דברים היוצאים מן החי

אות לו וזה בחינת דברים היוצאים מן החי שהתירה תורה תלא שחיטה שהם חלב ודבש כי כל איסורי המאכלים והיתרם הכל כפי הבירור הטוב מהרע כידוע. ועל כן אסרה תורה אבר מן החי. כי אי אפשר לנו לברר הטוב מהרע מהבהמה בחייה כי מחמת חטא אדם הראשון נגזר מיתה על כל הבעלי חיים ואפילו האדם שגדול במעלה מכולם ועל ידו עיקר הבירור אי אפשר לו להשלים הבירור עד אחר מותו מכל שכן כל הבעלי חיים שאין נגמר בירורם כי א אחר מיתתם שאז הם שבים אל העפר שעל ידי זה גמר בירורם בבחינת כי עפר את ה ואל עפר תשור בחינת הכל היה מן העפר והכל שב אל העפר. כי בחנת עפר מכלה ומבטל זוהמת השקר בשורשו עד שמוכרח לשוב את האמת שנשלך עד לעפר וארץ בבחינת ותשלך אמת ארצה. ומשם דייקא חוזר וצומח האמת בבחינת אמת מארץ תצמח מארץ דייקא (וכמבואר לעיל מזה לענין כיסוי דם בעפר עיין שם). ועל כן אין יכולין לאכול שום אבר ובשר מן החי כי אם על ידי תיקון השחיטה כי כשמוציאין הנפש על ידי השחיטה אז יכולין לבררה ולאכלה בקדושה בבחינת תיקון המזבח כנ"ל. כי כל הדברים אחר יציאת נפשם הם בחינת עפר כי נשאר כעפר דומם מאחר שיצא החיות מהלם ודם אז הם מתבלים וחוזרים לעפר. או כשאוכלים אותם חוזרין לעפר על ידי האוכלם כי הכל מוכרח לחזור לעפר כמו שכתוב הכל היה וכו' והכל שב אל העפר כנ"ל. ועיקר חזרתם אל העפר הוא אחר יציאת נפשם שאז הם בבחינת עפר כנ"ל. ועל כן כל זמן שהבהמה בחייה אין מועיל שום תיקון ובירור. כי עדיין רוח הבהמיות שנאחז בו האויר המבולבל בחינת רוצ סערה ומחלוקת וכו' הוא עדיין בתקפו ואי אפשר מחמת זה להודיע כראוי להטוב הכבוש שם עד שעת יציאת הנפש על ידי השחיטה שאז מכניעין רוח הבהמיות ומברין הטוב הכבוש על ידי השחיטה שאז מכניעין רוח הבהמיות ומבררין הטוב הכבוש על ידי מצות שחיטה כראוי. ועל כן אסור אבר מן החי כנ"ל. אבל חלב מן החי התירה תורה בלא תיקון השחיטה כי החלב מתבררת מיד כי החלב מתהוה בשעת הוגדה ובכל הולדה והולדה יש בירור כמבואר לעיל שהטוב שאי אפשר לצאת מהרע אפילו כשמודיעין לו האמת מחמת שמתגברין עליו מאד ומכניסין אותו בעומק מחשבתם הוא יוצא על ידי זרע הילודים וכו' כנ"ל. ועל כן בכל הולדה שבעולם הן בבני אדם הן אפילו בחיות ובהמות יש בירור. כי בשביל זה מטריח את עצמו השם יתברך לקיים העולם מדור לדור ולצור צורת כל הוולדות הכל בשביל להשלים הבירור על ידי ההולדות. כי הבירור אינו נשלם כי אם על יד הולדות דייקא שזהו בחינת מצות פריה ורביה לאפשא ולאולדא וכו' שהוא מצוה ראשונה להניח בנים בעולם וכון אפילו בבהמות וחיות אסרה התורה לסרס שום בהמה וחיה. כי עיקר שלימות הבירור על ידי הולדה (כמובא בכתבי האר"י ז"ל). ועל כן בכל הולדה שבעולם יש בירור ואפילו אם בהולדה זו נולד רשע אף על פי כן יש בירור כי בודאי יש בו איז הצד לטובה. ועל פי רוב יהיה נולד ממנו או מזרעו איזה כשר או צדיק אשר רק בשביל זה נברא (מבואר לעיל). ועל כן בכל הולדה שבעולם יש בירור. וזה בחינת בירור שנתהפך מרע לטוב מדם לחלב שהוא בחינת בירור שנתהפך מרע לטוב מדם לחלב. ועל כן החלב של מינים טהורים מותר בלא שחיטה כי נתבר מיד על ידי ההולדה כנ"ל:

אות לז וכן דבש התךירה תורה כי הוא מתברר מאליו בשעת התהותו על יד השם יתברך בעצמו. ודבש הוא חידוש יות רמחלב כי החלב הוא על כל פנים ממנים טהורי םוהדבש הוא מדברים שהם טמאים ועף על פי כן הדבש היוצא מהם התירה תורה ואפילו בלא שום תיקוןכי מתברר מאליו מטומאה לטהרה בשעת התהוותו על ידי השם יתברך בעצמו בבחינת מי יתן טהור מטמא לא אחד:

אות לח כי כל העבודות שבעולם שציונו השם יתברך לעבוד אותךו על פי התורה הקדושה כולם הם בחינת בירורים לבר הטוב מהרע שנפל על יד חטא אדם הראשון וכו' כידוע. אבל יש שני מיני בירורים דהיינו בירור אכד מה שאנו בזה העולם צריכין לברר על ידי מצות ומעשים טובים. ויש בירור ב' מה שהשם יתברך מעצמו מברר כביכול. וזה בחינת מה שאמרו רבותינו ז"ל שהשם יתברך בעצמו מקיים את התורה כמו שאמרו רבותינו ז"ל(ברכות ו') מנין שהקדוש ברוך הוא מניח תפילין, מנין שהקדוש ברוך הוא מבקר חולים וכו'(סוטה י"ד) והכל הוא בחינת בירורים מה שהשם יתברך בעצמו עוסק לתקן העולם לברר הטוב מהרע שהו אבחינת כלל התורה והמצות כי יש בירורים שמתבררים על ידי מצות תפילין. ועל כן גם השם יתברך בעצמו מניח תפלין דהיינו שמברר הבירורים שהם בחינת הנחת תפילין וכן בשארי המצות. ושני הבירורים האלו שהם מלמעלה מהשם יתברך ומלמטה מאתנו בעולם המעשה, הם בחינות אתערותא דלתתא ואתערותא דלדעילא שצריכין שניהם דייקא. ובאמת שניהם אחד כי באתערותא דלתתא אתער לעילא כידוע ואז נשלם התיקון והבירור שצריכין לבר ולבקן על יד אותה המצוה כי אחד בלא חבירו אי אפשר להשלים התיקון והבירור. כי האדדם בלא השם יתברך בודאי אינו יכול לברר כי מה אנו ומה חיינו וכו'. וכמו שכתוב אם ה' לא יבנה בית שוא עמלו בוניו בו וכו'. וגם השם יתברך בלא האדם כביכול אינו יכול לברר הבירורים בעצמו כי רק בשביל זה ברא את העולם בשביל האדם כדי שהאדם דייקא יעסוק לברר ולתקן כל הבירורים כידוע. כי הכל מסר השם יתברך ביד האדם כמו שכתוב והארץ נתן לבני אדם. ואלו השני בחינת איך הם מתקבצים ומתחברים יחד אי אפשר להבין בשכל אנושי בשום אופן. כי לכאורה כפי שכל אנושי הם נראים כסותרים זה את זה חס ושלום. כי באמת אנו צריכין לעסוק בתיקון העולםן על פי התורה והמצות כי כל העולם לא נברא כי אם בשביל זה בשביל האדם הבעל בכירה שהכל תלוי בו כידוע.ואף על פי כן בודאי הכל על יד יהקדוש ברוך הוא בלבד. ואפילו כל עסק התורה והמצוות וכל מהעשים טובים הכל מאותו יתברך כמו שכתוב מי הגדימני ואשלם (כמו שכתב רבינו ז"ל במקום אחר בסימן ב') וכמו שכתוב כי ממך הכל ומידך נתנו לך. ועף על פי כן אנו דייקא צריכין להתעורר לעסוק בעבודתו יתברך כאלו הדבר תלוי בנו דייקא. ובודאי אי אפשר להבין שני הבחינות אלו יחד ואסור ליכנוס בחקירות כאלו כלל רק לסמוך על אמונה לבד כי חקירה זאת היא בחינת הידיעה והבחירה שאי אפשר להבין ולהשיג בשום אופן. כי הידיעה היא בחינת ההנהגה והתיקון שנעשה על ידי השם יתברך לבד כרצונו. כי הידיעה שלו יתברך הוא הוא רצונו כי כמו שרוצא כן יהיה בודאי. וזהו ידיעתו שיודע מה שיהי כי יודע שיהיה כמו שהוא רוצה כיהכל ברצונו. ועל כן נקראת הידיעה בלשון אהבה ורצון. כמו שכתוב כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו שפירושו השם יתברך יש לו רצון ואהבה לאברהם ונקרא בלשון ידיעה כי רצונו הוא ידיעתו כנ"ל.נמצא שהידיעה הוא בחינת התיקון והבירור הנעשה על ידי ידיעתו ורצונו. והבחירה היא בחינת התיקון והבירור שנעשה על ידינו דייקא כפי בחירתנו. וזה בודאי אי אפשר להשיג כמובא ואסור ליכנוס בחקירות אלו כלל. כי הם בחינת מקיפים שאי אפשר להשיג בזה העולם כלל. כי עיקר כח הבחירה נמשך רק מזה שאין אנו יודעין השכל של הידיעה והבחירה כמו שכתב רבינו ז"ל בהתורה עתיקא טמיר וסתים(בסימן כ"א עיין שם). על כן אנו מחויבים לעשות את שלנו לעסוק בעבודת ה' בכל כחינו. ואנכנו נעשה מה שמוטל עלינו והשם יתברך יעשה את שלו לסייע אותנו בעתודתו ולהשלים הבירור כרצונו יתברך ואסור לחקור בענין זה כלל. רק סמוך על אמונה לבד כי זה עיקר כח הבחירה מה שאין אנו יודעים זה השכל של הידיעה והבחירה שהם בחינת שני הבירורים הנ"ל בחינת אתדל"ע ואתדל"ת שבאמת שניהם אחד כי הבחירה היא בתוך הידיעה כמו ששמעתי מפיו הקדוש אך שאי אפשר להשיג זאת כי משם עיקר כח הבחירה מה שאין משיגין שכל זה. נמצא שכל התאוות וכל הסתות והפיתויים של היצר הרע וחיילותיו של כל אדם שכולים הם בחינת כח הבחירה כי בשביל זה נתן השם יתברך כח להתאוות והיצר הרע להבית את האדם הכל כדי שיהיה לו בחירה. וכל כח זה נמשך רק מזה שאין יודעין השכל של הידיעה והבחירה שהם בחינת שני הבירורים הנ"ל כנ"ל:

אות לט וכל התורה כולה תלויה בזה. כי כל התורה כולה תלויה רק בהבחירה שנמשכת מזה שאין מבינים שכל זה. וזה בחינת אחת דבר אלקים שבים זו שמעתי כי עוז לאלקים ולך ה' חסר וכו'. היינו שכלל התורה היא בחינת אחת בחינת אחת דבר וכו' אב אצלינו נשמע הדבר כשתים בחינת שתךים זו שמעתי. ומפרש מה הן השתים שהן אחת באמת. ואזיל ומפרש כי עוז לאלקים. שעיקר העוז והגבורה להכניע הסטרא אחרא והקליפות הוא לאלקים כי הכל מאתו לבד כנ"ל. ואף על פי כן ולך ה' חסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו. כי אף על פי כן צוה עלינו דייקא לעשותוהוא בחסדו משלם לאיש כמעשהו. כאלו היה הכל נעשה על ידי האדם לבד כנ"ל:

וזה שאמר התנא אם אין אני לי מי לי וכשאני לעצמי מה אני וכו' היינו כנ"ל כי עיקר העולם נברא בשביל הבחירה ועל כן בודאי אני מוכרח לעבוד את השם יתברך תורה ומעשים טובים ואם אין אני לי מי לי. ואף על פי כן אני בעצמי איני יכול לעשות ולתקן שום דבר בלעדו יתברך. וזהו וכשאני לעצמי מה אני כי צריכין שני הבחינות לעשות את שלנו ולסמוך הכל על השם יתברך ולבלי לכנוס בחקירת מבוכה זאת. כי זה אי אפשר להשיג כי עיקר כח הבחירה נמשך רק מזה שאי אפשר להשיג שכל זה כנ"ל. ולע"ל שאז יכנוס המקיף לפנים ונזכה להשיג שכל זה אז באמת תתבטל הבחירה. אבל עתה בזה העולם המעשה שההכרח שיהיה לאדם בחירה אי אפשר להשיג שכל זה כי אם כן יתבטל הבחירה כנ"ל(כמבואר כל זה בסימן כ"א הנ"ל). ועתה תראה נפלאות שזהו שסיים התנא ואם לא עכשיו אימתי. היינו שהתנא מזהיר את האדם שלא יאמר הכסיל החכם בעיני צמו הלא אתה בעצמך סותר דבריך. שאתה אומר אם אין אני לי מי לי שהדבר תלוי בי דייקא ואחר כך תיכף אומר כמו היפך. וכשאני לעצמי מה אני. ואם כן ירצה להמתין עד שישיג תחלה זה השכל שיבין איך מתקבצים ומתחברים שני בחינות אלו יחד ואחר כך יעבוד את השם יתברך. על זה מסיים התנא ואם לא עכשיו אימתי. היינו כי היום לעשותם דייקא כי עיקר העשיה והעבודה הוא עכשיו דייקא בזה העולם דייקא שיש לנו בחירה ודייקא מחמת זה חשוב בעיניו יתברך העבודה של זה העולם, הו ארק מחמת זה דייקא שאין אנו הורסין ליכנוס באלו המבוכות שאי אפךשר להבינם ועובדים את השם יתברך בתמימות. כי עיקר הבחירה נמשך מזה שאין יודעי ן זה השכל. אבל לעתיד שיתגלה זה השכל אז יתבטל הבחירה ולא יהיה לנו שום עבלודה ועשיה כלל כי היום לעשותם כתיב. וזהו ואם לא עכשיו אימתי. היינו שלא תהיה שוטה רשע וגס רוח שתרצה להתחכם ולהמתין עד שתשיג זה השכל. כי זה השכל לא נשיג עד לעתיד ושם אין שום עשיה כנ"ל. כי לעתיד יתבטל הבחירה מחמת שאז נשיג השכל כנ"ל. וזהו ואם לא עכשיו אימתי. כי דייקא עתה שאין מבינים זה השכל עתה דדייקא צריכין לעבוד את השם יתברך תתחירתינו. כי עיקר כח הבחירה נמשך מזה שאין מבינים זה השכל של הידיעה והבחירה שהוא בחינת אם אין אני לי מי לי וכשאני לעצמי מה אהי וכנ"ל:

אות מ וזהו בחינת איסור בשר בחלב שהו אחידוש. כי כל כד באנפי הפשה שרי ותרווייהו כחדא אסירי. כי בשר היא בחינת הבירור שמתברר על ידינו. כי הבשר אינו ניתר כי אם על ידי שחיטה שנעשית על ידינו דייקא. אבל חלב הוא בבחינת הבירור הנעשה על ידי השם יתברך בעצמו. כי החלב מתבררת באליה על די השם יתברך בשעת הולדה בבחינת דם נעכר ונעשה חלב כנ"ל. ועל כן אסורים לחברם יחד כדי שלא בגבר הקליפה והסטרא אחרא שיניקתה מחיבור זה דייקא של בשר בחלב. דהיינו מהחקירה זאת של שני בחנות הבירורים הנ"ל שמי שרוצה לחברם בדעתו יחד להבין ולהשיג בדעתו חקירות אלו הוא נכשל באין סומך. כי משם עיקר אחיזת הסטרא אחרא שיניקתה מכפירות הנמשכין מחקירות אלו שמשם עיקר כח הבחירה כנ"ל:

וזה שמובא בתיקונים קום אנהיר עיינין דאינון סביןדלא ייתון למיכלון בשרא בחלבא. כי מי שרוצה ליכנוס בהשגות אלקות צריך ליזהר שיהיה לו צמצום בדעתו שלא יכנוס במה שאין לו רשות בבחינת במופלא ממך אל תדרוש וכו'. ותיכף כשרואה מבוכה שאי אפשר להשיגה ולהבינה יברח משם ויסמוך רק על אמונה. ומי שפוגם בזה זה בחינת פגם אכילת בשר בחלב. כי כל המבוכות שאין מבינים אותם הם נראים כשני דברים סותרים זה לזה כאלו הם שני הפכים בנושא אחד כמו הידיעה והבחירה ובאמת אי אפשר להבינים ולחברם בדעתו בזה העולם בשום אופן. ועל כן הרוצה להבינם ולחברם בדעתךו הוא ממש פגם איסור בשר בחלב שאיבורו מחמת זה כנ"ל:

וזה שאוכלין מאכלי חלב בשבועות. כי אז קבלנו התורה על כן אנו אוכלין מאכלי חלב ואחר כך מאכלי בשר להורות שכל עבודתינו בזה העולם שהוא כלל קבלת התורה הכל הוא כלול משני הבחינות הנ"ל אתעוררותא דלעילא ואתעוררותא דלתתא שהם בחינת חלב ובשר. אבל אנו עושין רווח והרחק ביניהם. אף על פי שבאמת שניהם אחד אף על פי כן בזה העולם אי אפשר לחברם בדעתינו יחד כנ"ל. בפרט בבהמות שהם בשר בהמה וחלב בהמה ששם אחיזת רוח הבהמיות ביותר ושם עיקר הבירור על כן מי שמחברם יחד גורם חס ושלולם להגביר הקליפה והסטרא אחרא הרוצא להכניס כקירות אלו בלב האדם שירצה האדם חס ושלום לחברם בדעתו להבינים בשכלו שמשם נמשכין כל הכפירות וכל התאוות. ועל כן בשבועות שהוא קתלת התורה אנו אוכלין חלב ואחר כך בשר להורות שאנו נזהרין מלחבר בשר וחלב חס ושלום, שהם בחינת שני הבחינות הנ"ל שבזה תלוי כל קבלת התורה כנ"ל. וכן איתא בספרים טעם זה שבשביל זה אוכלין חלב בשבועות להורות שאנו נשהרין מבשר וחלב אבל אין מבואר למה אנו מראין שקבלנו התורה במצוה זאת דייקא. אך על פי הנ"ל מבואר כי כל עבודתינו שהו אכלל קבלת התורה תלוי בזה דייקא על ידי שאין נכנסין בחקירות אלו לידע איך מתחברין שני הבחינות אלו יחד שהם בחינת אתעוררותא דלעילא ואתעוררותא דלתתא שהם בחינת בשר וחלב וכנ"ל:

אות מא וזהו גם כן בחינת דבש שהתירה תורה. ודבש הוא חידוש יותר כי דבש יוצא מן. הטמא ואף על פי כן התירה התורה בלי שום תיקון כי הוא מתברר מאליו על ידי השם יתברך לבד כנ"ל. וזהו באמת נפלאות תמים דעים שאי אפשר להשיג בחינת מי מתן טהור מטמא לא אחד כנ"ל. ובזה טעה שמשון הגבור. כי הלך לישא אישה מבנות פלשתים ויאמר לו אביו ואמו האין בבנות עמך אשה וכו' והם לא ידעו כי מה' הוא. כי תואנה הוא מבקש מפלשתים. ולכאורה הדבר קשה אם כן שהיה מה' למה אמרו רבותינו ז"ל שמשון הלך אחר עינוי לפיכך נקרו פלשתים את עיניו.

אך על פי הנ"ל מבואר הענין היטב. כי בודאי השם יתברך עוסק בתיקון העולם בעצמו תמיד ובודאי הוא גומר תמיד ויגמור הכל כרצונו כמו שכתוב ואתה מרום לעולם ה' ופרש רש"י לעולם ידך על העליונה. אך אף על פי כן אסור לנו לעשות שום דבר כנגד התורה חס ושלום. ומי שפגם איזה דבר חס ושלום כנגד התורה חס ושלום הוא פוגם בכל העולמות ומחריב ומקלקל הרבה (כמובא בכל הספרים) ואף על פי כן השם יתברך גומר וילמור כרצונו. וזה הדבר אי אפשר להבין כלל כי הוא ענין מבוכה הנ"ל שהכל נעשה על ידי השם יתברך ואף על פי כן הכל תלוי באדם שזה אי אפשר להבין בשום אופן כנ"ל.

ועל כן יש כמה דברים שהאדם עושה כנגד השם יתברך כנגד התורה ואחר כך על ידי זה דייקא גומר השם יתברך כרצונו. ואף על פי כן זה האדם שעשה העבירה ענוש יענש כראוי לו כמו שמצינו בכמה דברים. כמו פרעה שהכביד את לבו כנגד השם יתברך ועל יד זה דייקא נתגדל ונתקדש שמו יתברך על יד האותות והמופתים שעשה בו עד שיצאו ישראל ברכוש גדול. נמצא שהגלות היה בודאי לטובה לישראל. ואף על פי כן בודאי יקתל פרעה עונשו כראוי לו וכמו שמובא על פי וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי ואחרי כן יצאו ברכוש גדול. שאף על פי שאחרי כן יצאו ברכוש גדול והגלות טובה גדולה לישראל. אף על פי כן וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי. כי אף על פי כן מגיע להגוי דינו ומשפטו כראוי. וכן כל ומצירים לישראל כמו המן וכו'. שכולם היו לטובות ישראל ואף על פי כן אחריתם עדי אובד וכן מתנהג השם יתברך תמיד. וכן הוא בכל אדם שאפילו מי שהו ארשע ובעל עבירות חס ושלום אף על פי כן אינו עושה להשם יתברך כלל כמו שכתוב אם חטאת מה תפעל לו וכו'. כי השם יתברך מאד עמקו חשבותיו ויודע להפוך הכל לכבודו ורצונו כי אתם מרום לעולם ה' כנ"ל. וכמו שאמר רבינו ז"ל השם יתברך גומר תמיד ואמר בלשון אחרת בזה הלשון גאט פירט תמיד אויס ואף על פי כן ישלם ה' לעושה הרעה כרעתו וזהובאמת נפלאות תמים דעים שאי אפשר להשיג כנ"ל:

אות מב ועל כן מועיל תשובה על כל העוונות שבעולם.ף אף על פי שעשה מה שעשה ולחפגם מה שפלם מה שפגם וקלקל מה שקלקל אף על פי כן מועיל תשובה. ולכאורה אי אפשר להבין ענין התשובה כי מאחר שעל ידי העבירה מחריב ומקלקל האבר והמדה והעולם התלויים במצוה זאת. איך יוכל לתקן על ידי התשובה והחרטה מה שקלקל. ועל כן באמת שאלו לכולם והשיבו הנפש החוטאת היא תמות כמובא. אבל השם יתברך חנון ורחום הוא והקדים תשובה לעולם כי הוא יתברך יודע גדולתו ורוממותךו כי אין מי שידע ממנו יתברך כי אם הוא לבדו יתברך. ועל כן הוא יודע שאחר כל הקלקולים שמקלקל האדם בעוונותיו הרביםאף על פי כן הוא גומר הכל כרצונו על ידי זה דייקא רק אף על פי כן מגיע להעובר עונשים קשים ומרים כפי מעשיו כי הם דרכיו יתברך שאי אפשר להבינם כנ"ל. ועל כן תיכף כשעושה האדם תשובה ומכניע את עצמו שלא לעשות עוד וכו', תיכף ומיד השם יתברך חומל עליו וממשיך עליו הארת התיקון מלמעלה מעלה ששם בגבהי מרומי םשאין שום קלקון כלל. רק אדרבא מכל הדבריםל איך שהם נעשים תיקונים גדולים כנ"ל.

ועל כן צריך האדם לפלס דרכיו לשמור עצמו מאד לבלי לעבור חס ושלום שום דבר כנגד התורה כי אף על פי שאיך שיתנהג אף על פי כן שאיך שיתנהג אף על פי כן יגמור השם יתברך תמיד כרצונו כנ"ל. אף על פי כן יקבל עונשו הקשה והמר רחמנא ליצלן כפי מעשיו כנ"ל. אבל אם חס ושלום כבר התגבר עליו היצר הרע והפילו ברשתו ונכשל בהמ שנכשל בשוגג או במזיד אפילו אם עבר מה שעבר על כן התורה כולה אלף פעמים רחמנא ליצלן אף על פי כן אין שולם יאוש בעולם כלל כמבואר אצלינו כמה פעמים וכשאמרו רבותינו ז"ל אין לך דבר שעומד בפני התשובה כי אחר שכבר עשה מה שעשה ועבר מה שעבר הוא צריך להתחזק להתעורר לתשובה ויבמוך על חסדי השם יתברך שיוכל להאיר עליו התיקון מבחינת ההנהגה של מעלה מעלה ששם מתהפך כהל לטובה תמיד כנ"ל.

ועל כן העוונות נתהפכין לזכיות על ידי התשובה כי הכל על ידי בחינת הנ"ל. אבל בודאי אסור להאדם לסמוך על זה חס ושלום כי האומר אחטא ואשוב אחטא ואשוב אין מספיקין בידו לעשות תשובה. וזהו אין מספיקין בידו דייקא. כי בודאי גם האומר אחטא ואשוב וכו' אם אף על פי כן עושה תךשובה אחר כך בודאי מועיל לו תשובה כי אין לך דבר שעומד בפני התשובה רק שאין מספקין בידו לעשות תשובה. כי מאחר שאמר אחטא ואשוב נמצא שסמך עצמו לכתחילה על בחינת ההנהגה של מעלה לבד שמשם תיקון התשובה כנ"ל. ועל כן עונשו מדה כנגד מדה שאין מספקין בידו ואין מסייעין לו מלמעלה לעשות תשובה אבל אם בעצמו יתגבר את עצמו לעשות תשובה בודאי יועיל לו רק שקשה לו לשוב מאחר שאין מסייעין לו כל כך מלמעלה.

כי באמת גם עיקר תיקון התשובה הוא על יד התערותא דלתתא אף על פי שאי אפשר לו לתקן החטא כי אם על ידי בחינ ההנהגה של מעלה מעלה כנ"ל אף על פי כן אינו זוכה לזה כי אם על ידי תשובה תבפלה ותחנונים וכו' שהם בחינת אתעררותא דלתתא אדרבא הבעל דבר צריך להתגבר בעובדות בתורה ותפלה ומעשים טובים יותר ויותר כי צריך אתעוררותא דלתתא יותר ויותר שזהו בחינת מה שהבעל דבר צריך להוסיף קדושה על עצמו כגון תענית או להרבות בתלמוד תורה וצדקה ומעשים טובים וכו'כמובא בספרים אם היה רגיל ללמוד דף אחד ילמוד שני דפין וכו'. כי מאחר שפגם בעוונותיו ופלם בבחינת אתעורותא דלתתא על כן שפלם בעוונותיו ופגם בבחנית אתעוררותא דלתתא על כן צריך עת הלהתגבר בהתעררותא דלתתא יותר ויותר כדי שיזכה להמשיך עליו אתעוררותא דלעילא ממקום גבוה ועליון יותר ששם מתתקן הכל ששם תהפכין העוונות לזכיות כנ"ל. כי כל מה שהאתעוררותא דלתתא בהתגברות בהתגברות גדול ובקדושה גדולה ביותר כמו כן זוכה להמשיך אתעוררותא דלעילא ממקום גבוה ועליון יותר. ועל כן צריך הבעל דבר לקדש עצמו בבחינת אתעררותא דלתתא ביותר כדי שימשיך עליו אתעוררותא דלעילא ממקום גבוה יותר ששם מתתקן הכל כנ"ל:

אות מג ובזה טעה שמשון, כי ראה שישראל כבושים מאד תחת הפלשתים, וראה שקשה לברר הטוב מהם להציל את ישראל, וסבר שעל ידי בחינת הולדה יברר הטוב מהם, כי ידע שיש טוב שאי אפשר לברר מהקלפות כי אם על ידי הולדה כנ"ל בהתורה הנ"ל. ועל כן הלך לשא אשה משם. ובאמת ראה ולא ידע מה ראה, כי באמת מה' היה מה שהלך לקח אשה משם. ואף על פי כן הוא בבחירתו לא היה צריך לילך אחר זה, כי זה הדבר אי אפשר להשיג כנ"ל. וזה בחינת בדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו, כמו שכתוב, "קום לך אתם ואפס את הדבר וכו'". שאף על פי שה' יתברך גמר כרצונו וישראל קבלו ברכות הרבה על ידי בלעם, אף על פי כן הוא לא היה צריך להתרצות בהליכה זו. וכשהלך אף על פי שה' גמר כרצונו, אף על פי כן נענש הרבה לעולם, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, שם:

אות מד ועל כן כשהלך שמשון לקח אשה מפלשתים מצא דבש, כמו שכתוב שם, "כי מגוית האריה רדה הדבש". ובשעת הנשואין שאל להם החדה של הדבש מהאוכל וכו' ומעז יצא מתוק, ועל ידי זה נקם בהם אחר כך, כי דבש הוא בבחינה זו שהוא בחינת הברור הנמשך מלמעלה כנ"ל, שהוא יתברך יכול לברר ולהפך מטמא לטהור בבחינת איוב ד) מי יתן טהור מטמא וכו'. אבל אנחנו אסור לנו לעשות שום דבר כי אם על פי התורה, כי זה הדבר אי אפשר להשיג. ועל כן שמשון כשהלך בענין זה שרצה לברר הטוב של ישראל על ידי נשואי אסור מבנות פלשתים שענין ברור כזה אינו נעשה כי אם על ידי ה' יתברך בעצמו, על כן מצא אז דבש, כי דבש הוא בבחינת ברור זה שנתהפך מטמא לטהור על ידי ה' יתברך בעצמו, אבל אף על פי כן פגם שמשון בזה, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, כי לנו אסור לעשות שום דבר כנגד התורה, כי אי אפשר להשיג דרכיו כנ"ל, כי כל ענין דרכי ה' האלו שאי אפשר להשיגם, עליהם נאמר, "אכל דבש הרבות לא טוב, בחינת משלי כה, טז) דבש מצאת אכל דיך, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, כי אסור לכנס בידיעות אלו, כי אי אפשר להבינם רק להתנהג על פי התורה בתמימות כנ"ל:

אות מה וזה שנוהגין לאכול דבש בראש השנה. כי ראש השנה הוא ראשון לעשרת ימי תשובה ועיקר תיקון התשובה הוא בחנית דבש שהו א בחינת טהור מטמא שזה הבירור נעשה על ידי השם יתברך בעצמו שזהו בחינת תיקון התשובה כי אי אפשר לתקן החטא כי אם על יד בחינת הנהגה זאת שזוכין לזה על ידי התשובה הנ"ל שעל יד זה העוונות נתהפכין לזכיות שנתהפך הטומאה לטהרה וכנ"ל. וזה שמובא שופר הוא בחינת דסש שגימטריא ש"ו של שופר. כי שופר הוא בשביל תשובה כמובא כי על ידי קרן השופר מודיעין להטוב הכבוש כנ"ל על כן הוא בבחנית דבש שהו אבחינת הבירור שזוכין על ידי תשובה:

אות מו

וזהו והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האובדים בארץ אשור והנדכים בארץ מצרים וכו'. האובדים בארץ אשור זה בחינת גאולה האחרונה. כי סנחריב מלך אשור הוגא הראשון שגלה את ישראל מארצם לחלח וחבור וכו' שעדיין לא חזרו משם ואפילו בימי בית שני. ולא הבירור של גאולה האחרונה הוא בבחינת דבש שיוצא מדברים שנתהפך מטמא לטהור. כי אז יהיה גמר הבירור ויתקיים ואת רוח הטומאה אעביר וכו' ואז יתהפך אפילו הטומאה לטהרה. וזה בחינת ולדבורה אשר בארץ אשור כי אשור שגלותו לא תברר עד ביאת משיח הוא בבחינת דבורה שממנה יוצא הדבש שמתהפך מטומאה לטהרה שזה הבירור לא יהיה עד שיבא משיח. רק עתה מרמזת לנו התורה בחינת בירור זה על ידי היתר הדבש לבד אבל עיקר בחינת בירור זה יהיה רק לעתיד כנ"ל.אבל חלב הוא בחינת הבירור שהיה כשיצאנו מגלות מצרים שאז דם נעכר ונעשה חלב כידוע ועל כן אוכלין מאכלי חלב בשבועות וכנ"ל. אבל בראש השנה אוכלין דבש כי ראש השנה מרמז על הגאולה האחרונה בחינת שופר בחינת והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול ועל כן מתפללין הרבה בראש השנה על מלכות משיח כמו שכתוב וצמיחת קרן לדוד עבדך ועריכת נר לבן ישי משיחך וכו'. כי ראש השנה הוא בחינת תשובה שאנו רוצים להמשילך תשובה לחזור ולתקן מה שקלקלנו אחר כל הטובות שעשה השם יתברך עמנו שהוציאנו ממצרים ונתן לנו את התורה בשבועות ואחר כך עשינו מה שעשינו בחטא העגל ומרגלים וכן בכל דור ועכשיו אנו רוצים להמשיך תשובה לחזור ולתקן הכל. וזה התיקון יהיה נגמר כשיבא משיח שעיקרו תלוי בתשובה כמו שכתוב ובא לתיון לואל ולזבי פשע וכו' וזה בחינת דבש כנ"ל. ועל כן אוכלין בשבועות חלב ובראש השנה דבש. כי דבש הוא בחינת בירור נפלא יותר שזה הבירוריהיה נשלם רק לעתיד שיתהפך מטומאה לטהרה. ועל כן בדבש אין בו שום איסור לערבו עם בשר כי כבר נשלם בו הבירור ביותר עד שאין יכול להתאחז בו הרע שלא נתברר עדיין מהסשר. אבל בכלב אסרה תורה לערבו עם בשר כי שם לא נשלם עדיין הבירור בשלימות כי חלב הוא בבחינת הבירור של יציאת מצרים שאז עדיין לא נשלם הבירור לגמרי להתהפך מרע לטוב ומחמת זה אסור לאוכלו ולבשלו עם בשר שלא לערב שני בחינת הבירורים הנ"ל יחד כי מאחר שלא נשלמו עדיין יכול להתאחז הרע שבהם ולהבגבר לינק מתערובת הדעת של חקירת שני הבירורי םהנ"ל כנ"ל. כי במקום שיש עדיין איזה אחיזת הרע צריך לעשות הרחקה גדולה ביניהם. ועל כן המלאכים אכלו בשר בחלב אצל אברהם אבינו כמו שכתוב ויקח חמאה וחלב ובן הבקר וכו'. כי אצלם אין חילוק בין בשר לחלב כי הכל בבחינ בירור אחד בבחינת בירור שלמעלה כי אין להם בחירה ועל כן כשרצו המלאכי םלקבל את התורה אמר להם השם יתברך והלא אכלתם בשר בחלב אצל אברהם אבינו. היינו כי התורה אי אפשר לקבל כי אם מי שיש לו בחירה שנמשך מחמת שאין יודעי ן השכל של הידיעה והבחירה שהם בחינת שני הבירורים הנ"ל שזהו בחינת איסור תערות בשר וחלב כנ"ל ואתם אכלתם בשר בחלב מחמת שאין לכם בחירה ואין שייך אצליכם איסור בשר וחלב כנ"ל על כן איך אתם יכולים לקבל את התורה. ועל כן נדחו מקבלת התורה על ידי מצות איסור בשר בחלב דייקא ובשביל זה אוכלין מאכלי חלב בשבועות שהוא קבלת התורה כנ"ל:

אות מז וזה בחינת כל אמרת אלוק צרופה וכו'. בחינת לא תוסיפו על הדבר ולא תגרעו ממנו. כימי שרוצה לבקש טעם על המצות על פי שכלו יכול לטעות ולהכשל מאד מאד להוסיף או לגרוע או שיעבור לגמרי. כי טעמי המצוות אי אפשר להבין ולהשיג בשום אופן בשכל אנושי. ואפילו הטעמי שעל פי קבלה אף על פי שהם תורת אמת אף על פי כן אין אנו מבינים היטב איך על ידי מצוה זאת על פי דינים אלו דייקא נעשה תיקון זה רק שהוא אמת שעל ידי הציצית נעשה התיקון המבואר בכוונות וכן על ידי שארי המצות. אבל אי אפשר להבין איך דייקא על ידי ציצית אלו נעשה זה התיקון וכן בשארי המצוות מכל שכן להבדיל טעמים של שקר של שטות והבדל של ההולכים בדרכי החקירות אשר אסור להעלותם על הלב וכוף. וכבר מבואר מזה במקום אחר כי טעמי המצות אי אפשר להבין כמו שכתב אורח חיים פן תפלס נעו מעגלותיה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל שם כי אי אפשר להבינם מחמת בחינת הנ"ל כי אי אפשר להשיג שני הבחינות הנ"ל יחד איך הכל תלוי בעשייתנו ואף על פי כן הכל מהשם יתברך וכו'כנ"ל. ומחמת זה בעצמו אי אפשר להבין טעמי המצות משלימות כי בודאי אי אפשר לנו להשיג ולהבין בשלימות התיקון הנעשה על ידינו על ידי כל מצוה ומצוה כי אל כן היינו יודעין דרכי ה' הנ"ל. כי באמת התיקון של כל מצוה נגמר על ידי שני הבחינות יחד שהם בחינת אתעורותא דלעילא ואתעוררותה דלתתא כנ"ל כי בשרשם נכללים יחד אך לנו אי אפשר להשיג זאת כנ"ל. ועל כן ברדאי אי אפשר לנו להבין טעלם המצות דהיינו התיקון הנעשה על ידי המצוה כי אי אפשר השיג הטעם בשלימות כי אם כשהיינו זכים לראות ולהבין איך נכללים שני התיקונים הנ"ל יחד ששן הוא שורש כל התורה כולה ושם יש טעם ברור לכל מצוה כי שם רואין התיקון של כל מצוה איך כל מצוה יש לה כח להכלל בבחינת אתעוררותא דלעילא שהוא הבירור של מעלה שעל ידי זה נכלל ונשלם התיקון אבל מאחר שאנו אי אפשר לנו להשיג זאת על כן בודאי אי אפשר להבין בשלימות הטעם של שום מצות זהו בעצמו בחינת פגם החקירות והמבוכרות הנ"ל, שיאמר מאחר שהשם יתברך חפץ בעשייתנו שנעשה תכלת יקר בעיניו והוא תיקון גדול אל כן יעשה טלית שכולה תכלת. ואם אין התכלת מתקן רק השם יתברך בעצמו מתקן אל כן יגרע ואל יעשה תכלת כלל. וזהו בחינת מחלוקת קרח שכפר בכל התורה על ידי חקירות כאלו כמו שאמרו רבותינו ז"ל במדבר רבה פרשה מ"ח קרח מין היה. וזהו ששאל טלית שכולה תכלת חייבת בציצית או פטורה אמר לו חייבת התחיל משחק מה טלית של מין אחר חוט של תכלת פוטרה. זו שכולה תכלת לא כל שכן וכן בית מלא ספרים וכו'. וכן בהרת כגריס וכו'פרחה בכולו וכו'. היינו כנ"ל שעל ידי זה היה קשה לו ממ"נ הנ"ל או שאין צריכין לעשות כלל או אם צריכין תכלת אם כן יעשה טלית שכולה תכלת וכן אם השם יתברך חפץ שנכתוב מזוזה והיו יכולים לומר טעם על פי פשוט כדי לפרסם יחוד שמו יתברך ובודאי זה הטעם אמת אך אף על פי כן דברים בגו כי אל כן בית שמלא ספרים שכתוב בכולם יחודו ואחדותו יפטרא ממזוזה. על כן אנו צריכין להאמין שאפילו מצות מזוזה שנראה לכאורה שיש לה טעם אף על פי כן אין אנו יודעין הטעם בשלימות. וגם מפני מה צריכין לכתוב המזוזה על עור דייקא ולא על כסף וזהב אי לחקוק על הכותל באתגליא שני הפרשיות אך טעמי המצות אי אפשר להבין מחמת בחינת הנ"ל. וקרח שפגם בזה ורצה ליכנוס במוכות אלו על כן כפר בעיקר ובכל התורה כמו שאמרו רבותינו וכנ"ל:

אות מח וזה שאמרו רבותינו ז"ל כל אמרת אלוק צרופה וכי מה איכפת לי' לקדוש ברוך הוא בין שוחט מן העורף לשוחט מן הצואר וכו' הוי לא ניתנו המצות אלא לצרף בהם את ישראל. ובזה המדרש נבוכו הרבה מפרשים הנוטים לדרכי החקירות והטו הרבה המפרשים הנוטים לדרכי החקירות והטו הרבה מן האמת לצד אחר לגמרי. ימחול ה' להם. כאלו כס ושלום אין שום טעם להמצות רק שהם ניסיון בעלמא אם נקיימם. אהה ה' הס כי לא להזכיר כדברים האלה שהם כנגד התורה לגמרי. כי כבר מבואר בזהר הקדוש ובכתבי האר"י ז"ל שכל מצוה ומצוה יש לה כונה מיוכדת שהם מתיקוני העולמות על ידי מצות אלו דייקא וכבר הכו על ראשם שארי הפרשים הנוטים אל האמת וסתרו דברי הבל הנ"ל וצוורו ככרוכיא לסתור דבריהם.

והנה על פי דברינו הנ"ל אפשר להלום קצת דברי המדרש הנ"ל, היינו שבודאי מצד הבירור שלמעלה מה שהשם יתברך בעצמו עוסק לברר ולתקן העולמות בודאי אין חילוק אצלו בין שוחט מן העורף או מן הצואר. כי השם יתברך יכול לברר ולתקן העולמות וכל דבר בלא שחיטה כלל כי בודאי גם הבהמות טמאות וכל הנבילות וטריפות יברר השם יתברך כי כולם יתבררו לעתיד כשיתקיים ואת רוח הטומאה אעביר וכו' וזה שרמזו ובותינו ז"ל בהמה טמאה נפשה וגופה לשמים. כי הבירור של המיני טמאים הוא מן השמים לבד על יד השם יתברך בעצמו רק מה שצוה השם יתברך לנו להבדיל בין טמאים לטהורים ולבלי לאכול מן הטהורים ולבלי לאכול מן הטהורים כי אם על ידי שחיטה מן הצואר דייקא זהו רק בבחינת הבירור והתיקון שאנו צריכין לברר ולתקן בזה העולם על ידי בחירתינו דייקא זה הבירור אי אפשר כי אם על ידי שניזהר ממינים טמאים ושנשחוט מן הצואר דייקא. ועף על פי שגם זה הבירור אי אפשר להשלים כי אם על ידו יתברך. כי אם ה' לא יבנה בית וכו'. וכשאני לעצמי מה אני. באמת זה אי אפשר להבין כנ"ל ומשם עיקר כח הבחירה שהוא בחינת נסיון וצירוף שעיקר כחה הוא על ידי שאין אנו יודעין השגות אלו כנ"ל. ועל כן בודאי יש טעמים נפלאים לכל מצוה ומצוה ולכל פרט ודקדוק שבה רק שאי אפשר להבין מחמת שאי אפשר להבין שני הבחינות הנ"ל כנ"ל.

וזהו: וכי מה איכפת ליה להקדוש ברוך הוא בין שוחט וכו' כי ברדאי מצידו יתברך אין חילוק כי הוא יכול לברר הכל בלא שחיטה כלל כנ"ל. הוי לא ניתנו המצות כי אם לצרף את ישראל היינו שמצד הצירוף והנסיון שלנו שהוא בחינת כח הבחירה מצד זה ברדאי יש חילוק גדול ועצום בלי שיעור בין שוחט מן הצואר לנוחר או שוחט מן העורף. כי כפי הצירוף שלנו שהוא בחינת כח הבחירה אנו צריכין לבר דייקא על ידי שחיטה מן הצראר כי יש על זה טעמים נפלאים על פי חכמתו הקדומה יתברך ויתברך. רק שבודאי אי אפשר לנו להשיג טעמים אלו. כמו שאי אפשר לנו להשיג איך מתחברים שני הבחינות הנ"ל שהם בחינת הבירור שלמעלה והבירור שלנו כי הכל אחד. כי טעמי המצות נוגעים בהשגות אלו כנ"ל שאלו ההשגות והטעמים אי אפשר להשיג כדי שיהיה לנו בהירה שהוא נסיון וצירוף כי זה עיקר כח הבחירה מה שאין יודעין השגות אלו כנ"ל אבל באמת בודאי יש להם טעמים נפלאים ונוראים. וזה עיקר שכר העולם הבא שנזכה להשיג השגות הנ"ל לעתיד שהם בחינת טעמי המצות בשלימות.

ויהיה איך שיהיה פי' המדרש הנ"ל אם זכינו לכוין האמת אם לא. על כל פנים זה צריכין להאמין כל בן ישראל שהצמות ברדאי יש להם טעם לכל פרט ופרט ולכל דקדוק ודקדוק שבכל מצוה כמבואר בכל ספרי קודש שלא כדעת המפרשים הנ"ל שקרובין לכפירות גמורות רחמנא ליצלן. ואם אין אנו מבינין דברי המדרש הוא מדרש פליאה. אבל חלילה לזוז בשביל זה מן האמת הנוגע בעיקרי האמונה. כי התורה היא חכמתו ודעתו יתברך. וברדאי יש טעמים וסודות נפלאים לכל פרט ופרט של כל מצוה ומצוה כמו שכתוב כי לא דבר רק הוא מכם. אבל בעזרת השם יתברך דברינו הנ"ל נאמרים באמת וצדק והם מכונים מאד בפשט דברי המדרש הנ"ל:

אות מט ועל כן מי שהולך בתמימות לא יכשל לעולם כמו שכתוב הולך בתום ילך בטח כי על ידי תמימות ואמונה הוא מקיים כל התורה כדינו. כי מאמין שצריכין לעשות ציצית לבגדו כי השם יתברך חפץ בציצית ואף על פי כן אסור להוסיף על החוטין כי אם שמונה חוטין לא יותר וכן בכל המצות. כי אנו צריכין לעשות המצות רק כפי מה שצוה השם יתברך בלי שום טעם כלל ואנכנו מחויבים לעשות מה שמוטל עלינו והשם יתברך יגמור בעדינו כי הכל על ידו ואף על פי כן אנו צריכין לעשות מה שמוטל עלינו כנ"ל. וכן אפילו כשחס ושלום הוא נכשל לפעמים באיזה חטא ועון אף על פי כן לא יפול מזה ויתחזק לשוב בתשובה כי יודע שיש בחינת בירור שלמעלה שעל ידי זה נתתקן הכל כנ"ל. ועל כן על יד זה ישאר קיים לעולם בעבודתו יתברך יהיה איך שיהיה ולא יבלבל את דעתו שום דבר.

כי יש כמה קשיות ושטובים אצל רוב בני אדם שעל ידי זה יפלו ויכשלו הרבה רחמנא ליצלן וצריך לברוח מהם מאד ולסמוך רק על אמונה ולא יפול בדעתו משום דבר כי כל הנפילות וההתרחקות משם יתברך ובורתו נמששך ממבוכות הנ"ל שמשם כח הבחירה כנ"ל. כי בודאי כל הנפילות וההתרחקות הם מחמת הבחירה של האדם שיש לו כח בבחירתו להתקרב להשם יתברך על ידי תורה ומצות או להיפך חס ושלום. וזה הכח של הבחירה נמשך רק ממה שאין מבינים מבוכות הנ"ל.

כי יש שאינו מתחיל כלל לעבוד את השם יתברך או שעושה חס ושלום עוד להיפך חמו הקלי עולם והרשעים ובעלי עבירות כחמנא ליצלן, וזה נמשך מהיצר הרע שיונק ממבוכות הנ"ל שרוצה להגביר הידיעה על הבכירה כאלו אין השם יתברך רוצה כלל בעבודת האדם שמשם נמשכו כל דיעות האפיקורסים והפורקים עול לגמרי ועל המצות אומרים טעמים של הבל כאלו הם תיקון מהדינה רחמנא ליצלן מהלם ומהמונם. ואפילו הבעלי תאוות שעוברים עבירות ואינם יודעים חקירות כלל אף על פי כן כח בחירתם והיצר הרע שלהם נמשך מבחינת זו כי עיקר היצר הרע נמשך מכפירות (כמבואר כבר כמה פעמים).

ויש להיפך כי יש בני אדם שכבר התחילו קצת בעבודת ה' וקיימו כמה מצות. ולפעמים התפללו בכוונה ועסקו בתורה הצת אך נפלו אחר כך ממעט עבודתם. ועל ידי זה נפלו בדעתם מעד. ויש הרבה שנתייאשו לגמרי מחמת שראו שזה כמה פעמים שהתעורו להשם יתברך ולא עלתה בידם וכו' כידוע ענין הרע הזה בכמה בני הנעורים. ויצר הרע זה הוא להיפך שיונק ממבוכות הנ"ל. ורוצה להגביר הבחירה על ידי הידיעה כאלו הכל רק תלוי בהאדם לבד בלי ה' יתברך כלל. ועל כן מאחר שנפל, שוב אין לו תקוה, חס ושלום.

אבל באמת הכל מעשה בעל דבר שרוצה להפילו בדעתו שכל כחו ממבוכות הנ"ל, כי מי שהולך בתמימות ומאמין שאי אפשר להשיג המבוכות הנ"ל רק אנו מחוייבים להאמין שהכל תלוי בנו והכל מהשלם יתברך אף על פי שאי אפשר להבין זאת כנ"ל על כן בודאי לא יתרחק מהשם יתברך ולא יפול לעולם. כי בודאי צריכין לעבוד את השם יתברך בכל כחינו כי הכל תלוי בנו כי הארץ נתן לבני אדם ואף על פי כן אין שום נפילה ויאוש בעולם כי סוף כל סוף יגמור השם יתברך כרצונו. והוא יתברך גומר ויגמור תמיד. וכל מה שעושה האדם שום דבר טוב אינו נאבד לעולם. ובודאי הדבר טוב עושה פעולתו בשלימות אף על פ שרואה שאחר כך לא עלתה לו יפה זה אי אפשר להבין. וכמו שאמרו רבותינו ז"ל לענין שלוח הקן הרי שאמר לו אביו וכו' היכן אריכת ימיו של זה וכו'. ואמרו שם שמעשה כזה ראה אחר ועל ידי זה קיצץ בנטיעות. אבל באמת פירשו שם רבותינוז"ל שעיקר האריכות ימים והטוב הוא לעולם שכולו ארוך וכולו טוב.

וכן יש כמה מצות והנהגות טובות שמפורש בתורה ובדברי רבותינו ז"ל שעל ידים זוכין להנצל מחטאים ולהתקרב אליו יתברך. כמו שכתוב במצות ציצית למען תהיה תורת ה' בפיך ואם כן אם א' לובש ציצית ואף על פי כן מתגבר עליו הבעל דבר ומחטיאו חס ושלום או שלובש גם תפילין ואף על פי כן היצר הרע מתגבר עליו חס ושלום אל כן חס ושלום יפרון עול ולא יקיים גם מצות ציצית ותפילין חס ושלום אל כן חס ושלום ימיר דתו לגמרי כמו שבאמת כל הפורקים עול וכל המומרים רחמנא ליצלן באו לזה רק מחמת נפילות כאלהכידוע מעשיות כאלה הרבה.

אבל באמת אין אנו מבינים דרכי ה' ובודאי כל דברי התורה ודבר רבותינו ז"ל אמת וצדר רק שיש כמה דברים שאי אפשר לנו להבינם. כי בודאי מצות ציצית יש לה כח גדול להציל את האדם מציצר הרע וחמובא בדברי רבינו ז"ל מעשה באדם אחד שהיה זהיר במצות ציצית וכו' באו ד' ציציותיו וטפחו לו על פניו וכו' אבל אף על פי כן לאו כל בני אדם שוין. ויש אחד שנמשך אחר היצר הרע כל כך עד שאפילו אם לובש ציצית קשה לו לעמוד נגד היצר הרע ואף על פי כן צריך ליזהר ללבוש ציצית אדרבא הוא צריך ליזהר יותר ויותר. ואם רואה שאין ציצית מועילילם לו להצילו מעבירות על כל פנים טוב לפניו שעל כל פנים ישאר לו זכות מצות ציצית ולא יאבד לגמרי וגם אולי יצטרפו בכמה זמנים כל המצות של ציצית שקיים בכל יום. וגם יצרף לזה שארי מצות כגון צדקה שמצלת מעבירות וכיוצא בהם כולי האי ואולי יתגברו ויתקבצו כולם ויתנו לו כח להתגבר על יצרו. ואיך שיהיה על כל פנים כל מה שעושה דבר טוב אינו נאבד לעולם ואף על פי שאחר כך נעשה עמו מה שנעשה מי יודע מאיזה בחינה ומאיזה עולם יש לו יצר הרע כי יש בענין זה כמה בחינות עד אין קץ שנעלמו מבני אדם והכל בשביל הבחירה. כי עיקר הבחירה הוא על ידי ההעלמה דייקא שנתעלמו ענינים כאלה מבני אדם שאי אפשר להבינם והכל בזביל הבחירה כנ"ל כמו שכתוב גם את העלם נתן בלבם מבלי אשר לא ימצא האדם את המעשה אשר עשה האלוקים מראש ועד סוף שפירושו לשון העלמה כמו שפרש רש"י שם. ועל כן כל אדם איך שהוא יהיה איך שיהיה הוא מחוייב לעשות את שלו כל ימי חייו. ואם אף על פי כן אינו זוכה חס ושלום לקדושה וטהרה וכו' אץ על פי כן הטוב אינו נאבד כל כי לית רעותא טבא דאתאביד. כי מי יודע מה נעשה מהטוב שלו אולי השם יתברך השתמש בו לצורך לבוה ועליון יותר ויותר מהענין שהוא היה רוצה. כגון מי שרואה באיזה ספר שמצוה זו מסוגלת לזכות לענין זה ועל ידי זה התעורר לקיים מצוה זאת ואחר שקיים מצוה זאת אף על פי כן לא זכה לזה הענין אין לו ליפול בדעתו כלל כימי יודע דרכי ה' אולי השם יתברך העלה מצוה שלו לצורך תיקון גבוה יותר כי מאד עמקו מחשבותיו ואסור להרהר אחר השם יתברך ואחר דברי רבותינו ז"ל כלל כי כל דבריהם אמת וצדק רק שיש כמה דברים שאין אנו מבינים אותם כי נמשכין ממבוכות הנ"ל שאי אפשר להבינם שמשם עיקר כח הבחירה כנ"ל:

אות נ וזה שאמרו רבותינו ז"ל (תנחומא קרח ה) ומובא בפרוש רש"י וקרח שפקח היה מה ראה לשטות זה, עינו הטעתו ראה שלשלת גדולה יוצאה הימנו וכו' היינו כנ"ל. כי הבירור הנעשה על ידי זרע הילודים זה בחינת הבירור שלמעלה שנעשה על ידי השם יתברך בעצמו שכשהע מתגבר ביותר עד שאי אפשר להוציאו אף על פי שמודיעין לו מעלתו כנ"ל אזי מסבב השם יתברך שיוצא דייקא על די גודל התגברותם שמכניסין את הטוב בעומק מחשבתם שדייקא על ידי זה יוצא הטוב בשרע הילודים. ואף על פי שהטוב מתברר אבל אף על פי כן הרשע שהתגבר על הטוב ולא הניחו לצאת בודאי ענוש יענש כנ"ל. כי גם מבני בניו של המן למדו תורה וכו' שכל זה הוא בחינת הנ"ל בחינת בירור הטוב על ידי זרע הילודים. כי אלו הרשעים הנ"ל המן וסיסרא וכו' התגברו ברשעותם מאד מאד מחמת שהיה כבוש בינהם טוב נפלא מאד כי כל מה שהטוב גבוה ועליון יותר הם מתגברים עליו בהתגבות גדול יותר ויותר ומזה בא עוצם רשעותם של המן וסיסרא וכיוצא בהם. והשם יתברך אשר עמקו מחשבותיו מאדד הוציא גם מהם הטוב על ידי זרע הילודים כי מבני בניהם למדו תורה וכו'. אבל אלו הרשעים כי מבני בניהם למדו תורה וכו'. אבל אלו הרשעים הנ"ל בודאי יאבדו ויתענשו כראוי להם. כי צדיק ה' וישר משפטיו וכנ"ל. וזהו טעות קרח מחמת שראה שהטוב שלו נפלא מאד ויצאו ממנו צדיקים גדולים ונוראים וסבר שאיך שיעשה יהיה ה' עמו כאלו חס ושלום השם יתברך מוכרח להסכים עמו מחמת שראה שהשם יתברך צריך להוציא ממנו צדיקים נוראים כאלו שמואל ובניו וכ"ד משמרות לויה וכו'שכל העולם תלוי בהם על כן סבר שבודאי יצאו הצדיקים האלו ממנו ואף על פי כן הוא בעצמו עומד בנסיון ובחרה. ואם היה שובר תךאוותו ולא היה חולק על משה בודאי היה אשרי לו והיה זוכה למה שזוכה. כי קרח היה גדול במעלה מאד והיה מוכן לזכות למדריגה גבוה מאד. וכמובא שהיה במדריגה גבוה כזאת שנשיאת אליצפן בן עוזיאל היה קטן לפניו והוא טעה ונתקנא בנשיאותו וחלק על משה וסמך על הטוב שעתיד לצאת ממנו אבל לא ידע כי גדלו מעשי ה' וכו' כי הטוב יצא ממנו שיצאו כל הצדיקים הנ"למזרעו ואף על פי כן הוא נפל באין סומך לגיהנםונענש הרבה לדורות כי ישרים דרכי ה' ואי אפשר להבינם כנ"ל. וזה בחינת ויקח קורח ואתפליג קרח שעשה חילוק ופירוד בין שני ההשגות הנ"שרצה להבינם בדעתו ולא סמך על אמונה שבאמת שניהם אחד. כי הסטרא אחרא שארי בחבורא וסיים בפרודא שרצה להבין בדעתו חיבור שני הפכים שהם המבוכות הנ"ל שניראין כשני הפכים. וסיים בפרודא כי על ידי זה עשה פירוד גמור כי מחמת שאינו יכול לחברם בדעתו הוא בא לכפירות גמורות ומקצץ בנטיעותועשה פירוד בין הדבקים כי באמת הכל אחד רק שאי אפשר להבין זאת בדעת כי אם באמונה לבד. אבל בני ישראל המאמינים נזהרים לבלי ליכנוס כלל בחקירות אלו לחברם בדעתם חס ושלום רק סומכים על אמונה שבאמת הם מחוברים והכל אחד רק שאי אפשר לנו להבין כי גוהו דרכיו מדרכינו ומחשבותיו ממחשבותינו וכנ"ל:

אות נא וזהו לא תבשל גדי בחלב אמו. והוא תמוה למה כתבה תורה בחלב אמו הלא באמת גם בשאר חלב אסור כמו שקיבלו רבותינו ז"ל. אך בזה רמזה תורה החידוש של איסור בשר בחלב שאיסורו שלא לחברם כדי שלא תתגבר הקליפה והסטרא אחרא שרוצה להתגבר להבין בדעת חיבור שני הבחינתו הנ"ל זהם המבוכות שאי אפשר להבינם כנ"ל. וזהו לא תבשל גדי בחלב אמו שאף על פי שהגדי יונק מחלב אמו וכל חיותו וקיומו הוא על ידי חלב אמו אף על פי כן בזה העולם אסור לחבר בשר אפילו עם חלב אמו מחמת שהבשר הוא בבחנית הבירור שלנו והחלב הוא בבחינת הבירור שלמעלה שאף על פי שבאמת שניהם אחד. ועל כן באמת הגדי יונק מחלב אמו כי עיקר כחיתו וקיומו משם כי שניהם אחד כי עיקר הבירור שלנו הוא גם כן מהשם יתברך כי הכל מאתו כי מי הקדימני ואשלם כנ"ל אף על פי כן אסור לנו לחיברם ולבשלם או לאוכלם יחד כי אסור לנו חלבר בדעתינו הבנת שני בחינות הבירורים אלו יחד כנ"ל. ועל כן דקדקה התורה וכתבה איסור בבשר וחלב בלשון בחלב אמו להורות לנו שבאמת בשרשם הכל אחד. וזה עיקר האיסור של בזר בחלב כי גורים שתתגבר הקליפה שרוצה לחברם בדעת שעל יד זה הוא עושה פירוד ביניהם כי בדעת בודאי אי אפשר להבינם ואזי בא לכפירות חס ושלום ועושה פירוד לגמרי כי הסטרא אחרא שארי בחבורא וסיים ספרודא כנ"ל. ועל כן אסרה לנו התורה לחבר בשר בחלב כי אסור לחבר בדעת שני הבחינות הנ"ל עי אי אפשר להבינם בדעת רק לסמוך על אמונה שבאמת הכל אחד כנ"ל: