בשר בחלב ד

אות א לא תבשל גדי בחלב אמו. כתיס כי יקרא קן צפור לפניך וכו' שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך:

כי זה כלל גדול שצריך האדם להתחיל בכל פעם מחדש כאש הזהיר רבינו ז"ל על זה פעמים אין מספר כמבואר בספריו הקדושים בכמה מקומות. וכמבואר בסיפור שבחיו הקדושים שהוא בעצמו זכה למה שזכה על ידי שהתחיל בכל פעם מחדש ולא נפל בדעתו משום דבר שבעולם ואפלו ביום אחד היה לו כמה התחלות (כמבואר שם עיין שם). וכמבואר בדברי חז"ל כמו שכתוב על פי אשר אנכי מצוך היום בכל יום ויום יהיו בעינך כחדשים, וכתיב היום הזה נהיית לעם ודרשו רבותינ ז"ל ומובא בפרוש רש"י בכל יום ידמה בעינך כאלו היום נכנסת עמו ברית. כי באמת אם יבתכל האדם על עצמו היטב יראה שכל הבלבולים ונפילות וירידות וחלישות הדעת שיש לו הכל הוא על די ריבוי המחשבות מים שעבר ליום הבא ומשעה לשעה, שרוב העולם הם כזקני בעיני עצמן וכל אחד נחשב בעיני עצמו כאלו כבר נזקן בדרכיו שרגיל בהם ימים רבים עד שאי אפשר לו לשוב לדרך אחר. ומחמת שהוא יודע בעצמו שהוא רחוק מדרך הישר באמת, על כן נמצאים רבים שמייאשים עצמם מלהתקרב באמת להשם יתברך, ואפילו מעט העבודה והמצוות שמקיימים הוא כמו מצוות אנשים מלומדה, ועשים אותם בלי התעוררות וחיות, והכל מחת הזקנה שקפצה עליהם שנחשבים בעינם כזקנים כנ"ל כזה מזיק מאד מאד כמו שהזהיר אדממו"ר ז"ל מאד מאד, ומא שאסור להיות זקן הן חסיד זקן הן צדיק זקן וכו'. כי לא מבעיא מי שתעה מדקך הישר לגמרי ועושה מה שעושה רחמנא ליצלן כל אחד כפי מה שיודע בנפשו ונדמה בעיניו כזקן ורגיל במעשיו אשר לא טובים, לאיש כזה בודאי מזקת הזקנה הזאת בלי שיעור כי יכול לילך לאיבוד לגמרי חס ושלום אם לא יתעורר להתחדש שזה עיקר התשובה בחינת השיבנו ה' אליך ונשובה חדש ימינו וכו'. חדש דייקא. אלא אפילו הכשרים קצת ואפילו צדיקם וחסדים אם הם כזקנים אצלם ועושים עבדתם כזקן הרגיל מכבר בזה, גם כן אינו טוב כמו שאמר רבינו זץל שאפילו צדיק זקן אינוטוב. כי היצר הרע נקרא מלך זקן וכסיל. כי עיקר העבודה הוא התחדשות בחינת וקוי ה' יחליםפו כח יעלו אבר כנשרים,שצרין להתחדש בכל יום ממש בבחינת אשר אנכי מצוך היום, בכל יום יהיו בעינך כחדשים הנאמר בקריאת שמע וכו' כנ"ל. כי מי שמחזק עצמו להתחיל בכמה פעמים מחדש בוודאי לא יפול לעולם אפילו אם יעבור עליו מה. כי צריך אדם לסלק מדעתו ולהעביר ממחשבתו לגמרי כל מה שעבר ביום העבר או בשע ההעוברת וידמה בעיני עצמו בכל יום ואפילו בכל שעה כאלו היום נולד בחינת אני היום ילדתיך וכביב היום אם בקולו תשמעו שצריך לחשוב בכל ום ובכל עת ושעה כאלו היום ובאות השעה הוא נולד ובא לעולם ורוצה להתחיל להכיר את מי שאמר והיה העולם, ואפילו שכבר היה כן אלפים ורבי רבבות פעמים שרצה להתחדש ולהתחיל להתקרב להשם יתברך ולא עלתה ביד ואפילו אם נפל בכל פעם למה שנפל רחמנא ליצן אף על פי כן אל יסתכל על זה כלל, וישכח כל זה. כי זה היום והשעה שהוא עומד בו עתה עדיין לא היה בעלם ומי יודע מה יכול לזכות עדיין עתה באותו היום ובאותה השעה. כי השם יתברך מחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית ואין יום דומה לחבירו ואין שעה דומה לחברתה, וכמובא בכתבי האר"י באריכות מזה גודל השינויים לאין מספר הנעישים בכל יום ויום ואפילו בכל שעה ושעה עיין שם בע"ח בתחילתו בהיכל א"ק שער א' ענף ה' מ"ש שם ואין שעה זו דומה לשעה זו. ומי שמסתכל בענין הילוך המזלות וכוכבים ושינו מצבן ומעמדן ואיך ברגע אחד ה ם באופן אחר והנולד בו יקרה מאורעות שונות מהנולד ברגע שקדם לזה, ומזה יסתכל ויבין בעולמות העליונים שיאן להם קץ ומספר, ואם תפקח עיני שכלך ותשכיל דבר כי שאין שכל בלב אדם לעמוד על כל פרטים, ועל זה אמר דוד המלך עליו השלום גל עינ ואביטה נפלאות מתורתך ושלמה המלך עליו השלום שכתוב בו ויחכם מכל האדם אמר אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני. ולך וראה מה שכתוב בספר התיקונים (תיקון כ"ב דס"ה במ"ש) קם ר"ש ואמר סבא סבא וכו' ולבוישן דאינו לביש בצפרא לא לביש ברמשא ולבושא דלביש ביומא דא לא לביש ביומא תנינא ובזה בתין איך משתנה מעמד ומצב העולמות שהם הלבושין לש הא"ס ב"ה ושינויין בכל עת ורגע (עכ"ל הע"ח). וכל אלו השינויים לאין קץ של כל העולמות הכל בביל לקרב ולהמשיך את כל בני עולם בכל עת אליו יתברך שזה עיקר התכלית ובשביל זה האציל וברא ויצר ועשה הוא יתברך את כל העולמות מראש ועד סוף הכל בשביל האדם השפל הזה כדי שיכיר אותו יתברך בזה העולם דייקא כידוע ובשביל זה משנה השם יתברך הנהגת העולמות בכל עת ורגע הכל בשביל האדם. כי השם יתברך מתגלגל עם העולם בכל דור ודור ובפרטות עם כל אדם ואדם בכל יום ובכל עת ובכל שעה. ומשנה הנהגת כל העולמות מראש ועד סוף בכל עת ורגע כנ"ל, הכל בשביל לרמז לכל אחד ואחד רמזים כפםי מה שהוא שיתקרב אליו יתברך ממקום שהוא םש בעת ההוא, וכמו שכתב אדומו"ר ז"ל בהתורה ויהי מקץ זכרון (בסימן נ"ד) עיין שם מ"ש שם שהשם יתברך מצמצם עצמו מא"ס עד אין תכלית ומרמזס לכל אחד ואחד רמזים כפי האדם וכפי היום וכפי המקום כדי שיתקרב לעבודתו וכו' (עיין שם היטב). נמצא שאין ראיהכלל מים לחבירו ומשעה לחברתה כי העולמות והגלגלים וכו' משתנים בכל עת ויכול להיות שאף על פי שעד הנה היה מה שהיה אף על פי כן עתהעתה יכול לעשות איזה נחת רוח להשם יתברך באשר הוא שם כי לכ השתנות העולמות וכו' הכל בשביל כל אדם. כי חייב כל אדם לומר בשבילי נברא העולם (סנהדרין ל"ז). ועל כן צריך כל אדם להאמין שבכל עת ושעה ורגע לכ ימי חיו יש בכח האדם להתחיל מעתה ואל יבתכל כלל על יום שלפניו ולאחריו רק יחזק עצמו עתה להתקרב לה םשיתברך במה שיוכל בעכסק התורה או תפלה או איזה מצוה ואם אינו יכול לעשות דבר באותה השעה על כל פני םישתוקק ויכסוף להם יתברך כי רצון וכיסופין דקדושה יקר מן הכל (כמבואר בדבריו הקדושים כמה פעמים) :

אות ב וזה בחינת מצות שלוח הקן. כי מבואר בתיקוינם שקן צפור מרמז לע נשמתין דאתתרכו מאתרייה, היינו הנשמות הרחוקים מהםש יתברך על ידי מעשיהם שאינם טובים, ועל זה מרמז הפסוק כי יקרא קן צפור לפניך בדרך וכו' שמי שרוצה ליקח ולקרב אלו הנפשות הנפולות לזכות בהם לקרבם להשם יתברך, שאי אפשרל ו לקרבם כי אם לע ידי שישתדל תחיל הלשוח ולסלק מהם את חכמתם ודעתם שיש להם מכבר שיבלקו דעם מעצמם כאלו אין להם שום כל כלל כמו שכתב רבינו ז"ל (בסימן קכ"ג) על פי עם נבל ולא חכם, עמא דקבילו אורייתא ולא חכימו. שאי אפשר להתקרב לצדקי אמת ואל התורה כל אחד כשמשליחין מעצמן כל החכמךות שמכבר כאלו אין לו שום שכל כלל. ואפילו כשנכנס בעבודת הף צריך לסלק מדעתו כל החכמות והבלבולים המבלבלים אותךו מיום לחבירו כנ"ל, שכל זה נמשך מהחכמצות של הבל שהורגל בהם מנעוריו שנקבעו בו כאלו קבלם מה רסיני. ובאמת אלו הסברות והחכמות שלו המבלבלים ואתו נמשכין רק מעץ הדעת טוב ורע מזוהמת הנחש שהטיל בחוה שהיתה אם כל חי, ומשם נמשך שכל אדם כשנולד ממעי אמו יש בו אחיזת הזוהמא הזאת, בחנית ובחט איחמתנו אמי. ומשם נמשכין כל אלו הבלבולים והסברות של שטוב המבלבלין ומוניעין את האדם מדרך החיים, וזה בחינת שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך שאי אפשר לקרב הנפשות שה בחינת אפרוחים או ביצים דלית גדפין דילהון שלמין, דהיינו הנפשות שאין להם עדיין שלימות ואין להם כנפים לפרוח בעבדתו יתבר ולהתקרב אליו יתברך. והאם רובצת על האפרוחים או על הביצים, האם זה בחינת אם לבינה תקרא, בחינת השכל של כל אחד ואחד. כי עיקר חיות וגידול של כל אחד ואחד הו אמשכלו שוה אמחיה ומנהיג ומקיים דאותו בבחינת החכמה תחיה, ועל כן נקרא השכל אם הבנים. וזהו והאם רובצת על האפרוחים וכו' שאם הבנים שהיא אם לבינה שהוא השכל של כל אחד ואחד שנולד עמו ממעי אמו רובץ על האפרוחים וכו'. כי השכל שי בכל אדם ממעי אמו רובץ על נפשו לחיותו וגדלו. אבל מחת חטא אדם הראשון נאחז זוהמת הנחש בזה השכל כנ"ל ומשם באין כל הסברות והחכמות של שטוב והבל הבמבלין את האדם. ועל זה הזהירה התורה שמי שרוצה ליקחם ולזכות בהם דהיינו לקרבם להשם יתבאך שישלח את האם תחלה בחינת שלח תשלח את האם. שיראה לשלוח ולסלק ולהעביר מהם את כל החכמות והסברות שיש להם מכבר שהם בחינת אם כנ"ל, ואחר כך ואת הבנים תקח לך שאחר כך יוכל לקרבם שיהיו נקראים בנים, כי כל המלמד בן חבירו תורה כאלו ילדו (סנהדרין י"ט) כי בוודאי נחשב כאלו ילדם ממש, כיח הוא מסלק מהם השכל שמכבסר שמםשח היה חיותם מתחלה ממעי אמם וממשיך בהם שלכ חדש וחיות חדש כאלו נולדו היום ממש, ועל כן עתה דייקא נקראים בנים בחינת בני אתה אני היום ילדתיך, כי זה עיקר ההתקרבות המ שמסלק שכלו שמכבר ונחשב לו כאלו נולד היום ואז נגקאים בנים בחינת בני אתה אני היום ילדתיך כנ"ל:

אות ג וזהו בחינתך איסור בש רבחלב שאסור לבשל ולאכול בשר בחלב. כי חלב אם זה בחינת החיות והשכל שמשך ממעי אמו שהוא מחיה ומקיים את הולד. אבל אף על פי שהוא עיקר חיות וקיום הולד אף על פי כן צריכין אחר כך לברר ולזכך את הולד מהזוהמא הנאחז בהחלב אם מחטא אדם הראשון כנ"ל, ועל כן אסרו לבשל ולאכול בשר בחלב כי אסור לערבם יחד, כי כל אחד ואחד הוגא ירור בפ"ע. ועל כן כל חד באפני נפשיה שרא ותרווייהו כחדא אסורין כי הבירור נעשה בכל דור ודרו וכן בכל יום ויום כפי הדור וכךפי היום. ומחמת זה בעצמו צריך האדם ליזהר מאד כשרוצה להתקרב להשם יתברך שישליך מאתו הסברות והחכמותשיש בו מכבר. כיאפילו אם נדמה לו שנמכה לו סברא זזאת מאיזה ספר אף על פי כןמאחר שסברא זאת מרחקת אותךו מהם שיתברך צריך לסלקה מדעתו, כי ידוע שיש בהתורה שני כחות זכה נעשה לו םס חיים לא זכה נעשה לו סם מות. ועל זה הזהירו רבותינ ז"ל לא תסור מן הדבר אשר יורך מימן ושמאל ואמרו שם אין לך אלא שופט שבימך ואפילו אומר לך על ימין שמאל ועל שמאל ימין וכו'. כי בכל דור ובכל יולם משתנים העולות וכו' כנ"ל, וכן נשתנים הבירורים של הניצוצות שצריכין לברר בכל פעם כל אחד ואחד כפי מדריגתו. וכפי הבירור שבכל דור משם נמשך החיות והקיום של כל החיות והעופות והבהומות ושל כל הדברים שבעולם. ועל כן החלב והבשר הם בחינת שני מיני בירורוים שנמשכין משני דורות ועל כן אסרו לערבם יחד, כי מבואר בהתורה חב"ח (בסימן כ"ב) שיש בחינת נעשה ונשמע שהם בחינת שני הכתרים שזכו ישרל אלבשעות קבלת התורה ונעשה ונשמע הם חבינת נגלה ונבתר תורה ותפלה אב ובן וכו' (עיין שם היטב). ויש בכל דרגא ודקגא ובכל עולם וכעולם בחינת נעשה ונשמע נגלה ונבתר וכו'. כי הנשמע והנסתר של מדריגה התחתונה הוא בחינת עשה בחינת נגלה אצל מדריגה הגבורה ממנה ויש לה בחינת נשמע בחינת נסתר גבוה ממנה, וכן מדרגא לדרגא ומעולם לעולם.ף וצריך כל אדם לעלות מדרגא לדרגא לעלות מנעשה ונשמע זה לנעשה ונשמע גבוה ממנה וכן לעלום וכו'. וקודם שעולין מדרגא לדרגא צריך שיהיה לו ירידה קודם העליה, כי הירידה היא תכלית העליה וכו' וכו'. וזה ביום ההוא יבוקש עון ישראל ואיננו וכו' (עיין שם כל זה היטב) , ועל יד נעשה ונשמע נעשה שמחה בחינת ושמחת עולם על אשם וכו', ועל ידי שמחה זוכין לעשות שעל ידי זה משברין עזות דסטרא אחרא דהיינו עזות הגוף ועזות של עזי פנים שבדור הרוצים למנוע מדרכי הקדושה מלהתקרב לצדיקי אמת וכו'. וכל זה משברין על יד עזות דקדושה שוא בחינת קולות שזוכין לזה לע ידי שמחה שמקבלין על ידי בחינת נעשה ונשמע בחינת נגלה ונסתר תורה ותפלה וכו' כנ"ל (עיין שם כל זה היטב היטב). ומבואר שם שעיקר השמחה נמשך מבחינת תפלה שהיא יראה בחינת בושה וכו' ועל יד השמהח הזאות זוכין לעשזות דקדושה נמצא שעזות דקדושה נמשך מבחנת בשת מבחינתובשת פנים לגן עדן וכו' (עיין שם היטב). ועיין שם עוד מה שכתוב שם שצריכין להתפךלל להם שיתברך שידע איך להתנהג עם העזות. כי מצד אחד העכזות רע מאד, כי עז פנים לגיהנם וכו' אבל בקדושה צריכין מדת העזות מאד, כי אי אפשר להתקרב אל הקדושה בלא עזות כי צריך שיהיה לו עזות גדול כנגד העזי פנים שבדור הרוצים להחליש דעתו ולמונעו מדרך האמת. וכן צרי ךשיהיה לו עזות דקדושה לעמוד כנגד עזות הגוף שהו אעז וחזק בהתאוות וכו'. ועל זה התפלל התנא יהי רצון שתבנ עירך במהרה בימינו וכו', שיהיה העזות עזות דקדושה שממנו נבנה ירושלים וכו' וכו' (עיין שם כל זה היטב) :

אות ד וזה בחינת איסור בשר בחלב, כי חלב הוא בחינת חלישות בחינת בושה כנראאה בחוש שהחלב הוא מאכל קטנים ואני מחזיק את הגוף אדרבא מחליש אותו כמו שדרשו רבותינ ז"ל על פי מי םשאל חלב נתךנה שהחלב מכביד את הגוף ומחלישו, וחלישות זה בחינת בושהשהוא בחינת חלישת הדעת. וכן מרומז בדברי רבינו ז"ל במקום אחר שחלב הוא בחינת בושה, ע' בהתורה יעתיקא טמיר וסתים (בסימן כ"א) עיין שם מה שכתבו באות ז' על הפסוק תכלם שבעות ימים. כי הכלימה אזיל סומקא ואתי חיוורא, היינו דם נעכר ונעשה חלב עיין שם. נמצא שהחלב הוא בחינת חלישות בחינת בשת והבשר הוא להיפך כי הבשר הוא בחינת עזות, כי עיקר עזות הגוף הו אהבשר שהוא עיקר הגוף. וכן בהתורה חוב"ח הנ"ל מכנה עזות הגוף בשם בשר, כמו שכתוב שם שצריך לרחם על בשר הגוף להכניע העזות ממנו וכו' עיין שם מה שכתוב על פי מקול אנחתי דבקה עצמי לבשרי וכו' שמכנה שם הגוף שבו נאחז העזות בשם בשר. נמצא שבשר הוא בבחינתך עזותוחולב הוא בחינת חלישות בחינת בשת. וכל כחד באנפי נפשיה שרי אבל תרוויינו כחדא אסירו כי אלו השני מדות עזות ובשת הם שני הפכים, אבל שניהם צרכים אל הקדושה מאד, אך צריכין ליזהר מאד להשתמש עלם כל מדה ומדה במקומה הראוי, אבל לא להיפך חס ושלום, ומי שפוגם בהם ומהפך הסדר שמשתמש בעזות במקום שצרכין בושות או שמתבייש במקום שצרכין עוזת הוא מקלקל בזה מאד ועל ידי זה עיר ההתרחקות מהם שיתברך. וזה בחינת פךגם איסרו בב"ח כי באמת בקדושה צריכין שניהם עזות ובושת ושנהים אחד בשרשם ותלויים זה בזה כמבון ומבוא רבהתךורה הנ"ל שעזות דקדושה נמשך מבשת עיין שם. כי באמת צריך שיהיה להאדם מדת הבשת דקדושה דהיינו להתבייש מאד מהםש יתברך מלעבור על רצונו חס ושל חם אפילו כחוט השערה. ומי שזוכה לבושה הזאת שמתבייש מהם שיבתרך לעבו על רצנו חס ושלום אפילו כחוט השערה ומי שזוכה לבושה הזאת שמיתבייש מהשם יתברך לעבור על רצונו חס ושלו םעל ידי זה מתחזקת נשמתו בעזוךת גדול וזוכה להתפלל לשם יתברך וזוכה לבחינת נעשה ונשמע שמשם נמשך שמחה שהוא בחינת עזות דקדושה, ועל ידי זה מכניע עזות הגוף לגמרי. נמצא שעזות דקדושה נמשך מבושה דקדושה אלב להיפך חס ושלם כשיש לו בושה דסטרא אחרא שמתבייש מפני המלעיגי םלהתפלל בכוונה או לעשוךת איזה דבר שבקדושה על ידי זה נחלשת נשמתו חס ושלו םומתגבר עזות הגוף. וכן להיפך על יד עזות הגוף שממלא תאוות לבו חס ושלם על ידי זה באים עליו חרפות ובושות חס ושלום. על כן צריך האדם לפלס דרכיו שיהיה לו מדוךת העזות והבשת וישתמש עם כל מדה מומדה במקומה ושעתה כראוי ולא להיפך חס ושלום אפילו תנועה קל המכל שכן לעברו עבירה חס ושלום אפילו תנועה קל המכל שכן לעבור עבירה חס ושלום. אבל כשצריך להתפלל או לעסוק בעבודת ה' אזי צריך שיהיה לו עזות גדול דקדושה בכל הבחינות הן כנגד בני העולם שלא יתבייש מפני המלעיגים ולא יףתבטל חס ושלום מפני הליצנות של העזי פנים שבדור. וכן אפילו כנגד השם יתברך בעצמו צריך שיהיה לו עזות גדול, כי אף על פי שבודאי צריכין להתבייש לנפי השם יתברך אפילו לעשות מצוה וצריך שידע בנפשו שאינו ראוי לעשות מצוה ולהתפלל לפני השם יתברך (כמו שכתב רבינו ז"ל במקום אחר בלקוטי מהר"ן סימן ע"ב) אף על פי כן אסור לאדם שיהיה נשאר בזה חס ושלום רק צריך להתחזק ולהתגבר בעזות גדול מאד ולומר אף על פי שאיני כדאי להתפלל לפניך,ף ומי אנכי שאזכה להתפםלל לפניך וכו'. אף על פםי כן בחסדך הגדול אני בוטח שאתהשומע תפלת כל פה ואני מעיז פני נגדך לבקש ממך כל מה שאני צריך וכו' (כמבואר כל זה בדברי רבינו ז"ל במקום אחר) , אבל מי שמהפך הסדר בעינין העזות או להפיך, הוא פוגם הרבה מאד. וזה בחינת איסרו בב"ח, כי זה ידוע שכל המארכלין צריכין בירור לבררם מאחיזת הרע הנמשך מזוהמת הנחש מאחיתז עץ הדעת טוב ורע ועיקר הרע הוא בחינת עזות דסטרא אחרא כי עזות מלכותא בלא תגא (דנהדרין ק"ה) שזהו בחינת מלכות הרשעה זוהמךת הנחש שמשם כל התאוות וכל העבירות חס ושלום שכולם נמשכין מעזות הגוף שהואעז וחזק בהתאוות, וכמו שכתב שם רבינו ז"ל בהתורה מרכבות פרעה (בסימן ל"ח) שעזות דסטרא אחרא הוא זוהמת הנחש עיין שם. וזה העזות דסטרא אחרא הוא זוהמתך הנחש עיין שם. וזה העזות דסטרא אחרא שהוא זוהמת הנחש זה עיקר בחינת הרע הנאחז בלכ הדברים שבעולם. וזה בחינת כל המאכלות אסרות שבתורה כי כל המינים טמאים שאסרה עלינו התורה הוא מחמתך שבהם נאחז הרע ביותר שהוא עזות דסטרא אחראוכנראה קצת בחוש שרוב המינים טמאים הם עזי נפש ביותר כמו הכלבים עז נפש ועל כן אסורים לנו לאוכלם כי אין בני כח לבררם מחת שבהם נאחז הרע ביותר שהו אעזות הגוף עזותך דסטרא אחרא על כן אסרוים באכילה כדי שלו יתגבר על האדם על ידי אכילתם עזות הגוף חס ושלום. וכן להיפך כל השקצים ורמשם אסרוים מחמת שהם בתכלית החלישות ביותר ואין בהם שום עזות דקדושה, וזה נמשך גם כן מזוהמת הנחש שזהו בחינת בשת וחלישות דסטרא אחרא על כן אסרים באכילה כי אי אפשר לנו לאכול כי אם מה שהתירה התורה כפי המ ששיערה התורה המינם טהורים הנמשכין מהקדושה שיש לנו כח לבררם, דהיינו שלע ידי אכילתם לא יהיה נמשך עלינו עזוךת דסטרא אחרא ולא חלישות ובשת והסטרא אחרא, ראק נזכה לבררם שיהיה נמשך עכלינו עזות דקדושה שיהיה לנו כח על יד יאכילתנו להתגבר בעבודת ה':

אות ה וזה בחינת שחיטה שאי אפשר לאכול שום בעל חי כי אם עלידי השחיטה. כי השחיטה הוא כדי להכניע מהבהמה רוח הבהמיות שששם נאחז עזות דסטרא אחרא עזותך הגוף שהוא בחנית רוח הבהמיות שמשם כל התאוות שהם עזות הגוף. כי אפילו המאכלים טהורים כולם יש בהם אחיזת הרע מעץ הדעת טוב ורע רק שיש לנו כח לבררם על ידי מצות התורה, ועל כן צרכין שחיטה, כי הסכין והחרב של שחיטה הוא בחנית גברו דקדושה בחינת חגור ררבך על ירך גבור, וגברוה זה בחנית עזות כמו שכתוב ה' עזוז וגברו. וזה בחינת קולות שהם עיקר בחנית עזות דקדושה בחינת רוממותאל בגרונים וחרב פיפיות בידם, היינו שעל ידי הסכין והחרב של שחיטה מתגברין בעזות דקדושה ומכניעין על ידי זה מהבהמה עזות דסטרא אחרא שהוא רוח הבהמיות שהוא בחינת עזות הגוף כנ"ל. ועל כן צריך השוחט שיקבל הסכין של שחיטה מהחכם כמו שאמרו רבותינו ז"ל שהטבח צריך להראות סכינו חלכם. כי כל חכם שעוסק בתורה זוכה לפי בחינת לבחינת נעשה ונשמע שמשם עיקר כח העזות דקדושה, ועל כן אי אפשר להשוחט לשחוט כי גאם כשמקבל רשות תחלה מהחכם כדי שיקבל ממנו כח העזות דקדושה שזוכה החכמים כנ"ל. כי עיקר השחיטה על ידי בחינתך העזות דקדושה שהוא בחינתך הסכין של שחיטה שעל ידי זה מכניעין עזות הגוף שהוא בחינת רוח הבהמיות כנ"ל ועל כן אין שחיטה אלא מן הצוואר. כי עיקר אחיזת העזות הוא בהצוואר שהם מקום הקולותך כי כל הקולות יוצאין דרך הצוואר וכל הקולות הם בחנית עזות כנ"ל. וזה בחינתך בצווארו ילין עוז שעיקר העזות בהצוואר וכן בפרוש רש"י על פרשת עד צווארם, מבואר שם שהצוור מרמז על עיקר עזות וחוזק הגוף,ף ועל כן השחיטה מן הצוואר דייקא כדי להכניע עזותך הבהמיוטת שהוא עזות הגוף שעיקר אחיזתו בבחינת הצוואר מקון הקולות כנ"ל להכניעו לע ידי הסכין של שחיטה שהוא בחינת עזות דקדושה כנ"ל:

אות ו נמצא שעיקר האיסרו של המינים טמאים הוא מחמךת שהם בבחינת העזותך דסטרא אחרא שאי אפשר לנו לבררם, ומינם המותרים יש בהם גם כן אחיזת העזות דסטרא אחרא רק שיש לנו כח לבררם על ידי מצות התורה כנ"ל. ועל כן אסרה תךורה לערב בשר בחלב כי חלב הוא בבחינת חלישות בחנית בושת, ובשר הוא בבחינתך עזות כנ"ל וכל אחד צריך בירור. כי החלב צריך לבררו שיההי בבחינת בושת דקדושה, כי בושת דסטרא אחרא הוא עיקר עזות דסטרא אחרא כנ"ל. וכן הבשר צריך בירור לבררו מעזות דסטרא אחרא לזכות על ידי אכילת הבשר לעזות דקדושה שנמשך משמחה. וזה בחינת אין שמחה אלא בבשר בהמה שמביאן ממנה קרבן. נמצא שבשר מביא לידי שמחה שוא בחינת עזות דקדושה כנ"ל, ועל כן בשר בחלב כל חד באפילו נפשיה שרי כי לכ אחד ואחד לבדו יכולין לבררו בשרשו להעלותו אל שורש קדושתו כנ"ל אבל שניהם ביחד אסרוים באיסרו חמור. כי עיקר אחיזת הסטרא אחרא הוא מתךערבות מבחינת היכלי התמורות שמחליפין וממירין המדות עזות בבושת ובושת בעזות שבמקום שצריכן עזות מחלישין דעתו להתבייש כדי שיתרשל בעבדותו כן להיפך וזהו בחנית איסרו בשר בחלב שתיכף כשמתערבין יחד מתגבר העזות דסטרא אחרא ביות רומחליש דעת האדם מלהתגבר בעבודת ה' כי העזות דסטרא אחרא והבושת דסטרא אחראשיש להם עדיין אחיזסה בהבשר והחלב כנ"ל, כשמתערבים יחד שוב אין לנו כח לבררם כי נאחזים ומתגברים זה מזה. כי עיקר כח עזוךת דסטרא אחרא הוא מבשת דסטרא אחרא, שמחמת שמתבייש להתפלל ולעסוק בעבודת ה' מפני המלעיגים על ידי זה מתךגבר בו עזות הגוף לכל התאוות ואחר כך הוא בעצמו מעיז בפני יראי ה', וכן להיפך על ידי העזות דסטרא אחרא בא לידי בושה וכלימה בעולם הזה ובעולם הבא רחמנא ליצלן וכנ"ל. על כן כשמתערבים יחד בשר בחלב מתגבר אחיזת הסטרא אחרא ביותר על ידי שמתערב יחד אחיזת העזות דסטרא אחרא באחיזת הבושה דסטרא אחרא הנאחזים בהחלב ובשר ושוב אי אפשר לנו לבררם כי עיקר אחיזתם מתבערובות שעל יד זהמחליפין וממיריןהמדות להשתמש בכל מדה להיפך חס ושלם וכנ"ל. אבל כל אחד בפ"ע מותר כי כל אחד ב"פ אפשר לנו לברר בשרשו, אבל כשמתערבים יחד משם עיקר אחיזתם מבחינת תערובות כנ"ל ואז אי אפשר לבררם ועל כן אסורים ביחד:

אות ז ועל כן עיקר האיסרו מן התורה הוא דרך בישול דייקא, כי עיקר הבישול הוא בחינת בירור שלע ידי האש נתברר ונבדל הרע מהמאכל ואז דייקא ראוי לאכלית אדם, כי האש מכלה הזוהמא והרע הנאחז בו כי מהאש יצאו והאש תאכלם. אז עיק האיסור של תערובת בשר בחלב כדי שלא תתגבר הסטרא אחרא על ידי תערובת בשר בחלב כדי שלא תתגבר הסטרא אחרא על ידי תערובת העזות והבשת שמשם עיקר יניקתם להפוך הסדר להטעות את האדם חס ושלם שיהיה לו בשת במקום שצריך עזות או להיפך חס ושלום וכנ"ל:

אות ח וזה שכתבה התורה איסרו בשר בחלב בלשון לא תבשל גדי בחלב אמו. אף על פי שבאמת כל בשר בהמה ארו בחלב מן התורה כמו שאמרו רבותניו ז"ל, אך זה מרמז על ענין הפגם הנעשה מבשר בחלב שמתערב העזות דסטרא אחרא בהבשת שמשם עיקר אחיזתם והתגברותם שאי אשפר לנו לבררם כי כגדי מרמז לע עזוךת בחינת גדי עיזים לשון עזות. וזה בחינת שעיר עזים בחינת עשו איש שעיר שהוא עיקר עזות דסטרא אחרא עזות הגוף זוהמת הנחש מלכות הרשעה שמלכותם רק על ידי עזות שהי אמלכותא בלא תגא. ועל כן רוב קרבנותך צבור הבאים לכפר הם שעיר עזים שהם על חטואות צבור שהם שעירי ראש חדש ושל מועדות וכן שני שעירי יום הכיפורים, הכל מחמת ששעירי עזים שם עיקר אחיזת בחינתך עזוךת דסטראא אחרא ועל שם זה נקראים בשם עז לשון עזותך ושם עיקר הבירור על כן על ידם עיקר הכפרה כי אין הדין נמתק אלא בשרשו. ועל כן קראה התורה כל הבהמות בשם גדי, כמו שאמרו רבותני ז"ל כל מקום שנמא גדי אף עגל וכבש במשמע כיכל הבהמות יש בהם אחיזת העזות שהוא בחינתרוח הבהמיות. ועיקר העזות הוא בבחנית גדי עיזים כנ"ל, על כן כולם נקראים בשם גדי כנ"ל. ועל כן באיסור בשר וחלב שעיקר האיסרו שלא יתגבר העזוזת דסטרא אחרא על ידי שיתערב עם בחינת בושךת וכו' כנ"ל, עכל כן קראה התורה האיסור של כל בשר בהמה בשם גדי לרמז שעיק האיסרו מחמת בחינת העזות שהוא בחינת גדי עיזים כנ"ל. וזה בחינת בחלב אמו אף על פי שהאיסור אפילו בחבל אחרת להורות שעיקר האסור מחמת שהחלב נמשך מבחינת חלישות ובושת שזהו בחינת חלב אם. כי הנקיבות הם בבחנית חלישותובשת, כנגד הזכר שהוא עז וחזק. וזה עיקר האיסור שלא יתערבו העזות בהבושת שהו אבחינת גדי בחלב אמו שמם עיקר יניקתם על ידי שממירין ומחלפין הסדר כנ"ל, גם חלב אם מרמז שעל ידי פגם זה נאחז חס ושלום הזוהמא של הנחש שהטיל בחוה שהיתה אם כל חי שמשם עיקר העזות דסטרא אחרא שהוא בושת דסטרא אחרא שמחליש את הדעת מלהתגבר בעבודת ה' וכנ"ל:

אות ט ועל כן השבטים כשפדמו במכירות יוסף שחטו שעיר עיזים. כיעיקר המחלוקת שלהם היה בעני המלכות שאמרו שיוסף רוצה למלוך עליה םשלא כדין. ולפי דעתם נדמה להם שיוסף רוצהלמלוך רק על ידי עזות חס ושלום והם רצו להתגר בעזות שלהם נגדו, על כן שחטו שעיר עזים שהוא בחינת עזות. וכן יהודה אמר לתמר אנכי אשלח גדי עזים מן הצאן. כי עיקר המלחמה בענין עזות דקדושה ולהיפך חס ושלום הוא בתאוות המשגל ששם עיקר אחיזת העזות דסטרא אחרא, כי בו עז בו תוקפא. ויהודה היה צריך אז לברר העזות דקדושה שמשם עיקר מלכות דקדושה בחינת מלכות דוד ומשיח שיצא ממנו על ידי זה שנאמר על יו ה' בעזך ישמח מלך בחינת יתן עוז למכלו וירם קרן משיחו. על כן אמר אז אנכי אשלח גדי עזים, גדי עזים דייקא כי עיקר בירור העזות הוא שם בחנית גדי עיז, שלע כן הם באים לכפרה בקרבנות צבור בראש חדש ורגלים ויום כיפור שכולם צריכים שעיר דייקא לכפר וכנ"ל. כי עיקר כפרת העוונות על ידי בירור העזות דקדושה מעזות דסטרא אחרא שהוא עזות הגוף שמשם כל התאוות כנ"ל. ומי שזוכה לברר אז מהפך עזות הגוף אל הקדושה ונכלל בחינת גדי עיזים הקדושה ולהיפך להיפך. וזה בחינת כל הענין שהיה בין יעקב ועשו בענין קבלת הברכות שעצת רבקה אמו היה דייקא, וקח לי משלם שני גדיי עזים וכו'. כי כל הברכות נמשכות על ידי עזות דקדושה בבחינת ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו וכו' בחנית גבורת גשמים. ועל כן צוותה רבקה אמו שיעשה שני גדיי עזים ויתקן ויברר אותם כדי שיתךגבר להכניע עזות דסטרא אחרא שהו אזוהמת הנחש בחינת עשו איש שעיר וזכות לעזות דקדושה, ועל ידי זה יקבל הברכות הנמשכות משם כנ"ל. וכן בשמשון כתבי ויפקוד את אשתו בגדי עיזים, היינו כנ"ל, כי שמשון היה רוצה אז להתגבר על פלשתי םשמשלו בישרארל בחנם רק על ידי עזות, וכמו שכתבו שם כי תואנה הוא מבקש וכו' ועל כן היה עסקו בגדי עיזם וכנ"ל. אך מחמת שלא זכה לברר בשלימות כראוי על כן אמרו רבותני ז"ל עליו שאצלו נמא ירידה וביהודה כתיב עליה, הנה חמיך עולה תמתנה וכו'. כי יהודא זכה לברר בשלימות עד שיצא ממנו משיח שהו אעיקר עזות דקדושה שמשם מלכות דקדושה בחינת ויתן עוז למכלו וכו' כנ"ל:

אות י נמצא שעיקר איסור בשר בחלב הוא שלא יתגבר עזות דסטרא אחרא ויחלוש עזות דקדושה חס ושלום על ידי שיונק ומתערב יניקת העזות דסטרא אחרא ביניקת הבשת והחלישות דסטרא אחרא שהם בחנית תערובת בשר בחלב שאז אי אפשר לבררם כנ"ל ואז מתךגבר עזות דסטרא אחרא ומחליש עזות דקדושה ומשם נמשכין כל מני חלישות הדעת שבלב האדם, שכולם נמשכין מפגם העזות דקדושה שעל ידי זה נחלש דעתו מלהתגבר בעבודת ה' אפילו אם הוא כמו שהוא. כי באמת בקדושה צריך שיהיה להאדם עזות אפילו נגד השם יתברך בעצמו כי אף על פי שיודע בעצמו מה שחט ומרד כנגד הםש יתברך, אף על פי כן אם מתביי שאחרש כך לבקש את השם יתברך שיקרבהו לעבודת ו ומתבייש לעסוק בעבודתו יתברך מחמת ריבוי עוונותיו אין זה בשת דקדושה. אדרבה זה עיקר בשת הסטרא אחרא שמחליש דעתו כדי לרחקו מהם שיתברך לגמרי. כי עיקר הבשת דקדושה צריך שיהיה להאדם קודם החטא, שיהיה לו בושה גדולה מלנפי השם יתברך כמו מלפני בשר ודם ממש, שלא יעבור שום עבירה ואפךילו שלא לעשות שום דבר כנגד רצונו יתברך. אבל אחר כך כשכבר התגר עליו היצר חס ושלוןם והכשילו בהמה שהכשילו צריך אחר כך לסגק הבושה מעל פניו, ויעיז פניו נגד השם יתברך לומר אף על פישעשיתי מה שעשיתי ובושתי וגם נכלמתי להרים פני אליך אף על פיכ כן אני מעיז פני נגדך ומבקש ממך שתקרבני אליך גם עתה. ואפילו אם היה כך כמוה פעמים חס ושלום אסור ליפול בדעתו לעולם, רק להתחזק להתחיל בכל פעם מחדש כל עוד נשמתו בו כנ"ל. וזה עיקר עזות דקדושה שלא יהיה נחלש דעתו ממה שהיה בימים שעברו רק ישכח בכל פעם כל מה שעבר ויתחיל בכל פעם מחדש. כי כל החלישות הדעת הנ"ל נמשך מבחינת חלב אם שנאחז בו זוהמת הנחש כנ"ל שזה בחינת איסור בשר בחלב. כי כשהחלב בפני עצמו אפשר לבררו אל הקדושה, אבל כשמתערב בו בשר שגם בו יש אחיזת העזות דסטרא אחרא אלא שצרכין לבררו, וכשמתערבין שניהם איאפשר לבררם. ואז נפגם חס ושלום העזות דקדושה ומתגבר הזוהמא הנאחזת בחלב אם מחטא אדם הראשון ואז מחליש דעת האדם ומתגבר עזות דסטרא אחרא כי את זה לעומת זה:

אות יא כי אכילת ישראל צריך שיהיה בקדושה כי על ידי האכילה מתחזק הגוף, ועל כן צרכין לאכול בקדושה גדולה על פ התורה כדי שלא יתגבר חס ושלום עזות הגוף, ועל כן צריכין לאכול בקדושה גדולה על פי התורה כדי שלא יתגבר חס ושלום עזות הגוף על ידי אכילתו. ועיקר קדושת הראכילה הוא על ידי עזות דקדושה שהוא בחינת שמחה שממשכין מבחינת נעשה ונשמע ואז האכילה בקדושה בבחינת לאכול ולשתות ולשמוח, ולשמוח דייקא כי עיקר קדושת האכילה הוא כשזוכין לשמחה שהוא בחניךת עזות דקדושה שעל ידי זה נחלש עזות הגוף. אדרבא על ידי האכילה נתךחזק הנפש להתגבר בעבודת ה' בבחנית צדיק אוכל לשובע נפשו. וזה בחינת לך אכול בשמחה לחמך וכו' וזה בחינת אכלו מעדנים ושתו ממתקים ואל תעצבו כי חדות ה' היא מעוזכם, היינו כשזוכין להמשיך חדוה שהוא עזות דקדושה בחניתך כי חדות ה' ההיא מעוזכם (כמבואר בהתורה הנ"ל) , אז מצוה לאכול בבחנית אכלו מעדנים וכו' כי חדות ה' וכו'. כי אז נתחזק עזות דקדושה על די האכילה וזוכה לשמחה יתירה בבחינת לאכול ולשתות ולשמוח. וזה בחינת כל הברכות שתיקנו חז"ל על כל דבר שאוכלין ונהנין ממנו. כי אי אפש רלאכול בקדושה כי אם על ידי קולות דקדושה שהם בבחינת כל הברכות שמברכין על כל דבר. כי הברכות וקולות דקדושה כהם בחינת עזות דקדושה בחינת הן יתן בקולו קול עוז (כמבואר שם בהתורה הנ"ל). וזהו בחינת כל המאכלות אסרות מחמת שהם בבחינת עזות הגוף עזות דסטרא אחרא, כי נאחז בהם ביותר בחינתך בעצבון תאכלנה, עצבות דייקא היפך שמחה שהוא בחינת עזוךת דקדושה. אבל מאכלות המותרים אנו יכולים לבררם על ידי הברכה לאוכלם בקדושה בבחנית שמחה שהו אבחינךת עזוךת דקדושה כנ"ל בחנית לאכול ולשתות ולשמוח. ועל כן עיקר האכיל הבקדושה הוא בשבתות וימים טובים שםה ימי שמחה, וא נאמר אין טוב באדם כי אם לכול ולשתות ולשמוח ודרשו רבותינו ז"ל בשבתות וימים טובים. כי אז בשבת ויום טוב נתךעורר שמח הגדולה בכל העולמות כי אז מחזירין הכתרים לישראל שנעשו מבחינת נעשה ונשמע (כמובא בכוונת של שבת). וכן כל הימים טובים הם זכר ליציאת מצרים שהוא בחינת מתן ךתורה. כי עיקר יציאת מצרים היהי בשביל מתן תורה כמו שכתוב בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים וכו'. ועל כן נמשך בכל הרגלים הארת מתן תורה שאמרו אז נעשה ונשמע שמשם עיקר השמחה (כמו שכתוב בהתורה הנ"ל). וכן בכל הימים שיש בהם תוספת קדושה נמשך השמחה משם מבחינת נעשה ונשמע. כי כל יום שיש בו תורספת קדושה לפי בחינתו נדחה זוהמת הנחש שהוא בחינת חטא העגל כידוע, שעל ידי זה נסתלקו הכתרים שנעשו מנעשה ונשמע שמשם השמחה. ואזי חוזר ומאיר באוךתו היום הארה מהכתרים הנ"ל כפי תורספת הקדושה שבאותו הום ועל ידי זה נמשך שמחה באותו היום. וכן אפילו בימי החול צרכין לקדש את האכיל העל ידי קדושת שבת כמו שאמרו רבתינו ז" זכרהו מחד בשבת וכו' נמצא כל ימיו היה אוכל לכבדו שבת. כי צרכין להמשיך הדושה משבת לששת ימי החול לקדש האכילה לזככה לזככה מבינת בעצבון תאכלנה להמשיך עליה קדושת שבת מבחנית הכתבירם הנ"ל שאנו עוסקים כל ימינו להחזירם עלנו, שיחזרו ויאירו בנו. וכל אחד כפי קדושתו כמו כן ממשיך קדושת שבת לימי החול, וכמו כן זוכה להארת נעשה ונשמע שהם הכתרים הנ"ל, וכמו כן זכה לשמחה וכמו כן אכילתו בקדושה בבחניךת עזות דקדושה בבחנית שמחה בבחינת אכלו מעדנים וכוף כי חדות ה' היא מעוזכם וכו' כנ"ל. ועל כן בשעת מתן תורה כתיב ויחלזו את האלקים ויאכלו וישתו כי אז זכו להכתרים הנ"ל שעל ידי זה האכילה בקדושה. ואז זוכין להשגת נעשה ונשמע גבוה ביותר על ידי אכילתו שלע ידי זה מכירין אותו יתברך בחינת ויחזו את האלקים ויאכלו וישתו בחינת ואכלת לךפני ה' אלקיך ושמחךת וכו',

אות ב ושמחת דייקא כנ"ל: ויש בענין זה עוד דברים הרבה. כי אדם הראשון נצטוה מצוה הראשונה בענין האכילה דייקא, שלא יאכל מעץ הדעת טוב ורע. ועיקר יניקת עץ הדעת טוב ורע הוא מתערובת הדעת שמערב הדעת לש שני מדריגות של בחינת שני דורות ורצה להשיג הכל קודם זמנו. כי על די האכילה נתוסף החיות באדם, ועיקר החיות נמשך מבחינת נעשה ונשמע כמו שכתוב כי הוא חייך וכו'. כי עיקר החיים הוא לחיות בכל פעם חות חדש (כי חי פריש בל"א) וכמבואר במקום אחר. וחיות חדש בכמה פעמים ממשיכין מבחינת נעשה ונשמע הגוה יותר שצריכין להשיג בכל פעם. וזהו בחינת אכילת עץ החיים ואכל וחי לעלם, שאכילה כזו יזכו הצדיקים לע"ל בהסעודה שיעשה השם יתברך בשבילם המלויתן ושור הבר ויין המשומר. שעל ידי בחינת אכילה הזאת ישיגו בכל פעם השגךת הכתרים בחניתך נעשה ונשמע הגבוה יותר שזה עיר החיים והתענוג של עולם הבא. אבל אדם הראשון אכל מעץ הדעת ואסתכל במה דלא הוי ליה רשו וערבב הדעת הנמשך מהשגת שני דורות וירד למטה להתאוות המ שאינו שייך לו ורצה לעלות למעלה להשיג למלעלה ממדריגתו. ומשם נמשכין כל האיסורים שבתורה, ומשם נמשכין כל הבלבולים של כל אדם שמתאוה כל התאוות ורצה לידע ולהבין הכל השכלו המגושם. ובכל פעם קשה לו כמה קושיות על שהםש יתברך ועל ועת הצדקים וכו'. ואפילו אם קשה לו קושיות על עצמו גם זה אינו טוב כי גם זה מעשה הבעל דבר שמחליש דעתו על ידי הקושיות שקשה לו על עצמו, איך אתה רוצה להתפלל בכוונה ולהתלהבות והלא בשעה הקודמת עשית כך וכך וכו' וכיוצא בזה בלבולים הרבה בלי שיעור. וכל זה נמשך מזוהמת הנחש שמבלבל דעת האדם שרוצה להבין הכל. כי באמת אין אני יודעים כלל כמובא בע"ח שהבאתי לעל ששלמה המלך עליו השלום שהיה חכם מכל אדם אמר אמרתי אחכמה והיא רחוקה, ואמר כי בער אנכי מאיש ולא בינת אדם לי (משלי ל'). ודוד המלך עליו השלום אמר ואני בער ולא אדע בהמות הייתי עמך. מכל שכן וכל שכן אלפי אלפים ורבי רבבות קל וחומר אנשים פשוטים בפרט בדורות הללו. והכלל שאין האדם יודע כלל רק כל אשר תמצא לעשות בכחך עשה. וכל זמן שאתה יכול לחטוף מזה העולם העובר איזה דבר שבקדושה דיברו תךורה או תפלהאו איזה מצוה, צדקה וגמילות חסדי םוכו' מה טוב כי לא ישאר לך סוף כל סוף כי אם זה לבד. ואם בדרך זה תלך להתגבר להתחיל בכל פעם מחדש ולחטוף דדברים שבקדושה מה שתוכל אז טוב לך לעולם וסוף כל סוף תגיע לתכלית הטוב והנצחי בזה ובבא:

אות יג וזה שנסמך איסור בשר בחלב למצות ביכורים כמו שכתבו ראשיךת ביכורי אדמתך תביא בית ה' אלקיך לא תבשל גדי בחל ב אמו. כי ביכורים הם בחינת התכדשות שצרכין להביא הפרי המתבכרת ומתחדשת בכל שנה, להביאה מיד לבית ה' ולהודות עליו לה', ולסלפר עליו את כל הצרות שעברועל ישראל מתחילתם, ובחסדו ונפפלאותךיו הוראים הצילנו כמו שכתוב בוידוי ביכורים, ועניתך ואמרת לפני ה' אלקיך ארמי אבד אבי וירד מצרימה ויגר שם במתי מעט ויהי שם לגוי גדול עצום ורב וירעו וכו'. כיעיר חוב ביכורים מרמז על התחדשות שצריכין להתחדש בכל פעם ולהתחיל בכל פעם מחדש ואל יבהלוהו רעיונים על כל ההרפתקאות והמניעות והתגברות היצר הרע וכו' וכו' וכל מה שעובר עליו. כי יזכור חס די ה' ונפלאותיו אשר עשה עמנו בכלליותך ובפרטיות ממצרים ועד הנה. וגלם מקודם שירדו למצרים בעת שרד ף לבן הארמי את יעקב, וכל מה שעבר בין יעקב ולבן בעת שעבד אצללו ולבן ריהמה אוךתו עשרת מונים ולא נתנו אלקים להרע עמדו כוכו'. ולא די שלא עלתה בידו לאבדו חס ושלום כרצונו הרע, אף גם הוציא ממנו בנותיו רחל ולאה שעל ידם נבנה העולם והעמיד מטה שלימה מהם שהם השבטים הקדושים שעל ידם עיקר התגלות האלקות בעולם. כי לא היה בהם שום פסול וכלם ענו וגאמרו בשעךת הסתלקות יעקב שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד וכו'. וכל מה שעבר על ישראל מאז ועד הנה אין כל פה יכול לדבר וכו'. וכן בפריטות עובירם כל אלו הבחינת על כל אחד מישראל. כי כל אחד עומדים עליו בחינת לבן ועשו ומצירם וארבע מלכיות וחיילותיהם. וכלם עומדים על ישראל בכל דור ודור בכלליות וכן בפריות עומדים כלם על כל אחד ואחד לכלותו חס ושלום, והקדוש ברוך הוא מצילנו מידם. דהיינו כל הרדיפוךת וההנסתות וההתגרות שהיצר הרע וחיילותיו מתגרים בכל אדם בכל יום ובכל עת. שהכל נמשך מבחינת הקליפות הנ"ל לבן ועשו וכו'. כי גם לבןועשו ומצרים כל התגרותם בישראל היה רק שהתלבש הבעל דבר בהם להתגרות בישראל על שהם הולכים בדרך ה' שמסר להם אברהם אבינו, וחזקים באמנת הבורא היחיד המשגיח ומושל בכל וכו'. וכן בכל דור ודור עומדי שונאים בגשמיות ורוחניות למנוע ולבטל ממלאכת שמים וכו', והקדוש ברוך הוא עוזריונ בכמה ךפעמים, כמו שאנו אומרים ג' פעמים בכל יום ועל נסיך שבכל ו עמנו ועל נפךלאותיך שבכל עת ערב ובקר וצהירם הטוב כי לא כלו רחמיך וכו'ץ. ואין שום עצה להנצל מכל זה כי אם אמנוה שלימה בהשם יתברך שהיא בחנית התחדשות בכחינת חדישם לבקרים רבה אמונתך. היינו שידע האדם האמת לאמתו שאישנו יודע כללל, כלל כלל לא, רק יתחזק עצמו באמונה הקדושה שקבלנו מאבותינו הקדושים, ואל יבלבל אותו שלום דבר שבעולם. כיאין אנו יודעים כלל, רק כפי שהורו אותךניו רבותךני ז"ל הם אמרו והם אמרו, הם אמרו שצריכהין לשבר כל התאוות שבעול םלא מבעיא עבירה כל שהוא בודאי צרכין לברוח ממנה יותר מבורח מן האש, אלא אפךילו תאוה בעלמא ושם תנועה שאינה ברצון הבואיתברך צריכן לברוח ולהתרחק ממנה בתכלית הריחוק, כי הוא פוגם מאד בנפש הישראלי ובכל העולמות אלךפי אלפים ורבי רבבות התלוים בו. והם אמרו שאפילו אם עבר האדם מה שעבר אלפילו םא עבר על כל התורה כולה אלפים פעמים רחמנא ליצלן, אף על פי כן אין שום יאוש בעולם כלל וצריך להךתחיל בכל פעם מחדש. כי השם יתברך מקבל תענוג ושעשועים מהגרוע שבגרועים אדרבא זהו עיקר גדולתו יתברך כשהרחוקיחם מאד מאד ממנו, מודים בו יתברך ומתחזקים באמנוה ומודים ומשבחים אותו יתברך וכו' (כמבואר כל זה בדברוי רבינו ז"ל כמה פעמים) על כן צרכין להתחדש בכל ךפעם בחינת ביכורים שהם בחינת התחדשות כנ"ל. וזה שכתוב בראשית וכו' ודרשו רבותינ ז"ל בשביל ביכורים שנקראים ראשית ברא העולם. כי עיקר בראית העולם היה בשביל בחינה זו, בחנית התחדשות שהו אחבינת ביכורים בחנית ראשית ברא אלקים את השמים וכו' שעיקר בריאת שמים וארץ היה בשביל ראשית דהיינו שיתחיל האדם בכל פעם מראשית כאלו היום הוא ראשית התחלתו כנ"ל. כי זה עיקר תיקון העולמוךת כי גם הםש יתברך מחדש אותם בכל יום מחדש ממש כמו שכתבו ובטובו מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית, וכמו שאורמים בכל ום עושה חדשות וכו'. ולעל כןנסמך תיכף בפרשת והי הכי תבא אחר מצות ווידוי ביכורים ומעשר, ף היום הזה היה אלקיך מצוך לעשות וכו' וכתיב שם היום הזה נהיית לעם וגו' אשר אנכעי מצוך היום וךפירש ראשש"י שם בכל ילום יהי הדומה בעינך כאלו היום נכנסת עמו בברית וכו' היינו כנ"ל כי זה עיקר בחינךת ביכורים בחינת התחדשות בכל יום כאלו היום נכנס בברית ומתחיל להרגיל עצמו ליכנוס בקדושת ישראל. ועל כן נסמך איסרו בשר בחלב למצות ביכורים, כיעיקר איסרו בשר בחלב הוא שלא יפםפול לזקנה דסטרא אחרא שמשם כל הבלבלולים שכל זה נמשך מבחינת חלב םא כשמתערב עם הבשר כנ"ל. ועל כן נסמך למצוות ביכורים כי כל זה הוא בחינת מצוות בכורים שהוא ההיפך מהזקנה דסטרא אחרא. כי ביכורים הוא בחינת ראשית בחינת התחדשות בכל יום וכו' כנ"ל:

אות יד וזה בחינת בשרו מיום אל יום ישועתו. שבכל וןם ויום שולח הקדוש ברוך הוא ישועות חדושךת להציל את האדם מהסטרא אחרא המתגברת בלכ יום כמו שאמרו רבתינ ז"ל בכל יום יצרו של אדם מתגבר עליו ואלמלא הקדוש ברוך הוא עוזרו וכו'. נמצא שבכל יום ויום נעשה עם כל אדם ענינים חדשים לגמרי והקדוש ברוך הוא עוזרו ומושיעו בכל יום. על כן אין לבלבל עצמו כלל מיום לחבירו כל ימי יודע כמה גדלה הישועה החדשה שהשם יתברך ישלח לו היום אם יזכה להתגבר להתחיל מחדש:

ויש לרמז שזהו בחינתך מה שאמרו רבותינו ז"ל בב"ח חידוש הוא, חידוש דייקא כי עיקר איסור בשר בחלב הוא כדי שלא יפול על ידי אכיל הזו לזקנה דסטרא אחרא חס ושלום כנ"ל:

אות טו וזה בחינת חנוכה. כי חנוכה לשון חינוך והתחלה. היינו שלע ידי מצוות חנוכה אנו זוכין להמשיך עלינו עזות דקדושה באופן שנזכה להתחזק בעבודת ה' תמיד. והעיקר להתחיל בכל פעם מחדש שזהו עיקר שם חנוכה, שתהיה העבודה תמיד בבחינת חינוך והתךחלה כאלו היום הוא מתחיל להתחנך בעבודת ה'. וזה בחינת נר חנוכה מוסיף והלך. שצריכין להתחיל בכל פעם מחדש שעל ידי זה מוסיפין והולכין תמיד בעבודת ה' בתוספת מרובה, מאחר שמתחזק בכל יום בהתחזקות חדש בהתחלה חדשה בהתעררות חדש. וזה בחינת מצוות נר חנוכה שמצוותךו בשמן, זה בחינת עזות דקדושה שמקבלין על ידי השמחה שזכין על ידי נעכשה נונשמע שהם תורה ותפילה, נגלה ונסתר, שהם בחינת שני הכתרים והעדיים שהכתינו את ישראל וכו' כנ"ל. כי שמן משחת קודש, זה בחינת שני הכתרים הנ"ל שהם נגלה ונסתר תורה ותפילה וכו', שהם כלל כל המוחין הכלולים בבחינת שמן משחת קודש כידוע. כי השמן בבחנית כתרים שהם על הראש בבחינת ושמן על ראשך אל יחסר, בחנית כשמן הטוב על הראש. ומשם מבחינת השמן הקדוש הזה שעל הראש שהוא בחינת כלל המוחין הקדושים בחינת הכתרים הנ"ל בחינת תורה ותפםלה נגלה ונסתר וכו' כנ"ל, משם מאירין ומדליקין הנר חנוכה הקדוש והנורא שדולק על ידי השמן הקדוש הזה היהינו כי הדלקת נר חנוכה זה בחינת עזות דקדושה שלע ידי זה עיקר הכניסה אל הקדושה, בבחינת נהלת בעזך אל נוה קדשך כמבואר בהתורה הנ"ל. כיעזות דקדושה שהוא קולות דקדושה, זה בחינת אש בחינת וקולו שמענו מתוך האש, בחינת קול ה' חוצב להבות אש. וזה בחינת שמני כחותם על לבך כחותם על זרועך כי עז כמות אהב קשה כשאול קנאה רשפה רשפי אש שלהבת יה וכו'. היינו שכנסת ישראל אומרת להקדוש ברוך הוא שיש להם עזוךת דקדושה החזק כרשפי אש בחינת כי עזה כמות אהבה וכו' רשפיה רשךפי אש וכו' ועל כן הם מבקדים שיזכו לתקן על ידי זה שני החותמות הנ"ל, שהם בחינת חותם בתוך חותם, שאי אפשר לזכות להם כי אם על ידי עוזת דקדושה (כמבואר היטב בהתורה הנ"ל עיין שם). וזהו בחינת שימני כחותם על לבך כחותם על זרועך, זה בחינת שני החותמות הנ"ל בחינת חב"ח, וזהובחינת הדלקת נר חנוכה שנהר חנוכה דולק ובוער על ידי השמן. כי ההדלקה שהוא כח האש, עיקר כחה לבעור ולהאיר הוא לעייד השמן. כיהשמךן זה בחינת הכתרים הנ"ל שמשם עיקר כח העזות דקדושה שהוא בחנית אש כנ"ל, בחינת הדלקת אש של הנר חנוכה. כיעל ידי השמן בחינת הכתרים הנ"ל, על ידי זה בוער הלב להשם יתברך כררשפי אש ומאיר באור גדול, שזהו בחינת עזות דקדושה בחינת כי עזה וכו', שזהו בחינת האש של הנר חנוכה שבוערא ומאיר באור גדול בכל העולמות על ידי המשמן הקדוש הנ"ל, שזהו בחינת העזות דקדושה שהוא בחינת אש שנמשך על ידי שמן משחת קודש שהם חבינת הכתרים הנ"ל כנ"ל. שעיקר החינוך לילךבדרך ה' הוא רק על ידי זה דהינו על ידי עזות דקדושה שמקלבין מהכתרים הנ"ל. כי אי אפשר להתקרב אל הקדושה ולהתחנך בעבודת השם יתברך כ אם על די עזות דקדושה כנ"ל. ועיקר כחם של ישראל להגביר מלכות דקדושה על מלכוטת הרשעה הוא רק על ידי עזות דקדושה, כמובן ומבואר בהתורה הנ"ל שעיקר כח מלכות הרשעה הו על ידי עזות הרע דסטרא אחרא שםה העי פנים שבדור שמתגברם ומתנשאים ורווצים למלוך ולמשול רק על ידי עזות לבד. כי עזות מלכותא בלא תגא. וצריכין להתגבר כנגדם בעזות גדול דקדושה כדי לעמוד נגד עזותם הרעה, כ עזות הרע שלהם הוא בחינת עזות מלכותא בלא תגא, בלא תגא דייקא. היינו כשאין זוכין להמשיך קדושת הכתרים הנ"ל כשמשם העזות דקדושה כענ"ל, אז יש כחל חס ושלום להעזות הרע שלהם שהוא מלכותא בלא תגה, בלא תגא דייקא כנ"ל. אבל כשמתגברים נגדם בעזות דקדושה הנמשך מהכתרים הנ"ל, אז נכנע ונופל ונתבטל עזות הרע שלהם שהוא רק מלכותא בלא תגא דייקא. אבל כשמאירין הכתרי םהנ" שמהם נמשך עזות דקדושה, אז העזות שלהם נופל ומתבטל כנ"ל. כי מלכות דקדושה הוא על ידי עזות דקדושה שנמשך על ידי הכעתרים הנ"ל שזהו בחינת ה' בעזך ישמח מלך וכו' בחינת ויתן עוז למלכו וכו' הנאמר על מלכות משיח שהו אמלכות דקדושה. וזה בחינת כתר מלכוךת, כי מלכות דקדושה שהוא עכל ידי עזות דקדושה נכתר בכתר דקדושה, כי כל כחו מכתרים הנ"ל. וזה בחינת שמן הנ"ל שהוא בחינת כתרים הנ"ל שעל ידו נמשחו ונכתרו כל המלכים והכהנים בכתריהם.ץ כי כל הכהנים והמלכים דקדושה נמשחו בשמן המשחה שע די זה נכתרו בכתריהם. כי השמן הוא בחינת הכתרים הנ"ל שמשם עיקר העזות דקדושה שמ םעיקר כח המלכות דקדושה כנ"ל. וזהו בעצמו בחינת תוקף הנס הגדול והנוראשל חנוכה, שהתגרו מעט אנשים מאד מתתיהו ובניו נגד המון רב כזה כנגד מלכות יון הראשעה כי הם זכו להשיג ולהבין שכל כח מלכותם הרשעה הוא רק על ידי עזות דסטרא אחרא, שמשם עיקר כח מלכות הרשעה שהו רק על ידיעזות שהוא מלכותא בלא תגא כנ"ל. ודן בחוש יכולין להבין אמת קצת למי שבקי מעט בסיפורי המלכים הראשונים של העכו"ם,שכל מלכיהלם ושריהם התגברו בכל פעם רק על ידי תוקף העזות הרע שלהם, שעל ידי זה התקשר בלכ פעם זה השר געזות גדול על אדוניו והרג ולקח לעצמו המלוכה וכן בכל פעם, כי רוב המלכים הראשונים לא היו מלכי םבני מלכי רק איזה דורות מועטים ואחר כך התגר איזה עבד על אדוניו, והתקשר עליו והרגו ומלך מעצמו. וכל התקשרותו והתגברותו ומלכותו הכל היה רק על ידי העזות הרע שלו. וזה מובן ומבואר מאד למי שמביט מעט בסיפורים אלו, ובפרט מלכות יון הרשעה שהתגברו אז על ישראל שכל מלכותם היה ראק על ידי עזות שהתגרו על אדוניהם מלכי פרס והתקשרו עליםה ומלכותחתם, שלע זה היה ראק על ידי עזות הרע דסטרא אחרא, ובתוקף עזותם הרע התגברו כל כך עד שרצו להתגבר על ישראל חס ושלום, ועינו את ישרלא מאד, והתחילו להרחיב אתך הבית המקדש ורצו לבטל את כל התורה חס ושלום, וכל זה היה על ידי תוקף התגברות עזותם הרע, כי לא היה מי שיעמוד כנגדם בעוזת דקדושה כזה עד שיכניע אותם, עד אשר חמל ה' על עמו ונתן כחבלב מתתיהו ובניו, כי השפיע בלבלם כח העזוךת דקדושה עד שהתגברו בעזות גדול דקדושה כזה. עד אשר חגרו מתניהם חמשה אנשים לעמוד כנגד המון חיל וגבורי מלחמה כאלה. והכל היה על ידי גודל כח העזות דקדושה שלע ידי זה היה עיקר כח מתתיהו להתגר כנגד מלכות ון הרשעה שכל מלכותם היה על ידי עזות דסטרא אחרא כנ"ל. כי על ידי גודל כח העזות דקדושה התגברו עליהם והכניעו אותם והשפילו אותם עד עפר. ועל כן היה הנס על ידי כהן גדול כי הכהן הגדול קדושתו נמשך משמן המשחה שהוא בחינת הכתךרים הנ"ל שמשם עיקר כח עזות דקדושה כנ"ל. ועל כן משיח שהוא עיקר מכלות דקדושה נקאא בשם משיח, על שעיקר כח מלכותו על יד עזות דקדושה שנמשך על יד שמן המשחה שהוא בחינת הכתרם הנ"ל כנ"ל:

וזה בחינת שמן וקטרת ישמח לב. כיעל ידי שמן שהוא בחינת הכתרים הנ"ל על ידי זה נמשך שמחה בחנית ושמחת עול על ראשם, שהו אעזות דקדושה בחינת כי חדות ה' היא מעוזכם (כמו שכתוב בהתורה הנ"ל עיין שם) :

אות טז וזה בחנית הלל של חנוכה שזה עיקר בחינת חנוכה כמו שכתבו וקבעו שמונת ימי חנוכ האלו להודות ולהלל לשמך הגדול. כי עיקר השמח השהוא בחנית עזות דקדושה זוכין על ידי תפילה ביותר שהי א בחינת נשמע בחנית מאמר השלם בבחנית וגילו ברעדה בחינת יראת ה' היא תתהלל (כמבואר בהתורה הנ"ל). ועל כן על ידי הלל של חנוכ הבחינת תפלה בחנית יראה בחינת יראת ה' היא תתהלל, על ידי זה עיקר שלימותהשמהח שהוא עזות דקדושה שהי אעיקר הנס של חנוכה. שאנו צריכיןלהמשיך עלינו בכל שנה שנזכה להתגבר בכל עת כנגד כל המונעים מן הקדושה, שעיקר התגברותם להסית ולמנוע ולבטל חס ושלו הוא רק על ידי עזות דסטרא אחרא שהי אמלכותא בלא תגא, וכל הרוצה מברר ומושל מעצמו ורוצה לבטל ולמנוע חס ושלום מדרך האמת שנזכה להתגבר כנגדם בעזות דקלדושה, שעל ידי זה עיקר החינוך והכניסה אל הקדושה כי אם על ידי זה כנ"ל:

אות יז וזה שקוירן בחנוכה בפרשת הנשיאם כי הי"ב נשיאם הם בחנית כלל המלכות וההתנשאות שלכ כל המנהיגים והראשים דקדושה שכל כחם על ידי עזות דקדושה שמקבלין מהכתרים הנ"ל. ועל כן אלו הי"ב נשיאם של הי"ב שבטים כל כחם מהי"בּ אבנים טובות של החשן והאפוד שהננשאים הביאו אותם, כמו שכתוב והנשאים הביאו את אבני השהם וכו'. כי אבני החשן והאפוד זה בחינת כח הכתרים הנ"ל. כי אבנים טובות הם בחינת כתרים שנעשים מאבנים טובות (וכמבואר בדברי רבינו ז"ל בהתורה קרטליתא בסימן י"ח עיין שם). על כן מאלו האבנים טובות של החשן והאפוד שהם בחינת כח הכתרים הנ"ל, משם מקבלין כח כל הי"בּ נשיאם לזכות לעזות דקדושה, שעל ידי זה עכיקר כח התנשאותם ומלכותם דקדושה כנ"ל. כי צריכם להיות חזקים כמו האבנים טובות לעמוד כנגד עזותם הרע הקשה כאבן רע שהם בחנית לב הראבן. כמו שכתבו הנה נתךתי מצחך חזק לעומת מצם וכוף. ועל כן היו האבנים על לב הכהן גדול בחשן ועל שתי כתפיו בכתפות האפוד, זה בחינת שני החותמות הנ"ל, בחינת כותם על לבך כחותם על זרועך. כי האבנים היו בחינת חותמות דקדושה שהיה חקוק וחתום עליה םשמותם הקדדושים לש י"בּ שבטי ישראל. כמו שכתוב והאבנים תהיינה וכו' פתוחי חותם וכו'. כי עיקר ב' החותמוךת דקדושה הנ"ל זוכין רק על ידי עזות דקדושה שהוא בחנית אנבני החשן והאפוד כנ"ל:

אות יח וזה שנסמך פךרשת החשן והאפוד למצות הדלקת נרות המנור, כמו שכתבו בתחלת ואת תצוה. כי הדלקת נרות המנורה על ידי השמן זה בחנית העזות דקדושה שמקבלין על ידי המשן הקודש כנ"ל שזהו בחנית נר כנוכה כנ"ל, וזה בעצמו בחינת האבנהים של חשן ואפוד, ועל כן נסמכו זה לזה וכנ"ל:

אות יט וזה ענין כל המזמור כל אחד ה' בעזך ישמח מלך, שמדבר ממלכות משיח שהוא מלכות דקדושה. וזהו ה' בעזך ישמח מלך כי העזות בחינת שמחה כנ"ל שעל ידי זה עיקר כח מלכותו כנ"ל, וזהו תאות לבו נתת לו וארשת שפתיו בל מנעת סלה, היינ שזכה לתפלה בשליות עד שיכול לפעול על ידי תפלתו כל מה שירצה בחינת וארשת ששפתיו בל מנעת כוו'. כיעיקר שלימות השמחה שהיא בחנית עזות דקדושה שזוכין על ידי תפלה בשלימות כנ"ל ועיקר שלימות התפלה היא כשזוכין לתורת ה' ולתךפלת ה' באמת (כמו שכתוב בהתורה הנ"ל עיין שם היטב). ומבואר שם שזהו בחינת שנכלל באין שזהובחינת הוא נענה תחלה וכו' (עיין שם היטב). וזה בחנית כי תקדמנו ברכות טוב, זהו בחנית תחלה הנ"ל בינת שלימות התפלה שהוא בחינת טרם יקראו ואני אענה, שזהו מחמת שזכה להכלל בתפלת ה' ואז תפלתו תפלת ה' ואז כביכול השם יתברך מתפלל עליו בבחינת ויחי ויתפלל בעדו הנאמר על משיח, ואז נכלל בבחינת קודם הבריאה. ועל כן נתמלא בקשתו קודם שמבקש ע"ע בבחינת הוא נענה תחלה בחינת טרם יקראו וכו' בחינת בחינת כי תקדמנו ברכות טוב כמו שפירש רש"י שם קודם ששאלתי ממך הקדמת וכו'. וזה תשית לרארשו עטרת פז., היינו בחינת הכתרים הנ"ל שנעשין מנעשה ונשמע שהם תורה ותפלה, ועיקר שלימות הכתרים על ידי תפלה שהי אבחינת מאמר השלם שששם נכלליםשני הכתרים יחד (כמו שכתוב שם בהתורה הנ"ל). וזהו שסיים שם תמאצ ידך לכל אויבך וכו' תךשיתמו כתנור אש וכו' ותאכלם אש וכו'. כי עזות דקדושה שהוא מלכות דקדושה הוא בחינת אש דקדושה כנ"ל (וכמו שכתב רבינו ז"ל במקום אחר שהמלכות היא בחנית אש) שעל ידי זה נכנעין המונעים הושונאים הנמשכין ממלכות דסטרא אחרא כי מהאש יצאו והאש תאכלם, כי כל כחם על ידי עזות הראע שלהם החזק ובוער כאש. ועל כן סופם ליפול באש של גיהנם כי עז פנים לגיהנם (כמו שכתב בהתורה הנ"ל). ועל כן על ידי עזות דקדושה שהוא בחינת אש דקדושה על ידי זה מכנעין אותו ולמפילין אותו בחינת באפו יבלעם ותאכלם אש כנ"ל. וזהו שסיים שם רומה ה' בעוזך נשירה גבורתיך. שאנו מבשים שהםש יתרמם בעזות דקדושה שישפיע עלינו, שעל ידי זה עיקר התגברותינו כנגד האויבים והמונעים. ואז נשירה גבורתיך אשר הפליא לעשות עמנו גברות ונוראות כאלה להשפיע עלינו עזות כזה לעמוד כנגד כל כך אויבי םושונאים ומונעים מכל הצדדים בגשמיות ורוחניות, אשר אי אפשר לעמוד כנגדים כי אם על ידי עזות דקדושה שמשךפיע עליהו בכל עת כנ"ל:

אות כ וזה שבקש דוד המך עליו השלום כמה פםעמים על עזות דקדושה ולהכעניע עזות דסטרא אחרא. כמו שכתוב עזו אליך אשמורה וכו' וסיים עוזי אליך אזמרה וכו' וכתיב תנא עוזך לעבדך וכן הרבה. וכן הוא משבח את השם יתברך כמה פךעמים על שמשפיע עזות דקדושה לישראל,ף כמו שכתוב בנו עו לאלקים אל ישראל הוא נותן עוז ותעצומות עלם וכו', וכתיב ה' עוז לעמו יתן, וכתיב עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה וכו'. כי עיקר הישועה מהשונאים וכו' הוא על ידי עזות דקדושה כנ"ל:

אות כא ועל כן הם ח' ימי חנוכה כנגד ח' בגדי כהן גדול שנסמכו בפךרשת ואתה תצוה לשמן המנורה שהוא בחינת חנוכה. וזה בחינתך בכל עת יהיו בגדך לבני םושמן על ראשך אל יחסר, בגדיך לבנים זה בחינת בגדי םדקדושה בחנית בגדי כהונה שהם בבחניתושמן על ראשך וכו 'בחינת שמן המנורה בחינתך נר חנוכה. כי הבגדים הם בחנית מלכות (כמו שכתב במקום אחר ועיקר המלכות עלידי עזות כנ"ל שנמשך מבחנית שמן אשר על הראש כנ"ל. וזה בחינת ה' מצלך גאות לבש לבש ה' עוז התאזר, כי הלבושין בחינלת מלכות בחנית עזות. וזה בחינת ח' חטים שבציצית שהם תיקון הבגדים שכנגד זה הם בחנית ח' ימי חנוכה, כי תיקון הבגדים הם בבחינת שמן כנ"ל: