סוכה ב

הלכה ב אות א וביום ראשון של סוכות מתחילין ליטול הלולב עם הד' מינים שהם בחינת תיקון הברית (כמובא בספרים) שזה בחינת ח"י נענועין שבלולב בחינת צדיק ח"י עלמין בחינת צדיק כתמר יפרח. ועל כן מתחילין ליטול אותן ביום ראשון של סכות כדי לקיים את הסוכה שלא תפול ח"ו בבחינת סוכת דוד הנופל. שזה נעשה ח"ו על ידי שמתיזין הדמים של השס"ה גידין שהם השס"ה לא תעשה לתוך המוח שמזה בא ח"ו חולי נופל בחינת סוכת דוד וכו' וכל זה על ידי העדר תיקון הברית עיין כל זה במאמר הנ"ל המתחיל האי מאן דבעי למנסב וכו' (בסימן כ"ט). על כן נוטלין הד' מנים שבלולב שהם בחינת תיקון הברית שהוא זורק תיקונים ולבנונית לכל השס"ה גידין ועל ידי זה אנו סומכין וסועדין ומרימין את הסוכה הנ"ל שלא תפול ח"ו כנ"ל. ועל כן הם ד' מינים כנגד ד' בגדי לבן שנמשכין על ידיהם על ידי שמרימין את המוחין ומקיימין את הסוכה הנ"ל שמשם נמשך לבנונית בבחינת דם נעכר ונעשה חלב (כמובא שם כנ"ל) שזה בחינת הסוכה שהיא בחינת אם לבינה תקרא בבחינת תסוכני בבטן אמי ששם בחינת בבחינת אם לבינה בחינת סוכה שם הדס נעכר ונעשה חלב שמזה נעשין בגדים לבנים. וכנגד זה נוטלין ד' מינים שבלולב כנגד ד' בגדי לבן שנעשין על ידם כנ"ל ועל כן מתחילין ליטול הלולב ביום ראשון של סוכות כי בנין הסוכה והקמתה נעשה על ידי הכח התלבנות העוונות שנעשה ביום הכפורים על ידי תיקון הברית על ידי זה יש לנו כח לבנות הסוכה כנ"ל. ועל כן תיכף במוצאי יום הכפורים מתחילין לעסוק בסוכה מיד וכל הד' ימים שבין יום הכפורים לסוכות עוסקים בבנינה. כי בכל אלו הד' מים אין מחשברין בהם העוונות ועל כן הם ד' ימים כנגד ד' בגדי לבן שנמשכין ביום הכפורים שעל ידיהם נמשכך הלבנוניות לכל אלו הד' ימים ועל כן אין מוחשבים בהם העווונת. ומחמת זה עוסקים בכל אלו הד' ימים בנין הסוכה כי אז יש לנו כח לבנות הסוכה ולהקימה על ידי הלבננות העוונות והדמים כנ"ל. ועל כן ביום ראשון של סוכות שאז הוא ראשון לחשבון עוונות על כן אנו יריאים שלא יתגברו העוונות בחינת הדמים להפיל בחינת הסוכה ח"ו כנ"ל על כן נוטלין הד' מינים שעל ידם סומכמין סוכת דוד שלא תפול ח"ו כנ"ל. ובשביל זה אומרים הלל עם הלולב כי הלל הוא בחינת תיקון הכללי של הדיבור בבחינת ברכו ה' מלכיו וכו' דהיינו על ידי שבח צדיקו של עולם והילולו על ידי זה נתתקן הדיבור (כמו שכתוב שם במארמ הנ"ל). ועל כן נוטלין אז הללולב שהוא גם כן בחינת תיקון הכללי של הגידין כי כל בחינת תיקונים הכללים המבוארים שם במאמר הנל תלוים זה בזה (כדמשמע שם במאמר הנ"ל).והעיקר תלוי בתיקון הברית שהוא כלליות הגידין שהוא עיקר כלל כל התיקונים. וזה ברכו ה' מלאכינו גבורי כח עושי דברו לשמוע וכו' שפירשו רבינו נ"י על תיקון הכללי של הדיבור על ידי ברכו ה' עיין שם. וזה שכתוב בפסוק מלאכיו גבורי כח שהם בחינת שומרי הברית אינון דמתגברין על יצריהון דדמיין למלאכים ממש ואותן דייקא יכולים לתקן הדיבור על ידי שבח צדיקו של עולם כי זה תלוי בזה כנ"ל. וזה בחינת נטילת הלולב שהוא בחינת תיקון ברית כלליות הגידין בעת אמירת ההלל שהוא שבח השם יתברך שהוא תיקון הדיבור כגי שניהם בחינתיקון הכלצלי ותלוי זה בזה כנ"ל ועל כן הנענועים שהם עיקר המצוה הם בהודו תחילה וסוף כי הודו לה' שהוא עיקר שבח צדיקו של עולם על כן אז עיקר מצות לולב שהם הנענועים כי הנענועים הם עיקר תיקון הברית. ועל כן הם שה לכל הו' קצוות שזה בחינתיקון הברית שהוא בחינת וא"ו. ובכל קצה ג' נענועים שבין כולם ח"י נענועים בחינת צדיק ח"י עלמין וכמובא. כי הלולב הוא בחינת כלי המלחמה לנצח ולהתגבר על השבעים אומות (כמו שכתוב בזוהר הקדוש), היינו שעל ידו מנצחין ומתגברין על הרע כולל של השבעים אומות שהוא תאוות ניאוף וזוכין לתיקון הברית שהוא תיקון הכללי כנ"ל שהוא בחינת שד"י שדי ויורה כחץ תיקונים לכל מקומות הצרים והדקים (כמובא במאמר הנ"ל). וזה בחינת הנענועים ושמנענעין וזוריקם כלי המלחמה לכל צד וצד ובצידי צדדים לכווין כל י המלחמה להיות קולע אל השערה כדי לנצחם ולהכניעם בכל מקום שהם ועל ידי זה בעצמו נזרקין תיקונים לכל הצדדים לכל מקומות הצרים והדקים כנ"ל שזה גם כן בחינת הנענועים שמנענעין וזורקין תיקונים לכל צידי צדדיים בבחינת שד"י כנ"ל. כי זה תלי בזה על ידי התגברות ונצחון המלחמה שזהו עיקרה תיקון שהוא בחינת תשובת המשקל ממש על ידי זה נזרקים תיקונים לכל מקומות הדקים כנ"ל. וזה בחינת הלולב שהוא עולה ומשופע והולך עד שבראשי הוא דק מאד הורות שהוא מנענע וזורק תיקונים לכל מקומות הצרים והדקים כנ"ל גם בהלל נזכר הכנעת הר הכולל שם השבעים אומות. בחינת סבוני וכו' בשם ה' כי אמילם מ"ל בגיטריא שבעים אומות שזה בחינת מילה (כמובא בשערי אורה) ומילה הוא בחינת הכנעת הרע הכולל היינו התאווה הכלליות הנ"ל כמובא במאמר התפילה לחבקוק (סימן י"ט) על כן נוטלין אז הלולב כנ"ל כי הוא כלי המלחמה כנגדם כנ"ל:

אות ב וזה בחינת ניסוך המים בחגכי על כל הקרבנות היו מנסכין יין. כי הקרבנות הם תיקון הברית כי הם מכניעים רוח בההמיות שהוא פגם הברית כנ"ל. וזה שכתוב ולא תשבית מלך ברית אלקיך מעל קרבניך ועל כן היו מנסכין אז יין כי על ידי תיקון הברית נמתק היין. ואזי אדרבא על ידי היין ניתוסף התיקון ביותר כי נתרומם המוח על ידו בבחינת זכה נעשה ראש (כמובא במאמר הנ"ל). וזהו שאומרים שירה על היין היינו שירות ותשבחות להשם יתברך שהוא גם כן תיקון הכללי על ידי הרמת הדעת שנעשה על ידי שבח צדיקו של עולם. וזה בחינת השירה של נסכים של הקרבנות כנ"ל. ומחמת שבסוכות אז הוא בחינת תיקון הברית ביותר כנ"ל ואז נתלבנין ונזדככין הדמים מאד על כן מנסכין אז מים ויין ביחד (כמו שכתוב בהמשנה להורות שנמתק היין מאד בהמתקה יתירה עד שנמתק בבחינת מים כי המים הם בחינת חסדים והם המזגת והמתקת היין. וזה שנרמז נסמוך המים בין נסכי היין כמו שדרשו רז"ל (תענית) נאמר בשני ונסכיהם וכו'. כי ניסוך המים הוא מתיק את היין כנ"ל ועל כן שמחים מאד בשמחת בית השואבה. כי כשנמתק היין אז הוא בבחינת יין המשמח ומשם גם כן שמחת כל החג על ידי שזוכין לסוכה שהוא בחינת אם לבינה ששם יין המשמח. ואז בשמחת בית השואבה זוכין להשגת החכמה מאד כמו שכתוב ושאבתם מים בששון ותרגומו ותקבלון אולפן חדת כי אז נתרומם המוח מאד בבחינת זכה נעשה ראש (כמו שכתוב שם). ועל כן שמחים בשאיבת המים. כי הם בחינת המתקתו כנ"ל ונעה יין המשמח שהוא בחינת השגת החכמה כמובא:

אות ג ועל כן מרבין בשירות ותשבחות בשמחת בית השואבה. שזה בחינת תיקון הדיבור כנ"ל. ועל כן היו מתפארין אז שזכו להיות נקיים מעוונות (כמו שכתוב שם) זקנים מה היו אומרים אשרי זקנותינו שכפרה וכו' כי העיקר שמחת בית השואבה שנעשה בסוכות הוא רק על ידי שזכו להזדככות הדמים שעל ידי זה נמתק היין ונמזג במים כנ"ל. וזה שהיו אומרים אנו לי"ה ולי"ה עיניו שזה בחינת המוחין בחינת קנה חכמה קנה בינה שהם י"ה:

אות ד וזה בחנית הקפות שהיו מקיפין את הערבה בכל יום פעם אחת. ובהושנא רבא ז' פעמים עם הד' מינים כי הערבה הוא בחינת מלכות פה בחינת אמונה כמובא. ועל כן היו מקיפים אותה עם הלולב וד' מינים כדי להשלים בחינת הדיבור בחינת המלכות בחינת האמונה על ידי בחינת המקיפין שממשיכין אליה לבנונית ותיקון על ידם להלבישה בד' בגדי לבן הנמשכין משם על ידי ד' מינים שבלולב כנ"ל ועל כן בהושענא רבא היו מקיפין ז' פעמם כנגד ז' גלדי דעינא. שהם בחינת שערות בחינת מוחין במקיפין לבת עין (כנזכר שם בסוף המאמר). שהם מתקנים את הדם נדות כנזכר שם. כי כל עסקינו בכל ז' ימי הסוכות בסוכה ולולב ושאר תיקונים הכללים הנ"ל. הכל הוא כדי לזכות בהושענא רבא לחתום חותם החיצון שהיא בחינת אמונה שהיא נתתקנת על ידי תיקון הכללי של הדיבור כנ"ל כי אמונה תולה בפה של אדם כמו שכתב רבינו ז"ל (בסימן מ"ד בלקוטי תנינא) והכל תלוי בתיקון הברית כמובא בדברי רבינו בכמה מקומות שאמונה תלוי בתיקון הברית. ועל כן מצות הד' מינים הם תלוים בידים כי הם ניטלין בידים מחמת שהם באין לתקן חותם הידים שהוא חותם האמונה כנ"ל. והכלל שתיקון הברית ואמונה שהוא בחינת דיבור פה תלויים זה בזה והם בחינת חותם הפנימי וחותם החיצון שהם חותם הרגלין וחותם הידין בחינת חותם ברית הלשון וחותם ברית המעור שהם בבחינת כרת לו בין עשר אצבעות ידיו והוא ברית הלשון וכרת לו וכו'. והם בבחינת מה שאמר רבינו נ"י ששמירת הברית ושלימות לשון הקודש הם תלוים זה בזה כי הם בחינת ב' החותמות הנ"ל. שהם חותם בתוך חותם. וכל אחד תלוי בחבירו. ועל כן נעורים בליל הושענא רבא כדי לזכות לשלימות לשון הקדש שהוא בחינת מלכות פה וכו' שעיקר שלימותה על ידי לשון תרגום שהוא בחינת תרדמה ועל כן נעורים כדי להכניע בחינת השינה בחינת תרדימה (כמובא לעיל). וזה שאומרים אז משנה תורה שהוא בחינת משנה תורה בבחינת אלה הדברים אשר דיבר משה בעבר הירדן בבר הירדן דיקיא כי עבר הירדן הוא בחינת לשון תרגום המשלים את הלשון הקודש. כי לשון תרגום שהוא לשון ארמי הוא בעבר הירדן. ועל כן נטלו שם גם כן שבטי ישראל חלק ונחלה. כי ארץ ישראל הוא בחינת לשון הקדש כי לשון הקדש נבחר מכל לשונות העמים וכן ארץ ישראל נבחר מארצות שבעים עממין וישראל שנבחרו משבעים אומות זכו לשניהם. כי ארץ ישראל הוא גם כן בחינת קדושת הברית בחינת צדיקים ירשו ארץ והוא בחינת אמונה שהוא בחינת מלכות פה בחינת שלימות לשון הקדש כמו שכתוב שכן ארץ ורעה אמונ (כמו שכתב רבינו) וישראל זכו לחלקם ונחלתם את ארץ ישראל כי הוא שייך לעם ישראל כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ. ומאחר שעיקר שלימות לשון הקדש על ידי לשון תרגום הוא בחינת עבר הירדן בחינת לשון ארמי כנ"ל על כן הוכרחו ישראל ליטול שם חלקם גם כן כדי להשלים בחינ לשון הקדש על ידי לשון תרגום שהוא בחינת ער הירדן כ"ל. וזה שבתחיל קצף משה מאד על בני ראובן ובני גד על שבחרו בערב הירדן כי סבר שהם רוצים לישאר שם. על כן קצף עליהם מאד. כי בחינת לשון תרגום אין לו שום שלימות וקדושה בעצמו כי אם כשמשלים את לשון הקדש. ועיקר המלחמה על ידו ועל כן כשהשיבו לו שהם יעברו חלוצים לפני אחיהם כי עיקר המלחמה על ידם. ועל כן הם צריכים דייקא לעבור חלוצם לפני המלחמה כי עיקר המלחמה והנצחון הוא בבחינת לשון תרגום (כמובא לעיל בהלכות חול המועד). ואחר כך כשינצחו המלחמה ישובו אז לשבת שם כי אז כשמכניעין לגמרי הרע של השבעי אומות. ואזי התרגום משלים את הלשון הקדש. אז התרגום גם כן קדש ועל כן יכולין אחר כך לשבת בעבר הירדן שהו בחינת תרגום כנ"ל. ועל כן אחר כך נתרצה להם משה רבינו עליו השלום וזה שאמרו רז"ל לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הציבור שנים מקרא ואחד תרגום ואפילו עטרות ודיבון שהם ערי עבר הירדן והוא תמוה למה תסו זה הפסוק הלא גם על זה הפסוק יש תרגום עכשיו ואפילו אם נאמר בדוחק שבימיהם לא היה תרגום על זה הפסוק אף על פי כן קשה היו להם לתפוס פסוק ראובן ושמעון שאין עליו שום תרגום אפילו עכשיו והוא מוקדם בתורה. אך הרבותא שפאילו עטרות ודיבון שהם עבר הירדן שהם עצמן בחינת תרגום אף על פי כן צריך לקרותם שמו"ת. כי שבעים פנים לתורה ומקרא אחד מתחלק לכמה טעמים ועל כן נאמר משנה תורה בעבר הירדן שהוא בחינת שלימות לשון הקדש על ידי תרגום כנ"ל. ועל כן קורין אותה בליל הושענא רבא. כי אז צריכין לזה כנ"ל. וזה שגומרים אז כל תהלים כי אמירת תהלים הוא תיקון למקרה לילה (כמו שכתב רבינו ז"ל) ומקרה בא על ידי בחינת תרדמה בחינת תרגום (כמבוא שם במאמר תפלה לחבקוק) ועל כן בליל הושענא רבא שאז צריכין לתיקון בחינת פה כנ"ל שהוא בחינת ערבה כנ"ל. על כן נעורים כל הלילה ומשברין השינה וקוראין משנה תורה ותהלים כדי לזכות לשלימות לשון הקדש על ידי לשון תרגום כנ"ל).

אות ה ואחר כך על ידי כל התיקונים האלה שזכו לבחינת מקיפים שהוא שלימו הדעת. על כן אחר כך שמחת תורה. כי אז אנו זוכין להשגת תורה הסתומה בחינת אורייתא דעיקא סתימאה דעתידא לאתגליא לעתיד לבא. כי שמחת תורה הוא בחינת התכלית האחרון (כמובא בספרים) ועל כן מסיימין אז התורה ומתחילין תיכף להורות שזוכין לבחינת אורייתא דעתיקא שהוא כלא ימינא. ואין בה ראש וסוף. רק כולה אחדות פשוט. וזה בחינת ההקפות שמקיפים עם התורה בבחינת כולא ימינא. כי המקיף מקיף דרך ימין כמו שכתוב במשנה. נמצא שבבחינת ההקפות אין שם ראש וסוף וצדדים והם בחינת כולא ימינא כנ"ל ששזה בחינת התורה הסתימה הנ"ל שזוכין אז כנ"ל.כי עיקר השגת אירייתא סתימאה הנ"ל הוא על ידי הכנעת הרע כמו שכתב רבינו ז"ל במאמר מי האיש החפץ חיים (בסימן ל"ג) שעל ידי שמתגבר על יצרו על ידי זה מכניע ומבטל הרע ששוכן על הטוב ועל ידי זה נתגלה התורה המוכסה ונעלמת בין לשונות העמים ואז על ידי זה זוכה כנ"ל לאורייתא דעתיקא סתימאה הנ"ל (עיין שם היטב). וזהו בחינת ניסוך המים המרומז בין נסכי הפרים שהם כנגד שבעים אומות שמתמעטין והולכין כמו שאמרו רז"ל להורות שם בין האומות הנ"ל מלובש שם התורה הנעלמת ביניהם. ועל כן כשמכניעין אותן שיהיו מתמעטין והולכין אז נתגלה התרוה שביניהם שהיתה מכוסה עד עכשיו כי המים הם בבחינת התורה הסתומה הנ"ל כמו שכתוב ושאבתם מים בששון ותרגומו ומקלבון אולפן חדת ועל כן נעשה זה בסוכות שאז הוא הכנעת הרע של כל השבעים אומות על ידי התיקונים שעושין אז כנ"ל. וזה בחינת שמחת בית השואבה. וזה בחינת שמח תורה שמחים מאד שזכו להשיג אורייתא סתימאה על ידי נצחון המלחמה והתיקונים של ימי הסוכות כנ"ל ברוך ה' לעולם אמן ואמן.