Chapter 4 — The Principal and Foundation Upon Which Everything Depends
קונטרס התקשרות לצדיק האמת - Kuntrass Hiskashrus LaTzadik
הַהִתְקָרְבוּת וְהַהִתְקַשְּׁרוּת לְהַצַּדִּיק הוּא כְּלָלִיּוּת שֶׁבְּכָל הַכְּלָלִיּוּת, וְגַם הַהַתְחָלָה שֶׁבְּכָל הַהַתְחָלוֹת. וּכְמוֹ שֶׁהָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה בַּה' יִתְבָּרַךְ וְקִיּוּם מִצְווֹתָיו - רֵאשִׁית לַכֹּל הוּא קַבָּלַת עֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם, כַּמּוּבָא בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ שֶׁקֹּדֶם נוֹתְנִים הָעֹל - לְסִימָן שֶׁהוּא עָבֶד, וְאַחַר־כָּךְ מְצַוִּים עָלָיו הַצִּוּוּיִים.
The matter of drawing close and bonding to the Tzadik is the generality of all generalities. All the holy forms of service, even the most encompassing ones, are particulars in comparison to drawing close to the Tzadik, as is clear from what was said above. Therefore, this is the comprehensive principle of Judaism — and closeness to the Tzadik is the trunk of the tree, and the tree has branches — which are themselves great comprehensive branches.
וּכְמַאֲמַר הַמִּשְׁנָה לָמָּה קָדְמָה 'שְׁמַע' לְ'וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ'? כְּדֵי שֶׁיְּקַבֵּל עָלָיו עֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם תְּחִלָּה (בִּ'שְׁמַע' 'וְאָהַבְתָּ') וְאַחַר־כָּךְ יְקַבֵּל עָלָיו עֹל מִצְווֹת דִּ'וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ' (מִצְוַת תַּלְמוּד תּוֹרָה שֶׁשָּׁקוּל נֶגֶד כָּל הַמִּצְווֹת) - וְנוֹהֵג בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה, וְאַחַר־כָּךְ פָּרָשַׁת 'וַיֹּאמֶר' - עַל מִצְוַת צִיצִית הַשְּׁקוּלָה גַּם כְּנֶגֶד כָּל הַמִּצְווֹת וְכוּ', "וְלֹא תָתוּרוּ" וְכוּ' - הַשְּׁקוּלָה כְּנֶגֶד כָּל הַ'לֹּא תַעֲשֶׂה' וְכוּ', וְאַף־עַל־פִּי־כֵן 'שְׁמַע' קוֹדֵם, שֶׁהוּא קַבָּלַת עֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם: שֶׁאֲנַחְנוּ יְהוּדִים - וְכוֹלְלִים שְׁמֵנוּ בְּשֵׁם הַשֵּׁם, וְהַשְּׁכִינָה הַקְּדוֹשָׁה, וְי"ב שְׁמוֹת שִׁבְטֵי יָהּ, כַּמּוּבָא בְּלִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן , וְשָׁם יִחוּדָא עִלָּאָה וְתַתָּאָה - 'שְׁמַע' וּ'בָרוּךְ שֵׁם', כַּמּוּבָא בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ , וְסוֹגְרִים הָעֵינַיִם - לְהִתְבַּטֵּל לַתַּכְלִית בִּמְסִירוּת נֶפֶשׁ: "בְּכָל לְבָבְךָ, נַפְשְׁךָ, מְאֹדֶךָ" , בְּחִינַת "עוּלֵמְתָּא שַׁפִּירְתָּא דְּלֵית לָהּ עֵינִין" וְקֻשְׁיוֹת - רַק אֱמוּנָה קְדוֹשָׁה וּטְהוֹרָה וּבִטּוּל דַּעְתּוֹ לְגַמְרֵי נֶגֶד ה' יִתְבָּרַךְ וְכוּ' .
Like the matter of hisbodidus [private personal prayer and meditation with G-d] — which is a great generality (and within it too there are many kinds of hisbodidus, etc.) — but it is only a branch of drawing close to the Tzadik. And all hisbodidus too requires that one merit to draw close to the Tzadik in truth.
וּבֶאֱמֶת הַיִּחוּד גָּבֹהַּ מֵהַכֹּל, וְכַמּוּבָא בַּכַּוָּנוֹת שֶׁל תִּקּוּן קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁעַל הַמִּטָּה בְּעִנְיַן עֹנֶשׁ הַמִּצְווֹת, שֶׁבִּטּוּל 'מִצְוַת הַיִּחוּד' פּוֹגֵם בַּיּוּד שֶׁל שֵׁם הֲוָיָ"ה - וְעָנְשׁוֹ סְקִילָה וְכוּ', 'תְּפִלִּין' בְּהֵא רִאשׁוֹנָה - עָנְשׁוֹ שְׂרֵפָה וְכוּ', 'צִיצִית' בְּוָאו - עָנְשׁוֹ הֶרֶג וְכוּ', 'תְּפִלָּה' בְּהֵא אַחֲרוֹנָה - עָנְשׁוֹ חֶנֶק, עַיֵּן שָׁם.
Likewise, Chatzos [the midnight service of mourning] is a great generality, but it is only a branch of drawing close to the Tzadik. And the entire matter of Chatzos is to mourn the destruction of the Temple — and the essential matter is to mourn the concealment of the Head of the Household, as is brought.
וּכְמוֹ־כֵן מוּבָא שֶׁלַּנִּזְהָרִים בַּיִּחוּד הוּא הַגַּן עֵדֶן הַיּוֹתֵר עֶלְיוֹן מֵהַכֹּל (וְאֶפְשָׁר שֶׁמִּפְּנֵי זֶה הַתְחָלַת תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה - שֶׁהוּא הַמִּשְׁנָיוֹת, מַתְחִיל בְּמִצְוַת קְרִיאַת שְׁמַע, שֶׁהוּא רֹאשׁ וְרִאשׁוֹן לַכֹּל).
And so with all the other holy forms of service — they are only branches of drawing close to the Tzadik. For the closeness and bonding to the Tzadik is the generality of all generalities, and all forms of service and commandments and prayers, etc., need to be in bonding to the Tzadik — and only then will they have completeness. And after all this, they are in the aspect of the lesser luminary compared to the overwhelming power of closeness and bonding to the True Tzadik, who is the greater luminary — as mentioned above, and as in the analogy of the tefillin shel yad [hand phylactery] compared to the tefillin shel rosh [head phylactery], as is brought.
כְּמוֹ־כֵן בְּעִנְיַן הִתְקָרְבוּת לְהַצַּדִּיק, שֶׁרֹאשׁ וְרִאשׁוֹן הוּא קַבָּלַת הָעֹל - דְּהַיְנוּ הִתְקָרְבוּת וְהִתְקַשְּׁרוּת אֵלָיו, וְהָאֱמוּנָה בּוֹ, וּלְהִקָּרֵא עַל שְׁמוֹ, וְאַחַר־כָּךְ קִיּוּם כָּל עֲבוֹדוֹתָיו וַעֲצוֹתָיו וְלִמּוּדָיו כַּנַּ"ל, וְכָאָמוּר לְעֵיל שֶׁעִקַּר הַדְּבֵקוּת לְהַצַּדִּיק וְהָאֱמוּנָה בּוֹ הוּא שֶׁיִּתְהַפֵּךְ עַל־יְדֵי־זֶה לְמַהוּתוֹ, וְכֵן מוּבָא : "הָעִקָּר וְהַיְסוֹד, שֶׁהַכֹּל תָּלוּי בּוֹ - לְקַשֵּׁר עַצְמוֹ לְהַצַּדִּיק שֶׁבַּדּוֹר, וּלְקַבֵּל דְּבָרָיו עַל כָּל אֲשֶׁר יֹאמַר כִּי הוּא זֶה - דָּבָר קָטֹן וְדָבָר גָּדוֹל, וְלִבְלִי לִנְטוֹת חַס וְשָׁלוֹם מִדְּבָרָיו יָמִין וּשְׂמֹאל וְכוּ', וּלְהַשְׁלִיךְ מֵאִתּוֹ כָּל הַחָכְמוֹת, וּלְסַלֵּק דַּעְתּוֹ כְּאִלּוּ אֵין לוֹ שׁוּם שֵׂכֶל בִּלְעֲדֵי אֲשֶׁר יְקַבֵּל מֵהַצַּדִּיק וְהָרַב שֶׁבַּדּוֹר", עַיֵּן שָׁם.
Therefore, all the forms of service are according to one's ability — a little or a lot — and truly one does not need literal mesirah nefesh [self-sacrifice] for each one, in the aspect of: "It is not upon you to complete the work," [Avos 2:16] etc., and: "Both the one who does much and the one who does little" [Menachos 110a] — but the matter of drawing close to the Tzadik, of being called by his name, and of being included within him — this requires literal self-sacrifice, so as not to allow oneself to be separated from him through those who obstruct and incite, etc. For one who separates from the Tzadik is like one who separates from life itself — as the disciples of Rashbi said about him, as brought in the holy Zohar. And all the more so, one should not be ashamed at all of one's closeness to the Tzadik — for it is the aspect of the tefillin shel rosh, about which it is said: "And all the peoples of the earth will see that the Name of G-d is proclaimed upon you." [Devarim 28:10]
עַל־כָּל־פָּנִים, הַיּוֹצֵא מִדְּבָרֵינוּ, שֶׁהָעִקָּר שֶׁבְּכָל הָעִקָּרִים, וְהַנִּצָּחוֹן שֶׁבְּכָל הַנִּצְחוֹנוֹת, וְהַשְּׁלֵמוּת שֶׁבְּכָל הַשְּׁלֵמוּת - הוּא לְהִתְקָרֵב לְהַצַּדִּיק הָאֱמֶת, וּלְהִתְדַּבֵּק אֵלָיו וּלְהִתְקַשֵּׁר עִמּוֹ - שֶׁיִּהְיֶה מַמָּשׁ נִכְלָל בּוֹ, וְעַל־יְדֵי־זֶה יִּזְכֶּה לְמַה שֶּׁיִּזְכֶּה, שֶׁאֵין זְכוּת יוֹתֵר גָּדוֹל מִזֶּה. ה' יִתְבָּרַךְ יְזַכֵּנוּ לָזֶה, אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן:
And it is also brought in Sichos HaRan that the Tzadik is the "kotzo d'os dalet" [the crown of the letter Dalet in the word Echad] — and when one separates from him, heaven forbid, one severs the crown of the Dalet of "One" and it becomes, heaven forbid, el acher [another god], heaven preserve us. See there. And it is like Korach who disputed Moshe — and through this he uprooted himself from his root — all the way back to Yaakov Avinu, who requested that his honor not be mentioned in connection with that dispute, so as not to harm and damage the root, heaven forbid.
הַהִתְקָרְבוּת לְהַצַּדִּיק הוּא הָעִקָּר לַכֹּל כַּנַּ"ל. וַאֲפִלּוּ אִם אָמֹר יֹאמַר לוֹ הַבַּעַל דָּבָר שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה יֵשׁ לוֹ הֶפְסֵד בַּעֲבוֹדַת ה' וּבְהִתְקָרְבוּת אֲנָשִׁים - שֶׁיָּכוֹל לְהוֹעִיל לָהֶם הַרְבֵּה וּלְזַכּוֹת לְחַיָּבַיָּא שֶׁיִּשְׁמְעוּ לוֹ, וְיִדְמֶה לוֹ שֶׁעַל־יְדֵי שֵׁם הַצַּדִּיק יַזִּיק לוֹ בָּזֶה - שֶׁלֹּא יִהְיוּ דְּבָרָיו נִשְׁמָעִים וְנֶחְשָׁבִים וְכוּ', וְעוֹד טְעָנוֹת וּפִתּוּיִים כָּאֵלֶּה, אַף־עַל־פִּי־כֵן הַהִתְקָרְבוּת לְהַצַּדִּיק הוּא יוֹתֵר גָּבֹהַּ וְנִשְׂגָּב מֵהַכֹּל, וּכְמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ לְמַעְלָה בְּעִנְיַן הָאֱמוּנָה וְיִחוּד הַשֵּׁם - שֶׁכָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ אֵינוֹ כְּדַאי וְנֶחְשַׁב כְּנֶגֶד הַשֵּׁם 'יְהוּדִי' וְהָאֱמוּנָה בַּה', כְּמוֹ כֵן הוּא לְעִנְיַן שֵׁם הַצַּדִּיק - הַנִּכְלָל בְּשֵׁם הַשֵּׁם, וְהַהִתְקָרְבוּת אֵלָיו וְכוּ'.
And it is also brought in Likutay Moharan — the matter of drawing close to the Tzadik, the matter of emunah [faith], and the matter of Eretz Yisrael — which is also in the aspect of emunah and the comprehensive holiness — that one is transformed into the very essence of the Tzadik through drawing close. And therefore, just as holy emunah is the most essential matter above all the commandments — being the root of the entire Torah — as our Sages, of blessed memory, said: "Chavakuk came and established them all upon one: 'and the righteous shall live by his faith'" [Makkos 24a; Chavakuk 2:4] — in the aspect of: "All Your commandments are faith" [Tehillim 119:86] — and for this, literal mesirah nefesh in deed is required — for the name 'Jew' and for one's faith in G-d, so as not to exchange the holy faith, heaven forbid. And this is higher and greater than all the holy forms of service and all the commandments together — for even if one does whatever one does, if one denies one's name 'Jew,' heaven forbid, or denies the faith, heaven forbid, there is no substance to all of one's Torah and commandments and service. Only emunah and the name 'Jew' stand above and higher than everything. Only with emunah and the name 'Jew' does all of one's Torah and commandments and service have value — and without the name 'Jew' and emunah, there is no significance at all to any of one's service.
וּכְמוֹ שֶׁמֵּבִיא בְּסֵפֶר עֵץ הַדַּעַת טוֹב לְמוֹרֵנוּ הָרַב חַיִּים וִיטַאל זַצַּ"ל , שֶׁעִנְיַן הַנִּסָּיוֹן שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם בְּמִצְוַת מִילָה, שֶׁכָּל כָּךְ קָשֶׁה הָיָה לְפָנָיו הַדָּבָר הַזֶּה, עַד שֶׁאָמַר לַה' יִתְבָּרַךְ שֶׁהוּא מַכְנִיס אוֹרְחִים וּמְקָרֵב כָּל הָעוֹלָם לַה' יִתְבָּרַךְ - שֶׁיֵּדְעוּ מִמֶּנּוּ וְיוֹדוּ לִשְׁמוֹ וְכוּ', וּכְשֶׁיִּמּוֹל אֲזַי כֻּלָּם יִפְרְשׁוּ מִמֶּנּוּ - וְלֹא יוּכַל לְקַיֵּם מִצְוַת הַכְנָסַת אוֹרְחִים וְחֶסֶד לְאַבְרָהָם, וְלֹא יוּכַל לְקָרֵב הָעוֹלָם לַה' יִתְבָּרַךְ. וְהֵשִׁיב לוֹ ה': "אֲנִי מוֹחֵל לְךָ הַכֹּל. כָּל הַכְנָסַת אוֹרְחִים וְחֶסֶד הָעוֹלָם וְהִתְקָרְבוּתָם אֵלַי - אֵינוֹ שָׁוֶה לְפָנַי כְּלוּם נֶגֶד הַמִּילָה, וַאֲנִי מוֹחֵל לְךָ כָּל הָעֲבוֹדוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת הַנַּ"ל, וְרַק זֶה תַּעֲשֶׂה לִי" וְכוּ', עַיֵּן שָׁם.
So it is regarding the Tzadik and his name: the essential thing is that one draw close to the Tzadik and include oneself in the name of the Tzadik — to be called by his name. And through this, one is included in the name and the grace and the glory and the beauty of the Tzadik, all of one's desires and bad character traits are nullified, and one merits to be included in the Name of G-d — in the aspect of: "And they believed in G-d and in Moshe His servant." [Shemos 14:31]
וּכְמוֹ כֵן גַּם־כֵּן לְעִנְיַן הַהִתְקָרְבוּת לְהַצַּדִּיק, אַף־עַל־פִּי שֶׁנִּדְמֶה לְךָ שֶׁאַתָּה יָכוֹל לְזַכּוֹת אֶת הָרַבִּים וְכוּ', זֶה אֵינוֹ כְּלוּם נֶגֶד הַהִתְקָרְבוּת לְהַצַּדִּיק הָאֱמֶת - שֶׁהוּא אוֹת בְּרִית מִילָה, כַּמּוּבָא בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ שֶׁהוּא אוֹת דְּצַדִּיק (מַאן דְּנָטִיר בְּרִית הוּא צַדִּיק) - שֶׁחוֹתְמִים אוֹתוֹ בְּחוֹתָמוֹ שֶׁל הַצַּדִּיק, וְעַל־יְדֵי־זֶה כָּל יִשְׂרָאֵל נִקְרָאִים צַדִּיקִים, אֲפִלּוּ הַפְּשׁוּטִים, עַל שֵׁם שֶׁהֵם נִמּוֹלִים, וְכַמּוּבָא בְּהַתּוֹרָה "צִוִּיתָ צֶדֶק" , וּבֶאֱמֶת בְּרִית מִילָה שָׁקוּל נֶגֶד כָּל הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת וְ"חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ" וְכוּ' , כְּמַאֲמַר חֲכָמֵינוּ זַ"ל .
Therefore, for the matter of drawing close to the Tzadik and being included in the name of the Tzadik, one must arm oneself with mesirah nefesh more than for all other forms of service. And it is upon this that the Baal Davar [Evil One] exerts himself most of all — both in length and breadth — to obstruct him, more than anything else. He will let him practice all kinds of holy service, and he will even incite him and say to him: "Here there is a Tzadik," and "here there is a Tzadik" (as brought in the tale of "The Rabbi and the Only Son") — and he will portray to him that here they pray with greater devotion, and here there is love between friends, etc. — all only so as to separate him and uproot him from the source of his vitality — from the True Tzadik. On the contrary — from this very thing a person should understand and say to him: "I forgive you everything — and I am not looking at or examining any holy service that you are showing me. And I want only this — the most essential of all essentials — the name of the Tzadik and closeness to him. And in any case, if I can also practice holy service — how good! And if not — in any case, I will not separate myself from the name of the Tzadik and from closeness to him" — as with the principle of emunah and the name of Judaism, etc., as mentioned above.
וְכֵן עִנְיַן עֲקֵדַת יִצְחָק - שֶׁהוּא הַנִּסָּיוֹן הָעֲשִׂירִי, שֶׁבִּקֵּשׁ ה' יִתְבָּרַךְ מֵאַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם: "אָנָּא רַחֵם וַעֲמֹד בַּנִּסָּיוֹן, שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ שֶׁכָּל הַנִּסְיוֹנוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת אֵינָם כְּלוּם". וּבַמֶּה הָיָה הַנִּסָּיוֹן כָּל כָּךְ גָּדוֹל, אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁהוּא הִכְרִיז תָּמִיד שֶׁה' יִתְבָּרַךְ אֵינוֹ רוֹצֶה בְּקָרְבָּנוֹת אָדָם (כְּמוֹ שֶׁנָּהֲגוּ הָעַמִּים לְהַקְרִיב לֶאֱלִילֵיהֶם) - וְרַק חֶסֶד צְדָקָה וּמִשְׁפָּט רְצוֹנוֹ, וְכָעֵת שֶׁהוּא בְעַצְמוֹ יִקַּח בֵּן יְחִידוֹ הַנּוֹלַד לִזְקוּנָיו וְיַקְרִיבוֹ לְעוֹלָה, מַה יֹּאמְרוּ הַבְּרִיּוֹת עַל זֶה, וּכְמוֹ שֶׁאָמַר אֵלָיו הַשָּׂטָן : "הֲנִסָּה דָבָר אֵלֶיךָ תִּלְאֶה וְכוּ', הֲלֹא יִרְאָתְךָ כִּסְלָתֶךָ" וְכוּ' , וְזֶה עִנְיַן חִלּוּל ה'. וְאָמַר לוֹ ה' יִתְבָּרַךְ שֶׁלֹּא יַבִּיט עַל שׁוּם דָּבָר, וְיַעֲמֹד בַּנִּסָּיוֹן - וְיֹאמְרוּ מַה שֶּׁיֹּאמְרוּ וִידַבְּרוּ מַה שֶּׁיְּדַבֵּרוּ, וַאֲפִלּוּ יִתְרַחֲקוּ כָּל הָעוֹלָם מִמֶּנּוּ - וְלֹא יִהְיֶה לוֹ פִּתְחוֹן פֶּה וּפָנִים לָהֶם, מִכָּל מָקוֹם יַעֲשֶׂה הַמְסִירוּת נֶפֶשׁ שֶׁלּוֹ בַּעֲקֵדַת בְּנוֹ, וּלְבַטֵּל כְּבוֹדוֹ לְגַמְרֵי נֶגֶד רְצוֹן ה' יִתְבָּרַךְ. וּכְמוֹ כֵן לְעִנְיַן הַהִתְקָרְבוּת לְרַבֵּנוּ זַ"ל וּלְהִקָּרֵא עַל שְׁמוֹ הַקָּדוֹשׁ.
And in truth one sees clearly in actual experience: on the contrary — when one merits to draw close to the True Tzadik, then one knows the difference, how much more one merits in the service of G-d, both in "turn from evil" — in repentance, contrition, crying out, prayer, Torah, commandments, and good deeds — and in "do good" — in all the limbs and in all the character traits and evil desires. And how very much more one loses, rather than if one were not close and bonded to the True Tzadik.
וְרַבֵּנוּ זַ"ל בְּעַצְמוֹ אָמַר שֶׁאַחַר שֶׁעוֹבְרִים כָּל הַנִּסְיוֹנוֹת מַעֲמִידִים הַנִּסָּיוֹן הָעֲשִׂירִי (עֲקֵדַת יִצְחָק, רֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁל רַבֵּנוּ זַ"ל: בְּרִית אַבְרָהָם וַעֲקֵדַת יִצְחָק) - שֶׁלֹּא יַחְלְקוּ עָלָיו, שֶׁהוּא הַנִּסָּיוֹן הָעֲשִׂירִי, וְצָרִיךְ לַעֲמֹד בְּזֶה הַנִּסָּיוֹן וְלִסְבֹּל בִּזְיוֹנוֹת וּשְׁפִיכַת דָּמִים מִקְּרוֹבָיו וְאָבִיו וְאִמּוֹ וְכָל הָעוֹלָם וְכוּ' - אֲשֶׁר נִרְאָה לִכְאוֹרָה כְּחִלּוּל ה': שֶׁאֵינוֹ שׁוֹמֵעַ לַאֲבוֹתָיו וְרַבּוֹתָיו הַקּוֹדְמִים וְכוּ', וְהַכֹּל צָרִיךְ לְשַׁבֵּר וְלַעֲמֹד בַּנִּסָּיוֹן (בִּבְחִינַת עֲקֵדַת יִצְחָק), וְלִסְבֹּל וְלֶאֱחֹז עַצְמוֹ בְּשֵׁם הַצַּדִּיק וּלְהִתְקָרֵב אֵלָיו - שֶׁזֶּה גָּבֹהַּ וְגָדוֹל מֵהַכֹּל כַּנַּ"ל, וּכְמַאֲמַר רַבֵּנוּ זַ"ל שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִהְיוֹת אִישׁ כָּשֵׁר בֶּאֱמֶת כִּי אִם כְּשֶׁמִּתְקָרְבִים לַצַּדִּיק הָאֱמֶת וְכוּ'. קֹדֶם שֶׁנִּמְצָא הַצַּדִּיק וְכוּ', אֲבָל אַחַר שֶׁכְּבָר הַצַּדִּיק בָּעוֹלָם אִי אֶפְשָׁר לִהְיוֹת יְהוּדִי כְּשֶׁאֵין מִתְקָרְבִים אֵלָיו וְכוּ'.
As brought in Chayyay Moharan regarding the Rosh HaShana of our Rebbe, of blessed memory: one person was complaining before him that it was better for him to be with him at another time, not on Rosh HaShana — because it was difficult for him to pray then [due to the great multitude and crowding of people, etc.]. And our Rebbe, of blessed memory, said to him: "Ya davvenen, nisht davvenen" [Whether one prays or does not pray] — the essential thing is to be with him on Rosh HaShana. And Moharan'as, of blessed memory, brings that in truth this is only imagination and the counsel of the evil inclination — on the contrary, one sees in actual experience that one prays better then, etc. See there. And so it is regarding the aforementioned matter of drawing close to our Rebbe, of blessed memory.
וּמוּבָא בְּלִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן : "כְּשֶׁאִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת דָּבָר הַצָּרִיךְ לוֹ לְיַהֲדוּתוֹ, וּבִפְרָט כְּשֶׁצָּרִיךְ לוֹ לַעֲשׂוֹת דָּבָר גָּדוֹל הַצָּרִיךְ לְיַהֲדוּתוֹ - שֶׁכָּל יַהֲדוּתוֹ תָּלוּי בָּזֶה, כְּגוֹן לִנְסֹעַ לְצַדִּיק אֲמִתִּי, אֲזַי מַזְמִינִים לוֹ מְנִיעָה וְכוּ' בִּשְׁבִיל הַחֵשֶׁק וְכוּ'. כִּי יֵשׁ צַדִּיקִים הַרְבֵּה, אֲבָל יֵשׁ בְּחִינַת נְקֻדַּת הָאֱמֶת שֶׁבֵּין הַצַּדִּיקִים, שֶׁכְּשֶׁרוֹצִים לְהִתְקָרֵב אֵלָיו, שֶׁבָּזֶה תָּלוּי הַכֹּל, אֲזַי יֵשׁ לְהָאָדָם מְנִיעוֹת גְּדוֹלוֹת רַבּוֹת מְאֹד, וּמִזֶּה בְעַצְמוֹ יָבִין הָאָדָם גֹּדֶל מַעֲלַת הַנֶּחְשָׁק וְכוּ'. וְזֶה בְּחִינַת תִּשְׁעָה נְקּוּדִין - שֶׁהֵם מִקָּמַץ עַד שׁוּרוּק וְכוּ', עַד שֶׁיֵּשׁ נֶחְשָׁק שֶׁהוּא בְּחִינַת 'קָמַץ' - קָמִיץ וּסָתִים מְאֹד, וְכוּ'. וְעַיֵּן לְעֵיל שֶׁהִתְקָרְבוּת לְרַבֵּנוּ זַ"ל הוּא הַנִּסָּיוֹן הָעֲשִׂירִי (עֲקֵדַת יִצְחָק) - שֶׁהוּא לְמַעְלָה מִכָּל הַתִּשְׁעָה נְקּוּדִין, אֲפִלּוּ קָמַץ, מְסִירוּת נֶפֶשׁ מַמָּשׁ.
And it is also brought in Shivchay HaRan regarding the breaking of desires and character traits of our Rebbe, of blessed memory, in the days of his youth: the Baal Davar wished to grant him everything — only that he [our Rebbe] should grant him one thing. And our Rebbe, of blessed memory, insisted and said to him that he himself would now grant him everything — and let the Baal Davar grant him one essential thing. And so it is regarding closeness to the Tzadik — for the Baal Davar, everything is worthwhile — as long as he separates and disconnects a person from the Tzadik and from his holy name. Therefore each person must understand the opposite: that in one's mind one must be prepared to give up even everything — as long as one merits to draw close to the Tzadik and to be called by his name (and automatically one will certainly also merit all the holy forms of service). As our Sages, of blessed memory, said, and as brought also in the Sefer HaMidos: "When there are two commandments, one should do the commandment that involves forcing down the evil inclination."
הַכְּלָל, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְסַפֵּר וּלְדַבֵּר וּלְהַעֲרִיךְ כְּלָל גֹּדֶל עִנְיַן הִתְקָרְבוּת וְהַדְּבֵקוּת וְהַהִתְקַשְּׁרוּת לְהַצַּדִּיק הָאֱמֶת - שֶׁעוֹלֶה עַל הַכֹּל, וּכְמוֹ שֶׁהָיָה אוֹמֵר מוֹרֵנוּ הָרַב רַבִּי אַבְרָהָם בֶּן רַבִּי נַחְמָן זַ"ל: "אֲנִי נַנָּס עַל גַּבֵּי עֲנָק" (מִצַּד עַצְמִי אֲנִי קָטָן, אֲבָל מִצַּד הָעֲנָק אֲנִי גָּבֹהַּ מִכֻּלָּם). וְעַל כֵּן צָרִיךְ הָאָדָם לְהָבִין שֶׁכָּל יַהֲדוּתוֹ וּשְׁלֵמוּתוֹ וּרְפוּאַת נַפְשׁוֹ וְהַצְלָחָתוֹ תָּלוּי רַק בָּזֶה - בְּהִתְקָרְבוּתוֹ לְהַצַּדִּיק הָאֱמֶת, וְיִכְסֹף וְיִשְׁתּוֹקֵק לָזֶה, וְכָל עִקַּר מַעְיָנוֹ וְהִשְׁתַּדְּלוּתוֹ יִהְיֶה רַק שֶׁיִּזְכֶּה לָזֶה, וִישַׂמַּח אֶת עַצְמוֹ בָּזֶה. ה' יִתְבָּרַךְ יְזַכֵּנוּ לָזֶה בֶּאֱמֶת, אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן.
And because the Baal Davar exerts himself upon this matter at great length and breadth to distance a person from the True Tzadik, Moharan'as, of blessed memory, was astounded and said about himself: "Uva, avayse bord un nokh a Breslever Chassid" [A white beard — and still a Breslever Chassid!] And enough for the wise.
וּמֵהָרָאוּי הָיָה לְהַדְפִּיס סֵפֶר בְּשֵׁם "צַדִּיק" שֶׁיִּהְיֶה מְפֹרָשׁ וּמְלֻקָּט בּוֹ כָּל גְּדֻלַּת עִנְיַן הִתְקָרְבוּת לְהַצַּדִּיק מִכָּל הַסְּפָרִים, וּבִפְרָט מִסִּפְרֵי רַבֵּנוּ זַ"ל, וְכָל הַפְּרָטִים שֶׁיֵּשׁ בְּעִנְיַן הַהִתְקָרְבוּת, וְכָל הָעִנְיָנִים שֶׁיֵּשׁ בָּזֶה - הַכֹּל כַּאֲשֶׁר לַכֹּל:
This is the most pivotal chapter, articulating the supreme ranking of the Tzadik bond over all other forms of service:
Loading comments…