ענין ספירת העומר א
ליקוטי הלכות - Likutay Halachos
ענין ספירת העומר
This halacha, built on LM II:8, introduces the stunning concept of the Baal Koach — the man of great spiritual power who can pray a “prayer in the aspect of Din.” The Sitra Achara thinks it can swallow this prayer (since Din is the source of its sustenance). But this prayer lodges in its throat and forces it to vomit up everything it had swallowed — all the Daas, holiness, and sustenance.
הלכה א אות א על פי המאמר ויאמר ה' אל משה קראאת יהושע וכו' סימן ו' עיין שםהיטב תשובה נקרא כתר כי הבא לטהרמסייעין לו אומרין לו המתן שהואבחינת כתר כמו שכתוב לי זעיר והואבחינת אהיה וכו' עיין שם. ואי אפשר לזכות לזה אלא על ידי בחינת דום לד' דהיינו כשישמע בזיונו ידום וישתוק ויסבול החרפות ובזיונו. כי קודם התשובה הוא בבחינת אחורי פני אקיה והוא בגימטריא דם ועל כן באין עליו בזיונות ושפיכות דמים ועל ידי הדמימה והשתיקה נעה מדם דום עיין שם. וצריך לשעשות תשובה על תשובה וכו' עיין שם. ואזי נעשה מזה בחינת אדם לשבת על הכסא בחינת ועל הכסא וכו' עיין שם היטב.
And the essential subduing of the ayin ra'ah is through the advocacy of merit [limud zechus] that the Holy One, blessed be He, pleads on behalf of the wicked — through which the tzaddik is saved. And through this the light of the tzaddik's eyes is strengthened, and he merits prayer, etc., as stated. And therefore before Haman's downfall, he was greatly, greatly elevated. And this was the essential cause of his downfall — for as long as his measure was not full, the Holy One, blessed be He, advocated merit and removed His judgment from him — on the contrary: He raised and exalted him greatly. And this is the bechinas: "After these things, the king elevated Haman and exalted him and placed his seat, etc." [Esther 3:1] — and this elevation is the bechina of the advocacy of merit that Hashem pleads on behalf of the wicked man. And through this specifically the tzaddik is saved, as stated.
והנה ימי הספירה שהם ימי תשובה ימי טוהר מבחינת דם נדות בחינת ז' נקיים כמובא הם בבחינת אומרים לו המתן הנ"ל כי זה עיקר בחינת כלל הספירה. (כמובא בספרים). דהיינו שבפסח שהוא תחילת התשובה שיוצאין מן הסטרא אחרא בחינת יציאת מצרים ואז היא בחינת הבא לטהר מסייעין לו כי בפסח עיקר התשובה על ידי סיועא דלעילא על ידי התעוררות עליון כמובא. ואזי תיכף אומרים לו המתן דהיינו בחינת ימי הספירה שצריכין להמתין שבעה שבועות בחינת ז' נקיים כדי לקדש ולטהר עצמו קודם שזוכה לתיקון בשלימות שהוא בחינת שבועות קבלת התורה כדי לילך מדרגא לדרגא לתקן כל הפגמים (וכמובא בספרים) שזה כלל בחינת יום ראשון של פסח. ותיכף אחר כך ספירה כמו שאומרין בשם הבעל שם טוב כמו למשל האב כשהתינוק מתחיל לילך אזי מוליכו בידו ואחר כך מניח אותו לילך בעצמו כמו כן בפסח מסייעין לו ומוליכין אותו על ידי התעוררות עליון. אך תיכף מניחין אותו ילך מעצמו כדי שיתעורר מעצמו ויתקן מה שעיוות שזה בחינת ספירה בחינת אומרים לו המתן כדי שיעשה תשובה ויסבול צער ובושה לתקן מה שפגם. וזה מה שכתוב בזוהר שהספירה לטהר עצמו מבחינת דם נדות. כי זה עיקר התשובה לתקן בחינת הדמים שבאים מבחינת אחורי אהיה כנ"ל שהם בחינת דם נדות (כמובא בכתבים.(. כי עיקר יציאת מצרים ושבועות הוא בחינת אהיה כמו שכתוב כי אקי"ק שלחתיך וזה לך האות בהוציאך וכו' תעבדון מאת האלקים וכו' דהיינו קבלת התורה. נמצא שבבקבלת התורה אז נתגלה ונשלם בחינת אהי"ה מבחינת כתר שהוא בחינת שבועות שאז נתגלין נון משערי בינה שהם בחנית אקי"ק בחינת כתר כמובא. ועל כןמ קודם לזה הוא בחינת אחורי פני אהיה גימטריא דם וצריכין לתקן הדם נדות כנ"ל. ועיקר התיקון על ידי הבושה על ידי הדמימה והשתיקה כמו שכתוב שם וזה בחינת עומר שעורים שהוא קרבן ממאכל בהמה. שזה בחינת התשובה שעיקרה על ידי הבושה כנ"ל על ידי דמימה ושתיקה כנ"ל. וכמו כן בפרטיות באדם עצמו עיקר התשובה כשמתבייש לפניו יתברך ועושה עצמו כבהמה שאינה מדברת כי אין לו פה לדבר לא מצח וכו' מחמת בושה כמו שכתוב ברעיא מהימנא שזה עיקר התשובה כשאדם אומר אין לי פה להשיב וכו' מחמת בושה ועושה עצמו כבהמה אזי נחשב כקרבן עיין בזוהר.
From this single mechanism, Reb Nosson derives: why livelihood is “as difficult as the Splitting of the Sea” (same mechanism — the matteh oz forced the Sea to split and Egypt to disgorge); why we mention g’vuros g’shamim (mighty acts of rain) specifically in the blessing of Attah Gibbor (rain = livelihood, drawn through g’vuros = the Baal Koach’s prayer in Din); why all Yomim Tovim are in remembrance of Y’tzias Mitzrayim (the Exodus was accomplished through this same prayer); and why ochel nefesh is permitted on Yom Tov (the labor of food-preparation on Yom Tov IS the prayer of Din — and the Sitra Achara has no foothold in it whatsoever, because it is the very mechanism that extracts its swallowing). The Bil’am episode seals the teaching: Bil’am drew Daas into animality itself (literally), but through the Three R’galim — the prayer of the Baal Koach — even the donkey vomited up the Daas, speaking and rebuking him. Bil’am was forced to turn his curses into blessings: “the wealth he swallowed he shall vomit up.” ✺ Na Nach Nachma Nachman MayUman ✺
אות ב וזהו בחינת עומר שעורים שהוא בחינת בושה בחינת דמימה ושתיקה שמקריבין מאכל בהמה כי אנו מדמין עצמינו לבהמה כי אין לנו פה לדבר וכו' כנ"ל וזה עיקר התשובה כנ"ל כמו שכתוב נשכבה בבשתינו וכו' וזה בחינת עומר התנופה ואיתא בזוהר הקדוש תנו פה. שאנו מבקשין אז שיתןלנו פה לדבר כי אנו עכשיו כבהמה כנל ועל ידי זה בעצמו אנו מתקנין הדיבור וזוכין לפתוח פה ולדבר בבחינת האמנם אלם צדק תדברון. היינו כשאמנם ואמת שהוא אלם כי אין לו פה לדבר וכו' כנ"ל אזי צדק תדברון אזי יפתח פיו וידבר כי השם יתברך מקיים פתח פיך לאלם זה בחינת מי שם פה לאדם או מי ישום אלם. אלם דייקא היינו מי שמשים עצמו כאלם כי על ידי השתיקה והבושה שהיא שפיכות דמים על ידי זה נתתקן אחורי אקיה שהוא גמטריא דם ונעשה ממנו דום לה' וכו' כנ"ל ועל ידי זה נעשה בחינת אדם (כמו שכתוב שם עין שם) וגדר האדם הוא מדבר נמצא שעל ידי זה בעצמו יוצא מבחינת בהמה לבחינת אדם מדבר. וזה בחינת מי שם פה מי דייקא שהוא בחינת בינה בחינת אהיה שנתגלה על ידי בחינת אלם דהיינו הדמימה והשתיקה כנ"ל ועל ידי זה בעצמו נעשה הפה לדבר. כי על ידי זה נעשה בחינת אדם שוא מדבר כנ"ל ועל כן בשבועות מקריבין שתי הלחם שהם באין מחטים ושהוא מאכל אדם שהוא מדבר גם חטא הוטא בגימטריא כ"ב אתוון כמובא. כי אז נתתקן הדמים על ידי ימי הספירה כנ"ל ואז זוכין לבחינת אדם כנ"ל. ועל כן מפטירין בשבועות ועל הכסא דמות כמראה אדם וכו' כי אזי בשבועות נשלם בחינה זו כנ"ל וכמובא. וזה בחינת עומר התנופה תנו פה. כי על ידי זה בעצמו נעשה הפה לדבר כנ"ל. כי על זה מורה התנופה בעצמה שמניפין ומרימין את העומר שעורים שהם בחינת בהמה להעלותם למדריגת אדם מדבר שזה בחינת כל הקרבונת להעלות מבחינת בהמה לאדם כמובא וגם שתי הלחם של חטים שבאין בשבועות טעונין תנופה גם כן להעלותם גם כן למעלה מן הדיבור דהיינו לבחינת שתיקה שהוא למעלה מן הדיבור שהוא בחינת כתר בחינת סיג לחכמה שתיקה (כמו שכתב רבינו ז"ל שם). שזהו תכלית השלימות. כי יש ב' מיני שתיקות. יש שתיקה מחמת שאינו יכול לדבר דהיינו מחמת בושה מחטאיו שאין לו פה לדבר כנ"ל ואף שזה תיקונו כנ"ל על כל זה עיקר תיקונו הוא הדיבור דהיינו שעל ידי זה זוכה שיהיה לו פה לדבר כנ"ל כי בוודאי אינו מעלה שישאר האדם בשתיקה ח"ו רק עיקר תיקונו שיזכה לדיבור בתורה ופלה כמו שכתוב קחו עמכם דברים ושובו אל ה'. אבל אחר כך כשזוה לשלימות הדיבור אזי תכלית השלימות תכלית ההשגה הוא בבחינת שתיקה שהוא למעלה מן הדיבור שזה בחינת כתר בחינת כתר לי זעיר ששם נאמר במופלא ממך אל תדרוש וכו' והוא תכלית ההשגה שהיא בחינת המן ואל תסתכל לפנים ממחיצתך שהוא בחינת כתר שהוא האי פריסא בחינת המסדר והמיישב של המוחין שעל ידי זה עיקר ההשגה בבחינת והחיות רצוא ושוב (כמובא במאמר אמצעותא דעלמא סימן כ"ד והבן).
Likutay Halachos - Hilchos S'firas HaOmer 1
אות ג וזה בחינת שבועות שאז זוכין לסתרי תורה לבחינת כבוד אלקים הסתר דבר בחינת מעשה מרכבה כי אז נעשה בחינת כתר כנ"ל ועל כן נקרא עצרת בחינת עצור במלין בחינת שתיקה שלמעלה מן הדיבור כנ"ל אבל חג המצות נקרא פסח פה סח כי אזי בתחלת התשובה עיקר התיקון לזכות לדיבור כנ"ל. ועל כן משתי הלחם באין מחמץ דייקא ובפסח אוכלין מצה דייקא. כי חמץ ומצה הם בחינת בהמה ואדם (כמובא בדברי רבינו ז"ל במאמר שאלו את ר' יוסי בן קיסמא סימן נ"ז). שחמץ בחינת אין לו פה שעל זה מרמז החית של חמץ בחינת חית השדה. אבל מצה שהיא בה' היא בחינת ה' מוצאות הפה. והכל תלוי בדעת כי הדיבור תלוי בדעת כמובא דהיינו האדם שיש לו דעת יש לו דיבור ולהיפך בהמה. וחמץ הוא בחינת חימוץ המחששבה בחינת פגם הדעת על כן הוא בחינת פגם הדיבור בחינת בהמה. אבל מצה הו דעת בחינת ה' דעת שהוא בחינת הדיבור ה' מ וצאות הפה בחינת אדם. ועל כן בפסח שהוא תחילת התשובה אזי עיקר התיקון הוא מצה דהיינו לצאת מחץ למצה מבהמה לאדם. לתקן הדיבור לתקן הדעת לבלי להחמיץ המוח ח"ו כי בתחילת התשובה שצריך לצאת מן הסטרא אחרא עיקר התיקון לבלי להחמיץ המוח ח"ו בבמחשבות רעות בהרהורים ותאוות רעות שמתגברין עליו אז על ידי שלא נטהר עדיין ותיקונו שישבר החמץ דהיינו חימוץ המחשבה ולברוח משם ולזכות למצה שהוא תיקון הדעת תיקון הדיבור כנ"ל. אבל אחר כך כשנטהרין ונתקדשין לגמרי על ידי תשובה כתיקונו שזהו בחינת ספירה אזי זוכין לשבועות לתכלית ההשגה בחינת כתר. ואזי עיקר התיון בבחינת רץ לאחוריך בבחינת המתן שזה בחינת כתר כנ"ל ושם בחינת חמץ הוא בחינת עיקר התיקון דהיינו להחמיץ המוח דייקא ולהשות ולעמוד לבלי לרוץ שלא לצאת לפנים ממחיצתו שזה בחינת המסדר והמיישב של המוחין שצריכך לשהות ולהמתין כד שלא יתבטל במציאות שזה בחינת חמץ שהוא על ידי שהייה וזה צריכין בשבועות דייקא כנ"ל. אבל מצה היא דייקא על ידי חפזון שצריכין למהר שלא תחמיץ כמו שכתוב בשעת ימים תאכל מצות כי בחפזון יצאת ממצרים. כי כשיוצאין מן הסטרא אחרא צריכין לחפזון גדול לברוח מחמיץ המחשבה שלא יתחמץ מחשבתו ח"ו בהרהורים וכיוצא שבא מן הסטראאחרא שרודפת אחריו בתחילת התשובה. אבל אחר כך כשזוכה לתיקון ומכנע הסטרא אחרא לגמרי ואזי זוכה להשגה אזי תיקונו דייקא על ידי בחינת חימוץ המחשבה על די שהייה ששוהא ואינו ממהר לרוץ לפניו בבחינת המן בחינת כתר כנ"ל ועל כן בשבועות מקריבין חמץ דייקא כנ"ל.
@import url('https://fonts.googleapis.com/css2?family=Cormorant+Garamond:ital,wght@0,400;0,600;0,700;1,400;1,600&family=Frank+Ruhl+Libre:wght@400;700&display=swap');
אות ד ועל כן מימי הספירה הם שבעת שבתות בחינת תשובה. שהיא בחינת שבת. כמו שכתוב ושבת עד ה' אלקיך כמו שכתוב שם. ועל כן צריכין ז' שבתות. כי צריך לעשות תשובה על תשובה (כמו שכתוב שם עיין שם). ועיקר התשובה הוא בחינת שבת כנ"ל שעל ידי שבת נתתקנין ימי החול כי יום השביעי השהוא שבת הוא בחינת תשו שמתקן כל שבעת הימים ועל כן כל השבעה ימים שבת אחת. ועל כן כשרוצין לזכות לתשובה בשלימות דהיינו לעשות תשוה על תשובה צריכין שבע שבתות דייקא שהם בחינת שבת אחר שבת, תשובה אחר תשובה עד שזוכין לתשובה שלימה עד שנעשין כל השבתים כל התשובות בבחינת ששת ימים עד שזוכין לעשות עליהם תשובה בחינת שבת שהוא יום הז' שמתקן הכל דהיינו שבת השביעית שהיא תשובה על התשובות שתקן כל התשובות ואזי התשובה בשלימות בבחינת תשובה על תשובה ואזי זוכין לשבועות בחינת כתר כנ"ל. וזה שנזכר שבת בתחילת הספירה ובסופה כמו שכתוב וספרם לכם ממחרת השבת וכו' עד ממחרת השבת תספרו בחינת ב' שבתות הנ"ל בחינת תשובה על תשובה כנ"ל ועל כן תיכף בשבוע האחד של ספירה זכו לשבת כי שבת במרה נצטוו והם באו למרה תיכף אחר קריעת ים סוף שהיהה בז' של פסח ואחר כך חזרו ונצטוו על השבת בשבועות בעשרת הדברות היינו בחינת ב' בתים בחינת ב' התשובות שזכו ישראל כנ"ל. ששבת הראשון נעשה מז' ימים היינו התשובה הראשונה ושב ת שניה נעשכ על ידי בחינת שבת שבתות על ידי בחינת תשובה על תשובה כנ"ל עד שזוכין לתכלית ההשגה שהיא תכלית התשובה כמו שכתוב שם ואזי זוכין ליום החמשים. שהוא בחינת יובל שבא אחר שבע שבתות שנים גם כן שהוא בחינת שער העליון תכלית ההשגה ששם בתכלית עיקר התיקון בבחינת המתן בחינת כתר בחינת תכלית הידיעה אשר לא נדע כנ"ל. וזה בחית שני שבתים שאמרו רז"ל אלמלא שמרו ישראל שתי שבתות מיד היו נגאלין. כי הגאולה תלויה בתשובה כמו שכתוב ובא לציון גואל ולשבי פשע ושלימות התשובה על ידי בחינת שני שבתים דהיינו תשובה על תשובה כנ"ל. וזה בחינת מזוקק שבעתים שבע פעמים שבע בחינת שבת שבתון דהיינו שעושין תשובה על תשובה עד שעושין שבת לשבעה שבתים כמו השבת הראשון שהוא לז' ימים כנ"ל. וזהו תכלית הזיקוק והצירוף תכלית התשובה כנ"ל. שייך לעיל. ועל כן בגאולה אחרונה כתיב כי לא בחפזון תצאו וכו' כי הולך לפניכם ה' ומאספכם אלקי ישראל. כי במצרים שלא היה התיקון בשלימות ועדיין רדפו המצרים והסטרא אחרא אחריהם אז הוצרכו לצאת בחפזון לברוח ולהמלט משם מהרה שזה בחינת איסור חמץ שלא להחמיץ המוח כנ"ל. אבל לעתיד לבא שנזכה לתכלית התיקון בשלימות ואזי יהיה הכנעת הסטרא אחרא בשלימות ואזי יזכו לתכלית ההשגה כמו שכתוב ומלאה הארץ דעה וכו' אזי כי לא בחפזון תצאו לא בחפזון דייקא כי בתכלית ההשגה שוא הדעת שיתגלה לעתיד עיקר התיקון על ידי בחינת המן כנ"ל וזהו כי הולך לפניכם ד' ומאספיכם אלקי ישראל היינו לפנים מרדיפת המחשבה כבביכול השם יתברך בעצמו והמוסיף ומקבץ המחשבה שלא תתפשט חוץ למחיצה והוא גם כן בחינת התגלות אלקותו יתברך דהיינו בחינת אלקים שהוא בחינת צמצום הקדוש שעל ידי זה עיקר ההשגה כנ"ל. ועל כן לא בחפזון תצאו לא בחפזון דייקא. כי זה עיקר ההשגה בבחינת המתן כנ"ל. כי אין רודף אחר המחשבה בחינת מצרים וסטרא אחרא שאזי צריך לחפזון לברוח כנ"ל. רק השגתם בשלימות בבחינת ה' אלקים בבחינת רוא ושוב בבחינת המתן כנל שזה יזכו לעתיד שאזי יתגלה בחינת שם מלא שהוא ה' הוא האלקים. ברוך השם לעולם אמן ואמן:
:root {
Loading comments…