תפילין ד

הלכה ד

אות א

על פי המאמר בחצוצרות וקול שופר בספר ליקוטי מוהר"ן הראשון (בסימן ה') עיין שם כל המאמר כולו, כי חייב כל אדם לומר בשבילי נברא העולם וכו' (סנהדרין לז). ואיך יודעין בין קודם גזר דין לאחר גזר דין על ידי המצות שאנו עושין בשמחה, ודווקא כשעושין ~ אותן בשמחה גדולה כל כך עד שאין רוצין שום שכר עולם הבא בשבילם אלא הוא רוצה שיזמין לו הקדוש ברוך הוא מצוה אחרת בשכר מצוה זאת, בבחינת (אבות פרק ד') ששכר מצוה מצוה, כי הוא נהנה מהמצוה בעצמה, וזהו החילוק שבין נבואת משה רבינו לבין נבואת שאר נביאים וכו', כי זה שעושה המצוה בשביל עולם הבא הוא בבחינת נביא באספקלריא שאינה מאירה וכו', אבל זה שעושה המצוה בשמחה מהמצוה בעצמה שאינו רוצה בשום שכר עולם הבא רק שעולם הבא שלו בהמצוה בעצמה זה בחינת אספקלריא המאירה וכו', וזה בחינת (דברים כד) ביומו תן שכרו שיהא שכרו מהמצות בעצמן וכו', וזהו (מכילתא) זכרהו מאחד בשבת, היינו שמחת ותענוג עולם הבא שהוא בחינת שבת ירגיש בששת ימי המעשה שהם בחינת מעשה המצות שבהם נבראו עולם שנה נפש וכו', ועיקר השמחה הוא בלב, ואי אפשר ללב לשמוח אלא עד שיסיר עקמימיות שבלבו שיהא לו ישרות לב, ואז יזכה לשמחה כמו שכתוב (תהלים צז) ולישרי לב שמחה, ועקמימיות שבלב מפשיטין על ידי רעמים, כמו שאמרו רז"ל (ברכות נט) לא נבראו רעמים אלא לפשט עקמימיות שבלב, ורעמים הואר בחינת קול שאדם מוציא בכח בתפלתו, ומזה נעשה רעמים, כי איתא בזוהר (פנחס רלה) כד נפיק האי קלא ואערא בעבי מיטרא אשתמע קלא לברייתא וטדא אינון רעמים ועיקר הרעמים הם מגבורות, כמו שכתוב (איוב כו) ורעם גבורותיו מי יתבונן והגבורות הם בחינת כח וגבורה שאדם מוציא הקול בכח גדול, והקול הזה פוגע בעבי מיטרא היינו בחינת מוחין שמשם יורדין טיפין טיפין, כמו שכתוב בזוהר (שם) באר מים חיים ונוזליםמן לבנון מן לבונא דמוחא, וכשפוגע בעבי מטרא אזי אשתמע קלא לברייתא היינו בחינת רעמים וכו', וזה בחינת קול מעורר הכוונה, וזהו בחינת קול השופר דא שופר של איל אילו של יצחק בחינת ורעם גבורותיו, וזהו (תהלים פט) אשרי העם יודעי תרועה וכו', שיפגע הקול במוח בחינת עבי מטרא וכו', אבל צריך לפנות את המוחין מחכמות חיצוניות וממחשבות זרות מחמץ שלא יחמיץ את חכמתו בחכמות חיצוניות ובתאוות כדי וכו', גם ישמור יראתו וכו', וזהו (שבת נו) ירד גבריאל ונעץ קנה בים וכו', ועיקר לשמור מוחו שלא יחמיץ, וזהו (תהלים סח) גער חית קנה כדאיתא בזוהר (פנחס רנא) קנה חית תשבר ותעשה ממנה הא, ותעשה מחמץ מצה היינו שלא תחמיץ חכמתך, וזהו גער לשון מריבה, דצדיקיא עבדין מצותא וכו', היינו כשתשמור את חכמתך שלא יכנוס בו חכמות חיצוניות שלא תהרהר בהרהורים רעים שהם בחינת קנה דסטרא אחרא, כנגד קנה חכמה קנה בינה דקדושה על ידי זה תנצל מחמץ שהוא סטרא דמותא וכו', ותאמין שכל מצותא ומריבה שיש בין הצדיקים השלימים אין זה אלא כדי שיגרשו סטרין אחרנין, וזה פירוש (משלי טו) אוזן שומעת תוכחת חיים בקרב חכמים תלין לשון תלונה ומריבה, כשאתה שומע מריבות שבין הצדיקים תדע שזה משמיעין ~ אותך תוכחה על שפגמת בטפי מוחך שעל זה נאמר (שם ב) כל באיה לא ישובון ולא ישיגו ארחות חיים, שאתה דבוק בסטרא דמותא בחינת חמץ וכו', ובוודאי אם לא היה נפגם מוחך לא היה נשמע לך מריבות שבין הצדיקים, ואין המריבה אלא בשבילך כדי שתשוב ממות לחיים מחמץ למצה וכו' וכו', עיין שם כל זה היטב, ותדע שצריך לשתף הגבורות בחסדים שמאלא בימינא וכו', איהו בזקיפו ואנן בשיפולי זה בחינת ישמח ה' במעשיו ישמח ישראל בעושיו וכו' עיין שם כל זה היטב, (וכבר שמעתי בפירוש מפי רבינו ז"ל שזה המאמר עם כמה מאמרים הסמוכים שנאמרו ב~ אותן הזמנים כולם מדברים מסוד כוונות תפילין על כן חובה עלינו לחתור ולבקש למצוא בו איזה רמזים מבחינת תפילין, וה' הטוב ירחם להאיר עינינו בתורתו הקדושה ויצילנו משגי~ אות וישים בלבנו דברי אמת):

אות ב

כי תפילין הם בבחינת רעמים בחינת תיקון המוחין וכו' שעל ידי זה נפשט עקמימיות שבלב וזוכין לשמחה כנ"ל, וזה בחינת השמחה של תפילין כמו שאמרו רז"ל (ברכות לה) רבה הוה חדי כולה יומא אמר תפילין קא מנחנא, כי תפילין הם בבחינת שמחה כנ"ל, ועל כן הם כנגד הלה בחינת (שיר השירים ח') שימני כחותם על לבך וכו' כדי לפשט עקמימיות שבלב כדי לזכות לשמחה בחינת ולישרי לב שמחה כנ"ל, כי התפילין הם בבחינת רעמים בחינת כד נפיק האי קלא ואערא בעבי מטרא כדין אשתמע קלא לברייתא ודא אינון רעמים וכו', כי עיקר התפילין נעשין על ידי התורה שעוסקין בלילה דהיינו על ידי שקמים בחצות לילה ועוסקים בתורה וכו', כמובא בכתבים, וקימת חצות זה בחינת רעמים בחינת קול שופר בחינת רעם גבורותיו מי יתבונן שזה בחינת (זוהר ויקרא כג) האי שלהובא דאשא דבטיש בגדפוהי דתרנגולא וכדין קארי וכו', וזה בחינת (איוב לח) מי מתן לשכוי בינה וכו', נמצא שקול התרנגול שעל ידי זה קמים בחצות הוא בחינת קול הנ"ל היוצא מגבורות בחינת רעם גבורותיו מי יתבונן בחינת מי נתן לשכוי בינה כנ"ל, ועל ידי זה קמים בחצות ועוסקים בתורה, וזה בחינת כד נפיק האי קלא ואערא בעבי מטרא שהם המוחין, כי אז בחצות אזי הוא עיקר תיקון המוח כמובא שאז עיקר הזמן המסוגל להשיג סודות התורה, וזה בחינת קול השופר, כי שופר הוא בחינת התעוררות השינה בחינת עורו ישינים מתרדמתכם כמובא, שזה בחינת קימת חצות שמתעוררים מהשינה על ידי קול התרנגול ששרשו מגבורות בחינת האי שלהובא דאשא שזה בחינת קול השופר שהוא גם כן בחינת התעוררות השינה שזה בחינת רעמים בחינת רעם גבורותיו מי יתבונן בחינת מי נתן לשכוי בינה וכו' כנ"ל ואזי נפיק האי קלא ואערא בעבי מטרא היינו במוחין כי אז המוח זך וצלול, ואז עוסקים בתורה ובבנין בית המקדש שזה בחינת דעת כמובא במקום אחר, כי אז עיקר תיקון המוחין בחינת עבי מטרא, כי עבי מטרא זה בחינת הגן עדן, כמו שכתוב בישעיה (קפיטיל ה') על העבים אצוה מהמטיר עליו מטר, ופירש רש"י תרכתיו מגן עדן עיין שם, נמצא שעיקר בחינת עבי מטרא הם בגן עדן, כי שם עיקר תיקון המוחין הם בחינת (בראשית ב') נהר היוצא מעדן וכו', וכשעומדים בחצות אזי נחשב כאלו יושב בגן עדן כמובא בזוהר שאז נחית קודשא בריך הוא לאשתעשע עם צדיקיא בגנתא דעדן וכו', ומי שעומד אז ועוסק בתורה מתחבר עם ~ אותן הנשמות שבגן עדן כמו שכתוב שם בזוהר הקדוש, (ויקרא יג) ואזי זוכה לבחינת עבי מטרא בחינת מוחין שהם מאירין בגן עדן דייקא בחינת ועל העבים אצוה וכו' הנאמר על אדם הראשון כשנתגרש מגן עדן וכו' כנ"ל, נמצא כשקמים בחצות על ידי קול התרנגול זה בחינת רעמים בחינת כד נפיק האי קלא ואערא בעבי מטרא וכו', ועל ידי זה יוצא אור התפילין בבקר כמובא, כי עיקר התפילין הם על ידי בחינת חצות, שאז הרג ה' כל בכור בארץ מצרים, ועל ידי זה נתקדשו בכורי ישראל שזה עיקר בחינת תפילין בחינת (שמות יג) קדש לי כל בכור וכו', כי בכור הוא ראשית בחינת דעת בחינת ראשית דעת, ועל ידי שהכה השם יתברך בכורי מצרים הכניע הדעת דסטרקא אחרא בבחינת גער חית קנה, חית קנה זה בחינת עשו חזיר היער כמו שאמרור ז"ל (בראשית רבא פרק סה) שהוא בחינת בכור דסטרקא אחרא כי שרו של עשו היה שרו של מצרים כמובא, ועל כן השתדל יעקב ליקח הבכורה מעשו כדי להכניע הדעת דסטרא אחרא שהוא בחינת בכור בחינת ראשית דעת כנ"ל ועל ידי שהכה ה' כל בכורי מצרים והכניע הדעת דסטרא אחרא, ואזי נתגבר הדעת דקדושה בחינת בכורי ישראל בחינת (שמות ד') בני בכורי ישראל ואזי נתקיים גער חית קנה כנ"ל, ואזי יצאו ישראל מחמץ למצה בחינת קנה חית תשבר כנ"ל, וזה בחינת ולא יראה לך חמץ וכו' הנאמר בפרשת קדש לי כל בכור שהיא פרשה ראשונה שבתפילין זה בחינת גער חית קנה כנ"ל שזה בעצמו בחינת הריגת בכורי מצרים שהם בחינת בכור דסטרא אחרא בחינת עשו וכו' ואזי נתקדשו בכורי ישראל בחינת דעת דקדושה שזה בחינת קדש לי כל בכור בחינת תפילין כנ"ל, וכל זה היה בחצות הלילה, כמו שכתוב (שם יא) כחצות הלילה אני יוצא בתוך מצרים ומת כל בכור בארץ מצרים וכו', כי עיקר בחינת תפילין נעשין על ידי בחינת חצות וכו' כנ"ל:

אות ג

כי תפילין הם בבחינת קול הנ"ל שהוא יוצא מגבורות מבחינת יראה וכו', וזה בחינת (בראשית כז) קול קול יעקב, כי יעקב הוא בחינת תפילין כמובא, כי יעקב כלול מחסדים וגבורות, וזה בחינות קול הנ"ל שהוא יוצא מגבורות וצריך לשתף הגבורות בחסדים כנ"ל, וזה בחינת קול יעקב שהוא זרע יצחק שהוא כלול מחסדים וגבורות כידוע, ועל כן בתחלה מניחין תפלה של יד ואחר כך של ראש כי תפלה של יד מניחין בזרוע שמאל שהוא בחינת גבורות שמשם יוצא הקול בחינת רעם גבורותיו כנ"ל, והאי קלא אערא בעבי מטרא שזה עיקר בחינת תפילין בחינת מוחין בחינת בטאר מים חיים ונוזלים מן לבנון מן לבונא דמוחא, שזה עיקר בחינת תפילין כידוע, ועל כן נזכר ולא יראה לך חמץ בתפילין, זה בחינת גער חית קנה שזה בחינת תיקון המוחין שזה עיקר בחינת תפילין כנ"ל, וזה בחינת ד' פרשיות שבתפילין, כי צריך לתקן המוח בחינת עבי מטרא, גם צריך לשמור את היראה וכו', ומוחא חכמה, ויראה הוא דבר המסור ללב כמובא במקום אחר (ליקוטי תנינא סימן א'), ובינה לבא ומשם יוצא הקול שכלול מחסדים וגבורות, כי צריך לשתף הגבורות בחסדים, וזה בחינת ד' פרשיות שבתפילין שהם בחינת חכמה ובינה חסד וגבורה, היינו כנ"ל:

אות ד

ועיקר לשמור מוחו מחמץ, בחינת גער חית קנה, לגעור במחשבות רעות וכו' ולעשות מריבה עמהם לגרשם, שלא יתקרבו למשכנא דקדושה, וצריך להאמין שכל המריבות שבין הצדיקים השלימים אין זה אלא בשבילך וכו', שזה משמיעין ~ אותך תוכחה על שפגמת בטפי מוחך, ובוודאי אלו לא היה נפגם מוחך לא היה נשמע לך המריבה שבין הצדיקים ואין המריבה אלא בשבילך כדי שתשוב ממות לחיים מחמץ למצה וכו', וזהו אוזן שומעת תוכחת חיים בקרב חכמים תלין וכו' כנ"ל במאמר הנ"ל, וזה עיקר בחינת תפילין שהם תיקון המוח לזכות לחיים על ידי מצות תפילין שהם תיקון המוח לזכות לחיים על ידי מצות תפילין כמו שאמרו רז"ל (מנחות מ"ד) המניח תפילין זוכה לחיים שנאמר ה' עליהם יחיו, כי תפילין הם בחינת תיקון המוחין לזכות לידע ולהאמין כי אלו ואלו דברי אלהים חיים, היינו לבלי לשמוע כלל המריבות והמחלוקת שיש בין הצדיקים האמתיים, כי מאמינים כי אלו ואלו דברי אלהים חיים, אף על פי שאי אפשר להבין זאת בשכלנו, כי זה אוסר וזה מתיר וכן שאר מיני מחלוקת אף על פי כן מאמינים כי באמת אלו ואלו דברי אלהים חיים, וזה בחינת תפילין שהם שכל גבוה מאד מאד בחינת מקיפים שזה בחינת השכל של המחלוקת דקדושה שיש בין צדיקי אמת שהוא בחינת אלו ואלו דברי אלהים חיים, שאי אפשר להשיג זה השכל, וזה בחינת שי"ן של ג' ראשין שי"ן של ד' ראשים, זה בחינת שכולו חד ואלו ואלו דברי אלהים חיים, כי שי"ן של ד' ראשים זה בחינת שהחסדים וגבורות הם נתחלקין לשני מוחין, ושין של ג' ראשים זה בחינת שהחסד וגבורה הם נכללין יחד ונעשה מהם דעת בחינת מוח אחד, וכל המחלוקת הם מבחינת חסדים וגבורות כידוע, נמצא שבתפילין על ידי השי"ן של ג' ראשים ושי"ן של ד' ראשים כנ"ל, הם באמת מוח אחד, שזה בחינת שי"ן של ג' ראשין כנ"ל רק שאי אפשר להשיג זאת, כי שי"ן של ד' ראשין הוא בבחינת מקיפין קודם שנכנסין המוחין לפנים כמובא בכתבים, היינו שזה המוח והדעת של בחינת מחלוקת דקדושה שזה בחינת שי"ן של ד' ראשין כנ"ל הוא בבחינת מקיפין, כי אי אפשר להשיג זה הדעת, כי הוא דרכי ה' כמו שאמר רבינו ז"ל במקום אחר (בסימן נ"ו) וזה בחינת רעמים וכו' עיין שם והצדיקים הגדולים האמתיים צריכים להשתמש עם זה הדעת הגבוה מאד שהוא בחינת מחלוקת דקדושה כנ"ל בשביל לגרש סטרין אחרנין וכו' כמו שאמר רבינו במאמר הנ"ל כדי לקרב הרחוקים מאד מאד שפגמו בטפי המוח שעליהם נאמר כל באיה לא ישובון ולא ישיגו אורחות חיים כי פגמו בטפי המוח שהוא בחינת חיים, ועל כן קשה להם לשוב לאורחות חיים אבל השם יתברך מלא רחמים וחושב מחשבות לבל ידח ממנו נדח, ועל כן שולח לנו צדיקים גדולים ונוראים מאד ועל ידי הדעת הגבוה של בחינת מחלוקת דקדושה שהוא בחינת מקיפין על ידי זה דייקא הם מתקנין ומחזירים בתשובה אפילו אלו הרחוקים שפגמו בטפי המוח כמבואר בפירוש במאמר הנ"ל ואין המריבה אלא בשבילך כדי שתשוב ממות לחיים וכו', כי לכאורה הם יכולין להתרחק על ידי זה על ידי המחלוקת שבין הצדיקים, כי אין יודעין איך להתקרב וקשה להם קשיות על ידי המחלוקת נמצא שיכולין ח"ו להתרחק יותר על ידי המחלוקת אבל באמת המחלוקת דקדושה זה דייקא תיקונם, כי באמת ראוי להם להרחיקם מלשוב בתשובה כי עליהם נאמר כל באיה לא ישובון אבל תיכף כשמרגישין זאת, ורואין ומבינים שמרחקים ~ אותם, וכמו שכתב רבינו ז"ל שם ובוודאי אלו לא היה נפגם מוחך לא היה נשמע לך המריבות שבין הצדיקים ואין המריבה אלא בשבילך, ובזה משמיעין ~ אותך תוכחה על שפגמת בטפי מוחך, שעל זה נאמר כל באיה לא ישובון וכו' עיין שם, נמצא שבזה בעצמו משמיעין ~ אותך תוכחה, כי דייקא על ידי זה הוא תיקונם, כשרואין בעצמן שנשמע לאזניהם המחלוקת שבין הצדיקים השלימים, ואזי הם מבינים שמרחקין ~ אותם מהקדושה, ואזי הם מתחילים לרחם על עצמן מסתכלים בעצמן היכן הם בעולם, שפגמו כל כך עד שמרחיקין ~ אותן ואזי ההתרחקות הוא תכלית ההתקרבות, כי באמת לאמתו אין שום דבר יעמוד בפנים התשובה, ואף על פי שכתוב כל באיה לא ישובון וכו' ואיתא בזוהר שאין מועיל תשובה על פגם טפי המוח אף על פי כן באמת לאמתו מועיל תשובה וכמובא בכל ספרי מוסר, וכמו ששמעתי מפי רבינו ז"ל בפירוש, רק מחמת שפגם כל כך על כן הוא צריך להתנסות ולהצטרף ולןעמוד בנסיון הזה של התרחקות הזאת, דהיינו שירחיק ~ אותו כל כך בכל מיני התרחקות, דהיינו שכותבין עליו שאין מועיל תשובה, וכו', וכשהוא פתי וסכל ואינו מרחם על עצמו שלא לאבד את עולמו ח"ו, אזי מוצא פטור לעצמו להתרחק מן התשובה מאחר שכבר נכתב עליו שאין מועיל לו תשובה ח"ו, אבל מי שחושב באמת על התכלית שלו ויש לו רחמנות על עצמו, אזי אף על פי שרואה כל מיני התרחקות שבעולם ואף על פי שכתוב עליו שאין מועיל לו תשובה אף על פי כן אין מסתכל על זה כלל, אדרבא יש לו רחמנות יותר על עצמו כי אף על פי כן מה יהא בסופו ומה יעשה ליום פקודה, ומי שאינו רוצה להטעות את עצמו שלא לאבד את עולמו ח"ו, כל מה שמוצא ורואה שמרחקין ~ אותו יותר, הוא מרחם על עצמו יותר, וצועק אל ה' יותר ויותר מעומקא דלבא, עד ישקיף וירא ה' משמים, כי באמת השם יתברך חפץ חסד הוא, ואין שום דבר שיעמוד בפני התשובה וכמו שמצינו כבר בכמה וכמה רשעים גדולים שפגמו בטפי המוח וכפרו בעיקר ואף על פי כן נתקבלו בתשובה, ואזי כשזוכה לעמוד בנסיון הזה ושב בתשובה שלימה אף על פי שנדמה לו שמרחיקין ~ אותו כנ"ל, אזי השם יתברך מרחם עליו ונתקרב על ידי זה דייקא על ידי שעמד בנסיון הזה של התרחקות כנ"ל והבן, וזהו בעצמו בחינת מחלוקת דקדושה הנ"ל שיש בין הצדיקים האמתיים שבאמת לאמתו על ידי זה הדעת דייקא הם מקרבין ומשיבין ממות לחיים את אלו שפגמו בטפי המוח כנ"ל במאמר הנ"ל, אך מי שהוא פתי וסכל כסוד כפרד אין הבין, אזי מתרחק יותר על ידי זה על ידי שרואה מחלוקת שבין הצדיקים האמתיים כנ"ל, אבל מי שיש לו מוח בקדקדו אזי שוןמע תוכחת חיים על ידי זה ששומע המריבות שבין הצ דיקים האמתיים כמו שכתוב במאמר הנ"ל בחינת אוזן שומעת תוכחת חיים בקרב חכמים תלין וכו' כנ"ל, כי רואה על ידי זה גודל התרחקותו מהשם יתברך, שנתרחק כל כך עד שנשמע לאזניו המריבות שבין הצדיקים, ונזכר על ידי זה גודל הפגם שפגם בטפי המוח, כי אם לא היה נפגם מוחו לא היה שומע המריבות וכו' כנ"ל, ואזי מתחיל לרחם על עצמו מאחר שרואה ומבין גודל התרחקותו מהקדושה ואזי נתקרב על ידי זה דייקא, כי באמת המחלוקת שבין הצדיקים האמתיים הוא באמת רק בשביל לקרב ולהשיב את הרחוקים ממות לחיים וכו' כמו שאמר רבינו שם ואין המריבה אלא בשבילך, כדי שתשוב ממות לחיים וכו':

אות ה

ואזי כשמאמין זאת שבאמת אלו ואלו דברי אלקים חיים ואין המריבה אלא בשבילו וכו' כנ"ל שזה בחינת תקון המוח ועל ידי זה דייקא נעשין רעמים כמובן במאמר הנ"ל אזי נפשט על ידי זה עקמימיות שבלב כי כל העקמימיות שבלב ובפרט מי שפגם ח"ו בטפי המוח שאזי נפגם מוחו ואזי נתעקם לבו בכמה מיני עקמימיות בלי שעור וערך שנתעקם ונפתל לבו בכמה מיני פתולים ועקמימיות וכל אלו העקמימיות שבלב בחינת לבי סחרחר הם בחינת מחלוקת דסטרא אחרא בחינת (הושע י') חלק לבם, כי הסטרא אחרא היא בבחינת מחלוקת כמובא במקום אחר (ליקוטי הלכות א' סימן ס"ב) וזה המחלוקת של הסטרא אחרא בחינת עקמימיות שבלב שרשו בכמה מיני השתלשלות מבחינת מחלוקת שבקדושה וכשמאמין שמחלוקת שבקדושה שיש בין הצדיקים האמתיים כולו חד כי אלו ואלו דברי אלקים חיים אזי נמתק ונתבטל כל מיני מחלוקת של הסטרא אחרא ששרשו ממחלוקת שבקדושה ואזי שומע תוכחת חיים מכל מיני עקמימיות שבלב שהם רוצים להרחיקו מהקדושה והוא מבין על ידי זה בעצמו גודל הפגם שלו ושב בתשובה שלימה ומרחם על עצמו מאד מאד על ידי זה דייקא על ידי העקמימיות שבלב כי כל מה שמעקמין לבו יותר בעקמימיות יותר הוא רואה ומבין על ידי זה ביותר גודל הפגם שלו שפגם כל כך עד שנתעקם לבו כל כך ואזי מרחם על עצמו ביותר ונתקרב על ידי זה דייקא להשם יתברך כי כמו שמאמין שכל המחלוקת של הצדיקים האמתיים הכל בשביל תקונו, כי באמת אלו ואלו דברי אלקים חיים והמריבה היא רק בשבילו כמו כן צריכין להאמין שכל מיני עקמימיות שבלבל בוודאי יש לו שורש בקדושה כי שרשו במחלוקת שבקדושה כנ"ל ובוודאי העקמימיות שבלב שהיא התרחקות כאלו רוצים להרחיקו ח"ו באמת הוא תכלית ההתקרבות כי ההתרחקות הוא תכלית ההתקרבות, כי על ידי זה דייקא יתקרב להשם יתברך על ידי שרואה על ידי זה גודל התרחקותו מהשם יתברך וכל מה שרואה יעותר עקמימיות שבלב הוא שומע בכל פעם על ידי זה תוכחת חיים שמשמיעין ~ אותו על ידי זה תוכחה על שפגם בטפי המוח כי אם לאו לא היו לו כל כך עקמימיות ואזי שב בתשובה על ידי זה דייקא כי מכל מיני עקמימיות שבלב שומע תוכחת חיים וכו' כנ"ל ואזי נפשט על ידי זה עקמימיות שבלב על ידי בחינת רעמים כנ"ל דהיינו על ידי שיודע שהמחלוקת שבין הצדיקים האמתיים הוא בשבילו וכו' שעל ידי זה זוכה להבין שכל העקמימיות הוא כדי להזכירו ולהר~ אות לו גודל הפגם שלו, כדי שיזכה לשוב על ידי זה וכו' כנ"ל, וזה בחינת תפילין בחינת שין של ג' ראשים שין של ד' ראשים שזה בחינת אלו ואלו דברי אלקים חיים וכו' כנ"ל:

אות ו

וכל בחינת תפילין על עור בהמה, זה בחינת (תהלים סח) גער חית קנה, חית קנה זה בחינת בהמיות ועל ידי שלוקחין עור בהמה ומעבדין ~ אותו לשם תפילין וכותבין עליו פרשיות של תפילין על ידי זה מכניעין בחינת בהמיות בחינת חית קנה על ידי קנה חכמה קנה בינה דקדושה שזה בחינת הקנה שכותבין בו בתפילין שהוא בחינת קנה חכמה וכו' דקדושה וזה בחינת הכתב שהיא בחינת (ילקוט שמעוני רפ) אש שחורה על גבי אש לבנה, זה בחינת כד נפיק האי קלא ואערא בעבי מטרא שהם לבונא דמוחא וזה בחינת אש שחורה על גבי אש לבנה כי הקול היוצא מגבורות זה בחינת אש שחורה שהוא בחינת גבורות כידוע והקול היוצא מגבורות שהוא בחינת אש שחורה פוגע בעבי מטרא שהם לבונא דמוחא וזה בחינת אש שחורה על גבי אש לבנה ואזי נעשין התפילין הנעשין מעור בהמה בבחינת כתנות אור באלף שזה בחינת תפילין שהם בחינת אור הפנים בחינת (בבא מציעא פרק ד') שופריה דיעקב כעין שופריה דאדם שהיה קודם החטא שאז היה מאיר אור הגנוז מז' הימים שזה בחינת כתנות אור באלף וזה בחינת הדעת של מחלוקת דקדושה הנ"ל בחינת אלו ואלו דברי אלקים חיים וזה בחינת תוכתו של ר' מאיר שהיה כתוב בה כתנות אור באלף כמו שאמרו רז"ל (בראשית רבא פרק ט') כי ר' אמרי היה מאיר עיני חכמים בהלכה, ומפני מה לא קבעו הלכה כמותו שלא עמדו חביריו על סוף דעתו שהיה אומר על טמא טהור ומראה לו פנים והיה מטהר את השרץ בק"ן טעמים (עירובין יג) נמצא שר' מאיר היה לו הדעת והשגה של בחינת מחלוקת דקדושה בחינת אלו ואלו דברי אלקים חיים אף על פי שזה מטמא וזה מטהר וכו' ועל כן היה אומר על טמא טהור וכו' ועל כן באמת לא עמדו על סוף דעתו, כי אי אפשר להשיג זה הדעת כלל ומחמת זה בעצמו היה כתוב בתורתו כתנות אור באלף, כי כתנות עור זה בחינת מחלוקת כידוע שנמשך מבחינת עץ הדעת טוב ורע כי כתנות עור זה בחינת הבדלה כידוע שזה בחינת מחלוקת, אבל על ידי הדעת של בחינת מחלוקת שבקדושה שיודעים ומאמינים שאלו ואלו דברי אלקים חיים אזי נמתק כל מיני מחלוקת ואזי נעשה בחינת כתנות אור באלף כי זה הדעת הוא בחינת אור הגנוז מז' ימי בראשית שזה בחינת שין של ג' ראשין ושל ד' ראשין שהם ז' ראשין בחינת שבעת ימי בראשית שאי אפשר להשיג זה הדעת כלל, כי הוא צפון וגנוז לצדיקים וכו' כנ"ל, ועל כן ר' מאיר שזכה לזה הדעת של בחינת מחלוקת שבקדושה כנ"ל על כן היה כתוב בתורתו כתנות אור באלף כנ"ל וזה בחינת תפילין על גבי עור שעושין מבחינת כתנות עור בחינת כתנור אור וכו' כנ"ל ועיקר התפילין נעשין על ידי עור בהמה דייקא, כי תפילין הם מוחין גבוהים מאד בחינת אור הגנוז בחינת מחלוקת שבקדושה כנ"ל, ומי שרוצה ח"ו ליכנס להבין זה הדעת בוודאי לא ישוב ולא ישיג אורחות חיים כי יהיה נכשל מאד, כי על זה נאמר במופלא ממך אל תדרוש וכו' כי אי אפשר להשיג זה הדעת כנ"ל וצריך לסמוך על אמונה להאמין בצדיקי אמת אף על פי שיש ביניהם מריבה ומחלוקת כי באמת אלו ואלו דברי אלקים חיים וכו' כנ"ל, ועל כן תפילין נכתבין על גבי עור בהמה דייקא זה בחינת בני אדם שערומים בדעת ומשימין עצמן כבהמה, צשצריכין לשום עצמו כבהמה לסלק דעתו לגמרי כאלו אין לו שום דעת כלל ולסמוך רק על אמונה כנ"ל ואזי נזדכך מוחו על ידי זה וזוכה לבחינת תפילין שהם נעשין מעור בהמה דייקא ואזי נפשט עקמימיות שבלבו, כי כשרואה אדם שיש לו עקמימיות שבלבו בפרט כשיש לו ח"ו עקמימיות הרבה בלבו אזי הוא צריך לסלק דעתו לגמרי כאלו אין לו שום דעת כלל, וילך רק בתמימות ופשיטות לבד, ואזי זוכה אחר כך לדעת גדול מאד, וזה בחינת תפילין שהם מוחין גבוהים מאד שנכתבין על עור בהמה דייקא ועל ידם נפשט עקמימיות שבלב וכו' כנ"ל:

אות ז

ואזי כשנפשט עקמימיות שבלבו על ידי תפילין שהם בחינת רעמים אזי זוכה לשמחה כנ"ל. וזה בחינת השמחה של תפילין כנ"ל. וזה בחינת זכרהו מאחד בשבת שמרגישין תענוג עולם הבא שהוא בחינת שבת בהמצוה בעצמה בששת ימי המעשה דהיינו בעולם הזה במעשה המצות וכו' כנ"ל וזה בחינת תפילין כי תפילין הוא בשביל להמשיך הקדושה של שבת בששת ימי המעשה כי תפילין הם נקראים אותבחינת שבת כי בשבת אין מניחין תפילין כי הם עצמן אותרק בחול שאנו צריכין להתקדש בקדושת שבת אזי אנו מניחין תפילין. ואזי ממשיכין ומקבלין הקדוש של שבת גם בימי החול. וזה בחינת הנ"ל היינו כי על ידי התפילין זוכין לשמחה כנ"ל ואזי הוא בחינת זכרהו מאחד בשבת שממשיכין תענוג עולם הבא בחינת שבת גם בששת ימי החול על ידי השמחה של המצוה בעצמה שזוכין על ידי התפילין וכו' כנ"ל. שין של ג' ראשים שין של ד' ראשים שהם ז' ראשין הם בחינת ז' קולות שאמר דוד על המים. שהם בחינת עבי מטרא שזה בחינת תפילין וכו' כנ"ל. וזה בחינת קול ה' חוצב להבות אש ודרשו רז"ל מזה שהיה הקול נחקק באש שחורה על גבי אש לבנה, כי הקול פוגע במוח שזה בחינת אש שחורה על גבי אש לבנה כנ"ל: