וִדּוּי דְּבָרִים
ליקוטי עצות - Likutay Aitzos
וִדּוּי דְּבָרִים
וִדּוּי דְּבָרִים (Confession of Words)
עַל־יְדֵי וִדּוּי דְּבָרִים לִפְנֵי הַתַּלְמִיד חָכָם הָאֱמֶת עַל־יְדֵי זֶה מַעֲלֶה בְּחִינַת מַלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה לְשָׁרְשָׁהּ וְעַל־יְדֵי זֶה מְבַטֵּל מֶמְשֶׁלֶת הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, וְעַל־יְדֵי זֶה זוֹכֶה לֵידַע, שֶׁכָּל מְאֹרְעוֹתָיו הֵם לְטוֹבָתוֹ וִיבָרֵךְ עַל הַכֹּל הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב, שֶׁזֹּאת הַבְּחִינָה הִיא מֵעֵין עוֹלָם הַבָּא (ד,ג)
Through confession of words (vidui d’varim) before a true Torah scholar, one elevates the aspect of the Kingship of Holiness (Malkhut d’Kedushah) to its root.
עֲווֹנוֹתָיו שֶׁל אָדָם הֵם חֲקוּקִים עַל עַצְמוֹתָיו, וְעַל־יְדֵי וִדּוּי דְּבָרִים לִפְנֵי הַתַּלְמִיד חָכָם יוֹצֵא מֵעַצְמוֹתָיו הַצֵּרוּפִים רָעִים שֶׁל הָעֲווֹנוֹת, שֶׁהָיוּ חֲקוּקִים עֲלֵיהֶם וּמוֹחֲלִין וּמְכַפְּרִים לוֹ כָּל עֲווֹנוֹתָיו [עַיֵּן תְּשׁוּבָה אוֹת א'] (שָׁם ה')
Through this, one nullifies the dominion of idol-worshippers and constellations, and through this, one merits to know that all his occurrences are for his benefit and will bless everything with “Who is good and does good” [Liturgy]. This aspect is a semblance of the World to Come (4, 3). A person’s iniquities are engraved upon his bones, and through confession of words before a Torah scholar, the evil dross of the iniquities that were engraved upon them comes out of his bones, and all his iniquities are forgiven and atoned for [see Repentance, item 1] (ibid., 5).
קֹדֶם שֶׁהִתְוַדָּה וְסִפֵּר כָּל לִבּוֹ לִפְנֵי הַתַּלְמִיד חָכָם, אַף עַל פִּי שֶׁהָיָה אֵצֶל הַתַּלְמִיד חָכָם וְנָתַן לוֹ מָמוֹן, עֲדַיִן אֵינוֹ יוֹדֵעַ בְּאֵיזֶה דֶּרֶךְ הוּא מְהַלֵּךְ, כִּי יֵשׁ דֶּרֶךְ יָשָׁר לִפְנֵי אִישׁ וְאַחֲרִיתָהּ דַּרְכֵי מָוֶת. אֲבָל עַל־יְדֵי וִדּוּי דְּבָרִים לִפְנֵי הַתַּלְמִיד חָכָם, עַל יְדֵי זֶה הַתַּלְמִיד חָכָם מַדְרִיךְ אוֹתוֹ בְּדֶרֶךְ הַיָּשָׁר לְפִי שֹׁרֶשׁ נִשְׁמָתוֹ וְנִתְתַּקֵּן הַכֹּל (שָׁם ח')
Before he confessed and recounted his entire heart before a Torah scholar, even though he was with the Torah scholar and gave him money, he still does not know which path he is walking, for “there is a way that seems straight to a man, but its end is the ways of death” [Proverbs 14:12]. But through confession of words before a Torah scholar, through this, the Torah scholar guides him on the straight path according to the root of his soul, and everything is rectified (ibid., 8).
בְּכָל פַּעַם שֶׁבָּא אֵצֶל הַתַּלְמִיד חָכָם, יְסַפֵּר לְפָנָיו כָּל לִבּוֹ וְעַל־יְדֵי זֶה אַתָּה נִכְלָל בָּאֵין סוֹף (שָׁם ט)
Each time he comes to a Torah scholar, he should recount his entire heart before him, and through this, you are included in the Infinite (Ein Sof) (ibid., 9). One must articulate the sin, for one must confess specifically with words each time for everything he has done. There are many obstacles to this: sometimes the sin is forgotten from him, sometimes it is very heavy upon him and difficult to bring out the words to confess, and there are many other obstacles.
צָרִיךְ לְפָרֵשׁ אֶת הַחֵטְא כִּי צְרִיכִין לְהִתְוַדּוֹת בְּדִבּוּרִים דַּיְקָא בְּכָל פַּעַם עַל כָּל מַה שֶּׁעָשָׂה. וְיֵשׁ לָזֶה מְנִיעוֹת רַבּוֹת, לִפְעָמִים יִשָּׁכַח מֵאִתּוֹ הַחֵטְא, וְיֵשׁ שֶׁיִּכְבַּד עָלָיו מְאֹד וְקָשֶׁה לוֹ לְהוֹצִיא הַדִּבּוּר לְהִתְוַדּוֹת וְעוֹד מְנִיעוֹת רַבּוֹת. וְהַתִּקּוּן לָזֶה לִשְׂמֹחַ הַרְבֵּה בְּשִׂמְחָה שֶׁל מִצְוָה, כְּגוֹן חֲתֻנָּה שֶׁל מִצְוָה אוֹ שְׁאָר שִׂמְחָה שֶׁל מִצְוָה, שֶׁיִּתְגַּבֵּר לִשְׂמֹחַ בְּשִׂמְחָה גְּדוֹלָה, עַד שֶׁיְּרַקֵּד הַרְבֵּה מֵחֲמַת שִׂמְחָה, וְעַל־יְדֵי זֶה זוֹכֶה לְהִתְוַדּוֹת בְּדִבּוּרִים. וְעַל־יְדֵי־זֶה יְתַקֵּן פְּגַם חֲטָאָיו (קעח)
The rectification for this is to rejoice greatly in the joy of a mitzvah, such as a mitzvah wedding or other mitzvah-related joy, that he strengthens himself to rejoice with great joy until he dances much due to joy. Through this, he merits to confess with words, and through this, he rectifies the damage of his sins (178).
Loading comments…