חול המועד ד

הלכה ד אות א ענין חול המועד שאסור ברוב המלאכותואין מותר בו כי אם לצורך דבר האבד. על פי התורה תקעו תוכחהבלקוטי תנינא סימן ח' עיין שם היטב כל התרוה מראשה לסופהעיין שם מענין התפילה בבחינתדין של הבעל כח וכו'. כי עיקר התפילה הוא רחמים ותחנונים ועיקר הרחמים תלוי בדעת וכו' ולפעמים כשהסטרא אחרא יונקת מן הרחמנות וכו'. אזי נתמעט הרחמנות אצלינו וכו' ונעשה אכזריות וכו' ועל ידי זה נפגם הדעת וכו' ואזי יונקת הסטרא אחרא בבחינת והנחש היה ערום ומז בא ח"ו תאוות ניאוף וכו'. כי יש ג' מוחין שהם בחינת ג' מחיצות פרוסות בפני זאת התאוה וכו'. והם בחינת ג' תפילות וכו'. וכשנפגם הדעת על ידי פגם הרחמנות כנ"ל אזי התפלה בבחינת דין ואזי הסטרא אחרא בולעת אותה ח"ו. ואז צריכין בעל כח גדול שיתפלל תפילה בבחינת דין כמו פנחס וכו' כדי שתעמוד התפילה בבית הבליעה של הסטרא אחרא כשרוצה לבלוע זאת התפילה ואזי צריכה להקיא הכל וכו' אף גם עצמות החיותה דשזהו בחינת גרים בבחינת חיל בלע ויקיאנו מבטנו וכו' וזהו ויפלל וכו' וזהו אתה פוררת בעזך ים וכו'. וזה בחינת קריעת ים סוף ומלחמת עמלק שעל ידי זה וישמע יתרו ונתגייר וכו'. וזהו בחינת רעמים ענני דשפכי מיא וכו' בחינת התגלות כבודו יתברך. ועל דיי הכבוד נמשכת הננבואה. ועל ידי זה נתברר המדמה וזוכין לאמונת חידוש העולם שזהו בחינת ה' דהששי וכו'. כי עיקר אמונת חידוש העולם נתגלה על ידי מתן תורה שהוא בחינת כל המדריגות של נבואה וכו'. ועל ידי אמונה זאת יהיה חידוש העולם. וחידוש העולם יהינה בבחינת ארץ ישראל בבחינת השגחה ונפלאות שלא כדרך הטבע. ועל ידי זה יתער שיר חדש של נפלאות שהוא בחינת שיר פשוט כפול וכו' שעולה חסד שהוא בחינת השיר שיתנגן על ע"ב נימין (שקורין סטרינוס) כמנין חסד בחינת עולם חסד יבנה וכו' וזהו הקול של המוכיח ההגון שעל ידי זה דייקא יכולים להוכיח כי מעוררים ריח טוב וכו' בבחינת נרדי נתן ריחו וכו'. כי על ידי זה הקול גדילים כל הריחות שבגן עדן. כי זה הקול משקה את הגן בבחינת ונהר יוצא מעדן להשקות וכו' (עיין שם כל זה היטב):

וכל הימים טובים הם זכר ליצירת מצרי. ועיקר יציאת מצרים היה על ידי התפילה של הבעל כח בבחינת דין הנ"ל שזהו בחינת ויפלל בחינת ו'השלך ל'פני פ'רעה י'הי ל'תנין. בחינת אתה פוררת בעזך ים וכו'. שעל ידי זה היה יציאת מצרים וקריעת ים סוף שעל ידי זה נתקדשו כל הרגלים שכולם הם זכר ליציאת מצרים. ועל כן כל הימים טובים אסורים בעשיית מלאכה כי כל הל"ט מלאכות יש בהם אחיזת זוהמת הנחש בחינת והנחש היה ערום הנ"ל שעל ידי זה נגזר בזעת אפך תאכל לחם הם בחינת כל היגיעות של כל העסקים בשביל פרנסה שכולם כלוים בל"ט מלאוכת. ועיקר זוהמת הנחש בחינת והנחש היה ערום הנ"ל הוא בחינת הל"ט מלאכות העיקר נמשך על ידי בחינת הנ"ל על דיי שהסטרא אחרא יונקת מהרחמנות וממשיכין הרחמנות לעצמן שזהו בחינת גם תנין חלצו שד הניקו גוריהן וכו' כמו שכתבו שם בהתורה הנ"ל היינו כי עיקר הרחמנות דסטרא אחרא הוא להמשיך על האדם טרחות וטירדות העולם הזה להתייגע בעסקים ומלאכות בשביל פרנסה שזהו בחינת ל"ט מלאכות. והסטרא אחרא וכל האנשים הכרוכים אחריה מסיתין את האדם ותולין הכל ברחמנות. כאלו יש להם רחמנות גדול עליו. ואומרים לו מה אתה חושב הלא אתה צריך לחיות לפרנס עצמך ואשתך ובניך ואתה צריך לרחם עליך ועליהם לבקש פרנסה ועל ידי זה מביאין אותו שיפרוק ממנו עול תורה. וימשיך על עצמו עול דרך ארץ שהם כלל כל הל"ט מלאכות והיגיעות בשביל פרנסה ומאומה לא ישא בעמלו. נמצא שעיקר הסתת הסטרא אחרא לפרוק עול תורה ולעוסק ביגיעות העולם הזה שהם בחינת הל"ט מלאכות הוא על ידי רחמנות דסטרא אחרא על ידי שהם יונקים מרחמנות דקדושה ומהפכים הרחמנות האמתי לרחמנות שלהם שבאמת אינו רחמנות כלל. כי באמת עיקר הרחמנות הוא הרחמנות האמתי לרחם על האדם להביאו לתכלית הנצחי. כי בעולם הזה אין שום תכלית כלל כי הוא צל עובר ומלא יגונות וכעס ומכאובות ואין שום אדם שיהי לו עולם הזה כמו שכתוב גם כל ימיו כעס ומכאובות וכו' וכתיב אדם לעמל יולד רצת ימים ושבע רוגש וכו' וכמובן לכל בר דעת קקצת גודל המרירות המר של עסקי העולם הזה. בפרט טרדות הממון והפרנסה וכמבואר אצלינו כמה שיחות אמיתיות בזה. על כן באמת בוודאי הרחמנות הנ"ל של ההמון עם שהוא רחמנות הסטרא אחרא אין זה רחמנות כלל כי עיקר הרחמנות לדבר על לב שיעסוק רק בתורה. והשם יתברך בודאי יפרנסוהו בסיבה קלה כמו שכתוב עשה תורתך קבע ומלאכתך עראי וכו' וכמו שאמרו רז"ל דורות הראשונים שעשו תורתן קבע וכו' זה וזה נתקיימה בידם וכו' וכמו שכתוב הדור אתם ראו דבר ה' ודרשו רז"ל שאמר להם ירמיה ראו במה נתפרנסו אבותיכם וכו'. נמצא שעיקר ל"ט מלאכות שהם בחינת זוהמת הנחש נמשך מבחינת רחמנות דסטרא אחרא שהוא בחינת והנחמש היה ערום וכו' שזהו בחינת גלות מצרים שמררו את חייהם בעבודה קשה וכו' שזהו בחינת מרירות שיעבוד עסקי הפרנסה ול"ט מלאכות. ולצאת מזה שהוא בחינת יצירת מצרים היא על ידי הבעל כח הנ"ל שמתפלל תפילה בבחינת דין שהוא בחינת והשלך לפני פרעה וכו' שעל ידי זה הוא יציאת מצרים. ועל כן אז נתקדשו הרגלים שהם אסורים בעשיית מלאכה. כי הצדיקים גבורי כח בעל יכח הנ"ל שיכולים להתפלל כנ"ל. הם מכניעים הסטרא אחרא ומוטציאין ממנה כל הדעת והרחמנות וכו' עד שזוכין ליציאת מצרים. ואז נתבטלין כל הל"ט מלאכות שהם בחינת רחמנות דסטרא אחרא. ועל כן הימים טוביםש הם זכר ליציאת מצרים הם אסורים בעשיית מלאכה. כי אז בטלים כל הלץט מלאוכת. כי אז הוא בחינת יציאת מצרים על ידי גודל הכח משל הבעל כח הנ"ל שעל ידי זה נתבטל הרחמנות הסטרא אחרא ונתבטל יניקת בחינת והנחש היה ערום שעל ידי זה נתבטלים כל הל"ט מלאשכות שהם בחינת בזעת אפך וכו' וכנ"ל:

אות ב וזה בחינת גודל השמחה של יום טוב. כי על ידי התפילה הנ"ל של הבעל כח נמשכין כל הבחינות הנ"ל. שהם התגלות הכבוד שעל ידי זה נמשך השפעת הנבואה וכו' עד שזוכין לבחינת הקול של השיר. שיתער לעתיד שהוא הקול המשקה את הגן בחינת ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן וכו' שעל ידי זה הקול יכולין להוכיח וכו'. ומשם מקול השיר הגדול הזה נמשכין כל השמחות. כי זה השיר כלול מכל העשה מיני נגינה כמו שכתוב שם שמשם כל השמחות שבכל העולמות בבחינת עלי עשור ועלי נבל כי שמחתני ה' בפעלך וכו' (כמו שכתוב במקום אחר). ומשם הוא גודל השמחה של יום טוב. כי ביום טוב צריכין להמשיך על עצמו שמחה גדולה מבחינת קול השיר הזה שנמשך הארתו ביום טוב שכל הימים טובים הם על ידי יציאת מצרים שהיה על ידי התפיהל של הבעל כח שעל ידי זה נמשך קול השיר הזה וכנ"ל. ועל ידי זה בעצמו בטלים כל המלאכות ביום טוב כי כשנתעורר הקול השיר הזה אזי בטילין כל המלאכות כי קול הזה הוא בחינת נהר יוצא מעדן להשקות את הגן שהוא בחינת ע"נ"ג שבת. כי עדן נהר גן הוא ראשי תיבות ענג כמו שכתוב בזוהר הקדוש. כי אז יהיה יום שכולו שבת שאז בטלים כל המלאכות לגמרי. רק מחמת שביום טוב צריכין להמשיך קול השיר הזה על ידי התפילה הנ"ל של הבעל כח על כן יש בו איזה מלאכות המותרים שהם מלאכות אוכל נפש. כי בבת נמשך הנהר היוצר מעדן וכו' מעצמו שהוא בחינת הקול הנ"ל. כי שבת קביעה וקיימא. ואז עיקר הרחמנות והדעת (כמו שכתוב בסימן קמ"ט נעל מאמר רז"ל יכולה היא שתרחם. כי אז מתבטל זוהמת הנחש מאליו על ידי עצם קדושת היום שקדוש מששת ימי בראשית. ועל כן אז הוא ביטול מלאכות לגמרי. אבל יום טוב שהוא בימי החול שיש בהם בירורים וצריכים עשיית מלאכה. ועיקר קדושתו של יום טוב הוא על ידי הבעל כח הנ"ל שעושה מלחמה גדולה עם הסטרא אחרא על ידי התפילה בבחינת דין הנ"ל עד שמקיאה כל הקדושות כוו' עד שזוכין לקול השיר הנ"ל שהוא בחינת הנהר היוצא מעדן וכו'. שהוא בחינת קדושת שבת שמשם מקבלין ישראל לקדש את הימים טובים. ומחמת שקדושת יום טוב נמשך על ידי המלחמה הנ"ל על ידי גודל כח הצדיקים בעלי כח הנ"ל. על כן יש בו איזה מלאכות שהם בחיתנ אתערותא דלתתא מחמת שעיקר קדושת יום טוב נמשך על ידי אשתערותא דלתתא שהוא על ידי הצדיקים בעלי כח הנ"ל. כי יום טוב ישראל הוא דמקדשי להו כמו שאמרו רז"ל. ועל כן כל קדושת יום טוב תלוי בצדיקים שלהם נמסר לעבר שני ולקבוע חדשים שבהם תלויים כל המועדות). (וכמובא בסימן קל"ג על פסוק כי אקח מועד). כי כל עיקר קדושת יום טוב נמשך על ידי תפילה בבחינת דין הנ"ל שנמשכת על ידי הצדיקים בעלי כח הנ"ל ומחמת זה יש בו עדיין איזה מלאכות המותרים וכנ"ל. עצם קדושת היום ושקביעא וקיימא כנ"ל. אבל ביום טוב שצריכין להמשך זאת על ידי אתערותא דלתתא על ידי התפילה בבחינת דין הנ"ל. על כן אף על פי שבטלים בו כל המלאכות מחמת שכבר נכנעה הסטרא אחרא הרבה והקיאה כל הקדושות וכו' עד שהתחיל להאיר ולהמשך הנהר וכו' הנ"ל שהוא קול הנמ"ל אף על פי כן כשמגיעין לאכול מאכל יום טוב צריכין איזה התעוררות מלמטה כדי להגביר מזונא דנפזשא על מזונא דגופא ועל כן יש בו מלאכת אוכל נפש דייקא. כי צריכין למלאכה בשביל תיקון האכילה שהוא גמר כל התיקונים הנ"ל דהיינו כדי להגביר מזונא דנפשא על מזונא דגופא וכנ"ל. וזהו בחינת שנקרא מלאכת אוכל נפש כמו שכתוב אשר יאכל לכל נפש וכו' אוכל נפש דייקא היינו שיהיה המאכל בבחינת אוכל נפש דהיינו מזונא דנפשא הכניע מזונא דגופא שלזה צריכין עדיין איזה אתערותא דלתתא וכנ"ל:

אות ג וזה בחינת חול המועד. כי מחמת שענין זה הוא מלחמה גדולה (כמובן שם בהתורה הנ"ל) שצריכין לזה בעל כח גדול שיוכל להתפלל תפילה הנ"ל עד שיכניע הסטרא אחרא שתקיא כל הקדושות וכו'. על כן בשעת יציאת מצרים אף על פי שעל ידי גודל הכח של משה ואהרן הכניעו את הסטרא אחרא שהם פרעה ומצרים אף על פי כן תיכף אחר כך חזר ונתעורר ורצו להתגרות בהם. כי כן דרך הסטרא אחרא אף על פי שמכניעין אותה מאד. אף על פי כן בכל פעם היא חוזרת ומתעוררו כי זה ידוע שאי אפשר להכניע ולבטל הסטרא אחרא לגמרי כי הוא צורך העולם. על כן אף על פי שמשה ואהרן הכניעו אותה אז הרבה עד שיצאו ישראל ממצרים שנמשך על ידי התפילה הנ"ל שעל ידי זה הקיא כל הקדושות בבחינת חיל בלע ויקיאנו כוו' כנ"ל. וגם הוציאה עצמות חיותה שהם הגרים שהם בחינת הערב רב שנתגיירו אז אף על פי כן עדיין לא נתבטלה לגמרי ובוודאי נשאר בה עדיין איזה חיות על כן תיכף כשיצאו ישראל ממצרים חזרו ונתעורר ואמרו מה זאת עשינו כי שלחנו את ישראל וכו' וחזרו ורדפו אחריהם בחיל גדול. ועיקר כח הסטרא אחרא לחזור ולהתעורר הוא על ידי בחינת קליפת עמלק שהוא ראשית וכלליות הסטרא אחרא בבחינת ראשית גוים עמלק שהוא עיקר זוהמת הנחש כידוע. ועל כן איתא במדרש על פסוק ויוגד למלך מצרים כי ברח העם שהמגיד היה עמלק כי הוא העיקר שהתגבר בישראל והסית ועורר את פרעה ומצרים שיחזרו וירדפו את ישראל אחרי אשר זה סמוך נכנעו כל כך והכרחו להניחם לצתא. ועל כן באמת אמרו רז"ל על פרעה שעליו נאמר ככלב שב על קיאו וכו' ככלב שב על קיאו דייקא. כי הכנעתו היה בבחינת חיל בלע ויקיאנו כנ"ל. ועכשיו של על קיאו ורצה לחזור ולהתגבר אחרי שכבר הוכרח להקיא הכל כנ"ל וכשחזר פרעה עליהם היו ישראל בצרה גדולה והוכרח משה לחזור ולעורר כח התפילה הנ"ל שעל ידי זה היה קריעת ים סוף בבחינת אתה פוררת בעזף ים וכו' כמו שכתוב שם שהיה בים ז' של פסח שאז היה גמר מפלתם של מצרים. על כן הימים שבין יום ראשון של יום טוב לבין יום האחרון הם חול המועד. שרוב המלאכות בטלים ואין מותר בו כי אם מלאכות דבר האבד. כי כבר נכנעה הסטרא אחרא הרבה על ידי התפילה הנ"ל עד שכבר יצאו ישראל ממצרים ונשמע קול השיר הנ"ל שעל ידי זה נתקדש יום ראשון של יום טוב בבחינת השיר יהיה לכם כליל התקדש חג. שעיקר התקדשות החג הקדוש היה על ידי השיר הנ"ל. אבל מחמת שהסטרא אחרא רצתה לחזור ולהתעורר ולרדוף אחריהם עד שהכרחו לחזור וללחום עמהם על ידי התפילה הנ"ל. על כן עדיין יש בו איזה מלאכות. והם מלאכות דבר האבד. כי עיקר כח הסטרא אחרא אז היה על ידי התגברות קליפת עמלק כנ"ל. ועיקר קליפת עלק הוא מתגבר על בחינת דברים האבודים שהם הנפשות שנפלו לתוך עומק הסטרא אחרא. שהם בבחינת אבודים ח"ו שעליהם נאמר ובאו האובדים וכו'. כי עמלק מתגבר ורודף תמיד אחרי האבודים כי הוא רודף אחר מחנה דן שהיו מאסף לכל המחנות דקדושה והיו מוצאים כל האבידות ומשיבים לישראל כמו שאמרו רז"ל. ועמלק התגבר בהם על זה. ורדף אחר מחנה דן. כי הוא מתגרה בהאבידות הנ"ל. ומחמת שכל רדיפת פרעה שחזר ונתעורר אחר ישראל היה על ידי קליפת עמלק שרודף אחרי האבידות הנ"ל. שמשם חוזר ומקבל כח חיות הקדושה שיש עדיין בבחינת הנפשות האבודים הנ"ל. כי הלא כבר נכגנע הסטרא אחרא הרבה והוצאיה והקיאה כל הקדושות רק עיקר כחה על ידי בחינת האבודים הנ"ל שנשארו עדיין אצלה אף על פי שהוציאה גם עצמות החיותה שהם הגרים כנ"ל. אבל בחינת האבודים עדיין נשארו אצלה. ומשם כל כחה לחזור ולהתעורר. עד שצריכין לחזור וללחום עמהם על ידי התפילה הנ"ל. שעל ידי זה היה קריעת ים סוף בבחינת אתה פוררת בעזך ים וכו'. על כן מותר בחול המועד מלאכת דבר האבוד דייקא. כי כפי אחיזת הסטר אאחר אוצריכין ללחום עמהם עדיין. כן מותרים המלאכות על כן בחול המועד שאז עיקר המלחמה בשביל דברים האבודים. על כן אז יש בו מלאכת דבר האבוד דייקא וכנ"ל:

אות ד וזה בחינת חול המועד סוכות אבל בשבועות אין בו חול המועד. כי בשבועות היה קבלת התורה שהוא עיקר התיקון. כי אז נמשכו כל העשרה מדריגות של נבואה בשלימות שעל ידי זה עיקר בירור המדמה שהוא עיקר תיחקון האמונה. שעל ידי זה זוכין לשיר הנ"ל שהוא עיקר התיקון. ועל כן באמת היה ראוי אז שיגמור תיקון כל העולמות בשלימות וכמו שאמרו רז"ל ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן. ואמרו את תקרי חרות אלא חירות. חירות ממלך מלכי המלכו ומשיעבוד מלכיות. ומחמת שאז בשבועות בשעת קבלת התרוה נפסקה זוהמתן של ישראל על כן אין בו חול המועד. והוא רק יום אחד כמו שבת שהוא בחינת גמר שלימות התיקון שהיה יום אחד לה' בחינת יום שכולו שבת כי ניתנת התורה היה באופן שלא יהיה כח להסטרא אחרא להתעורר עוד כי נפסקה זוהמתן כנ"ל. וכמו שכתוב אני אמרתי אלקים אתם וכו' כמו שדרשו רז"ל על פסוק זה וכו' וכנ"ל. אבל אף על פי כן התחכם הבעל דבר והמציא להעצמו עצה להרע על ידי הערב רב שהם הגרים שהוציא משה בגודל כחו מעצמות הסטרא אחרא בבחינת מבטנו יורישנו אל כנ"ל. כי הם שעשו את העגל והחטיאו את ישראל כמו שאמרו רז"ל. כי הערב רב הם המנחשים והקוסמים שהם עיקר זוהמת הנחש שהם עומדים כנגד כשרים שבישראל המתקרבים לצדיקי אמת שהם בבחינת משה שיש להם בחינת רוח נבואה שעל ידי זה מתברר המדמה שלהם ונזדככה האמונה הקדושה שלהם שזהו בחינת שמתבררין מזוהמת הנחש (כמו שכתוב שם בהתורה הנ"ל). אבל אלו שהם מסטרא דערב רב מתגברים בכפירות ואמונות כוזביות הנמשכין מבחינת נביאי שקר שהם בחינת מנהיגים של שקר שהם בחינת מנחשים וקוסמים שעושים לפעמים איזה מופתים על ידי ניחושים שלהם. והם גתברות בישראל עד שהטעו אותם בחטא העגל. כי מבחינת הרב רב בודואי לא נפסקה הזוהמא רק מישראל לבד אדרבא מקנאת הבעל דבר על ישראל שראה שפסקה זוהמתן וכמעט שיכלה לגמרי. התגרה על ידי הרב רב ועורר חלאת זוהמתן ביותר עד שכפרו לגמרי עד שהסיתו גם את ישראל. כי כבר מבואר במקום אחר, שהאדם הבעל בחירה יש לו כח גדול להסית ולהדיח ולהחטיא את הדם יותר מהבעל דבר בעצמו. ועל כן אף על פי שהבעל דבר לא היה לו אז כח על ישראל להחטיאם כי פסקה זוהמתן. אבל על ידי הערב רב שהם בני אדם בעלי בחירה החטיאם חטאה גדולה שעל ידי זה גרמו חורבן בית ראשון וחורבן בית שני כמו שאמרו רז"ל. ועיקר התיקון נמשך על ידי מם ימים האחרונים שהם מאלול עד יום הכפורים. שאז נתרצה השם יתברך לישראל כמו שאמרו רז"ל. ועיקר התיקון נגמר בחודש תשרי הקדוש שהוא ירח האתנים שאז חוזרים וממשיכים כל התיקונים הנל בדרך נפלא באופן שיוגמר התיקון בשלימות. אף על פי שהוא מתגבר לקלקל בכל פעם. כי בתשרי חזורים וממשיכים התפילה בבחינתדין על ידי הבעלי כח (כמו שכתוב בהתורה הנ"ל) ואז התפילה הזאת בלימות נפלא. כי כל ישראל מתעוררין אז וצועקין ושואגין להשם יתברך בקול גדול וחזק מאד וכמו שכתוב בזוהר הקדוש וכדין מגו קלין ושאגין וכו'. ועל ידי זה יש כח גדול יותר להצדיק הבעל כח להמשיך התיקון בשלימות יותר על ידי תפילה הנ"ל. כי עיקר כח הצדיק על ידי ישראל כידוע. וגם אז בראש השנה מתפללין תפילה הנ"ל במועדו ובזמנו. כי ראש השנה הוא יום שנברא אדם הראשון וחטא אז בעץ הדעת שנמשך על ידי והנחש היה ערום שעל ידי זה נמשכה הזוהמא וכל התגברות הסטרא אחרא שעיקר התיקון על ידי הקול המשקה את הגן שנמשך על ידי התפילה של הבעל כח הנ"ל שעיקרה בראש השנה שהוא יום המשפט יום שנברא בו וחטא בו. ועל כן אז עיקר הקיבוץ אל צדיקי אמת. ואז בגודל כח הצדיקים הם מוציאין מהסטרא אחרא כל הניצוצות הקדושות שבלעה מתחילת חטא אדם הראשון מחמת שבו ביום היה הקלקול שלו. ובו ביום התחיל השם יתברך לעסוק בתקונו על ידי בחינת את קולך שמעתי בגן ואירא שהוא בחינת קול הנ"ל. רק שגמר התיקון צריכין לעסוק בכלד דורו ודור על ידי הצדיקים וכשירי ישראל הנלווים אליהם וכמבואר בכוונות האריז"ל שצריכין לעסוק בתיקון זה בכל שנה ושנה מראש השנה עד שמיני עצרת ושמחת תורה. ועל כן חוזרין ומעוררין זכות מתן תורה בראש השנה. כי אומרים אז אתה נגלית וכו' ותוקעין בשופר שהוא בחינת קול שופר של מתן תורה כי עתה חוזרים הצדיקים וממשיכין בחינת התפילה בבחנית דין הנ"ל בשלימות יותרוחוזרים וממשיכין בחינת כל המדריגות של נבואה שהוא בחינת מתן תורה בשלימות יותר שעל ידי זה עיקר בירור המדמה מזוהמת הנחש שהוא בירור האמונה מכפירות ואמונות כזביות. ואז מתחילין להמשיך קול הניגון הנ"ל בשלימות נפלא. וזה בחינת עשרה שופרות עשרה מלכיות וכו' שכולם הם כנגד עשרה מיני נגינה שכלול מהם הניגון הנ"ל (וכמובן בתקוני זוהר עיין שם):

אות ה וזה בחינת עשרת ימי תשובה מראש השנה עד יום כפור הם גם כן כנגד עשרה מדריגות של נבואה שממשיכין אז מראש השנה עד יום כפור שאז הוא קבלת התורה. כי הוא יום שניתנו בו לוחות שניות שעל ידי זה זוכין לעשרה מיני נגינה הנ"ל. ואז ביום כפור העננים כלים שהם העוונות שנמשכו מזוהמת הנחש. כי אז הוא מחית עוונות בחינת מחיתי כעב פשעיך וכענן חטאתיך וכו'. ועל כן אחר יום הכפורים זוכין לסוכות שהם בחינת ענני כבוד הקדושים. בחינת וכבוד ה' נראה בענן. כי נתהפך מעננים הנ"ל שהם כל מיני חשך שהחשיכו את אור הקדושה ומנעו מלהתפלל בבחינת סכות בענן לך וכו' נתהפך ונעשה סוכות שהוא בחינת ענני כבוד בחינת וכבוד ה' נראה בענן שאלו הענני כבוד שומרים אותנו מגינים עלינו שלא יתקלקל עוד הרוח נבואה הנמשך מהכבוד כמו שכתבו שם שלא יוכל להתקלקל על ידי הערב רב שהם מסטרא דעמלק כי הסוכות שהם ענני כבוד מגינים עלינו כי הענני כבוד מכניעין הקליפות עמלק כמו שכתוב בזוהר הקדוש על פסוק וישמע הכנעני מלך ערד שהוא עמלק שאין שליטתו רק כשנסתלקין ח"ו הענני כבוד. אבל בסוכות אז מגינים עלינו הענני כבוד מקליפת עמלק שהוא עיקר זוהמת הנחש בחינת ערב רב. ואז זוכין לגמור השמכת הרוח נבואה שהוא גמר התורה שאנו עוסקים לגמור אז בסוף סוכות. והעיקר להמשיך בחינת קול הנ"ל שהוא הניגון הנ"ל שמשם כל השמחות. ועל כן אז הוא זמן שמותינו. והכל כדי לזכות לקול המוכיח הנ"ל שיכול על ידי תוכחתו להפוך עוונות לזכיות בבחינת נרדי נתן ריחו הנ"ל. ועל כן עוסקין אז בוכות בספר אלה הדברים שגומרים בהושענא רבה כי אלה הדברים הם בחינת תוכחה של משה שזכה לקול הנ"ל על כן הוא היה יכול להוכיח את ישראל. ועל כן התחיל הספר בתוכחה כמו שכתוב אלה הדברים שהם דברי תוכחה והכיר כל עוונותיהם שהם במדבר בערבה כמו שפירש רש"י שם וסיים הספר בברכה שהוא וזאת הברכה ששיבח ובירך את כל ישראל. כי הוא זכה לקול הנ"ל שעל ידי זה התוכחה בבחינת חסד שנתהפך לטובה ולברכה. ובזה אנו עוסקין בסוכות בגמר התיקון של ראש השנה ויום כפור שהוא גמר התיקון של כל השלש רגלים שהתחילו בפסח שהוא יציאת מצרים. שהיה ראוי שיגמור התיקון בשבועות שהוא קבלת התורה. ועל דיי שקלקלו הערב רב התייגע משה עד שחזר והמשיך התיקון בשלימות יורת במ"ם ימים האחרונים והעיקר בתשרי כנ"ל. והגמר בסוכות וכנ"ל ועיקר התיקון שצריכין להמשיך כל התיקונים הנ"ל עד שנזכה לקול המוכיח הראוי הנ"ל שיוכל להוכיח את ישראל ולעורר ריח טוב על ידי תוכחתו. וזה ממשיכין בסוכות שאז עוסקין בספר אלה הדברים וכנ"ל:

אות ו כי הצדיק הגדול אף על פי שבגודל כחו שמתפלל התפילה הנ"ל הוא מוציא מהסטרא אחרא כל הקדושות שבלעה עד שנעשין גם גרים כנ"ל. אף על פי כן בוודאי אלו הגרים והבעלי תשובה שמוציא מהסטרא אחרא שבלעה אותם תחילה. בוודאי צריכין עדיין תיקון גדול אחר שיצאו משם כי בוואעי מי שהיה בין שיניהם אפילו כשמוציאין אותו משם הוא צריך רפואות ותיקונים הרבה. על כן עיקר התיקון על ידי קול התוכחה הנ"ל שמוכיח אותם בקול הנ"ל שעל ידי זה מחזירם למוטב ומתקנם. ומזה בא מה שכמה מתקרבין לצדיקי אמת וחוזרים ונופלים רחמנא ליצלן כי התקרבותם מחוץ ממקום שהיו נבלעים וכו'. זה בחינת שבגדל כח הצדיק על ידי פםילותיו הנ"ל הוציא אותם מביעת הסטרא אחרא בחינת לולי ה' וכו'. אזי חיים בלענוהו וכו' וכמו שביקש דוד המלך עליו השלום אל יאמרו בלענוהו. וכמו שכתוב פצו עלינו פיהם אמרו בלענו. וכן צ עק עוד דוד המלך עליו השלום אל תבלענו מצולה וכו'. וכשהצדיק בגודל כחו מוציא אותם שמוציא מבליעת הסטרא אחרא מבין שיני הס"ם בוודאי צריכין עדיין תיקונים ורפואת הנפש הרבההרבה. על כן הם דייקא צריכין להטות אזנם ולבם היטב לשמוע קול תוכחתו של הצדיק האמת שזכה לקול הנ"לומי שאינו רוצה להטאות אזנו לקול הקדוש הוא חזור ונופל ח"ו כי הסטרא אחרא כרוכים אחריו תמיד לחזור ולבולעו ח"ו וכנ"ל. ועל כן עכשיו אף על פי שהוא גמר התיקון של כל התיקונים הנ"ל אף על פי כן אי אפשר עתה להמשיך התיקון בפעם אחד בבחינת לא תוכל כלותם מהר וכו'. ועל כן יש חול המועד בסוכות בין יום ראשון ליום האחרון כי אף על פי שביום הראשון של סוכות נמנשכין כל החסדים שהם נמשכין מקיבוץ החסדים שנמשכין על ידי בירור המאונה שנעשה על ידי בחינת קבלת התורה שהוא המשכת רוח נבואה שנמשך ביום הכפורים שקבלנו הלוחות שניות כנ"ל בבחינת להגיד בבוקר חסדך וכו'. שעל ידי זה הוא חידוש העולם שעל ידי זה נתעורר קול הניגון הנ"ל שמשם כל השמחות ועל כן באמת אז הוא זמן שמחתינו. וגם אז חמל עלינו השם יתברך וצונו ליקח הד' מינם הקדושים שהם בחינת מאני קרבא. להורות שיש בידינו כח של המטה עוז שהוא בחינת התפילה בבחינת דין של הבעל כח שעל ידי זה עיקר נצחון המלחמה וכנ"ל (ועיין כל זה במקום אחר). אף על פי כן עדיין אנו יודעין שלא נגמר התיקון בשלימות כי אי אפשר לתקן בפעם אחד. ועלכ ן בהכרח להפסיק אחר יום אחד ואז הוא חול המועד שקדוש קצת. ואינו קדוש כמו יום טוב שבו עוסקים לתקן דברים האבודים כמו בפסח וכנ"ל. כי זה עיקר התיקון על ידי שיודעים שאי אפשר לתקן בפעם אחד כי צריכין להמשיך קול התוכחה הנ"ל להוכיח את אלו שיצאו מהסטרא אחרא ולא נתתקנו עדין כל ובוודאי כשצריכים להוכיחם. בוודאי צריכים עדיי לעסוק ולהטפל עמהם הרבה. והרבה יש שחזרו ונפלו כנ"ל וצריכים לחזור לעסוק בתיקונים בדרכים נפלאים. וזה בחינת חול המועד סוכות שיש בו מלאכת דבר האבד בשביל האבודים הנ"ל. כי כמו שבתחילה בפסח היה חול המועד מחמת שפרעה התגבר אחר יום הראשון ורדף את ישראל כנ"ל. כמו כן עתה בסוכות שהוא גמר התיקון צריכין לבלי לחטוף לתקן הכל בפעם אחד כי זה אי אפשר כנ"ל. כמו שראינו גודל הקלקולים שהיה אחר שבועות אחר מתן תורה. על כן צריכין עתה להמשיך התיקון בדרכים נפלאים. להתחיל ביום ראשון ולהפסיק לעשות חול המועד בשביל דברים האבודים הנ"ל עד הושענא רבה שאז עסקינו בערבי נחל לתקן בחינת פושעי ישראל. ואז עוסקים במשנה תורה שהוא בחינת קול התוכחה הנ"ל. ואז גומרין כל הספר תהלים שכלול מכל העשרה מיני נגינה שהם בחינת קול הניגון הנ"ל ואז אחר כך עושין שמחת תורה וגומרין התורה. כי אז עיקר גמר התיקון שנמשך על ידי קבלת התורה שהוא בחינת רוח נבואה שעל ידי זה נתגלה אמונת חידוש העולם שהוא העיקר. ועל כן אז השמחה גדולה מאד. כי כל השמין שם ועכשיו נמשכת השמחה משם בשלימות נפלא מחמת שאז גומרין התורה שעל ידי זה עיקר המשכת הניגון הנ"ל כנ"ל. ועל כן מסיימין וחוזרים ומתחילין התורה מיד. בזה אנו מגלין שאחר כל אלה עדיין צריכין להתחיל בכל פעם לעסוק בתיקונינו. כי אי אפשר לגמור התיקון שנה אחת (כמו שכתוב בכתבי האריז"ל). רק בכל שנה מבררין ומתקנין כמה ניצוצות. וגם אותם שמתקנים צריכים לתקנם בכמה ימים מראש השנה עד שמיני עצרת בדרכים נפלאים ואי אפשר לחטוף בפעם אעחת. אבל אחר כל זה עדיין צריכין לעסוק בתיקון זה בכל שנה ושנה. ועל כן מתחילין התורה מיד. כי מראין שתיכף כשנגמר איזה תיקון צריכין מיד לחזור ולהתחיל. כי זה עיקר התיקון להתחיל בכל עם. עד שבגודל כח הצדיקי אמת נזכה לגמור כל התיקונים בשלימות ובא לציון גואל במהרה בימינו אמן:

אות ז וזה בחינת חנוכה ופורים בכלל. כי חנוכה ופורים הם בבחינה אחת שהם ימים קדושים מאד בימי החול ממש שיש בהם עשיית כל המלאכות. ואף על פי כן הם קדושים במצוות נוראות כאלו שהם הדלקת נר חנוכה והלל בחנוכה. וקריאת המגילה בפורים וכו' כי זה עיקר החידוש והפלא שלהם ועל ידי זה עיקר הקיום שלנו בגלות הארוך המר הזה. בכלליות ישראל שמתארך הגלות מאד ובפרטיות גלות הנפש המר מאד שמתגבר ביותר על כל אחד ואחד כאשר יודע כל אחד בנפשו עד אשר כמעט כשל כח הסבל. והרבה נשקעו על ידי זה רחמנא ליצלן. לולא ה' שהיה לנו שהקדים לנו רפואות קדושות כאלה למכותינו האנישות שהם התורה והמצות. ובפרט הימים והזמנים הקדושים שהם שבת ויום טוב. והוסיף לנו ברחמיו אחר חורבן בית ראשון ששני ימים טובים קדושים שהם חנוכה ופורים ושולח לנו בכל דור צדיקים נוראים כאלה שהם בגודל כחם וגבותם העצומה והשגתם הנוראה הם מאירים בנו וממשיכים עלינו כל הרפואות הקדושות האלה. כדי לחיותינו כיום הזה:כי עיקר זוהמת הנחש שמשם באים כל העוונות והפגמים רחמנא ליצלן נאחז ביותר בהל"ט מלאכות שהם כלל כל העסקים שעושין בשביל פרנסה שמשם כל התאוות שמררת ימי הארדם שנמשך מבחינת רחמנות דסטרא אחרא בחינת והנחש היה ערום כנ"ל. וזהו בחינת גלות מצרים היינו גלות הסטרא אחרא שתופסת נפשות ישראל בגלות המר של תאוות ממון וטירדת הפרנסה. שזהו בחינת וימררו את חייהם בעבודה קשה בחומר ובלבנים ובכל עבודה בשדה שכל זה מתקיים באלו המשוקעאים בתאוות ממון ומתיגעים בכל מיני יגיעות וממררים חייהם בכל ממיני מרירות בשביל רדיפת העולם הזה ושוכחים את השם יתברך שעיקר הפרנסה על ידו ואין צריכין רק עסק מעט בשביל פרנסה כמו שאמרו רז"ל הוי ממעט בעסק ועסוק בתורה. ולא לבלות ולמרר כל ימיו על זה. ומאומה לא ישא בעמלו. כי באמת עיקר הפרנסה על ידי בטחון לבד. רק צריכין איזה עסק כל שהוא כמו שאמרו רז"ל יכול יהא יושב ובטל תלמוד לומר וברכך בכל אשר תעה. נמצא שצריכין רק לעשות איזה עסק מועט שלא יהא יושב ובטל לגמרי והשם יתברך יברכו על ידי זה כמו שכתוב וברכך בכל אשר תעשה. בכל אשר תעשה דייקא. היינו בכל מה שיעשה איזה עסק כל שהוא יברכו ה' ויצליחו ויפרנסהו כפי מה שהוא צריך לטובתו הנצחיית שזה העיקר וגם זה העסק מועט הוא רק למי שאינו רוצה שתהיה תורתו אומנתו אבל מי שנפשו חשקה בתורה ורוצה רק לעסוק בתרוה ולא לעשות שום עסק בוודאי אשרי לו. ויעזרו השם יתברך שתהיה מלאכתו ופרנסתו נעשית על ידי אחרים. אבל מגודל התגברות הסטרא אחרא הם ממררים חיי האדם בעבודות קדות ויגיעות עצומות לכל מי שנוטה אחריהם זהו בחינת גלות מצרים בחינת וימררו את חייהם וכו' כנ"ל ועיקר הכנעת הסטרא אחרא הוא על ידי הבעל כח הנ"ל על ידי המטה עוז שעומדת להסטרא אחרא והבעל דבר בצווארו עד שנותן הקראות וכו' כנ"ל שזהו בחינת ויפלל ראשי תיבות והשלך לפני פרעה יהי לתנין שעל ידי זה היה יציאת מצרים שעל ידי זה נתקדשו כל הימים טובים שהם אסורים בכל המלאכות שעל ידי זה נדחה זוהמת הנחש שנאחזת בהם כנ"ל.

אות ח והכלל כי עיקר הקיום הוא על ידי שבת שהגין על אדם הראשון מזוהמת הנחש שאז בטלים כל המלאוכת לגמרי אבל צריכין להמשיך הקדושה של שבת לששת ימי החול לדחות זוהמת הנחש מימי החול. וזהו עיקר המלחמה והבירור בימי החול והכל על ידי הכח של הבעל כח הנ"ל. וכשזכה משה לנצח מלחמה זאת בבחינת ויפלל הנ"ל. שעל ידי זה הוציא ישראל ממצרים. אז נתקדשו כל הימים טובים שגם מימי החול נעשו ימים טובים שאסורים במלאכה כמו שבת. כי אין בין יום טוב לשבת אלא אוכל נפש בלבד. ועל ידי זה יש לנו כח להמשיך הקדושה של שבת לימי החול. כעל ידי גודל הכח של משה שעשה מימי החול יום טוב שהוא כמו שבת. אבל בעוצם גשמיותינו עדיין ימי החול שלנו רחוקים גם מיום טוב. והוסיף בנפלאותיו ליתן לנו חול המועד שקדוש במקצה. וקצת מלאכות יש בהם. ועל ידי זה יכולין לברר גם דברים האבודים כנ"ל. אבל עדיין גם ימי חול המועד הם ימים טובים ממשואסורים ברוב במלאכות ויש בהם קרבנות רבים וכו'. על כן עדיין גם הם רחוקים מימי החול ממש וחמל עלינו השם יתברך ונתן לנו חנוכה ופורים שהם ימי החול ממש ומותרים בכל המלאכות. ואף על פי כן הם קדושים בקדושות כאלו.ובזה יש לנו כח לדחות זוהמת הנחש בימי החול ממש. כי זה עיקר התיקון כשזוכין להמשיך האמת בבני אדם שעוסיקם במשא ומתן ומלאכות שגם הם בתוך עסקם לא ישכחו את השם יתברך וידעו ויאמינו שהפרנסה רק ממנו יתברך בהשגתו לבד ויקדשו המשא ומתן והמלאכות לעשות המשא ומתן באמונה גדולה ולזכור בהשם יתברך בכל עת ולקבוע עתים לתורה על כל פנים ולהרבות בצדקה ועל ידי זה עיקר הכנעת וביטול זוהמת הנחש מהלץט מלאכות שזוכין על ידי שממשיכין קדושת שבת לימי החול שאנו זוכין לזה על ידי גודל כח הצדיקים שיכולים להתפלל תפילה בבחינת דין הנ"ל שעל ידי זה נתקדשו כל הימים טובים וחול המועד עד שאחר החורבן שראו שהסטרא אחרא מתגברת מאד מאד וידעו שאף על פי שיהיה נבנה הבית שני לא יהיה גאולה שלימה. כי יהיו נכנעים תחת מלכי העובדי כוכבים וגם סופו ליחרב. והגלות יתארך מאד בגוף ונפש על כן הוסיפו בנפלאותיהם וקבעו לנו עוד שנים ימים טובים קדושים בימי החול ממש שהם חנוכה ופורים שהם מוןתרים בכל המלאכות ואף על פי כן הם קדושים כל כך. ועל ידי זה יש לנו כח לקדש ימי החול ממש דהיינו לקדש הל"ט מלאכות בעצמן שהם כלל כל העסקים של משה ומתן וכל מיני גשמיות ותאוות של העולם הזה שיהיה לנו כח גם שם לדחות זוהמת הנחש ולזכור בהשם יתברך ועל ידי זה עיקר הקיום שלנו בגלות הארוך הזה. וכל זה על ידי גודל כחם של הצדיקים בעלי כח הנ"ל. כי כל מה שהבעל דבר והסטרא אחרא מתגברים ביותר. הם מתגברים יותר ויותר בגודל כחם ומתפללים התפילה הנ"ל בכח וגבורה יתריה עד שממכשיכין הקדושה לכל הרחוקים ממש בכל המקומות הרחוקים מאד. כמו שרואין שמדליקין נר חנוכה למטה מעשרה טפחים אשר מעולם לא ירדה שכינה לשם כמו שאמרו רז"ל. אבל בגודל כחם של הצדיקים גבורי כח הנ"ל. יש לנו כח להמשיך קדושה עליונה ואור גדול כזה למטה למטה כדי לדחות זוהמת הנחש במקומה ובשעתה ממש וכנ"ל.

אות ט וזה בחינת הדלקת נר חנוכה שהוא להמשיך אור הצדיקי אמת שיש להם רוח נבואה שזהו בחינת אור התורה שכלולה מכל המדריגות של נבואה שזהו בחינת אור בחינת כי נר מצוה ותורה אור וכן הצדיק נקרא אור כמו שכתוב אור זרוע לצדיק ומשם מדליקין ומאירין נרות המנורה בבית המקדש ומשם מאיר אור נר חנוכה שאנו זוכין על ידי תוקף הנס להמשיך אור הצדיקים ואור התורה גם בעומק הגלות הזה כל אחד ואחד בביתו אפילו במקום הוא וכנ"ל. והעיקר לברר המדמה (כמו שכתבו בהתורה הנ"ל עיין שם) שצריכין לבקש מאד מאד את הצדיק אמת שיש להם בחינת רוח נבואה כדי לברר המדמה כדי לזכות לאמונה שלימה דהיינו להאמין בחידוש העולם וכו' (עיין שם היטב). וזה עיקר מצות נר חנוכה כי עיקר שליטות המדמה הוא בלילה כי המדמה הוא בחינת שינה כמו שכתוב שם. בחינת חשכת לילה. כי כל העירבובים והבלבולים שבאים על ידי המדמה הם בחינת חשך. כי כמו שבחושך האדם טועה עצמו ואינו מבחין בין כסף לנחושת וברזל וכו' שבשביל זה נקרא החושך ערב על שם העירבוב שבשעת החושך כמובא בספרים כמו כן הוא המדמה ממש שהוא בחינת חושך שיכול לטעות עצמו ולערבב הדעת להטות מן האמת ועל כן עיקר שליטותו בלילה שהוא בחינת ערב חשך בחינת עירבוב ובלבול שזהו בחינת כח המדמה כנ"ל. ואז בלילה צריכין להדליק נר כדי להאיר בחושך לברר כל הדברים. וזה ידוע שכל הדברים שעושין למטה כולם יש להם שורש למעלה בהתורה הקדוש שהוא הרוחניות והחיות והקיום של כל העולם ומלואה. הנה הדלקת הנר בלילה זה נמשך מבחינת מה שצריכין להאיר מאור יום לחשכת לילה. וזה עיקר מצוות הדלקת הנרות בבית המקדש בכל לילה שמשם נמשך אור הנר לכל העולם כולו כי עיקר האור הוא מהתורה שהוא כלליות הנבואה שהיא עיקר בחינת הדעת שהוא עיקר אור יום כידוע כמו שכתוב כי יש יתרון לחכמה מן הסכלות כיתרון אור מן החשושך כי עיקר אור התרוה נמשך ביום כמו שכתוב ביום צוותנו מלמד שלא נדבר עמו אלא ביום כמו שדרשו רז"ל. ועל כן עיקר האור הוא ביום וכשמגיע הלילה שאז מתפשט החושך הגדול שהוא בחינת ערב בחינת עירבוב ובלבול המדמה אז צריכין להמשיך מאור יום להאיר גם בחשכת הלילה שזהו בחינת הדלקת הנר בלילה דהיינו להאיר גם בחשכת לילה על ידי הארת התורה של יום. היינו לברר המדמה שהוא בחנת חשכת לילה על ידי התורה שהיא בחינת אור יום שהוא בחינת כלליות הנבואה שעל ידה עיקר בירור המדמה וכל זה כדי לזכות לאמונה שלימה צריכין לגדלה בליל בבחינת ואמונתך בלילות. וזה עיקר בחינת נר חנוכה כי מלכות יון מהרעה עמדה על ישראל להשכיחם תורת וכו' כי מלכות יון הרשעה הם הם חכמי יון שמהם מתפשטים כל הכפירות והאפיקורסות בעולם כידוע דעת אריסטו היון ימח שמו ונמח זכרו שכופר בחידוש העולם שמחמת זה התגרו בישראל כל מלכי יון הרשעה מחמת שנטו אחר דעתו הרעה והתגרו בישראל ורצו להשכיחם תורתו מחמת שעל ידי התורה עיקר הכנעתם כי בהתורה מפורש בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ היפך דעם הרעה.ועל כן כשגברו מלכות בית חשמונאי ונצחום היה הנס בנרות המנורה דייקא ומחמת זה תקנו להדליק נר חנוה כל אחד בבתו כי עיקר הכנעת מלכות יון הרשעה היה על ידי בחינת התפילה של הבעל כח בבחינת דין הנ"ל כי מתתיהו ובניו היו צדיקים גדולים גבורים בעלי כח מאד וצעקו אל ה' בחזקה ומסרו נפשם על קידוש השם. כי סיכנו נפשם למות ח"ו במלחמה בין העבלים והטמאים בשביל קדושת שמו יבתרך כדי להציל את ישראל. שכל זה הוא בחינת תפילה בבחינת דין של הבעל כח הנ"ל (כמו שכתוב בהלכות עובדי כוכבים עיין שם) ועל ידי התפילה בבחינתדין הנ"ל. זוכין לכל הבחינות המבוארין שם עד שזוכין לבחינת נבואה שהוא בחינת בירור המדמה שעל ידי זה זוכין לאמונה שלימה דהיינו להאמין בחידוש העולם שזה העיקר (כמו שכתוב שם עיין שם) וזהו בחינת הדלקת נר חנוכה כי בגודל כחם של הצדיקים הנ"ל המשכיו תיקון כזה עד שכל אחד יכול להאיר בבייתו הארת הצדיקי אמת שהוא הארת התורה שהוא בחינת נבואה לברר המדמה בשעתו דהיינו בלילה לידע גם בעומק חשכת הגלות המר הזה אמתת האמונה הקדושה שיש יחיד קדמון יתברך שמו שברא את העולם יש מאין המוחלט. דהיינו אמונת חידוש העולם שהוא העיקר ועל ידי זה נדחה זוהמת הנחש שהםא מונות כוזביות של המנחשים והקוסמין שמהם נמשכין כל הכפירות שמשם כל זוהמת הל"ט מלאכות שהם בחינת זוהמת הנחש כי צריכין להמשיך קדושת האמונה הקדושה שהוא קדושת התורה הקדוש קדושת שבת לתוך ימי החול בעצמן לקדש גם ימי החול בעצמן בבחינת קדושת שבת לדחות זוהמת הנחש גם בעצמם ימי החול בתוקף הגשמיות בחשכת הגלות בגוף ונפש וכנ"ל.

אות י כי הדלקת הנר דקדושה שהוא בחינת נר חנוכה שהוא בחינת נרות המנורה. שהוא להמשיך הארת אור יום לתוך חשכת לילה לברר המדמה בשעתה ובמקומה כנ"ל. זהו בחינת המשכת קדושת שבת לתוך ימי החול שהוא עיק עבודת האדם בזה העולם כי העולם הזה והעולם הבא בכלליות הם בחינת ששת ימי החול וים השבת ועל כן נקרא כל העולם הזה בשם ערב שבת כמו שאמרו רז"ל מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת. כי העולם הבא הוא יום שכולו שבת. וכל העולם הזה הוא כנגדו בבחינת ששת ימי המעשה ועיקר ביאת האדם לזה העולם הוא שיקדש זה העולם בקדושת העולם הבא. שזהו בחינת המשכת קדושת שבת לימי החול אבל איך היה אפשר להמשיך קדושת העולם הבא בזה ה עולם בגשמי על כן חמל עלינו השם יתברך ונתן לנו את יום השבת שהוא שקול ככל התורה כולה ואז ניתנה התורה. שעל ידי זה אנו יכולין להמשיך בחינת קדושת העולם הבא בזה העולם. כי שבת הוא מעין עולם הבא אבל צריכין להמשיך קדושת יום השבת לששת ימי המעשה וזה זוכין על ידי התפילה בבחינת דין הנ"ל שעל ידי זה נתקדשו כל היום טוב וחול המועד עד שזכינו גם לחנוכה ופורים. שעל ידי זה יש כח להמשיך קדושת שבת גם בימי החול בעצמן כנ"ל. וכל זה הוא בחינת הדלקת הנר דקדושה שהוא להמשיך אור יום גם בתוקף חשכת לילה דהיינו להמשיך אור דעת התורה הקדושה לברר המדמה לזזכות לאמונה הקדושה כי הכל אחד כי יום ולילה שהם בחינת או וחושך דעת האמיתי וכסילות ובלבול המדמה הם בחינת שבת וימי החול. כי עיקר התורה שהוא עיקר אור הדעת הוא בשבת כידוע. וימי החול הם בחינת כסילות נגד שבת. כי הם ימי המעשה שבהם שלולטין עובדין דחול שהם בחינת כסילות בחינת שטו העם ולקטו בשטותא כמובא. אבל צריכין להמשיך קדושת שבת לימי החול שהוא בחינת המשכת אור יום לתוך חשכת לילה שזהו בחינת הדלקת הנר כנ"ל. ועל כן תחילת בריית אור הנר היה במוצאי שבת כמו שאמרו רז"ל שנטל אדם הראשון שני אבנים ושחקן זה בזה עד שיצא מהם האור. כי אור האש שהוא אור הנר הוא להמשיך קדושת שבת לימי החול וכנ"ל. כי בשבעת ימי בראשית היה מאיר אור שבעת הימים שהי האדם צופה בו מסוף העולם ועד סופו. שזהו עיקר בחינת אור של שבת שהוא בחינת עולם הבא. ועל ידי חטאו נגנז במוצאי שבת. ואז חנן השם יתרבך אותו דעה שיוכל להמשיך מאור של שבת שהוא בחינת אור יום בחינת אור העולם הבא להמשיכו לזה העולם שהוא בחינת לילה בחינת ימי המעשה לקדש גם ימי המעשה בקדושת שבת להאיר בחשכת לילה הארת התורה הקדושה לברר האמונה הקדושה להאמין באמת בחלידוש העולם ולדחות זוהמת הנחש גם בתוקף ימי החול וכנ"ל. שזהו בחינת הדלקת נר דקדושה שגדול מאד שזהו בחינת הדלקת נרות המנורה הקדושה בבית המקדש. ועכשיו אנו זוכין להמשיך ההארה קדושה האת למטה ללמטה יותר ולהאיר בעומד חשכת אפילת הגלות של כלל ישאל ושל כל אחד ואחד בפרטיות להאיר גם שם הארת הצדיקי אמת שהוא הארת התרוה הקדשוה לברר המדמה שעל ידי זה עיקר שלימות האמונה הקדושה. שכל זה הוא בחינת הדלקת נר חנורה להכניע הכפירות של מלכות יון הרשעה. על ידי תוקף הנס של חנוכה שמפרסמין על ידי ההדלקה דקדושה הזאת וכנ"ל.

אות יא ועל כן מדליקין נר חנוכה שמונה ימים. כי זה העיקר שצריכין להדליק ולהאיר אור הצדיק והתורה הקדושה עד שיאיר עלינו אור שבעת ימים שכלול בשבת. עד שימשיכו הקדושה על ימי החול ממש שהוא בחינת יום השמיני כי יום הראשון אחר שבת בראשית הוא יום שמיני לבריאה. כי השם יתברך ברא כל הבריאה בששת ימי בראשית ושבת בשבת. ואז נכללו כל הששה ימים בשבת שזהו בחנית שנמשך קדושת בת על ימי החול שלפניו עד שכולם נכללין בשבת. אבל אחר שעבר שבת ראשונה ונגנז האור הראשון בחטאו עדיין צריכין להמשיך קדושת שבת על כל ימי החול הבאים שיהיו נקיים מזוהמת הנחש מפגם האמונה כנ"ל. וזהו בחינת סוד הבדלה במוצאי שבת שהוא כדי להמשיך קדושת שבת על ימי החול כדי להבדיל ולברר הטוב מהרא הקודש מהחול. ועל כן אז נברא האור הראשון. ועל כן מברכין עליו במוצאי שבת ומבדילין עליו בכי בריית האור במוצאי שבת הראשון זה עיקר בחינת המשכת קדושת שבת לימי החול שהוא בחינת המשכת אור יום המשכת הדעת של התורה הקדושה לתוך חשכת לילה שהוא בחינת המדמה כדי לסרר המדמה שבו תלויה עיקר האמונה קדושה כנ"ל. נמצא שעיקר המשכת קדושת שבת לימי החול הוא בבחינת יום השמיני שהוא יום הראשון שאחר שבת בראשיתש הוא יום שמיני ליצירה שו נברא האור שממנו מדליקין הנרות הקדושים של ימי חנוכה וכנ"ל וזהו בחינת מעלת יום השמיני בכמה מקומות. כמו שכתוב וביום השמיני ימול בשר ערלתו. וכן מיום הח' והלאה ירצה לקרבן וכו' שהוא כדי שיעבור עליו שבת (כמובא בדברי רז"ל). כי אי אפשר להכניע הרע שהוא הערלה מהאדם עד שיעברו עליו שבעה ימים תחילה. שהם כנגד שבעת ימי בראשית שכולם נכללין בשבת. וביום השמיני אז הוא בחינת המשכת קדושת שבעת ימי בראית שהם בחינת קדושת שבת לימי החול שהתחיל בים השמיני ליצירה כנ"ל. ועל כן אז דייקא מולין בשר ערלתו ומכניעין ומבדילין מנו הרע שהוא הערלה. כדי להמשיך הקדושה על התינוק הנימול שעיקר הקדשוה הוא להמשיך קדושת העולם הבא שהוא קדושת שבת לזה העולם שהוא בחינת ימי המעשה כנ"ל. שזה נעשה ביום השמיני דייקא כדנ"ל. וכן לענין קרבן שאי אפשר להכשירו לקרבן שהוא בחינת בירור המדמה כי אם ביום השמיני וכנ"ל לענין מילה. כי יום השמיני של מילה ויום השמיני של הרצאת הבהמה לקרבן הם בבחיה אחת (כמובן בדברי רז"ל).

אות יב וזה בחינת שנקרא חנוכה שהוא בחינת חנוכת הבית. כי עיקר שלימות כל התיקונים הנ"ל הם בבית המקדש כי עיקר יציאת מצרים שהיה על ידי תפילה בבחינת דין הנ"ל. שעל ידי זה נעשין גרים ונתגלה כבודו וכו' שעל ידי זה נמשכין כל התיקונים הנ"ל הכל היה בשביל שנזכה ליכנוס לארץ ישראל ולבנות שם בית הבחירה. ששם עיקר שלי מות כל התיקונים הנל כמ שכתתוב ואותנו הוצאי משם להביא אותנו אל הארץ וכו' וכמו שכתוב בשירת הים תביאינו ותיטעמו בהר נחלתך וכו' מקדש ה' וכו' שעיקר תשוקתו ומגמתם היה לבא אל הבית המקדש ששם עיקר כל התיקונים כי שם התגלות הכבוד שנמשך על ידי הגרים שנעשה על ידי התפילה הנ"ל כמו שכתוב וכבוד ה' בא אל הבית. וכתיב והביכלו כולו אומר כבוד וכן בפסוקים הרבה. ושם עיקר המשכת הנבואה שהוא התורה כי עיקר הנבואה נמשכת מהבית המקדש מבין שני הכרובים אשר על ארון העדות. כמו שכתוב ובבוא משה וכו'. וישמע את הקול מבין שני הכרובים וכו'. ושם עיקר האמונה אמונת חידוש העולם. כי שם שהאבן שתיה שממנה הושתת העולם. ועל כן מחמת שמשם התחלת הבריאה. על כן שם יכולין להכניס האמונה הקדושה שהוא אמונת חידוש העולם שהשם יתברך ברא תחילה נקודת האבן שתיה. וממנה הושתת העולם כמו שכתוב מציון מכלל יופי אלקים הופיע. ושם נמשכת ההנהגה של ארץ ישראל שהוא בחינת חידוש העולם שלעתיד. כי שם בבית המקדש עיקר הקדושה של ארץ ישראל. כי היא קדושה העליונה של כל העשרה קדושות של ארץ ישראל. ועל כן כל הנהגת הבית המקדש היה בדרך נסים ונפלאות כמו שאמרו רז"ל עשרה נסים נעשו לאבותינו בבית המקדש כי שם נמשכת ההנהגה של לעתיד שהיא הנהגה של נסים ונפלאות שלא כדרך הטבע. ועל כן שם כל השירות והתושבחות שהיו עוסקין בהם הלוים בשעת הקרבן. כי כולם נמשכין מבחינת השיר שיתער לעתיד שעל ידי זה גדלים כל הריוףת שהם בחינת יראת ה' שזהו בחינת הבית המקדש שנקרא הר המוריה עיין שם הריח הטוב. וכן נקרא עין שם הי ראה כמו שכתוב מה נורא המקום הזה שעל שם זה נקראת ירושלים יראה שלם. כי שם גדילים כל הריחות ויראות על ידי כל התיקונים הנ"ל. כי שם נמשך הנהר היוצא מעדן להשקות את הגן בחינת ומעין מבית ה' יצא וכו'. נמצא שעיקר התיקון בשלימות הוא בבית המקדש ועל כן היה מצפה משה מיד לבא לשם. כמו שכתוב תביאימו ותיטעימו בהר נחלתך כנ"ל. אבל בעוונותינו הרבים התגרה בהם השטן והחטיאם חטאה גדולה תיכף אחר קבלת התורה. והוכרח משה להתייגע במסירת נפש עצום מאד. והתפלל תפילות הרבה עד שנתרצה השם יתברך לישראל במ"ם ימים האחרונים ואמר לו סלחתי וכו' ואז ראה הקדוש ברוך הוא שאי אפשר להם ליכנוס ולבנות בית המקדש מיד. וגם ראה שאפילו כשיכנסו לארץ ישראל ויבנו את בית המקדש הוא עתיד ליחרב ב' פעמים והגלות יתארך מאד. על כן חמל עלינו השם יתברך והקדים לנו רפואה למכה. וצוה לישראל לבנות את המשכן שיש בו כל הקדושו של הבית המקדש. ובזה הפליא חסדו עמנו. שלמד למשה להמשיך תיקון נפלא כזה שייה כח להמשיך קדושת הבית המקדש גם בהולכם במדבר שמם מקום נחש ושרף ועקרב וכו' ובזה המשיך תיקון לדורות שאפילו כשיחרב הבית המקדש בעונותינו יהיה לנו כח להמשיך קדושת הבית המקדש על ידי בתי כנסיות ובתי מדרשות שאנו בונין בימי החורבן שהם בחינת מקדש מעט. כמו שכתוב כי הפצותים בגוים וכו' ואהי להם למקדש מעט וכו'. כי עיקר הכח להמשיך קדושת הבית המקדש על הבתי כנסת ובתי מדרש שאנו בונין בחוץ לארץ בימי החורבן הוא על ידי קדושת המשכן שהמשיך משה תיקון כזה להמשיך כל קדושת הבית המקדש במדבר על ידי זה יש לנו כח גם עתה להמשיך קדושת הבית המקדש אחר החורבן על ידי הבתי כנסת ובתי מדרש. ועל כן תיכף בשעת הקמת המשכן רמז על החורבן. כמו שכתוב אלה פקודי המשכן משכן שדרשו רז"ל משכן בבניינו משכן בחורבנו. כי עיקר הקמת המשכן היה בשביל זה כדי שיהיה כח לישראל להמשיך קדושת המשכן שהוא קדושת הבית המקדש גם אחר החורבן וכנ"ל. וזה מה טובו אהליך יעקב ופירש רש"י על הבית המקדש מה טובו אוהל שילה ובית עולמים בישובן וכו' משכנותיך אף כשהם חרבים וכו' הינו כנ"ל. כשהם חרבים הם בבחינת המשכן. כי אז אחר החורבן אנו ממשיכים קדושת הבית המקדש על הבתי כנסת ובתי מדרש על ידי המשכן וכנ"ל. כי גם על הבתי כנסת ובתי מדרש נאמר גם כן מה טובו אוהליך יעקב. כי הם מקדש מעט וזה על ידי משכנותיך ישראל. דהיינו על ידי קדושת המשכן והנ"ל וה בחינת חנוכה בחינת חנוכת הבית המקדש. שאז אנו ממשיכין עלינו קדושת הבית המקדש על ידי הדלקת נר חנוכה שעיקר המשכת הקדושה של שבת לימי החול על ידו שזהו גם כן בחינת המשכת קדושת הבית המקדש גם בגלות בחוץ לארץ אחר החורבן. כי עיקר קדושת הבית המקדש נמשך משבת (כמובא בדברי אדמו"ר ז"ל) ועל כן כל מקום שהזכיר מעשה המשכן הקדים שבת וכו' ועל כן על ידי קדושת הדלקת נר חנוכה שהוא להמשיך קדושת שבת לימי החול כנ"ל כמו שאמרו רז"ל ממשיכין קדושת הבית המקדש גם בחוץ לארץ שזהו גם כן בחינה זאת ממש כי הכל אחד. כי שבת וארץ ישראל ובית המקדש הם בבחינת אמת כי הם בחינת קודש כנגד חול שהוא בחינת ימי החול וחוץ לארץ כמובן בדברי רז"ל בז' הבדלות שסידרו בירושלמי שהם בין קודש לחול. בין יום השביעי לששת ימי המעשה בין אור לחושך בין ארץ ישראל לחוץ לארץ וכו'. ועל כן מכל עבודת המשכן לא נזכר אצל חנוכת המזבח כי אם הדלקת נרות המנורה שהם בחינת נר חנוכה כי עיקר חנוכת המשכן שהוא לקדשו בקדושה גדולה עד שנוכל להמשיך קדושתו גם במדבר ואחר החורבן בחוץ לארץ כנ"ל כל זה נמשך על ידי הדלקת נר הקדושה דייקא שהוא בחינת הדקלת נרות המנורה שהוא בחינת נר חנוכה כנ"ל.

אות יג כי זה ידוע ומבואר לעיל מזה. שהבעל דבר והסטרא אחרא מתעוררים ומתגברים בכל פעם יותר. אף על פי שכבר הכניעו אותם מאז על ידי התפילה בבחינת דין הנ"ל עד שהוכרחו להקיא הקאות הרבה גם מ קרבם ובטנם. אף על פי כן הם חוזרים ומתעוררים בכל פעם בבחינת ככלב שב על קיאו וכו'. ועל כן כל אלו הנפשות שהקיאה הסטרא אחרא. צריכין עדיין תיקנים הרבה ורפואות הרבה כי בווסאי אפילו אחר שהקיאה אותם הסטרא אחרא עדיין הם חלושים מאד מאחר שהיו בין שיניהם. ובפרט כי הם עדיין בעלי בחירה. והבעל דבר מתגרה עתה בהם הרבה ביותר כידוע. ועל כן עדיין צריכין ישועות ורפואות ותיקונים הרבה. ועיקר תיקונם ורפואתם הוא על ידי בחינת הרפואות הנאמר שם בהתורה הנ"ל באות ו' על פסוק ובל יאמר שכן חליתי וכו'. עיין שם הענין הנפלא והנורא מאד מאד מה שכתבו שם בענין תוספות השכנים. ועיין במקומות שדברנו בזה ובארו קצת הענין הנורא הזה. והכלל שעיקר תיקון כל נפש ונפש הוא כשזוכה להשתדל להיות שכן להקיבוץ הקדוש של ישראל במקום שמתקבצים שם לעסוק בתפילה באמת כי על ידי מה שניתוסף שכן להקבוץ הקדוש של ישראל נעשין שעשועים גדולים ונפלאים מאד למעלה. כי נתרבין הבתים הרבה מאד עד כי חדל לספר כמו שכתו בשם. ועל ידי זה עיקר רכרפואתה בגשמיות ורוחניות בחינת ובל יאמר שכן חליתי (כמו שכתוב שם עיין שם). ועל כן עיקר התיקון על ידי בנין בית המקדש כנ"ל. כי עיקר בנין בית המקדש נבנה על ידי תוספת השכנים שעל ידי זה נתרבין הבתים למעלה הרבה מאד עד שעל ידי זה נבנה הבית המקדש למטה. כי ידוע בדברינו שלמטה כשעולין לאיזה קדושה כחוט השערה. היא יקרה יותר מאלפים ורבבות עולמות למעלה (כמו שכתבו בהמעשה של הצדיק וכו').ועל כן צריכין שיתרבו אלפים ורבי רבבות בתים הרבה למעלה על ידי תוספת השכנים כנ"לך עד שיהיה נעשה בית הקדושה למטה. וזהו ענין מה שלא נבנה הבית המקדש על ת"פ שנים אחר יציאת מצרים. כי צריכין קודם שיהיה נבנה רבבות בתים למעלה עד שיהיה נבנה בית המקדש למטה. אבל גם קודם בנין בית המקדש שהוא עיקר המנוחה והנחלה. ושם עיקר שלימות כל התיקונים כנ"תל. גם קודם לזה צריכין בית דקדושה לפי שעה כדי ששם יהיה מקום קדוש שיתוספו השכנים דקדושה לשם כדי שיתרבו הבתים מאד מאד עד שיהיה נבנה הבית המקדש ממש על ידי זה וכנ"ל. וזהו בחינת נפלאות מעשה המשכן. כי משכן על שם שכן. שהקדוש ברוך הוא חמל עלינו וצוה עלינו במדבר קודם שנכנסין לארץ ישראל ולבית המקדש לבנות לעת עתה מהמשכן שעיקרו נבנה בשביל השכנים שצריכין להוסיף בכל פעם בעת שהולכין נע ונד במדבר ואין להקדושה מנוחה. ועל כן הכל בבחינת שכנים אבל צריכין על כל פנים איזה מקום קדוש שיתוספו לשם השכנים הנ"ל וזהו בחינת המשכן הנ"ל וזהו בעצמו בחינת בתי כנסת ובתי מדרש שבונין בחוץ לארץ אחר החורבן שהוא בשביל הקיבוץ הקדוש של ישראל לתורה ולתפילה ולהוסיף לשם שכנים בכל פעם כי כל מי שנכנס לבתי כנסת ולבתי מדרש להתפלל נקרא שכן טוב היפך שכן רע שנקרא מי שאינו כננס לבתי כנסת ובתי מדרש כמו שאמרו רז"ל על פסוק הוי על כל שכני הרעים שכל מי שאינו נכנס להתפלל בבית הכנסת נקרא שכן רע ומדה טובה מרובה ועל כן כשנכנס להתפלל ולהתוסף על הקיבוץ הקדוש נקרא שכן טוב. ונתרבין על ידו אלפי אלפים ורבי רבבות בתים כנ"ל. ואנו צריכין בגלות המר הארוך הזה לבנות בנינים דקדושה ולהוסיף שכנים רבים עליהם עד שיתרבו בתים דקדושה למעלה בריבוי עצום ל כך עד שנזכה שיבנה הבית המקדש למטה שיהיה קיים לעד ולא יחרב עוד לעולם. ועל כן מתארך הגלות כל כך כי בשביל בנין בית המקדש כזה שיהיה קיים לעד צריכין שיהיו נבנין למעלה בתים הרבה מאד מאד על ידי שכנים דקדושה הרבה עד שיהיה נבנה בית המקדש למטה שיתקיים לעולם וכנ"ל (והבן היטב).וכל זה הוא בחינת חנוכה שהוא חנוכת הבית המקדש כי אז ממשיכין הארה גדולה על ידי הדלקת נר חנוכה עד שמאירין הארת הצדיק והתורה בכל העולם כולו עד שמקדשין כל המקומות הרחוקים והנמוכים ביותר בחינת ימי החול ממש שזהו בחינת המשכת קדושת שבת לימי החול. המשכת קדושת הבית המקדש לחוץ לארץ לכל המקומות הרחוקים מאד כי על ידי בחינת ההארה הגדולה של חנוכה מאירין בכל הרחוקים האמונה הקדושה עד שבאים כל הרחוקים וניתוספין על הקיבוץ הקדוש שעל ידי זה נתרבין הבתים לאין קץ שעל ידי זה נמשכין בנין הבית המקדש כנ"ל. ועל כן נקרא חנוכה בחינת חנוכת הבית המקדש וכנ"ל.

אות יד וזה בחינת גודל מעלת ההליכה עד קברי הצדיקים הקדושים להתפלל שם. כי שם עיקר התיקון של כל אחד שיוכל לצאת ממקום שנפל שם. אפילו אם הוא בין שיני הס"ם יכול הצדיק הגדול להוציאו משם כשבאין על קברו הקדוש. כי גדולים הצדיקים במיתתן יותר מבחייהן וכמו שכתוב ושבח אני את המתים שכבר מתו וכו' כי מיתת הצדיק הגדול גבוה ונעלה ונשגב מאד. ואז דייקא מתגבר בכל כוחו לגמור מה שצריך לגמור. כי בוודאי הצדיק האמת עוסק כל ימי חייו הקדושים להוכיח את ישראל להחזירם למוטב. כי זה כל מגמתו והוא מוסר נפשו בשביל זה כל ימיו. אבל זה ידוע שלבעל בחירה קשה מאד להועיל. כי הבחירה של האדם יש לה תוקף גדול מאד. כי הכל נברא בשביל הבחירה (וכמבואר מזה במקום אחר). אבל אף על פי כן יגמור הצדיק מה שהתחיל והעיקר על ידי קול תוכחתו הקדוש שהוא בחינת קולו של משה שהוכיח את שיראל בקול הניגון שיתער לעתיד וזה הקול נמשך על ידי התפילה בבחינת דין שמתפלל זה הצדיק כי הוא בכל כח גדול (וכמבואר שם בהתורה הנ"ל) אבל כבר מבואר שאפילו כשמתפלל התפילה הזאתעד שהסטרא אחרא מוכרחת להקיא גם מקרבה ובטנה אף על פי כן עדיין היא מתגברת אחר כך בכחה הנשאר וכו' כנ"ל. ועל כן עיקר שלימות זאת התפילה בבחינת דין של הבעל כח הנ"ל היא רק סמוך למיתתו. ועל כן הצדיק אינו מוכיח את ישראל אלא סמוך למיתה כמו שפירש רש"י בפרשת דברים על פסוק ויהי בארבעים שנה וכו' שלא הוכיחן משה אלא סמוך למיתה ולמד מיעקב שלא הוכיח את בניו אלא סמוך למיתה וכו'. כדי שלא יהיה מוכיחו וחוזר ומוכיחו וכו' וכן יהושע ושמואל ודוד לא הוכיחו אלא סמוך למתה וכו' כי מיתת הצדיק זהו בעצמו בחינת תפילה בבחינת דין של הבעל כח כי המיתה בבחינת דין. ועל כן שם נאחזהת הסטרא אחרא ביותר:

אות טו ועל כן המת מטמא הטומאה חמורה אבל הצדיק הגדול הוא מת על קידוש השם כי כל ימי חייו מסר נפשו בכל יום על קידוש השם ובפרט בשעת מיתתו ממש. בוודאי הוא מת על קידוש השם ועיקר המיתה על קידוש השם היא בבחינת התפלה בבחינת דין של הבעל כח שזהו בחינת עשרה הרוגי מלכות שכל בירורי הניצוצות מהקליפות עד עתה ועד הסוף הוא על ידם (וכמבואר מזה בהלכות עובדי כוכבים על ענין יהרג ואל יעבור בשביל קידוש השם עיין שם). בפרט מיתת הצדיקים שבחוץ לארץ שהכל הוא בבחינת התפילה בחינת דין הנ"ל שמוסרים גופם שיקבור בחוץ לארץ ששם יניקת הסטרא אחרא ונדמה להסטרא אחרא שהוא בולעת את הגוף הקדוש הזה אבל זה הגוף הקדוש הוא בעל כח גדול ועומד להסטרא אחרא בצווארה עד שמוכרחת על ידי זה להקיא הקאות הרבה מקרבה ובטנה וכו' עד שיגמור הצדיק מה שהתחיל כי אז אינו פוסק מלעסוק בבחינת תיקון התפילה הנ"ל עד שיגמור כרצונו בבחיננת כצאתי מן העיר אפרש את כפי. כשיוצא מן העיר אל קברו אז יפרוש את כפיו בתפילה הנ"ל עד שיגמור מה שרוצה. ועל כן שם על קברו יכול כל אחד להתתקן אפילו הגרוע שבגרועים כי שם עיקר הכח של בחינת התפילה הנ"ל שעל ידי זה עיקר קול התוכחה הנ"ל שהוא קול הניגון הנ"ל שעל ידי זה מוכיח את ישראל בבחינת נרדי נתן ריחו שעל ידי זה עיקר התיקון שזה נעשה בשעת מיתתו דייקא כי אז דייקא מוכיחם כנ"ל. ועל כן שם הכל יתתקנו כראוי כל מי שיזכה לבא לשם בחייו. וזהו בחינת העשרה קפיטיל תהלים שאומרים שם שהם בחינת עשרה מיני נגינה (כמובא בסימן ראש השנה) שהם בחינת קול הניגון הנ"ל שיתער לעתיד שהוא בחינת קול תוכחתו הקדושה הנ"ל שעל ידי זה מעורר ריח טוב אפילו מהגרוע שבגרועים שבישראל ומתקן הכל על ידי זה וכנ"ל:

הלכות חול המועד הלכה ה' מיוסד על מאמר תקעו ממשלה חסר. עתה נדפס בהשמטות בע"ה.