d
מז כְּשֶׁהָיָה אַדְמוֹ"ר זַצַ"ל סָמוּךְ עוֹד עַל שֻׁלְחַן חוֹתְנוֹ רַבִּי אֶפְרַיִם זַ"ל בִּכְפָר הוּסְיַאטִין, וְהִגִּיעַ לְחוֹתְנוֹ יוֹם הַיָּארְצַיְיט שֶׁל אָבִיו וְנָסַע לַאֲלֶכְּסַנְדֶערִיוְוקָא הַסָּמוּךְ לְשָׁם וְלָקַח אִתּוֹ אֶת אַדְמוֹ"ר זַצַ"ל. וּכְשֶׁבָּאוּ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ וּבְנֵי הַנְּעוּרִים דְּשָׁם כַּאֲשֶׁר רָאוּ אֶת אַדְמוֹ"ר זַצַ"ל בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹן אֲזַי הוּטַב בְּעֵינֵיהֶם מְאֹד לִכְנֹס עִמּוֹ בִּדְבָרִים, אַךְ לֹא יָדְעוּ מֵהֵיכָן לְהַתְחִיל. וְאַחַר הַתְּפִלָּה נָתַן לָהֶם הָר' אֶפְרַיִם זַ"ל יַיִן יָשָׁן כַּנָּהוּג וּבִקְּשׁוּ בְּנֵי הַנְּעוּרִים מֵר' אֶפְרַיִם הַנַּ"ל שֶׁיְּצַוֶּה לַחֲתָנוֹ הוּא אַדְמוֹ"ר זַצַ"ל שֶׁיִּלְמֹד פֶּרֶק מִשְׁנָיוֹת וְכֵן עָשָׂה. וְהָפַךְ עַצְמוֹ פָּנָיו אֶל כֹּתֶל הַמִּזְרָח וְלָקַח מִשְׁנָיוֹת וְהִנִּיחַ עַל הַסְּטֶענְדֶער וְלָמַד וַיִּתְמַהְמַהּ בַּלִּמּוּד עַד בּוֹשׁ וְהַבְּנֵי הַנְּעוּרִים הִמְתִּינוּ עַד שֶׁיְּסַיֵּם לִמּוּדוֹ לְמַעַן יִשְׁתּוּ הַיַּי"שׁ וְעַל־יְדֵי־זֶה יִשְׁתּוּ לְחַיִּים גַּם לַאַדְמוֹ"ר זַצַ"ל, וּמִמֵּילָא יִהְיֶה לָהֶם שַׁיָּכוּת לִכְנֹס עִמּוֹ בִּדְבָרִים. וּכְשֶׁרָאוּ שֶׁהוּא מִתְמַהְמֵהּ הַרְבֵּה בְּלִמּוּדוֹ בִּקְּשׁוּ אֶת הָרַב ר' אֶפְרַיִם שֶׁיֹּאמַר לוֹ שֶׁיְּסַיֵּם הַלִּמּוּד. וְנָטָה אַדְמוֹ"ר אֶת יָדוֹ עַל פְּנֵי חוֹתְנוֹ וַיִּתְעַלֵּף. וְהִתְחִילוּ לַהֲקִיצוֹ, וּכְשֶׁהֵקִיץ שָׁאֲלוּ אוֹתוֹ מֶה הָיָה לוֹ? וְהֵשִׁיב לָהֶם כְּשֶׁנָּטָה אַדְמוֹ"ר זַצַ"ל אֶת יָדוֹ עַל פָּנָיו רָאָה אֶת הַמָּנוֹחַ שֶׁהָיָה לוֹ יָארְצַיְיט אַחֲרָיו עוֹמֵד לְנֶגְדּוֹ וְאָמַר לוֹ "לְחָתָן כָּזֶה אוֹמְרִים שֶׁיִּלְמֹד מִשְׁנָיוֹת? וְנִתְפַּחֵד וַיִּתְעַלֵּף. הֵמָּה רָאוּ כֵּן תָּמָהוּ מְאֹד וּמִן אָז וָהָלְאָה נִתְפַּרְסֵם שֵׁם אַדְמוֹ"ר זַצַ"ל שֶׁהוּא מִצַּדִּיקֵי הַדּוֹר, וְהִתְחִילוּ לִנְסֹעַ אֵלָיו כַּמָּה אֲנָשִׁים וְנִתְקָרְבוּ עַל־יָדוֹ לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ:
Siman 47. He Practices Hisbodidus — Conversation with G-d — in the Fields at Night
לְהוֹדִיעַ לְדוֹרוֹת שֶׁהַשְּׁלֹשָׁה דְּבָרִים הָאֵלֶּה יְסוֹדוֹת הָעִקָּרִיִּים בְּהַשְׁאָרַת אַדְמוֹ"ר זַצַ"ל כְּפִי הַמּוּבָן בָּזֶה מִדִּבְרֵי מוֹהֲרַנַ"ת זַ"ל: א) אֲסֵפָתֵנוּ עַל רֹאשׁ הַשָּׁנָה, שֶׁבָּזֶה מִמֵּילָא כָּלוּל גַּם אֲמִירַת הָעֲשָׂרָה קַפִּיטְל תְּהִלִּים עַל צִיוּנוֹ הַקָּדוֹשׁ: ב) עֵסֶק הַהַדְפָּסָה: ג) וְהַדְלָקַת הַנֵּר תָּמִיד עַל צִיוּנוֹ הַקָּדוֹשׁ. וְהִנֵּה בְּעִנְיַן הָרֹאשׁ הַשָּׁנָה כְּבָר כָּתַבְתִּי מִזֶּה קְצָת בְּמָקוֹם אַחֵר. וּבְעִנְיַן הַהַדְפָּסָה אִי אֶפְשָׁר לְבָאֵר אֲפִלּוּ בְּעַל פֶּה. וּבְעִנְיַן הַנֵּר תָּמִיד עַיֵּן בְּסֵפֶר הַמִּדּוֹת מַה שֶּׁכָּתַב שָׁם אַדְמוֹ"ר זַ"ל שֶׁבִּזְכוּת הַנֵּר תָּמִיד שֶׁמַּדְלִיקִין מִשֶּׁמֶן זַיִת נִצּוֹלִין מִגְּזֵרוֹת שְׁמָד. וּמִמֵּילָא מוּבָן מִזֶּה בְּאַלְפֵי אֲלָפִים קַל וָחֹמֶר לְהַנֵּר תָּמִיד שֶׁאֵצֶל קִבְרוֹ הַקָּדוֹשׁ, כְּפִי הַמּוּבָא מִזֶּה בְּקֻנְטְרֵס הַנִּקְרָא "חָכְמָה וּבִינָה" עַיֵּן שָׁם וְתָבִין מִזֶּה לְמַה שֶּׁמּוּבָא בְּלִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן בְּעִנְיַן קִבְרוֹ שֶׁל מֹשֶׁה וְהִסְתַּלְּקוּתוֹ שֶׁעוֹסֵק בָּזֶה לְהַעֲלוֹת מִשְּׁמָד לְרָצוֹן. וּבְלִקּוּטֵי הֲלָכוֹת הִלְכוֹת בִּרְכַּת הַשַּׁחַר הֲלָכָה ה' מְבֹאָר מִשָּׁם שֶׁגַּם כָּל הַתַּאֲווֹת וְהַמִּדּוֹת רָעוֹת בִּפְרָט הָאֶפִּיקוֹרְסוּת הַכֹּל כָּלוּל בְּעִנְיַן שְׁמָד הַנַּ"ל. וּמִצֵּרוּף כָּל הָעִנְיָנִים הָאֵלֶּה בְּיַחַד הִפְלִיג מוֹהֲרַנַ"ת זַ"ל בִּדְבַר הַנֵּר תָּמִיד עַד אֵין שִׁעוּר וָעֵרֶךְ, כֵּן שָׁמַעְתִּי בְּפֵרוּשׁ מֵאָבִי זַ"ל: וְזֶה יָדוּעַ שֶׁסְּגֻלַּת כָּל מִצְוָה וְהַנְהָגָה שֶׁל הַצַּדִּיקֵי אֱמֶת הִיא דַּוְקָא כְּפִי הַפְּרָטִים שֶׁנִּצְטַוּוּ מִזֶּה בְּכָל דָּבָר. כִּי כְּמוֹ שֶׁבְּגַשְׁמִיּוּת אִי אֶפְשָׁר שֶׁתֵּצֵא אֶל הַפֹּעַל מֵהַרְכָּבַת הַסַּמִּים כֹּחַ הָרְפוּאָה לְהַמַּחֲלָה כִּי־אִם אִם עָשׂוּ מְכֻוָּן מַמָּשׁ בְּכָל הַפְּרָטִים שֶׁיָּצְאוּ מִפִּי הָרוֹפֵא (אִם הָיָה בְּנִמְצָא הָרוֹפֵא הָאֲמִתִּי), כְּמוֹ כֵן מַמָּשׁ בָּחֳלִי הַנֶּפֶשׁ, לְמָשָׁל בְּעִנְיַן הָעֲשָׂרָה קַפִּיטְל תְּהִלִּים שֶׁהֵם מְסֻגָּלִים לִפְגַם הַבְּרִית רַחֲמָנָא לִצְלַן, וְכֵן בְּעִנְיַן הַנֵּר תָּמִיד שֶׁדִּקְדֵּק אַדְמוֹ"ר זַצַ"ל וּפָּרַט בִּפְרָט שֶׁמֶן זַיִת: מַה שֶּׁאָמַר אַדְמוֹ"ר זַצַ"ל שֶׁכָּל תִּינוֹק שֶׁיִּהְיֶה אֶצְלוֹ קֹדֶם שֶׁבַע שָׁנִים יִהְיֶה שָׁמוּר מִן הַחֵטְא עַד יוֹם חֲתֻנָּתוֹ, כִּמְדֻמֶּה לִי שֶׁלֹּא אָמַר זֹאת רַק לְעִנְיַן מִקְרֵה לַיְלָה, וְכֵן מוּבָן מֵהַזְּמַן שֶׁתָּפַס לָזֶה וְכוּ'. וְגַם נִרְאֶה לַעֲנִיּוּת דַּעְתִּי שֶׁהָיְתָה כַּוָּנָתוֹ גַּם אַחַר הִסְתַּלְּקוּתוֹ לְכָל תִּינוֹק שֶׁיָּבֹא אֶצְלוֹ קֹדֶם שֶׁבַע שָׁנִים וִיקַיֵּם כְּמַאֲמָרוֹ הַקָּדוֹשׁ בִּנְתִינַת הַצְּדָקָה וַאֲמִירַת הַיּוּ"ד קַאפִּיטְל תְּהִלִּים, (וְיָדַעְתִּי מֵאֶחָד שֶׁבָּחַן זֹאת וְכֵן הֲוָה): עַל אוֹדוֹת תּוֹעֶלֶת הַתְּפִלָּה (וְכֵן לְעִנְיַן הַתּוֹעֶלֶת שֶׁל הַצְּדָקָה וּשְׁאָר עֵצוֹת שֶׁל הַצַּדִּיקֵי אֱמֶת) דְּזִימְנִין דְּלָא שָׁמַע, וְגַם בְּזִימְנִין דְּשָׁמַע נִמְצָא שִׁנּוּיִים רַבִּים, כִּי לִפְעָמִים נִתְקַבְּלָה הַתְּפִלָּה בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹן, וְלִפְעָמִים מֻכְרָח לְהַרְבּוֹת בָּהּ. מוּבָן לְפִי עֲנִיּוּת דַּעְתִּי מִדִּבְרֵי מוֹהֲרַנַ"ת זַ"ל שֶׁשָּׁמַעְתִּי בְּעַל פֶּה שֶׁהַתְּפִלָּה בְּאַרְבָּעִים יוֹם רְצוּפִים בְּלִי דִּלּוּג בֵּינְתַיִם מְסֻגֶּלֶת בְּיוֹתֵר לְהוֹצִיא אֶת הַבַּקָּשָׁה אֶל הַפֹּעַל:
Siman 48. His Burning Heart; Admoyr's Counsel on Clinging to Service
Loading comments…