Sections
סימני בהמה וחיה טהורה ד
ליקוטי הלכות - Likutay Halachos
Therefore the Sages forbade demolishing before building — fearing many obstacles (negligence, ransom of captives might arise, etc.). All these concerns = the kitrugin and obstacles against building the BHK and Bais HaMidrash (= kedushas Eretz Yisrael). The Sitra Achra constantly contests kedushas Eretz Yisrael: "Listim atem — you conquered and sanctified a place that is not yours!" For this reason Hashem began the Torah from B'raishis — to reveal that everything is His, He created all for us, by His will... But nevertheless it remains a great battle. Therefore the Sages forbade demolishing, lest obstacles arise. 10
אות א ובו ענין ספירה ול"ג בעומר ושבועות:
And this is the aspect of the signs of purity [simanei taharah] — which are: chewing the cud [ma'aleh geirah] and having split hooves [mafris parsah]. For as is known: the species of kosher animals and wild beasts [beheimos v'chayyos tehorim] are from the aspect of Nogah [the luminous shell]. And the impure species are from the aspect of cloud and storm [anan, se'arah] and so on — from the entirely impure klipos [husks].
סימני בהמה וכיה טהורה מפריס פרסה ומעלה גרה. על פי התורה ויהי הם מריקי' שקיהם (בסי' י"ז) עיין שם כל התורה:
This is the aspect of the language of translation [leshon targum], which is the aspect of Nogah — the aspect of the Tree of Knowledge of Good and Evil [Etz ha-Da'as Tov v'Ra] — from which the pure species come. And the impure species are from the aspect of the languages of the nations [leshonos ha-amim], which are the all-encompassing evil [ra ha-kolel] — which are the aspect of the klipos cited above, in which there is no good whatsoever.
והעיקר לעיננו באות ג'ד'ה'ו'. והכלל לעניננו שלהכניע כסילות השכל הוא על ידי בחינת מזבח שהוא בחינת אכילה דקדושה כי שלחן מכפר כמזבח וכו'. ותיקון המזבח שהוא תיקון האכילה הוא על ידי גרים וכו'. וללעשות גרים זוכין על ידי צדקה שנותנין לעניים הגונים ובפרט לצדיקי הדור שהם כלולים מכמה נפשות. כי על ידי צדקה נלמשך אהבה וריעות ושלום שעל ידי זה העשה אויר הנח והזך ועכל ידי זה נפמע למרחוק ונכתב ונחקק בספריהם עד שהםל מוצאים בספריהם היפך אמונתם ועל ידי זה הם מתגיירים. כי יש טוב כבוש אצלם בגלות גדול והטוב הוא נשמות ישראל שהכל נבראו בשבילם וכו'. אבל מחמת שהטוב כבוש ומונח בשפל המדריגה במקום שמונח אצל העכו"ם או רזשעים ובעלי תאוות. עם כן הוא שוכח את מעלתו הגדולה שבא ממקום קדוש ועליון ונורא מאד מאד. ותבתחילה היה זוכר מכלתו הנוראה אד אחר כך הם מתגברין על זה הטוב וכובשים אותךו תחת ידם עד שנתפס ונקשר אצלם עד שהטוב בעצמו שוכח את מעלתו. אבל על ידי דיבור הישראלי הנ"ל שהולך ונשמע ונכתב בספריהם על ידי כח הצדקה שעלידי זה האויר נח וזך, אזי מוצא זה הטוב את מעלתו הגדולה בבחינת אנא בריה קלה שבים ורוינא שי"ן פרסה, דהיינו שזה הטוב זוכר את מעלתו הגדולה שהוא מנשמות ישראל שהם למעלה מכל העולמות כי ישראל עלה במחשבה תחילה ובהם נמלך ונתייעץ ה' יתברך בבריאת עולמו בבחינתהמה היוצרים יושבי נטעים עם המלך במלאכתו וכו' ועתה הוא הולך לכליון והפסד חס ושלום. ואשי מתחיל זה הטוב להצטער ולרחם ע"ע וחוזר בתשובה ועל ידי זה מתגיירים גרים ונעשים בעלי תשובה. ועל ידי הגרי םובעלי תשובה על יד זה הוא תיקון המזבח שהוא בחינת תיקון האכילה דקדושה ועל ידי זה נפתח או השכל וזוכין לארות אור הצדיק הגדול המאיר בכל העולמות מכל שכן בעולם הזה וכו'. אבל מחמת עכירת המעשים וכסילות השכל נחדשך אורו הגדול ואפילו מי שהוא אצלו אינו יכול לטעום ולהנות מאורו וכל זה מחמת עכירת המעשים וכסילות השכל. אבל על ידי צדקה הנ"ל שעל ידי זה נעשה האויר נח וזך ועל ידי זה נפמע הדיבור הקדוש למרחוק ועל ידי זה נעשין גרילם ובע"ת שעל יד זה נכנע ונתבטל כסילות השכל ואזי זוכיון לראות אורו הגדול של הצדיק האמת ועל ידי זה זוכין ליראה ואהבה. כי עיקר היראה ואהבה אי אפשר לקבל כי אם על ידי צדיק הדור שמחפש אחר הרצונות וכו' וכו'. ומוצא אותם עלידי ההתפארות שמוצא בישראל וכו' (עיין שם כל זה היטב) :
And therefore the signs of purity are: chewing the cud and having split hooves. For it has already been explained that the souls and vitality within the animals and other living species are souls that fell from the level of speech [medaber] to the level of the living creature [chai] — and they are there of the aspect of oppressed souls [nefashos ha-ashukos]. For they are oppressed and robbed there — for speech was taken from them in their falling to that place. And the way of the holy soul is always to rise upward — for it desires and draws itself always toward its root. And this is the aspect of chewing the cud in the kosher animal — that the souls of the thing that is eaten, which have now come and fallen into the aspect of the living creature, cannot bear to remain there. And they raise and lift themselves upward to the mouth and throat — for there is the place of speech, which is the place of the soul. Of the aspect of: "My soul went out at his speaking" [Song of Songs 5:6].
וזה בחינת סימני בהמה וחיה טהורה. כל מפרסתפרסה וכו'מעלת גגרה בבהמה אותה תאכלו. כי תיקון האכילה בקדושה שיהיה ראוי המאכל לישראל הוא בחינת תיקון המזבח כנ"ל שהוא על ידי הגרים שנמשכין על ידי שזוכר הטובאת מעלתו וכו' שנמשך על ידי האויר נהח והזך וכו'. וזה בחינת סימני טהרה מפריס פרסה דהיינו שפרסותיו דסדוקות ויש אויר בין הלפרסות. זה בחינת שכבר האיר שם האויר הנח והזך עד שהשמיע שם להטוב הכבוש שם את מעלתו הגדולה שהיה במקום עליון כזה כי בו נמלך ונתייעץ ה' יתברך בראת העולם שזה בחינת פרסה ורגלין כמו שפורש שם רבינו ז"ל מארבב"ח והוינא שי"ן פרסה, שךפרסה הוא בחינת עצות כמו וכל העם אשר ברגליך ההולכים אכר עצתך וכו' עיין שם ועל כן במקום הפרסות שם הוא הסימן טהרה של מינים הטהורים הראוים לאכילת ישראל. כי עיקר הסי' הוא ששם כבר התחיל הטווב לשמוע את דיבור הישראלי שנמשך לכל המקומות הרחוקילם על ידי אויר הנח והזך. שעל זה מרמז הסדק והאויר שבין הפסות דייקרא כי זה דייקא הוא צריך לזכור בחינת והוינא שי"ן פךרסות דהיינו שבו נתייעץ ה' יתברך בבריאת עולמו וכו' כנ"ל. שעל ידי זה נשלם המזבח שעל ידי זה עיקר ביקון האכילה דקלדושה שהיא אכילת ישראל. כי זה ידוע ומבואר כבר כמה פעמים שהנפשות והחיות שבבהמות וחיות ובכל המינים כולם, הם נפשלות מגולגלים מבני אדם ממש שנתגלגלו בהם בעבונותיהם. ועל כן החיוןת והנפשות שבבהמות וכו' הם בחינת הטוב הכבוש בין העכו"ם קרויין אדם. נמצא שהנפש שבחינת שרשה מנפש האדם הוא בחינת הטוב הכבוש בין העכו"ם שהוא בחינת ניצוצי נשמות ישראל שנפלו ונתפזרו למקום שנפלו. אבל יש ניצוצות שנפלו לתוןקף הסטרא אחרא ונתקשרו ונתהדקו שם מאד שאין כח בידינו לבררם על ידי אכילתינו וזה בחינת כל המינם טמאים שאי אפשר לנו לבררם עתה עד לעביד כשיעביר רוח הטומאה וכו' אבל המינים טהורים התיר לנו ה' יתברך באכילה כי ישלנו כח לבררם. ועל כן עיקר הסי' הוא בחינת הטוב הנ"ל שבהמינים טהורים כבר נשמע להטוב הכבוש שם בחינת הדיבור של הצדיק הנ"ל שבהמינים טהורים כבר נשמע להטוב הכבוש שם בחינת הדיבור של הצדיק הנ"ל שעל ידי זה נתעורר הטוב וחוזר למעלתו וכו' ועל כן יש לנו כח לבררו. וזהו בחינת מפריס פרסה ומעלה גרה כנ"ל. ומחמת זה בעצמו מטביע ה' יתברך הטבע במינים טרורים שיהיו מילה גרה דהיינו כשמקבלים המאכל הם מחזירים אותךו למעלה לתוך פיהם כי המאכל של כל מין חי הוא כיותן כי על ידי המאכל מקבל חיות. ועיקר החיות נמשך מהטוב הנ"ל שהם נשמות ישראל שבשבילם נברא הכל והלם שורש החיות של כל הדברילם שבעולם. ועל כן המאכל שהוא החיות שהוא נמדך מהטוב הנ"לשהם נשמות ישראל שבשבילם נברא הכל והם שורש החיות של כל הדברים שבעולם. ועל כן המאכל שהוא החיות שהוא נמשך מהטוב הנ"ל כשהוא בא בפה המינים טהורם שם זוכר מיד את מעלתו שדבא ממקום עליון כזה מבחינת ישראל עלה במחשבתו תחילה ועכשיו נפל לבהמיות. על כן הוטבע בטבעו חוזר ומעלה גרה שמעלה המאכל לצד הראש כי חותר להגביה ולהרים את עצמו לצד הראש שהוא בחינת מוח ומחשבה מחמת ששורש חיותו ממחשבה עליונה דקדשה בריך הוא כי הוא מנשמות ישראל שעלה במחשבה תחילה. ועל כן מותר באכילה כי זה עיקר תיקון הגאכילה דקדושה שהוא בחינת אכילת ישראל כנ"ל:
For the souls in all living and speaking species come from the things that are eaten. For eating is the essential vitality and sustaining of the body — from which the body receives its vitality — the aspect of the soul [nefesh]. And from this very eating, speech is made. For speech is the aspect of the soul, which is the blood. For speech is made from the bloods, which are souls — as Rabbainu, may his light shine, explained. And when one eats something, the souls within the thing eaten go forth and are transformed into the substance of the soul of the one who eats. For from the foods, bloods are made — which are the soul of the one who eats. And those souls rise up and from them speech is made, as above. And this is the aspect of: "And you shall eat, eat and be satisfied, and praise [Hashem]…" [Joel 2:26] — for speech is made from eating.
Therefore the Sages admonished to pray in the Bais HaK'nesses even when there is no minyan. The essential completeness of tefillah is in the BHK — whose essential kedushah derives from the Chesed Chinam that sustained the world before Mattan Torah (through which Eretz Yisrael is conquered). Therefore tefillah belongs in the BHK: the essential tefillah must be in this aspect — asking from Hashem only matnas chinam [a free gift]. Everyone knows that according to his deeds he is not worthy that Hashem should fulfill his request — rather, one must ask matnas chinam. Therefore one must pray in the BHK or Bais HaMidrash — where one can draw Chesed Chinam (since all their kedushah derives from the Otzar Matnas Chinam = Chesed Chinam sustaining the world before Mattan Torah). 11
אות ב וזה בחינת ספירה ול"גבעומר. כי בחכל ימי הספירה אנו צלריכין לצאת מטומאה לטהרה כדי לזכות לקבלת הךתורה בשבועות. דהיינו שאנו צריכין לצאת מטומאת וזוהמת מצרים שהיינו שם בגלות. ועיקר הגלות הוא מה שהטוב של נשמות ישראל כבוש בגלות אצלם שמשם עיקר תוק. מרירות כל הגליות בגשמיות ורוחניות. ומשם נמשכין כל העבירות והתאות בבחינתויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם ובכל ימני הספירה אנו צריכין לטהר עצמינו מטומאתם וזוהמתם שך העכו"ם בכל דור ודור, כי כל הגליות מכונים בשם גלות מצרי םכמו שכבוב במדרש והובא בדברי רבינו ז"ל (בסי' ד'). ועיקר הטהרה הוא על ידי שמשתדלין להשמיע להטוב הכבוש הנ"ל את מעלתו. דהיינו שישמע במקום שהוא שם את הדיבור של הצדיק וכו' על ידי האויר הנח והזך שנעשה על ידי הצדקה שהוא בחינת שלום וגאהבה כנ"ל. וזה בחינת עומר שעורים שהתיר אכילת הלחם שהוא עיקר האכילה כי שעורים הם בחינת הדיבור ששרשו חמשה גבורות מנצפ"ך וכו'(כמובא בכתבים). היינו על ידי הנפת העומר שעורים שהוא בחינת שורש הדיבור על ידי זה אנו מטהרין ומזככין האויר שיהיה בבחינת אויר הנח והזך כדי שהיה נשמע הדיבור הקדוש של הצדדיק למרחקים. כדי שישמע הטוב הכבוש את הדיבור ויזכור מעלתו ויטהר עצמו מזוהמת הגלות וישוב לה' יתברך. וזהבו בחינת התנופה של העומר שעורים כי התנופה היא באויר שמוליך ומבעטא מעלה ומוריד ומרחף עם העומר בתןוך האויר לכל הצדדים, ובחכ זה ממשיכין בחינת אויר הנח והזך שעל ידי זה הולך הדיבר ונשמע למרחוק שזה בעצמו בחינת עומר שעורים שהוא כלליות הדיבר. כי כל הקרבנות שבבית המקדש הם בחינת צדקה כי כולם באים בנדבת לב שהוא בחינת צדקה שהוא רוח נדיבה. ודם הבית המקדש בעצמו כולו נבנה מנדרים ונדבות של ישראל. ועל כן על ידי כל הקרבנות שבבית המקדש נמשך בחינת אויר הנח והזך שנהמשך על ידי הצדקה. ועל שם זה נקר הבית המקדש סוכת שלם וכן ירושלים על שם יראה שלם כי שלם בחינת שלום שהוא בחינת אהבה וריעות שהוא בחינת אויר הנח והזך. ועל כן אוירא דארץ ישראל מחכים כי בכל ארץ ישראל נמשך קדושת ירושלים ובית המקדש שעומדים שם שהם בחינת שלום שהוא בחינת אויר הקדוש אויר הנח והזך. ועל כן זה האויר הקדוש של ארץ ישראל שהוא בחינת אויר הנח והזך הוא מחכים. כי בוודאי כל מי שנכנס בזה האויר הקדוש כי שם שומעיין בודאי כל הדיבורים הקדושים של הצדיקים וההחכמים האמתיים שעל ידי דבריהלם בודאי נתחכם האדם בחכמה האמתיית לשוב את ה' יתברך ולדעת להכיר את מי שאמר והיה העולם שזה עיקר החכמה כמו שכבור אל יתהלל חכם בחכמתו וכו' כי אם בזאשת יתהל המתהל השכל וידוע אותי. ועל כן על ידי הנלפת העומר שעורים שהוא קרבן מנכה עלם שאר הקרבנות שמקריבין אז, על ידי זה נמשך בחינת אויר הנח והזח ועל יד זה ממשיכין הדיבור הקדוש ששרשו בחינת עומר שעורים כנ"ל, ממשיכין אותו ומנניפין אותו בסתוך האויר הנח והזך כדי שילך הדיבור ויהיה נפמע למרחוק, כדי לעורר את הטוב שיטהר עצמו מזוהמתו וישוב לה' יתברך ועל כן מטהרין עצמנחן מזוהמת הגלות על ידי זה כנ"ל. וזה זסכתוב בזוהר שתנופה הוא בחינת תנו לפךה, תנו פה דייקא כי על ידי התנופה של העומר שעורים נותנין את הפה שהוא הדיבור הקדוש לתוך האריר הנכ והזך כדי שיהיה נשמע למרחוק כדי לעורר את הטוב שעגל ידי זה עיקר הטהרה מזוהמת גלות מצרים ושאר הגליות כנ"ל:
And therefore when the soul within the food comes into the living creature, it cannot rest and be still there — for its way is always to rise upward, so that speech should be made from it. And this is the aspect of chewing the cud, as above — that the food cannot be digested there at once, for it raises itself upward to the place of speech, as above. And all of this is in the pure species — which are the aspect of the Tree of Knowledge of Good and Evil, as above. For the souls are not immediately caught and trapped there — and they have the strength to lift themselves upward as is their nature, as above. For because there is good there, they are therefore not so fully trapped there — and therefore they have the strength to lift themselves upward to the place of speech, as is their nature, as above. And therefore they have the permission [hetter] of shechitah [ritual slaughter] — which is the aspect of the perfection of the Holy Tongue [leshon ha-kodesh], as above — through which one subdues the evil within the Tree of Knowledge — in the aspect of targum — that is, through which the evil within the kosher animals is subdued, as above. And then all the souls within the living creature are rectified and elevated through the shechitah at the throat — for there is the place of the ascent of souls and of speech, as above.
For this reason it is called "Bais HaK'nesses" — it gathers and collects everyone: even all simple people (prastakes), even the very coarsened, even those who sinned and damaged however they damaged. Through the Chesed Chinam, everyone can be repaired and return to Hashem (as understood in the above Torah: through Chesed Chinam = the path to Eretz Yisrael, all the simplest people in the world are sustained, even those lying wherever they lie — for there is no despair at all). Since all kedushas BHK derives from this Chesed Chinam → whoever is still within the community of Batay K'nessiyos and Batay Midrashos is within the community of Yisrael and still has hope — the kedushah of the BHK (derived from Chesed Chinam) rectifies all. We have no support now except the Chesed Chinam drawn by the true tzadikim (= the path to Eretz Yisrael). 12
אות ג ועל כן ביום הנפת העומר היה גדולת מרדכי ומפלת המן וכמו שאמרו רבותינו ז"ל. ועיקר מפלתו היה על ידי העומר כי אמר אתי עומר דידכו ונצח אותו ואת בניו כמו שאמרו רבותנו ז"ל (מגילה ט"ז). כי מרדכי הוא בחינת הדיבור הקדוש של אמונה כמו שכתב שם רבינו ז"ל על פי וימצא כתוב אשר הגיד מרדכי שהוא בחינת מה שהם מוצאים בספריהם היפך אמונתם שזה נעשה על ידי האויר הנח והזך כנ"ל. ועל כן כל המעשה הזאת מה שנמצא כתוב אשר הגיד מרדכי וכל גדולת מרדכי הכל היה ביום הנפת העומר. כי הנפת העומר הוא בחינת זו ממש בחינת מה שממשיכין הדיבור למרכקים וכו' שזהו בחינת וימצגא כתוב אשר הגיד מרדכי וכו'. שכל זה נעשה ביום זה דייקא של הנפת העומר כי הם בחינת אחת כנ"ל; וזה בחינת מה שאמר רבינו ז"ל על פי ועשרת אלפים ככר כסף שמפלת המן היה על ידי השקלים שנותנין ישראל כמו שכתוב שם רזע כבר קדמו שקלינם לשקליך. כי השקלים הם נדיבות לב בחינת צדקה. וזה זרמז התנא בלשונו הקדוש באחד באדר משמיעין על השקלים, משמיעין דייקא כי על ידי השקלים שהם בחינת צדקה על ידי זה משמיעין למרחקים את דיבורי האמנה הקדושה שהם בחינת דיבורי מרדכי בבחינת וימצא כתוב אשר הגיד מרדכי כנ"ל שעל ידי זה נעשה אויר נהנח והזך עד שמשמיעין להטוב את מעלתו שעל ידי זה יוצא מהם ושב בתשובה על ידי זה נופל ונתבטל זוהמת המן עמלק ומעבירין אותן מן העולם:
But the impure species — whose sustenance is from the languages of the nations [leshonos ha-akum], which are the very opposite of holy speech entirely and in which there is no good whatsoever — therefore the souls that come there are immediately and instantly caught and trapped there and they are unable to rise and lift themselves and ascend. Of the aspect of: "Hashem has delivered me into the hands of those from whom I am unable to rise" [Lamentations 1:14]. And therefore they do not chew the cud, as above. And therefore this is a sign of impurity in an animal or wild beast.
This is "Va'ani b'rov chasdecha avo vaisecha" — "And I, through Your abundant chesed, enter Your house" — said upon entering the Bais HaK'nesses. The essential kedushas BHK = only through His abundant chesed (= the Chesed Chinam). 13
אות ד ועל כן סופרין הימים לעומר כדי לקשר כל הימים לקדושת הנפת העומר, כדי לזכות בכל יום ויום לשמוע את הדיבור הקדוש של הצדיק הנ"ל כדי לשוב לה' יתברך על ידי זה שזה עיקר בחינת ספירה כנ"ל כי לית יום דלית ביה טוב (כמו שכתוב בזוהר הקדוש). ובכל יום ויום יוצאין דיבורים קדושים מצדיקי אמת להשמיע את הטוב שיש בכל יום ויום שישוב ממקום שנכבש שם לה' יתברך. וזהו בחינת (תהלים יט) יום ליום יביע אומר ולילה ללילה יחוה דעת בחינת (איוב לב) ימים ידברו ורוב שנים יודיעו חכמה. וזה שסיים שם אכן רוח הוא באנוש וכו'. רוח דייקא כי אי אפשר לשמוע הדיבורים קדושי םשל הימי םכי אם על ידי הרוח. היינו על ידי שמקדשיןהאויר שיהיה בבחינת אויר הנח והזך כנ"ל שזה זוכין על ידי צדקה כנ"ל. וזה ו יום ליום יביע אומר וכו' אין אומר ואין דברים בלי נשמע קולם שאין שומעין כלל הדיבורים קדושים של הצדיקים של כל יום ויוםף. וזה מחמת הרוח סערה שמבלבל האויר שעל ידי זה אין נזמע הדיבור כנ"ל בהתורה הנ"ל. והתיקון לזה הוא צדקה שעל ידי זה נעשה אויר הנח והזך ואז נשמע הדיבור כנ"ל. והתיקון לזה הוא צדקה שעל ידי זה נעשה אויר הנח והזך ואז נשמע הדיבור כנ"ל. וזהו בכל הארץ יצא קום ובקצה תבל מליהם לשמש שם אהל בהם. שמש זה בחינת צדקה כמו שכתוב וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה. היינו על ידי צדקה בחינת שמש על ידי זה בקצה תבל מליהם. כי נשמע הדיבור למרחקי םאפילו בקצה תבל וכנ"ל:
But the human being is the reverse [l'heifech]. For the human being also does not chew the cud. For the human being is of the aspect of the perfection of the Holy Tongue — which is the aspect of the level of the human being [geder adam], as above — and he has a holy soul. And therefore, on the contrary: when the souls within the thing eaten come into his body, they rest and are still there. And then the food is properly divided and each and every part goes to its proper place.
וזה שנאמר במלחמת עמלק ויהי ידיו אמונה עד בא השמש, ותרגומו פרישן בצלו. שמושה רבינו עליו השלום האריך בתפלה והמשיך דיבורי אמונה שיתפשטו בעולם והכל בהח הצדקה שהיא בחינת שמש וזהו עד בא השמש. ועל ידי זה היה מפלת עמלק שהוא עיקר זוהמת הנחש שנאחז בהטוב הנ"ל שמפלתו על ידי צדקה שעל ידי זה נשמע הדיבור אמונה למרחוק ויוצא הטוב ממנו, ואז נשבר ונופל עמלק ונמחה מן העולם:
But in animals — which are of the aspect of the mixture of knowledge [eiruv ha-da'as] — the aspect of the Tree of Knowledge, as above — which is actually the aspect of confused knowledge [irbub ha-da'as mamash] — for it is mixed of good and evil — therefore the souls are restless and roaming there and cannot rest in their place, and they lift themselves upward, as above. This is the aspect of chewing the cud, as above.
This is what the Sages said (brachos 8): "Whoever has a Bais HaK'nesses in his city and does not enter to pray — is called a shachain ra [bad neighbor]": "Hoy al kol sh'chainai hara'im hanog'im banachalah asher hinchalis es ami Yisrael" — "Woe to all My evil neighbors who touch the inheritance I bequeathed to My people Yisrael" (Yirmiyahu 12). The "evil neighbors touching the inheritance" = the nations of the world (= k'lipos and Sitra Achra) contesting the nachalah (= Eretz Yisrael conquered by Yisrael), constantly saying "Listim atem." 14
אות ה וזהו בחינת ל"ג בעומר. שאז הוא בחינת הוד שבהוד בחינת רגלין שברגלין. שעיקר הארת הדיבור הקדוש הנ"ל צריכין להמשיך לשם לבחינת תכלית הרגלין להעלות הטוב משם מבחינת ובלגל מרגלותיו ובשכב שנאמר על הטוב שנפל למדריגות התחתונות לבחינת רגלין כמובא. וזה בחינת צדק יקראהו לרגלו. בחינת הדיבור בחינת צדק תדברון צדק דייקא. שהדיבור הקדוש צריך שיתפךשט למרחוק בכח הצדקה. עד שיהיה לו כח לקרוא את בחינת הרגלין להעלות הטוב משם וזה בחינת צדק יקראהו לרדלו צדק דייקא. שעל ידי הצדקה קוראין את הטוב הכבוש במדריגות התחתונות בבחינת גרגלין כנ"ל. וזה בחינת צדק תדברון כי עיקר כח הדיבור על ידי צדקה שאז האויר נח וזך ואז הדיבור נשמע ונתקבל שזה עיקר שלימות הדיבור(כמו שכתוב במקום אחר). ועל כן הסימני טהרה הם ברגלין בחינת מפךריס פרסה כנ"ל. כי משם דייקא צריכין להעלות את הטוב כנ"ל. וזהו בחינת ל"ג בעומר בחינת ותגל מרגלותיו שעיקר שורש התיבה ג"ל כי הוי"ו והתי"ו הם פעולה. היינו שבל"גבעומר כבר נתפשט הדיבור ונמשך למרחיקם בכח הספירה של כל אלו הימים עד שנשמע הדיבור לתכלית הרגלין עד שמתחיל להתעורר הטוב הכבוש בדיוטא התיחתונה שהוא בבחינתובגל מרגלותיו בבחינת רגלין דרגלין עד שגם הוא חוזר לה' יתברך. ועל כן אז נמתקין כל הדינים ואז הוא יום שמחה וחדוה. כי זה עיקר התיקון כשעולה הטוב מבחינת רגלין וחוזר למעלתו:
Like a human being when he is drunk — for his mind is confused — in that case he is also of the aspect of chewing the cud. For the food returns upward in a drunk person always — until sometimes he vomits it out entirely. For because of the confused mind of the drunk person, the food cannot be properly divided and rest in its place, as above. Therefore it is as if always chewing the cud, as above. For the drunk person is of the aspect of the Tree of Knowledge of Good and Evil — which is the aspect of confused knowledge, as above. As our Sages of blessed memory said: "She squeezed grapes and gave it to him" [explaining that the fruit of the Tree of Knowledge was a grape].
In truth, all the churbanoss [destructions] by the nations of Eretz Yisrael derive from these kitrugin. Hashem took it from them and gave it to us to do His will there: "Vayitain lahem artzos goyim... ba'avur yishmeru chukav v'sorosav" (Tehilim 105). But when Yisrael sin, chas v'shalom → the contest over Eretz Yisrael is reignited: "Listim atem" → they truly destroyed Eretz Yisrael and exiled us. "Ko'ach ma'asav" is only revealed when we do His will — for this He created the world: "biraishis bara" — for Yisrael called "raishis" and for Torah called "raishis" — that Yisrael should fulfill the Torah. Then "Ko'ach ma'asav" (= the Asarah Ma'amaros) shine and are revealed → all know everything was created for us. 15
אות ו וזה בחינת הלולא דרבי שמעון בר יוחאי בל"ג בעמר, כי תלמידי רבי עקיבא נסתלקו עד ל"ג בעמר מחמת מחלקת, שלא היה ביניהם שלום, שעל ידי זה אין הדבור נשמע למרחוק. ועל כן נסתלקו בימי הספירה דיקא, מחמת שאז עקר התקון על ידי בחינת האויר הנח והזך שהוא בחינת שלום כנ"ל. והם פגמו בזה על כן נסתלקו אז כנ"ל. ורבי שמעון בר יוחאי וחבריו שהיו התקון שלהם, על כן אמר רבי שמעון בר יוחאי, אנן בחביבותא תליא. 'בחביבותא' דיקא בחינת אהבה ושלום, שצריכין החברים לזהר מאד מאד שיהיה ביניהם אהבה ושלום גדול כדי שיוכלו להשמיע למרחוק הדבורים קדושים שמקבלין מרבן בכל פעם שהם דבורי אמונה. ועל כן נסתלק רבי שמעון בר יוחאי בל"ג בעמר, שאז כבר נזדכך האויר הרבה על ידי קדשת המצוה של ספירת העמר כנ"ל, עד שעולה הטוב מהרגלין. ועל כן אז מאיר קדשת רבי שמעון בר יוחאי שהוא בחינת אהבה ושלום, שזה עקר התקון של הספירה שמתגלה ביותר בל"ג בעמר כנ"ל. ועל כן נסתלק אז רבי שמעון בר יוחאי ואז הוא יום הלולא רבא דילה, כי גדולים צדיקים במיתתן יותר מבחייהם, כי ימי חייהם של הצדיקים כל יגיעתם וטרחתם לגלות האמונה הקדושה בעולם, להודיע לבני האדם גבורתיו וכבוד הדר מלכותו, אבל מעצם המחלקת שיש בכל דור ודור, ובפרט עצם המחלקת שיש על הצדיק בעצמו ואנשיו, על ידי זה נתבלבל האויר של העולם ואין שומעין ואין רואין כלל דבריו הקדושים והנוראים והנפלאים של הצדיק האמת, רק זעירין אנון אשר נשמע לאזניהם מעט מנעימת דבוריו הקדושים. אבל הצדיק מתיגע בכמה יגיעות לטובת ישראל ומתגלגל עמנו בכמה גלגולים ומשתדל בכמה עצות ותקונים באפן שיזכו כל ישראל וכל הטוב הנמשך מנשמת ישראל שנפל למקום שנפל, שכלם ישמעו דבריו הקדושים וישובו לה' יתברך באמת. ואינם מסתלקים מן העולם עד שזוכין ביום הסתלקותם לקדש את אויר העולם בקדשה נפלאה כזאת עד שלא יהיה כח לשום מחלקת ולשום רוח סערה לבלבל האויר, רק דבוריהם ילכו ויתפשטו בעולם למרחקים בבחינת יפוצו מעינתיך חוצה. ואף על פי שנדמה שהרוח סערה והמחלקת גדול בשעתו, אבל הוא רק לפי שעה. וסוף כל סוף יתגלה האמת ושפת אמת תכון לעד וכו'. וכמו שרואין קצת בחוש גם עתה, שאף על פי שיש חולקין על הצדיקים כמו שחולקין גם לאחר הסתלקותם. כי במדינת ליטא ובשאר מדינות נמצאים עדין מתנגדים רבים על הבעל שם טוב, זכר צדיק לברכה, בעצמו מכל שכן על תלמידיו הקדושים. וכן עצם המחלקת שעל רבנו, זכרונו לברכה, שעדין לא נשקט כלל. אבל אף על פי כן דבריו וכל דברי הצדיקים אמתיים חיים וקימים לעד ויאבדו המתנגדים ואלף כיוצא בהם. ודבר אחד מדברי תורתו הקדושה לא יתבטל. וגם עתה נמצאים בכל עת אנשים כשרים המכירים האמת וקונים ספריו ומחפשים אחריהם כמטמונים ושומעים דבריו דברי אלקים חיים. ורואים ומבינים מעט עצם נפלאות קדשת תורתו הקדושה וכו' וכו'. כי גדולים צדיקים במיתתם יותר מבחייהם, כי בשעת הסתלקות הצדיק נאמר, "יבוא שלום ינוחו על משכבותם". 'שלום' דיקא, כי נשמתו בבחינת שלום, כי הנשמה הוא בחינת אויר ורוח קדוש, כמו שנאמר, "כל אשר נשמת רוח באפיו" בחינת אכן רוח הוא באנוש ונשמת וכו' ועל כן על ידי הסתלקותו שיוצאת נפשו ורוחו ונשמתו והנפש נשארת בזה העולם על קברו הקדוש (כמו שמבאר בכתבים),על ידי זה נתקדש כל אויר העולם בקדשה גדולה באפן שיהיו נשמעין דבריו הקדושים למרחקים תמיד כנ"ל. רבי שמעון בן יוחאי שמא גרים, כי שמעון בחינת ושמעו הולך בכל המדינות (כמו שמבאר שם על פסוק ושמעון איננו, עין שם): וזהו בחינת מה שצריכין לילך על קברי הצדיקים, כי במקום קבריהם הקדושים ששם מאיר רשימו של נפשם הקדושה, בודאי שם הוא בחינת אויר הנח והזך ביותר וכנ"ל. ועל כן צוה רבנו זכרונו לברכה, לתן צדקה קדם שבאים על קברו. וכן נוהגין כל ישראל שמרבין בצדקה כשהולכין על קברי הצדיקים, כי צדקה מסגל להמשיך אויר הנח והזך ואז זוכין להכלל האויר הנח והזך שעל קברו, שנמשך מנפשו שהיא גם כן בחינת אויר רוחני ועליון מאד. ועל ידי זה זוכה לשמע קול דברי הצדיק האמת הזה כל מה שדבר כל ימיו, שכל דבוריו היה להמשיך אמונה בעולם. ועל ידי זה נזכר הטוב שבו וחוזר למעלתו. ועל כן טוב ללמד שם על קבר הצדיק מחדושי תורתו שחדש. וכן נוהגין בארץ ישראל שעל כל קבר של כל תנא או נביא אומרים איזה פסוקים או מאמרים של אותו הנביא או התנא. וכבר נדפס שם על זה ספר אחד מלקט ממאמרים של התנאים הקבורים לומר אותם על קברם, כי שם על ציון קברם הקדוש מסגל מאד ללמוד תורתם הקדושה, כי שם יזכה לשמע דבורים הקדושים, כי שם בחינת אויר הנח והזך, שעל ידי זה יהיה נשמע דבריהם בלבו וישוב לה' יתברך:
And therefore speech is damaged in him — for he lacks the perfection of speech of the aspect of the human being, which is the aspect of the Holy Tongue. For the essential complete speech there is the aspect of the Holy Tongue. But the languages of the nations are not speech at all! For the speech of the languages of the nations is the aspect of "speech that is not heard" — mentioned at the beginning of the Torah-teaching "Ha'i man d'azeil l'minsar" ["One who goes to marry"] (Siman 29) — which is not called speech at all. For "speech that is not heard," mentioned there, is speech in which there is no good — which lacks the aspect of the rectification of the bris. (As is explained for the attentive reader there.) This is the aspect of the speech of the languages of the seventy nations — which is the aspect of the blemish of the bris. And therefore it is not called speech at all — of the aspect of: "They have a mouth, but they do not speak" [Psalms 115:5]. And: "Those who make them will become like them" [Psalms 115:8]. For all the nations who worship idols are like the idols themselves — for they too have a mouth but do not speak, as above.
Our essential hope to return to Eretz Yisrael = only through the power of true tzadikim who work to make the path to Eretz Yisrael by drawing the Chesed Chinam that sustained the world before Mattan Torah → sustaining all and raising many neshamos. Therefore one who does not enter the BHK to pray = himself a "shachain ra" — he shows he does not believe in kedushas BHK (= kedushas Eretz Yisrael drawn from Ko'ach ma'asav that nullifies the kitrugin of the evil neighbors). Since he does not enter the BHK, he is like all the evil neighbors contesting kedushas Eretz Yisrael (= kedushas BHK). 16
אות ז נמצא, שבכל ימי הספירה עוסקין להשמיע להטוב הכבוש את דברי הצדיקים כדי שיטהר עצמו מזהמת הגלות ולשוב לה' יתברך שזהו בחינת גרים, שעל ידי זה תקון המזבח, שעל ידי זה נתתקן השכל וזוכין לראות אור הצדיק, ועל ידי זה זוכין ליראה ואהבה שנמשך על ידי הצדיק, על ידי שמחפש אחר הרצונות של ה' יתברך וכו'. ומוצא אותם על ידי ההתפארות וכו' (כמבאר שם בהתורה הנ"ל, עין שם). וזה בחינת שבועות שאז נתגלה גדלת משה רבנו שהוא בחינת הצדיק שבדור, כי כל צדיק נקרא משה, כמו שאמר רבנו, זכרונו לברכה (בסימן ב), כי אז בשבועות היה מתן תורה, שנאמר שם, "וגם בך יאמינו לעולם". ועל ידי זה שנתגלה אור הצדיק זוכין ליראה ואהבה שנמשך על ידי ההתפארות שמתפאר בישראל, שעל ידי זה נמשך יראה ואז נופל יראה על כל שנאני שחק וכו' ואחר כך מתקרב אליהם ונותן להם מתנות שזהו בחינת אהבה. וזהו בחינת מתן תורה שבתחלה המשיך עליהם יראה גדולה על ידי הקולות וברקים וקול שופר וכו', כמו שנאמר, "ויחרד כל העם אשר במחנה". וכמו שנאמר שם, "בעבור תהיה יראתו על פניכם וכו'". ועל כן בתחלת השליחות התחיל לדבר מההתפארות שמתפאר בישראל כמו שנאמר, "אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים ואשא אתכם על כנפי נשרים וכו' והייתם לי סגלה וכו' ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש וכו'", שכל הדברים האלה הם דברי התפארות והשעשועים שמספר להם גדל חשיבותם אצלו. ועל ידי זה שהמשיך וגלה החשיבות וההתפארות של ישראל, על ידי זה היה כל המורא הגדול של מתן תורה; קולות וברקים וכו'. שכל זה הוא בחינת יראה כנ"ל. כי היראה על ידי ההתפארות שמתפאר בישראל וכו' כנ"ל, ואחר כך נתן להם את התורה שהיא בחינת מתנות שנותן אחר כך כשמתקרב אליהם בחינת לקחת מתנות באדם. (תהלים סח, יט), כי שרש התורה הוא יראה ואהבה שהם בחינת אנכי ולא יהיה לך, כמו שאיתא בזהר הקדוש, שכל זה נמשך מההתפארות והרצונות שמתגלין על ידי הצדיק כנ"ל, שכל זה היה בשעת מתן תורה שאז נתגלה ההתפארות שמתפאר בישראל בחינת והייתם לי סגלה וכו' ואז נתגלו כל הרצונות שהיה לה' יתברך בכל הבריאה, כי כל הבריאה כלה היתה תלויה ועומדת עד אותו היום שקבלו ישראל את התורה, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (שבת פח) על ה' דהששי וכו'. נמצא, שביום מתן תורה נתגלה, שכל הבריאה שברא ה' יתברך וכל אשר בה, כל רצונו היה בזה רק כדי שיקבלו ישראל את התורה ויתפאר בהם על ידי זה. ועל ידי זה נתגלין כל הרצונות של הבריאה כנ"ל, ועל ידי ההתגלות של ההתפארות והרצונות מזה בעצמו נמשכו היראה והאהבה שהם כלל כל התורה כנ"ל:
And the verse concludes the opposite with regard to Israel — whose speech is what is truly called "speech." For it is the aspect of speech that is heard — which is made through the praise of Hashem Yisborach — as is explained there in the aspect of: "Those who do His word, to hear it…Bless Hashem" — see there. And this is why the verse concludes: "House of Israel, bless Hashem" and so on. For through this, speech is truly called speech, as above. (And as is explained there — see there.)
This is the aspect of the Haftorah of Shabbos Nachamu: "Kol korai bamidbar, panu derech Hashem, yashru ba'Aravah m'silah lailokainu" — "A voice calls in the wilderness: clear the way of Hashem, make straight in the desert a highway for our God" (Yeshayahu 40). This is the essential nechama and hope: through the power of the true tzadikim who make a paved path to draw close to Hashem even in the midbar and aravah — meaning they sanctify all places very, very distant from Hashem (which are in the aspect of desolate wildernesses, deserts, and ruins) with kedushas Yisrael (= kedushas Eretz Yisrael). All through the Chesed Chinam they draw (= the path to Eretz Yisrael) → we have hope to return to our land soon. Our essential hope = through the Chesed Chinam (= the path to Eretz Yisrael) → by sanctifying distant places with kedushas Yisrael → we will return to our land. 17
אות ח וזה בחינת דריכת הקשת בל"ג בעמר. דבורי לשון הרע שמשימין מחלקת הם בחינת כוננו חצם על יתר וכו' כי השתות יהרסון צדיק מה פעל. ולהפוך; דבורים קדושים, דבורי אמונה של הצדיק שהם בחינת תפלה, בחינת ויהי ידיו אמונה וכו' הם בחינת קשת וחצים בחרבי ובקשתי וכו'. זכאה מאן דידע לזרקא חצים, כי זה עקר השלמות שיזדכך האויר עד שיפרח הדבור הקדוש להטוב הכבוש כמו חץ מהקשת, עד שישמע הטוב ויפלח חץ כבדו של הסטרא אחרא ויצא הטוב משם בשלום:
It emerges: that complete speech is the aspect of the speech of the perfection of the Holy Tongue — the aspect of the rectification of the bris, as above. And the speech of the seventy nations — which is entirely evil — is not speech at all! And therefore damaged and stammering speech is the aspect of the speech of the language of targum [Aramaic translation] — which is mixed of good and evil, as above. The aspect of: "The tongue of the stammerers will hasten to speak clearly" [Isaiah 32:4]. For this language will be clarified and purified to speak purely — to return to the aspect of the perfection of the Holy Tongue — through subduing the evil within it and elevating the good to the perfection of the Holy Tongue. (As is explained in the words of Rabbainu there.)
This is "Kol korai bamidbar" — one must clear the path of Hashem in desolate wildernesses and make straight a highway for our God in the desert — in all places distant from Hashem. All through the Chesed Chinam → we will return to our land. Therefore this is read on Shabbos Nachamu. 18
אות ט וזה כי הנה הסתיו עבר הגשם חלף הלך לו וכו'. וקול התור נשמע בארצנו, כי אז בניסן האויר נח וזך, כי בימי החרף מצויים רוח סערה ובלבול האויר, אבל בניסן נאמר, "מוציא אסירים בכושרות" (תהלים סח, ז). חדש שכשר לצאת וכו'. וזה; 'כי הנה הסתיו עבר וכו' וקול התור נשמע בארצנו', קול ה'תיר' הגדול, שהם דברי הצדיקים אמתיים שהולכים לפנינו לתור לנו דרך כבושה לשוב לה' יתברך, קול דבריהם נשמע אז בניסן בארצנו, אפלו בבחינת ארציות בדיוטא התחתונה, והכל מחמת שאז האויר נח וזך:
And therefore through drunkenness from wine — which is the aspect of the Tree of Knowledge of Good and Evil, as above — speech is damaged and becomes stammering in him. Which is the aspect of targum — the aspect of the Tree of Knowledge, as above. And therefore in animals, where the animal-spirit prevails — the aspect of the blemish of the bris, as above — which is the aspect of drunkenness — which is the blemish of wine that comes through the blemish of the bris (as cited in the Torah-teaching Ha'i man, cited above) — only that there is also good within them, as above — therefore they chew the cud, as above.
[Note: See also Halacha 3, which is explained on the basis of the same Torah but in a somewhat different style. Torah words are like a hammer splitting rock — one ma'amar divides into many meanings, as the Sages said.] 19
אות י וזה האזינו השמים ואדברה וכו'. ולא יבלבל דברי הרוח סערה וכו'. שאל אביך ויגדך וכו'. ושמע דבריהם היטב וכו'. וכל זה על ידי 'כנשר יעיר קנו'; נשרא דא רוחא, רוח נדיבה, בחינת צדקה, אויר הנח והזך. וזהו 'על גוזליו ירחף' רחיפה היא תנועת האויר בנחת, בחינת אויר הנח והזך, שעל ידי זה נשמע דבור הצדיק למרחוק בכל העולם, בחינת האזינו השמים ואדברה וכו'. וכל זה אמר משה ביום הסתלקותו, שאז המשיך תקון הנ"ל, שיזכה אחר הסתלקותו שיקימו דבריו לעולם וכנ"ל, וכמו שכתוב, "וענתה השירה הזאת וכו' כי לא תשכח מפי זרעו": ועל כן אנשי המעמד היו עוסקים בפרשת האזינו ופרשת בראשית, כי הם היו עוסקים להודיע האמונה להטוב הכבוש כדי להשלים המזבח, כי כל המעמדות היו בשביל תקון הקרבנות שהם תקון המזבח, ועל כן היו עוסקין בפרשת בראשית שהיא עקר האמונה שה' יתברך ברא הכל. וזה בחינת פרשת האזינו להשמיע דבורי האמונה למרחוק כנ"ל:
And this is the aspect of having split hooves [mafris parsah]. For the essential standing of a human being is upon his legs — for they support the body. And the essential standing of the legs of a human being is through knowledge [da'as]. And therefore when the human being is in his fullness — that is, in the fullness of knowledge, and in shemiras ha-bris — then there is the standing of the legs. For their very standing depends on the holiness of the human being — the aspect of shemiras ha-bris, the fullness of knowledge, as is known. And therefore when knowledge is confused [da'as me'urbav], it is impossible to stand on one's legs. And then he falls, G-d forbid — of the aspect of "epilepsy" [choli nofel], G-d have mercy — which comes through the confusion of knowledge, as cited there (Siman 29).
Likutay Halachos — Hilchos Bais HaK'nessesHalacha 5 – Part B (§8–13)
אות יא וזה בחינת עמר שעורים. שעורים הוא מאכל בהמה, דהינו החיות של הבהמה, כי צריכין תחלה לתקן החיות של הבהמה שהוא בחינת הטוב הכבוש שנפל למקום שנפל, לבהמיות כנ"ל, כי שעורה בחינת הדבור, כי גם הטוב שנפל הוא בחינת ניצוצי אותיות הדבור ששם היה עקר השבירה, שמשם הטוב הנ"ל כידוע. וזה בחינת מה שהאבות היו רועי בהמה, כי רצו להמשיך האמונה הקדושה בעולם שזה ממשיכין על ידי הדבור הקדוש הנ"ל שמשמיעין אותו למרחוק על ידי הצדקה וכו' עד ששומע הטוב שנפל להעכו"ם שהם בחינת בהמות. ועל כן היו רועי בהמות לתקן המאכל והחיות של הבהמות כנ"ל, שזהו בחינת עמר שעורים כנ"ל. וזה בחינת ונתתי עשב בשדך לבהמתך והדר ואכלת ושבעת. כי תחלה צריכין לתקן מאכל בהמה, שזהו בחינת עמר שעורים שמתיר לאכל לחם שהוא עקר האכילה, כי כשמתקנים מאכל בהמה, שזה בחינת עמר שעורים, שזה נעשה ועל ידי שמודיעים להטוב הכבוש בבהמות האמונה הקדושה, עד שחוזר למעלתו שזהו בחינת גרים, על ידי זה נשלם המזבח שהוא עקר תקון האכילה דקדשה. וזהו 'ונתתי עשב בשדך לבהמתך', שמצוה להאכיל לבהמה תחלה כדי לתקן החיות והטוב הכבוש ביניהם בבחינת גרים שהם תקון המזבח כנ"ל והדר ואכלת ושבעת, כי אז האכילה בקדשה כנ"ל. ועל כן היה אברהם איש החסד ועשה חסד וצדקה עם כל העולם כדי להמשיך בחינת אויר הנח והזך. ועל כן נקרא אברהם אוהבי, בחינת אהבה וחסד שהוא בחינת אויר הנח והזך כנ"ל, שעל ידי זה נשמע דבור של אמונה הקדושה למרחוק כנ"ל, כי אברהם היה ראש למאמינים והוא הראשון שהתחיל להמשיך ולגלות האמונה הקדושה בעולם, שלזה צריכין להרבות בצדקה וחסד שהם בחינת אהבה ושלום, כדי שיהיה בחינת אויר הנח והזך, כדי שיהיה נשמע הדבור למרחוק. וזהו בחינת פסח שהוא בבחינת אברהם איש החסד כידוע, כי פסח הוא יציאת מצרים תחלת התגלות האמונה בעולם, על כן הוא בבחינת חסד, בבחינת אברהם כדי להשמיע דבורי האמונה למרחקים, כי בפסח יוצא הדבור דקדשה מהגלות בבחינת פס סח. ועל כן צריכין חסד וצדקה כנ"ל. וזה בחינת לחם עני, כל דכפין ייתי ויכול, כל דצריך וכו', כי צריכין להרבות בצדקה וחסד כדי להשמיע דבורי אמונה, שזה עקר בחינת פסח, ועל כן נותנין מעות חטים לעניים:
And therefore when a person is drunk — which is the confusion of knowledge, as above — he is unable to rise to his feet, as above. For within the legs is clothed the aspect of the vitality — the aspect of the minds [mochin] — of the aspect of: "na'utz sofo b'tichilaso" [the end is embedded in the beginning], and so on. And therefore the legs are of the aspect of speech — as Rabbainu explained (in Likutay Moharan II, Siman 81). Of the aspect of: "Speak righteousness" — the aspect of: "Righteousness called him to his foot" [Isaiah 41:2] — see there. For speech depends on knowledge, as above.
Continued from LM II:78 — "Hanhagos HaPsheetus"Masa U'Matan · Torah im Derech Eretz · Sukkah · Z'vulun/Yissachar · Emunah in Business 1
אות יב וזהו בחינת רבוי הצדקה של פורים, בחינת ומתנות לאביונים. וכל הפושט יד לטל, נותנין לו, כדי להמשיך קדשת מרדכי, בחינת וימצא כתוב אשר הגיד מרדכי, שעל ידי זה עקר מפלת המן כנ"ל, שזה זוכין על ידי רבוי צדקה דיקא, כדי שיהיה לנו שלום עם הכל, כדי שיהיה האויר נח וזך, שעל ידי זה נשמע הדבור למרחוק בבחינת ושמעו הולך וכו', בחינת שמעו עמים ירגזון וכו' הנאמר ביציאת מצרים, בפסח, שהוא גם כן בבחינה זו כנ"ל. וזה שאמר רבנו, זכרונו לברכה (בסימן רא), שמצ"ת ראשי תבות, צ'דקה ת'ציל מ'מות. כי פסח בחינת מצה, שהוא תחלת התגלות האמונה, עקר התקון על ידי צדקה וחסד, בחינת אברהם איש החסד כנ"ל. וזה בחינת צדקה תציל ממות, שמצלת מבחינת רגליה יורדות מות, בבחינת צדק יקראהו לרגלו כנ"ל. שעל ידי הצדקה קוראין את הטוב מבחינת רגליה, מבחינת 'ותגל מרגלתיו'. ומצילין את הטוב, מבחינת רגליה יורדות מות, בבחינת צדקה תציל ממות, שזהו בחינת מצת, לחם עני, לחם שעקר תקונו על ידי צדקה לעניים, שעל ידי זה נשמע הדבור אמונה בחינת פה סח, למרחוק, שזה עקר תקון האכילה דקדשה כנ"ל:
And in animals and wild beasts — which have no speech and no knowledge — they are of the aspect of the descent and fall of the vitality of the aspect of speech within the legs. And therefore they do not have the power to stand and support the body on their legs alone — and they must walk on all fours. For they do not have the strength of human legs. And it is specifically in the legs that the great difference and distinction between the human being and the animal is most apparent. For this one walks upright on legs alone — and the animal does not have this power to walk on legs alone, as above. And all of this is because it has no speech and no knowledge — which is the distinction between the level of the human being and the level of the animal. From this comes the great difference in the form of their shape, which is most apparent in the standing of their legs, as above.
This is the aspect of masa u'matan [business/commerce]. The Shulchan Aruch writes at the end of Hilchos Bais HaK'nesses (Siman 156): "Afterward he should go to his dealings — for any Torah without m'lachah [work] will ultimately cease and lead to sin... Nevertheless, he should not make his work primary but secondary, and his Torah primary. Then both will be sustained in his hand. He should conduct business with emunah... and be careful not to form partnerships with idolaters..." 2
אות יג וזה בחינת "אמרות ה' אמרות טהרות כסף צרוף בעליל לארץ מזקק שבעתים", 'כסף צרוף' זה בחינת הון יוסיף רעים רבים, בחינת צדקה (כמבאר שם בהתורה הנ"ל), כי צדקה מתקן הכסף והממון של האדם, וכמו שנאמר, "וצרפתים כצרף את הכסף וכו' והיו לה' מגישי מנחה בצדקה", הינו על ידי כסף צרוף, דהינו על ידי צדקה, שמצרף ומטהר את הכסף והעשירות, על ידי זה אמרות ה' אמרות טהרות, שהם דבורי אמונה נמשכין ונתגלין בכל הארץ, בחינת אמרות ה' אמרות טהרות, על ידי כסף צרוף, בחינת צדקה, על ידי זה 'בעליל לארץ', שמתגלין ונתעלין ונחשבין בכל הארץ, הינו כנ"ל. וזהו מזקק שבעתים בחינת ארבעים ותשעה ימי הספירה שבהם נעשה התקון הזה כנ"ל. ועתה מחבר היטב מקרא הזה לכל דברי המזמור הזה שמדבר שם תחלה מחטא לשון הרע ואחר כך פתאם מדבר ענין מקרא אמרות ה' הנ"ל, שנראה שם לכאורה שלא כענינו, אך על פי הנ"ל מחבר ומקשר היטב, כי תחלה מדבר מבעלי לשון הרע שמקלקלין מאד שפוגמין באמונה הקדושה, כמו שנאמר שם, "הושיעה ה' כי גמר חסיד כי פסו אמונים וכו' שוא ידברו וכו'", הינו שדוד צועק לה' יתברך על חסרון האמונה שנמשך על ידי שנסתלקו הגומלי חסד בחינת גמר חסיד, ועל ידי 'זה כי פסו אמונים מבני אדם', שנפגמה האמונה, כי כשיש חסד אז נשמע דבורי האמונה למרחוק ונתגדלה האמונה בעולם ולהפך להפך. וזהו 'כי גמר חסיד כי פסו אמונים וכו'' כנ"ל. ולא די שגמר חסיד כנ"ל, אף גם נתרבו בעלי לשון הרע בחינת שוא ידברו איש וכו', שעל ידי זה נתרבה מחלקת ושנאה וקנטור בעולם שהוא בחינת רוח סערה, שעל ידי זה נתבלבל האויר ואי אפשר להשמיע הדבור למרחקים כנ"ל, ועל זה מתפלל דוד המלך, עליו השלום, ומתנבא שסוף כל סוף יגמר ה' יתברך כרצונו ויכרת ה' כל שפתי חלקות וכו' משוד עניים וכו' עתה אקום יאמר ה'; שה' יתברך יקום ויושיע בודאי להעניים והאביונים החוסים בצל הצדיקים. ובעלי לשון הרע ומחלקת יכרעו ויפלו ולא יוכלו לבלבל העולם מלשמע קול דברי הצדיק, אדרבא, ה' יתברך יזכה את ישראל להרבות בצדקה, שעל ידי זה יתגלו ויתעלו האמרות טהורות של הצדיק בכל העולם שזהו בחינת אמרות ה' וכו' כסף צרוף וכו' כנ"ל:
And therefore the distinction between pure and impure is also apparent in the legs — for there is clothed the aspect of the flow of vitality of the aspect of speech and knowledge. And therefore in pure animals — in which the oppressed soul that fell from the level of speech to the level of the living creature is not so fully trapped and caught there, as above — the vitality therefore bursts forth and goes out through the legs — for there is clothed the aspect of the soul, as above. And this is the sign of split hooves [mafris parsah] — that the legs are split through this bursting forth, as above.
All the tikkun of masa u'matan follows the above Torah. During business one does not engage in Torah — he is then a prastik [simple person]. All his vitality and sustenance comes from the great tzadik, who sometimes is also a "simple person" — through which he draws vitality from the sustenance of the world before Mattan Torah (= the Chesed Chinam = the hidden Torah = the Asarah Ma'amaros through which the world was created). Through these, all matters of derech eretz are accomplished — all crafts and business = the path to Eretz Yisrael. 3
אות יד וזה בחינת ספירת העומר. ספירה דייקא בחינת ה' יספור בכתוב עמים וכו' (כמובא בהתורה הנ"ל). וספור דייקא כי זה המקרא ה' יספור בכתוב עמים הביא שם רבינו ז"ל לענין הטוב הכבוש בין העמים שמודיעין לו מעלתו על ידי הכתב הנעשה על ידי האויר הנח והזך וכו' שכל זה הוא בחינת ספירת העומר כנ"ל. כי כשמעלין הטוב הכבוש מהסטרא אחרא והעכו"ם צריכין להביאו לתוך מנין ומספר דקדושה בחינת ה' יספור בכתוב עמים וכו', וספור דייקא. וזה בחינת מספךר בני ישראל כשיצאו מגלות מצרים, וכן כשנפלו בעגל וכו' כמו שפרש רש"י בפרשת במדבר מתוך חיבתן לפניו מונה אותן כל שעה כשיצאו ממצרים מנאן וכשנפלו בעגל מנאן לידע הנותרים כשבא להשרות שכינתו עליהלם מנאן, באחד בניסם הוקם המשכן ובאחד באייר מנאן. ועל כן קורין פרשה זואת קודם שבועות כמובא בשולחן ערוך הסימן מנו ועצרו, כי מספר בני ישראל ומספר הינים שזופרין לעומר הם בחינה אחת בחינת גלמי ראו עיניך ועל ספרך כולם יכתבו ימים יוצרו ולא אחד בהם. כי כל אחד מישראל כלול מכל הדות שהם בחינת ימים בחינת ומדת ימי. כי כשיוצא הטוב מהגלות צוה ה' יתברך למנותו כדבר הכביב שמונין ודסופרין אותו כדי שיהיה מעתה שמור וקיים במספר ובמינין ולא יחסר ניצוץ אחד מהלם ולא ישלטו עוד בהם זרים כי כסר נכנס הכל בחשבון הקדושה שזהו בחינת מספר בני ישראל בכ"פ זיצאו מרע לטוב. כמו כשיצאו מגלות מצרים וכן אחר חטא העגל שחזרה הזוהמא כידוע והצרכו לטהר עצמן מחדש כידוע לחזור ולהוציא הטוב הכבוש מהרע, על כן צריכין מנין מכדש וכנ"ל. ועיקר המנין של ישראל היה רק על ידי הצדקה של השקלים שעל ידי זה נעשה אויר הנח והזך שעל ידי זה מודיעין להטוב הכבוש ומוציאין אותו מהרע ומכניסין אותו למספר דקדושה שהוא מספר צבא ד' שהם צבאות בני ישראל. כי כשכבר נכנס הטוב במספר צבא ד' בודאי אסור לזרים ליגע בו עוד כי מני שלח ידו בצבא המלך המנויים והספורים ונקה. אבל לעתיד כשיתבטל הטומאה כתיב והיה מספר בני ישראל כחול הים אשר לא ימד ולא יספר וכו' כי יהיה אז למעלה מהמספר. כי באמתשורש נשמת ישראל שהם עיקר הטוב הוא למעלה מהמספר כי הם חלק אקוק ממעל ששם אין שייך מספר בבחינת ולפני אחד מה אתה סופר. רק מחמת שהנשמות מתלבשות בזה העולם המעשה בשסיל הבחירה ההכרח שיעברו תחת המספר והמנין. כי זה העולם הוא בבחינת ריבוי ומנין ועל כן תיחף שברא ה' יתברך את העולם עשה תיכף חשבון ומנין מהימים שברא בהם את העולם כמו שכתוב ויהי ערב ויהי בקר יום אחד ויהי ערב וכו'ךּ יום שני וכן כולם. כי שורש הקדושה הוא למעלה מהמספר בחינת לפני אחד מה אתה סופר כנ"ל. והקליפות והסטרא אחרא שהם השקר הם למטה מהמספר. כי כבר מבואר בדברי רבינו ז"ל (בהתורה אר"ע בסימן נ"א) שהאמת הוא אחד והשקר הוא הרבה. כי כשאומרים על כלי כסף האמת אי אפשר לומר רק שם אחד דהיינו שהוא כלי כסף אבל שקר יכולים לומצר עליו הרבה דהיינו לומר שהוא נחשת או ברזל או זהב ושאר שמות וכו' (עיין שם והבן). ומחמת זה השקר אין בו מספר ומנין כלל. כי השקר הוא בבחינת ופערה פיה לבלי חוק. כי אין גבול ומספר להשקר כמו במשל הנ"ל שאמת אי אפשר לומר כי אם אחד שהוא כסף אבל שקר אפשר לומר שהוא זהב או נחשת או עץ או אבן וכו' ושאר שמות בלי מספר וכן למשל כשיש לפנינו חפצים או מעות במסלפר עשרה כשאומרים האמת יש להם נהין ומספר דהיינו שהם במספר עשרה שזהו האמת. אבל תיכף כשרוצה לשקר אין להם שום מספר ומנין וגבול כלל. כי שקר יכולין לומר שהם חמשה או ששה או עשרים או שלשים וכו' עד בלתי גבול וקץ נמצא שאין שיעור וקצבה ומנין וגבול להשקר. ועל כן השקר אין נכנס תחת המסםר והמנין כלל. אבל הוא כרוך תמיד אחר המספר והמנין. כי קודם שנשתלשל הדבר מלמעלה מבחינת למעלה מהמספר לזה העולם שהוא בבחינת מספר אז אין שליטה כלל להשקר. כי אין לו אחיזה רק במקום שיש ריבוי כי באכד אין לו אחיזה (כמבואר בהתורה אר"ע הנ"ל) :
But in impure animals they are very fully trapped there, as above — to the point that they cannot burst forth and go out at all. And therefore their hooves are closed [kalutas], as above.
ועל כן צותה התורה לתת שקלים דייקא בשסיל מספר בני ישראל כדי שיגין כח הצדקה שלא יהיה כח להשקר להתאחז בהמספר וס ושלום לקלקלו כי שם הוא כרוך תמיד כנ"ל אבל על ידי הצדקה שעל ידי זה מודיעין להטוב מעלתו ויוצא משם ונתבטל אחיזתם שוב אין להם כח להתאחז בהמספר. אדרבא על ידי המספר דייקא הסטרא אחרא והקליפות נכנעין ונופלין כי מצוציאין את הטוב מהם ומכניסים אותו במספר צבא ה' המנויין לפניו מתוך חיבתן ששוב אסור להם ליגע בו כנ"ל. כי המספר הוא בחינת הבחירה והוא בחינת ממוצע בין השקר שהוא למטה מהמספר כנ"ל ובין שורש הקדושה שהוא למעלה מהמסםר כנ"ל. ובכח מצות הצדקה של השקלים נתבטל אחיזת הסטרא אחרא מהמספר אדרבא על ידי המספר מוציאין הטוב הכבוש מהסטרא אחרא והשקר שהם למטה מהמספר ומכניסין אותו במספר צבא ה' שעל ידי מספרם הלם מתקשרים בשם ה' ונכללין למעלה מהמספר ששם שרשינו כנ"ל. בחינת והיה מספר בני ישראל כחול הים אשר לא ימד ולא יספר. וקשיא רישא לסיפא כתיב והיה מספר בני ישראל משמע שיש להם מספר ואחר כך מסיים אשר לא ימד ולא יספר. אך עלפי הנ"ל מסואר היטב כי דייקאעל ידי מספר בני ישראל על ידי השקלים שהוא מספר דקדושה על ידי זה סייקרא יהיה נכללין למעלה מהמספר בבחינת אשר לא ימד ולא יספר:
And therefore in the korbanos [Temple offerings] — when they would bring up the limbs [eimurim] to the altar to sacrifice them — through which they rectified them and elevated them to their root, from the level of the living creature back to the level of speech — therefore they would bring up the head and the leg together. And they would cover with the leg the place of the slaughter (as is stated in the Mishnah there). For there is clothed the aspect of the soul — the aspect of speech — that descended there, as above. And now, in the korbanos, it is elevated and rectified. And therefore they were sacrificed together.
וזהו במספר שמות במספר שמות דייקא. כי צריכין להודיע להטוב הכבוש שמו דייקא שהוא כלול בשם ישראל כמו שכתוב ובשם ישראל יכנה אלו הגרים. כי כל זמן שזוכר הטוב שמו עדיין בקל יכולין להוציאו משם ועיקר השכחה מה ששוכח הטוב מעלתו כנ"ל הו מה ששוכח את שמו. וזה בחינת מה שהמת שוכח שמו כשאינו איש כשר באמת. כי עיקר הוא השם ששרשו שם ה' ומי שמזכיר עצמו בכל פעם ששם ישראל נקרא עליו אף אם הוא כמו שהוא. כי אפילו פושעי ישראל כל זמן ששם ישראל נקרא עליו כי נקרא פושעי ישראל יש בו התפארות פרטי (כמבואר בהתורה הנ"ל). ומי שמזכיר עצמו בזה בכל פעם בקל יוכל לשוב לה' יתברך. כי אין הטוב שלו שוכח מעלתו לגמרי מאחר שזוכר עדיין ששמו ישראל. אשר כל העולמות נבראו בשבילנו ובנו נמלד ונתייעס בבריאת עולמו וכו' כנ"ל:
And therefore one who is on an exceedingly, exceedingly high level — wine drinking does not harm him, and on the contrary he can accomplish through it great things and attain great attainments — as is explained there. For one who has already completely subdued the Tree of Knowledge of Good and Evil and completely clarified the good from the evil without any remainder whatsoever — he is able to drink. For the evil of the Tree of Knowledge of Good and Evil — which is the aspect of drunkenness, as above — has no hold in him at all. And then, on the contrary, he clarifies the good and accomplishes through it very great things, as above.
This is "Tov Torah im derech eretz, shey'gi'as sh'naihem mashkachas avon" — "Good is Torah with derech eretz, for the toil of both causes sin to be forgotten." One certainly needs both: Torah and derech eretz (= business or m'lachah) — to draw vitality from the Chesed Chinam (= the path to Eretz Yisrael) → silencing the mouths of all who contest the conquest of Eretz Yisrael (= the totality of kedushah), who say "Listim atem!" "The toil of both causes avon to be forgotten" — the avon = the Sitra Achra and k'lipah contesting whoever approaches kedushah (= conquering Eretz Yisrael). Every person who sanctifies and purifies himself through any mitzvah or holy matter — he conquers a portion of Eretz Yisrael, working on the path to Eretz Yisrael. Therefore the Sitra Achra wages war constantly: "Listim atem — how dare you enter our territory!" But by drawing the Chesed Chinam (= the Asarah Ma'amaros) → their mouths are stopped, their contest nullified. 4
אות טו וזה בחינת שבועות ביום החמשים שהוא בחינת שער החמשים כידוע. כי מ"ט ימי הספירה אז אנו מטהרין עצמנו ויוצאין ממ"ט שערי טומאה למ"ט שערי קדושה. וביום החמשים הוא וים טוב קודש כג השבועות הקדוש והנורע זמן מתן תורתנו שאז מקבלין קדושה וטהרה משער החמשים שזהו בחינת המקוה של שבועותשטובלין ומטהרין עצמינו בשער החמשים כמו שתתוב בכוונות ומובא בדברי רבינו ז"ל(בסי' נ"ו). כי עיקר אכיזת כל המספר הוא בבחינת שבעת ימי הבנין שהם בחינת שבעת ימי בראשית שבשביל שה עשה ה' יתברך מספר ומנין בכל ששת ימי בראשית כמו שכתוב ויהי ערב וכו' יום אכד יום שני וכו' כנ"ל. ועל כן סופרין שבעה שבועות שבע כלול משבע שהם כל כל מהספר הכלול בשסעת ימי הבנין. שעל ידי זה מסטלין אחיזת הזקר שהם למטה מהמספר כי אין מסלפר ומנין וגבול להשקר כנ"ל. אבל באמת אף על פי שהשקר מצד עצמו אין לו גבול ומספר כנ"ל כי שקר אפשר לומר עד בלתי גבול וקץ ומנין כנ"ל. אף על פי כן לא נתן ה' יתברך שליטה להשקר שיתפשט עד בלתי גבול וקץ כי אז היה מתבטל העולם חס ושלום שקיומו רק על ידי אמת. על כן ה' יתברך ברחמיו קץ שם לחשך ולכל תכלית הוא חוקר. כי ה' יתברך ברא את העולם באמת שהוא כותם שמים וארץ כידוע. אבל בשביל הבכירה נתן אחיזה להשקר שהוא הרע והטומאה. אבל אף על פי כן שהשקר מצד עצמו הוא בלי גבול ומספר כנ"ל. אף על פי כן ה' יתברך שיבד עולמו באמת הכניס נקודת האמת בתוך כל העולם עד שאין שם שליטה להשקר כי אם כשמתלבש את עצמו באיזה אמת ובהכרח שיהיה גם בהשקר מעורב איזה אמת כמו שאמרו רבותענו כל שקר שאין בו אמת בתחלתו אינו מתקיים וכו'. וכמו שראין בחוש שאי אפשר להשקרן לשנות את הידוע לומר על עץ שהוא זהב, שאז לא יועיל בשקרו כלל כי הכל ידעו שהוא שקר. ומי שרוצה לקיים שקרו להטעות חבירו. צריך לחשוב תחבולות איך לרמות אותו על ידי איזה אמת שילביש בו שקרו שאז דייקר יהי אפשר להטעות הבריות כגון שלוקח בדיל ומחפה אותו בכסף ומטעה ואמר שהוא כסף. נמצא שיש בזה מעט אמת. כי באמת יש בו מעט כסף וכן כיוצא בזה. נמצא מאחר שאין להשקר קיום כי אם על ידי מעט אמת על כן יש גלם להשקר גבול ומספר כי אף על פי שמצד עצמו הוא בלי גבול כנ"ל כי שקר אפשר לומר על בדיל שהוא זהב או אבת טוב או כס. ושאר שמות בלי גבול אבל אף על פי כן אין קיום לאלו השקרים ונכשבו כאין וכאפס מאחר שהכל ידעו שהוא שקר. ואי אפשר לו להשקר להתקיים כי אם כשמסמיך אותו לאיזה אמת נמצא שיש לוגבבול וקצבה. כי אי אפשר לומר שקרים בלי גבול כרצונו כטבע השקר כי לא יתקימו דבריו כלל. על כן הוא מוכרח למעט ולהגביל שקרו באופן שיהיה סמוך לאיזה אמת כדי שיוכל להבקיים להטעות בו הבריות ועל כן בודאי יש לו גבול ומנין בהכרח. וזה בחינת מ"ט שערי טומאה שהם כנגד מ"ט שערי כקדושה כי כמו שיש להקדושה גבול ומספרד בזה העולם שהוא בחינת ז'פ'ז' שהם כלל שורש המספר כנ"ל. כמו כן את זה לעמת זה הם ז'פ'ז' בטמאה שהוא השקר. כי הם נכנסיםגלם כן תחת המספר אף על פי שמצד עצמם הלם למטה מהמספר כנ"ל. אך מחמת שאינם מתקיימין כי אם על ידי שמתלבשים עצמם באיזה אמת כנ"ל על כן בהכרח שיש להם גבול ומספר גם כן כנ"ל. ועל ידי זה האמת בעצמו שהם יונקים ממנו שעל ידי זה עיקר התגברות השקר שלהלם. על ידי זה האמת בעצמו הוא הכנעתם ומפלתם בבחינת ומלכותו בכל משלה. כי מאחר שאין כח להשקר שגהלם כי אם על ידי האמת שהם מתלבשין עצמן בו, על כן אין להם קיום כי אם לפי שעה קלה כמו שכתוב ועד ארגיעה לשון שקר. כי אחר כך מתגבר האמת שהם יונקים ממנו ומפיל אותם ומגלה רמאותם ושקרותם. אבל יש בחינת שער החמשים של הטומגאה כנ"ל שהוא כנגד שער החמשים של הקדושה שזה השער כולל כל הסטרא אחרא והקליפות וכל השקרים והרמאות וההטעאו' שבעולם שמעצם ריבוי השקרילם והרמאות שיש שם הוא כמעט בלי גבול ומנין כי אפ על פי שי שם הוא כמעט בלי גבול ומנין כי אף על פי שגם הוא בכרח להתלבש עצמו באיזה אמת. אבל הוא יונק גל גך מהקדושה והאמת עד שיכול חס ושלום לבלבל ולהסתיר ולהעלים כל מיני אמת שבעולם. ולהפוך ברמאותו וערמתו הגדולה והעמוקה בלי שיעור להפוך מאמת לשקר ומשקר לאמת לשום רע לטוב וטוב לרע כמו שכתוב הוי האומרים לרע טוב ולטוב רע שמים חשך לאור ואור לחשך וכו'. וכשזאת הסטרא אחרא והשקר מתגבר כס ושלום אז נאמר טבעתי ביון מצולה ואין מעמד וכו'. ששזהו בחינת תוקף מרירות הגלות האחרון המר והארוך הזה שאמר עליו ותרד פךלאים וכו' ונסתר ונעלם הקץ הפלאות כמו שכתוב מתי קץ הפלאות. ועיקר אריכת הגלות הוא מה שהתגבר השקר מאד מאד כמעט בלי גבול חס ושלום שהוא עיקר הרע והטומאה כנ"ל וכמו שכתוב ותשלך אמת ארצה וכו' וכמו שאמרו רבותינו ז"ל והאמת תהיה נעדרת שנעשה האמת עדרים עדרים. כי הסטרא אחרא שהוא השקר התפשט עכשיו בעונותינו הרביםלאורך ולרוחב ולכל מה שמגלים איזה אמת בעולם להבקרב על ידו לה' יתברך הוא מתנכל בתחבולותיו תיכף לבלבלו ולהסתירו ולהפכו אל ההיפך ממש שזהו בחינת תוקף המחלוקת שיש עכשיו בעולם בין הצדיקים והכשרים. וכן עוצם הצרה המרה של התגברות החכמות והלשונות שרוצים להטעות את ישראל לתפוס חס ושלום נערי בני שיראל במצודתם חס ושלום(כמבואר מזה כבר כמה פעמים). והכל הואבחינת התגברות והתפשטות השקר שהוא עיקר הטומאה מכל הצדדים לאורך ולרוחב בכלליות ישראל ובלךפרטוית על כל אחד ואחד ובפרטי פרטיות בכל יום ובכל עת ובכל שעה. שכל מה שרוצין באיזה עצה אמתיית לאאת מתחבולותיו הוא מבלבל בשקריו והטעאותיו עדדשאין להמלט מממנו וכמו שכתוב באורח זו אהלך טמאנו פח לי וכו':
And this is the aspect of the drunkenness that is permitted on Purim specifically — only on Purim is drunkenness permitted. For then is the essential subduing of the klipah [husk] of the Tree of Knowledge cited above. For then is the downfall of Haman, whose hold is there — as our Sages of blessed memory said: "Haman from the Torah, from where? As it is said: 'Is it [ha-min] from the tree?'" And therefore then it is obligatory to get drunk — for since at that time the evil of the Tree of Knowledge cited above has no power — for at that time, on Purim, it is subdued — therefore there is a great obligation to get drunk. For through the drunkenness, the good is clarified and the evil completely sweetened. For one who is on the high level cited above — such that he can drink as above — he lifts his minds [mochin] through the wine until he thereby enters into the innermost chamber [lifnai v'lifnim], where all is entirely good, as above.
אבל ה' יתברך גדול מאד ולתבונתו אין מספר ונתן לנו את התורה הקדושה ברכמיו ביום החמשים הקדוש שהוא יום חד השבועות שהוא בחינת שער הכמשים של הקדושה שזה השער כולל כל המ"ט שערילם והוא שרשם והואלמעלה מהמספר כי כל שבעת ימי הבנין שהם כלל המספר נמשכין ויונקין ממנו. אבל הוא בעצמו בבחינתלמעלה מהמספר. כי הוא כלול בא"ס. ועל ידי עולה המספר ונכלל למעלה מהמספר. רק בערך שהמ"ט שערים שהם ז' פעמים ז' כלל המספר יונקים ממנו. על כן בערכלם אנו מכרחים לכנות אותו בשם מספר. ואנו קוראים אותו בשם שער החמשי םשהוא לשון מספר. אבל הוא בעצמו למעלה מהמספר ושם כל ההמתקות של כל הדינים שהקליפות והסטרא אחרא יונקים מהם כי עיקר איישסם מבחינת דינים כידוע. כי שער החמשי םשל הקדושה כולל כל שורש התורה שכלולה מתרי"ג עטין דארייתא.שהוא עיקר האמת בחינת תורת אמת. ומשם נמשכין עצות עמוקות בלי גבול להכניע ולשבר ולבטל כל השקרים והרמאות של כל השקרים שבעולם אפילו הנמשכין משער החמשים של הקליםפה אשר השקר והרמאות שלהם כמעט בלי גבול. אבל זה האמת של בחינת שער החמשים של קדושה עומד כנגדם לעולם בבחינת ואמת ה' לעולם ולא די שאין יכולין לקלקל ולבלבל האמת עד לעצמו. אף גם על ידי עוצם התפשטותם ורמאותם ושקרהים הרבים. על ידי זה דייקא יתגלה האמת לאמתו. כי הם מרבילם בשקרים ורמאות והטאעטות כל כך עד שמי שרוצה רק להביט בעין האמת לאמתו בקל יכול לראות ולהבחין את האמת. וזה הדבר אי אפשר לבאר בכתב ולא בעל פה כי אם לכל חד לפום מה דמשער בלביה אם ירצה לבלי להטעות עת עצמו יכול להבחין את האמת על ידי התגברות השקר דידיקא. כי שקריהלם הם בלי שיעור עד שרוב שקריהלם נתגלו לרוב העולם שהוא שקר וכזב. רק שאחר כך אומרים שקר אחר ורמאות ובלבולאחר. והמשכיל יכול להבין דבר מתוך דבר כמו שאין ממש בזה השקר שכבר נתגלהכן אין ממש באלו השקרילם שמטעה אותו עדיין. וכן יש בזה עוד ועוד כמה וכמה בחינות אשר על ידי התגברות השקרים ובלבולים וההטעאות דייקאעדיין על ידי זה יכולין להתקרב להאמת כי הגאמת ניכר מתוך ריבוי השקר כמו האור מן החשך. אך כל זה אי אפשר לבאר רק החפץ באמת לאמתו יבין מדעתו האמת. וזה בחינת עת אשר שלט האדם באדם לרע לו דייקא כמובא:
And this is the aspect of: one is obligated on Purim to become drunk until he does not know the difference between "cursed is Haman" and "blessed is Mordechai." For specifically through the above-mentioned drunkenness on Purim, as above, one reaches the aspect of "does not know" — which is entirely good, as above.
Therefore one must engage in both Torah and business → "the toil of both causes sin to be forgotten." Business alone is certainly nothing — one cannot draw Chesed Chinam through business alone to nullify the kitrug, only when one engages in Torah truly. As explained in the above Torah: the wicked cannot receive from this Chesed Chinam except through the great tzadik who engages in Torah truly — who receives from the Chesed Chinam during his pshitus and through this sustains all. The closer one is to Torah, the more Chesed Chinam flows to him. Likewise, Torah alone is also not completeness — even one deeply attached to Torah must nullify himself sometimes when necessary. Through his bitul (when he becomes completely simple) → he sustains himself from the path to Eretz Yisrael (= Chesed Chinam) → sustaining and maintaining all simple people engaged in m'lachah and business. All crafts and business in the world = accomplished and sustained only through the tzadikim, who draw Chesed Chinam during their pshitus. 5
אות טז כי עצת ה' לעולם תעמוד ואתה מרום לעולם ה'. וכמו שכתוב מקולות מים רבים אדירים משברי ים אדיר במרום ה' וכמו שפרש רש"י שם. כי ה' יתברך כבר הקדים רפראה למכה ונתן לנו את התורה ביום החמשים. והמשיך עלינו קדושה משורש התורה שהוא בחינת שער החמשי םששם יש עצות עמוקות ונפלאות עד בלתי גבול שאי אלפשר לקלקלם ולהסתירם בשום אופן ובכח קדושה זאת הבטיח לנולהאמין במשה רבינו לעולם. כמו שכתוב וגם בך יאמינו לעולם. ומאחר שיש לנו יסוד על מה להשען שוב לא תעשינה ידיהם תושיה ועולתה תקפץ פיה ואי אפשר להם להפוך האמת. כמו שלמל במדינות אשכנז וסביבותם שנתפסו בסוף הגלות זה כמה שנים ברשת הבעל דבר לעבור על דת תורתנו הקדושה בזאט נפש בזדון ובמעל. לגלח פאת זקנלם ולעבור על חמשה לאווין בכל יום. ויש בהם קצת כשרים שאוחזין מעשי אבותיהלם בידהם וכברנעשה להם כהיתר כמו שאמרו רבותינו ז"ל (יומא פ"ו ע"ב) עבר ושנה נעשה לו כניתר וקצתם אומרים כמה דחיות של שקר. יש מהם אומרים שאינם מעבירים השער כי אם על ידי משיחה שמותר מן הדין וחיוצא בזה. הנה מאחר שעל כל פנים כולם מוכרחין להודות שתורת משה אמת בחתב ובעל פה אשר מפורש בתורה ובדברי רבותינו ז"ל שאסור להשחית הזקן בתער רק שאומרים שקר שמעבירין במשיחה וכיוצא. אבל רובם יודעילם בעצמן האמת שמשחיתין זקנם תבער ממש. ואיך אפשר להטעות את עצמו. על כן בודאי כל מי שיראת ה' יגע בלבו באמת בודאי לא ישחית זקנו כאשר נמצאים גם שם כמה כשרילם שאינלם מחיתים פאת זקנם אם משחיתים הם נזהרים על כל פנים שלא להעבירו בתער כי אם במשיכה. אף שגם זה יש בו איסור על פי כתבי האר"י אשר מחמיר מאד ליגע בשער הזקן שהם צנורות עליונות וכו'. אף על פי כן אין בו איסור כמו בהשחתה ממש חס ושלום. וכן לענין שאר השקרים והרמאות והבלבולים שיש בעולם אי אפשר להשקר להתקיים לזמן ארוך מאחר שכבר יש לנו יסוד לבלי לסור מתורת משה. נמצא שאינו יכול להתגבר בשקרו כי אם על ידי שיאמר שהוא מקיים תורת משה בתכלית השלימות הוא ולא אחר ויחלוק על הצדיקים אמתיים כי יוכיח עליהלם בשקריו ורמאותיו כאילו הם עוברים כס ושלום על תורת משה. כאשר נמצאים בלבולים הרבה כאלה בעולם בלי שיעור. עד שנךתפשט המחלוקת בין התלמידי חכמים ואין יודעין היכן האמת לאמתו. אבל על כל פנים מאחר שהכל מוכרחין להודות שתורת משה אמת.ך ואי אפשר להיות צדיק וכשר כי אם חשמקיימין תורת משה באמת כאשר מסרו לנו רבותינו בגמרה ופוסקים. על כן מי שרוצה להביט בעין האמת יכול לראות בעין מי מקיים יותר תורת משה והולך בדרכי התורה באמת:
But not every person can bring himself into this — and not at every time is it permitted to get drunk from wine, G-d forbid. Even one who is on a high level. For many great ones who were on a very high level stumbled in this — as cited in the holy Zohar. For this requires one to be of an exceedingly outstanding level.
This resolves the apparent difficulty: the Tanna warns strongly to engage in derech eretz and m'lachah, yet we see many tzadikim and Talmidai Chachamim who do no m'lachah or business at all! But according to the above Torah, all is resolved well: even those tzadikim and T"C who do not do m'lachah — they inevitably nullify themselves sometimes when necessary. Then they are in the aspect of those engaged in m'lachah and business (= derech eretz). Through their bitul (when they become completely simple) → they sustain themselves from the path to Eretz Yisrael (= Chesed Chinam) → sustaining all simple people who engage in m'lachah and business. All derech eretz (= business and crafts of the entire world) is sustained only through them. 6
אות יז וכל הגליות הראשונות היו הבחינת הקליפות הנאכזין במ"ט שערי טומאה שיש להם מספר וקץ. על כן היה קץ וזמן לכל הגליות אבל זה הגלות האחרון נסתם קצו והוא קץ הפלאות. כי מתגבר חס ושלום השקר שנאחז מבחינת שער החמשים שהוא כמעט בלי גבול. שזהו בחינת קליפת עמלק שהוא בחינת לבן הארמי שנאמר בו ותחלף את משכורתי עשרת מונים. שקשה מאד לעמוד על רמאותו שהוא כמעט בלי קץ כי אם מי שיש לו עצם האמת כמו יעקב אבינו שהוא בחינת אמת כמו שכתוב תתן אמת ליעקב שהוא היה יכול לידע איך להתנהג עמו כמו שאמרו רבותינו ז"ל אחיו אני ברמאות. וגם יעקב אמר שאם לא היה ה' יתברך בעזר לעוזרו להנצל ממנו היה מה שהיה חס ושלום כמו שכתוב לולי טלקי אברהלם ופחד יצחק היה לי וכו'. ועל כן יעקב כשראה מלאכי אלקים עולים ויורדים בסולם. אז ראה כל המלכיות המשעבדים בישראל עולים ויורדים אבל מלכות אדום שהוא הגלות הזה ראה עולה ולא יורד (כמו שכתוב במדרש). כי אפילו יעקב שהוא עצם הטמת לא היה יכול לעמוד על הדבר איך יהיה אפשר לצאת מזה הגלות לבטל ריבוי השקר והרמאות וכו' המתפשט עכשיו עד שה' יתברך הבטיכו והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך כי לא אעזבך שמרמז עד הקץ האכרון שה' יתברך יעזוב אותנו לעולם. כמו שכתוב כי לא יטושה' את עמו וכו'. והבן הדברים היטב אם תרצה:
And this is the aspect of the wine libations [niskei ha-yayin] that were poured upon the korbanos. For since the animal-spirit was then subdued through the korbanos, as above — therefore specifically intoxicating wine [shechar, yayin ha-meshakayr] was poured as a libation. For then the aspect of intoxicating wine was rectified — as mentioned above in Laws of Chailev [Forbidden Fat]. For then the aspect of drunkenness — which is the aspect of the animal-spirit, as above — was subdued.
Nevertheless, even though one must nullify himself and engage in business, the primary thing is Torah: "Aseh Soras'cha keva oomilachtecha areye" — "Make your Torah permanent and your work secondary." The vitality of the bitul aspect (= Chesed Chinam sustaining the world before Mattan Torah) is only in the aspect of areye [temporary] = a temporary dwelling. The essential sustenance in a permanent way = only through Torah (= the essential sustenance of the world permanently). Before Yisrael received the Torah: "N'mogim eretz v'chol yosh'veha" — "The earth melts with all its inhabitants" — the world tottered like a temporary dwelling. The essential permanent sustenance = through the Torah: "Anochi tichanti amudeha Selah" — "I established its pillars forever" — said regarding Kabbalas HaTorah, when the world was solidified. 7
אות יח וזה שאמר רב יוסף אי לאו האי יומא כמה יוסף איכא בשוקר. כי הצדיקילם הגדולים היו עובדי םאת ה' יתברך גם אם לא ניתנה התורה. כמו שמצינו אבות העולם שעבדו את ה' יתברך וקיימו כל התורה עד שלא ניתנה. אבל לגודל הבגברות השקר לא היה אפשר להכיר ולהבחין בין צדיק לרשע אי לאו האי יומא שהוא יום החמשים שבו קבלו ישראל את התורה שעל ידי זה יש לנו כח להכניע ולבטל השקר אפילו בתוקף הגלות האחרון הזה כנ"ל. וזה אי לאו האי יומא דקא גרים כמה יוסף איכא בשוקא והבן:
And this is the aspect of the signs of a kosher wild beast [simanei chayah tehorah] — whose signs are in its horns [karnos] — that is to say, the distinguishing sign between an animal [beheimah] and a wild beast [chayah] is in their horns (as stated in the Shulchan Aruch). For the fat of a wild beast is permitted and its blood requires covering [kisuy] — while an animal is the reverse. For the aspect of the wild beasts [chayos] is of the aspect of the right side [yamin] — the aspect of chesed — the aspect of Avraham. As it is written: "And the face of the lion is on the right side" [Ezekiel 1:10]. And from there is the sustenance of the wild beasts — for the king of wild beasts is the lion.
This is the aspect of Sukkah — diras areye ba'inan [we require a temporary dwelling]. Sukkah = the Chesed Chinam — Sukkah = the aspect of very great and abundant chasadim drawn then. During Sukkos we draw the path to Eretz Yisrael (= the Chesed Chinam sustaining the world when one is idle from Torah). Therefore shiv'im parim [70 bulls] are offered on Sukkos for the 70 nations — giving them their minimal vitality (which flows from the Chesed Chinam = Sukkah). 8
אות יט וזה רבות עשית את ה י"י אלקי נפלאותיך ומחשבותיך אלינו אין ערוך אליך אגידה ואדברה עצמו מספר וכו' שזה נאמר לענין מתן תורה כמו שאמרו רבותינו ז"ל (כמובא בדברי רבינו ז"ל). וזהו אגידה ואדברה עצמו מספו. כי עכשיו על ידי כח קבלת התורה נמשכין עלינו מחשבותיו ונפלאותיו ית' נלפלאות תמים דעיםל בלי ערך עד אשר עצמו מספר בחינת אגידה ואדברה עצמו מספר. אשר על ידי זה יש לנו כח לבטל השקר הרב והעצום אשר אין מספר לשקריו. כי ככח הטמת של התורה עומד כנגדו בלי ערך ומדפר להכניע ולהשלפיל אותו תמיד וכנ"ל. כי הצדיקים האמתיים יכולין לעשות תחבותות כאלה עד שיודיעו גם להטוב הכבוש את מעלתו ולהוציאו משם על ידי שמוצאין בספרדאיהם היפך אמונתם ואפילו אם עדיין הם מתגברים על הטוב יותר ויותר ומביאים אותו לתוך העלמה יתירה אף על פי כן יוצא הטוב מהם על ידי זרע הילודים בבחינת ה' יספור בכתוב עמים זה יולד שם סלה וכו'. כמבואר בהתורה הנ"ל. וזה זבח ומנחה לא חפצת אזנים כרית לי וכו'. אז אמרתי הנ באתי במגלת ספר כבות עלי. ולכאורה זה המקרא תמוה מאד. מה שאמר זבח ומנחה לא חפצת וכו' הלא ה' יתברך צוה עלינו כמה פעמים להקריב קרבנותואמר שהם אשה ריח ניחוח לה' נחת רוח לפניו וכו וגם רש"י והמפרשילםן נדכקו בו הרבה. אך זה נאמר לענין שלימות השכל דקדושה שזה העיקר שעל ידי שה שוכין לראות אור הצדיק. שעל ידי זה זוכין כל טוב. והוא בחינת כלל קבלת התורה(כמבואר לעיל). אבל לשלימות השכל אי אלפשר לזכות כי אם על ידי תיקון המזבח שנעשה על ידי גרילם שנעשין על ידי הצדקה וכו' שעל ידי זה נכתב בספריהם היפך אמונתם. שעל ידי זה הטוב הכבוש ביניהלם שהוא משורש נשמות ישראל הוא רואה ומוצא זאת בספריהםל. ועל ידי זה מתגיירילם ונשלם המזבח וכו' שעל ידי זה נשלם השכל וכו' כנ"ל וזה שאמר הפסוק שעסק בסיפור נפלאות מתן תורה שהיה על ידי התגלות אור מצדיק שהוא משה רבינו בחינת וגם בך יאמינו לעולם כנ"ל. ואמר הפסוק זבח ומנחה לא חפצת אזנים כרית לי עולה וחטאה וכו' היינו שלא חפצת ושאלת להביא קרבנותו וכו' בשביל תיקון המזבח הוא על ידי ריבוי קרבנות. אבל הפסוק מבאר לנו שבתחילה כשצריכין להשלים המזבח כדי להשלים השכל אי אפשר להשלימו אז על ידי ריבוי קרבנות. רק עיקר התיקון על ידי שמודיעין להטוב הכבוש שהוא מזרע ישראל וכו' כנ"ל. וזה אזנים כרית לי ולפרש רש"י עשיתם חלולות לשמוע. שבנפלאותיך ומחשבותיך הנוראות עשית תחבותות כאלא עד אשר אזנים כרית לי עד שגם חלקי הטוב והניצוצות שנדחו לי ממני ונכבשו בגלות הם גם הם יהיה אזניהם חלולות לשמוע קול דברי הצדיקים האמתיים כנ"ל:
And therefore their fat is permitted. For fat [cheilev] is the surplus of the minds [mosrei ha-mochin]. (As mentioned above in Laws of Chailev.) And the surplus of the minds contains the turbidity and sediment of the minds — therefore the sitra achra [Other Side] seizes hold there. For its essential hold is from the confusion and turbidity of the mind. And therefore the fat is forbidden, as above.
וזהו אטז אמרתי הנה באתי במגלת ספר כתוב עלי שנתעוררתי תיכף ונתרציתי לשוב ולהתקרב אליך כמו שפרש רש"י שם. כי במגלת ספר כתוב עלי היינו שבכל מבלת ספר שבעולם בכולם כתוב עלי להודיע לי מעלתי לעוררני להוציאני מכל המקומות שנפלתי בהם. כי נממצא כתוב בכל הספרים שבעולם היפך טעותי אפילו בהספרים של העכו"ם וכו' כנ"ל. מכל שכן וכל שכן בספרי ישראל הקדושים שברדאי יכולים למצוא בהם כל אחד היפך טעותו והבליו שנתעה בהם. אף על פי שלפעמים הבעל דבר מבלבל את האדם עד שגם בספרים הקדושילם רואה להיפך כי לא זכה נעשה לו סם מות וצדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם. אבל בכח הצדיקים הנ"ל שיכולין לדבר למרחוק עד שגם הטוב הכבוש בין העכו"ם ימצא בספריהם היפך אמונתם. מכל שכן וכל שכן שהטוב הכבוש בלגלות בין ישראל בעצמן בודאי יוכל למצוא ולראות בכל הספרים עצות אמתיות היפך טעותו והבליו שהיה נתעה עד הנה. וזהו בחינת במגלת סםפר כבתוב עלי שבכל מגלת ספר כתוב עלי להזכירני ולעוררני לשוב אליו והכל בכח הצדיקים כנ"ל שעל ידי זה אז אמרתי הנה באתי לקבל תורה בכל דור ודור ולשוב לה' יתברך מכל מקום שהוא כנ"ל:
But in the wild beast — which is of the aspect of Avraham, the aspect of the right side — through which the minds are clear. For from the side of the right: mocha chivarsa k'kaspa [the white brain like silver]. Therefore there is no turbidity of the minds there. As Rabbainu explained: that mocha chivarsa, and so on, is the aspect of the clarity and purity of the minds without turbidity. And therefore even the fat is clear and pure — and the sitra achra has no hold there, as above. And therefore the fat of a wild beast is permitted.
וזהו לעשות רצונך אלקי חפצתי ותורתד בתוך מעי. פרש רש"י כל מאכלי על פיך. היינו בחינת אכילה דקדושה שהוא תיקון המזבח שנעשה על ידי הגרים ובעלי תשובה שנעדין על ידי בחינת במגלת ספר כתוב עלי שמוצאין כתוב ומפורש היפך דעותיהם הנבכות. שעל ידי זה נתעוררין וחוזרין לה' יתברך בחינת לעשות רצונך אלקי חפצתי. ועל ידי זה ותורתך בתוך מעי כל מאכלי על פיך שזוכין לאכילה דקדושה שהוא תיקון המזבח שעל ידי זה נשלם השכל כנ"ל וכל זה נעשה בכח הצדקה שעל ידי זה נשלם השכל כנ"ל. וזה בשרתי צדק בקהל רב וכו' צדקתך לא כסיתי בתוך לבי אמונתך ותשועתך אמרתי וכו' כי על ידי הצדקה יכולין להודיע האמונה לכל העולם כנ"ל. שעל ידי זה נעשים גרים ובעלי תשובה שזה עיקר תךיקון השכל שזהו בחינת קבלת התורה כנ"ל. ועל כן לא קבלו את התורה עד שבא יתרו ונתגייר וכל פרשת קבלת התורה נסמך לפרשת יתרו שנתגייר כי עיקר קבלת התורה הוא על ידי הגרים שנעשין על ידי בחינת הנ"ל, וכן בכל דור ודור וכנ"ל. ועתה מיושב ומקושר היטב מקרא הנ"ל זבח ומנחה לא חפצת אזנים כרית לי וכו' שלכאורה אין לו חיבור וסמיכות כלל מה ענין אזנים כרית לי וכו' שלכאורה אין לו חיבור וסמיכות כל מה ענין אזנים כרית לי לזבח ומחה לא חפצת. אך על פי הנ"ל מבואר היטב כי מדבר לענין תיקון המזבח שעיקר תיקון שלימותו אינו על ידי קרבנות. כי כל זמן שאין מתקנים המזבח על ידי גרילם ובעלי תשובה אין הקרבנות חשובין לפניו יתברך כלל כי זבח רשעים תועבה. על כן עיקר תיקון המזבח הוא רק על ידי בחינת אזנים כרית לי שעשיתם חלולות לשמוע וכו' כנ"ל. ועל ידי זה מתגיירין גרים ובעלי תשובה ונשלם המזבח כנ"ל. ואז אחר כך בודאי חשובין הקרבנות לפניו יתברך מאחר שכבר נשלם תיקון המזבח על ידי הגרים ובעלי תשובה כנ"ל:
And therefore its blood requires covering — of the aspect of: "Love covers over all transgressions" [Proverbs 10:12] — which is the aspect of the right side. (As Rabbainu said, that this is the aspect of the covering of blood, in Siman 82, Likutay Moharan II.) For there, in the aspect of Avraham — the aspect of the right side — the bloods, which are the mighty ones [gevuros], are hidden and covered and do not become revealed. For love covers over them — of the aspect of: "Love covers over all transgressions", as above. And this is the aspect of the covering of the blood of a wild beast specifically — which is of the aspect of the right side, the aspect of Avraham, as above. And therefore one covers with earth and ash [afar va'efer] — which is the aspect of Avraham, who is the aspect of love that covers over transgressions, as above. For Avraham said: "And I am but dust and ash" [Genesis 18:27]. And likewise our Sages of blessed memory said: that in the merit of this, his children merited the commandment of covering blood with earth.
The Sukkah is a diras areye — for this vitality is in the aspect of areye. During Sukkos we finish the Torah and immediately begin it again on Sh'mini Atzeres — not wanting to pause at all between completion and beginning, to show that one must always engage in Torah ("V'hagisa bo yomam valailah"). But if so, from where will those distant from Torah receive vitality — all the more so the nations? And it is impossible never to pause at all. Therefore Hashem had mercy and gave us the holy mitzvah of Sukkah → drawing the Chesed Chinam → sustaining vitality during pshitus → sustaining all distant from Torah, even the nations = the 70 bulls offered for the 70 nations. 9
אות כ וזה בחינת ג' פעמים צדקתך שאומרים בשבת במנחה להמשיך עלינו כח השלשה צדיקי יסודי עולם שנסתלקו אז שהם יוסף משה דוד. כי מבואר לעיל שגייקר בכח הסתלקות הצדיק נטהר ונזדכך האויר עד שיכולין לשמוע דבריהם גם עתה בכל מקום שהוא. ועל כן בשבת במנחה שאז הוא רעוא דרעין רצון שברצונות. שאז הוא בחינת תכלית שלימות אויר הנח והזך שהוא בחינת וצון ואהבה ושלום. שזהו בחינת שבת שלולם שהוא שביתה ונייחא אהבה ורצון ושלום, ובשבת במנחה אז הוא רצון שברצונות תכלית הרצון והאהבה והשלום. שכל זה הוא בחינת שלימות האויר הנח והזך כנ"ל. ועל כן אלו הג' צדיקים הגדולים נסתלקו אז להורות לנו שדבריהם חיים וקיימים לעד ולעולמי עולמים כי הם ממשיכים גם אחר הסתלקותם בכל פעם בחינת אויר הנח והזך כדי שישמעו דבריהם למרחוק כדי לגייר גרים ולעשות בעלי תשובה שבזה עוסקים הצדיקים הגדולים גם אחר הסתלקותם לגייר גרים ובעלי תשובה (כמבואר בדברי רבינו ז"ל בכמה מקומות). ועל כן אומרים אז ג' פעמים צדקתך דייקא כי דייקא על ידי בחינת צדקה נמשך תיקון זה כנ"ל. וזה שנוהגים הצדיקים לומר תורה ומוסר בסעודה שלישית דייקא. כי אז יכולין להשמיע הדיבור למרחוק כנ"ל:
But animals — which are from the side of Yitzchak, the aspect of the left side [sitra d'semol], the aspect of judgments [dinim] — as it is said: "And the face of an ox is on the left" [Ezekiel 1:10] — and the king of animals is the ox. And therefore there the turbidity of the minds is greater — which is the aspect of judgments, as above. And therefore the fat — which is the surplus of the minds, as above — that is where all the turbidity of the minds descends. And therefore it is forbidden. For the hold of the sitra achra is in the turbidity of the minds, as above. And therefore there is no covering of blood — for there the judgments are revealed. For it is from the aspect of the left side, as above.
This is "S'mach Z'vulun b'tzais'cha v'Yissachar b'ohalecha" — "Rejoice, Z'vulun, in your going out, and Yissachar in your tents" (D'varim 33). Specifically when "Yissachar is in your tents" (= the tzadik engages in Torah) and you support him → then you have cause to rejoice in your going out to commerce and business. The tzadik will sustain and maintain you. "Nations will call to the mountain, there they will offer righteous offerings" — Rashi explains: "Nations will come and convert." Through the aspect of "your going out" and "your tents" (= Torah and derech eretz) → all are sustained, even the nations → their kitrug is nullified → far from contesting the inheritance of Eretz Yisrael, they themselves come and convert: "Amim har yikra'u, sham yizb'chu zivchay tzedek." 10
אות כא רמה קרני בה' ולא רמה פכי. קרןדייקא בחינת והוי לי' קרנא קרן השופר וכו' שמן המשחה (עיין לעיל). אין קדוש כה' וכו' אל תרבו תדברו גבוה גבוה כי אל דעות ה' ולו נתכנו עלילות וכו'. לשון מנין שגלם עלילות ובלתולים ושקרים של הזטרא אחרא בחינת עלילוטת דברים שהם לשון שקר הכל נמנה לפניו יתברך. כי אף על פי שאין קץ להשקר אבל ה' יתברך יודע מספרו ומנינו עד היכן יש לו כח להבגבר. כי הוא ידע מה בחשוכא וקץ שם לחשך. על כן סוף כל סוף יתגלה האמת ויתתקן הכל. במינת ה' ממית ומחיה מוריד שאול ויעל וכו' עד וירם קרן משיחו קרן דייקא. כי הכל בכח הצדקה שהוא עיקר הקרן הקיימת לעד כנ"ל. ועל כן עיקר הגאולה על ידי צדקה כל שכן ציון וכו' ושביה בצדקה, ושביה בצדקה דייקא. כי על ידי הצדקה נעשין בעלי תשובה וגריםל שעל ידי זה עךקר הגאולה בחינת ךובא לציון גואל ולשבי פשע וכו'. וזה בצדקה תכונני רחקי מעושק וכו'. כי עיקר צמיחת קרן משיח הוא על ידי הצדקה כנ"ל. וזה זסים שלם הן גר יגור וכו' מי גר אתך וכו', שמדבר לענין גרים כמו שפרש רש"י שם הינו על ידי הצדקה נעשין גרים ובעלי תשובה שעל ידי זה עיקר הגאולה כנ"ל:
And therefore the distinguishing sign between an animal and a wild beast is apparent in the horns. For the horns are the surplus of the minds that protrudes and goes out — and horns are made from them. Of the aspect of karnei hod [rays of radiance] — the kerun or ha-panim [beaming of the face] that exists in the human being — which is the protruding of the minds outward. And in animals, horns are made. For in animals there is turbidity of the minds and very many surpluses — far more than in the human being. And likewise even in wild beasts. For all the minds of animals and wild beasts are of the aspect of the turbidity of the aspect of the human being. And therefore in the human being nothing is made from the surpluses except hair alone — which is the surplus of the minds. But in animals and wild beasts the surpluses are very great and actual horns are made from them.
"Ki shefa yamim yinaku" — "They suckle the abundance of the seas" — they receive sustenance in minimal measure from the abundance of the seas of the hidden Torah (= the wondrous Da'as, concealed now, to be revealed in the future: "uMal'ah ha'aretz dai'ah es Hashem kamayim layam m'chasim"). "Us'funay t'munay chol" — "treasures hidden in the sand" — this hidden Torah (= Chesed Chinam) is hidden and buried within all secular dealings — all crafts and business receive their vitality from the Chesed Chinam (= the hidden Torah). 11
אות כב ועשית כג שבועות וכו' מסת ונדבת ידך וכו'. בחינת צדקה שעל ידי זה נעשה אויר הנח והזך שעל ידי זה נשמע הקול למרחוק וכו' שזה עיקר בחינת שבועות כנ"ל:
It emerges: that the horns are the surplus of the minds. And therefore in the horns the signs and the distinction between wild beast and animal are apparent. For the essential difference and distinction between them depends on their surplus of minds — from which come the horns, as above. And this is the aspect of: "And through Your will, raise up our horn" [Psalms 89:18]. For through the will [ratzon] — which is chesed, the aspect of the right side cited above — through this the horns are elevated and exalted. For they are the surplus of the minds that protrude outward — for from the right side: mocha chivarsa k'kaspa, as above. And therefore even the surplus of the minds is clear and very pure — which is the aspect of the elevation and ascent of the horns. For they are of the aspect of surplus of minds, as above.
צא ולמד מה בקש לבן הארמי לעשות ליעקב אבינו שפרעה לא גזר אלא על הזכרים ולבן בקש וכו'. פרעה בחינת מ"ט שערי טומאה כנגד זה סוךפרים מ"ט ימי הספירה וכו'. ולבן בחינת הקליפה שכנגד לובן העליון בחינת שער החמשים שלרמאותו ושקרותו כמעט אין קץ בחינת ותחלף את משכורתי עשרת מונים וכו' כנ"ל. ועל כן בשבועות שהוא יום החמשים בחינת שער החמישילם דקדושה שמשם נמשך כח להכניע ולשבר גם קליפות ושקרים אלו כנ"ל. על כן אז הוא זמן הבאךת בכורים כי שבועות נקרא בתורה יום הבכורים. כי בשעת הבאת הביכורים מזכירין מעשה לבן. כמו שכתוב בוידוי בכורים וענית ואמרת לפני ה' אלקיך ארמי אבד אבי וכו'. כי בשבעות ביום הכמשים נמשך כח להכניע ולבטל אותו כנ"ל. ועל כן פרעה לא גזר אלא על הזכרים כי שם יש קץ וגבול לרשעותו כנ"ל. אבל לבן בקש לעקור את הכל וס ושלום. כי שם כמעט אין קץ וגבול לרמאותו ושקרותו כנ"ל. אבל בכח קבלת התורה בשבועות שהוא יום החמשים מכניעין ומבטלין גם אותו כנ"ל:
And this is the aspect of what is called "keren" [horn] — the aspect of keren kayemes [principal that endures] — the aspect of money [mamon] — as Rabbainu, may his light shine, explained in the Torah-teaching "Va'yehi heim merikim sakaiyhem" ["And it was as they were emptying their sacks"] (Siman 17, Likutay Moharan Vol. 1) — on the saying of our Sages of blessed memory: "a small creature in the sea that had horns" [briyah kalah she'b'yam d'havu lah karnei]. For the keren is the aspect of money — the aspect of enduring principal, as above. For the horns — which are the aspect of the surplus of the minds — from there flows the holy abundance of money: the aspect of enduring principal, as above. (As is explained above in Laws of Chailev, Halacha 1.)
"L'ray'ach sh'manecha tovim, shemen turak sh'mecha, al kain alamos ahaivucha" — "Your fragrant oils are good; your name is oil poured out; therefore maidens love you" (Shir HaShirim 1). "Shemen turak" = the aspect of bitulah shel Torah [the nullification/pausing of Torah]. During Torah study → Mochin are drawn (= holy anointing oil: "dishanta vashemen roshi") = "l'ray'ach sh'manecha tovim." But when the tzadik nullifies himself from Torah → "shemen turak" (= the Mochin withdrawn temporarily). Yet precisely then he sustains himself from the hidden Torah → sustaining all, even the nations → who come and convert. "Shemen turak sh'mecha, al kain alamos ahaivucha" — the alamos = gairim [converts] (as Rashi: Yisro came and converted). Specifically through "shemen turak" (= bitulah shel Torah — its nullification being its sustenance, for the true tzadik) → gairim are made. 12
אות כג וזה בחינת החילוק שבין חיה לבהמה. שהחיה חלבה מותר ודמה טיון כיסוי והבהמה חלבה אסור ואין דמה טעון כיסוי וההיכר בין כיה לבהמה הוא בקרנות (כמבואר בשולחן ערוך הסימנים) :
And therefore in the horns — which are of the aspect of the surplus of the minds, where there is the aspect of money — there it is apparent which is a wild beast and which is an animal: which has permitted fat and which has forbidden fat. For fat is of the aspect of the surplus of the minds — the aspect of money, as above.
כי ענין כיסוי דם בעפר הוא על פי הנ"ל. כי עיקר הרע והטומאה הוא השקר. ועיקר הטוב והקדושה הוא האמת. ועוצם התגברות השקר מחמת שהוא הרבה מאד כמעט בלי גבול, הוא נכנע ונתבטל ונופל על ידי זה בעצמו בבחינת עת אשר שלט האדלם באדם לרע לו דייקא. כי כל מה שהשקר מתגבר ביותר על ידי ריבוי נכליו וערמטימותו בלי שיעור על ידי כל זה ניכר האמת בסואו. כי סוף כל סוף מי שכפץ באמת רואה האמת דייקא על ידי זה (כמבואר מזה קצת לעיל). ויותר מזה מבואר העינין להחכלם המבין מדעתךו החלפךץ באמת לאמתו וכנ"ל. וזה בחינתך כיסוי דם בעפר. כי הדם הוא הנפש והחיות שבחי ושלם עיקר אחיזךת הרע שהוא רוח הבהמיות. וצריכין לערו כנ"ל להודיע להטוב את מעלתו כדי שיעלה הטוב מהרע דהיינו שיתברר ויתגלה האמת מהשקר שהוא עיקר בירורו הטוב כנ"ל. ועל כן מכסין הטוב בעפר כי עפר הואג בחינת ההתחלה והסוף של כל דבר. כי הכל היה מן העפר והכל שב אל העפר. ובההתחילה והסוף הכל אחד. כי כל הדברילם שבעולם אף על פי שכל אחד משונה מחברו מאד במראיתךו וטעמוט וריחו ותבניךתו. אף על פי כן בראשית ותכלית הלם באחדות בלי הבדל כמבואר בספר הא"ב החדש באות דעךת סי' א'. מבואר שם כי בראשית ובתכלית הם באחדות בלי הבדל וכמו שהוא בשרשם העליון ברוחניות שבראשית השתלשםותם של כל הדברים משרשלם העליון שנמשכו משם ובתכליתם האחרון שצריכין כולם לחזור ולהכלל שם, ששם כולם באכדות אחד בלי הבדל כנ"ל כן ברא ה' יתברך דוגמתו בעולם הזה בגשמיות. והא העפר הגשמי הזה שהוא תכלית הגשמיות מכל הנאצלים והנבראים והנוצרים והנעשים שבעולם והא בחינת סוף מעשה וסוף מעשה במחשבה תחלה, היינו כמו שבתחלת המחשבה שהוא ההתחלה והשורש והתכלית והסוף של כל הדברים ששם הכל באחדות בלי הבדל כנ"ל. כמוכן בסוף המעשה שהוא העפר כנ"ל שםל הראשית והתכלית של כל הדברים ושלם הכל אחד בלי הבדל. כי העפר הוא הראשית והתכםית של כל הדברים כי הכל היה מךן העפלךר והכל שב אל העפר. ושם בהעפךר כל הדברים באחדות בלי הבדל. כי בהעךפר בעצמו אין בו שום שינוי. כי העפר יש לו דמות אחת וטעלם אחד במקולם זה ובמקולם זה. ואף על פי כן צומחיםל ממנו דברים משונילם בלי שיעור פירות מךפירות שונות. וכל מיני מתכות וכל מיני בעלי חי ובני אדםל למיניהם וכו' וכו' הכל היה מן העפר וכו'. נמצא שהעפר הוא הראשית והתכלית של כל הדברים ששם הכל אחד בלי הבדל. ועל כן מבחינת עפר משם עיקר אחיזת השקר ומשם עיקר הכנעתו וביטולו. וזה גםל כן בחל הכל היה מן העפר והכל שב אל העלפר. שגלם הרע והטומאה שהוא השקר הכל היה מן העפר והכל שב אל העפר. שם מוכרח לכלות זוהמתו ולהתהפך לתחלת שרשו שהוא האמת. כי גם השקר אחיזתו מהגאמת כי כל שקר שאין בו אמת אינו מתקיים כנ"ל. ועל כן כשנאכז זוהמת הנחש בהאדלם שהוא השקר כי הנחש הוא עצם הקקר שבא מתחלה ועד סוף בשקים רבים על האדם. והוסיף וגרע ואמר אף כי אמר אלקים לא תאכלו מכל עץ הגן וכו' ואחר כךאמר שקר גמור לא מות תמותון כי יודע אלקילם כי ביום אכלכם ממנו ונפקחו עינכם שכל זה הלם דברי שקרילם וכפירוךת בערמימיות עצום עד שנתפתו אחריו. ומאז כאחז זוהמת השקר בעולם שהוא עיקר זוהמת השקר בעולם שהוא עיקר זומהת הנחש. על כן אז אמר להם ה' יתברך כי עפר את ה ואל עפר תשוב. כי ביטול השקר הוא על ידי העפר עצמו שמשם אחיזתו כידוע שאין לך דבר שלא יהיה לו שורש למעלה ועל כן גם השקר בהכרח שיהיה לו איזה שורש ואכיזה. אבל לכאורה תמוה מהיכן יהיה שורש להשקר למעלה ששם כולו אמת כי הלא אמת הוא ההיפך ממש מן השקר. אד שורש אחיזת השקר הוא מבחינה הנ"ל, מבחינת הראשית של כל הדברים שבעולם כי מחמת שבראשית שורש כל הדבריםשם הכל אחד בלי הבדל נמצא ששם אין הבדל כלל בין כסף ובדיל ונחשת וזהב וכן בין מספרמאה לאחד וכו'. על כן משםן נשתלשל בכמה השתלשלות אחיזה להשקר שיש לו כח להפוך את הדברים לומר על בדיל שהוא כסף ועל נחשת שהוא זהב ועל מאה מאתיים וכיוצא בזה לאין קץ כי הכל נמשך מחמת שבהשורש בראשיתם באמת אין הבדל ביניהם כי שם הכל אחד וזה עיקר תכלית האמת ומשם נשתלשל אחיזה להשקר להפוך מהיפך אל היפך לומר על בדיל שהוא כסף וכו'. אבל משם בעצמו עיק הכנעתו כי בודאי עיקר האמת הוא התכלית, דהיינו לידע השורש והתכלית של כל הדברים ששם הכל אחד בלי הבדל שזה עיקר בכלית האמת, דהיינו לידע שה' יתברך ברא כל דבר ולהכיר אותו יתברך על ידי כל דבר שבעולם. כי ברדאי מי שהוא מבין על כל מיני מתכות ועל כל הסכורות ואי אפשר להטעותו בעסקי מסע ומתן כי יודע ומכיר בין כסף סיגים לכסף צרוף וכן בכל הסחורות בין רע לטוב. הנה אף על פי שהוא מבין גדול כל כך בסחורות וחפצי חול אף על פי כן אם אינו מסתכל על התכלית לעשות המסע ומתן לש"ש כדי שיוכל לעסוק בתורה ולהרבות בצדקה הנה איש כזה בודאי רחוק מאמת. מכל שכן מי שהוא חכם גדול בחכמות חיצוניות אפילו אם משיג כמה דברים לאמיתתן כמו שיש כמה חכמות שהשיגו אמתתן כגון חכמת ההנדסה והמספר אף על פי כן אם אינו מסתכל על התכלית האחרון מכל שכן אם על ידי חכמתו נתעה ונבוך מחכמה לחכמה עד שבא לידי כפירות בה' יתברך או בדבר אחד מתורת משה בכתב ובעל פה. הנה איש כזה לא די שרחון מאמת כי אם הוא עיקר השקר כי מה יועיל לו שיודע שקרקע זוכך וכך ארכה ורחבה באמת על פי חכמת ההנדסה והמספר או כמה גובה המגדל הזה וכו' מאחר שאינו מאמין ויודע מי ברא אותו ואינו חושב מחשבות ואינו משתדל לעבוד באמת את מי שברא הקרקע הזאת ומגדל הזה עם כל החכמות הכלולים בהם. וחכמתו ודעתו היא שובבתו כי על ידי חכמתו דייקא הוא מתרחק ביותר מעצם האמת שהוא ה' יתברך והתורה והצדיקים האמתיים והא מטעה ומרמה את הבריות בחכמותיו. כי אף על פי שחכמותיו הם אמתיים שיודע מופתי ההנדסה וכיוצה לאמתתן, אף על פי כן מאחר שמתרחק על ידי זה מחכמה האמתיות שהוא תורת משה בכתת ובעל פה בודאי אין שקר וטעות גרוע מזה שמחליף עולם עומד בעולם עובר. ובאמת אינו מטעה את העולם כי אם את עצמו כי אחריתו עדי אובד כי סוף כל סוף ישוב אל העפר ומאומה לא ישא בעמלו מכל חכמות כאלו אדרבה יהיה אחריתו להכרית על ידי זה גייקא מאחר שחטא והחטיא את הרבילם בכפירות ובלבולי אמונה על ידי חכמותיו דייקא. והוא דומה כמו מי שהוא חכם בגניבות בכמה תחבולות איך לכנוס לתוך הבית הבגור ומוקף בשומרים והוא עושה תחבולות בחכמות נפלאות עד שחותר וגונב אוצרות מבית המלך. נמצא שהוא חכם גדול ומתפאר את עצמו בחכמתו לפני חבריו הגנבים כמה רב חילו וחכמתו לחתור לולגנוב סגולות כאלו. ואח כך תופסין אותו ומענין אותו בכל מיני עינויים ותולין אותו על עץ וכל האוצרות חוזרין לבית המלך. וגם זה הגנב היה חכם אמתי שידע חכמות באמת איך לגנוב מבית סגור מה שאנו אין אנו יודעין שום דרך לזה. ואף על פי כן לא הועיל לו חכמותו אדרבא על ידי זה דייקא עינו אותו בעינויים משונים כל כך. וכן יש לזה משלים הרבה בלי שיעור יבינם המשכיל החפץ באמת מעצמו. על כן אין שום חכמה ותבונה ועצה לנגד ה' כמו שכתוב הנה בדבר ה' מאסו וחכמת מה להם. ובודאי טוב יותר מי שהוא תם וישר מעודו ואינו מבין על שם סחורה ולא על מיני מתכות ואינו בקי בשום חכמה אבל הוא עיסק בתורה ועבודה יומם ולילה. כי אף על פי שאינו יודע להבחין האמת בין כסף לבדיל אבל הוא יודע האמת לאמתו שהכסף והבדיל שניהם ברא ה' יתברך הבורה היחיד יתברך שמו שעיקר התכלית לעבדו באמת על פי התורה שבידינו. ועל ידי זה נאמר טוב רש הולך בתומו מעקש דרכי םוהוא עשיר. כי אף על פי שזה עשיר ובקי בכל הסחורות אבל מאחר שהוא עקש דרכים בודאי טוב רש ממנו מאחר שהולך בתומו כנ"ל וכמוטשמצינו בצדיקים הראשונים שנמצאו בהם שלא היו מכירים אפילו בצורת מטבע כמו שאמרו רבותינו ז"ל:
Reb Noson reveals the deep spiritual logic behind the two kosher signs — cud-chewing and split hooves — and the distinction between beheimah (animal) and chayah (wild beast). The entire framework rests on three axes:
Therefore it is forbidden to form partnerships with idolaters — lest one transgress "the name of other gods you shall not mention." Although one must engage in business, it is a great danger — a great battle — for through business one makes the path to Eretz Yisrael via Chesed Chinam (which sustains business). Therefore one must be very careful to do business with emunah: "Nasasa v'nasata b'emunah" — "Did you conduct business faithfully?" The essential thing in business = emunah — believing that He created everything: "biraishis bara Elokim" — and by His will etc. Therefore one must bind himself to true tzadikim who sustain all businesspeople through the Chesed Chinam (= emunah in the Asarah Ma'amaros through which Hashem created the world). 13
אות כד נמצא שעיקר האמת הוא התכלית. דהיינו שיסתכל בכל דבר על האמת לאמתו שבכל דבר שיראה יאמין מיד שה' יתברך ברא אותו ברצונו בתבנית הזה ובטעם הזה וכו'. ויכסוף וישתוקק וישתדל לעבוד ה' יתברך על ידי זה הדבר כמבואר בדברי רבינו ז"ל בהתורה לכו חזו מפעלות ה' (בסי' ל"ט בלקותי תפילות) וכו' וזה עיקר האמת. אבל מי שיודע האמת שזה כסף צרוף וזה כסף סיגים אבל כופר בעיקר חס ושלום בהבורא אותו או אפילו אם מאמין בהמצוות התלויות בזה הדבר. כגון שהוא חכם גדול לעשות בשהב ובכסף וידע האמת להבחין בין כסף סיגים וכו' כנ"ל אבל הוא עושה מלאכה בשבתך או ביום טוב. הנה בודאי אין שקרן ורשע יותר ממנו. מאחר שכופר במצות שבת וים טוב שנחשב כמומר לכל התורה שהיא תורת אמת וכן כל כיוצא בזה. על כן עיקר האמת הוא התכלית דהיניו שיכוון בכל דבר לאמתתו שיזכה לעבוד ה' יתברך על ידי זה הדבר. ובכל הדברים שרוצה לידע בהם האמת יהיה כוונתו בשביל שורש בכלית האמת שהוא ה' יתברך והתורה והצדיקים שהם עצם האמת ועל ידי זה נתבטל השקר. כי עיק אחיזת השקר הוא מהראשית והתכלית כי מחמת שבהראשית והתכלית כל הדברי שהם באחדות בלי הבדל משם נשתלשל אחיזה להשקר שיש לו כח להפוך האמת כנ"ל ועל כן על ידי זה עיקר הכנעתו בבחינת אין הדין נמתק אלא בשורשו. כי מי שמסתכל בכל דבר על עצם האמת אין יכולין להטעותו לעולם ואפילו אם לפעמים מטעין ומרמין אותו אינו נחשב בשם הטעאה כלל אדרבא השקרן והמטעה הוא מטעה את עצמוט. כמו למשל כשהסטרא אחרא והבעל דבר מקים בעולם איזה צבוע ומפורסם של שקר כדי לרמות את הבריות כדי שיפלו על ידו למכמרת היצר הרע. הנה מי שהולך באמת לאמתו אינו יכול להכשילו כי מי שמתקרב אפילו להצבוע והשקרן אבל כוונתו באמת כי טועה את עצמו וסובר שהוא איש אמת וטאםן היה יודע שאין רצון ה' יתברך שיתקרב אליו כי הוא סובר שהוא איש צדיק במים באמת. הנה זה האיש עובד את ה' באמת מאחר שכוונתו לשמים. וברדאי מאחר שכוונתו לשמים סוף כל סוף יעזרו ה' יתברך שיתגלה לו האמת ויפרד מהשקרן ויתחבר להצדיק האמת וכן כל כמיצא בזה. שברדאי מי שמסתכל תמיד על שורש האמת שהוא להתקרב להשם יתברך ולתורתו ולצדיקם אמיתים ולהנלוים אליהם באמת שזה עיקר האמת וחוץ מזה הכל שקר. הנה מי שמסתכל על האמת הזה בודאי בסוף יזכה לאמת ואפילו בעת שנתעה חס ושלום באיזה שקר אינו נענש על זה מאחר שכוונתו לשמים. ובלבד שלא יטעה את עצמו שיאמר שכוונתו לשמים ובאמת אינו כן והלב יודע אם לעקל אם לעקלקלות כי בוחן לבות הוא יודע האמת. וזה כלל גדול ועצה נפלאה בעבודת השם לכל אדם שבעולם מגדול ועד קטן באיזה מדריגה שהוא בפרט בדורות הללו שהתגבר השקר ובלבל את העולם מאדד מאד כמעט בלי שיעור. ועיקר העצה נגד השקר הוא האמת היינו שלא יטעה האדם את עצמו ובכל דבר שהוא מסופק בו ואינו יודע האמת יחשוב בלבו שהוא רוצה רק האמת לאמתו ויבקש מהשם יתברך שיזכהו לנקודת האמת ואחר כך ימסור כל תנועותיו להשפ יתברך ואז איך שיוליכהו השם יתברך כך הוא האמת. ואפילו אם וראה שעשה כך כמה פעמים ועדיין לא זכה להאמת ואפילו אם לפעמים נודע לו אחר כך שטעה עצמו באיזה דבר אף על פי כן אם היה כונתו רצויה באמת נחשב הכל לאמת כי רחמנא לבא בעי וכשמו שאמרו רבותינו ז"לובלבד שיכוון לבו לשמים. וגם מי יודע דרכי השם נפלאות תמים דעים אולי זה הוא דרכו והליכתו להאמת שאי אפשר לו לפי מעשיו לזכות להאמת כי אם על פי דדרכים אלה שעבר בהם כי דרכיו יתברך נפלאים מאתנו מאד. וכל הדברים האלה אי אפשר לבאר בפה ובכתב כי הם מהדברים שאין להם שיעור כנ"ל. ואף על פי כן האמת הוא אמת ומי שחפץ באמת לאמתו ואינו מטעה את עצמו בודאי סוף כל סוף יזכה לאמת:
One must distance himself greatly from partnership with idolaters — lest they overpower, chas v'shalom, claiming everything is theirs (for they constantly contest the sanctification of external places = conquering Eretz Yisrael = business). Through partnership they could overpower until one transgresses "the name of other gods," giving sustenance to their false beliefs. During business one must strengthen himself with extra emunah — believing Hashem created all with the esrim ush'moneh asvan d'Ma'aseh B'raishis [28 letters of the creation narrative] = the Asarah Ma'amaros. The Torah warns: "V'amarta bilvav'cha kochi v'otzem yadi asah li" — "Lest you say in your heart: my power and the strength of my hand made me this wealth" (D'varim 8). Rather: "V'zacharta es Hashem Elokecha ki Hu hanosain l'cha ko'ach la'asos chayil" — "Remember Hashem your God, for He gives you power to make wealth." Onkelos translates: "to acquire property." "Ko'ach" specifically = 28 = the 28 letters of Ma'aseh B'raishis = the Asarah Ma'amaros with which Hashem created the world in His chesed. Through this emunah = the essential sustenance and tikkun of business. 14
Likutay Halachos — Hilchos Bais HaK'nessesHalacha 5 – Part C (§14–18)
אות כה וזה בחינת עפר שהוא ההתחלה של כל הדברים והסוף והתכלית של כל הדברים כי הכל היה מן העפר והכל שב וכו' כנ"ל, ומשם שורש אחיזת השקר בבחינת ונחש עפר לחמו בחינת ועפר תאכל כל ימי חייך ושלם הכנעתו וביטולו בבחינת אמת מארץ תצמח. מארץ דייקא כי עיקר אחיזת השקר מבחינת עפר מחמת ששם הכל אחד שמזה נשתלשל אחיזת השקר להפוך הדבריםל מבדיל לכסף וכיוצא בזה מחמת שבשרשם באמת אין בהם שינוי כנ"ל אבל על ידי זה עיקר ביטולו והכנעתו של השקר כי על ידי שורש האמת מתבטל השקר. כי עיקר הכנעת וביטול השקר שהוא בלי קץ ומספר הוא על ידי האמת ששם הוא גם כן למעלה מהמספר מחמת ששם הכל אחד כנ"ל. כי מי שמסתכל על השורש והתכלית שהוא עצם האמת שהוא הבורא יתברך שברא כל הדברים יש מאין ואליו הם שבים ללכת לחזור ולהכלל בו בסופם בעת חידוש העולם ומי שמבתכל על זה בודאי אין לשום שקר אחיזה בו ומכל מיני רע וטומאה ושקר יכול לחזור להאמת ולהקדושה שהוא השלם יתברך מאחר שבכל מקום שהוא, יודע שהכל מהשם יתברך והשם יתברך נמצא בכל מקום תמיד בבחינת אם אסק שמים שלם אתה ואציעה שאול הנך אשא כנפי שחר אשכנכ וכו' גם חשך לא יחשיך ממך וכו' ואומר אך חשך וכו'. ועל כן מי שמאמין בזה תמיד בודאי אין שום חשך ושקר ורע וטומאה בעולם שיוכל להרחיקו מהשם יתברך ותורתו וצדיקים אמתיים שהם כולא כד עצם האמת שהוא אחד. וכל מה שמרבה הבעל דבר בשקריו ורמאותיו להרחיקו מהאמת יתקרב את האמת יותר ויות רעל ידי זה דייקא בבחינת ירידה תכלית העליה וכמו שכתוב אם מזרע היהודים מרדכי אשר החילות לנפול פניו לא תוכל לו וכו' ואמרו רבותינו ז"ל שהם משולים לעפר ולכוכבים כשהם יורדים יורדים עד עפר וכשהם עולים עולים עד הכוכבים. ועתה מה נמלצו לחיך דבריהם הנפלאים כי הא בהא תליא כי דייקא מחמת שהם יורדי םמאד עד עפר על ידי זה דייקא הם עולים מאד עד לרקיע. כי השקר שהוא בחינת המן זוהמת הנחש מתגבר כנגד ישראל ומבלבלים בשקריו ונחליו ועמומיותיו עד שמחטיאם ומשפילם עד עפר. אבל מעוצם קדושת ישראל בשרשם ומגדולת הצדיקים שבכל דור ודור הם מאירים בהם האמת בעוצם ירידתם ושפלותם עד עפר עד שעל ידי בחינת עפר דייקא הלם חוזרים להאמת ונגבהים ועולים עד לשמים. כי בחינת עפר הוא שורש השקר כנ"ל והוא ביטולו על ידי קדושת הצדיקים אמתים בחינת מרדכי שיודעין לגלות האמת בתכלית הירידה עד עפר. כי מהפכין הירידה לעליה גדולה שדייקא על ידי בחינת עפר ששם הכל אחד שעל ידי זה התגבר השקר כנ"ל על ידי זה דייקא יהיה נכנע ונופל השקר על ידי התגברות האמת שמאירין בישראל שיסתכלו בכל דבר על עצם שורש האמת שהוא בחינת עפר ששם הכל אחד כנ"ל. שעל ידי זה נוףל השקר ונמחה ונתבטל מן העולם. וזה בחינת (במדבר כ"ד) ראשית גוים עמלק ואחריתו עדי אובד. כי עמלק שהוא זוהמת הנחש עצם השקר יונק מבחינת ראשית ששם הכל אחד שמשם השתלשלות אחיזתו להפוך כל הדברים מזה לזה וכו'. כנ"ל. ועל ידי זה בעצמו ואחריתו עדי אובד. כי על ידי זה בעצמו הכנעתו ומפלתו כנ"ל:
Continued from LM II:78 — "Hanhagos HaPsheetus"Rosh HaShanah · T'shuvah · Travel to the tzadik · Shofar 1
This is the aspect of Rosh HaShanah. On Rosh HaShanah the world was created → therefore then we work to make a paved path to Eretz Yisrael (for all our hope is to return there soon). The essential revelation of kedushas Eretz Yisrael is on Rosh HaShanah: "Tamid ainay Hashem Elokecha bah maiRaishis haShanah" — "The eyes of Hashem your God are always upon it, from the beginning of the year" (D'varim 11). The essential path to Eretz Yisrael = drawing the Chesed Chinam through which the world was created → this is accomplished on Rosh HaShanah ("this day is the beginning of Your works"). The world was created then through His chesed, with the Asarah Ma'amaros → we reveal His Malchus over us: He is the Creator, the Ruler, by His will He gave it to them, by His will He took it and gave it to us. 2
אות כו וזה זאמר בלעם מי מנה עפר יעקב ומספר את רובע ישראל. עפר יעקב דייקא. כי יעקב הוא בחינת אמת כמו שכתוב תתן אמת ליעקב. וזהו מי מנה עפר יעקב. כי העפר כשהוא בבחינת יקב. שמעוררין שורש האמת ששם הכל אחד בחינת עפר כנ"ל וזהו בחינת מי מנה עפר יעקב מי מנה דייקא. כי אי אפשר למנו הקדושה והמצות שהם בחינת אמת המתגלים על ידי בחינת עפר יעקב כנ"ל. כמו שדרשו רבותינו ז"ל על מקרא זה מי מנה עפר וכו' אין חשבון במצות שהם מקיימין בעפר וכו' כמו שפרש רש"י שם. ולכאורה קשה למה תפס דוקא את המצוות התלויות בעפר הלא יש הרבה מצות יותר התלוים בבהמותוחיות וצמחילם ושאר דברים אך אל פי הנ"ל מבואר היטב. כי כל התורה והמצות הם בחינת אמת כמו שכתוב תורב אמת. וכולם הם תלוים בבחינת אמת כמו שכתוב תורב אמת. וכולם הלם תלוים בבחינת עפר יעקב שהו בחינת עצם שורש האמת שם דייקא נכנע השקר כנ"ל. וזהו מי מנה דייקא כי הךוא מכניע שהשקר שהוא בבחינ וחסרון לא יוכל להמנות. כי אין הנין וקצבא להשקר. אבל על ידי בחינ עפר יעקב שהוא עצם שורש האמת בחינת למעלה מהמספר על ידי זה מכניעין השקר שאין לו מנין שהוא בבחינת למטה מהמספר וכנ"ל. וזהו מי מנה עפר יעקב ומספר את רובע ישראל ודרשו רבותינו ז"ל רביעוביהן של ישראל וכו'. דהיינו בחינת הטוב היוצא על ידי זרע הילודים (כמבואר היטב בהתורה). שזהו בחינת השם יספור בכתוב עמים זה יולד שם סלה וכמו שדרשו רבותינו ז"ל על פי זה. שהשם יתברך מסתכל מתי תבא הטיפה שהצדיק נולד ממנה. ולכאורה תמוה מה שייך אצל השם יתברך שהוא מסתכל מתי תבא הטיפה שהצדיק נולד ממנו הלא הוא יודע תעלומות ויודע מיד אם הוא טיפה של צדיק אם לאו. אך באמת בכל ההולדות של ישראל אפילו של גדולי הרשעים אי אפשר שלא יהיה נעלם בהם הטוב של הצדיק רק שהוא בהעלם גדול. ולפעמי םצריך שיעבור נשמת הצדיק שהוא הטוב דרך כמה וכמה הולדות של רשעים גדולים וסוף כל סוף מתברר הטוב ויוצא הצדיק ברור. כמו שראינו בכמה דורות בפרט בנשמת דוד שמתחלה יצאה על ידי מעשה מכוער של בנות לוט וכו' וכו' וכמבואר בכתבי הארי ז"ל הרבה מזה. וכל זה הוא סוד מ"ש אדמ"ו על פי השם יספור בכתוב וכו' זה יולד שם וכו' (עיין שם ובכתבי הארי ז"ל במקומות שבדבר מזה. ואז תבין מעט כטיפה מן הים מדברי רבינו ז"ל הנ"ל). ועל כן השם יתברך מסתכל מתי תבא הטיפה של הצדיק. כי בודאי גם בעת שהשם יתברך יודע שעדיין לא באה הטיפה של הצדיק אף על פי כן הוא צריך להסתכל בודאי על הטיפה אף על פי שהיא של רשע להסתכל בה ולעיין בה ולשומרה היטב כי הוא יודע תעלומות שדייקא מטיפה זו ישתלשל הולדת הצדיק. כי אף על פי שהיא טיפה של רשע. אבל הטוב הנפלא נעלם בה מאד. ועתה אנו יכולין לפרש דברי רבינו ז"ל כך. מתי תבא הטיפה שהצדיק נולד ממנה היינו שהצדיק יהיה נולד אחר כמה דורות ממנה (לא כמו שמבינין על פי פשוטו שהצדיק יהיה נולד ונתהוה מטיפה זו מיד. וגם זה אמת. אבל לפי דברי רבינו הפרוש שהטיפה אפילו היא של רשע רק שהצדיק יהי הנולד ממנה לאחר כמה דורות. ושניהם אמת) ועל כן נסמך ומספר את רובע ישראל למי מנה עפר יעקב. כי כל המקרא מדבר מבירור הטוב מהרע שהוא בחינת התגלות הטמת מהשקר שהוא בחינת מי מנה וכו' ומספר וכו' שכל זה נעשה על ידי הצדיקים הנ"ל שיכולין לגלות להטוב הכבוש מעלתו וכו' ולהוציאו מהם ולהחזירו אל הטמת כנ"ל. וזהו שאמר שם מקודם הן עם לבדד ישכון ובגוים לא יתכשב. לא יתחשב דייקא. שאינם נכנסים בכלל חשבון כשאר האומות כי הם עצם האמת שהוא למעלה מהחשבון והמספר כנ"ל. וזהו בחינת הן עם לבדד ישכון שהם נכללין בבחינת בטח בדד עין יעקב. שהוא בחינת האמת שהוא תכלית האכדוטת שהוא בחינת בטח בדד. כי האמת הוא לבדו כי האמת הוא אחד כנ"ל. ועל כן ובגוים לא יתחשב כי הם למעלה מהחשבון ששם אחיזת השקר כנ"ל. כי מי מנה עפר יעקב ומספר וכו' וכנ"ל:
Therefore on Rosh HaShanah we pray much for the sprouting of the horn of Mashi'ach: "Simchah l'artzecha v'sason l'irecha utz'michas keren l'David avdecha" — "Joy to Your land, gladness to Your city, and the sprouting of a horn for David Your servant." Our essential hope to return through Mashi'ach Tzidkainu = through kedushas Rosh HaShanah (when the world was created in His gratuitous chesed). Each year on Rosh HaShanah → the k'lipos and the dominion of the nations over Eretz Yisrael are subdued → kedushas Eretz Yisrael is revealed and drawn to us → until Hashem will have mercy, subdue them completely, and return the land to us speedily. 3
וזה בחינת והיה זרעך כעפר הארץ אשר אם יוכל איש למנות את עפר הארץ וכו' כעפר הארץ דייקא. כי זרע ישראל שהם עיקר הטוב בחינת אמת הלם בבחינת עפר הארץ בחינת עפר יעקב שהוא למעלה מהמנין בחינת מי מנה עפר יעקב שהוא למעלה מהמנין ומספר וכו' וכנ"ל:
Therefore Rosh HaShanah is the first day of the Aseres Y'mai T'shuvah [Ten Days of Repentance]. The essential t'shuvah is through the Chesed Chinam that sustained the world before Mattan Torah. Those who already transgressed the Torah's commandments have no sustenance through Torah (since they violated it). They could not return — for according to revealed Torah law given to the court below, t'shuvah does not help: one who transgressed a prohibition carrying lashes or one of the four death penalties — even if he wants to return with all forms of t'shuvah — it does not exempt him from the din of lashes or death. The essential t'shuvah that works = through the Chesed Chinam that sustained the world before Mattan Torah. Just as it sustained the world for 26 generations before Mattan Torah until Yisrael would receive the Torah — so it sustains the wicked despite their transgressing the Torah, until they return and fulfill it. Since on Rosh HaShanah (when the world was created) this Chesed is drawn (= the path to Eretz Yisrael) → then is the essential beginning of t'shuvah → therefore the Aseres Y'mai T'shuvah begin then. 4
וזהו בחינת כיסוי דם בעפר. בעפר דייקא. כי דם החי שנאחז בו הרע שהוא בחינת שקר כנ"ל תקונו על ידי כיסוי בעפר. כי עחפר דקדושה שהוא עפר של מצות כיסוי מכניע ומבטל השקר שהוא הרע בבחינת מי מנה עפר יעקב וכו'. כי עפר הוא השורש והסוף של כל דבר ששם מתבטל השקר. וחוזר הכל אל האמת כנ"ל:
Therefore one must travel to true tzadikim on Rosh HaShanah. This Chesed Chinam (= the path to Eretz Yisrael) — no one in the world can draw it except the true, great tzadikim, who draw it during their pshitus (as explained well in the above Torah). Through this they sustain all the simple people in the world — truly simple people, scholars and Talmidai Chachamim who sometimes pause from Torah, and even those very distant from Torah. 5
This we need on Rosh HaShanah: everyone must return in t'shuvah — even true scholars engaged in Torah and avodah all year (for "there is no tzaddik on earth who does only good and never sins") — all the more so in these generations, where it is uncommon to find a scholar free from sins and many damages — all the more so other people called "scholars" and "chassidim" who are not clean at all (as they themselves know their heart's afflictions) — all the more so simple, coarsened people. Everyone must return. The essential t'shuvah = through the true pshitus of the tzadikim, who during their pshitus sustain all the simple and distant through the Chesed Chinam. When they engage in Torah and avodah, we are very, very distant from them — impossible to receive their exceedingly great light. But during their pshitus, they descend to us through many strategies to sustain us forever — so all the simple and distant may return. 6
אות כז וזהו בחינת עפר סוטה זהוא מברר האמת אם נטמאה אם לאו. כי דייקא העפר הקודש שבקרקע המשכן מבר זה, מחמת שעפר כלול מבחינת הבחינות שמשם אחיזת השקר ושם ביטולו. על כן שם נבחנת הסוטה כששותה המי םעם העפר, אם יניקתה וחיות המעפר טמא שהוא השקר זוהמת הנכש בחינת ונכש עפר לחמו. ומעלה מעל באישה. וזגמה בטיפי ההולדה ששם עיקר הטוב. כי כל הטוב שבעולם יוצא בזרע הילודים שעל יד זה נולדים בני ישראל המכירים בהשם יתברך ותורתו. ועל ידי העפר ניכר אם פגמה בזה כנ"ל או אם הוא להיפך שהיא טהורה ואז ונקבה ונזרעה זרע על ידי זה דיקא. כי אז היא זוכה לינק מעפר דקדושה מעפר יעקב שהוא בחינת אמת שעל יד זה יוצא הטוב בזרע הילודים בחינת ונקבנ ונזרעה זרע שעל ידי זה יוצא הטוב בבחינת מי מנה עפר יעקב ומספר את רובע ישראל וכוף כנ"ל. ועל כן היא מביאה מנחת קנאות שהוא מנחת שעורים שהוא בבחינת עומר שעורים כמו שכתוב בזוה רהקדוש. כי עומר שעורים הוא בחינת מה שמבררין הטוב הכבוש בין הבהמות וכו' שמשם כל התאוות שזהו בעצמו בחינת מנכת סוטה. כמו שאמרו רבותי ז"ל היא עשתה מעשה בהמה אף קרבנה מאכל בהמה היינו כנ"ל. כי כל התאוות הם מרוח הבהמיו על ידי הטוב שנתערב בהם שמשם עיקר אחיזתם להתגבר על האדם חס ושלום. על כן הכנעתם על ידי קרבן שהוא מאכל בהמה כדי לבר החיות של הבהמות בבבחינת עומר שעורים כנ"ל. שעל ידי זה יוצא הטוב ומתגלה האמת כנ"ל. שזהו סוד ספירות העומר כנ"ל:
Therefore one must travel on Rosh HaShanah — for the essential revelation of the Chesed Chinam that sustains and maintains everything is specifically on Rosh HaShanah (when the world was created). 7
Therefore the essential avodah of all Yisrael on Rosh HaShanah, Yom HaKipurim, and all the Aseres Y'mai T'shuvah is in pshitus and complete t'mimus [simplicity and perfect innocence] — without any chochmos [cleverness] at all. Then everyone returns to truth, praying and crying out to Hashem from the depths of the heart in pshitus and t'mimus without cleverness, asking only matnas chinam: "Lo v'chesed v'lo v'ma'asim banu l'fanecha, k'dalim uch'rashim dafaknu d'lasecha" — "Not through merit or deeds do we come before You; as paupers and destitute we knock at Your doors." And: "Ki al rachamecha harabim anu v'tuchim, v'al chasadecha anu nish'anim" — "On Your abundant mercies we rely, on Your kindnesses we lean." And: "Ki im Hashem haChesed, v'harbeh imo f'dus" — "With Hashem is the chesed, and abundant redemption is with Him" (Tehilim 130) — said during the Aseres Y'mai T'shuvah in the mizmor "meema'amakim." 8
אות כח וזהו שאמר אברהם ואנכי עפר ואפר. כי אברהם רצה להתפלל על סדום להצילם על ידי שיגלה הטוב הנסתר בהם. ועל כן היה מחפש ומבקש אחר הטוב כמו שכתוב שם בפרשה אולי יש חמשים צדיקים וכו' אולי ימצאון שם שלשים וכו'. על כן מחמת שרצה לברר הטוב מהרע דהיינו האמת מהשקר. על כן הקדים לומר אנוכי עפר ואפר, שהשים עצמו כעפר דהיינו שקישר עצמו לבחינת השורש והתכלית של כל דבר שהוא בחינת עפר. שעל ידי זה מתגלה האמת מן השקר בבחינת מי מנה עפר יעקב כנ"ל. כי עיקר התיקון הנ"ל שיקשר עצמו לשורש האמת כנ"ל. הוא על ידי בחינת עפר ממש דהיינו שיבטל עצמו בתכלית הביטול ויהיה בעיני עצמו כעפר ואפר בבחינת ונפשי כעפר לכל תהיה, דהיינו שיבטל עצמו מכל וכל כאלו אין לו שם הרגשה ושום ושות. ויקשר עצמו רק להשורש ששם הכל אחד. שמשם בחינת עפךר דקדושה שהוא בחינת עצם האמת. ועל ידי זה נכנע השקר ונתגלה האמת כנ"ל:
This is the essential path of t'shuvah received from the great true tzadik during his pshitus — when he draws the Otzar Matnas Chinam. Then he illuminates in Yisrael his true ways: to conduct oneself only in t'mimus and pshitus truly, in complete emunah without any cleverness, always asking from Hashem only matnas chinam. Even matnas chinam we are not worthy to receive — all through the power and merit of the true tzadikim who draw the Otzar Matnas Chinam into the world during their pshitus (= the path to Eretz Yisrael sustaining all). See at the end of that Torah, in the holy conversation after it was revealed — he spoke much of the merit of emunah, t'mimus, and pshitus. This is the essential path of t'shuvah for anyone who wants to have compassion on his eternal life. This is needed on Rosh HaShanah (the first of the Aseres Y'mai T'shuvah) → therefore one must travel to true tzadikim on Rosh HaShanah. 9
וזה שאמרו רבותנו ז"ל בשכר שאמר אברהם אבינו ואנכי עפר ואפר זכו בניו לשני מצוות לעפר סוטה ולאפר פרה. עפר סוטה הוא בחינת בירור על ידי בחינת עפר דייקא כנ"ל. וזהו גם כן בחינת אפר פרה שמטהרת מטומאת מת שנמשכה מחטא אדם הראשון שעל ידי זה נמשך זוהמת הנחש שהו אזוהמת השקר כנ"ל שמשם נמשכה המית ה והטומאה. וטהותו על ידי אפר פרה אדומה כי אפר פרה הוא בחינת עפר הנ"ל כמו שאמרו רבותינו ז"ל אשכחן אפר דאיקרי עפר שנאמר ולקח מעפר שריפת החטאת וכו'. היינו שזה האפר של פרה שנקרא עפר נמשך מבחינת עפר הנ"ל שהוא בחינת השורש והתכלית של כל הדברים ששם נתךהפכין כל הדברים וחוזרין לשרשם. ועל כן אפר פרה מטמא טהורים ומטהר טמאים כי הוא חוקת התורה שאי אפשר להבין כמו שכתוב אמרתי אחכמה והיא רחוקה וכ' כי נמשכת משורש העליון שהוא ראשית הכל ששם הכל אחד בלי הבדל ואי אפשר להבין דרכי ה' בלי הבדל ואי אפשר להבין דרכי ה' הנמשכין משם.ף ומחמת שאי אפשר להבינם כי נראים כשני הפכים בנושא אחד משם משתלשל אחיזת השקר שהם החכמו שקר של כל הנבוכים מתורת ה' שהם מהפכין מרע לטוב ומטוב לרע וכו'. וכל זה מחמת שאין מבטלין דעתם הנבוכה להסתכל על השורש באמת ובאמונה ששם הכל אכד רק שאי אפשר להבין דרכי ה' הנמשכין משם. ועל כן אפר פרה שהיא חוקת התורה שנמשך משם כי הוא חוקת התורה כנ"ל על כן הוא מטהר מטומאת מת. כי דייקא על ידי בחינת עפר שהוא בחינת אפר פרה שנקרא עפר שהוא שורש הכל ותכלית הכל על ידי זה נכנע השקר שהוא הטומאה כי על ידי זה נתעלה האמת מבחינת עפר יעקב וכו' כנ"ל:
This is the aspect of the shainah [sleep] and dormita mentioned in the Writings and the holy Zohar that occurs on Rosh HaShanah ("there falls a slumber"). Shainah = the histalkus of the Mochin [withdrawal of the intellects]. On Rosh HaShanah one must begin returning in t'shuvah — through the Chesed Chinam with which the world was created and sustained before Mattan Torah (drawn by the tzadik through his pshitus specifically). This = shainah/histalkus of the Mochin = the sustenance of the world before Mattan Torah (for the essential Mochin = the wisdoms of Torah). Then one must return for all transgressions against the Torah → through the tzadik withdrawing his intellect intentionally, conducting himself in pshitus to draw the Chesed sustaining those distant from Torah. 10
Afterward, through the shofar = the awakening from sleep → the Mochin return, which = Kabbalas HaTorah (the Mochin returning through the shofar, through which the Torah was given) → all dinim are sweetened and nullified completely → the essential tikkun of t'shuvah in completeness. The essential sustenance of the world = through Torah — but the tzadik nullifies himself for a time, conducting himself in pshitus → drawing the Chesed Chinam → sustaining the distant, instilling hirhuray t'shuvah through spreading pshitus and t'mimus in the world. Yet this vitality is only temporary — the essential permanent vitality = through Torah, which the tzadik then returns and draws. "Bitulah shel Torah zehu kiyumah" — "The nullification of Torah is its sustenance." Then = the essential completeness of the world's sustenance. 11
אות כט ועתה מה מאד מדוקדק הפסוק הכל היה מן העפר וכו' הנ"ל מתחלתו לסופו. כי זה לשון הפסוק שם (קהלת ג) הכל הולך אל מקום אחד הכל היה מן העפר והכל שב אל העפר, היינו כנ"ל כי עפר הוא בחינת אחדות בחינת הראשית והתכלית של כל הדברים ששם כל הדברים באכדות בלי הבדל וזהו הכל הולד אל מקום אחד הכל היה מן העפר וכו' אל מקום אחד דייקא שהוא הראשית והתכלית של כל דבר שזהו בעצמו בחינת עפר בחינ הכל היה וכו' והכל שב אל העפר וכנ"ל. ועל כן העפר מכלה הזוהמא של כל הדברים ששבים כולם לשם לכלה הפשע ולהתם חטאות כי משם השתלשלות השקר שהוא עיקר הרע והטומאה וכו' כנ"ל. ושם בעצמו נכלה השקר ונתבטל כי שם חוזר אל האחדות שהוא בחינת אמת כי אמת הוא אחד כמו שכתוב בהתורה אר"ע(בסעיףנ"א) וכנ"ל:
This is "Yom T'ruah yihyeh lachem" — "A day of blasting it shall be for you" (Bamidbar 29). Every t'ruah has a p'shutah [simple/straight blast] before it and a p'shutah after it. T'ruah = the letters of Torah Ayin [Torah + 70] = the 70 facets of Torah. Every t'ruah requires a p'shutah before and after — alluding to the above principle: the essential Kabbalas HaTorah is through t'mimus and pshitus = "bitulah shel Torah zehu kiyumah" = "The Torah endures only in one who makes himself as if he knows nothing." 12
As we saw with our own eyes from our master, teacher, and Rav z"l many times — each time he would say he now knows nothing at all, and several times he swore he now knows nothing at all. Then within an instant he opened his holy mouth and revealed what he revealed. This same thing happened with this very Torah we are now discussing (as recounted in the Conversations after the Tales). After revealing what he revealed and knowing what came to be known to him → he returned to saying he knows nothing at all. This happened countless times. This = p'shutah before and p'shutah after the t'ruah = the essence of the shofar's voice. The t'ruah (= Torah, the 70 facets) cannot be revealed in the world except through the pshitus before and after. On Rosh HaShanah this is done many times — each t'ruah (drawing some facet of the 70 facets of Torah) requires a p'shutah before and after → drawing the Chesed Chinam (= the hidden Torah) from concealment to revelation. 13
אות ל וזה פרשת בהעלותך את הנרות אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות ושה מעשה המנורה מקשה זהב וכו'. אור המנורה זה בחינת אור הצדיק האמת שהוא עיקר אור המאיר בכל העולמות מכל שכן בעולם הזה וכל האורות שבעולם כולם נמשכין ממנו. ועל כן אור המנורה מאיר על ידי השמן כי שמן הוא בבחינת אויר הנח והזך שזהו בחינת שמן המשחה בחינת הנה מה טוב ומה נעים וכו' כשמן הטוב על הראש וכו' בחינת לריח שמניך וכו'(ועיין לעיל ויתבאר לקמן). ועל כן על ידי השמן בחינת גרים שנעשין על ידי אויר הנח והזך על ידי זה מאירה המנורה כי על ידי זה דייקא נתגלה אור הצדיק האמת כנ"ל. וזהו אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות, פני המנורה זה בחינ הצדיק האמת הקר האמת שבדור, שבעת הנרות הם שאר הצדיקים אמתיים הנמשכים ממנו כענפים מאילן שהם בחינת תלמידיו (כמובא בזוהר הקדוש לענין רבי שמעון בר יוחי והחבריא וכו' עיין שם). והזהיר הכתוב שכל שבעת הנרות שהם בחינת כלליות כל הצדיקים שבדורד כולם יהיה השתדלותם להאיר אל מול פני המנורה להמשיך אור הצדיק האמת בעולם שהוא היחיד בדורו שהוא בחינת נקודת האמת שבין הצדיקים. שהעיק רלהמשיך אורו בעולם שעל ידי זה יתתקם הכל כי יש כמה צדיקים אמתיים וכולם אמת. אבל יש צדיק שהוא בחינת נקודת האמת שבין הצדיקים שהוא עיקר עצם האמת בחינת אבן טוב שהוא עיקר האור המאיר האמת בכל העולמות וכל מי שצריך לקבל אמת צריך לקבל ממנו. כי שאר כל הצדיקים מכל שכן שאר הכשרי םוהעולם כולם הם בחינת חלונות אצלו (כמו שכתוב במקום אחר שיש באמת בחינת אבן טוב וחלון עיין בסעיף קי"ב). ועל כן האמת של שאר הצדיקים אינו יכול להכניע לגמרי את השקר כי אף על פי שהם מכניעים ומבטלים לפעמים איזה שקר אבל הוא רק לפי שעה אבל אחר כך מתגבר השקר בשקרים ורמאות יותר ומקלקל זה התיקון והאמת שהמשיך זה הצדיק בעולם ולפעמים מתגבר אחר כך הסטרא אחרא והשקר על ידי האמת של זה הצדיק יותור ויותר כי יונק מזה האמת ומהפכו לשקריו ורמאותיו עד שגייקא על ידי זה האמת הוא מתגבר יותר. וכמו שראינו בחוש כמה פעמים ענין זה וכמו שהזהירו רבותינו ז"ל על זה במשנה חכמים הזהרו בדבריכם שמה תחובו חובת גלות וכו'(וכפי פרש רש"י שם הרע"ב) וכן ראין כמה פעמים. אבל הצדיק האמת הנ"ל שהוא בחינת נקודת האמת שבין הצדיקים הוא יודע מכל זה והוא צופה ומביט עד סוף כל הדורות כמו שכתב רבינו ז"ל לענין משה רבינו שהיה יודע כל מה שתלמיד ותיק עביד לחדש והוא יודע להמשיך אמת כזה בעולם שאי אךפשר לקלקלו בשום אופן. ואף על פי שעליו מתגברת הסטרא אחרא והשקר ביויתר ויותר מעל כל הצדיקים ומחפה ובודה עליו שקרים שלא עלו על לבו. וכמו שמצינו בכמה דורות שדייקא על הצדיק החד בדרא הגדול במעלה ביותר אמרו עליו שקרים וכזבבים ועלילות שלא עלו על דעתו. והראשון היה אברהם אבינו שאמרו עליו שהוא מין כמו שכתוב במדרש שאמרו בשביל המין הזה בא הרעב. וכן משה רבינו חשדוהו בא"א וכ"א קינא לאשתו ממשה כמו שאמרו רבותינו ז"ל. וכן ירמיהו כשדוהו בא"א וכן כיוצא בזה על גדולי הצדיקים דווקא יחידי הדורות אמרו דברים כאלה. אבל סוף כל סוף דבריהם חים וקיימים לעד ולנצח ודברי החולקים בטלים ומבוטלים כי ךשפת אמת תכון לעד. כי הצדיק בחינת נקודת האמת הנ"ל הוא ממשיך אמת כזה בעולם שהוא בחינת שורש תכלית האמת שעל ידי זה עיקר ביטול השקר בשורשו כנ"ל. ועל כן מזהיר הכתוב שכל שבעת הנרות יאירו אל מול פני המנורה. שכל השתלותם של כל הצדיקים והכשרים הכלולים בשבעת הנרות שהם בחינת שבע שבתות של ספירת העומר כולם יהיו כל עבודתם להאיר אל מול פני המנורה. להמשיך אור פני המנורה בעולם שהוא בחינת אור הצדיק שהוא נקודת עצם האמת שעל ידו עיקר ביטול השקר לגמרי עד קצה אחרון כנ"ל. וזהו, וז המעשה המנורה מקשה זהב עד ירכה עד פרחה מקשה היא ופרש רש"י שלא תעשינה אברים אברים על ידי חיבור כי אם עשת של ככר זהב היתה וכו'. היינו כי המנורה היתה בתכלית האחדות מחתיכה אחת כי אמת הוא אחד. ואף על פי שיוצאין ממנה כפתורים ופרחים וגביעים משוקדים הרבה וירך ופרחים וקנים. אף על פי כן הכל נמשך מעשת זהב אחד. כי עיקר האמת הוא אחד בתכלית האחדות ואף על פי שמהאמת נמשכין התורה והמצוות וכל העולמות שיש בהם גוונין ושיניים לאין מספר. אף על פי כן בשורש הכל כולא אחד בחינ עד ירכה עד פרחה מקזה היא שהכל מעשת אחד כי כולא אחד שזה עיקר האמת שהוא אחד כנ"ל:
Likutay Halachos — Hilchos Bais HaK'nessesHalacha 5 – Part D (§20–25)
Continued from LM II:78 — "Hanhagos HaPsheetus"Shofar & Eretz Yisrael · Malchuyos/Zichronos/Shofros · Birur HaMachshavah · Sukkos 1
אות לא וזהו בחינת החילוק שבין חיה לבהמה. שהבהמהחלבה אסור ואין דמה טעון כיסוי והחיה להיפך. כי יש חילוקים רבים בעינין הטוב הכבוש בין העכו"ם שהוא בחינת הטוב המגולגל בהמות וחיות וכו'. כי לפעמים הטוב כבוש מאד בגלות גדול ולפעמים שאינו כבוש כל כך. ועל פי רוב הוא שכל מה שהטוב גדול במעלה ביותר כשנופל בגלות חס ושלום הוא כבוש בגלות גדול ביותר. כי כל מה שהטוב חשוב וגדול ביותר הם מתגברים עליו יותר ויותר. כמבואר בכתבי האר"י באריכות בכמה מקומות בפרא בדפר הגילגולים שעיקר תאוות והשתוקקות הסטרא אחרא והקליפות הוא להתגבר לינק מהטוב הגדול והחשוב במעלה ביותר עיין שם. וזה בחינת מה שאמרו רבותינו ז"ל על היצר הרע כי הגדיל לעשות שפשט ידו בגדולים. ועל כן ךלפעמים הטוב כבוש כל כך עד שאפילו כשמודיעין להטוב מעלתךו על ידי הבחינתו שכתב רבינו בהתורה הנ"ל. הם מתגברים עליו בהתגברות גדול יותר ויותר כשמודיעים לו מעלתו וכו'. ומכניסים אוךתו לתוך עומק מחשבתם יותר וכו' עד שיוצא בזרע הילודים. והכל מחמת גודל מעלת הטוב שעליו דייקא מתגברים ומתגרים יותר ויותר כנ"ל. וז הבחינת החילוק שבין חיות ובהמות וז הסימן על עוצם מעלת הטוב הכבוש בהמות יותר מבחיות. ומחמת זה בעמצו הבהמה מגושמת יותר מחיה כי תנועתה כבידה הרבה יותר מחיה והחיות קלים בטבעים ופקחים יותר מהבהמות. וזה מחמת שהטוב שבחיות שהוא כיותם אינו כבוש בגלות עצום כל כך כמו בהמות על כן תנועתם קלה כי יש להם חיות יותר כי עיקר החיות מהטוב כבוש בעומק הגלות יותר ויותר על כן עיקר רוחהבהמוית מתגבר בה יותר ויותר ועל כן תנועתה כבידה ביותר כי מתגבר הגשמיות והכבידות יותר מחמת שהטוב כבוש שם בגלות יותר ויותר. ועל כן תנועתה כבידה ביותר כי מתגבר הגשמיות והכבידות יותר מחמת שהטוב כבוש שם בגלות יותר ויותר. ועל כן עיקר הבהמה נקאת על שם רוח הבהמיות שמשם התגברות כל התאוות של הסטרא אחרא. אבל החיה נקראת בשם חיה לשון רוח חיונית כי שם אין החיות שהוא הטוב כבוש כל כך כנ"ל וכל זה מחמת שהטוב שבבהמות גדול במעלה ביותר ששם מתגבר הגלות של הסטרא אחרא ביותר. ועל כן בהמה גם חלבה אסור כי מבואר לעיל בהתורה הנ"ל שלפעמים מתגברים על הטוב כל כך עד שמוכרח לצאת הטוב בזרע הילודים שזהו בחינת ה' יספור וכו' זה יולד שם וכו'. וההולדה הוא מהמוח ועיקר המוח הוא על ידי שמנונית וחבים שבגוף (כמבוא בדרי רבינו ז"ל במקום אחר) ומשם עיקר הטיפה זרעיית כי השמנונית וחלבים שבגוף עולים אל המוח ומהם מתהוה טיפה ואחר כך נמשכת הטיפה לכלי ההולדה שהם הכליות ששם עיקר החלבילם שהם מבשלין את הטיפה שעל ידי זה ההולדה. נמצא שעיקר ההולדה על ידי החלבים ועל כן בהמות שהטוב גדול במעלה שמחמת זה אי אפשר לבררו בשלימות כי אם על ידי ההולדה על כן דלם החלבים אסורים. כי שם עיקר התגברות הרע על הטוב שכשמגיע להטוב התעוררות שיזכור מעלתו וישוב לשם יתברך, אזי הם מתגברים עליו ומכניסים אותו לתוך עומק מחשבתם ונכבש שם מאד מאד יותר מבתחלה. כי הרע מתגבר ביותר מחמת שרואה שקרוב שהטוב יצא ממנו. ואזי הרע מתגברת בהתגברות יותר ויותר. אבל השם יתברך חוזב מחשבות ודייקא על ידי זה יוצא הטוב מפנימוית עומק מחשבתם שהכניסוהו לשם שיוצא משם על ידי זרע הילודים. ועל כן החלבים שהם סביב כלי ההולדה והכל עיקר ההולדה מתהוה מהם, על כן שם עיקר התגברות הרע יותר ויותר. רק שמפנימוית עומק מהחשבה המתהוה מהם משם יוצא הטוב על ידי טיםץ הולדה אבל הם בעצמם שהם סביבות המחשבה והטיפה שם עיקר התגברות הרע שמתגבר ביותר על הטוב להכניסו לתוך עומק המחשבה כנ"ל. על כן החגב אסור בבהמה כי שם עיקר התגברות הרע שמתגבר ביותר על הטוב להכניסו לתוך עומק המחשבה כנ"ל על כן החלב אסור בבהמה כי שם עיקר התגברות הרע על הטוב כנ"ל. ומחמתזה גם דמה אין טעון כיסוי כי אי אפשר לנו עתה לברר הטוב שבדם על ידי כיסוי בעפר. כי מעוצם התגברות הרע שבבהמה על החלב והדם שהם עיקר החיות של כל מין חי. כי החלבים הם קיום המוחין ךשמשם כל שורש החיות. והדם הוא הנפש והחיות של כל הגוף. ומחמת גודל התגברות הרע על הטוב שבבהמה הכבוש ביותר בחלב ודם כנ"ל על כן שניהם אסורים. ועל כן אין דמה טעון כיסוי כי אי אפשר לנו לברר ולהעלות הטוב שבדם בהמה מעוצם התגברות הרע כנ"ל. כי עיקר הבירורו שבדם וחלב של בהמה אי אפשר כי אם על יד קרבנות שעולין על המזבח ממש. שמעוצם קדושת המזבח והבית המקדש מתברר הטוב שבדם וחלב. ועל ידי זה עיקר הכפרה מחמת שעולה הטוב מעמקי הקליפות שזדה עיקר התיקון של כל החטאים. ועתה בגלותינו שאין לנו מזבח ולא קרבן אי אפשר לנו לברר הדם והחלב כלל. וכל תיקונם על יד בחינת זרע הילודים. היינו שכל הבהמות שהיו בכל הגלות יהיה תקונם בשלימות על ידי הוולדות שיאו מהם מדור לדור עד שיבא משיח. שאז יעלו וולדותהם לקרבנות על המזבח ואז יתתקן כל הטוב שהיה כבוש בהם.ף ובשביל זה מצינו בתורה בכמה מקומות שהזכירה מהוולדדות הבהמות וכמה מצוות תלוים בולדותיהם מה שאינו כן בחיה. כמו שכתוב בבהמה שור או כבש או עז כי יולד וכו' וכתיב קדש לי כל בכור פטר כל רחם וכו' באדם ובהמה וכו'. כי עיקר ביקון הבהמות על ידי בחינת הולדה מחמת שהטוב שלהם גדול במעלה שזהו בחינת קרנות שבאין מבהמות וכו'כנ"ל:
To explain further: t'kiyas shofar (= the awakening of sleep, the drawing of the Mochin, Kabbalas HaTorah given through the shofar's voice) = the aspect of actually arriving at Eretz Yisrael. As Rabbainu z"l wrote in the holy conversation following this Torah: "Above we spoke of derech eretz — the path to Eretz Yisrael. But Eretz Yisrael itself also contains ten levels of kedushah... and each ma'amar has its own yirah: 'Hakaim l'avd'cha imras'cha asher l'yirasecha' — for there is a yirah above yirah..." There is an avodah that is the path to Eretz Yisrael, and there is an avodah that is actually arriving at Eretz Yisrael. 2
ועל כן אסרה התורה איסור אותו ואת בנו בבהמה ולא בחינ כי מחמת שבבהמה אין נגמר הביררור בשלימות על יד שחיטה בעצמה כי אם עוד צריך הטוב שהיה כבוש בה להתבררעל ידי זרע הילודים. על כן אסור לשחוט אות הואת בנה ביום אחד. כמבואר לעיל בהלכות שחיטה לענין איסור אותו ואת בנו עיין שם. אבל בחינ לא הזכירה התורה הולדתה בשום מקום ואין שום מצוה תלויה תלידבה כי שם בחינת החיות והטוב קטן מבהמה ועל כן אינו כבוש כל כך. ועל כן הוא מתברר על ידי השחיטה שלה בעצמה ואין ביררה תליו בבירור וולדותיה. ומאחר שאין לה שום שייכות עם ולדותיה לענין בירור הטוב על כן אין שייך בה איסור אותו ואת בנו כלל מאחר שאין בירם תליו זה בזה כלל כנ"ל. ומחמת זה בעצמו חלבה מותר כי שם אין מתגבר הרע בבחנית הולדה שהוא בחינת החלב ששם ההולדה שמחמת שה נאסר החגב בבהמה כנ"ל. אבל בחינ שאין הרע מתגבר כל כך ויכולין לבררו מיד על כן חלבה מותר כי שם אין הרע מתגבר כל כך להכניסו לתוך עומק המחשבה וכו' שמחמת זה איסור החלב בבהמה כנ"ל. ומחמת זה בעצמו דמה טעון כיסוי כי בחינ עיקר הטוב כבוש בגלות בתוך הדם כי אינו נכבש הטוב לתוך עומק המחשבה וכו' שזהו בחינת בהמה רק הוא כבוש בעיקר החיות שהיא הדםל ומחמת שאינו נכבש בעומק מהחשבה כל כן יכולין לבררו מיד ועל כן דמה טעון כיסוי כי דם החינ אנו מבררין ומתקנין מיד על ידי הכיסוי בעפר כנ"ל. אבל דם הבהמה אי אפשר לברר כי אם על ידי זרע הילודים שיהיו מהם קרבנות שאז יעלו דמם על מהזבח שזה גמר תיקונם כנ"ל:
On Rosh HaShanah: the shainah = the path to Eretz Yisrael (= the tzadik's pshitus, the Chesed Chinam through which one conquers EY). Then the awakening through the shofar = actually arriving at Eretz Yisrael. Drawing the Mochin through the shofar = Eretz Yisrael itself — for the essential Mochin are in EY: "There is no wisdom like the wisdom of Eretz Yisrael" (Midrash Sh'mini; LM II:71). This = Kabbalas HaTorah given through the shofar's voice. The essential drawing of Torah is in EY: "There is no Torah like the Torah of Eretz Yisrael" — "Ki miTziyon taitzai Torah." This = the great yirah drawn through the shofar: "Hayitaka shofar ba'ir v'am lo yecheradu" — "Shall a shofar be blown in a city and the people not tremble?" (Amos 3). When the Mochin (= Torah) are drawn → great yirah flows, for "if there is no wisdom there is no yirah." As at Mattan Torah: "ul'va'avur tihyeh yiraso al p'naichem l'vilti secheta'u" — "So that His fear shall be upon your faces, that you not sin." This = the yirah mentioned at the end of the Torah: each ma'amar has its yirah — merited when one arrives at Eretz Yisrael (whose ten levels of kedushah = the Asarah Ma'amaros). Therefore the essential conquest of Eretz Yisrael was through the shofar's voice — when they entered Yericho (the first entry into EY) they blew the shofar (Yehoshua). 3
"Ashray ha'am yod'ay s'ruah" — "Praiseworthy is the people who know the t'ruah" (Tehilim 89). "Ashray ha'am" = t'mimus and pshitus: "Ba'ashurai ochzeh ragli, darko shamarti v'lo at" — "My foot held firm to His steps, I kept His way and did not swerve" (Iyov 23) — not veering right or left, walking in His path with t'mimus (not straying through cleverness, as many have strayed from the true and wholesome path through chochmos). The essential praise of a person = walking in t'mimus: "Ashray s'mimay darech hahol'chim b'Soras Hashem" (Tehilim 119). Through t'mimus → one merits the Mochin (= "yod'ay s'ruah" = the shofar = awakening, drawing the Mochin). "Hashem b'or panecha y'halaikun" — "Hashem, in the light of Your countenance they walk" = the Mochin (= the light of the face: "Chochmas adam ta'ir panav"). "B'shimcha y'gilun kol hayom" — "In Your Name they rejoice all day" — through this one merits simchah (as explained at the end of the above Torah: great simchah is attainable through t'mimus and pshitus). The essential thing is t'mimus, pshitus, and emunah → precisely then one merits complete Mochin (= true wisdom), whose essential purpose is to draw the ways of t'mimus ever deeper — this is p'shutah before and after the t'ruah. 4
אות לב ועל כן דם החינ תקונה על ידי כיסוי דייקא שצריכין לכסות הדם בעפר, לכסות דייקא. אבל דם הבהמה כשנתתקן על ידי הקרנות של המזבח אז תיקונו על יד זריקה דייקא שהוא באתגלייא שזוריקין הדם בגלוי על המזבח שהוא גם כן בחינת עפר כמו שכתוב מזבח אדמה תעשה לי כי תיקון החיה שמתקנים מיד זה בחינת התקונים הנעשים עכשיו בזמן הגלות אבל תיקון דם הבהמה שהו אעל ידי קרבנות שהו אבחינת בירור הטוב על ידי הילודים זה בחינת גמר שלימות התיקון שיהיה בזמן ביאת המשיח במהרה בימינו מה שאז יתברר הטוב בתכלית השלימות בבחינת גמר שלימות התיקון שיהיה בעת ביאת המשיח במהרה בימינו.ועל כן הדם של חיה צריך כיסוי דייקא. כי עכשיו אי אפשר לגלות האמת בשום אופן ואפילו מי שזוכה לאיזה אמת לאמתו אי אפשר לו לגלותו כי אם על ידי שמכסה אותו בחמה כיסויים ולבושים עד שנתכסה באמת מרוב בני אדם רק זעירין אינון שזוכין להבין האמת מתוך הכיסוי דייקא. כי עתה בהכרח לכסות האמת כי אם יגלה האמת בפירוש יוכל השקר להתגבר יותר ויותר על ידי זה האמת דייקא כנ"ל באריכות שכל מה שמגלין איזה אמת הם מתגברין על ידי זה דייקא בשקרים יות ר ויותר. ובשביל זה החכמי םהאמתיים צריכין להזהר בדבריהם האמתיים מאד מאד איך לאומרם לכסותם בכמה כיסויים באופן שלא יתגבר השקר חס ושלום על ידי התגלות האמת דייקא. שזהו בחינת חכמים הזהרו בדבריכם וכו' וכנ"ל. וכן מובן בדברי רבינו ז"ל בכמה מקומות שבכמה וכמה כיסויים צריך הצדיק האמת לגבר עם העולם וכו' עיין שם. אבל לעתיד כשיבא משיח שאז יתבטל השק אז נוכל לגלת האמת בפרהסיא בפני כל עם ועדה. כי עכשיו הוא בחינת ותשלך אמת אוצה ואפילו מי שהוא איש אמת צריך להסתיר את האמת ולכסותו בארץ ובעפר שלא יתגבר השקר ביותר על ידי התגלות האמת כנ"ל אבל לעתיד יתקיים אמת מארץ תצמח ואז נוכל לגלות האמת לעין כל. ועל כן תיקון דם החיה שהוא בבחנית התיקון הנעשה עכשיו בגלות הו א על יד יכיבוי בעפר כיסוי דייקא כנ"ל. אבל בקרבנו שיהי כשיבא משיח אז יבררו ויתקנו הטוב שבדם הבהמה על ידי זריקה דייקא שהיא בגלוי כי אז נוכל להעלות הטוב שהוא האמת באתגליא ובפרהסיא לעני כל כנ"ל:
This is the theme of the entire Mizmor 89: it begins with the Chesed Chinam through which the world was created — "Chasdai Hashem olam ashirah... ki amarti olam chesed yibaneh" — "The kindnesses of Hashem forever I will sing... for I said: the world is built on chesed." Immediately it speaks of Malchus David Mashi'ach: "Karati v'ris livchiri, nishbati l'David avdi." The mizmor speaks of the wonders of creation and of Malchus David (= Mashi'ach), the subduing of enemies: "Atah dikaysa k'chalal Rahav, bizroa uz'cha pizarta oy'vecha." All is one aspect: through the Chesed Chinam → the path to Eretz Yisrael → subduing enemies who say "Listim atem" → Malchus David Mashi'ach who fought Hashem's wars to conquer EY → and we await daily that Mashi'ach will return us to EY. All through the Chesed Chinam = Rosh HaShanah = Yom T'ruah = shainah and awakening through shofar = the path to EY and EY itself = "Ashray ha'am yod'ay s'ruah." 5
This is the aspect of Malchuyos, Zichronos, and Shofros. Malchuyos = revealing His Malchus — He is Melech HaOlam, He created all, He rules and governs all. We begin Malchuyos with "Alainu l'shabay'ach laAdon hakol, lasais g'dulah l'Yotzair B'raishis" — "It is upon us to praise the Master of all, to ascribe greatness to the One who formed creation." Through this we draw the Chesed Chinam with which the world was created → His Malchus is revealed (for the essential creation of the world in His chesed was to reveal His Malchus). Malchuyos = the revelation of the Chesed through which the world was created → making the path to Eretz Yisrael. 6
אות לג וכל כן עיקר ההיכר והסימן שבין חיה לבהמה הוא בקרנות. כי הקרנות הם עיקר חוזק וגבורה של הבעל כי כמו שכתוב הלא בחזקינו לקחנו קרנים ודרך שם עיקר המשכת הטוב שהוא החיות. כי הקרן מרמז על בחינת צדקה שנקרא קרן (כמו שכתוב בהתורה הנ"ל על מארבב"ח והיו לי קרנא וכו' עיין שם). וזה בחינת קרן השופר שתוקעין בראש השנה וביובל ביום הכיפורים שהם ימי תשובה לעורר כל הטוב הכבוש במקום שכבוש שיחזור להשם יתברך ומעוררין ומזכירוין אותו על ידי קרן השופר דייקא שהוא בחינת צדקה שעל ידי זה דייקא מדיעין להטוב מעלתו. וזה בחינת והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האובדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים וכו'. כי כל הטוב הנאבד והנדחה למקום שנכבש שם בגלות שזהו בחינת האובדים והנדחים כולם ישובו על ידי קרן השופר שהוא בחינת קול הנשמע למרחקים על ידי בחינת הצדקה שהיא בחינת קרן כנ"ל. וזהו בחינת קון השופר של מ"ת כי עיקר מ"ת היה על ידי קיבוץ הטוב ממקומות הרחוקים וכו' כנ"ל. ועל כן ההיכר והסימן שבין חיה לבהמה ניכר בקרנות שגרך שם מודיעין להטוב מעלתו בבחינת והוי ליה קרנא וחקיק עליה וכו' שזהו בחינת החרקין שבקרנות שהם מהסימנים שבין חיה לבהמה (כמבוא בשולחן ערוך סימן פ'). כי שלם בקרנות ניכר הטוב הכבוש בבחינת בהמה והטוב הכבוש בחנית חיה. מחמת שעיקר ההתעוררות וההודעה להטוב מעלתו הוא על ידי בחינת הקרנות שהם בחינת צדקה כנ"ל בילא"ו:
Zichronos: we ask Hashem to remember the covenant of our Avos and return us to Eretz Yisrael (our house of life): "V'zacharti es b'risi Yaakov... v'ha'aretz ezkor" (Vayikra 26). The berachah concludes "Zochair HaB'ris" — He remembers the covenant to return us to EY. Zichronos = drawing the path to EY through the Chesed. 7
Shofros speaks of Mattan Torah: "Atah niglaysa..." — the drawing of the Mochin (= Torah) through the shofar = awakening from sleep = actually arriving at Eretz Yisrael. Therefore Bircas Shofros begins with Mattan Torah and concludes with the ingathering of exiles to EY through the shofar: "T'ka b'shofar gadol l'chairusainu v'sa nais l'kabaitz galuyosainu" — "Blow a great shofar for our freedom and raise a banner to gather our exiles." Kabbalas HaTorah, drawing the Mochin, and arriving at Eretz Yisrael = one aspect = the voice of the shofar. 8
אות לד [שיך לעיל]לענין מה שכתוב שם שדייקא על ידי ריבוי השקר נתגלה האמת אחר כך. וכן מבואר מעין זה בשיחותיו הקדושות של רבינו ז"ל שזיפר משל מאחד שהלך בדרך שנפל עליו גזלן ולקח כל אשר לו והניחו. והתחיל הנגזל לבקש מהגזלן היות שזה זמן רב שהייתי נע ועד מסיתי להביא ארף לביתי עד שקבצתי זה הסך ועתה כשאבוא לביתי בידים ריקנית איך אשא פני כי לא יאמינו כלל שנפל עלי גזלן בכן אני מבקש מך על כל פנים תעשה בי סימן שנפלת על י ופשט לו כנף בגדו כדי שיורה הגזלן בקני שריפה שלו בכנף בגדו כדי שיהיה לו סימן שנפל עליו גזלן. וכן עשה הגזלן. אחר כך ביקשו עוד הפעם שיורה בו עוד בהכובע שלו כי אולי לא יאמינו בשבילסימן אחד ומלא משאלותו עוד הפעם ויורה בו עוד. וכן ביקש ממנו עוד שיורה בו עוד בשאר מקומות בבגדיו כדי שיהיה לו סימנים הרבה וכן עשה הגזלן. אחר כך ביקש עוד הךפעם שיורה בו עוד באיזה מקום השיב לו הגזלן אין לי עוד סימנים שיורין בהם שקורין פילוויר כי כבר כלה הכל. תיכף כשששמע הנגזל שאין לו עוד פילוויר מיד תפס את הגזלן בערפו והורידו לארץ ולקכ ממנו כל הגסילה שגזל ממנו והלך לביתו בשלום. וסיפר זאת לענין שלפעמים כשפוגים עם כופרים או מתנגדים והם מתווכחים הרבה כנגד האמת ופוערים פיהם לבלי חק בריבוי דברים וטענות וטמתלאות של הבל שצריכין להמתין להם עד שיכלו דבריהם ואחר כך יתבטלו דבריהם ממילא וכו' עיין שם. וזה בחינת כל רוחו יוצא כסיל וחכם באחור יזבחנה. וזהו בחינת הנ"ל שכאשר מרבין מאד בשקרים וכזבים ורמאות ועקמימות וכו' הם מרבין כל כך עד שיכלו שקריהם לגמרי ואז יתגלה האמת לאמתו:
Therefore they are the Aseres Y'mai T'shuvah — corresponding to the Asarah Ma'amaros through which the world was created (= Chesed Chinam, through which the essential t'shuvah is accomplished). On Yom HaKipurim (the end of the Ten Days) → the Luchos HaAcharonos [second Tablets] were given, which are the Aseres HaDibros [Ten Commandments] corresponding to the Asarah Ma'amaros. The essential Kabbalas HaTorah = bringing the Torah from concealment to revelation: the Aseres HaDibros (= the totality of Torah) were originally concealed within the Asarah Ma'amaros (= derech eretz). Through t'shuvah during the Ten Days → one merits drawing the Aseres HaDibros from concealment to revelation = arriving at the Eser Kedushos [ten levels of kedushah] of Eretz Yisrael (which also correspond to the Asarah Ma'amaros = Aseres HaDibros). 9
וזה בחינת כי אז אהפוך אל כל העמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה' וכו' אהפוך דייקא. כיאז באחרית הימי םיתגבר ויתפשט השקר לארכו ולרוחבו מאד בלי שיעור. ועל ידי זה דייקא יתהפך השקר אל האמת כנ"לעד שיתהפכו כל העמי םאל האמת לקרא בשם ה' ולעבדו שכם אחד וכנ"ל וזהו כי אז אהפוך אל כל העמי וכו' אהפוך דייקא כנ"ל והבן:
Therefore on Yom Kippur the Kohain Gadol enters Lifnai v'Lifnim [the Holy of Holies] — the place of the Aron and Luchos, standing on the Even HaSh'siyah [Foundation Stone] from which the world was founded in His chesed — the pinnacle of the upper kedushah of all ten levels of kedushah of EY. All is one aspect: the Aseres Y'mai T'shuvah, the Asarah Ma'amaros, the Aseres HaDibros, and the Eser Kedushos of Eretz Yisrael. All these kedushah-levels are completed on Yom Kippur → merited through the t'shuvah accomplished through the power of the true tzadikim who draw the Chesed Chinam and bring the ways of pshitus and t'mimus into the world. 10
וזה בחינת שפת אמת תכון לעד ועד אוגיעה לשון שקר. ארגיעה לשון מרגוע ומנוח כי כל דבר קודם שבא לתכלית שלימותו אין לו מרגוע ומנוח כי הוא כמו מתגלגל ונע ונד ומטולטל עד שיבא לשלימותו בתכלית ואז הוא מרגועו ומנוחתו. וזה בחינת ועד ארגיעה לשון שקר. כי השקר מתגבר ומתפשט עכשיו לאורך ולרוחב להטעות את כל העולם חס ושלום מהשם יתברך ומתורתו הקדוש. וכבר נתפסו רבים ונלכדו במה שנלכדו על ידי השקר. אבל אף על פי כן עדיין לא בא השקר למרגועו ומנוחתו כי עדין נשארו רבים צדיקים וכשרים בכל דור ודור שלא שמעו לקול השקר ולא הניחו עצמן לטעות על ידי השקר ורדפו אחר האמת באמת וכו'כמו שכתוב הקיצותי ועודי עמך כפי שפרש רש"י באתי עד קץ כל הדורות ועדיין אנ אוחז בך וכו' ואפילו אותן שנתעו אחר השקר עדיין נשאר בהם כמה נקודות מהאמת. ומחמת זה עדיין לא השלים השקר לבוא למגועו ומנוחתו והוא חותר תמיד לתפוס הכל חס ושלום בשקריו. ועל כן הוא מתגבר ומתפשט בכל פעם בשקים ורמאות חדשות בלי שיעור כמו שאנו רואין שכת האפיקוסיםמחברים חבורים בכל עת גדולים וקטנים בכמה וכמה מיני פיתויים והסתות ודברי חלקלקות להטעות בני ישראל חס ושלום בנכלי הבליהם וכו'(כמבואר מז במקום אחר). אבל על ידי התפשטות השקר ביותר עד שהו אסמוך למרגועו ומנוחתו חס ושלו ם שכמעט יתעו הכל בשקריו חס ושלו ם אז גייקא שפת אמת תכון לעד. כי דייקא על ידי ריבוי השקר מאד מאד יתהפך השקר אל האמת כנ"ל. ועתה מובן הפסוק הזה היטב. שפת אמת תכון לעד ועד ארגיעה לשון שקר. שלשון ארגיעה אין לו שום פירוש על פי פשוט. כי רש"י פרש לשון רגע ואינו מיושב על לשון ארגיעה. אבל על פי הנ"ל מבואר היטב כפשוטו שרוח הקודש מתנבא שעיקר התגלות האמת יהיה באחרית הימים כשאתן כח להשקר שיתפשט בעולם עד שכמעט ארגיעה לשון שקר שכמעט טתן לו מרגוע ומנוח בעולם חס ושלום שירצה להתפשט בכל העולם וס ושלום כנ"לאז דיקא שפת אמת תכון לעד. כי אז דייקא על ידי ריבוי השקר מאד מאד יתהפך השקר אל האמנת וכנ"ל(כי זה ידוע שגם כח השקר להתעות העולם נאחז מהקדושה כי בל"ז לא היה לו כח להתעות את העולם. כמתואר לעיל בענין זה שכח השקר מהאמת מחמת שבראשית הכל כל הדברים באחדות בלי הבדל וכ' כנ"ל וכמו שאמר הנביא אכן השא השאת לעם הזה וכו' וכתיב למה תתעינו ה' מדרכיך וכו'וען הרבה. ועל ידי זה בעצמו הכנעת השקר וביטולו מחמת שבאמת כל כחו מן האמת מהשם יתברך בעצמו כביכול שנתן לו כח בשביל הבחירה. ובאחרית הימים יבטלו השם יתברך בעצמו כי מיניה וביה אבא ליזול ביה נרגא שדייקא על ידי ריבוי השקר יתהפך אל האמת כנ"ל. ועל כן שייך שפיר לשון ראגיעה שהוא לשון בדבר בעדו והבן) :
The essential kedushah of Rosh HaShanah = drawing kedushas Eretz Yisrael. This is the great birur uk'dushas hamachshavah [clarification and sanctification of thought] needed on Rosh HaShanah. As Rabbainu z"l wrote elsewhere (LM I:211): one must travel to tzadikim on RH to clarify and sanctify the machshavah. Birur hamachshavah = the revelation of kedushas Eretz Yisrael. 11
All confusions of thought = the aspect of the Mabul [Flood] — as Rabbainu z"l wrote in the Torah "Atem Nitzavim" (LM I:44): mabul = bilbul [confusion]. In Eretz Yisrael there was no Mabul — though its waters splashed there (as heard from his holy mouth). The essential confusions of evil thoughts are in the ta'avah of ni'uf, Rachmana litzlan — the essential "waters of the Mabul." The Mabul came for p'gam hab'ris, for hashchasan zera, which comes from confused thoughts and evil hirhurim. Even other kinds of confused, alien thoughts all derive from p'gam hab'ris → the Da'as becomes damaged → all confusions and upheavals of thought that terribly disturb most people → leading to all sins. When confused thoughts overwhelm a person (especially hirhurim of ni'uf themselves) = literally a Mabul wanting to drown the person and destroy him from both worlds, Rachmana litzlan. Regarding this David HaMelech warned: "Al zos yispallail... rak l'shetef mayim rabim ailav lo yagi'u" (Tehilim 32). And he cried: "Tavati biy'vain m'tzulah v'ain ma'amad, basi v'ma'amakay mayim" (Tehilim 69) — "I have sunk in deep mire with no foothold, I have come into deep waters." As explained in the Writings of the Ari z"l: the onslaught of hirhurim and confused thoughts = m'tzulos yam [ocean depths]. 12
אות לה (משה כבד פה במצרים ודבר הוא לך וכו'. ואהרן אחיך יהיה נביאך. אהרן אוהב שלום אויר הנח ומקרבן לתורה ועל כן נמשח בשמן מהשכה. כשמן הטוב לריח שמניך טובים. הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים כשמן הטוב כי שם צוה ה' את הברכה חיים ששם נסתלק רבי שמעון בר יוחי. ועל כן הקרבנות שמקריבין הכהנים שנמשחו בניאהרוןממשיכין אויר הנח וכו' שזה עיק תיקון המזבח. מרדכי מר דרור ראש הבשמים של שמן המשחה. כי מרדכי הוא בחינת הדיבור הנ"ל של אמונה שנשמע למרחוק כנ"ל). כתוב זאת זכרון בספר ושים באזני יהושוע וכו':
This is our essential occupation and crying on Rosh HaShanah — to clarify and sanctify the machshavah, upon which all kedushah and all the sweetening of dinim depends. For this we travel to tzadikim on RH. To the degree one sanctifies his machshavah → kedushas Eretz Yisrael is revealed (for when evil thoughts flood a person = the waters of the Mabul → kedushas EY is concealed). To the degree one pushes away confused thoughts and sanctifies his machshavah → kedushas EY is revealed. The essential kedushas EY = tikkun hab'ris, which depends on k'dushas hamachshavah: "tzadikim yirshu aretz" — "The righteous shall inherit the land." 13
Loading comments…