פורים ו

אות א

הלכה ו על פי התורה היכל הקודש סימן נ"ט עיין שם. על פסוק ונתתי להם בביתי ובחומותי יד ושם (באות ה') מענין עשירות שבא עלידי כבישת כעס דייקא. כי עלידי כעס מקלקל החומה של עשירות וכו'. ועיין עוד מזה בסימן ס"ח ס"ט מענין חומר איסור כעס וגזילה (עיין שם היטב):

וזה ענין תוקף הנס של פורים שהוא מפלת המן עמלק. כי לכאורה תמוה הלא אנו רואין כמה עשירים שהם כעסנים גדולים ואף על פי כן יש להם עשירות גדול ובפרט העובדי כוכבים שכל העשירות אצלם והם מלאים כעס ורצחיה. אך באמתעיקר העשירו הוא עשירות דקדושה שהוא הגדלת השם והנפש דקדושה כמבואר שם בסימן נ"ט הנ"ל שעיקר הגדלת השם והנפש הוא על ידי עשירות. ועל ידי זה כל הנפשות תאבים להיוצ נשרשים בשמו וכו'. ועל ידי זה יכול לקרב נפשות הרבה להשם יתברך ולבנות בחינת היכל הקדושה על מכונו (רמו שכתוב שם). ועשירות כזה אי אפשר לזכות כי אם על ידי כבישת כעס דייקא כנ"ל. ובאמת זהו עיקר העשירות וכל העשירות וכל הכסף וזהב ואבנים טובות וכו' שבעולם עיקר שרשם נמשך רק משם משורש נפשותם ושמם הקדוש של ישראל. כי כל ההשפעות שבעולם וכל העשירות נמשך רק משם משורש נפשותם ושמם הקדוש של ישראל. כי כל השפות שבעולם וכל העשירות נמשך רק מהם בבחינת כל ישראל בני מלכים הם. ובודאי כל העשירות אצל הבני מלכים. וזהו שדקדק רבינו ז"ל (בסימן ס"ח) ואמר שכל ישראל ראוי שיהיה להם עשירות רק יש מדה אחת שמזקל והוא הכעס. וכו' כי בודאי כל העשירות מגיע רק לישראל כנ"ל כי כל אחד מישראל כפי שורש נפשו שהוא שמו שמושרש בהם ה' ששם שדורש כל ההשפעות והעשירות כמו כן ראוים שיהיה לו עשיות גם בגשמיות כי כל אחד מישראל מגדול ועד קטן צריך לעסוק בנין היכל הקודש כנ"ל. היינו לקרב נפשות להשם יתברך כי בשביל זה נברא. ועיקר התקרבותם הוא על ידי הגדלת השם והנפש שהוא על ידי עשירות שהוא שורש הנפשות כנ"ל אבל בעוונותינו הרבים המדה רעה של הכעס מתגבר כל כך שמפסיד העשירות נל. ועל ידי זה הוא טורף נפשו באפו שהוא שמו וכו' כנ"ל. והוא שחרבה בית מקדשינו וגלה יקרינו וכו'. כי עיקר החורבן על ידי עוצם הכעס שנתגרה בהם עד שנפלה ביניהם מחלקות עצום ונתרבה שנאה ורציחה ושפיכות דמים שעל ידי זה נחרבה בית מקדשינו. ועיקר החורבן הוא על ידי בחינת הנ"ל שנלקח כל ההשפעות משישראל שהם כל העשירות שניטל מישראל וניתן להעובדי כוכבים שזה עיקר הגלות בבחינת ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה. שמות דייקא שהם הנפשות שרשם בעשירות שכולם ירדו בגלות מצרים שכולל כל הגליות שנקראים על שם מצרין. ועל כן כל השונאים שהגלו את ישראל שמו פניהם ומגמתם רעה להחריב את בית המקדשדייקא. כי בבית המקדש בעצמו נבנה על ידי הון עצום מאד וגם היה שם אוצרות בית ה' וכו'. כי כל שורש נפשינו הוא בבינת המקדש על כן היה שם הון עתק כי שורש הנפשות בעשירות כנ"ל. ועל כן עיקר התגרות השונאם היה על הבית המקדש ועל אורצות בית ה' ובית המלך. כי עיקר התגרותם הוא על העשירות של ישראל ששם שורש נפשם וכנ"ל. וזה שקונן ירמיהו נחלתינו נהפכה לזרים וכו'. דהיינו שמקונן שכל נחלת ישראל ועשירותם נהפכה להם וכנ"ל:אבל השם יתברך משגיא לגוים ויאבדם כי העשירות לא תתקיים בידם. כי בהבל בא וחבשך ילך כי לא יחרוך רמיה צידו. כי באמת ממה שיש להעובדי כוכבים והרשעים עשירות אף על פי שהם מלאים כעס ורציחה מאד. זה נמשך ממה שמתגרים בישראל ומכניסים בהם כעס. כי כל יניקת העובדי כוכבים מעשו שממנו יצא עמלק שהוא ראשית גוים. ועשו ממונה על כעס כי הוא הס"ם הוא המסית הוא המתגרה בכל נפש מישראל כשרואה שנמשך לו שפע ממון ועשירות הוא מתגרה הו ומכניס בו כעס וחימה. ועל ידי זה מפסיד העשירות שלו ומהפכו לכעס כנ"ל. ואזי מהשפע שהיה מוכן לירד לזה עשירות אף על פי שנתקלקלה ונתהפכה לכעס. אף על פי כן מפסולת השפע שהוא בחינת סוספיתא דדהבא נמשך העשירות להסטרא אחרא שהם העובדי כוכבים והרשעים שיניקתם מבחינת סוספיתא הנ"ל. וזאת העשירות נתעלם שם ה' ח"ו ומתגבר שמות החיצונים. ועל כן יכולים העובדי כוכבים והרשעים לקבל עשירות אף על פי שהם כעסנים. כי כל העשריות שלהם הוא בחינת פסולת שנמשך מכעס של ישראל כנ"ל. ובאמת כל העשירות של העובדי כוכבים והרשעים אינו שלהם כלל רק הוא בחינת גזילה בידם. כי עאיק העשריות נמשך מנפשות ישראל. רק הם התגרו להכניס כעס בישראל. ועל ידי זה קלקלו העשירות ונתהפך לכס. ומפסולת העשירות הזה קבלו עשירותם. ועל כן יכולים לקבלו על ידי כעס. כי משם כל עשירותם. והוא כמו שרואין בגשמיות שעומד גזלן על חבירו וגוזל ממנו ממונו ועשירותו כמו כן ממש הוא בחינת הנ"ל שעל ידי כעסם הם מתגברים וטורפים העשירות של ישראל על ידי שהתגרו בהם והכניסו בהם כעס וכנ"ל. ועל כן באמת כל העשירות של העובדי כוכבים והרשעים אינו עשירות כלל. כי הוא מלא כעס ומכאובות כמו שכתוב גם כל ימיו כעס ומכאובות וכו' וכתיב וכעס הרבה וחליו וקצף כי הוא עושר שמור לבעליו לרעתו שהוא בחינת כעס שנקרא רעה (כמו שכתוב שם). והיא לא תצלח כי לא תחקים עשירותם בידם כי סוף כל סוף יוחזר העשירות למרא קמא למי שהעושר שלו משרשו כמו שכתוב לא יאצר ולא יחסן כי לישובים לפני ה' יהיה סחרה וכו'. וכתיב תחת הנחשת אביא זהב וכו'. וזהו עושה עושר ולא במשפט בחצי ימיו יעזבנו וכו'. (ועיין עוד מזה לקמן ובמקום אחר):

אות ב וזה היה טעות המן עמלק ימח שמו. י הלל מרמז על לעתיד לבא כמו שפירש רש"י על פסוק ארחץ בנקיון כפי ואסובבה את מזבחך ה' שהוא בחינת הד' מינים כמו שדרשו רז"ל לשמיע בקול תודה ולספר כל נפלאותיך פירש רש"י זה הלל שיש בו לשעבר ויש בו לגוג ויש בו לימות המשיח ויש בו לעתיד לבא. נמצא שהלל כלול מל הנפלאות עד לעתיד. כי הוא בבחינת השיר של נפואת שיתער לעתיד שהוא השיר הנ"ל. שנתעורר בסוכות על ידי הד' מינטף. ועל כן גומרין עליהם את ההלל.ועל כן מנענעין בהודו לה' תחילה וסוף כי עיקר הנענועים הם בבחינת חסד כנ"ל. ועל כן הם ע"ב נענועין לעורר בחינת שיר של

(חסר בהקלדה עד סוף ההלכה דהיינו סוף הכרך)