Sections
ראש חדש ז
ליקוטי הלכות - Likutay Halachos
אות א על פי התורה חדי ר' שמעון בסימןס"א ליקוט חלק א'. עיין שם היטבכל התורה.
Likutay Halachos — Laws of Sukkah, Halacha 7
והנה בהתורה הזאת מדבר מענין סוד העיבור שנלקח מאתנו. וסוד העיבור. משם נמשך קדושת ראש חדש. כי כל קביעות ראשי חדשים הוא על פי סוד העיבור. אך עתה בעוונותינו הרבים נלקח מאתונ סוד העיבור אך אף על פי כן אנו קובעין ראשי חדשים על פי הכללים שמסרו לנו חז"ל שהיו בקיאים בזה. ועל כןב אמת אנו מוררחים לעשות כמה פעמים שני ימים ראש חדש מחמת ספק וכן כל המועדים התלויים בראשי חדשים אנו עושים ב' ימים מחמת ספק כמו שאמרו רז"ל ועל כן המשים לב לזה לענין קביעות הראש חדש והמועדים שתלויים רק בהחכמים אמיתיים כמו שאמרו רז"ל. מזה יכון להבין כמה גדול מעלת אמונת חכמים שבזה תלוי כל יהדותו כמבואר הרבה בכל התורה הזאת ובשארי מקומות. ואפילו מי שירד כמו שירד ונתעה בתאוותיו ומדותיו כמו שנתעה ח"ו. אין שום מקולקול ופגום וחוטא בעולם שלא ימצא תקוה ותיקון לנצח על ידי אמונת חכמים באמת לאמתו. כמו שאנו רואין בענין קביעות ראשי חדשים והמועדים התלוים בהם שנמסרו רק לחכמים שכמו שרוצים לקובעם על פי חכמתם העמוקה כן מסכימים עמהם גם מן השמים כמו שאמרו רז"ל אלה מועדי ה' אשר תקראו אותם. אל תאמר אותם אלא את. אתם אפילו שוגגים. אתם אפילו מזידים וכו'. וכמבואר במדרש לענין ראש השנה שכשמסדרין למעלה הכסאות למשפט לדון באש השנה. שואלים מהמלאכים להשם יתברך מתי יהיה ראש השנה. וגוער בהם השם יתברך ואומר. ולי אתם שואלים בתמיה לכו ושאלו את החכמים שמתי שהם יקבעו ראש חדש. נסכים אני ואתם לעשות בו ראש השנה עיין שם.
The mitzvah of meelah [circumcision] and p’reeah [uncovering — the second stage of circumcision, in which the thin membrane beneath the foreskin is peeled back] is an aspect of bittul [nullification of] chametz and s’or [leaven], which are the t’rain ananin dim’chasyan al aynayin [two clouds that cover the eyes] — the aspect of Esav and Yishmael — the aspect of “Rebuke the beast of the kaneh [reed]” (Tehillim 68:31), as brought in the Zohar (see there). Kaneh [means:] the חֵit [the Hebrew letter ח — which has two legs descending to the ground] of חָמֵץ — you break it [i.e., break one of the legs of the ח] and make from it a הֵa [the letter ה, which is like a ח with one leg broken off, leaving a gap], and then חָמֵץ becomes מַצָּה. And this is “Rebuke the beast of the kaneh” — see there, in the Raaya M’haimnah, Parashas Pinchas.
אות ב כי מבואר בהתורה הנ"ל, שעל ידי פגם אמונת חכמים איןי כולין להוציא המשפט לאור. שאין יכולין להוציא משפטי הנהגות ישרות מכל מקום שלומר שם וכו'. ועל ידי זה שפוגמין באמונת חכמים הראויים לסמיכה באמת. ומסמיכין רבי שאינו הגון. על ידי זה נפגם כתב ידינו וכו'. כי ידי הכתיבה מקבלין האור מידי הסמיה וכו'. ועל ידי זה מגרשין ישראל ממקומם וכו'. שהוא בחינת גירוש מארץ ישראל ועל ידי זה נלקח סוד העיברו מאתנו וכו'. ועל ידי זה אין יכולין לתת עצה לנפשו בשום דבר. כי עצתו נחלקה לשתיים וכו'. עיין שם קשר כל הדברים האלה היטה. אך יש מים שמטהרין מכל זה בחינת וזרקתי עליכם מים טהורים וכוט'. ואלו המים נמשכין על ידי התשובה שעושה על פגם אמונת חכמים שנתעורר לזה על ידי המחלוקת בחינת מי מריבה וכו' שעל ידי זה נעשין ספרים הרבה בחינת עשות ספרים הרבה אין קץ. כי כבר יש ספרים הרבה. ועוד תידים להיות ספרים הרב.ה וכולם מוכרחים להעולם ואסור להלעיג על אחד מהם וכו'. ועל ידי זה נמתקין כל הדינים שבעולם. כי נכללים באבן שתיה בבחינת קדשי קדשים וכו'. וזה בחינת ראש שנה שאז מתקבצין כל הנפשות להצדיק האמת ונכללין באהבה יחד וכו'. ועל ידי זה נעשה שמחה וכו' עיין שם כל זה היטב היטב.
body {
אות ג כי זה מובן לכל משכיל שחלוקת והסתרת העצה. זה קשה מכל הצרות והיסורים בעולם. כי בוודאי אין שם ום צער וצרה וצוקה שלא תמצא עצה להנצל ממנה. אך עיקר הצרה רחמנא ליצלן הוא מה שנעלם ממנו ואינו יודע העצה איך להנצל ממנה. ולפעמים נראה לו איזה עצה אך עצתו חלוקה לשתים. כי יכול להיות שעל ידי עצה זאת יקלקל יותר וצריך לעשות בהיפך. כמובן לכל בר דעת בכל מה שעובר עליו. כגון למשל בענין חולאת ומכאובות רחמנא ליצלן שבוודאי יש רפואה אך אינו יודע אבאיזה דבר יתרפא. ועל ידי איזה רופא כי על פי הרוב הרופא מקלקל הרבהה ברפואותיו ומזיקו כמצוי הרבה וגם על פי רוב הרופא והדאקטיר בעצו מסופק ועצתו חלוקה איך לרפאו וכו'. (ועל כן באמת הזהיר הוא ז"ל להתרחק לגמרי מרפואים ודאקטורים). וכן בענין משא ומתן ופרנסה שעיקר הריוח הוא כשיודעין העצה מה לסחור ומתי למכור וכו'. וכמו שכתוב ארי הוא יהיב לך עיטא למיקני נכסין וכו'. (וכמבואר מזה הרבה בדברינו במקום אחר בהלכות סוכה הלכה ז' ובמקום אחר) וכן בשארי דברים. אך עיקר הצרות והיסורים מחלוקת העצה הוא בענין התקרבות להשם יתברך מכל המקומות שנדח לשם בעוונותיו הרבים כי חוץ מזה הכל הבל ואם ירוויח ואם לא ירוויח ממון. איך שיהיה יבלה ימי חייו וישוב אל העפר כשהיה. אבל חלוקת העצה בענין קדושת יהדותו שזה תכליתו הנצחי זה עיקר הצרה הגדולה מהכל כמובן היטב לכל המסתכל על סופו ותכליתו האחרון. אך כל התיקון לכל זה הוא אמונת חכמים. שדייקא על ידי ריבוי המלוקת ישוב בכל פעם בתשובה שלימה על פגם אמונת חכמים. עד שיחזרו ויוחשבו בעיניו כל הספרים הקדושים של התורה ולא ילעיג ח"ו על אחד מהם. ועל ידי ריבוי הספרים הקדושים בחינת וספר כתב איש ריבי על ידי זה יהיו נמתקין כל הדיינם שבעולם וימשיך על עצמו קדושת ראש השנה של החכמים אמתים המתאספין יחד בראש השנה וכו'. ועל ידי זה יתתקן הכל. כל הפגמים כי יחזרו ויאירו ידי הסמיכה בידי הכתיבה וישובו ישראל לארצם לארץ ישראל ויחזרו לנו סוד העיבור ונזכה לעצה שלימה תמיד. כי המים טהורים הנ"ל שהם בחינת הספרים הקדושים הנל. יטהרו ישראל מכל הטינופים ומכל הטומאות וכו'. בחינת וזרקתי וכו'. וטהרתם מכל טומאותיכם וכו'. ועל ידי זה לא יחצו לשתי ממלכות עוד וכו'. כמו שכתוב שם עיין שם.
font-family: Georgia, serif;
אות ד כי עכשיו בעוונותינו הרבים בעומק הגלות הזה נתארך מאד. ירדנו מאד בעוונותינו הרבים בבחינת ותרד פלאים עד אשר אבדה עצה מבנים וכמו שצעק דוד על זה עד אנה אשית עצות בנפשי. וכו'. וכתיב אבד מנוס ממני וכו'. כי הסטרא אחרא שמשם היצר הרע משתטח ומתפשט על כל אחד מאד מאד לאורכו ולרוחבו. ובכל מה שרוצה להתקרב להשם יתברך מתפשט על כל אחד מאד מאד לאורכו ולרוחבו. ובכל מה שרוצה להתקרב להשם יתברך מתפשט כנגדו מאד עד שנדמה שכמעט אפס תקוה ח"ו. וכמו שכתוב רשת הכינו פעמי וכו'. וכמו שכתוב באורח זו אהלך טמנו פח לי. שבכל דרך ואורח ונתיב שרוצים לילך להתקרב להשם יתברך טומנים שם פחים ללוכדו ח"ו. ומחמת זה עצתו חלוקה תמיד שאינו יודע לתת עצה לנפשו איך למלט נפשו מבאר שחת מטיט היון כזה. וכמו שצעק דוד טבעתי ביון מצולה ואין מעמד וכו'. והתיקון לכל זה שישוב בתשוב על פגם אמונת חכמים עד שיחזור ויוחשבו בעיניו כל ספריהם הקדושים כי הם מטהרים מכל הטומאות ומכל טנופת שמשם נמשך חלוקת העצה. כי עיקר התיקון על ידי החכמים הגדולים שיודעים סוד העיבור שיודעים לעבר שנים ולקבוע חדשים ויכולים לעשות ב' ימים ראש חדש וב' ימים יום טב אף על פי שלפי דעתינו באח מהם בוודאי אינו יום טוב ולא ראש חדש. אף על פי כן מסר להם השם יתברך כח כזה שהם יכוים לקבוע ראש חדש ויום טוב כרצונם כנ"ל. שבזה תלוי כל קדושת ישראל. כי כל התורה תלויה ביציאת מצרים שעל זה נקבעו הימים טובים התלוים בראש חדש שהם זכר ליציאת מצרים. ובפרט מבואר בדברי רבינו ז"ל (בסימן יוד) שכל שורש התשובה הוא ראש חדש וכו' עיין שם. נמצא שכל התשובה וכל התורה תלוי בבראש חדש וביום טוב והכל תלוי בהצדיקי אמת שיודעים סוד העיבור לקבוע ראש חדש כרצונם עד שבגלות הזה עושים לנו ב' ימים ראש חדש. ומכל זה רואים גדולת הצדיקים שכל התורה תלויה בהם. ועל כן כשמאמינים בהם ומתקרבים אליהם יכולים לשוב ולצאת מכל הדרכים הנבוכים שנתעה בהם. ומכל מיני חלוקתה עצה שבעולם כי איך שיעשה ואיך שיתנהג בעבודתו מכולם יוכל לשוב להשם יתברך אפיל אם יעבור עליו מה בבחינת אם אסק שמים שם אתה ואציעה שאול הנך. אשא כנפי שחר אשכנה באחרית ים גם שם ידך תנחיני ותאחזני ימינך וכו' גם חשך לא יחשיך ממך ולילה כיום יאיר וכו'. כי הצדיק האמת יכול להפוך הכל לטובה יהיה איך שיהיה. ובלבד שיאחז את צמו בו בכל כחו תמיד כל ימי חייו בכל מה שיעבור עליו. וכו שרואין בענין קידוש החדש שהוא כלל התורה שהכל תלוי בהם כנ"ל.
max-width: 860px;
אות ה וזה שסמוך להפסוקים הנל הם אם אסק ואציעה שאול וכו' הנ"ל אשא כנפי חר וכו'כ נ"ל נסמך להם אודך על כי נוראות נפליתי נפלאים מעשיך ונפי יודע מאד. כי בוודאי הוא נוראות ונפלאות פלאי פלאות שאי אפשר להבין. כי נפשי יודע מאד מה שעובר עלי שלא היה אפר להתקיים לולא כח הצדקים הגדולים האוחזים בידי בעצתם העמוקות שעל ידי זה מתחזקים בכל הדרכים והעצות שבעולם בבחינת אם אסק שמים וכו'. ואציעה שאול הנך וכו'. וזהו גלמי ראו עיניך ועל ספרך כולם יכתבו זה בחינת ריבוי הספרים הקדושים שכולם כלולים בספרו יתברך שהוא ספר התורה הקדושה שנשלמת על ידי ריבוי הספרים כמו שכתוב שם שעל ידי זה זוכין לעצה טובה בכל מקום שהוא כנ"ל. כי נמתקין כל הדינים. כי נכללין בבחינת קדשי קדשים וכו'. וזהו ימי יוצרו ולא אחד בהם ודרשו רז"ל זה יום הכפורים כי ביום כפורים אז נכללין הכל בבחינת קדשי קדשים שלשם נכנס הכהן קדול בשביל כל ישראל עם קטרת סמים דקה מן הדקה לכפר על כולם שכל זה הוא בחינת הנ"ל שנכלין בבחינת קדשי קדשים על ידי אמונת חכמים אמתיים שזוכין על ידי ריבוי הספרים הקדושים וכו' כנ"ל. כמו שאמרו רז"ל וזהו ולי מה יקרו רעיך אל מה עצמו ראשיהם שנאמר על הצדיקים הקדושים האמתיים היינו כנ"ל שכל זה התיקון הוא על ידי הצדיקים הקדושים שזוכין להאמין בהם על ידי שנחשבין אצלו כל הספרים הקדושים כמו שכתוב שם וכנ"ל.
margin: 40px auto;
אות ו ולבאריותר ענין התורה חדי ר' שמעון הנ"ל לקשר יורת מה שכתוב שם שעל ידי האמונת חכמים שעל ידי זה נתרבין הספרים וכו' על ידי זה נתתקן כל הפגמים שכתב שם תחילה בענין ידי הסמיכה וידי הכתיבה וסוד העיברו וחלוקת העצה וכו'. שהכל נתתקן על ידי ריבוי הספרים קדושים שנתרבין על ידי אמונת חכמים כנ"ל. כי בדורות הראשונים לא היה כותבין כלל תורה שבעל פה כמו שאמרו רז"ל דברים שבעל פה אי אתה רשאי לכתוב וכו'. כי אי אפשר לכתוב כל פרטי הסברות והחלוקים שיש אפילו בדיני איסור והיתר ובפרט בדיני ממונות מכל שכן בענין קיום התורה וכו'. על כן היתה התורה נמסרת רק בעל פה שהוא על ידי הסמיכה שסמכו זה לזה. וכולם הוכרחו לקבל מהרבי הראשון שהוא המסמיך הראשון שהוא משה רבינו שהסמיך את יהושע וכו'. כי עיקר הסמיכה הוא בשביל בחינת תורה שבעל פה. כי על ידי הסמיה בידיו המשיך בו חכמתו העמוקה מאד בבחינת ויהושע בן נון מלא רוח חכמה כי סמך משה ידיו עליו:
padding: 0 24px;
(וזהו בעצמו בחינת מילו פגימת הלבנה. כי פני יהושע כפני לבנה וכו') ועיקר החכמה שצריך לקבל לתת עצה בכל פרטי הדינים והסברות שיש בהתורה שבעל פה שהיא שלימות תורה שבכתב. ובפרט בענין הנהגת העולם הכפופים תחתיו שידע איך להנהיג את כל אחד בכל עת בכל מה שעובר עליו שזהו בחינת איש אשר רוח בו שידוע להלוך נגד רוחו של כל אחד ואחד. והעיקר בעבודת ה'. ובפרט לקרב הרחוקים מאד מאד שאפילו כשמתקרבים עובר עליהם מה שעובר וכו'. וכן נמסרה התורה מדור לדור מיהושע לזקנים וכו' עד אנשי כנסת הגדולה וכו'. שכל זה בחינת הסמיכה שהיה אז שלא היה רשאי להיותר בי ומנהיג כי אם על ידי הסמיכה ומשם קבלו ידי הכתיבה כמו שכתוב שם. כי גם תורה שבכתב בעצמה כל שלימותה על ידי תורה שבעל פה שנמשכת על ידי הסמיכה כנ"ל. על כן משם קיבלו גם ידי הכתיבה בכל המשפט שבין ישראל שהכל יתקיים על ידי כתיבת ישראל ועל ידי זה זכו לקדושת ארץ ישראל כמו שכתוב שם שעל ידי הכתיבה נתקדש האויר בקדושת ארץ ישאל ועל ידי זה זכו לסוד העיבור כמו שכתוב שם שזהו בחינת קדושת ראש חדש:
And it is brought in the words of Rabainu, in the teaching “With trumpets and the sound of the shofar” (Likutay Moharan I, 5) — namely, that one must not allow the thought to become chametz [leavened] through cravings and fantasies, and one must rebuke these thoughts and expel them. And this is the aspect of “Rebuke the beast of the kaneh” as above — “Rebuke” specifically. And through this, one goes out from the aspect of chametz to matzah. And this is the aspect of “matzah” — an expression of matzah um’reevah [strife and quarrel] — for the tzaddikayya avdin matsusa b’sitrin achranin d’la yiskarivu l’mashk’na dikdusha [the righteous ones make war against the Other Sides so that they will not draw close to the mishkan (dwelling-place) of holiness] — see there. It emerges that chametz and s’or, which are the aspect of “the beast of the kaneh” as above, are the aspect of leavening of thought, G-d forbid, and one must rebuke them and break them.
וזה שאמרו רז"ל לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מהחודש הזה לכם הוא מצוה מהראשונה שנצטוו ישראל וכו'. ומה טעם פתח בבראשית משום כח מעשיו וכו'. כדי שיוכלו ישראל לכבוש ארץ שראל. ולכאורה קשה עדיין. אם כל מה שסיפר מעשה בראשית וכו' הכל היה בשביל כבישת ארץ ישאל. למה פתח בזה תחילה היה לו להתחיל במצוה ראשונה החודש הזה לכם. ואחר כך היה מספר מעשה בראשית שהוא בשביל כבישת ארץ ישראל. כי הלא לא כבשו ארץ ישראל עד אחר מתן תורה. ולמה פתח בבראשית תחילה קודם החודש וכו'. אך על פי הנ"ל כי כל קדושת החודש שהוא בחינת סוד העיבור אי אפשר לקבל כי אם על ידי קדושת ארץ ישראל על כן הוכרח להתחיל תחילה בראשית שעל ידי זה נתגלה קדושת ארץ ישראל ואחר כך התחיל מצוה ראשונה שהוא קידוש החודש שהוא בחינת סוד העיבור שאי אפשר לגלות כי אם על ידי קדושת ארץ ישראל כנ"ל והיא מצוה ראשונה כי בה תלוים כל המועדים וכל התורה כולה שהכל בשביל לתקן פגימת הלבנה על ידי סוד העיבור כמובן בספרי קודש הרבה בזה וכנ"ל:
And this is the aspect of meelah and p’reeah, which are the tikkun habris [rectification of the covenant, i.e., sexual purity], and through this one nullifies and removes the t’rain ananin dim’chasyan al aynayin [two clouds that cover the eyes], which are the aspect of foreign thoughts during prayer, which are the aspect of chametz and s’or as above — as Rabainu wrote in the teaching “Say to the Kohanim” (Likutay Moharan I, 2) — that the rectification of foreign thoughts, which are the clouds that cover the eyes, is through tikkun habris, see there.
אות ז ואז כשהיתה הסמיכה וכל התיקונים הנ"ל היו יודעין לתת עצה לנפשם על ידי החכמים האמתיים הנסמכים. שעיקר הסמיכה הוא בשביל זה כנ"ל אבל עכשיו בעוונותינו הרבים שנפגם כל זה. כי אין לנו סמיכה זה כמה וכמה דורות. ובכל דור ודור של אריכת הגלות סומכים מעצמם מנהיגים הנקראים בשם רבי שאינם הגונים שעל ידי זה נתקלקל כל הנ"ל. ועל כן באמת אין יכולין לתת עצה לנפשו כנ"ל. והעיקר בענין קיום התורה של הרחוקים החפצים לשוב וכו' כנ"ל. על כן כל התיקון על ידי ריבוי הספרים שנתחברין בכל דור שהתירו חז"ל לכתוב משום עת לעשות לה' הפרו תורתך. הפרו תורתך דייקא. שבשביל אותן שהפרו תורתך וחטאו כמו שחטאו. וצריכים להוציאם מטיט היון וכו' שנלו לשם שצריכין להאיר בהם עצות עמוקות מאד וכו'. על כן בשבילם התירו לכתוב תורה שבעל פה שעל ידי זה נתרבין ספרים קדושים הרגבה בכל דור בהם נמשך קדושת רידי הסמיכה. כי עתה שאין לנו סמיכה. אף על פי כן לא אבדה תקוותינו כי החכמים הקדושים האמתיים ממשיכין בחינת ידי הסמיכה בידי הכתיבה. היינו בכתיבת ספרים הקדושים שכותבין שעל ידי זה נתקדש האויר בקדושת שארץ ישראל ועל ידי זה נמשך בחינת קדושת סוד העיבור שהוא סוד קדושת ראש חדש שהוא שורש התשובה כנ"ל:
line-height: 1.85;
ועל ידי זה זוכין גם עתה לעצה שלמה כנל על כן מי שרוצה באמת לחשוב על תכליתו הנצחי שלא יאבד בחטאיו וכו' כמו שיודע בנפשו מה שנעשה עמו. ואין לו תחבולה ועצה לצאת כנ"ל. כי היה מרוצה להתקרב לחכמי אמת שיודעים עצות עמוקות להוציאו. אבל אינו יוע היכן הם מריבוי תבערת המחלוקת הגדולה שנתרבה עתה קטגוריא גדולה מאד בין התלמידי חכמים וכו'. על כן כל תיקונו על ידי ריבוי הספרים הקדושים. שדייקא על ידי זה בעצמו ששומע גודל המחלוקת ישים על לבו לשוב בתשובה על פגם אמונת חכמים שמשם כל המחלוקת כמו שכתוב שם ובכל פעם שישוב על זה יחזרו ויוחשבו אצלו כל הספרים הקדושים מכל שכן וכל שכן שיזהר בנפשו שלא להלעיג ח"ו על שום אחד מהם שלא יהיה נידון בצואה רותחת כמו שאמרו רז"ל וכמו שכתוב בהתורה הנ"ל. וכשיוחשבו בעיניו כל הספרים יוכל למצוא בהספרים הקדושים עצות אמתיות לנפשו בכל המקום אשר הוא שם כנ"ל. כי על ידי ריבוי הספרים הקדושים נתתקן הכל כנ"ל:
It emerges that through tikkun habris one nullifies chametz and s’or — namely, the foreign thoughts, the two clouds, etc. And this is the aspect of meelah and p’reeah — to remove and destroy the two clouds, chametz and s’or, Esav and Yishmael, the “beast of the kaneh” as above. For s’or — its leavening is severe — this is the aspect of the k’lipah [husk / shell of impurity] of the orlah [foreskin], which is completely evil. And chametz — its leavening is not so severe — this is the aspect of the k’lipah of the p’reeah [membrane], which is the aspect of nogah [luminescence / glow — the intermediate k’lipah containing a mixture of good and evil] around it (Yechezkel 1:4), the aspect of the Aitz HaDaas Tov VaRa [Tree of Knowledge of Good and Evil] (B’raishis 2:17). And this is the aspect of chametz, for chametz also has in it an admixture of good and evil, for the difference between חָמֵץ and מַצָּה is only a mashehu [the most minuscule amount] (Sh’lah, Maseches P’sachim) — namely, [the difference] between a ח’it and a ה’a, as above. It emerges that it is close to the good — so much so that it is possible to break it and make from it the aspect of matzah, through breaking the mashehu as above. And this is the aspect of a mas’k’la [scale / balance], which is the aspect of nogah, the aspect of the Aitz HaDaas, for the mas’k’la stands on the mashehu — namely, the tilting that tips the scale to this side or that side depends on a mashehu, for the expression of the mishkal [scale/weight] is “equal,” and when one tips it a mashehu, a hair’s breadth, then the verdict tilts to that side, and likewise to the opposite. It emerges that the mas’k’la depends on a mashehu, as above.
וכבר מבואר בדברינו בזה במקום אחר אשר רק מהספרים שנתיסדו על פי חכמות חיצוניות שהם אריסטו ימח שמם וחביריו מהם צריכין להתרחק כמטחוי קשת אפילו אם חיברם גדולי ישראל כמבואר בכמה ספרים ובדברינו גודל האזהרה להתרחק מהם כי לא באלה חלק יעקב וכו' כמו שכתוב במקום אחר. אבל כל הספרים שנתיסדו על פי דברי רז"ל בתלמוד ופוסקים וספרי מוסר שנתיסדו עליהם ועל דברי הזוהר הקדוש והאריז"ל. בהם צריכין להתדבק ולקיים הפוך בהם והפוך בהם. ועל כל פנים יאמין בהם. מכל שכן וכל שכן שלא ילעיג עליהם ח"ו וכשיתגבר לעסוק בהם בודאי יזכה למצצוא עצות לנפשו תמיד. כי בחינת ידי הסמיכה שמשם כל העצות האמיתיות גנוזים בספריהם הקדושים כנ"ל:
And this is the aspect of the difference between chametz and matzah being only a mashehu, as above. And therefore, chametz and s’or, which are the aspect of orlah and p’reeah as above, are the aspect of Esav and Yishmael. For the Yishmaelim practice meelah but not p’reeah. It emerges that they are only the aspect of the k’lipah of the p’reeah. However, Esav is the aspect of complete evil and does not practice meelah at all, and they are the aspect of the k’lipah of the orlah. And through meelah and p’reeah, one cuts and removes them, in the aspect of “Rebuke the beast of the kaneh” — breaking the ח’it of חָמֵץ and making from it the ה’a of מַצָּה, which is the ה’a of Daas [knowledge / awareness], which depends on tikkun habris, as is brought — that it is the aspect of the ה’a of Avraham, which was revealed through the mitzvah of meelah. And this is the aspect of “Rebuke the beast of the kaneh” as above.
ועל פי כל זה תוכל להבין קצת קשר כל התורה הנ"ל היטב ותוכל לקבל משם הצלה לנפשך בכל עת אם תרצה באמת לאמתו:
For tikkun habris is the aspect of “You shall honor the face of the elder” (VaYikra 19:32) — “this refers to one who has acquired (kanah) wisdom” (Kiddushin 32b), the aspect of a kaneh [reed] that produces sound — the aspect of the voice of melody and song that depends on tikkun habris. And this is the kaneh [reed] in holiness. And corresponding to it is the aspect of a “bruised reed” (Yeshaya 42:3) — the blemishing of the bris, G-d forbid (as brought in the teaching “A drop that dies in its prayer” (Likutay Moharan I, 27); see there). And through meelah and p’reeah one breaks the “beast of the kaneh” as above, the aspect of the “bruised reed,” and through this it is called a “bruised reed” — ratzutz, an expression of breaking — for it stands to be bruised and broken by Yisrael, in the aspect of “Rebuke the beast of the kaneh” as above. And then “acquire (k’nay) wisdom” is rectified — the aspect of the kaneh that produces sound — through the aspect of tikkun habris as above. And therefore Yisrael circumcised themselves on the night of their departure from Egypt, for then was the aspect of bittul chametz and s’or, upon which the redemption from Egypt depended — to go out from chametz to matzah. And therefore they were compelled to circumcise then, for through this one nullifies chametz and s’or, the two clouds, as above.
אות ח כלל הדבר שתיקון פגימת הלבנה שהוא מצוות קדושת ראש חדש שהוא בחינת סוד העיבור נעשה על ידי ריבוי הספרים הקדושים שנתרבין בכל דור שהם שלימות התורה כמו שכתוב שם כי התורה שבכתב ותורה שבעל פה הם בחינת חמה ולבנה כידוע בחינת משה ויהושע כי פני המשה כפני חמה ופני יהושע כפני לבנה על כן על ידי ריבוי הספרים שנתרבין שהם בחינת תורה שבעל פה שעל ידי זה נשלם תורה שבכתב כמו שכתוב שם ונתיחד ונכלל תורה שבכתב עם תורה שבעל פה. על ידי זה נתייחד ונכלל הלבנה עם החמה כי הם הם בחינת תורה שבכתב ותורה שבעל פה שזה עיקר תיקון פגימת הלבנה כשמתיחדת עם החמה שזה נעשה על ידי ריבוי הספרים כנ"ל.
color: #1a1a1a;
אות ט ועיקר התיקון הוא בראש השנה. שאז הוא ראש השנה וראש חדש ביום אחד. כי שנה וחודש הם בחינת חמה ולבנה.ואז בראש השנה נכללין יחד בבחינת זכרון אחד עולה לכן ולכאן כמו שאמרו רז"ל שזהו בחינת תקעו בחודש שופר בכסא ליום חגינו כמו שדרשו רז"ל אישהו חג שהחודש מתכסה בו וכו'. כי אז בראש השנה עיקר התשובה כי הוא יום ראשון לעשרת ימי תשובה. ועיקר התשובה הוא על גם אמונת חכמים שבה תלוי כל התורה כנ"ל (וכמו שכתוב במקום אחר). ועל ידי התשובה נתרבין הספרים הקדושיםכ נל שעל ידי זה נכלל חמה ולבנה יחד בחינת תורה שבכתב ותורה שבעל פה כנ"ל:
background: #fdfaf5;
ועל כן נקרא הדין והמשפט של ראש השנה שדנין ושופטין את כל אחד ואחד בשם כתיבת ספרים כמו שאמרו רז"ל ג' ספרין נפתחין בראש השנה ספרים דייקא. כי הדין והמשפט היא כפי מה שכל אחד שב בתשובה על אמונת חכמים שעל ידי זה נתרבין הספרים כנ"ל:
And this is the aspect of Shi’vee’yee shel Pesach [the Seventh Day of Pesach] — the Splitting of the Sea of Reeds — which came about through the aspect of tikkun habris, as it is written: “The sea saw and fled” (Tehillim 114:3) — it saw the coffin of Yosef, who merited tikkun habris, as it is written: “And he fled and went outside” (B’raishis 39:12), as is brought. For the Splitting of the Sea of Reeds is also the aspect of nullification and breaking of the foreign thoughts, which are the clouds that cover, etc. — the aspect of chametz and s’or, as above.
ועל כן הם ג' ספרים כמו שאמרו רז"ל צדיקים נכתבים לאלתר לחיים. רשעים לאלתר למיתה בינונים תלויים ועומדים עד יום כפור ולמדו מפסוק ימחו מספר חיים וכו'. כי צדיקים הם התלמידי חכמים האמתיים העוסקים בתורה באמת ועוסקין להרבות ספרים קדושים בעולם שזה עיקר התיקון. ועל כן הם נכתבים בוודאי לאלתר לחיי עולם לנצח. רשעים הם המלעיגים על ריבוי הספרים ומתלוצצים מהם והם אצלם למותר הם נידונים לאלתר למיתה. כי הם נידונים ביגיעת בשר בצואה רותחת שמשם עיקר המיתה שנגזרה על ידי אכילת עץ הדעת טוב ורע וכו'. וכמו שכתוב מזה במקום אחר. בינונים הם שהתחילו לשוב על פגם אמונת חכמים. אבל עדין לא שבו בתשובה שלמה ולא תיקנו עדיין פגם אמונת חכמים כראוי הם תלויים ועומדים עד יום כפור. כי אז ביום כפור אז גמר התיקון "ל כמובן בתורה הנ"ל שכתב שם שעל ידששבין בתשובה על פגם אמנת חכמים על ידי זה נשחבין בעיניו הספרים שמתחילה היו בעיניו כלא. וכן בכל פעם על ידי כל תשובה ותשובה נחשב בעיניו יותר עוד ספר וכו'. שעל ידי זה נשלם תרוה שבכתב ונכללת בבחינת לוחות האבן בחינת אבן שתיה קדש קדשים וכו' עין שם שזהו בחינת יום כפור שאז נכנס הכהן גדול לפני ולפנים לבית קדש לקדשם להאבן שתיה ששם עמדו לוחות האבן. ועל כן הבינונים תלוים ועומדים עד יום כפור שאז גמר התיקון הזה כנ"ל. על כן הם תלויים ועומדים מראש השנה עד יום רפור אם ישובו בכל פעם ויוחשבו בעיניהם הספרים אז יזכו ביום כפור לגמר חתימה טובה כי אז ביום כפור עיקר שלימות תיקון זה. כי אז נכנס הכהן גדל לבית קדש קדשים להאבן שתיה על ידי הכח של תשובת ישראל שעל ידי זה נתרבו הספרים הקדושים שעל ידי זה נכללת התורה בבחינת אבן שתיה וכו' כנ"ל. ועל כן נקראת התפלה הה' שמוסיפין ביום כפור נעילה. כי על ידי זה נועלין ומחברין וכוללין יחד תורה שבכתב ותורה שבעל פה שהם בחינת חמה ולבנה כנ"ל. ועל כן אומרים אז ה' הוא האלקים ז' פעמים. ושמע וברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. כי ה' הוא האלקים זה בחינת יחוד תורה שבכתב ותורה שבעל פה בחינת חמה ולבנה כידוע בחינת כי שמש ומגן ה' אלקים וזהו גם כן בחינת שמע ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד כידוע. וען כן אומרים אז ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד בקול רם. כי בכל השנה שעדיין לא נתתקן בשלימות פגם אמונת חכמים על כן צריכין לומר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד בלחש שלא יתגרו בנו החולקים כמו שאמרו רז"ל. כי ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד שהוא בחינת תורה שבעל פה כידוע שהוא חידושי תורה של התלמידי חכמים האמתיים שמחברין ספרים הרבה צריכין לומר אז בלחש. כי צריכין להעלים ולהסתיר ולכסות כמה וכמה חידושי תרוה שלא לגלותם בבחינת קול רם כי אם בבחינת סוד בלחש. וכמוש אמר אדמו"ר ז"ל שיש כמה דברים שהם עתה סוד ויהיה ימים וזמנים שלא יהיה סוד וכו' (כמו שכתוב בסימן חיי מוהר"נ) ועל כן יש כמה ספרים קדושים שהיו גנוזים כמה שנים. ואחר כך ברבות הימים נתגלו. כמו ספרי הזוהר הקדוש וכתבי האר"י ז"ל וכן יש כמה ספרים קדושים שגנוזים עדיין ובימים הבאים יתגלו ואפילו הספרים שמגלים עכשיו צרכין לגלותם מעט מעט. וגם צריכים כמה דברים לכותבם ברמז. הכל מחמת החולקים והלצים שלא יתגרו יותר. וכל זה הוא בחינת סוד אמירת ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד בלחש בכל השנה כולה. אבל ביום כפור שאז נכנס הכהן גדול לפני ולפנים לאבן שתיה וכו'. שאז נשלם בחינת תיקן אמונת חכמים ל ידי ריבוי הספרים וכו' כנ"ל על כן אז אומרים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד בקול רם. כי כשיתגלה האמת וידעו ויאמינו הכל בקדושת נפלאות חידושי הספרים הקדושים בוודאי אז לא נצטרך להעלימם ולהסתירם בבחינת סוד ולחש כי אז לא יהיה סוד. ובכל יום כפור נמשך בחינה זאת על ידי תיקון התשובה של ישראל על כן אומרים אז ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד בקול רם וכנ"ל. וזה בחינת מה שכתוב על לעיני כל העמים וכו' שהסוד נשאר אצלינו רק שמגלין שיבינו שהסוד אצלינו וכו'. וזה בחינת אמירת ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד בלחש בבחינת סוד. אבל ביום כפור אומרים בקול רם כי אז נמשך בחינת תיקון פגימת הלבנה בחינת בתגלות סוד בעיבור שיתגלה לעתיד. על כן אומרים אז ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד בקול רם וכנ"ל. ועל כן מהדרין כל ישראל לקדש את הלבנה במוצאי יום כפור כי אז עיקר תיקון פגימת הלבנה כנל ועל כן אחר יום כפור עושין סוכות שהוא בחינת תיקון שלימות העצה שזהו בחינת סוכה. בחינת ופרוס עלינו סוכת שלומך ותקנינו בעצה טובה מלפניך וכו' (וכמו שכתוב במקום אחר). ואחר כך עושין שמחת תורה. כי על ידי זה נשה שמחה בחינת אור צדיקים ישמח שנמשך על ידי שנכללין כל האבנים באבן אחת וכו' ש הוא בחינת קיבוץ וכלליות הנפשות. וזה שמתקבצין אל הצדיק בראש השנה וכו' עיין שם שכל זה הוא בחינה אחת כמובן שם.
For there is a “Sea of Wisdom,” and in it there are paths and trails to attain wisdom, in the aspect of: “Who makes a way in the sea and a path in mighty waters” (Yeshaya 43:16). And there are m’tzolos yam [depths of the sea], which are the aspect of the Sitra Achara [the Other Side] — external thoughts, evil fantasies, the clouds that cover the eyes, etc. And the m’tzolos yam cover the Sea of Wisdom and confuse the path and trail that exist in the Sea of Wisdom. And one must break them and expel them, and then the Sea of Wisdom is revealed and one attains paths and trails in the Sea of Wisdom to achieve perceptions. And this is the aspect of the Splitting of the Sea of Reeds, in the aspect of “Who makes a way in the sea,” etc. For there they merited great perceptions, as our Sages of blessed memory said (M’chilta, B’shalach ch. 2). And this came about through the sea being split — namely, the m’tzolos yam that flood and drown were expelled. And this is the aspect of “the Splitting of Yam Suf” — suf in the sense of “reed (kaneh) and suf have withered” (Yeshaya 19:6), the aspect of “Rebuke the beast of the kaneh” as above. And through this, the paths of the Sea of Wisdom were revealed, as above. And therefore it came about specifically through the aspect of tikkun habris, for the rectification of the mind and wisdom — to expel the depths of the sea — is through tikkun habris, as above. And whoever merits tikkun habris can expel the depths of the sea — foreign thoughts and fantasies — in the aspect of the Splitting of the Sea of Reeds, in the aspect of “The sea saw and fled” — it saw the coffin of Yosef, as above.
אות יא וזה בחינת חנוכה. בחינת חנוכת הבית המקדש שזוכין על ידי יום כפור (כמו שכתוב בהתורה כי מרחמם ינהגם סימן ז' בלקוטי תנינא). כי ביום כפור נשלמת התורה בריבוי הספרים בבחינת לוחות האבן. ועל כן אחר כך עושי חנוכה בחינת חנוכת הבית. כי עיקר בנין הבית המקדש של לעתיד הוא על ידי שלימות התורה בבחינת בחכמה יבנה בית. על ידי שלימות התורה שהוא עיקר החכמה על ידי זה יבנה בית שהוא הבית המקדש. כי עיקר הנס של חנוכה היה מה שהכניעו מלכות הרשעה שרצו להחריב את הבית המקדש ולבטל את התורה. כי פגמו בכתיבת ספרי התורה הקדושה. ועל כן אמרו כתבו לכם על קרן השור שאין לכם חלק וכו'. כתבו דייקא. כי רצו להפוך מהיפך אל מהיפך להחליש ולבטל ח"ו כתב דקדושה שהוא בחינת כתיבת ספרי התורה שבכתב ובעל פה כנ"ל. ולהגביר ההיפך כתב דסטרא אחרא בחינת כתבו לכםוכו' שאין לכם חלק וכו' שזהו בחינת כתיבת ספרי חכמי יון שמהם כל החכמות חיצוניות נקראים בדברי רז"ל חכמות יוונית שהם כנגד התורה הקדושה והעיקר כנגד תורה שבעל פה שזהו בחנית עוצם הצרה שבדורות אלו שמתגברים הכתות רעות העוסקים בחכמות חיצוניות ומרבים ספרים הרעים של הבל ושל אפיקורסית ומתלוצצים מכל ספרי אמת המיוסדים על פי חכמת האמת על פי חכמי התלמוד והזוהר הקדוש וכו'. ומי שבקי בהם רואה שברוב דבריהם הם נוטים אחרי כת הקראים כידוע. ועל כן עיקר המשכת הנס והישועה של חנוכה בכל דור הוא על ידי קדושת ראש השנה ויום כפור כמו שכתוב אדמו"ר מזל כנ"ל. היינו על ידי הכשרים השבים בתשובה על פגם אמונת חכמים שעל ידי זה נתרבין ספרים קדושים הרבה כנ"ל שזה התיקן נעשה בראש השנה ונגמר ביום כפור כנ"ל. וכשזה קם זה נופל. שנופלים על ידי זה ספרי המורים שלהם ועוקרים דעותיהם הרעות ונמחין מלב בני ישראל. שזה בחינת קדושת חנוכה להכניע חכמות יון ולהגביר אור ספרי התורה קדושה שזהו בחנית נר חנוכה בחינת אור התורה בחינת כי נר מצוה ותורה אור. בחינת נר חנוכה מוסיף והולך שמוסיפין בכל פעם שתאיר ביותר אור התרוה הקדושה על ידי ריבוי הספרים הקדושים שהם עיקר שלימות אור התורה כנ"ל.
font-size: 1.6em;
אות יב ועל כן קורין בחנוכה בפרשת י"ב נשיאים. כי י"ב נשיאים של הי"ב שבטים הם בחינת י"ב חדשי השנה כמובא כי הנשיאים הם בחינת חכמי הדור שמקבלים ממשה רבינו עליו השלום שהוא בחינת הרבי האמיתי שבכל דור שהם עוסקין לתקן פגימת הלבנה שהוא בחינת קדושת י"ב ראשי חדשים כנגד י"ב שבטים כנ"ל. ועל כן קורין זאת בחנוכה. כי אז הוא בחינת תיקון אמונת חכמים שהוא בחינת קדושת ראש חדש בחינת סוד העיבור כנ"ל.
text-align: center;
אות יג ועל כן נקבע חנוכה בסוף חודש כסליו ובראש חדש ותחילת חודש טבת מה שלא מצינו בשום יום טוב כי אז הוא בחינת תיקון פגימת הלבנה שעיקר תיקונה כשמתמעטת בתכלית המיעוט בסוף החדש וחוזרת ומתמלאת בראש חדש כידוע ועל כן נקבע חנוכה בכסליו. כי עיקר קביעת השנ תלוי בחשוון וכסליו כידעו לבקיאים בחשבון הלוחות. נמצא כשיוצא כסליו ונכנס ראש חדש טבת ויודעים קביעתם כבר נשלם הקביעות של השנה. כי אחר כל מתנהגים כל החדשים כסדר אחד מלא ואחד חסר ועל כן מחמת עיקר תיקון קביעות השנה נמשך מסוד העיבור שהוא בחינת קדושת ראש חדש. נמשך על ידי תיקון אמונת חמים נתתקן בחנוכה כנ"ל. על כן סיבב השם יתברך שיהיה נקבע חנוכה בכסליו וטבת שאז עיקר קביעות השנה כנ"ל. ואגב אמרתי לרשום מה שהאיר ה' בלבי על ענין קביעות השנה שלפעמים היא חסירה כשחשוון וכסליו הם חסרים. ולפעמים מלאים. ולפעמים כסדרן כידוע כמבואר בשולחן ערוך ובפרט בפרי עץ חיים. וזהו מרומז בפסוק כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים וכו'. ואמרו רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה ודרשו רז"ל על סוד העיבור. וזה ח"כ"ם ראשי תיבות מ"לאים כ"סדרן. כי זה כלל חשבון עיבור שנים וקביעות חדשים שעל זה נאמר כי הוא חכמתכם וכו'. רק עם ח"כ"ם וכו' כנ"ל.
margin-bottom: 4px;
אות יד זה שכתוב במדרש בפרשת הנשיאים שנתנאל בן צוער נתן עצה זאת להנשיאים לחנך המשכן באלו העגלות והקרבנות וכו'. כי הם היו יודעין לעבר שנים ולקבוע חדישם כמו שכתוב ומבני ישכר יודעי בינה לעתים לעת מה יעשה ישראל וכו' עיין שם במדרש. נמצא שמבואר במדרש שקרבנות הי"ב נשיאים היו על ידי בני יששכר שידעו סוד העיבור. היינו כנל. כי י"ב נשיאים הם בחינת י"ב חדשי השנה שהם י"ב ראשי חדשים בחינת סוד העיבור. ועל כן קורין זאת בחנוכה שאז עוסקין בתיקון זה כנ"ל.
color: #2c1a00;
אות טו ועל כן באמת הקריבו כל הקרבנות מדעתן שלא על פי משפט התורה. רק שהשם יתברך הסכים על ידן כי הקריבו קטרת יחיד וחטאת יחיד שאינו ראוי על פי הדין וכמובא בפירוש רש"י. כל זה הוא בחינת הנ"ל. כי זה בחינת סוד העיבור שנמסר לחכמי אמת הגדולים שיכולים להנהיג את ישראל כרצונם כפי הצורך הדור והשעה כמו שאמרו רז"ל לענין אליהו בהר הכרמל הקריב בשעת איסור הבמות בשביל קידוש השם ולמדו מפסוק אליו תשמעון וכן בשארי מקומות. וכל זה בחינת סוד העיבור כנל. ועל כן בני יששכר דייקא שהיו בקיאים בסוד העיבור נתנו עצה של אלו הקרבנות לחנך המשכן על ידם. כי כל החינוך של הי"ב נשיאים שהם כנגד י"ב ראשי חדשים הוא בחינת סוד העיבור כנ"ל.
border-bottom: 2px solid #c8a96e;
אות טז כי עיקר חינוך המשכן הוא בחינת להשלים את התורה בחינת לוחות הבן שעמדו בארון שמשם כל קדושת המשכן והבית המקדש שבשביל זה חנכו אותו כדי לתקן פגם הערב רב שעשו את העגל על ידי שפגמו באמונת חכמים. כי לא האמינו במשה רבינו ואהרן וכו'. ועל ידי זה נשתברו הלוחות ועכשיו שנבנה המשכן בשביל תיקון זה כמו שאמרו רז"ל על כן חנכו אותו בעצת בני יששכר שבקיאים בסוד העיבור שזהו בחינת תיקון אמונת חכמים כדי להמשיך על ידי הקרבנות אלו בחינת תיקון ריבוי הספרים הקדושים שמשלימין את התורה שתהיה בבחינת לוחות האבן בשלימות לתקן פגם שבירת הלוחות. כי בהמשכן קיבל משה רבינו את התורה כמו שפירש רש"י שמיום שנקבע האהל לא נדבר עמו אלא משם וזה היה כל עיקר קדושת האהל מועד עם קרבנות שהקריבו שם הכל בשביל לכפר על ישראל ולזכותם לתשובה על פגם אמונת חכמים שמשם היה כל חטא העגל כנל. ובשביל זה חנכו אותו הי"ב נשיאים בקרבנות אלו בעצת נתנאל שהיה בקי בסוד העבירו כנ"ל. על כן קורין כל זאת בחנוכה כי אז צריכין להכניע הכפירות בחכמים אמיתיים על ידי בחינת חכמות יון ולהמשיך תיקון אמונת חכמים על ידי גודל אור התורה שמאיר על ידי ריבוי ספריהם הקדושים וכנ"ל.
padding-bottom: 10px;
אות יז והנה מבואר מכל הנ"ל שעל ידי תיקון אמונת חכמים שעל ידי זה נתרבין הספרים הקדושים. שעל ידי זה נתתקנין כל התיקונים הנ"ל הנזכרין בהתורה הנ"ל עד שזוכין לסוד העיבור. על ידי זה זוכין לעצות שלימות שכל אחד יכול לתת עצה לנפשו בכל מקום אשר הוא שם והעיקר בקדושת יהדותו שזה עיקר תיקון התשובה שיתגבר לשוב להשם יתברך מכל המקום אשר הוא שם אפילו אם נדמה לו שנתעה מאד מאד בעוונותיו הרבים. וכו' וכנ"ל. כי אין מקום בעלם שאין שם עצה ותקוה לצאת משם רק שנעלם ממנו העצה על ידי קלקוליו הרבים אבל על ידי אמונת חכמים שעל ידי זה נתרבין הספרים וזוכין לבחינת סוד העיבור על ידי זה יש עצה בכל מקום שבעולם וכו' כנ"ל. ובשביל זה נקרא ראש חדש על שם התחדשות. כי היצר הרע נקרא מלך זקן וכסיל. כי זה כלל ההתרחקות מהשם יתברך רחמנא ליצלן של כל אחד ואחד מגדול ועד קטן העיקר הוא על ידי זקנה דסטרא אחרא מה שנדמה לכל אחד כאלו הכל מתנהג כסדר. והוא כבר זקן בדרכיו וכו'. ואי אפשר לו לשוב מהם כמו שכתוב לא יאמין שוב מני חשך. והכל על ידי שמפיל עליו זקנה המל זקן וכסיל הוא היצר הרע כנ"ל. ועל כן כל התיקון על ידי הצדיקים החכמים אמתיים המתחדשים כנשר וכו' בחינת וקוי ה' יחליפו כח. וזהו בחינת ריבוי הספרים של חכמי אמת כי הספרים הקדושים מתחברים על ידי חישוי תורתם שמחדשים בכל עת וכל חידושי תורתם הוא לעובדא למוד וללמד לשמור ולעשות ולקיים וכו'. כי הם מתגברים בעבודתם בכל יום מחדש כאלו עדיין לא התחילו שום התחלה בעבודת ה' ותורתו (וכמבואר הרבה מזה בדברינו). ויותר מזה שמענו ממנו פנים אל פנים שאי אפשר לבאר כלל. כמה וכמה היו בעיניו בכל פעם כתינוק ממש שאינו יודע. ופעם אחת שמעתי ממנו בפירוש אמר אני עתה כגמול עלי אמו וכו'. ועל ידי שמתחדשים בכל עת ומשיגים גדולת הבורא יתברך בכל יום ובכל עת מחדש. ועל ידי זה מחברים ספרים קדושים חדשים בכל עת כי כל הספרים הקדושים הוא לבאר ולגלות גדולת התורה הקדושה שהוא גדולת הבורא יתברך וגדולת קדושת ישראל. כי קודשא בריך הוא ואורייתא וישראל כולא חד כמו שכתוב בזוהר הקדוש. על כן על ידי זה הם משיגין וממשיכין חסדים חדשים בכל יום ובכל עת שמשם עיקר התקוה לזכות לתשובה כל הרחוקים מאד מאד שכמעט כמעט אבדה תקוותם. בפרט בגלות האחרון הארוך והמר הזה שעיקר הוא גלות הנפש. וכמבואר באריכות בהקינה אני הגבר שמקונן שם ירמיהו הנביא בעד כלל ישראל והעיקר בעד אחרית הימים האלה וצועק שם בעד כל אחד מישראל אני הגבר ראה עני וכו'. אותי נהג ויולך חשך ולא אור. אך בי ישוב יהפוך ידו כל היום וכו'. ומי שמשים לב להרגיש צרות נפשו הנזופה הרחוקה מאביה שבשמים. יבין מאליו לפרש כל זה על הצמו. כי היצר הרע מניח כל העולם ואינו מתגרה אלא בישראל ובתלמידי חכמים ביותר וכו'. כמו שאמרו רז"ל (סוכה ד') שזהו בחנית אך בי ישוב יהפוך ידו וכו'. וכן צעק דוד כי יומם ולילה תכבד עלי ידיך וכו' וכן הולך וצועק ירמיה במחשכים הושבני וכו' גדר בעדי ולא אצא וכו' וכו'. עד שאומר ואומר אבד נצחי ותוחלתי מה' כי לפי הנראה לדעת האדם כבר אבד נצחו ותוחלתו ותקוותו. אך מחזק נפשו ואומר זאת אשיב אל לבי על כן אוחיל וכו'. חסבדי ה' כי לא תמו כי לא כלו רחמיו. ומאיר שחסדיו ורחמי אינם תמים ואינם כלים לעולם. בוודאי יש תקוה לחסדיו ורחמיו גם עתה. עתה אחר כל הקלקולים הרבים שקלקלנו כל אחד ואחד. אך כל זה עדיין אינו מספיר לנחם ולחזק את עצמו מריבוי התגברות מרירות פגמיו העצומים. אך עיקר התקוה הוא מה שאומר אחר כך חדשים לבקרים רבה אמונתך ופירש רש"י שהחסדים מתחדשים בכל בקר. ורק זה כל נחמתינו ותקותינו שלכל אחד ואחד מה שהשם יתברך מחדש חסדים חדשים נפלאים בכל בקר שעל ידם עיקר חידוש מעשה בראשית שבכל יום בחינת ובטובו מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית. וכל ממשיכין עלינו הצדיקים הגדולים הנ"ל המתחדשים בכל יום ומתחילין מחדש בכל עת וה ממשיכן עינו חסדים חדשים בכל יום ובכל עת ומבטלין הזקנה דסטרא אחרא שמשם כל כח היצר הרע. כי כל תקותינו הוא על ידי שאין ידועין כלל עד היכן חסדיו מגיעים כי לגדולתו אין חקר. ועיקר גדולתו יתברך הוא חסדים כי חסד נקרא גדולה וכמבואר מזה הרבה במקום אחר וכל זה בחינת קדושת ראש חדש שנקרא ראש חדש על שם ההתחדשות של ישראל. וכמו שכתבו בברכת הלבנה וללבננה אמר שתתחדש וכו'. שהם עתידים להתחדש כמותה וכו'. ועל כן שורש התשובה הוא ראש חדש (כמו שכתבו בסימן יו"ד חלק א'). כי עיקר התשובה על ידי ההתחדשות כנ"ל. אבל כל זה אי אפשר לזכות כי אם בכח הצדיקים הגדולים המתחדשים בכל עת ומתחדשין בתורה שעל ידי זה נתרבין הספרים הקדושים כנ"ל כי רק הם יודעים סוד העיבור לעבר שנים ולקבוע חדשים ולהמשיך קדושת ראש חדש בזמנו ובעתו באופן שיזכו ישראל להתחדש על ידי זה ולשוב בתשובה שלימה שזה העיקר על כן עיקר קדושת ראש חדש הוא על ידי ריבוי הספרים שהוא בחינת אמונת חכמים וכנ"ל. כי יש בזה סוד גדול בחנית סוד העיבור בענין ההתחדשות. והעיר שצריכין לידע ולהאמין שאין יודעין כלום. ובכל יום ובכל עת נעשין חדשות לגמרי וכו'. ועל ידי זה יש תקוה תמיד לכל בכח הצדיקים הנ"ל המתחדשים בכל עת וכנ"ל.
font-size: 1.15em;
אות יח ועל כן בני ישכר שהיו בקיאים בסוד העיבור נאמר בהם ומבני יששכר יודעי בינה לעתים לדעת מה יעשה ישראל שמזה הפסוק למדו שהיו יודעים ומבינים בסוד העיבור לעבר שנים ולקבוע חדשים בעתם ובזמנם. וזהו בעצמו בחינת יודעי בינ לעתים מה יעשה ישראל שהיו יכולין להודיע לכל ישראל לכל אחד ואחד מה יעשה בכל עת ועת מכל ימי חייו בכל מה עובר עליו באופן שיתחזק וכו' שזהו ידעי בינה לעתים היו מבינים לתת עצות כפי העתים והזמנים לדעת מה יעשה ישראל. וזהו בעצמו בחינת סוד העיבור שהצדיקים הבקיאים בזה הם בעלי עצות אמתיים.
text-align: center;
אות יט וזה שבתפלת מוסף של ראש חדש מתחילין ראשי חדשים לעמך נתת וכו'. ואחר כך בסוף הברכה מסיימין כי בעמך ישראל בחרת מכל האומות וכו'. אבל ביום טוב מתחילין תחלה אתה בחרתנו מכל המעים וכו' כי קביעות ראש חדש הוא סוד כמוס ונעלם מאד בחינת סוד העיבור הנ"ל ושם סוד שורש הבחירה וסוד מה שבחר בנו מכל העמים. שכל אלו הסודות אי אפשר להשיג רק צריכין להאמין בזה. כי הם בחנית שכליות מקיפין הסתומים ונעלמים מאד בזה העולם (כמו שכתוב בהתורה עתיקא בסימן כ"א). על מאמר רז"ל לעתיד צדיקים יושבין וכו'. וכן על פסוק כי יעקב בחר לו יה ישראל לסגולתו עיין שם. וכל זה הוא בחינת סוד העיבור. כי מבואר בספרים שסוד העיבור בו כלולים כל סודות התורה. ובתחלה נתגלה לאדם הראשן וממנו לצדיקים בכל דור עד שבא לאברהם אבינו. וכל אחד השיגו כפי עבודתו וצדקתו. ועיקר נתגלה למשה רבינו. וגם הוא נתקשה בו כמו שאמרו רז"ל על פסוק החודש הזה לכם מלמד שנתקשה בו שמה וכו' כי בסוד זה נעלם סוד הבחירה וסוד שבחר בנו מכל העמים. כי ישראל מונין ללבנה וכו'. ועל כן מצוות קדוש החודש שהוא סוד העיבור הוא מצוה ראשונה שנצטוו בה ישראל ונצטוו על זה בעודם במצרים קודם מתן תרוה כי משם כל התחלת קדושת ישראל מה שבחר בנו מכל העמים להיות לו לעם סגלהוכנ"ל. ועל כן בראש חדש מתחילין תחלה ראשי חדישם לעמך נתת. ואחר כך מסיימין בשבח כי בעמך ישראל בחרת מכל האותות. כי כל שבח זה שבחר בנו מכל עמים נמשך מקקושת ראש חדש שהוא סוד העיבור שנצטוו תחילה קודם שיצאו ממצרים וקודם קבלת התורה שאז בחר בנו. כי סוד שבחר בנו נמשך מסוד העיבור שהוא קדושת ראש חדש כנ"ל. ועל כן מתחילין בראש חדש תחילה מקדושת ראש חדש הנ"ל. אבל בימים טובים שתלוי קדושתם בראש חדש שכולם זכר ליצירת מצרים שאז כבר בחר בנו מכל העמים. אז מתחילין אתה בחרנתו. כי כבר נבחרנו מכל העמים ביציאת מצרים ומתן תורה על ידי קדושת ראש חדש שהוא סוד העיבור שנצטוו כבר במצרים כשרצה להוציאם כמבואר שם בפרשת החדש וכנ"ל.ועל כן ראש חדש הוא שורש התשובה כנ"ל. וכל כח התשובה הוא על ידי קדושת ראש חדש כי עיקר כח התשובה הוא על ידי שרשי התרוה שהוא למעלה מהתורה כי על פי פשיטות משפטי התורה לא היה מועיל תשובה. רק כח התשובה הוא מהחסדים הנעלמים מאד שהם בחנית שרשי תורה בחינת סוד העיבור שמשיגים הצדיקים המתחדשים בכל עת כנ"ל. על כן ראש חדש הוא שורש התשובה כנ"ל.
color: #5a3a00;
אות כ ועל כן ישראל מונין ללבנה ואמות העולם לחמה. כי חמה ולבנה הם בחינת תורה שבכתב ותורה שבעל פה. וכל גדולת תורה שבכתב אין יודעין כי אם על ידי תרוה שבעל פה שזה בחינת אמונת חכמים. כי כל תורה שבעל פה הוא על ידי אמונת חכמים שאנו צריכין להאמין בהחכמים שנמסרה להם התורה בעל פה. ויודעים לדרוש את התורה בי"ג מדות ולחדש בה ולבר ספרים הרבה בכל עת שכל זה הוא שלימות התורה שבכתב כמו שכתוב שם בהתורה הנ"ל. וכל כח קדושת ישראל להתגבר על היצר הרע הוא על ידי אמונת חכמים על ידי בחינת תורה שבעל פה שעל ידי זה עיקר קיום התורה. ועל כן ישראל מונין ללבנה שהוא בחינת תורה שבעל פה בחינת אמונת חכמים שמתחדשין בכל עת כמו הלבנמה כי שמש ידע מבוארו. אבל ירח לא ידע מבואו וכו' כמו שאמרו רז"ל. שזה בחנית קדושת הצדיקים שמשימים עצמם בכל פעם כאינו יודע כנ"ל. וכמו שאמרו רז"ל אין התורה מתקיימת אלא במשים עצמו כאינו יודע. כי הם יודעים כי לגדולתו אין חקר וכו' וכנ"ל. ומשם כל כח קדושת ישראל לשוב להשם יתברך ועל כן הם מונין ללבנה. אבל העובדי כוכבים רוצים רק לידע מיד הכל על פי חכמה ושכל כפשוטו בלי אמונה בסודות התורה. על כן מונין לחמה שהוא בחינת תורה שבכתב, אבל באמת גם בתורה שבכתב אין יודעין כל. מכל שכן שאין מקיימין דבר ממנה כלל. כי אין שלימות לתורה שבכתב כי אם על ידי תורה שבעל פה שהוא בחנית אמונת חכמים בחינת ריבוי הספרים הקדושים וכנ"ל:
margin-top: 0;
אות כא ועל כן גם גדולת החמה שתתגדל לעתיד יהיה רק על ידי גדולת הלבנה. שתתגדל על ידי שישובו ישראל להשם יתברך כמו שכתוב והיה אור הלבנה. כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים כאור שבעת הימים. והקדים בכוונה תחיהל גדולת הלבנה שתהיה כאור החמה. ואחר כך ואור החמה יהיה שבעתים וכו'. כי עיקר גדולת החמה הוא על ידי גדולת הלבנה שתתמלא מפגימתה על ידי ישראל שישובו בתשובה על ידי ריבוי הספרים הקדושים בחינת אמונת חכמים תורה שבעל פה שעל ידי זה כל שלימות התורה שבכתב וכנ"ל.
margin-bottom: 24px;
אות כב כי עיקר שלימות הספרים הקדושים הוא על ידי שמשימין עצמן כאינו ידוע כנ"ל כמו שאמרו רז"ל אין התורה מתקיימת אלא מי שמשים עצמו כאינו יודע שזה בחינת ירח לא ידע מבואו שזה עיקר סוד העיבור ועל ידי זה דייקא נשלם תורה שבכתר שהוא בחינת חמה כנ"ל. ועל ידי זה עיקר התשובה כי עיקר התשובה על ידי שמבינים שאין יודעין כלל. רק מתחזקים בכח הצדיקים שידעו מה שידעו והשיגו מה שהשיגו עד שהגיעו באמת לתכלית הידיעה דלא נדע. לא כמו הרבה שנדמה להם שיודעים חכמות ואומרים גם כן תכלית הידיעה דלא נדע. ואינם שמים אל לבם שעדיין לא התחיל ולדיע כלל, כי רק החכמים הצדיקים הגדולים הגיעו באמת לתכלית הידיעה דלא נדע. וגם הם השיגו בכל פעם התכלית הזה דלא נדע יותר ויותר וכו'. כו שכתוב אצלינו כמה שיחות נוראות בזה. אבל אנחנו אין יודעין כלל כפשוטו רק אנו מחוייבים לקיים את כל דבר התורה הזאת ולהמאין בחכמים אמתיים ובספריהם הקדושים שהם מחזקים אותנו בכל מרירת הגלות של כל אחד ואחד וכו' שיש תקוה תמיד. כי חסדי ה' לא תמו ולא כלו רחמיו לעולם. והחסדים מתחדשים בכל יום בבחינת חדשים לבקרים רבה אמונתך וכו' וכנ"ל. ועל כן ישראל מונין ללבנה כי הלבנה שהוא הירח לא ידע מבואו. כי עיקר תיקון התשובה הוא על ידי לא ידע כנ"ל:
font-weight: normal;
אות כג וזה שמברכין החודש בשבת שלפניו. כי שבת קביעא וקיימא. וכל קדושת ראש חדש שבו תלויים כל המועדים שנמסר לישראל להחכמים לקדש החודש לפי דעתם כנ"ל. כל זה מקבלים רק מבחינת קדושת שבת שקביעא וקיימא שהוא בחינת משה שהוא כלל התורה שבכתב ובעל פה. כי כל תורה שבעל פה שה כל הספרים הקדושים שמגלים עצות לעבודת השם יתברך כנ"ל כולם כלולים בתורה שבכתר כי לכא מידי דלא רמיזא באוריתא. וזה בחינת קדושת שבת שקביעא וקיימא בחינת משה שהוא בחינת הצדיק הגדול שכבר זכה לקדושת שבת בשלימות שמשם כל הקדושות וכלה עצות הגלויות והעלמות שבכל ספרי התורה הקדושה. ועל כן במרכין החודש מקודם בשבת. כי כל קדושת ראש חדש. שהוא סוד העיבור שהוא בחינת ריבוי הספרים על ידי אמונת חכמים וכו' כנ"ל. נמשך משבת שקדושתה קביעא וקיימא וכנ"ל:
font-style: italic;
רצוף פה להלכה הנ"ל על פי התורה חדי ר' שמעון הנ"ל: ובו הלכות יום טוב: וזה בחינת אוכל נפש שמותר ביום טוב. ואסור בשבת. אות כד כי הבירורים של כל ימי החול שהם בחינת ל"ט מלאכות הם לברר המאכל מהעשנים סרוחים שנמשכו על ידי פגם האכילה של אדם הראשון שאכל מעץ הדעת טוב ורע שפגם אז באמונת חכמים של האמין בעצמו ולא הוציא הנהגות ישרות מלימוד המצוה שצוהו השם יתברך וכו'. עד שהטעהו הנחש בנכלי ערמימותו עד שפגם מאד באמונת חכמים על ידי אכילה פגומה וכו'. ואז נתערבבו כל המאכים ונגזר בעצבון תאכלנה בזעת אפיך תאכל לחם. עד שנתהוה הפסולת הגמור שמשם העשנים סרוחים שמבלבלים המוח. ובשביל זה באים כל הל"ט מלאכות לברר האוכל מתוך הפסולת. ובשבת אסור שום מלאכה. כי בשבת אין בירור על ידי שום עשיה ומלאכה גשמיות רק הכל עולה ונתברר ממנה ועולה לשרשו על ידי קדושת שבת ואז היא עיק תיקון העצה. כי אז נפרס סוכת שלום וכו'. ועל ידי העצה טובה ממילא נתתקן הכל כי גם כל הפרנסה על ידי העצה כמו שכתוב ארי הוא יהיב לך עיטא למיקנא נכסין (דברים ח') ובפרט בעבודת ה' שכל תיקון העצה נמשך משבת. ועיקר התיקון העצה מחמת שאז הוא בחינת שלימות תורה שבכתב על ידי תורה שבעל פה על ידי ריבוי הספרים וכו'. כי בשבת עולה המלכות עד למעלה למעלה לבחינת קודש בעצמו בבחינת ושמרתם את השבת כי קודש הוא. אבל ביום טוב הוא רק בחינת מקרא קודש שקורין את הקודש כמבואר כל זה בכוונת הארי ז"ל לענין ההפרש שבין שבת ליום טוב וכו'. כי מלכות היא בחינת תורה שבעל פה כמו שכתוב מלכות פה ותרוה שבעל פה קרינן לה ובשבת עולה בחינת תורה שבעל פה עד הקודש שהוא חכמה שנקרא קדש וכו' כמו שכתוב שם ומשלמת את בחינת תורה שבכתב. כי אז תכלית היחוד בין תורה שבכתב ותורה שבעת פה על ידי ריסוי הספרים שנתרבין על ידי חידושי תורה שנתחדשין שעיקרם בשבת כידוע אז נמתקין כל הדינים ואז עיקר שלימות העצה שנעשה עלידי המתקת הדינים (כמו שכתוב במקום אחר):
And therefore the Splitting of the Sea of Reeds occurred on the Seventh Day of Pesach specifically, for then is the ultimate nullification of chametz and s’or — for it is the last day of Pesach, and then is the ultimate, complete nullification of chametz and s’or, to the point that from then onward chametz is permitted. And this is the ultimate nullification in its completeness — that the k’lipah of chametz and s’or was nullified and sweetened to the point that it was completely permitted, for the evil was already subdued and nullified completely, to the point that it reverted to being permitted. And therefore the Sea of Reeds was then split, for the Splitting of the Sea of Reeds is also the aspect of nullification of chametz and s’or through tikkun habris, through the aspect of meelah, as above. And this is the aspect of: “Who split the Sea of Reeds into parts (lig’zarim)” (Tehillim 136:13) — lig’zarim, an expression of cutting — the aspect of cutting the orlah; namely, the depths of the sea were expelled, as above. And this is the aspect of the Splitting of the Sea of Reeds — the aspect of the tearing of the skin of p’reeah, for the Splitting of the Sea of Reeds is the rectification of the mitzvah of meelah, as above. And therefore, Yisrael then merited the Shiras HaYam [Song at the Sea], for the voice of song is rectified through tikkun habris, as above (as explained thoroughly in the teaching “A drop that dies,” cited above).
אות כה אבל ביום טוב הוא מקרא קודש. שקורין בחינת תורה שבכתב ממקומה שתרד לבחינת תורה שבעל פה. על כן יש אז עדיין איזה בירור. על כן צריכין מלאכת אוכל נפש לברר מהפסולת הנ"ל:
.source-note {
כי יש ספרים קדושים מחידושי תורה שהם בחינת שבת שאז תכלית היחוד בין תורה שבכתב ותורה שבעל פה. היינו שתורה שבעל פה שהוא מש המחדשין החכמים הגדולים האמיתיים הוא עולה עד שורש התורה שבכתר שניתנה מפיו יתברך ונכללת שם בתכלית היחוד. היינו שהחידושים שמחדשים ומבארים ומפרשים את פסוקי התורה שבכתר הם כלולים ונעוצים ומחוברים יחד בתכלית האחדות עם דיבורי הפסוקים. כי הם מחדשים דבר דיבור על אופניו שחידושיהם כלולים בתכלית האחדות בתוך פסוקי התורה וכו'. בבחינת שוקיו עמודי שש מיוסדים על אדני פז וכמו שפירש רש"י שם. אבל יש חידושי תורה שבעל פה שהם גם כן קדושים ואמיתיים. אבל קשה לכוונם היטב בתוך דיבורי התורה רק ברמז ובדרך אסמכתא וכו'. וזהו בחינת קדושת יום טוב שהקדש בחינת שורש התורה שבכתב צריך להוריד את עצמו ממקומו ולהשתלשל ולהתלבש כדי שיוכל להתחבר עם החידושי תורה שבעל פה אלו. וזהו בחינת יום טבו בחינת מקרא קודש כנ"ל. ומחידושי תורה כאלו אין יכולין לתקן העצה בתכלית השלימות. ואז יש עדיין איזה בירור מפסולת הנ"ל. ואז יש עדיין איזה מלאכות הם מלאכת אוכל נפש שסמוכים להאכילה שצריכן לאפות ולבשל בים טוב שהם גמר תיקון המאכל כדי לברר המאכל מבחינת פסולת הנ"ל שמשם פגם העצה. כי אז צריכים עדיין בירורים בשביל תיקון העצה וכנ"ל:
And this is [the reason for] the custom that on the day of the meelah, the mohel [circumciser] chants the Shiras HaYam [Song at the Sea], and likewise the paytan [liturgical poet] composed “Yom L’Yabashah” [the piyut “A Day for Dry Land”] for a day on which there is a meelah — because the Song at the Sea is revealed through the aspect of meelah, for through this one merits the aspect of the Splitting of the Sea of Reeds and [the] song, as above.
רצוף פה מהלכה הנ"ל ובו ענין חנוכה. אות כו וזה בחינת תוקף הנס של חנוכה שאז תיקנו לנו להדליק נר חנוכה למטה מעשרה טפחים. שמבואר בכוונות שממשיכין כל הארת הג' יחודים למטה מאד וכו'. להאיר להמלכות עוצם ההארות הנ"ל במקומה אף על פי שאין לה עליה אז וכו'.היינו שבעוצם רחמי השם יתברך שראה שמלכות דסטרא אחרא מתבר מאד מאד שרוצה מלכות הרשעה להשכיח תורתו לגמרי. וצפה שאחר כך יתארך הגלות הזה ביורת אל כן חמל עלינו ועשה לנו נסים נפלאים בימי חנוכה הקדושים והוסיף נס על נס שדלק מעט שמן היה חתום בחותמו של כהן גדול שלא היה בו להליק כי אם יום אחד ודלק שמונה ימים עד שתיקנו על זה מצות הדלקת נר חנוכה. שהוא שבכח הצדיקים הגדולים הנוראים. נזכה להמשיך אור התורה בחינת נר מצוה ותורה אור גם למטה למטה שיתרבו הספרים קדושים כאלה בעולם בחכמה עמוקה כזאת שיאירו פםני תבל עד שיוכלו להאיר גם למהט למטה בתוקף העשייה. וגם שם יתיחדו תורה שבכתר עם תרוה שבעל פה בשלימות נפלא באחדות במור עד שתהיה גם שם נשלמת תורה שבכתר על ידי ריבוי הספרים של תורה שבעל פה עד שתוכלל התורה באבן שתיה קדשי קדשים שעל ידי זה תהיה נשלמת העצה שאפילו הנמוכים והירודים מאד מאד יוכלו למצוא עצה לנפשם למלט נפשם מני שחת לאור באור החיים:
And therefore the custom is to throw nuts and types of food at the time that the infant is circumcised. And certainly there is nothing that does not have a root. That is, it alludes to the bizas hayam [spoils of the sea] that Yisrael seized. And therefore they throw nuts and other things so that the children will grab them, to allude to the spoils of the sea that they merited through the meelah, as above. And therefore, before they crossed the waters of the Yarden [Jordan], which is also an aspect of the Splitting of the Sea of Reeds, Yisrael were compelled to circumcise a second time and performed p’reeah, as above — namely, the p’reeah that had not been done through Moshe. For the essential splitting of the waters is through the rectification of the mitzvah of meelah, as above. And therefore, in the days of Moshe, when they had not fulfilled the mitzvah of p’reeah, it was indeed difficult before him — the Splitting of the Sea of Reeds — and they needed to employ the merit of Avraham and the merit of Yosef and their like, who had fulfilled the mitzvah in its completeness. For one who circumcises but does not perform p’reeah — it is as if he did not circumcise (Shabbas ch. 19, Mishnah 6). For the essential source of their [the k’lipos’] sustenance is through k’lipas nogah, which is the aspect of p’reeah, as is brought.
אות כז ועל כן היה השמן חתום בחותמו של כהן גדול. כי הכהן גדול היה נכנס לפני לפנים ביום כפור לבחינת קדשי קדשים ששם שלימות התורה. כי שם עמדו לוחות האבן שומשם כל ההמתקה הנ"ל כמו שכתוב שם:
text-align: center;
אות כח כי המנורה הטהורה שבבית המקדש כל הארתה היה משם מלוחות העדות שבבית קדש קדשים כמו שכתוב באהל מועד מחוץ לפרכת אשר על העדות יערוך אותו אהרן ובניו וכו'. היינו כנ"ל. כי נרות המנורה כי הארתם מבחינת שלימות התורה שהיה בבית קדשי קדשים וכנ"ל. אבל כל זה לא זכינו רק בבית המקדש ובמשכן אבל עתה בתוקף הגלות חמל השם יתברך עלינו ותיקן לנו להדליק נר חנוכה להמשיך הארה זאת בחינת שלימות התורה שבכתב על ידי תורה שבעל פה גם למטה למטה להאיר לכל הירודים שהם בתוקף העשיה להאיר בהם גם כן עצות עמוקות מאד על ידי ריבוי הספרים הקדושים שנעשו מחידושי תורה כאלו שמשלימין תורה שבכתב בשלימות כזה עד שנמתקין כל הדינים עד שמאירה עצות עמוקות גם למטה מי"ט וכו'. כי חנוכה בחינת תיקון הנצח ששם עיקר מקום העצה שהיא בחינת רגלין כמו שכתוב במקום אחר:
font-size: 0.92em;
אות כט וזה בחינת שולחן בצפון ומנורה בדרום היה השולחן עם לחם הפנים כנגד המנורה כמו שכתוב ואת המנורה נוכח השולחן. כי הא בהא תליא. שעלידי קדושת המנורה ונורותיה שהיו מאירים על ידי שלימות התורה בבחינת לוחות האבן וכו' כנ"ל שבשביל זה נצטווה באהל מועד מחוץ לפרכת אשר על העדות יערוך אותו אהרן וכו'. שרמז לו שאור נרות המנורה נששכין מלוחות העדות שבבית קדש קדשים וכנ"ל. על ידי זה הוא בחינת קדושת השולחן שהיה עליו לחם הפנים משבת לשבת שהוא בשביל להמשיך על ישראל קדושת האכילה לטהר המאכלים מפגם העשנים הנ"ל שהם פוגמיןאת העצה וכנ"ל שעיקר התיקן על ידי אכילת שבת שהוא בחינת לחם הפנים שהיה על השולחן. ועל כן היה השולחן והמנורה סמוכים זה כנגד זה כי הם תלוים זה בזה. כי קדושת המאכלים לברר מעשנים הנ"ל הוא על ידי ריבוי הספרים וכו'. שהם בחינת אור המנורה שעל ידי זה הוא תיקון שלימות העצה וכנ"ל.
color: #7a5c2e;
אות ל וזה בחינת הפלוגתא שבין בית שמאי ובית הלל בענין הדלקת נר חנוכה. שבית שמאי אומרים פוחת והולך ובית הלל אומרים מוסיך והולך וכו' כי מובן מדברי אדמו"ר ז"ל שעיקר קדושת חנוכה נמשך מהעבודה של ראש השנה ויום כפור (כמו שכתוב בסימן ז' בלקוטי תנינא) ומובא לעיל שכפי הסלח נא שפועלין ביום כפור כן זוכין לקדושת חנוכה. וזה ידוע שלפעול בקשת סלח נא ביום כפור כראוי העיקר הוא על ידי קדושת ראש השנה שאז ההתחלה. וביום כפור הגמר והחתימה וכו' ועיקר קדושת ראש השנה ויום כפור על פי התורה הזאת הוא שצריכין להמשיך אמונת כחמים על ידי ריבוי הספרים שזוכין על ידי התשוב וכו'. עד שתושלם התורה בבחינת לוחות אבן בחינת אבן בחינת אבן שתיה קדש קדשים שזהו בחינת נית הכהן גדול ביום כפור לפני ולפנים לאבן שתיה וכו'. בשביל לכפר עונות ישראל על ידי הקטרת סמים דקה מן הדקה. ועל ידי ההזאות של הפר והשעיר וכו' ומשם ממשיכין קדושת חנוכה וכו'. והעיקר הוא שנזה על ידי כל התקונים של ראש השנה ויום כפור הנ"ל לעצה שלימה וכנ"ל. וה נמשך בסוכות בחינת ופרוס עלינו סוכת שלומך ותקנינו בעצה טובה מלפניך וכו' (כמו שכתוב במקום אחר ומובא לעיל). וזה עיקר קדושת חנוכה עתה שאנו צריכין להמשיך עלינו על ידי הדלקת נר חנוכה הקדוש קדושת כל הספרים הקדושים שהם משלימין את התורה וכו'. שזה בחינת קדושת יום כפור כנ"ל. שעל ידי זה יהיו נמתקין כל הדינים שבעולם וכוף עד שנזכה כל אחד ואחד לעצה שלימה בכל מקום הוא בגשמיות ורוחניות באופן שיוכל למלט נפשו. כי על ידי תוקף הנס של חנוכה בגודל כח הצדיקים הגדולים המשיכו לנו אור כזה עד שאנו יכולין להמשיך קדושת כל היחודים הכלולים בהדלקת נר דקדושה שהוא בחינת נרות המנורה נר שבת וים טוב וכו' להמשיכם עד למטה מטה בתוקף העשייה למטה מעשרה טפחים בימי החול ממש שאז אין שום עלייה לבחינת מלכות וכו' כמובן כל זה בכוונת חנוכה ובמוא בדברינו. וכל זה זוכין כפי התשובה על פגם אמונת חכמם ביום כפור וכו' כנ"ל. נמצא שעיקר בחינת חנוכה הוא לזכות לתיקון העצה בשלימות שזה העיקר כנ"ל. ועל כן הם ח' ימי חנוכה שהם בחינת ח' תיקונין מחכמה בינה דעת עד נצח והוד. כי נצח והוד הם בחינת רגלין בחינת עצות (כמו שכתוב במקום אחר) כי שם עיקר העצה. וזה עיקר התיקון שיהיו נמשכין עצות טובות שלימות למטה בתוקף העשייה בבחינת רגלין שם אחיזת הקליפות להציל ולהעלות הנשמות והנצוצות שנפלו לשם להצילם מכל מיני קליפות הרבים והעצומים מאד שנתאחזו בהם בעוונותיהם. השם יתברך ירחם. שזהו בחינת עבודת הצדיקים הגדולים שעוסקין ביגיעות גדולות להחזיר בתשובה הגרועים והרחוקים מאד על ידי עצותיהם העמוקות מאד.
margin-bottom: 32px;
אות לא וזה בחנית הפלוגתא שבין בית שמאי ובית הלל הנ"ל. כי בית שמאי סברי פוחת והולך כפרי החג שהביאו בסוגות שהיו פוחתין והולכין. כי זה ידוע בדברי רז"ל ששמאי היה קפדן ועל כן ריחק את הגרים שבאו להתגייר שלא כדין כמו שאמרו רז"ל במסכת שבת. אבל הלל שהיה עניו מאד קירב אותם גם כן. כי שמאי היה צדיק גדול אבל היה הולך בבחינת מדת הדין ואמר שאינו ראוי לקרב את הגרועים ביותר. על כן בית שמאי שהיו תלמידיו הולכין בדרכו וסוברים שביום ראשון צריכין להדליק כל הח' נרות להמשיך כל כל התיקונים כי סוברין שאי אפשר להאיר אור התרוה אור האמת בעולם להחזיר נפשות בתשובה כי אם כשמאירין בהם האמת בשלימות עד שיבואו להתגייר ולשוב בתשובה בכל לבם ולקבל עליהם את כל דברי התורה עם כל הדקדוקים בשלימות כוזה בחינת הצדיקים שאינם עוסקים בלימוד תוכחתם הקדוש כי אם עם זקנים וצדיקים קדושים שמאירין בהם אור התגלות תורתם הקדושה כדי להעלותם במעלה יתירה ולזכם מאד. אבל עם הרחוקים אינם יכולים לעסוק מעוצם קדושתם. ועל כן בית שמאי סברי פוחת והולך שצריכין להתחיל תחילה מהדלקת כל הח' נרות להאיר בנפשותישראל כל הארת התיקנים בשלימות ואז דייקא יוכלו לקרבם, על כן באמת אינם מקרבים כי אם ההגונים לזה. ומאירים בהם כל תורתם. אבל הגרועים והרחוקים הם מרחקים מעוצם קדושתם. רק שסוברים שאחר כך יוכלו לקרב אתם גם כן שזהו בחינת פוחת והולך שאחר שכבר האירו כל הח' תיקונים זהו בחינת הדלקת כל הח' נרות ביום ראשון דעתם. אחר כך צריכים לפחות האור להדליק ביום ב' רק שבעה ואחר כך ששה וכו'. כדי למעט האור בכל פעם באופן שיוכלו לקרב אחר כך גם הרחוקים. כי מגודל התיקון שהמשיכו ביום א' שהאירו כל התקונים בתלמידיהם הקדושים עד שנעשו צדיקים גמורים על ידי זה יוכלו אחר כך לקרב גם הרחוקים הקטנים במעלה. ואחר כך הרחוקים יותר שזהו בחינת פוחת והולך. ועל כן למדו מפרי החג שהיה פוחתין והולכין. כי ידוע בדברי רזץ שבסוכות היו מקריבין שבעים פרים כנגד שבעים אומות. אך לכאוה אינו מובן דבריהם הקדושים. כי איתא בדברי רז"ל שהיו מביאין השבעים פרים בשביל שיתקיימו השבעים אומות אבל איתא בדבריהם שהם מתמעטין והולכין כפרי החג. ונראה לכאורה שהדברים סותרין שמביאין השבעים פרים בשביל לכלותם אך שניהם אמת. כי עיקר מה שאנו חפצים בקיומם ומביאין השבעים פרים בשבילם הוא כדי לברר הטוב מהם ולגייר מהם גרים עד שיתקיים כי אז אהפוך אל כל העמים שפה ברורה וכו'. אבל הרע הגמור שבהם שאי אפשר לבררו צריכין לכלותו. וזה בעצמו על ידי שיבררו הטוב מהם שעל ידי זה יפול ויכלה הרע (כמובן בדברי רז"ל). וכמו שכתב אדמו"ר ז"ל על מאמר רבב"ח ושמע מלכותא וקטלי' (בסימן י"ב ליקוטי חלק א'). ועל כן בסוכות שבא אחר כך אחר יום כפור שנתתקנו כל התקונים הנ"ל. אז מביאין השבעים פרים ואז פוחת והולך שמביאין ביום ראשון י"ג פרים ומגלין אלקותו ביותר על ידי ריבוי הקרבנות עד ששומע הטוב שבהם ומתקרב. וכן פוחת בכל יום כדי לברר בכל פעם הרחוקים יותר. וכל מה שמקרבין ומבררין הטוב מהם הם כלין והולכין וכנ"ל עד שאר כך בשמיני עצרת מתוועדין ישראל לבדם עם השם יתברך. כי אז עיקר גמר התיקו של ראש השנה ויום כפור וסוכות (וכמו שכתוב במקום אחר). וסברי בית שמאי שכמו כן צריכין בהדלקת נר חנוכה להמשיך בתחילה שלימות כל הח' תיקונים בשביל לקרב ההגונים וכו'. ואחר כך פוחת והולך כנ"ל. אבל בית הלל היו מתלמידי הלל שהיה עניו מאד. סוברים להיפך. שצריכין להתחיל ממטה למעלה להדליק תחילה נר אחד ואחר כך להיות מוסף והולך. כי אם ח"ו לא יתרצו הצדיקים לקרב כי אם ההגונים השלימים שראויים להאיר בהם כל התיקונים כמעט אבדה ח"ו פלטית ישראל בפרט שהסתכלו ברוח קדשם על הדורות האחרונים האלה. על כן הם אומרים להיפך שצריכין להתחיל ממטה למעלה מכל נקודה ונקוה טובה של כל אחד מישראל. כייודעים שזה עיקר גדולתו של השם יתברך לקרב המרוחקים ביותר (כמו שכתב אדמו"ר ז"ל). על כן עוסקים העיקר להמשיך תיקון כזה עד שיוכלו להתחיל מעט מעט להמשיך ביום אחד תיקון אחד ולקרב נפשות הרחוקים מאד על ידי איזה תיקון אחד שמאירין בו אף על פי שעדיין הוא מקולקל הרבה רק שהאירו בו איזה תיקון אחד. ועל ידי כן שמקרבין על ידי זה נפשות רחוקים כאלו. על ידי זה הם מוסיפין והולכין בכל יום ובכל פעם לקרה אלו הנפשות עם עוד נפשות רבות יותר עד שביום הח' ממשיכין כל התקונים שכלולים בהם כל התליסר תקונא דיקנא שהם כלל הרחממם והחסדים שהם בחנית כלל הי"ג מדות שהתורה נדרשת בהן שהם כלל הספרים הקדושים וכו'. שעל ידי זה מתקרבין הכל להשם יתברך. כי מעלין בקודש ולא מורידן שצריכין להתחיל ממטה למעלה בבחינתמן המצר קראתי י" ענני במרחב י"ה שזהו בחינת תיקונא דיקנא שהם כלל כוונת חנוכה. (וכמו שכתוב אדמו"ר ז"ל במקום אחר). כי הם למדו מהח' הזאת של הכהן גדול ביום כפור לפני הכפרת אשר על הארון שש עמדו לוחות העדות. שהיה מתחיל ההזאות מאחת דייקא. כמו שכתוב אחת. אחת ואחת. אחת ושתיים וכו'. כי צריכין להתחיל ממטה למעלה. כי אין ראיה מפרי החג שהיה בשביל השבעים עובדי כוכבים שהטוב שבהם כבוש מאד ברע גמור וכו'. כי לא זכו להיות בחלקו יתברך. רק הטוב שבהם שהם ניצוצי נפשות ישראל צריכים לברם ואי אפשר לבררם כי אם על ידי בחינת פוחת והולך לברר הטוב והם יהיו כלים והולכים וכו'. אבל ישראל עם הנבחר עם קדוש. כולם קדושים. רק שנאחז בהם הרע של העובדי כוכבים בחינת ויתערבו בגוים וכו'. על כן כל נקודה ונקודה טובה שנמצא בכל אחד מישראל אפילו בהגרוא שבגרועים יקר מאד מאד. כי נמשך ממקום עליון ונורא מאד. ובגודל כח הצדיקים יכוין להגביר אותם ולהאיר אור התורה על ידם דייקא על ידי שמעלין טוב כזה שהיה במקום שהיה (כמובן כל זה בדבריו ז"ל). על כן צריכין להיות מוסיף והולך בחינת מעלין בקודש וכו' וכנ"ל.
font-style: italic;
אות לב וזה בחינת מה שאמרו רז"ל ששמאי היה אוכל כל ימיו לכבוד שבת. כיצד מצא בהמה וכו'. אבל הלל מדה אחרת היתה בו שכל מעשיו לשם שמים שנאמר ברוך ה' יום יום וכו'. כי שמאי היה מחמיר כמו שאמרו רז"ל והיה קפדן גדול שלתוקף קדושתו רצה רק שכולם יהיו קדושים. ואם לא היה קדוש כרצונו לא היה יכול לסובלו. ועל כן גם בענין האכילה היה מחמיר מאד ואל רצה לאכול כי אם לכבוד שבת קודש ממש שכשמצא בהמה נאה היה מזמינה תיכף לשבת ולא אכל ממנה עד שמצא אחרת נאה הימנה ואז אמר זו לכבוד שבת. ואז דייקא אכל את הראשונה שכבר נתקדשה בקדושת שבת על ידי שהזמינה לשבת. וכן נהג תמיד. ואף על פי שזה בוודאי מדה טובה וקדושה מאד שהיה אוכל כל ימיו לכבוד שבת. אף על פי כן אמרו רז"ל אבל הלל מדה אחרת היתה בו שכל מעשיו לשם שמים וכו'. היינו על פי הנ"ל. כי שמאי היה מחמיר ולגודל קדושתו רצה רק להעלות הכל אל הקדושה שכלל הקדושה הוא שבת שמחמת זה לא רצה לקרב גרים הרחוקים שלא באו להתקרב כראוי מחמת שלא היה טובים בעיניו כרצונו הטוב. וכן בענין אכילתו לא רצה לאכול כי אם כשיזמין המאכל לשבת. אבל הלל מדה אחרת היתה בו וכו'. והענין על פי הנ"ל. כי עיקר הוא תיקון העצה. כי כל התורה נקראת עצה בחינת לי עצה ותושיה בחינת תרי"ג עיטין דאורייתא. כי צריך כל אדם לחשוב הרבה עצות בנפשו למלט נפשו מני שחת שעל זה צעק דוד עד אנה אשית עצות בנפשי וכו'. ועיקר תיקון העצה הוא על ידי קדושת שבת. והעיקר על ידי אכילת שבת שהוא כולו קודש. כי כל פגם העצה נמשך מחטא אככלה של אדם הראשון כנ"ל. שעל ידי זה נתאחזו העשנים סרוחים בהאכילה שמבלבלים העצה כנ"ל. וכל התיקון על ידי אמונת חכמים שעל ידי זה נתרבין הספרים הקדושים ומשלימין את התורה וכו'. שעל ידי זה זוכין לשלימות העצה וכו' כנ"ל. ועיקר התיקון לזה הוא בשבת שאז עיקר כלליות תורה שבעל פה עם תורה שבכתב כנ"ל. כי אז האכילה כולו קודש ואין כח בהעשנים סרוחים לבלבל העצה וכנ"ל. אבל לקדושת שבת בשלימות אין מי שיזכה כי אם גדולי הצדיקים ואנחנו צריכין לקבל קדושת שבת מהם. כי הצדיקים הגדולים ממשיכין קדושת שבת על ימי החול כידוע. וכמו שממשיכין קדושת שבת על ימי החול כמו כן הם ממשיכין קדושת שבת על הקטנים במעלה שהם בבחינת חול נגד הצדיקים ואינם יכולים זכות בעצתם לקדושת שבת כראוי אף על פי כן הצדיקים מרחמים עליהם וממשיכים עליהם קדושת שבת ובשביל זה נוסעים לצדיקים על שבת כדי להמשיך מהם קדושת שבת. ועל כן נוהגים שיושבים על שולחנם. כי שולחן שלהם קודש. כי עיקר קדושת שבת הוא האכילה כנ"ל. ועל ידי שיושבים על השולחן שלהם בפרט בשבת בעצמו על ידי זה הם מבררין העצה מהעשנים הנ"ל. שעל ידי זה זוכין לעצה שלימה שזה עיקר התיקון כנ"ל. ועל כן שמאי שהיה קפדן וכנ"ל. לא היה רוצה לאכול כי אם כשהמאכל נתקדש בקדושת שבת על ידי שהזמינה לשבת. אבל בלא זה לא רצה להעלות המאכל של חול לקדושתש בת שזהו בעצמו מה שלא רצה לקרב גרים הרחוקים שהם בבחינת חול להעלותם אל הקדושה שהוא בחינת שבת. כי לא רצה לקרב הרחוקים כי אם מי שיוכל להעלותו לקדושת שבת ממש וכנ"ל. אבל הלל מדה אחרת היתה בו שהיה עניו מאד והוריד והשפיל עצמו מאד לכל הרחוקים מאד מאד עד שהתגבר להמשיך קדושת שבת לכל המקום אשר הם שם. שזהו בחינת חנוכה שממשיכין קדושת שבת למטה לבחינת ימי החול ממש וכנ"ל. שזהו בחינת מה שלא נהג שמאי שלא אכל כי אם כשהזמין תחילה לשבת. כי הלל אמר ברוך ה' יום יום וכו'. היינו שהיה מתגבר להמשיך קדושת שבת על המאכל אף על פי שלא הזמינו לשבת. וכמו כן היה מקרב רחוקים אף על פי שלא הכינו עצמן כראוי שיהיו ראויים לקדשם בקדושת שבת. כי הוריד והשפיל עצמו לכל הרחוקים להמשיך להם קדושת שבת. וכן נהג בענין המאכלים כנ"ל. כי המשכת קדושתש אכילת שבת לאכילת ימי החול והמשכת קדושת שבת על הרחוקים מאד הם בחינה אחת כנ"ל.וגם על ידי האכילה בעצמה של גדולי הצדיקים הם מבררים נצוצות ונפשות ומקרבים רחוקים על ידי זה (כמובן במקום אחר). וזה שאמרו רז"ל על הלל שמדה אחרת היתה בו שכל מעשיו לשם שמים. ולכאורה קשה וכי יעלה על הדעת ששמאי לא היה מעשיו לשם שמים. הלא מדה טובה זאת בעצמה שהזמין תמיד המאכל לשבת וכו' עשה בוודאי לשם שמים. אך החילוק הוא ששמאי לא היה יכול לקדש המאכל כי אם על ידי שהזמינו ממש לשבת כנ"ל. אבל הלל מדה אחרת היתה בו. שכל מעשיו לשם שמים. כל מעשיו דייקא. היינו שבכל עשיותיו הגשמיות ממש היה כולם שם שמים שאפילו בעיה גשמית היה יכול להוריד עצמו לעשותה לשם שמים ולקדש המאכל בקדושת שבת אף על פי שמתחילה לא הזמינה ממש לשבת. ועל כן היה יכול לקרה רחוקים מאד. כי לא היה מקפיד שלא לקרבם כי אם כשיכינו עצמם כראוי לעלות לקדושת שבת רק השתדל למצוא בהם איזה נקודות טובות והוריד והשפיל עצמו אליהם למקומם שהם שם והמשיך להם קדושת שבת למקומם. ועל ידי זה קירב כל הרחוקים מאד וכנ"ל. שזהו בחינ נפלאות קדושת הדלקת נר חנוכה. כי בשבת עולה המלכות בחינת תורה שבעל פה עד הקודש בעצמו. ואפילו ביום טוב שאין לה עליה זאת אבל עולה למקום שעולה. ולשם ממשיכין הקדושה בבחינת מקרא קודש כנ"ל. אבל נפלאות של נר חנוכה הוא. שהוא בימי החול ממש והצדיקים בגודל כחם תקנו לנו בדרך נס נפלא להמשיך קדושת שבת קדושת כלליות התורה שהוא תיקון העצה למטה מאד לבחינת ימי החול ממש שעל ידי זה מקרבין כל הרחוקים להשם יתברך כנ"ל וזהו מדתו של הלל וכנ"ל. וזהו בחינת מה שהיה אומר הלל ברוך ה' יום יום וכו'. שלא היה ממתין עד שיעלה הרחוקים לקדושת שבת ממש. רק אמר ברוך ה' יום יום וכו'. שבכל יום ויום כשראה באחד איזה נקודה טובה בעלמא שרצה להתקרב איזה התקרבות כל שהוא קירבו מיד על ידי עוצם ענוותנותו וחכמתו העמוקה אף על פי שהוא רחוק מצד עצמו מקדושת שבת מאד אף על פי כן חמל עליו והוריד אליו בחינת קדושת שבת למקומו לעורו לתשובה ולקרבו להשם יתברך בעצותיו הנפלאות מכל מקום שהוא בכל יום ויום וכו' וכנ"ל. וזהו בחיאת ראה ראיתי את עני עמי וכו'. שאמרו רז"ל שאמר השם יתברך רואה אני ב' ראיות וכו'. שעתידין לחטוא. ואף על פי כן אני רואה את ענים ואני רוצה לגואלם. וכן מצינו בכמה מקומות שאין השם יתברך דן את האדם אלא באשר הוא שם וגדולי הצדיקים מוסיפין לעורר רחמיו שאפילו בעת קלקולם הגדולים כמו בשעת העגל אף על פי כן הם מרצין בתפילותם את השם יתברך עד שמוחל להם ומשתדלין להחזירם למטוב. וכל זה הוא בחינת מדתו של הלל וכו'וכנ"ל. ראשי פרקים מהלכות חנוכה הנכללבהלכות ראש חדש הנ"ל. וזה בחינת קרבנות הנשיאים קערת כסף שלשים ומאה משקלה וכו'. שניהם מלאים סלת למנחה. לתקן המאכלים. שלשים ומאה כנגד ק"ל שנה של אדם הראשון כמו שפירש רש"י שם. כי אדם הראשון פגם באכילה כנ"ל. ומשם בא פגמיו בהק"ל שנה שהוליד וכו' כמו שאמרו רז"ל. כי אף על פי שעשה אז תשובה התגרו בו מאד ובלבלו דעתו בעשנים סרוחים הנ"ל שלא היה יכול להוציא משפטי הנהגות ישרות וכו'. ועיקר הקלקול ובלבול המחשבה שמתגברין הוא בענין פגם הברית. וביותר מתגברין על הרוצה לשוב וכו'. וזה בחינת תיקון ידי הסמיכה:
.intro-block {
מזרק אחד כסף שבעים שקל. בחינת ע' אומות שכל אחד יש לה כתב ולשון מיוחד בחינת תיקון הכתב. כף אחת עשרה זהב מלאה קטרת. ריח טוב שמברר מעמקי הקליפות שהוא עיקר תיקון העשנים סרוחים הנ"ל. עשרה זהב כנגד עשרת הדברות כלל ספר התורה וכו'. פר אחד בן בקר איל אחד כבש אחד בחינת אי"י שכולם חיברו ספרים הרבה. שעיר עזים אחד לחטאת לכפר על מכירת יוסף שעל ידי זה נחלקה מלכות בית דוד שצריכין לתקן שזה בחינת תיקון העצה ולא יחצו לשתי ממלכות וכו'. ולזבח השלמים בקר שנים פירש רש"י כנגד משה ואהרן. משה כלל התורה. אהרן שלימות התורה על ידי תורה שבעל פה. יורו משפטיך ליעקב. כי הוא בחינת תלמיד משה וקירב כל ישראל אליו על ידי וראך וכו' בחינת אוהב שלום ורודף שלום ומקרבן לתורה. ועל כן נכנס לבית קדשי קדשים וכו' אלים חמשה וכו'. כנגד כלל התורה כמו שפירש רשי שם. כי כל התיקון על ידי לימות התורה על ידי ריבוי הספרים וכו' כנ"ל. ח' ימי חונכה כנגד ח' תקונים אמונת חכמים וכו'. ועל ידי חטא אדם הראשון נמשכו העשנים הנל נפגמו ידי הסמיכה שהוא המחלוקת שנסמכין וכו' שזהו בחינת מחלוקת קין והבל שמשם מחלוקת קרח עם משה שמשם כל המחלוקת שבעולם. כי קין הביא קרבן מהפסולת. כי לימודו היה מבחינת העשנים הנ"ל. אבל הבל הביא מבכורות צאנו וכו'. הפלוגתא שבין בית שמאי ובית הלל. בית שמאי אומרים פוחת והולך כפרי החג שמתמעטין והולכין. ובית הלל מוסיף והולך מעלין בקודש ולא מורידין. כי בית שמאי סברי שצריכין להגיע עד התיקון האחרון. ואז דייקא יכולין להאיר וכו'. וזהו כפרי החג שמתמעטין והולכין שביום א' של סוכות שאז מאירין כל החסדים פנימים וכו' מקריבין י"ג פרים ואז מכניעין כמה עובדי כוכבים. וביום ב' פוחת והולך עד יום הז' שאז נכלין כל העובדי כוכבים ומבררין הטוב שבהם על ידי קדושת החסדים שנמשכו בכח ראש השנה ויום כפור ואז ישראל מתיחדין לבדם עם השם יתברך בשמיני עצרת שאין מקריבין כי אם פר אחד ואיל אחד בבחינת עכבו עמי יום אחד וכו'. אבל בית הלל סברי. מעלין בקודש ולא מורידין. כי ח' ימי חנוכה הם בחינת ח' ההזאות של הכהן גדול ביום כפור בקדש קדשים שהתחיל תחלה מאחת ואחר כך אחת ואחת וכו' ומשם נמשך קדושת ח' ימי הסוכות עם שמיני עצרת כי סוכות מרמז על תיקון הגאולה. כי אז ממשיכין תחלה שלימות התיקון ואחר כך פוחת והולך עד שמיני עצרת. אבל חנוכה עיקר נפלאות הנס שגם בתוקף ממשלתם ואפילו באורך הגלות נתגבר בעצות טובות עמוקות להתקרב אליו יתברך ממקום שנפל כל אחד. על כן אז צריכין להתחיל מכל מה שיוכל להתחיל מאיזה נקודה טובה ותקון כל שהוא שזהו בחינת מעלין בקודש ולא מורידין. ועל כן ביום כפור אפילו בבית המקדש מחמת שאז צריכין לכפר כל העוונות של ישראל צריכין להתחיל מאחת ואחר כך אחת ואחר וכו' ואזלי לטעמייהו. כי שמאי קפדן מואכל כל ימיו לכבוד שבת שלסברתו אי אפשר לאכול כראוי לדחות העשנים סרוחים שמשם תיקון העצה שהוא העיקר כי אם על ידי שאינו אוכל שום דבר חשוב רק מזמינו לשבת וכו'. כי עיקר תיקון האכילה הוא על ידי קדושת שבת נמצא שסובר שצריכין תחילה להמשיך שלימות התיקון וכו' שהוא בחינת שבת. אבל הלל מדה אחרת היתה לו שכל מעשיו לשם שמים והיה אומר ברוך ה' יום יום יעמס לנו האל ישועתינו סלה. כי עכשיו אם נמתין על שלימות התיקון כמעט אבדה ח"ו ליטת ישראל. רק צריכין לילך תמיד עם בחינת ברוך ה' יום יום וכו'. שכל מה שחוטפין וכו'. וזה שכל מעשיו לשם שמי. כי מבטל עצמו לגמרי ואומר אם לא אגמור תיכף ח"ו. כל אשר תמצא ידי לעשות אעשה. ואם לא יהיה לי עולם הבא וכו'. מה לעשות כוונתי לשמים. וה' הטוב יעשה ויגמור בעדי וכו'. (עד כאן הראשי פרקים).
And therefore the Torah warns in several places about chametz more than about s’or, for the essential thing is to destroy the chametz, which is the aspect of the Aitz HaDaas Tov VaRa [Tree of Knowledge of Good and Evil], the aspect of nogah, the aspect of p’reeah — for through this one cuts off their sustenance from the holy. And therefore it is necessary to write both chametz and s’or, meelah and p’reeah, for each one has an aspect of severity — this one because it is completely evil, and this one because all their sustenance from the holy is specifically through it. And this is the aspect of the tz’richusa [the Talmudic derivation demonstrating why both terms are necessary] that our Sages of blessed memory stated — that both chametz and s’or need to be written. For s’or — its leavening is severe, meaning it is completely evil, as above. And had the Merciful One written only chametz, one might have thought [it is prohibited only] because it is fit for eating — for s’or is not fit at all, and therefore it cannot derive sustenance at all from the holy. But chametz, which is the aspect of the Tree of Knowledge of Good and Evil, is fit for eating, for good and evil are mixed within it, and therefore there is eating and berur [clarification / sifting] in it. And precisely because of this, its prohibition is more severe, for precisely because of this it can derive sustenance from the holy, as above. And therefore the essential allusion to the wicked kingdom is in the ח’it of חָמֵץ, as above — for the essential thing is to break the chametz, from which they derive their sustenance, as above.
אות לד וזה בחינת קרבנות הנשיאים שקורין בחנוכה. כי כל הקרבנות שלהם היה לתקן פגם חטא העגל שבשביל זה נבנה המשכן לכפר על זה כמו שאמרו רז"ל ועיקר חטא העגל היה פגם האמונה שעיקרה הוא אמונת חכמים שלא האמינו במשה שגילה להם אלקותו באותו נוראות כאלה והאיר בהם אור הדעת והשפעת הנבואה כזאת בשעת מתן תורה ואף על פי כן התגרה בהם הס"מ כל כך עד שהחטיאם כל כך בעצת הערב רב. וכן הוא בכל דור שעיקר פגפ האמונה שהוא כלל כל התורה כולה הוא על ידי פגם אמונת חכמים האמתיים. כי אם היה מאמינים בדברי הצדיקים החכמים באמת. היה מבטל דעתו המבולבלת. ובוודאי היה מאמין כראוי. כי אף על פי שאינו יכול להבין דרכי ה' והשגת אלקותו היה סומך על דברי הצדיק שכבר שיבר גופו בתכלית וכו'. ועל כן באמת כתיב ויאמינו בה' ובמשה עבדו. כי עיקר שלימות האמונה בה' הוא על ידי שמאמינים במשה עבדו שהוא בחינת אמונת חכמים אבל הבעל דבר מתגרב בזה בכמה תחבולות והעיקר על ידי המחלוקות שמרבה קטגוריא בין התלמידי חכמים כמו עכשיו כמו שאמרו רז"ל ואין יודעין היכן האמת על כן מי שרוצה לחוס על נפשו צריך לשוב על ידי זה בעצמו על ידי ששומע עוצם המחלוקת שיבין מזה שרוצים להרחיקו מהשם יתברך (וכמו שכתוב במקום אחר על פסוק אוזן שומעת תוכחת חיים בקרב חכמים תלין וכו'. עיין שם בסימן ה') עד שעישוב בתשובה על ידי זה דייקא על פגם אמונת חכמים עד שיחזרו ויוחשבו אצלו כל הספרים הקדושים וכו' כמו שכתוב בהתורה הנ"ל.
background: #f5efe0;
אות לה וזה בחינת קרבנות הנשיאים שהם בחינת תיקון אמונת חכמים שבזה תלתו תיקון כל הבחינות (המבוארין בתורה חדי ר' שמעון הנ"ל). וזה קערת כסף ופירש רש"י שמרמז על שנותיו של אדם הראשון שהיה תתק"ל. שלשים ומאה משקלה בחינת הק"ל שנה וכו'. כי אדם הראשון פגם באמונת חכמים כי לא האמין בעצמו שבהו גם כן פגם אמונת חכמים (כמו שכתוב בהתורה הנ"ל. וכמבואר מזה במקום אחר באריכות). כי אדם הראשון היה כלול מכל נשמות הצדיקים שכולם יצאו ממנו. וכשעבר על הצווי שצווהו השם יתברך כפי מה שהיה מבין אמיתת הפירוש של המצוה הזאת ונטה אחר עצת הנחש בעצת אשתו מזה נפשך פגם אמונת חכמים שהיו כלולים בו כל הדורות ומזה נתהוה פגם מחלוקת קין והבל שהוא בחינת כל המחלוקת על הצדיקים שבכל הדורות כי ממחלוקת קין על הבל נמשך מחלוקת קרל על משה כמובא שזה בחינת כלל המחלוקת שעל הצדיק האמת שבכל דור. כי בכל מחלוקת יש בו ניצוצי מחלוקת קרח דתן ואבירם כמובא. ועל כן מחמת שפגם אדם הראשון באמונת חכמים שזה בחינת פגם אכילת עץ הדעת טוב ורע על ידי זה נפגמה האכילה ונגזר בעצבון תאכלנה בזעת אפך תאל לחם שמשם נמשך פסולת המאכל עד שנעשה פסולת גמור שהוא העונש של המלעיג על דברי חכמים שנדון בצואה רותחת שמשם באים העשנים סרוחים ומבלבלים את המוח. וכל זה נמשך מהפסולת שנאחז בכל המאכלים על ידי חטא אדם הראשון כנ"ל. ועל כן הביאו קערת כסף שלשים ומאה משקלה ומזרק ארחד כסף שניהם מלאים סלת למנחה. סלת למנח זה בחינת תקון המאכלים שעיקרה הלחם. ועל ידי סלת למנחה תקנו פגם המאכלי. ועל כן מרומז בקערת כסף שנותיו של אדם הראשון לתקן פגמו. וכן שלשים ומאה משקלה כנגד הק"ל שנה שהוליד וכו. כי כל זה נמשך מפגם העשנים סרוחים שנמכו על ידי פגם אמונת חכמים שהם מבלבלים המוח ואינו יכול להוציא משפטי נהגות ישרות וכו'. ועיקר העצה ומשפטי הנהגות ישרות צריכין בענין זה שהיא שמירת הברית שצריכין לשמור את המחשבה מאד מאד. ועל ידי העשנים סרוחים לא היה יכול להוציא עצמו מזה אף על פםי שעשה אז תשובה גדולה ופירש מאשתו. אבל מאונס המקרות לא ניצול כמו שאמרו רז"ל. והכל על ידי העשנים סרוחים הנ"ל. וזהו בחינת שלשים ומאה משקלה. משקלה בחינת המתקלה כי עיקר המתקלא הוא בתאוה זאת (כמו שכתוב במקום אחר). ובוודאי אדם הראשון באלו הק"ל שנה התגבר מאד לברר מחשבתו מהרהורים אלו. אבל אף על פי כן לא ניצול ממקרות מחמת העשנים סרוחים הנ"ל כנ"ל. ועל כן הביאו קערת כסף שהוא כנגד שנותיו של אדם הראשון וכו' לתקן כל זה. ובזה המשיכו תיקון לפגם המנהיגים של שקה שלימודם מאלו המותרות שנסמכין לרבי שלא כדין שזהו בחינת חטא קין שהתגבר על הבל בחנם והרגו שמשם כל המחלוקת של עכשיו כנ"ל.
border-left: 4px solid #c8a96e;
אות לו גם קערת גימטריא תש"ע בחינת מעיו עש"ת שן. ודרשו רז"ל ומובא בפירוש רש"י זה תורת כהנים שהוא נתון באמצא הה' חומשים כמעים הללו וכו'. כי תורת כהנים מדבר מקרבנות שם תיקון המאכלים שנפגמו על ידי חטא אדם הראשון. כי צריכין לאכול בבחינת אכילת הקרבנות שיהיה השולחן מכפר כמזבח. ועל כן נרמז תורת כהנים בפסוק מעיו עש"ת שן. בחינת תיקון המעים שהם כלי בישול האכילה לבררה מהמותרות. וזה בחינת קערת כסף סלת שהוא תיקון המאכלים מעשנים סרוחים כנ"ל כי בהקערה אוכלין המאכלים. ועלכן קער"ת בגימטריא עש"ת בחינת מעיו עשת שן בחינת קרבנות תיקון המאכלים כנ"ל.
padding: 14px 18px;
אות לז גם קערת אותיות עקרת כמובא במדרש רבה בחינת אמונה שנקראת עקרת הבית כידוע שזהו בחני מי כה' אלקינו המגביה לשבת המשפילי לראות וכו'. מקימי מעפר דל מאשפות ירים אביון מושיבי עקרת הביתוכו'ש בעוצם גובהו שהוא יתברך מגביהי לשבת הוא משפיל לראות להקים הדל והאביון מעפר ומאשפות ממש שהם העשנים סרוחים והשם יתברך ברחמיו משגיח על אלו הדלים והאביונים מהדעת שנפלו לעפר ולאשפות ממש והעשנים סרוחים מסבבים ומעקמים דעתם מאד. וכשהם חסים על עצמם וצועקים להשם יתברך. אזי הוא יתברך מרחם עליהם ושולח עליהם מים טהורים הנ"ל ומקימם מעפר ומאשפות סרוחים האלו. כי אלו המים טהורים שהם הספרים קדושים מטהרים מכל הגלולים בחינת וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם מכל טומאותיכם ומכל גילוליכם אטהר אתכם וכו'. וזהו להושיבי עם נדיבים עם נדיבי עמו שמזכה אותם שיהיו נכללים עם כל הנפשות שנכלין בהצדיק האמת בפרט בראש השנה שעל ידי זה נעשה שמחה בחינת אור צדיקים ישמח וכ' כמו שכתוב שם. וזהו עם נדיבי עמו. שהם הצדיקים והחכמים אמתיים שזכו עתה לשוב ולהאמין בהם. וזהו מושיבי עקרת הבית בחינת אמונה כנ"ל. וזהו אם הבנים שמחה. כי על ידי זה נעשה שמחה בחינת אור צדיקים ישמח בחינת חדי ר' שמעון כמו שכתוב שם עיין שם.
margin-bottom: 28px;
אות לח מזרק אחד כסף פירש רש"י כנגד נח. שבעים שקל כנגד שבעים אומות שיצאו ממנו. שבעים אומות כל אחת יש לה כתב ולשון. וישראל נבחרו מהם בכתב ולשון הקודש. שבשביל זה נצטווה נח בבנין התיבה להצילו בזכות משה שיצא ממנו שיתן את התרוה לישראל בבחינת בשגם הוא בשר והיה ימיו מאה ועשרים שנה דא משה כמובא. וכל זה מרמז על תיקון ידי הכתיבה שהוא כתב ישראל שנתתקן על ידי אלו הקרבנות שתיקנו פגם אמונת חכמים כנ"ל. שעל ידי זה נכנע הכתב של כל השבעים אומות ונתעלה הכתב של ישראל שזהו בחנית שבעים שקל הנ"ל.
font-style: italic;
אות לט כף אחת עשרה זהב מלאה קטרת. זה בחינת עיקר שלימות התיקון שזוין על ידי ריבוי הספרים הקדושים שעל ידי זה נכללין באבן שתיה קדש קדשים ששם עמדו לוחות האבן שנכתבו עליהם העשרת הדברות שזהו בחינת כף אחת עשרה זהב כמו שפירש רש"י שם שהוא כנגד עשרת הדברות שניתנו מידו של הקדוש ברוך הוא. וזהו מלאה קטרת. כי עיקר הכלליות והכניסה לבית קדשי קדשים בום כפור הוא על ידי הקטרת שמברר הטוב מעמקי עמקי הקליפות כידוע. כי קטרת ריח טוב מאד שמתקן ומברר המחשבה מהעשנים הסרוחים שהם הבלבולים ומחשבות והרהורים רעים המסבבים את המוח שהם סרחון ממש. וכל התיקון על ידי קטרת הוא ריח נפלא דקדושה גבוה מאד שמברר משם. ובשביל זה הביא כל אחד מהנשיאים קטרת אף על פי שהוא שלא כדין כי היה לצורך שעה לתקן סרחון הרע של חטא העגל שהוא פגם אמונת חכמים שהמירו את כבודו בתבנית שור אוכל עשב ואמרו רז"ל אין לך משוקץ כמו שור בשעת האכילה. מרמז שפגמו על ידי זה באכילה מאד. כי גרמו שיעלו עשנים סרוחים המבלבלים מאד ועל ידי הקטרת תקנו זאת כנ"ל. פר אחד בן בקר כנגד אברהם כמו שפירש רש"י שם. זה בחינת קדושת ארץ ישראל שצריכין להמשיך גם בחוץ לארץ ולהציל מגירוש וכו' (כמו שכתוב שם). כי אברהם הוא הראשון שמצא קדושת ארץ ישראל כמו שאמרו רז"ל. ועל כן מרומז בפר בן בקר שהוא בחינת ואל הבקר רץ אברהם. כי איתא שכשרץ ורדף אחר הבן בקר בשביל הכנסת האורחים אז ברח אל מערת המכפלה. ועל ידי זה מצא אברהם את קדושת מערת המכפלה. ומערת המכפלה ששם נקברו האבות והאמהות זה עיקר הנחלה שקנה אברהם בארץ ישראל תחילה והיא תחילת ירושתו את ארץ ישראל. כי העיקר שימשיך קדושת ארץ ישראל עד שיזכה להקבר שם. ועל כן רמזו בפר בן בקר קדושת ארץ ישראל שהמשיך אברהם אבינו כנ"ל.
color: #3a2800;
אות מא איל אחד כנגד יצחק שנעקד וכו'. זה בחינת התיקון להמשיך סוד העיבור למלאות פגימת הלבנה שהוא בחינת מארת חסר וכו'. שמשם יניקת עשו שעל ידי זה ותכהן עיני של יצחק כמובא. והתיקון על ידי שהקדים השם יתברך רפואה שנעקד על גבי המזבח והקריב תחתיו איל שהיה נאחז בסבך בקרניו שמשם כל ההמתקות הדינים של ראש השנה על ידי השופר של איל. כי בראש השנה עיקר תקון פגימת הלבנה (באות מ'). נמצא שהאיל שהקריבו שהוא כנגד יצחק זה בחינת תיקון פגימת הלבנה זהו בחינת סוד העיבור וכנ"ל.
font-size: 0.97em;
אות מב כבש אחד וכו' כנגד יעקב ויעקב עיקר כל התיקונים הנ"ל שהם לתקן חטא אדם הראשון. כי יעקב היתה מטתו שלימה. ובירר בשלימות מעשנים הנל וזכה להעמיד י"ב שבטים שהם בחינת י"ב האבנים שנכללו באבן אחת שהוא בחית האבן שתיה לוחות האבן (המובא שם בתורה הנ"ל). שזהו עיקר התיקון בחינת שלימות העצה. וזהו בחנית שעיר עזים אחד לחטאת לתקן מכירת יוסף כי חלוקת העצה זה בחנית חלוקת מלכות בית דוד (כמובן שם). שמביא פסוק ולא יחצו לשתי ממלוכת עוד. (וכמובא בזה בדברינו במקום אחר). וחלוקת מלכות בית דוד על ידי ירבעם נמשך מפגם מכירת יוסף כמובא. על כן השעיר עזים לחטאת שמכפר על מכירת יוסף זה בחינת תיקון שלימות העצה וכנ"ל.
.section {
אות מג ולזבח השלמים בקר שנים כנגד משה ואהרן שעשו שלום בין ישראל לאביהם שבשמים כמו שפירש רש"י משה ואהרן הם כלל התורה שבכתב ובעל פה שהם כלל הספרים הקדושים שהם עיקר התיקון. כי משה רבינו נתן את התורה בכתב ומסרה בעל פה לתלמידיו שהראשון הוא אהרן. רק שיהושע זכה שאחר שמת אהרן מסר משה כל התורה ליהושע. וכמו שמפורש בדברי רז"ל בסדר המשנה שאהרן היה המקבל הראשון כמו שכתוב שם נכנס אהרן ושנה לו משה פרקו וכו' (עירובין נ"ד ע"ב) ועל כן כתיב באהרן ובניו יורו משפטיך ליעקב וכו'. כי אהרן קירב כל ישראל למשה על ידי שיצא לקראתו וכו'. ועל כן באמ זכה למה שזכה כמו שאמרו רז"ל והוא ההיפך מהמתקנאים בהצדיק האמת וחלקו עליו על ידי קנאתם בו. ועל כן אמרו רז"ל הוי מתלמידיו של אהרן אוהב שלום ורודף שלום אוהב את הבריות ומקרבן לתורה. ועל כן הקריבו שלמים בקר שנים כנגד משה ואהרן שהם כלל ספרי התורה עיקר תיקון אמונת חכמים כנ"ל.
margin-bottom: 32px;
אות מד וזהו אלים חמשה עתדים חמשה כבשים בני שנה חמשה. ופירש רש"י כנגד כלל התורה שהם תנ"ך וחמשה חומשי תורה ועשרת הדברות וכהנים ולווים וישראלים. היינו בחינת כלל ספרי התורה שנמשכין על ידי בחינת משה ואהרן שעל ידי זה עיקר תיקון אמונת חכמים שעל ידי זה נמשכו כל התקונים הנ"ל שהם תיקון אמונת חכמים שעל ידי זה נמשכו כל התקונים הנ"ל שהם תיקון ידי הסמיכה להנצח ממחלוקת שבא על ידי שנסמך מי שאינו הגון וכו'. ולתקן ידי הכתיבה ולהמשיך קדושת ארץ ישראל להנצל מגירוש וכו'. ולהמשך סוד העיבור ולזכות לעצה שלימה שכלח זה תיקנו על ידי הקרבנות הנ"ל כנ"ל.
.section-label {
אות מה וזה בחינת כל המלחמות והמלוקת שהיה ליעקב אבינו שבתחילה היה עליו מחלוקת עשו ולבן. ואחר כך כשניצל מהם וביקש לישב בשלוה קפץ עליו רוגזו של יוסף כמו שאמרו רז"ל על פסוק וישב יעקב וכו'. כי יעקב הוא בחינת כלליות התורה בבחינת תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב. כי דרך התורה הנ"ל התחיל מאברהם אבינו שהוא גילה אלקותו בעולם והתחיל להמשיך דרך התורה בעולם כמו שאמרו רז"ל קיים אברהם אבינו את כל התורה עד שלא ניתנה. ואחר כך מסרה ליצחק ויצחק ליעקב. אך אברהם ויצחק לא היתה מטתן שלימה כי יצאו מהם עשו וישמעאל שהם היפך התורה שהם בחינת כל החולקים על חכמי התורה האמיתיים שמהם כל החורבנות. אך יעקב היתה מטתו שלימה והוא הוליד כל י"ב שבטי ישראל שקיבלו את התורה אשר אנו כולנו נקראים על שמו בני ישראל.על כן עיקר המשכת קדושת התורה הוא על ידי יעקב אבל היה עליו מחלוקת גדולות מעשו ולבן שהם בחינת החולקים על חכמי התורה אמיתיים ויעקב אבינו כל מהש היו חולקין עליו יותר התגבר לשוב בתשובה יורת על פגם אמונת חכמים ולתקן חטא אדם הראשון שפגם בזה כנ"ל ופגם הדורות שאחריו שפגמו בזה. והוא שב בתשובה בשבילם. עד שחיבר ועשה על ידי זה ספרים רבים שזהו בחינת מה שנטמן בבית שם ועבר י"ד שנה בעת שברח מעשו ושם עסק בתורה. ובוודאי חיבר על ידי זה ספרים קדושים בענין האמונה הקדושה כמובא (בלקוטי תנינא סימן ל"ב) וכמו שספיר מזה אדמו"ר ז"ל כמובא בדברינו שזהו בחינת וספר כתב איש ריבי שכל מה שרואין שהמחלוקת על האמת מתגבר יותר צריכים להתגבר לשוב בתשובה על פגם אמונת חכמים שלו ו של העולם או מה שפוגם מה שאינו מאמין בעצמו וכו' (כמו שכתוב שם). ועל ידי כל תשובה נעשה ספר כנ"ל בבחינת וספר כתב איש ריבי כנ"ל. וזה נהג יעקב תמיד שכל מה שראה המחלוקת מתגבר עליו יותר היה שב בתשובה ועסק בתורה יותר עד שחיבר ספרים הרבה לאין קץ ועל ידי זה המתיק כל הדינים על ידי בחינת אבן שתיה וכו' שזהו בחינת מה שכל האבנים נכללו באבן אחת שזה זכה יעקב בעצמו שבעת שיצא מבית שם ועבר פגם במקו. ושם נכללו כל הי"ב אבנים באבן שתיה בקדש קדשים שזה זכה על ידי ריבוי הספרים שזהכה על יד עסק התורה (כמו שכתוב שם וכנ"ל. עיין שם בהתורה חדי שר' שמעון הנ"ל היטב ותבין כל זה). ועל כן שלח יעקב לעשו כשיצא מבית לבן בשלום. עם לבן גרתי ודרשו רז"ל ותרי"ג מצוות שמרתי. זה בחינת וספר כתב איש ריבי הנ"ל. שדייקא על ידי הריב ומחלוקת נכתבין ספרים קדושים הרבה. שזהו בחינת עם לבן גרתי ותרי"ג מצוות שהם כלל ספרי התורה שמרתי שדייקא על ידי שגרתי עם לבן וסבלתי ממנו מה שסבלתי שביקש לעקור את הכל ח"ו. על ידי זה דיקיא זכיתי ותרי"ג מצוות שמרתי שזכיתי להשיג כל התרי"ג מצוות שהם כלל ספרי התורהה שהשיג קודם שניתנה. שכל זה זכה על ידי עוצם תשובתו ששב דייקא על ידי המחלוקת שהיה לו מלבן. כי דייקא על ידי המחלוקת נעשין ספרים הרבה כשזוכין לשוב בתשובה על ידם כנ"ל.
font-weight: bold;
אות מו וזהו ויהי לי שור וחמור צאן ועבד ושפחה וכו'. זה רמז על כל הבחינות המבוארים בתורה הנ"ל שנתתקנין על ידי אמונת חכמים שהם תיקון ידי הכתיבה ולבלי להתגרש מארץ ישראל וסוד העיבור וכו'. וזהו ויהי לי שור זה בחינת כתיבת ספרים קדושים שכל קדושתם מכתיבת ספר התורה שנכתבה על עורות של שורים שזה בחינת כתיבת תפילין (כמרומז בהמעשה של שור ושה). ומשם מקבלין ידי הכתיבה שיתחזק כתב יד ישראל וכו' (כמו שכתוב שם.). וחמור זה בחינת ישכר חמור גרם שהם זכו לסוד העיבור בחינת ומבני יששכר יודעי בינה לעתים וכו' כנ"ל. צאן זה בחינת ציצית שעושין מצמרם (כמו שכתוב בהמעשה של שור ושה הנ"ל). וזה בחינת בגדים נקים שנתתקנים על ידי הציצית. היפך בגדים צואים הם בחינת עשנים סרוחים שמבלבלין ומעקמין את המוח שבא על ידי פגם אמונת חכמים (כמו שכתוב שם). וזה כל הנפנה ונוטל ידיו וכו' (ברכות ט"ו) כי בתחילה צריכין לפנות לבער התורה לבטל העשנים סרוחים הנ"ל שלא יבלבלו את המוח וכו'. וזהו ונוןטל ידיו שצריכין ליטול ידיו במים שנמשכין מבחינת מים טהורים שנעשין על ידי ריבוי הספרים שזוכין על ידי התשובה על פגם אמונת חכמים כנ"ל. (כמו שכתוב בהתורה הנ"ל) שמביא שם בפסוק וזרקתי עליכם מים טהורים וכו' ואחר כך לובשין ציצית בחינת בגדים נקיים הנ"ל היפך הבגדים צואים בחינת העשנים סרוחים הנ"ל. ומניחין תפילין שנכתבין כדין כתיבת ספר תורה שזה בחינת תיקון ידי הכתיבה כנ"ל וקורא קריאת שמע ומתפלל קריאת שמע וברכותיה זה בחינת תיקון אמונת חכמים שעל ידי זה עיקר קיום האמונה הקדושה שנתתקן על ידי ריבוי הספרים הקדושים של התורה שמזה מדברים הפרשיות של קריאת שמע שמתחילין באמונת היחוד שהוא קבלת עול מלכות שמים. ואחר כך מזהירם ואהבת וכו'. ושננתם לבניך שהוא ללמוד עם בניו ותלמידיו שנקראים גם כן בנים כמו שאמרו רז"ל. וכן בפרק ב' והיה אם שמוע שהוא קבלת עול מצוות מזהירם ולמדתם אותם את בניכם לדבר בם. וכן בברכת אהבת עולם מבקשין שנזכה ללמוד וללמד שכל זה הוא בחינת אמונת חכמים שלומדים עם תלמידיהם בישבתם שעל ידי זה נתרבין ספרים קדושים שעל ידי זה נשלמת התורה ונמתקין כל הדינים על ידי בחינת קדש קדשים וכו' (כמו שכתוב שם) וזהו בחינת התפלה שמתפללין אחר כך שאז נכנסין בהיכל וקדש קדשים כמו שכתוב בכוונת על התחלת התפלה ה' שפתי תפתח שעל ידי זה עיקר המתקת ל הדינים. כי עיקר המתקת הדינים הוא על ידי התפילה כידוע. ונחזור אל פסוק ויהי לי שור וכו' הנ"ל וזהו ועבד ושפחה. זה בחינת שכבר כבש בחינת העבד והשפחה שיהיו כבושים תחת יד רבם. שזהו ההיפך מגירוש ארץ ישראל שבא על ידי שליטת העובדי כוכבים שנאמר עליהם תחת עבד כי ימלוך ושפחה כי תירש גבירתה. אבל יעקב בגודל צדקתו על ידי ריבוי התורה שעסק עד שנתחדשו על ידו ספרים הרבה על ידי זה כבש בחינת העבד והשפחה שהם שליטת העובדי כוכסים הרוצים לגרש מארץ ישראל שכל כחם על ידי פגם אמונת חכמים כנ"ל. כי יעקב תיקן כל זה כנ"ל.
color: #7a3a00;
אות מז וזה וישב יעקב וכו' שביקש לישב בשלוה. כי סבר מאחר שכבר הכניע בחינת לבן ועשו וניצול מהם שהם עיקר בחינת החולקים. מעתה ישב בשלוה. אבל קפץ עליו רוגזו של יוסף שהוא בחינת מחלוקת שבין ישראלובין הצדיקים בעצמם שזהו בחינת מחלוקת של השבטים על יוסף הצדיק כי בענין המחלוקת על הצדיק יש כמה בחינות. כי יש מחלוקת מגלות העובדי כוכבים וממתנגדים רשעים וכו'. אבל יש גם מחלוקת שבין הכשרים והצדיקים בעצמם שהבעל דבר מתגבר בנכלי ערמימותיו ומרבה מחלוקת ביניהם. שעל ידי זה חוזרים ונפגמים כל הפגמים שעיקרם הוא חלוקת העצה. שזה נמשך מהחלוקת שבין השבטים עם יוסף שעל ידי זה גרמו חלוקת מלכות בית דוד על ידי ירבעם בן נבט שחטא והחטיא את הרבים שעל ידי זה כל הצרות וכל הגליות של ישראל כמובן בהתורה הנ"ל שמביא סוק ולא יחצו לשתי ממלכות עוד לענין שלימות העצה כי הם בחינה אחת כי קלקול העצה שנחצית לשתיים הוא על ידי פגם אמונת חכמיםש נפגם על ידי המחלוקת שהוא בחינת חלוקת מלכות בית דוד שנחלקה על ידי המחלוקת שבין השבטים עם יוסף (כמובא בדברי רז"ל).
font-size: 1.05em;
אות מח וזה שסיפר יוסף חלומו והנה אנחנו מאלמים אלומים וכו'. והנה תסובנה אלומותיכם ותשתחון לאלומתי כי האבות עסקו לתקן חטא אדם הראשון שפגם באכילת עץ הדעת שעל ידי זה נמשכו פגם העשנים סרוחים כנ"ל (באות ל"ה). ועל כן עשו שהוא זוהמת הנחש שפגם מאד באמונת חכמים. כי חלק על יעקב אבינו וביקש להורגו שהוא החכם האמת. על כן פגם מאד באכילה ואמר הלעיטיני נא וכו' שזהו בחינת פגם אכילה בחינת פגם העשנים סרוחים שנמשך על ידי פגם אמונת חכמים כנ"ל. ויוסף שעסק בתרוה ויעב מסר לו כל חכמתו שקיבל משם ועבר שזה בחינת שלימות התורה על ידי ריבוי הספרים כנ"ל על כן הראו לו בחלומו שזכה לתיקון המאכלים שזהו בחינת ותשתחון לאלומתי כל האלומות הם עיקר המאכלים שעיקרם הוא הלחם. ועל כן יוסף שזכה לעסוק בתיקון אמונת חכמים על כן אלומתו שהוא בחינת הלחם עיקר המאכלים קמה וגם נצבה וכו'. כי ניצול מפגם בזעת אפך תכל לחם וכו' רק זכה שאלומתו קמה וגם נצבה בתוקפה בחינת תיקון המאכלים שזה בחינת תיקון העשנים הנ"ל על ידי תיקון אמונת חכמים הנ"ל:
margin-bottom: 8px;
אות מט וזה בחנית החלום הב' שהוא והנה השמש והירח ואחד עשר כוכבים משתחוים לי. זה בחנית סוד העבור שהשיג על ידי תיקון אמונת חכמים כנ"ל. כי עיקר סוד העיבור הוא בענין תהלוכות הגלגלים שהם השמש והירח והכוכבים כמו שכתוב שם. על כן סיפר להם כל זה כדי שיבינו שזכה לקבל חכמת אביו שהוא בחינת ריבוי הספרים הקדושים שהם בחינת תיקון אמונת חכמים שעל ידי זה הוא תיקון המאכלים וכו'. שעל ידי זה זוכין לסוד העיבור כמו שכתוב שם. אבל הם לא האמינו לו ויוסיפו עוד שנוא אותו על חלומותיו ועל דבריו. וכל זה הוא בחינת המחלוקת שבין הצדיקים ובין הכשרים קצת והעיקר מחמת שהכל רוצים שיבינו מיד כל דרכי הצדיק והשגותיו. כי אם היו הכל רואים ומבינים מה שהשיג הצדיק אפילו חלק אחד מאלף היו בודאי כולם כרוכים אחריו והיו מתקרבים אליו בכל נפשם ומאודם. אך הצדיק מתנהג בחכמה בשביל הבחירה ומעלים עצמו ומסתיר עצמו מהעולם רק מגלה להם מעט מזעיר באופן שידעו ויבינו שהסוד אצלו. וכמו שכתב שם על ענין סוד העיבור שהוא כלל התורה שיש בזה חכמה שיכולין לגלות להם מה שמגלין. ואף על פי כן יהיה הסוד נשאר אצלו וכו'ש זהו בחנית כי הוא חכמתכם ובינתכם ועיני העמים דייקא וכו'. רק על ידי שמגלין להם יבינו שהסוד אצלו. ועל ידי זה יש להם בחירה. כי בוודאי אם ירצו באמת לאמתו יכולין להבין מרחוק על ידי זה שכבר גילה להם שבוודאי יודע עוד מה שיודע באופן שיתקנם לנצח. אך לא יחפוץ כסיל בתבונה וכו'. וכן מתנהג הצדיק בכל השגותיו עד שבאמת מתקרבים החפצים באמת. אבל יש שמרבים להקשות קשיות עליו כי רוצים להבין הכל. ואפילו צדיקים מתגרה בהם הבעל דבר ומכניס בלבם קשיות עליו. כי בהתלמידי חכמים והצדיקים מתגרה ביותר שיחלקו עליו מחמת שעליהם מסתכלית הרבה מישראל. ובאמת יש בזה נסתרות הרבה בענין המחלוקת שבין הצדיקים בעצמם כמו שכתוב על פסוק אוזן שומעת תוכחת חיים וכו'. (כמו שכתוב בסימן ה' ליקוטי חלק א'. ומובא לעיל באות ל"ד). וזה בחנית המחלוקת שבין השבטים על יוסף שהוא גילה להם חלומותיו כדי שיבינו מרחוק עוצם גדולתו. והם הוסיפו שנוא אותו על חלומותיו וכו'. וכן מתנהג עכשיו וכנ"ל. אבל עצת ה' לעולם תעמוד כי דייקא על ידי זה סיבב השם יתברך שירד יוסף למצרים וכו'. עד ששבו בתשובה השבטים על מכירתו ואמרו אבל אשמים אנחנו וכו'. ובאו והשתחוו אליו ואמרו אליו שא נא לפשע עבדי אלקי אביך שכל זה הוא בחינת תשובה על פגם אמונת חכמים שעל ידי זה נתרבין ספרים קדושים וכו' שזהו בחינת כלל כל התורה הקדושה שנתן לנו משה ביציאת מצרים שנסתבב הכל על ידי מכירת יוסף שהוא בחינת מחלוקת וכו' שזהו בחינת וספר כתב איש ריבי שדייקא על ידי המחלוקת נעשה ספר וכו' כנ"ל. כי כל ספר התורה הקדושה שכלולה מכל הספרים ניתנה על ידי יציאת מצרים שהיה על ידי המחלוקת של השבטים עם יוסף שזהו בחינת וישלחהו מעמק חברון. מעצה עמוקה של הצדיק הקבור בחברון וכו'. כי בוודאי הוא עצה עמוקה מאד שדייקא על ידי זה ניתנה התורה שהוא כלל הספרים הקדושים שכל זה הוא בחינת וספר כתב איש ריבי וכו' כנ"ל:
display: block;
אות נ וזה בחינת חול המועד שאסור בקצת מלאכות ומותר בכמה מלאכות. ואמרו רז"ל שדיני חול המועד נמסרו לחכמים שהם יעשו כרצונם להתיר איזה מלאכות ולאסור איזה מלאכות כפי שיראה בעיניהם. וכל עיקר היתה עשיית מלאכה בחול המועד הוא בביל דבר האבד כמו שהתיל התנא המשנה א' דמסכת מועד קטן משקין בית השלחין שהוא בביל דבר האבד. ובשביל זה נמסר הדבר רק לחכמים. כי דבר האבד מרמז על האבודים והנדחים בעוונותיהם שגם אותם צריכין לתקן. אבל כל תיקונם הוא על ידי החכמים האמיתיים שיקיימו דבריהם על כל אשר יאמרו כי הוא זה. כי אף על פי שהכל צריכין לקיים דברי חכמים. אבל אין שום מצוה שיהיה נמסר לחכמים לבד לעשות כפי דעתם כי אם דיני חול המועד. והעיקר בשביל דבר האבד שהם בחינת נפשות ונצוצות האבודים שאי אפשר להתתקן כי אם על ידי החכמים כנ"ל. וזה סוד קידוש החודש שנמסר לחכמים כנ"ל. ועל כן חול המועד וראש חדש דיניהם שווים לנין קריאת התורה שבראש חדש קורין ד' ובחול המועד קורין ד'. כי הם בחינה אחת שנמסר רק לחכמים וכו' כנ"ל. וזה מרומז המשנה משקין בית השלחין במועד בין ממעשין שיצא בתחילה ובין ממעשין שלא יצא מתחילה. והכל בשביל דברים האבודים שהם בחינת האבודים והנדחים בעוונוותיהם שכל תיקונם היא על ידי בחינת הצדיק שיודע להשקותם גם כן שזה בחינת משקין בית השלחין שנקרא שלין עיין שם ושולח מים על פני חוצות. זה בחינת הצדיקים הגדלים שיכולים להשקות גם אותם שהם מבחוץ לגמרי בבחינת יפוצו מעינותיך חוצה. חוצה דייקא (כמו שכתוב במקום אחר סימן י"ד ליקוטי חלק א') וזהו בין ממעין שיצא בתחילה בין ממעין שלא יצא בתחילה. היינו לא מבעיא שהם יכולים לשלוח מים על פני חוצות שהם מקום הרחוקים מאד להודיעם גם כן מאלקןותו יתברך ולהוציאם ממקומות החיצונים מאד. ולא מבעיא שהם יכולין להשקותם ממעין שיצא מתחילה. שכבר היה מעין אלא שנתקלקל. ולא היו יכולים להשקותם ממנו על ידי ריבוי קלקוליהם אלא אפילו ממעין שלא יצא מלתחילה. שלא היה שום מעין הכמה יוצא משם תחילה. אבל כשיאמין בצדיקים ויעשה ככל אשר יאמרו כי הוא זה. יכולים לתקנו גם כן. כי הצדיקים חותרים וחופרים מעיינות חדשים תמיד. ועיקר בשביל נפשות האבודים לשלוח להם מים על פני חוצות אפילו אותן שהם מבחוץ לגמרי. וזה רמז התנא הקדוש בהתחלת מסכת מו"ק משקין בית השלחין שהוא בשביל דבר האבד בין ממעין שיצא בתחילה ובין ממעין שלא יצא בתחילה וכנ"ל:
.section p {
שייך לאות למד ל"אלעני הפלוגתא שלבית שמאי ובית הלל). כי בית שמאי סברי שאין להתחיל כי אם עם זקנים וצדיקים עובדי ה' להאיר עליהם כל האור וכו'. כמו שנהגו כמה גדולים שלא קבלו לישיבה כי אם צדיקים וכו' שזה דעת ר' גמליאל כל תלמיד שאין תוכו כברו וכו'. ואחר כך פוחת והולך כי אר כך פוחתין האור הגדול כדי שיוכלו להאיר גם בהפחותין וכו'. ובית הלל אומרים להיפך. כי היה עניו מאד. ואמר שהעיקר הוא להתחיל מכל נקודה ונקודה טובה שיכולין וכו'. ולהתחיל העיקר מהקטאנים ובני הנעורים וכו'. בחינת מפי עוללים ויונקים המלוכלכים וכו' יסדת עוז וכו'. שזהו בחינת התנוצצת משיח שנאמר בו יחוס על דל ואביון. עני ורוכב על החמור וכו'. כי הלל גייר גרים רחוקים מאד כמו שאמרו רז"ל והשיב לכל אחד כמו שאמרו רז"ל (במסכת שבת ל"א) על כן שייך לעיל.
And this is the aspect of meelah on the eighth day — corresponding to the ח’it of חָמֵץ, which is broken on the eighth day through the mitzvah of meelah, as above. For the eighth day is the aspect of Alma D’Asay [the World to Come], the aspect of Binah [Understanding — the s’firah associated with the upper ה of the Divine Name], from which judgments are aroused (Zohar, VaYikra 10b), and from there the grip of the chametz derives. And judgment is only sweetened at its root (Aitz Chaim, Gate 3, ch. 11). Therefore, on the eighth day, the aspect of the chametz is sweetened and nullified completely — namely, the ח’it of חָמֵץ, as above — and then the ח’it is broken and the ה’a is made from it. That is, the ה’a of Daas, the ה’a of Avraham, which is revealed through the aspect of meelah. For there [in Binah] is the aspect of the ה’a ila’ah [the upper ה of the Divine Name], as is known.
אות נא וזה בחינת חצי הלל של ראש חדש. וימים האחרונים של פסח שאף על פי שאין העצה שלימה עדיין שהוא עיקר הישועה שאומרים עליו הלל שלם. אף על פי כן זהו בעצמה ישועה שצריכין לומר עליו על כל פנים חצי הלל מה שאני חזק באמונה בחסדו יתברך. שאיך שיהיה באיזה דרך שיוליכו אותי אמצא שם השם יתברך בבחינת בכל דרכיך דעהו וכו' כמו שאמרו רז"ל בחינת שוטטנו בארבע פינות תרופה לא מצאנו שבנו אליך וכו'. וכמו שכתוב אבד מנוס ממנו באורח זו אהלך טמנו פח לי זעקתי אליך ה' וכו'. וכן הרבה וכנ"ל שזה עיקר סוד קידוש החודש שאנו עוסקים בהלכה זאת. והכל בכח אמונת חכמים וכו' כ"ל שהוא על ידי ריבוי הספרים הקדושים שצריכים שיתרבהו כל כך באור האמת כזה עד שהכל ימצאו את השם יתברך בכל מקום שהם שעל ידי זה ישובו הכל להשם יתברך וכו'.
margin: 0 0 12px 0;
אות נב וזה בחינת ויחץ את העם אשר אתו ואת הצאן וכו' לשני מחנות וכו'. והיה המחנה הנשאר לפליטה. שכשרואין שקשה להשיג העצה השלימה. צריכין להתנהג לפי חלוקת העצה על כל פנים. הנשאר לפליטה ולא יהיה נאבד לגמרי ח"ו. שלא יאמר שילך ויתהנה וכו' רחמנא ליצלן. רק ישתדל שעל כל פינם ישאר מה שישאר וכו'. היינו כשרואה אדם שהיצר הרא מתגבר עליו כמו שמתגבר ונדמה לו שאין בכחו לעמוד כנגדו כראוי. וכל מה שחושב עצות ותחבולות אינו עולה בידו כראוי ומחמת זה עצתו חלוקה תמיד. אזי כל עצתו העקריית שיסמוך על כח הצדיק האמת שבאיזה דרך שילך ימצא בו השם יתברך כנ"ל. ולעת עתה יתנהג כפי חלוקת העצה. שזה בחינת ויחץ את העם וכו' והיה המחנה הנשאר לפליטה. היינו שיקבע בלבו שאיך שיהיה אף על פי כן אני חזק שלא אהיה נסוג אחור לגמרי מהשם יתברך ולא אייאש את עצמי לעולם. ולא אהיה ח"ו מהחסידים הנפולים שהם גרועים וכו' רחמנא ליצלן כמו ששמענו מצדיקים. רק אני על משמרתי אעמוד לחטוף מה שאוכל למען יהיה המחנה הנשאר הפליטה. למשל שהאדם חפץ שילמוד הרבה ויתפלל וירבה בהתבודדות ויהיה נקי מעתה מכל חטא והרהור וכו' ורואה שקשה עליו וכו'. יהיה חזק בדעתו שעל כל פנים מה שאוכל לחטוף בחיי אתייגע בכל כוחי לחטוף איזה טוב כל יום מימי חיי. ואם חץו לא אוכל להתפלל כלל אראה לדבר אחר כך איזה דיבור של תחינה ובקשה וכו'. ואם ימנעני ח"ו גם מזה מה לעשות (כמו ששמעתי מפיו ז"ל). אף על פי כן אלמוד מעט או הרבה ועל כל פנים אתגבר ברצונות חזקים להשם יתברך ואצעק על כל פנים רבונו של עולם הושיעה וכיוצא בזה ואם עצתי חלוקה אם ליסע או ישב בביתי. ואיני יכול לתת עצה לנפשי. על כל פנים אזי חק בדעתי. שבין בביתי בין בדרך אחטוף טוב מה שאוכל. וכן בשארי דברים שאי אפשר לפורטם. וכל זה בחינת והיה המחנה הנשאר לפליטה. וזה שפירש רש"י בעל כרחו כי אלחם עמו. כי בזה אני חזק שבעל כרחו יהיה מוכרח להניחיני שיהיה נשאר לי על כל פנים מחנה הנשאר לפליטה כי אלחם עמו על זה בכחו של הצדיק וכו'. וכמו שפירש רש"י שם התקין עצמו לג' דברים לדורון ולתפלה ולמלחמה. לדורון זה בחינת המנחה ששלח אליו ובענין מלחמת היצר הרע הוא בחינת סוד שעיר המשתלח וסוד מים האחרונים שהוא בחינת סוד המנחה ששלח יעקב לעשו (כמובא בספרים) שזהו בחינת דברה תורה כנגד יצר הרע וכו' (פרשת כי תצא) לתפילה פירש רש"י אלקי אדוני אברהם וכו' זה בחינת שיחה וצעקה להשם יתברך שאני אצעק תמיד שיצילני בזכות אבותינו שהם הצדיקים האמיתיים וכו'. למלחמה. והיה המחנה הנשאר לפליטה וכנ"ל:
text-align: justify;
אות נג וזה בחינת שזמן הדלקת נר חנוכה הוא משעת יציאת הכוכבים עד שתכלה רגל מן השוק. זמן יציאת הכוכבים זה בחינת תיקון פגימת הלבנה שהוא בחינת סוד העיבור הנ"ל. כי הכוכבים הם בחינת תיקון פגימת הלבנה כמו שאמרו רז"ל שנתן לה הכוכבים להפיס דעתה וכו'. וזהו עד שתכלה רגל מן השוק זה בחינת תיקון העצה שזוכין על ידי סוד העיבור כנ"ל. כי רגל בחינת עצות בבחינת העם אשר ברגלך ההולכים אחר עצתך וכו' כמו שכתוב במקום אחר) שזהו עיקר בחינת תיקון הדלקת נר חנוכה למטה מי"ט להאיר בחינת שלימות העצה למטה שהיא בחינת רגלין: וזהו עד שתכלה רגל מן השוק. כי עיקר פגם חלוקת העצה הוא בשוק שהוא מקום המשא ומתן שם צריכין ליזהר מאד מטירדת תאוות ממון שנמשך מבחינת בעצבון תאכלנה שנגזר על ידי פגם העצה שנפגם על ידי עצת הנחש בחינת הנחש השיאני שהוא לשון עצות (כמו שכתוב במקום אחר). כי עיקר יגיעת הפרנסה הוא מחמת חסרון העצה כנ"ל. ועיקר התיקון לבקש מהשם יתברך ותקנינו בעצה טובה מלפני. כי עיקר הצלחת המשא ומתן הוא כשהשם יתברך משפיע לו עצה טובה מה לסחור ומתי לקנות ומתי למכור וכו' כמו שכתוב ארי הוא יהיב לך עיטא למקני נכסין וכו' כנ"ל. וכשזוכין לסמוך על השם יתברך ולהמשיך עצה שלימה אזי אין צריכין לסבב בשוק בשביל הפרנסה ויכולין לישבה ביתו ולהתפרנס בכבוד כמובן לכל. וזה בחינת עד שתכלה רגל מן השוק. להעלות העצה בחינת רגל מן השוק שם כל טירדת הממון מחמת חלוקת העצה כנ"ל. על כן צריכן להדליק נר חנוכה שהוא בחינת הארת שלימות העצה משעת יציאת הכוכבים שהוא בחינת סוד העיבור שהוא בחינת תיקון העצה כנ"ל עד שתכלה רגל מן השוק להוציא העצה מאחיזת הסטרא אחרא שוהא בשוק ששם טירדת הממון שנמשך מפגם העצה כנ"ל. ועיקר התיקון על ידי שלימות התורה שנמשך על ידי הספרים הקדושים שמשלימין את התורה וכו'. והעיקר על ידי חידושי תורה שהם בבחינת שבת ששם תכלית האחדות של תורה שבעל פה עם שורש התורה שהוא בחינת תורה שבכתב כנ"ל (באות כ"ה) שזהו בחינת שוקיו עמודי שש מיוסדים על אדני פז שפירש רש"י שחידושי התורה מיוסדים אל אופניהם וכו' וכנ"ל באות הנ"ל (ועיין במדרש על פי זה שוקיו עמודי שש). כי בשבת עיקר תיקון העצה שהוא בחינת שוקין ורגלין שזהו בחינת אם תשיב משבת רגלך כי אז מאירין חידושי תורה ה"ל שהם בבחינת שוקיו עמודי שש וכו'. שעל ידי זה עיקר שלימות העצה בתכלית שעיקר התיקון נמשך בשבת כנ"ל:
.key-terms {
ועל זה זה נקרא מקום טירדת המשא ומתן שוק. על שם שוקין ורגלין. כי כל הממון בחינת רגלין כמו שכתוב ואת כל היקום אשר ברגליהם. זה ממונו של אדם (כמו שכתוב במקום אחר). ושם עיקר חלוקת העצה שנקרא רגלין כנ"ל. כי עיקר אחיזת הסטרא אחרא הוא בבחינת רגלין כידוע. ועל זה נאמר לא בשוקי האיש ירצה וכו'. ועיקר התיקון על ידי בחינת שבת וכנ"ל. נמצא ששוקיו עמודי שש מיוסדים על אדני פז שהוא בחינת חידושי תורה הנפלאים של הצדיק שזוכה לשבת בשלימות וכנ"ל. שעל ידי זה עיקר תיקון העצה כנ"ל. הם תיקון לבחינת שוקיו ורגלין שיש בהם אחיזת הסטרא אחרא שמבלבלין העצה ומטרידין את האדם בטירדת המשא ומתן ותאוות ממון שמשם באים כל הקלקולים רחמנא ליצלן כידוע. וזהו שמובא במדרש שוקיו עמודי שש אלו ששת ימי החול. מיוסדים על אדני פז זה יום השבת. כי עיקר תיקון השוקין בחינת רגלין שהם בחינת ימי החול שבהם כל הבירורים לברר מחלוקת העצה וכו' כנ"ל. הוא על ידי יום השבת שאז עיקר שלימות התורה שבכתב עם תורה שבעל פה בתכלית השלימות שזהוב עצמו בחינת שוקיו עמודי שש מיודים על אדני פז כנ"ל. וזהו בחנית שהדלקת נר חנוכה הוא עד שתכלה רגל מן השוק כנ"ל. כי על ידי נר חנוכה שממשיכין קדושת שבת לששת ימי החול כמובן במקום אחר בהתורה ימי חנוכה (סימן ב' לקוטי תנינא):
And this is the aspect of “And on the eighth day” (VaYikra 12:3) specifically — with the ה’a hay’diah [the definite article הַ — i.e., “the eighth day,” not just “an eighth day”] — that is, the ה’a of Daas that is revealed on the eighth [day] through the mitzvah of meelah, which is the aspect of breaking the ח’it of חָמֵץ, as above. And this is the aspect of the complete nullification of chametz on the Seventh Day of Pesach, as above. [For] the Seventh Day of Pesach is the eighth day from the beginning of the nullification of chametz. For the beginning of its nullification is on Erev Pesach [the eve of Pesach], as it is written: “But on the first day you shall remove leaven” (Sh’mos 12:15) — which is Erev Pesach, called “the first.” It emerges that the Seventh Day of Pesach is the eighth day from the first day — namely, from Erev Pesach — and then is the ultimate nullification of chametz and its breaking; namely, the ח’it is broken, as above. And therefore the aspect of the mitzvah of meelah, tikkun habris, is revealed, as above, which is the aspect of the Splitting of the Sea of Reeds, as above. For the mitzvah of meelah is in the aspect of the Splitting of the Sea of Reeds. For regarding the Splitting of the Sea of Reeds it states: “And they turned back and encamped before Pi HaChiros,” etc. (Sh’mos 14:2) — that Yisrael were commanded to turn back toward the direction of Egypt, so that “Pharaoh will say of the Children of Yisrael: ‘They are confused,’” etc. (ibid. 14:3) — so that he would pursue them. And this is the aspect of the essence of t’shuvah [repentance / return] — to rectify the blemish of the bris, as Rabainu wrote in the teaching “A drop that dies in its prayer — from where does its spirit emerge?” (Likutay Moharan I, 27). And he answered them: “Through the same [way] that it entered” (b’haynu d’a’al) — that is, they asked: from where does one extract the nitzotzos [holy sparks] that fell through the blemishing of the bris? And he answered them: “Through the same [way] that it entered” — namely, through the same path by which the nitzotzos entered and fell — namely, through the blemish of the bris. And now, when these fantasies overpower a person and he breaks his desire — through this he extracts the nitzotzos from within them; see there well. And because of this, everyone who merits t’shuvah — which is the aspect of the Exodus from Egypt, in that one goes out from the domain of the Sitra Achara into the holy — must, by Heavenly compulsion, return and go back and pass through all the places where he was at first, in order to be tested and refined in that very same matter. And this is the essence of t’shuvah, the aspect of t’shuvas hamishkal [repentance that corresponds in weight to the sin]. And through this, one extracts the nitzotzos that fell at first, in the aspect of “through the same [way] that it entered,” as above. And this is the aspect of: “And they turned back and encamped,” etc. (Sh’mos 14:2) — that they were commanded after the Exodus from Egypt to return and go back specifically toward the direction of Egypt. And then, when the Sitra Achara sees that they are returning and drawing close to them, they say, “The way has closed upon them and they are confused” (ibid. 14:3). And then they intensify greatly with the power of all the nitzotzos that are within them, and then it is a time of great distress for Yisrael — and from this very [distress] they will be saved. For afterward, Hashem has mercy on His people and saves them, and then, specifically through this, they extract all the holy nitzotzos that were within them, as above. And this is the aspect of the Splitting of the Sea of Reeds — the depths of the sea were subdued, and Egypt and the Sitra Achara fell into them, and Yisrael then merited great wealth from the spoils of the sea — namely, they extracted all the holy nitzotzos from within them, as above. And this is the aspect of meelah, which is tikkun habris. And the heretics challenged: If Hashem desires meelah, why did He not create man already circumcised?! — as is brought in the Midrash. And it is found in the words of Rabainu, of blessed memory, in the teaching “A prayer of Chavakkuk” (Likutay Moharan I, 19) — that one must specifically circumcise him here, in this world, in order to elevate the good from the Tree of Knowledge; see there well. For man was compelled to be created first with the orlah, and afterward to cut it and break it, in order to rectify the blemish of the bris. For all the generations come to rectify the sin of Adam HaRishon [the first man] who blemished the bris, as is brought. Therefore, they were compelled to come with an orlah, so that there would be a grip for the orlah and the Sitra Achara, and afterward one cuts it, and specifically through this one extracts the holy nitzotzos from them. And this is the aspect of meelah on the eighth [day] — that seven days must pass over him, during which the orlah has a grip, for it is the aspect of the all-encompassing evil of the seventy nations — in order to be refined through this. And afterward, one cuts them completely, as above. And this is the essential tikkun, as above. For the seven days of orlah are the aspect of the seventy nations, which are comprised of seven. And as Rabainu wrote (Likutay Moharan I, 36) — that before one merits the revelation of Torah, one must pass through the exile of the seventy nations, as above, and be refined within them. And afterward one merits the revelation of Torah, which has seventy facets — the aspect of the seventy souls of the house of Yaakov. And this is the aspect of meelah, which is the revelation of Daas through tikkun habris, as above. And this is the aspect of the seventy chasadim [acts of lovingkindness / channels of grace] that are revealed through the mitzvah of meelah, the aspect of mal [circumcised]; see Likutay Torah. For chesed is Daas. And this is the aspect of: “And it was on the eighth day, Moshe called to Aharon and to his sons and to the elders of Yisrael” (VaYikra 9:1). “On the eighth day” — this is Rosh Chodesh Nisan, when the redemption from Egypt begins, which is the aspect of tikkun habris. And this is the aspect of “on the eighth day” — the aspect of the mitzvah of meelah, as it is written: “And on the eighth day he shall be circumcised,” etc. (VaYikra 12:3). “Moshe called” — he who is the Daas — “to Aharon” — he is the aspect of the chasadim, for Aharon is a Kohen, a man of chesed — the aspect of Avraham, of whom it is said: “You are a Kohen forever” (Tehillim 110:4). And this is “and to his sons” — they are the aspect of limudai Hashem [those taught by G-d], where the essential revelation of the chasadim through the meelah takes place, as is brought there in the kavanos [Kabbalistic intentions]. And this is “and to the elders of Yisrael” — this is the aspect of the seventy elders, the aspect of the seventy souls of the house of Yaakov that shine through the revelation of the seventy chasadim, as above. Also, zakain [elder] is the aspect of tikkun habris, the aspect of “You shall honor the face of the zakain” — “this refers to one who has acquired wisdom,” etc., as above. And tikkun habris is through the revelation of the chasadim through the mitzvah of meelah, as above. And therefore the Kohen, who is the aspect of chesed, is commanded regarding the guarding of the bris more than others. And the Kohen Gadol [High Priest], who is a great and lofty chesed, is commanded even more regarding the guarding of the bris, and he has additional holy commandments — for tikkun habris is the aspect of the revelation of the chasadim through the subjugation of the orlah, which is the blemish of the bris, as above — and this is the aspect of meelah, as above. And therefore the Kohen Gadol wears eight garments, corresponding to the aspect of the eight days of meelah — namely, tikkun habris in its completeness that the Kohen Gadol merits, as above. And therefore meelah is a mitzvah that Yisrael accepted with joy and they still perform it with joy. For meelah is the aspect of bittul chametz — namely, the leavening of thought — and then one can pray with power, so that one’s voice becomes thunders. And through this, joy is made, in the aspect of “and for the upright of heart — joy” (Tehillim 97:11), as all this is explained in the teaching “With Trumpets” cited above; see there well. And this is the aspect of: “אור זָרֻע לַצַּדִּיק” — “Light is sown for the righteous” (Tehillim 97:11) — this is the aspect of tikkun habris; through this: “and for the upright of heart — joy” — as above. And therefore the final letters [of אור זָרֻע לַצַּדִּיק] spell kra [קרע], as is brought — the aspect of the Splitting (k’rias) of the Sea of Reeds, which is the aspect of meelah, as above. And this: “and for the upright of heart — joy” [ולישרי לב שמחה] — the final letters [י = 10, ב = 2, ה = 5] equal in gimatriya [numerical value] tov [טוב = 17], as is brought — the aspect of meelah, tikkun habris, as it is written: “And she saw him, that he was tov (good)” (Sh’mos 2:2; cf. Midrash Rabbah, Sh’mos ch. 1) — that he was born circumcised. And this is what the Ari z”l wrote — that through the mitzvah of meelah, one nullifies a decree of eighty years; see there. For through the joy mentioned above, one can nullify the decree, for one knows [the distinction] between before the decree and after the decree, and through this one knows how to pray and nullify it (see there well, in the teaching “With Trumpets” cited above). And therefore, after the Song at the Sea, it states: “For I am Hashem your Healer” (Sh’mos 15:26). For the Song at the Sea and the Splitting of the Sea of Reeds is the aspect of the rectification of the mitzvah of meelah, as above, which requires healing — as our Sages of blessed memory said (M’gillah 17b): “Why was healing established [in the Shmoneh Esray] in the eighth [blessing]? Because of meelah, which was given on the eighth [day], which requires healing.” For indeed, meelah, which is the aspect of tikkun habris, through which one merits shalom [peace] (as Rabainu wrote in the teaching “A Drop” cited above), is itself a healing, as it is written there. However, because the way of shalom is to clothe itself in bitterness, as is explained there (see there) — and this is the aspect of the pain and anguish of the meelah, that one must endure bitterness and pain when one wishes to merit shalom, which is tikkun habris, the healing of the soul, the aspect of meelah — because of this, one needs afterward a healing upon the healing of shalom, in order to heal the pain of the bitterness in which the shalom clothed itself, as above. And this is the aspect of: “Heal us, Hashem, and we shall be healed” — that we pray for two healings — namely, to heal the pain of the healing, the aspect of the pain of the meelah, which is itself a healing, as above. Blessed is Hashem forever, amain and amain. Why is meelah on the eighth [day]? So that the whole world should not be joyous while his father and mother are sad (Niddah 31b). For meelah is the aspect of the revelation of the chosam [seal] — the bris kodesh [holy covenant] — as we say [in the blessing]: “And his offspring He sealed,” etc. (Shabbas 137b). And chosam [seal] (חותם = 454) is the opposite of niddas [menstrual impurity] (נדת = 454) — for they have equal numerical value, as is brought (Aitz Chaim, Gate 35, ch. 3). And therefore one must wait until the eighth day, when the blood of niddus [menstrual impurity] is nullified; then the chosam [seal] is revealed, as above. And this is “so that there should not be sadness” — for sadness is the aspect of the blood of niddus, as it is written: “I will greatly multiply your sorrow” (B’raishis 3:16) — this refers to the blood of niddus. And therefore the meelah is on the eighth [day], when joy is then revealed, as above — for the meelah leads to meriting joy, as above. And the joy is in the aspect of the eighth day, which is the aspect of Binah, as above. And Binah is the heart (liba), and there is the joy, as it is written: “You have placed joy in my heart” (Tehillim 4:8). And there are the thunders through which one merits joy, as above — as it is written: “And the thunder of His might — who can comprehend (yisbonain)?” (Iyov 26:14). This teaching connects meelah (circumcision) and p’reeah (the second stage of circumcision) to the nullification of chametz (leavened bread) and s’or (leaven/sourdough) on Pesach. The core structure is: The letter ח’it of חָמֵץ represents the “two clouds that cover the eyes” — foreign thoughts and evil fantasies. This letter has two legs reaching the ground, symbolizing the two k’lipos (husks): the orlah (foreskin = pure evil, corresponding to Esav and s’or) and the p’reeah membrane (a mixture of good and evil, corresponding to Yishmael and chametz). When one breaks the ח’it — by cutting one of its legs — it becomes a ה’a, the letter of Daas (holy knowledge), the ה’a added to Avraham’s name when he was circumcised. Thus חָמֵץ becomes מַצָּה. This transformation is the inner meaning of the Splitting of the Sea on the Seventh Day of Pesach — which was itself the eighth day from the start of nullifying chametz (on Erev Pesach), paralleling meelah on the eighth day. The sea split in the merit of Yosef’s tikkun habris (“The sea saw and fled” — it saw the coffin of Yosef). The teaching further explains that t’shuvah (repentance) requires one to revisit the very places of one’s fall — “through the same way that it entered” — in order to extract the holy sparks. This is why Yisrael were commanded to turn back toward Egypt before the sea split, and why man must be born with an orlah and then cut it, rather than being created already circumcised. Finally, the joy of meelah, the healing of shalom that comes through tikkun habris, and the relationship between chosam (seal = 454) and niddas (impurity = 454) tie together circumcision on the eighth day, the Seventh Day of Pesach, the thunders of prayer, and the ultimate joy of the heart.
אות נד וזה בחינת ויהי מקץ שנתיים ימים וכו'. מקץ מרמז על הקץ האחרון. כמו שכתוב במדרש רבה על פי זה קץ שם לחשך. זמן נתן לעולם כמה שנים יעשה באפילה וכו'. וזה שנתיים ימים זה בחינת שני הבתים היה בשני הגאולות שנחרבו בעוונותינו. והעיקר היה על ידי חטא המרגלים כמו שאמרו רז"ל אתם בכיתם וכו' אני אקבע לכם בכיה לדורות בט' באב שבו נחרב הבית המקדש בראשונה ובשניה. וזהו שנתיים ימים בחינת יום לשנה שנאמר במרגלים שמרמז על ב' הבתים שיוחרבו. כי ב' הגאולות הראשונות נאמר עליהם יחיינו מיומים. ובעוונותינו הרבים נחרבו על ידי המרגלים שנגזר עליהם יום לשנה יום לשנה תשאו את עוונותיכם. וכפל ב' פעמים יום לשנה לרמז על חורבן ב' הבתים. אבל בגאולה האחרונה כיב ביום השלישי יקימנו ונחיה לפניו. ואז יקוים קץ שם לחשך שיהיה קץ וסוף לחשכת אפילת הגלות כמובן במדרש הנ"ל שזהו בחנית מקץ שנתיים ימים וכנ"ל. אבל הקץ מתארץ מאד כי הוא קץ הפלאות והעיקר מחמת המחלוקת וכו' כנ"ל. ואין יודעין היכן הרב האמת שיכול להמשיך עצות טובות שלימות לכל אחד לפי מקומו ושעתו. כי עיקר כל הקלקולים הוא מחמת העלמת וחלוקת העצה כי כל התורה הוא בחינת עצות בחינת תרי"ג עיטין דאורייתא כמו שכתוב לי עצה ותושיה אבל בעוונותינו הרבים אבדה עצה מבנים ואין ידועים העצה איך לזכות לקיים את התורה וכל זה נמשך על ידי פגם אמונת חכמים שעל ידי זה עולים עשנים סרוחים ולבלבלים את המוח וכו' כנ"ל. וזהו ופרעה חולם. פרעה בחינת הסטרא אחרא שמבלבל את המוח עעל ידי הבלבולים הבאים על ידי העשנים סרוחים כנ"ל שזהו בחינת חלום כי כל החלומות באים על ידי האדיים והעשנים העולים מן המאכלים וכו' (כמו שכתוב במקום אחר). ועל כן כשהמוח מבולבל על ידי פגם העשנים הנ"ל על ידי זה חלומותיו מבולבלין. ועל כן גם כל הבלבולים הרבים המססבבין את המוח בבחינת רשע מכתיר את הצדיק המובא בתורה הנ"ל כולם נקראים חלומות שהם בחינת בלבולים של שוא והבל בבחינת כי החלומות שוא ידברו. שעל זה נאמר כי ברוב חלומות והבלים ודברים הרבה המבלבים אותך על ידי פגם העשנים הנ"ל. כי את האלגקים ירא שלא תשמע לריבוי הבלבולים רק את האלקים ירא וכמו שפירש רש"י שם. וזה והנה עומד על היאור. יאור מצרים זה פישון בבחינת פי שונה הלכות (כמו שפירש אדמו"ר ז"ל במקום אחר) כי עליהם מתגבר יורת בבלבול העצה הנ"ל. מחמת שעיקר תיקון העצה תלוי בהם. על כן מתגבר עליהם ביותר. כי השוני הלכות צריכין לברר כל העצות שהם עיקר הלכות ודיני התורה שנדע העצה איך להתנהג בדיני התורה ובכל הדברים שבעולם. כי התורה נקראת עצה כנ"ל. כי כל ההלכות כלולים בששה סדרי משנה. ונקרא משנה שהוא לשון לימוד ולשון שנים בחינת וכסף משנה כי צריכין לברר בלימודו כל ההלכות התורה שעל ידי זה יברר העצה שלא תהיה חלוקה לשנים. כי ששה סדרי משנה הם בחינת אסור ומותר טמא וטהור כשר ופסול שצריכין לבררם כמובא. ומשם בירור כל חלוקת העצה שלא תהיה חלוקה לשנין. ומחמת שהשוני הלכות צריכין לעסוק בזה. על כן הסטרא אחרא מתגברת עליהם מאד בכמה בלבולים ומחלוקת שנתרבו בעוונותינו הרבים בכמה בחינות עד שגם בהתורה בעצמה נתרבו המחלקות והספיקות עד אשר אין הלכה ברורה ומשנה ברורה במקום אחר. ואף על פי שגם הוא מחלוקת דקדושה. אבל הכל נמשך מחטא העגל שאז נתהוה השכחה כמו שאמרו רז"ל. ומריבוי עוונותינו שמעכבין את הגאולה. ומזה נמשך חלוקת העצה שיש לכל אחד. וזה והנה מן היאור עולות שבע פרות טובות ושבע פרות רעות. וכן שבע שבלים טובות ושבע שבלי רעות ותבלענה וכו'. ולא נודע כי באו אל קרבנה. שכל זה הוא בחינת העלמת העצה. כי כל העצות בכל הדברים שבעולם כלולים בשבעה מדות שצריכין לידע איך להתנהג בכל מדה. ויש עתים שהשוני הלכות שהם בחינת היאור הם מעלין כל הז' מדות כראוי שהם טובות ויפות בחינת בריאות וטובות. אבל בתוך כך מתגבר הרע שהם הז' מדות רעות ומבלבלין המוח עד שבולעין כל הטוב ולא נודע כי באו אל קרבנה כאלו מעולם לא היה שום טוב כלל ח"ו. ואם אחר כך חוזרים ומתגברים ומעוררים הטוב בבחינת שבע שבלים מלאות וטובות. כי יש טוב שהוא בחינת בירור נפש החי שהוא גבוה יותר שזה בחינת שבע פרות טובות. וכשנתבלבל על ידי שבע הפרות הרעות חוזרים ומתגברים לברר הטוב על כל פנים בבחינת בירור הצומח שמרומז בשבע שבלים הרקות והרעות בולעים אותם. וכל זה בחינת בלבול העצה שמשם כל הפגמים בחינתועצת עליון נאצו וכתיב והמה ימרו בעצתם וימוכו בעונם. והתיקון על ידי יוסף שהוא בחינ הצדיק האמת שמתיגע תמיד להוסיף בתורה חידושים נפלאים שנמשך מהם עצות עמוקות שזהו בחינת יוסף בחינת יוסף לקח וכו'. בחנת דמוסיף יוסיף בחינת מוסיף והולך. שנותן עצה שיקבצו את הטוב שהוא בחינתה אוכל שבשנים הטובות שיהיה נשמר היטב שזהו בחינת שעוסק לזרז לכתוב בפרים כל חידושי תורה להרבות ספרים עד אין קץ שזהו עיקר שמירת מאכלי התורה. כי הספר הוא לזכרון בחינת כתוב זאת זכרון בספר שיהיה נשמר לעולם ולא יהיה נאבד ונשכח. וזה בחינת ויצבור יוסף בר כחול הים עד כי חדל לספור כי אין מספר בחינת עשות ספרים הרבה אין קץ כי ביוסף נאמר כי בן זקונים הוא לו. זקן זה קנה חכמה קנה בינה. שמרמז על הקנה והקולמוס שכותבין בו הספרים של התורה הקדושה שעל ידי זה תהיה עיקר הגאולה (כמו שכתוב בזוהר הקדוש בר"מ) ובגלותא קדמאה במטה דילך בזע ימא. ובגלותא בתראה בקנה דילך דאיהו קולמסא בזע ימא דאורייתא. וזה בחינת שבעה קני המנורה כי המנורה הטהורה זה בחינת אור התורה שעיקר קיומה על ידי הקנים שהםבחינת הקולמוסים הכותבים ספרי חידושי התורה שעל ידם עיקר התיקון שהוא תיקון העצה שזהו בחינת נר חנוכה כנ"ל ויש לרמז שזהו בחינת כי בן זקונים הוא לו. בחינת ז' קנים בחינת ז' קני המנורה בחינת כל הספרים הקדושים שנכתבים בקנים שכלולים בשבעה בחינת חצבה עמודיה שבעה לתקן כל הז' מדות שבהם כל חלוקת העצה לברר הז' מדות טובות שהם שבע פרות הטובות. ושבע שבלים הטובות לבררם מההיפך הרוצים לבולעם כנ"ל. ועל כן מרומז שבע השבלים התיקון איך לבררם שזהו בחינת שבע שבלים עולות בקנה אחד בריאות וטובות בקנה אחד מרמז על הקנה הנ"ל שהוא בחינת הקולמוס הכותבת ספרי התורה וכו' וכנ"ל. שעל ידי זה עיקר התיקון כנ"ל.
background: #f0ebe0;
אות נה וזה עשה לך רב וקנה לך חבר ומובא בספרים שמרמז על הקנה והקולמוס שהוא חבר להתלמידי חכמים שיתקיימו דברי התורה על ידי זה. וזה עשה לך רב ואם אינך יכול למוצאו התיקון על ידי וקנה לך חבר. היינו על ידי הספרים הקדושים הנכתבים בקנה תחבר אותם אליך ותעיין בהם היטב תוכל לידע מי הוא הרב האמת. כי עיקר התיקון על ידי ריבוי הספרים כנ"ל. ועל כן היו ב' חלומות שהם החלום של ז' הפרות וחלום ב' של שבע השבלים וכו'. לרמז על שני החורבנות שהיו על ידי התגברות הבלבולים הנ"ל. ועל כן החלום ב' של שבע השבלים שמרמז על חורבן בית שני שהוא הגלות של עכשיו מרומז בו התיקון על ידי הקנה שהוא בחינת הקולמוס שמרומז בז' שבלים עולות בקנה אחד. כי עתה כבר התירו רז"ל לכתוב תורה שבעל פה כנ"ל. כי עתה כל התיקון על יכי ריבוי הספרים הקדושים בחינת עשות ספרים הרבה אין קץ וכנ"ל. וזה בחינת וחמש את ארץ מצרים בחינת חמשה חומשי תורה. שבהם כלולים כל הספריםה קדושים שכולם הם שלימות תורה שבכתב כמו שכתוב שם. וזה בחינת ששה קני המנורה שמאירין כולם אל פני המנורה שהוא נר השביעי. כי ששה קני המנורה שלשה קני מנורה מצדה האחד ושלשה קני מנורה מצדה השני הם בחינת ששה סדרי משנה שמבררין בין הכשר והפסול וכו' כנ"ל. וכולם מאירים אל מול פני המנורה שהוא נר השביעי שהוא בחינת שבת. כי עיקר התיקון על ידי שבת שאז עיקר גמר תיקון בירור ההלכות שהם בחינת בירור ותיקון העצמה כנ"ל וזה בחינת הכפתורים והפרחים והגביעים משוקדים שהיה במנורה. כל זה בחינת החידושים נפלאים של ספרים הקדושים שהם בכמה וכמה פנים שונים בדרכים נפלאים בבחינת כפתור ופרח וכו' כמצוי לשון זה על החידושים הנפלאים (מדרש בראשית צ"ח) ן כמה חידושי תורה בכמה גוונין נפלאים שהם בחינת כפתורים ופרחים וגביעים משוקדים שבמנורה הטהורה כדי לברר ולתקן העצה לכל אחד ואחד לפי מקומו ושעתו כמובן לכל המשים לבו על דרכיו לחשוב עצה בכל יום על תכליתו הנצחי באופן שיתקרב על ידי זה ולא יתרחק יותר ח"ו. ועל כן בכלל היו הכפתורים והפרחים וכו'. במספר מ"ט כמנין ימי הספירה שבהם ניתנה התורה כמובא. כי הם מרמזים על כלליות ספרי חידושי התורה כנ"ל.ועל כן הם מ"ט כנגד מ"ט פנים לתורה שכל הספרים הקדושים של חידושי תורה אמיתיים נמשכין מאלו המ"ט פנים שהם בחינת המט כפתורים ופרחים וכו' וכנ"ל. וזה מקשה תיעשה המנורה. מקשה בחינת קשיות ומחלוקת על ידי זה דייקא תיעשה המנורה. זה בחינת וספר כתב איש ריבי הנ"ל שדייקא על ידי הריב ומחלוקת שבאים על ידי הקשיות שמקשין על הצדיק האמת על ידי זה דיקיא נעשין ספרים קדושים הרבה על ידי התשובה ששבין על ידי זה דייקא נעשין ספרים קדושים הרבה על ידי התשובה ששבין על ידי זה על פגם אמונת חכמים וכנ"ל וזה בחינת מקשה תיעשה המנורה שדייקא מהקשיות בחינת ריב ומחלוקת מזה דייקא תיעשה המנורה שהוא בחינת שלימות התורה על עיידי ריבוי הספרים הקדושים. כי זה בחינת וספר כתב איש ריבי הנ"ל. גם מ"ט קנים וכפתורים ופרחים וכו'. שהיה במנורה זה בחינת מ"ט אותיות השבטים שהם בחינת י"ב אבנים שנכללו אצל יעקב באבן אחד שזהו בחנית קדושת ראשהשנה שהתחיל מיעקב שזה זוכין על ידי ריבוי הספרים הקדושים עד שנכללים בתורה שבכתר ומשלימין תורה שבכתב שעל ידי זה נכללין כל אבני יעקב באבן אחת וכו' כמו שכתוב שם. ועל כן על ידי שהיה במנורה קנים וכפתורים וכו'. שהם מ"ט שהוא בחינת שלימות התורה על ידי זה נעשה התיקון של אבני יעקב שנכללו באבן אחת שזהו בחינת ראש השנה בחינת אנן בחביבותא תליא וכו'. וגם זה בחינת מקשה כפששוטו כמו שפירש רש"י שכל המנורה עם כל הקנים וכפתורים כולם נעשו מחתיכה אחת. שזהו בחינת שכל אבני יעקב שהם מ"ט אותיות השבעטים מ"ט פים לתורה שנמשכין על ידי ריבוי הספרים שזהו בחינת המנורה כולה נעשה מעשת אחד וכנ"ל. (אמר המסדר מתיבת גם עד כאן וגם ענין חול המועד המובא באות נון כתב מו"ר בעל המחבר הזה ב' ימים קודם הסתלקותו בעת חולשתו הגדול. אף על פי כן התגבר בכל כחותיו וכתב מה שהשיג אז. כי זאת ראינו עין בעין שמוחו היה דבוק בהתורה עד הרגע האחרונה של הסתלקותו שנסתלק ביום ו' ערב שבת קדש פרשת ויגש עשרה בטבת שנת תר"ח לפ"ק. וראינו בעינינו שקיים מאמר חז"ל זאת התורה אדם כי ימות וכו' שחייב אדם לעסוק בתורה עד יום מותו. כי עוד כמעט ברגע האחרונה של הסתלקותו שמענו ממנו חידושי תורה אך לא היה בכחו לכתוב עוד ואפילו לדבר כל מה שהיה במוחו לא היה באפשר וכך אמר בפירוש בזה הלשון בעת שנכנסו עם הנרות שהכינו אז לכבוד שבת. וכשראה אותם נתלהב מאד ומגודל התלהבותו הורם מעט ממטתו ונשאר מושב מעט והתחיל לומר ההתלהבות נורא מאד בזה הלשון נרות של שבת נרות של שבת ואמר זאת בהתלהבות נורא כמה וכמה פעמים וגילה לנו מאז תורה נפלאה מענין הנרות דקדושה וכלל כולם בפירוש נר שבת ונר יום טוב ונרות של חנוכ.ה וכו' וכו' ואחר כך אמר אז יש לי עתה בזה תלי תלין של הלכות אך אין לי כח לדבר יותר ובמעט זמן קצר לערך שעה נסתלק מה נאמר מה נדבר אוי לנו על שברינו נחלה מכתינו. אבל זאת נחמתינו ואשרינו מה טוב חלקינו ומה נעים גורלינו ומה יפה ירושתינו שזכינו לירש ממנו תורות וחדושים כאלה וכאלה אשרינו): תם ונשלם שבח לאל בורא עולם בהל"ך ואע"י.
border: 1px solid #c8a96e;
Loading comments…