פסח ו

הלכה ו אות א ענים פסח על פי המאמר שאלו אתר' יוסי בן קיסמא אימתי בן דודבא וכו' עיין שם כל המאמר בליקוטיהראשון בסימן נ"ז. והכל שעל ידי נדר שנודרין איזהו דבר ומקיימין מיד על ידי זה זוכין לאומת חכמים. ועל ידי זה מתנוצצים בו אורות האבות וכו' ועל ידי זה זוכין לעונג שבת היינו אכילה בקדושה ואז יכול לפעול באכילתו מה שפועל בתענית היינו להפיך אויביו לפניו בזכות עונג שבת כמו שפועל בצום וכו'. כי על ידי הצום אויביו נופלים לפניו כי על ידי הצום מכניעין הכבד לפני המוח ונותן הממשלה להמוח היינו שמכניע הכבד כועס שהוא ראש המקטריגים שהוא עשו הוא אדום שאחיזתו בכבד מלא דם ועל ידי הצום מכניעין אותו ומתקנין את המוח ומפילים כל השונאים והמרים הנאחזין בהמקטרג הגדול הנ"ל הנאחז בכבד כועס וכו'. אבל כשזוכה לבחינת עונג שבת אז אין צריך לצום כי פועל באכילתו מה שפעל על ידי הצום היינו להשבית אויב כי אכילת שבת קודש היא וכו' אבל לרבות השלום צריכין להרבות בצדקה וכו' ויש חילוק בין השלום של תענית של חול ובין השלום של עונג שבת כי זה אין לו פה וזה יש לו פה וזהו אין בין חמץ למצה אלא מ"ש"ה"ו" נוטריקון ו"היה מ"עשה ה"צדקה ש"לום וכו' (עיין שם כל זה היטב).

וזה בחינת פסח. כי עיקר יציאת מצרים היה לגלות האמונה הקדושה שזה עיקר יציאת מצרים לקבל את התורה שהיא אמונה כמו שכתוב כל מצותיך אמונה. כמו שכתוב בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים וכו'. ועיקר האמונה היא על ידי אמונת חכמים בחינת ויאמינו בה' ובמשה עבדו. כי אי אפשר להאמין בה' כי אם כשמאמינין במשה עבדו שהוא אמונת חכמים. כי לגדולתו אין חקר הוא יתברך מרומם ונעלה ונשא מאד מדעתינו. ואי אפר להשיג האמונה הקדושה כי אם על ידי הצדיקים האמתיים שהם מכניסין בנו האמונה הקדושה. וצריכין אנו להאמין בהם ולבלי לסור מדבריהם ימין ושמאל. וכל הקלקול של כל הדורות היו מכניסין ובאין קודם מתן תורה שהם דור המבול ודור הפלגה. הכל היה עלידי פגם אמונת חכמים כמו שכתוב לא יפנה דרך כרמים ופירש רש"י שכרמים הם הצדיקים שהיו נשבעין לבלי לפנות לדרכם של הצדקים האמתיים העומדים ברומו של עולם. כי בכל דור ודור היו בוודאי צדיקים גבוהים אמתיים כגון מתושלח ונח ושם ועבר וחנוך וכיוצא בהם ואם היו מאמיני בהם היו זוכים על ידם לאמונה הקדושה ולדרך ישרה לעבודתו יתברך. והיו ניצולים מן המבול ושאר צרות ואבדו העולם הזה והעולם הבא הכל על ידי פגם אמונת חכמים. וכן בכל דור ודור עיקר התקוה לזכות לתכלית הנצחי לחיי עד הוא על ידי אמונת חכמים אמתיים שאשר זכו להתגבר על יצרם וכפו תאוותם והפכו פניהם מהבלי העולם הזה לגמרי. ובחרו בחיים אמתיים. ויגעו וטרחו ביגיעות ועבודות גדולות לשמו יתברך עד שזכו למה שזכו. והשיגו השגת אלקות ובגודל כחם הם יכולים לקרב אותנו גם כן אליו יתברך. ואנו מחוייבים להאמין בהם כמו שכתבו לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך וכו'. כי הם יודעין להורות לנו הדרך אשר נלך בה ואת המעשה אשר נעשה.

אות ב נמצא שעיקר הוא אמונת חכמים. וזה היה עיקר יציאת מצרים. כדי לגלות האמונה הקדושה לגלות כי ה' הוא האלקים. שזה זוכין רק על ידי אמונת חכמים וכנ"ל. ועל כן בתחילת שליחות משה לישראל השיב תיכף להשם יתברך והן לא יאמינו לי ולא ישמעו בקולי כי יאמרו לא נראה אליך ה' וכו' כי משה שאל זאת להשם יתברך איך יכולם להכניס אמונת חכמים בישראל כי ראה תיכף שהעיקר הגאוהל תלויה שיאמינו בו ויקיימו דבריו וילכו אחר עצתו ככל אשר יורה אותם על כן שאל תיכף להשם יתברך על אמונת חכמים איך יכניס בהם אמונת חכמים כי חשב שהם רחוקים ממונת חכמים כמו שכתוב והן לא יאמינו לי וכו' כנ"ל.

אות ג וזה בחינת שלשה האותות שמסר השם יתברך בידו כדי שיאמינו בו. כי השם יתברך צוה לו להראות לישראל העונש והפגם הנעשה על ידי פגם אמונת חכמים כדי שיתחזקו באמונת חכמים ביותר. כי האות הא' הוא שנצטרעה ידו. זה בחנית המכות המופלאות הבאים על פגם אמונת חכמים שהוא בחינת מכה אשר לא כתובה בתורה (כמו שכתבו שם במאמר הנ"ל). ועל כן היה האות של מכת הצרעת בידו דייקא. כי הידים דייקא נפגמים על ידי פגם אמונת חכמים (כמות שכתב שם רבינו ז"ל על מאמר רז"ל הב לי ידך וכו').

אות ד ואחר כך הראה לו האות שנהפך ממטה לנחש זהו גם כן בחינת פגם אמונת חכמים שהו בחינת פורץ גדר ישכנו נחש בחינת דילמא חויא דרבנן טרקיה דלית ליה אסוותא (כמו שכתוב שם במאמר הנ"ל). ואחר כך הראה האות שלישי שהפך מים לדם. זהו גם כן בחינת פגם אמונת חכמים כי על ידי אמונת חכמים שזוכין על ידי נדר על ידי זה זוכין לעונג שבת כנ"ל. ואז נכנע הכבד מלא דם לגבי המוח (כמבואר במאמר הנ"ל). אבל כשאין זוכין לאמונת חכמים ח"ו אזי ח"ו מתגבר הכבד שמלא דם על המוח שהוא בחינת מים בחינת דעת כמו שכתוב ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים ועל כן המכה הראשונה של מצרים היתה שנתהפך המים לדם. כי המצרים לא האמינו בנבואת משה. על כן נלקו בדם. שהתגבר עליהם הדם שמשם היה אחיזתם בבחינת הכבד מלא דם. ועכשיו נלקו על ידי זה בעצמו. כי כל מימיהם נהפך לדם. שזהו בחינת שהתגבר עליהם תוקף הדם של הכבד של שפגמו באמונת חכמים ולא האמינו במשה ולא רצו לשלוח את ישראל.

אות ה וזה בחינת מכות בכורות שעל ידי זה יצאו ישראל ממצרים. ועיקר מכות בכורות והצלת בכורי ישראל היה על ידי מצות קרבן פסח כמו שכתבו ועבר ה' לנגוף את מצרים וראה את הדם וכו' ופסחתי עליכם וכו'. כי עיקר יציאת מצרים היה להעלות ולהקים אמונה הנפולה שהוא אמונת חכמים שעיקר עבודת ה' שהוא תכלית יציאת מצרים כמו שכתוב בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים וכו' ועיקר העבודה את ה' תלויה באמונת חכמים כנ"ל. כי עיקר גלות מצרים היה לתקן פגם דור המבול ודור הפלגה כמובא. שהם פגמו באמונת חכמים כנ"ל. ועכשיו היו צריכים לתקן זאת. ועל כן עיקר יציאת מצרים היה על ידי בחינת נדר שהוא בחינת פלא. כמו שכתוב כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות. על כן עיקר יציאת מצרים היה על ידי מצוות הקרבן פסח שהוא נדר. כי כל הקרבנות הם על ידי נדר. שנודרין ומקדישין הבהמה לקרבן פסח וכיוצא. ועל ידי זה דייקא יצאו ישראל ממצרים. כי על ידי הנדר שנדרו וקימו בקרבנות הפסחים שהקריבו על ידי זה זכו להעלות האמונה הנפולה כנ"ל שזהו עיקר יציאת מצרים כנ"ל. ועל ידי זה התנוצצו בהם אורות האבות כי כל יציאת מצרים היה בזכות אבות כנזכר בפסוקים רבים. ועל ידי הנדר של הקרבן פסח זכו לזה שיזכור להם השם יתברך זכות אבות ויתנוצך בהם אורותיהם. שעל ידי זה נגאלו. וזה שכתוב נגד אבותם עשה פלא בארץ מצרים שדה צוען. היינו על ידי פלא ה"ל שהוא נדר על ידי זה נזכר להם ונתנוצץ בהם אור האבות (וכמבואר פסוק זה שם במאמר הנ"ל) ועל ידי זה היה עיקר יציאת מצרים בחינת הגד אבותם עשה פלא בארץ מצרים וכו' וכנ"ל. ועל ידי אור האבות זכו לעונג שבת שהיא אכילה דקדושה שהוא בחינת אכילת מצה כמו שכתוב למען תמצו והתענגתם כמו שכתוב שם במאמר הנ"ל.

אות ו ועל כן עיקר התחלת צמיחת הגאולה היה על ידי קדושת שבת שהוא בחינת שבת הגדול של פני פסח. ועיקר הנס של שבת הגדול הוא שאז משכו ולקחו הקרבן פסח. היינו עיקר הגאולה היה על ידי הנדר שנדרו הקרבן פסח והקדישו אותו. ועל כן סבב השם יתברך שקיימו זאת בבת דייקא דהיינו בשבת שלפני פסח כי על ידי זה בעצמו היינו על ידי הנדר של הקרבן פסח זכו לשבת שהוא בחינת מצה שהוא עיקר יציאת מצרים שאז זכו לאכילת מצה שהוא בחינת עונג שבת וכל זה על ידי הנדר שהוא הקרבן פסח שנדרו בשבת הגדל כי אז הקדישו את הקרבן פסח שהיה אז בעשור לחודש כמו שאמרו רז"ל כי על ידי הנדר זוכין לעונג שבת שהוא בחינת מצה (כמבואר במאמר הנ"ל). ועל כן על ידי הקרבן פסח ניצולו בכורי ישראל ונהרגו בכורי מצרים. ועל ידי זה היתה עיקר הגאולה. כי עיקר הבכורה באמת היא רק לישראל שהם הבכור דקדושה באמת בחינת בני בכורי ישראל. כי שיראל עלה במחשבה תחילה כמו שכתבו בראשית ברא אלקים וכו' בשביל ישראל שנקראו ראשית ראשית היא בחינת בכור שנקרא ראשית כמו שכתוב כי הוא ראשית אונו וכו'. אך על ידי חטא אדם הראשון שנתערבו כל הדברים ונתהפכו ונשתנו מסדרן האמתי. זה גרם שיצא עשו תחילה ונדמה שהוא בכור. ועל כן אחזו יעקב לעכבו. כי באמת אין הבכורה שייכה לעשו כלל רק לישראל לבדם. ועל כן טרח ויגע יעקב אבינו עד שלקח הבכורה מעשו. ועלכ ן לקח הבכורה מעשו על ידי תאוות אכלה של עשו הרשע כמו שכתוב הלעיטני נא מן האדום האדום הזה ועל ידי זה מכר לו את הבכורה כמבואר שם בפסוק. כי הבכור הוא ראשית בחינת מוחין. וכשזוכין לשבת תאוות אכילה ואזי המוח נתעלה על הכבד מלא דם שהוא עשו זה עיקר בחינת הבכורה דקדושה. שהוא בחינת התעלות המוח על כל הגוף כי המוח הוא ראשית בחינת בכור כנ"ל. אבל כשח"ו מתגבר עשו שהוא הכבד על המוח שזכה על ידי כעס הבא על ידי תאוות אכילה. (כמו שכתוב שם במאמר הנ"ל). זה בחינת בכורה דסטרא אחרא שח"ו עשו שהוא בחינת כבד מלא דם נוטל הבכורה והממשלה ומושל על המוח ח"ו. שמזה באין כל הגליות שהעובדי כוכבים מושלין על ישראל. כי ישראל אחיזתם במוח כי ישראל עלה במחשבה תחילה והמחשבה הוא המוח והם נקראין ראשית בחינת ראשית חכמה בחינת מוחין. וכשהאומות שאחיזתם בכבד מלא דם שהוא עשו שכל הגליות על ידו כמובא. כשהם שולטין על ישראל ח"ו זה בחינת התגברות הכבד על המוח ח"ו דמתמן תכבד העבודה (כמובא בתיקונים). וזה עיקר גלות מצרים בחינת תכבד העבודה כי עיקר גלות מצרים היה על ידי עשו שהוא בחינת כבד מלא דם שהוא שר של מצרים כמובא.

אות ז וזה בחינת התגברות הדמים שהיא בגלות מצרים (כמובא בכתבים). כמו שכתוב ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך וכו'. כי כל זה נמשך מחטא אדם הראשון שעל ידי זה היה עיקר גלות מצרים. כי הוא פגם בתאוות אכילה ואכל מעץ הדעת טוב ורע. ועל ידי זה נפגם הדעת והתגבר הכבד כועס המלא דם. וזהו בחינת בעצבון תאכלנה בחינת עצבות וכעס הבא מכבד וטחולוזה בחינת דם נדות שנתהוה על ידי חטא אדם הראשון היינו בחינת התגברות הדמים כנ"ל שזה עיקר יציאת מצרים כדי לבטל זוהמתהנחש ולטהר מן הדם נדות שהוא טומאת מצרים כמובא. נמצא כשזוכין שיתגבר המוח על הכבד זה בחינת בכורה דקדושה בחינת בכור ישראל שהם בחינתמוח. שזהו עיקר הבכורה האמתיות שהוא בחינת מוח בחינת ראשית כנ"ל. אבל להיפך ח"ו כשפוגמין בתאוות אכילה וכעס עד שמגבר הכבד חץו זה בחינת בכורה של עשו שעל ידי זה כל הגליות כנ"ל. כי בכור הוא בחינת מלכות (כמו שכתב רבינו ז"ל במקום אחר) כמו שכתבו אף אני בכור אתנהו וכו' וכשמתגבר מלכות דקדושה של ישראל זה בחינת בכור דקדושה וכן להיפך ח"ו. ועל כן נתן יעקב לעשו לחם ונזיד עדשים ויאכל וישת ויבז עשו את הבכורה. היינו שיעקב שבר וסילק מישראל תאות אכילה. רק נתן כל תאות אכילה לעשו ועשו קיבל זאת לחלקו שהוא ימלא תאותו באכילה ושתיה בזה העולם. ועל ידי זה מכר את הבכורה ליעקב. כי סילק עצמו מן המוח של ישראל כי שוב אין לו שום חלק בהם מאחר שסילקו בתאות אכילה מהם ונתנו לו. כי עיקר שליטתו ח"ו. כשישראל נופלים בתאוות אכילה ואז הו יונק מן המוח ומקבל הבכורה שהיא בחינת מוח לעצמו אבל יעקב שבר תאוות אכילה. ולא רצה ליתן לעשו שהוא הכבד שום יניקה מן המוח שהוא בחינת בכורה. רק נתן לו לחלקו זוהמת עכירת האכילה הגשמיות כמו שביקש הלעיטני נא מן האדום האדום הזה וכו'. ועל ידי זה נפרד עשו מן הבכורה והמוח. ומכר הבכורה ברצונו ליעקב שהוא הבכור באמת שעוסק תמיד להגביר המוח על הכבד שהוא בחינת הבכורה האמתיות כנ"ל.

אות ח ועל כן עיקר יציאת מצרים היה על ידי מכות בכורות. שעל ידי זה נכנעו בכורי נמצרים שהוא הבכור דסטרא אחרא שהוא בחינת כבד מלא דם בחינת עשו שהוא השר של מצרים. שעל ידי זה נתבטל עול הגלות של שיעבוד מצרים שהוא בחינת תכבד העבודה כנל ואז ניצלו בכורי ישראל שהוא הבכור דקדושה באמת בחינת התגלות מלכות דקדושה שנקרא בכור על מלכות הרשעה. וכל זה היה על ידי שעסקו אז בהקרבן פסח שהוא בחינת נדר שעל ידי זה זוכין לעונג שבת שעל ידי זה מכניעין כל הצרים והרודפין כי מכניעין הכבד לגבי המוח שהוא הכנעת וביטול בכורי מצרים וגדולת והתעלות בכורי ישראל שהם בחינת מוח וכנ"ל.

אות ט וזה שנוהגים הבכורים להתענות בערב פסח. כי הכנעת כבוד לגבי המוח הוא על ידי תענית (כמו שכתוב שם במאמר הנ"ל). וכנ"ל.וה שכתוב בקרבן פסח על מצות ומרורים יאכלוהו. כי השם יתברך הפליא אז חסדו עמנו. וכן בכל דור ודור. כי להכניע הכבד לגבי המוח שהוא עיקר יציאת מצרים בחינת הריגת בכורי מצרים והצלת בכורי ישראל. זה נעשה על ידי תענית שעל ידי זה מכניעין הכבד לגבי המוח (כמבואר שם). אבל אז בשעת יציאת מצרים לא היה אפשר להמתין להוציאם עד שיכניעו הכבד על ידי התענית כי היו משוקעים בטומאת מצרים מאד (כמו שכתוב בכתבים). ואם היה רוצה להמתין עד שיזכו להכניע טומאת מצרים שהוא בחינת כבד מלא דם על ידי התענית היו ח"ו נשארים שקועים שם. על כן הפליא השם יתברך חסדו והוציאם. על ידי בחינת פלא היינו על ידי בחינת נדר שהוא הקרבן פסח שעל ידי זה זוכין לעונג שבת שהוא בחינת אכילה דדושה שהוא בחינת מצה שהוא מוחין גדולים מאד בחינת עונג ששבת. ועל ידי זה דייקא יצאו ממצרים שזהו בחית שבת הגדול שקודם פסח כי עיקר יציאת מצרים על ידי בחינת שבת כנ"ל. וזכו על ידי אכילה דיקיא היינו על ידי אכילת צה שהוא אכילה דקדושה בחינת עונג שבת להכניע על ידי זה דייקא טומאת מצרים בחינת מרירת השעבוד של הכבד בחינת תכבד העבודה. וכל זה זכו על ידי הנדר שהוא הקרבן פסח. וזה שכתבו בפסח על מצות ומרורים יאכלוהו כי על ידי הפסח שהוא נדר זוכין למצה שהוא עונג שבת כנ"ל שעל ידי זה מכניעין הכבד בחינת תכבד העבודה שהוא מרירות השעבוד בחית מרור. וכל זה זוכין על ידי אכילה דקדושה דייקא כנ"ל וזהו על מצות ומרורים יאכלוהו כנ"ל.

אות י וזה בחינת גודל השפע של עשירות שזכו בשעת יציאת מצרים כמו שכתוב ואחרי כן יצאו ברכוש גדול. וזה בחינת הברכה שלקח יעקב מעשו וכל זה היה על ידי שלקח תחילה ממנו את הבכורה כמו שכתוב את בכורתי לקח והנה עתה לקח ברכתי כי כשנתעלה המוח על הכבד שהוא בחינת בכורה דקדושה אזי ישראל נוזינין תחלה ונמשך כל השפע והברכה להמוח תחילה דיהינו לישראל ואז כל השפע והעשירות לישראל אשר בשבילם נברא העולם וכל זה אשר בה וכל ההשפעות וכל העשירות וכל הטוב של כל העולמות הכל שייך להם לבד אשר בששבילם נברא הכל. רק כשחץו פוגמין ישראל ומתגבר ח"ו עול הגלות של הכבד על המוח ח"ו. אז הכבד ניזון תחלה ואז הם גוזלין השפע תחילה ח"ו, וישראל ניזונין מתתמצית כמובא. ועל כן בשעת יציאת מצרים שאז נכנע בכור דסטרא אחרא ונכנע הכבד לגבי המוח על כן חזרה השפע למקומה האמתי לישאל וינצלו את מצרים כי לקחו מהם כל העשירות שהיה של ישראל באמת כי כל טוב שיך רק לישראל שנקראים ראשית שהם הבכור באמת אשר בשבילם נברא הכל כמו שכתוב בראשית ברא בשביל ישראל שנקראו ראשית בחינת בכור דקדושה כנ"ל. וטעל כן יעקב על ידי שלקח הבכורה מעשו על ידי זה לקח ממנו הברכה כמו שכתבו ואת בכורתי לקח והנה עתה לקח ברכתי כי הא בהא תליא וכנ"ל ועל כן לקח יעקב הברכה מאביו על ידי המטעמים שעשה לאביו כאשר אהב כי המטעמים של יעקב הם בחינת אכילה דקדושה בחינת עונג שבת כמו שכתבו ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו ה' שהוא שדה תפוחין קדישין כמו שפירש רש"י שם שזהו בחינת סעודת שבת שנקרא חקל תפוחין קדישין כידוע. ועל כן קיבל יעקב הברכה בליל פסח על ידי שני גדיי עזים שעשה לאביו אחד הקריב לפסח ואחד הקריב לחגיגה. כי קרבנות הם בחינת נדר שעל ידי זה זוכין לעונג שבת ומכניעין הכבד מלא דם שהוא עשו ולוקחין ממנו הבכורה והברכה ומחזירין להמוח שהוא הבכור דקדושה בחינת יעקב שזהו עיקר בחינת יציאת מצרים שהיה בליל פסח שאז קיבל יעקב הברכה שהוא כל ההשפעות וכל העשירות. כמו שכתוב ויתן לך האלקים מטל השמים ומשמני נארץ וכו' בחינת ואחרי כן יצאו ברכוש גדול וכנ"ל.ועל כן נקרא פסח פה סח כמובא זה בחינת שלום שיש לו פה שזוכין בפסח. שזהו בחינת מצה שזוכין לאכול בפסח שהוא בחינת שלום שיש לו פה (כמבואר במאמר הנ"ל).

אות יא וזה שקורין פרשת אם כסף תלוה בימי הפסח. כי עיקר העניות וההלוואות ח"ו נמשכין מבחינת הנ"ל היינו מבחינת התגברות הכבוד על המוח ח"ו. שאז העובדי כוכבים שאחיזתן בכבד בבחינת עשו שממונה על כל הגליות אז הם שולטין על ישראל ח"ו והם לוקחין כל השפע ח"ו וישראל ניזונין מתמצית. ועל ידי זה נמשך העניות ח"ו לישראל. כי בזמן שישראל עושין רצונו של מקום אז נתקיים אפס כי לא יהיה בך אביון כי ברך יברכך וכו' היינו שישראל מקבלין הברכה והבכורה מן עשו. והם מושלין עליו ואז אביונים באחרים ולא בכם כמו שאמרו רז"ל. כי עיקר העניות ח"ו הוא מבחינת התגברות הכבד על המוח ח"ו כנ"ל שזה בא על ידי פגם תאוות אכילה שזהו בחינת פגם אכלת עץ הדעת וב ורע שעל ידי זה נמשך ח"ו טירחת וטרדת עבודת הפרנסה בחינת בעצבון תאכלנה בחינתב זעת אפך תאכל לחם וכו' שזהו בחינת התגברות הכבד בחינת תכבד העבודה היינו בחינת עבדות ויגיעת הפרנסה וזה בחינת שטו העם ולקטו בשטותא (כמובא בזוהר הקדוש) היינו שמחמת שטות והעדר הדעת צריכין לטרוח מאד ולשוטט עבור פרנסה. היינו כנל שעיקר יגיעת וכבידת הפרנסה ח"ו הוא רק מחמת התגרות הכבד על המוח ח"ו כנ"ל שזהוב חנית פגם הדעת ועל ידי זה מתגבר ח"ו בחינת תכבד העבודה שהוא בחינת כבד מלא דם כי דמים תרתי משמע. היינו עשו שאחיזתו בכבד הוא שופך דמים וגם לוקח דמים וממון של ישראל ח"ו כשמתגבר ח"ו על ידי עוונות ישראל חלילה. ואז צריכין לטרוח מאד עבור הפרנסה מחמת העדר הדעת מחמת שהתגבר הכבד ח"ו על הדעת שזהו בחינת שטו העם ולקטו היינו שפרנסתם בטירחא גדולה וזהו מחמת שטות והעדר הדעת בחינת שטו בשטותא (כמו שכתוב בזוהר הקדוש וכנ"ל). וזהו כל המקבל עליו עול תורה מעבירין ממנו עול מלכות ועול דרךארץ וכל הפורק ממנו עול תורה נותנין עליו וכו'. כי התורה היא הדעת ועל כן כל המקבל עליו עול תורה שזהו בחינת התגברות המוח על הכבד שהוא סטרא דגופא סטרא דעשו אז כשזכה קם זה נופל ואז מעבירין ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ כי נתבטל ממשלת ומלכות עשו שאחיזתו בכבד שזהו בחינת העברת וביטול עול מלכות. וממילא נתבטל גם עול דרך ארץ דהיינו עול עבודת וטירחת הפרנסה. כי עיקר טירחת הפרנסה הוא רק מחמת התגברות הכבד שהוא בחינת עשו שזהו בחינת תכבד העבודה כנ"ל. ועל כן כל הפורק ממנו עול תורה ונחלש הדעת ח"ו ומתגבר הכבד חלילה על כן נותנין עליו עול מלכות ועול דרך ארץ כי הא בהא תליא כי עול דרך ארץ שהוא טירדת הפרנסה נמשך מעול מלכות דהיינו עול מלכות הרשעה שהוא מלכות אדום שאחיזתו בכבד שמשם עיקר טרחת הפרנה כנ"ל. אבל כשמקבל עליו עול תורה ומגביר הדעת ונחלש ונכנע הכבד לגבי המוח אז מעבירין ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ הנאחזין בהכבד וכנ"ל.

אות יב וזה שהזהיר התורה לגמול חסד עם העני הלוה ולבלי להיות לו כנושה. כי זה העני אשר מטה ידו עד שהוכרח לבא לידי הלוואה מאחרים. זה נמשך מהתגברות הכבד ח"ו שמשם עיקר העניות כנ"ל. ועל כן בא לידי הלוואה שהוא בחינת עבדות בחינת עבד לוה לאיש מלוה שזהו בחנית תכבד העבודה שהוא בחינת כבד שמשם עיקר העניות וההלוואות. ועל כן הזהירה התורה לישראל לחוס על הלוה לבלי להיות לו כנושה כדי להצילו ולהעלותו מבחינת עבדות מבחינת עבד לוה. רק להתנהג עצמו כבן חורין להעלותו מעבדות לחירות. כי עיקר ההלוואה הוא בשביל להחזיק ביד הלוה אולי יוכל להרחיב ידו על ידי זה שיזכה לפרנסה על ידי זה. כמו שכתוב וכי ימוך אחיך ומטה ידו עמך והחזקת בו וכו'. וכמו שפירש רש"י שם אל תניחנו ליפול אלא תחזיק בו עד שלא יפול וכו' כי העניות ח"ו הוא מהתגברות הכבד על המוח ח"ו. ועל כן זה שבא לידי עניות שהוא התגברות הכבד ח"ו על המוח ומחמת זה העניות מעביר על דעת קונו. כי דעתו מתבלבל מחמת שהתגבר ח"ו אחיזת הכבד. וכל מה שמתגבר יותרהעניות נחלש הדעת בכל פעם יותר וכמו כן מתגבר ח"ו הכבד יותר ומחמת זה העני הוא בכעס תמיד כי הכענס הוא בחינת כבד כועס שהוא בחינת עניות ומחמת שזה בתר עניא עניותא אזיל וכנ"ל. ועל כן זה שמרחם על העני ומשפיע לו פרנסה הוא מחיה נפשו ממש ויכול להציל את העני מן העיות לגמרי. כי על ידי זה שנותן לו ומחיה נפשו ומרחיב דעתו על ידי זה מתגבר הדעת על הכבד וכל מה שמתגבר הדעת נכנע הכבד שעל ידי זה מתבטל העניות כנ"ל וזהו בחינת מצוות גמילות חסדים שגדולה מן הצדקה. כי על ידי הגמילות חסדים שמלוה לו ומרחיב לו לפי שעה על ידי זה יכול להצילו מן העניות לעולם כי על ידי זה שעוזר לו ומלוה לו ומרחיב דעתו על ידי זה נכנע הכבד וכל מה שנכנע הכבד יותר נתגדל המוח יותר. וכל מה שנתגדל המוח יותר נכנע הכבד יותר עד שיכול לבטל העניות לגמרי וכנ"ל. ועל כן הזהירה התרוה על המלוה לבל יהי לו כנושה כדי להצילו מעבדות מבחינת עבד לוה וכו' כדי להצילו מבחינת התגברותה כבד שהוא בחינת תכבד העבודה בחינת עבדות כנ"ל שמשם עיק העניות וההלוואות ח"ו כנ"ל. רק להתנהג עם הלוה כאילו לא לוה ממנו כלל. ולא יהיה לו כנושה. כדי להצילו מבחינת עבדות כדי להכניע בחינת תכבד העבודה בחינת כבד מלא דם כדי לבטל הענית מישראל כי על ידי זה שאינו כנושה להלוה על ידי זה מכניע בחינת הכבד בחינת עבדות כנל ועל ידי זה יוכל הלוה לזכות להרחיב ידו ולפרוע להמלוה ולהנצל מן העניות לגמרי וכנ"ל. ועל כן קורין פרשה זו אם כסף תלוה וכו' לא תהיה לו כנושה וכו' בימי הפסח שהוא זמן חירותינו. כי זה בחינת יציאת מצרים שזכינו לצאת מעבדות לחירות שכל זה היה על ידי הכנעת הכבד לגבי המוח כנ"ל שזהו בחינת לא תהיה לו כנושה כדי להציל ישראל מבחינת עבדות להעלותם מעבדות לחירות וכנ"ל.