חול המועד ג
ליקוטי הלכות - Likutay Halachos
הלכה ג אות א ענין חול המועד שהוא בין יום טובראשון ליום טוב האחרון ורוב מלאכותאסורים בו וקצת מותרים בו. דהיינודבר האבד וכו'. כי מבואר במאמר וביום הביכורים ואת העורבים צויתי לכלכך שעל ידי השלש רגלים נתגלה הרצון כי הג' רגלים קוראין ומגלין שהכל מתנהג רק ברצונו יתברך לבד. ואין שום חיוב הטבע כלל. ואזי כשנתגלה הרצון מזה נעשה יראה וכו' ועל ידי היראה נשפע החסד וכו'. וכשזוכין להשפעת החסד אזי אין צריכין לעשות שום עובדא ועסק מל"ט מלאכות וכו' כי נתקיים ועמדו זרים ורעו צאנכם וכו' אך כנגד קול הקריאה של יום טוב שקורא ומגלה את הרצון יש קול שאגת חיות רעות הדורסים וטורפים שהם חכמי הטבע וכו' אבל החכמים האמיתיים שבדור הם מקשרים את הרצון לשורש הרצון שהוא בחינת מצח הרצון וכו'. אך יש בחינת מצח הנחש שורש חכמת הטבע וכו' וצריכין להכניעו ולהפילו. וזה נעשה על ידי צדקה וכו' (עיין שם כל זה היטב). אך אפילו כשמכניעין שורש חכמת הטבע על ידי הצדקה וכו' על כל זה כשאין התגלות הרצון חזק ותקיף עדיין הם יכולין ח"ו לחזור ולהתגבר וכו' וגם על זה צריכין כח הצדקה כי הצדקה מכניעה אותם תמיד וזוכין שיתחזק ויתגבר בחינת התגלות הרצון, וחכמת הטבע יפול ויתבטל לגמרי ואז נשמע קול הקריאה של יום טוב וכו'. וזה עיקר שמחת יוםט וב וכו' ואז נשפע החסד על ידי היראה וכו' ואז אין צריכין לעשות שום עסק ושום מלאכה וכו' כנ"ל. (עיין שם כל זה היטב בספר ליקוטי מוהר"ן תנינא בסימן ד').
And therefore the mitzvah of Sukkah protects against Amalek — as is cited in the Zohar. For the sukkos are the clouds of glory [ananai ha'kavod] that saved from Amalek — who came only against those whom the cloud expelled, etc. — see there. For the Sukkah is the bechina of the shadow of the hand — the bechinas "and in the shadow of My hand I have covered you." And therefore on Sukkos seventy bulls are offered — corresponding to the seventy nations — and this is the bechinas our advocating merit on their behalf, so that they may endure until their time comes. And through the advocacy of merit that we plead on behalf of the ayin ra'ah — namely the seventy nations — and offer seventy bulls on their behalf, through this the shadow of the hand is drawn — and through this we are saved from the evil eye of the wicked man, in the bechinas "and in the shadow of My hand I have covered you." And this itself is the bechina of the Sukkah — which is the bechinas "and in the shadow of My hand I have covered you" — which is formed through this very thing: that we then advocate merit on their behalf and offer sacrifices for them, as stated. And this Sukkah — which is the bechina of the shadow of the hand, as stated — protects from Amalek, who is the totality of the ayin ra'ah, as stated. For through the shadow of the hand drawn from the advocacy of merit one pleads on behalf of the wicked man — which is the bechina of the Sukkah made through the seventy bulls one offers for them — through this one is saved from the evil eye of the wicked man, as stated.
וזה בחינת חול המועד. כי ביום טוב שאז מתגלה הרצון ועל ידי התגלות הרצון נשפע החסד ואזי אין צריכין לעשות שום עסק ושום מלאכה וכו' כנ"ל. על כן אסורים ביום טוב כל המלאכות כי אז נתבטלין כל המלאכות על ידי התגלות הרצון כנ"ל.
For Rabbainu, of blessed memory, wrote (in §60 of Likutay Tinyana) that drought [atziras geshamim] is caused by war and bloodshed — see there. And wars, that is to say machloikes — and the rectification of machloikes is the fast, as is explained clearly in the words of Rabbainu, of blessed memory (in §179). And therefore one fasts on account of drought — to rectify the machloikes, that is, the wars through which drought is caused, as stated. And this is also the bechina (dimension) of the four fasts that are observed on account of the destruction of the Temple — which likewise serve to rectify the peace [shalom]. As our Sages of blessed memory said: "When there is no peace — fast" — for the essential fast is when there is no peace (as is explained there in the words of Rabbainu, of blessed memory, in §179 cited above). For Jerusalem was destroyed only on account of causeless hatred [sinas chinam], as our Sages of blessed memory said. And therefore one fasts to rectify this — for through the fast, machloikes is rectified and peace is made, as stated. And likewise one fasts on account of any calamity, G‑d forbid — for all calamities and sufferings, G‑d forbid, are in the bechina of machloikes. For anything that is contrary to a person's will is in the bechina of machloikes (as is explained there in the words of Rabbainu, of blessed memory, cited above). For calamities, G‑d forbid, come through the strengthening of harsh judgments [dinim], G‑d forbid — which are in the bechina of machloikes — meaning that the left is not included within the right, G‑d forbid, which is the bechina of machloikes, the bechina of dinim. For "there is no suffering without sin" (Shabbos 55) — and sin is in the bechina of machloikes. For the essential suckling [yenikah] of the Other Side [Sitra Achra] and the evil inclination [yetzer hara] is from machloikes (as is explained in the words of Rabbainu, of blessed memory). Thus it emerges that through sins — wherein one has blemished through machloikes, thereby giving power, G‑d forbid, to the Other Side which contends against holiness — harsh judgments are therefore aroused against him, G‑d forbid, which are in the bechina of machloikes. And from there come the calamities, G‑d forbid, which are contrary to his will — the bechina of machloikes. And to rectify this, a fast is decreed — which is the rectification of machloikes, as stated. For the general principle is: against all manner of machloikes, the rectification is the fast — in the bechina of "one who increases tzedakah increases peace." And the essential fast is the tzedakah — for "the reward of a fast-day is the tzedakah" [agra d'ta'anisa tzidkesa] — see there. This short but tightly reasoned halacha draws a single unifying thread through all obligatory fasts — drought fasts, the four destruction-fasts, and any communal fast for calamity — and grounds them all in one principle: machloikes (strife/discord) is the root of all suffering, and the fast is its antidote. The argument runs as follows. Reb Nachman teaches (Likutay Tinyana §60) that drought is produced by war and bloodshed. War is a manifestation of machloikes. The rectification of machloikes, as Reb Nachman explains in §179, is the fast. Therefore: fast → rectifies machloikes → removes the spiritual cause of drought. The four destruction-fasts extend the same logic: Jerusalem fell through sinas chinam (causeless hatred), the archetypal machloikes. The fasts rectify that rift. The third paragraph broadens it to every calamity. All suffering = dinim (harsh judgments) = the left not being included within the right = machloikes. Sin empowers the Sitra Achra, which feeds off machloikes; the resulting dinim manifest as suffering. The fast — being equivalent in its inner structure to tzedakah (as the Talmudic adage states: agra d'ta'anisa tzidkesa, the reward of a fast is the charity it represents) — sweetens the judgment by rectifying the discord at its root. The phrase "the left not being included within the right" is Kabbalistic: the attribute of judgment (din, associated with the left/gevurah) must be tempered by mercy (chesed, the right). When this inclusion fails, harsh judgment predominates — which is structurally identical to machloikes, the failure of opposing forces to harmonize.
אות ב ועל כן עיקר קדושת יום טוב תלוי בישראל דהיינו בחכמי הדור האמיתיים שהם מקדשין את החודש ועל ידי זה נעשה יום טוב כפי מה שמקדשין החודש כמו שדרשו רז"ל אלה מועדי ה' אשר תקראו אותם אל תקרי אותם אלא אתם וכו' כי עיקר קדושת יום טוב שהוא התגלות הרצון תלוי רק בחכמי הדור האמיתיים שיש להם כח לקשר הרצון לשורש הרצון בחינת מצח הרצון שעל ידי זה עיקר קדושת יום טוב שהוא התגלות הרצון נץל. וזה שהקדימה התורה שבת למועדים וכללה שבת בפרשת המועדות כמו שכתוב אלה מועדי ה' ששת ימים תעשה מלאכה וכו'. כי עיקר קדושת יום טוב הוא מקבל משבת כמובא כמו שכתוב בשבת תחילה למקראי קודש שבת הוא ראש ותחילה למקראי קודש כי כל המקראי קודש מקבלין הקדושה משבת. היינו כי עיקר קדושת יו טוב בחינת מקרא קודש. שקורא ומגלה את הרצון הנ"ל. זה הכח מקבל רק משבת שהוא בחינת שורש הרצון בחינת מצח הרצו וכו' בחינת הסתלקות משה בשבת במנחה וכו' (כמבואר במאמר הנ"ל). וזה בחינת מקדש השבת וישראל והזמנים. כי שבת קביעה וקיימה וקודם לכולם. היינו כי עיקר קדושת יום טוב שהוא התגלות הרצון הוא רק על ידי ישראל דהיינו חכמי הדור על ידי שהם מקשרים כל הרצונות לשורש הרצון שהוא מצח הרצון שהוא בחינת שבת כנ"ל. ועל כן יום טוב נמי איקרי שבת כי משם מקבל קדושתו מבחינת שורש הרצון שהוא בחינת שבת כנ"ל.
Likutay Halachos - Hilchos Chol HaMoed 3
אות ג ועל כן נצטווינו ביותר ליתן צדקה ביום טוב כמו שכתוב ושמחת לפני ה' אלקיך אתה ובנך וכו' והגר והיתום והאלמנה וכו' וכן מחויבים להביא קרבנות הרבה ביום טוב כמו שכתוב ולא יראו פני ריקם איש כמףתנת ידו שזהו בחינת צדקה. וכן מבואר בזוהר גודל העונש רחמנא ליצלן. מאן דחדי ולא חדי למסכנא ביום טוב. וכן עיקר קדושת יום טוב שהוא התגלות הרצון הוא על ידי צדקה כנ"ל במאמר הנ"ל.
@import url('https://fonts.googleapis.com/css2?family=Cormorant+Garamond:ital,wght@0,400;0,600;0,700;1,400;1,600&display=swap');
אות ד נמצא שעיקר קדושת יום טוב הוא התגלות הרצון שנתגלה ביום טוב שהכל מתנהג רק כרצונו יתברך לבד על ידי האותות והמופתים נוראים שעשה עמנו השם יתברך בכל יום טוב ויום טוב (כמבואר במאמר הנ"ל) ועל ידי זה נתבטלין כל המלאכות ביום טוב. וזה בחינת חול המועד. כי מבואר במאמר הנ"ל שעל ידי צדקה מכניעין מצח הנחש שורש חכמת הטבע ועל ידי זה נתגלה הרצון על ידי יום טוב. אבל אף על פי כן אם עדיין התגלות הרצון אינו חזק וכו' אזי יכול לחזור ולהתעורר בחינת חכמת הטבע וכו'ועל זה מועיל גם כן צדקה שעל ידי צדקה נתחזק והתגלות הרצון וכו' וכו'. ולכאורה הדבר תמוה מאחר שיש כח להצדקה להכניע לגמרי חכמת הטבע ולחזק הרצון לגמרי כי גם בסוף לענין חיזוק הרצון התיקון הוא רק על ידי צדקה. אם כן מדוע לא נתתקן הכל בפעם אחד לבד הדהיינו על ידי צדקה ראוי לזכות תיכף להכניע חכמת הטבע ולחזק הרצון תיכף מאחר שכל התיקון בתחילה ובסוף הכל על ידי הצדקה ולמה נחלק התיקון לשנים שבתחילה מכניעין חכמת הטבע ונתגלה הרצון אבל יוכל להיות שעדיין הרצון אינו חזק וכו' וצריכין לחזור וליתן צדקה וכו' כנ"ל. ומדוע לא נעשה הכל בפעם אחת. אך זה בחינת חול המועד שבתחיהל הוא יום טוב ואחר כך הוא יום טוב ובינתיים הוא חול המועד. וכל זה הוא טובה גדולה מהשם יתברך שחושב מחשבות לבל ידח ממנו נדח. על עכן נתחלק התיקון לשנים כנ"ל. כי יש נשמות נפולות שנתפסו גם כן בטעותים אלו של חכי הטבע שהם חיות רעות שדורסים וטורפים רבים מבני עמינו (כמבואר שם במאמר הנ"ל עיין שם). ועל כן שנתגלה הרצון על ידי הצדקה על ידי זה מתקנים ומעלים גם אותם שנבוכו ונתעו באלו הטעותים כמבואר שם בסוף על מאמר רז"ל הוה ציפרי מליחי בהדן וכו' ופרחי להו וכו' עיין שם. ובשביל תיקון אלו הנשמות הנפולות הנ"ל צריכין בהכרח שיתחלק התיקון לשנים כנ"ל. שאחר שזוכין להכניע חכמת הטבע על ידי הצדקה וכוף שעל ידי זה נשמע קול הקריאה של יום טוב שמגלה הרצון וכו'. אף על פי כן עדיין יכוטלים להטיל ספק וכו' אם אין הרצו חזק עדיין וכו'. ואז צריכין לחזור ולעסוק בתיקון זה ליתן צ דקה וכו' לחזק התגלות הרצון כנ"ל. ואז דייקא בין תיקון לתיקון אז עיוסקין לתקן ולהעלות אלו הנשמות הנפולות. כי קודם הכל קודם שמתחיל התיקון של הכנעת מצח הנחש שורש חכמת הטבע וכו'. בודאי אי אפשר לעסוק בתיקונם כי הם נפלו ונבוכו מאד ובוודאי אי אפשר להוריד עצמו עליהם להעלותם כל זמן שלא התחיל להכניע מצח הנחש הנזכר לעיל. אבל אחר שהכניע מצח הנחש ונכנע ונשפל חכמת הטבע. אז אפשר להוריד עצמו אליהם להעלותם ולתקנם. ועל כן חשב השם יתברך מחשבות וסבב סיבות ברחמיו שיהיה להם עוד איזה כח לחזור ולהתעורר ולהטיל ספק כנ"ל אף על פי שכבר נכנעו כל זמן שלא נתחזק התגלות הרצון כנ"ל כדי שעל ידי זה יעלו ויגביהו כל הנשמות הנפולות שנבוכו בזה. כי עכשיו דייקא יכולים לתקנם ולהעלותם מאחר שכבר הכניעו והשפילו חכמת הטבע כנ"ל.
:root{--primary:#2c1810;--accent:#8b4513;--gold:#b8860b;--bg:#faf6f0;--bg-alt:#f0ebe3;--border:#d4c5a9;--text:#2c1810;--text-light:#5a4a3a;--highlight:#fff8dc}
אות ה וזה מרומז קצת הסוף המאמר הנ"ל. מה שכתבו שם על סוף המימרא של ר"י הינדואה מישתעי. הדר אתי תנינא חברי שקלא לי' ותלא ליה ואחיי. היינו שחזר ובא מצח הנחש והטיל ספר וכו' הדר אתי ציפרא פושקנצא וכו' שחזר ובא בחינת עורב בחינת צדקה והכניע מצח הנחש חכמנת הטבע וכו' עיין שם. אחר כך מסיים המימרא הוה ציפרא מליחי בהדן אותובונהי עלייהו שקלוהו ופרחו להו. פירושו שהיה עמם נפשות ישראל מבני נמינו שטעו אחריהם וכו' כי גם הם נתבלבלו וטעו וכו' ועכשיו פרחי להו ויצאו לשלום על ידי התגלות הרצון שנתגלה עתה וכו' כי פרח מטה אהרן בלית לוי וכו' עיין שם. נמצא שלא נזכר התיקון של אלו הנפשות הנפולות עד הסוף אחרי שחזר ועסק בתיקון לתקן הספק שרצו להטיל ח"ו. ואז דייקא כשחזר ותיקן זאת ונתחזק הרצון אז דייקא הוה ציפרי מליחי בהדן פרחי להוא. כי עיקר תיקונם הוא על ידי שחוזרים ומתקנים שנית את בחינת חלישות התגלות הרצון שעל ידי זה רצו לחזור ולהתגבר. אז דייקא מתקנים נשמות הנפולות הנ"ל כנ"ל. כי זה עיקר תיקונים על ידי שמתקנים את בחינת הספק שרצו להטיל על ידי חלושת התגלות הרצון כנ"ל. כי גם עיקר נפילתם בא משם ושם עיקר תיקונם. כי אין הדין נמתק אל בשרשו. כי עיקר שורש אחיזת חכמת הטבע שעל ידם נפלו אלו מהנשמות הנ"ל הוא רק בבחינת הנ"ל. כי בתחילה בוודאי אינם יכולים להכניס כפירה. רק בתחילה מטילים ספק וכן הולך עמהם ממחשבה למחשבה עד שנתעה ונבוך מאד מאד כצפרים האחוזות בפח עד שאי אפשר להם לצאת כי גם שורש אחיזתם הוא מבחינה זו (כמובן במקום אחר) על כן עיקר תיקונם על ידי שחוזרים ומתקנים את חלישות הרצון את בחינת הספק שרצו להטיל ח"ו. שעל ידי זה דייקא מתקנים את הנשמות הנ"ל כי אי אפשר לתקנם ולהעלותם כי אם בין תיקון לתיקון וכו' כנ"ל.
*{margin:0;padding:0;box-sizing:border-box}
אות ו וזה בחינת חול המועד. כי אחר שבא יום טוב ואז נתגלה הרצן וכוףכ נץל. אחר כך צריכין שיהיה חול המועד ואחר כך חוזר ונעשה יום טוב. וחול המועד הוא גם כן יום טוב מקרא קודש. רק שקצת מלאכות מותרים בו והעיקר הוא דבר האבד. כי יום טוב שהוא התגלות הרצון ההכרח שיהיה נעשה התיקון בב' פעמים שהוא יום טוב הראשון ויום טוב האחרון ובנתיים הוא חול המועד שהוא בין תיקון לתיקון. שהוא בחינת הנ"ל שאחר שמכניעין מצח הנחש ונתגלה קדושת יום טוב. עדיין אין הרצון חזק כל כך ויכולין להטיל ספק ח"ו. וזה בחינת חול המועד. שאין מתגבר בו חכמת הטבע כמו בחףול ממש. כי בחול משמ אז מתגברים ביותר ועיקר הכנעתם הוא בשבת ויום טוב. אבל בחול המועד אין מתגברין כל כך. כי בוודאי אחר שכבר בא קדושת יום טוב הראשון ונכנע מצח הנחש אף על פי שעדיין לא נתחזק לגמרי התגלות הרצון שעל ידי זה הם רוצים לחזור ולהתגבר חץו כנ"ל. אף על פי כן אין להם עכשיו כח הראון כי כבר נחלשו מאד ביום טוב הראשון. וזה בחית חול המועד. ועל כן קצת מלאכות אסורים בו וקצת מותרים בו. כי ביטול המלאכות הוא כפי ביטול חכמת הטבע והתגברות התגלות הרצון כי על ידי התגלות הרצון נתבטלין כל המלאכות כנ"ל. ועל כן ביום טוב שהוא התגלות הרצון נתבטלין כל המלאכות כנ"ל. אבל בחול שאז יש אחיזה לזוהמת הנחש חכמת הטבע על כן צריכין לעשות הלץט מלאכות ולעורר על ידם דייקא אתערותא דלעילא כשזוכין לקדש ימי החול ולעשות הלץט מלאכות כראוי (כמבואר שם עיין שם). ועל כן בחול המועד שאז כבר נכנע מצח הנחש רק שעדיין הם רוצים לחזור ולהתעורר קצת וכו' כנ"ל. על כן קצת מלאכות אסורים וקצת מותרים בו כפי התגלות הרצון שמתגלה אז. כי אז אינו מתגלה בשלימות כמו ביום טוב כי הוא בין תיקון לתיקון כנ"ל. ועל כן עיקר המלאכות שמותרים בו הם מלאכת דבר האבד. כי עיקר מה שיש בחינת עשיית איה מלאכה בחול המועד שבאמת הוא גם כן מקרא קודש הוא רק בשביל בחינת דבר האבד שהם בחינת הנשמות הנ"ל שנפלו ונאבדו על ידי טעות של חכמי הטבע כנ"ל ובשבילם צריכין שיתלק התיקון לשנים שזה בחינת יום טוב האחרון ויום טוב הראשון ובנתיים הוא חול המועד שאז עוסקים רק לתקן בחינת דבר האבד שהם בחינת הנשמות הנ"ל כי השם יתברך חשב מחשבות לבל ידח ממנו נדח. ודייקא אז הוא זמן תיקונם כנ"ל.
body{font-family:'Cormorant Garamond',Georgia,serif;font-size:18px;line-height:1.85;color:var(--text);background-color:var(--bg);text-align:justify}
Loading comments…