בית הכנסת ה

הלכה ה

אות א

על פי התורה המתחלת בענין הנהגת הפשיטות בלקוטי תנינא סימן ע"ח עיין שם כל הענין היטב. והכלל לענינינו שעיקר הדרך לארץ ישראל הוא עלידי האוצר מתנת חנם שהוא בחינת חסד חנם שהיה מקיים העולם קודם מתן תורה שעל ידי זה מחיה את עצמו הצדיק הגדול בעת פשיטותו. ובזה הוא מחיה כל הפשוטים שבעולם. ואפילו המונחים במקום שמונחים אפילו ~ אותן שהם בידוטא התחתונה מאד אפילו בשאול תחתיות ממש כי אין שום ייאוש בעולם וכו' עיין שם כל זה היטב:

וזה בחינת קדושת בית הכנסת. כי עיקר קדושת בית הכנסת נמשך מבחינת קדושת ארץ ישראל שם עיקר עליית התפלה כמו שכתוב (מלכים א' ח') והתפללו אליך דרך ארצם וכו'. היינו כי עיקר קדושת בית הכנסת הוא מבחינת הדרך שהולכין לארץ ישראל שעיקר הכח לילך ולכבוד ארץ ישראל הוא על ידי כח מעשיו וכו' שהוא בחינת העשרה מאמרות שבהם נברא העולם שהם האוצר מתנת חנם שבחינת החסד חנם שהיה מקיים העול קודם מתן תורה. ומבואר שם בהתורה הנ""ל וזה לשונו וגם כאן בחוץ לארץ נמצא בחינה זו כי ישראל באים לפעמים במקומות שהיו רחוקים מאד מאד מקדושת ישראל וכו' והם רוצים לקדש המקום בקדושת ישראל וכו' והיו יכולים לומר גזלנים אתם שכבשתם זה המקום שאינו שלכם. אך כעל ידי כח מעשיו בחינת עשרה מאמרות על ידי זה יש לנו רשות לכבוש כל העולם ולקדשו בקדושת ישראל כי הוא יתברך בראה וברצונו נתנה לנו וכו' עיין שם ומשם נמשך קדושת הבית הכנסת שיש כח לישראל לקדש כל המקומות בקדושה גדולה דהינו בקדושת בית הכנסת. כי אנו מאמינים שהשם יתברך ברא את העולם בעשרה מאמרות וברצונו נתנה לנו. כי כל העולם לא נברא כי אם בשבילנו ישראל כדי שנקדש כל המקומות על ידי תפלה ותורה. ובכל מקום שאנו רוצים לבנות מקום קדוש דהיינו בית הכנסת או בית המדרש לעסוק בו בעבודתו יתברך תיכף אנו קונין המקום. כי הכל של השם יתברך והוא ברא הכל רק בשביל זה כנ"ל רק מה שהיה עד הנה ברשות מי שהוא רחוק מקדושתו יבתרך היה הכל ברצונו כי כך רצה הוא שיהיה עד עתה ברשות מי שהוא עד שיבואו ישראל ויטלו המקום מהם ויקדשו בקדושת ישראל. כי יש להם זה הכח כי הוא יתברך בראה רק בשביל זה, רק ברצונו נתנה להם עד הנה וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו. נמצא שעיקר קדושת הבית הכנסת הוא רק מבחינת הנ"ל מבחינת הדרך לארץ ישראל. היינו מבחינת כח מעשיות שהוא בחינת החסד חנם הנ"ל:

אות ב

וזה בחינת מה שהיו ישראל מהלכיםן במדבר עם המשכן ובכל מקום היו מקימין המשכן היה המקום קדוש בקדושת הבית המקדש. כי ישראל היו הולכין לכבוש ארץ ישראל שלזה צריכין להמשיך בחינת כח מעשיו לגלות לכל באי עולם שהכל שלנו כי השם יבתרך ברא העולם בשבילנו וברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו שעל ידי זה כובשין ארץ ישאל ועל ידי זה יכולין לקדש כל המקומות בקדושת ישראל כנ"ל. על כן צוה ~ אותם השם יבתרך להוליך המשכן במדבר ולהקים ~ אותו בכמה מקומות שחנו שם. כי בזה המשיכו בחינת כח מעשיו בחינת חסד חנם הנ"ל שעל ידי זה יכולין לילך ולכבוש ארץ ישראל כנ"ל. כי על ידי שהקימו את המשכן בכל מקום שחנו וקידשו תיכף את המקום בקדושה גדולה בקדושת הבית המקדש, בזה הראו שיש לנו כח לקדש כל המקומות שבעולם אפילו במדבר שממה מקום נחש שרף ועקרב וצמאון שהם בחינת מקום הקליפות וישראל יכולים לקדש אפילו אלו המקומות בקדושה גדולה כל כך הוא קדושת המשכן והכל על ידי בחינת כח מעשיו. כי ברצונו נתנה להם וברצונו וכו'. ובזה יכולין לילך ולכבוש ארץ ישראל כנ"ל. עלכן מחמת ש~ אותו הדור היו הראשונים שהלכו לכבוש ארץ ישראל מיד שבעה עמיין הוכרחו לעשות משכן ולהקימו בכל פעם כי בזה הכח בעצמו הלכו לכבוש ארץ ישראל כנ"ל:

אות ג

וזה גודל המעלה והזכות המופלג של הזוכים לעסוק בבנין בתי כנסיות ובתי מדרשות לשם שמים. כי אנו צריכין גם עתה להמשיך הדרך לארץ ישראל. כי על זה אנו מצפים ומחכים בכל יום שנזכה לשוב לארצינו בקרוב. ועל כן אנו צריכין להשתדל מאד לעשות דרך לארץ ישראל. ועל ידי זה שבועין בית הכנסת או בית המדרש ומקדשין מקום חול בקדושת בית הכנסת על ידי זה ממשיכין בחינת הרך לכבוש ארץ ישראל כנ"ל. כי כשמקדשין מקום חול ועושין ממנו בית הכנסת בזה ממשיכין בחינת כח מעשיו הנ"ל שמראין שהכל שלנו וברצונו וכו', שעל ידי זה אנו יכולין לקדש המקום בקדושת בית הכנסת וזהו בעצמו הדרך לארץ ישראל כנ"ל. ועתה מה נמלצו לחיך דברי הפסוק (יחזקאל י"א) כי הרחקתים בגוים וכי הפצותים בארצות ואהי להם למקדש מעט ודרשו רז"ל (מגילה כ"ט) אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות היינו כנ"ל. כי הבתי כנסיות שהם מקדש מעט הם הם עיקר התיקון והנחמה על צרות הגלות אשר גלינו מארצינו אשר הפיץ ~ אותנו בגוים ובארצות. כי על ידי המקדש מעט שהם הבתי כנסת על ידי זה נזכה לשוב לארצינו, כי על ידי זה עושין דרך לכבוש ארץ ישראל כנ"ל. וזהו כי הרחקתים בגוים וכי הפצותים בארצות ואהי להם למקדש מעט שהם בית הכנסת שהם התיקון והנחמה על אשר הפיצותים וכו'. כי על ידי המקדש מעט שהם הבתי כנסיות נשוב לארץ ישראל כנ"ל:

אות ד

וזהו שאמרו רז"ל (בבא בתרא ג') שאסור לסתור בית הכנסת קודם שבונין החדשה כמבואר בשלחן ערוך כי חיישינן לפשיעותא וכו'. כי מחמת שבכל פעם שרוצין לקדש איזה מקום שזהו בחינת קדושת ארץ ישראל כנ"ל. כי כל הקדושות נמשכין מארץ ישראל שכלולה מעשר קדושות שהם כלל כל הקדושות שבעולם. ומחמת זה נתעורר בכל פעם קטרוגים ומניעות רבות שכולם נמשכין מבחינת אומות העולם שהם בחינת הקליפות וסטרא אחרא שמקטריגים על שכבשו ארץ ישראל ואומרים לסטים אתם וכו'. וכן הם מקטרגים ומזמינים מניעות רבות בכל פעם שרוצים לקדש איזה מקום בקדושת ארץ ישראל כגון לבנות בית הכנסת ובית המדרש. ועל כן אסרו רז"ל שלא לסתור בית הכנסת וכו', כי חששו למניעות רבות שיכולים להזדמן כגון הטעמים שאמרו ר"ל משום פשיעותא או דילמא מתרמי פדיון שבוים וכו'. וכל החששות הם מחמת שיש קטרוגים ומניעות רבות על בנין בית הכנסת ובית המדרש שהם בחינת קדושת ארץ ישראל כי הסטרא אחרא וכו' מקטרגים תמיד על בחינת קדושת ארץ ישראל ואומרים לסטים אתם שכבשתם וקדשתם מקום שאינו שלכם עד שבשביל זה התחיל השם יתברך התורה מבראשית כדי לגלות להם שהכל שלו ובשבילנו ברא הכל וברצונו נתנה להם וברצונו וכו'. אבל על כל פנים היא מלחמה גדולה, על כן אסור חז"ל לסתור הוכו' פן יזדמנו מניעות שכולם נמכין מבחינה הנ"ל כנ"ל:

אות ה

ועל כן הזהירו רז"ל להתפלל בבית הכנסת ואפילו כשאין שם מנין כמבואר בספרים. כיע קיר שלימות התפלה הוא בבית הכנסת כי כבר מבואר שעיקר קדושת הבית הכנסת נמשך מבחינת החסד חנם שהיה מקיים העולם קודם מתן מתורה, שעל ידי זה כובשים ארץ ישראל כנ"ל. ועל כן עיקר התפלה בבית הכנסת. כי עיקר התפלה צריכה להיות בבחינה זאת לבקש מהשם יתברך רק מתנת חנם. כי כל אחד יודע שלפי מעשיו אינו ראוי שימלא השם יתברך בקשתו רק צריכין לבקש מתנת חנם. ועל כן צריכין להתפלל בבית הכנסת או בבית המדרש כי שם יכולין להמשיך החסד חנם מחמת שכל קדושתם נמשך מבחינת אוצר מתנת חנם שהוא בחינת החסד חנם היה מקיים העולם קודם מתן תורה. ועל שם זה נקרא בית הכנסת על כם שכונס ומאסף לשם הכל אפילו כל האנשים הפשוטים (שקורין פראסטאקיס) ואפילו המגושמים מאד אפילו ~ אותן שחטאו ופגמו כמו שפגמו כי על ידי בחינת החסד חנם הנ"ל הכל יכון להתתקן ולשוב להשם יתברך כמובן בהתורה הנ"ל שעל ידי החסד חנם הזה שהוא בחינת הדרך לארץ ישראל על ידי זה מחיה ומקיים כל הפשוטים שבעולם ואפילו המונחים במקום שמונחים. כי אין שום ייאוש בעולם כלל. והכל בכח החסד חנם הנ"ל כמובן שם (וכמבואר בדברינו מזה במקומות אחרים) ומאחר שכל קדושת הבית הכנסת נמשך משם מבחינת החסד חנם הזה כנ"ל, על כן נקראת בית הכנסת שהוא כונס ומאסף כל הנדחים בעונותיהם וכל הפשוטים שבעול אפילו אם הם כמו שהם. כי על ידי החסד חנם שממשיך הצדיק הגדול הכל יכולים להתתקן. ועל כן כל מי שהוא עדיין בכלל ישיבת בתי כנסיות ובתי מדרשות הוא בכלל ישראל ויש לו תקוה עדיין. כי קדושת הבית הכנסת שנמשך מבחינת החסד חנם הנ"ל מתקן הכל כ"ל. כי אין לנו עתה שום סמיכה כי אם על חסד חנם שממשיכין הצדיקי אמת שהם בחינת הדרך לארץ ישראל וכנ"ל וזה בחינת ואני ברוב חסדך אבוא ביתך שאומרים כשנכנסין לבית הכנסת. כי עיקר קדושת הבית הכנסת הוא רק על ידי רוב חסדו יתברך בחינת החסד חנם הנ"ל:

אות ו

וזה שאמרו רז"ל (ברכות ח') כל מי שיש לו בית הכנסת בעירו ואינו נכנס בו להתפלל נקרא שכן רע שנאמר (ירמיה י"ב) הוי על כל שכני הרעים הנוגעים בנחלה אשר הנחלתי את עמי ישראל וכו'. כי שכנים הרעים הנוגעים בנחלה הנזכרים בפסוק הם האומות העולם שהם הקליפות והסטרא אחרא המקטריגין על הנחלה שהוא ארץ ישראל שכבשו ישראל ואומרים תמיד לסטים אתם. ובאמת כל החורבות שהחריבו העובדי כוכבים את ארץ ישראל הכל נמשך מקטרוגים הנ"ל. כי השם יתברך נטל מהם ארץ ישאל ונתנה לנו כדי שנעשה רצונו שם כמו שכתוב ויתן להם ארצות גוים וכו' בעבור ישמרו חוקיו ותורותיו וכו'. אבל כשישראל חוטאים ח"ו אזי הם חוזרים ומעורבים על כבישת ארץ ישראל ואומרים לסטים אתם. ועל ידיז ה באמת החריבו ארץ ישראל גלו ~ אותנו מארצנו כי אין מתגלה בחינת כח מעשיו יתברך שעל ידי זה כובשין אשץ יראל כי אם כשעושין רצונו יתברך כי בשביל זה ברא את העולם ובשביל זה נתן לנו ארץ ישראל כמו שכתוב בראשית ברא וכו' בשביל ישראל שנקראו ראשית ובשביל בתורה שנקראת ראשית היינו כדי שישראל יקיימו את התורה בשביל זה ברא את העולם שהם כח מעשיו ואזי מאירין ונתגלין כח מעשיו שהם העשרה מאמרות שבהם נברא העולם. ואזי הכל יודעין שהכל נברא בשבילנו וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו וכנ"ל. אבל כשח"ו אין מקיימין את התורה נתעלמין בחינת העשרה מאמרות ואין מתגלה בחינת כח מעשיו ואזי הם חוזרים ומקטריגים על כבישת ארץ ישראל וזה גרם כל הגליות מארץ ישראל. ועל כן עיקר תקותינו לשוב לארץ ישראל הוא רק בכח הצדיקי אמת שמשתדלין לעשות הדרך לארץ ישראל על ידי שחוזרים וממשיכין החסד חנם שהיה מקיים העולם קודם מתן תורה שעל ידי זה מקיימין הכל ומרימין נפשות רבות על ידי זה ומשיבין אום להשם יתברך הכל על ידי החסלד חנם הזה כמובן שם הבתורה הנ"ל. נמצא שכל השכנים רעים הנוגעים בנחלת ארץ ישראל הם בבחינת המקטרגיים על קדושתה ואומרים לסטים אתם כנ"ל. ועל כן זה שאינו נכנס להתפלל בבית הכנסת נקרא גם כן שכן רע כי מראה בעצמו שאינו מאמין בקדושת בית הכנסת שהוא בחינת קדושת ארץ ישראל שנמשך מכח מעשיו שעל ידי זה נתבטל הקטרוגיםש ל השרכנים רעים כנ"ל. ומאחר שהוא אינו נכנסת לבית הכנסת להתפלל הרי הוא ככל השכנים הרעים המקטרגים על קדושת ארץ ישראל וא בחינת קדושת הבית הכנסת וכנ"ל:

אות ז

וזה בחינת מה שכתוב בהפטרת שבת נחמו קול קורא במדבר פנו דרך ה' ישרו בערבה מסילה לאלקינו. כי זה עיקר הנחמה והתקוה על ידי כח הצדיקים אמתיים שעושים דרך כבושה להתקרב להשם יבתרך גם במדבר ובערבה. דהיינו שמקדשים כל המקומות הרחוקים מאד מאד מהשם יתברך שהם בבחינת מדבריות שממות וערבות וחורבות כולם הם מקדשים ~ אותם בקדושת ישראל שהוא בחינת ארץ ישראל והכל בכח החסד חנם שממשיכין שהוא בחינת הדרך לארץ ישראל. ועל ידי זה יש לנו תקוה לשוב לארצנו בקרוב. כי עיקר תקותינו הוא על ידי החסד חנם הנ"ל שהוא הדרך לארץ ישראל נשוב לארצנו בקרוב. וכל זה נמשך על ידי שמקדשין מקומות הרחוקים בקדושת ישראל בבחינת ארץ ישראל שזהו בחינת קול קורא במדבר פנו דרך ה' ישרו בערבה מסילה לאלקינו. שצריכין לפנות דרך ה' במדבריות שממות ולישר מסילה לאלקינו בערבה דהיינו בכל מקומות הרחוקים מהשם יתברך. והכל בכח החסד חנם הנ"ל שעל ידי זה נשוב לארצנו ועל כן קורין זאת בשבת נחמו וכנ"ל. (ועיין בהלכה ג' נתבאר גם כן על פי התורה הנ"ל אך הוא בסגנון אחר קצת עיין שם). (ודברי תורה הם כפטיש יפוצץ סלע. מאמר א' מתחלק לכמה טעמים כמו שאמרו רז"ל):

אות ח

וזה בחינת משא ומתן. וזה לשון השלחן ערוך בסוף הלכות בית הכנסת בסימן קנ"ו. אחר כך ילך לעסקיו דכל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטילה וגוררת עון וכו' ומכל מקום לא יעשה מלאכתו עיקר אלא עראי ותורתו קבע. וזה וזה יתקיים בידו וישא ויתן באמונה וכו'. ויזהר מלהשתתף עם עובדי כוכבים וכו' עיין שם. כי בשעת המשא ומתן אינו עוסק בתרוה והוא אז איש פשוט (דהיינו פראסטיק) וכל חיותו וקיומו הוא על ידי הצדיק הגדול שהוא לפעמים איש פשוט וכו' שעל ידי זה ממשיך חיות מבחינת קיום העולם קודם מתן תורה שהוא על ידי החסד חנם שהוא בחינת התורה הנעלמת שהוא בחינת הערשה מאמרות שבהן נברא העולם שעל ידיהם נעשין כל עניני דרך ארץ שהם כל המלארות והמשא ומתן שזהו בחינת הדרך לארץ ישראל כנ"ל. וזה בחינת טוב תורה עם דרך ארץ שיגיעת שניהם משכחת עון וכו'. כי בודאי צריכים שניהם תורה ודרך ארץ שהוא משא ומתן או מלאכה כדי להמשיך החיות מהחסד חנם הנ"ל שהוא בחינת הדרך לארץ ישראל שעל ידי זה מבטלין וסותמין פיהם של כל המקטריגים על כבישת ארץ ישראל שהוא כלל הקדושה שאומרים לסטים אתם וכו' כנ"ל. וזהו שיגיעת שניהם משכחת עון שהוא הסטרא אחרא והקליפה שהם בחינת עון שמקטרגים ומתגרים בהאדם הרוצה לגשת לאיזה קדושה שזהו בחינת כבישת ארץ ישראל. כי כלל הקדושה של ישראל הוא ארץ ישראל וכל מה שהאדם מקדש ומטהר עצמו על ידי איזה מצוה או דבר שבקדושה כן הוא כובש איזה חלק מארץ ישראל ועוסק בתיקון הדרך לארץ ישראל כי ה עיקר עבודתינו בקיום התורה והמצוה כדי שנזכה לבא לארץ ישראל ששם עיק הקדושה כמו שכתוב (דברים ון') שמור תשמרון את מצות ה' וכו' ועדותיו וחוקיו וכו'. ועשית הישר והטוב בעיני ה' למען ייטה לך ובאמת וירשת את הארץ הטובה וכו'. וכתיב כל המצוה אשר אנכי מצוץ היום תשמרון לעשות למען תחיו וכו' וירשתם את הארץ וכו' וזכרת את כל הדרך וכו'. וכן מבואר עוד בפסוקים רבים שהוכיחם והזהירם משה לקיים התורה והמצות כדי לבא ולכבוש ארץ ישראל. נמצא שכל מה שהאדם עוסק לקדש ולטהר עצמו על ידי תורה ועבודה הוא הולך וכובש בזה ארץ ישראל. ועל כן הסטרא אחרא מתגרה בו תמיד בכל יום. כי הם מקטרגים בכל פעם ואומרים לסטים אתם ואיך אתם באים בגבולותינו אבל על ידי שממשיכין החסד חנם הנ"ל הוא בחינת העשרה מאמרות שבהם נברא העולם וכו' על ידי זה סותמין פיהם ומבטלין קטרוגם כי ברצונו וכו' וברצונו וכו' ונתנה לנו כנ"ל. ועל כן צריכין לעסוק בשניהם בתורה ודרך ארץ שיגיעת שניהם משכחת עון הוא הסטרא אחרא שלא יקטרג עוד. כי משא ומתן לבד בודאי אינו כלום. כי אי אפשר להמשיך החסד חנם הנ"ל בשעת המשא ומתן לבטל קטרוגם כי אם כשעוסקים בתורה באמת כמבואר בהתורה הנ"ל שרשעים אינם יכולים קלבל מהחסד חנם הזה כי אם על ידי הצדיק הגדול שעוסק בתורה באמת שהוא מקבל מהחסד חנם בעת פשיטותו וכו' כנ"ל ובזה הוא מחיה הכל. אבל בודאי כל מי שהוא קרוב אל התור היותר נמשך עליו החסד חנם יותר שעל ידי זה מגלין שהכל שלנו כי ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו. כי רק בשביל זה נטלה מהם ונתנה לנו כדי שנשמור את התורה והמצות שבשביל זה נברא הכל וכנ"ל. וכן אפילו תורה לבד כם כן אינו שלימות. כי בהכרח צריכין לבטל את עצמו לפעמים אפילו מי שדבוק בהתורה מאד וכנ"ל, כדי להמשיך החסד חנם הנל שהוא הדרך לארץ ישראל כדי להחיות כל באי עולם כל הפשוטים שבעולם ואפילו אומות העולם שעל ידי זה מבטל קטרוגם ועושה דרך לארץ ישראל כנ"ל. כי על ידי עסק התורה לבד אף על פי שהוא עיקר החיות וקיום העולם כמו שכתוב כי הוא חייך וכו', אף על פי כן אי אפשר להמשיך חיות לכל באי עולם כי אם על ידי בחינת פשיטות הנ"ל שהוא מה שמבטלין עצמו בעת ההכרח שזהו בחינת עסקי משא ומתן ומלאכה כנ"ל. כי גם מגושמים שהם רחוקים מהתורה מאד מכל שכן וכל שכן אומות העולם שאי אפשר להם לקבל חיות מהתורה מחמת שהם רחוקים ממנה מאד, כל חיותם הוא רק על ידי בחינת הפשיטות הנ"ל של הצדיק הגדול שאז ממשיך החסד חנם הנ"ל כנ"ל. ועל כן צריכין שניהם דייקא תורה ומשא ומתן. וזהו שיגיעת שניהם משכחת עון. כי גם כשעוסק בתורה לבד ואינו מבטל עצמו כלל אפילו מה שמוכרח על ידי זה נתעורר העון שהוא הסטרא אחרא גם כן לקטרג מחמת שאין נמשך להם שום חיות על ידי זה האיש שאינו מבטל את עצמו כלל. כי מהתורה בעצמה אי אפשר להם לקבל חיות כנ"ל, ועל כן מהם מקטרגים הרב. כי זהו בחינת מה שכתוב בזוהר שצריכים בכל דדבר שבקדושה ליתן להסטרא אחרא גם כן איזה חלק כדי שלא יקטרגו שזהו בחינת פגם איוב שהעלה עולות לבד וכו' עיין שם על כן צריך אפילו הצדיק הגדול לבטל את עצמו לפעמים כדי להחיות הכל על ידי פשיטותו דייקא ואפילו אומות העולם. ועל ידי זה דייקא מבטל קטרוגם ומראה להם שברצונו נטולה מהם ונתנה לנו. כי כשנותנים להם די חיותם בצמצום בזה מכניעין ~ אותם וסומתין פיהם שלא יקטרגו. וזהו שיגיעת שניהם דייקא משכחת עון וכו'. וזהו וכל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטילה וגוררת עון מגודל קטרוגם והתגרותם וכנ"ל. ועל פי זה מיושב מה שקה לכאורה שהתנא מזהיר מאד לעסוק בדרך ארץ ומלאכה והלא אנו רואין כמה צדיקים ותלמידי חכמים שאינם עושים שום מלאכה ומשא ומתן כלל. אך על פי התורה הנ"ל מיושב הכל היטב. כי כל הצדיקים והתלמידי חכמים אפילו ~ אותן שאינם עושים מלאכה ומשא ומתן, אף על פי כן בהכרח שיבטלו את עצמים לפעמים בעת ההכרח. ואז הם בבחינת עוסקם במלאכה ומשא ומתן שהם בחינת דרך ארץ. כי על ידי ביטולם שאז הם אנשים פשוטים לגמרי אז הם מחיין את עצמם מהדרך של ארץ ישראל שהוא בחינת החסד חנם הנ"ל שבזה הם מחיין ומקיימין כל האנשים פשוטים העוסקים במלאכות ובמשא ומתן וכו'. נמצא שכל המלאכות והמשא ומתן שבעולם הכל נעשה ונתקיים רק על ידם כי אין חיות וקיום לשום עסק ומלאכה כי אם עלידי החסד חנם הנ"ל הם ממשיכין בעת פשיטותם כנ"ל. ועל כן בודאי גם הצדיקים והתלמידי חכמים מקיימים טוב תרוה עם דרך ארץ וכו' כי כל הדרך ארץ שהם המשא ומתן והמלאכות של כל העולם הכל מקתיים רק על ידם על ידי ביטולם בעת ההכרח שאה הם אנשי פשוטים וכו' וכנ"ל:

אות ט

אבל בודאי אף על פי שצריכין לבטל את עצמו ולעסוק באיזה משא ומתן או מלאכה, אבל העיקר הוא התורה כמו שהזהירו רז"ל עשה תורתך קבע ומלאכתך עראי. כי החיות של בחינת הביטול שהוא החסד חנם שהיה מקיים העולם קודם מתן ת ורה הוא רק מבחינת עראי בחינת דירת עראי. ועיקר הקיום בדרך קבע הוא רק על ידי התורה שהוא עיקר קיום העולם בקביעות. ועל כן קודם שקיבלו ישראל את התורה נאמר ומוגים ארץ וכל יושביה שהיה העולם מתמוטט כמו שאמרו רז"ל כמו דירת עראי שהוא מתמוטט ועיקר הקים בקביעות הוא על ידי התורה בחינת אנכי תכנתי עמודיה סלה שנאמר על קבלת התורה שאז נתבסס העולם. כי עיקר קיום העולם בקביעות הוא על ידי התורה שבשבילה נברא הכל:

אות י

וזה בחינת סוכה דירת עראי בעינן. כי סוכה בחינת חסד חנם הנ"ל כי סוכה בחינת חסדים רבים וגדולים מאד שנמשכין אז כידוע וכמובא בדבריו ז"ל. היינו כי אז אנו ממשיכין בחינת הדרךל לארץ ישראל בחינת החסד חנם הנ"ל שמקיים העולם בעת שבטלים מהתורה. ועל כן מקריבין בסוכות שבעים פרים כנגד השבעים אומות כדי ליתן להם איזה חיות מה שמוכרח ליתן להם בצמצום שזה החיות נמשך על ידי חסד חנם הנל שהוא בחינת סוכה. ועל כן הסוכה היא דירת עראי, כי זה החיות הוא בבחינת עראי כנ"ל. כי אז בסוכות עוסקין לגמור את התורה ולחזור ולהתחילה בשמיני עצרת ואין רוצין להפסיק כלל בין הגמר וההתחלה להר~ אות שצריכין תמיד לעסוק בתורה כמו שכתוב והגית בו יומם ולילה אבל אם כן מהיכן יקבלו חיות כל הרחוקים מהתורה מכל שכן אומות העולם שרחוקים בתכלית. וגם כי אי אפשר לבלי להתבטל כלל כנ"ל. על כן חמל עלינו השם יתברך ונתן לנו מצות סוכה הקדושה כדי להמשיך בחינת החסד חנם הנ"ל כדי להמשיך משם חיות בעת פשיטותו שעל ידי זהמחיין כל הרחוקים מהתורה ואפילו אומות העום שעל ידי זה בעצמו בחינת השבעים פרים שהיו מקריבין בשביל שבעים אומות וכנ"ל:

אות יא

וזה בחינת (דברים ל"ג) שמח זבולון בצאתך ויששכר באהלך. כי דייקא כשיששכר באהלך שהצדיק עוסק בתורה ואתה מחזיק ~ אותו, אז יש לך לשמוח בצאתך לסחורה ומשא ומתן. כי הצדיק יחיה ויקיים ~ אותך כנ"ל. וזהו עמים הרי יקראו שם יזבחו זבחי צדק וכו' ופירש רשי שיבואו העמים ויתגיירו. כי על ידי בחינת צאתך ואשהלך שהוא בחינת תורה ודרץ ארץ על ידי זה מחיין הכל אפילו אומות העולם כנ"ל ואזי כשנותנים לאומות העולם חיותם בצמצום אזי מתבטל קטרוגם כנ"ל, ואזי אדרבא לא די שאינם מקטרגים על ירושת ארץ ישראל אף גם הם בעצמם באים ומתגיירים בחינת עמים הר יקראו שם יזבחו וו' כנ"ל. וזהו כי שפע ימים יינקו שנותנים להם יניקה בצמצום משפעט ימים של התורה הנעלמת שהוא הדעת הנפלא שהוא נעלם עתה שיתגלה לעתיד בבחינת ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים. וזהו (שם) ושפוני טמוני חול זאת התורה הנעלמת שהוא בחינת החסד חנם הנ"ל הוא ספון וטמון בכל עסקי חול שהם כל מלאכות ומשא ומתן שכולם מקבלים חיות מהחסד חנם שהוא בחינת התורה הנעלמת כנ"ל:

אות יב

וזהו (שיר השירים א') לריח שמניך טובים שמן תורק שמך על כן עלמות אהבוך. שמן תורק זה בחינת ביטולה של תורה הנ"ל. כי בעת עסק התורה זה בחינת המשכת המוחין שהם בחינת שמן משחת קדש בחינת (תהלים כ"ג) דשנת בשמן ראשי שזהו בחינת לריח שמניך טובים. אבל כשהצדיק מבטל את עצמו מהתורה כנ"ל, זה בחינת שמן תורק בחינת הסתלקות המוחין לפי שעה. אבל אז דייקא מחיה את עצמו מהתורה הנעלמת שעל ידי זה מחיה הכל ואפילו אומות העולם שעל ידי זה באים ומתגיירים כנ"ל. וזהו שמן תורק שמך על כן עלמות אהבוך שהם בחינת גרים כמו שפירש רש"י בא יתרו ונתגייר וכו'. כי דייקא על ידי בחינת שמן ורק בחינת ביטולה של תורה זהו קיומה של הצדיק האמת על ידי זה דייקא נעשין גרים שהוא בחינת עלמות אהבוך כנ"ל:

אות יג

ועל כן אסור להשתתף עם העובדי כוכבים שלא יעבור ח"ו על ושם אלהים אחרים לא תזכירו. כי אף על פי שצריכין לעסוק במשא ומתן כנ"ל, אבל היא סכנה גדולה. כי אז הוא מלחמה גדולה מחמת שבזה שעוסקים במשא ומתן עושין דרך לארץ ישראל על ידי החסד חנם שממשיכין אז שהוא חיות וקיום המשא ומתן וכנ"ל. ועל כן צריכין ליזהר מאד לעשות המשא ומתן באמונה כמו שכתוב נשאת ונתת באמונה. כי עיקר הוא האמונה בהמשא ומתן כדי להמשיך האמונה הקדושה על עצמו להאמין שהוא יתברך ברא הכל. כמו שכתוב בראשית ברא אלהים וכו', וברצונו וכו', וברצונו וכנ"ל.ועל כן צריכין לקשר את עצמו לצדיקי אמת שהם מחיין ומקיימין כל הבעלי משא ומתן ו מלאכה כנ"ל, כי הם ממשיכין החסד חנם הנ"ל שהוא בחינת אמונה להאמין בהעשרה מאמרות שהבם ברא השם יתברך את העולם. ועל כן צריכין לרחק את עמצמו מאד מלעשות שותפות עם עובדי כוכבים, שלא יתגברו ח"ו ויאמרו שהכל שלהם מחמת שהם מתגרים ומקטרגים תמיד על שרוצים לקדש מקומות החצונים שהוא בחינת כבישת ארץ ישראל שהוא בחינת עסקי משא ומתן וכנ"ל. על כן כשיעשה שותפות והתחברות עמהם יוכלו ח"ו להתגבר עליו עד שיעבור ח"ו על ושם אלהים אחרים לא תזכירו, שיתן יניקה ח"ו לאמונת כוזביות שלהם שהם מתגרים כנגד האמונה הקדושה על כן אסור להשתתף עמהם. כי בשעת המשא ומתן צריכין להתחזק את עצמו באמונה יתירה להאמין שהשם יתברך ברא הכל בכ"ח אתוון דמעשה בראשית שהם בחינת העשרה מאמרות שזהו בחינת מה שהזהירה התורה שלא לומר ח"ו כחי ועוצם ידי עשה לי וכו' (דברים ח') וזכרת את ה' אלהיך כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל דהיינו משא ומתן כמו שת"א למיקני נכסין. כ"ח דייקא. בחינת כ"ח אתוון דעובדא דבראשית שהם בחינת העשרה מאמרות שבהם ברא השם יתברך את העולם בחסדו שעל ידי אמונה זאת עיקר קיום המשא ומתן ותקונו כנ"ל:

אות יד

וזה בחינת ראש השנה. כי בראש השנה נברא העולם, על כן אז אנו עוסקין לעשות דרך כבושה לארץ ישראל שכל תקותינו לשוב לשם בקרוב. כי עיקר התגלות קדושת ארץ ישראל הוא בראש השנה. כמו שכתוב (שם י"א) תמיד עיני ה' אלהיך בה מראשית השנה וכו'. כי עיקר הדרך לארץ ישראל הוא על ידי שממשיכין החסד חנם שבו נברא העולם כנ"ל. וזה נעשה בראש השנה, כי זה היום תחלת מעשיך. כי אז נברא העולם בחסדו בעשרה מאמרות, ועל כן אז אנו מגלין מלכותו עלינו. כי הוא הבורא הכל בשבילנו הוא המנהיג הוא השליט ומושל וברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו. ועל כן אנו מתפללין אז הרבה על צמיחת קרן משיח כמו שכתוב שמחה לארצך וששון לעירך וצמיחת קרן לדוד עבדך. כי עיקר התקוה לשוב לארצינו על ידי משיח צדקינו הוא על ידי קדושת ראש השנה שבו נברא העולם בחסדו חנם, ובו נתגלה בכל שנה ושנה על ידי שישראל עם קדוש שהוא יתברך בראה. ומאחר שאנו מגלין זאת בודאי הכל שייך לנו. רק ברצונו נתנה להם מטעם הכמוס עמו יתברך, וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו. כי בכל ראש השנה וראש השנה הוא נוטלה מהם ונותנה לנו. כי בכל ראש השנה וראש השנה נכנע ונופל הקליפות וממשלת העובדי כוכבים על ארץ ישראל ונתגלה ונמשך קדושת ארץ ישראל לנו עד שנזכה שיכמרו רחמיו ויכניע ויבטל ~ אותם לגמריוישוב ויתן הארץ לנו במהר בימינו:

ועל כן ראש השנה הוא יום ראשון לעשרת ימי תשובה. כי עיקר התשובה הוא על ידי החסד חנם שבו נברא ונתקיים העולם קודם מתן תורה כמובן בהתורה הנ"ל וכמבואר קצת מזה למעלה בדברינו. כי ~ אותן שכבר עברו על מצות התורה, אין להם קיום על ידי התורה מאחר שעברו עליה ולא היו יכולים לשוב. כי על פי דין תורה באיתגליא שנמסר לבית דין שלמטה אין מועיל תשובה. כי מי שעבר ח"ו על איזה לאו שחייב בו מלקות או אחד מד' מיתות בית דין כשמביאין ~ אותו לבית דין אפילו אם ירצה לשוב בכל מיני תשובות בעולם לא מועיל לו לפטור מדין מלקות או מיתה. ועיקר התשובה שמועיל הוא על ידי בחינת החסד חנם שהיה מקיים את העולם קודם מתן תורה. כי כמו שקיים את העולם בחסד הזה כ"ו דורות קודם מתן תרוה עד שיקבלו ישראל את התורה, כמו כן הוא מקיים את הרשעים אף על פי שעוברים על התרוה עד שישיבו ויקיימו את התורה. ועל כן מחמת שבראש השנה שבו נברא העולם נמשך החסד הזה שהוא הדרך לארץ ישראל כנ"ל, על כן אז הוא עיקר התחלת התשובה ועל כן אז מתחילין עשרת ימי תשובה. כי עיקר התשובה הוא על ידי החסד חנם הזה כנ"ל:

אות טז

ועל כן צריכין לנסוע לצדיקי אמת על ראש השנה. כי זה החסד חנם שהיה מקיים העולם קודם מתן תורה שהוא הדרך לארץ ישראל אין מי שיוכל להמשיכו בעולם כי אם הצדיקים האמתיים הגדולים במעלה שהם ממשיכין זה החסד בעת פשיטותם כמבואר היטב בהתורה הנ"ל עיין שם. ובזה הם מחיין כל הפשוטים שבעולם הן אנשים פשוטים ממש, הן הלומדים ותלמידי חהמים שבטלים לפעמים מן התורה ואפילו הרחוקים מהתורה מאד וכו'. וזה אנו צריכים בראש השנה. כי הכל צריכין לשוב בתשובה בראש השנה. כי אפילו לומדים ותלמידי חכמים אמתיים שעוסקים בתורה ועבודה באמת בכל השנה צריכין לשוב בראש השנה. כי אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא מכל שכן שעל פי רוב בפרט בדורות הללו אין מצוי תלמיד חכמם ולמדן שיהיה בן חורין מחטאים ופגמים הרבה. מכל שכן שאר האנשים שנקראים לומדים וחסידים ואינם נקיים כלל כאשר הם יודעים בעצמם נגעי לבבם ומכאובם מכל שכן שאר אנשים הפשוטים המגושמים וכו'. ועל כן בודאי הכל צריכין לשוב. ועיקר התשובה הוא בכח הפשיטות האמתי של הצדיקים הנ"ל, שבעת פשיטותם הם מחיין כל הפשוטים שבעולם וכל הרחוקים מהתורה על ידי החסד חנם הנ"ל שממשיכין בעת פשיטותם דייקא. כי בעת שעוסקים בתורה ועבודה אנו רחוקים מהם מאד מאד ואי אפשר לקבל אז אורם הגדול ביותר רק בעת פשיטותם הם מורידים עצמם אלינו בכמה וכמה תחבולות כדי לחיותינו לנצח למען יוכלו לשוב כל הפשוטים והרחוקים שבעולם, על כן צריכין לנסוע על ראש השנה. כי עיקר התגלות החסד חנם הנ"ל שבו מחיין ומקייין הכל הוא בראש השנה דייקא כי בו נברא העולם וכנ"ל:

אות יז

ועל כן עיקר העבודה של כל ישראל בראש השנה וביום הכפורים וכל עשרת ימי תשובה הוא בפשיטות ובתמימות גמור בלי שום חכמות כלל. כי אז הכל שבין את האמת ומתפללין וצועקין להשם יתברך מעומק הלב בפשיטות ובתמימות בלי חכמות כלל ומבקשים רק מתנתחנם כמו שכתוב לא בחסד ולא במעשים באנו לפניך כדלים וכרשים דפקנו דלתיך וכו'. וכן כי על רחמיך הרבים אנו בטוחים ועל חסדך אנו נשענים וכו' וכן הרבה. וכן (תהלים ק"ל) כי עם ה' החסד והרבה עמו פדות שאומרים בעשרת ימי תשובה במזמור ממעמקים וכו' וכיוצא בזה הרבה. כי זה עיקר דרך התשובה שמקבלין מהצדיק הגדול האמתי בעת פשיטותו שאז ממשיך בחינת האוצר מתנת חנם, ואז מאיר בישראל דרכיו האמתיים להתנהג רק בתמימות ופשיטות באמת ובאמונה שלימה בלי שום חכמות כלל ולבקש תמיד מהשם יתברך רק מתנת חנם. וגם מתנת חנם אין אנו ראויים לקבל רק הכל בכח וזכות הצדיקים האמתיים שממשיכין האוצר מתנת חנם בעולם בעת פשיטותם שהוא הדרך לארץ ישראל שבו מחיין ומקיימין הכל וכו' וכמבואר היטב בהתורה הנ"ל. ועיין שם בסוף התורה בשיחתו הקדושה שהשיח אחר שגילה התורה הנ"ל שמדבר שם הרבה ממעלת האמונה ותמימות ופשיטות עיין שם היטב. כי זה עיקר דרך התשובה של כל מי שרוצה לחוס על חייו הנצחים ולשוב אליו יתברך באמת. וזה צריכין בראש השנה שהוא ראשון לעשרת ימי תשובה, על כן צריכין לנסוע לצדיקים אמתיים על ראש השנה:

אות יח

וזה בחינת השינה והדורמיטא המובא בכתבים ובזוהר הקדוש שנעשה בראש השנה דאפיל דורמיטא וכו'. כי שינה הוא בחינת הסתלקות המוחין, היינו שאז צריכין להתחיל לשוב בתשובה שהוא על ידי החסד חנם שבו נברא העולם ונתקיים קודם מתן תורה שממשיך הצדיק על ידי פשיטותו דייקא. וזהו בחינת שינה הסתלקות המוחין בחינת קיום העולם קודם מתן תורה כי עיקר המוחין הם חכמות התורה. אבל אז צריכין לשוב על כל מה שעעברנו על התורה. וזה על ידי שהצדיק מסלק מוחו בכונוה ומתנהג בפשטיות כדי להמשיך החסד הנ"ל שמקיים העולם הרחוקים מהתורה וכו' כנ"ל. ואחר כך על ידי השופר הוא התעוררות השינה. ואז חוזרין ונמשכין המוחין שהם בחינת קבלת התורה שהוא המוחין שחוזרים ונמשכין על ידי השופר שבו ניתנה התורה. ואז נמתקין ונתבטלין כל הדינים לגמרי, ואז עיקר תיקון התשובה בשלימות. כי עיקר קיום העולם הוא על ידי התורה רק שהצדיק מבטל עצמו איזה שעה ומתנהג בפשיטות, ואז ממשיך החסד חנם הנ"ל שהיה מקיים העולם קודם מתן תורה. ועל ידי זה מחיה כל הרחוקים ומכניס בהם הרהורי תשובה על ידי המשכת הפשיטות ותמימות בעולם. אבל זה החיות והקיום של כל העולם הורא רק על ידי התרוה שחוזר הצדיק וממשיך אחר שהיה בטל איזה שעה בבחינת ביטולה של תורה זה קיומה. ואז עיקר קיום העולם בשלימות. וזהו בחינת השינה והתעוררות השינה על ידי השופר שנעשה בראש השנה שהוא יום ראשון לעשרת ימי תשובה וכנ"ל:

אות יט

וזה בחינת יום תרועה יהיה לכם. וכל תרועה פשוטה לפניה ופשוטה לאחריה. תרועה בחינת התורה שניתנה בקול שופר. כי תרועה ~ אותיות תורה שבעים בחינות שבעים פנים לתורה כמובא. וכל תרועה פשוטה לפניה ופשוטה לאחריה. זה מרמז על בחינת הנ"ל. שעיקר קבלת התורה הוא על ידי התמימות והפשיטות כנ"ל. בבחינת ביטולה של תורה זהו קיומה. בחינת אין התורה מתקיימת אלא במי שמשים עצמו כאינו יודע כאשר ראינו זאת בעיניו מאדומו"ר ז"ל כמה פעמים, שבכל פעם היה אומר שעתה אינו יודע כלל. וכמה פעמים נשבע על זה שעתה אינו יודע כלל. ואחר כך תוך כדי דיבור פתח פיו הקדוש וגילה מה שגילה. וכן היה המעשה בזאת התורה בעצמה שאנו עוסקין בה עתה. (כמבואר בהשיחות שלאחר הסיפורי מעשיות) ואחר שגילה מה שגילה ונודע לו חזר ואמר שאינו יודע כלל. וכן היה פעמים אין מספר וזה בחינת פשוטה לפניה ופשוטה לאחריה של התרועה שהוא עיק קול שופר כמו שכתוב (במדבר כ"ט) יום תרועה וכו'. כי תרועה בחינת התורה בחינת השבעים פנים לתורה שאי אפשר לגלותם בעולם כי אם על ידי בחינת הפשוטות הנ"ל לפניה ולאחריה כנ"ל. וכן עושין כמה פעמים בראש השנה. כי בכל פעם שצריכין לתקוע תרועה שהיא המשכת איזה פנים מהשבעים פנים לתורשה צריכין לתקוע פשוטה לפניה ולאחריה להמשיך החסד חנם הנ"ל שהוא בחינת התורה הנעלמת ומשם ממשיכין התורה מהעלם אל הגילוי וכנ"ל:

אות כ

ולבאר הענין יותר הוא כי תקיעת שופר שהוא בחינת התעוררות השינה בחינת המשכת המוחין שהוא בחינת קבלת התורה שניתנה על ידי קול שופר זה בחינת שבאין לארץ ישראל. היינו כי מבואר בהתורה הזאת שכתב שם בשיחתו הקדושה שאחר התורה הזאת וזה לשונו. כי למעלה דברנו מבחינת דרך ארץ היינו הדרך לארץ ישראל. אמנם ארץ ישראל בעצמה יש בה גם כן בחינת עשר קדושות וכו'. וכל מאמר יש לו יראה בחינת (תהלים קי"ט) הקם לעבדך אמרתך אשר ליראתך. כי יש יראה למעלה מיראה וכו'. עד כאן לשונו עיין שם. היינו כי יש בחינת עבודה שהוא בחינת הדרך לארץ ישראל ויש בחינת עבודה שהוא בחינת שבאין לארץ ישראל ממש. וזה בחינת ראש השנה שאז עוסקין להמשיך קדושת ארץ ישראל שנעשה אז בחינת שינה והתעוררות השינה על ידי השופר שזהו בחינת הדרך לארץ ישראל שהוא בחינת שינה בחינת הנהגת הפשיטות הנ"ל שעל ידו ממשיכין החסד חנם הנ"ל שעל ידי זה הולכין לכבוש ארץ ישראל שזהו בחינת הדרך לארץ ישראל. ואחר כך זוכין להתעוררות השינה על ידי השופר שזהו בחינת שבאין לארץ ישראל ממש. כי המשכת המוחין שהוא התעוררות השינה על ידי השופר זהו בחינת ארץ ישראל ממש. כי עיקר המוחין בארץ ישראל כי אין חכמה כחכמת ארץ ישראל (כמו כתוב במדרש פרשת שמיני וכמובא בליקוטי תנינא סימן ע"א) וזה בחינת קבלת התורה שניתנה בקול שופר כמו שכתוב (שמות י"ט) ויהי ביום השלישי וכו' ויהי קולות וברקים וכו' וקול שופר וכו'. כי עיקר המשכת התורה הוא בארץ ישראל כי אין תורה כתורת ארץ ישראל כמו שכתוב במדרש שם וכמו שכתוב כי מציון תצא תורה. וזה בחינת גודל עוצם היראה שנמשכת על ידי השופר כמו שכתוב (עמוס ג') היתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו וכו'. כי כשנמשכין המוחין שהוא בחינ התורה נמשך יראה גדולה. כי אם אין חכמה אין יראה וכו'. וכמו שכתוב בקבלת התורה ולבעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו וכו'. וזה בחינת היראה הנזכרת בסוף התורה שכל מאמר יש לו יראה בחינת הקם לעבדך אמרתך אשר ליראתך, שזה זוכין כשבאין לארץ ישראל שיש שם עשר קדושות שהם בחינת עשרה מאמרות וכו' עיין שם. ועל כן עיקר כבישת ארץ ישראל היה עלידי קוד שופר כי כשנכנסו ליריחו שהוא תחלת כניסתם לארץ ישאל תקעו בשופר כמו שכתוב ביהושע כי תקיעת שופר שהוא בחינת התעוררות השינה המשכת המוחין שהוא המשכת התורה זהו בחינת שבאין לארץ ישראל ששם עיקר המוחין והתורה כנ"ל. וזהו בחינת (תהלים פ"ט) אשרי העם יודעי תרועה וכו'. אשרי העם זה בחינת תמימות ופשיטות בחינת באשורו אחזה רגלי דרכו שמרתיו ולא אט (איוב כ"ג) שלא הטה ימין ושמאל מדרכיו יתברך רק בדרכו ובאשורו אחזה רגליו שזהו בחינת תמימות ופשיטות שאינו נוטה מהדרך על ידי איזה חכמות שכמו שנמצאו כמה וכמה שנטו מהדרך האמת והתמים על ידי חכמות וזהו עיקר אשוריו ותהלותיו של איש כשהולך בתמימות כמו שכתוב (שם קי"ט) אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת ה'. וזהו אשרי העם בחינת תמימות על ידי זה זוכין אחר כך להמשכת המוחין שזהו בחינת יודעי תרועה בחינת תקיעת שופר שהוא בחינת התעוררות השינה המשכת המוחין כנ"ל. וזהו (שם פ"ט) ה' באור פניך יהלכון בחינת המוחין הם אור הפנים בחינת חכמת אדם תאיר פניו וכו'. וזהו (שם) בשמך יגילון כל היום כי על ידי זה זוכין לשמחה כמו שכתוב שם בסוף התורה הנ"ל שיכולין לבא לשמחה גדולה על ידי התמיצות והפשיטות וכו' עיין שם. כי עיקר הוא תמימות ופשיטות ואמונה, ואז דייקא זוכין למוחין שלמים שהם חכמה אמתיית. שעיקר החכמה להמשיך דרכי התמימות יותר ויותר וכן בכל פעם ופעם שזהובחינת כל תרועה פשוטה לפניה ופשוטה לאחריה וכנ"ל:

וזה ענין כל המזמור פ"ט שנאמר שם פסוק אשרי העם הנ"ל. כי מתחלה מדבר מחד חנם שבו נברא העולם וכו' כנ"ל וזהו חסדי ה' עולם אשריה וכו' כי אמרתי עולם חסד יבנה וכו'. ותיכף מתחיל לדבר ממלכות דוד משיח כמו שכתוב שם כרתי ברית לבחירי נשבעתי לדוד עבדי וכו'. וכן כל המזמור מדבר מזה מנפל~ אות בריאת העולם וממלכות דוד שהוא משיח כמו שכתוב שם לך שמים וכו' צפון וימין אתה בראתם וכו'. ומדבר מהכנעת האויבים והשונאים כמו שכתוב שם אתה דכאת כחלל רהב בזרוע עוזך פזרת אויביך וכו'. כי הכל בחינה אחת. כי על ידי החסד חנם שבו נברא העולם על ידי זה עושין דרך לארץ יראל שהוא הכנעת האויבים והשונאים הרוצים למנוע מלבא לארץ ישראל האומרים לסטים אתם וכו'. שכל זה הוא בחינת מלכות דוד משיח שלחם מלחמת ה' לכבוש ארץ ישראל. וכן אנו מצפים בכל יום על ביאת משיח שישיבנו לארץ ישראל. והכל בכח החסד חנם הנ"ל שבו נברא העולם שהוא הדרך לארץ ישראל. וכל זה הוא בחינת ראש השנה יום תרועה שינה והתעוררות שינה על ידי השופר שהוא בחינת הדך לארץ ישראל וארץ ישראל ממש כנ"ל, שזהו בחינת אשרי העם יודעי תרועה וכו' כנ"ל. ועל כן נסמכו זה לזה במזמור הנ"ל:

אות כא

וזה בחנית מלכיות וזכרונות ושופרות. מלכיות זה בחינת שמגלין מלכותו דהיינו שהוא יתברך מלך העולם כי הוא ברא הכל ומנהיג ומושל בכל כמו שמתחילין מלכיות עלינו לשבח לאדון הכל לתת גדולה ליוצר בראשית וכו' שהוא נוטה שמים ויוסד ארץ וכו' ועל ידי זה אנו ממשיכין החסד חנם שבו נברכא העולם שעל ידי זה נתגלה מלכותו יתברך. כי עיקר בריאת העולם בחסדו הוא כדי לגלות מלכותו כידוע, נמצא שמלכיות הוא בחינת התגלות החסד שבו נברא העולם כנ"ל, ועל ידי החסד חנם הזה עושין דרך לארץ ישראל כנ"ל. וזה בחינת זכרונות. כי עיקר בחינת זכרונות הוא שאנו מבקשין מהשם יתברך שיזכור ברית אבותינו וישיבנו לארץ ישראל שהוא בית חיינו וכו'. כמו שכתוב (ויקרא כ"ו) וזכרתי את בריתי יעקב וכו' והארץ אזכור. וכמו שמסיימין הברכה זוכר הברית דהיינו שהוא זוכר הברית שכרת את אבותינו להשיבנו לארץ ישראל. ועל כן זכרונות הוא בחינת שממשיכין הדרך לארץ ישראל על ידי החסד הנ"ל. ואחר כך אומרים שופרות שמדבר ממתן תורה כמו שכתוב אתה נגלית וכו', היינו בחינת המשכת המוחין שהוא התורה שזהו בחינת תקיעת שופר התעוררות השינה כנ"ל שהוא בחינת שבאין לארץ ישראל ממש כנ"ל ועל כן מתחילין ברכת שופרות ממתן תורה כמו שכתוב אתה נגלית וכו', ומסיימין בקיבוץ נדחים לארץ ישראל על ידי קול שופר כמו שכתוב תקע בשופר גדול לחירותנו ושא נס לקבץ גליותינו וכו' דהיינו קיבוץ כל הנדחים לארץ ישראל, היינו כנ"ל. כי קבלת התורה שהוא בחינת השמכת המוחין ולבא לארץ ישראל הם בחינה אחת שכל זה הוא בחינת קול שופר וכנ"ל:

אות כב

ועל כן הם עשרת ימי תשובה כנגד העשרה מאמרות בהם נברא העולם שהם בחינת חסד חנם הנ"ל שעיקר התשובה הוא על ידי זה כנ"ל. ועל כן ביום הכפורים שהוא סוף העשרת ימי תשובה אז ניתנו הלוחות האחרונות שהם עשרת הדברות. כי עשרת הדברות הם כנגד העשרה מאמרות כנ"ל. ועיקר קבלת התורה הוא שמוציאין התורה מהעלם אל הגילוי דהיינו מה שבתחלה היו העשרת הדברות שהם כלל התורה נעלמין ונסתרין בהעשרה מאמרות הם בחינת דרך ארץ כנ"ל, ועל ידי התשובה שעושין בעשרת ימי תשובה זוכין וממשיכין העשרת הדברות שהם כלל התורה מההעלם אל הגילוי שזהו בחינת שבאין לכל העשר קדושות של ארץ ישראל. כי העשר קדושות שבארץ ישראל הם גם כן בחינת העשרה מאמרות שהם בחינת העשרת הדברות כנ"ל. ועל כן אז ביום הכפורים נכנס הכהן גדול לפני ולפנים למקום הארון והלוחות שעומד על האבן שתיה שמשם הושתת העולם בחסדו ששם תכלית הקדושה העליונה של כל העשר קדושות שבארץ ישראל כי הכל בחינה אחת כנ"ל, היינו עשרת ימי תשובה והשרה מאמרות ועשרת הדברות ועשר קדושות שבארץ ישראל הכל בחינה אחת וכל קדושות אלו נגמרין ביום הכפורים וזוכין לקבלם על ידי התשובה שעושין כל הצדיקי אמת שממשיכין החסד חנם הנ"ל ומכניסין דרכי הפשיטות והתמימות בעולם שעל ידי זה עיקרא ההתקרבות להשם יבתרך לכל אחד ואחד מכל מקום שהוא וכנ"ל:

אות כג

נמצא שעיקר קדושת ראש השנה הוא להמשיך קדושת ארץ ישראל כנ"ל. וזהו בחינת גודל בירור וקדושת המחשבה שצריכין בראש השנה כמו שכתב אדמו"ר ז"ל במקום אחר שבשביל זה צריכין לנסוע לצדיקים על ראש השנה כדי לברר ולקדש המחשבה עיין שם (בסימן רי"א בליקוטי חלק א') כי בירור וקדושת המחשבה זהו בחינת התגלות קדושת ארץ ישראל. כי כל בלבולי המחשבות הם בחינת מבול כמו שכתוב אדמו"ר ז"ל בהתורה אתם נצבים (בסימן מ"ד ליקוטי הנ"ל) כי מבול לשון בלבול ובארץ ישראל לא היה המבול, אבל איתא שמימי המבול התיזו לשם (כנשמע שיחה זאת מפיו הקדוש). כי עיקר בלבולי המחשבות רעות הם בת~ אות ניאוף רחמנא ליצלן, והם עיקר בחינת מימי המבול. כי המבול בא על פגם הברית על השחתת זרע רחמנא ליצלן שבא על ידי בלבולי המחבות והרהורים רעים רחמנא ליצלן כמו שכתוב (בראשית ו') כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ. ואפילו שאר מיני בלבולי מחשבות זרות ורעות הכל נמשך משם מפגם הברית שעל ידי זה נשחת ונפגם הדעת עד שבאין לכל הבלבולים וערבובי המחשבות שמבלבלים רוב בני אדם מאד מאד ומהם באים כל החטאים והפגמים שבעולם רחמנא ליצלן, וכשבלבולי המחשבות מתגברים על האדם בפרט בלבולים והרהורי ניאוף בעצמם רחמנא ליצלן זהו בחינת מבול ממש שרוצים לשטוף את האדם ממש ולהאבידו משני עולמות רחמנא ליצלן כאשר יודע כל אחד את נגעי לבבו ומכאוביו שעובר עליו בענין זה. והכל על ידי פגם המחשבה. ועל זה הזהיר דוד המלך עליו השלום (תהלים ל"ב) על זאת יתפלל וכו' רק לשטף מים רבים אליו לא יגיעו. ועל זה צעק (שם ס"ט) טבעתי ביון מצולה ואין מעמד באתי במעמקי מים וכו' וכו' וכתיב (שם) אל תשטפני שבולת מים ואל תבלעני מצולה וכו' וכתיב (שם) הצילני מטיט ואל אטבעה אנצלה משונאי וממעמקי מם שכל זה נאמר על בלבולי המחשבות הנ"ל וכמבואר בכתבי האר"י ז"ל שהתגברות ההרהורים ובלבולי המחשבות נקראים מצולות ים עיין שם. וזה עיקר עסקינו וצעקתינו בראש השנה לברר ולקדש המחשבה שבזה תלוי כל הקדושות והמתקת כל הדינים שבעולם שבשביל זה נוסעים לצדיקים על ראש השנה כנ"ל. וכל אחד כפי מה שזוכה לקדש מחשבתו כמו כן נתגלה קדושת ארץ ישראל. כי בעת שהמחשבות רעות שוטפים על האדם ח"ו שהם בחינת מימי המבול אזי נתעלם קדושת ארץ ישראל כנ"ל, וכל אחד כפי מה שמתגבר לדחות מעצמו בלבולי המחשבות ומברר ומקדש מחשבתו כמו כן נתגלה בחינת קדושת ארץ ישראל. כי עיקר קדושת ארץ ישראל הוא בחינת תיקון הברית שתלוי בקדושת המחשבה בחינת צדיקים ירשו ארץ כמו שכתוב במקום אחר. וכל זה עוסקים בראש השנה כנ"ל. ועל כן מתחילין בברכת זכורנות בפסוקי זכרון של נח שזכר השם יתברך ~ אותו בעת המבול שלכאורה הוא תמוה מה ענין זה לראש השנה אך על פי הנ"ל מבואר היטב. כי זה עיקר קדושת ראש השנה שנזכה לדחות מימי המבול שהם בלבולי המחשבות על ידי שיזכור לנו השם יתברך זכות וכח הצדיקים בחינת זכרון נח הצדיק שזכרו השם יתברך באהבה וכו' כמו שכתוב (בראשית ח') ויזכור אלהים את נח וכו', שעל ידי זה מתחיל להתגלות קדושת ארץ ישראל כנ"ל. ועל כן נסמכה פרשת לך לך לפרשת נח כי לך לך מדבר מהתחלת קדושת ארץ ישראל שנתגלה לאברהם אבינו שהוא הראשון שזכה שהשם יתברך גילה לו קדושת ארץ ישראל ואמר לו לך לך מארצך וכו' אל הארץ וכו', ועל כן נסמכה לפרשת נח. כי על ידי שנדחין מימי המבול ונזכר צדקת נח שזהו בחינת פרשת נח, על ידי זה נתגלה קדושת ארץ ישראל שזהו בחינת פרשת לך לך כנ"ל. וזהו בחנית שאר פסוקי התרוה שמזכירין בברכת זכרונות שמדברים מיציאת מצרים וקדושת ארץ ישראל על ידי שזכר זכות אבותינו הצדיקים כמו שכתוב ונאמר וישמע אלהים את נאקתם ויזכור אלהים את בריתו וכו' שזהו נאמר לענין יציאת מצרים שעיקר הגאולה היתה לבא לארץ ישראל כמו שכתבו ו~ אותנו הוציא משם להביא ~ אותנו אל הארץ וכו', וזהו שנסמך ונאמר וזכרתי את בריתי יעקב וכו' והארץ אזכור. כי כל ברכת זכרונות הוא שיזכור השם יתברך ברית אבותינו הצדיקים ויגלה לנו קדושת ארץ ישראל שזהו עיקר קדושתינו כי שם כל העשר קדושות שזוה עיקר קדושת ראש השנה כנ"ל:

אות כד

וכל זה זוכין על ידי הצדיק האמת שממשיכך דרכי הפשיטות והתמימות בעולם כנ"ל. כי כל בלבולי המחשבות רעות הם בחינת עקמימיות ועמקות דסטרא אחרא רחמנא ליצלן. כי זה כלל גדול בידינו וצריכין לזכור זאת בכל עת ורגע שהמחשבה ביד האדם להטותה כרצונו בכל עת. כי אי אפשר שיהיו שני מחשבות ביחד בשום אופן. ואפילו אם מחמת ההרגל מכבר רגיל אצלו שתלך ותתע מחשבתו ברעיונות רעים רחמנא ליצלן, אף על פי כן הבחירה בידו בכל עת לתופסה בעל כרחה ולהטותה לדרך הישר (וכמבואר מזה במקום אחר). על כן עיקר העצה הוא פשיטות ותמימות שירגיל עצמו לבלי לילך עם חכמות ולבלי לחשוב שום מחשבות יתירות רק יפשיט מחשבתו בתכלית הפשיטות והתמימות, ואל ירבה לחשוב בשום דבר בפרט בענין תאוה הרעה הזאת שיש בני אדם שיש להם חקירות ועיונים ורעיונים רעים מאד בענין המיאוס הזה. כי נדבק רוח שטות ושגעון ממש במשחבתם עד שחושבים מה שחושבים כאשר הם יודעים בעצמם רחמנא ליצלן ובאים על ידי זה למה שבאים רחמנא ליצלן. ולהנצל מזה הוא רק על ידי דרכי התמימות והפשיטות של הצדיק האמת. כי ריבוי המשחבות אפילו לבחינת השולל דהיינו כדי לבטל התאוה הזאת הוא גם כן גורם התגברות התאוה כמו שכתוב בספר הא"ב אל תכנוס עם פתויך בטוען ונטען וכו' ואי אפשר לבאר כל זה בכתב. אך העיקר העצה הוא בחינת תמימות ופשיטות גדול ולצעוק הרבה להשם יתברך. כי בודאי מי שכבר נתפס בזה כל אחד כפי בחינתו צריך שלא לייאש את עצמו כלל רק לצעוק בכל פעם להשם יתברך מכל מקום שהוא ולתפוס מחשבתו בכל עת להשיבה מהעמקות דסטרא אחרא אל מקום הישר לבחינת תמימות ופשיטות של הצדיק האמת. וזה עיקר התשובה בחינת שובו לאשר העמיקו סרה בני ישראל (ישעיה ל"א) וכתיב ושחטה שטים העמיקו (הושע ה') וכו' וכתיב העמיקו שחתו (שם ט') וכתיב באתי במעמקי מים (תהלים ס"ט) וכו'. ומי שאינו שב בתשובה ח"ו עליו נאמר שם פ"ד) עוברי בעמק הבכא וכו'. על כן צריכין להשתדל למלט נפשו מני שחת ולברוח לצדיקי אמת ולהתמימים והישרים הנלווים אליהם כדי שיוכלו להתגבר לצאת ולברוח מהעמדות דסטרא אחרא להמשיך עצמו לדרכי התמימות והפשיטות כנ"ל שעל ידי זה זוכין לקדש מחשבתו שזהו עיקר קדושת ראש השנה כנ"ל. וזה כל צעקתינו בראש השנה כדי לזכות לקדש המחשבה כנ"ל. וזהו שצועקין בראש השנה ממעמקים קראתיך ה' ממעמקים דייקא. כי מכל מיני עמקים צריכין רק לצעוק ולקרוא לה' כדי לזכות לדרכי הפשיטות והתמימות שעל ידי זה עיקר קדושת המחשבה כנ"ל. כי יש עשרה עמקים עומק טוב ועומק רע וכו' (כמובא בספר יצירה) ואפילו מעומק טוב צריכין לצעוק לה'. כי אפילו מחשבות טובות אסור להעמיק בהם יותר מדאי כידוע שלא יצא חוץ מן הגבול ח"ו. ואפילו מי שזוכה למחשבות טובות ולהעמיק בהם כראוי אף על פי כן צריך בכל פעם לקרוא מהם אל ה' שיוציא ~ אותו השם יתברך מהם ויעלהו למעלה ומדריגה גבוה יותר. וזה אי אפשר כי אם על ידי תמימות ופשיטות שמסלק דעתו בכל עת כאלו אינו ידוע כלל כלל לא שעל ידי זה זוכה בכל פעם למדריגה יותר גבוה על ידי שצועק בכל פעם להשם יתברך בפשיטות ובתמימות כאלו לא ידע מעולם כלל. כמבואר ומובן כל זה בשיחותיו הקדושות של אדמו"ר ז"ל מכל שכן וכל שכן מי שאין ידיעתו בתכלית השלימות מכל שכן וכל שכן מי שמתגבר עליו עומק רע ח"ו כנ"ל, כמה וכמה הוא צריך צעוק ממעמקים בחינת ממעמקים קראתיך ה' כדי שיזכה לבטל העמקות הרע דסטרא אחרא שנפל לתוכו בחינת ושחטה שטים העמיקו וכו' כנ"ל. שזהו בחינת (יונה ב') מבטן שאול שועתי הנאמר שם בסוף התורה הנ"ל. שזהו בחינת (איכה ג') צפו מים על ראשי אמרתי נגזרתי קראתי שמך ה' מבור תחתיות. ועל ידי זה זוכה להמשיך על עצמו דרכי התמימותוהפשיטות של הצדיק האמת שעל יד זה עיקר התיקון לזכות לכל טוב אמן:

אות כה

וזה בחינת סוכות שאז נמשכין כל החסדים כידוע בכוונות. דהיינו בחינת חסד חנם הנ" שהתחלנו להמשיכו בראש השנה שאז נברא העולם כנ"ל. ועתה בסוכות נמשכין ונתגלין כל החסדים על ידי זה. כי בראש השנה עדיין היו החסדים בהעלם גדול מחמת שעדיין לא נתגלה מלכותו וכל עבודת הצדיקים וישראל אז הוא לגלות מלכותו, להודיע לכל באי עולם כי הוא יתברך ברא את העולם בחסדו. ועוסקין בזה מראש השנה ועד יום כפור. וכל מה שמגלין יותר בחינה זאת כמו כן נתגלה ביותר קדושת ארץ ישראל. כי עיקר התגלות קדושת ארץ ישראל הוא כפי מה שמגלין יותר כלל באי עולם שהשם יתברך ברא את העולם וכו' כנ"ל. וכמו כן נתגלין החסדים ביותר. כי כל מה שנתגלה יותר שהשם יתברך ברא את העולם והוא מלך ומושל ושליט בעולם כמו כן נתגלה ביותר החסד שבו ברא את העולם וביום הכפורים כבר נשלם ונגמר בחינה זאת. ועל כן אז נגמרו התגלות כל העשר קדושות שבארץ ישראל. ועל כן נכנס אז הכהן גדול לפני ולפנים שהוא תכלית הקדושה העליונה של העשר קדושות שבארץ ישראל כמו שכתוב במשנה עשר קדושות וכו' לפני ולפנים מקודש ממנו וכו'. ועל כן אז נתגלה ונמשך החסד חנם הנ"ל בהתגלות גדול, ואז מתחילין כל החסדים להתמשך בהתגלות גדול שזהו בחינת סוכות כמובא בכוונות. כי סוכה הוא בחינת קדושת ארץ ישראל וירושלים שנקרא סוכת שלם. ועל כן הסוכה נעשית מפסולת גורן ויקב דייקא. כי הפסולת הוא בחינת הנהגת הפשיטות של הצדיק האמת שהוא בחינת פסולת כנגד עבודתו הפנימיות בתורה ותפלה כמובן במקום אחר. כי עיקר הסוכה שהוא בחינת התגלות החסד הנ"ל שהוא בחינת התגלות קדושת ארץ ישרראל הוא על ידי הנהגת הפשיטות שלו שהוא בחינת פסולת גורן ויקב ששממנו דייקא נעשה סכך הסוכה וכנ"ל. כי בראש השנה ויום כפור וכל עשרת ימי תשובה המשכנו קדושת ארץ ישראל שהוא בחינת עשר קדושות שכנגד עשרת ימי תשובה, ועכשיו בסוכות אנו מגלין גודל כח ישראל שלא די שאנו יכולין לכבוש ארץ ישראל שזהו בחינת ראש השנה ויום כפור כנ"ל אף גם אנו יכולין לקדש כל המקומות בחוץ לארץ בקדושת ארץ ישראל על ידי שאנו מגלין שהוא יתברך ברא את העולם כמבואר לעיל. וזה בחינת סוכות שהשם יתברך זיכה ~ אותנו שכל אחד מישראל ישב בסוכה שהוא צלא קדישא צלא דמהימנותא שהוא בחינת קדושת ארץ ישראל כנ"ל. היינו שאנו יכולין להמשיך קדושת ארץ ישראל אפילו בחוץ לארץ. וכל אחד מישראל יכול לקדש מקומות החיצונים בקדושת ארץ ישראל שהוא בחינת סוכת שלם, עלידי אמונתו השלימה שזכה בראש השנה ויום הכפורים לידע ולהודיע שהוא היוצא הוא הבורא שעל ידי זה יכולין להמשיך קדושת ארץ ישראל אפילו בחוץ לארץ כנ"ל:

אות כו

וכל זה נעשה על ידי שזוכין לקשר עצמו עם הצדיק האמת שהוא לפעמים איש פשוט וכו'. וזהו בחינת אגודת הלולב. כי לולב הוא בחינת הצדיק האמת בחינת (תהלים צ"ב) צדיק כתמר יפרח. והשם יתברך צונו ליקח רק העלין של התמרין דהיינו כפת תמרים שהוא הלולב להורות שאין לנו כח לקשר עצמינו עם הצדיק האמת לעוצם קדושתו כי אם על ידי בחינת הנהגת פשיטותו כנ"ל. שזהו בחינת עלין ולולבין בחינת (שם א') ועלהו לא יבול שדרשו רז"ל על שיחת חולין של הצדיק. היינו בחינת הנהגת פשיטותו וכנ"ל. וזהו בחינת לולב שהוא פשוט, ובו נקשר ונאגד ההדבר והערבות שמרמז על כל הכתות שבישראל כמו שדרשו רז"ל (ויקרא רבה ל'). כי כולם צריכין לקבל מהצדיק הנ"ל שהוא בחינת איש פשוט הגדול בחינת הלולב שהוא פשוט וגדול מכל מינים כי כל הכתות שבישראל הן בעלי מצות הן בעלי תורה הן הריקים לחגמרי מתורה ומצות שהם בחינת ערבי נחל, כולם צריכין לקבל מהאיש פשוט הגדול וכו' כנ"ל. וכל הד' מינים שהם כלל כל הכתות שבישראל כולם מאירים וממשיכים הידור ויופי האתרוג שהוא בחינת קדושת ארץ ישראל שהוא קדושת התגלות מלכותו יתברך בחינת כבוד הדר מלכותו. כי כל ההידור והיופי הוא בארץ ישראל כמו שכתוב מציון מכלל יופי אלהים הופיע. וזה (תהלים ק"ג) וחסד ה' מעולם ועד עולם על יראיו "וצדקתו "לבני "בנים "לשומרי בריתו וכו' ראשי תיבות לולב. כי על ידי הלולב שהוא בחינת הצדיק הנ"ל על ידו נמשכין ונתגלין החסדים הנ"ל שבהם נברא העולם בחינת וחסד ה' מעולם ועד עולם:

אות כז

וזה בחינת שמיני עצרת ושמחת תורה שאז מסיימין התורה וחזורין ומתחילין ~ אותה. כי אז הוא גמר התיקון שהתחיל בראש השנה כידוע בכוונות. היינו כי עיקר התיקון הוא להמשיך קדושת ארץ ישראל ששם עיקר התגלות מלכותו יתברך שבזה אנו עוסקין מראש השנה עד שמיני עצרת והכל בכח הצדיק האמת שהוא איש פשוט לגמרי שממשיך החסד חנם שבו נברא ונתקיים העולם קודם מתן תורה שבזה מחיה כל הפשוטים שבעולם וכו' כנ"ל. וזהו בחינת מה שמסיימין התורה וחוזרין ומתחילין ~ אותה ביום האחרון של חג שהוא שמיני עצרת ושמחת תורה כי בזה ממשיכין כח הצדיק הנ"ל שהולך בדרך זה תמיד שבכל פעם שבא להשגה שלימה גבוה מאד אינו מסתפק בזה כלל, רק הוא מתחיל מיד לחזור ולחפש ולבקש אחר השגה הגבוה יותר ויותר, ואזי עושה עצמו כאינו יודע כל ומסלק דעתו לגמרי ונעשה איש פשוט גמור (שקורין פראסטיק) כאלו לא התחיל מעולם להשיג כלל עד שאינו יכול להחיות את עצמו בשום דבר כי אם בחסד חנם שהיה מקיים העולם קודם מתן תורה שהוא הדרך לארץ ישראל וכנ"ל. וזהו בחינת סיום התורה בשמחת תורה וחוזרין ומתחילין ~ אותה מיד. כי סיום התורה זה בחינת שלימות הדעת וההשגה שמשיג הצדיק. כי כל הדעת וההשגות כלולים בהתורה. וכשמסיימין התורה זהו בחינת שלימות ההשגה שהוא בחינתכלל התורה. וכמו שמסיימין התורה בעוצם שלימות השגת משה רבינו שהוא בחינת הצדיק האמת. כי מסיימין בעוצם השגתו כמו שכתוב (דברים ל"ד) ולא קם נביא עוד בישראל כמשה אשר ידעו ה' פנים אל פנים לכל ה~ אותות והמופתים וכו' ולכל היד החזקה וכו' שקבל את הלוחות בידיו כמו שפירש רשי שם. ואחר שמסיימין חוזרין ומתחילין בראשית ברא אלקים וכו'. וזה בחינת הדרך הקדש של צדיקי אמת שהם בחינת משה. שאף על פי שבא להשגה שלימה גבוה מאד שהוא בחינת סיום התורה בחינת כלל התורה אף על פי כן אינו מסתפק בזה ותיכף ומיד הוא מתחיל מחדש כאלו לא התחיל לקבל את התורה כלל רק הוא מחיה את עצמו בבחינת קיום העולם קודם מתן תורה שהוא בחינת החסד חנם שבו נברא העולם שהוא הדרך לארץ ישראל כנ"ל שזהו בחינת התחלת התורה שהוא בראשית ברא וכו', שמדבר מתחלת בריאת העולם קודם מתן ת ורה שנברא בחסדו לבד שזהו בחינת הדרך לארץ ישראל כמו שפירש רש"י על פי בראשית שלא היה צריך להתחיל את התורה מבראשית אלא משום שלא יאמרו לסטים אתם שכבשתם ארץ ישראל וכו' וכנ"ל:

אות כח

וזהו בחינת הסמיכות לעיני כל ישראל בראשית. כי רש"י פירש על לעיני כל ישראל שהוא מה שנשאו לבו לשבר את הלוחות לעיני כל ישראל והשם יתברך הודה לדבריו וכו' עיין שם. ובאמת שבירת הלוחות הוא פליאה גדולה. ואם ישראל חטאו מה שחטאו מה ענין לשבר לוחות קדושות כאלה ומה ענין התיקון בזה עד שהשם יתברך שבחו כל כך ואמר לו יישר כחך ששברת (בבא בתרא י"ד). והתורה מסיימת שבח משה בזה ששיבר הלוחות לעיניהם שזהו בחינת לעיני כל ישראל כנ"ל, שנראה שעשה בזה תיקון נפלא ודבר גדול מאד. ולכאורה יתפלא האדם מה ענין התיקון הזה. אך על פי הנ"ל אפשר למצוא איזה רמז בזה. כי שבירת הלוחות וה~ אותיות פרחו למעלה זהו בחינת שמשה רבינו כשראה שישראל חטאו ופגמו כל כך. והקטרוג גדול כל כך על שזה סמוך שקבלנו את התורה ב~ אותות נור~ אות כאלה בקולות וברקים וכו' וכו' ובתוך חופתם קלקלו כל כך, וכמו שהפליגו רז"ל בזה ואמרו עלובה כלה שזינתה בתוך חופתה וכו' (שבת פרק ח' ע"ב) על כן התחכם משה רבינו וסילק השגתו לגמרי כאלו לא קיבל את התורה כלל, שזהו בחינת שבירת לוחות ששבר את הלוחות בידיו עד שנסתלקו ~ אותיות התורה למעלה שזהו בחינת הסתלקות השגת התורה ובזה הוריד את עצמו משה רבינו לבחינת פשיטות לגמרי כאלו הוא איש פשוט ממש שאינו יודע שום השגה כלל וכאלו לא קבל את התורה כלל. ומאחר שנעשה איש פשוט החיה את עצמו רק בהחסד חנם שהיה מקיים את העולם קודם מתן תורה, ובזה החיה וקיים את כל ישראל וכל העולם התלוי בהם על ידי החסד חנם הזה שיש לו כח לקיים העול אפילו בעת שחוטאים לפניו מאד רחמנא ליצלן והכל על ידי כח הצדיק האמת בחינת משה שמסלק השגתו ועושה את עצמו כאלו הוא איש פשוט ממש שזהו בחינת שבירת לוחות שהוא בחינת הסתלקות ההשגה כנ"ל כי כשהצדיק מסלק השגתו ונעשה איש פשוט, זהו בחינת שכחה שמשכח מעצמו ההשגה הראשונה בכוונה ומסלקה מדעתו כאלו לא השיג כלל, והכל כדי שיבא להשה גבוה יותר ובזה מחיה כל הפשוטים וכל הנופלים שבעולם וכנ"ל. וזהו בחינת שבירת לוחות שהוא בחינת שכחה כמו שאמרו רז"ל (עירובין נ"ד) אלמלא לא נשתברו הלוחות לא היתה השכחה בעולם. וכמו ששמענו מפי אדמו"ר ז"ל שיחה נפלאה בענין זה שמצד זה השכחה הוא מעלה גדולה אצלו וכו' עיין שם. ועל כן עשה משה תיקון גדול על ידי שבירת הלוחות שהוא בחינת הסתלקות הדעת בבחינת שכחה. דהיינו שסילק השגתו כאלו לא קיבל את התורה כלל רק הוא איש פשוט לגמרי ומקבל חיות רק מקיום העולם קודם מתן תורה שהוא בחינת חסד חנם, ובזה היה מחיה ומקיים כל ישראל אף על פי שחטאו ועשו מה שעשו כי על ידי החסד חנם שממשיך הצדיק על ידי פשיטותו דייקא, על ידי זה דייקא מחיה את כל הפשוטים וכל החוטאים וכל הנופלים שבעולם וכמובן ומבואר בהתורה הנ"ל. ועל פי זה מחובר ומקושר היטב סיום התרוה בהתחלתה שהוא לעיני כל ישראל בראשית וכו'. כי לעיני כל ישראל זהו בחינת שבירת לוחות שהוא הסתלקות המוחין שמסלק הצדיק מעצמו המוחין בכל פעם ונעשה איש פשוט שאז מחה את עצמו בהחסד חנם שבו נברא העולם וכו' כנ"ל שזהו בחינת בראשית ברא אלקים וכו'. כי בריאת העולם היה בחסד חנם שזהו בהדרך לארץ ישראל כמו שפירש רש"י שם וכנ"ל:

אות כט

והו דרך ועצה טובה לכל אדם שבעולם הרוצה ליכנוס בעבודת ה' שבהכרח שיעבור עליו מה שיעברו שאי אפשר לבאר ולפרש כלל לא בכתב ולא בעל פה. וכמה וכמה עליות וירידות ונפילות והשלכות וכו' צריכין לעבור עליו. והרבה נפלו על ידי זה ואבדו את עולמים רחמנא ליצלן רחמנא ליצלן. ועיקר החיות והיום של ~ אותן שנשארין על עמדן הוא רק בכח הפשיטת של הצדיק שממשיך אז החסד חנם וכו' כנ"ל. וכן צריך כל אחד להמשיך על עצמו בחינת הפשיטות של הצדיק ויסלק בכל פעם דעתו ושכלו ויעשה עצמו כאינו יודע כלל. והעיקר שיתחיל בכל פעם מחדש וכמבואר בדבריו ז"ל כמה פעמים כי עיקר נפילתו הוא מחמת שכבר התחיל כמה פעמים ונפל, אבל אם יעשה את עצמו כאל לא התחיל מעולם רק הוא צמחיה את עצמו בחסד חנם על ידי כח פשיטות הצדיק כנל, בזה יכול להחיות את עצמו לעולם. כי חסדי ה' לא תמנו ולא כלו רחמיו לעולם::

הלכות נטילת ידים לסעודה

אות ל

וזה בחינת נטילת ידים קודם האכילה. כי עיקר קדושת אכילת ישראל הוא בארץ ישראל ששם כל הקדושות. ועיקר קדושת ארץ ישראל הוא בענין האכילה. כי הכל המצות התלויות בארץ הוא בענין האכילה כן תרומות ומעשרות וחלה וביכורים וקרבנות וכו'. ועל כן עיקר הברכה שמברכין על כל המאכלים הוא לברך להשם יתברך על ארץ ישראל שנתן לנו כמו שכתוב (דברים ח') ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלקיך על הארץ הטובה וכו' ומשם אנו למדין גם כל הברכות שלפני הכמו שאמרו רז"ל (ברכות ל"ה) השתא לאחריו מברך לפניו מבעיא. נמצא שכל הברכות הוא להמשיך קדושת ארץ ישראל על האכילה כי משם נמשכין הכל הקדושות כנ"ל. ועל כן כשאיש ישראלי רוצה לאכול לחם שהוא עיקר האכילה עיקר חיות האדם צריך לר~ אות לקדש את עצמו עד שיהיה נמשך קדושת ארץ ישראל על מה שאוכל כי משם עיקר קדושת האכילה כנ"ל. ועל כן תקנו רז"ל לנטילת ידים שצריך כל אחד לקדש את ידיו במים קודם אכילתו. כי הידים הם כ"ח פרקין שהם כנגד כ"ח אתוון דעובדא דבראשית שהם בחינת כח מעשיו (כמובא במקום אחר). ועלכן צריכין לטהר הידים במים שהוא מצוה נטילת ידים כדי להמשיך מימי החסד שהוא בחינת החסד חנם הנ"ל שבו נברא העולם על ידי כ"ח אתוון, ועל ידי זה נתגלה ונמשך קדושת ארץ ישראל בכל מקום האדם עומד שם. כי עיקר קדושת ארץ ישראל הוא על ידי כח מעשיו שנתגלין ומאירין על ידי שממשיכין ומאירין החסד שבו נברא העולם שעל ידי זה נתגלה שהכל של השם יתברך וברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו וכנ"ל:

אות לא

וזה שאמרו רז"ל שלמה המלך עליו השלום תיקן נטילת ידים כמו שאמרו רז"ל (שבת י"ד) בשעה שתיקן שלמה עירובין ונטילת ידים יצתה בת קול וכו'. כי דייקא שלמה תיקן זה התיקון של נטילת ידים שהוא להמשיך קדושת ארץ ישראל תמיד בכל מקום שהוא כנ"ל. כי עיקר כבישת ארץ ישראל בשלימות לא נכבש עד ימי שלמה. כי עד שלמה היו האויבים עדיין מקטרגים על כבישת ארץ ישאל ואמרו לסטים אתם ורצו ללחום בכל פעם עם ישראל כמו שהיה בכל ימי השופטים עד שבא דוד ולחם עמהם והכניעם תחת כפות רגליו. אבל מחמת שבימיו היה עדיין מלחמות על כן עדיין לא ניתן לו רשות לבנות הבית עד שבא שלמה שאז נתבטלו כל האויבים לגמרי והיה לו שלום מכל עבריו כמו שכתבו כי שלמה יהיה שמו ושלום אתן לו מכל עברי וכו', על כן אז דייקא נבנה הבית כמו שכתוב וההי בהניח לך ה' אלקיך מכל אויביך ופירש רש"י ואין זה אלא בימי שלמה, אז והיה המקום אשר יבחר ה' וכו' ואז דייקא נתגלה קדושת ארץ ישראל מחמת שכבר נכנעו האויבים לגמרי ולא קטרגו כי ידעו כולם כי השם יבתרך נתן לנו ארץ ישראל ברצונו ואז נבנה הבית המקדש שדה עיקר שלימות התגלות קדושת ארץ ישראל. כי כל זמן שלא נבנה הבית אין קדושת ארץ ישראל בשלימות, מחמת שעדיין לא נשלמו כל העשר קדושות שעיק הקדושות העליונות הם בבית המקדש כמבואר בהמשנה של העשר קדושות (כלים פ"א). נמצא שעיקר הגלות קדושת ארץ ישראל בשלימות היה רק בימי שלמה שאז נכנעו האויבים לגמרי ונבנה הבית, על כן הוא דייקא תיקן נטילת ידים שהוא להמשיך קדושת ארץ ישראל בכל מקום כנ"ל. כי מגודל התגלות קדושת ארץ ישראל שהיה בימיו דייקא כנ"ל, על כן היה לו דייקא זה הכח להמשיך זה התקון של נטילת ידים שהוא להמשיך קדושת ארץ ישראל בל מקום מאחר שבימיו היה עיקר התגלות ארץ ישראל בשלימות כנ"ל:

אות לב

וזהו גם כן בחינת עירובין שתיקן כדי שלא יהיו נכשלין להוציא מרשות לרשות בשבת. כי כל איסור הל"ט מלאכות בשבת הוא מחמת שבשבת אסור לברר בירורים כמובא בדברי אדמו"ר ז"ל בהתורה היכל הקדש (בסימן נ"ט חלק א'). כי על ידי כל המלאכות שעושין בחול מבררין בירורים ובשבת השכינה שובתת, על כן אסור לעשות שום מלאכה בשבת. ועל כן התחיל התנא מסכת שבת באיסור הוצאה מרשות לרשות. כי כל איסור של כל הל"ט מלאכות הם בבחינת הוצאה מרשות לרשות, דהיינו מה שמבררין ונושאין הניצוצות מרשות הסטרא אחרא והקליפות לרשות הקדשוה שזה נעשה על ידי כל המלאכות שבשביל זה אסורים כל המלאכות בשבת כנ"ל. על כן כל המלאכות הם בחינת בירורים מהסטרא אחרא הם בבחינת הוצאה מרשות לרשות, על כן הקדים התנא הוצאה ברישא קודם כל המלאכות. כי כולם בבחינת הוצאה מרשות לרשות כנ"ל. ועיקר הבירור על ידי אמונה. ובשביל זה צריכין לעשות משא ומתן באמונה. וכן כל הבעלי מלאכות העוסקין בדרך ארץ צריכין לעשות מלאכתיהם ועסקיהם באמונה. כי האמונה מבררת כל הבירורים. כי כל התגרות ואחיזת החיצונים והקליפות בבהניצוצות קדושים הכל הוא בבחינת התגרות השונאים על כבישת ארץ ישראל שאומרים לסטים אתם וכו'.כי כל הקדושות שבעולם וכל הניצוצות הקדושים כל קדושתם הוא בבחינת קדושת ארץ ישראל ששם עיקר הקדושה כי שם כל העשר קדושות, וכשרוצים להוציאם מהחיצונים שהם בחינת שרי השבעים עובדי כוכבים שאחיזתם בבחינת חוץ לארץ כידוע לבררם משם ולהעלותם ולקדשם בקדושת ארץ ישראל אזי החצונים מתגרים בהם ואומרים לסטים אתם וכו'. על כן עיקר הכח להכניע החיצונים ולברר הניצוצות מהם על ידי כל הל"ט מלאכות הוא על ידי אמונה על ידי כל הל"ט מלאכות הוא על ידי אמונה על ידי שמאמינים שהשם יתברך ברא את העולם מבחינת בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ. כי על ידי זה נתגלין כח מעשיו בחינת (תהלים קי"א) כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים שעל ידי זה יכולים לברר ולהוציא מהם כל הניצוצות שזהו בחינת כבישת ארץ ישראל כי ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו. ובשביל זה תיקון שלמה עירובין לשבת, דהיינו שיהיה איסור להוציא אפילו מבית לבית מרשות היחיד לרשות היחיד של חבירו בלי עירוב ושיתוף. כי עיקר אחיזת החיצונים הוא מבחינת שינוי רשות בחינת מחלוקת כי הסטרא אחרא הוא בחינת כפירות שהוא בחינת מחלוקת בחינת חלק לבם כמבואר במקום אחר (בסימן ס"ב חלק א'), ועיקר אחיזת המחלקות הוא בששת ימי החול שבהם אחיזת העץ הדעת טוב ורע שהוא בחינת מחלוקת שמשם בחינת אסור ומותר כשר ופסול וכו' שצריכין לבררם על ידי פסקי הלכות של ששה סדרי משנה כידוע שבשבילז ה צריכין יגיעה גדולה כל מי שאינו עוסק בתורה שצריך לייגע עצמו בל"ט מלאכות לברר הבירורים על ידי הל"ט מלאכות אם יתנהג בהם כראוי. ואפלו כשזוכין לברר הניצוצות בימי החול על ידי הל"ט מלאכות עדיין אינם שבים ועולים למקום מנוחתם בשלום עד שבא שבת שהוא בחינת שלום בחינת שבת שלום שאז הוא בחינת נייחא לעילאין ותתאין, ואז דייקא יתפרדו כל פועלי און שכל השונאים והאויבים המתגרים כל כבישת ארץ ישראל בכל ימי החול כולם בטלים אז. כי אז כל שולטני רוגזין ומארי דדינין כולהו עקרין וכו', ואז הוא נייחא לכל הניצוצות. כי אז בשבת הוא בחינת והיה בהניח לך ה אלקיך מכל אויביך שזה הוא בימי שלמה שהוא מלך שהשלום שלו שהוא בחינת שבת (כמובא בדבריו ז"ל בהמעשה של בן המלך שנחלף עיין שם) על כן שבת מאיר להבית המקדש שנבנה על ידי שלמה דיקיא כמו שכתוב (ויקרא י"ט) את שבתותי תשמרו ומקדשי תיראו (כמו שכתוב במקום אחר בסימן ס"ז ליקוטי תנינא). כי שבת הוא בבחינת שלמה בחינת שיר השירים אשר לשלמה שנתעורר בשבת כידוע. ועל כן שלמ ה המלך שהוא בבחינת שבת שלוןם שאז הוא עיקר כבישת ארץ ישראל בחינת והיה בהניח ה' וכו' מכל אויביך וכו' כנ"ל, על כן הוא דייקא תיקון עירובין לשבת שלא להוציא בשבת משום רשות לרשות חבירו בלי עירוב ושיתוף כדי שלא לעורר בשבת שום שינוי רשויות שכשמוציאין מאחד לחבירו אף על פי שששניהם רשות היחדי שהוא כעין בירור שאסור בשבת שלא לעורר אז שום מחלוקת ח"ו. כי אז הכל שלום כנ"ל. על כן תיקן שלא להוציא לרשמותו לרשות חבירו כי אם על ידי עירוב ושיתוף שיתערבו וישתתפו הרשויות יחד על ידי הפת שנותנין כדי שיוחשבו כולם כאחד ולא יהיה ביניהם שום שינוי רק שלום ואחדות שזהו עיקר ענין עירוב כמבואר בדברי רז"ל בגמרא. ועל כן צריכין שלא יקפיד אחד על חבירו, וכן תיקנו כמה דברים בעירוב ושיתוף מפני דרכי שלום כמו שאמרו רז"ל (גיטין נ"ט). כי עיקר העירוב הוא בביל ביטול המחלוקת שמשם אחיזת החיצונים המתגרים על כבישת ארץ ישראל וכו' כנ"ל. ועל כן היה התיקון על ידי שלמה דייקא שבנה הבית שאז נכבשה ארץ ישראל בשלימות כי הוא בחינת מלך שהשלום שלו בחינת שבת שלום וכנ"ל:

אות לג

וןעל כן אין נוטלין לידים אלא מן הכלי וצריך שיהיה הכלי שלם דוקא. כי אי אפשר להמשיך מימי החסד הנ"ל שעל ידי זה נמשך קדושת ארץ ישראל שזהו בחינת נטילת ידים כנ"ל אי אפשר להמשיכם כי אם על ידי כלי שלימה. כי החסד חנם שנמשך תמיד רק אי אפשר לקבלו כי אם על ידי כלי. ועל כן אין מי שיוכל לקבל מהאוצר מתנת חנם שהוא החסד חנם כי אם הצדיק האמת בעת פשיטותו. כי הצדיק אפילו בעת פשיטותו שאינו עוסק בתורה אף על פי כן הכלי שלו הוא תמיד בשלימות גדול. ועל כן הוא דייקא יכול לקבל החסד חנם ולהחיות ולקיים בו את כל הפשוטים שבעולם וכל אחד ואחד כפי מה שמתקרב יותר לדרכי הפשיטות והתמימות של הצדיק דהיינו שמתנהג בתמימות ובפשיטות ברך אמונה בלי חכמות של העולם כמו כן הוא יכול לינק ולקבל יותר מהחסד חנם שממשיכך הצדיק. כי עיקר הוא אמונה ותמימות שהוא בחינת כלי שלם ותמים לקבל על ידו כל טוב. ועל כן הכלי של נטילת ידים צריך שיהיה שלם ותמים בבחינת תמימות שהוא עיקר השלימות. כי חכמות אין בהם שלימות, כי אי אפשר להשיג שום דבר על פי חכמה בשלימות כידוע כמו שכתוב (קהלת ז') אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני וכמו שכתב (שם א') כל הדברים יגעים וכו' וכתיב (שם ח') וגם אם יאמר החכם לדעת לא יוכל למצוא וכו'. וכמו שכתוב (שם ג') גם את העלם נתן בלבם מבלי אשר לא ימצא האדם את המעשה אשר עשה האלקים וכו'. ופירש רש"י העלם חסר וכו' עיין שם. ועל כן אין שלימות כי אם מי שזוכה לאמונה ותמימות. ועל כן נקרא בשם תמים כמו שכתוב (דברים י"ח) תמים היה עם ה'אלקיך. כי כשמו כן הוא כי תמים פירושו שלם. כי מי שזוכה לתמימות באמת זה עיקר השלימות וכנ"ל. וזה בחינת כלי שלם של נטילת ידים שעל ידיו נמשכין מימי החסד חנם הנ"ל שעל ידי זה נמשך קדושת ארץ ישראל שזהו עיקר תיקון האכילה וכנ"ל. (וכן מבואר בהתורה אית לן בירא בדברא בסימן ל"א חלק א' שעיקר שלימות כל הדברים הוא על ידי אמונה עיין שם):

אות לד

ועל כן צריך שיהיה מים שלא נעשה בהם מלאכה. כדי שלא יהיה בהם אחיזת הל"ט מלאכות שנמשכין מזוהמת הנחש על ידי טא אדם הראשון שפגם באכילת עץ הדעת טוב ורע שעל ידי זה פגם באמונה ותמימות ופשיטות הנ"ל. ונמשך אחר החכמות והדעת של ההעולם שהוא בחינת עץ הדעת טוב ורע. כי אדם הראשון שהוא עיקר הבריאה כי בשבילו נברא הכל בחסד חנם, היה הוא צריך אז להשתדל להמשיך זה החסד חנם. כי אז לא היה עדיין שום תורה רק הכל נברא בחסד חנם. והכל בשביל האדם. וכשבא אדם היה צריך רק לשמור את עצמו לבלי לקלקל הכלי שלו דהיינו על ידי אמונה ותמימות ולא ילך אחר עצת הנחש שנדמה לו כאלו הוא חכמה כמו שכתוב ונחמד העץ להשכיל וכו'. ואז היה ממשיך החסד חנם כראוי והיה יכול לחיות ולהתקיים בגופו לעולם. אבל על ידי שקלקל ונמשך אחר חכמות ועצת הנחש היה ראוי שיחרב לגמרי. כי סילק מעצמו החסד על ידי שקלקל הכלי על ידי חכמות פגומים של עצת הנחש.רק השם יתברך בחסדו הנפלא סיבב סיבות ברחמיו ודיבר עמו והאיר בו הרהורי תשובה עד שאף על פי כן נמשך עליו הארת החסד חנם ועשה מיומו אלף שנים כדי שיתקיים העולם. שעל זה נאמר (תהלים כ"ה) זכור רחמיך ה' וחסדיך כי מעולם המה כמו שדרשו רז"ל ומובא בפירוש רש"י שזה נאמר לענין אדם הראשון שעה מיומו אלף שנים שה עהיה על ידי חסדיו הגדולים היינו בחינת חסד חנם הנ"ל. אבל על ידי הקלקול לא היה אפשר עוד שיחיה לעולם עלידי החסד חנם מאחר שקלקל הכלי כל כך, ועל כן נתגרש מגן עדן שהוא קדושת הבית המקדש הוא קדושת ארץ ישראל כי ציורא דמשכנא ודמקדשא כציורא דגן עדן. כי על ידי שפגם בתמימות ופגם בהחסד חנם הנ"ל על ידי זה פגם בקדושת ארץ ישראל הואא בחינת קדושת הבית המקדש הוא בחינת הגן עדן. כי עיקר קדושת ארץ ישראל הוא על ידי החסד חנם הנ"ל ועל כן נתגרש מגן עדן ונתרחק מהנהר היוצר מעדן להשקות את הגן וכו' שהוא בחינת מימי החסדים הנמשכין מעדן העליון שהוא בחינת התורה הנעלמת שהוא בחינת רחמים פשוטים וחסדים גדולים ואז נגזר עליו בעצבון תאכלננה בחינת הל"ט מלאכות. על כן המים של נטילת ידים צריכין שיהיו מים שלא נעשו בהם מלאכה כדי שלא יהי בהם אחיזת הל"ט מלאכות שנמשכין מפגם החסד הנ"ל, רק יהיו מים טהורים בחינת מימי החסד הנמשכין מהנהר היוצא מעדן שהוא בחינת התורה העלמת שהוא בחינת הדרך לארץ ישראל שממשיך הצדיק בעת פשיטותו שעל ידי זה מטהרין מכל הטומ~ אות וזוכין להמשיך קדושת ארץ ישראל שעל ידי זה עיקר תיקון האכילה כנ"ל:

אות לה

ועל כן הדורות הראשונים אף על פי שהיו מתקיימים על ידי החסד חנם כנ"ל, אף על פי כן מרוב קלקולם בא עליהם המבול וסדום נהפכה ובדור אנוש הציף הים וכו'. כי אף על פי שהחסד חנם מקיים העולם בלי התורה, אבל על כל פנים צריכין שלא לקלקל הכלי כדי שיוכל לקבל החסד חנם. והם על ידי מעשיהם הרעים מאד שקלקלו כליהם כל כך ולא רצו להתקרב להצדיקים שהיו אז כמו שכתוב לא יפנה דרך כרמים (איוב עיין ברש"י על כן הביא עליהם את מי המבול רק נח ניצול על ידי החסד חנם, כי לא קלקל הכלי שלו והיה לו כח לקבל החסד חנם. וזה שאמרו רז"ל (בראשית רבאה פרק כ"ט) ונח מצא חן שלא שהיה כדאי אלא שמצא חן, היינו שעיקר מה שניצול היה על ידי מציאתחן שהוא בחינת מתנת חנם חסד חנם שכי הוא לא קלקל הכלי והיה יכול לקבל החסד חנם כנ"ל. אבל נח לא הציל את דורו. עד שבא אברהם אבינו שממנו עיקר התלת קיום העולם כמו שכתוב (בראשית ב') בהבראם באברהם כמו שאמרו רז"ל. ועל כן היה אברהם איש החסד ועסק תמיד בחסדים כי ראה שעדיין לא ניתנה תורה ואין העולם מתקיים אלא בחסדו על כן השתדל ועסק כל ימי להמשיך החסד חנם ולקיים כל העולם על ידי זה. כי הצדיק הגדול כפי גודל מעלתו יכול להמשיך החסד חנם הזה על כל העולם אפילו על הרחוקים מאד מאד כמובן בהתורה הנ"ל. ועל כן העיקר הוא התקרבות לצדיקים וכשרים אמתיים. כי הצדיק האמת יכול להמשיך החסד חנם על כל העולם אפילו אם נפלו כמו שנפלו רחמנא ליצלן כמו ששכיח עתה בעוונותינו הרבים ובלבד שיתנהגו וימשיכו עצמן לדרכי התמימות והפשיטות באמת ובאמונה וכנ"ל. ועל כן אברהם היה הראשון שזכה להשיג קדושת ארץ ישראל כמו שכתוב בזוהר הקדוש והשם יתברך צוה לו לך לך מארצך וכו' אל הארץ וכו'. כי על ידי החסד שעסק בו כל ימיו שעל ידי זה המשיך בשלימות החסד חנם הנ"ל על ידי זה זכה להמשיך הדרך לארץ ישראל, כי עיקר הדרך לארץ ישראל הוא על ידי החסד חנם כנ"ל. ועל כן הוא היה הראשון שעסק בתיקון חפירת הבארות כדי להמשיך מימי החסדים הנמשכין מהנהר היוצר מעדן שהוא עיקר תיקון חטא אדם הראשון. כי אברהם היה הראשון שהתחיל לתקן חטא אדם הראשון כמובא ועל כן נקרא אברהם תמים כמו שכתוב (בראשית י"ז) התהלך לפני והיה תמים, כי עיקר המשכת החסד חנם הנ"ל הוא על ידי תמימות וכנ"ל:

אות לו

ועל כן צריך שיבואו המים על ידי כח גברא (שלחן ערוך אורח חיים סימן קנ"ט ס"ז) כדי להמשיך בחינת כח מעשיו הנ"ל שעל ידי זה נמשך קדושת ארץ ישראל שה עיקר התיקון של נטילת ידים כנ"ל:

אות לז

ועל כן המאכיל לחבירו אין צריך נטילת ידים והאוכל צריך נטילת ידים (שם סימן קס"ג ס"ב). כי עיקר נטילת ידים הוא להמשיך קדושת שארץישראל שזה צריך האוכל דוקא שצריך שתהיה אכילתו בקדושת ארץ ישראל זה נעשה על ידי מצות נטילת ידים וזה אין שייך במאכיל על כן תיקנו מצות נטילתידים על האוכל דייקא כדי שתהיה אכילתו קדש כאלו אוכל בארץ ישאל וכנ"ל: