תפילין ה

הלכה ה

אות א

ענין מצות תפילין של יד ושל ראש. וצריכין להיות של עור בהמה טהורה דייקא. ולכותבן על הקלף, וענין הרצועות והמעברתא ושאר פרטיהם הקדושים ונוראים מאד. וענין תפילין דרש"י ורבינו תם:

על פי המעשה הנוראה מאד של השבעה בעטלירש הנדפס בספר ספורי מעשיות עיין שם בדף צ"ו, מענין הבעטליר הראשון שהיה עור שבא אצל החתן והכלה על החתונה אחר החופה ואמר להם שנותן להם מתנה לדרשה שתהיו זקנים כמוני וכו' שתחיו חיים ארוכים כמוני, ואתם סוברים שאני עור, באמת אין אני עור כלל, רק שכל העולם כולו אינו עולה אצלי כהרף עין וכו' כי אני זקן מ אד, ואני עדיין יניק לגמרי (היינו יונג) ולא התחלתי עדיין לחיות כלל, ואף על פי כן אני זקן מאד וכו', ויש לי הסכמה על זה מהנשר הגדול וכו' עיין שם כל זה היטב היטב, ואם עיני שכל לך, תבין מרחוק מה מאד עמקו מחשבותיו, ואי אפשר להאריך בזה כלל והחפץ באמת יראה ויבין משם גדולת השם יתברך וגדולת הצדיקים האמתיים הגדולים גודל מעלתם שזכה כל אחד ואחד כפי מה שהתפאר בעצמו שם, כי כל מה שמבואר שם שסיפר כל אחד הוא ענין ההתפארות של איזה צדיק גדול ונורא מאד מאד שהתפאר בעולמות עליונים במקום שהתפאר שזכה בזה העולם למה שזכה, אשרי לו אשרי חלקו, למשל בענין שיתבאר לפנינו, שהתפארו הזקנים, וכל אחד בסיפר מה שזכר מזכרון הראשון וכו' הקטן שבכולם גבוה מאד מאד מה שאי אפשר להכניס במוח עוצם גדולתו ותוקף קדושתו, כגון שאחד התפאר שזוכר מה שנעשה עמו בעת שחתכו את טיבורו, ראה והבן והבט, הנמצא כזה אפילו חד בדרא שיוכל להתפאר כזה שיזכך ויקדש גופו וחומרו כל כך כל כך עד שיזכה לזכור מה שנעשה עמו אז בתחלת הלידה כשיצא לאויר העולם בעת שחתכו את טיבורו, וזה הקטן שבכולם, וממנו תראה מעלת קדושת הזקן הקדוש השני שהיה בעיניו לשחוק מעלת הזקן הראשון ואמר כמתמיה, זאת היא מעשה ישנה אני זוכר זאת המעשה אבל אני זוכר גם כשהיה הנר דולק, ופירשה הנשר הגדול אחר כך שזהו שזוכה גם מה שנעשה עמו בעת שהיה בבטן אמו שהיה נר דלוק על ראשו כמבואר שם, והנה מעלת זה השני על הראשון יכולין להבין קצת מרחוק אף על פי שאנו רחוקים מזה מאד מאד, כי החילוק הגדול שיש להאדם בין קודם שיצא לאויר העולם בין אחר כך מבואר בדברי רז"ל בגמרא (נדה ל') ומדרשים ובזוהר הקדוש כי בעת העיבור כשהוא במעי אמו אז נר דולק על ראשון וצופה ומביט מסוף העולם ועד סופו וכיון שיצא לאויר העולם מיד בא מלאך וסטרו על פיו ושוכח הכל, ועל זה אמר איוב (איוב כט) מי יתנני כירחי קדם כימי אלקי ישמרני וכו' כמבואר בדברי רז"ל (שם), וכל עבודת האדם שיזכה לידע ולהשיג מה שידע מתחלה בעת שהיה נר דלוק על ראשון שאז היה מסתכל באור הגנוז משבעת ימי בראשית, שבו היה האדם צופה מסוף העולם ועד סופו כמובא, ועתה ראה והבן והבט כמה גדלה מעלת הזקן השני על הראשון כגבוה שמים על הארץ וכו' וכן הג' על הב' וכן כולם שהקטן שבהם גבוה מאד מאד עד שאין נמצא כמותו כי אם יחיד בכמה דורות, ואף על פי כן כנגד הב' הגבוה ממנו נחשב כנקודה, וכן הב' נגד הג' וכו' וכו', וכן להלן להלן, עד זה שהתפאר שהיה תינוק אז לגמרי, שהוא הבעטליר העור בעצמו שאמר שזוכר כל אלו המעשיות והוא אינו זוכר כלום וכו' עיין שם, כי זה כלל גדול ומבואר ומובן בדברי רז"ל ובכתבי האר"י ז"ל שאפילו המדריגה הגבוה עוד יותר נחשב הכל כנקודה בעלמא כנגדה, כמו שכתוב בזוהר הקדוש (תיקונים ע' ד' קכג) אפילו כ"ע אוכמא הוא קדם עילת העילות וכו', וכל אלו הגדולות והנפל~ אות מבוארים במעשה של יום א', וכן בכל יום ויום מבוארים כמה וכמה דברים נפלאים שהתפאר כל אחד, כגון ביום הב' בענין החיים טובים וכן בשאר הימים, בענין מועט מחזק את המרובה, ובענין הזוג צפרים הקדושים שהוא יכול לחברם יחד וכו' וכו', פקח עיניך וראה למה האדם יוכל לזכות בזה העולם שילודי אשר יוכלו לזכות לדברים גבוהים כאלה שהשם יתברך בעצמו מתפאר בהם, (ועיין עוד בדברינו באה"ע הלכות אישות שם דברנו גם כן קצת מענין המעשה הקדושה של יום הששי מענין כח הידים עיין שם) ורבינו הנורא ז"ל ידע מכולם וידע לספר המעשה הנעשה במקום שנעשה מכולם, ובאמת אמר על עצמו בעת שסיפר המעשה הזאת שאם לא היה יודע בעולם כי אם זאת המעשה היה גם כן חידוש גדול מאד, ואין להאריך יותר בזה כאן, (עיין למטה בסוף הדרוש מה שהובא שם מהירושלמי כתובות לענין נפל~ אות הזכרון של הזקנים הנ"ל)

אות ב

נחזור לענינינו, והנה מבואר שם שאמרו שכל אחד יספר מעשה ישנה מה שהוא זוכר מזכרון הראשון וכו' וסיפר הזקן הראשון שביניהם שהוא זוכר גם כשחתכו התפוח מן הענף דהיינו בעת שחתכו את טיבורו וכו', והב' סיפר שזוכר גם כשהיה הנר דולק, דהיינו מה שנעשה עצמו בעת העיבור שהיה נר דולק על ראשו וכו', והג' סיפר שזוכר גם בעת שהתחיל להתרקם הגוף וכו', והד' סיפר שזוכר גם בעת שהיה מוליכין הגרעין לנטוע הפרי, דהיינו כשנמשכה הטפה בעת הזווג, והה' סיפר שזוכר גם את החכמים שהיו ממציאים את הגרעין דהיינו שזוכר גם כשהיה עדיין במוח וכו', והו' והז' והח' זכרו גם את המראה והטעם והריח קודם שנמשך על הפרי שהוא בחינת נפש רוח נשמה וכו', והתינוק שהוא הבעטליר העור בעצמו שמספר כל זה אמר שזוכר לאו כלום, כי הוא למעלה מן הכל וזוכר אפילו מה שהוא קודם מנפש רוח נשמה שהוא בחינת אין וכו' וכו' עיין שם כל זה היטב, ואם תרצה להביט בעין האמת, תראה מרחוק פל~ אות ה', אשר לא נשמע ולא נראה כזאת מימות עולם:

אות ג

וזה בחינת תפילין, כי תפילין הם בחינת זכרון, כמו שכתוב (שמות יג) ולזכרון בין עיניך, ולזכרון בין עיניך דייקא, כי עיקר הזכרון הוא תלוי בתיקון העינים דייקא כמובן בהמעשה הנ"ל שזה העור שהיה עור לגמרי מחיזו דהאי עלמא שלא היה לו שום הסתכלות כלל בזה העולם עד שזכה שכל העולם לא היה עולה בעיניו אפילו כהרף עין שזה עיקר תיקון העינים זכה לתכלית שלימות הזכרון שאין שלימות אחריו כמבואר לעיל שזה העור היה זוכר יותר מכולם וכו' כמו שכתוב שם בהמעשה הנ"ל, נמצא שעיקר הזכרון תלוי בעינים, וכן מבואר בהתורה ויהי מקץ זכרון (סימן נ"ד) שהעיקר הזכרון תלוי בעינים עיין שם ומביא שם זה הפסוק ולזכרון בין עיניך עיין שם, כי תפילין הם בחינת מוחין דגדלות שזהו בחינת זכרון דקדושה, כי הזכרון הוא בחינת דעת ומוחין כמבואר בהתורה דרשו ה' (בסימן ל"ז) וזה בחינת תפילין של ראש ושל יד שיש בשניהם שמונה פרשיות ד' בשל ראש וד' בשל יד, כנגד השמונה זקנים קדושים הנ"ל שהם בעלי הזכרון שהוא בחינת תפילין ולזכרון בין עיניך כנ"ל, כי ידוע בכוונות שתפילין של ראש הם בבחינת דכורא ותפילין של יד הם בבחינת נוקבא, וכלליות התפילין הם בבחינת מוחין דעיבור ב' דגדלות וזהו בחינת הזקנים הקדושים הנ"ל שזכו למוחין גדולים כל כך עד שכל אחד זכה לזכור ולהשיג יותר את ההתחלה מה שנעשה עמו מקודם בההתחלה וכל מה שהשיג יותר היה זוכר ומשיג התחלה קדומה יותר ויותר כמבואר לעיל, והנה הם ח' זקנים ונחלקים לשתי פעמים ד', כנגד שתי פעמים ד' פרשיות שבשל יד ושל ראש, כי ד' זקנים הראשונים שהתפארו תחלה בזכרון שלהם כל ענינם היה מה שנעשה עם הולד במעי אמו מעת יציאת הטפה עד חתיכת הטבור כשיוצא לאויר העולם דהיינו שאחד התפאר שזוכר בעת שהוליכו את הגרעין ליטע הפרי שהוא הולכת הטפה וכו', והב' זכר התחלת ריקום הפרי והג' זכר בעת שהיה נר דולק שהם כל ימי העיבור והד' שהוא האחרון זכר עיקר גמר הולד שהוא חתיכת טבורו שאז התחלת ביאתו לזה העולם, (אלו הד' נכתבו בכאן ממעלה למטה, בהיפך ממה שנכתב בספר המעשיות וזה מחמת שהוכרחתי עתה להתחיל מן הרביעי, על כן על פי רהיטת הלשון נתהפך הסדר, והכוונה אחת), נמצא שכל אלו הד' סיפורים הוא בנפל~ אות גדולות הבורא יתברך שמו מה שנעשה עם הולד אצל אמו, ועל כן אלו המוחין וההשגות אלו שהשיגו הד' זקנים אלו הם בבחינת מוחין דנוקבא, שהוא בחינת ד' פרשיות של תפילין של יד שהם מוחין דנוקבא כנ"ל, ואלו הבחינות שסיפרו אלו הזקנים הד' הם בחינת אור מים רקיע הנאמר בזוהר הקדוש ובכוונות, כי בתחילת יציאת הטפה שהוא בחינת זה שסיפר שזוכר בעת שהוליכו הגרעין וכו', זה בחינת אור, כי עדיין אין לה שום ציור, ואחר כך בעת שהתחיל להתרקם בעשת התחלתו הוא בחינת מים ואחר כך כשנתהוה הולד בכל ימי העיבור זה בחינת רקיע כידוע, ואז כשנגמר בחינת רקיע הוא יוצא לאויר העולם ונולד, וכל זה הוא בחינת תפילין שהם בחינת עיבור ולידה שזהו בחינת יציאת מצרים כידוע, והד' זקנים הראשונים כל סיפורם הוא מה שנעשה מקודם שירדה הטפה במעי אמו כי הם סיפרו שזוכרים כשהיה הטפה עדיין במוח האב, והמראה טעם וריח שהם בחינת נפש רוח נשמה, שמשם התחלת המשכת המחשבה שנמשכת ממקום שנמשכת מעילה לעלול מעולם לעולם משכל לשכל שהם בחינת נשמה ורוח ונפש עד שנתהוה המחשבה שעל ידה התהוות הטפה הקדושה של הולד, וכל אלו הד' בחינות כולם אצל האב אצל בחינת דכורא כנ"ל, על כן הם בבחינת תפילין של ראש שהוא מוחין דדכורא כנ"ל, כי התפילין נמשכין מבחינת תיקוני דיקנא כידוע, שזהו בחינת זקנים שבקדושה הנ"ל שכולם הם בבחינת תקוני דיקנא קדישא, שמשם עיקר הזקנה דקדושה, בחינת הדרת פני זקן כידוע ועיקר קדושת המוחין של התפילין, ממשיכין מהזקן העליון והגדול שבכולם שהוא היניק שבכולם שהוא הבעטליר העור שהיה תינוק לגמרי וכו' כנ"ל, כי ממנו עיקר קדושת הזקנה וכל הח' זקנים שהם בחינת הח' פרשיות שבתפילין כולם מקבלים מזה הזקן העליון שהוא העור הנ"ל אבל בחינת המוחין שלו בעצמו אי אפשר להתלבש אפילו בפרשיות שבתפילין, ועל כן אין שום פרשה כנגדו כי הוא גבוה מהכל ושורש הכל, שממנו מקבלין כל המוחין של התפילין שהם בחינת כל הזקנים שבקדושה כנ"ל, כי הוא נכלל באין סוף כנ"ל, ועל כן מוח שלו אינו נקרא בשם זכרון כלל שהוא בחינת תפילין כנ"ל, כי הוא אמר שזוכר כל זה ואינו זוכר כלל, היינו שאף על פי שזוכר הכל כל מה שהם זוכרים, כי הוא כלול מכולם וכלולם מקבלים מוח וזכרון שלהם רק ממנו, אף על פי כן מוח שלו אי אפשר לכנותו בשם זכרון כלל, כי הוא גבוה מזכרון ושורש הזכרון, כי נכלל באין סוף כמו שכתוב שם ועל כן אינו מרומז בשום פרשה, כי הוא גבוה מהכל ושורש הכל כנ"ל:

אות ד

ועיקר המוחין של התפילין הם בחינת חיות דקדושה שזוכין על ידי התפילין, כי המוחין הם החיים כמו שכתוב (קהלת ז') החכמה תחיה, וכמו שאמרו רז"ל (מנחות מד) המניח תפילין זוכה לחיים שנאמר ה' עליהם יחיו וכמובא בכוונות שתפילין הם בחינת ג' שמות אהיה הויה אהיה שעולים חיים שהם המוחין עיין שם, כי המוחין של התפילין נמשכין מבחינת תקוני דיקנא קדישא כמובא בכוונות שהם כלליות הזקנים הקדושים הנ"ל ששרשם מהזקן העליון הנ"ל, שהוא העור הנ"ל שהתפאר שהוא חי חיים ארוכים באמת כי הוא זקן מאד ועדיין הוא יניק מאד ולא התחיל עדיין לחיות כלל ואף על פי כן הוא זקן מאד וכל זמן העולם אינו עולה אצלו כהרף עין וכו', והנה האמנם דברים אלו הם דברים שכיסם עתיק יומין ולית מחשבה תפיסא בהם כלל, ולא איתא אינש על יבשתא די יכול למשפר פשרא דנא ורזא דנא להחוויא, אף על פי כן מאחר שבחמלת ה' על עמו כבר יצאו דבריו אלו מפיו הקדוש ונצטיירו בכתב ונדפסו בספר, ראוי לנו לחתור למצוא בהם איזה רמז הנוגע למעשה באופן שנזכה להתעורר משינתינו אשר זה היתה כוונתו הקדושה באלו המעשיות שסיפר כדי לעורר מהשינה את כל באי אדם שישנים את ימיהם וכו', כמבואר בהתורה פתח ר' שמעון (בסימן ס') ושם תראה ותבין גדולות נור~ אות ספורי מעשיות הללו, כי הם בחינת מעשיות של שנים קדמוניות, בחינת עתיק בחינת הדרת פנים שכל השבעים פנים של תורה נמשכין מהם וכו' עיין שם היטב:

אות ה

והנה עיקר כונת דברים הנ"ל לענין מעשה, הוא מה שראיתי ושמעתי מפי רבינו ז"ל בעצמו כמה פעמים, שהיה חי חיות חדש בכל פעם, כאשר שמעתי ממנו כמה פעמים שאמר אני חייתי היום חיים שלא חייתי מעולם חיים כאלו, וכן שמעתי עוד פעמים אחרים שדיבר הרבה מענין החיים שהכל נקרא חיים אצל העולם וכו', וגם בענין חיי צער יש חילוקים הרבה וכו', עיין שם בהשיחות, אבל באמת עיקר החיים הוא חיים ארוכים אמתיים שהוא בחינת החיים ארוכים של העור הנ"ל, שהוא חי חיים ארוכים באמת, כי התפאר שהוא זקן מאד ועדיין הוא יניק מאד ולא התחיל עדיין לחיות כלל, כי זה עיקר החיים כשמתחילין לעבוד את ה' בכל פעם מחדש כאלו לא התחיל עדיין בעבודתו כלל, וכמו שכתוב (דברים ו') אשר אנכי מצוך היום, ודרשו רז"ל (ספרי שם) בכל יום יהיו בעיניך כחדשים, שלא יהיו בעיניך כדיוטגמא ישנה שאין אדם סופנה אלא בכל יום יהיו כחדשים, וכמו שכתוב (שם כז) הסכת ושמע ישראל היום הזה נהייתה לעם לה' אלקיך ודרשו רז"ל (הובא בפירוש רש"י) בכל יום יהיו בעיניך כאלו היום נכנסת עמו בברית, וכמו שראיתי מרבינו ז"ל פעמים אין מספר שאף על פי שבשעה הקודמת התפאר עצמו בגדולותונור~ אות וגילה תורה נפלאה אשר לא נשמע כזאת כדרכו, ואחר כך בשעה שאחריה ראינו ~ אותו שרוי בצער גדול וכמה פעמים פירש צערו ושיחתו לפנינו מעומק הלב, שהוא מצטער מאד איך זוכין להיות יהודי, כמי שלא הריח מעולם ריח עבודת ה', ומי שלא ראה זאת אי אפשר לצייר לו בכתב ענין זה, וכבר מבואר מזה מעט בשבחיו הנדפסים, ובכל פעם היה רגיל לומר שעכשיו אינו יודע כלל, כלל כלל לא וכו' אף על פי שבשעה הקודמת גילה מה שגילה והתפאר שהשיג מה שהשיג מה שאי אפשר לגלות, אף על פי כן תיכף אחר כך היה אומר שאינו יודע כלום, הכלל שמעולם לא עמד על מדריגה אחת, רק היה הולך בזריזות בכל פעם מדרגא לדרגא ברום מדריגות העליונות והגבוהות, ואפילו כשהגיע למה שהגיע וכו' עדיין לא נתקררה דעתו בזה וכו', ואין להאריך בזה כאן ויתבאר במקום אחר, וזה עיקר החיות באמת כשזוכין להתחיל בכל פעם מחדש בעבודת ה' שהוא עיקר החיים באמת, כמו שכתוב (דברים ל') כי הוא חייך, והעיקר עבודת ה' שיהיה עבודתו בכל פעם מחדש ולא יפול לזקנה של הסטרא אחרא שלא תזקן עבודתו אצלו ח"ו, וכמו שהזהיר רבינו ז"ל על זה ואמר שאסור להיות זקן, הן צדיק זקן הן חסיד זקן, זקן אינו טוב וכו' כמבואר בהשיחות הקדושות שנדפסו אצל הספורי מעשיות היינו כי צריכים להתחיל בכל פעם מחדש, וזהו עיקר החיים ארוכים של הזקן דקדושה שהוא העור הנ"ל, כי היה זקן מ אד ויניק מאד, היינו שכל מה שנזקן ביותר ונכלל בזקנה דקדושה ביותר שהוא בחינת עתיק דעתיקין, כל מה שנכלל שם יותר היה יניק יותר כי השיג בכל פעם שעדיין הוא רחוק מאד מהשם יתברך כי לגדולתו אין חקר, ועל כן כל מה שנכלל בזקנה דקדושה יותר,ראה והשיג שעדיין לא התחיל לחיות כלל, עד שזכה לחיים ארוכים הנ"ל ששם נכלל הזקנה והינקות יחד שאי אפשר להשיג זאת כלל, וזה בחינת תפילין שנמשכין מהזקן הנ"ל, שהוא שורש התפילין מוחין כנ"ל, שהם בחינת חיים כנ"ל, בחינת (שם ד') ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כולכם היום, שנאמר על תפילין כידוע, כי זה עיקר התפילין מוחין כדי לזכות על ידי מצות תפילין לחיות חיות חדש דקדושה, לחדש כנשר ימיו להתחיל בעבודתו יתברך בכל פעם מחדש ולא יפול לזקנה דסטרא אחרא שלא תהיה עבודתו בעיניו כישנה, אלא חדש ממש כאלו לא התחיל מעולם כלל, כי באמת אפילו מי שהוא צדיק גדול מאד וטרח ויגע שנים הרבה בעבודתו יתברך אף על פי כן לפי חידוש מעשה בראשית שבכל יום עדיין לא התחיל כלל, כי השם יתברך עושה חדשות בכל עת, כמו שכתוב ובטובו מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית ואין יום דומה לחבירו, כי הוא יתברך מחדש נפל~ אות חדשות בכל עת ובכל שעה, וכמבואר בכתבי האר"י ז"ל, שאין יום דומה לחבירו ואין שעה דומה לחברתה, ובכל רגע ורגע נשתנים עליית העולמות וסדרן ומעמדן והנהגתם בשינויים נפלאים ונוראים עד אין חקר, וכל המכת חיותם הוא כפי עבודת האדם בעולם הזה שבו תלוי הכל מראש ועד סוף, ועל כן צריך בכל פעם לעבוד את השם יתברך מחדש, כפי חידוש מעשה בראשית שבכל העולמות שצריכין עכשיו, וכפי התגלות גדולת הבורא יתברך שצריכין לגלות עכשיו, כי יום ליום יביע אשומר ולילה ללילה יחוה דעת, שבכל יום ובכל לילה ובכל עת ובכל שעה נתגלה גדולתו יתברך בדרך הכרה וידיעה חדשה שלא היה מעולם, ועל כן צריכין להתחיל בכל פעם בעבודתו מחדש בבחינת בכל יום יהיו בעיניך כחדשים, וזה עיקר החיות, בחינת חיים ארוכים הנ"ל וכמבואר בדברי רבינו ז"ל, שעיקר אריכת ימים בחינת חיים ארוכים הוא שצריכין לר~ אות בכל יום ויום שבא אחר כך להאריך את היום בתוספת קדושה ודעת כי היום בתחלתו כשבא להאדם הוא קצר מאד וצריכין לר~ אות להרחיבו ולהאריכו בתוספת קדושה בכל פעם וכן בכל יום ויום צריכין לר~ אות שכל יום יהיה ארוך יותר מחבירו בתוספת קדושה וטהרה וכו' (כמבואר בהתורה פתח ר' שמעון בסימן ס' ליקוטי הלכות א') וזה עיקר אריכת ימים בחינת ימים ארוכים, היינו להתחיל בכל פעם מחדש בעבודה חדשה בתוספת מרובה, כי כל עבודה שעבד עד הנה צריכין לשכוח לגמרי ולהתחיל עתה מחדש כנ"ל ועל ידי תפילין זוכין לזה כנ"ל. וזה עיקר מצות תפילין שמניחין בכל יום כדי לזכות לחיים בחינת ואתם הדבקים כנ"ל, היינו לזכות לחיים ארוכים הנ"ל לחדש חיותו דקדושה בכל עת, להתחיל בכל פעם מחדש, וזה עיקר המוחין והחיים הנמשכין מהזקן העליון הנ"ל שמשם שורש התפילין כנ"ל, שחי חיים ארוכים הנ"ל ששם נכלל הזקנה והינקות יחד שזה בחינת (תהלים קג) תתחדש כנשר נעוריכי, כמו שאמרו רז"ל (מובא בפירוש רש"י שם) הנשר הזה כשמזקין וכו', היינו שכל מה שמזקין יותר הוא מחדש חיותו יותר ומתחיל בכל פעם מחדש ביותר, ומתחיל לחיות בכל פעם מחדש, ועל כן היה לו הסכמה מן הנשר הגדול דייקא כי חיות כזה הוא בחינת תתחדש כנשר כנ"ל, ומשם בחינת התפילין, שהם בחינת החיים הנ"ל כנ"ל:

אות ו

כי עיקר התפילין הם התנוצצות המוחין בפנים שהוא בחינת אור הפנים שנמשך מבחינת תיקוני דיקנא קדישא, שהוא עיקר הדעת פנים כידוע שהוא בחינת זקן דקדושה הנ"ל כנ"ל, ותיקוני דיקנא הם בחינת י"ג מדות של רחמים, ועיקרם הוא בחינת כבישת כעס להמתיק הדין והחרון אף שזהו בחינת ארך אפים שזה העיקר, ועל כן אמרו רז"ל (סנהדרין קיא) על פסוק וימהר משה ויקד ארצה וכו', מה ראה ארך אפים ראה, כי עיקרן של הי"ג מדות שהם תליסר ת"ד שגילה לו השם יתברך אז, העיקר הוא בחינת אריכת אפים, שהוא בחינת כבישת פנים, ועל כן נתלהב משה על ידי זו דייקא וכמבואר בענין מעלת אריכת אפים בדברי רבינו ז"ל (בסימן קנ"ה עיין שם) במאמר המתחיל עצבות היא מדה רעה מאד וכו' עיין שם כל הענין עד הסוף, כי הוא דרך נפלא לעבודת הבורא, ואם תסתכל ותעיין שם היטב, תוכל לקבל משם עצות נפל~ אות והתחזקות גדול מאד בלי שעור לעבודתו יתברך, והכלל שאדם צריך להתדבק במדותיו של השם יתברך כמבואר בדברי רז"ל ובכל הספרים, ועל כן צריך לר~ אות שיהיה לו מדת אריכת אפים, דהיינו שיאריך אפו על כל דבר ולא יכעוס ולא יקפיד על שום דבר ולא יסתכל על שום מניעה ובלבול בעבודתו, הן מניעות ובלבולים ועיכובים ויסורים שיש לו מבני העולם, כגון מאביו וחותנו ואשתו וקרוביו או משאר בני העולם, כאשר ידוע ורואין בחוש, שבכל פעם שאיזה אדם כל שהוא רוצה ליכנס בעבודת ה' להתחיל להתפלל בכונה וכו' וכיוצא בזה, תיכף יש לו מניעות רבות בלי שיעור, וצריך כל אחד להיות עז כנמר וכו' וגבור כארי לעשות רצון אביו שבשמים להתגבר כנגד כל המניעות ולעבור עליהם, ולבלי להסתכל עליהם כלל, ולהתחזק מאד לעשות את שלו, לעסוק בתורה ותפלה בכוונה ובכח וכו', וזה בחינת אריכת אפים לבל יהיה לו קוצר רוח ח"ו, להפסיק עבודתו ח"ו על ידי המניעות והיסורים שיש לו מהם, רק יחזק עצמו ויאריך אפו על כל דבר, ולא יסתכל על שום מניעה כלל, וכן אפילו הבלבולים שיש לו מעצמו מה שהתאוות והמחשבות רעות וזרות רודפין ~ אותו בכל עת ובפרט בשעת התפלה ויש לו יסורים גדולים מהם, העיקר הוא בחינת אריכת אפים הנ"ל שהוא בחינת אמונה כמבואר שם שעיקר בחינת אריכת אפים זוכין על ידי אמונה, היינו שיהיה לו אמונה שלימה בהשם יתברך ובצדיקים וכשרים אמתיים, ויתחזק בעבודתו ולא יפול משום דבר ולא יכפת לי' ולא תקצר רוחו משום בלבול מה שהבעל דבר מכניס בדעתו בלבולים וחלישות הדעת כאלו אפס תקוה ח"ו מחמת המעשים רעים והפגמים שפגם עד הנה, כי צריך לבלי להסתכל על כל זה כלל כמבואר בדברי רבינו ז"ל ובדברינו כמה וכמה פעמים בענין זה עד היכן האדם צריך להתחזק, כי אין שום יאוש בעולם כלל, ואיך שהוא אף על פי שכבר נפל נפילה זאת בעצמו כמה פעמים בלי שיעור אף על פי כן אין יאוש בעולם כלל, וכל הימים אשר הוא חי על פני האדמה הוא צריך להתחזק להתחיל בכל פעם מחדש ואל יפול לזקנה דסטרא אחרא כלל, כי כל הנפילות שבעולם הם מבחינת זקנה דסטרא אחרא שנדמה בעיניו שכבר נזקן בחטאיו ובמעשיו שרגיל בהם, עד שאי אפשר לו לצאת מהם בשום אופן ח"ו ובאמת הוא צריך לידע ולהאמין שבכל יום ובכל עת ובכל שעה יש כח ביד האדם להתחדש ולהיות נעשה בריה חדשה ממש, כי השם יתברך עושה חדשות בכל עת ואין יום ואין שעה דומה לחבירו וכו' כנ"ל על כן צריך להתחזק בכל פעם מחדש ולהתחיל בכל יום מחדש, ולפעמים גם ביום אחד צריכין להתחיל כמה פעמים כמבואר במקום אחר, ואפילו אם יהיה כך זמן ארוך יהיה איך שיהיה, בכל עת ובכל שעה צריך להזכיר את עצמו בהשם יתברך ולשכוח לגמרי כל מה שעבר עד הנה ולהתחיל מעתה מחדש ממש כל מה שיוכל, ואל יסתכל על שום בלבול וחלישת הדעת כלל, וכל זה הוא בחינת אריכת אפים שצריך להאריך רוחו לעבור על כל הבלבולים והמניעות ולבלי להסתכל על שום דבר ולא יכפת לי' שום דבר, ואל ירך לבבו ולא תקצר רוחו מכל מה שעובר עליו, רק יתחזק בהשם יתברך בכל מה שיוכל כי השם יתברך מלא רחמים בכל עת, וחסדי ה' לא תמנו ולא כלו רחמיו לעולם, וכבר דברנו מענין זה כמה פעמים, אבל ענין כזה צריכין לחזור כמה פעמים בלי שיעור, כי הוא חייך, כי כל התרחקות רוב העולם מהשם יבתרך ואובדים מה שאובדים, חיים נצחיים ואמתיים, רובם ככולם הוא רק מחמת חלישת הדעת מה שנופלין בדעתם, מחמת שרובם התנסו כמה פעמים שהתחילו קצת בעבודת ה' ואחר כך נפלו למה שנפלו, כל אחד לפי נפילתח רחמנא ליצלן, ועל ידי זה התייאשו עצמן מלהתחיל עוד, וקצתם נתעוררו קצת עוד הפעם והתחילו מחדש או פעמים, אבל אחר כך כשראו שאף על פי כן נפלו אחר כך, על כן נתייאשו בעצמן, מאחר שראו שזה כמה שרצו להתנסות ולכנוס בעבודת ה' ונפלו למה שנפלו רחמנא ליצלן, על כן נדמה בעיניהם שנשתה גבורתם להתחיל עוד מעתה, אבל באמת כל זה הוא מעשה הבעל דבר בעצמו, שהוא בחינת זקן דסטרא אחרא כי נקרא מלך זקן וכסיל (קהלת ד') שהוא רוצה להפיל את האדם לידי זקנה ותשות כח ח"ו כאלו כבר נזקן בחטאיו ובמעשיו עד שאי אפשר להשתנות עוד, ובאמת לא כן הוא, כי בכל יום האדם הוא בריה חדשה וכמו שאנו מברכין בכל יום על נטילת ידים ושאר הברכות שלא עשני גוי ועבד ואשה וכו' שכתבו הפוסקים הטעם שהוא מחמת שהאדם נעשה בכל יום כבריה חדשה, כמבואר בשלחן ערוך, וכן ברכת הנותן ליעף כח מברכין על התחדשות המוחין והחיות בכל יום כמובא בכוונות, ועל כן האדם צריך ליזהר מאד לבלי ליפול לזקנה דסטרא אחרא הנ"ל, רק להתחזק להתחדש בכל עת כנ"ל, ויהיה דומה בעיניו בכל יום ובכל שעה כאילו היום נולד, וכאלו היום מקבל התורה מחדש, כמו שאמרו רז"ל בכל יום יהיו בעיניך כחדשים כנ"ל שכל זה הוא בחינת ארך אפים שמאריך אפו על כל דבר מניעה ובלבול שבעולם ועובר על הכל ומתחזק בכל פעם בעבודתו וכו' כנ"ל, ומדה זאת של ארך אפים הוא עיקר בחינת ת"ד שהוא בחינת זקן שבקדושה שהוא זקן באמת, כי הוא חי חיים ארוכים באמת, כי הוא מתחיל לחיות בכל פעם מחדש, ורק זה הוא בחינת זקנה דקדושה בחינת חיים ארוכים כנ"ל, כי כשנופל לזקנה דסטרא אחרא דהינו שנזקן עבודתו אצלו, ומכל שכן כשנופל מעבודתו ח"ו מחמת שנדמה לו שנזקן בחטאיו כל כך עד שאי אפשר לו לשוב ח"ו, זקנה כזאת רחמנא ליצלן הוא עיקר קיצור ימים כמבואר בדברי רבינו ז"ל שזקנים כאלו שאינם מוסיפים חיות ותוספת עבודה וכו' בכל עת, נקראים קצר ימים שבע רוגז וכו', (עיין בהתורה וביום הביכורים בל"ת סימן ד'):

אות ז

הכלל שכל אדם שרוצה לחשוב על תכליתו האחרון צריך ליזהר מאד לבלי להיות זקן כלל. דהיינו שהלא יפול לזקנה דסטרא אחרא ח"ו, הן צדיק הן חסיד הן שאר כל אדם אפילו הפחות שבפחותים כפי מה שהוא צריך ליזהר מליפול לזקנה הנ"ל, כי אפילו צדיק גדול אסור לו להיות זקן בעבודתו אף על פי שזכה לעבודה שלימה במדריגה גבוה, אף על פי כן צריך להתחזק לעלות מדרגא לדרגא ולהתחיל בכל פעם מחדש, כי זה עיקר היהדות להתחזק לעלות בכל פעם מדרגא לדרגא, כמו ששמעתי מפי רבינו ז"ל בעת שהתחיל לומר התורה ט' תיקונין יקירין אתמסרו לדיקנא (בסימן כ' ליקוטי הלכות א') שאמר אז בזה הלשון מי שרוצה להיות איש ישראלי, דהיינו שילך מדרגא לדרגא אי אפשר לו כי אם על ידי ארץ ישראל ומכלל דבריו אנו שומעין שאין נקרא איש ישראלי באמת, כי אם כשהולכין מדרגא לדרגא וזה זוכין על ידי ארץ ישראל וכו' עיין שם בהתורה ט' תיקונין יקירין הנ"ל, וזה עיקר חיים ארוכים בחינת התורה שנקראת חיים כשמתחילין בכל פעם מחדש וכו' כנ"ל וכן להיפך אפילו מי שעשה מה שעשה ועבר מה שעבר, אף על פי כן אסור לו להיות זקן ח"ו והוא צריך ליזהר ביותר ויותר מבחינת זקנה הנ"ל, שלא יבא לידי שום יאוש ח"ו שלא יאמר בלבו שכבר נזקן ח"ו במעשיו וכו', עד שאי אפשר לו להשתנותח"ו, רק יתחזק להתחיל בכל מה דאפשר, ויעשה מה שיוכל דבר קטן או דבר גדול, אפילו אם לא יוכל לומר כי אם דיבור אחד ממש בתפלה או בהתבודדות או ללמוד מעט דמעט, על כל פנים יעשה מה שיוכל ויתחזק ויחיה את עצמו במעט דמעט שזוכה עדיין ליגע בקדושת ישראל כי על כל פנים איך שהוא בוודאי הוא עושה כמה מצות בכל יום, כי אפילו פושעי ישראל מלאים מצות כרמון, וצריך למצוא בעצמו נקודות טובות ולהחיות את עצמו בכל פעם וכמבואר בתורה אזמרה לאלהי בעודי (בסימן רפ"ב) כמובא בדברינו כמה פעמים ולהתחזק להתחיל בכל פעם מחדש ואל יאבד את עצמו לגמרי ח"ו וכל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה, והעיקר הוא בחינת אריכת אפים הנ"ל, שיהיה לו אריכות אפים הרבה מאד בלי שיעור שהוא בחינת אריכת הרוח, היינו להאריך רוחו להמתין ולייחל לישועת ה' ולבלי להסתכל על שום בלבול ומניעה כנ"ל:

אות ח

וזהו בחינת ארך אפים לצדיקים ולרשעים (ב"ק נ') שהצדיקים צריכים למדה זו של ארץ אפים, שהוא בחינת זקנה דקדושה בחינת אריכת ימים ושנים בחינת חיים ארוכים הנ"ל דהיינו שלא ליפול לזקנה דסטרא אחרא ח"ו שלא תהיה עבודתו זקינה וחלושה אצלו, רק לחדש כנשר נעוריו בכל פעם, ובכל יום יתחיל מחדש בתוספת קדושה ועבודה ולא ייעף ולא יגע לעולם, ולא יתבלבל משום דבר, שזהו בחינת אריכת אפים, כי לפעמים נתייגע העובד את ה' מחמת שכבר סבל כמה יסורים וכו', ועל ידי זה יכול ליפול לבחינת זקנה דסטרא אחרא ותשות כח ח"ו, על כן צריך להתחזק מאד במדת ארץ אפים הנ"ל כל ימי חייו להאריך אפו ורוחו על כל היגיעות והכבידות ולהתחיל בכל פעם מחדש, וזה בחינת ארך אפים לצדיקים, וכן יש בחינת ארך אפים לרשעים, שגם הרשעים השם יבתרך מאריך להם אפו כל ימי חייהם כדי שישובו, כמו שכתוב עד יום מותו תחכה לו אם ישוב וכו', על כן צריכים גם הרשעים בעצמן להתחזק במדה זאת של ארך אפים שלא יבלבל ~ אותם רשעותם מלשוב להשם יתברך, ולא ירך לבבם ולא יהיה נחלש דעתם מריבוי העונות שלהם, בפרט אם התחילו כבר איזה פעמים ונפלו מזה וכו', אף על פי כן יבטחו בחסדו הגדול ויאריכו אפם ורוחם על כל מה שעובר עליהם ויתחזקו בכל פעם להתחיל מעתה מחדש. אולי יזכה מעתה לרחם על עצמו. לעזוק דרכו ומחשבותיו שמקודם ולא יהיה זקן וחלוש כח בעיני עצמו לעולם. כי עיקר התשובה הוא בבחינת התחדשות החיות בכל עת שצריך לחדש ימיו שעברו בחשך. בבחינת (איכה ה') השיבנו ה' אליך ונשובה חדש ימינו כקדם. נמצא שהכל צריכין בחינת מדת ארך אפים הנ"ל. וזהו ארץ אפים לצדיקים וארך אפים לרשעים כנ"ל. ושאר כל המדרגות של כל שאר בני אדם שבעולם כולם נכללים בהם כי כל קיום עבודתם וחיותם הוא על ידי מדה זאת של אריכת אפים הנ"ל כנ"ל:

אות ט

וכל זה מקבלים כח מבחינת הזקן דקדושה שהוא העור הנ"ל שהוא בחינת זקן שבזקנים סבא דסבין שזכה לזקנה דקדושה כזה עד שאמר שהוא זקן מאד ויניק מאד וכו' וכנ"ל. שממנו מקבלים כל הצדיקים כח להתחזק בעבודתם לחדש כחם ועבודתם בכל פעם. ועל ידי אלו הצדיקים הגדולים שמתחילין בכל פעם מחדש ואפילו כשמגיעים למדרגה הגבוה שבמדרגות אפילו למדרגת בני עליה הגדולים. אף על פי כן אינם מסתפקין עצמם בזה. רק הם אומרים מי יודע מה שיש עוד להשיג. ומתחילין בכל פעם מחדש. וכמו שמעתי מרבינו ז"ל הרבה בענין זה כמבואר במקום אחר. עד שבאים בכל פעם להשגות חדשות נפל~ אות ונור~ אות וכו' וכו'. על כן בכח הצדיקים כאלו בכל הזה יכולין להתחדש בכל פעם אלו הנופלים. כמו ששכיח עתה הרבה בחשך הגלות הזה שהתגברה הסטרא אחרא והבעל דבר מאד על כל הרוצה להתחיל לעסוק בעבודת ה'. ומפילים ~ אותו בכל פעם כל אחד ואחד כפי מה שמפילים ~ אותו ח"ו רחמנא ליצלן וצריכים לחזק ~ אותם ולהחיותם בכל פעם בשבעה משיבי טעם שלא יתייאשו עצמן לעולם ויתחילו בכל פעם מחדש כנ"ל. וכל זה הכח מקבלין מצדיקים הנ"ל. כי כל מה שהחולה גדול ביותר צריך רופא גדול ביותר כמבואר במקום אחר (סימן ל') כי מחמת עוצם כחם והשגתם של אלו הצדיקים הנ"ל. שהתחילו בכל פעם מחדש והשיגו בכל פעם יותר ויותר גדולת חסדי ה'. איך הוא יתברך חושב מחשבות בכל עת לבל ידח ממנו נדח וכו'. על ידי זה יש להם כח להמשיך חיות והתחזקות חדש לכל הנופלים לחזקם ולעוררם בכל פעם שלא יפלו משום דבר לעולם. רק יאריכו אפם ורוחם על הכל ויאמינו בה' ובכח הצדיקים אמתיים כי לא אפסו חסדיו לעולם ויתחזקו להתחיל להתקרב להשם יתברך מחדש בכל פעם בכל מה שיכול וכו' וכנ"ל. כי בכח אלו הצדיקים שהתחילו בכל פעם מחדש שאפילו כשהגיעו למדריגה הגבוה שבמדרגות שנדמה שאין מעלה גדולה מזו ואשר באמת הוא מעלה ומדריגה נפלאה ונוראה מאד שכמה צדיקים גדולים ונפלאים לא זכו לזה והם אף על פי שהגיעו לזה ויותר ויותר וכו' וכו'. אף על פי כן לעולם לא היו מסתפקים בזה וחשבו מחשבות בכל פעם להתחיל מחדש אף על פי שלא היו יודעים עוד שום שם של מדרגה הגבוה יותר. אף על פי כן היו אומרים מי יודע מה שיש עוד וכו'. וכמו ששמעתי מרבינו ז"ל. שפעם אחת היה מצטער מאד לפני ואמר איך זוכין להיות יהודי וכו' והיה בעיני לפלא גדול מחמת שזה סמוך גילה נפל~ אות ונור~ אות וכו'. ענה ואמר מי יודע מה שיש עוד להשיג וכו'. כי הלא מעולם לא עלה על דעתי לבקש ולכסוף להגיע להשגה כזאת ולמדריגה כזו. על כן מי יודע גם עתה מה שיש עוד וכו' מוכן היה דרכו לעולם כל ימי חייו וכו'. ואי אפשר להאריך ולספר מזה כאן. נמצא שיש צדיקים גדולים כל כך שאפילו כשמגיעים למדריגה הגבוה שבמדריגות שנדמה שאין מדריגה גבוה מזו. אף על פי כן הם מתגעגעים ומבקשים ומחפשים ומתחילים מחדש לגמרי. כי מי יודע מה שיש עוד. אף על פי שהשגתם ומדריגתם של עתה באמת גבוה מאד. אף על פי כן הם אומרים הלא השם יתברך אין סוף. ומי יודע מה שיכולים בזה העולם להשיג עוד. על כן הם מתחילים בכל פעם מחדש עד שבאמת באים למדריגה גבוה עוד יותר. ואחר כך אומרים מי יודע מה שיש עוד ומתחילים עוד מחדש וכו' וכן לעולם. על כן בכח הצדיקים אלו יש תקוה לכל הנופלים. ואין שום יאוש בעולם כלל. כי אף על פי שנדמה לו שמירידה כזאת אי אפשר לו לעלות ח"ו אף על פי כן מי יודע גדולת חסדי ה'. כי יש חסד כזה אצלו יתברך שגם משם יכולין לעלות. וכן אפילו אם ח"ו נפל עוד כמה וכמה פעמים בלי שיעור. אף על פי כן כל תנועה שהוא רוצה לנש~ אות עצמו בכל פעם לעלות מנפילתו. וכל צ עקה וצעקה שצועק אפילו בשאול תחתיות גם כן אינו נאבד לעולם. וכמו שאמר רבינו ז"ל שאפילו קול צעקה משאול תחתיות אינו נאבד יהיה איך שיהיה אחר כך. כי השם יתברך ותורתו הוא אין סוף ואין תכלית. וכמוט שאין עליה בעולם לפי גדולתו כי גבוה מעל גבוה וכו' וגבוהים עליהם וכו' וכנ"ל כמו כן אין ירידה בעולם כי בכל הירידות ח"ו יש ירידה גרוע יותר. ומאחר שיש ירידה גרוע מזו ח"ו צריך להתחזק לבלי ליפול יותר ח"ו. ועיקר התחזקות הוא בכח הצדיקים הנ"ל שלא עמדו לעולם ועלו בכל פעם יותר וכו' כנ"ל כי זכו להשיג. שכמו שאין עליה לעולם. כמו כן אין ירידה לעולם שלא יוכלו לעלות משם. כי באמת הכל אחד כי כל מה שהצדיק עולה למדריגה גבוה יותר הוא משיג יותר חסדי ה' שזהו עיקר גדולת השם יתברך. כי מדה של חסד נקרא גדולה כידוע. כמו שכתוב לך ה' הגדולה שהוא חסד כידוע. נמצא שמדת חסד נקרא גדולה. על כן כל מה שמשיגים מיותר גדולת השם יתברך משיגים יותר חסדיו יתברך כי חסדיו יתברך זהו עיקר גדולתו כנ"ל ועל כן אלו הצדיקים שאינם עומדים לעולם ועולין בכל פעם יותר ויותר. ומשיגים בכל פעם ביותר גדולתו יתברך היינו גודל חסדיו. על ידי זה זוכין להשיג שאין שום ירידה ונפילה בעולם ואין שום יאוש בעולם כלל. כי משיגים בכל פעם ח סדים כאלו. שהם עיקר גדולת הבורא שעל ידי זה הכל יכולין לעלות. וזה שאמר רזינו ז"ל בהתורה מישרא דסכינא (בסימן ל') שצריכים דייקא צדיק הגדול במעלה מאד מאד. כי כל מה שהחולה גדול ביותר. הוא צריך רופא גדול ודאקטיר גדול ביותר. היינו כנ"ל. כי כל מה שהצדיק גדול ביותר הוא יכול להגביה ביותר אפילו הנופלים מאד עד שבכח הצדיקים הנ"ל אין שום נפילה וירידה שלא יוכלו לעלות משם בכחם אם יזכה להאמין ולהתקרב אליהם וכנ"ל. וכל זה הוא בחינת אריכת אפים הנ"ל בחינת ארך אפים לצדיקים וארך אפים לרשעים. שאלו הגדולים במעלה בחינת צדיקים צריכים להאריץ רוחם שלא תקצרק רוחם ולא תופסק תוספת רוחם וחיותם. מחמת גודל עליתם ומדריגתם הגבוה שזכו כי אף על פי כן צריכים להאריך רוחם עוד. ולהסתכל להגיע למדריגה גבוה עוד יותר ויותר ולהתחיל מחדש וכו' כנ"ל. ואלו הקטנים במעלה ואפילו הרשעים הנופלים לרשעת גמור ח"ו. אף על פי כן כל זמן שהנשמה בקרבו. כל זמן שיכול לזוז עוד באבר אחד צריך להאריך אפו ורוחו לצפות לישועה תמיד ולהתגבר להתחיל בכל פעם מחדש בכל מה שיוכל יהיה איך שיהיה כי אין שום תנועה של קדושה ולא שום אנחה וצעקה וכיסופין דקדושה וכו' נאבד כלל לעולם. כי לא יזנח לעולם ה'.

אות י

וכל זה הוא בחינת תפילין שהם בחינת אריכת אפים הנ"ל שהוא בחינת המוחין והחיים חדשים שממשיכין על ידי מצות תפילין מהזקנים שבקדושה שמקבלים מהזקן העליון שהוא העור הנ"ל:

אות י

וזהו בחינת מעברתא של תפילין ששם עוברים הרצועות שהוא בחינת מעבר יב"ק כמובא בכוונות כי הרצועות הם בחינת המשכת המוחין של התפילין שהוא בחינת אור הפנים שהוא בחינת י"ג תקוני דיקנא בחינת ארך אפים הנ"ל ועל כן רצועה בגימטריא ש"ע בחינת ש"ע נהורין של אור הפנים כמובא. היינו כי הרצועות הם אריכות זה בחינת ארך אפים שממשיכין על עצמן בחינת אריכת הרוח. שהוא בחינת ארך אפים שהוא אור הפנים שממשיכין על ידי הרצועות ועל ידי זה נמתק ונתבטל בחינת רצועה בישא שהוא רצועה לאלקאה חייביא שמשם כל היסורים והדינים ח"ו. ועל ידי בחינת ארך אפים שממשיכין על ידי אריכת הרצועות הנמשכין מאור הפנים שהם התפילין מוחין. על ידי זה עוברים על כל היסורים וממתיקין ~ אותם. ואין להם כח לבטל ולמנוע מעבודת הבורא יתברך כי זוכין לבחינת אריכת אפים הנ"ל. דהיינו להאריך רוחו על כל דבר ולא תקצר רוחו משום יסורים ומניעות שבעולם כלל. רק הוא עושה את שלו ועוסק בתורה ועבודה וכו' כנ"ל. עד שזוכה לעבור עליהם ולבטלם כי על ידי בחינת אריכת אפים שאינו מסתכל עליהם כלל. על ידי זה נתבטלים ממילא. כי כל היסורים והמניעות אינם באים כי אם בשביל נסיון וכשהוא חזק בדעתו ומאריך רוחו ואינו מסתכל עליהם כלל. על ידי זה נתבטלים ממילא לפניו. ועל כן אריכת הרצועה שהוא בחינת המשכת אור הפנים בחינת אריכת אפים הנ"ל על ידי זה נתבטל חינת רצועה בישא שמשם כל היסורים כי הכל נמתק ונתבטל על ידי בחינת אריכת אפים הנ"ל שהוא בחינת המתקת הדינים בחינת כבישת כעס ודין כנ"ל. וזה בחינת מעברת של תפילין ששם עוברים הרצועות שהוא בחינת מעבר יב"ק כנ"ל כי יב"ק הוא בגימטריא הוי' אלקים כמובא. זה בחינת ב' אהלל דבר באלהים אהלל דבר שהוא בבחינה הנ"ל שצריכין להכיר ~ אותו יתברך ולההתקרב אליו תמיד בין בטובו בין בעקו ח"ו. בין בעליה בין בירידה. שזה בחינת בה' אהלל וכו' באלהים אהלל וכו' כמובא בהתורה מי האיש החפץ חיים וכו' (בסימן ל"ג). וזהו בעצמו בחינת בק"י בהלכה המבוא בהתורה קרא את יהושע (בסימן ו') עיין שם שכתב שם שכל מי שרוצה לעשות תשובה צריך להיות בקי בהלכה בקי ברצוא בקי בשוב בקי בעייל בקי בנפיק בחינת אם אסק שמים אתה ואציעה שאול הנך וכו' עיין שם היינו שצריכים לר~ אות להתקרב להשם יתברך תמיד בכל מקום שהוא. בין בעליה בין בירידה. ואפילו אם הוא בשאול תחתיות גם משם יכול להתקרב אליו יתברך בבחינת ואציעה שאול הנך. וכל זה הוא בחינת אריכת אפים הנ"ל. להאריך רוחו תמיד כל ימי חייו יהיה איך שיהיה לא יפול משום דבר שבעולם ויתחיל תמיד להתקרב אליו כנ"ל וכן לא ייעף ולא יגע לעולם. אפילו אם זכה לעליה גדולה למדריגה גבוה. אף על פי כן ידע שגם בשמים נמצא השם יתברך בבחינת אם אסק שמים שם אתה. שאף על פי שנדמה לו שעלה לשמים. עדיין הוא צריך לבקש את השם יתברך ולהתחיל מחדש. כי גם בשמים נמצא השם יתברך כמו שאמר רבינו בהתורה כי תצא למלחמה (בלקוטי תנינא סימן פ"ב) וכו' שכל זה הוא בחינת אריכת אפים הנ"ל שזוכין על ידי מצות תפילין כנ"ל. וזהו בחינת מעברתא בחינת מעבר יב"קכי יב"ק הוא ~ אותיות בק"י בחינת בקי ברצוא בקי בשוב וכו'. כמו שאמר שם רבינו ז"ל בעצמו שבחינת בקי הנ"ל. הוא בחינת יב"ק עיין שם בסוף. וגם יבק בגימטריא הוי' אלהים בחינת בה' אהלל באלהים אהלל וכו' כנ"ל היינו בין במדת הרחמים ובין במדת הדין. בין בטובו בין בעקו. בין בעליה בין בירידה. תמיד צריכין לעבוד את השם יתברך ולהאריך רוחו לבל יפול ולא ייגע ולא יתבטל מתשוקתו להשם יתברך משום דבר שבעולם וכל זה זוכין על ידי התפילין שהוא בחינת אריכת אפים הנ"ל שמאריך רוחו על הכל וכו' כנ"ל. שזהו בחינת הרצועות ארוכות העוברים במעברתא שעל ידי זה עוברים על הכל על כל היסורים והמניעות והבלבולים הנמשכין מרצועה בישא כנ"ל ונתבטל הכל כנגדו על ידי בחינת אריכת אפים הנ"ל. וזהו בחינת (שמות ל"ד) ויעבור ה' על פניו שזהו בחינת מעברתא כי אז כשעבר ה' על פניו. אז גילה לו השם יתברך י"ג מדות של רחמים שהם תליסר ת"ד. ושם נאמר וימהר משה וכו' שראה ארך אפים שזהו בחינת תפילין כנ"ל. שעל ידי זה עוברין על הכל וזוכין להתקרב עליו יתברך. וזהו בחינת מעברתא בחינת ויעבור כנ"ל. כי אז כשעבר ה' על פניו וגילה לו י"ג מדות של רחמים שהם תליסר ת"ד. אז גילה לו בחינת אור התפילין. כמו שכתוב שם בפרשה זאת. אני אעביר כל טובי וכו' וראית את אחורי ודרשו רז"ל (ברכות ז') זה קשר של תפילין כי עיקר התפילין נמשכין משם מבחינת ת"ד שהם י"ג מדות הנ"ל שהוא בחינת ארך אפים הנ"ל כנ"ל:

אות יב

ועיקר אריכת אפים זוכין על ידי ארץ ישראל שהוא בחינת אמונה. כמו שכתוב שם בהתורה הנ"ל על פסוק וימהר משה וכו' עיין שם (בסימן קנ"ה) וזהו בחינת תפילין כי פרשיות שבתפילין מדברים, מארץ ישראל ואמונה, כי עיקר שתי פרשיות הראשונות הוא מענין יציאת מצרים וביאת ארץ ישראל כמו שכתוב שם (שמות י"ג) זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים וכו' והיה כי יביאך ה' אל ארץ וכו'. וכן פרשה שניה מתחלת (שם) והיה כי יביאך וכו'. כי עיקר התפילין הם בחינת אריכת אפים שזוכין על ידי ארץ ישראל כנ"ל. שהוא היפך מצרים שהיא מלאה גילולים ועבודה זרה שהוא היפך אמונה ועל כן כשהיו במצרים נאמר בהם (שם ו') ולא שמעו אל משה מקוצר רוח שלא יכלו להתקרב להצדיק שהוא בחינת משה ולשמוע אליו מחמת קוצר רוח שהוא היפך אריכת אפים הנ"ל שעל ידי זה עיקר ההתקרבות להשם יתברך ולצדיקים אמתיים כמו שכתוב שם בהתורה הנ"ל וכנ"ל כי עיקר אריכת אפים זוכים על ידי אמונה שהיא בחינת ארץ ישראל כנ"ל. שזהו בחינת תפילין כנ"ל. ועל כן ב' פרשיות שניות מדברים מאמונה שהוא שמע ישראל שהוא אמונת היחוד. ופרשת והיה אם שמוע שמדברת גם כן מקבלת עול מצות וביטול העבודה זרה שהוא בחינת חרון אף היפך אריכת אפים כמו שכתוב שם (דברים י"א) השמרו לכם וכו' וסרתם ועבדתם אלהים אחרים וחרה אף. נמצא שכל הד' פרשיות של תפילין מדברים מיציאת מצרים שהוא בחינת עבודה זרה בחינת חרון אף קוצר רוח לזכות לצאת משם ולבא לארץ ישראל שהוא בחינת אמונה בחינת אריכת אפים. כי זה עיקר בחינת התפילין כנ"ל. ועל כן סיום פרשה אחרונה שבתפילין הוא (שם) למען ירבו ימיכם וימי בניכם. היינו אריכת ימים שהוא בחינת חיים ארוכים שזוכין על ידי התפילין שהם בחינת ארך אפים אריכת הרוח שמשם אריכת ימים, כי עיקר החיים על ידי רוח הנשימה על ידי בחינת אריכת רוח בחינת ארך אפים. וכמבואר לעיל שארך אפים הוא בחינת זקן דקדושה בחינת חיים ארוכים כנ"ל. ועל כן אמרו רז"ל (פסחים קי"י) הרתחן חייו אינם חיים. כי הרתחן שהוא בחינת קוצר רוח היפך אריכת אפים על כן חייו אינם חיים, כי עיקר החיים מבחינת אריכת הרוח שהוא בחינת ארך אפים כנ"ל:

אות יג

ועל כן צריכין לקשור התפילין ביד שמאל שהוא בחינת יד כהה כמו שאמרו רז"ל. כי זה עיקר התפילין שהם בחינת ארך אפים להמתיק ולבטל בחינת יד כהה שמשם כל היסורים והמניעות ח"ו שצריך להאריך רוחו בבחינת אריכת אפים הנ"ל ולעבור על הכל כנ"ל שלא יהיה לו קוצר רוח ח"ו. שהוא בחינת רוח נכאה מי ישאנה (משלי י"ח) רק יאריך רוחו על הכל שזהו בחינת תפילין בחינת אריכת אפים על ידי זה נמתק בחינת יד כהה כנ"ל:

אות יד

וזהו (בראשית י"ב) ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ וכו' היינו לארץ ישראל שנסמך לפסוק וימת תרח בחרן. כי רש"י פירש שם עד כאן חרון אף של מקום. ועל כן נסמך לזה מה שצוהו השם יתברך לאברהם שילך לארץ ישראל. כי על ידי זה ימתיקויבטל החרון אף כי על ידי ארץ ישראל זוכין לבחינת ארך אפים. שהוא היפך החרון אף כנ"ל. כי אברהם ראש למאמינים ועל כן הוא היה הראשון שנתגלה לו קדושת ארץ ישראל כמובא בזוהר הקדוש תקיל בתיקלא עד דאתגלי' ליה. כי ארץ ישראל היא בחינת אמונה בחינת אריכת אפים כנ"ל:

אות טו

וזהו בחינת (שמות י"ג) קדש לי כל בכור פטר כל רחם בבני ישראל שהוא התחלת פרשה ראשונה שבתפילין. כי עיקר התפילין נמשכין מבחינת קדושת בכורים שהוא הולדה הראשונה שהוא בחינת יציאת מצרים שהוא בחינת הולדה כידוע שמחמת זה צריכין לקדש הולדה הראשונה שהוא הבכור. כמו שכתוב שם ויהי כי הקשה פרעה לשלחנו וכו'. על כן אנו זובח וכו' וכל זה כדי להמשיך על עצמו קדושת הולדת המוחין שהוא עיקר ההולדה. דהיינו שיזכה לחדש חיותו ומוחו בכל עת כאלו היום נולד כנ"ל שזהו עיקר בחינת חיים ארוכים שהם בחינת תפילין כנ"ל. ועל כן צריכין ליתן הבכור לכהן או לפדותו ממנו כי הכהן הוא בחינת זקן דקדושה בבחינת (תהלים קל"ג) כשמן הטוב על הראש יורד על הזקן זקן אהרן וכו' בחינת תמניא תקוני דיקנא דכהנא רבא כידוע. וזהו שאמרו רז"ל (שבת קנ"א) ושמו על ראשך אל יחסר אלו תפילין שבראש. כי עיקר התפילין נמשכין מבחינת כשמן הטוב על הראש וכו' זסקן אהרן וכו' כנ"ל. ועל כן על ידי שנותנים הבכור שהוא הולדה הראשונה לכהן. על ידי זה ממשיכין קדושת הולדת המוחין והחיות שיזכר להתחדש בכל עת כאלו היום נולד שזהו עיקר בחינת תפילין שהם בחינת המוחין וחיים ארוכים שמקבלים מהזקן דקדושה הנ"ל. שאמר שהוא זקן מאד ועדיין לא התחילן לחיות כלל כאלו נולד היום. כי צריך להתחיל בכל פעם מחדש כנ"ל, וזה בחינת משיח שנאמר בו (תהלים ב') אני היום ילדתיך. כי משיח יזכה לבחינה זאת בשלימות שהוא בחינת חיים ארוכים הנ"ל שבכל עת יתחיל לחיות מחדש כאלו נולד היום בחינת אני היום ילדתיך. כי משיח ישיג בחינת למעלה מהזמן כמבואר בדברי רבינו ז"ל על פסוק זה אני היום ילדתיך עיין שם. כי בחינה זאת שהתפאר העור הנ"ל שהוא זקן ויניק וכו' וכל העולם אינו עולה אצלו כהרף עין וכו'. כל זה היא בחינת למעלה מהזמן שזהו בחינת חיים ארוכים שיזכה משיח בחינת (תהלים כ"א) חיים שאל ממך נתת לו שהוא בחינת דוד מלך ישראל חי וקים. כי דוד הוא משיח. וזהו בחינת תפילין שם שורש נשמת משיח כמובא ששורש מלכות משיח הוא בבחינת קשר שלתפילין וכמו שאמר רבינו ז"ל (סימן נ"ד) שזהו בחינת (שמואל א' כה.) והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים הנאמר בדוד שהוא משיח. צרור החיים זה בחינתקשר של תפילין שהם בחינת חיים כנ"ל בחינת חיים ארוכים הנ"ל כנ"ל:

אות טז

וזהו בחינת רצועה של ראש שיורדת מהקשר עד הטבור. כי קדושת התפילין הוא מבחינת הזקנים שזכו לקדש מוחם כל כך עד שזכרו מה שנעשה עמם מתחלת ההולדה בעת שחתכו את הטבור כנ"ל. כי עיקר גמר ההולדה. שהוא בחינת תפילין בחינת קדש לי כל בכור פטר כל רחם וכו' הוא חתיכת הטבור ועל כן נאמר ביציאת מצרים (ביחזקאל ט"ז) ומולדותיך ביום הולדת ~ אותך לא כרת שרך וכו'. היינו שקודם שיצאו היו דומים לולד אשר במעי אמו. ולא כרת טבורו וכו' עיין שם (קפיטיל ט"ז) כי עיקר התפילין הוא בחינת יציאת מצרים בחינת הולדה שהוא בחינת חתיכת הטבור כנ"ל. כי אף על פי ששאר הזקנים זכרו עוד יותר ויותר כנ"ל. אף על פי כן אי אפשר לגלות עלינו הקדושה בחוץ. כי אם קדושת מוח הזקן שזכר תחלת ההולדה שהוא חתיכת הטבור שהוא עיקר בחינת התפילין שמדברים מההולדה. בחינת קדש לי כל בכור וכו' כנ"ל. והלואי שנזכה לקבל קדושתו אבל קדושת שאר המוחין של שאר הזקנים אינם מתגלין לחוץ כלל. רק כל אורם נעלמים רק בהפרשיות שגונזים בפנים בתוך הבתים. ומשם מקבלים קדושתם בדרך העלמה והסתר כי קדושת הזכרון שלהם מאד נעלה מאתנו כמובן למשכיל:

אות יז

ורצועה אחת נמשכת עד הלב. כי הרצועה הוא בחינת האור שממשיכין מבחינת אריכת אפים הנ"ל. ועל כן צריכין להמשיכה עד הלב להכניס בחינת אריכת אפים שהוא כבישת כעס בתוך הלב שלא יקפיד כלל אפילו בלבו. שזה עיקר בחינת אריכת אפים כמו שאמר רבינו ז"ל על עצמו שזכה לבחינה זאת בארץ ישראל שיהיה לו אריכת אפים כזה שלא יהיה בלבו שום צד כעס וקפידא אפילו על השונא הגדול שלו שעושה לו כל היסורים. אף על פי כן אין לו בלבו עליו שום שנאה וקפידא. וזה עיקר בחינת אריכת אפים. ועל כן צריכין להמשיך הרצועה עד הלב להכניס בחינת אריכת אפים בלב כנ"ל. דהיינו שלא יקפיד ולא יכפת ליה שום דבר אפילו בלבו כנ"ל:

אות יח

וזה בחינת מה שמשבח השם יתברך את כנסת ישראל (שיר השירים ז') שררך אגן הסהר אל יחסר המזג ודרשו רז"ל (סנהדרין לז) על השבעים סנהדרין שהיו יושבין בעיגול כלבנה וכו'. שררך זה בחינת רצועה של תפילין שיורדת מהקשר של ראש עד הטבור שנמשכת מבחינת מלכות דוד משיח שהוא חי וקים שהוא בחינת קשר של ראש כנ"ל. שמשם נמשכת הרצועה עד הטבור שהוא בחינת שררך אגן הסהר בחינת שבעים סנהדרין שהם כנגד שבעים פנים לתורה שדוש יושב בראשם כמו שדרשו רז"ל (מובא בפירוש רש"י) על פסוק יושב בשבת תחכמוני ראש וכו' (שמואל ב' קפיטיל כ"ג) כי כל השבעים סנהדרין שהם בחינת שבעים פנים לתורה כולם מקבלים מדוד משיח. שכל חיותו מבחינת הזקנים הנ"ל שהם בחינת תיקוני דיקנא קדישא. בחינת הדרת פנים בחינת סיפורי מעשיות של שנים קדמוניות שכל השבעים פנים של תורה נמשכין מהם כמבואר בהתורה פתח ר' שמעון (סימן ס') עיין שם. שעל ידי זה נתעוררין מהשינה שהוא הסתלקות המוחין. ועל ידי בחינת הזקנים הנ"ל. בחינת סיפורי מעשיות הנ"ל. על ידי זה נמשכין כל השבעים פנים של תורה ונתעוררין מהשינה. שזהו בחינת השבעים שנים שחי דוד המלך עליו השלום. ועל כן היה ממעט בשינה מאד כמו שאמרו רז"ל (סוכה כ"ו) שמעולם לא ישן דוד שיתין נשמי. כי היכי דלא ליטעום טעמא דמותא. כי השינה היא אחד מששים במיתה שנמשכה על ידי חטא אדם הראשון. על ידי שאכל מעץ הדעת טוב ורע ופגם בעץ החיים שהוא בחינת אור התפילין כמובא כי תפילין הם בחינת חיים בחינת עץ החיים שנאמר בו (בראשית ג') ואכל וחי לעולם. ועל ידי שפגם בזה נגזר עליו מיתה לדורות. ובאמת אחר החטא. המיתה והשינה הם טובה גדולה. כי אם לא חטא אדם היה זוכה לחיים אמתיים שהוא חיים נצחיים חיים ארוכים בעודו בגוף דהיינו שבעודו בגוף היה יכול להיות נכלל באין סוף לעולם ברצוא ושוב ולחיות חיים ארוכים. דהיינו לחדש חיותו לעולם בבחינת התחדשות החיות של הזקן העליון שהוא העור הנ"ל. שחי חיים ארוכים שהוא זקן תמיד ויניק תמיד וכו' כנ"ל. אבל אחר שחטא ואכל מעץ הדעת טוב ורע ונטרד מגן עדן ונתאחז בגופו זוהמת הנחש בחינת משכא דחויא. על כן אי אפשר לו לחיות בגופו חיים ארוכים לעולם. ואי אפשר לזכות לחיים נצחיים כי אם על ידי המיתה שהיא טובה גדולה כמו שכתוב (שם א') והנה טוב מאד זה המות. (בראשית רבא פ"ט) כי על ידי המיתה שהיא שינה יתחדש מוחו. ואז יזדכך ויתחדש גופו וחיותו. ואז יקום בתחיה בגוף זך וצח שנזדכך ונתברר לגמרי מזוהמת הנחש. ואז יזכה לקבל מוחין חדשים בבחינת תפילין עץ החיים. שהם בחינת חיים ארוכים שיזכה אז. דהיחינו שיזכה אז לחיות לעולם חיים כאלו. שבכל עת יתוספו לו חיים ומוחין. עד שכל מה שיזקין יותר יזכה להתחיל לחיות מחדש יותר. שזהו בחינת החיים של הזקן העור הנ"ל שזה עיקר בחינת חיים נצחיים שיזכו מי שיזכו לעתיד לבא. כי תענוג תמידי אינו תענוג ואינו נקרא חיים באמת. כי אם כשזוכין לחיות חיות חדש בכל עת וזה עיקר בחינת חיים ארוכים חיים נצחיים שיזכו הצדיקים לעתיד אחר תחית המתים היינו בחינת הנ"ל. שיזכו לחד חיותם בכל עת שזהו בחינת תפילין כנ"ל:

אות יט

וגם עכשיו בעולם הזה שזוכין הצדיקים עובדי ה' באמת להמשיך עליהם חיים נצחיים הנ"ל על ידי תורה ותפלה ומעשים טובים. אף על פי שכל מגמתם לחיות תמיד חיים ארוכים הנ"ל. לחדש חיותם בתוספת קדושה. במוחין חדשים וחיות חדש בכל עת כנ"ל, אף על פי כן הוא מן הנמנע ובלתי אפשר לחיות בעולם הזה חיים ארוכים הנל בלי הפסק כי בהכרח שיתייגע המוח, ועל כן מוכרחים לישן. והשינה היא טובה גדולה. כי על ידי שמסלקין את מוחם לגמרי בעת ההכרח וישנים מעט. על ידי זה נותנים נייחא להמוחין. ועל ידי זה חוזרים ונתחדשים בבקר, וזוכה לקבל בבקר מוחין חדשים. להתחיל לחיות מחדש. שזהו בחינת תפילין שזוכין בבקר אחר השינה דייקא כמובא בכוונות שעל ידי השינה של לילה ועל ידי התעוררות השינה בחצות לילה שעוסקים בתורה על ידי זה יוצאים בבקר אורות התפילין. שהם הרשימו של המוחין של אתמול. שנתחדשו בלילה בעת השינה ועל ידי זה מקבלין אחר כך בעת התפלה מוחין גמורים חדשים לגמרי. שהוא עיקר החיים בחינת חיים ארוכים. ועיין בכוונות והבן מאד. כי כל כוונות התפילין כלולים בדברינו בדרך נפלא. באופן שיזכה כל אחד לקבל מהם התעוררות חדשה. ותשוקה נפלאה ועצות גדולות אמתיות ונכונות בכל עת לעבודת הבורא יתברך. לכל אדם ואדם לפי מדריגתו ולפי מקומו ושעתו. באופן שאפילו הפחות שבפחותים יוכל להזכיר את עצמו בהשם יתברך בכל עת בכל מקום שהוא יהיה איך שיהיה. וכבר הארכנו קצת בזה לעיל. אבל תן לחכם ויחכם עוד. כי אי אפשר לבאר הכל בכתב. והמשכיל החפץ באמת לרחם על עצמו ולבלי להטעות את עצמו. יוכל לקבל מדברינו כל טוב אמתי ונצחי. ונחזור לדברינו. כי עתה אי אפשר לזכות לחיים ארוכים הנ"ל. לחדש מוחו וחיותו בכל עת כי אם על ידי השינה. אבל הצדיקים ממעטים בשינה מאד כל אחד כפי ההכרח לבד. להתחדשות המוחין כנ"ל. ועל כן (סוכה כ"ו) דוד לא נם מעולם שיתין נשמי כנ"ל. כי הוא חי חיים ארוכים הנ"ל. חיים חדשים בכל עת ושעה. ואינו יכול לישן. כי אם מעט דמעט המוכרח בשביל חיים ארוכים כנ"ל. ועל כן נמשלה מלכות דוד ללבנה שהיא מתחדשת בכל עת שמרמז על כנסת ישראל בחינת מלכות דוד שכלול מהם. שצריכין להתחדש בעבודתם בכל עת כדי שיזכו להתחדש לעתיד. ולחיות חיים ארוכים הנ"ל. כמו שאנו אומרים וללבנה אמר שתתחדש עטרת תפארת לעמוסי בטן שהם עתידים להתחדש כמותה. ולפאר ליוצרם על שם כבוד מלכותו. ואז אומרים דוד מלך ישראל חי וקים. כי זה עיקר החיות כשמתחדשים בכל עת כנ"ל. ועל כן ישראל מונין ללבנה שממנה החדשים (חולין ס'). רמז שאנו צריכין להתחדש בכל עת לחיות בכל יום ובכל עת חיות חדש בעבודת הבורא יתברך. כי אין אנו נזקנים לעולם ח"ו. אפילו אם נחיה אלף שנים. (תהלים צ') כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול וכו'. כי כל ימינו נמנים לעולם לחדשים. נמצא שכל ימינו נקראים חדש. כי אנו מברכין ומקדשין החדש בכל ראש חדש ונקרא על שם זה ראש חדש על שם החידוש שאנו מחדשין ימינו בכל עת. בבחינת חידוש הלבנה כנ"ל. בחינת מחדש חדשים מחדש דייקא כנ"ל. וכן כל הימים שבחודש נמנין לחודש. כי זה היום הוא ב' בחודש וזה היום ג' בחודש. וכן להלן עד שנשלם החודש, ואחר כך מתחיל חודש שני. וכן לעולם. נמצא שכל ימינו נמנים לחודש דייקא. כי כל ימיהם של ישראל עם קדוש שקיבלו את התורה שהיא בחינת חיים נצחיים כמו שכתוב (דברים ל') כי הוא חייך וכו'. כל ימיהם הוא בבחינת חדש דייקא, בחינת חיות חדש בכל עת שזה עיקר בחינת חיים ארוכים ונצחיים כנ"ל:

אות כ

וכל זה זוכין על ידי התפילין שהם בחינת הנ"ל. ועל כן שם נקשר בחינת מלכות דוד בקשר של תפילין כנ"ל. ועל כן יורד משם רצועה קדושה עד הטבור שהוא בחינת תחלת חיות והולדת האדם כשיוצא לאויר העולם. שהתחלת פרידתו ממעי אמו להתחיל לחיות בעצמו בעולם. הוא בעת כריתת הטבור. שאז נפרד ממעי אמו ומתחיל לחיות חיים חדשים שמתחיל עתה לקבל בעצמו. ועיקר הארת התפילין שנמשך עלינו על ידי הרצועות נמשך על ידי מוח הזקן שזוכר כל זה. שממנו מקבלין כח לחדש חיותו בכל עת כאלו היום נולד ונחתך טבורו שאז התחלת חיותו כנ"ל. ומשם נמשך בחינת חיות האדם שכלולים בשבעים שנים שהם ימי חיי האדם כמו שכתוב (תהלים צ') ימי שנותינו בהם שבעים שנה שהם בחינת שנותיו של דוד המלך עליו השלום שחי שבעים שנים שהם כנגד שבעים פנים לתורה כמבואר בהתורה פתח ר' שמעון (סימן ס') עיין שם כי כל השבעים פנים שהם החיות השבעים שנים נמשך מהזקנים הנ"ל. שהם בחינת סיפורי מעשיות של שנים קדמוניות שנמשך הארתם עלינו על ידי הזקן הקטן שבכולם. שממשיך התחדשות החיות על ידי בחינת המוח הגדול מאד שזוכר גם חתיכת הטבור כנ"ל. כי מוח שאר הזקנים שגבוהים עוד יותר. אי אפשר להתגלות בחוץ כנ"ל. וזהו שררך אגן הסהר שהיא הלבנה המתחדשת בכל עת שזהו בעצמו בחינת השבעים סנהדרין שדרשו רז"ל בפסוק זה כנ"ל. כי השבעים סנהדרין הם בחינת השבעים פנים שבעים שנים שמקבלין על ידי התפילין על ידי הזקנים הנ"ל. על ידי הרצועה שיורדת עד הטבור שעל ידי זה זוכין לחדש חיותו בכל עת שזכהו עיקר החיות של כל השבעים שנים. כי אם אינו מחדש חיותו בכל עת. אינו חי שבעים שנים. כי עיקר החיות הוא עבודת הבורא יתברך. כי הוא חייך. וכשאינו מוסיף קדושה ודעת בכל יום הוא קצר ימים. ומי יודע אם יעלו כל שבעים שנותיו ליום אחר. ועל כן הרשעים גמורים שאינם מקיימין את התורה לגמרי נקראים בחייהם מתים. כי בוודאי הם מתים ממש. מאחר שאינם מקיימין את התורה שהיא עיקר החיים באמת כמו שכתוב כי הוא חייך. ואפילו מי שעובד את ה' קצת אינו נמנה בימי חייו כי אם כפי מעט העבודה ומעשים טובים שזכה לעשות בחייו. ועל כן יכול להיות שכל חיותו לא יעלה כי אם יום אחד כנ"ל אבל עיקר החיים באמת הוא בחינת חיים של דוש המלך עליו השלום שהוא זכה לחיות שבעים שנים שלימים באמת. כי זכה לחיים הנ"ל. שהם בחינת חיים ארוכים הנ"ל. שממשיכין על ידי התפילין וכו' כנ"ל. שהוא בחינת חיים חדשים בכל עת. וזהו שאומרים בקידוש הלבנה לענין התחדשות החיות שהוא עיקר בחינת חידוש הלבנה שהיא בחינת כנסת ישראל ומלכות דוד כנ"ל. אומרים אז וללבנה אמר שתתחדש עטרת תפארת לעמוסי בטן שהם עתידים להתחדש כמותה וכו' עטרת תפארת דייקא זה בחינת תפילין שנקראים עטרת תפארת כידוע. וכמובא לענין ברכת עוטר ישראל בתפארה. שמרמז על התפילין. כי הם בחינת עטרת תפארת שעל ידי זה עיקר התחדשות החיות כנ"ל. שהוא בחינת חידוש הלבנה כנ"ל. וזהו בחינת קדושת הבכור שהוא התחלת פרשה ראשונה שבתפילין, בחינת קדש לי כל בכור וכו' כנ"ל. שצריכין לפדותו מן הכהן. בשביל להמשיך על ידי זה בחינת התחדשות החיות והמוחין כנ"ל. וזהו שעיקר פדיון בכור הוא מבן חדש. כמו שכתוב (במדבר י"ח) ופדויו מן חדש תפדה. מן חדש דייקא. כי עיקר הפדיון הוא בשביל התחדשות החיות. שהוא בחינת חדש בחינת מחדש חדשים כנ"ל:

אות כא

כי דוד לא היה לו חיות כלל. כי היה ראוי להיות נפל. רק אדם הראשון נתן לו משנותיו שבעים שנה כמו שאמרו רז"ל. כי חיות של אדם הראשון נמשך מבחינת אריך אנפין שהוא בחינת אריכת אפים בחינת ספורי מעשיות הנ"ל של שנים קדמוניות וכו'. וכמובא בכתבים שחיות דורות הראשונים היה משם מבחינת א"א. ועל כן היו חיים הרבה מאד. וכל המעשיות שהתורה מספרת מדורות הראשונים כולם הם בחינת סיפורי מעשיות של שנים קדמוניות שהם בחינת הדרת פנים שכל השבעים פנים של תורה מקבלין מהם. ועל כן התחילה התורה מאלו המעשיות הקדושים קודם שמבארת מצות התורה. כי כל מצות התורה שכלולים בבחינת שבעים פנים לתורה צריכין לקבכל מבחינת הדרת פנים בחינת שופריה דאדם. בחינת סיפורי מעשיות של שנים קדמוניות ועיקר החיות דקדושה שממשיכין משם. הוא לחדש חיותו בכל עת. להתחיל בכל פעם לחיות מחדש שזהו בחינת (תהלים ב') אני היום ילדתיך הנאמר בדוד משיח. היינו שדוש זכה שנתהפך לו לטובה מהיפך אל היפך. כי כמו שמתחלה לא היה לו חיות כלל והיה ראוי להיות נפל ממש. נתהפך הדבר וזרכה לחיות שבעים שנים משנותיו של אדם הראשון וזכה לחיות כל השבעים שנים בבחינת חיות חדש בכל עת כאלו עדיין לא חי כלל רק היום נולד. והוא בכל עת כמו נפל הנולד עכשיו. שאין לו שום חיות וצריך לקבל בחסדי השם יתברך חיות חדש. וכן בכל עת ורגע. וכן חי כל שבעים שנותיו שזה עיקר החיים כנ"ל. עד שזכה על ידי עבודתו ויגיעתו בבחינה זו שטרח ויגע כל ימיו לבלי לישן את ימיו רק להוסיף קדושה ודעת בכל עת לחדש חיותו בכל שעה. עד שזכה על ידי זה לחייות חיים ארוכים ונצחיים לעולם ועד בבחינת דוד מלך ישראל חי וקים כנ"ל. וזה בחינת תפילין כנ"ל. כי תפילין לשון (שמות ל"ג) ונפלינו אני ועמך הנאמר בעת שגילה לו השם יתברך י"ג מדות של רחמים שהם בחינת אור התפילין. שהוא בחינת וראית את אחורי הנאמר שם שהוא קשר של תפילין (ברכות ז') ששם שורש נשמת דוד משיח כנ"ל. שהיה ראוי להיות נפל כנ"ל. ועכשיו זכה שנתהפך הדבר וחי חיים חדשים בכל עת כאלו היום נולד שזה בחינת תפילין. בחינת ונפלינו אני ועמך, כי נתהפך הדבר כנ"ל. ונעשה מבחינת נפל בחינת ונפלינו. שהוא בחינת תפילין שהוא בחינת חיים ארוכים הנ"ל של דוש כנ"ל. ועל כן נקרא משיח בר נפלי. כי משיח יזכה לחיים הנ"ל. שהוא בחינת אני היום ילדתיך הנאמר במשיח וכנ"ל:

אות כב

וזהו (תהלים קמה) סומך ה' לכל הנופלים וכו'. שהם הנופלים מעבודת ה' והשם יתברך סומכם ומעוררם משינתם על ידי צדיקי הדור הנ"ל. שהם בחינת דוד משיח שזכה להפוך מבחינת נפל לבחינת חיים ארוכים להתחיל לחיות בכל פעם מחדש שזהו בחינת תפילין בחינת ונפלינו כנ"ל. ועל ידי זה הם מחיין ומקימין כל הנופלים שלא יפלו בדעתן ולא יתייאשו מגאולת נפשם כנ"ל. עד שזוכין לשוב אל ה' ואז הנפילה והירידה תכלית העליה. כי עיקר הנפילה הוא דייקא מחמת זה כדי שיתחילו לחיות מחדש כמבואר במקום אחר. דהיינו שיחזור ויתחיל ויחדש חיותו ומוחו שזהו בחינת תפילין בחינת ונפלינו וכו' כנ"ל. נמצא שסמיכת הנופלים מעבודת ה' לבל יתייאשו. רק יתגברו להתחיל בכל פעם מחדש זהו בעצמו בחינת דוד משיח שזכה שנתהפך לו מבחינת נפל לבחינת חיים ארוכים שיזכה להתחיל לחיות בכל פעם מחדש כנ"ל. כי כן גם אצלם הנפילה והירידה הוא תכלית העליה. כמו שאמר רבינו ז"ל במקום אחר בלקוטי א' (סימן רס"א) שמה שהאדם נופל מעבודתו הוא מן השמים כי ההתרחקות תחלת ההתקרבות. על כן נפל כדי שיתעורר יותר להתקרב להשם יתברך. ועצתו שיתחיל מחדש ליכנוס בעבודת ה' כאלו לא התחיל עדיין כלל מעולם וזה כלל גדול בעבודת ה' שצריכין ממש בכל יום להתחיל מחדש עד כאן לשונו. נמצא שדייקא על ידי הנפילה הם מתחילים לחיות מחדש שהוא בחינת תפילין כנ"ל. שהוא בחינת חיים ארוכים של דוש שנתהפך מנפל לחיים ארוכים וכו' כנ"ל. כי כל סמיכת הנופלים הוא על ידי הצדיקים הגדולים הנ"ל שהם בחינת דוד משיח שחיים חיים חדשים בכל עת. שעל ידי זה הם מחיין כל הנופלים להתחיל מעתה מחדש וכמבואר לעיל. וזה בחינת הגאולה שתהיה על ידי דוד משיח שיבא במהרה בימינו ואז תקום כנסת ישראל מנפילתה כמו שדרשו רז"ל (ברכות ה') על פסוק זה שבשביל זה אין נון בתהלה לדוד וכו' ואפ"ה חזר דוד וסמכה ברוח הקדש שנאמר סומך ה' לכל הנופלים וכו' במערבא מתרצי לה הכי נפלה ולא תוסיף ליפול עוד. קום וכו' כי כל נפילת כנסת ישראל הוא מה שישראל נופלים מעבודתם ח"ו שבזה תלויה הגאולה. כי אין הגאולה תלויה אלא בתשובה כמו שאמרו רז"ל (יומא פ'), ועל כן עיקר סמיכת הנפילה הוא על ידי דוד דייקא שחי חיים ארוכים הנ"ל כנ"ל. שעל ידי זה הוא מחיה ומחזק וסומך לכל הנופלים שלא יתייאשו כי ה' עמם וקרוב אצלם. בבחינת אל תשמחי אויבתי לי כי נפלתי קמתי כי אשב בחשך ה' אור לי (מיכה ז') ואז הנפילה והירידה הוא תכלית העליה וכנ"ל. וזהו שהתפלל הכהן גדול בבית המקדש ביום הכפורים. ולא תפיל אשה פרי בטנה ולא יעדי עביד שולטן מדבית יהודה. כי הכל אחד. שלא יהיה שום נפל ממש ח"ו או בחינת נפילה הנ"ל ח"ו. וכל זה זוכין על ידי מלכות דוד שיתקיים לעולם שהוא בחינת ולא יעדי עביד שולטן מדבית יהודה. כי הוא זכה להפוך מבחינת נפל לבחינת חיים ארוכים דייקא כנ"ל, ועל כן היה הכהן גדול מתפלל ביום הכפורים תפלה זאת דייקא. כי יום הכפורים הוא עיקר התשובה ועיקר התשובה היא לעלות מנפילתו שהוא בחינת נפל כנ"ל. להתגבר לחדש ימיו בבחינת (איכה ה') השיבנו וכו' חדש ימינו וכו' כנ"ל שזה בחינת מלכות דוד משיח כנ"ל. על כן אחר יום הכפורים הוא סוכות שהוא בחינת אקים את סוכת דוד הנופלת. לבטל בחינת הפלת נפלים ח"ו רק להקימם ולהחיותם בבחינת סומך ה' לכל הנופלים וכו כנ"ל. ועל כן אחר סוכות הוא שמיני עצרת. שהוא בחינת מלכות דוד. כמו שכתוב (שמואל א' ט') זה יעצור בעמי כמו שאמר רבינו ז"ל במקום אחר (ליקוטי א' סימן מ"ח). שאז הנוקבא עוצרת הטפה שלא תפיל כמו שכתוב בכונות היינו כנ"ל:

אות כג

וזה בחינת ראש השנה. כי ראש השנה הוא בחינת תפילין שהם בחינת התחדשות שזוכין בכל יום על ידי השינה שאז נתחדשים המוחין בתוך האמונה וכו' שזהו בחינת ראש השנה. כמובא בדברי רבינו ז"ל בהתורה אשרי העם (בסימן ל"ה) עיין שם. כי ראש השנה הוא בחינת קדושת ארץ ישראל. כמו שכתוב תמיד עיני ה' אלקיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה שזהו בחינת תפילין שהם בחינת קדושת ארץ ישראל. בחינת והיה כי יביאך הנאמר בפרשיות התפילין כנ"ל. כי עיקר קדושת ראש השנה הוא שנזכה לתשובה שלימה כי הוא יום ראשון לעשרת ימי תשובה. היינו שנזכה לחדש ימינו שעברו בחשך ולהוסיף מעתה תוספת קדושה ועבודה מחדש. שזהו בחינת חדש עלינו שנה טובה שאנו מבקשין בראש השנה. חדש דייקא שנזכה לשנה חדשה דייקא. כי כל שנה הוא פנים מיוחד משבעים פנים של תורה כנ"ל. על כן צריכין בכל שנה לזכות לפנים חדשות לגמרי. לחיות מעתה חיים חדשים. שזהו בחינת חיים ארוכים כנ"ל. וזהו בחינת מה שמרבין לבקש ולהתפלל בראש השנה על חיים כמה וכמה פעמים בכל תפלה. כמו שאומרים זכרנו לחיים וכו' וכתוב לחיים וכו'. זוכר יצוריו לחיים ברחמים וכו' וכיוצא בזה הרבה. כי עיקר בחינת חיים הוא בחינת חיים ארוכים הנ"ל של הזקן העור הנ"ל שזכה לתכלית הזכרון בשלימות כנ"ל שממנו נמשך קדושת ראש השנה שהוא בחינת קדושת התפילין שהם בחינת ולזכרון בין עיניך כנ"ל. ועל כן נקרא ראש השנה יום הזכרון. כי עיקר קדושתו מבחינת הזכרון הנ"ל של הזקן הנ"ל. וכל בקשתינו בראש השנה על החיים כונתינו על חיים אמתיים ונצחיים היינו בחינת חיים ארוכים הנ"ל. דהיינו לחדש חיותו בכל עת בחינת חדש עלינו שנה טובה חדש דייקא כנ"ל:

אות כד

וזהו החסד שעשה השם יתברך עמנו שקבע ראש השנה בראש חדש שהוא חסד גדול. כמו שמבואר בהתורה תקעו א' (בלקוטי תנינא). וכן שמענו יותר בהמעשה נוראה השייכה לזה מענין הכסא וכו' שלא נדפסה עדיין. כי אנו צריכין שיחדש השם יתברך עלינו את השנה. בבחינת ראש חדש שהוא בחינת התחדשות החיות בכל עת שזהו בחינת מלכות דוד משיח כנ"ל. שאנו מרבין לבקש בראש השנה שיתגלה מלכותו שהוא מלכות דקדושה שאנו מבקשין בראש השנה שיתגלה וכמו שאנו אומרים בראש השנה כמה פעמים ותמלוך וכו' ומלוך וכו'. ועריכת נר לבן ישי משיחך וצמיחת קרן לדוד עבדך במהרה בימינו. כי מלכות משיח הוא בחינת חיים ארוכים הנ"ל שאנו מבקשין עליהם בראש השנה. שזהו בחינת קידוש החדש כנ"ל. ועל כן קבע לנו ברחמיו ראש השנה בראש חדש כנ"ל. וזהו בחינת מה שאמרור ז"ל לענין ראש השנה שהוא ברא חדש. זכרון אחד עולה לכאן ולכאן. זכרון דייקא. כי קדושת ראש השנה שהוא בבחינת ראש חדש, דהיינו לחדש השנה בבחינת חיות חדש שהוא בחינת ראש חדש בחינת חיים ארוכים הנ"ל כנ"ל. כל זה הוא בחינת זכרון כנ"ל. וכן מבואר בדברי רבינו ז"ל (בלקוטי תנינא סימן מ') המתחיל מי שיודע מארץ ישראל עיין שם מבואר שם שתפילין וארץ ישראל וראש השנה הם בחינה אחת עיין שם היינו כנ"ל:

אות כה

והנה כלל התפלין הם בחינת מוחין חיים. דהיינו להתחיל לחיות בכל פעם מחדש בין צדיק בין בינוני בין רשע. כל זמן ששם ישראל נקרא עליו צריך בכל יום להתחיל מחדש וכו' וכנ"ל. וזהו בחינת (דברים ד') ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כולכם היום הנאמר על התפילין הקדושים כידוע. חיים כולכם היום דייקא כי צריך לחדש החיות בכל יום ויום כאלו הוא מתחיל לחיות היום וזהו חיים כולכם היום. היום דייקא כנ"ל. וזהו בחינת תפילין של יד ותפילין של ראש. ואיתא בכוונות שתפילין של ראש הם בחינת ג' שמות אלו אקי"ק הוי' אקי"ק שהם בגימטריא חיים בחינת מוחין. ותפילין של יד הם בחינת מוחי המלכות. ועל כן הם ג' שמות אלו אקי"ק הוי' אדנ"י שעולים יב"ק וכו' עיין שם. ומבואר שם שאור התפילין יוצאים על ידי השינה שישנים בלילה. שאז נתחדשים המוחין בתוך האמונה. שהוא בחינת מלכות. ועל ידי שקמים בחצות ומתאבלין על חורבן בית המקדש ועוסקים בתורה. על ידי זה מעלין את בחינת נקודת המלכות אמונה שירדה בכל הלילה לכל העולמות התחתונים לברר משם ניצוצות הקדושים. (שהם הנשמות שנפלו בעונותיהם. להכניס בהם הרהורי תשובה להגביהם ולהשיבם להשם יתברך וכו') והצדיקים והיראים על ידי קימת חצות ועסק התורה בלילה. הם מעלים נקודת המלכות עד שהיא עולה באור היום ויושבת בזרוע שמאלי כי שם מקומה וכו'. ואז מאיר בה הז"א הרשימו של המוחין שלה שנשארו בלבו. כי עיקר המוחין דגדלות ממש הם רק בשעת התפילה. ואחר התפילה נסתלקין המוחין רק שנשאר רשימו מהם. שזהו בחינת אור התפילין. שהם בחינת הרשימו של המוחין שנשארין כל היום. רק העיקר הוא בשעת התפלה וכו'. ואחר כך בלילה מסתלק גם הרשימו. ועל כן אין תפילין בלילה. וגם רשימו של המוחין של המלכות נסתלק בלילה. רק שזאת הרשימו של המלכות אינו מסתלק לגמרי רק שנשארה בלבו שזהו בחינת שימני כחותם על לבך כחותם על זרועך וכו' ואחר כך בבקר הוא מאיר בה הרשימו בזרוע שמאל שהוא בחינת תפלה של יד. ואזי כשרואה הז"א שכבר יש לה התפילין רשימו של המוחין אזי הוא מתקנא בה. שזהו בחינת קשה כשאול קנאה. ואז חוזר ולוקח לעצמו גם כן המוחין שלו היינו הרשימו שנתחדשה בלילה. וזהו בחינת תפילין של ראש וכו'. עיין שם בכוונות באריכות. נמצא כי תפילין של ראש הם בחינת התנוצצות המוחין של הדעת שהוא בחינת ז"א. ותפילין של יד הם בחינת התנוצצות המוחין של המלכות. שהוא בחינת אמונה כנ"ל. ועיקר התפילין והמוחין והחיות נמשכין על ידי צדיקי הדור האמתיים. שהם המוחין והחיות של כל העולם. כי כל צדיק הדור הוא בחינת משה משיח. כמו שכתוב (שבת ק"א) משה שפיר קאמרת. ומשה הוא הדעת. בחינת תפילין מוחין. כמו שאמר רבינו ז"ל במקום אחר. (ליקוטי א' סימן ל"ח) כי הצדיק האמת הוא בחינת נהר היוצא מעדן להשקות את הגן ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים. שהם בחינת ד' פרישות שבתפילין כידוע. שהם המוחין של התפילין שנמשכין על ידי הנהר היוצא מעדן. שהוא הצדיק האמת כידוע. וזהו תפילין של ראש ותפילין של יד זה בחינת צדיק שהוא בחינת ז"א כידוע. וכנסת ישראל שהוא בחינת מלכות וכנ"ל. היינו המוחין של הצדיק בעצמו זה בחינת תפילין של ראש. ומוחין של כלל ישראל שהצדיק מאיר בהם ומקרבם להשם יתברך. זה בחינת תפילין של יד. שעיקרם הם בבחינת אמונה. שהוא העיקר והיסוד שהכל תלוי בו. כמו שכתוב (מכות כ"ד בא חבקוק והעמידן על אחת וצדיק באמונתו יחיה. היינו שהצדיק מוכרח לסלק את המוחין שלו. ואפילו הרשימו נסתלקת בשעת שינה. ולא נשאר אצלו כי אם הרשימו של מוחי האמונה שנשארה בלבו, בבחינת כחותם על לבך כנ"ל. ואז בשעת השינה האמונה נתצמצמה ונתקטנה בסוד נקודה ויורדת לכל העולמות התחתונים לברר ניצוצות משם כנ"ל. היינו שהצדיק מוכרח להפיך את עצמו לתוך בחינת שינה ולסלק המוחין שלו. ואז הוא מברר על ידי בחינת האמונה שלו נצוצות רבות מעמקי הקליפות שהם כמה וכמה נשמות של ~ אותן שנפלו בעונותיהם ונתרחקו מהשם יתברך כל אחד כפי מה שנתרחק בעונותיו רחמנא ליצלן. שבשבילם מוכרח הצדיק להוריד את עצמו אליהם ולסלק את דעתו כדי להכניס בהם אמונה שלימה כדי לקרבם אל האמונה הקדושה להחזיקם להשם יתברך. שכל זה הוא בחינת שינה של הצדיק כמובן בדברי רבינו ז"ל במקום אחר. שמה שעוסק לדבר עם העולם שיחת חולין וסיפורי מעשיות. כל זה הוא בחינת שינה אצלו. והכל הוא בשביל להגביה ולהרים את העולם לקרבם להשם יתברך. כי מעצם המוח של הצדיק אי אפשר לקבל. על כן הוא מוכרח לסלק דעתו ולהקטין את עצמו בסוד נקודה ולבררם ולהעלותם על ידי נקודת האמונה לבד ואחר כך כשנתעורר מהשינה עם כל הנצוצות והנשמות שהגביהם ועוררם להשם יתברך צריכין לעסוק בתורה ותפילה ועבודת השם יתברך עד שזוכים לעלות למקומם בסוד תפלה של יד שהוא בחינת כנסת ישראל שיושבת בזרוע שמאל כנ"ל. ואז כל הרשימו של כל המוחין של כלל ישראל שנסתלקו מהם שכולם נשארו בלב הצדיק בחינת כחותם על לבך. הוא מאיר הכל ב~ אותה נקודת האמונה שלו שעלתה עם כל הברורים שהם נשמות הבעלי תשובה שהגביהם והחזירם להשם יתברך היינו שמאיר בהם דעת ושכל כדי לחזקם באמונה שלימה כדי שיתחזקו בעבודתם. ולא יסתכלו על מניעה והסתה של הבעל דבר ושאר המונעים רק יעברו על הכל על ידי חוזק אמונתם שנתחזקה ביותר על ידי הדעת שהאיר בהם בסוד תפילין של יד כנ"ל. ועל ידי זה נמתק יד כהה שהם בחינת כל המניעות וההסתות וכו' שנמשכין הכל על ידי בחינת גבורות ודינים בחינת יד כהה כנ"ל. כי על ידי חוזק האמונה עוברים על הכל כנ"ל. עד שאין יכול להפיל ~ אותם שום דבר. כי הוא מאיר בהם הדעת של האמונה הקדושה. שידעו שהשם יתברך בכל מקום ואין שום מניעה בעולם שלא יוכלו לשברה. ואין שום יאוש בעולם כי אין ירידה בעולם שלא יוכלו לעלות משם וכו' כנ"ל. ועל ידי זה מחזקם ומעוררם באמונה עד שעוברים על כל המניעות והבלבולים שבעולם ונתקרבים להשם יתברך ומתחילין בכל פעם מחדש. כי הוא מכניס בהם אמונה שלימה שהוא בחינת אריכת אפים לעבור על כל המעכבים והמונעים והבלבולים שבעולם כנ"ל. שזהו בחינת תפילין כנ"לואזי כשהצדיק רואה שבחינת נקודת האמונה הצליחה וגם עשה פרי שכבר קבלה המוחין והדעת שהוא בחינת תפילין של יד. דהיינו שהוא רואה שכבר עלתה בידו. והועילה יגיעתו וטרחתו כי זכה להאיר הדעת בהנפשות שהעלם וקירבם להשם יתברך עד שהם חזקים באמונתם לעמוד על עמדם ולעבור על כל המניעות שבעולם וכו' כנ"ל. אזי הצדיק בעצמו מתקנא בתלמידיו שרואה שקיבלו מוחין ודעת אמתי ממנו אזי הוא מתקנא בהם. בבחינת ומתלמידי יותר מכולם שעל ידי התלמידים שהאיר בהם המוח והדעת של האמונה הקדושה שהיא בחינת כנסת ישראל בחינת תפילין של יד כנ"ל. על ידי זה הוא מתקנא בהם. ונזכר בעצמו היכן המוחין שלו. ואזי מחזיר לעצמו הרשימו של המוחין שלו שנסתלקו בשעת השינה. ואזי מקבל הרשימו זאת שנתחדשה בחידוש נפלא שזהו בחינת תפילין של ראש כנ"ל. וכן מבואר בדברי רבינו ז"ל במקום אחר שבתחלה מוריד הצדיק את עצמו כדי לקרב נפשות. ואחר כך חוזר למעלתו בתוספת הארה וכו'. היינו כנ"ל. ומשני בחינות אלו שהם המוחין של הצדיק בעצמו והמוחין של האמונה שמכניס בכנסתי שראל שהם הנפשות שמקרבן להשם יתברך. משם נמשכין בחינת תפילין של ראש ותפילין של יד לכל אחד ואחד. כי כל בחינה כלולה מכל הבחינות כידוע. וזה בחינת (תהלים ע') למנצח לדוד להזכיר. להזכיר את עצמו כמו שפירש רש"י שם משל למלך שכעס על צאנו וכו' אחר זמן החזיר את הצאן וכו' עיין שם היינו כנ"ל. שבתחלה מזכיר הצדיק את ישראל שיחזרו להשם יתברך. ואחר כך כשרואה שהועילה תפלתו ויגיעתו והחזיר את ישראל להשם יתברך אזי מזכיר את עצמו כנ"ל. שזהו בחינת תפילין של ראש שהם בחינת זכרון כנ"ל:

אות כו

ועל כן המוחין של תפילין של ראש הם בחינת אהיה הוי' אהיה שעולים חיים כנ"ל. כי אהיה הוא בחינת עיבור כמבואר בכוונות. כי מבואר בדברי רבינו ז"ל בהתורה קרא את יהושע (בסימן ו') שאהיה הוא בחינתתשובה בחינת אנא זמין למיהוי. כי קודם התשובה עדיין אין לו הויה כלל. רק כשמתחיל לעשות תשובה. אז הוא בבחינת אהיה בחינת אנא זמין למיהוי. כי אז הוא מתחיל להזמין ולהכין את עצמו שיהיה לו הויה בעולם עיין שם. ואיתא שם שצריכין לעשות תשובה על תשובה וכו' עיין שם. ואפילו הצדיק שכבר עשה תשובה שלימה אף על פי כן צריך לעשות תשובה בכל עת על ההשגה הראשונה. כי בכל עת הוא בא על השגה חדשה. ואזי הוא עושה תשובה שהוא בחינת אהי"ה על ההשגה של אתמול שהתגשם את רוממות אלקותו וכו' שזהו בחינת שבת. בחינת עולם הבא שהוא כולו שבת כולו תשובה וכו' עיין שם. נמצא שהצדיק האמת הוא תמיד בבחינת אהיה. כי בכל פעם ופעם הוא בא על מוחין חדשים. ומתחיל להשיג את השם יתברך בהשגה חדשה ומוחין חדשים. שזהו בחינת חיים ארוכים הנ"ל. בחינת חיים חדשים שמתחיל לחיות בכל פעם. שכל זה הוא בחינת אהיה. כי בכל יום הוא בבחינת אהיה בחינת אנא זמין למיהוי. כאילו עדיין לא התחיל לחיות כלל. ולא היה לו עדיין שום הויה בעולם כלל. רק עתה הוא מתחיל לחיות ולהכין את עצמו שיהיה לו הויה בעולם. שזהו בחינת אהיה כנ"ל. ועל כן התפילין שהם בבחינת חיים ארוכים הנ"ל של הצדיק שמתחיל בכל פעם לחיות מחדש במוחין חדשים כנ"ל. על כן הם בבחינת אהיה הוי' אהיה שעולה חיים. הינו שבכל יום הוא בבחינת אהיה בחינת עיבור בחינת אנא זמין למיהוי. שמתחיל לחיות מחדש במוחין וחיות חדש. כאלו עדיין לא היה לו הויה וחיות כלל כנ"ל. ואחר כך נמשכין לו על ידי זה מוחין חדשים גמורים, שהם בחינת הוי' שהם בחינת המוחין כמבואר בכוונות עיין שם. ותיכף כשזוכה לקבל אלו המוחין החדשים שהם החיים. אחר כך הוא חוזר ומסלק אלו המוחין ולא נשאר לו רק הרשימו. ואזי הוא חוזר ומתחיל להתדבק להשם יתברך ולהתגעגע אליו שיזכה עוד למוחין חדשים גדולם עוד יותר ויותר שזה בחינת אקי' ב'. בחינת אנא זמין למיהוי וכו' כנ"ל. וזהו אקי' הוי' אקי'. כי הוא נשאר תמיד בבחינת אקי' בחינת אנא זמין למיהוי כי תיכף שמקבל המוחין שהם בחינת הוי' תיכף הוא חוזר ומתחיל להתגעגע להשם יתברך בבחינת אקי' אנא זמין למיהוי. כאלו עדיין לא היה לו הוי' כלל. וכן לעולם כנ"ל. ועל כן אלו הג' שמות אקי' הוי' אקי' עולים חיים. כי זה עיקר החיים בחינת חיים ארוכים הנ"ל, דהיינו שמתחיל לחיות בכל פעם וכנ"ל באריכות. אבל המוחין של כנסת ישראל שהם בחינת תפילין של יד הם בבחינת אקי' הוי' אדנ'. כי הם צריכים גם כן בכל יום להתחיל מחדש בבחינת אקי' אנא זמין למיהוי כנ"ל. ואחר כך מקבלין המוחין שלהם שהם בחינת הוי' כ"ל. אבל אחר כך כשנסתלקין המוחין שלהם. נשארין בבחינת אדנ' שהוא בחינת מלכות אמונה. שמאמינים בהשם יתברך שהוא אדון כל. כי זאת הבחינה של אדנ' שהיא בחינת האמונה צריכה לישאר תמיד. כי זאת הנקודה אינה נסתלקת לעולם. כי בהכרח שישאר בחינת רשימו של מוחי האמונה. כדי שיוכלו להתחזק בעבודתם כנ"ל. כי עיקר התחדשות המוחין של ההמון עם הוא כדי שישארו באמונה חזקה שזה עיקר חיותם. כי הוא יסוד הכל. ועל כן הרשימו שלהם נשארת בבחינת אדנ' שהיא בחינת אמונה שמאמינים באדון כל. ועל ידי זה נתחדשים המוחין שלהם וזוכין לעבור על כל המניעות וכו' כנ"ל. אבל המוחין של בחינת תפילין של ראש שהם בחינת המוחין של הצדיק הם נשארים בבחינת אקי'. כי הוא זוכה באמת לחיים ארוכים הנ"ל שמתחיל בכל פעם לחיות מחדש וכנ"ל. וזה בחינת אקי' אשר אקי'. זהו בחינת תשובה על תשובה הנ"ל. שבכל פעם מתחיל לחיות מחדש בבחינת אקי' הנ"ל. וזהו אקי' אשר אקי'. אקי' דא אנא זמין למיהוי שמתחיל לחיות ולקבל מוחין חדשים בחינת תפילין כנ"ל. וזהו אש"ר ~ אותיות רא"ש. שהם המוחין בחינת הוי' כנ"ל. ואחר כך הוא חוזר להיות בבחינת אקי'. כי מתחיל להשתוקק לחזור ולקבל חיות ומוחין חדשים עוד יותר. וזהו בחינת אהיה ב' הנ"ל כנ"ל. נמצא שאהיה אשר אהיה הוא בחינת אהיה הוי' אהיה הנ"ל. שהוא בחינת תפילין. כי זה השם אהיה אשר אהיה גילה השם יתברך למשה בשעת יציאת מצרים שהוא בחינת תפילין כנ"ל. וכן אצל כל אדם בעצמו צריך להמשיך על עצמו ב' בחינות מוחין הנ"ל. שהם בחינת תפילין של יד ותפילין של ראש כי כשהמוחין נסתלקין ממנו. אזי על ידי הרשימוט של האמונה שנשארה בלבו. על ידי זה הוא חוזר וממשיך דעת ומוחין לעצמו להתחזק באמונה יתירה לחזור ולהתחיל בעבודת ה' שזהו בחינת תפילין של יד שהוא בחינת אמונה מלכות כנ"ל. שהשמות עולים יב"ק שהוא בחינת בק"י בחינת מעבר יב"ק הנ"ל שעוברים על כל המניעות וכנ"ל. ואחר כך כשזוכה לבחינת תפילין של יד. דהיינו להתחזק באמונה ולבלי להניח להפיל את עצמו ח"ו. אחר כך הוא מתקנא בעצמו וחוזר וממשיך לעצמו מוחין גדולים ממש להתחזק לעלות מדרגא לדרגא. לחיות בכל פעם חיות חדש שזהו בחינת תפלה של ראש שהשמות הם אהיה הוי' אהיה בחינת חיים וכנ"ל והבן היטב:

אות כז

וזה בחינת תפילין דרש"י ותפילין דרבינו תם ומבואר בכוונות שתפילין דרבינו תם הם מוחין גדולים ביותר ושם הגבורות יוצאין קודם החסדים שזהו בחינת הצירוף של התפילין דרבינו תם שהם בחינת יקק"ו בחינת קדש והיה כי יביאך והיה אם שמע וכו' ותפילין דרש"י הם בחינת הוי' כסדר בחינת חסדים קודם לגבורות וכו' עיין שם. כי בתחילה עלה במחשבה לברוא את העולם במדת הדין. ראה שאין העולם מתקיים והקדים מדת הרחמים ושיתפו למדת הדין. הה"ד (בראשית ב') אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים. וזה ידוע שעיקר היצר הרע והסטרא אח רא נמשך מבחינת גבורות ודינים שנמשכין מתחלת הצמצום של החלל הפנוי. ושבירת היצר הרע נמשך מבחינת מדת הרחמים ששיתפו למדת הדין. שעל ידי זה יש כח לשבר היצר הרע ולהפכו אל הקדושה שזהו בחינת מה שהצדיקים מהפכים מדת הדין למדת הרחמים. ועל כן בתחלה עלה במחשבה לברוא את העולם במדת הדין לבד כי רצה שיתגבר האדם בעבודתו כל כך עד שיהיה לו כח לשבר היצר הרע בעצמו שבא ממדת הדין בלי סיוע דלעילא. אבל השם יתברך ראה כי אי אפשר להעולם להתקיים בזה. על כן הקדים מדת הרחמים למדת הדין שמזה נמשך מה שהשם יתברך ברחמיו מרחם על העולם בכל עת ושולח להם הרהורי תשובה ומסייע ~ אותם לשבר את היצר הרע שהוא מבחינת מדת הדין. כמו שאמרו רז"ל (קידושין ל') בכל יום יצרו של אדם מתגבר עליו ואלמלא הקדוש ברוך הוא עוזרו היה נופל בידו. בכליום יצרו של אדם מתגבר עליו זה נמשך מבחינת בתחלה עלה במחשבה לברוא במדת הדין. שזה הדין מתעורר בכל יום ורוצה ח"ו לנהוג העולם בבחינה זאת. ומשם מתעורר ומתגבר היצר הרע שנמשך משם בכל יום ויום. אך אלמלא הקדוש ברוך הוא עוזרו וכו'. כי השם יתברך מרחם תיכף ומקדים מדת הרחמים למדת הדין. שזהו בחינת העזר והסיוע שמסייע להאדם בכל יום לשבר את היצר הרע שהוא ממדת הדין כנ"ל. כי העזר והסיוע נמשך מבחינת ראה שאין העולם מתקיים עמד והקדים מדת הרחמים למדת הדין כנ"ל. אבל יש צדיקים גדולים כל כך שאין צריכין סיוע מלעילא והקדוש ברוך הוא מתנהג עמהם בתחלה במדת הדין. והם עומדים בכל הנסיונות וסובלים כל מיני יסורים וצרות הנמשכין ממדת הדין. ונשארים על עמדם. עד שזוכין למה שזוכין. כמו שכתוב באברהם והאבות האלהים אשר התהלכו אבותי לפניו (בראשית מ"ח) האלהים דייקא. שהוא בחינת מדת הדין שהלך מעצמו בלי סיוע דלעילא. כמו שפירש רש"י בפרשת נח. וזהו בחינת כל היסורים שהצדיקים סובלים כמו שכתוב (תהלים י"א) ה' צדיק יבחן כפשתני הזה כל מה שיודע שפשתנו יפה הוא מקיש עליה ביותר כמו שאמרו רז"ל (בראשית רבא פרק ל"ב) וכמו שכתוב (משלי ג') כי את אשר יאהב ה' יוכיח וכו'. כי הם ממתיקים הדין בשרשו בתחילת המחשבה הנ"ל כי הם מאמינים ויודעים שהיסורים והדינים בעצמן הם טובות גדולות. ועל ידי זה באמת הם זוכים לעלות ולכלול בתחלת המחשבה. שזהו בחינת ר' עקיבא שסרקו את בשרו במסריקות של ברזל ושאל משה רבינו עליו השלום זו תורה וזו שכרה, והשיב לו השם יתברך שתוק כך עלה במחשבה. כי יסורים של צדיקים כאלו בחינת ר' עקיבא וחביריו הם נמשכין מתחלת המחשבה שרצה השם יתברך לברוא את העולם במדת הדין כדי שיזכו לעמוד בנסיון בלי סיוע דלעילא כנ"ל. כדי שיזכו הכל לכלול בתחלת המחשבה. אבל ראה שאין העולם מתקיים על כן הקדים מדת הרחמים וכו'. ואז יש כח לכל לשבר היצר הרע על ידי סיוע דלעילא הוא בחינת מדת הרחמים כנ"ל. אבל הצדיקים גדולים כמו ר' עקיבא וחביריו כנ"ל. הם עובדים השם יתברך כמו שעלה בתחלת המחשבה. דהיינו במדת הדין לבד דהיינו שסובלים כל מיני יסורים ועומדים בכל הנסיונות והקטרוגים שהכל נמשך ממדת הדין. והם משברין הכל בעצמן כנ"ל ועל ידי זה זוכין באמת לעלות ולכלות בתחלת המחשבה שזהו בחינת שתוק כך עלה במחשבה כנ"ל:

אות כח

כי עיקר הדין נמשך מתחלת הצמצום של החלל הפנוי וכו' כידוע. ומבואר בדברי רבינו ז"ל בהתורה בא אל פרעה (בסימן ס"ד) שחלל הפנוי הם בחינת הקשיות שאי אפשר לתרצם וכו' עיין שם כל זה היטב. אבל הצדיק הגדול בחינת משה יכול ליכנוס גם באלו הקשיות שהם בחינת חלל הפנוי וכו' עיין שם. וזהו בחינת הנ"ל שהצדיק עולה בתחלת המחשבה שהוא תחלת הצמצום של חלל הפנוי שמשם שורש הדין. וזוכה לעמוד שם בנסיון ולסבול כל היסורים והדינים ועל ידי זה הוא זוכה להשיג סוד חלל הפנוי לידע שגם שם נעלם ונסתר השם יתברך בדרך נפלא ונורא שאי אפשר להשיג וכו' כמו שכתוב שם. עיין שם בהתורה בא אל פרעה הנ"ל. וזהו בחינת תפילין דרבינו תם שהם בחינת מוחין גבוהים יותר ששם הגבורות קודמין לחסדים שנמשכין מבחינת הצדיקים הגבורים הנ"ל. שהשם יתברך מתנהג עמהם כמו שעלה בתחלת המחשבה. ועל כן הם זוכים באמת לכלול בתחלת המחשבה ולהמתיק הכל בשרשו וכנ"ל. וזהו בחינת שהגבורות קודמין לחסדים כי הם יכולים לקבל הגבורות בעצמן קודם החסדים. שזהו בחינת ההנהגה שעלה במחשבה תחלה כנ"ל. כי הם זוכים אפילו על ידי מדת הדין בעצמו כי סבלו יסורים גדולים ונבחנו. עד שהם זוכים גם על פי מדת הדין בעצמן וכנ"ל. אבל תפילין דרש"י החסדים קודמין לגבורות. זהו בחינת הקדים מדת הרחמים ושיתף למדת הדין שזהו עיקר ההנהגה של כל העולם כנ"ל. ועל כן עיקר התפילין הם של רש"י שמניחין ~ אותם רוב העולם כי עיקר הנהגת העולם וקיומו הוא על ידי בחינה זו לבד כנ"ל. רק מי שרוצה לקדש את עצמו בתוספת קדושה הוא צריך להניח גם תפילין דרבינו תם כדי לקבל הארה גם מהצדיקים הגבוהים הנ"ל. שזכו לעלות לתחלת המחשבה ולהמתיק כל הדינים בשרשם ממש וכו' כנ"ל. כי מהם אנו יכולין לקבל קדושה יתירה. ועל כן כל מי שרוצה לקרב את עצמו להשם יתברך להמשיך על עצמו תוספת קדושה צריך להניח תפילין דרבינו תם כמו שהזהיר רבינו ז"ל את אנשיו להניח תפילין דרבינו תם. כי כל ההתרחקות מהשם יתברך נמשך מהיצר הרע ששרשו ממדת הדין שנמשך מחלל הפנוי הנ"ל. ועל כן עיקר תוספת קדושה נמשך על האדם על ידי תפילין דרבינו תם שנמשכין מבחינת הצדיקים הנ"ל העולים לשם לבחינת שורש הדין של בחינת חלל הפנוי וממתיקין הכל בשרשם שעל ידי זה נמשך כח על כל הרחוקים לשבר ולבטל היצר הרע שנמשך משם כנ"ל:

אות כט

ועל כן עכשיו בעקבות משיחא בסוף הגלות צריכים ליזהר מאד להניח תפילין דרבינו תם כמו שהזהירו כל הצדיקים אמתיים שהיו בימינו כי עכשיו התגבר הבעל דבר מאד מאד מחמת שרואה שקרוב לבא קצו. על כן הוא מתגבר מאד. כמו שני בני אדם הנלחמים זה עם זה כשרואה שמתגבר כנגדו וכמעט שיפול. אזי הוא מתגבר בכל כחו להפיל את שכנגדו. וכמו שאמר החכם אין גבור כמתייאש, כי הגלות הוא בחינת עיבור וכשיוצאין מן הגלות זהו בחינת לידה כמו גאולת מצרים שנקראת לידה כמו שכתוב (יחזקאל טז) ומולדתיך ביום הולדת ~ אותך וכו'. וכן בגאולה אחרונה כתיב (ישעיה ס') כי חלה גם ילדה ציון את בניה. וכמו שכתוב (שם) האני אשביר ולא אוליד. ועל כן בסוף הגלות מתגבר הגלות ביותר. כמו שהיה במצרים. כמו שכתוב (שמות ה') ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך הרע לעם הזה וכו'. וכמו שכתוב (שם) תכבד העבודה וכו'. זה בחינת קישוי הולדה. בחינת (שם י"ג) ויהי כי הקשה פרעה לשלחנו וכן כל היסורים והצרות שסובלים עכשיו בסוף הגלות האחרון הזה הם בחינת חבלי לידה כמו הרה תקריב ללדת תחיל תזעק בחבליה וכו'. ועיקר התגברות הגלות שמתגבר עכשיו ח"ו. הוא מה שהבעל דבר מתגבר מאד על נפשות ישראל לרחקם מהשם יתברך. שזהו עיקר גלות וצרות הנפש. כי חוץ מזה הכל הבל וכמבואר במקום אחר. ועיקר הצרה מה שמתגבר הבעל דבר להכניס כפירות ואפיקורסות בעולם ח"ו וכמו שאמר רבינו ז"ל שהולך אפיקורסות גדול בעולם. וכמו שרואין בחוש. שלא היתה כזאת מימי עולם אפיקורסות כזאת בישראל כמו עכשיו בעוונותינו הרבים שרבו המתפרצים בעם למד את נערי בני ישראל חכמותיהם ולשונותיהם וכו' וכבר דברנו מ זה סבמקום אחר.וכל התגברות הבעל דבר שמתגבר עכשיו זהו בחינת חבלי של משיח בחינת חבלי לידה כנ"ל. וכל כחו נמשך משורש הדין של בחינת חלל הפנוי כנ"ל. ועל כן עכשיו אין כח לעמוד כנגדו כי אם בכח הצדיקים אמתיים הגדולים מאד הנ"ל. שיכולים ליכנוס לשם לתוך בחינת חלל הפנוי ולהמתיק הדין שם בשרשו. שעל ידי זה נתבטל כל כח היצר הרע של כל באי עולם שנמשך משם. על כן צריך כל אחד ליזהר להניח תפילין דרבינו תם שהם נמשכין מבחינת מוחין של הצדיקים הגדולים הנ"ל. כדי לקבל כח מהם לשבר את היצר הרע שמתגבר עכשיו מאד שנמשך משם וכנ"ל:

אות ל

כי עיקר קישוי הולדה נמשך מבחינת עמלק כמובן בדברי רבינו ז"ל (סימן קל"ה) על פסוק וישסף שמואל את אגג וכו'. עיין שם מה שכתוב שם על פירוש רש"י חתכו לד' וכו'. על ידי זה נפתח רחמה של המקשה לילד וכו' עיין שם שהוא בחינת הכפירות והאפיקורסות הנמשך מחלל הפנוי ועל כן נקרא ראשית. כמו שכתוב (במדבר כ"ד) ראשית גוים עמלק כי חלל הפנוי קדשם לעולם. כי בלא זה לא היה מקום לבריאת העולם כמבואר היטב כל הענין בהתורה בא אל פרעה (בסימן ס"ד) עיין שם היטב. ומשם מבחינת חלל הפנוי נמשך הקליפה הקודמת לפרי ועל כן נקרא עמלק ראשית מחמת שכחו נמשך מחלל הפנוי שהיא ראשית וקודם לעולם שמשם בחינת הקליפה הקודמת לפרי כנ"ל. וזהו בחינת הבכורה של עשו שהוא עמלק היינו כנ"ל. כי נמשך מבחינת הקליפות הנמשכין מחלל הפנוי שקדם להעולם. ועל כן השתדל יעקב ליקח הבכורה משו. כי באמת השם יתברך קדם לכל. כי הוא יתברך ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין והוא יתברך בעצמו ברא את החלל הפנוי, כדי שיהיה מקום לבריאת העולם כנ"ל. ועל כן ישראל על ידי אמונתם בהשם יתברך שקדם לכל. הם עוברים על כל החכמות והכפירות והאפיקורסות הבאים מחלל הפנוי כי הם מאמינים שגם בהחלל הפנוי בעצמו נעלם השם יתברך. כי הוא יתברך קדם לכל וכמבואר בהתורה הנ"ל שעל כן נקראים ישראל עבריים על שעל ידי אמונתם באלקי העבריים הם עוברים על כל החכמות הבאים מחלל הפנוי. ועל כן באמת ישראל הם בכורים באמת. כמו שכתוב (שמות ד') בני בכורי ישראל. כי עוברים על ידי אמונתם על החלל הפנוי. ומאמינים בהשם יתברך בעצמו שהוא ראשון וקודם לכל כנל. ועל כן לקח יעקב הבכורה מעשו כי מתחלה בהכרח היה שתהיה הבכורה אצל עשו. כי הקליפה קדמה לפרי. כי הבכורה שלו נמשך מחלל הפנוי שקדם לעולם. אבלי עקב על ידי אמונתו זכה לעבור את החלל הפנוי ולהאמין ולכלול בהשם יתברך שקדם לכל. ועל כן אחר כך ביטל את הבכורה של עשו. שהוא בחינת ראשית גוים עמלק וזכה ליקח הבכורה לעצמו. עד שזכה שזרעו יהיו נקראים כולם בכורים כמו שכתוב בני בכורי ישראל וכנ"ל. וזהו בחינת מכת בכורות דייקא בשעת יציאת מצרים ואז נתקדשו בכורי ישראל. כי זה עיקר יציאת מצרים. כי כל הגליות שכלולים בגלות מצרים נמשכין על ידי זוהמת עמלק שהוא עיקר זוהמת הנחש שהוא ראשית גוים עמלק שממנו מקבלים כל הד' מלכיות שהם כל הגליות כמו שאמר רבינו ז"ל בהתורה מישרא דסכינא (בסימן ל') וגם שרו של מצרים הוא אדום שהוא עשו כמובא. וכל עיקר קשיות וכבידות לב של פרעה שלא רצה להניח את ישראל לצאת נמשך מבחינת האפיקורסות והכפירות שנדבק בו הנמשך מחלל הפנוי שהוא בחינת עמלק. וכמו שכתוב שם רבינו ז"ל על פסוק בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו. שפרעה הוא בחינת חלל הפנוי שמשם נמשך כבדות לבו. בחינת (שמות י"ג) ויהי כי הקשה פרעה לשלחנו וכו' בחינת קישוי הולדה כנ"ל. על כן ויהרוג ה' כל בכור בארץ מצרים כדי להכניע בכור דסטרא אחרא הנמשך מבכורה של עשו בבחינת ראשית גוים עמלק. מבחינת הכפירות הנמשכין מחלל הפנוי שקדם לעולם. כדי להכניע כל זה ולהגביר בכורי ישראל שהם מקבלין מהבכורה של יעקב שזכה על ידי אמונתו לעבור על החלל הפנוי לעבור על כל הקשיות והחקירות הנמשך משם. ולדבק את עצמו בהשם יתברך שהוא ראשון וקודם לכל שמשם הבכורה דקדושה וכנ"ל. ועל ידי זה יצאו ישראל ממצרים שהוא בחינת לידה ואז נתקדשו הבכורות ליתנם לכהן שהוא מקבל קדושתו מבחינת זקן דקדושה בחינת זקן אהרן וכו' כנ"ל שהוא בחינת ת"ד הנמשכין על ידי העור הנ"ל שנכלל באין סוף שקדם לכל ששם כל העולם אינו עולה כהרף עין וכו' כנ"ל. כדי לקדש הבכור שהוא הולדה ראשונה להמשיך עליו קדושת הבכורה של ישראל שהיא בחינת האמונה. שעל ידי זה עוברין על כל החכמות ומאמינים בהשם יתברך שקדם לכל. וזהו בחינת (שם) והעברת כל פטר רחם לה'. והעברת דייקא כי על ידי קדושת בכור זוכין להתגבר על בחינת הבכורה דסטרא אחרא שהוא בחינת חלל הפנוי וכו' כנ"ל. כי על ידי קדושת בכור לכהן ממשיכין אמונה שלימה שעל ידי זה עוברין על כל החכמות וכו' כנ"ל. ועל כן עיקר התפילין הם מדברים מיציאת מצרים וקדושת בכורים ואמונה. כי הכל אחד כי על ידי אמונה עוברים על כל החכמות הנמשכין מחלל הפנוי שזהו בחינת יציאת מצרים בחינת קדושת בכורים כנ"ל. ומשם עיקר התפילין שהם התחדשות המוחין והחיות, כי עיקר התחדשות המוחין והחיות מקבלין על ידי אמונה שהוא עיקר החיים. כמו שכתוב (משלי ט"ז) באור פני מלך חיים כמובא בדברי רבינו ז"ל וכנ"ל. כי על ידי אמונה שמאמינים בחידוש העולם שהשם יתברך ברא הכל כרצונו יש מאין המוחלט אחר העדר הגמור. וכמו שהוא יתברך חידש את העולם יש מאין המוחלט כמו כן הוא מחדש גם עתה בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית ועיקר חידוש מעשה בראשית בכל יום הוא על ידי החכמה כמו שכתוב (תהלים ק"ה) כולם בחכמה עשית שהם המוחין חדשים הנמשכין בכל יום להכיר ארותו בכל יום מחדש בידיעה והכרה חדשה שעל ידי זה נתחדשין מעשה בראשית בכל יום בבחינת ובטובו מחדש וכו' אין טוב אלא תורה אין טוב אלא צדיק היינו הצדיק האמת זוכה להשגת התורה והדעת מחדש בכל יום שעל ידי זה נתחדשין מעשה בראשית ומשם עיקר התפילין כנ"ל:

כי באמת הכל אחד. כי הולדת נפש מישראלולבטל הקישוי הולדה ממש. הוא ממש בחינת יציאת מצרים שהוא בחינת הולדה כנ"ל. אחר שביטל השם יבתרך בחינת הקישוי הולדה על ידי הריגת בכורי מצרים. שזהו בחינת ויהי כי הקשה פרעה לשלחנו ויהרוג ה' כל בכור בארץ מצרים וכו' כנ"ל, כי בשעת יציאת מצרים שהוא בחינת הולדה. אז נתגלה האמונה הקדושה בחינת אמונת חידוש העולם שזה העיקר שנתגלה אז. על ידי כל ה~ אותות והמופתים נוראים מאד שעשה השם יתברך עמנו אז. ועל כן פרעה מלך מצרים שיניקתו מאדום עמלק שהם הכפירות של חלל הפנוי רצו לעכב את ישראל בגלות שזהו בחינת קישוי הולדה בחינת ויהי כי הקשה פרעה כנ"ל. ועיקר התגרותם היה על גודל התגלות האמונה שגילה משה אז שהוא אמונת חידוש העולם כנ"ל. על כן הכה ה' כל בכוריהם שנמשכין מבחינת בכור דסטרא אחרא שהם הכפירות הנמשכין מחלל הפנוי כנ"ל. וכן בשעת הולדה ממש. כשצריכין להוליד נפש מישראל. וכל נפש מישראל הוא התגלות חדש ודעת חדש להכיר את מי שאמר והיה העולם. כי זה כלל שאין הקדוש ברוך הוא עושה שתי פעמים דבר אחד. כמו שאמר רבינו ז"ל שאפילו נשמות המגולגלים אין ~ אותה הנשמה בעצמה באה בפעם שניה כמו בראשונה. כי אין הקדוש ברוך הוא עושה שתי פעמים דבר אחד ואין מתגלגלת ~ אותה הנשמה בעצמה כמו בראשונה. רק נשמה זאת עם רוח זה או נפש זה עם רוח זה וכו' וכיוצא בזה נמצא שהוא ענין אחר ודבר חדש לגמרי וכו' כמבואר בדברי רבינו ז"ל. נמצא שבכל פעם שנולד נפש מישראל נולד שכל חדש. כי עיקר החיות והנפש הוא השכל שהוא הנשמה והחיות בחינת נשמת שדי תבינם וכו' כמו שאמר רבינו ז"ל (בסימן ל"ה). היינו שנולד ונמשך נפש חדש בעולם שהוא בחינת שכל חדש כדי לזכות להכיר ~ אותו יתברך בידיעה והכרה חדשה. כיע בכל דור ודור נתגלה אלקותו יתברך בידיעה חדשה והכרה חדשה. כפי הבירורים של הנשמות שנתבררים בכל דור. כי בשביל זה השם יתברך מטריח את עצמו כביכול בכל דור ודור לקיים ולהנהיג את עולמו מדור לדור כדי לברר הנשמות ביותר מזוהמת הנחש כדי שיכירו ~ אותו בכל דור ודור בתוספת הכרהוידיעה חדשה כפי תוספת הבירור שנתברר בכל דור ודור כנ"ל. שזהו בחינת (שמות ג') זה שמי לעלם וזה זכרי לדור דור בחינת לדור ודור נגיד גדלך וכו'. ועל כן בכל עת שבא נפש חדש שהוא בחינת שכל חדש ויףדיעה חדשה להכיר ~ אותו יתברך לגלות אמונתו יתברך יותר בעולם בבחינת (תהלים קמ"ה) דור לדור ישבח מעשיך וכו'. אזי מתגרה בזה זוהמת עמלק שהוא זוהמת הנחש. ורוצה לעכב ח"ו ההולדה שמזה בא ח"ו בחינת קישוי הולדה. כי עיקר קישוי הולדה הוא על ידי זוהמת הנחש שהוא חטא אדם הראשון. שאז נגזר בעצב תלדי בנים וכו' וזה שאמר רבינו ז"ל שמזמור לתודה מסוגל למקשה לילד לומר ~ אותו בשבילה. כי מזמור לתודה מדבר מאמונה. כמו שכתוב (שם ק') דעו כי ה' הוא אלקים וכו'. ומסיים ועד דור ודור אמונתו. כי עיקר האמונה נתחדשה ונתחזקה מדור לדור על ידי התחדשות הנשמות שהם בחינת שכליים חדשים בהכרת אלקותו יתברך. על כן על ידי זה מבטלין קישוי הולדה. כי עיקר ביטול קישוי הולדה היא על ידי אמונה. ועל כן העיקר הוא תפלה כמו שנוהגין כל ישראל להרבות בתפלה בשביל מקשה לילד. כי התפלה היא בחינת אמונה. שעל ידי זה נתבטל קישוי הולדה שבא מעמלק שהוא בחינת כפירות שרוצה למנוע ח"ו הולדת נפש חדשה שעל ידי זה יתגלה יותר אמונת חידוש העולם וכו' וכנ"ל.וזהו בחינת קדושת בכורים. כי עיקר הוא הולדה ראשונה שאז עיקר ההחדשות שאז מתגרה ביותר. על כן צריכין לק דש הבכור ליתנו לכהן וכו' כנ"ל. שעל ידי זה מכניעין בכור דסטרא אחרא שהוא בחינת עמלק כנ"ל. וזהו (שמות י"ז) מלחמה לה' בעמלק מדור דור. מדור דור דייקא. כי הוא מתגבר בכל דור דייקא. כי הוא מלך זקן וכסיל ואינו רוצה בהתחדשות המוחין והחיות שנמשך על ידי התחדשות הנשמות שמתחדשין מדור לדור. כי הוא כופר בחידוש העולם שמשם כל ההתחדשות של כל המוחין שהוא בחינת ובטובו מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית כנ"ל. ועל כן פרשיות התפילין מתחילין מהולדה בחינת קדש לי כל בכור כי ההולדה הוא בחינת התחדשות המוחין והחיות כנ"ל שזהו בחינת תפילין לחדש מוחו וחיותו בכל יום להתחיל בעבודת ה' בכל יום מחדש וכו' כנ"ל:

אות לב

ועל כן עכשיו בסוף הגלות שאז מתגבר הבעל דבר ביותר שהוא בחינת זוהמת הנחש. בחינת קליפת המן עמלק שזהו בחינת חבלי משיח שהם בחינת חבלי לידה ממש כנ"ל. בחינת קישוי הולדה כנ"ל. כי עכשיו החבלי לידה וקישוי הולדה כבידים הרבה יותר מאד מקישוי הולדה של גאולת מצרים, מחמת שעכשיו תהיה הגאולה אחרונה שהיא גאולה שלימה שאין אחריה גלות עוד. שאז יתבטל לגמרי זוהמת הנחש ממש וכל ישראל ישובו אל ה' באמת לעולם. עד שנזכה לתחיית המתים שאז יהיה חידוש העולם. ואז יתקיים (ישעיה כ"ה) בלע המות לנצח וכו' ואז נחיה חיים ארוכים חיים נצחיים הנ"ל שהם בחינת תפילין בחינת עץ החיים כנ"ל. ומחמת שרואה שקרוב לבא קצו וסופו. על כן מתגבר מאד מאד ביותר כנ"ל. ועיקר התגברותו הוא שרוצה להפיל את ישראל ח"ו לידי זקנה ותשות כח ח"ו. כאלו כבר ח"ו נזקנו בהגלות זה זמן רב כל כך כמה וכמה מ~ אות שנים עד שח"ו אפס תקוה ח"ו. וכן הוא מפיל את כל אחד בפרטיות לבחינת זקנה כנ"ל. כאלו כבר נזקן ח"ו במעשיו עד שאי אפשר לו לשוב. שעיקר הגאולה תלויה בזה. כמו שכתוב בזוהר הקדוש ולית מלתא דא תליא אלא בתיובתא וכו'. ועל זה אנו מתפללים (תהלים ע"א) אל תשליכנו לעת זקנה ככלות כחנו אל תעזבנו. וכמובא בספנים שאנו מתפללים שלא נפול לידי זקנה דסטרא אחרא הנ"ל ח"ו. כי הבעל דבר בחינת המן עמלק נקרא זקן וכסיל כנ"ל. כי הוא כופר בחידוש העולם שמשם מבחינת כפירה זאת ח"ו עיקר בחינת הזקנה דסטרא אחרא בחינת זקן וכסיל הנ"ל. כאלו ח"ו העולם הגשמי הזה הוא ישן וזקן מכבר רחמנא ליצלן מהאי דעתא שבשתא העוקרת את האדן לגמרי משני עולמות עדי אובד רחמנא לישזבן. כי עמלק הוא זוהמת הנחש שאמר לחוה מן העץ אכל וברא את העולם כמו שפירש רש"י שם (בראשית ג') שזה בחינת כפירה בחידוש העולם. ועל כן על ידי זה נגזר מיתה שהן היפך החיים בחינת חיים ארוכים הנ"ל כנ"ל. ועל כן אלו הזקנים שאין בהם שלימות שאין מוסיפין קדושה ודעת בכל יום הם נותנים כח ח"ו לאלו הכפירות שהם בחינת מצח הנחש כמבואר בהתורה וביום הביכורים ואת העורבים. עיין שם בלקוטי תנינא (סימן ד'). כי הם בחינה אחת. כי מאחר שאין מוסיפין קדושה ונותנים אחיזה לזקנה דסטרא אחרא ח"ו. על ידי זה ח"ו מתגברים כפירות הנ"ל של מצח הנחש שכופרים בחידוש העולם שהוא בחינת זקנה דסטרא אחרא כנ"ל. וכל אלו הכפירות הנ"ל. שמשם עיקר כח היצר הרע שמתגבר עכשיו מאד בסוף הגלות וכו' כ"ל. כל זה נמשך מבחינת חלל הפנוי הנ"ל שמשם נמשכין כל הקשיות של המחקרים והפילוסופים שאי אפשר לתרצם שמשם כל האפיקורסות והכפירות שלהם. ומשם נמשך כל בחינת היצרים רעים של כל בני אדם. כי שורש כל היצרים רעים הוא בחינת אל אחר כפירות כמבואר בדברי רבוני ז"ל. היינו הכפירות של חלל הפנוי שמשם עיקר אחיזת כל היצר הרע שבעולם שמתגבר עכשיו ביותר. על כן צריכין ליזהר להניח תפילין דרבינו תם. שהם המוחין שנמשכין מהצדיקים שיכולין ליכנוס לשם לתוך לחלת הצמצום של חלל הפנוי ולהמתיק הדין שם. ולגלות אלקותו. להודיע לבני האדם גבורותיו שגם החלל הפנוי וכל הקשיות והכפירות בעצמן נמשכין ממנו יתברך בעצמו כי הוא מחיה את כולם כידוע. כי אי אפשר לידע ממנו יתברך כי אם על ידי העדר הידיעה שקדמה לידיעה שהם הקשיות הנ"ל שהם בחינת חלל הפנוי בחינת הסתלקות הדעת שהוא בחינת אורו יתברך שסילק משם מבחינת חלל הפנוי כדי שיהיה מקום לבריאת העולם כדי שיוכל לגלות ידיעת אלקותו בעולם. כמבואר היטב בהתורה בא אל פרעה הנ"ל. עיין שם היטב. ועל כן צריכין להקדים האמונה לעולם שהוא העיקר שעל ידי זה משברין הקליפה הקודמת לפרי שהוא בחינת חלל הפנוי שקדם לעולם. כי על ידי האמונה עוברים על הכל כנ"ל. וזהו גם כן בחינת מעברתא של תפילין. כי על ידי התפילין שהם שהתחדשות המוחין שזוכין על ידי אמונה על ידי זה עוברין על הכל כנ"ל.וכשהוא חזק באמונתו ימים ושנים הרבה ועובד את ה' באמונה לבד. זוכה אחר כך לדעת ולהשיג ~ אותו יתברך בידיעה נפלאה הבאה על ידי אמונה. בבחינת מטי ולא מטי. שזהו בחינת לחזור בנועם ה' ולבקר בהיכלו. שביקש דוד המלך עליו השלום כל ימיו. כמוש כתוב (תהלים כ"ז) אחת שאלתי מאת ה' ~ אותה אבקש וגו'. ועל כן עיקר תקוותינו עכשיו לצאת מהגלות המר הזה ולבטל הקישוי הולדה של הגאולה שמתגבר עכשיו מאד בכלליות ישראל ובפרטיות אצל כל אחד ואחד שרוצה ליכנוס בדרך הקודש. עיקר תקוותינו הוא על ידי כח הצדיקים הנ"ל. שהם בחינת המוחין של תפילין דרבינו תם. שהם מוחין גדולים ביותר כנ"ל. על כן צריכין עכשיו ליזהר ביותר להניח תפילין דרבינו תם כנ"ל. כדי לקרב הגאולה בכלל ובפרט במהרה בימינו שיזכה כל אחד לגאולת נפשו להוציאה מהגלות המר של הבלי עולם הזה שנלכד בהם כל אחד לפי בחינתו שצריכין לסבול חבלי לידה ממש ולסבול קישוי הולדה ממש. ובפרט בהתחלה. ולצעוק כמה וכמה קלין וצעקות וגניחות של אח ואבוי וכו' וכמה כפילות והטיות וכו' קודם שזוכין להוליד קדושת נפשו לשגאול ~ אותה מן גלותה שהוא בחינת הולדה כנ"ל. וכמבואר באר היטב בתחלת התורה וביום הביכורים ואת העורבים הנ"ל. ועל ידי זה נזכה לגאולה שלימה בכלליות. ויקויים במהרה בימינו (ישעיה נ"ד) רני עקרב לא ילדה וגו' וכתיב (שם ס"ו) האני אשביר ולא אוליד וגו' כי חלה גם ילדה ציון את בניה במהרה בימינו אמן:

אות לג

וזה שנסמך ובא ליצון גואל למזמור יענך. כי מבואר בכוונות שמזמור יענך אומרים כדי להוליד המוחין והשפע להמשכים לזה העולם. ועל כן יש במזמור יענך שבעים תיבין כנגד שבעים קלין שהיולדת צריכה לצעוק לפחות קודם הלידה וכו' היינו כנ"ל. כי הגאולה הוא בחינת הולדה שבאה אחר החבלי לידה שהם בחינת חבלי של משיח כנ"ל. ועל כן חבלי לידה הם שבעים קלין. כי עיקר ההולדה הוא הולדת המוחין לזכות להתחדש בעבודתו מחדש ולהתעורר מהשינה שהיא בחינת עיבור כידוע. ועל כן הם שבעים קלין כנגד השבעים פנים לתורה שהם בחינת כלליות המוחין שצריכין להוליד ולהמשיך כדי להתעורר משינתו ונפילתו. ולהחזיק לעצמו כל השבעים פנים לתורה שאבד ולחזור ולהתחיל לחיות מחדש. שזה עיקר בחינת הגאולה בפרט ובכלל כנ"ל. בחינת (שם נ"ט) ובא לציון גואל ולשבי פשע ביעקב. ולשבי פשע דייקא. שהם בעלי התשובה המחדשים ימיהם שעברו בחשך. שהוא בחנית התחדשות החיות בחינת השיבנו ה' אליך ונשובה חדש ימינו כקדם כנ"ל. ועל כן אחר מזמור יענך שהוא בחינת חבלי לידה אומרים ובא לציון גואל כנ"ל במהרה בימינו אמן:

אות לד

ועל כן צריכין לכתוב תפילין על גבי עור בהמה טהורה דייקא (שלחן ערוך סימן ל"ב סעיף י"ב). כי העור הוא בחינת המדמה שהיא חיצוניות השכל בחינת לבוש השכל. כי יש נפש רוח נשמה שהם בחינת הג' אורות פנימים. שהם בחינת תלת מוחין וכנגדן יש ג' כלים. שהם בשר וגידין ועצמות. ועל גביהם יש העור החופה שהוא בחינת חיצוניות דחיצוניות בחינת קטנות דקטנות. (כמבואר בעץ חיים בשער החשמ"ל באריכות בענין העור והחשמ"ל. ובחינת נוגה בחינת עץ הדעת טוב ורע. כי כולם בחינה אחת ויונקים זה מזה. ושם עיקר העבודה של הבירור. לברר ולזכך העור מבחינת אחיזת הקליפות שיונקים משם. כי עיקר הוא בבחינת קליפת נוגה. היא בחינת עץ הדעת טוב ורע. שזהו בחינת העור שהוא לבוש כל הגוף. שבירורו על ידי בחינת חשמ"ל. לעשות מבחינת כתנות עור. בחינת כתנות אור באלף וכו' עיין שם והבן). וזה העור שהוא בחינת כלי החיצון של הגוף. הוא כנגד בחינת כח המדמה שהוא כח החציון של השכל בחינת לבוש השכל וחיצוניותו. מכי כח המדמה הוא בחינת כח הבהמיות. בחינת כח החי שבאדם כמובא. שהוא חיצוניות השכל. ושם בבחינת המדמה שם עיקר הבירור. כי המדמה הוא בחינת נוגה הנ"ל. בחינת העור. בחינת עץ הדעת טוב ורע ששם עיקר הבירור כנ"ל וכפי בירור המדמה כן זוכין לאמונה שהוא עיקר שלימות תיקון המדמה כמבואר בהתורה תקעו ג' (בלקוטי תנינא סימן ח') ומובא לעיל בהלכות ציצית שעיקר האמונה הוא בכח המדמה. וזה בחינת דוד ברגל רביעי של המרכבה שהוא בחינת אותרביעי שבשם. בחינת שין של שלשה ראשים ושין של ד' ראשים. כי ג' ~ אותיות הראשונות הם בחינת תלת אבהן תלת מוחין הנ"ל, בחינת שין של ג' ראשין. ודוד הוא בחינת אותאחרונה שבשם שהיא בחינת מלכות אמונה שהוא כנגד תיקון המדמה שהוא בחינת אמונה שזהו בחינת שין של ד' ראשין. ועיקר בלבול המדמה שהם כלל כל המחשבות זרות והרהורים רעים וחקירות וקשיות וכפירות ואפיקורסות ושאר מיני מחשבות המבלבלין ומעקמין את האדם מהשם יתברך ומצדיקי אמת. שכל זה נמשך מהמדמה שאינו מבורר. כל זה נמשך מבחינת חלל הפנוי שמשם השתלשלות אחיזת כל הקליפות. שעיקר אחיזתם בבחינת המדמה שהוא בחינת עץ הדעת וכו' כנ"ל. ועל כן עיקר כתיבת ספרי תורה תפילין ומזוזות הוא על גבי עור דייקא כי עיקר הוא לברר המדמה שהוא בחינת העור. כדי לזכות לאמונה שלימה שזוכין על ידי בירור המדמה שהוא העיקר וכנ"ל. כי עיקר בירור המדמה הוא על ידי רוח נבואה שהוא בחינת כלליות התורה כמו שכתוב בהתורה תקעו הנ"ל. שהוא בחינת כלליות כתיבת סת"ם שהם פרשיות התורה. בחינת רוח נבואה שעל ידי זה עיקר בירור המדמה שהוא בחינת עור. על כן צריכין לכותבן על גבי עור דייקא. ועל כן צריכין לכותבן על גבי עור בהמה טהורה דייא. כי הבהמה בעצמה היא בבחינת המדמה. ועור של בהמה שהיא תכלית חיצוניות דחיצוניות של כלי המדמה שהיא בחינת בהמה. על כן שם עיקר הבירור. שממשיכין על ידי כת יבת התפילין או ספרי תורה וכו'. כי התפילין הם מוחין גדולים כל כך שיש להם כח לברר ולתקן תכלית חיצוניות דחיצוניות. קטנות דקטנות של המדמה. שזה עיקר התיקון. כי כל מה שהצדיק גדול ביותר יש לו כח לברר ולתקן קטנות וחיצוניות יותר. ועל ידי זה נתתקנים כל העולמות ועולין כל הניצוצות וכל הנשמות הנפילות. על ידי שמברים ומזככין תכלית הקטנות והחיצוניות שמשם היה עיקר אחיזתם של הקליפות. ועכשיו נתברר ונתבטל הכל על ידי הצדיק מכנ"ל. וזהו בחינת הצדיקים הזקנים הנ"ל שהקטן שבכולם זכר חתיכת טיבורו. שהוא בחינת תחלת הקטנות וחתיכת הטבור כשזוכין לזכך בשלימות עד שיכול לזכור מה שנעשה אז. וזה בחינת תיקון וזיכוך העור שהוא הקשר שבין האם להולד שמקושר בהטבור שהוא רק עור לבד. כי השתלשלות כל העולמות מעולם לעולם. הוא רק מהטבור ולמטה כמבואר היטב בעץ חיים בשער הנקודים ובכמה מקומות. שהתחלת עולם התחתון עום העליון הוא מבחינת טיבורא ולמטה ששם מתחיל בחינת נה"י בחינת רגלין של עולם העליון שמשם עיקר החיות של עולם התחתון ממנו. וכן מעולם לעולם ומדרגא לדרגא. ועל כן ברא השם יתברך שהולד נקשר גם בגשמיות בטבור אמו. כי ההשתלשלות מדור לדור מאב ואם לבן ובת. הוא מתחיל מטבורא ולמטה. ועל כן עיקר המשכת המוחין של הזקנים הקדושים הנ"ל עלינו. הוא על ידי הזקן הקטן שבכולם שהוא הזקן הראשון ממטה למעלה שסיפר שזוכר חתיכת הטבור כנ"ל. כי משם עיקר התגלות המוחין והשתלשלות העולמות מטבורא ולמטה כנ"ל. שזהו בחינת שהמשכת אור התפילין נמשכין עד הטבור שהם בחינת הרצועות שנמשכין עד הטבור כנ"ל. אבל באמת אף על פי שאין אנו מקבלין האור אלא מבחינת הטבור ולמטה על ידי הזקן האחרון שבכולם ממעלה למטה שזכר חתיכת הטבור כנ"ל. אף על פי כן כל החיות המוחין שמקבלין משם נמשכין רק בכח הזקנן העליון הראשון במעלה שבכולם. שהוא בחינת העור הנ"ל. שהוא התינוק הנ"ל. כי אי אפשר לעשות כלים לקבל האור למטה. כי אם בכח קדושה עליונה מאד. ואור עליון מאד. שכל זה הוא בחינת מה שאמר רבינו ז"ל בהתורה מישרא דסכינא (בסימן ל') שהשגת אלקות אי אפשר לקבל כי אם דרך כמה צמצומים מעילה לעלול משכל עליון לשכל תחתון וכו'. וכל מה שהאדם קטן במעלה ביותר והוא חולה בחולי הנפש יותר ויותר הוא צריך רבי גדול ביותר. שיהיה אומן ודאקטיר כזה שיוכל לעשות כלים להכניס בו השגות אלקות ולתקן גם ~ אותו וכו' עיין שם. וכל זה תבין היטב בעץ חיים בשער הנקודים ובכמה מקומות. שאור הכלים נמשכות דייקא ממקום גבוה מאד. וכל מה שהכלים קיבלו האור ממקום גבוה ועליון ביותר נתמעטה השבירה בהם ביותר. כי כל מה שהאור עליון וגבוה יותר הוא יכול לצמצם עצמו ולהסתיר את עצמו להכניס האור בהדרגה ובמדה. שלא יהיה ריבוי אור ח"ו. ואף על פי כן יכניס בהם השגות אלקות בבחינת מטי ולא מטי בבחינת רצוא ושוב בדרך נפלא ונורא מאד שהוא בחינת עולם התיקון הנמשך מבחינת עתיק. שמשם אחיזת כל הזקנים הנ"ל. ועל כן הזקן הראשון במעלה מכולם היה עור דהיינו שלא היה לו שום הסתכלות בזה העולם כלל. שהוא בחינת תיקון העינים כנ"ל. ומשם אחיזת כל הזקנים הנ"ל. שהם בחינת הח' פ' שבתפילין. עד הזקן האחרון במעלה שזוכר חתיכת הטבור שעל ידו עיקר המשכת אורות התפילין עלינו כנ"ל. כי כן מבואר בעץ חיים בשער הנקודים שאור העינים נתגלה מהטבור ולמטה שהוא בחינת אורות הנקודים שירדו מהעינים וקיבלו אורות אחר כך משבולת הזקן וכו' ונתגלה מהטבור ולמטה שמשם עיקר התחלת התהוות הכלים עיין שם היטב והבן. ועיקר התהוות הכלים הוא לעושת כלים וצמצומים להשיג אלקותו יתברך וכו' היינו כנ"ל. והבן. ועל כן על ידי זה הזקן העליון הנ"ל. שלא היה לו שום הסתכלות בזה העולם על ידי תיקון בחינת פגם העינים הוא בחינת פגם כל החטאים שבתורה שהם בחינת שבירת כלים כידוע. כי כל החטאים הם על ידי פגם העינים כמו שכתוב (במדבר טו) ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם וכמו שאמרו רז"ל (ירושלמי ברכות א') לבא ועינא תרי סרסורי דעבירה. ועל כן זה הזקן שקידש את עיניו וסתמם מחיזו דהאי עלמא לגמרי וכו' כנ"ל. על כן עיקר תיקון שבירת כלים שבא על ידי פגם העינים יהיה על ידו כי הוא קידש את עיניו ביותר כנ"ל. ועל כן הוא בחינת זקן העליון הנ"ל. כי זקן הוא בחינת עתיק שעל ידו עיקר התיקון כידוע. ועל כן עיקר התפילין הוא על העור. כי העור הוא בחינת חיצוניות דחיצוניות. בחינת תכלית המחיצה והמסך המבדיל בין נברא לנברא ובין עולם לעולם. ודרך שם בוקע האור ויוצא דרך נקבי העור מעולם לעולם. ועל כן אנו כותבין פרשיות הקדושות של התפילין שהם שמות הקדושים והנוראים מ"ב אזכרות וכו' על גבי עור גשמי של בהמהכ. כי אנו ממשיכין האור מגבוה מעל גבוה עד תכלית גשמיות הכלים שהם בבחינת חיצוניות דחיצוניות הוא בחינת העור כנ"ל ועל ידי זה דייקא ארנו יכולים לקבל אור השגת אלקות בהדרגה ובמדה על ידי שנתתקן בחינת חיצוניות דחיצוניות. שהוא בחינת המדמה הגשמי שיוכלו להכניס גם בו אמונה שלימה. שזה עיקר בחינת קדושת התפילין שמקבלין מהזקן העליון הנ"ל. שכולל כל הזקנים וכל המוחין של התפילין. שהוא מתקן הכל כנ"ל:

אות לה

ועל כן צריך שיהיה העור של בהמה וחיה טהורה דייקא ממין המותר לפיך ואפילו מנבילות וטריפות שלהם. ובלבד שלא יהיה ממין בהמה וחיה טמאה. וגם צריך שיהיה העור מעובד לשמה. לשם קדושת לתפילין. כי אי אפשר לקבל אור קדושת המוחין של התפילין כי אם כשמעבדין את עור הגוף לגמרי שלא יהיה בו שום אחיזה ושום שמץ משום תאוה שבעולם, אפילו ריח בעלמא מהם לא יהיה נשאר בו. וזה שדקדק רבינו הנורא ז"ל בלשונו הקדוש בשיחותיו הקדושים ואמר. שצריכין לעבוד את הגוף כמו עור שמעבדין ~ אותו היטב עד שיהיה יכולין להפכו ולר~ אות לעינים שהוא נקי לגמרי, גם אמר שיש גדולים ששברו את תאוות הגוף אבל הוא עדיין כמו עור המעובד שיש לו עדיין איזה ריח רע רק צריכין לזכך ולעבד את הגוף כל כך עד שלא ישאר לו שום ריח משום תאוה. היינו כנ"ל. כי זיכוך הגוף הוא בחינת עיבוד העור. שהוא בחינת המדמה בחינת נוגה וכו' שמשם כל התאוות כנ"ל. ועל ידי זה הם זוכין למוחין שלימים ולאמונה שלימה בתכלית השלימות אשרי להם. והמון עם שאין זוכין לזה לזכך הגוף כל כך כי אפילו צדיקים גמורים לאו כל אחד זוכה לזיכוך כזה כנ"ל. על כן עיקר תיקון שלהם הוא על ידי קרבת הצדיקים אמתיים שזכו על ידי זיכוך גופם בבחינה הנ"ל למוחין גדולים אמתיים ולרוח נבואה רוח הקודש אמתי. ועל ידי זה הם יכולים לברר המדמה של כל העולם גם כן כדי שיזכו כולם לאמונה שלימה בתכלית כנ"ל, אבל צריך שיהיה להם על כל פנים איזה אתערותא דלתתא כידוע שבלא אתערותא דלתתא אי אפשר להוציאם ממקום שהם בעל כרחם. ועיקר אתערותא דלתתא שלהם הוא שיפשיטו את דעתם ויסלקו את חכמתם ושכלם לגמרי כאלו אין להם שום שכל כלל רק יטו אזנם ולבבם היטב לקול דברי הצדיק האמת. וימסרו לבם ושכלם אליו לגמרי. כמו שאמר רבינו ז"ל שכל זמן שנשאר להאדם שום שכל עצמו אינו מקורב כלל כמבואר על פסוק (דברים ל"ב) עם נבל ולא חכם עמא דקבילו אורייתא ולא ח כימו (בסימן קכ"ג) שעיקר קבלת התורה היה רק על ידי זה על ידי שסילקו את חכמתם לגמרי. כי אם היו מעמידים על חכמתם ושכלם לא היו יכולים לקבל את התורה וכו' עיין שם. כי כל השכל של כל העולם. אפילו של היראים והכשרים כל זמן שלא זכו לשבר תאוות לבם לגמרי לגמרי בבחינה הנ"ל כמו עור המעובד ממש בלי שום שמץ ריח בעלמא כנ"ל עדיין אין להם שום שכל כלל וכל שכלם הוא רק בבחינת המדמה שהוא כח הגוף כח הבהמיות. מאחר שלא פשטו את גופם עדיין לגמרי מהבהמיות. וגם המדמה שלהם אינו מבורר עדיין לגמרי כ"ל. על כן עיקר תיקונם להתקרב להשם יתברך הוא על ידי אמונת חכמים בחינת (שמות י"ד) ויאמינו בה' ובמשה עבדו. דהיינו להתקרב לצדיקים אמתיים ולהאמין בם ולבטל דעתו נגדם לגמרי כאלו אין לו שום שכל כלל. וזהו בחינת שמותר לכתוב ספרי תורה תפילין ומזוזות אפילו על גבי עור נבילה וטריפה. ובלבד שיהיה ממין טהור. להורות שהכל יכולין להתתקן והכל יכולין לקבל אור המוחין של התפילין. ובלבד שיהיה בבחינת עור בהמה טהורה המעובד לשמה לשם קדושת סת"ם. דהיינו שמפשיטין ומעבדין את מוחם ושכלם ודעתם מכל דעותיהם וסברותיהם ועקמימיות שבלבם שהיה להם עד הנה. רק מכינים דעתם וכחם וכל גופם לקבל קדושת התפילין וכו' שהוא בחינת קדושת המוחין של הצדיקים על כל אשר יאמרו כי הוא זה. ולבלי לסור מדבריהם ודעתם ימין ושמאל. ואז אף על פי שקלקל כל כך עד שהוא בבחינת עור נבילה וטריפה אף על פי כן הוא יכול להתתקן ולקבל אור קדושת התפילין. ובלבד שלא יהיה בבחינת מין טמא. דהיינו שלא יבא להצדיק עם חכמות וחקירות לחקרו ולנסותו. ולא יהיה טינא בלבו. שכל זה הוא בחינת מין טמא. כי עיקר הטומאה הוא בחינת חקירות וכפירות. שכהם בחינת חיות רעות הדורסים וטורפים. כמבואר במקום אחר. אבל כשאינו בבחינת מין טמא רק עושה עצמו כבהמה טהורה ומכין ומעבד עצמו ודעתו לשם קדושת תפילין. דהיינו לקבל הארת המוח של הצדיק האמתי על כל אשר יאמר כי הוא זה. אז אף על פי שקלקל כל כך עד שהוא בבחינת נבילה וטריפה הוא גם הוא יכול לקבל אור קדושת מוחו. שהוא בחינת קדושת התפילין שנכתבים על גבי עור בהמה טהורה אפילו על נבילות וטריפות שלהן. ובלבד שיהיה ממין המותר לפיך כנ"ל. וכן מבואר בהתורה פתח ר' שמעון (בסימן ס') שכתיבת תפילין על גבי העור הוא בחינת הארת הרב בלב התלמיד וכו' ומבואר שם שתלמיד הגון הוא בחינת מין המותר לפיך וכו' עיין שם:

אות לו

וזהו (שמות א') ויהי כי יראו המילדות את האלקים ויעש להם בתים. זה בחינת הבתים של התפילין. כי המילדות שהם בחינת אם הבנים הם ממשיכין אור התפילין שהם בחינת אמא על ברא. שהם בחינת הולדת המוחין בחינת (שם י"ג) קדש לי כל בכור פטר כל רחם כנ"ל. וזהו ויהי כי יראו דייקא. כי תפילין הם בחינת יראה כמו שכתוב וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך. ודרשו רז"ל אלו תפילין שבראש. כי המילדות הם אם אהרן ומשה. ומרים אחותם שהיא מילדת שניה. שממנה יצא המלכות כמו שפירש רש"י שם. כי משה ואהרן הם עיקר התפילין. אהרן הכהן הגדול הוא בחינת תמניא ת"ד דכהנא רבא. שהם בחינת השמונה זקנים הנ"ל בחינת שמונה פרשיות של התפילין של ראש ושל יד כנ"ל. משה רבינו הוא בחינת הזקן העליון הנ"ל. שהתפאר שהוא זקן מאד ועדיין הוא נער ויניק לגמרי וכו' וכל העולם אינו עולה אצלו כהרף עין וכו'. וזה בחינת משה רבינו עליו השלום שהוא בחינת (שם ב') והנה נער בוכה שאף על פי שהגיע למה שהגיע לבחינת זקנה דקדושה בשלימות. אף על פי כן עדיין היה בבחינת נער ויניק לגמרי. בבחינת (תהלים ל"ז) נער הייתי גם זקנתי שאף על פי שזקנתי מאד. אף על פי כן עדיין אני נער ויניק לגמרי. שזהו בחינת ההתפארות של הזקן הראשון במעלה שהוא העור כנ"ל. ועל כן זכה משה שכתוב בו (דברים ל"ד) לא כהתה עינו ולא נס ליחה אף במותו. כי לא קפצה עליו שום זקנה כלל. אפילו בשעת מיתתו שהיה בן מאה ועשרים שנה. כי זכה בתכלית הזקנה להיות עדיין יניק לגמרי. כאלו לא התחיל עדיין לחיות כלל. כמו שכתוב (שם ג') אתה החילות להר~ אות וגו'. שבסוף ימיו אמר להשם יתברך אתה החילות להר~ אות וגו' דהיינו שעדיין לא השיג כל. רק השם יתברך התחיל להר~ אות לו את גדלו וכו'. שכל זה הוא בחינת הנ"ל שמתחילין בכל עת מחדש כנ"ל. כי משה הוא בחינת מן כידוע. שנאמר בו (שמות ט"ז) כי לא ידעו מה הוא. אי אפשר לידע כלל מה הוא שילוד אשה יזכה למה שזכה הוא. וזה ~ אותיות משה שי"ן מ"ה. שין תלת אבהן שהם כלליות המוחין כלליות התפילין. אבל הכל נמשך מבחינת מה. בחינת כי לא ידעו מה הוא שזה עיקר בחינת משה שהוא בחינת הזקן הנ"ל. שהיה זקן ותינוק וכו' כנ"ל. שהוא שורש הכל ולמעלה מן הכל כנ"ל. כמו שכתוב (במדבר י"ב) והאיש משה עניו מאד וכו' שהוא בחינת (תהלים קל"א) כגמול עלי אמו כגמול עלי נפשי שאמר דוד. וזה שכתוב בזוהר לענין משה שאצל הסבין הוא סבא ואצל הינוקות הוא ינוקא. היינו כנ"ל. שהוא זקן ויניק וכו' כנ"ל. וזהו שאמר (דברים ל"א) בן מאה ועשרים שנה אנכי היום. היום מלאו ימי ושנותי כי אשינו יכול לילך יותר כמו שאמרו רז"ל (סוטה י"ג) מלמד שנסתמו ממנו וכו'. כי הוא צריך לחיות חיים ארוכים הנ"ל לילך בכל פעם יותר ויותר וכשאינו יכול לילך יותר מוכרח להסתלק כמובן בשיחות הקדושות של רבינו ז"ל. ועל כן (שם ל"ד) ולא ידע איש את קבורתו כי לא ידעו מה הוא כנ"ל. נמצא שמשה הוא בחינת הזקן העליון הנ"ל. שהוא שורש התפילין שהם בחינת קירון עור הפנים שזכה משה שהם בחינת אור התפילין כמו שאמר רבינו ז"ל בהתורה מרכבות פרעה וכו' (בסימן ל"ח). ואהרן הוא בחינת ח' ת"ד הנ"ל, שהם בחינת הח' פרשיות של תפילין שנמשכין מבחינת משה מבחינת הזקן הנ"ל. וזהו ויעש להם בתים. בתי כהונה ומלכות (שמ"ר א') בתי כהונה הם בחינת התפילין. שהם בחינת קדושת הכהונה כנ"ל. בחינת קדושת הבכור ליתנו לכהן כנ"ל. ובתי מלכות זה בחינת מלכות דוד משיח בחינת אמונה שכל זה הם בחינת תפילין כנ"ל. ועיקר קדושת התפילין הוא בחינת השגות אלקות שהצדיקים אמתיים שהם מבחינת משה ממשיכין עלינו דרך כמה צמצומים שזה העיקר שהם זוכים להשגה גבוה ועצומה כזו עד שהם יכולין לצמצם ולהלבביש ההשגה בכמה צמצומים ולבושים עד שגם אנחנו נוכל לזכות להשגת אלקות כנ"ל. וזהו בחינת בתים של התפילין. כי אי אפשר לנו לקבל אור הפרשיות בעצמן כי אם דרך בתים ורצועות שהם בחינת צמצומים וכלים קדושים של עולם התיקון לקבל האור בהדרגה ובמדה. כי הם יכולין ליכנוס לתוך בחינת חלל הפנוי ולגלות אלקותו שם. ולעשות על ידי זה כלים קדושים. כי עיקר התהוות הכלים הם על ידי תיקון חלל הפנוי שהוא תחלת הצמצום שהוא שורש כל הכלים והמסכים שנתהוו מהתעבות האור והתרחקו מהמאציל. כי אם לא היה חלל הפנוי לא היה שייך שום התעבות האור והתרחקותו וכו'. כמבואר ומובן בכתבים. נמצא שעיקר התהוות הכלים נמשך מבחינת חלל הפנוי. אבל על ידי חטא אדם הראשון נתאחז בהכלים שעיקרם הם בבחינת העור. שהוא תכלית הכלים חיצוניות דחיצוניות הכלים ששם נאחזים ביותר כנ"ל. שזהו בחינת משכא דחויא. שמשם אחיזת כל הקליפות ח"ו. ועל כן עיקר התיקון על ידי זיכוך ועיבוד העור בקדושה שהוא בחינת תיקון המדמה תיקון חלל הפנוי. שזוכין הצדיקים הגדולים הנ"ל לתקן עד שעושין ממנו דייקא בחינת כלים קדושים לקבל האור בהדרגא ובמדה. שזהו בחינת עור בהמה טהורה, שעיקר כתיבת כל התורה ותפלין הוא על העור דייקא וכנ"ל. וזהו בחינת הבתים של עור. כי צריכים לקבל האור דרך כמה צמצומים וכלים הנעשין על ידי תיקון הכלל הפנוי שהוא בחינת תיקון המדמה, שהוא בחינת עור כנ"ל. וזהו בחינת (בראשית ג') ויעש ה' אלקים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם. כתנות עור דייקא. כי עיקר התיקון לתקן העור וכו' כנ"ל. כי כתנות עור הם בחינת טלית ותפילין שהם יוצאין מן העור ומן השערות הגדלים על העור כמבואר בעץ חיים. שזהו בחינת כי הוא כסותה לבדה דא ציצית, היא שמלתו לעורו דא תפילין (תיקונים ס"ט). שהם פנימיים וגבוהים יותר מציצית כמו שכתוב שם. וכל זה הוא בחינת תיקון המדמה שהוא תיקון חלל הפנוי שעיקר התיקון על ידי אמונה כנ"ל. וזהו ויהי כי יראו המילדות את האלקים, יראו דייקא. כי יראה קדושה הוא בחינת תיקון הצמצום והדין של חלל הפנוי. שנמתק בשרשו על ידי יראה קדושה שהוא בחינת דינא קדישא כידוע. על כן על ידי בחינת יראה על ידי זה נעשין בחינת בתים שהם בחינת תיקון הכלים והצמצומים לקבל אור התפילין בהדרגה ובמדה כנ"ל. וזהו ויהי כי יראו וכו' ויעש להם בתים כנ"ל:

אות לז

וגם צריכין לתופרן בגידין דייקא. כי אפילו כשמניחין הפרשיות לתוך הבתים אי אפשר לקבל האור, עד שתופרין ~ אותן בגידין דייקא. כדי להסתיר האור שלא יצא חוץ מהמדה ח"ו. כי שס"ה גידין הם כנגד שס"ה לאו תעשה. הם בחינת דינים וצמצומים. ועל כן בהשס"ה גידין, בהם מרוצת הדמים, שהם דייקא החיות של האדם וכל מין חי. כי עיקר המשכת החיות הוא על ידי הגבלת האור כמבואר בהתורה וביום הביכורים הסתרה (סימן נ"ו) שהחיות נמשך תמיד מחי החיים. ועיקר התיקון הוא, שעל ידי התורה שהיא שמא דקודשא בריך הוא ממשיכין החיות לתוך הכלים והמדות עיין שם. וזה בחינת מה שהחיות הוא על ידי הדמים דייקא שבשס"ה גידין שהם בחינת צמצומים. כי עיקר החיות על ידי תיקון הכלים והצמצומים כנ"ל. וזהו בחינת שמי עם י"ה שס"ה. כי השם הוא החיות בחינת נפש חיה הוא שמו. וכמו שבהאדם נגבל כל חיותו בשמו וכו' כן כביכול אורייתא שמא דקודשא בריך הוא. שעל ידי התורה קורין את השם יתברך בשמו וממשיכין החיות ממנו לתוך הכלים, שהם ~ אותיות התורה, שהם בחינת שמא דקודשא בריך הוא וכו'. כמבואר שם בהתורה וביום הבכורים הנ"ל. ועל כן שמי עם י"ה שס"ה. כי עיקר השם שהוא בבחינת הגבלת החיות מחי החיים שזהו העיקר כנ"ל. כל זה הוא בחינת שס"ה לא תעשה שבתורה בחינת שס"ה גידין. שהם בחינת הצמצומים והכלים לקבל האור במדה כנ"ל. וזהו בחינת שס"ה ימים בשנה. כי עיקר חיות כל ימות השנה הם על ידי בחינת שס"ה הנ"ל. שהם בחינת הצמצומים. שעל ידי זה עיקר הגבלת החיים, זהו עיקר החיים כנ"ל. ועל כן התפילין שהם בחינת חיים כנ"ל, בחינת שם ה' כמו שכתוב וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך אלו תפילין, על כן צריכין לתופרן בגידין דייקא. כדי לצמצם האור שזהו עיקר התיקון של המוחין שהם החיים כנ"ל. וזהו שמי עם י"ה דייקא שס"ה. זכרי עם ו"ה רמ"ח, שאף על פי שרמ"ח מצוות עשה הם נמשכין מבחינת ימימן, ושס"ה לא תעשה מבחינת שמאל דקדושה, אף על פי כן מרומז בחינת שס"ה בשתי ~ אותיות הראשונות של השם שהם גבוהים יותר. וזהו בחינת הנ"ל. שתיקון הכלים צריכין להמשיך מאור הגבוה יותר. כי צריכין מוח גדול ביותר כדי לעשות הכלים הם בחינת שס"ה. שהם בחינת שם ה' כנ"ל. כדי להודיע גדולתו לכל באי עולם. להגדיל שמו יתברך בפי כל למען ספר שמו בכל הארץ, שזהו בחינת תיקון התפילין שנמשכין ממוח גבוה מאד מאד דרך כמה צמצומים. עד שגם אנחנו ואפילו כל באי עולם ידעו משמו וגבורתו. בחינת וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך אלו תפילין כנ"ל:

אות לח

וזהו (בראשית כ"ג) ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים שני חיי שרה. ד' פעמים שנה כנגד ד' פרשיות שבתפילין שהם עיקר חיות השנים שחי האדם כנ"ל. וזהו שדרשו רז"ל (בראשית רבא נ"ח) בת ק' כבת כ' ובת כ' כבת ז'. היינו כנ"ל. כי זהו עיקר השלימות שיתחיל לחיות בכל פעם. שאפילו כשמגיע לימי הזקנה יהיה בעיניו עדיין יניק לגמרי כאלו לא התחיל לחיות ולעבוד ה' כלל ויתחיל לחיות בעבודתו יתברך בכל פעם מחדש כנ"ל. וזהו בחינת בת ק' כבת כ' בת כ' כבת ז' שני חיי שרה כולן שווין לטובה. כי כל מה שמזקין הצדיק הוא עדיין יניק בעיניו כאלו הוא תינוק עדיין וכו' כנ"ל. ועל ידי זה מוסיף בעבודתו בכל פעם, וזוכה לחיים ארוכים באמת, שכל ימיו ושנותיו הם שנות חיים באמת. כי אינו אובד שום יום מימי חייו בלי תוספת קדושה וחיות וכנ"ל. וזהו בחינת שני חיי שרה כולן שווין לטובה. שזהו בחינת חיים ארוכים הנ"ל, שהם בחינת תפילין כנ"ל. כי שרה היא בחינת מלכות אמונה בחינת ששרה על כל העולם. בחינת (זכריה י"ד) והיה ה' למלך על כל הארץ, שזה עיקר בחינת התפילין. כי עיקר המשכת המוחין של התפילן הם על ידי הרשימו של האמונה שבלב כנ"ל. ועל ידי שממשיכין המוחין של התפילין על ידי זה מאירה האמונה אחר כך באור גדול ובשלימות גדול ביותר. כי הא בהא תליא. על ידי אמונה מקבלין המוחין. וכפי התחדשות המוחין שמקבלין על ידי האמונה, כן נשלם ונתגדל ונתחזק האמונה יותר ויותר וכן לעולם. כי יש שלימות באמונה למעלה משלימות, עד שיכולין לזכות לאמונה עליונה, שהוא בחינת ראש אמונה שהוא למעלה מכל המוחין, שזהו בחינת תפילין של ראש. כי תפילין של יד הם בבחינת ויהי ידיו אמונה ותפילין של ראש הם בבחינת ראש אמונה שזוכין אחר כל השגת המוחין שהוא למעלה מכל המוחין. כי זה כלל בכתבים שמלכות שוהא בחינת מדריגה אחרונה של עולם העליון היא למעלה והיא שורש של בחינת עתיק שהוא מדריגה העליונה שבעולם התחתון ממנו. וכן מעולם לעולם. ומלכות היא בחינת אמונה. ועתיק שהוא למעלה ושורש של כל המוחין שב~ אותו העולם, הוא בחינת דביקות הנפלא והנורא להשם יתברך. בחינת רעוא דרעוין רצון שברצונות השתוקקות שבהשתוקקות שהוא בחינת עריבת נעימת הדביקות הנפלא והנורא להשם יתברך בחינת (תהלים ס"ג) צמאה לך נפשי כמה לך בשרי וכו'. בחינת (שם עג) כלה שארי ולבבי צור לבבי וחלקי אלקים לעולם, בחינת (שם פ"ד) נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה' לבי ובשרי ירננו אל אל חי. שעל זה התפלל דוד המלך עליו השלום כל ימיו. בחינת (שם כז) אחת שאלתי מאת ה' ~ אותה אבקש שבתי בבית ה' כל ימי חיי לחזור בנועם ה' ולבקר בהיכלו שזהו בחינת הדביקות של התפילין. בחינת (דברים ד') ואתם הדבקים וכו' בחינת (שיר השירים ח') שימני כחותם על לבך כחותם על זרועך כי עזה כמות אהבה קשה כשאול קנאה, רשפיה רשפי אש שלהבת י"ק מים רבים לא יכלו לכבות וכו'. אשרי הזוכה לזה. אבל יש בחינת דביקות שהוא למטה מבחינת אמונה של מדריגה הגבוה יותר. כי עתיק דעשיה הוא למטה ממלכות דיצירה שהיא בחינת אמונה,[מכל שכן ממלכות אמונה שבעולמות העליונים יותר. וכן מעולם לעולם. על כן עיקר ההתחלה היא אמונה והסוף היא אמונה ודביקות, כי באמת הכל אחד. כי בחינת הדביקות של כל עולם ומדריגה שהוא נכסף ומשתוקק ומתגעגע לעלות לעמלה שהוא בחינת עתיק בחינת רעוא דרעוין, זהו בעצמו בחינת הארת האמונה שהוא מדריגה האחרונה של העולם שלמעלה ממנו. כי מלכות שהיא בחינת אמונה של עולם העליון הוא שורש החיות של בחינת עתיק, שהוא בחינת רעוא דרעוין של עולם ומדריגה התחתונה מנו וכן לעולם כנ"ל והבן הדברים. כי על פי הדברים האלה והיוצא בהם המבוארים בדברינו, תוכל לעשות לך דרך להבין מעט מזער בדרכי הקבלה של הזוהר הקדוש והאריז"ל להוציא מהם דרכים ועצות למעלה. על פי הקדמות נור~ אות ועצות אמתיות של דברי תורתו של רבינו ז"ל, שכל תורה ותורה וכל מעשה ומעשה היא פותחת שערים רבים של השגת אלקות. שעל ידי זה יכולין להבין גם כל דרכי הקבלה. אם תזכה לשקוד על תורתו הקדושה יום יום בשקידה רבה. נמצא שעיקר המוחין והחיות של התפילין הם בחינת הארת האמונה שנשלמת ונגדלת ביותר כנ"ל. ועל כן התפילין הם בחינת חי שרה חיי המלכות אמונה שהיא בחינת שרה ששרה על כל העולם. בחינת התגלות אמונתו ומלכותו לכל באי עולם בחינת והיה ה' למלך על כל הארץ כנ"ל:

אות לט

וזה בחינת מערת המכפלה שכפולה בזוגות אדם וחוה אברהם ושרה וכו' (עירובין נ"ג). שעל זם זה נקראת העיר קרית ארבע על שם ד' זוגות וכו'. ד' זוגות הם בחינת תפילין של ראש ותפילין של יד כי ד' פרשיות של ראש הם בחינת ד' מוחין דכורא. וד' פרשיות של יד הם בחינת ד' מוחין דנוקבא וזהו בחינת ד' זוגות הנ"ל. כי קרית ארבע הם בחינת ד' שמות של התפילין כידוע. ועל כן נקראת מערת המכפלה על שם חיים ארוכים של הצדיקים שקדושתם וחיותם כפולה תמיד. כי בכל פעם מוסיפין קדושה על קדושה תשובה על תשובה שזה עיקר קיום התורה בחינת (איוב י"א) כי כפלים לתושיה, בחינת (משלי ל"א) כי כל ביתה לבוש שנים פתוח תפתח העניק תעניק נתן תתן וכו' כמו שאמרו רז"ל. בחינת משנה תורה בחינת (ישעיה ס"א) לכן בארצם משנה יירשו, שכל זה הוא בחינת חיים ארוכים חיים נצחיים שזוכין הצדיקים על ידי שמוסיפין וכופלין קדושתם בכל יום ובכל עת כנ"ל:

אות מ

ועל כן קנה מערת המכפלה מעפרון. עפרון הוא בחינת עפר בחינת הרע הנאחז ביסוד העפר שהוא בחינת (ישעיה ס"ה) ונחש עפר לחמו בחינת (בראשית ג') ועפר תאכל וכו' שהוא בחינת עצבות ועצלות וכבידות הנמשך מהרע שביסוד העפר שהוא עיקר נשיכת הנחש כמו שאמר רבינו ז"ל על ה הפסוק ונחש עפר לחמו (סימן קפ"ט) עיין שם והכנעתו על ידי יסוד העפר שבקדושה, שהוא בחינת אמונה שהוא בחינת (תהלים ל"ז) שכן ארץ ורעה אמונה. בחינת עפר מאנא דכולהי. שעל ידי אמונה בחינת עפר דקדושה מקבלין וממשיכין כל החיות וכל הקדושות וזוכין לבחינת כח הגודל וכח הצומח ליגדל וליצמח בעבודתו ולעבור ולדלג על כל המניעות והעכובים. ולבלי להסתכל על שום דבר. כי אמונה הוא בחינת כח הגודל וכח הצומח וכו', כמבואר היטב בהתורה הנ"ל של אריכת אפים שאנו עוסקין בה, שהוא בחינת תפילין כנ"ל. ועל כן קנה אברהם את מערת המכפלה מעפרון דייקא, כי הקליפה קדמה לפרי, ועל כן מערת המכפלה שהיא בחינת חיים ארוכים הנ"ל, בחינת אמונה בחינת כח הגודל והצומח וכו' כנ"ל, שכל זה היפך בחינת עפרון שהוא סטרא דמותא היפך החיים. כי הוא בחינת זוהמת הנחש עצבות ועצלות וכו' כנ"ל. כי את זה לעומת זה עשה אלקים. ואברהם שהוא ראש למאמינים, זכה להוציא הקדושה הגבוה הזאת שהיא מערת המכפלה מעפרון. כי אברהם זכה לזקנה דקדושה שהיא בחינת חיים ארוכים הנ"ל, בחינת (בראשית כ"ד) ואברהם זקן בא בימים וכו'. כי אברהם הוא הראשון שהשיג קדושת ארץ ישראל, שהיא בחינת אמונה שעל ידי זה זוכין לכל הנ"ל. ועל כן נחלה ראשונה שזכה בארץ ישראל היתה מערת המכפלה. כי שם זוכין לבחינת חיים ארוכים הנ"ל. שהם בחינת תפילין שזוכין על ידי אמונה שזהו עיקר קדושת ארץ ישראל כנ"ל:

אות מא

וזה בחינת תיתורא של תפילין שפירושו לשון גשר. ומשם יוצא המעברתא. וזה העיקר מה שמונח על הגוף. כי מהתפילין אין נוגעין בעור הראש והיד כי אם התיתורא והמעברתא. כי זה העיקר מה שאנו צריכין לקבל מאור התפילין הקדושים להמשיך מהם בחינת תיתורא וגשר לעבור עליהם זה העולם בשלום. לעבור על כל המניעות והבלבולים וכו' וכו' ולהתקרב להשם יתברך באמת. כי תיתורא של תפילין שהוא בחינת גשר שמשם יוצא המעברתא, זה בחינת מה שנאמר ביעקב (בראשית ל"ב) ויעבור את מעבר יב"ק ויעבר את אשר לו. ופירש רש"י עשה עצמו כגשר וכו'. זה בחינת מעברתא ותיתורא של תפילין. כי מעבר יב"ק זה בחינת מעברתא כנ"ל באריכות. ויעבר את אשר לו שעשה עצמו כגשר, זה בחינת תיתורא שהוא גשר. כי יעקב הוא בחינת אמת, כמו שכתוב (מיכה ז') תתן אמת ליעקב. שהוא בחינת תפילין כמובא בדברי רבינו ז"ל (בסימן מ"ז). כי עיקר התפילין הם על ידי בחינת אמונה שהיא בחינת אמת, בבחינת צדק כד אתחברת באמת אתעבידת אמונה כמבואר במקום אחר (סימן ז' ליקוטי א'). וזהו בחינת מה שהביא רבינו ז"ל בהתורה של אריכת אפים דברי רבינו ז"ל שאמרו (סנהדרין קי"א) על פסוק ויקד ארצה מה ראה ארך אפים ראה וחד אמר אמת ראה ומא"ח ומא"ח ולא פליגי, כי אמת ואמונה כחדא חשיבי כנ"ל. וזה בחינת התיתורא של תפילין שהוא בחינת גשר. כי עיקר הגשר לעבור עליו בזה העולם הוא אמת. כי איתא בדברי רבינו ז"ל (בסימן נ"א ליקוטי תנינא) שהאדם צריך לעבור בזה העולם על גשר צר, והעיקר שלא יתפחד כלל. ולזכות לזה לעבור על הגשר של זה העולם. הוא על ידי בחינת גשר של תפילין, שהם בחינת אמת כמו אומרים העולם שעם אמת יכולין לעבור כל העולם. כי עיקר הוא האמת. כי חותמו של הקדוש ברוך הוא אמת. ובו נחתמו שמים וארץ. כמו שכתוב בראשית ברא אלקים סופי תיבות אמת שעל זה עומד כל העולם ומלואו. וכל הבלבולים והמניעות שיש להאדם מעבודת ה', שהעיקר הוא מניעות המוח. העיקר העצה לעבור עליהם הוא אמת. שהוא מורה דרך להאדם לעבור על הכל בבחינת (תהלים מ"ג) שלח אורך ואמתך המה ינחוני וכו', וכמו שכתוב (שם פ"ו) אהלך באמתך וכו'. כי האמת הוא הגשר דקדושה. בבחינת מה שנאמר ביעקב שהוא בחינת אמת שעשה עצמו כגשר. זה רמז שהאמת הוא הגשר כנ"ל. כי יעקב עשה עצמו כגשר להציל את כל אשר לו מפחד הלילה ומפחדו של עשו שהלך לקראתו, שכל זה הוא בחינת כלליות הפחדים והיסורים והמניעות וכו' שיש לאדם מכל השונאים והמעכבים שמתלבש בהם היצר הרע, שהוא בבחינת עשו כידוע. ועל כן יעקב סימן לבניו שאי אפשר לעבור על כל הפחדים האלה כי אם על ידי אמת שהוא בחינת יעקב שעשה עצמו כגשר שהוא בחינת תיתורא של תפילין. שבכח הזה יכולן לעבור בזה העולם כל ימי חייו על הגשר הצר שצריכין לעבור עליו בלי פחד כנ"ל. וזה בחינת קריעת ים סוף שהפך ים ליבשה עד שקפאו תהומות בלב ים ועשה להם השם יתברך בנס נפלא בחינת גשר לעבור הים בשלום. והכל היה על ידי בחינת יעקב שהוא בחינת אמת. כמו שכתוב (שם קי"ד) מה לך הים כי תנוס וכו' מלפני אלוקי יעקב. שהוא בחינת אמת כנ"ל. כי אמת הוא בחינת גשר שעל ידו יכולין לעבור אפילו באמצע הים. בבחינת (ישעיה מ"ג) כה אמר בוראך יעקב וכו'. אל תירא וכו' כי תעבור במים אתך אני וכו'. בוראך יעקב דייקא שהוא בחינת אמת, שעל ידי זה אל תירא כי תעבור במים וכו'. כי על ידי האמת עוברין על הכל וניצולין בשלום כנ"ל. וזה בחינת שביום השלישי לבריאה אמר השם יתברך יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד ותראה היבשה. כי יום השלישי הוא בחינת יעקב כידוע שהוא בחינת אמת. שהוא בחינת גשר שעל ידו עוברים בתוך כל המים השוטפים וניצול מכולם כנ"ל, שזהוב חינת היבשה שנעשה בשעת הבריאה בעצמע המים. שהוא בחינת הגשר בכלליות העולם שנעשה. ביום השלישי דייקא. שהוא בחינת יעקב, בחינת אמת. כי עיקר הגשר לעבור עליו כל העולם הוא אמת כנ"ל. שזהו בחינת תיתורא של תפילין כנ"ל:

אות מב

וזה בחינת ג' כריכות על אצבע האמצעי כי הוא בדרגא דיעקב ומשה שהוא בחינת הבריח התיכון בתוך הקרשים, מבריח מן הקצה אל הקצה (כמבואר בהינוקא פרשת בלק). ועל כן שם סיום קשירות התפילין כנ"ל. ועל כן אומרים אז (הושע ב') וארשתיך לי באמונה וידעת את ה'. כי אמונה ודעת תלוים בזה בזה כנ"ל. ועיקר הוא האמונה בחינת וארשתיך לי באמונה דייקא והדר וידעת את ה' וכנ"ל. ועל כן נקשר באצבע אמצעי דייקא, שהוא בחינת יעקב כנ"ל, שהוא בחינת אמת, כי אמונה תלויה באמת כנ"ל. וזהו וארשתיך לי לעולם, בחינת חיים ארוכים הנ"ל. חיים נצחיים לעולמי עד ולנצח נצחים. וארשתיך לי בצדק ובמשפט ובחסד וברחמים. הם בחינת עטרת תפארת של התפילין שהם ד' פרשיות וד' בתים. כנגד ד' בחינות אלו שהם צדק ומשפט חסד ורחמים, וכמו שפירש רש"י על זה הפסוק בהושע, שהקדוש ברוך הוא עושה עטרה מארבעתן בראש ישראל וכו' היינו בחינת תפילין שהם עיקר העטרה של ישראל. וזהו וארשתיך לי באמונה וכו', כי עיקר תכלית כל השלימות הוא אמונה כנ"ל:

אות מג

וזה בחינת קשר של יוד שאצל השל יד. זה בחינת סמיכת הנופלים שמקבלים מוחם וחיותם להחיות עצמן לבל יפלו לגמרי על ידי בחינת תפילין של יד וכמבואר לעיל. וזה בחינת קשר של יוד אצל השל יד שהוא בחינת הארת צדיק יסוד עולם לבחינת מלכות שהוא בחינת כנסת ישראל כמובן בכוונות. שעל כן צריכין לד קדק מאד שיהיה זה הקשר סמוך מאד להתפילין של יד. כי עיקר הארת המוחין של ההמון עם שהשכינה מחיה ~ אותם מנפילתם, הוא על ידי הצדיק יסוד עולם שזכה להשגה גבוה כזו עד שיכול להחיות ולסמוך כל הנופלים וכו' כנ"ל. ועיקר הארת התפילין זוכין לקבל ביותר בשעת התפלה. כי אז זוכין למוחין גמורים דגדלות כמו שכתוב בכוונות. כי עיקר המוחין של התפילין שהם בחינת דביקות, הוא בחינת תפלה והתבודדות ושיחה בינו לבין קונו. שזהו עיקר הדביקות להשם יתברך כמו שאמר רבינו ז"ל שעיקר הדביקות הוא תפלה. ועל שם זה נקראין תפילין לשון תפלה, בחינת (בראשית ל') נפתולי אלקים נפתלתי. ועיין מה שפירש רש"י שם על זה הפסוק. שהוא לשון עקש ופתלתול נתעקשתי והפצרתי פצירות ונפתולים הרבה למקום להיות שוה עם אחותי. גם יכולתי שהסכים על ידי עיין שם. ובבחינה זו צריך להרבות בתפלה והתבודדות מאד מאד כל ימי חייו שזה העיקר. וצריך להיות עקשן גדול בזה מאד מאד. שאף על פי שנדמה לו שדבריו אינם מועילים כלל. והוא רחוק מדבריו מאד. כי זה ימים ושנים שעוסק בזה ועדיין לא פעל כלל. אף על פי כן צריך להיות עקשן גדול בזה כמו העקשן ממש שעושה הדבר בלי שום טעם. כן צריכין בעבודת ה', כמו שאמר רבינו ז"ל (בסימן נ"א בליקוטי תנינא) שצריכין להיות עקשן גדול בעבודת ה'. בכל עובדא ועובדא ובכל עצה ועצה. אבל עיקר העקשנות ביותר צריכין בתפלה ותחנונים. והעיקר בשיחות של ההתבודדות כמבואר בדברינו כמה פעמים. וכמו שפירוש רש"י הנ"ל על נפתולי אלקים נפתלתי לשון עקש פתלתול נתעקשתי והפצרתי פצירות ונפתולים הרבה למקום וכו'. והבן הדברים היטב אם תרצה לחיות חיי עולם כי אי אפשר לבאר הכל בכתב. ותפרש לך בלשון לועזית פירוש המלות של נפתולי אלקים נפתלתי על פי פירוש רש"י הנ"ל. לשון עקש ופתלתול וכו'. ואז תבין עד היכן עד היכן צריכין להתחזק בהתבודדות ושיחות בינו לבין קונו. אף על פי שתהיה בדרך עקש ופתלתול כמה פעמים בלי טעם וריח. כי לא בזה ולא שיקץ ענות עני אף על פי שראוי לבזותן ולשקצן. כי הוא יתברך מלא רחמים בכל עת. כי יש ג' תפלות תפלה למשה תפלה לדוד ותפלה לעני כמבואר בזוהר כ(פרשת בלק ד' קצ"ה). ואלו הג' תפלות הם ג' בחינות תפילין. כי תפילין של ראש הם בחינת תפלה למשה שהוא הדעת שהוא בחינת תפילין של ראש בחינת ראש ומוחין. כי הם עיקר המוחין. תפלה לדוד זה בחינת קשר של ראש כעין ד' שכלול גם כן מד' פרשיות כמו שכתוב בכוונות. וזהו בחינת תפלה לדוד שהוא בחינת מלכות משיח שקשרו בקשר של ד' שבשל ראש כנ"ל. תפלה לעני זה בחינת תפילין של יד שהוא בחינת מלכות בחינת כנסת ישראל. שנקראת עניה כמובא. היינו כנ"ל שתפלה של יד הוא בבחינת המוחין והדעת שמאירין בכלל ישראל והעיקר להחיות את כל אחד מנפילתו שלא יפול בדעתו לעולם וכו' כנ"ל. וזהו בחינת תפלה לעני שהיא יקרה מכולם. כמו שכתוב בזוהר הנ"ל. עיין שם באריכות שמפליג מאד במעלת תפלת העני שהוא מאנין תבירין דקודשא בריך הוא דאיהו עביד תדיר קטטה בקודשא בריך הוא. וקודשא בריך הוא אצית ושמע מלוי. כיון דצלי צלותיה פתח כל כוי רקיעי וכל שאר צלותין דסלקין לעילא דחי לון האי מסכנא תביר לבא דכתיב תפלה לעני כי יעטוף וכו' וקודשא בריך הוא אמר יתעטפון כל צלותין דעלמא, וצלותא דא תיעולן לגבאי. לא בעינא הכא בי דינא דידונין ביננא. קמאי ליהוי תרעומין דיליה ואנא והוא בלחודנא. וקודשא בריך הוא אתייחד בלחודוי באינון תורעמין בההוא צלותא. דכתיב ולפני ה'ישפוך שיחו. לפני ה' ודאי כל חילי שמיא שאלין אלין לאלין קודשא בריך הוא במאי אתעסק, במאי אשתדל. אמרין אתיחדא בתאובתא במאנין דיליה. כולהי לא ידעי מה אתעביד מההוא צלותא דמסכנא ומכל אנון תורעמין דיליה. דלית תיאובתא למסכנא אלא כד שפיך דמעוי בתורעמא קמי מלכא קדישא ולית תיאובתא לקודשא בריך הוא אלא כד מקבל לון ואושדי קמי' ודא איהו צלותא דעביד עטופא לכל צלותין דעלמא וכו'. עיין שם שמאריך עוד בזה. וכל זה נאמר אפילו בעני סתם שמתפלל על צרכיו על דוחקו ועניותו בגשמיות. מכל שכן וכל שכן כשמתחיל האדם לרחם על עצמו ומרגיש עניותו ודחוחקו במעשים טובים וטוען עם השם יתברך ומתקוטט עמו ומתרעם עליו יתברך על שאינו מקרבו אליו ושופך שיחו ולבו לפניו עד שנתעורר בבכיה וכו'. כמה וכמה יקרה תפלה זו בעיני השם יתברך. והיא יקרה מכל התפלות שבעולם כי באמת זה עיקר העניות והדחקות כמו שאמרו רז"ל (נדרים מא) אין עני אלא מן הדעת. כי חוץ מזה הכל הבל. כי ימינו כצל עובר ואין צרה כצרת הנפש. ואין עניות כעניות מתורה ומעשים טובים. מכל שכן וכל שכן כשהוא בעל חוב גדול ח"ו שחייב להשם יתברך חובות רבים שחב כנגדו יתברך על ידי חטאיו ופשעיו. ואין לו במה לסלק כלל. כי אם בתפלה ותחנונים. כשזה האדם זוכה להתעורר עצמו להרגיש עניותו ודוחקו. ועומד לפני השם יתברך כרש ואביון השואל על הפתחים ומבקש מלפניו בשברון לב על נפשו להצילה מני שחת, לבל יאבד שני עולמות ח"ו. וכמו שאמר דוד (תהלים ל') מה בצע בדמי ברדתי אל שחת וכו' (שם כ"ב) הצילה מחרב נפשי מיד כלב יחידתי וכו' וכיוצא בזה הרבה שבודאי תפלה זאת יקרה בעיני השם יתברך מכל התפלות שבעולם. ותדקדק היטב בכל דיבור ודיבור של דברי הזוהר הקדוש הנ"ל. ותבין היטב כמה יקר דברי התבודדות ששופכין שיחתו לפני השם יתברך ואף על פי שזה כמה שמתפלל ומתבודד ונדמה לו שעדיין לא פעל כלל אף על פי כן כל דיבור ודיבור אינו נאבד רק כולם מנוים וספורים וגנוזים באוצרותיו וגם כי אי אפשר להאדם לידע כלל בזה הגוף אם פעל בעבודת ה' אם לאו. כי אפילו אם לא פעל כי אם כחוט השערה אחת פעם אחת כל ימי חייו גם זה יקר מכל חיי עולם הזה. כי אפילו כשנעתקים איזה תנועה להתקרב מעט יותר להשם יתברך אפילו פחות מחוט השערה. על ידי זה רצים והולכים גם כן אלפים ורבבות פרס~ אות בעולמות עליונים. כמו שאמר רבינו ז"ל בהמעשה שסיפר מהצדיק שפעם מאח ת נפל עליו עצבות גדול וכו' עיין שם. ועל כן צריכין להתחזק בזה מאד בלי שיעור. וכשיהיה חזק כל כך בבחינת נפתולי אלקים נפתלתי הנ"ל. אז סוף כל סוף בוודאי יזכה לפעול בקשתו להתקרב להשם יתברך להיות שוה עם אחיו הכשרים והצדיקים. וכמו שמסיים שם הפסוק גם יכולתי. הסכים על ידי שנתעקשתי כל כך להפציר הרבה למקום אף על פי שנדמה לי כמה פעמים ששוב לא יועילו דברי ח"ו וכו'. אף על פי כן נתעקשתי עצמי בעקשנות גדול בלי שיעור וסוף כל סוף גם יכולתי שהסכים על ידי להיות שוה לאחי להתקרב להשם יתברך באמת אמן ואמן:

אות מד

וזה בחינת יאר צייט. שמתענין אז ביום שמת בו אביו או אמו. ואומרים קדיש ומדליקין נר. והכל כדי להעלות נשמת המת. כי צריכין להעלות את נפש אבותיו ואמו לבחינת חיים ארוכים הנ"ל. שהם בחינת חיים נצחיים. שזוכין הצדיקים לעולם הבא. וזה עושים בכל שנה ביום שנפטר. כי ביום שנפטר האדם אז עיקר התחלת חיותו באמת. כל אחד ואחד כפי מה שזכה על ידי קדושת יהדותו. כי העולם הזה הוא צל עובר וחייו אינם חיים כלל. כי הוא עובר כהרף עין. ועיקר הוא חיים נצחיים שזוכה כל אחד כפי עבודתו לאחר מותו. ועיקר בחינת חיים ארוכים הוא לחדש חיותו בכל עת. ובפרט בכל שנה שזהו בחינת ראש השנה בראש חדש כנ"ל. ועל כן עוסקין בתקון הנפטר בכל שנה ושנה ביום שנפטר בו שהוא התחלת חיותו כנ"ל. שהוא בחינת ראש השנה שלו, ועיקר תיקונו על ידי בניו. כי הבנים טובים הם רפואה גדולה לאבות כמו שאמר רבינו ז"ל. (בהא"ב אותב' בנים סימן מ"ב). כי עיקר עבודת האדם בעולם הזה הוא לגלות אלקותו בעולם. וכשמגיע זמנו להסתלק צריך שישאר אחריו ברכה זרע ישראל כשרים שימלאו מקומו ויודיעו גדולתו בעולם. כי כל נשמה ונשמה יש לה כח מיוחד לגלות איזה בחינה מהתגלות אמונתו בעולם וכמבואר לעיל. וזהו (תהלים ק') ועד דור ודור אמונתו ועד דור ודור דייקא בחינת (שם קמ"ה) דור לדור ישבח מעשיך. בחינת (שמות ג') זה זכרי לדור דור וכנ"ל. וכל זה הוא בחינת תפילין שהם בחינת התחדשות המוחין שנתחדשין על ידי הולדה. שזהו בחינת התחדשות הדורות. שעל ידי זה נתחדש התגלות אלקותו יתברך בכל דור ודור כנ"ל. שזהו בחינת (שם י"ג) קדש לי כל בכור פטר כל רחם וכו' כנ"ל. ועל כן מדליקין נר להמשיך אור להנשמה שתזכה לאור באור החיים בחינת חיים נצחיים וארוכים הנ"ל. שנקראים אור. כמו שכתוב (תהלים נ"ז) להתהלך לפני אלקים באור החיים. וזהו בחינת הקדיש שאומרים אז. כי הקדיש נתתקן בלשון תרגום. כי הקדיש למעלה מכל הקדושות. והוא תבר כל גזיזין דפרזלא כמו שכתוב בזוהר הקדוש. שזהו בחינת בריך הוא לעילא מן כל ברכתא ושירתא וכו' ועל כן נתתקן בלשון תרגום שהוא בחינת נוגה בחינת עץ הדעת בחינת מדמה וכו' כמבואר במקום אחר, כי אי אפשר לזכך ולברר המדמה וכו' שהוא בחינת תרגום כי אם על ידי בחינת הקדושה העליונה על הכל. שהוא בחינת קדיש בלשון תרגום. כי כל מה שהצדיק והקדושה גבוה יותר יש לו כח לתקן ולברר הקדושה מעמקי הקליפות ביותר. ולהפוך בחינת נוגה בחינת תרגום בחינת מדמה אל הקדושה. שעל ידי זה עיקר עליית הקדושה כידוע. ועל כן הקדיש מתבר כל גזיזין דפרזלא. כי הוא קדושה גבוה כל כך שמשבר כל סטרין אחרנין וכו' ומהפך הכל אל הקדושה. שזהו בחינת קדושת התפילין. שנכתבין על העור דייקא וכנ"ל. ועיין בתיקונים מה שכתוב בענין תפילין לצדיקים וכו'. לרשעיםן אינון קשורין לכל מקטרגין דלהון וכו' היינו כנ"ל. שתפילין הם מוחין ודעת גדולים כל כך שמועילין לכל. אפילו לכל הנופלים וכו'. כי נמשכין ממוח גדול כל כך שיכולין לגלות כלל כי ה' עמם וכו'. ויש תקוה לאחריתם. אמן ואמן:

אות מה

כלל הדרוש הזה סובב והולך על יסוד ההקדמה הנבנית על פי המעשה של הבעטליר הראשון מהז' בעטלירש שהוא העוור שנתן להזוג מתנה לדרשה חיים ארוכים. כמו שביאר רבינו ז"ל בעצמו בפיו הקדוש. אחר שסיפר המעשה של יום השני שמדבר מהחרש. אז אמר אחר כך שהראשון נתן להם חיים ארוכים וזה וכו'. כי עיקר בחינת תפילין הוא לזכות לחיים ארוכים הנל. דהיינו להתחיל לחיות בכל פעם מחדש. חיים אמתיים בעבודת ה' וכו'. וכמבואר למעלה היטב באריכות. ועל כן אומרים קודם התפילין בהלשם יחוד ומשפע מצות תפילין יתמשך עלי להיות לי חיים ארוים וכו'. כי זה עיקר בחינת תפילין לזכות לחיים ארוכים כנ"ל:

(שייך לעיל) לענין המעשה הנ"ל שכל אחד התפאר בהזכרון שלו וכו' ודיבר אז הוא ז"ל שנמצא בדברי רז"ל איזה רמז מעין זה ששמואל זכר וכו'. ולא ביאר לנו היטב וקצת נשכח מזה. עתה מצאתי בירושלמי כתובות פר' אעפ"י. שמואל אמר חכים אנא לחייתא דילדין לי. ריב"ל אמר חכים אנא לגזיר' דגזרין לי. ר' יוחנן אמר חכים אנא לנשיא דצבתין עם אימא. ובוודאי אלו ההתפארות של הזכרון של אלו גדולי הצדיקים הנוראים שהם גדולי גדולי האמוראים. הוא חידושים נפלאים מאד. אבל כל אלו ההתפארות הם לאחר שיצא לאויר העולם. והוא מעין ההתפארות של הזקן הראשון הקטן שבכולם שהתפאר שזכר חתיכת הטבור. אבל מה שנעשה קודם לזה כגון בעת שהיה הנר דולק וכו'. וכל שכן וכל שכן קו דם יותר עדיין לא נמצא רמז. ומי יודע על מי מהצדיקים הקדמונים אבות העולם הוא מרמז. ובאמת אמר בעת שעסק בסיפור המעשה נוראה הזאת. ש?זאת המעשה מדברת מכמה צדיקים קדמונים וכו'. שים לבך לעיין היטב בהמעשה הנ"ל ותבין מרחוק גדולת הצדיקים המרומזים שם ודגדולת המספרה. ומכל זה יכולין להבין כל חד כפום מה דמשער בלבי' גדולת הבורא יתברך שמו שברא את העולם בחכמה עמוקה כזאת שיוכל הילוד אשה לזכות לגדולות ונור~ אות כאלה. כגון בענין הזכרון הנ"ל ובענין חיים טובים וכ'. ובענין מיעוט מחזיק את המרובה ובענין הכח שבידים שיכול להוציא החיצים אחר שזרקם וכו' וכו' עיין שם היטב ותבין: