פסח ט
ליקוטי הלכות - Likutay Halachos
הלכה ט אות א מהדורא קמא וראשי פרקים מהלכותפסח: תקפ"ד. ענין פסח ויציאת מצרים בכל אדםובכל זמן וענין אכילת מצה ואיסורחמץ. על פי התורה מעשה בר' אליעזרור' יהושע וכו' כי מרחמם ינהגם בליקוטי תנינא סימן ז' עיין שםכל התורה היטב:
"And under the nettle shall rise up the myrtle" [Yeshayahu 55:13] — she is Esther, who was exceedingly modest — as our Sages of blessed memory said: through the modesty of Rachel, Shaul merited to come forth from her, who hid himself among the baggage [nechba el ha'kelim]. And through the modesty of Shaul, he merited and Esther came forth from him — for modesty is the opposite of ayin ra'ah, as stated. And therefore all of these were exceedingly modest — in order to subdue the ayin ra'ah. For they came from Binyamin who came from Rachel, who was born in Eretz Yisrael — through whom specifically the essential subduing of the ayin ra'ah comes, as stated.
כל כל זה ענין פסח כי משה רבינו הוא המנהיג הרחמן שהוא פתח לנו אור הדעת לידע ולהודיע כי ה' הוא האלקים וכו' עיין שם. וכל זה היה בשעת יצירת מצרים בפסח שאז התחיל לפתוח לנו אור הדעת להודיעינו ידיעת אמיתתו יתברך על ידי כל האותות והמופתים הנוראים שעשה עמנו אז. והארה זאת משכת לדורות בכל שנה ושנה. כי בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאלו הוא יצא ממצצרים. כי בכל דור ובכל שנה ושנה צריכין להמשיך מחדש ידיעה הקדושה האמתיית הזאת לידע בכל עת בידיעה חדשה כי ה' הוא האלקים. כמו שאמרו רז"ל לעין קריאת שמע בכל יום יהיו בעיניך כחדשים מכל שכן בשלש רגלים שבהם התחדשות הדעת והמוחין בפרט בפסח שהוא ראש לרגלים תחילת ההתגלות. ועיקר הדעת הוא בחינת הארת בן ותלמיד דהייו להודיע לדרי מטה בחינת שוכני עפר המונחים במקום שמונחים בדיוטא התחתונה מאד מאד להודיעם כי ה' עמם ואצלם וקרוב להם תמיד כי מלא כל הארץ כבודו וכו'. ולהיפך לדרי מ עלה להודיע בחינת איה בחינ מה חמית וכו' וצריכין לכלול העולמות וכו' ועל ידי זה זוכין להרת הרצון בשעת האכילה וכוף בחינת כעת וכוף מה פעל אל מה רב טובך אשר צפנת וכו'. וזה בחינת אין מסיחין בסעודה בחינת ועשו סייג לתורה בחינת סייג לחכמה שתיקה וכו' עיין שם:
It is found there that the essential t’fillah is mercy and supplication, and mercy depends on Daas. When the Sitra Achara suckles from the compassion, the compassion becomes ruined and turns into cruelty, and the Daas is blemished. Then the craving for promiscuity strengthens, G-d forbid — for beneath the Mochin [brains / intellects] are three partitions spread as a barrier against this craving. Therefore, when the Daas is blemished, this craving strengthens, G-d forbid, and then the t’fillah is in the aspect of Din [Judgment]. For the three daily prayers correspond to three kinds of compassion — the three Mochin, as above. And then, when the t’fillah is in the aspect of Din, G-d forbid, the Sitra Achara suckles from it. Then a Baal Koach [a man of great power] is needed who can pray a prayer in the aspect of Din. And then, when the Sitra Achara wants to swallow this prayer of the Baal Koach — which is in the aspect of Din — this prayer stands in its throat, in the aspect of “In his neck dwells strength” (Iyov 41:14). And through this, it is forced to give forth vomitings, in the aspect of “the wealth he swallowed he shall vomit up” (Iyov 20:15) — it vomits and expels from itself all the holinesses and the Daas and the compassion and the prayers that it had swallowed, and even the essence of its own vitality it is forced to expel, in the aspect of “from his belly G-d shall drive it out” (Iyov 20:15), etc. Like Pinchas, who prayed a prayer in the aspect of Din at the time of the act of Zimri — in the aspect of “And Pinchas stood and prayed [vay’falail]” (Tehillim 106:30). And “vay’falail” is the roshei taivos [acronym] of “V’hashlaich l’fnai faroh y’hi l’sanin” [“And cast before Pharaoh — it shall become a serpent”] (Sh’mos 7:9). For one casts the aspect of the matteh oz [the staff of power] — which is the prayer in the aspect of Din — before the Sitra Achara, so that it will swallow it — in order to extract through this all the holinesses, etc. For it is forced to vomit everything, as above. And through this, gairim [converts] are made, and His glory is magnified — the aspect of thunder, etc. And the glory is the root of the souls of Yisrael, and from there comes prophecy. And through prophecy, the imaginative faculty is rectified, and through this one merits complete emunah of holiness. And for this, one needs to draw close to the true Tzaddik — to merit through him complete emunah of holiness. And through emunah, there will be the renewal of the world in the future, and the renewal will be in the aspect of Eretz Yisrael — the aspect of Hashgachah [Divine Providence] and wonders. And then the new song of Hashgachah and wonders beyond the natural order will be awakened. And through this song, all the fragrances and fears grow — which are the nourishment of the soul — through which the nourishment of the body is weakened, etc. And through this, one is able to give rebuke, etc. (see there, all of this well). And this is the aspect of the Three R’galim [the three pilgrimage festivals]. For the Three R’galim are the aspect of the three daily prayers, which were established corresponding to the three Avos. This is the aspect of the three r’galim, as is known — for the three r’galim are “beneath the Mochin,” as brought elsewhere — and from there the three kinds of compassion flow, the aspect of the three prayers, as above. And as the prayer, so the livelihood, as brought in the words of Rabainu of blessed memory elsewhere — that livelihood corresponds to prayer. For all sustenance flows through prayer. Namely, when one merits that the prayer is in Daas, in the aspect of mercy and supplication, then one has livelihood with ease — without tasks, exertions, and burdens, which are the aspect of Dinim — rather, with ease, which is the aspect of mercy and Daas. For easy livelihood corresponds to the completeness of Daas (as explained in siman 56 in the words of Rabainu of blessed memory). For the essential burden and heaviness of livelihood — that one must perform tasks and labors and exertions for the sake of livelihood, the aspect of “By the sweat of your brow you shall eat bread” — is only due to the blemish of Daas, the aspect of “the people spread out and gathered” (BaMidbar 11:8) — “in foolishness” (b’shtusa), as written in the Holy Zohar. For when the Daas is not in completeness, then the prayer is in the aspect of Din, G-d forbid. Likewise, the livelihood is drawn to him in the aspect of Din — namely, the exertions and burdens of the 39 labors, the aspect of “by the sweat of your brow you shall eat bread” — which is the aspect of Dinim. And all of this is due to the foolishness of the blemish of Daas, as above. For the blemish of Daas is the blemish of the Bris, as above. And through the blemish of the Bris, the livelihood comes with difficulty (as brought in siman 29). It emerges that all the exertion and heaviness of the 39 labors that one must perform during the weekdays is only due to the blemish of Daas, the blemish of prayer — in the aspect of Din. For Adam HaRishon blemished the Daas through eating from the Tree of Knowledge of Good and Evil, as is known. Through this, sustenance was drawn to the Sitra Achara, G-d forbid, the aspect of “and the serpent was cunning.” And through this, the exertions of the 39 labors were drawn, as is known. And therefore, on Shabbas, which is the completeness of Daas, as is known — the aspect of compassion — therefore the 39 labors have no dominion whatsoever. And then it is cessation and rest completely from all labors, because then the Daas is in completeness and everything is compassion and will and chesed. And then on Shabbas — then specifically — all livelihood is drawn without any action or labor, “for from it all six days are blessed,” as brought. And this is the aspect of the Three R’galim. For during the six weekdays, when the 39 labors hold sway — the filth of the serpent, the aspect of Dinim — it is then very difficult to draw livelihood. For from the 39 labors, which are the aspect of Dinim, from there is the sustenance of the serpent’s filth. And therefore it is impossible to draw livelihood during the six weekdays except through the aspect of the Baal Koach who prays a prayer in the aspect of Din — which stands in the throat of the Sitra Achara. Through this, he extracts from it all the Daas and all the holinesses it had swallowed, etc., as above. And then livelihood is drawn to holiness. And this is the aspect of “A man’s sustenance is as difficult as the Splitting of the Sea” (P’sachim 118a) — “as the Splitting of the Sea” specifically. For the essential aspect of the Splitting of the Sea is in the above aspect, as explained there well (in the aforementioned teaching): that the Splitting of the Sea is the aspect of “You broke the sea with Your strength, You shattered the heads of the sea-serpents upon the waters” (Tehillim 74:13) — that one shatters the heads of the serpents, the filth of the serpent, through the matteh oz, which is the prayer in the aspect of Din that stands in its throat, etc., as above. And then it is forced to expel all the Daas and holinesses it had swallowed — which is the aspect of water, the aspect of “for the earth shall be full of the knowledge of Hashem as the waters cover the sea” (Yeshaya 11:9). And this is the aspect of thunder — the aspect of “clouds that pour water,” etc.; see there. And through this, livelihood is drawn. For the essential livelihood depends on the completeness of Daas, as above. And this is the aspect of g’vuros g’shamim [the mighty acts of rainfall]. For the rains, which are livelihood, are drawn through the aspect of g’vuros [mighty acts / severity] — through the prayer of the Baal Koach, which is in the aspect of Din, which is the aspect of the Splitting of the Sea, the aspect of thunder, the aspect of “clouds that pour water,” etc., as above. And therefore, they established the mention of g’vuros g’shamim in the blessing of “Attah Gibbor” — for every prayer must contain the above aspect: the aspect of the prayer of the Baal Koach, which is in the aspect of Din. And this is the aspect of the blessing “Attah Gibbor,” which is the general inclusion within the prayer of the aspect of the prayer of the Baal Koach — and precisely there one mentions g’vuros g’shamim, which are drawn from the above aspect — from the aspect of the Splitting of the Sea, from the aspect of prayer in the aspect of Din, as above. And this is the aspect of what is written in the Holy Zohar: “The waters are from the right, and afterward He gives them to the left”, etc. For the essential waters, which are the aspect of livelihood, are from the right — the aspect of “He sustains life with chesed” — the aspect of “He gives bread to all flesh, for His chesed is forever” (Tehillim 136:25). But one must receive them from the left — in the aspect of g’vuros g’shamim — through the prayer of the Baal Koach, which is in the aspect of Din. Because Adam HaRishon sinned and the Sitra Achara suckled from the Daas and the compassion from the aspect of the right — through this, livelihood was blemished, and it was decreed that livelihood would come with exertion, in the aspect of Dinim, the aspect of “by the sweat of your brow you shall eat bread.” Therefore, it is impossible to draw livelihood to holiness except through the above aspect — the prayer of the Baal Koach in the aspect of Din. Through this, the Sitra Achara vomits all the holinesses and all the waters of Daas — which is the aspect of the Splitting of the Sea. And then livelihood returns to holiness, and one merits easy livelihood through the completeness of Daas, etc., as above. And this is the aspect of the Three R’galim. For on the Three R’galim, three kinds of Mochin are drawn — which are three kinds of compassion, three prayers, as above. And then, when one merits compassion and Daas, one does not need any exertion, labor, or work, which are the aspect of Dinim that depend on the lack of Daas, as above. And then all labors are nullified, as on Shabbas, which is compassion and Daas, as above. But even so, one still needs to perform the labor of ochel nefesh on Yom Tov. For all the Yomim Tovim are in remembrance of Y’tzias Mitzrayim. And the essential Y’tzias Mitzrayim was through the matteh oz — through which Moshe Rabainu performed all the signs and wonders until he brought Yisrael out of Mitzrayim and split the Sea for them, which was the essential downfall of Mitzrayim. It emerges that the essential Y’tzias Mitzrayim was through the matteh oz — namely, the prayer of the Baal Koach in the aspect of Din. For the exile in Mitzrayim was due to the blemish of Daas, the blemish of the Bris, as is known — for which the prayer of the Baal Koach is needed, as above. And therefore, when Moshe came to Pharaoh in the beginning, Pharaoh hardened his heart even more and made the labor even heavier, as it is written: “Let the labor be heavier” (Sh’mos 5:9). For Moshe came to him and began performing wonders with the matteh oz, which he cast before Pharaoh and it became a serpent — which is the aspect of the prayer of the Baal Koach, as above. And then, when the Sitra Achara sees the prayer that is in the aspect of Din, it wants to swallow it and to grow even stronger, as above. And therefore Pharaoh strengthened himself even more, because he thought that now he would grow stronger through the prayer that is in the aspect of Din, which they swallow, G-d forbid. And he said: “Let the labor be heavier,” etc. And this is the aspect of “you are bringing straw to Afarayim, a city that is entirely straw” (M’nachos 85a) — for they thought that Moshe was using the matteh oz, which is the aspect of Din, which is the aspect of their sustenance — as if he were adding to their power, G-d forbid. And likewise, each time [Pharaoh’s] heart was strengthened more, because he saw that Moshe was using the matteh oz, which is prayer in the aspect of Din. And even when Yisrael went out, they said: “What is this we have done, that we have sent Yisrael away?” (Sh’mos 14:5). For the Sitra Achara kept thinking that now it would grow stronger through the prayer in the aspect of Din, from which is its sustenance — until they chased Yisrael to the Sea. And then was their essential downfall. For then Moshe showed his power — that on the contrary, through the matteh oz specifically, which is the prayer in the aspect of Din that they want to swallow — through this specifically is their downfall. For this prayer stands in their throat, and then the Sitra Achara is forced to give forth vomitings — which is the aspect of the Splitting of the Sea. And then they expelled all the holinesses and all the Daas and all the sustenance that they had swallowed. They vomited everything and returned everything to Yisrael, who then merited an exceedingly great Daas and an exceedingly great wealth. And all the Yomim Tovim are in remembrance of Y’tzias Mitzrayim. And therefore, on Yom Tov the prayer must be somewhat in the aspect of Din — namely, the aspect of the prayer of the Baal Koach, the aspect of the matteh oz, the aspect of Y’tzias Mitzrayim. For on Yom Tov, the world is judged, as our Sages of blessed memory said: “At four seasons the world is judged” — and they are all the Yomim Tovim: on Pesach regarding the grain; on Atzeres regarding the fruits of the tree; on Rosh HaShanah [regarding people]; on the Chag [Sukkos] regarding the water (Rosh HaShanah 16a). And therefore, on Yom Tov, the prayer is somewhat in the aspect of Din — in the aspect of the prayer of the Baal Koach — for then the world is judged, as above. And therefore, on Yom Tov we say “u’mipnai chata’ainu” [“and because of our sins”]. It emerges that we mention somewhat the sins, which is the aspect of Din. For then, on Yom Tov, the miracle of Y’tzias Mitzrayim is drawn — which was through the matteh oz, the prayer of the Baal Koach in the aspect of Din, as above. Through this is the overturning of nature’s order — the change of nature. For nature is the aspect of Din, as is known — for Elokim in gematria equals HaTeva [nature], as brought. And then, on Yom Tov, nature’s order is overturned. And all of this is through the prayer of the Baal Koach, through which the Sitra Achara expels all the holinesses it had swallowed, together with the essence of its own vitality. And then Din is transformed into mercy, and nature is transformed into Hashgachah — nature is broken, which is the aspect of Din, and Hashgachah is drawn, and miracles and wonders are performed in the world. This is the aspect of Yomim Tovim, on which there were awesome wonders — the overturning of nature. For through the prayer of the Baal Koach, through which converts are made and prophecy is drawn, etc. — through this one merits the renewal of the world, where the world will be conducted through Hashgachah and wonders beyond the natural order, as explained in the aforementioned teaching. It emerges that on Yom Tov, one needs to make use somewhat of the aspect of the prayer of the Baal Koach, which is in the aspect of Din, as above. And this is the aspect of the labor of ochel nefesh that is done on Yom Tov — for one needs to perform some labor for ochel nefesh. And this labor of ochel nefesh that one performs — this is the aspect of prayer in the aspect of Din. For labor is the aspect of Din, as above, and eating corresponds to prayer. Therefore, since on Yom Tov — even though it is the aspect of Mochin, the aspect of compassion, as above — nevertheless, one needs to make use of the aspect of prayer in the aspect of Din in order to extract its swallowing from its mouth, as above. Therefore, one needs to perform some labor, which is the aspect of Din — namely, the labor of ochel nefesh. And through performing the labor of ochel nefesh, one extracts all the vitality and holiness that the Sitra Achara swallowed from the 39 labors of the weekdays. For the labor of ochel nefesh of Yom Tov is the aspect of the prayer in the aspect of Din of the Baal Koach — for eating and livelihood are drawn from prayer, which gives life to everything, and as the prayer, so the eating and livelihood, as above. And therefore, even though one performs the labor of ochel nefesh on Yom Tov, the Sitra Achara has no foothold whatsoever in this labor, G-d forbid. On the contrary, through this specifically, one extracts its swallowing from its mouth, as above. And this is: “Only that which is eaten by every soul — it alone shall be done for you” — specifically “for you.” For the Sitra Achara has no foothold, G-d forbid, in this labor. And this is: “for you and not for the nations; for you and not for dogs.” For the dogs and the nations, which are the Sitra Achara, have no foothold in the labor of ochel nefesh done on Yom Tov — for everything is entirely “for you.” For everything returns to holiness. For on the contrary, through this, one elevates and extracts all the vitality that the Sitra Achara swallowed from the 39 labors of the weekdays, and returns everything to holiness, etc., as above. And this is what the donkey said to Bil’am: “What have I done to you... these three r’galim?” (BaMidbar 22:28). And Rashi explains: it hinted to him — “you seek to uproot a nation that celebrates Three R’galim” — which are in remembrance of Y’tzias Mitzrayim, when the intensity of the miracle of Y’tzias Mitzrayim is aroused — which was through the matteh oz, the aspect of the prayer of the Baal Koach in the aspect of Din, as above. This is the aspect of “And Pinchas stood and prayed” at the time of the act of Zimri, which was by the counsel of Bil’am, as it is written: “Behold, these were [the ones] through the word of Bil’am” (BaMidbar 31:16). For Bil’am drew sustenance from the blemish of Daas — the aspect of “and the serpent was cunning” — the aspect of the blemish of the craving for promiscuity, as is known. And therefore his essential subjugation was through Pinchas — namely, through the prayer in the aspect of Din of the Baal Koach, which is the aspect of the matteh oz of Y’tzias Mitzrayim, which is the aspect of the Three R’galim, etc., as above. And therefore the donkey reproved him: “How do you seek to uproot a nation that celebrates Three R’galim?” For through the Three R’galim is the downfall of Bil’am, as above. And therefore, a great change occurred then: the donkey opened its mouth and spoke and reproved him. For Bil’am had wanted to draw the Daas into the Sitra Achara, into animality itself — and therefore he performed marital acts with the donkey and wanted to strengthen himself against holiness through this. But Moshe Rabainu had the power to subdue him through the prayer in the aspect of Din of the Baal Koach — through which his swallowing is extracted from his mouth. And then speech — the revelation of Daas, as it is written: “From His mouth, Daas and understanding” (Mishlei 2:6) — returns from the grip of the Sitra Achara, from the animality, until the donkey itself opened its mouth and spoke and reproved Bil’am the wicked for going against Yisrael. It emerges that the intensity of the Sitra Achara itself — the animality itself — expelled the Daas and the speech that had been drawn into it. And it itself reproved him and disgraced and subdued him with its words — for going against Yisrael. It emerges that the Daas and speech that he had introduced into it were turned back to holiness — which is the aspect of “the wealth he swallowed he shall vomit up.” Until he himself was forced to turn the curse into blessing and to bless Yisrael. For all the Daas that he had introduced into the Sitra Achara — wanting to strengthen himself against Yisrael — he was forced to expel and vomit everything to holiness, and to give himself power and strength to the side of holiness, namely, to Yisrael. These are all the blessings that he was forced to bless them with — for everything was turned back to holiness through the prayer of the Baal Koach, etc. And this is the aspect of the Three R’galim, as above.
אות ב וזה בחנית מצה שהיא אכילה קדושה מאד בחינת מן בחינת עוגה שהוציאו ממצרים טעמו בהם טעם מן והמן הוא בחינת מה בחינת כי לא ידעו מה הוא דהיינו בחינת הארת הרצון. ועל כן היה יורד דבר יום ביומו בחינת ואתה נותן להם את אכלם בעתו. כי בכל השנה שכבר זכינו לקבלת התורה שהיא בחינת כלליות בן ותלמיד. אז יכולין להמשיך הארת הרצון אפילו על ידי אכילת חמץ. כי כבר נתתקן מחיצת המוחין הם בחינת שתיקה שזה זוכין רק בשעת קריעת ים סוף בחינת ה' ילחם לכם ואתם תחריזון. אבל עתה עדיין לא נמשך בשלימות הארת בן ותלמיד על ידי אתערותא דלתתא. רק ההארה באה מלמעלה מוחין גדולים הרבה מאד בחפזון ברגע אחד (כמבואר בכתבים) ועדיין לא נתתקן מחיצות המוחין ואם היו אוכלין חמץ ח"ו היו יכולים להחמיץ המוח עד שיכנוס בקשיות ותירוצים שאין הזמן מספיק לבארם כי הם למעלה מהזמן על כן עתה עיקר התיקון על ידי שנזהרין מחמץ במשהו שתיכף כשניתן מים בעיסה שהם בחינת מימי הדעת שנמשכין ממקום גבוה מ אד צריכין לאפות העיסה מיד בחפזון והאפיה על ידי האש שהוא בחינת יראה בחינת צמצום לצמצם המוחין תיכף שלא יתחילו כלל לחקור במה שלמעלה ממנו רק לחזור לאחוריו להודות ולהלל לה' על כל הניסים והנפלאות שעשה עמנו שהגביהנו ורוממנו למעלה למעלה ממדריגותינו בבחינת מקימי מעפר דל מאשפות וכו' להושיבי וכו' וזהו לחם עוני שעונין עליו דברים הרבה שהוא הלל גמור וסיפור יציאת צרים כי זה עיקר התיקון עתה להנצל מליכנוס בחקירות שהם למעלה מהזמן שהם בחינת חטא אדם הראשון בעץ הדעת טוב ורע דאסתכל במה דלא הויא ליה רשו שאנו צריכין עתה לתקן זאת בשעת יצירת מצרים בפסח כידוע וכן הוא בכל אדם. שכל אחד לפי מדריגתו ואפילו אם מוח במקום שמוח צריכין להאיר עליו הדעת ולהודיעו כי עדיין ה' עמו בחינת הקיצו ורננו שוכי עפר כי מלא כל הארץ כבודו. אבל יכנסו בו קשיות הרבה על השם יתברך ועל הצדיקים על כן צריך ליזהר לצאת מחמץ למצה שלא להחמיץ מוחו כלל רק ישתדל להביט על ה' ונפלאשותיו אשר הפליא חסדו עמו ויענה לה' דברים הרבה להודות ולהלל אותו יתברך על חסדו ונפלאותיו וזה בחינת לחם עוני שמזכיר את העוני וכו' כמו שפירש רש"י או שעונין עליו דברים הרבה או לחם עני מה דרכו של עני בפרוסה וכו' והכל אחד:
Likutay Halachos - Hilchos Pesach 9
אות ג וזה בחינת אפיקומן שפורסין מצה השניה ועל החצי מברכין עא"מ והשניה הוא צפון לאפיקומן כי זה עיקר בחינת מצה בחית צפון בחינת מה רב טובך אשר צפנת ליריאך שמשם הארת הרצון כי הארת הרצון זה עיקר שלימות התיקון של כל המתקרבים להשם יתברך בפרט הרחוקים מאד כשמתקרבים עיקר תיקונם כשזוכין להארת הרצון שזוכין לזה בשעת אכילה מי שיש לו חלק במלכות דקדושה וכו' בחינת אשרך ארץ שמלכך בן חורין וכו' בחינת חרות של פסח שזהו בחינת יובל כי מסטרא דיובלא נפקו ממצרים (כמו שכתוב בזוהר הקדוש(. כי לקרב הרחוקים קשה מאד בפרט הרחוקים ביותר. כי מאחר שכבר נתעו כל כך בדרכם הרע בפרט כי רובם מוחם פגום מאד על ידי פגם הברית על כן בוודאי קשה מאד להכניס בו הדעת ולרש ממנו רוח שטות ולהוציאו מעוות ופגמים ועל כן צריכין לזה צדיק רחמן מאד כמו משה רבינו שהרחמנות שלו היה בי שיעור שאפילו אחר כך כשעשו ישראל מה שעשו עד שהשם יתברך אמר לו לכלותם ויעשה אותו לגוי גדול. אף על פי כן הוא לא חשש על זה ומסר את נפשו בעדם תמיד וכן צריך הצדיק המנהיג אמיתי להיות רחמן כזה בכל דור ודור כי מתחילה ועד סוף הוא צריך להתהג עם המתקרבים ברחמנות נפלא ועצום ורב מאד ובדעת ושכל נפלא ונורא באופן שיכנוס בהם יראת ה' לטובה שישובו להשם יתברך על ידי זה ולא יתרחקו ח"ו יותר על ידי היראה דהייו שלא ישתלשל מדבריו אחיזת היראה רעה שהוא בחינת דינים בחינת עצבות ומרה שחורה שמזה באים כפירות שכל זה הוא בחינת חמץ ושאור שנקרא יגון ואנחה. ועל ידי זה תוקף הדינים רחמנא ליצלן רק צריכין שהיראה תבא רק לטובה לקרב ולא לרחק (וכמבואר כל זה לעיל בהלכות פורים השייך לזה עיין שם). ועל כן עיקר קדושת פסח לקדש את האכילה דהיינו ליזהר מחמץ במשהו ולאכול מצה דייקא. כי עיקר היראה מגיע בשעת אכילה כמבואר על מאמר רז"ל רצועה וכו'. וזאת התורה רצועה היתה יוצאת וכו' מקושרת לענין הארת הרצון בשעת אכילה המבואר בתורה זאת של מעשה בר' אליעזר ור' יהושע כמבואר שם כי הא בהא תליא הארת הרצון על ידי היראה. כי עיקר הארת בן ותלמיד להכיס בהם יראה כמבואר שם והעיקר שתהיה היראה לטובה כנ"ל בבחינת יראת ה' לחים בחינת יראת ה' תוסיף ימים. ולא תהיה להיפך ח"ו כנ"ל. ועל כן צריכין להאיר בדרי מטה בבחינת מלא כל הארץ כבודו בחינת הקיצו ורננו שוכני עפר לעוררם ולחזקם שלא יתיאשו ולא יפלו בדעתיהם בשום אופן בעולם רק ידעו כי עדיין ה' אתם וכו' תמיד. ואף על פי כן יהיה להם יראה גדולה כי היא כולל אותם גם בבחינת מה וכו' כמו שכתוב שם ועל ידי כלליות העולמות שעל ידי זה נמשך יראה והיראה בחינת מלכות נגשת ובאה בעת האכילה בבחינת לעת האוכל גשי הלום. ואז על ידי זה מאיר הארת הרצון המופלא כמבואר שם. כי הרצון מאיר מחמת שמלכות מקור היראה מקבלת האכילה והפרנסה מים החכמה ששם מאירין המקיפים שהם בחינת מה וכו' (עיין שם כל זה והבן היטב):
@import url('https://fonts.googleapis.com/css2?family=Cormorant+Garamond:ital,wght@0,400;0,600;0,700;1,400;1,600&family=Frank+Ruhl+Libre:wght@400;700&display=swap');
אות ד וכל התיקונים האלה צריך הצדי להמשיך בדרכים נפלאים ונוראים מאד מאד כמובן שם. וצריך ליזהר מאד בדבריו לעשות סיג לדבריו כדי שלא יכנסו ח"ו בקשיות ותירוצים שהם למעלה מהזמן שאין הזמן מספיק לבאר הקדיות והתירוצים שיש שם. על כן עיקר גמר התיקון כשזוכין להארת הרצון. (וכמובן בדבריו זל במקום אחר) שאי אפשר לעבוד את השם יתברך כי אם על יד הרצון עיין שם מכל שכן הרחוקים ביורת שכבר עשו מה שעשו ובוודאי עדיין מי יודע מה שיעבור עליהם עוד כל ימי חייהם בילדותם ובזקנותם. ומי יודע אם יהיה להם כח להתחזק וילשאר על עמדם תמיד בכל מה שיעבור עליהם על כן עיקר תיקונם על ידי הארת הרצון כי הרצון עולה על הכל ומבטל ומבער כל הקשיות והעקמימות שבלב וכל הבלבולים וכו'. כי מאחר שהאיר עליו האמת שיודע מרחוק שעיקר התכלית לצאת מגריעות פחיתותו ולהתקרב להשם יתברך והוא רוצה ומשתוקק לזה ברצון חזק ומפולג אפילו בעוצם ריחוקו. על כן בודאי יש לו תקוה להתקרה להשם יתברך תמיד יהיה איך שיהיה. כי הרצון חפי תמיד כי שם עיקר החירות כי נמשך מבחינת גבוה מאד כנ"ל. וזה בחינת מה תעירו ומה תעוררו את האהבה עד שתחפץ (כמבואר בדברינו במקום אחר בהלכות עב עיין שם). וזה בחינת מצה שהוא בחינת מן בחינת אפיקומן אפיקו מן בחינן עוגה שהוציאו ואפיקו ממצרים טעמו בהם טעם מן בחינת כי לא ידעו מה הוא בחינת הארת הרצון כנ"ל כי תמיד צריכין יגיעה גדולה לקדש את האכילה על ידי הארת בן ותלמיד על ידי כלליות העולמות וכו' ואז דייקא זוכין להארת הרצון בשעת האכילה שזה עיקר גמר התיקון אבל עכשיו בפסח בשעת יציאת מצרים בוודאי אין בידיניו להמשיך התיקונים האלה על ידיו על ידי בחינת אתערותא דלתתא. על כן היה קשה מאד לצאת ממצרים. אבל השם יתברך חמל עלינו והאיר עלינו מלמעלה הארה נפלאה שלא כסדר וכו' דהייו שממשיך עליו הרת הרצון מלמעלה אף על פי שלא זכינו לזה עדיין:
:root {
אות ה על כן צריכין לאכול מצה וליזהר מאד מחמץ אפילו במשהו. כי אנו צריכין ליזהר שתיכף כשניתן מים בעיסה דהיינו מימי הדעת שנמשכין עתה ממקום גבוה מאד צריכין תיכף שלא להחמיץ ח"ו שלא לשהות בין נתינת מים על הקמח ובין אפיה על האש. כי צריכין למהר בחפזון גדול לאפותה באש קודם שתחמיץ שלא ליתן ינקה להקליפות היונקים מחימוץ המוח דהיינו ממי שאינו נזהר ונכנס ח"ו לקשיות שהם בוהים משכלו שהם אצלו בבחינת למעלה מהזמן שמשם כל הכפירות שהם עיקר היצר הרע והקליפות. וצריכין שמירה גדולה מהם. אבל עכשיו אין בידינו לשמור מהם בעצמינו מחמת שעדיין אל קבלנו התורה רק השם יתברך בעצמו שומר אותנו מהם כי ליל שימורים הוא לה'. ובחמלתו צוה עלינו לשמור את המצות שאנו צריכין עתה לאכול מצה שהוא בחינת מן בחינת מאכל עליון דהייו שאמאכבל בעצמו בא מלמעלה בקדושה כזאת שאין החיצונים יכולם להכניס קשיות הנ"ל בלב על ידי זה המאכל הקדוש דהיינו מצה כשזוכין לשומרה היטב מחשש חימוץ ח"ו רק אדרבא על ידי זה המאכל הקדוש שהוא מצה זוכין להארת הרצון המופלג הנ"ל. כי הארת הרצון הזה כהיא ההיפך מהקשיות הנ"ל והוא תיקונם (כמובן בהתורה הזאת למעיין שם היטב). ומחמת שעתה אין בנו כח בעצמינו לתקן מחיצות המוחין לשמור עצמינו מקשיות הנ"ל שמשם כל הגליות שבאים מפגם אמונה שנמשך משם. על כן חמל עלינו השם יתברך וצוה לנו לאכול מצה וכנ"ל. ועיקר התיקון הוא בבחינת לחם עוני שלא ליכנוס בקשיות שלמעלה מדעתינו רק נחזור לאחור להתבונן בחסדי ה'ש עשה עמנו שהוציאנו ממצרים וכו' כנ"ל:
--primary: #2c1810; --accent: #8b4513; --gold: #b8860b;
אות ו וזה אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן פסח הוא פה סח בחינת שיחו בכל נפלאותיו דהיינו מצות סיפור יציאת מצרים לשוח ולספר בכל עת בנפלאותיו הנוראות שעשה עמנו ביציאת מצרים. וכן מה שעושה עמנו בכל דור ודור ובכל עת ועת כי לא אד בלבד עמד עלינו לכלותינו והקדוש ברוך הוא מצילינו מידם בדרכים נפלאים ונוראים מאד ומצוה גדולה על כל אחד ואחד מישראל לשוח ולספר בזה תמיד בחית שיחו בכל נפלאותיו וכשם שמצוה עלינו לספר בזה תמיד כך אסור לנו לשאול ולחקור במה שלמעלה משכלינו לשאול ולהקשות ח"ו קשיות שאי אפשר להבינם ולתרצם. כי דרכי ה' נפלאים מאד (וכמבואר בהתורה הנ"ל) שבשביל זה צריך החכם לעשות סיג לדבריו כדי שלא יכנסו בחקירות וקשיות שהם למעלה מהזמן שאין הזמן מספיק לבאר הקשיות והתירוצים שיש שם עיין שם.
--bg: #faf6f0; --bg-alt: #f0ebe3; --border: #d4c5a9;
אות ז וזה שמשיבין להחכם ששואל מה העדות והחוקים והמשפטים אשר צוה ה' אלקינו אתכם ואף אתה אמור לו כהלכות הפסח אין מפטירין וכו' ולכאורה התשובה פליאה נשגבה מאד מה זו תשובה על שאלתו מה העדות וכו' מה שמשיבין אין מפטירין וכו' וגם מהו הלשון כהלכות הפסח אך עיקר התשובה שמשיבין לו שאסור לו לחקור ולשאול במה שאין לו רשות היינו אם ירצה לשאול שיבינו לו כל דברי התורה עד תכליתו זה אסור לו באיסור חמור מאד. כי מאד עמקו מחשבותיו יתברך וכתיב גבה שמים מה תפעל וכו' וכתיב לכל תכלה ראיתי קץ ולא ניתן רשות לשאול כי אם במה שיש לנו רשות כמו שכתב כי שאל נא לימים ראשונים ולמקצה השמים ועד קצה השמים ודרשו רז"ל למקצה השמים אתה שואל וכו' ואי אפשר שואל מה למעלה וכו' הייו שאין לנו רשות כי אם לשאול ולחקור בעוצם נפלאות הניסים והאותות הנוראות שעשה השם יתברך עמנו בהוציאנו ממצרים ובקריעת ים סוף וכו' ומאז ועד הנה. ובזה אנו רואים אמתתו וגדלו ותקפו ועוצם חסדו עלינו ושהוא משגיח בהשגחה פרטיות בכל עת ורוצה בעבודתינו וראוי לנו לעובדו ולקבל עול מלכותו בלב שלם לקיים כל תורת משה בכתב ובעל פה שכל זה הוא בחינת כי שאל נא לימים ראשונים הנהיה כדבר הגדול הזה וכו'. אבל חוץ מזה אסור לחקור עוד כלל כי בוודאי אי אפשר להבין דרכיו יתברך וטעמי מצותיו ועל כן בפסח מצוה שישאל הבן מה נשתה כדי שישובו לו עבדים היינו וכל סיפור יציאת מצרים. אבל בוודאי אין זה תירוץ מספיק לבאר ולתרץ בשלימות כל הקשיות של מה נשתה כי לפי מיעוט שכלינו עדיין קשה על כל דיקדוקי המצות ופרטיהם שעושין בלי פסח לבד מכל שכן בשאר ימות השנה מה שייכות להם לענין יציאת מצרים ולמה אנו מחויבים דווקא לטבל שתי פעמים זכר ליציאת מצרים וכן למה חמץ אסור במשהו ואם בשביל לזכור החפזון שלא הספיק בצקם וכו' היה די במצות אכילת מצה לזכר החפזון כמו מצות סוכה שהוא זכר להיקף ענני כבוד. אבל לא נאסר הבית לגמרי בשביל זה ובדרך עראי מותר לכנוס בו. ולמה החמץ אסור לגמרי. בשמהו בבל יראה ובלי ימצא וכן בששאר פרטי המצות בוודאי אין אנו מבינין טעמיהם. ומה ענין יציאת מצרים למצות ציצית וכן בשארי המצות רק באמת יש שייכות גדול ענין יציאת מצרים לכל התורה כולה ולכל המצות ופרטיהם. אבל אנו אין מבינים כל זה בפרטיות רק אנו מבינין שאנו חייבים לקיים מצותיו מאחר שראינו עין בעין אלקותו יתברך וממשלתו וגדלו וטובו על ידי האותות וכו' של יציאת מצרים וקריעת ים סוף ומתן תורה וכו':
--text: #2c1810; --text-light: #5a4a3a; --highlight: #fff8dc;
אות ח וזה עיקר התשובה על שאלת מה נשתה וכו' היינו שאנו משיבין לו עבדים היינו וכו' ומחמת זה אנו מחויבים לקיים מצוותיו ככל אשר צוונו על ידי משה עבדו נאמן ביתו. אבל זה החכם שואל בדרך חכמה מה העדות והחוקים והמשפטים אשר צוה ה' אלקינו אתכם היינו שהוא מודה שה' אלקינו צוה כל התרוה והחוקים וכו' וראוי לנו לקיימם רק שהוא שואל מה העדות וכו' שרוצה שיודיעו לו ויבינו לו טעמי כל דבר בפרטיות. וזהו מה העדות והחוקים והמשפטים שרוצה להבין טעם כל חלקי התורה. ועל זה מסיים ואף אתה אומר לו כהלכות הפסח אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן. היינו כמו הלכות פסח שהוא מצוה גדולה לעסוק בזה לשוח ולספר תמיד ביציאת מצרים כמו שכתוב למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך שזה בחינת פה סח כנ"ל כמו כן אין מפטירין אחר הפסח. אחר הפסח דייקא היינו מה שאסור לשוח ולדבר בו שזהו בחינת אחר הפסח שהוא אחר הפה סח אחר השיחה והדיבור דהיינו במה שצריכין לשתוק. שם אסור לפתוח פיו (כמו שפירש רש"י על מפטירין כמו פוטר מים וכו') להבין סתריו וצפוותיו שאי אפשר לגלותם בזה העולם שזה בחית אפיקומן שהוא בחינת צפון מה רב טובך אשר צפנת וכו' שצריך לשתוק שם ואסור לשאול ולומר אפיקומן שיוציאו ויגלו לו בחינת מן שהוא בחינת מה שצפון ונעלם מאד בחינת כי לא ידעו מה הוא כי שם אסור לשאול ולחקור כלל. כי במופלא ממך אל תדרוש וכו'.
* { margin: 0; padding: 0; box-sizing: border-box; }
אות ט אבל הרשע שואל מה העבודה הזאת לכם שכופר בכל ואינו אומר אשר צוה ה' אלקינו. וגם קורא הכל בשם עבודה כאלו הוא רק עבודה בעלמא כדי לקבל איזה עבודה ואין טעם ברור בכל פרט ופרט של כל מצוה. כמו המחקרים והאפיקורסים שכל טעמיהם על המצות הם בדרך זה שהמצות הם בשביל שעבוד בעלמא כדי שיהיו נזהרין בדברים שבין אדם לחבירו וכו' כי ידוע דבריהם הרעים והמרים בטעמי המצות הבטוים כמדקרות חרב. וגם הוציא את עצמו מן הכלל ואומר לכם ולא לו. ואף על פי שגם החכם אומר אתכם. החכם כבר הכניס עצמו בתוך הכלל במה שאמר תחילה בחכמתו אשר צונו ה' אלקיו וקיבל עליו עול מצותיו יתברך. רק שאמר אתכם לענין הצוואה כי הוא מודה שהוא אינו ראוי שהשם יתברך ידבר עמו ויצוה אותו על כן הוא שואל לאותן שדיבר ה' עמהם וצוה אותם את המצות שיצוו עליו לעשותם. הוא שואל אום אולי יודיעו לו טעמיהם באמת אבל הרשע הוציא עצמו מן הכלל לגמרי על כן אף אתה הקהה את שניו וכו'.
body { font-family: 'Cormorant Garamond', Georgia, serif; font-size: 18px; line-height: 1.85; color: var(--text); background-color: var(--bg); text-align: justify; }
אות י וזהו שאומר החכם מה העדות וקורא התורה בשם עדות הראוי לה שנקראת ברוב התורה בשם עדות כמו שכתוב ונתת אל הארון את העדות וכל בכל מקום קורא אותו ארון העדות כי בוודאי התורה הקדושה היא עדות גדול על אלקותו יתברך. כי מי שמשים עינו ולבו היטב על כל דברי התורה שבכתב ובעל פה בכל ספרי תנ"ך וש"ס ומדרשים וספרי הזוהר הקדוש וכתבי האריז"ל וספרי הצדיקים אמתיים שבדורו. כולם יעידון ויגידון כי ה' אחד ושמו אחד. כי בוודאי לא ימצא רשע טפש שיוכל לומר שאפשר לבדות מלב ח"ו תורה כזאת שנתגלה לנו מאתו יתברך מיום מתן תורה על ידי משה רבינו עד היום הזה ומי פעל ועשה כזאת מבטן מי יצאו כל הדברים והנפלאות והחידושים האלה אם לא כי יד ה' עשתה זאת. מפיו יקרא כל דברי התורה הזאת למשה עבדו נאמן ביתו והוא מסרה ליהושע וכו' וכן כל החידושים הנפלאים והנוראים שגילו גדולי הצדיקים בני עליה כולם יעידון ויגידון ומגלין אלקותו יתברך לכל החפץ באמת. כי כל מודה על האמת יבין ויראה בעיני שכלו שאי אפר לשכל אנושי לגלות חידושים כאלה בשו אופן כי אם מאת ה' צבאות יצאו והוא יתברך בחסדו הופיע עליהם והודיעם כל הנפלאות והנוראות האלה. נמצא שהתורה הוא עדות על אלקותו יתברך על כן נקראת התורה עדות. וזה בחינת החכמה מאין תמצא וכו' עד אלקים הבין דרכה וכו' (ועיין במקום אחר עוד מזה בהלכות עדות הלכה ד)
.container { max-width: 780px; margin: 0 auto; padding: 40px 30px 60px; }
אות יא וזה בחינת מצות פדיון פטר חמור כמו שכתוב וכל פטר חמור תפדה בשה וכו' כי שה זה בחינת קדושת ישראל בחינת שה פזורה ישראל בחינת יעקב שנאמר בו והכבשים הפריד יעקב וכמו שאמרו רז"ל הרחל הזה כולה קודש צמרה לתכלת עורה לתוף וכו' כמובא בפירוש רש"י על פסוק שניך כעדר הרחלים. וחמור הוא ההיפך מקדושת ישראל והתורה. כי הוא בהמה טמאה. והמצרים שכל הגליות כלולים בהם (כמובא במקום אחר) נמשלו לחמורים כמו שכתוב בשר חמורים בשרם כמו שאמרו רז"ל. ועל כן אמר ר' עקיבא כשהייתי עם הארץ אמרתי מי יתן לי תלמיד חכם ואנשכנו כחמור דייקא כמו שאמרו רז"ל שם כי זה נושך ושובר עצם וכו' כי חמור הוא בחינת זוהמת הגוף שנקרא חומר לשון חמור. אבל אף על פי שהחמור שהיא בחינת זוהמת החומר להכניע הכל אל הקדושה שיהיה מרכבה להקדושה בחינת מה שאמרו רז"ל לעולם ישים אדם את עצמו כשור לעול וכחמור למשאוי כי זה עיקר המעלה של האדםהבעל בחירה שהוא גבה ממלאכים מחמת שיש לו חומר מגושם כזה שהוא בחינת חמור ממש תכלית הכסילות ואף על פי כן בכח קדושת נשמתו יש לו כח להפך ולהכניס בחינת החמור שהוא גשמיות החומר אל קדושת התורה שיהיה מעועבד אל התורה ואל העבודה כחמור למשאוי.
.main-header { text-align: center; margin-bottom: 35px; padding-bottom: 25px; border-bottom: 2px solid var(--border); }
אות יב וזה בחינת ישכר חמור גרם וכו' ופירש רש"י שקיבל עליו עול תורה כחמור וכו' כחמור דייקא כנ"ל, כי יששכר זה בחינת הצדיק הגדול המבואר בתורה הנ"ל שיש לו כח להארי בדרי מעלה ובדרי מטה בחינת הארת בן ותלמיד הנ"ל כדי שיהיה להם יראה וכו'. ועיקר הוא הארת התלמיד שהיא הארת דרי מטה שזהו עיקר תענוגיו ושעשועיו יתברך כשעולה העבודה מהם מחמת שהם מגושמים מאד בתכלית הגשמיות כמבואר שם בתורה הנ"ל והארת דרי מטה הוא מה שמאירין בהם בחינת מלא כל הארץ כבודו בחינת הקיצו ורננו שוכי עפר דהייו מה שמחזקין כל המונחים בדיוטא התחתונה מאד מאד לבל יתייאשו עצמן בשום אופן בעולם (כמבואר שם עיין שם) וזה בחינת יששכר בחינת יש שכר שמודיע לכל באי עולם אפילו להגרועים מאד. כי עדיין יש שכר בחינתכי יש שכר לפעלתך ויש תקוה לאחריתך. כי כשאדם נתרחק מהשם יתברך ח"ו מכל שכן כשנופל לתאוות רעות ועבירות ח"ו. אזי הוא בחינת רחל מבכה על בניה. כי השכינה שהוא קדושת ישראל נקראת רחל כידוע ואזי היא בבחינת כרחל לפני גוזזיה נאלמה דהיינו שקדושת הנפש מישראל היא בין הקליפות וסטרין אחרנין המעיקין ומצירין לה. ומגודל חלישתוה על ידי ריבוי עונותיו היא כרחל לפני גוזזיה נאלמה שהן גוזזין וגוזלין אותה ונוטלין ממה הודה ותפארתה והיא נאלמה ביניהם. ואזי היא בחינת שכינה מה אומרת קלני מראשי קלני מזרועי וכו' כמו שאמרו רז"ל. וכשזה הרחוק מאד נתעורר בעוצם ריחוקו ואינו מייאש עצמו בשום אופן ובוכה וצועק להשם יתברך תמיד זה בחינת קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים רחל מבכה על בניה מאנה להנחם על בניה בגין כי איננו (כמו שכתוב בזוהר הקדוש היינו שקדושת הנפש של ישראל שהיא בחינת רחל היא בוכה ומבכה על בניה היינו על מעשים טובים שלה שאבדה על ידי תאוותיה הרעות כי המעשים טובים נקראים בנים כי עיקר תולדותיהם של צדיקים מעשים טובים. והיא בוכה במרירות גדול מאד בבחינת ני בכי תמרורים עד אשר קול ברמה נשמע כתרגומו קל ברום שמיא אשתמע וכו' ומגודל כאבה שהיא רואה שזה זמן רב אשר עדיין לא עלתה ארוכה למכתה והיא צועקת ובוכה זה זמן זמנים טובא ועדיין היא רחוקה מהשם יתברך כל כך. ועל כן מאנה להנחם על בניה כי איננו כמו שכתוב בזוהר בגין כי איננו. היינו שאומרת בלבה איך אפשר לנחמינו ואני יודע כי איננו. כי אין השם יתברך עמי עדיין כי אני רחוק מהשם יתברך מאד מאד. אבל אף על פי כן אף על פי שהיא רחוקה כל כך מאחר מחזקת עצמה עדי לצעוק ולבכות להשם יתברך תמיד. אזי נתעוררין רחמי השם יתברך ומאיר עליה הארה והתחזקות מלמעלה בבחינת כה אמר ה' מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה כי יש שכר לפעולתך ויש תקוה לאחריתך וכו' וכל זה על ידי הצדיק הדור הגדול במעלה מאד שהוא בחינת יששכר שמאיר בכל נפש ונפש ומודיע לה כי עדיין יש שכר כמו שכתב רבינו ז"ל כי אין שום יאוש בעולם כי אין שום דיבור ולא שום צעקה נאבדת אפילו צעקה משאול תחתיות אינה נאבדת לעולם (כמבואר בדברינו כמה פעמים).
.main-header .book-title { font-size: 15px; letter-spacing: 3px; text-transform: uppercase; color: var(--accent); margin-bottom: 8px; }
אות יג וזה בחינת יששכר חמור גרם שהצדיק בחינת יששכר שמאיר בכל הדרי מטה בכל הנמוכים מאד לבל יתייאשו עצמן מן הרחמים בשום אופן עד אשר משיב כולם להשם יתברך אפילו אותן שהם בבחינת חמור בחינת בהמה טמאה בחינת זוהמת וגשמיות החומר. כי הוא מאיר בהם האמת עד שגם הם נעשין מרכבה אל הקדושה ונושאים עליהם עול תורה. וזהו בחינת חמור גרם שפירש רש"י כחמור לסבול עליו עול תורה היינו כנ"ל. וזהו רובץ בין המשפתים. זה בחינת אם תשכבון בין שפתים כנפי יונה נחפה בכסף וכו' היינו כי משפתיים זהו בחינת שפתי וגבולי ומצרי העובדי כוכבים וסטרין אוחרנין שהם אורבין על הגבולין שנקראים שפתים ואינם מניחין את האיש שהישראלי שיצא מהגבול שלהם להתקרב אל הקדושה בבחינת כל רודפיה השיגוה בין המצרים. והפסוק אומר שזהו עיקר שבח ומעלת ישראל. וזהו אם תשכבון בין שפתים היינו כשאתם העובדי כוכבים וסטרא אחרא כשהייתם שוכבים ואורבים בין שפתים שהם הגבולין והמצרים לבלי להניח את איש הישראלי להתקרב להשם יתברך. גם אז כנפי יונה שהיא כנסת ישראל נחפה בכסף וכו' כמו שפירש רש"י בכספה וחמדתה של תורה ומצות כי איש הישראלי החפץ באמת לאמיתו ואינו רוצה להטעות את עצמו. אזי אפילוכשהתאוות והמניעות וכו' מתגברין עליו כמו שמתגברין ומניחין עצמן לאורך ולרוחב ומתפשטין כנגדו מאד עד שאינו יכול לצאת מהם גם אז בעוצם ריחוקו הוא כוסף וחומד בכל עת להשם יתברך ואינו מניח את הרצון והכיסופין לעולם וזה יקר מאד מאד בעיני השם יתברך כי עיקר היא הרצון והכיסופין כמבואר בדברי רבינו ז"ל בכמה מקומות והשם יתברך משבח את ישראל בזה שבשביל זה זוכין למה שזוכין. כי אם תשכבון בין שפתים לארוב ולמנוע את ישראל כנ"ל גם אז כנפי יונה נחפה בכסף בכספה וחמדתה של תורה ומצות כנ"ל וזה בחינת יששכר חמור גרם רובץ בין המשפתים שגם שם בין המשפתים והמצרים והגבולים שאורבים עליו ומתעים אוו מאד על ידי התגברות התאוות והמניעות גם שם מ תגבר להכניע ולבטל את עצמו לגבי התורה והצדיק ומכניע גופו וחומרו המגושם כחמור. לישא עליו עול תורה. ועל ידי התורה זוכה להפוך הכל אל הקדושה וזה בחינת ומבני יששכר יודעי בינה לעתים לדעת מה יעשה ישראל כי כמה וכמה עתים עוברים על כל אחד ואחד מישראל כי יש כ"ח עתים עתים לטובה עתים לרעה ובהם כלולים כל העתים העוברים על כל אחד ואחד מיום הולדו עד יום מותו אשר עליהם התחנן דוד בידך עתותי הצילני מיד אויבי ומרודפי וזה עיקר שלימות הצדיק הגדול במעלה המלמד תורה ודעת לישראל כמו יששכר שיוכל להאיר בכל אחד ואחד מישראל שיוכל להתחזק ולישאר על עמדו בכל הזמנים והעתים העוברים עליו בבחינת ומבני ישכר יודעי בינה לעתים שיודעים להכניס בישראל בינה וחכמה אמתיית שידעו בכל עת ועת שעורים עליהם יהיה איך שיהיה לבלי ליפול בדעתו ח"ו ולבלי להתרחק מהשם יתברך לעולם וזהו לדעת מה יעשה ישראל שידע כל אחד מ ישראל מה לעשות בכל עת ועת איך להתחזק בכל עת ועת פעם הבתורה פעם בתפלה פעם בצעקה ושועה ותחנה ובכיה פעם בשמחה וחדוה פעם בדיבור פם בשתיקה ויש עת שצריכין ומוכרחין לבטל עת עצמו דייקא מהעבודה בבחינת עת לעשות לה' הפרו תורתיך כמו שאמרו רז"ל ביטולה של תורה זה קיומה כי יש עת שצריכין לאכול או לישן בשביל קיום הגוף או לדבר עם בני אדם כדי לפקח דעתו וכיוצא בזה הרה וכן כל העתים בכלליות ובפרטיות שעוברין על האדם פעמים הוא בבחינת עליה ופעמים הוא בבחינת ירידה. וגם בבחינת העליה בעצמה יש אלפים ורבבות מדריגות. וכן יש ימי הילדות והבחרות ימי עליה וימי עמידה וימי ירידה שהם ימי הזקנה והשיבה וכו' וכן כל מה שעובר על האדם בכל אלו העתים כמו שאמרו רז"ל על ר' אליעזר שקם אפילו לפני זקן נכרי אמר כמה הרפתקאי דעדו עליו כי בהכרח שיעבור על כל אדם כמה וכמה מיני עתים שונים ובפרט על איש הישראלי הרוצה להתקרב להשם יתברך שבשבילו נברא הכל והצדיק הדור האמתי בחינת יששכר הוא מאיר בישראל בינה לעתים לדעת מה יעשה ישראל שידע כל אחד מישראל מה יעשה בכל עת ועת באופן שלא יפול ולא יתרחק מהשם יתברך לעולם וכן כתיב בדוד מלך ישראל כשנסתלק. והעתים אשר עברו עליו ועל ישראל ופירש רש"י שם עתים צרות שעברו עליו.
.main-header h1 { font-size: 32px; font-weight: 700; color: var(--primary); margin-bottom: 6px; }
אות יד וזה שאמר דוד בידך עתותי הצילני וכו' היינו כנ"ל שעל כל אדם כפי מדריגתו צריך שיעבור עליו כמה וכמה מיני עתים וכמו שפירש רש"י שם בסמוך על ועל ישראל היינו כנ"ל והעיקר להתחזק בכל עת כנ"ל וזה בחינת וכל פטר חמור תפדה בשה שצריכין לפדות החמור בשה שהוא בחינת קדושת ישראל להפוך גם בחינת החמור אל הקדושה כי יש לנו כח לזה על ידי הצדיק האמת שמאיר בבן ותלמיד שהוא בחינת כהן שהוא הרב והצדיק האמת בחינת כלליות בן ותלמיד (כמו שכתוב שם בהתורה הנ"ל) ועל כן נותנין השה להכהן וכנ"ל.
.main-header .subtitle { font-size: 20px; font-style: italic; color: var(--text-light); margin-bottom: 4px; }
אות טו וזה בחינת המתקת פחד יצחק על ידי השה לעולה בחינת וישכם אברהם בבוקר ויחבוש את חמורו להמתיק היראה רעה ענוה פסולה וכו' כנ"ל. לישרי לן מר וי לן דמיתנן וכו' הי תוה והי מףצות דמגנן עלן כי היה בשמחה גדולה כל כך עד שאימת מות לא הפילה אותו כלל אדרבא על ידי זה נתעורר להשם יתברך בבחינת והנה טוב מאד וכו' היפך הרשעים שנאמר בהם זה דרכם כסל למו ואחריהם בפיהם ירצו סלה וזהו רגזו ואל תחטאו שיהיה הרוגז והיראה לטובה וכנ"ל למנוע מהחטא וכו'. וזהו אי אזיל מוטב ואם לאו וזהו מחמת הירה פסולה הנ"ל על כן יסוק בתורה שכלולה מהארת בן ותלמיד שהיא משיבת נפש ומאירה בהם הדעת האמיתי שהוא יראת ה' לחיים ולטובה וכו' וא"ל יזכור לו יום המיתה בחינת ודומו סלה. ועל כן אינו מזכיר לו יום המיתה עד אשר עוסק בתורה ומקבל הדעת כנל של התחזקו הנ"ל. כי אם לאו יוכל ליפול יותר ח"ו כנ"ל אבל על ידי התורה שמלמדת אותו לזכור ביראת העונש לטובה כנ"ל על כן אז דייא יזכור לו יום המיתה בבחינת לישרי לן מר הנ"ל. כי עיקר הנפילה מחמת גדלות שאין נאה ראוי לו לעבוד עבודה ויגיעה הזאת ועדיין לא פעל כלום אדרבא נדמה לו וכו'. אבל החפץ באמת אומר בלבו בשביל נקודה אחת של התנוצצות אלקות אחד כדאי כל היגיעה בכפלי כפלים וכמו הצדיק ששמח את עצמו על ידי שלא עשני גוי (וכמו שכתוב בהתורה אזמרה סימן רפ"ב וכו' וכו') ועל כן דייקא על ידי הי תורה והי מצות באו לשמחה כי לא נפלו על ידי זה רק באו לענוה אמיתית על ידי זה שנאמר בהם ויספו ענוים בהלכות שמחה. ואביוני אדם בקדוש ישראל יגילו וכתיב בה' תתהלל נפשי. ישמעו ענוים וישמחו היפך אחר וכיוצא שנפלו על ידי שלא חיזקו עצמן בבחינת הנ"ל כו' ואמרו איזול ואיתהני וכו' בחינת אכול ושתה כי מחר נמו בחינת זה דרכם כסל למו ואחריהם בפיהם. שדייקא על ידי שזוכרין יום המיתה ויראת העונש נופלים יותר ח"ו. אבל המקורבים והנלוים להצדיק האמת הנ"ל נמשך עליהם הארה מהיראה עילאה ונפלאה הנל שהוא בחינת ראש השנה בחינת צמיחת קרן משיח שהוא בחינת המתקת פחד יצחק שעל ידי זה היראה באה רק לחיים לקרב ולא לרחק חץו וזה שנסמך ושמתם לפסוק וחרה וכו'. ומזה הפסוק ושמתם דרשו ר"ל זכה נעש לו סם חיים לא זכה וכו'. כי וחרה וכו' היא בחינת יראת העונש ועל זה מסיים ושמתם שתזהר שתהיה היראה לטובה בבחינת סם חיים וכנ"ל. וכל זה נמתק על ידי פדיון פטר חמור בשה. פטר חמור שהיא הולדה ראשונה של בכור זה בחינת יראה בחינת רעדה אחזתם שם חיל כיולדה בפרט הולדה ראשונה ומאחר שהיראה נמשכת על ידי הולדה ראשונה של חמור שהוא בהמה טמאה בחינת גשמיות וזוהמת החמור יוכל להתאחז ח"ו יראה רעה ופסולה הנ"ל שאז מתגבר גשמיות וזוהמת החומר יותר ויותר עד שנעשה שונא גדול להתלמיד חכם בבחינת מי יתן לי תלמיד חכם וכו' ועל כן צריכין לפדותו בשה ואז נמתק היראה שתהיה עם דעת על ידי שנותנין השה לכהן שהוא בחינת הרב והצדיק הנ"ל ואז נתהפך ונעשה החמור מרכבה לקדושה בבחינת יששכר חמור גרם וכו' כנ"ל. וזהו ואם לא תפדה וערפתו הוא הפסיד ממונו של כהן וכו' כי עיקר העשירות נמשך משם מבחינת כהן והרב הנ"ל שזוכה להארת בן ותלמיד (כמבואר בהתורה הנ"ל) ועל כן יופסד ממונו ועשירותו כנ"ל. וזה שתרגום ישכר חמור גרם עתיר בנכסין. כי עיקר העשירות על ידי הארת בן ותלמיד שעל ידי זה מהפכין החמור אל הקדושה שזהו בחינת יששכר חמור גרם וכו' וכנ"ל.(מן וזה בחינת המתקת פחד יצחק עד כאן לא נכתב כסדר בביאור רק ראשי פרקים. ועתה נבא לבאר הדברים בישועת ה'. (וכל זה מקושר למה שכתוב בהלכות בכור בהמה טהורה הלכה ד)
.main-header .halacha-num { font-size: 17px; color: var(--accent); font-weight: 600; }
אות טז וכלל הדבר כי האדם צריך ליזהר מאד להמשיך על עצמו יראת ה'. ועיקר היראה נמשך על האדם על ידי יראת העונש כמו שכתב אדמו"ר ז"ל שאפילו צדיקים צריכין יראת העונש. כי עיקר היראה הוא יראהת העונש וכו' עיין שם. אך כל מי שאינו רוצה להטעות את עצמו צריך ליזהר מאד מאד שימישך על עצמו היראה מהעונשים לטובה ולא לרעה ח"ו. כי יש כמה וכמה שעל ידי עוצם היראה שלהם נופלים יותר כאשר שכיח בכמה בני אדם שכשיושבים על ספר ר"ח הקדוש או שאר ספרי מוסר המדברים מגודל מרירות העונשים הקשים המגיעים על כל עבירה רחמנא ליצלן הם נופלים בדעתם יותר רחמנא ליצלן מחמת שיודעים בעצמם שעברו על כל אלו הדברים כמה וכמה פעמים יותר ויותר רחמנא ליצלן ומגודל המרה שחורה ועצבות שנופל עליהם על ידי זההם נופלים יותר מבתחילה. עד שיש שבאים על ידי זה לכפירות ח"ו כי מחמת שאינם יכולים לישא עליהם אימת יראת העונש הגדול כל כך. וכן להתגבר על יצרם אינם מתגברים. ועל כן אוי להם מיצרם ואוי להם מיוצרם ומחמת זה נמצאים שבאים על ידי זה לכפירות ח"ו. וכל זה מחמת שיראת העונש היא בחינת דינים ומבחינת דינים נשתלשל כל אחיזת היצר הרע והסטרא אחרא (כמבואר במקום אחר). ועל כן כשאינו זוכה אזי ח"ו נתהפך לו היראה לרעה רחמנא ליצלן כי נופל לעצבות ומרה שחורה חץו שעל ידי זה מתגברים התאוות יותר וכו' כנ"ל. על כן עיקר התיקון עלח ידי בחינת הצדיק הגדול הנ"ל שזוכה להמשיך בעולם הדעת שהוא בחינת הארת בן ותלמיד. ועיקר הוא הארת התלמיד שהוא בחינת מלא כל הארץ כבודו בחינת הקיצו ורננו שוכני עפר וכו' שמחזק כל הנופלים והרחוקים שלא יתייאשו עצמן בשום אופן וכו' כנ"ל. וכל זה כדי להמשיך עליהם יראה כמו שכתוב שם. היינו שזה הצדיק זוכה להאיר דעת נפלא ונורא מאד שעל ידי זה נמשכת יראה ילאה ונפלאה מאד עד שזאת היראה יכולה להגיע ולהאיר ולעורר כל הרחוקים מאד מאד ועיקר הדבר שבעוצם נפלאות הדרכים שממשיך זה הצדיק בדעתו הנפלא על ידי זה באה היראה על כל אחד רק לטובה ולא לרעה אפילו הרחוק מאד מקבל היראה רק לטובה כי הוא מאיר ומודיע בעולם דרכי טובו וחסדו הגדול שאינו נפסק לעול ומודיע לכל אחד כי עדיין השם יתברך אתו ועמו וקרוב אליו ומחיה ומשמח ומנחם הכל. ומאיר בהם דרכיו שגם הם יוכלו לשמח ולחזק עאת עצמו בעוצם ריחוקם וכו'. ואז נמשך עליהם היראה תמיד לטובה ולא לרעה כלל. כי תיכף כשזוכרים את עצמם או כשרואים איזה ספר מוסר עוצם יראת העונש הם נתעוררים תשוה תיכף כראוי ותיכף כשהבעל דבר רוצה להכניס בהם מרה שחורה ועצבות כאלו אפס תקוה ח"ו. הם זוכרים תיכף חסדי ה' וטובו ונפלאותיו. וכל דרכי הצדיק הנפלאים שהאיר בהם שעל ידי זה יכולים לחזק את עצמו ולשמח את עצמו תמיד כמו על ידי התורה את ועל ידי התורה אזמרה לאלקי בעודי וכו' וכו':
.main-header .source-ref-header { font-size: 15px; color: var(--text-light); font-style: italic; margin-top: 6px; }
אות יז כי זה כלל גדול כי ישרים דרכי ה' צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם וכמו שאמרו רז"ל זכה נעשה לו סם חיים לא זכה וכו' וכל הדברים שהשם יתברך שולח על האדם הן טוב הן להיפך כל כוונתו יתברך תמיד לטובה רק שהאדם הוא במשקל ונסיון תמיד. ועל כן אפילו כשהשם יתברך שולח יסורים ועונשים של אחרים וכל כוונתו יתברך כדי שיתעורר לשוב אליו. אבל בזה העולם יש להאדם בחירה תמיד. עד שלפעמים מתגבר עליו הבעל דבר במרה שחורה ועצבות עד שנופל יותר על ידי זה וכנ"ל. ועל כן צריכין להתגבר תמיד בכל עת שבאה עליו איזה יראה שתהיה לטובה שיהיה ניזהר מאד שתיכף כשהמחשבות רוצים להחליש דעתו ולהגבר עליו העצבות ולהפילו ח"ו על ידי זה. שיתגבר כנגדם ויחזק את עצמו בכל דרכי ההתחזקות המבוארים בדברינו כמה פעמים. וא תהיה היראה לטובה שיזכה לתשובה על ידי זה ויכול לבא לשמחה גדולה על ידי היראה אפילו על ידי יראת העונש אף על פי שהוא ידוע בעצמו שהוא רחוק מאד מאד מהשם יתברך והוא מלא חטאים רחמנא ליצלן אף על פי כן לא יפול בדעתו על ידי זה כלל רק יבא על ידי זה לענוה באמת שהיא בחינת שמחה בבחינת ישמעו ענוים ושימחו. וכתיב ויספו ענוים בה' שמחה ואביוני אדם בקדוש ישראל יגלו. כי קרוב ה' לנשברי לב והוא שוכן את דכא ותיכף כשבא לשפלות אמיתי השם יתברך שוכן עמו ומנחם ומשמח אותו בכל מיני שמחות ונחמות כי במקומו יתברך עוז וחדוה תמיד כמו שכתוב עוז וחדוה במקומו וכתיב כי בו ישמח לבינו וכו'.
.section-marker { text-align: center; margin: 35px 0 20px; font-size: 16px; font-weight: 700; color: var(--accent); letter-spacing: 2px; }
אות יח וזהו שאמרו רז"ל בהילולא דמר בריה דרבינא אמרו רבנן לר"ה זוטי לישריע לן מר אמר לו וי לן דמיתנן וי לן דמיתנן אמר לו אנן מה נשרי אבתרך אמר לו הי תורה והי מצות דמגנן עלן והוא תמיה מאד מה השיר והשמחה הזאת וי לן דמיתנן בפרט שצוה עליהם לישרי אבתריה הי' תורה והי מצות וכו' ואיך שייך זאת לשיר ושמחה. אך על פי הנ"ל יובנו הדברים היטב כי היה בשמחה גדולה כל כך עד שאימת מות שהוא יראת העונש לא היה לו כח להפיל אותו לעצבות ח"ו. רק אדרא כל מה שזכר יראת העונש יותר נמשך עליו יראה קדושה יותר שעל ידי זה נתחזקה השמחה אצלו יותר בבחינת וגילו ברעדה כי כל מה שזכר יותר ענין המתה וכו' התחזק יותר שיהיה לטובה. דהיינו שעל ידי זה יתקרב להשם יתברך ולא שיתרחק יותר על ידי זה ח"ו רק אדרבה מגודל האימה וירה מהמותוכו' התחזק לקיים דברי חז"ל לשמח את עצמו בחסדי ה' וטובו שאינו נפסק לעולם ועל כן שר לפניהם וי לן דמיתנן וכו'.וצוה להם לשיר אחריו הי תורה והי מצות דמגנן עלן כי אם חסדו וטובו הגדול שאינן נפסקים לעולם כי הם זכו שעל ידי זה באו רק לענוה אמיתיית שהרגישו שפלותם האמיתי. ועל ידי זה נתקרבו יותר להשם יתברך שזהו עיקר השמחה בחינת אנכי אשמח בה' וכנ"ל.כי עיקר הנפילה על ידי גדלות שמחמת גסותו נדמה לו שכבר היה יגע בעבודת ה' וכשרואה אחר כך גודל ריחוקו עדיין מהשם יתברך נופל בדדעתו מאד. כי נדמה שהוא מתייע בחנם ח"ו ועל ידי זה נופל לגמרי ח"ו אבל מי שחפץ באמת יודע שפלותו באמת וגדולת הבורא יתברך עד שכדאי אצלו כל היגיעות והעבודות שבעולם בשביל נקודה אחת של התנוצצות אלקות אחד ומשמח בכל נקודה ונקודה שמוצא בעצמו מקדושת ישראל בפרט מה שזכה שלא עשני גוי וכו' (כמבואר בדברינו עיין שם) ואדרבא כל מה שרואה ריחוקו יותר בא לשמחה יותר מחמת שבא לשפלות וענוה יותר. וזה בחינת ירידה תכלית העליה שעל ידי הירידה בא לשפלות אמיתי כי לא הניח להפיל את עצמו על ידי הרידה ח"ו שבא מחמת גסות שאינו יכול לסבול לצפות עדיין להשם יתברך בשפלות וירידות כאלה. כי היה מרוצה לעבוד את ה' אם היה זוכה להיות צדיק וחסיד גדול במעלה וכו'. אבל כשרואה שאינו זוה לזה והוא רחוק כל כך ומונח בשפלות כזה שוב אינו רוצה כלל ח"ו ומבקש תואנה לפרוש ח"ו מאחרי המקום לגמרי. אבל מי שרוצה לחוס על חייו האמתיים באמת הוא מרוצה לעבוד את ה' בכל מה שיוכל אפילו אם ח"ו לא יזכה לשום מעלה רק שיקיל מעליו מעט עונשי הגיהנם וכו'. או שיזכה לאיזה נקודה טובה בעלמא וכמו שפעם אחת שמעתי מרבינו ז"ל שאמר לענין כזה. ומה יהיה אם לא יהיה לי עולם הבא מה לעשות ואם יגיע לי גם גיהנם. והגביה ידיו כאומר שצריך האדם להתרצות על הכל כי בוודאי לא יעשה השם יתברך עולה נגדו ח"ו כי צדיק וישר הוא וכו'. ומי שמחזק את עצמו תמיד כנ"ל הוא בא על ידי הירידה לשפלות אמיתי ומתקרב יותר להשם יתברך ובטוח בחסדי ה' וטובו שיתהפך הכל לטובה בכח וזכות הצדיקים האמתיים שיש להם כח להפוך הכל טובה. ואזי זוכה לשמחה גדולה תמיד ומתקרב להשם יתברך יותר בבחינת ירידה תכלית העליה כי השם יתברך שוכן את דכא וכו'.
.section-marker::before, .section-marker::after { content: "\2014"; margin: 0 12px; color: var(--border); }
אות יט וזהו בחינת כי עמך הסליחה למען תורא. שמחמת שבטוחים שהשם יתברך סולח ומוחל על ידי זה דייקא זוכין ליראה טובה לשוב להשם יתברך. כי מי שאינו מחזק את עצמו בזה אינו יכול לזכות ליראה כי כשבא עליו איזה יראה נמשך אל העצבות ח"ו ונופל על ידי זה יותר. אבל על ידי שיודעין כי עמך הסליחה ובטוחין בחסדו תמיד שהכל יוכל להתתקן ולהתהפך לזכיות על ידי זה זוכין ליראה בחינת למען תורא. כי מקבלין היראה לטובה וכנ"ל. וזה קוויתי ה' קותא נפשי ולדברו הוחלתי וכו' ופירש רש"י קיווי אחר קיווי היינו כנ"ל שצריכין לקוות ולצפות לה' תמיד בקיווי אחר קיווי בלי שיעור וכמו שמדבר בזה אחר כך ולדברו הוחלתי נפשי לה' משומרים לבוקר שומרים לבוקר יחל ישראל אל ה' כי עם ה' החסד והרבה עמו פדות. כי יש עמו יתברך כמה מיני פדות שבוודאי יפדה אותנו מכל עוונותינו והוא יפדה את ישראל וכו' רק שצריכין לקוות ולשמור ולצפות קיווי אחר קיווי וכו' עד ישקיף ויראה ה' משמים וכנ"ל.
p { margin-bottom: 16px; text-indent: 1.5em; }
אות כ וזהו בחינת ספירות העומר כי על ידי הנפת העומר שעורים מגלין ומפרסמי כי מלא כל הארץ כבודו ובכל מקומות ממשלתו שזהו הארת דרי מטה שהוא העיקר כמו שכתוב ואבית תהלה מגושי עפר וכו' (כמו שכתוב שם). דהיינו לגלות לכל הנופלים ולכל הרחוקים מאד מאד מהשם יתברך על ידי מ עשיהם הרעים ח"ו לגלות להם כי עדיין ה' עמם ואצלם וקרוב להם תמיד בחינת הקיצו ורננו שוכנפי עפר וכו' כי מלא כל הארץ כבודו וכו' (כמו שכתוב שם עיין שם). כי שעורים הוא מאכל בהמה שהוא העדר הדעת שזה בחינת פגם החוטאים שמסלקין מעצמן הדעת ועושין מעשה בהמה חח"ו כמו שאמרו רז"ל ומובא שם בהתורה הבהאת אי אדם עובר עבירה אלא אם כן נכנס בו רוח שטות. ועל כן שעורים הוא מנחת קנאות של הסוטה שמשם למדו רזל זאת שאין אדם עובר עבירה וכו' כמו שדרשו שם על סוק כי תשטה אשתו שאין אדם וכו' אלא אם כן נכנס בו רוח שטות. ומחמת זה מוכרחין להביא מנחות של שעורים כי היא עשתה מעשה בהמה אף קרבנה מאכל בהמה כמו שפירש רש"י שם ועל ידי מנחת שעורים דייקא נבדקת. וזהו בעצמו בחינת מנחת העומר שעורים שהיא בדיקו דאשת חיל שהם כלל ישראל (כמבואר בזהר בר"מ עיין שם) היינו שעל ידי שמביאין עומר שעורים מאכל בהמה ומניפין ומרימין אותו למעלה ולמטה למי שהשמים והארץ שלו ולכל ד' רוחות העולם למי שכל ד' רוחות העולם שלו כמו שפירש רש"י שם על ידי זה מגלין ומפרסמין כי מלא כל הארץ כבודו היינו בחינת הנ"ל שגם בבחינת שעורים שהוא תכלית הגשמיות בחינת מאכל בהמה העדר הדעת בחינת פגם כל החטאים כנ"ל גם שם לא כבודו יתברך כי לית אתר פנוי מיניה והוא יבתרך מחיה את כולם. ועל כן אין שום ייאוש בעולם כלל. וזה עיקר הבדיקה והנסיון של כנסת ישראל כמו שכתוב בר"מ ואיהו בדיקא דאשת חיל כי זה עיקר הבדיקה והנסיון של כל אחד מישראל כשבא לטהר את עצמו מזוהמתו כמו כלל ישראל שצריכין לטהר עצמן מזוהמת מצרים באלו הימים שעיקר הבדיקה והניו אם יכול לעמוד בכל מה שיעבור עליו שתמיד יתחזק בהשם יתברך ולא יפול משום דבר בעולם כי יאמין תמיד כי מלא כל הארץ כבודו ויהיה איך שיהיה אל יסתיר פניו מהשם יתברך מלהשתוקק אליו ומצעקה ובקשה ותחנונים וכו' כי הרבה הרבה צריך לעבור על כל אחד לפי מדרגתו וכו'. ועל כן עיקר ההכנה לקבלת התורה שהיא התגלות הדעת הנ"ל הוא על ידי העומר שעורים שעל ידי זה מתחילין להמשיך הארה הזאת של הדעת הנ"ל לידע ולהודיע ולהוודא כי מלא כל הארץ כבודו ואפילו בתכלית הזוהמא והגשמיות בבחינתעומר שעורים גם שם יכולין לגלות כבודו יתברך ואאדרבא דייקא על ידי זה על ידי בחינת עומר שעורים מגלין ומפרסמין כבודו יתברך על ידי שהרחוקים ביותר שהם בבחינת שעורים בחינת בהמיות כשהם מודים ומודיעים אונתו הקדושה יתברך שעל ידי זה עיקר הגדלות והתגלות כבודו יתברך בבחינת כד אתי יתרו דייקא כדין אסתליק ואתייקר א שמא דקודשא בריך הוא עילא ותתא (כמובא בדבריו ז"ל כמה פעמים).
p.no-indent, .section-marker + p, .main-header + p, .rashei + p { text-indent: 0; }
אות כא ועל כן סופרין הימים לעומר כמו שכתוב וספרתים לכם לעצמיכם מה התם וספרה לה לעצמה אוף הכא וספרתם לכם לעצמיכם כמו שכתוב בזהור הקדוש היינו כי כל אחד צריך לספור ולהחיות ימיו על ידי בחינת עומר שעורים שמשם מקבל חיות בכל יום ויום מימי הספירה שהם הכנה וטהרה לקבלת התורה שעיקר הכנה והטהרה על ידי שסופר ומונה בכל יום ויום אל העומר שעורים שבזה מזכיר את עצמו כי בכל יום כי מלא כל הארץ כבודו ומכל הטומאות והזוהמות שבעולם יכולים לשוב אליו יתברך כי מלא כל הארץ כבודו שזה נתגלה על ידי העומר שעורים כנ"ל. כי זה ידוע שאי אפשר לקפוץ בפעם אחד אל הקדושה בשלימות כי הבא לטהר מסייעין לו אומרים לו המתין שצריך להמתין הרבה כל אחד כפי ענינו (כמו שכתוב בהתורה קרא את יהושע וכו' סימן ו' עיין שם) ובוודאי כל אחד כפי ענינו בכל היים שצריך להמתיק עד שיזכה להתקדש כראוי בוודאי בכל אלו היים עובר עליו מה שעובר מחמת שעדיין לא נטהר מזוהמתו ובכל הימים הוא נתנסה נבדק מהשם יתברך בבחינת עומר שעורים שהוא הבדיקה של כלל ישראל כשצריכין לצאת מזוהמת מצרים ולזכות לקבלת התורה ביום החמשים בשבועות הקדוש כי כמו שבכלל ישראל כן הוא בפרטיות אצל כל אחד ואחד והבן הדברים היטב כי אי אפשר לבאר כל זה היטב כי כבר דברנו מזה היטב בכמה מקומות ואף על פי כן עדיין יש נסיונות הרבה לכל אדם בענין זה מה שצריך להתחזק שלא יפול בדעתו בשום אופן. כי כמו שהאדם צריך לעמוד בנסיון לבלי לילך אחר תאוותיו בהיתר או באיסור ח"ו כמו כן צריך להתחזק לעומוד בנסיון אם כבר נכשל במה שנכשל ח"ו לבל יפול על ידי זה כלל כי כל הנפילות שנופל הוא רק מעשי בעל דבר שרוצה ללכדו ברשתו ח"ו על ידי זה דווקא וכבר דברנו מזה שמה שנמצאים הרבה נופלים בדעתם ואומרים שאי אפשר להם לילך בדרך הישר עוד זהו רק מחמת תאוותם ויצרם הרע שמבקשים תואנה ועלילה לפרוש מאחרי המקום בחינת ויהיו העם כמתאוננים שפירש רש"י מבקשים עלילה לפרוש מאחרי המקום כי כל אדם יצר לבו רע מנעוריו. אך מחמת אימת העונש הוא מתגבר בכל פעם לכבוד תאוותו אך אוי לו מיצרו אוי לו מיצרו על כן הוא מבקש תואנה ועלילה לפרוש מאחרי המקום ח"ו כדי שיוכל לילך אחרי תאוותיו הרעות ח"ו והעלילות והתואנות שהבעל דבר מוצא לכל אדם רבו מספר כי אין מספר ולכל אחד מוצא עלילות עלילות מיחחדות רובם על ידי חסרון הפרנסה ומניעות המונעים וכו'. אך אף על פי כן נפשו מרה לו כי יודע שיצטרך ליתן דין וחשבון וכו' ועל כן מתגבר בו הטוב בכל פעם לשוב להשם יתברך אך בשום דבר אינו מוצא לעצמו עלילה ופטור כמו על ידי התחבולה הנ"ל של הבעל דבר דהיינו מה שפילו בדעתו בכל פעם ומראה לו בכל פעם כאלו אפס תקוה ח"ו. כי הוא רואה בעיניו שכבר חתר כמה פעמים ורצה להתקרה אל הקדושה ונפל אחר כך. כל אחד כפי מה שנפל וכן היה כמה פעמים בלי מספר. ועל כן הוא פטור בעיני עצמו עוד מלחתור עוד חתירות לשוב להשם יתברך. אבל באמת כל הרעיונים והמחשבות האלה הם רק מעשי בעל דבר שמוצא לו עלילה לפרוש מאחרי המקום ח"ו כדי שילך אחרי תאוותיו ח"ו. כי באמתאין שום יאוש בעולם כלל. כאשר צעק רבינו ז"ל קול גדול ולא יסוף (בזה הלשון גיוואלד זייט אייך נישט מייאש ומשך מאד תיבת גיוואלד וכו') כי כל אדם צריך שיעבור עליו הרבה הרבה קודם שזוכה ליכנוס אל הקדושה וכמו שעבר על אדם ראשון ק"ל שנה שרצה לשוב ודייקא בכל אלו הק"ל שנה באו רוחות וכו' וחממו אותו וכו' כמו שאמרו רז"ל ובוודאי נחלשה דעתו מאד מאד בכל פעם כי כבר היה לו יצר הרע גדול כמבואר בדברי רז"לובוודאי רצה הבעל דבר להפילו בדעתו בכל פעם אבל הוא התגבר כנגדו בכל עת ולא הנניח דרכי תשובתו שעסק בהם בכל הק"ל שנה עד שזכה בסוף הק"ל שנה להוליד בדמותו בצלמו את שת שממנו הושתת העלם ויצאו ממנו האבות ומשה ומשיח וכו' ואף על פי שחטא אדם הראשון עדיין צריכין לתקן בכל דור ודור אף על פי כן אם הוא בעצמו לא היה מתגבר לתקן מה שתיקון היה קשה מאד לתקן וגם לא היה זוכה למה שזכה אבל על ידי התחזקותו והתגברותו לשוב להשם יתברך בכל הירדות והנפילות שעברו עליו זכה שנפטר בשם טוב כי היה כל ימיו צדיק וחסיד גדול כמו שאמרו רז"ל כי זה עיקר הנסיון של האדם שיתחזק את עצמו בכל הירידות שבעולם רחמנא ליצלן בכל מה שיעבור עליו שתמיד בכל יום ובכל עת יתחיל מחדש וירגיל את עצמו בשכחה לשכוח מה שעבר עליו וידמה בדעתו כאלו נולד היום וכו' וכמבואר בדברינו כמה עצות ודרכים נפלאים בענין זה איך לחזק את עצמו בכל עת עיין שם יערב לך לעד:
.verse { font-style: italic; color: var(--accent); }
אות כב וזהו וספרתם לכם לכם לעצמיכם. לכם לעצמיכם דייקא שכל אחד צריך לספור ספירות העומר שהוא בחינת התחזקות הנ"ל לעצמו כפי מה שהוא ולא יול בדעתו מחמת שנדמה לו שחביריו בני גילו טובים ממנו הרבה. כי אף על פי שהוא מדה טובה להיות עניו ולהחזיק כל אדם טוב ממנו. אבל אם יפול בדעתו על ידי זה ח"ו אין זה ענוה אדרבא זהו גדלות גדול שאין נאה לו שיעבוד איזה עבודה להשם יתברך ועדין הוא רחוק כל כך וחביריו כבר זכו למה שזכו. כי אסור להרהר אחרי המקום ומי יודע מאיזה מקום הוא ובאיזה מקומות נמשך על ידי מעשיו כי אין אדם דומה לחבירו כלל. וכן כל אדם שרוצה לצאת מטומאתו וזוהמתו שזה בחינת ספירת העומר כדי שיטהרו וכו' צריך לספור הימים לעצמו דייקא ואל יפיל אותו חבירו כלל ח"ו. וזהו וספרתם לכם לכם לעצמיכם דייקא והבן היטב וכעין שכתב רבינו ז"ל על פסוק אחד היה אברהם שעיקר התקרבות אברהם אבינו עליו ףהשלום להשם יתברך היה על ידי שחשב תמיד שהוא רק אחד בעולם ולא הסתכל על שום מונע ומעכב ומבלבל וכו' עיין בתחילת הספר לקוטי תנינא ענין זה. ובאמת כמו שיש כמה מיני מניעות מהמונעים הרשעים או מתנגדים הרוצים למנוע מהאמת בכמה הסתות ופתויים ודברי ליצנות וחלקלקלות וכו'. כי יש גם כמה מיני מניעות וחלישות הדעת אפילו מחביריו ואוהביו באמת. וכל זה אי אפשר לבאר בכתב רק כל אחד יבין בעצמו כפי עניניו וכנגד כל מיני מניעות וחלישות הדעת שבעולם צריכין לילך בדרך הנ"ל בבחינת אחד היה אברהם לחשוב כאלו הוא יחידי בעולם כנ"ל וזה בחינת וספרתם לכם לכם לעצמכם כנ"ל וכמו שמבוא בהמעשה של החכם והתם. בואר שם שהתם היה רצען וכו' ולא היה יכול המלאכה כראוי ומנעל שלו היה בג' קצוות וכו' והוא היה מתפאר בו מאד כמה נאה ויפה המנעל הזה וכו'. והיתה שואלת לו אשתו אם כן מפני מה שארי בעלי מלאכות נוטלים ג' זהובים בעד זוג מנעלים ואתה אינך לוקח כי אם אחד זהב וחצי השיב לה מה לי בזה זה מעשה שלו וזה מעשה שלי (דאס איז יענימס מעשה אין דאס איז מיין מעשה) ועוד למה לנו לדבר מאחרים הלא נתחיל לחשוב כמה וכמה אני מרוויח בהמנעל זה מיד ליד העור הוא בכך וכו' (עיין שם כל זה היטב) והבן כי במעשה הזאת מבינים רוב העולם כמה דברים הנוגעים לעבודת השם יתברך שצריכין להתנהג בדרכי התמימות ולהיות בשמחה תמיד אפילו בעניות ודחקות גדול וגם עבודו ותפלתו אינו בשלימות כלל אף על פי כן יהיה בשמחה בחלקו תמיד ולא יסתכל על העולם כלל שיש להם פרנסה כנגדו בכפלי כפלים ויש להם אכילה ושתיה ומלבושים נאים וכו' ואף על פי כן מלאים דאגות תמיד בריבוי חסרונות וגם בעבודת ה' בתורה ובתפלה הם גדולים ממנו אלפים פעמים ואף על פי כן אל יפול בדעתו מזה כלל רק יהיה שמח ףבחלקו תמיד כמבואר שם שהלחם שלו היה אצלו כל המאכלים שבעולם וכו' ומנעל שלו שגמר בכמה ימים ביגיעה גדולה והיה מלא חסרונות והרוויח בו פחות הרבה מאחרים אף על פי כן היה יקר בעיניו מאד והתפאר בו הרבה ולא הסתכל על אחרים כלל ואמר מה לי בזה זה מעשה שלו וזהו מעשה שלי וכנ"ל וכנ"ל.ורבינו ז"ל רמז בעצמו אחר שסיפר מעשה זאת שכוונתו לענין תפלה ועבודת ה' כמו שמובא שם בסוף שאמר רבינו ז"ל ואם התפלה אינו כראוי היא מנעל בג' קצוות והבן עיין שם היינו כנ"ל שצריכין להתנהג בתמימות גדול כדרכי התם הנ"ל וצריכין לדקדק בכל המעשה ליקח לעצמו מוסר ועצות מדברי התם הנ"ל ולילך בדרכיו ולהיות בשמחה תמיד ואל יבלבל אותו העולם כלל ואפילו חביריו שזוכין לתפלה ועבודה הרבה יותר ממנו אף על פי כן אל יפול בדעתו מזה כלל רק יהיה בשמחה תמיד בכל נקוה ונקודה טובה שמרוויח בתפלתו ועבודתו איךש הוא עיין שם בהמעשה ותבין:
.verse-source { font-size: 14px; color: var(--text-light); font-style: normal; }
אות כג וזה בחינת שבועות שאז הוא קבלת התורה שהיא עיקר הדעת הנ"ל של בחינת משה שמאיר בבן ותלמיד בדרי מעלה ודרי מטה ומודיע להם כי ה' הוא האלקים שעיקר זה הדעת נתגלה בשבועות על ידי קבלת התורה שעל זהנאמר אתה הראית לדעת כי ה' ההוא האלקים וכו' כמו שמסיים שם מן השמים השמיעך את קולו ועל הארץ הראך את אשו הגדולה וכו' שזה נאמר על מתן תורה. כי בכל ימי הספירה אנו מכינין עצמינו לקבלת התורה ואנו עוסקים להמיך עלינו הארה משם מבחינת הדעת של התורה כדי שנוכל להכין עצמינו לקבלה (וכמבואר אצלינו מזה במקום אחר שבשעת הכנה אל המצוה נמשך על האדם סיוע דלעילא מקדושת המצוה בעצמה שאנו מכינין עצמינו לעשותה עיין שם) ועל כן בכל ימי הספירה אנו ממשיכין המוחין (כמבואר בכוונות בביאור כל מוח ומוח בפרטיות שנמשך בכל יום ויום מימי הספירה עיין שם) דהיינו הארת הדעת הנ"ל שנמשך מהחכם הצדיק האמת הנ"ל שהוא בחינת משה וכנ"ל אבל עיקר המשכת זה הדעת בשלימות הוא בשבועות על ידי קבלת התורה שהוא עיקר הדעת הנ"ל:
.heb-term { font-style: italic; }
אות כד וזה בחינת עשרת הדברות שניתנו בשבועות. הדברות הם בחינת כל התיקונים המבוארים בתורה הנ"ל. אנכי ה' אלקיך וכו' זה עיקר הדעת הנ"ל להודיע כי ה' הוא האלקים. וזהו בחינת מאמר ראשון אנכי ה' אלקיך שעל ידי זה האיר בהם להודיעם כי ה' הוא האלקים אין עוד מלבדו, לא יהי לך אלקים אחרים וכו' זה בחינת האזהרה לגרש ולסלק הרוח שטות של היצר הרע שמשם כל העוונות רחמנא ליצלן שזה עיקר הרחמנות להוציא את ישראל מעוונות שבאין על ידי הרוח שטות וזה בחינת לא יהי לך אלקים אחרים וכו' כי היצר הרעי נקרא אל אחר כפירות (כמבואר במקום אחר) כי הוא עיקר הרוח שטות כי נקרא מלך זקן וכסילוהוא בחינת אלקים אחרים עבודה זרה שהם תכלית הכסילות והרוח שטות כידוע לכל בן דעת גודל השטות וכסילות של עבודה זרה וכמבואר בפסוקים רבים גודל השטות של כסילות ושטות דעתם כמו שכתוב ובאחת יבערו ויכסלו וכו' וכמו שכתוב ולא ישים אל לבו לא דעת ולא תבונה לאמר חציו שרפתי במו אש וכו' ובן בפסוקים רבים ומשם מבחינת העבודה זרה שהוא שורש היצר הרע משם נמשך הרוח שטות של כל החוטאים רחמנא ליצלן כי כל החטאים הם בחינת עבודה זרה כמו שכתוב וסרתם ועבדתם אלקים אחרים וכו'. ועל כן במאמר לא יהיה לך אלקים וכו' כלולים כל הלא תעשה כמובא שאנכי כולל כל המצוות עשה ולא יהיה לך כולל כל הלא תעשה כי אנכי זה בחינת המשכת הדעת הנ"ל שמשם כל המצוות עשה שבתורה כי על ידי כל מצוה ומצוה נמשך מוח ודעת להכיר את הבורא יתברך שמו ולא יהיה לך כולל כל הלא תעשה שבאים מרוח שטות שהוא בחינת עבודה זרה כנ"ל נמצא שאנכי ולא יהיה לך הם כלל כל התורה שהיא עיקר הרחמנות הממבואר בתורה הנ"ל שהוא להמשיך דעת להודיע כי ה' הוא האלקים לגרש על ידי זה הרוח שטות שהוא היפך הדעת כדי להוציא את ישראל מעוונות (כמבואר שם היטב עיין שם) לא תשא את שם ה' אלקיך וכו' זה בחינת היראה המבואר בהתורה הנ"ל. כי עיקר המשכת הדעת הוא כדי לזכות ליראה (כמו שכתוב שם עיין שם):
.term-def { font-size: 15px; color: var(--text-light); }
אות כה וזה בחינת לא תשא את שם ה' אלקיך כי עיקר היראה משם ה' ליראה את השם הנכבד והנורא הזה וכו' וכתיב וראו וכו' כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך וכתיב ויראו גוים את השם ה' וכו' וכל מלכי הארץ את כבודך וכתיב מפני שמי נחת הוא ועל כן נתנה התורה באלה ובשבועה כדי שיהיה נמשך יראתו לבלתי נחטא ועל כן נזדעזע העולם בשעה שאמר לא תשא את שם ה' כי שם עיקר היראה כנ"ל וזה בחינת הנשבע כאשר שבועה יראה כי שם עיקר היראה וזהו בחינת ושבועתו ליצחק בחינת פחד יצחק. ועל כן לא תשא וכו' היא בחינת יראה שהוא תיקון הדעת הנ"ל שעיקר שלימותו ותיקונו כשזוכין ליראה בחיחנת יראת ה' ראשית דעת וכמבואר שם בהתורה הנ"ל מענין היראה בכמה בחינות עיין שם:
.concept { font-weight: 600; }
אות כו זכור את יום השבת לקדשו וכבד את אביך ואת אמך הם בחינת שני ההארות הנ"ל שהם בחינת הארת דרי מעלה והארת דרי מטה וכל אחד ואחד כלול משניהם (כמבואר שם עיין שם) כי זכור את יום השבת זה בחינת השגת החכם בעצמו שהוא השגת דרי מעלה שהוא בחינת מה בחינת איה בחינת מה חמית וכו' שהוא בחינת מה רב טובך וכו' בחינת השגת המקיפים שהם בחינת שפע הכתר שעשוע עולם הבא וכו' כמבואר שם שכל זה הוא בחינת שבת שהוא בחינת עולם הבא שאז זוכין לתכלית הידיעה שלא נדע שהוא בחינת מקיפים (כמובא בסימן פ"ג בלקוטי תנינא). כי שבת הוא יום מנוחה וקדושה תפארת גדולה ועטרת ישועה בחינת כתר בחינת איה שאומרים בשבת בקדושת כתר כי שבת בחינת מנוחה וביטול שהוא בחינת מה בחינת עולם הבא ואז הוא תכלית שלימות הדעת בחינת השגת דרי מעלה שהוא השגת החכם הנ"ל והשגת דרי מטה בחינת מלא כל הארץ כבודו כלול בה. כי ששת ימי המעשה כלולין בשבת כי כל שת ימי המעשה כל חיותם וקיומם הוא משבת כידוע וכמבואר בזוהר הקדוש דמינה מתברכין כל שיתא יומין וששת ימי המעשה הם בבחינת דרי מטה בחינת עולם הזה כנגד שבת שהוא בחינת עולם הבא כי בששת ימי המעשה ברא השם יתברך כל הבריאה בעשרה מאמרות בשביל כבודו יתברך כי כל מה שברא הקדוש ברוך הוא לא בראו אלא לכבודו וכו' שזהו בחינת מלא כל הארץ כבודו בבחינת השגת דרי מטה כי בשביל זה היתה כל הבריאה בששת ימי המעשה כדי שידעו ויכירו אותו יתברך וימלא כל הארץ את כבודו יתברך. אבל בשבת שבת ונח אפילו במאמר ולא ברא בו דבר רק כל הבריאה של כל ששת ימי המעשה כולם חיים וקיימים רק משבת כידוע. כי שבת בחינת ביטול בחינת מה בחינת השגת דרי מעלה. כי התחתון נכלל בעליון. ועל ידי מצות שביתת שבת נתגלה שכל הבריאה של כל ששת ימי המעשה הכל נמשך ממנו יתברך שהוא למעלה מהכל. היינו שכל כבודו יבתרך שמתגלה בכל הבריאה שנברא בששת ימי המעשה שזהו בחינת מלא כל הארץ כבודו הכל נמשך ונתקיים רק על ידי שבת שהוא בחינת מה בחינת איה מקום כבודו. כי באמת שתי השגות אחד. כי השם יתברך סתום וגלי'. ובחינת מלא כל הארץ כבודו מקבל מבחינת איה ונכלל בו כי הכל אחד. וכל זה נתגלה כעל ידי שבת שמעיד כי ה' אחד ושמו אחד. ושהוא יתברך שהוא מרומם ונעלה מכל הרוחניות ברא כלה עולמות וכל הגשמיות למען כבודו יתברך. נמצא ששבת הוא בחינת השגת דרי מעלה ובו כלול השגת דרי מטה:
.heb-letter { font-family: 'Frank Ruhl Libre', serif; font-size: 22px; font-weight: 700; color: var(--accent); }
אות כז כבד את אביך ואת אמך זה בחינת מה שצריכין להאיר בדרי מטה שבשביל זה צריכין להניח בנים ותלמידים כדי שישאר ממנו חליפות שימשיכו דעתו בדרי מטה כמו שכתוב שם שזה בחינת מצות כבד את אביך ואת אמך שמגיע להם כבוד והקיש כבודם לכבוד המקום. כי כל כבוד המקום נמשך על ידם על ידי שהם המשיכו אותו בעולם בשביל הגדלת כבודו יתברך שאינו נתגלה כי אם על ידי בני אדם התתונים שבזה העולם דייקא (כמו שכתוב שם עיין שםכ). נמצא שכבד את אביך וכו' הוא בחינת השגת דרי מטה ובו כלול השגת דרי מעלה כמו שכתוב שם. כי בכלליות העולם נקראים הבן והתלמיד שניהם בבחינת דרי מטה כמבואר בהתורה הנ"ל בתחילתו שבן ותלמיד הם בחינת החליפות שצריכין להשאיר בזה העולם וכו' עין שם. אבל כל בחינה ובחינה כלול מכל הבחינות. על כן בפרטיות גם בדרי מטה בעצמן הם בן ותלמיד יש בהם השגת דרי מעלה והשגת דרי מטה כי השגת הבן אם זוכה הוא בבחינת השגת דרי מעלה מחמתש הוא מקבל מוח ודעת אביו בעצמו. והשגת התלמיד הוא בחינת השגת דרי מטה וכו' (כמו שכתוב שם). וכן גם הבן והתלמיד בעצמו כל אחד ואחד מהם כלול גם כן משני ההשגות יחד כי התלמיד צריך שיהיה נכלל בהבן וכן הבן בהתלמיד כי צריך לכלול העולמות זה בזה כדי שיהיה להם יראה (כמו שכתוב שם עיין שם). ועל כן בכלל העולם כלל הבנים שצריכין להניח בזה העולם כדי שיגדלו כבודו יתברך שבשביל זה מצוה לכבד אביו ואמו כלל הבנים הם בבחינת דרי מטה כי בשביל זה דייקא צריך להניח בנים כדי שישאר דעתו בזה העולם דייקא להאיר בדרי מטה כנ"ל. רק בפרטיות כלול בהם גם השגת דרי מעלה ואם זוכה הבן יותר יכול להגיע למעלות עד השגת הבן של החכם הדור שהוא בחינת מקיפים הנ"ל בחינת מה בחינת איה בחינת השגת דרי מעלה וכנ"ל (ועיין בהתורה הנ"ל והבן היטב):
.source-ref { font-size: 15px; color: var(--text-light); }
אות כח וכל העשרת הדברות הם חמש כנגד חמש כמו שאמרו רז"ל דבור לא תרצח כנגד אנכי. כי רוצח ממעט הדמות היינו כי מצות אנכי היא להאיר הדעת הקדוש להודיע כי ה' הוא האלקים כנ"ל וכנגד זה איסור לא תרצח שאסור להרוג נפש מישראל שנחשב כאלו ממעט את הדמות היינו כי ידיעה זאת להודיע אלקותו יתברך בכל העולמות זה אי אפשר כי אם על ידי ריבוי נפשות מבני ישראל שבזה העולם דייקא שכל אחד ואחד כפי שרשו כן יש לו חלק בהתגלות ידיעת אלקותו יתברך. וכל מה שנתרבין בזה העולם נפשות בני ישראל יותר ויותר נתגלה כבוד אלקותו יותר כי ברוב עם הדרת מלך. וזה בחינת השלמת הקומה העליונה להשלים צלם דמות תבניתו כביכול על ידי ריבוי נפשות ישראל. י בחינת צלם אלקים הוא בחינת דעת ומוחין היינו כי יש ידיעה והשגה באלקותו יתברך שנקראת בחינת יד ויש השגה שנקראת רגל. וכן כל הרמ"ח אברים ושס"ה גידים. וכל אחד מישראל הוא בר מהשכינה. וכפי שורש נשמתו כן הוא צריך לגלות ולהמשיך בעולם חלק הדעת להודיע אלקותו יתברך בעולם. וכל מה שמברבין ישראל יותר נתגלה הדעת יותר ונשלם צלםאלקים ביותר דהיינו שנתגלה ידיעת אלקותו יתברך בכל פרטי השגת הדעת שכלולים בבחינת קומת אדם בחינת צלם אלקים. ועל כן הרוצח שהורג נפש מישראל ממעט הדמות על ידי שחיסר חלק הדעת הקדוש שהוא מתגלה על ידי זה הנפש דייקא. ועל כן לא תרצח כנגד אנכי שהוא בחינת התגלות הדעת הקדוש להודיע אלקותו יתברך בעולם כנ"ל:
.separator { text-align: center; margin: 30px 0; color: var(--border); font-size: 20px; letter-spacing: 8px; }
אות כט לא תנאף כנגד לא יהיה לך שהוא האזהרה לגרש הרוח שטות כנ"ל. זה בחינת איסור לא תנאף כי שם עיקר הרוח שטות כמו שאמרו רז"ל על פסוק איש איש כי תשטה אשתו אין המנאפין מנאפין אלא אם כן נכנס בהם רוח שטת כי עיקר היצר הרע שהוא הרוח שטות הוא על ניאוף כי עיקרא דיצרא בישא על עריין:
.rashei { background: linear-gradient(135deg, #f5f0e8 0%, #ebe5d8 100%); border: 2px solid var(--border); border-radius: 8px; padding: 20px 25px; margin: 30px 0 15px; }
אות ל לא תגנוב כנגד לא תשא כמו שאמרו רז"ל כי לא תשא הוא בחינת יראה ליראה את השם וכו' כנ"ל. וזה בחינת איסור לא תגנוב כי הגונב מסלק יראתו מעל פניו כאלו אין השם יתברך רואהו ח"ו כמו שאמרו רז"ל עשה עין של מטה כאלו אינו רואה וכו' וזה בחינת פגם כל העבירות שפוגם ביראה. כי כל העברות ח"ו הם בגניבה ובסתר כמו שכתוב והיה במחשך מעשיהם ואמרו מי יראינו וכו' ועל כן כשמזכיר יראת העונש (בזכריה ה') שהוא עיקר היראה מזכיר שם מענין חומר איסור שבועה וגניבה כמו שכתוב שם זאת האלה היוצאת על פני כל הארץ כי כל הגונב מזה כמוה נקה וכל הנשבע מזה וכו' הוצאתי כו' כי גניבה ושבועה הם בחינה אחת בחינת פגם היראה שמסלק יראתו יתברך מעל פניו כאלו אינו רואהו זהו בחינת פגם כל העבירות שבתורה כנ"ל:
.rashei-header { text-align: center; font-size: 14px; letter-spacing: 3px; text-transform: uppercase; color: var(--accent); margin-bottom: 12px; font-weight: 700; }
אות לא לא תענה כנגד זכור את יום השבת כי כל המחלל את השבת כאלו מעיד עדות שקר בבורא כמו שאמרו רז"ל כי שבת מעיד על חידוש העולם שהשם יתברך ברא כל העולם בששת ימי המעשה ושבת בשבת. כי עיקר העדות צריכין בדבר שנעלם מן העין שאי אפשר לעמוד על אמיתתו כי אם על ידי העדים על כן צריכין שני עדים דייקא ותרי כמאה. כי עיקר אחיזת השקר הוא מבחינת אחר הבריאה. כי השקר בחינת עבודה זרה כפירות זה נמשך מחמת שחידוש העולם אי אפשר להשיג ולהבין בשום שכל ודעת כי אם באמונה לבד (כמבואר מקום אחר). כי אי אפשר להבין איך כל הגשמיות והישות ופעולות משונות נמשכו מאחד הפשוט שהוא מרומם מכל הרוחניות ואין בו שום שינוי אבל אנו בני ישראל על ידי התורה שקבלנו מפי משה אזנו זוכין לאמונה להאמין בהאמת שהשם יתברך שהוא מרומם על כל ברא את כל בהריאה וכל מיני גשמיות כדי לגלות כבוד גדלו על ידי זה דייקא כי מלא כל הארץ כבודו. היינו כי בחינת מלא וכו' שהוא חיוו יתברך המלובש בזה העול הגשמי קשור ומחובר בתכלית האחדות עמו יתברך שהוא מרומם על כל ברכה ותהלה דלית מחשבה תפיסא ביה כלל בחינת מה חמית מה פשפשת וכו'. וזהו עיקר האמונה להאמין בהאמת שבחינת מלא ובחינת מה שניהם אחד כי ה' האו האלקים אבל השקרן שהוא בחינת עבודה זרה כפירות הוא בחינת הרגן מפריד אלוף שאינו מאמין ומקשר בחינת מלא בבחינת מה:
.summation { background: linear-gradient(135deg, #f5f0e8 0%, #ebe5d8 100%); border: 2px solid var(--border); border-radius: 8px; padding: 25px 30px; margin: 45px 0 20px; }
אות לב ועל כן שני עדים נאמנים בכל דבר. כי בכל מקום שיש שני עדים שמעידין דבר אחד ועדותן מכוונת. זה בחינת שנכללו שני הבחינות הנ"ל יחד דהיינו בחינת מה ובחינת מל וכו'. (וכמבואר מעין זה במקום אחר בהלכות עדות על פי התורה אמר ר' עקיבא כשתגיע לאבני שיש וכו') כי אין שני בני אדם שווין רק אחד גבוה מחבירו כמו שאמרו רז"ל לענין העדים עצמן מכניסין את הגדול שבהם תחילה כי בוודאי יש בהן קטן וגדול ובכמה מקומות שיש קטן וגדול הם בבחינת דרי מעלה ודרי מטה כי הגדול לגבי קטן ממנו הוא בבחינת דרי מעלה כי נפשו ודעתו גבוה מחבירו וחבירו הקטן הוא בבחינת דרי מטה. כי גדול וקטן הם בחינת מאור הגדול ומאור הקטן שהם חמה ולבנה שהם בחינת משה ויהושע כי פני משה כפני חמה וכו' ומשה ויהושע הם בחינת רב ותלמיד בחינת דרי מעלה ודרי מטה (כמו שכתוב שם בהתורה הנ"ל) וכששניהם מעידין דבר אחד זה בחינת שנכלל בחינת הדעת של דרי מטה ודרי מעלה ביחד בחינת כלליות ואחדות בחינת מלא וכו' בבחינת מה שזה עיקר האמת והאמונה כנ"ל ועל כן הם נאמנים בכל דבר. ועל כן התורה נקראת עדות וכלול בשני לוחות כמו שכתוב ושני לוחות העדות וכו' כי אין עדות פחות משנים נגד שני הבחינות מה ומלא שצריכין לכוללן יחד שהוא עיקר העדות של התורה שמעידה שהשם יתברך מרומם על הכל וברא הכל בששת ימי המעשה כמו שכתוב בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ. וכל זה נתגלה על ידי שבת שמעיד על אחדותו שברא הכל בששת ימי המעשה כדי לגלות כבודו ושבת ונח בשבת שאז הוא בחינת ביטול ושביתה לגמרי בחינת מה וכו' כנ"ל. ועל כן דיבור לא תענה כנגד זכור את יום השבת
.summation-header { text-align: center; font-size: 14px; letter-spacing: 3px; text-transform: uppercase; color: var(--accent); margin-bottom: 15px; font-weight: 700; }
אות לג לא תחמוד כנגד כבד כי מצות כבד שהוא סוף הה' דברות ראשונות הוא בחינת מה שמחיבין להשאיר הדעת בזה העולם כ"ל כדי לכלול העולמות יחד כמו שכתוב שם כי עולם אד אין לו שלימות. ועיקר השלימות כשהנשמה לעמלה למעלה תהיה מאירה גם למטה מטה על ידי החליפות שנשאר ממנו בן ותלמיד שזהו בחינת מות כבוד כנ"ל. ועל ידי זה דהיינו על ידי כלליות העולמות נמשך העשירות והפרנסה שמבל המלכות מים החכמה שעל כן זוכין על ידי זה להארת הרצון המופלג בשעת האכילה שהוא בחינת ואתה נותן להם את אכלם בעתו בחינת ומשביע לכל חי רצון וכו' (כמבואר שם היטב עיין שם) וזהו בחינת לא תחמוד שהוא סיום עשרת הדברו. כי אסור לחמוד כל חפצי חברו ופרנסתו ועשירותו. כי השם יתברך משביע לכל חי רצון על ידי הארת בן ותלמיד שהוא בחינת כלליות העולמות שזהו בחינת מצות כבד וכמו שכתוב שם על פסוק לויתן זה יצרת לשחק בו שהפרנסה והעשירות נשחק ונתחלק לכל אחד ואחד כראוי לו מאתו יתברך. ועל כן בוודאי אסור למוד ולהתאוות חפצי חבירו שניתן לו מאתו יתברך כפי הארת הרצון שצריך כל אחד ואחד לקבל מים החכמה שנתגלה על ידי כלליות העולמות על ידי הארת בן ותלמיד שזהו בחינת מצות כבד כנ"ל כי חמדה ותאוה לחפצי חבירו ועשירותו ח"ו הוא ההיפך מהארת הרצון שמקבלים מים החכמה וכו' כנ"ל. מאחר שיש לו חמדה ורצון של איסור שחומד ורוצה חפצי חבירו שהוא כנגד רצון הבורא יתברך שנתן ברצונו העשירות הזאת לחבירו דייקא כפי התחלקות הפרנסה שנמשכת מים החכמה וכו'כ נ"ל. ועל כן הוא פוגם ברצון והוא ההיפך ממש מבחינת הארת הרצון שצריכין לקבל בשעת האכילה. כי צריך כל אחד להתגבר לזכות להארת הרצון שהוא גבוה על הכל דהיינו שיזכה שלא יהיה לו שום רצון אחר כנגד השם יתברך רק יזכה לרצון חזק ונפלא להשם יתברך עד שיגיע לבחינת ביטול עד שלא ידע כלל מה שהוא וכו' (כמו שכתוב שם עין שם). וכל זה זוכין על ידי כלליות העולמות על ידי הארת בן ותלמיד שזהו בחינת מצות כבד כנ"ל ועל כן לא תחמוד כנגד כבד.(שייך לענין שצריך לחלק האלפים למאות כמובא בשיחות הר"נ עיין שם:עיין שם הסוד הנפלא והנורא הזה. וזהו האלף לך שלמה ומאתים לנוטרים את פריו. כי כל זמן שהאור בבחינת אלפים אי אפשר לקבלו מחמת ריבוי האור רק רק כשעושין מאלפים מאות. וזה נעשה על ידי תלמיד חכם שנוקם ונוטר כנחש וכו' (כמו שכתוב שם). וזהו האלף לך שלמה כל זמן שהאור בבחינת אלפים היא לך שלמה שהוא השם יתברך כי אין אנו יכולין לקבלו כנ"ל. אך ומאתים לנוטרים בחינת תלמיד חכם שנוטר ונוקם שהוא יכול לחלק האלפים למאות ואז יכולים לקבלו כנ"ל וזהו ומאתים לנוטרים דייקא בחינת תלמידי חכמים הנוטרים ונוקמים שהם ממשיכין האור בבחינת מאתים דהיינו בבחינת מאות כנ"ל. כי הם מחלקים האלפים למאות ואז יכולים לקבלו כנל עיין בהלכות כתובה שם מובא פסוק הנ"ל והקדמש הנ"ל אבל שם מתפרש בסגנון אחר. ראשי פרקיםקצת רמזים על המעשה של יום השי מהז' בעטלירש שהיה לו כח בידיו להוציא החצים וכו' וחשב שם ד' דברים להוציא החצים ולכנוס לתוך החומות של מים על ידי כח הצדקה ולידע היוד מיני דפיקין ל ידי כח החכמה שבידיו ולנגן היוד מיני נגינה על ידי הכח לעשות ולעצור הרוח סערה. וכו'. וכולם בני עשרה עשרה וכו' עיין שם. וסיפר מעשה מהבת מלכה שחשק בה המלך שברחה לתוך היוד חומות של מים וכו' והוא רופא אותה. וסוד זאת המעשה נשגב מדעתינו מאד מאד. אך כבר ניתן לנו רשות מאתו ז"ל לחפש רמזים כפי יכלתינו. אך על כל זה לא נדע מי ומה ואימת וכו' כמו שכתוב שם בסוף. על כן אציג ברמז מה שמתנוצץ בדעתי בעזרת ה'.
.summation p { font-size: 16px; text-indent: 0; margin-bottom: 10px; color: var(--text-light); }
אות א כי יש ד' עולמות א"ב"י"ע ושרשם ד' אותיות הוי"ה שהם בחינת ד' שמות ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן בחינת טנת"א ומהם נמשכין הד' יסודות ארמ"ע שהם בחינת דצח"ם שכנגד זה הם ד' חלקי התפילה כי קרבנות בעשיה וכו'. ובתחיהל מתקנים אותם בעובדא בסוד יפנה ויטוטל ידיו וציצית ותפילין של יד ושל ראש (כמבואר כל זה בכתבים). ומבואר בעץ חיים בתחילתו שטעמים שהם בחינת עץב שם אי אפשר לדבר כלל. אך עיקר התחלת התגלות מבחינת ס"ג שהם בחינת נקודות ונשתלשל מבחינה לבחינה עד שנתגלה בחינת שם ב"ן ושם היתה השבירה. ואחר כך נתתקן על ידי אור מה שחדש שהוא שם מ"ה שנתחבר עם שם ב"ן ומהם נתהוו כל העולמות מ ראש ועד סוף וכל עסקינו ועבודתינו בתורה ובמצות לתקן ולהעלות הניצוצות שנשארו בין הקליפות משבירת כלים כי נשארו רפ"ח ניצוצות שלא נתבררו עדיין וכו'. וכל זה הוא סוד הבת מלכה הנ"ל שברחה לחומות של מים וכו'. כי ידוע שעיקר הבריאה ועיקר ההשתלשלות היה בשביל לגלות מלכותו ובשביל זה יצאו כל המלכים. אך על ידי הסיגים נשברו ומשם נתהוו הקליפות והסטרא אחרא בשביל הבחירה. והסיגים והסטרא אחרא הם בחינת מלכות הרשעה שכנגד מלכות דקדושה החפצים ואורבים תמיד לתפוס לעצמן בחינת כבוד הבת מלך פנימה כדי להגביר מלכותם ח"ו ולהעלים מלכות דקדושה ח"ו. וכל עיקר בריאת העולם היה בשביל לגלות מלכותו כידוע. כי מאז נתאוה שתהיה שכינתו בתחתונים. על כן גם על בריאת העולם היה קטרוג עזא ועזאל מה אנוש וכו' והיו חולקים על התגלות מלכותו שאי אפשר בלי בריאת הגשמיים. וכל אלו החולקים ינקו מהסיגים שנמשכין מהשבירה שמהם בחינת מלכות הרשעה. ובכל מלכות של ז' מלכי אדום קדמאין דמיתו בכל פעם נתפסה מלכות דקדושה למלך הרשעה בחינת מלכי אדום שזה בחינת הניצוצות של מלכות הקדושה שנשארו בקליפה שמהם יניקת מלכי אדום שתופסין ניצוצות מלכות דקדושה. ומאז חותרת הבת מלך לברוח מהם עד שברחה לתוך חומות של מים שהוא בחינת התיקון בחינת אור מ"ה החדש שהוא כנגד יסוד המים. ועל כן מים מטהרין מכל הטומאות וכו'.
.flowchart { margin: 30px auto; max-width: 600px; }
אות ב וזה בחנית הוצאות החצים דהיינו שעוין מטואמה לטהרה. והחצים ה בחינת הקליפה והסגים שלא נתבררו עדיין ממלכות דקדושה. ובריחת המלכות לתוך החומות של מים זה בחינת בריאת העולם שעיקרו מים שנבראו תחילה ועליהם עומד כל העולם כמו שכתוב לרוקע הארץ על המים. וכל הארץ וצאצאיה הכל נתהווה מן המים שברא תחילה. ושם נתהווה כל הבריאה על ידי היה מאמרות על כן הם בחינת עשרה חומות. וזה בחינת והארץ היתה תהו ובהו וחשך על פני תהום הם בחינת החצים. ורוח אלקים דא רוחו של משיח מלכות דקדושה מרחפת על פני המים שלשם ברחה. וכל עבודת הצדיקים וכלל ישראל להוציא החצים.
.flow-step { background: white; border: 2px solid var(--border); border-radius: 8px; padding: 12px 18px; text-align: center; font-size: 15px; margin: 0 auto; max-width: 520px; color: var(--primary); font-weight: 600; }
אות ג וזה בחנית עץ הדעת טוב ורע בחינת צומח שהוא יסוד המים שם עיקר הבחירה שהיא בבחינת מים בחינת טהרה. כי עפר בחינת ב"ן. מים בחינת מ"ה. בתחיהל עלה במחשבה לברוא במדת הדין בחינת ב"ן עפר ששם עיקר אחיזת החצים. ראה וכו' הקדים ושיתף וכו' בחינת מ"ה רחמים וברא משניהם. ושם עיקר אחיזת הבחירה. כי בבחינת עפר לבד לא היה אפשר להתקיים ועיקר התיקון יהיה על ידי משיח וכו'. אבל גם עתה כל עבודת הצדיקים בבחינת הנ"ל. וזה בחינת קריעת ים סוף בחינת והמים להם חומה מימינם ומשמאלם. ומלאך האלקים השכינה קיבלה החצים וכו'. והם בחינת עשרה נסיונות וימרו על ים וכו' ותחילת השליחות לפרעה להפוך המים לדם ולבסוף הוציאם על ידי קריעת ים סוף. כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו. ומשה בעצמו הורידוהו לתוך המים על שם העתיד שצריך לרפאות הבת מלכה שבתוך המים. כי מה שהיה וכו' ובת פרעה בחינת מלכות שנכבשה אצל מלך וכו'. ירדה לרחוק מגילוליה כי מן המים משיתיהו. עשרה מיני חצים הם כלל כל המניעות מן הקדושה שמעכבים מכל הצדדים. יש על ידי דיבוריהם ופיתוייהם שמכניסים חקירות וכפירות באדם. ויש על ידי פיתויים לתאוות. ויש על ידי מדות רעות כעס וגדלות וכוף ויש על ידי חצים ממש שנלחמים בחרב וחצים ואינם מניחים ליכנוס לארץ ישראל ולגבול הקדוש וכו'. וכשח"ו מתקבצים כולם יחד זה בחינת עשרה מיני חצים. וכולם בחינת עפר ששם עיקר אחיזת הסטרא אחרא בחינת ונחש עפר למו. ועל כן אסורים תולעים כל השורץ על הארץ. כי בבחינת ב"ן שמשם בחינת עפר שם היה עיקר השבירה. ועיקר הפגם הוא עצבות היפך השמחה. ועל כן רפואתה על ידי שמחה יוד נגינה. עשרה מיני דפיקין הם בחינת נקודות שהם בחינת בריאה וכו'. כי הדפיקין הם בחינת נקודות (כמובא בתיקונים) שיש דפק בחינת צירי וכו' וזה היה לו כח ליתן חכמה בידיו להממונים שהם השרים והממונים שבעולם שכולם הם בחינת מלכות והם חיזוק המלכות דקדושה או חלישותה ח"ו ועל כן על ידי הדפק יודעים איך המלכות החלישותה ובריאותה. המעכב רוח סערה יודע הניגון שהוא בחינת נגינת הטעמים שהם בחינת ע"ב אלו וכו'. כי נגינת הטעמים הם על ידי הרוח שבכנפי ריאה שהוא הרוח צפונית רוח נייחא שבכנור של דוד. וטעמים ע"ב אצילות וכו' כנגדו בחינת מדבר וזהו רוח סערה עושה דברו. בראשית ברא לא היה צריך להתחיל וכו' אלא משום כח מעשיו. כח מעשיו דייקא בחינת הכח שבידים שעל ידו כובשין ארץ ישראל ששם עיקר התגלות מלכות דקדושה שעכשיו מונחת חלשות בהימים ונהרות שסביב ארץ ישראל. בחינת לה' הארץ וכו'. כי היא על ימים וכו'. ושם בארץ ישראל כל העשר קדושות שאי אפשר ליכנוס להם בלא טהרת מים ברצונות נתנה להם וברצונו נטלה מהם וכו'. זה בחינת זריקת החצים שמשם ניתנה ארץ ישראל בידים של העובדי כוכבים אך הוא חוזר וושך החץ בחזרה בחינת ברצונו נטלה מהם ונתנה לנו.
.flow-arrow { text-align: center; font-size: 22px; color: var(--gold); margin: 6px 0; }
אות ד אשר לקחתי מיד האמורי בחרבי ובקשתי. כי לא בשתי אבטח. כוננו חצם על יתר. כי ציך נחתו בי ותנחת עלי ידיך כמטרה לחץ הנה חצים הממך. והנה שלשה החצים צדה אורה וכו'. אשכיר חצי מדם תפלה דריכת הקשת והחצים. זכאה מאן דידע לזרקע חצים עד יפלח חץ כבדו דסטרא אחרא. כי חציך נחתו וכו' כי עוונותי וכו' כמשא כבד כבד מלא דם היפך כבוד שהוא בחינת יוד מאמרות שהם בשביל כבודו.עיקר הדיבור של העשרה מאמרות שבהם נברא העולם היה בזכות הצדקה שעשו בני אדם. שבשביל זה נברא העולם. בחינת כי אמרתי עולם חסד יבנה. בחינת אלה וכו' בהבראם באברהם איש החסד. וזה אוהב צדקה וכו' חסד ה' וכו' על ידי זה בדבר ה' שמים נעשו וברוח פיו וכו' בפיך ה צדקה שהוא בחינת מים בחינת שלך לחמך על פני המים וכו' (כמו שכתוב בסימן ט"ו בלקוטי תנינא עיין שם כל התורה).
.flow-result { background: var(--highlight); border: 2px solid var(--gold); border-radius: 8px; padding: 12px 18px; text-align: center; font-size: 15px; margin: 0 auto; max-width: 520px; color: var(--accent); font-weight: 700; }
Loading comments…