ברכת הפרות ב
ליקוטי הלכות - Likutay Halachos
Through this, matters were set in motion and our forefathers went down to Mitzrayim, where they were slaves to Pharaoh in Mitzrayim. All this was in order to refine their neshamos from the aspect of avdus that had taken hold of them through Haichalay HaTemooroas — through the exchange that took hold of them due to the sin of Adam HaRishon. For the essential exile of Mitzrayim was on account of this, as is known. For the Ma'aseh encompasses the entire Torah and all the generations — everything that has transpired from the day Hashem created man upon the earth and he sinned and ate from the Eitz HaDa'as Tov vaRa, and caused the empowerment of the Lahat HaCherev HaMis'hapechos — the aspect of Haichalay HaTemooroas, as above. From there are drawn all the exiles, where the son of the maidservant overpowers the Prince each time — until even among Yisrael themselves, and even among the talmidei chachamim themselves, machlokes arises. 4
אות א ענין ברכת הנהנין ודין קדימה משבעה מינים שנשתבחה בהן ארץ ישראל קודמין לכל. וכל הקודם בפסוק קודם לברכה:
Seudah Halachah 1 (LM I:29): Wine exempts all beverages. Wine = da'as at the highest level. Prayer before eating rectifies the blood/nefesh. All blessings rectify the nefashos clothed in food. Wine's da'as is so great that bread cannot exempt it. HaTov V'HaMeitiv on a change of wine — where there is da'as, there is good.
כי אנחנו עם קדוש בני ישראל צריכין שיהיה כל מזונותינו משפע של ארץ ישראל, כי רק ארץ ישראל שיך לנו בני ישראל, אבל שפע ואכילה של חוץ לארץ אינו כדאי לנו, כי חוץ לארץ הוא אויר הטמא. והיא תחת ממשלת הסטרא אחרא ואינו ראוי השפעתה לישראל, על כן אנו צריכין לתקן כל אכילתנו ושתיתנו שיהיה בבחינת שפע של ארץ ישראל כאלו יוצא מארץ ישראל. וזה נעשה על ידי הברכה שאנו מברכין על כל דבר. וכשאנו מברכין ומודים אותו יתברך שבראם בזה בעצמו נעשה ארץ ישראל בכל מקום, כי עקר ארץ ישראל נעשה על ידי כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים, כמו שכתב רבנו נרו יאיר על ענין מחאת כף בתפלה (סימן מד), עין שם. דהינו מה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה: למה פתח התורה בבראשית וכו'? אלא משום כח מעשיו וכו' ברצונו נתנה להם. וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו. נמצא שעקר ארץ ישראל נעשה על ידי שנתגלה שה' יתברך ברא כל העולם כלו ובידו לתנה למי שירצה. וכשאנו מברכים ומודים אותו יתברך על איזה פרי שבראה. אזי אנו מגלין קדשת ארץ ישראל גם באותו המקום שגדל הפרי מאחר שאנו מגלין ומודים שהוא יתברך ברא הכל שמזה נעשה עקר קדשת ארץ ישראל כנ"ל. וזה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה כתיב לה' הארץ ומלואה. וכתיב: והארץ נתן לבני האדם. כאן קדם ברכה אזי לה' הארץ ומלואה וכו'. כאן לאחר ברכה אזי: והארץ נתן לבני אדם. נמצא, שלאחר ברכה כתיב והארץ נתן וכו'. והינו בחינת כח מעשיו וכו' לתת להם נחלת גוים, הינו שעל ידי הברכה אנו קונין את העולם שה' יתברך נתנה לנו על ידי הברכה שאנו מברכין אותו כנ"ל. וזהו ממש בחינת ארץ ישראל שאמרו רבותינו זכרונם לברכה כח מעשיו וכו'. הוא בראה וברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו . וכן על ידי הברכה נתגלה כל זה גם כן כנ"ל. בבחינת והארץ נתן לבני האדם הנאמר לאחר ברכה כנ"ל. ועל כן גם כאן נעשה ארץ ישראל כנ"ל. וזהו השנוי שבין הכתובים. שקדם הברכה כתיב לה' הארץ ומלואה תבל ויושבי בה. שפרש רש"י שקאי על ארץ ישראל ושאר ארצות. ואחר ברכה כתיב סתם והארץ נתן לבני האדם, ארץ סתם, כי בכל מקום שכתוב ארץ סתם הוא ארץ ישראל שנקרא ארץ סתם, כמו שכתב רבנו נרו יאיר . וכמרגל בדברי רבותינו זכרונם לברכה לקרא ארץ ישראל ארץ סתם, הינו שלאחר הברכה שנתגלה שה' יתברך ברא הכל וברצונו לתנה למי שירצה. אזי והארץ נתן לבני אדם 'ארץ' סתם, הינו ארץ ישראל, הינו שנעשה הכל ארץ ישראל כנ"ל. אבל קדם ברכה יש חלוק בין ארץ ישראל שקדשתה מכבר ובין שאר ארצות שהם חוץ לארץ. וזהו שמחלק הפסוק הנאמר קדם ברכה כתיב לה' הארץ ומלואה תבל וכו', דהינו ארץ ישראל ושאר ארצות, כמו שפרש רש"י. כי קדם הברכה קדם שנתגלה שהכל שלו יתברך, אף על פי שבאמת הכל שלו יתברך שמו, כמו שכתוב: לה' הארץ ומלואה וכו'. אף על פי כן לא נמשך קדשת ארץ ישראל למטה בכל מקום כנ"ל. רק כשנתגלה גם למטה שה' יתברך ברא הכל והוא נתנה לנו בבחינת והארץ נתן לבני האדם כנ"ל, כי עקר כל הקדשות אינן נמשכות רק כשנתגלה למטה קדשת אלקותו ומלכותו יתברך שאז נמשך הקדשה גם למטה. ואזי נעשה בכל מקום ארץ ישראל כנ"ל על ידי הברכה שעל ידה נתגלה אלקותו יתברך שהוא ברא הכל. וברצונו נתנה לנו, כמו שכתוב: והארץ נתן וכו' כנ"ל. נמצא, שעל ידי הברכה נעשה בכל מקום ארץ ישראל:
Seudah Halachah 2 (LM II:2): All blessings on enjoyment include this world in the World to Come. Hoda'ah = World to Come = lashon hakodesh = drawing Shabbos into weekdays = revealing the simple unity from diverse actions. Specific blessings are greater than general ones — the more particular the food, the more precious the revelation of unity. Bread and wine establish their own blessings because they contain the most da'as. Five grains = the hei of da'as. Bread accompanies the Korban Todah — the only offering that endures in the future.
גם איתא בדברי רבנו נרו יאיר שעקר ארץ ישראל. על ידי עיני השגחתו יתברך שהוא משגיח בארץ ישראל תמיד, כמו שכתוב: תמיד עיני ה' אלקיך בה וכו'. ועל ידי זה נמשך קדשת ארץ ישראל. וזה נעשה על ידי ההתפארות שה' יתברך מתפאר בישראל שעל ידי זה ההתפארות נעשין בחינת תפלין. ועל ידי התפלין מחין נעשין בחינת עינים שמשגיח בהם שעל ידי זה נעשה קדשת ארץ ישראל כנ"ל, עין שם היטב במאמר המתחיל מי שיודע מארץ ישראל וכו' (בלקוטי תנינא סימן מ"ם). וזה בחינת הברכה שעל ידה אנו עושין ארץ ישראל, כי כשאנו מברכין אותו יתברך ומשבחין ומפארין אותו יתברך. אזי הוא יתברך מתפאר בנו בבחינת את ה' האמרת וה' האמרך , דהינו שאנו מפארין ומברכין אותו יתברך והוא מאמירנו שאנו מתאמרין ומתפארין בו יתברך שהוא אלקינו שברא הכל. אז 'וה' האמרך', שהוא יתברך מתפאר בנו גם כן שאנחנו עמו בבחינת ישראל אשר בך אתפאר ועל ידי זה נעשה קדשת ארץ ישראל כנ"ל. נמצא שעל ידי הברכה נעשה בחינת ארץ ישראל. ועל כן שבעת המינין שבהן נשתבחה ארץ ישראל הם מקדמים לברכה, כי שבעת המינים שהם שבח ארץ ישראל, הם עצמם בחינת קדשת ארץ ישראל, כי עקר קדשת ארץ ישראל על ידי עיני השגחתו יתברך שמסתכל בה תמיד כנ"ל ובשבעת המינין אמרו רבותינו זכרונם לברכה: כל המקרא הזה כלו לשעורין נאמר חטה לבכדי אכילת פרס וכו'. נמצא ששבעת המינין הם שעורין של תורה שבהם משערין שעורי תורה. ושעורין דאוריתא הם בחינת עינים בחינת השחר שבעין שהוא מצמצם הראות שהוא בחינת שעורא דאתון דאוריתא (וכמבאר היטב במאמר מישרא דסכינא סימן למ"ד). ועל כן שבעת המינין שהם שעורין דאוריתא, הם בבחינת עינים-בת עין. ועל כן הם שבעה כנגד שבעה גלדי עינא ועל כן בהם דיקא נשתבחה ארץ ישראל, כי עקר ארץ ישראל על ידי בחינת עיני השגחתו יתברך כנזכר לעיל. ועל כן משבחה התורה שנמצא בה שבעת המינין אלו שהם בחינת שעורין דאוריתא בחינת בת עין שבעה גלדי עינא בחינת צמצום הראות. ועל כן על ידי שבעה מינים אלו שהם שעורין דאוריתא יוכל להמשיך עיני השגחתו יתברך על ארץ ישראל, כי עקר ההשגחה על ידי בת עין, דהינו צמצום הראות שהוא בחינת שעורין דאוריתא כנ"ל. נמצא, ששבח שבעת המינים שיך לשבח הסמוך תמיד עיני ה' אלקיך בה, כי עיניו יתברך שם על ידי שבעת המינים שהם בחינת שעורין דאוריתא בת עין כנ"ל. נמצא, ששבעת המינים שבהם נשתבחה ארץ ישראל הם עצמם בחינת קדשת ארץ ישראל כנ"ל. ועל כן הם קודמים לברכה, כי עקר הברכה הוא רק להמשיך קדשת ארץ ישראל כנ"ל. ועל כן כל הקודם בפסוק קדם לברכה, כי אתון דאוריתא הם בחינת עיני השגחתו יתברך, בחינת בת עין כנ"ל. כי בהתורה מלבש השגחתו יתברך כביכול כמובא במאמר 'אשרי העם יודעי תרועה' המדבר מהשגחה בסימן יג. ועל כן כל הקודם בתורה קודם לברכה, כי הוא סמוך ביותר להשגחתו יתברך שעל ידי זה נעשה קדשת ארץ ישראל כנ"ל שזהו עקר הברכה כנ"ל:
Betzi'as HaPas Halachah 3 (LM I:5): The mystery of why all laws of HaMotzi are named after "breaking." The cheis of chametz (ח) is broken into the hei of matzah (ה). Breaking bread after the blessing = extracting bread from chametz to matzah, from death to life. Lechem oni = the poor man's broken piece = tzedakah = adding hei. A mourner cannot break bread himself. Eating in holiness → thunder → prayer with power → the heart hears. "Begin HaMotzi where the baking began" = where fire/purification started. Avraham purchased from Bnei Cheis = breaking the cheis → hei → conquest of Eretz Yisrael. "Eat your bread with joy" — holy eating straightens the heart's crookedness.
ועתה מישב היטב מה שהקשו בגמרא על פסוק ארץ חטה ושעורה שלמדו ממנו דין קדימה. והקשו ההוא לגופא אצטריך, כי כל המקרא לשעורין נאמר וכו'. כי אדרבא, זהו דיקא שבח ארץ ישראל שנמצא בה שבעה מינין אלו שבהם משערין שעורין דאוריתא שזה בחינת בת עין שמזה בעצמו נעשה קדשת ארץ ישראל כנ"ל ומחמת זה בעצמו ראוי להקדימם לברכה, כי עקר הברכה הוא להמשיך קדשת ארץ ישראל כנ"ל:
This is the aspect of the machlokes between Yosef and his brothers, and between Shaul and Dovid, and the like. For people do not know clearly where the point of truth lies. In every generation there are a number of true tzaddikim; but there is truth above truth — for certainly the levels of all the tzaddikim are not equal. The greater the level of the tzaddik, the greater and more refined is his truth. For the essential thing is the truth. In every generation there is a tzaddik who is the point of truth among the tzaddikim. But due to the bitterness of the exile and the empowerment of the Sitra Achra — where the aspect of the exchange and the falsehood of Haichalay HaTemooroas prevails — it is exceedingly difficult to know where the point of truth is. The Adversary usually provokes the tzaddikim themselves and introduces great machlokes among them, placing in the hearts of other tzaddikim the notion that this tzaddik of truth, who is the aspect of the point of truth, is veering, chas v'shalom, from the way of truth — until it incites them to dispute him for the sake of Heaven. 5
Loading comments…