סימני בהמה וחיה טהורה ד

אות א ובו ענין ספירה ול"ג בעומר ושבועות:

סימני בהמה וכיה טהורה מפריס פרסה ומעלה גרה. על פי התורה ויהי הם מריקי' שקיהם (בסי' י"ז) עיין שם כל התורה:

והעיקר לעיננו באות ג'ד'ה'ו'. והכלל לעניננו שלהכניע כסילות השכל הוא על ידי בחינת מזבח שהוא בחינת אכילה דקדושה כי שלחן מכפר כמזבח וכו'. ותיקון המזבח שהוא תיקון האכילה הוא על ידי גרים וכו'. וללעשות גרים זוכין על ידי צדקה שנותנין לעניים הגונים ובפרט לצדיקי הדור שהם כלולים מכמה נפשות. כי על ידי צדקה נלמשך אהבה וריעות ושלום שעל ידי זה העשה אויר הנח והזך ועכל ידי זה נפמע למרחוק ונכתב ונחקק בספריהם עד שהםל מוצאים בספריהם היפך אמונתם ועל ידי זה הם מתגיירים. כי יש טוב כבוש אצלם בגלות גדול והטוב הוא נשמות ישראל שהכל נבראו בשבילם וכו'. אבל מחמת שהטוב כבוש ומונח בשפל המדריגה במקום שמונח אצל העכו"ם או רזשעים ובעלי תאוות. עם כן הוא שוכח את מעלתו הגדולה שבא ממקום קדוש ועליון ונורא מאד מאד. ותבתחילה היה זוכר מכלתו הנוראה אד אחר כך הם מתגברין על זה הטוב וכובשים אותךו תחת ידם עד שנתפס ונקשר אצלם עד שהטוב בעצמו שוכח את מעלתו. אבל על ידי דיבור הישראלי הנ"ל שהולך ונשמע ונכתב בספריהם על ידי כח הצדקה שעלידי זה האויר נח וזך, אזי מוצא זה הטוב את מעלתו הגדולה בבחינת אנא בריה קלה שבים ורוינא שי"ן פרסה, דהיינו שזה הטוב זוכר את מעלתו הגדולה שהוא מנשמות ישראל שהם למעלה מכל העולמות כי ישראל עלה במחשבה תחילה ובהם נמלך ונתייעץ ה' יתברך בבריאת עולמו בבחינתהמה היוצרים יושבי נטעים עם המלך במלאכתו וכו' ועתה הוא הולך לכליון והפסד חס ושלום. ואשי מתחיל זה הטוב להצטער ולרחם ע"ע וחוזר בתשובה ועל ידי זה מתגיירים גרים ונעשים בעלי תשובה. ועל ידי הגרי םובעלי תשובה על יד זה הוא תיקון המזבח שהוא בחינת תיקון האכילה דקדושה ועל ידי זה נפתח או השכל וזוכין לארות אור הצדיק הגדול המאיר בכל העולמות מכל שכן בעולם הזה וכו'. אבל מחמת עכירת המעשים וכסילות השכל נחדשך אורו הגדול ואפילו מי שהוא אצלו אינו יכול לטעום ולהנות מאורו וכל זה מחמת עכירת המעשים וכסילות השכל. אבל על ידי צדקה הנ"ל שעל ידי זה נעשה האויר נח וזך ועל ידי זה נפמע הדיבור הקדוש למרחוק ועל ידי זה נעשין גרילם ובע"ת שעל יד זה נכנע ונתבטל כסילות השכל ואזי זוכיון לראות אורו הגדול של הצדיק האמת ועל ידי זה זוכין ליראה ואהבה. כי עיקר היראה ואהבה אי אפשר לקבל כי אם על ידי צדיק הדור שמחפש אחר הרצונות וכו' וכו'. ומוצא אותם עלידי ההתפארות שמוצא בישראל וכו' (עיין שם כל זה היטב) :

וזה בחינת סימני בהמה וחיה טהורה. כל מפרסתפרסה וכו'מעלת גגרה בבהמה אותה תאכלו. כי תיקון האכילה בקדושה שיהיה ראוי המאכל לישראל הוא בחינת תיקון המזבח כנ"ל שהוא על ידי הגרים שנמשכין על ידי שזוכר הטובאת מעלתו וכו' שנמשך על ידי האויר נהח והזך וכו'. וזה בחינת סימני טהרה מפריס פרסה דהיינו שפרסותיו דסדוקות ויש אויר בין הלפרסות. זה בחינת שכבר האיר שם האויר הנח והזך עד שהשמיע שם להטוב הכבוש שם את מעלתו הגדולה שהיה במקום עליון כזה כי בו נמלך ונתייעץ ה' יתברך בראת העולם שזה בחינת פרסה ורגלין כמו שפורש שם רבינו ז"ל מארבב"ח והוינא שי"ן פרסה, שךפרסה הוא בחינת עצות כמו וכל העם אשר ברגליך ההולכים אכר עצתך וכו' עיין שם ועל כן במקום הפרסות שם הוא הסימן טהרה של מינים הטהורים הראוים לאכילת ישראל. כי עיקר הסי' הוא ששם כבר התחיל הטווב לשמוע את דיבור הישראלי שנמשך לכל המקומות הרחוקילם על ידי אויר הנח והזך. שעל זה מרמז הסדק והאויר שבין הפסות דייקרא כי זה דייקא הוא צריך לזכור בחינת והוינא שי"ן פךרסות דהיינו שבו נתייעץ ה' יתברך בבריאת עולמו וכו' כנ"ל. שעל ידי זה נשלם המזבח שעל ידי זה עיקר ביקון האכילה דקלדושה שהיא אכילת ישראל. כי זה ידוע ומבואר כבר כמה פעמים שהנפשות והחיות שבבהמות וחיות ובכל המינים כולם, הם נפשלות מגולגלים מבני אדם ממש שנתגלגלו בהם בעבונותיהם. ועל כן החיוןת והנפשות שבבהמות וכו' הם בחינת הטוב הכבוש בין העכו"ם קרויין אדם. נמצא שהנפש שבחינת שרשה מנפש האדם הוא בחינת הטוב הכבוש בין העכו"ם שהוא בחינת ניצוצי נשמות ישראל שנפלו ונתפזרו למקום שנפלו. אבל יש ניצוצות שנפלו לתוןקף הסטרא אחרא ונתקשרו ונתהדקו שם מאד שאין כח בידינו לבררם על ידי אכילתינו וזה בחינת כל המינם טמאים שאי אפשר לנו לבררם עתה עד לעביד כשיעביר רוח הטומאה וכו' אבל המינים טהורים התיר לנו ה' יתברך באכילה כי ישלנו כח לבררם. ועל כן עיקר הסי' הוא בחינת הטוב הנ"ל שבהמינים טהורים כבר נשמע להטוב הכבוש שם בחינת הדיבור של הצדיק הנ"ל שבהמינים טהורים כבר נשמע להטוב הכבוש שם בחינת הדיבור של הצדיק הנ"ל שעל ידי זה נתעורר הטוב וחוזר למעלתו וכו' ועל כן יש לנו כח לבררו. וזהו בחינת מפריס פרסה ומעלה גרה כנ"ל. ומחמת זה בעצמו מטביע ה' יתברך הטבע במינים טרורים שיהיו מילה גרה דהיינו כשמקבלים המאכל הם מחזירים אותךו למעלה לתוך פיהם כי המאכל של כל מין חי הוא כיותן כי על ידי המאכל מקבל חיות. ועיקר החיות נמשך מהטוב הנ"ל שהם נשמות ישראל שבשבילם נברא הכל והלם שורש החיות של כל הדברילם שבעולם. ועל כן המאכל שהוא החיות שהוא נמדך מהטוב הנ"לשהם נשמות ישראל שבשבילם נברא הכל והם שורש החיות של כל הדברים שבעולם. ועל כן המאכל שהוא החיות שהוא נמשך מהטוב הנ"ל כשהוא בא בפה המינים טהורם שם זוכר מיד את מעלתו שדבא ממקום עליון כזה מבחינת ישראל עלה במחשבתו תחילה ועכשיו נפל לבהמיות. על כן הוטבע בטבעו חוזר ומעלה גרה שמעלה המאכל לצד הראש כי חותר להגביה ולהרים את עצמו לצד הראש שהוא בחינת מוח ומחשבה מחמת ששורש חיותו ממחשבה עליונה דקדשה בריך הוא כי הוא מנשמות ישראל שעלה במחשבה תחילה. ועל כן מותר באכילה כי זה עיקר תיקון הגאכילה דקדושה שהוא בחינת אכילת ישראל כנ"ל:

אות ב וזה בחינת ספירה ול"גבעומר. כי בחכל ימי הספירה אנו צלריכין לצאת מטומאה לטהרה כדי לזכות לקבלת הךתורה בשבועות. דהיינו שאנו צריכין לצאת מטומאת וזוהמת מצרים שהיינו שם בגלות. ועיקר הגלות הוא מה שהטוב של נשמות ישראל כבוש בגלות אצלם שמשם עיקר תוק. מרירות כל הגליות בגשמיות ורוחניות. ומשם נמשכין כל העבירות והתאות בבחינתויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם ובכל ימני הספירה אנו צריכין לטהר עצמינו מטומאתם וזוהמתם שך העכו"ם בכל דור ודור, כי כל הגליות מכונים בשם גלות מצרי םכמו שכבוב במדרש והובא בדברי רבינו ז"ל (בסי' ד'). ועיקר הטהרה הוא על ידי שמשתדלין להשמיע להטוב הכבוש הנ"ל את מעלתו. דהיינו שישמע במקום שהוא שם את הדיבור של הצדיק וכו' על ידי האויר הנח והזך שנעשה על ידי הצדקה שהוא בחינת שלום וגאהבה כנ"ל. וזה בחינת עומר שעורים שהתיר אכילת הלחם שהוא עיקר האכילה כי שעורים הם בחינת הדיבור ששרשו חמשה גבורות מנצפ"ך וכו'(כמובא בכתבים). היינו על ידי הנפת העומר שעורים שהוא בחינת שורש הדיבור על ידי זה אנו מטהרין ומזככין האויר שיהיה בבחינת אויר הנח והזך כדי שהיה נשמע הדיבור הקדוש של הצדדיק למרחקים. כדי שישמע הטוב הכבוש את הדיבור ויזכור מעלתו ויטהר עצמו מזוהמת הגלות וישוב לה' יתברך. וזהבו בחינת התנופה של העומר שעורים כי התנופה היא באויר שמוליך ומבעטא מעלה ומוריד ומרחף עם העומר בתןוך האויר לכל הצדדים, ובחכ זה ממשיכין בחינת אויר הנח והזך שעל ידי זה הולך הדיבר ונשמע למרחוק שזה בעצמו בחינת עומר שעורים שהוא כלליות הדיבר. כי כל הקרבנות שבבית המקדש הם בחינת צדקה כי כולם באים בנדבת לב שהוא בחינת צדקה שהוא רוח נדיבה. ודם הבית המקדש בעצמו כולו נבנה מנדרים ונדבות של ישראל. ועל כן על ידי כל הקרבנות שבבית המקדש נמשך בחינת אויר הנח והזך שנהמשך על ידי הצדקה. ועל שם זה נקר הבית המקדש סוכת שלם וכן ירושלים על שם יראה שלם כי שלם בחינת שלום שהוא בחינת אהבה וריעות שהוא בחינת אויר הנח והזך. ועל כן אוירא דארץ ישראל מחכים כי בכל ארץ ישראל נמשך קדושת ירושלים ובית המקדש שעומדים שם שהם בחינת שלום שהוא בחינת אויר הקדוש אויר הנח והזך. ועל כן זה האויר הקדוש של ארץ ישראל שהוא בחינת אויר הנח והזך הוא מחכים. כי בוודאי כל מי שנכנס בזה האויר הקדוש כי שם שומעיין בודאי כל הדיבורים הקדושים של הצדיקים וההחכמים האמתיים שעל ידי דבריהלם בודאי נתחכם האדם בחכמה האמתיית לשוב את ה' יתברך ולדעת להכיר את מי שאמר והיה העולם שזה עיקר החכמה כמו שכבור אל יתהלל חכם בחכמתו וכו' כי אם בזאשת יתהל המתהל השכל וידוע אותי. ועל כן על ידי הנלפת העומר שעורים שהוא קרבן מנכה עלם שאר הקרבנות שמקריבין אז, על ידי זה נמשך בחינת אויר הנח והזח ועל יד זה ממשיכין הדיבור הקדוש ששרשו בחינת עומר שעורים כנ"ל, ממשיכין אותו ומנניפין אותו בסתוך האויר הנח והזך כדי שילך הדיבור ויהיה נפמע למרחוק, כדי לעורר את הטוב שיטהר עצמו מזוהמתו וישוב לה' יתברך ועל כן מטהרין עצמנחן מזוהמת הגלות על ידי זה כנ"ל. וזה זסכתוב בזוהר שתנופה הוא בחינת תנו לפךה, תנו פה דייקא כי על ידי התנופה של העומר שעורים נותנין את הפה שהוא הדיבור הקדוש לתוך האריר הנכ והזך כדי שיהיה נשמע למרחוק כדי לעורר את הטוב שעגל ידי זה עיקר הטהרה מזוהמת גלות מצרים ושאר הגליות כנ"ל:

אות ג ועל כן ביום הנפת העומר היה גדולת מרדכי ומפלת המן וכמו שאמרו רבותינו ז"ל. ועיקר מפלתו היה על ידי העומר כי אמר אתי עומר דידכו ונצח אותו ואת בניו כמו שאמרו רבותנו ז"ל (מגילה ט"ז). כי מרדכי הוא בחינת הדיבור הקדוש של אמונה כמו שכתב שם רבינו ז"ל על פי וימצא כתוב אשר הגיד מרדכי שהוא בחינת מה שהם מוצאים בספריהם היפך אמונתם שזה נעשה על ידי האויר הנח והזך כנ"ל. ועל כן כל המעשה הזאת מה שנמצא כתוב אשר הגיד מרדכי וכל גדולת מרדכי הכל היה ביום הנפת העומר. כי הנפת העומר הוא בחינת זו ממש בחינת מה שממשיכין הדיבור למרכקים וכו' שזהו בחינת וימצגא כתוב אשר הגיד מרדכי וכו'. שכל זה נעשה ביום זה דייקא של הנפת העומר כי הם בחינת אחת כנ"ל; וזה בחינת מה שאמר רבינו ז"ל על פי ועשרת אלפים ככר כסף שמפלת המן היה על ידי השקלים שנותנין ישראל כמו שכתוב שם רזע כבר קדמו שקלינם לשקליך. כי השקלים הם נדיבות לב בחינת צדקה. וזה זרמז התנא בלשונו הקדוש באחד באדר משמיעין על השקלים, משמיעין דייקא כי על ידי השקלים שהם בחינת צדקה על ידי זה משמיעין למרחקים את דיבורי האמנה הקדושה שהם בחינת דיבורי מרדכי בבחינת וימצא כתוב אשר הגיד מרדכי כנ"ל שעל ידי זה נעשה אויר נהנח והזך עד שמשמיעין להטוב את מעלתו שעל ידי זה יוצא מהם ושב בתשובה על ידי זה נופל ונתבטל זוהמת המן עמלק ומעבירין אותן מן העולם:

אות ד ועל כן סופרין הימים לעומר כדי לקשר כל הימים לקדושת הנפת העומר, כדי לזכות בכל יום ויום לשמוע את הדיבור הקדוש של הצדיק הנ"ל כדי לשוב לה' יתברך על ידי זה שזה עיקר בחינת ספירה כנ"ל כי לית יום דלית ביה טוב (כמו שכתוב בזוהר הקדוש). ובכל יום ויום יוצאין דיבורים קדושים מצדיקי אמת להשמיע את הטוב שיש בכל יום ויום שישוב ממקום שנכבש שם לה' יתברך. וזהו בחינת (תהלים יט) יום ליום יביע אומר ולילה ללילה יחוה דעת בחינת (איוב לב) ימים ידברו ורוב שנים יודיעו חכמה. וזה שסיים שם אכן רוח הוא באנוש וכו'. רוח דייקא כי אי אפשר לשמוע הדיבורים קדושי םשל הימי םכי אם על ידי הרוח. היינו על ידי שמקדשיןהאויר שיהיה בבחינת אויר הנח והזך כנ"ל שזה זוכין על ידי צדקה כנ"ל. וזה ו יום ליום יביע אומר וכו' אין אומר ואין דברים בלי נשמע קולם שאין שומעין כלל הדיבורים קדושים של הצדיקים של כל יום ויוםף. וזה מחמת הרוח סערה שמבלבל האויר שעל ידי זה אין נזמע הדיבור כנ"ל בהתורה הנ"ל. והתיקון לזה הוא צדקה שעל ידי זה נעשה אויר הנח והזך ואז נשמע הדיבור כנ"ל. והתיקון לזה הוא צדקה שעל ידי זה נעשה אויר הנח והזך ואז נשמע הדיבור כנ"ל. וזהו בכל הארץ יצא קום ובקצה תבל מליהם לשמש שם אהל בהם. שמש זה בחינת צדקה כמו שכתוב וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה. היינו על ידי צדקה בחינת שמש על ידי זה בקצה תבל מליהם. כי נשמע הדיבור למרחקי םאפילו בקצה תבל וכנ"ל:

וזה שנאמר במלחמת עמלק ויהי ידיו אמונה עד בא השמש, ותרגומו פרישן בצלו. שמושה רבינו עליו השלום האריך בתפלה והמשיך דיבורי אמונה שיתפשטו בעולם והכל בהח הצדקה שהיא בחינת שמש וזהו עד בא השמש. ועל ידי זה היה מפלת עמלק שהוא עיקר זוהמת הנחש שנאחז בהטוב הנ"ל שמפלתו על ידי צדקה שעל ידי זה נשמע הדיבור אמונה למרחוק ויוצא הטוב ממנו, ואז נשבר ונופל עמלק ונמחה מן העולם:

אות ה וזהו בחינת ל"ג בעומר. שאז הוא בחינת הוד שבהוד בחינת רגלין שברגלין. שעיקר הארת הדיבור הקדוש הנ"ל צריכין להמשיך לשם לבחינת תכלית הרגלין להעלות הטוב משם מבחינת ובלגל מרגלותיו ובשכב שנאמר על הטוב שנפל למדריגות התחתונות לבחינת רגלין כמובא. וזה בחינת צדק יקראהו לרגלו. בחינת הדיבור בחינת צדק תדברון צדק דייקא. שהדיבור הקדוש צריך שיתפךשט למרחוק בכח הצדקה. עד שיהיה לו כח לקרוא את בחינת הרגלין להעלות הטוב משם וזה בחינת צדק יקראהו לרדלו צדק דייקא. שעל ידי הצדקה קוראין את הטוב הכבוש במדריגות התחתונות בבחינת גרגלין כנ"ל. וזה בחינת צדק תדברון כי עיקר כח הדיבור על ידי צדקה שאז האויר נח וזך ואז הדיבור נשמע ונתקבל שזה עיקר שלימות הדיבור(כמו שכתוב במקום אחר). ועל כן הסימני טהרה הם ברגלין בחינת מפךריס פרסה כנ"ל. כי משם דייקא צריכין להעלות את הטוב כנ"ל. וזהו בחינת ל"ג בעומר בחינת ותגל מרגלותיו שעיקר שורש התיבה ג"ל כי הוי"ו והתי"ו הם פעולה. היינו שבל"גבעומר כבר נתפשט הדיבור ונמשך למרחיקם בכח הספירה של כל אלו הימים עד שנשמע הדיבור לתכלית הרגלין עד שמתחיל להתעורר הטוב הכבוש בדיוטא התיחתונה שהוא בבחינתובגל מרגלותיו בבחינת רגלין דרגלין עד שגם הוא חוזר לה' יתברך. ועל כן אז נמתקין כל הדינים ואז הוא יום שמחה וחדוה. כי זה עיקר התיקון כשעולה הטוב מבחינת רגלין וחוזר למעלתו:

אות ו וזה בחינת הלולא דרבי שמעון בר יוחאי בל"ג בעמר, כי תלמידי רבי עקיבא נסתלקו עד ל"ג בעמר מחמת מחלקת, שלא היה ביניהם שלום, שעל ידי זה אין הדבור נשמע למרחוק. ועל כן נסתלקו בימי הספירה דיקא, מחמת שאז עקר התקון על ידי בחינת האויר הנח והזך שהוא בחינת שלום כנ"ל. והם פגמו בזה על כן נסתלקו אז כנ"ל. ורבי שמעון בר יוחאי וחבריו שהיו התקון שלהם, על כן אמר רבי שמעון בר יוחאי, אנן בחביבותא תליא. 'בחביבותא' דיקא בחינת אהבה ושלום, שצריכין החברים לזהר מאד מאד שיהיה ביניהם אהבה ושלום גדול כדי שיוכלו להשמיע למרחוק הדבורים קדושים שמקבלין מרבן בכל פעם שהם דבורי אמונה. ועל כן נסתלק רבי שמעון בר יוחאי בל"ג בעמר, שאז כבר נזדכך האויר הרבה על ידי קדשת המצוה של ספירת העמר כנ"ל, עד שעולה הטוב מהרגלין. ועל כן אז מאיר קדשת רבי שמעון בר יוחאי שהוא בחינת אהבה ושלום, שזה עקר התקון של הספירה שמתגלה ביותר בל"ג בעמר כנ"ל. ועל כן נסתלק אז רבי שמעון בר יוחאי ואז הוא יום הלולא רבא דילה, כי גדולים צדיקים במיתתן יותר מבחייהם, כי ימי חייהם של הצדיקים כל יגיעתם וטרחתם לגלות האמונה הקדושה בעולם, להודיע לבני האדם גבורתיו וכבוד הדר מלכותו, אבל מעצם המחלקת שיש בכל דור ודור, ובפרט עצם המחלקת שיש על הצדיק בעצמו ואנשיו, על ידי זה נתבלבל האויר של העולם ואין שומעין ואין רואין כלל דבריו הקדושים והנוראים והנפלאים של הצדיק האמת, רק זעירין אנון אשר נשמע לאזניהם מעט מנעימת דבוריו הקדושים. אבל הצדיק מתיגע בכמה יגיעות לטובת ישראל ומתגלגל עמנו בכמה גלגולים ומשתדל בכמה עצות ותקונים באפן שיזכו כל ישראל וכל הטוב הנמשך מנשמת ישראל שנפל למקום שנפל, שכלם ישמעו דבריו הקדושים וישובו לה' יתברך באמת. ואינם מסתלקים מן העולם עד שזוכין ביום הסתלקותם לקדש את אויר העולם בקדשה נפלאה כזאת עד שלא יהיה כח לשום מחלקת ולשום רוח סערה לבלבל האויר, רק דבוריהם ילכו ויתפשטו בעולם למרחקים בבחינת יפוצו מעינתיך חוצה. ואף על פי שנדמה שהרוח סערה והמחלקת גדול בשעתו, אבל הוא רק לפי שעה. וסוף כל סוף יתגלה האמת ושפת אמת תכון לעד וכו'. וכמו שרואין קצת בחוש גם עתה, שאף על פי שיש חולקין על הצדיקים כמו שחולקין גם לאחר הסתלקותם. כי במדינת ליטא ובשאר מדינות נמצאים עדין מתנגדים רבים על הבעל שם טוב, זכר צדיק לברכה, בעצמו מכל שכן על תלמידיו הקדושים. וכן עצם המחלקת שעל רבנו, זכרונו לברכה, שעדין לא נשקט כלל. אבל אף על פי כן דבריו וכל דברי הצדיקים אמתיים חיים וקימים לעד ויאבדו המתנגדים ואלף כיוצא בהם. ודבר אחד מדברי תורתו הקדושה לא יתבטל. וגם עתה נמצאים בכל עת אנשים כשרים המכירים האמת וקונים ספריו ומחפשים אחריהם כמטמונים ושומעים דבריו דברי אלקים חיים. ורואים ומבינים מעט עצם נפלאות קדשת תורתו הקדושה וכו' וכו'. כי גדולים צדיקים במיתתם יותר מבחייהם, כי בשעת הסתלקות הצדיק נאמר, "יבוא שלום ינוחו על משכבותם". 'שלום' דיקא, כי נשמתו בבחינת שלום, כי הנשמה הוא בחינת אויר ורוח קדוש, כמו שנאמר, "כל אשר נשמת רוח באפיו" בחינת אכן רוח הוא באנוש ונשמת וכו' ועל כן על ידי הסתלקותו שיוצאת נפשו ורוחו ונשמתו והנפש נשארת בזה העולם על קברו הקדוש (כמו שמבאר בכתבים),על ידי זה נתקדש כל אויר העולם בקדשה גדולה באפן שיהיו נשמעין דבריו הקדושים למרחקים תמיד כנ"ל. רבי שמעון בן יוחאי שמא גרים, כי שמעון בחינת ושמעו הולך בכל המדינות (כמו שמבאר שם על פסוק ושמעון איננו, עין שם): וזהו בחינת מה שצריכין לילך על קברי הצדיקים, כי במקום קבריהם הקדושים ששם מאיר רשימו של נפשם הקדושה, בודאי שם הוא בחינת אויר הנח והזך ביותר וכנ"ל. ועל כן צוה רבנו זכרונו לברכה, לתן צדקה קדם שבאים על קברו. וכן נוהגין כל ישראל שמרבין בצדקה כשהולכין על קברי הצדיקים, כי צדקה מסגל להמשיך אויר הנח והזך ואז זוכין להכלל האויר הנח והזך שעל קברו, שנמשך מנפשו שהיא גם כן בחינת אויר רוחני ועליון מאד. ועל ידי זה זוכה לשמע קול דברי הצדיק האמת הזה כל מה שדבר כל ימיו, שכל דבוריו היה להמשיך אמונה בעולם. ועל ידי זה נזכר הטוב שבו וחוזר למעלתו. ועל כן טוב ללמד שם על קבר הצדיק מחדושי תורתו שחדש. וכן נוהגין בארץ ישראל שעל כל קבר של כל תנא או נביא אומרים איזה פסוקים או מאמרים של אותו הנביא או התנא. וכבר נדפס שם על זה ספר אחד מלקט ממאמרים של התנאים הקבורים לומר אותם על קברם, כי שם על ציון קברם הקדוש מסגל מאד ללמוד תורתם הקדושה, כי שם יזכה לשמע דבורים הקדושים, כי שם בחינת אויר הנח והזך, שעל ידי זה יהיה נשמע דבריהם בלבו וישוב לה' יתברך:

אות ז נמצא, שבכל ימי הספירה עוסקין להשמיע להטוב הכבוש את דברי הצדיקים כדי שיטהר עצמו מזהמת הגלות ולשוב לה' יתברך שזהו בחינת גרים, שעל ידי זה תקון המזבח, שעל ידי זה נתתקן השכל וזוכין לראות אור הצדיק, ועל ידי זה זוכין ליראה ואהבה שנמשך על ידי הצדיק, על ידי שמחפש אחר הרצונות של ה' יתברך וכו'. ומוצא אותם על ידי ההתפארות וכו' (כמבאר שם בהתורה הנ"ל, עין שם). וזה בחינת שבועות שאז נתגלה גדלת משה רבנו שהוא בחינת הצדיק שבדור, כי כל צדיק נקרא משה, כמו שאמר רבנו, זכרונו לברכה (בסימן ב), כי אז בשבועות היה מתן תורה, שנאמר שם, "וגם בך יאמינו לעולם". ועל ידי זה שנתגלה אור הצדיק זוכין ליראה ואהבה שנמשך על ידי ההתפארות שמתפאר בישראל, שעל ידי זה נמשך יראה ואז נופל יראה על כל שנאני שחק וכו' ואחר כך מתקרב אליהם ונותן להם מתנות שזהו בחינת אהבה. וזהו בחינת מתן תורה שבתחלה המשיך עליהם יראה גדולה על ידי הקולות וברקים וקול שופר וכו', כמו שנאמר, "ויחרד כל העם אשר במחנה". וכמו שנאמר שם, "בעבור תהיה יראתו על פניכם וכו'". ועל כן בתחלת השליחות התחיל לדבר מההתפארות שמתפאר בישראל כמו שנאמר, "אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים ואשא אתכם על כנפי נשרים וכו' והייתם לי סגלה וכו' ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש וכו'", שכל הדברים האלה הם דברי התפארות והשעשועים שמספר להם גדל חשיבותם אצלו. ועל ידי זה שהמשיך וגלה החשיבות וההתפארות של ישראל, על ידי זה היה כל המורא הגדול של מתן תורה; קולות וברקים וכו'. שכל זה הוא בחינת יראה כנ"ל. כי היראה על ידי ההתפארות שמתפאר בישראל וכו' כנ"ל, ואחר כך נתן להם את התורה שהיא בחינת מתנות שנותן אחר כך כשמתקרב אליהם בחינת לקחת מתנות באדם. (תהלים סח, יט), כי שרש התורה הוא יראה ואהבה שהם בחינת אנכי ולא יהיה לך, כמו שאיתא בזהר הקדוש, שכל זה נמשך מההתפארות והרצונות שמתגלין על ידי הצדיק כנ"ל, שכל זה היה בשעת מתן תורה שאז נתגלה ההתפארות שמתפאר בישראל בחינת והייתם לי סגלה וכו' ואז נתגלו כל הרצונות שהיה לה' יתברך בכל הבריאה, כי כל הבריאה כלה היתה תלויה ועומדת עד אותו היום שקבלו ישראל את התורה, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (שבת פח) על ה' דהששי וכו'. נמצא, שביום מתן תורה נתגלה, שכל הבריאה שברא ה' יתברך וכל אשר בה, כל רצונו היה בזה רק כדי שיקבלו ישראל את התורה ויתפאר בהם על ידי זה. ועל ידי זה נתגלין כל הרצונות של הבריאה כנ"ל, ועל ידי ההתגלות של ההתפארות והרצונות מזה בעצמו נמשכו היראה והאהבה שהם כלל כל התורה כנ"ל:

אות ח וזה בחינת דריכת הקשת בל"ג בעמר. דבורי לשון הרע שמשימין מחלקת הם בחינת כוננו חצם על יתר וכו' כי השתות יהרסון צדיק מה פעל. ולהפוך; דבורים קדושים, דבורי אמונה של הצדיק שהם בחינת תפלה, בחינת ויהי ידיו אמונה וכו' הם בחינת קשת וחצים בחרבי ובקשתי וכו'. זכאה מאן דידע לזרקא חצים, כי זה עקר השלמות שיזדכך האויר עד שיפרח הדבור הקדוש להטוב הכבוש כמו חץ מהקשת, עד שישמע הטוב ויפלח חץ כבדו של הסטרא אחרא ויצא הטוב משם בשלום:

אות ט וזה כי הנה הסתיו עבר הגשם חלף הלך לו וכו'. וקול התור נשמע בארצנו, כי אז בניסן האויר נח וזך, כי בימי החרף מצויים רוח סערה ובלבול האויר, אבל בניסן נאמר, "מוציא אסירים בכושרות" (תהלים סח, ז). חדש שכשר לצאת וכו'. וזה; 'כי הנה הסתיו עבר וכו' וקול התור נשמע בארצנו', קול ה'תיר' הגדול, שהם דברי הצדיקים אמתיים שהולכים לפנינו לתור לנו דרך כבושה לשוב לה' יתברך, קול דבריהם נשמע אז בניסן בארצנו, אפלו בבחינת ארציות בדיוטא התחתונה, והכל מחמת שאז האויר נח וזך:

אות י וזה האזינו השמים ואדברה וכו'. ולא יבלבל דברי הרוח סערה וכו'. שאל אביך ויגדך וכו'. ושמע דבריהם היטב וכו'. וכל זה על ידי 'כנשר יעיר קנו'; נשרא דא רוחא, רוח נדיבה, בחינת צדקה, אויר הנח והזך. וזהו 'על גוזליו ירחף' רחיפה היא תנועת האויר בנחת, בחינת אויר הנח והזך, שעל ידי זה נשמע דבור הצדיק למרחוק בכל העולם, בחינת האזינו השמים ואדברה וכו'. וכל זה אמר משה ביום הסתלקותו, שאז המשיך תקון הנ"ל, שיזכה אחר הסתלקותו שיקימו דבריו לעולם וכנ"ל, וכמו שכתוב, "וענתה השירה הזאת וכו' כי לא תשכח מפי זרעו": ועל כן אנשי המעמד היו עוסקים בפרשת האזינו ופרשת בראשית, כי הם היו עוסקים להודיע האמונה להטוב הכבוש כדי להשלים המזבח, כי כל המעמדות היו בשביל תקון הקרבנות שהם תקון המזבח, ועל כן היו עוסקין בפרשת בראשית שהיא עקר האמונה שה' יתברך ברא הכל. וזה בחינת פרשת האזינו להשמיע דבורי האמונה למרחוק כנ"ל:

אות יא וזה בחינת עמר שעורים. שעורים הוא מאכל בהמה, דהינו החיות של הבהמה, כי צריכין תחלה לתקן החיות של הבהמה שהוא בחינת הטוב הכבוש שנפל למקום שנפל, לבהמיות כנ"ל, כי שעורה בחינת הדבור, כי גם הטוב שנפל הוא בחינת ניצוצי אותיות הדבור ששם היה עקר השבירה, שמשם הטוב הנ"ל כידוע. וזה בחינת מה שהאבות היו רועי בהמה, כי רצו להמשיך האמונה הקדושה בעולם שזה ממשיכין על ידי הדבור הקדוש הנ"ל שמשמיעין אותו למרחוק על ידי הצדקה וכו' עד ששומע הטוב שנפל להעכו"ם שהם בחינת בהמות. ועל כן היו רועי בהמות לתקן המאכל והחיות של הבהמות כנ"ל, שזהו בחינת עמר שעורים כנ"ל. וזה בחינת ונתתי עשב בשדך לבהמתך והדר ואכלת ושבעת. כי תחלה צריכין לתקן מאכל בהמה, שזהו בחינת עמר שעורים שמתיר לאכל לחם שהוא עקר האכילה, כי כשמתקנים מאכל בהמה, שזה בחינת עמר שעורים, שזה נעשה ועל ידי שמודיעים להטוב הכבוש בבהמות האמונה הקדושה, עד שחוזר למעלתו שזהו בחינת גרים, על ידי זה נשלם המזבח שהוא עקר תקון האכילה דקדשה. וזהו 'ונתתי עשב בשדך לבהמתך', שמצוה להאכיל לבהמה תחלה כדי לתקן החיות והטוב הכבוש ביניהם בבחינת גרים שהם תקון המזבח כנ"ל והדר ואכלת ושבעת, כי אז האכילה בקדשה כנ"ל. ועל כן היה אברהם איש החסד ועשה חסד וצדקה עם כל העולם כדי להמשיך בחינת אויר הנח והזך. ועל כן נקרא אברהם אוהבי, בחינת אהבה וחסד שהוא בחינת אויר הנח והזך כנ"ל, שעל ידי זה נשמע דבור של אמונה הקדושה למרחוק כנ"ל, כי אברהם היה ראש למאמינים והוא הראשון שהתחיל להמשיך ולגלות האמונה הקדושה בעולם, שלזה צריכין להרבות בצדקה וחסד שהם בחינת אהבה ושלום, כדי שיהיה בחינת אויר הנח והזך, כדי שיהיה נשמע הדבור למרחוק. וזהו בחינת פסח שהוא בבחינת אברהם איש החסד כידוע, כי פסח הוא יציאת מצרים תחלת התגלות האמונה בעולם, על כן הוא בבחינת חסד, בבחינת אברהם כדי להשמיע דבורי האמונה למרחקים, כי בפסח יוצא הדבור דקדשה מהגלות בבחינת פס סח. ועל כן צריכין חסד וצדקה כנ"ל. וזה בחינת לחם עני, כל דכפין ייתי ויכול, כל דצריך וכו', כי צריכין להרבות בצדקה וחסד כדי להשמיע דבורי אמונה, שזה עקר בחינת פסח, ועל כן נותנין מעות חטים לעניים:

אות יב וזהו בחינת רבוי הצדקה של פורים, בחינת ומתנות לאביונים. וכל הפושט יד לטל, נותנין לו, כדי להמשיך קדשת מרדכי, בחינת וימצא כתוב אשר הגיד מרדכי, שעל ידי זה עקר מפלת המן כנ"ל, שזה זוכין על ידי רבוי צדקה דיקא, כדי שיהיה לנו שלום עם הכל, כדי שיהיה האויר נח וזך, שעל ידי זה נשמע הדבור למרחוק בבחינת ושמעו הולך וכו', בחינת שמעו עמים ירגזון וכו' הנאמר ביציאת מצרים, בפסח, שהוא גם כן בבחינה זו כנ"ל. וזה שאמר רבנו, זכרונו לברכה (בסימן רא), שמצ"ת ראשי תבות, צ'דקה ת'ציל מ'מות. כי פסח בחינת מצה, שהוא תחלת התגלות האמונה, עקר התקון על ידי צדקה וחסד, בחינת אברהם איש החסד כנ"ל. וזה בחינת צדקה תציל ממות, שמצלת מבחינת רגליה יורדות מות, בבחינת צדק יקראהו לרגלו כנ"ל. שעל ידי הצדקה קוראין את הטוב מבחינת רגליה, מבחינת 'ותגל מרגלתיו'. ומצילין את הטוב, מבחינת רגליה יורדות מות, בבחינת צדקה תציל ממות, שזהו בחינת מצת, לחם עני, לחם שעקר תקונו על ידי צדקה לעניים, שעל ידי זה נשמע הדבור אמונה בחינת פה סח, למרחוק, שזה עקר תקון האכילה דקדשה כנ"ל:

אות יג וזה בחינת "אמרות ה' אמרות טהרות כסף צרוף בעליל לארץ מזקק שבעתים", 'כסף צרוף' זה בחינת הון יוסיף רעים רבים, בחינת צדקה (כמבאר שם בהתורה הנ"ל), כי צדקה מתקן הכסף והממון של האדם, וכמו שנאמר, "וצרפתים כצרף את הכסף וכו' והיו לה' מגישי מנחה בצדקה", הינו על ידי כסף צרוף, דהינו על ידי צדקה, שמצרף ומטהר את הכסף והעשירות, על ידי זה אמרות ה' אמרות טהרות, שהם דבורי אמונה נמשכין ונתגלין בכל הארץ, בחינת אמרות ה' אמרות טהרות, על ידי כסף צרוף, בחינת צדקה, על ידי זה 'בעליל לארץ', שמתגלין ונתעלין ונחשבין בכל הארץ, הינו כנ"ל. וזהו מזקק שבעתים בחינת ארבעים ותשעה ימי הספירה שבהם נעשה התקון הזה כנ"ל. ועתה מחבר היטב מקרא הזה לכל דברי המזמור הזה שמדבר שם תחלה מחטא לשון הרע ואחר כך פתאם מדבר ענין מקרא אמרות ה' הנ"ל, שנראה שם לכאורה שלא כענינו, אך על פי הנ"ל מחבר ומקשר היטב, כי תחלה מדבר מבעלי לשון הרע שמקלקלין מאד שפוגמין באמונה הקדושה, כמו שנאמר שם, "הושיעה ה' כי גמר חסיד כי פסו אמונים וכו' שוא ידברו וכו'", הינו שדוד צועק לה' יתברך על חסרון האמונה שנמשך על ידי שנסתלקו הגומלי חסד בחינת גמר חסיד, ועל ידי 'זה כי פסו אמונים מבני אדם', שנפגמה האמונה, כי כשיש חסד אז נשמע דבורי האמונה למרחוק ונתגדלה האמונה בעולם ולהפך להפך. וזהו 'כי גמר חסיד כי פסו אמונים וכו'' כנ"ל. ולא די שגמר חסיד כנ"ל, אף גם נתרבו בעלי לשון הרע בחינת שוא ידברו איש וכו', שעל ידי זה נתרבה מחלקת ושנאה וקנטור בעולם שהוא בחינת רוח סערה, שעל ידי זה נתבלבל האויר ואי אפשר להשמיע הדבור למרחקים כנ"ל, ועל זה מתפלל דוד המלך, עליו השלום, ומתנבא שסוף כל סוף יגמר ה' יתברך כרצונו ויכרת ה' כל שפתי חלקות וכו' משוד עניים וכו' עתה אקום יאמר ה'; שה' יתברך יקום ויושיע בודאי להעניים והאביונים החוסים בצל הצדיקים. ובעלי לשון הרע ומחלקת יכרעו ויפלו ולא יוכלו לבלבל העולם מלשמע קול דברי הצדיק, אדרבא, ה' יתברך יזכה את ישראל להרבות בצדקה, שעל ידי זה יתגלו ויתעלו האמרות טהורות של הצדיק בכל העולם שזהו בחינת אמרות ה' וכו' כסף צרוף וכו' כנ"ל:

אות יד וזה בחינת ספירת העומר. ספירה דייקא בחינת ה' יספור בכתוב עמים וכו' (כמובא בהתורה הנ"ל). וספור דייקא כי זה המקרא ה' יספור בכתוב עמים הביא שם רבינו ז"ל לענין הטוב הכבוש בין העמים שמודיעין לו מעלתו על ידי הכתב הנעשה על ידי האויר הנח והזך וכו' שכל זה הוא בחינת ספירת העומר כנ"ל. כי כשמעלין הטוב הכבוש מהסטרא אחרא והעכו"ם צריכין להביאו לתוך מנין ומספר דקדושה בחינת ה' יספור בכתוב עמים וכו', וספור דייקא. וזה בחינת מספךר בני ישראל כשיצאו מגלות מצרים, וכן כשנפלו בעגל וכו' כמו שפרש רש"י בפרשת במדבר מתוך חיבתן לפניו מונה אותן כל שעה כשיצאו ממצרים מנאן וכשנפלו בעגל מנאן לידע הנותרים כשבא להשרות שכינתו עליהלם מנאן, באחד בניסם הוקם המשכן ובאחד באייר מנאן. ועל כן קורין פרשה זואת קודם שבועות כמובא בשולחן ערוך הסימן מנו ועצרו, כי מספר בני ישראל ומספר הינים שזופרין לעומר הם בחינה אחת בחינת גלמי ראו עיניך ועל ספרך כולם יכתבו ימים יוצרו ולא אחד בהם. כי כל אחד מישראל כלול מכל הדות שהם בחינת ימים בחינת ומדת ימי. כי כשיוצא הטוב מהגלות צוה ה' יתברך למנותו כדבר הכביב שמונין ודסופרין אותו כדי שיהיה מעתה שמור וקיים במספר ובמינין ולא יחסר ניצוץ אחד מהלם ולא ישלטו עוד בהם זרים כי כסר נכנס הכל בחשבון הקדושה שזהו בחינת מספר בני ישראל בכ"פ זיצאו מרע לטוב. כמו כשיצאו מגלות מצרים וכן אחר חטא העגל שחזרה הזוהמא כידוע והצרכו לטהר עצמן מחדש כידוע לחזור ולהוציא הטוב הכבוש מהרע, על כן צריכין מנין מכדש וכנ"ל. ועיקר המנין של ישראל היה רק על ידי הצדקה של השקלים שעל ידי זה נעשה אויר הנח והזך שעל ידי זה מודיעין להטוב הכבוש ומוציאין אותו מהרע ומכניסין אותו למספר דקדושה שהוא מספר צבא ד' שהם צבאות בני ישראל. כי כשכבר נכנס הטוב במספר צבא ד' בודאי אסור לזרים ליגע בו עוד כי מני שלח ידו בצבא המלך המנויים והספורים ונקה. אבל לעתיד כשיתבטל הטומאה כתיב והיה מספר בני ישראל כחול הים אשר לא ימד ולא יספר וכו' כי יהיה אז למעלה מהמספר. כי באמתשורש נשמת ישראל שהם עיקר הטוב הוא למעלה מהמספר כי הם חלק אקוק ממעל ששם אין שייך מספר בבחינת ולפני אחד מה אתה סופר. רק מחמת שהנשמות מתלבשות בזה העולם המעשה בשסיל הבחירה ההכרח שיעברו תחת המספר והמנין. כי זה העולם הוא בבחינת ריבוי ומנין ועל כן תיחף שברא ה' יתברך את העולם עשה תיכף חשבון ומנין מהימים שברא בהם את העולם כמו שכתוב ויהי ערב ויהי בקר יום אחד ויהי ערב וכו'ךּ יום שני וכן כולם. כי שורש הקדושה הוא למעלה מהמספר בחינת לפני אחד מה אתה סופר כנ"ל. והקליפות והסטרא אחרא שהם השקר הם למטה מהמספר. כי כבר מבואר בדברי רבינו ז"ל (בהתורה אר"ע בסימן נ"א) שהאמת הוא אחד והשקר הוא הרבה. כי כשאומרים על כלי כסף האמת אי אפשר לומר רק שם אחד דהיינו שהוא כלי כסף אבל שקר יכולים לומצר עליו הרבה דהיינו לומר שהוא נחשת או ברזל או זהב ושאר שמות וכו' (עיין שם והבן). ומחמת זה השקר אין בו מספר ומנין כלל. כי השקר הוא בבחינת ופערה פיה לבלי חוק. כי אין גבול ומספר להשקר כמו במשל הנ"ל שאמת אי אפשר לומר כי אם אחד שהוא כסף אבל שקר אפשר לומר שהוא זהב או נחשת או עץ או אבן וכו' ושאר שמות בלי מספר וכן למשל כשיש לפנינו חפצים או מעות במסלפר עשרה כשאומרים האמת יש להם נהין ומספר דהיינו שהם במספר עשרה שזהו האמת. אבל תיכף כשרוצה לשקר אין להם שום מספר ומנין וגבול כלל. כי שקר יכולין לומר שהם חמשה או ששה או עשרים או שלשים וכו' עד בלתי גבול וקץ נמצא שאין שיעור וקצבה ומנין וגבול להשקר. ועל כן השקר אין נכנס תחת המסםר והמנין כלל. אבל הוא כרוך תמיד אחר המספר והמנין. כי קודם שנשתלשל הדבר מלמעלה מבחינת למעלה מהמספר לזה העולם שהוא בבחינת מספר אז אין שליטה כלל להשקר. כי אין לו אחיזה רק במקום שיש ריבוי כי באכד אין לו אחיזה (כמבואר בהתורה אר"ע הנ"ל) :

ועל כן צותה התורה לתת שקלים דייקא בשסיל מספר בני ישראל כדי שיגין כח הצדקה שלא יהיה כח להשקר להתאחז בהמספר וס ושלום לקלקלו כי שם הוא כרוך תמיד כנ"ל אבל על ידי הצדקה שעל ידי זה מודיעין להטוב מעלתו ויוצא משם ונתבטל אחיזתם שוב אין להם כח להתאחז בהמספר. אדרבא על ידי המספר דייקא הסטרא אחרא והקליפות נכנעין ונופלין כי מצוציאין את הטוב מהם ומכניסים אותו במספר צבא ה' המנויין לפניו מתוך חיבתן ששוב אסור להם ליגע בו כנ"ל. כי המספר הוא בחינת הבחירה והוא בחינת ממוצע בין השקר שהוא למטה מהמספר כנ"ל ובין שורש הקדושה שהוא למעלה מהמסםר כנ"ל. ובכח מצות הצדקה של השקלים נתבטל אחיזת הסטרא אחרא מהמספר אדרבא על ידי המספר מוציאין הטוב הכבוש מהסטרא אחרא והשקר שהם למטה מהמספר ומכניסין אותו במספר צבא ה' שעל ידי מספרם הלם מתקשרים בשם ה' ונכללין למעלה מהמספר ששם שרשינו כנ"ל. בחינת והיה מספר בני ישראל כחול הים אשר לא ימד ולא יספר. וקשיא רישא לסיפא כתיב והיה מספר בני ישראל משמע שיש להם מספר ואחר כך מסיים אשר לא ימד ולא יספר. אך עלפי הנ"ל מסואר היטב כי דייקאעל ידי מספר בני ישראל על ידי השקלים שהוא מספר דקדושה על ידי זה סייקרא יהיה נכללין למעלה מהמספר בבחינת אשר לא ימד ולא יספר:

וזהו במספר שמות במספר שמות דייקא. כי צריכין להודיע להטוב הכבוש שמו דייקא שהוא כלול בשם ישראל כמו שכתוב ובשם ישראל יכנה אלו הגרים. כי כל זמן שזוכר הטוב שמו עדיין בקל יכולין להוציאו משם ועיקר השכחה מה ששוכח הטוב מעלתו כנ"ל הו מה ששוכח את שמו. וזה בחינת מה שהמת שוכח שמו כשאינו איש כשר באמת. כי עיקר הוא השם ששרשו שם ה' ומי שמזכיר עצמו בכל פעם ששם ישראל נקרא עליו אף אם הוא כמו שהוא. כי אפילו פושעי ישראל כל זמן ששם ישראל נקרא עליו כי נקרא פושעי ישראל יש בו התפארות פרטי (כמבואר בהתורה הנ"ל). ומי שמזכיר עצמו בזה בכל פעם בקל יוכל לשוב לה' יתברך. כי אין הטוב שלו שוכח מעלתו לגמרי מאחר שזוכר עדיין ששמו ישראל. אשר כל העולמות נבראו בשבילנו ובנו נמלד ונתייעס בבריאת עולמו וכו' כנ"ל:

אות טו וזה בחינת שבועות ביום החמשים שהוא בחינת שער החמשים כידוע. כי מ"ט ימי הספירה אז אנו מטהרין עצמנו ויוצאין ממ"ט שערי טומאה למ"ט שערי קדושה. וביום החמשים הוא וים טוב קודש כג השבועות הקדוש והנורע זמן מתן תורתנו שאז מקבלין קדושה וטהרה משער החמשים שזהו בחינת המקוה של שבועותשטובלין ומטהרין עצמינו בשער החמשים כמו שתתוב בכוונות ומובא בדברי רבינו ז"ל(בסי' נ"ו). כי עיקר אכיזת כל המספר הוא בבחינת שבעת ימי הבנין שהם בחינת שבעת ימי בראשית שבשביל שה עשה ה' יתברך מספר ומנין בכל ששת ימי בראשית כמו שכתוב ויהי ערב וכו' יום אכד יום שני וכו' כנ"ל. ועל כן סופרין שבעה שבועות שבע כלול משבע שהם כל כל מהספר הכלול בשסעת ימי הבנין. שעל ידי זה מסטלין אחיזת הזקר שהם למטה מהמספר כי אין מסלפר ומנין וגבול להשקר כנ"ל. אבל באמת אף על פי שהשקר מצד עצמו אין לו גבול ומספר כנ"ל כי שקר אפשר לומר עד בלתי גבול וקץ ומנין כנ"ל. אף על פי כן לא נתן ה' יתברך שליטה להשקר שיתפשט עד בלתי גבול וקץ כי אז היה מתבטל העולם חס ושלום שקיומו רק על ידי אמת. על כן ה' יתברך ברחמיו קץ שם לחשך ולכל תכלית הוא חוקר. כי ה' יתברך ברא את העולם באמת שהוא כותם שמים וארץ כידוע. אבל בשביל הבכירה נתן אחיזה להשקר שהוא הרע והטומאה. אבל אף על פי כן שהשקר מצד עצמו הוא בלי גבול ומספר כנ"ל. אף על פי כן ה' יתברך שיבד עולמו באמת הכניס נקודת האמת בתוך כל העולם עד שאין שם שליטה להשקר כי אם כשמתלבש את עצמו באיזה אמת ובהכרח שיהיה גם בהשקר מעורב איזה אמת כמו שאמרו רבותענו כל שקר שאין בו אמת בתחלתו אינו מתקיים וכו'. וכמו שראין בחוש שאי אפשר להשקרן לשנות את הידוע לומר על עץ שהוא זהב, שאז לא יועיל בשקרו כלל כי הכל ידעו שהוא שקר. ומי שרוצה לקיים שקרו להטעות חבירו. צריך לחשוב תחבולות איך לרמות אותו על ידי איזה אמת שילביש בו שקרו שאז דייקר יהי אפשר להטעות הבריות כגון שלוקח בדיל ומחפה אותו בכסף ומטעה ואמר שהוא כסף. נמצא שיש בזה מעט אמת. כי באמת יש בו מעט כסף וכן כיוצא בזה. נמצא מאחר שאין להשקר קיום כי אם על ידי מעט אמת על כן יש גלם להשקר גבול ומספר כי אף על פי שמצד עצמו הוא בלי גבול כנ"ל כי שקר אפשר לומר על בדיל שהוא זהב או אבת טוב או כס. ושאר שמות בלי גבול אבל אף על פי כן אין קיום לאלו השקרים ונכשבו כאין וכאפס מאחר שהכל ידעו שהוא שקר. ואי אפשר לו להשקר להתקיים כי אם כשמסמיך אותו לאיזה אמת נמצא שיש לוגבבול וקצבה. כי אי אפשר לומר שקרים בלי גבול כרצונו כטבע השקר כי לא יתקימו דבריו כלל. על כן הוא מוכרח למעט ולהגביל שקרו באופן שיהיה סמוך לאיזה אמת כדי שיוכל להבקיים להטעות בו הבריות ועל כן בודאי יש לו גבול ומנין בהכרח. וזה בחינת מ"ט שערי טומאה שהם כנגד מ"ט שערי כקדושה כי כמו שיש להקדושה גבול ומספרד בזה העולם שהוא בחינת ז'פ'ז' שהם כלל שורש המספר כנ"ל. כמו כן את זה לעמת זה הם ז'פ'ז' בטמאה שהוא השקר. כי הם נכנסיםגלם כן תחת המספר אף על פי שמצד עצמם הלם למטה מהמספר כנ"ל. אך מחמת שאינם מתקיימין כי אם על ידי שמתלבשים עצמם באיזה אמת כנ"ל על כן בהכרח שיש להם גבול ומספר גם כן כנ"ל. ועל ידי זה האמת בעצמו שהם יונקים ממנו שעל ידי זה עיקר התגברות השקר שלהלם. על ידי זה האמת בעצמו הוא הכנעתם ומפלתם בבחינת ומלכותו בכל משלה. כי מאחר שאין כח להשקר שגהלם כי אם על ידי האמת שהם מתלבשין עצמן בו, על כן אין להם קיום כי אם לפי שעה קלה כמו שכתוב ועד ארגיעה לשון שקר. כי אחר כך מתגבר האמת שהם יונקים ממנו ומפיל אותם ומגלה רמאותם ושקרותם. אבל יש בחינת שער החמשים של הטומגאה כנ"ל שהוא כנגד שער החמשים של הקדושה שזה השער כולל כל הסטרא אחרא והקליפות וכל השקרים והרמאות וההטעאו' שבעולם שמעצם ריבוי השקרילם והרמאות שיש שם הוא כמעט בלי גבול ומנין כי אפ על פי שי שם הוא כמעט בלי גבול ומנין כי אף על פי שגם הוא בכרח להתלבש עצמו באיזה אמת. אבל הוא יונק גל גך מהקדושה והאמת עד שיכול חס ושלום לבלבל ולהסתיר ולהעלים כל מיני אמת שבעולם. ולהפוך ברמאותו וערמתו הגדולה והעמוקה בלי שיעור להפוך מאמת לשקר ומשקר לאמת לשום רע לטוב וטוב לרע כמו שכתוב הוי האומרים לרע טוב ולטוב רע שמים חשך לאור ואור לחשך וכו'. וכשזאת הסטרא אחרא והשקר מתגבר כס ושלום אז נאמר טבעתי ביון מצולה ואין מעמד וכו'. ששזהו בחינת תוקף מרירות הגלות האחרון המר והארוך הזה שאמר עליו ותרד פךלאים וכו' ונסתר ונעלם הקץ הפלאות כמו שכתוב מתי קץ הפלאות. ועיקר אריכת הגלות הוא מה שהתגבר השקר מאד מאד כמעט בלי גבול חס ושלום שהוא עיקר הרע והטומאה כנ"ל וכמו שכתוב ותשלך אמת ארצה וכו' וכמו שאמרו רבותינו ז"ל והאמת תהיה נעדרת שנעשה האמת עדרים עדרים. כי הסטרא אחרא שהוא השקר התפשט עכשיו בעונותינו הרביםלאורך ולרוחב ולכל מה שמגלים איזה אמת בעולם להבקרב על ידו לה' יתברך הוא מתנכל בתחבולותיו תיכף לבלבלו ולהסתירו ולהפכו אל ההיפך ממש שזהו בחינת תוקף המחלוקת שיש עכשיו בעולם בין הצדיקים והכשרים. וכן עוצם הצרה המרה של התגברות החכמות והלשונות שרוצים להטעות את ישראל לתפוס חס ושלום נערי בני שיראל במצודתם חס ושלום(כמבואר מזה כבר כמה פעמים). והכל הואבחינת התגברות והתפשטות השקר שהוא עיקר הטומאה מכל הצדדים לאורך ולרוחב בכלליות ישראל ובלךפרטוית על כל אחד ואחד ובפרטי פרטיות בכל יום ובכל עת ובכל שעה. שכל מה שרוצין באיזה עצה אמתיית לאאת מתחבולותיו הוא מבלבל בשקריו והטעאותיו עדדשאין להמלט מממנו וכמו שכתוב באורח זו אהלך טמאנו פח לי וכו':

אבל ה' יתברך גדול מאד ולתבונתו אין מספר ונתן לנו את התורה הקדושה ברכמיו ביום החמשים הקדוש שהוא יום חד השבועות שהוא בחינת שער הכמשים של הקדושה שזה השער כולל כל המ"ט שערילם והוא שרשם והואלמעלה מהמספר כי כל שבעת ימי הבנין שהם כלל המספר נמשכין ויונקין ממנו. אבל הוא בעצמו בבחינתלמעלה מהמספר. כי הוא כלול בא"ס. ועל ידי עולה המספר ונכלל למעלה מהמספר. רק בערך שהמ"ט שערים שהם ז' פעמים ז' כלל המספר יונקים ממנו. על כן בערכלם אנו מכרחים לכנות אותו בשם מספר. ואנו קוראים אותו בשם שער החמשי םשהוא לשון מספר. אבל הוא בעצמו למעלה מהמספר ושם כל ההמתקות של כל הדינים שהקליפות והסטרא אחרא יונקים מהם כי עיקר איישסם מבחינת דינים כידוע. כי שער החמשי םשל הקדושה כולל כל שורש התורה שכלולה מתרי"ג עטין דארייתא.שהוא עיקר האמת בחינת תורת אמת. ומשם נמשכין עצות עמוקות בלי גבול להכניע ולשבר ולבטל כל השקרים והרמאות של כל השקרים שבעולם אפילו הנמשכין משער החמשים של הקליםפה אשר השקר והרמאות שלהם כמעט בלי גבול. אבל זה האמת של בחינת שער החמשים של קדושה עומד כנגדם לעולם בבחינת ואמת ה' לעולם ולא די שאין יכולין לקלקל ולבלבל האמת עד לעצמו. אף גם על ידי עוצם התפשטותם ורמאותם ושקרהים הרבים. על ידי זה דייקא יתגלה האמת לאמתו. כי הם מרבילם בשקרים ורמאות והטאעטות כל כך עד שמי שרוצה רק להביט בעין האמת לאמתו בקל יכול לראות ולהבחין את האמת. וזה הדבר אי אפשר לבאר בכתב ולא בעל פה כי אם לכל חד לפום מה דמשער בלביה אם ירצה לבלי להטעות עת עצמו יכול להבחין את האמת על ידי התגברות השקר דידיקא. כי שקריהלם הם בלי שיעור עד שרוב שקריהלם נתגלו לרוב העולם שהוא שקר וכזב. רק שאחר כך אומרים שקר אחר ורמאות ובלבולאחר. והמשכיל יכול להבין דבר מתוך דבר כמו שאין ממש בזה השקר שכבר נתגלהכן אין ממש באלו השקרילם שמטעה אותו עדיין. וכן יש בזה עוד ועוד כמה וכמה בחינות אשר על ידי התגברות השקרים ובלבולים וההטעאות דייקאעדיין על ידי זה יכולין להתקרב להאמת כי הגאמת ניכר מתוך ריבוי השקר כמו האור מן החשך. אך כל זה אי אפשר לבאר רק החפץ באמת לאמתו יבין מדעתו האמת. וזה בחינת עת אשר שלט האדם באדם לרע לו דייקא כמובא:

אות טז כי עצת ה' לעולם תעמוד ואתה מרום לעולם ה'. וכמו שכתוב מקולות מים רבים אדירים משברי ים אדיר במרום ה' וכמו שפרש רש"י שם. כי ה' יתברך כבר הקדים רפראה למכה ונתן לנו את התורה ביום החמשים. והמשיך עלינו קדושה משורש התורה שהוא בחינת שער החמשי םששם יש עצות עמוקות ונפלאות עד בלתי גבול שאי אלפשר לקלקלם ולהסתירם בשום אופן ובכח קדושה זאת הבטיח לנולהאמין במשה רבינו לעולם. כמו שכתוב וגם בך יאמינו לעולם. ומאחר שיש לנו יסוד על מה להשען שוב לא תעשינה ידיהם תושיה ועולתה תקפץ פיה ואי אפשר להם להפוך האמת. כמו שלמל במדינות אשכנז וסביבותם שנתפסו בסוף הגלות זה כמה שנים ברשת הבעל דבר לעבור על דת תורתנו הקדושה בזאט נפש בזדון ובמעל. לגלח פאת זקנלם ולעבור על חמשה לאווין בכל יום. ויש בהם קצת כשרים שאוחזין מעשי אבותיהלם בידהם וכברנעשה להם כהיתר כמו שאמרו רבותינו ז"ל (יומא פ"ו ע"ב) עבר ושנה נעשה לו כניתר וקצתם אומרים כמה דחיות של שקר. יש מהם אומרים שאינם מעבירים השער כי אם על ידי משיחה שמותר מן הדין וחיוצא בזה. הנה מאחר שעל כל פנים כולם מוכרחין להודות שתורת משה אמת בחתב ובעל פה אשר מפורש בתורה ובדברי רבותינו ז"ל שאסור להשחית הזקן בתער רק שאומרים שקר שמעבירין במשיחה וכיוצא. אבל רובם יודעילם בעצמן האמת שמשחיתין זקנם תבער ממש. ואיך אפשר להטעות את עצמו. על כן בודאי כל מי שיראת ה' יגע בלבו באמת בודאי לא ישחית זקנו כאשר נמצאים גם שם כמה כשרילם שאינלם מחיתים פאת זקנם אם משחיתים הם נזהרים על כל פנים שלא להעבירו בתער כי אם במשיכה. אף שגם זה יש בו איסור על פי כתבי האר"י אשר מחמיר מאד ליגע בשער הזקן שהם צנורות עליונות וכו'. אף על פי כן אין בו איסור כמו בהשחתה ממש חס ושלום. וכן לענין שאר השקרים והרמאות והבלבולים שיש בעולם אי אפשר להשקר להתקיים לזמן ארוך מאחר שכבר יש לנו יסוד לבלי לסור מתורת משה. נמצא שאינו יכול להתגבר בשקרו כי אם על ידי שיאמר שהוא מקיים תורת משה בתכלית השלימות הוא ולא אחר ויחלוק על הצדיקים אמתיים כי יוכיח עליהלם בשקריו ורמאותיו כאילו הם עוברים כס ושלום על תורת משה. כאשר נמצאים בלבולים הרבה כאלה בעולם בלי שיעור. עד שנךתפשט המחלוקת בין התלמידי חכמים ואין יודעין היכן האמת לאמתו. אבל על כל פנים מאחר שהכל מוכרחין להודות שתורת משה אמת.ך ואי אפשר להיות צדיק וכשר כי אם חשמקיימין תורת משה באמת כאשר מסרו לנו רבותינו בגמרה ופוסקים. על כן מי שרוצה להביט בעין האמת יכול לראות בעין מי מקיים יותר תורת משה והולך בדרכי התורה באמת:

אות יז וכל הגליות הראשונות היו הבחינת הקליפות הנאכזין במ"ט שערי טומאה שיש להם מספר וקץ. על כן היה קץ וזמן לכל הגליות אבל זה הגלות האחרון נסתם קצו והוא קץ הפלאות. כי מתגבר חס ושלום השקר שנאחז מבחינת שער החמשים שהוא כמעט בלי גבול. שזהו בחינת קליפת עמלק שהוא בחינת לבן הארמי שנאמר בו ותחלף את משכורתי עשרת מונים. שקשה מאד לעמוד על רמאותו שהוא כמעט בלי קץ כי אם מי שיש לו עצם האמת כמו יעקב אבינו שהוא בחינת אמת כמו שכתוב תתן אמת ליעקב שהוא היה יכול לידע איך להתנהג עמו כמו שאמרו רבותינו ז"ל אחיו אני ברמאות. וגם יעקב אמר שאם לא היה ה' יתברך בעזר לעוזרו להנצל ממנו היה מה שהיה חס ושלום כמו שכתוב לולי טלקי אברהלם ופחד יצחק היה לי וכו'. ועל כן יעקב כשראה מלאכי אלקים עולים ויורדים בסולם. אז ראה כל המלכיות המשעבדים בישראל עולים ויורדים אבל מלכות אדום שהוא הגלות הזה ראה עולה ולא יורד (כמו שכתוב במדרש). כי אפילו יעקב שהוא עצם הטמת לא היה יכול לעמוד על הדבר איך יהיה אפשר לצאת מזה הגלות לבטל ריבוי השקר והרמאות וכו' המתפשט עכשיו עד שה' יתברך הבטיכו והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך כי לא אעזבך שמרמז עד הקץ האכרון שה' יתברך יעזוב אותנו לעולם. כמו שכתוב כי לא יטושה' את עמו וכו'. והבן הדברים היטב אם תרצה:

אות יח וזה שאמר רב יוסף אי לאו האי יומא כמה יוסף איכא בשוקר. כי הצדיקילם הגדולים היו עובדי םאת ה' יתברך גם אם לא ניתנה התורה. כמו שמצינו אבות העולם שעבדו את ה' יתברך וקיימו כל התורה עד שלא ניתנה. אבל לגודל הבגברות השקר לא היה אפשר להכיר ולהבחין בין צדיק לרשע אי לאו האי יומא שהוא יום החמשים שבו קבלו ישראל את התורה שעל ידי זה יש לנו כח להכניע ולבטל השקר אפילו בתוקף הגלות האחרון הזה כנ"ל. וזה אי לאו האי יומא דקא גרים כמה יוסף איכא בשוקא והבן:

אות יט וזה רבות עשית את ה י"י אלקי נפלאותיך ומחשבותיך אלינו אין ערוך אליך אגידה ואדברה עצמו מספר וכו' שזה נאמר לענין מתן תורה כמו שאמרו רבותינו ז"ל (כמובא בדברי רבינו ז"ל). וזהו אגידה ואדברה עצמו מספו. כי עכשיו על ידי כח קבלת התורה נמשכין עלינו מחשבותיו ונפלאותיו ית' נלפלאות תמים דעיםל בלי ערך עד אשר עצמו מספר בחינת אגידה ואדברה עצמו מספר. אשר על ידי זה יש לנו כח לבטל השקר הרב והעצום אשר אין מספר לשקריו. כי ככח הטמת של התורה עומד כנגדו בלי ערך ומדפר להכניע ולהשלפיל אותו תמיד וכנ"ל. כי הצדיקים האמתיים יכולין לעשות תחבותות כאלה עד שיודיעו גם להטוב הכבוש את מעלתו ולהוציאו משם על ידי שמוצאין בספרדאיהם היפך אמונתם ואפילו אם עדיין הם מתגברים על הטוב יותר ויותר ומביאים אותו לתוך העלמה יתירה אף על פי כן יוצא הטוב מהם על ידי זרע הילודים בבחינת ה' יספור בכתוב עמים זה יולד שם סלה וכו'. כמבואר בהתורה הנ"ל. וזה זבח ומנחה לא חפצת אזנים כרית לי וכו'. אז אמרתי הנ באתי במגלת ספר כבות עלי. ולכאורה זה המקרא תמוה מאד. מה שאמר זבח ומנחה לא חפצת וכו' הלא ה' יתברך צוה עלינו כמה פעמים להקריב קרבנותואמר שהם אשה ריח ניחוח לה' נחת רוח לפניו וכו וגם רש"י והמפרשילםן נדכקו בו הרבה. אך זה נאמר לענין שלימות השכל דקדושה שזה העיקר שעל ידי שה שוכין לראות אור הצדיק. שעל ידי זה זוכין כל טוב. והוא בחינת כלל קבלת התורה(כמבואר לעיל). אבל לשלימות השכל אי אלפשר לזכות כי אם על ידי תיקון המזבח שנעשה על ידי גרילם שנעשין על ידי הצדקה וכו' שעל ידי זה נכתב בספריהם היפך אמונתם. שעל ידי זה הטוב הכבוש ביניהלם שהוא משורש נשמות ישראל הוא רואה ומוצא זאת בספריהםל. ועל ידי זה מתגיירילם ונשלם המזבח וכו' שעל ידי זה נשלם השכל וכו' כנ"ל וזה שאמר הפסוק שעסק בסיפור נפלאות מתן תורה שהיה על ידי התגלות אור מצדיק שהוא משה רבינו בחינת וגם בך יאמינו לעולם כנ"ל. ואמר הפסוק זבח ומנחה לא חפצת אזנים כרית לי עולה וחטאה וכו' היינו שלא חפצת ושאלת להביא קרבנותו וכו' בשביל תיקון המזבח הוא על ידי ריבוי קרבנות. אבל הפסוק מבאר לנו שבתחילה כשצריכין להשלים המזבח כדי להשלים השכל אי אפשר להשלימו אז על ידי ריבוי קרבנות. רק עיקר התיקון על ידי שמודיעין להטוב הכבוש שהוא מזרע ישראל וכו' כנ"ל. וזה אזנים כרית לי ולפרש רש"י עשיתם חלולות לשמוע. שבנפלאותיך ומחשבותיך הנוראות עשית תחבותות כאלא עד אשר אזנים כרית לי עד שגם חלקי הטוב והניצוצות שנדחו לי ממני ונכבשו בגלות הם גם הם יהיה אזניהם חלולות לשמוע קול דברי הצדיקים האמתיים כנ"ל:

וזהו אטז אמרתי הנה באתי במגלת ספר כתוב עלי שנתעוררתי תיכף ונתרציתי לשוב ולהתקרב אליך כמו שפרש רש"י שם. כי במגלת ספר כתוב עלי היינו שבכל מבלת ספר שבעולם בכולם כתוב עלי להודיע לי מעלתי לעוררני להוציאני מכל המקומות שנפלתי בהם. כי נממצא כתוב בכל הספרים שבעולם היפך טעותי אפילו בהספרים של העכו"ם וכו' כנ"ל. מכל שכן וכל שכן בספרי ישראל הקדושים שברדאי יכולים למצוא בהם כל אחד היפך טעותו והבליו שנתעה בהם. אף על פי שלפעמים הבעל דבר מבלבל את האדם עד שגם בספרים הקדושילם רואה להיפך כי לא זכה נעשה לו סם מות וצדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם. אבל בכח הצדיקים הנ"ל שיכולין לדבר למרחוק עד שגם הטוב הכבוש בין העכו"ם ימצא בספריהם היפך אמונתם. מכל שכן וכל שכן שהטוב הכבוש בלגלות בין ישראל בעצמן בודאי יוכל למצוא ולראות בכל הספרים עצות אמתיות היפך טעותו והבליו שהיה נתעה עד הנה. וזהו בחינת במגלת סםפר כבתוב עלי שבכל מגלת ספר כתוב עלי להזכירני ולעוררני לשוב אליו והכל בכח הצדיקים כנ"ל שעל ידי זה אז אמרתי הנה באתי לקבל תורה בכל דור ודור ולשוב לה' יתברך מכל מקום שהוא כנ"ל:

וזהו לעשות רצונך אלקי חפצתי ותורתד בתוך מעי. פרש רש"י כל מאכלי על פיך. היינו בחינת אכילה דקדושה שהוא תיקון המזבח שנעשה על ידי הגרים ובעלי תשובה שנעדין על ידי בחינת במגלת ספר כתוב עלי שמוצאין כתוב ומפורש היפך דעותיהם הנבכות. שעל ידי זה נתעוררין וחוזרין לה' יתברך בחינת לעשות רצונך אלקי חפצתי. ועל ידי זה ותורתך בתוך מעי כל מאכלי על פיך שזוכין לאכילה דקדושה שהוא תיקון המזבח שעל ידי זה נשלם השכל כנ"ל וכל זה נעשה בכח הצדקה שעל ידי זה נשלם השכל כנ"ל. וזה בשרתי צדק בקהל רב וכו' צדקתך לא כסיתי בתוך לבי אמונתך ותשועתך אמרתי וכו' כי על ידי הצדקה יכולין להודיע האמונה לכל העולם כנ"ל. שעל ידי זה נעשים גרים ובעלי תשובה שזה עיקר תךיקון השכל שזהו בחינת קבלת התורה כנ"ל. ועל כן לא קבלו את התורה עד שבא יתרו ונתגייר וכל פרשת קבלת התורה נסמך לפרשת יתרו שנתגייר כי עיקר קבלת התורה הוא על ידי הגרים שנעשין על ידי בחינת הנ"ל, וכן בכל דור ודור וכנ"ל. ועתה מיושב ומקושר היטב מקרא הנ"ל זבח ומנחה לא חפצת אזנים כרית לי וכו' שלכאורה אין לו חיבור וסמיכות כלל מה ענין אזנים כרית לי וכו' שלכאורה אין לו חיבור וסמיכות כל מה ענין אזנים כרית לי לזבח ומחה לא חפצת. אך על פי הנ"ל מבואר היטב כי מדבר לענין תיקון המזבח שעיקר תיקון שלימותו אינו על ידי קרבנות. כי כל זמן שאין מתקנים המזבח על ידי גרילם ובעלי תשובה אין הקרבנות חשובין לפניו יתברך כלל כי זבח רשעים תועבה. על כן עיקר תיקון המזבח הוא רק על ידי בחינת אזנים כרית לי שעשיתם חלולות לשמוע וכו' כנ"ל. ועל ידי זה מתגיירין גרים ובעלי תשובה ונשלם המזבח כנ"ל. ואז אחר כך בודאי חשובין הקרבנות לפניו יתברך מאחר שכבר נשלם תיקון המזבח על ידי הגרים ובעלי תשובה כנ"ל:

אות כ וזה בחינת ג' פעמים צדקתך שאומרים בשבת במנחה להמשיך עלינו כח השלשה צדיקי יסודי עולם שנסתלקו אז שהם יוסף משה דוד. כי מבואר לעיל שגייקר בכח הסתלקות הצדיק נטהר ונזדכך האויר עד שיכולין לשמוע דבריהם גם עתה בכל מקום שהוא. ועל כן בשבת במנחה שאז הוא רעוא דרעין רצון שברצונות. שאז הוא בחינת תכלית שלימות אויר הנח והזך שהוא בחינת וצון ואהבה ושלום. שזהו בחינת שבת שלולם שהוא שביתה ונייחא אהבה ורצון ושלום, ובשבת במנחה אז הוא רצון שברצונות תכלית הרצון והאהבה והשלום. שכל זה הוא בחינת שלימות האויר הנח והזך כנ"ל. ועל כן אלו הג' צדיקים הגדולים נסתלקו אז להורות לנו שדבריהם חיים וקיימים לעד ולעולמי עולמים כי הם ממשיכים גם אחר הסתלקותם בכל פעם בחינת אויר הנח והזך כדי שישמעו דבריהם למרחוק כדי לגייר גרים ולעשות בעלי תשובה שבזה עוסקים הצדיקים הגדולים גם אחר הסתלקותם לגייר גרים ובעלי תשובה (כמבואר בדברי רבינו ז"ל בכמה מקומות). ועל כן אומרים אז ג' פעמים צדקתך דייקא כי דייקא על ידי בחינת צדקה נמשך תיקון זה כנ"ל. וזה שנוהגים הצדיקים לומר תורה ומוסר בסעודה שלישית דייקא. כי אז יכולין להשמיע הדיבור למרחוק כנ"ל:

אות כא רמה קרני בה' ולא רמה פכי. קרןדייקא בחינת והוי לי' קרנא קרן השופר וכו' שמן המשחה (עיין לעיל). אין קדוש כה' וכו' אל תרבו תדברו גבוה גבוה כי אל דעות ה' ולו נתכנו עלילות וכו'. לשון מנין שגלם עלילות ובלתולים ושקרים של הזטרא אחרא בחינת עלילוטת דברים שהם לשון שקר הכל נמנה לפניו יתברך. כי אף על פי שאין קץ להשקר אבל ה' יתברך יודע מספרו ומנינו עד היכן יש לו כח להבגבר. כי הוא ידע מה בחשוכא וקץ שם לחשך. על כן סוף כל סוף יתגלה האמת ויתתקן הכל. במינת ה' ממית ומחיה מוריד שאול ויעל וכו' עד וירם קרן משיחו קרן דייקא. כי הכל בכח הצדקה שהוא עיקר הקרן הקיימת לעד כנ"ל. ועל כן עיקר הגאולה על ידי צדקה כל שכן ציון וכו' ושביה בצדקה, ושביה בצדקה דייקא. כי על ידי הצדקה נעשין בעלי תשובה וגריםל שעל ידי זה עךקר הגאולה בחינת ךובא לציון גואל ולשבי פשע וכו'. וזה בצדקה תכונני רחקי מעושק וכו'. כי עיקר צמיחת קרן משיח הוא על ידי הצדקה כנ"ל. וזה זסים שלם הן גר יגור וכו' מי גר אתך וכו', שמדבר לענין גרים כמו שפרש רש"י שם הינו על ידי הצדקה נעשין גרים ובעלי תשובה שעל ידי זה עיקר הגאולה כנ"ל:

אות כב ועשית כג שבועות וכו' מסת ונדבת ידך וכו'. בחינת צדקה שעל ידי זה נעשה אויר הנח והזך שעל ידי זה נשמע הקול למרחוק וכו' שזה עיקר בחינת שבועות כנ"ל:

צא ולמד מה בקש לבן הארמי לעשות ליעקב אבינו שפרעה לא גזר אלא על הזכרים ולבן בקש וכו'. פרעה בחינת מ"ט שערי טומאה כנגד זה סוךפרים מ"ט ימי הספירה וכו'. ולבן בחינת הקליפה שכנגד לובן העליון בחינת שער החמשים שלרמאותו ושקרותו כמעט אין קץ בחינת ותחלף את משכורתי עשרת מונים וכו' כנ"ל. ועל כן בשבועות שהוא יום החמשים בחינת שער החמישילם דקדושה שמשם נמשך כח להכניע ולשבר גם קליפות ושקרים אלו כנ"ל. על כן אז הוא זמן הבאךת בכורים כי שבועות נקרא בתורה יום הבכורים. כי בשעת הבאת הביכורים מזכירין מעשה לבן. כמו שכתוב בוידוי בכורים וענית ואמרת לפני ה' אלקיך ארמי אבד אבי וכו'. כי בשבעות ביום הכמשים נמשך כח להכניע ולבטל אותו כנ"ל. ועל כן פרעה לא גזר אלא על הזכרים כי שם יש קץ וגבול לרשעותו כנ"ל. אבל לבן בקש לעקור את הכל וס ושלום. כי שם כמעט אין קץ וגבול לרמאותו ושקרותו כנ"ל. אבל בכח קבלת התורה בשבועות שהוא יום החמשים מכניעין ומבטלין גם אותו כנ"ל:

אות כג וזה בחינת החילוק שבין חיה לבהמה. שהחיה חלבה מותר ודמה טיון כיסוי והבהמה חלבה אסור ואין דמה טעון כיסוי וההיכר בין כיה לבהמה הוא בקרנות (כמבואר בשולחן ערוך הסימנים) :

כי ענין כיסוי דם בעפר הוא על פי הנ"ל. כי עיקר הרע והטומאה הוא השקר. ועיקר הטוב והקדושה הוא האמת. ועוצם התגברות השקר מחמת שהוא הרבה מאד כמעט בלי גבול, הוא נכנע ונתבטל ונופל על ידי זה בעצמו בבחינת עת אשר שלט האדלם באדם לרע לו דייקא. כי כל מה שהשקר מתגבר ביותר על ידי ריבוי נכליו וערמטימותו בלי שיעור על ידי כל זה ניכר האמת בסואו. כי סוף כל סוף מי שכפץ באמת רואה האמת דייקא על ידי זה (כמבואר מזה קצת לעיל). ויותר מזה מבואר העינין להחכלם המבין מדעתךו החלפךץ באמת לאמתו וכנ"ל. וזה בחינתך כיסוי דם בעפר. כי הדם הוא הנפש והחיות שבחי ושלם עיקר אחיזךת הרע שהוא רוח הבהמיות. וצריכין לערו כנ"ל להודיע להטוב את מעלתו כדי שיעלה הטוב מהרע דהיינו שיתברר ויתגלה האמת מהשקר שהוא עיקר בירורו הטוב כנ"ל. ועל כן מכסין הטוב בעפר כי עפר הואג בחינת ההתחלה והסוף של כל דבר. כי הכל היה מן העפר והכל שב אל העפר. ובההתחילה והסוף הכל אחד. כי כל הדברילם שבעולם אף על פי שכל אחד משונה מחברו מאד במראיתךו וטעמוט וריחו ותבניךתו. אף על פי כן בראשית ותכלית הלם באחדות בלי הבדל כמבואר בספר הא"ב החדש באות דעךת סי' א'. מבואר שם כי בראשית ובתכלית הם באחדות בלי הבדל וכמו שהוא בשרשם העליון ברוחניות שבראשית השתלשםותם של כל הדברים משרשלם העליון שנמשכו משם ובתכליתם האחרון שצריכין כולם לחזור ולהכלל שם, ששם כולם באכדות אחד בלי הבדל כנ"ל כן ברא ה' יתברך דוגמתו בעולם הזה בגשמיות. והא העפר הגשמי הזה שהוא תכלית הגשמיות מכל הנאצלים והנבראים והנוצרים והנעשים שבעולם והא בחינת סוף מעשה וסוף מעשה במחשבה תחלה, היינו כמו שבתחלת המחשבה שהוא ההתחלה והשורש והתכלית והסוף של כל הדברים ששם הכל באחדות בלי הבדל כנ"ל. כמוכן בסוף המעשה שהוא העפר כנ"ל שםל הראשית והתכלית של כל הדברים ושלם הכל אחד בלי הבדל. כי העפר הוא הראשית והתכםית של כל הדברים כי הכל היה מךן העפלךר והכל שב אל העפר. ושם בהעפךר כל הדברים באחדות בלי הבדל. כי בהעךפר בעצמו אין בו שום שינוי. כי העפר יש לו דמות אחת וטעלם אחד במקולם זה ובמקולם זה. ואף על פי כן צומחיםל ממנו דברים משונילם בלי שיעור פירות מךפירות שונות. וכל מיני מתכות וכל מיני בעלי חי ובני אדםל למיניהם וכו' וכו' הכל היה מן העפר וכו'. נמצא שהעפר הוא הראשית והתכלית של כל הדברים ששם הכל אחד בלי הבדל. ועל כן מבחינת עפר משם עיקר אחיזת השקר ומשם עיקר הכנעתו וביטולו. וזה גםל כן בחל הכל היה מן העפר והכל שב אל העלפר. שגלם הרע והטומאה שהוא השקר הכל היה מן העפר והכל שב אל העפר. שם מוכרח לכלות זוהמתו ולהתהפך לתחלת שרשו שהוא האמת. כי גם השקר אחיזתו מהגאמת כי כל שקר שאין בו אמת אינו מתקיים כנ"ל. ועל כן כשנאכז זוהמת הנחש בהאדלם שהוא השקר כי הנחש הוא עצם הקקר שבא מתחלה ועד סוף בשקים רבים על האדם. והוסיף וגרע ואמר אף כי אמר אלקים לא תאכלו מכל עץ הגן וכו' ואחר כךאמר שקר גמור לא מות תמותון כי יודע אלקילם כי ביום אכלכם ממנו ונפקחו עינכם שכל זה הלם דברי שקרילם וכפירוךת בערמימיות עצום עד שנתפתו אחריו. ומאז כאחז זוהמת השקר בעולם שהוא עיקר זוהמת השקר בעולם שהוא עיקר זומהת הנחש. על כן אז אמר להם ה' יתברך כי עפר את ה ואל עפר תשוב. כי ביטול השקר הוא על ידי העפר עצמו שמשם אחיזתו כידוע שאין לך דבר שלא יהיה לו שורש למעלה ועל כן גם השקר בהכרח שיהיה לו איזה שורש ואכיזה. אבל לכאורה תמוה מהיכן יהיה שורש להשקר למעלה ששם כולו אמת כי הלא אמת הוא ההיפך ממש מן השקר. אד שורש אחיזת השקר הוא מבחינה הנ"ל, מבחינת הראשית של כל הדברים שבעולם כי מחמת שבראשית שורש כל הדבריםשם הכל אחד בלי הבדל נמצא ששם אין הבדל כלל בין כסף ובדיל ונחשת וזהב וכן בין מספרמאה לאחד וכו'. על כן משםן נשתלשל בכמה השתלשלות אחיזה להשקר שיש לו כח להפוך את הדברים לומר על בדיל שהוא כסף ועל נחשת שהוא זהב ועל מאה מאתיים וכיוצא בזה לאין קץ כי הכל נמשך מחמת שבהשורש בראשיתם באמת אין הבדל ביניהם כי שם הכל אחד וזה עיקר תכלית האמת ומשם נשתלשל אחיזה להשקר להפוך מהיפך אל היפך לומר על בדיל שהוא כסף וכו'. אבל משם בעצמו עיק הכנעתו כי בודאי עיקר האמת הוא התכלית, דהיינו לידע השורש והתכלית של כל הדברים ששם הכל אחד בלי הבדל שזה עיקר בכלית האמת, דהיינו לידע שה' יתברך ברא כל דבר ולהכיר אותו יתברך על ידי כל דבר שבעולם. כי ברדאי מי שהוא מבין על כל מיני מתכות ועל כל הסכורות ואי אפשר להטעותו בעסקי מסע ומתן כי יודע ומכיר בין כסף סיגים לכסף צרוף וכן בכל הסחורות בין רע לטוב. הנה אף על פי שהוא מבין גדול כל כך בסחורות וחפצי חול אף על פי כן אם אינו מסתכל על התכלית לעשות המסע ומתן לש"ש כדי שיוכל לעסוק בתורה ולהרבות בצדקה הנה איש כזה בודאי רחוק מאמת. מכל שכן מי שהוא חכם גדול בחכמות חיצוניות אפילו אם משיג כמה דברים לאמיתתן כמו שיש כמה חכמות שהשיגו אמתתן כגון חכמת ההנדסה והמספר אף על פי כן אם אינו מסתכל על התכלית האחרון מכל שכן אם על ידי חכמתו נתעה ונבוך מחכמה לחכמה עד שבא לידי כפירות בה' יתברך או בדבר אחד מתורת משה בכתב ובעל פה. הנה איש כזה לא די שרחון מאמת כי אם הוא עיקר השקר כי מה יועיל לו שיודע שקרקע זוכך וכך ארכה ורחבה באמת על פי חכמת ההנדסה והמספר או כמה גובה המגדל הזה וכו' מאחר שאינו מאמין ויודע מי ברא אותו ואינו חושב מחשבות ואינו משתדל לעבוד באמת את מי שברא הקרקע הזאת ומגדל הזה עם כל החכמות הכלולים בהם. וחכמתו ודעתו היא שובבתו כי על ידי חכמתו דייקא הוא מתרחק ביותר מעצם האמת שהוא ה' יתברך והתורה והצדיקים האמתיים והא מטעה ומרמה את הבריות בחכמותיו. כי אף על פי שחכמותיו הם אמתיים שיודע מופתי ההנדסה וכיוצה לאמתתן, אף על פי כן מאחר שמתרחק על ידי זה מחכמה האמתיות שהוא תורת משה בכתת ובעל פה בודאי אין שקר וטעות גרוע מזה שמחליף עולם עומד בעולם עובר. ובאמת אינו מטעה את העולם כי אם את עצמו כי אחריתו עדי אובד כי סוף כל סוף ישוב אל העפר ומאומה לא ישא בעמלו מכל חכמות כאלו אדרבה יהיה אחריתו להכרית על ידי זה גייקא מאחר שחטא והחטיא את הרבילם בכפירות ובלבולי אמונה על ידי חכמותיו דייקא. והוא דומה כמו מי שהוא חכם בגניבות בכמה תחבולות איך לכנוס לתוך הבית הבגור ומוקף בשומרים והוא עושה תחבולות בחכמות נפלאות עד שחותר וגונב אוצרות מבית המלך. נמצא שהוא חכם גדול ומתפאר את עצמו בחכמתו לפני חבריו הגנבים כמה רב חילו וחכמתו לחתור לולגנוב סגולות כאלו. ואח כך תופסין אותו ומענין אותו בכל מיני עינויים ותולין אותו על עץ וכל האוצרות חוזרין לבית המלך. וגם זה הגנב היה חכם אמתי שידע חכמות באמת איך לגנוב מבית סגור מה שאנו אין אנו יודעין שום דרך לזה. ואף על פי כן לא הועיל לו חכמותו אדרבא על ידי זה דייקא עינו אותו בעינויים משונים כל כך. וכן יש לזה משלים הרבה בלי שיעור יבינם המשכיל החפץ באמת מעצמו. על כן אין שום חכמה ותבונה ועצה לנגד ה' כמו שכתוב הנה בדבר ה' מאסו וחכמת מה להם. ובודאי טוב יותר מי שהוא תם וישר מעודו ואינו מבין על שם סחורה ולא על מיני מתכות ואינו בקי בשום חכמה אבל הוא עיסק בתורה ועבודה יומם ולילה. כי אף על פי שאינו יודע להבחין האמת בין כסף לבדיל אבל הוא יודע האמת לאמתו שהכסף והבדיל שניהם ברא ה' יתברך הבורה היחיד יתברך שמו שעיקר התכלית לעבדו באמת על פי התורה שבידינו. ועל ידי זה נאמר טוב רש הולך בתומו מעקש דרכי םוהוא עשיר. כי אף על פי שזה עשיר ובקי בכל הסחורות אבל מאחר שהוא עקש דרכים בודאי טוב רש ממנו מאחר שהולך בתומו כנ"ל וכמוטשמצינו בצדיקים הראשונים שנמצאו בהם שלא היו מכירים אפילו בצורת מטבע כמו שאמרו רבותינו ז"ל:

אות כד נמצא שעיקר האמת הוא התכלית. דהיינו שיסתכל בכל דבר על האמת לאמתו שבכל דבר שיראה יאמין מיד שה' יתברך ברא אותו ברצונו בתבנית הזה ובטעם הזה וכו'. ויכסוף וישתוקק וישתדל לעבוד ה' יתברך על ידי זה הדבר כמבואר בדברי רבינו ז"ל בהתורה לכו חזו מפעלות ה' (בסי' ל"ט בלקותי תפילות) וכו' וזה עיקר האמת. אבל מי שיודע האמת שזה כסף צרוף וזה כסף סיגים אבל כופר בעיקר חס ושלום בהבורא אותו או אפילו אם מאמין בהמצוות התלויות בזה הדבר. כגון שהוא חכם גדול לעשות בשהב ובכסף וידע האמת להבחין בין כסף סיגים וכו' כנ"ל אבל הוא עושה מלאכה בשבתך או ביום טוב. הנה בודאי אין שקרן ורשע יותר ממנו. מאחר שכופר במצות שבת וים טוב שנחשב כמומר לכל התורה שהיא תורת אמת וכן כל כיוצא בזה. על כן עיקר האמת הוא התכלית דהיניו שיכוון בכל דבר לאמתתו שיזכה לעבוד ה' יתברך על ידי זה הדבר. ובכל הדברים שרוצה לידע בהם האמת יהיה כוונתו בשביל שורש בכלית האמת שהוא ה' יתברך והתורה והצדיקים שהם עצם האמת ועל ידי זה נתבטל השקר. כי עיק אחיזת השקר הוא מהראשית והתכלית כי מחמת שבהראשית והתכלית כל הדברי שהם באחדות בלי הבדל משם נשתלשל אחיזה להשקר שיש לו כח להפוך האמת כנ"ל ועל כן על ידי זה עיקר הכנעתו בבחינת אין הדין נמתק אלא בשורשו. כי מי שמסתכל בכל דבר על עצם האמת אין יכולין להטעותו לעולם ואפילו אם לפעמים מטעין ומרמין אותו אינו נחשב בשם הטעאה כלל אדרבא השקרן והמטעה הוא מטעה את עצמוט. כמו למשל כשהסטרא אחרא והבעל דבר מקים בעולם איזה צבוע ומפורסם של שקר כדי לרמות את הבריות כדי שיפלו על ידו למכמרת היצר הרע. הנה מי שהולך באמת לאמתו אינו יכול להכשילו כי מי שמתקרב אפילו להצבוע והשקרן אבל כוונתו באמת כי טועה את עצמו וסובר שהוא איש אמת וטאםן היה יודע שאין רצון ה' יתברך שיתקרב אליו כי הוא סובר שהוא איש צדיק במים באמת. הנה זה האיש עובד את ה' באמת מאחר שכוונתו לשמים. וברדאי מאחר שכוונתו לשמים סוף כל סוף יעזרו ה' יתברך שיתגלה לו האמת ויפרד מהשקרן ויתחבר להצדיק האמת וכן כל כמיצא בזה. שברדאי מי שמסתכל תמיד על שורש האמת שהוא להתקרב להשם יתברך ולתורתו ולצדיקם אמיתים ולהנלוים אליהם באמת שזה עיקר האמת וחוץ מזה הכל שקר. הנה מי שמסתכל על האמת הזה בודאי בסוף יזכה לאמת ואפילו בעת שנתעה חס ושלום באיזה שקר אינו נענש על זה מאחר שכוונתו לשמים. ובלבד שלא יטעה את עצמו שיאמר שכוונתו לשמים ובאמת אינו כן והלב יודע אם לעקל אם לעקלקלות כי בוחן לבות הוא יודע האמת. וזה כלל גדול ועצה נפלאה בעבודת השם לכל אדם שבעולם מגדול ועד קטן באיזה מדריגה שהוא בפרט בדורות הללו שהתגבר השקר ובלבל את העולם מאדד מאד כמעט בלי שיעור. ועיקר העצה נגד השקר הוא האמת היינו שלא יטעה האדם את עצמו ובכל דבר שהוא מסופק בו ואינו יודע האמת יחשוב בלבו שהוא רוצה רק האמת לאמתו ויבקש מהשם יתברך שיזכהו לנקודת האמת ואחר כך ימסור כל תנועותיו להשפ יתברך ואז איך שיוליכהו השם יתברך כך הוא האמת. ואפילו אם וראה שעשה כך כמה פעמים ועדיין לא זכה להאמת ואפילו אם לפעמים נודע לו אחר כך שטעה עצמו באיזה דבר אף על פי כן אם היה כונתו רצויה באמת נחשב הכל לאמת כי רחמנא לבא בעי וכשמו שאמרו רבותינו ז"לובלבד שיכוון לבו לשמים. וגם מי יודע דרכי השם נפלאות תמים דעים אולי זה הוא דרכו והליכתו להאמת שאי אפשר לו לפי מעשיו לזכות להאמת כי אם על פי דדרכים אלה שעבר בהם כי דרכיו יתברך נפלאים מאתנו מאד. וכל הדברים האלה אי אפשר לבאר בפה ובכתב כי הם מהדברים שאין להם שיעור כנ"ל. ואף על פי כן האמת הוא אמת ומי שחפץ באמת לאמתו ואינו מטעה את עצמו בודאי סוף כל סוף יזכה לאמת:

אות כה וזה בחינת עפר שהוא ההתחלה של כל הדברים והסוף והתכלית של כל הדברים כי הכל היה מן העפר והכל שב וכו' כנ"ל, ומשם שורש אחיזת השקר בבחינת ונחש עפר לחמו בחינת ועפר תאכל כל ימי חייך ושלם הכנעתו וביטולו בבחינת אמת מארץ תצמח. מארץ דייקא כי עיקר אחיזת השקר מבחינת עפר מחמת ששם הכל אחד שמזה נשתלשל אחיזת השקר להפוך הדבריםל מבדיל לכסף וכיוצא בזה מחמת שבשרשם באמת אין בהם שינוי כנ"ל אבל על ידי זה עיקר ביטולו והכנעתו של השקר כי על ידי שורש האמת מתבטל השקר. כי עיקר הכנעת וביטול השקר שהוא בלי קץ ומספר הוא על ידי האמת ששם הוא גם כן למעלה מהמספר מחמת ששם הכל אחד כנ"ל. כי מי שמסתכל על השורש והתכלית שהוא עצם האמת שהוא הבורא יתברך שברא כל הדברים יש מאין ואליו הם שבים ללכת לחזור ולהכלל בו בסופם בעת חידוש העולם ומי שמבתכל על זה בודאי אין לשום שקר אחיזה בו ומכל מיני רע וטומאה ושקר יכול לחזור להאמת ולהקדושה שהוא השלם יתברך מאחר שבכל מקום שהוא, יודע שהכל מהשם יתברך והשם יתברך נמצא בכל מקום תמיד בבחינת אם אסק שמים שלם אתה ואציעה שאול הנך אשא כנפי שחר אשכנכ וכו' גם חשך לא יחשיך ממך וכו' ואומר אך חשך וכו'. ועל כן מי שמאמין בזה תמיד בודאי אין שום חשך ושקר ורע וטומאה בעולם שיוכל להרחיקו מהשם יתברך ותורתו וצדיקים אמתיים שהם כולא כד עצם האמת שהוא אחד. וכל מה שמרבה הבעל דבר בשקריו ורמאותיו להרחיקו מהאמת יתקרב את האמת יותר ויות רעל ידי זה דייקא בבחינת ירידה תכלית העליה וכמו שכתוב אם מזרע היהודים מרדכי אשר החילות לנפול פניו לא תוכל לו וכו' ואמרו רבותינו ז"ל שהם משולים לעפר ולכוכבים כשהם יורדים יורדים עד עפר וכשהם עולים עולים עד הכוכבים. ועתה מה נמלצו לחיך דבריהם הנפלאים כי הא בהא תליא כי דייקא מחמת שהם יורדי םמאד עד עפר על ידי זה דייקא הם עולים מאד עד לרקיע. כי השקר שהוא בחינת המן זוהמת הנחש מתגבר כנגד ישראל ומבלבלים בשקריו ונחליו ועמומיותיו עד שמחטיאם ומשפילם עד עפר. אבל מעוצם קדושת ישראל בשרשם ומגדולת הצדיקים שבכל דור ודור הם מאירים בהם האמת בעוצם ירידתם ושפלותם עד עפר עד שעל ידי בחינת עפר דייקא הלם חוזרים להאמת ונגבהים ועולים עד לשמים. כי בחינת עפר הוא שורש השקר כנ"ל והוא ביטולו על ידי קדושת הצדיקים אמתים בחינת מרדכי שיודעין לגלות האמת בתכלית הירידה עד עפר. כי מהפכין הירידה לעליה גדולה שדייקא על ידי בחינת עפר ששם הכל אחד שעל ידי זה התגבר השקר כנ"ל על ידי זה דייקא יהיה נכנע ונופל השקר על ידי התגברות האמת שמאירין בישראל שיסתכלו בכל דבר על עצם שורש האמת שהוא בחינת עפר ששם הכל אחד כנ"ל. שעל ידי זה נוףל השקר ונמחה ונתבטל מן העולם. וזה בחינת (במדבר כ"ד) ראשית גוים עמלק ואחריתו עדי אובד. כי עמלק שהוא זוהמת הנחש עצם השקר יונק מבחינת ראשית ששם הכל אחד שמשם השתלשלות אחיזתו להפוך כל הדברים מזה לזה וכו'. כנ"ל. ועל ידי זה בעצמו ואחריתו עדי אובד. כי על ידי זה בעצמו הכנעתו ומפלתו כנ"ל:

אות כו וזה זאמר בלעם מי מנה עפר יעקב ומספר את רובע ישראל. עפר יעקב דייקא. כי יעקב הוא בחינת אמת כמו שכתוב תתן אמת ליעקב. וזהו מי מנה עפר יעקב. כי העפר כשהוא בבחינת יקב. שמעוררין שורש האמת ששם הכל אחד בחינת עפר כנ"ל וזהו בחינת מי מנה עפר יעקב מי מנה דייקא. כי אי אפשר למנו הקדושה והמצות שהם בחינת אמת המתגלים על ידי בחינת עפר יעקב כנ"ל. כמו שדרשו רבותינו ז"ל על מקרא זה מי מנה עפר וכו' אין חשבון במצות שהם מקיימין בעפר וכו' כמו שפרש רש"י שם. ולכאורה קשה למה תפס דוקא את המצוות התלויות בעפר הלא יש הרבה מצות יותר התלוים בבהמותוחיות וצמחילם ושאר דברים אך אל פי הנ"ל מבואר היטב. כי כל התורה והמצות הם בחינת אמת כמו שכתוב תורב אמת. וכולם הם תלוים בבחינת אמת כמו שכתוב תורב אמת. וכולם הלם תלוים בבחינת עפר יעקב שהו בחינת עצם שורש האמת שם דייקא נכנע השקר כנ"ל. וזהו מי מנה דייקא כי הךוא מכניע שהשקר שהוא בבחינ וחסרון לא יוכל להמנות. כי אין הנין וקצבא להשקר. אבל על ידי בחינ עפר יעקב שהוא עצם שורש האמת בחינת למעלה מהמספר על ידי זה מכניעין השקר שאין לו מנין שהוא בבחינת למטה מהמספר וכנ"ל. וזהו מי מנה עפר יעקב ומספר את רובע ישראל ודרשו רבותינו ז"ל רביעוביהן של ישראל וכו'. דהיינו בחינת הטוב היוצא על ידי זרע הילודים (כמבואר היטב בהתורה). שזהו בחינת השם יספור בכתוב עמים זה יולד שם סלה וכמו שדרשו רבותינו ז"ל על פי זה. שהשם יתברך מסתכל מתי תבא הטיפה שהצדיק נולד ממנה. ולכאורה תמוה מה שייך אצל השם יתברך שהוא מסתכל מתי תבא הטיפה שהצדיק נולד ממנו הלא הוא יודע תעלומות ויודע מיד אם הוא טיפה של צדיק אם לאו. אך באמת בכל ההולדות של ישראל אפילו של גדולי הרשעים אי אפשר שלא יהיה נעלם בהם הטוב של הצדיק רק שהוא בהעלם גדול. ולפעמי םצריך שיעבור נשמת הצדיק שהוא הטוב דרך כמה וכמה הולדות של רשעים גדולים וסוף כל סוף מתברר הטוב ויוצא הצדיק ברור. כמו שראינו בכמה דורות בפרט בנשמת דוד שמתחלה יצאה על ידי מעשה מכוער של בנות לוט וכו' וכו' וכמבואר בכתבי הארי ז"ל הרבה מזה. וכל זה הוא סוד מ"ש אדמ"ו על פי השם יספור בכתוב וכו' זה יולד שם וכו' (עיין שם ובכתבי הארי ז"ל במקומות שבדבר מזה. ואז תבין מעט כטיפה מן הים מדברי רבינו ז"ל הנ"ל). ועל כן השם יתברך מסתכל מתי תבא הטיפה של הצדיק. כי בודאי גם בעת שהשם יתברך יודע שעדיין לא באה הטיפה של הצדיק אף על פי כן הוא צריך להסתכל בודאי על הטיפה אף על פי שהיא של רשע להסתכל בה ולעיין בה ולשומרה היטב כי הוא יודע תעלומות שדייקא מטיפה זו ישתלשל הולדת הצדיק. כי אף על פי שהיא טיפה של רשע. אבל הטוב הנפלא נעלם בה מאד. ועתה אנו יכולין לפרש דברי רבינו ז"ל כך. מתי תבא הטיפה שהצדיק נולד ממנה היינו שהצדיק יהיה נולד אחר כמה דורות ממנה (לא כמו שמבינין על פי פשוטו שהצדיק יהיה נולד ונתהוה מטיפה זו מיד. וגם זה אמת. אבל לפי דברי רבינו הפרוש שהטיפה אפילו היא של רשע רק שהצדיק יהי הנולד ממנה לאחר כמה דורות. ושניהם אמת) ועל כן נסמך ומספר את רובע ישראל למי מנה עפר יעקב. כי כל המקרא מדבר מבירור הטוב מהרע שהוא בחינת התגלות הטמת מהשקר שהוא בחינת מי מנה וכו' ומספר וכו' שכל זה נעשה על ידי הצדיקים הנ"ל שיכולין לגלות להטוב הכבוש מעלתו וכו' ולהוציאו מהם ולהחזירו אל הטמת כנ"ל. וזהו שאמר שם מקודם הן עם לבדד ישכון ובגוים לא יתכשב. לא יתחשב דייקא. שאינם נכנסים בכלל חשבון כשאר האומות כי הם עצם האמת שהוא למעלה מהחשבון והמספר כנ"ל. וזהו בחינת הן עם לבדד ישכון שהם נכללין בבחינת בטח בדד עין יעקב. שהוא בחינת האמת שהוא תכלית האכדוטת שהוא בחינת בטח בדד. כי האמת הוא לבדו כי האמת הוא אחד כנ"ל. ועל כן ובגוים לא יתחשב כי הם למעלה מהחשבון ששם אחיזת השקר כנ"ל. כי מי מנה עפר יעקב ומספר וכו' וכנ"ל:

וזה בחינת והיה זרעך כעפר הארץ אשר אם יוכל איש למנות את עפר הארץ וכו' כעפר הארץ דייקא. כי זרע ישראל שהם עיקר הטוב בחינת אמת הלם בבחינת עפר הארץ בחינת עפר יעקב שהוא למעלה מהמנין בחינת מי מנה עפר יעקב שהוא למעלה מהמנין ומספר וכו' וכנ"ל:

וזהו בחינת כיסוי דם בעפר. בעפר דייקא. כי דם החי שנאחז בו הרע שהוא בחינת שקר כנ"ל תקונו על ידי כיסוי בעפר. כי עחפר דקדושה שהוא עפר של מצות כיסוי מכניע ומבטל השקר שהוא הרע בבחינת מי מנה עפר יעקב וכו'. כי עפר הוא השורש והסוף של כל דבר ששם מתבטל השקר. וחוזר הכל אל האמת כנ"ל:

אות כז וזהו בחינת עפר סוטה זהוא מברר האמת אם נטמאה אם לאו. כי דייקא העפר הקודש שבקרקע המשכן מבר זה, מחמת שעפר כלול מבחינת הבחינות שמשם אחיזת השקר ושם ביטולו. על כן שם נבחנת הסוטה כששותה המי םעם העפר, אם יניקתה וחיות המעפר טמא שהוא השקר זוהמת הנכש בחינת ונכש עפר לחמו. ומעלה מעל באישה. וזגמה בטיפי ההולדה ששם עיקר הטוב. כי כל הטוב שבעולם יוצא בזרע הילודים שעל יד זה נולדים בני ישראל המכירים בהשם יתברך ותורתו. ועל ידי העפר ניכר אם פגמה בזה כנ"ל או אם הוא להיפך שהיא טהורה ואז ונקבה ונזרעה זרע על ידי זה דיקא. כי אז היא זוכה לינק מעפר דקדושה מעפר יעקב שהוא בחינת אמת שעל יד זה יוצא הטוב בזרע הילודים בחינת ונקבנ ונזרעה זרע שעל ידי זה יוצא הטוב בבחינת מי מנה עפר יעקב ומספר את רובע ישראל וכוף כנ"ל. ועל כן היא מביאה מנחת קנאות שהוא מנחת שעורים שהוא בבחינת עומר שעורים כמו שכתוב בזוה רהקדוש. כי עומר שעורים הוא בחינת מה שמבררין הטוב הכבוש בין הבהמות וכו' שמשם כל התאוות שזהו בעצמו בחינת מנכת סוטה. כמו שאמרו רבותי ז"ל היא עשתה מעשה בהמה אף קרבנה מאכל בהמה היינו כנ"ל. כי כל התאוות הם מרוח הבהמיו על ידי הטוב שנתערב בהם שמשם עיקר אחיזתם להתגבר על האדם חס ושלום. על כן הכנעתם על ידי קרבן שהוא מאכל בהמה כדי לבר החיות של הבהמות בבבחינת עומר שעורים כנ"ל. שעל ידי זה יוצא הטוב ומתגלה האמת כנ"ל. שזהו סוד ספירות העומר כנ"ל:

אות כח וזהו שאמר אברהם ואנכי עפר ואפר. כי אברהם רצה להתפלל על סדום להצילם על ידי שיגלה הטוב הנסתר בהם. ועל כן היה מחפש ומבקש אחר הטוב כמו שכתוב שם בפרשה אולי יש חמשים צדיקים וכו' אולי ימצאון שם שלשים וכו'. על כן מחמת שרצה לברר הטוב מהרע דהיינו האמת מהשקר. על כן הקדים לומר אנוכי עפר ואפר, שהשים עצמו כעפר דהיינו שקישר עצמו לבחינת השורש והתכלית של כל דבר שהוא בחינת עפר. שעל ידי זה מתגלה האמת מן השקר בבחינת מי מנה עפר יעקב כנ"ל. כי עיקר התיקון הנ"ל שיקשר עצמו לשורש האמת כנ"ל. הוא על ידי בחינת עפר ממש דהיינו שיבטל עצמו בתכלית הביטול ויהיה בעיני עצמו כעפר ואפר בבחינת ונפשי כעפר לכל תהיה, דהיינו שיבטל עצמו מכל וכל כאלו אין לו שם הרגשה ושום ושות. ויקשר עצמו רק להשורש ששם הכל אחד. שמשם בחינת עפךר דקדושה שהוא בחינת עצם האמת. ועל ידי זה נכנע השקר ונתגלה האמת כנ"ל:

וזה שאמרו רבותנו ז"ל בשכר שאמר אברהם אבינו ואנכי עפר ואפר זכו בניו לשני מצוות לעפר סוטה ולאפר פרה. עפר סוטה הוא בחינת בירור על ידי בחינת עפר דייקא כנ"ל. וזהו גם כן בחינת אפר פרה שמטהרת מטומאת מת שנמשכה מחטא אדם הראשון שעל ידי זה נמשך זוהמת הנחש שהו אזוהמת השקר כנ"ל שמשם נמשכה המית ה והטומאה. וטהותו על ידי אפר פרה אדומה כי אפר פרה הוא בחינת עפר הנ"ל כמו שאמרו רבותינו ז"ל אשכחן אפר דאיקרי עפר שנאמר ולקח מעפר שריפת החטאת וכו'. היינו שזה האפר של פרה שנקרא עפר נמשך מבחינת עפר הנ"ל שהוא בחינת השורש והתכלית של כל הדברים ששם נתךהפכין כל הדברים וחוזרין לשרשם. ועל כן אפר פרה מטמא טהורים ומטהר טמאים כי הוא חוקת התורה שאי אפשר להבין כמו שכתוב אמרתי אחכמה והיא רחוקה וכ' כי נמשכת משורש העליון שהוא ראשית הכל ששם הכל אחד בלי הבדל ואי אפשר להבין דרכי ה' בלי הבדל ואי אפשר להבין דרכי ה' הנמשכין משם.ף ומחמת שאי אפשר להבינם כי נראים כשני הפכים בנושא אחד משם משתלשל אחיזת השקר שהם החכמו שקר של כל הנבוכים מתורת ה' שהם מהפכין מרע לטוב ומטוב לרע וכו'. וכל זה מחמת שאין מבטלין דעתם הנבוכה להסתכל על השורש באמת ובאמונה ששם הכל אכד רק שאי אפשר להבין דרכי ה' הנמשכין משם. ועל כן אפר פרה שהיא חוקת התורה שנמשך משם כי הוא חוקת התורה כנ"ל על כן הוא מטהר מטומאת מת. כי דייקא על ידי בחינת עפר שהוא בחינת אפר פרה שנקרא עפר שהוא שורש הכל ותכלית הכל על ידי זה נכנע השקר שהוא הטומאה כי על ידי זה נתעלה האמת מבחינת עפר יעקב וכו' כנ"ל:

אות כט ועתה מה מאד מדוקדק הפסוק הכל היה מן העפר וכו' הנ"ל מתחלתו לסופו. כי זה לשון הפסוק שם (קהלת ג) הכל הולך אל מקום אחד הכל היה מן העפר והכל שב אל העפר, היינו כנ"ל כי עפר הוא בחינת אחדות בחינת הראשית והתכלית של כל הדברים ששם כל הדברים באכדות בלי הבדל וזהו הכל הולד אל מקום אחד הכל היה מן העפר וכו' אל מקום אחד דייקא שהוא הראשית והתכלית של כל דבר שזהו בעצמו בחינת עפר בחינ הכל היה וכו' והכל שב אל העפר וכנ"ל. ועל כן העפר מכלה הזוהמא של כל הדברים ששבים כולם לשם לכלה הפשע ולהתם חטאות כי משם השתלשלות השקר שהוא עיקר הרע והטומאה וכו' כנ"ל. ושם בעצמו נכלה השקר ונתבטל כי שם חוזר אל האחדות שהוא בחינת אמת כי אמת הוא אחד כמו שכתוב בהתורה אר"ע(בסעיףנ"א) וכנ"ל:

אות ל וזה פרשת בהעלותך את הנרות אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות ושה מעשה המנורה מקשה זהב וכו'. אור המנורה זה בחינת אור הצדיק האמת שהוא עיקר אור המאיר בכל העולמות מכל שכן בעולם הזה וכל האורות שבעולם כולם נמשכין ממנו. ועל כן אור המנורה מאיר על ידי השמן כי שמן הוא בבחינת אויר הנח והזך שזהו בחינת שמן המשחה בחינת הנה מה טוב ומה נעים וכו' כשמן הטוב על הראש וכו' בחינת לריח שמניך וכו'(ועיין לעיל ויתבאר לקמן). ועל כן על ידי השמן בחינת גרים שנעשין על ידי אויר הנח והזך על ידי זה מאירה המנורה כי על ידי זה דייקא נתגלה אור הצדיק האמת כנ"ל. וזהו אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות, פני המנורה זה בחינ הצדיק האמת הקר האמת שבדור, שבעת הנרות הם שאר הצדיקים אמתיים הנמשכים ממנו כענפים מאילן שהם בחינת תלמידיו (כמובא בזוהר הקדוש לענין רבי שמעון בר יוחי והחבריא וכו' עיין שם). והזהיר הכתוב שכל שבעת הנרות שהם בחינת כלליות כל הצדיקים שבדורד כולם יהיה השתדלותם להאיר אל מול פני המנורה להמשיך אור הצדיק האמת בעולם שהוא היחיד בדורו שהוא בחינת נקודת האמת שבין הצדיקים. שהעיק רלהמשיך אורו בעולם שעל ידי זה יתתקם הכל כי יש כמה צדיקים אמתיים וכולם אמת. אבל יש צדיק שהוא בחינת נקודת האמת שבין הצדיקים שהוא עיקר עצם האמת בחינת אבן טוב שהוא עיקר האור המאיר האמת בכל העולמות וכל מי שצריך לקבל אמת צריך לקבל ממנו. כי שאר כל הצדיקים מכל שכן שאר הכשרי םוהעולם כולם הם בחינת חלונות אצלו (כמו שכתוב במקום אחר שיש באמת בחינת אבן טוב וחלון עיין בסעיף קי"ב). ועל כן האמת של שאר הצדיקים אינו יכול להכניע לגמרי את השקר כי אף על פי שהם מכניעים ומבטלים לפעמים איזה שקר אבל הוא רק לפי שעה אבל אחר כך מתגבר השקר בשקרים ורמאות יותר ומקלקל זה התיקון והאמת שהמשיך זה הצדיק בעולם ולפעמים מתגבר אחר כך הסטרא אחרא והשקר על ידי האמת של זה הצדיק יותור ויותר כי יונק מזה האמת ומהפכו לשקריו ורמאותיו עד שגייקא על ידי זה האמת הוא מתגבר יותר. וכמו שראינו בחוש כמה פעמים ענין זה וכמו שהזהירו רבותינו ז"ל על זה במשנה חכמים הזהרו בדבריכם שמה תחובו חובת גלות וכו'(וכפי פרש רש"י שם הרע"ב) וכן ראין כמה פעמים. אבל הצדיק האמת הנ"ל שהוא בחינת נקודת האמת שבין הצדיקים הוא יודע מכל זה והוא צופה ומביט עד סוף כל הדורות כמו שכתב רבינו ז"ל לענין משה רבינו שהיה יודע כל מה שתלמיד ותיק עביד לחדש והוא יודע להמשיך אמת כזה בעולם שאי אךפשר לקלקלו בשום אופן. ואף על פי שעליו מתגברת הסטרא אחרא והשקר ביויתר ויותר מעל כל הצדיקים ומחפה ובודה עליו שקרים שלא עלו על לבו. וכמו שמצינו בכמה דורות שדייקא על הצדיק החד בדרא הגדול במעלה ביותר אמרו עליו שקרים וכזבבים ועלילות שלא עלו על דעתו. והראשון היה אברהם אבינו שאמרו עליו שהוא מין כמו שכתוב במדרש שאמרו בשביל המין הזה בא הרעב. וכן משה רבינו חשדוהו בא"א וכ"א קינא לאשתו ממשה כמו שאמרו רבותינו ז"ל. וכן ירמיהו כשדוהו בא"א וכן כיוצא בזה על גדולי הצדיקים דווקא יחידי הדורות אמרו דברים כאלה. אבל סוף כל סוף דבריהם חים וקיימים לעד ולנצח ודברי החולקים בטלים ומבוטלים כי ךשפת אמת תכון לעד. כי הצדיק בחינת נקודת האמת הנ"ל הוא ממשיך אמת כזה בעולם שהוא בחינת שורש תכלית האמת שעל ידי זה עיקר ביטול השקר בשורשו כנ"ל. ועל כן מזהיר הכתוב שכל שבעת הנרות יאירו אל מול פני המנורה. שכל השתלותם של כל הצדיקים והכשרים הכלולים בשבעת הנרות שהם בחינת שבע שבתות של ספירת העומר כולם יהיו כל עבודתם להאיר אל מול פני המנורה. להמשיך אור פני המנורה בעולם שהוא בחינת אור הצדיק שהוא נקודת עצם האמת שעל ידו עיקר ביטול השקר לגמרי עד קצה אחרון כנ"ל. וזהו, וז המעשה המנורה מקשה זהב עד ירכה עד פרחה מקשה היא ופרש רש"י שלא תעשינה אברים אברים על ידי חיבור כי אם עשת של ככר זהב היתה וכו'. היינו כי המנורה היתה בתכלית האחדות מחתיכה אחת כי אמת הוא אחד. ואף על פי שיוצאין ממנה כפתורים ופרחים וגביעים משוקדים הרבה וירך ופרחים וקנים. אף על פי כן הכל נמשך מעשת זהב אחד. כי עיקר האמת הוא אחד בתכלית האחדות ואף על פי שמהאמת נמשכין התורה והמצוות וכל העולמות שיש בהם גוונין ושיניים לאין מספר. אף על פי כן בשורש הכל כולא אחד בחינ עד ירכה עד פרחה מקזה היא שהכל מעשת אחד כי כולא אחד שזה עיקר האמת שהוא אחד כנ"ל:

אות לא וזהו בחינת החילוק שבין חיה לבהמה. שהבהמהחלבה אסור ואין דמה טעון כיסוי והחיה להיפך. כי יש חילוקים רבים בעינין הטוב הכבוש בין העכו"ם שהוא בחינת הטוב המגולגל בהמות וחיות וכו'. כי לפעמים הטוב כבוש מאד בגלות גדול ולפעמים שאינו כבוש כל כך. ועל פי רוב הוא שכל מה שהטוב גדול במעלה ביותר כשנופל בגלות חס ושלום הוא כבוש בגלות גדול ביותר. כי כל מה שהטוב חשוב וגדול ביותר הם מתגברים עליו יותר ויותר. כמבואר בכתבי האר"י באריכות בכמה מקומות בפרא בדפר הגילגולים שעיקר תאוות והשתוקקות הסטרא אחרא והקליפות הוא להתגבר לינק מהטוב הגדול והחשוב במעלה ביותר עיין שם. וזה בחינת מה שאמרו רבותינו ז"ל על היצר הרע כי הגדיל לעשות שפשט ידו בגדולים. ועל כן ךלפעמים הטוב כבוש כל כך עד שאפילו כשמודיעין להטוב מעלתךו על ידי הבחינתו שכתב רבינו בהתורה הנ"ל. הם מתגברים עליו בהתגברות גדול יותר ויותר כשמודיעים לו מעלתו וכו'. ומכניסים אוךתו לתוך עומק מחשבתם יותר וכו' עד שיוצא בזרע הילודים. והכל מחמת גודל מעלת הטוב שעליו דייקא מתגברים ומתגרים יותר ויותר כנ"ל. וז הבחינת החילוק שבין חיות ובהמות וז הסימן על עוצם מעלת הטוב הכבוש בהמות יותר מבחיות. ומחמת זה בעמצו הבהמה מגושמת יותר מחיה כי תנועתה כבידה הרבה יותר מחיה והחיות קלים בטבעים ופקחים יותר מהבהמות. וזה מחמת שהטוב שבחיות שהוא כיותם אינו כבוש בגלות עצום כל כך כמו בהמות על כן תנועתם קלה כי יש להם חיות יותר כי עיקר החיות מהטוב כבוש בעומק הגלות יותר ויותר על כן עיקר רוחהבהמוית מתגבר בה יותר ויותר ועל כן תנועתה כבידה ביותר כי מתגבר הגשמיות והכבידות יותר מחמת שהטוב כבוש שם בגלות יותר ויותר. ועל כן תנועתה כבידה ביותר כי מתגבר הגשמיות והכבידות יותר מחמת שהטוב כבוש שם בגלות יותר ויותר. ועל כן עיקר הבהמה נקאת על שם רוח הבהמיות שמשם התגברות כל התאוות של הסטרא אחרא. אבל החיה נקראת בשם חיה לשון רוח חיונית כי שם אין החיות שהוא הטוב כבוש כל כך כנ"ל וכל זה מחמת שהטוב שבבהמות גדול במעלה ביותר ששם מתגבר הגלות של הסטרא אחרא ביותר. ועל כן בהמה גם חלבה אסור כי מבואר לעיל בהתורה הנ"ל שלפעמים מתגברים על הטוב כל כך עד שמוכרח לצאת הטוב בזרע הילודים שזהו בחינת ה' יספור וכו' זה יולד שם וכו'. וההולדה הוא מהמוח ועיקר המוח הוא על ידי שמנונית וחבים שבגוף (כמבוא בדרי רבינו ז"ל במקום אחר) ומשם עיקר הטיפה זרעיית כי השמנונית וחלבים שבגוף עולים אל המוח ומהם מתהוה טיפה ואחר כך נמשכת הטיפה לכלי ההולדה שהם הכליות ששם עיקר החלבילם שהם מבשלין את הטיפה שעל ידי זה ההולדה. נמצא שעיקר ההולדה על ידי החלבים ועל כן בהמות שהטוב גדול במעלה שמחמת זה אי אפשר לבררו בשלימות כי אם על ידי ההולדה על כן דלם החלבים אסורים. כי שם עיקר התגברות הרע על הטוב שכשמגיע להטוב התעוררות שיזכור מעלתו וישוב לשם יתברך, אזי הם מתגברים עליו ומכניסים אותו לתוך עומק מחשבתם ונכבש שם מאד מאד יותר מבתחלה. כי הרע מתגבר ביותר מחמת שרואה שקרוב שהטוב יצא ממנו. ואזי הרע מתגברת בהתגברות יותר ויותר. אבל השם יתברך חוזב מחשבות ודייקא על ידי זה יוצא הטוב מפנימוית עומק מחשבתם שהכניסוהו לשם שיוצא משם על ידי זרע הילודים. ועל כן החלבים שהם סביב כלי ההולדה והכל עיקר ההולדה מתהוה מהם, על כן שם עיקר התגברות הרע יותר ויותר. רק שמפנימוית עומק מהחשבה המתהוה מהם משם יוצא הטוב על ידי טיםץ הולדה אבל הם בעצמם שהם סביבות המחשבה והטיפה שם עיקר התגברות הרע שמתגבר ביותר על הטוב להכניסו לתוך עומק המחשבה כנ"ל. על כן החגב אסור בבהמה כי שם עיקר התגברות הרע שמתגבר ביותר על הטוב להכניסו לתוך עומק המחשבה כנ"ל על כן החלב אסור בבהמה כי שם עיקר התגברות הרע על הטוב כנ"ל. ומחמתזה גם דמה אין טעון כיסוי כי אי אפשר לנו עתה לברר הטוב שבדם על ידי כיסוי בעפר. כי מעוצם התגברות הרע שבבהמה על החלב והדם שהם עיקר החיות של כל מין חי. כי החלבים הם קיום המוחין ךשמשם כל שורש החיות. והדם הוא הנפש והחיות של כל הגוף. ומחמת גודל התגברות הרע על הטוב שבבהמה הכבוש ביותר בחלב ודם כנ"ל על כן שניהם אסורים. ועל כן אין דמה טעון כיסוי כי אי אפשר לנו לברר ולהעלות הטוב שבדם בהמה מעוצם התגברות הרע כנ"ל. כי עיקר הבירורו שבדם וחלב של בהמה אי אפשר כי אם על יד קרבנות שעולין על המזבח ממש. שמעוצם קדושת המזבח והבית המקדש מתברר הטוב שבדם וחלב. ועל ידי זה עיקר הכפרה מחמת שעולה הטוב מעמקי הקליפות שזדה עיקר התיקון של כל החטאים. ועתה בגלותינו שאין לנו מזבח ולא קרבן אי אפשר לנו לברר הדם והחלב כלל. וכל תיקונם על יד בחינת זרע הילודים. היינו שכל הבהמות שהיו בכל הגלות יהיה תקונם בשלימות על ידי הוולדות שיאו מהם מדור לדור עד שיבא משיח. שאז יעלו וולדותהם לקרבנות על המזבח ואז יתתקן כל הטוב שהיה כבוש בהם.ף ובשביל זה מצינו בתורה בכמה מקומות שהזכירה מהוולדדות הבהמות וכמה מצוות תלוים בולדותיהם מה שאינו כן בחיה. כמו שכתוב בבהמה שור או כבש או עז כי יולד וכו' וכתיב קדש לי כל בכור פטר כל רחם וכו' באדם ובהמה וכו'. כי עיקר ביקון הבהמות על ידי בחינת הולדה מחמת שהטוב שלהם גדול במעלה שזהו בחינת קרנות שבאין מבהמות וכו'כנ"ל:

ועל כן אסרה התורה איסור אותו ואת בנו בבהמה ולא בחינ כי מחמת שבבהמה אין נגמר הביררור בשלימות על יד שחיטה בעצמה כי אם עוד צריך הטוב שהיה כבוש בה להתבררעל ידי זרע הילודים. על כן אסור לשחוט אות הואת בנה ביום אחד. כמבואר לעיל בהלכות שחיטה לענין איסור אותו ואת בנו עיין שם. אבל בחינ לא הזכירה התורה הולדתה בשום מקום ואין שום מצוה תלויה תלידבה כי שם בחינת החיות והטוב קטן מבהמה ועל כן אינו כבוש כל כך. ועל כן הוא מתברר על ידי השחיטה שלה בעצמה ואין ביררה תליו בבירור וולדותיה. ומאחר שאין לה שום שייכות עם ולדותיה לענין בירור הטוב על כן אין שייך בה איסור אותו ואת בנו כלל מאחר שאין בירם תליו זה בזה כלל כנ"ל. ומחמת זה בעצמו חלבה מותר כי שם אין מתגבר הרע בבחנית הולדה שהוא בחינת החלב ששם ההולדה שמחמת שה נאסר החגב בבהמה כנ"ל. אבל בחינ שאין הרע מתגבר כל כך ויכולין לבררו מיד על כן חלבה מותר כי שם אין הרע מתגבר כל כך להכניסו לתוך עומק המחשבה וכו' שמחמת זה איסור החלב בבהמה כנ"ל. ומחמת זה בעצמו דמה טעון כיסוי כי בחינ עיקר הטוב כבוש בגלות בתוך הדם כי אינו נכבש הטוב לתוך עומק המחשבה וכו' שזהו בחינת בהמה רק הוא כבוש בעיקר החיות שהיא הדםל ומחמת שאינו נכבש בעומק מהחשבה כל כן יכולין לבררו מיד ועל כן דמה טעון כיסוי כי דם החינ אנו מבררין ומתקנין מיד על ידי הכיסוי בעפר כנ"ל. אבל דם הבהמה אי אפשר לברר כי אם על ידי זרע הילודים שיהיו מהם קרבנות שאז יעלו דמם על מהזבח שזה גמר תיקונם כנ"ל:

אות לב ועל כן דם החינ תקונה על ידי כיסוי דייקא שצריכין לכסות הדם בעפר, לכסות דייקא. אבל דם הבהמה כשנתתקן על ידי הקרנות של המזבח אז תיקונו על יד זריקה דייקא שהוא באתגלייא שזוריקין הדם בגלוי על המזבח שהוא גם כן בחינת עפר כמו שכתוב מזבח אדמה תעשה לי כי תיקון החיה שמתקנים מיד זה בחינת התקונים הנעשים עכשיו בזמן הגלות אבל תיקון דם הבהמה שהו אעל ידי קרבנות שהו אבחינת בירור הטוב על ידי הילודים זה בחינת גמר שלימות התיקון שיהיה בזמן ביאת המשיח במהרה בימינו מה שאז יתברר הטוב בתכלית השלימות בבחינת גמר שלימות התיקון שיהיה בעת ביאת המשיח במהרה בימינו.ועל כן הדם של חיה צריך כיסוי דייקא. כי עכשיו אי אפשר לגלות האמת בשום אופן ואפילו מי שזוכה לאיזה אמת לאמתו אי אפשר לו לגלותו כי אם על ידי שמכסה אותו בחמה כיסויים ולבושים עד שנתכסה באמת מרוב בני אדם רק זעירין אינון שזוכין להבין האמת מתוך הכיסוי דייקא. כי עתה בהכרח לכסות האמת כי אם יגלה האמת בפירוש יוכל השקר להתגבר יותר ויותר על ידי זה האמת דייקא כנ"ל באריכות שכל מה שמגלין איזה אמת הם מתגברין על ידי זה דייקא בשקרים יות ר ויותר. ובשביל זה החכמי םהאמתיים צריכין להזהר בדבריהם האמתיים מאד מאד איך לאומרם לכסותם בכמה כיסויים באופן שלא יתגבר השקר חס ושלום על ידי התגלות האמת דייקא. שזהו בחינת חכמים הזהרו בדבריכם וכו' וכנ"ל. וכן מובן בדברי רבינו ז"ל בכמה מקומות שבכמה וכמה כיסויים צריך הצדיק האמת לגבר עם העולם וכו' עיין שם. אבל לעתיד כשיבא משיח שאז יתבטל השק אז נוכל לגלת האמת בפרהסיא בפני כל עם ועדה. כי עכשיו הוא בחינת ותשלך אמת אוצה ואפילו מי שהוא איש אמת צריך להסתיר את האמת ולכסותו בארץ ובעפר שלא יתגבר השקר ביותר על ידי התגלות האמת כנ"ל אבל לעתיד יתקיים אמת מארץ תצמח ואז נוכל לגלות האמת לעין כל. ועל כן תיקון דם החיה שהוא בבחנית התיקון הנעשה עכשיו בגלות הו א על יד יכיבוי בעפר כיסוי דייקא כנ"ל. אבל בקרבנו שיהי כשיבא משיח אז יבררו ויתקנו הטוב שבדם הבהמה על ידי זריקה דייקא שהיא בגלוי כי אז נוכל להעלות הטוב שהוא האמת באתגליא ובפרהסיא לעני כל כנ"ל:

אות לג וכל כן עיקר ההיכר והסימן שבין חיה לבהמה הוא בקרנות. כי הקרנות הם עיקר חוזק וגבורה של הבעל כי כמו שכתוב הלא בחזקינו לקחנו קרנים ודרך שם עיקר המשכת הטוב שהוא החיות. כי הקרן מרמז על בחינת צדקה שנקרא קרן (כמו שכתוב בהתורה הנ"ל על מארבב"ח והיו לי קרנא וכו' עיין שם). וזה בחינת קרן השופר שתוקעין בראש השנה וביובל ביום הכיפורים שהם ימי תשובה לעורר כל הטוב הכבוש במקום שכבוש שיחזור להשם יתברך ומעוררין ומזכירוין אותו על ידי קרן השופר דייקא שהוא בחינת צדקה שעל ידי זה דייקא מדיעין להטוב מעלתו. וזה בחינת והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האובדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים וכו'. כי כל הטוב הנאבד והנדחה למקום שנכבש שם בגלות שזהו בחינת האובדים והנדחים כולם ישובו על ידי קרן השופר שהוא בחינת קול הנשמע למרחקים על ידי בחינת הצדקה שהיא בחינת קרן כנ"ל. וזהו בחינת קון השופר של מ"ת כי עיקר מ"ת היה על ידי קיבוץ הטוב ממקומות הרחוקים וכו' כנ"ל. ועל כן ההיכר והסימן שבין חיה לבהמה ניכר בקרנות שגרך שם מודיעין להטוב מעלתו בבחינת והוי ליה קרנא וחקיק עליה וכו' שזהו בחינת החרקין שבקרנות שהם מהסימנים שבין חיה לבהמה (כמבוא בשולחן ערוך סימן פ'). כי שלם בקרנות ניכר הטוב הכבוש בבחינת בהמה והטוב הכבוש בחנית חיה. מחמת שעיקר ההתעוררות וההודעה להטוב מעלתו הוא על ידי בחינת הקרנות שהם בחינת צדקה כנ"ל בילא"ו:

אות לד [שיך לעיל]לענין מה שכתוב שם שדייקא על ידי ריבוי השקר נתגלה האמת אחר כך. וכן מבואר מעין זה בשיחותיו הקדושות של רבינו ז"ל שזיפר משל מאחד שהלך בדרך שנפל עליו גזלן ולקח כל אשר לו והניחו. והתחיל הנגזל לבקש מהגזלן היות שזה זמן רב שהייתי נע ועד מסיתי להביא ארף לביתי עד שקבצתי זה הסך ועתה כשאבוא לביתי בידים ריקנית איך אשא פני כי לא יאמינו כלל שנפל עלי גזלן בכן אני מבקש מך על כל פנים תעשה בי סימן שנפלת על י ופשט לו כנף בגדו כדי שיורה הגזלן בקני שריפה שלו בכנף בגדו כדי שיהיה לו סימן שנפל עליו גזלן. וכן עשה הגזלן. אחר כך ביקשו עוד הפעם שיורה בו עוד בהכובע שלו כי אולי לא יאמינו בשבילסימן אחד ומלא משאלותו עוד הפעם ויורה בו עוד. וכן ביקש ממנו עוד שיורה בו עוד בשאר מקומות בבגדיו כדי שיהיה לו סימנים הרבה וכן עשה הגזלן. אחר כך ביקש עוד הךפעם שיורה בו עוד באיזה מקום השיב לו הגזלן אין לי עוד סימנים שיורין בהם שקורין פילוויר כי כבר כלה הכל. תיכף כשששמע הנגזל שאין לו עוד פילוויר מיד תפס את הגזלן בערפו והורידו לארץ ולקכ ממנו כל הגסילה שגזל ממנו והלך לביתו בשלום. וסיפר זאת לענין שלפעמים כשפוגים עם כופרים או מתנגדים והם מתווכחים הרבה כנגד האמת ופוערים פיהם לבלי חק בריבוי דברים וטענות וטמתלאות של הבל שצריכין להמתין להם עד שיכלו דבריהם ואחר כך יתבטלו דבריהם ממילא וכו' עיין שם. וזה בחינת כל רוחו יוצא כסיל וחכם באחור יזבחנה. וזהו בחינת הנ"ל שכאשר מרבין מאד בשקרים וכזבים ורמאות ועקמימות וכו' הם מרבין כל כך עד שיכלו שקריהם לגמרי ואז יתגלה האמת לאמתו:

וזה בחינת כי אז אהפוך אל כל העמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה' וכו' אהפוך דייקא. כיאז באחרית הימי םיתגבר ויתפשט השקר לארכו ולרוחבו מאד בלי שיעור. ועל ידי זה דייקא יתהפך השקר אל האמת כנ"לעד שיתהפכו כל העמי םאל האמת לקרא בשם ה' ולעבדו שכם אחד וכנ"ל וזהו כי אז אהפוך אל כל העמי וכו' אהפוך דייקא כנ"ל והבן:

וזה בחינת שפת אמת תכון לעד ועד אוגיעה לשון שקר. ארגיעה לשון מרגוע ומנוח כי כל דבר קודם שבא לתכלית שלימותו אין לו מרגוע ומנוח כי הוא כמו מתגלגל ונע ונד ומטולטל עד שיבא לשלימותו בתכלית ואז הוא מרגועו ומנוחתו. וזה בחינת ועד ארגיעה לשון שקר. כי השקר מתגבר ומתפשט עכשיו לאורך ולרוחב להטעות את כל העולם חס ושלום מהשם יתברך ומתורתו הקדוש. וכבר נתפסו רבים ונלכדו במה שנלכדו על ידי השקר. אבל אף על פי כן עדיין לא בא השקר למרגועו ומנוחתו כי עדין נשארו רבים צדיקים וכשרים בכל דור ודור שלא שמעו לקול השקר ולא הניחו עצמן לטעות על ידי השקר ורדפו אחר האמת באמת וכו'כמו שכתוב הקיצותי ועודי עמך כפי שפרש רש"י באתי עד קץ כל הדורות ועדיין אנ אוחז בך וכו' ואפילו אותן שנתעו אחר השקר עדיין נשאר בהם כמה נקודות מהאמת. ומחמת זה עדיין לא השלים השקר לבוא למגועו ומנוחתו והוא חותר תמיד לתפוס הכל חס ושלום בשקריו. ועל כן הוא מתגבר ומתפשט בכל פעם בשקים ורמאות חדשות בלי שיעור כמו שאנו רואין שכת האפיקוסיםמחברים חבורים בכל עת גדולים וקטנים בכמה וכמה מיני פיתויים והסתות ודברי חלקלקות להטעות בני ישראל חס ושלום בנכלי הבליהם וכו'(כמבואר מז במקום אחר). אבל על ידי התפשטות השקר ביותר עד שהו אסמוך למרגועו ומנוחתו חס ושלו ם שכמעט יתעו הכל בשקריו חס ושלו ם אז גייקא שפת אמת תכון לעד. כי דייקא על ידי ריבוי השקר מאד מאד יתהפך השקר אל האמת כנ"ל. ועתה מובן הפסוק הזה היטב. שפת אמת תכון לעד ועד ארגיעה לשון שקר. שלשון ארגיעה אין לו שום פירוש על פי פשוט. כי רש"י פרש לשון רגע ואינו מיושב על לשון ארגיעה. אבל על פי הנ"ל מבואר היטב כפשוטו שרוח הקודש מתנבא שעיקר התגלות האמת יהיה באחרית הימים כשאתן כח להשקר שיתפשט בעולם עד שכמעט ארגיעה לשון שקר שכמעט טתן לו מרגוע ומנוח בעולם חס ושלום שירצה להתפשט בכל העולם וס ושלום כנ"לאז דיקא שפת אמת תכון לעד. כי אז דייקא על ידי ריבוי השקר מאד מאד יתהפך השקר אל האמנת וכנ"ל(כי זה ידוע שגם כח השקר להתעות העולם נאחז מהקדושה כי בל"ז לא היה לו כח להתעות את העולם. כמתואר לעיל בענין זה שכח השקר מהאמת מחמת שבראשית הכל כל הדברים באחדות בלי הבדל וכ' כנ"ל וכמו שאמר הנביא אכן השא השאת לעם הזה וכו' וכתיב למה תתעינו ה' מדרכיך וכו'וען הרבה. ועל ידי זה בעצמו הכנעת השקר וביטולו מחמת שבאמת כל כחו מן האמת מהשם יתברך בעצמו כביכול שנתן לו כח בשביל הבחירה. ובאחרית הימים יבטלו השם יתברך בעצמו כי מיניה וביה אבא ליזול ביה נרגא שדייקא על ידי ריבוי השקר יתהפך אל האמת כנ"ל. ועל כן שייך שפיר לשון ראגיעה שהוא לשון בדבר בעדו והבן) :

אות לה (משה כבד פה במצרים ודבר הוא לך וכו'. ואהרן אחיך יהיה נביאך. אהרן אוהב שלום אויר הנח ומקרבן לתורה ועל כן נמשח בשמן מהשכה. כשמן הטוב לריח שמניך טובים. הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים כשמן הטוב כי שם צוה ה' את הברכה חיים ששם נסתלק רבי שמעון בר יוחי. ועל כן הקרבנות שמקריבין הכהנים שנמשחו בניאהרוןממשיכין אויר הנח וכו' שזה עיק תיקון המזבח. מרדכי מר דרור ראש הבשמים של שמן המשחה. כי מרדכי הוא בחינת הדיבור הנ"ל של אמונה שנשמע למרחוק כנ"ל). כתוב זאת זכרון בספר ושים באזני יהושוע וכו':