רבית ג
ליקוטי הלכות - Likutay Halachos
אות א ע"פ המאמר צומית צדק עדותיך ואמונה מאד סי'כ"ג. כי יש אנפין נהירין בחי' שמחה בחי' חים וכו'. ויש אנפין חשוכין בחי' מיתה בחי' עצבות וכו'. ואלו המשוקעים בתאות ממון ואינם מאמינים שהש"י יכול לפרנס את האדם בסיבה קלה, אלו בני אדם הם מקושרים בפנים דס"א שהוא ע"ז וכו'. וע"י תיקון ברית קודש ניצולין מפנים דס"א מפגם תאות ממון ונתקשר באלקות בחי'מבשרי אחזה אלוק. כי א"א לחזות באלקות כ"א ע"י תיקון ברית קודגש וכו' ע"ש כל זה היטב, וע"ש מ"ש על מאמר סבי דבי אתונא והוי תלו לי' פתקא בצוארי' דהוה מסיק בבי אבא מאה אלפי זוזי. כיאלו המקושרים בפנים דס,א בתאות ממון הם בעלי חובות תמיד כמו שאנו רואין שזה המשא תלוי בצואר בני אדם שאין מסתפקין בממונם ולווין מאחרים ומסכנים עצמן בשביל להשתכר ממון הרבהוכו'. וחוב נקרא הע"ז וכל המתקרבין אליו הם בעלי חובות תמיד וכו' כנ"ל ע"ש כל זה היטב:
Ribbis 5 — Full Translation, Part 3 (§§27–39)
וזה בחי' איסור רבית החמור מאד. כי באמת ישראל עם קדוש הם מקושרים בע' אנפין נהורין שהם בחי' ע' נפשות בית יעקב וכו' והעכו"ם הם ע' עממין. והם מקושרים בע' אנפין חשוכין שהוא ע"ז מיתה חשך וכו' נמצא שישראל הם רחוקים בשרשם לגמרי מתאות ממון שהוא ע"ז. ועל כן ישראל הם רחוקים מהלואות וחובות בשרשם כמ"ש והלוית גוים רבים ואתה לא תלוה וכו' והעבטת גוים רבים ואתה לא תעבוט. כי חובות והלואות הם עיקר תאות ממון שהוא ע"ז וכו'. כמובן בסוף מאמר הנ"ל על מאמר ותלי ליה פתקא בצוואריה וכו' כי הע"ז נקראת חובה וכו'. וכל המתדבקין בה הם בעלי חובות תמיד וכו' כי תאות ממון הוא מחמת שאין לו אמונה ובטחון בהש"י שהואית' יכול להזמין לו פרנסתו בסבה קלה בלי יגיעות. ומחמת זה הוא רץ אחר פרנסתו תמיד ביגיעות רבו תוכו' והוא מלא עצבות ודאגות ומרה שחורה ומרבה ללוות ממון מאחרים מחמת שאינו מאמין שהש"י יזמין לו פרנסתו בעתו בלי יגיעות בסבה קלה וכו'. וכל זה נמשך ונאחז רק מבחי' הזמן כי הש"י הוא למעלה מהזמן והמקום וישראל עלה במחשבה תחלה וקוב"ה ואורייתא וישראל כולא חד. וע"כ ישראל הם ג"כ למעלה מהזמן. וכל עבודת ישראל בזההעולם הגשמי שהוא בזמן ומקום הוא רק שיזכו להעלות ולקשר את בחי' מקום וזמן לבחי' למעלה מהזמן והמקום. דהיינו להעלות ולקשר ולכלול כל הבריאה בקודם הבריאה. ועיקר הוא האמונה כמש"ש כל מצותיך אמונה. שע"י האמונה שאנו מאמינים בו ית' שברא הכל ברצונו. וכל הזמן והמקום נמשך ממנו ית' מבחי' למעלה מהזמן והמקום. על ידי זה אנו מעלין ומקשרין המקום והזמן לבחי' למעלה מהזמן והמקום. ואזי כל הבריאה כולה בבחינ תלמעלה מהזמן והמקום שהוא בחי' השגחה. וזה בחי' בטחון כי באמת עיקר עצבות ודאגות הפרנסה הוא מחמת שאין לו בטחון בהש,י. ועיקר פגם וחסרון הבטחון נמשך רק מבחינת הזמן והמקום. כי באמת השי"ת משפיע שפעו הטוב תמיד בלי הפסק רגע רק כשהשפע באה בזה העולם הגשמי שהוא במקום וזמן אזי מוכרח השפע להתלבש במקום וזמן. וע"כ אין השפע של פרנסה ועשירות נמשכת כ"א במקום וזמן ידוע כמ ושנראה בחוש שיש זמן שהאדם מרויח ויש להיפך. וכן במקום שבזה המקום מרוויחין ובמקום אחר להיפך. ומחמת זה עיקר דאגת הפרנסה מחמת שלפעמים נתעכב שפע פרנסתו. ע"כ עולה דאגת הפרנסה על לבו ודואג מה יאכל למחר. ומחמת זה הוא רודף אחר פרנסתו ביגיעות גדולות וסוף כל סוף אינו משיג פרנסתו כ"א כשיבא עתו וזמנו. ואם היה לו שכל אמתי והיה מאמין בהש"י שהכל ממנו ית' רק שצריכין להמתין עד שיבא זמנו ועתו לא היה רץ אחר פרנסתו כ"כ כי הש"י יתן לו פרנסתו בעתו בסבה קלה. כי ההכרח שיעשה האדם איזה עובבדא קלה בשביל פרנסה כשרז"ל וברכתיך בכל אשר תעשה כי א"א להמשיך בזה העולם כ"א ע"י כלים.וע"כ מוכרחין לעשות איזה עסק ומו"מ כי ע"י זה עושין כלים וצנורות לקבל השפע. אבל באמת אין העסק עיקר כלל. רק עיקר הפרנסה מהש"י בהשגחתו לבד כי אין האדם יודע במה משתכר וע"כ אסור להאדם לדחוק את השעה לרדופ אחר פרנסה ביגיעות גדולות כאלו חס ושלום הפרנסה תלויה בזה לבד. כי אדרבא ע"י זה נתמעט פרנסתו. כי כל הדוחק את השעה השעה דוחקתו כי אין צורך לו לעשות מו"מ ועסק רק לצאת ידי מצות עשיית מו"מ באמונה כדי לעשות איזה כלי וצנור לקבל ההפשעה כנ"ל וכל מה שיעשה יוצא בזה. וזהו בורכתיך בכל אשר תעשה. היינו בכל מה שתעשה יהיה מה שיהיה אפילו דבר קל וקטן יברכך ה' כאשר נראה בחוש ברוב בניאדם שכמה פעמים שהם רצים ורודפים אמד אחר הפרנסה כמה זמנים ואי ןעולה בידם שום ריווח ומאומה לא ישאו בעמלם. ואח"כ הש"י מרחם עליהם ומזמין להם פרנסה. ולפעמים אפילו עשירות גדול בסבה קלה מאד שהוא כמעט בלי שום דרך הטבע. וכל העולם מלא ממעשיות כאלה שהם שכיחים מאד בעולם כמעט בכל אחד וא' שעוסק במו"מ ואם היה לו שכל והיה סומך עצמו בתחילה על הש"י ולא היה דואג כלל לא היה צריך כלל ליגיעות האלו שהיו לו בחנם. וכשהיה מגיע הזמן היה מזמין לו הש"י הפרנסה בסיבה קלה כנ"ל. ולא די שאינו מרוויח כלל ע"י דאגתו ועצבותו ויגיעות רבות וטירחות עצומות שלו. אדרבא הוא מפסיד שפע פרנסתו הרבה. כי באמת עיקר שפע הפרנסה הוא מלמעלה מבחי' למעלה מהזמן והמקום רק שבזה העולם מוכחר הפרנסה להתלבש במקום וזמן. אשר מחמת זה צריכין לעשות איזה עסק ומו"מ בשביל פרנסה כדי לעשות כלי שתוכל הפשע להתלבש בזה העולם כנ"ל. ועל כן כשהוא מאמין שהכל מלמעלה נתקשר הזמן והמקום למעלה מהזמן והמקום אזי יש לו פרנסה בשפע כי הוא מקושר לשורש ההשפעות שנמשך מלמעלה ע"י אמונתו ובטחונו בד'. אבל כשהוא רץ אחר פרנסתו ביגיעות גדולות הוא נמשך ונתקשר ביותר לבחי' המקום והזמן ומפריד בין הזמן והמקום ובין בחינת למעלה מהזמן והמקום ועל ידי זה נתרחק משורש ההשפעות. וע,כ קשה לו למצוא פרנסתו ואפי' כשמגיע לו מעט פרנסתו בהכרח שתהי' ביגיעה גדולה ועצומה מאד. כי הוא נמשך יותר אחר הצמוצם אחר המקום והזמן ע,י פרנסתו ביגיעה גדולה ועצומה מאד. כי הוא נמשך יותר אחר הצמצום אחר המקום ועזמן ע"י פרנסתו ביגיעה ביותר. וע"כ פרנסתו ביגיעה ביותר שנמשךמבחי' מקום וזמן כנ"ל. וזהו כל הדוחק את השעה השעה דוחקתו וכל הנדחה מפני השעה השעה נדחית מפניו. כי כל מה שנמשך אחר הזמן ביותר ודוחק את השעה הוא נתאחז ונתקשר יותר בבחי' זמן ומקום ונתרחק יותר מבחי' למעלה מהזמן והמקום ועל ידי זה נתרחק משורש ההשפעות. וע"כ קשה לו למצוא פרנסתו ואפי' כשמגיע לו מעט פרנסתו בהכרח שתהי' ביגיעה גדולה ועצומה מאד. כי הוא נמשך יתר אחר הצמצום אחר המקום והזמן ע"י פרנסתו ביגיעתו ביותר. וע"כ פרנסתו ביגיעה ביותר שנמשך מבחי' מקום וזמן כנ"ל. וזהו כל הדוחק את השעה השעה דוחקתו וכל הנדחה מפני השעה השעה נדחית מפניו. כי כל מה שנמשך אחר הזמן ביותר ודוחק את השעה הוא נתאחז ונתקשר יתר בבחי' זמן ומקום ונתרחק יותר מבחי' למעלה מהזמן והמקום ועל ידי זה נתרחק משורש ההשפעות. וע"כ השעה דחוחקתו. השעה דייקא מחמת שנתקשר ביותר לבחי' שעה וזמן כנ"ל. ועל כן יש לו דוחק יותר כי נתרחק פרנסתו לזמן רחוק ולמקום רחוק ביתר ע"י שרדףבמקום וזמן יתר ע"כ פרנסתו במקום וזמן ביותר. דהיינו ע"י יגיעו' עצומו' למקומות רחוקים ובהמשך זמן הרבה. אבל הנדחה מפני השעה ומאמין שהכל מהש"י וכשיבא זמנו יבא פרנסתו ממילא בסיבה קלה אזי הוא מקושר ביותר לבחיח' למעלה מהזמן והמקום. ועל כן השעה נדחית מפניו כי זוכה על ידי זה למעט הזמן והמקום ושולח לו הש"י פרנסתו בזמן מועט ובקירוב מקום.כי הוא סמוך ומקושר לבחינת למעלה מהמקום והזמן. וע"כ אינו צריך יגיעות גדולות בשביל הפרנס. כי עיקר היגיעות נמשכין מבחי' מקום וזמן כנ"ל. ואם היה להאדם בטחון חזק מאד לא היה צריך לעשות שום סיבה בשביל פרנסה. כי עיקר מה שצריכן לעשות איזה סיבה קלה עכ"פ בשביל פרנסה הוא כדי לעשות צנור וכלי לקבל השפע היורד מלמעלה כנ"ל. ואם היה לו בטחון חזק היה עושה הכלי והצנור ע"י הבטחון בעצמו. כי ע"י הבטחון עושה כלי לקבל השפע כמ"ש רבינו ז"ל במ"א (בסי' ע"ז ליקוטי א') נמצא שעיקר פגם תאות ממון הוא חובות והלואות כמרומז בסוף המאמר הנ"ל שלויןממון מאחרים ומתים בעלי חובות כי כל החובות וההלואות הם אחוזים יותר בזמן שלוה היום לפרוע לאחר זמן. כי למעלה מהזמן אין שיך הלואה. וע"כ הזהירה תורה אם כסף תולה את עמ את העני עמך לא תהיה לו כנושה. כי צריכין לרחם על בר ישראל המוכרח לבא לידי הלואה לבלי להיות לו כנושה כלל להעלותו מבחי' לוה ובע"ח. כי ישראל הם למעלה מהזמן והם רחוקים בשרשם מחובות והלואות לגמרי רק בתוקף הגלות שנמשכה השפע להעכו"ם בעו"ה וישראל ניזונין מתמצית. ע"כ מוכרח אחד לבאלפעמים לידי הלואה. אבל צריכין לרחם עליו להעלותו מבחי' הלואה ובע"ח. וצריך להתראות לפניו כאלו לא לוה ממנו כלל כמובא בדרז"ל איך צריכן להתרחק המלוה מהלוה שלא ידמה להלוה כאלו הוא נוגשו כי מאחר שמאמינים בהש"י שהוא למעלה מהזמן והשפע מאתו יתברך לבד. נמצא שהשפע שתבוא לאחר זמן כבר היא מוכנת ונמשכת גם עכשיו רק שצריכין להמתין שתבא בעתה כמ"ש עיני כל אליךם ישברו ואתה נותן להם את אכלם בעתו. ע"כ מה שהוא מלוה לחבירו אין זה הלואה כלל רק כמו חילוף שמחליף השפעתו שתבא לאחר זמן עם זה שנמשכה לו השפע תיכף וע,כאינו לוה כלל. וע"כ הזהירה תורה לא תהיה לו כנושה כנ"ל, וזה בחי' עצם איסור החמור של רבית כמ"ש לא תהיה לו כנושה לא תשימון עליו נשך וכו'. כי כשרוצה ליקח רבית מחבירו חס ושלום זהו עיקר התגברות תאות ממון שהוא ע"ז ממש. כי לוקח אגר נטר בשביל המתנת מעותיו לאחר זמן שזהו עיקר פגם הע"ז של תאות ממוןשתולה הלכ בזמן ואינו מאמין חס ושלום שהשפע יורד מלמעלה מבחי' למעלה מהזמן כי אם הוא מאמין בזה שוב אינו נקרא בשם הלואה כלל. ותיכף כשלוקח רבי תח"ו בשב יל המתנת מעותיו לאחר זמן. הוא מפריד ועוקר חס ושלום ההשפעה מבחי' השורש מבחי' למעלה מהזמן. ונתקשר בע"ז וחשך בבחי' מיתה שהוא בבחי' זמן כנ"ל. וזהו אל תקח מאתו נשך ותרבית וחי אחיך עמך וחי דייקא. כי צריכן לשבר תאות ממון שהוא בחי' הלואה בחי' רבית שהוא בחי' ע"ז חשך מיתה רק להאמין בה' שכל השפע מאתו ית'. ומה שהיה יכול הרויח בממון זה שמלוה לחבירו יזמין לו השי"ת בכפליים ממקום אחר. כי מלוה ה' חונן דל וכו'. ואמונה הוא אור הפנים בחי' חים וכו' כנ"ל. וזהו וחי אחיך עמך וחי דייקא כנ"ל:
The word ta'am means both "taste" and "speech/reason." The ta'am of food is, in its root, the aspect of the letters of the Holy Tongue — the divine speech-vitality that animates all things. A forbidden substance can only render other things forbidden so long as it retains this living ta'am-vitality, which is its hold on holiness. Once the ta'am departs, its power is broken.
(הלכות רבית הלכה ד' נכללת בהל' ע"ז הל' ג') ב"ה אלול תקצ"ה לפ"ק נעמריב. התחלתי קונטרס זה המתחיל מהלכות רבית הלכה ה':
This is connected to the influx-of-days principle: divine sustenance is distributed daily in a fresh measure, encoded in the verse "day unto day utters speech." When flavor is absorbed into a vessel — the most material level of clothing — it falls entirely under the dominion of days and becomes spoiled by the next day. Hence ayno bas yomah.
בעת אשר גירשו אותי מביתי מברסלב ע"י עלילות שקר בעצת החולקים. וה' לא עזב חסדו מאתי. ויתן אותי לרחמים ובצר הרחיב לי וזכיתי גם בעוצם הגירוש והטלטול והרדיפות מכל צד כמפורסם, לחדש גם אז את אשר האיר עיני. ה' בחסדו. למצוא נפלאות בלהכות התורההקדושה ע"פ דרכי נפלאות ההקדמות נוראות והחידושים חדשים נוראים ונפלאים עד אין חרק שקבלתי ממנו ז"ל:
From this flows the lesson of bitachon: the bishul (completion/cooking) of the divine influx is accomplished through trust in Hashem — and trust means never calculating from one day to the next, for each day's influx is entirely new. The Manna was the supreme expression of this: it needed no cooking, was completed entirely by bitachon, and spoiled immediately upon being held over, because "the food of each day in its day" is not merely a practical rule — it is the structure of spiritual reality.
ועתה מה אשיב לד'. במה נקדם ה' כל עצמותי תאמרנה ה' וכו'. מציל עני נרדף כזה מחזק ממנו וכו'. והכל בכחו הגדול כחו של זקן שבזקנים דקדושה. פוק חזי גבורתא דמרך. חסדי ה' כי לא תמנו וכו'. עד שזכיתי עתה בחסדו הנפלא לשוב לביתי לברסלב בזאת השנה בין יו"כ לסוכות תקצ"ט לפ"ק. מי ימלל גבוורת ה' ונפלאותיו העצומים שעשה שעמנו ועמי ביותר מיום שזכיתי להתקרב לאורו הקדוש ז"ל. ובפרט מה שעבר עלינו ועלי באלו הארבעה שנים. מסוכות תקצ"ה לפ"ק עד סוכות קתצ"ט לפ"ק הנ"ל לא יספקו כל אילי נביות לבאר ולספר את כל אשר עבר עלינו בכל יום ויום באלו השנים בכלליות ובפרטיות על כ"א וא' כי רצו לבלעינו חיים חנם. ברוך ה' שלא נתננו טרף לשניהם. כן יוסיף ה' חסדו ואמתו להושיענו נצח בזה ובבא. וגם עד זקנה ושיבה אל תעזבנו עד אגיד זרועך לדור לכל ביבא גבורות נפלאות אמתת תורתו הקדושה המלמד דעת אמתי לכל אדם שבעולם ויקוים אמת מארץ תצמח וכ' שפת אמת תכון לעד. כי ה' לעולם:
For in truth at every time that one draws intellect and Da'as into Emunah, one thereby revives and strengthens Emunah. For the essential life of Emunah comes through the intellect, as is known. And this is the aspect of "v'erasich li be-emunah v'yada'at es Hashem" ("and I will betroth you to me in faithfulness, and you shall know Hashem") — for first Knesses Yisrael attaches to Hashem the Blessed through Emunah alone, and afterward "v'yada'at es Hashem" — for afterward Da'as is drawn into Emunah, as mentioned. But it is impossible to draw Da'as into Emunah except when Emunah is pure and holy — for then it has the power to receive the light of Da'as and give birth and reveal through this holy revelations. But as soon as the blood of Niddah is aroused in the woman who fears Hashem — which is the aspect of Emunah — namely when some hardships and heresies begin to disturb one's faith, God forbid — then one is forbidden then to strive to draw Da'as into Emunah. For then one must sit alone and flee entirely from Da'as. That is: not to make use of Da'as at all, and not to join Da'as with Emunah at that time at all. That is: not to want to draw Da'as — to understand and resolve the hardships, inquiries, and heresies that arise in one's mind. For as soon as hardships and heresies, God forbid, arise in one's mind — then one must rely on Emunah alone and strengthen oneself with Emunah alone without any understanding of Da'as. For if one wishes to understand with intellect, then the hardships and heresies — which are the aspect of the blood of Niddah — will overpower the intellect, in the aspect of "v'tehei nidatah alav", and the intellect and Emunah will be entirely nullified, and one will come to complete heresies, God forbid.
ראשי פרקים הלכות רבית הל' ה' ע"פ מ"ש בסי' (קע"ט ליקוטי ח"א) שלבטל כל המחלוקת וכו'. הוא ע"י תעניות בחי' צדקה וכו'. כי עיקר הבחירה ע"י השינויים ע"י שנתהוה אחיזת השקקר אחר הבריאה וכו'. אך עיקר אחיזתו נתהוה רק ע"י ריבוי בני אדם שיש שינוי רצונות הרבה. כי כל אדם משונה דעתו מחבירו כשרז"ל. ועל כן עיקר אחיזת היצה"ר נתהוה כשנבראה חוה ונתהוו שנים כשפרש"י ע"פ המה המה בקשו חשבוונת רבים וכו'. כי היצה"ר שאחיזתו מהשקר שכל שרש שרשו ואחיזתו הוא מבחי' ריבוי אין לו כח כנגד האדם שנברא בצלם דיוקנו ית' כ"א ע"י שיש עוד אדם שיוכל להתלבש בו. וכמ"ש אדמו"ר ז"ל שהיצה"ר אין לו כח למנוע כמו האדם וכו'. וכ"ש עוד, בני אדם הם מניעות גדולות וכו'. וע"כ עיקר התחלתו היה כשנבראה חוה שהיא מין אדם ונתהוו שני בני אדם בעולם. וכל זה היה מחמת שחוה נבראת ע"י שינה ותרדמה בחי' הסתלקות הדעת שמשם כל הספיקות והחילוקים והשינויים. וכל השינוי דיעות שמשם שורש כל המחלוקת שבעולם. ומשם כל התהוות הזמן כמ"ש במ"א שעיקר הזמן מבחי' חסרון הדעת בחי' שינה ע"ש. כי השינויים הם באדם ובמקום ובזמן כנראה בחוש שריבוי השינוי דיעות שבין אדם לחבירו, וכן בין יום ליןו כי אין יום דומה לחבירו כמבואר בע"ח וכו' ובדברינו במ"א, וכן המקומות, אינם שוים זה לזה בענין גידול הפירות ומיני מתכות ושאר השינוים שביניהם. כי כל מקום עומד תחת כוכב מיוחד ותחת מעלה אחרת בהגלגל וכו'. ומכל אלו השינויים עיקר הבחירה. כי משם מהשינויים עיקר אחיזת הטוב והרע שהוא האמת והשגר וכו' שמשם עיקר הבחירה:
And this is the severe prohibition of Niddah, which is a very, very severe prohibition, as is known. It greatly multiplies impurity, as is stated in the holy Zohar: "Tres innun d'dachyan Shechinta min alma" etc. ("Three are those who expel the Shechinah from the world"). And one of them is the prohibition of Niddah. For man and woman are in the aspect of Da'as and Emunah, as mentioned. And even though in general the worlds — all of Israel — are in the aspect of Emunah, which is the aspect of Knesses Yisrael, even so it is known that every aspect comprises all the aspects. And therefore within Knesses Yisrael itself — which is the aspect of Emunah — there is the aspect of intellect and Emunah, which is the aspect of man and woman. And when the blood of Niddah is aroused, God forbid — which is the impurity of the serpent — then it is stated: "v'el ishah b'nidas tum'asah lo sikrav" etc. So that the blood of Niddah, God forbid, should not overpower holy Da'as and nullify Da'as and Emunah entirely, and heresies should overpower, God forbid, in the aspect of "v'tehei nidatah alav", as mentioned.
ועיקר העניות נמשך מאחיזת הרע שנמשך מהשינויים כנ"ל שמשם עיכוב השפע חס ושלום שמשם העניות חס ושלום. אך מחמת להט החרב המתהפכת וכו' שנתהווה ע"י חטא אדה"ר וכו'. נתהפך הגלגל בחי' הטיקלא עד שע"פ רוב בפרט בימי הגלות נמשך השפע אל החוץ חס ושלום. וכשרי ישראל והצדיקים סובלים עניות ר"ל. כי הוא מחולל מפשיענו וכו'. אבל עיקר שורש העניות נמשך מהשינויים הנ"ל שמשם אחזית הרע והשקר שמשם כל הבחירה. וזהו בחינת גודל מעלת מצות צדקה ששקולה ככל התורה כולה. וכל התורה נקראת על שם צדקה כמ"ש וצדקה תהיה לנו וכו'. כי ע"י צדקה שמשפיע העשיר להעני מבטל בחי' עניות שנמשך מהרע הנאחז בהשינויים. ועל כן מרבה צדקה מרבה שלום וע"כ העיקר הוא שלום. כי לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה וכו'. וכל עיקר התגברות היצה"ר על ידי מחלוקת שמשם כל הכפירות וכו'. ולהיפך על ידי השלום יכולים להמשיך כל העולם לעבודתו ית' וכו' וזה נמשך ע"י צדקה כי העיקר שהאדם יתן צדקה כי בודאי הש, יהיה יכול להשפיע להעני בעצמו אך כל הבריאה היתה בשביל הבחירה ועיקר הבחירה ע"י שנתן להאדם כח לעכב השפע או להמשיכה כי כל תענוגיו ית' שיהיה נמשך השפע. וז בחי' תיקון כל המצות ולהיפך פגם כל העבירות. וע"כ שכר המצוה בלי שיעור כי כל מה שמשפיעים לו יותר מתענג הש"י יותר ומשפיע לו עוד יותר ויותר וכו' וע"כ עין לא ראתה וכו'. וע"כ באמת הכל מאתו ית' כמ"ש מי הקדימני ואשלם וכתיב כי ממך הכל ומידך נתנו לך. רק העיקר הוא הרצון שיכניע ויבטל שינוי רצונו לגבי העני שנמשך עליו העניות ע"י שינוי רצונות כנ"ל. וזהו תיקון כל התורה שעיקרה לעשות רצונו ית' כמ"ש נחת רוח לפני שאמרתי ונעשה רצוני. כי באמת אין האדם עושה כלל כי הבא לטהר מסייעין לו רק העיקר הוא הרצון כמ"ש במ"א בענין גודל הפלגת מעלת הרצון דקדושה. ועיקר לבטל רצונו לגמרי כנגד רצון הש"י שזה זוכין ע"י צדקה בחי' תענית. כי עיקר מה שיש בחירה לאדם שיהיה לו איזה שינוי רצון חס ושלום נגד רצון הש"י שזהו פליאה גדולה איך שייך זאת. אך זהו עיקר נפלאות נוראות הבחירה שזה הפלא הגדול מכל יצירת מעשה בראשית שברא ויצר ועשה בעליונים ובתחתונים כמ"ש במ"א. וכל כח הבחירה נמשך מהשינויים כנ"ל. שעל ידי זה נמשך עד שיש להאדם שינוי רצון נגדו ית' שמשם נמשך העניות. וע"כ כשנותן צדקה ומבטל העניות. וכמ"ש עשר בשביל שתתעשר וכתיב ובחנוני נא וכו' אם לא אפתח וכו' כי הצדקה בחי' רצון טוב בחי' נדיבת לב. וע"כ הוזהרנו בצדקה ולא ירע לבבך בתתך לו כי צריך ליתן ברצון טוב ובשמחה. וע"כ על ידי זה מבטל השינויים שזהו עיקר קיום כל התורה וכו' כנ"ל:
For then when the blood of Niddah is aroused — namely the heresies — the essential rectification is that there be separation between Da'as and Emunah. And then one must entirely remove Da'as, and one must rely on Emunah alone. And this is "v'hizartem es bnei Yisrael mi-tum'asam" — that one must separate close to the time of her cycle. For not only must one separate at the time of her Niddah — one must even separate close to the cycle. That is: as soon as one knows that some hardships and heresies — which are the aspect of the blood of Niddah — are beginning to arise in one's mind, immediately one is forbidden to make use of Da'as at all — only to rely on Emunah alone. The summary is that it is forbidden to use one's Da'as except when Emunah is in its place — when Emunah is strong and firm with great strength and there is no doubt or hardship at all. And then when Emunah is strong and firm in truth and wholeheartedness and simplicity with great strength, then one has permission to pursue and desire to attain and know a little of Him, blessed be He, according to one's level — for for this one was created: "bigin d'yishtamoda'in lei" ("in order to know Him"). But as soon as one begins to be entered by some hardships and inquiries — which is the aspect of the blood of Niddah — then one must flee from the intellect entirely, so that the heresies — which are the impurity of Niddah — should not overpower. For idolatry (avodah zarah) defiles like Niddah, as the Sages said. And idolatry is heresies and inquiries — so that they should not overpower, God forbid, the intellect, and Emunah and intellect should not be entirely corrupted, as mentioned. And then one must not make use of the intellect at all — only to rely on Emunah alone.
וגמילת חסד גדול יותר מן הצדקה. כי גמילת חסד בין לעניים בין לעשירים כי צדקה אינו נותן לו כי אם די מחסורו אשר יחסר כי אין אתה מצווה לעשרו. אבל גמילות חסד והלואה בזה מחזיק בידו ויכול לעשרו ע"י זה. והעיקר הוא ההמתנה שהמלוה הגומל חסד ממתין להלוה איזה זמן עד אשר יתחזק ידו ויסלק לו. כי זה עיקר ביטול השינויים התלויים בזמן. כי באמת אין זמן כלל רק שא"א להבין זאת כדי שיהיה בחירה ע"י שינוי הזמן. וכל התורה והמצוה הוא שאנו מאמינים בביטול הזמן שיתחדש העולם ונהיה בבחי' למעלה המזמן. וזה נזכה ע"י שאנו מאמינים בהש"י ומקיימין התורה והמצות שהם היום לעשותם בזמן ולהאמין להש"י ולהמתין בקבלת השכר עד למחר שהוא עוה"ב שהוא למעלה מהזמן. וזה עיקר מעלת הצדקה וגם שהוא כמו מלוה להש"י כמ"ש מלוה ה' חונן דל. ועיקר הוא ההמתנה שממתין להש"י. כי בודאי אם היה האדם רואה בעיניו שע"י הדינר שנותן להעני נמשך לו מיד שפע במקומו אלף אדומים מי פמתי שלא ירוץ בכל כחו ליתן צדקה. ובאמת אין לזה צדקה רק חילוף שמלחליף דינר כסף באלפי דינרי זהב. והלא מתייגע ונושא ונותן על ספק ריווח חלק עשירית מהקרן ולפעמים יש הפסד. ומי יהיה כסיל שלא ירוץ למשא ומתן כזה ואם כן לא הי' בחירה כלל. וע"כ עיקר הבחירההוא ע"י ההמתנה וההעלמה, היינו מחמת שנעלם מבני אדם כי הם סתימין עיינין ואינם רואין שתיכף נמשך השפע בכפלי כפליים להעשיר הנותן, וגם הדבר צריך להתמהמה כפי הענין והבחי' ע"כ יש בחירה. אבל האדם נברא שישבר הבחירה ולבטל רצונו וליתן צדקה ולעשות ג"ח והלואת חן. ולהאמין להש" ילהמתין עד בא שכרו. נמצא שעיקר הוא ההמתנה. ועיקר הכח להמתין בכל הדברים ולקוות לישועת ה' ושלא יקפח שכר כל בריה הוא ע"י שמבטלין כסילות דעתו ומאמינים בבחי' למעלה מהזמן. כי הבר דעת ראוי להבין בדעתו שצריכין להאמין בזה כאשר הסביר לנו הוא ז"ל בהתורה הנ"ל ע"פ אני היום ילדתיך וכו'. וע"כ אסרה לנו התורה ליקח רבית של הלואה והוא עון חמור מאד. כי מאחר שרוצה חס ושלום ליקח רבית שהוא אגר נטר שנוטל רבית בשביל המתנת הזמן. זהו בחי' פגם כל התורה כולה כי באת אין שום זמן כלל. ועיקר אחיזת הזמן נאחז בתאות ממון שהוא בחי' כסילות בבחי' ולב כסיל לשמאלו שהוא בחי' ממון שהוא בשמאל כמ"ש בשמאלה עושר וכו' הרוצה להעשיר יצפין כמ"ש במ"א. וע"כ שם עיקר התיקון דהיינו כשמשבר תאות ממון שעיקרו ע"י צדקה והלואת חסד. ועיקר התיקון ע"י שמבטל הזמן מאחר שמאמין בהש"י וממתין כנ"ל. ועל כן זה המלוה האכזר שאינו רוצה להמתין ודוחק ונוגש את חבירו ולוקח ממנו רבית שהוא שכר המתנה הוא פוגם מאד בכל התורה כולה שתלויה בההמתנה בחי' היום לעשותם וכו'. כי ההמתנה היא בחי' ביטול הזמן שעל ידי זה מתבטלםי כל השינויים וכנ"ל וע"כ ארז"ל שהלוקח רבית ככופר בכל התורה כולה וכנ"ל וזהו וכאלו כופר ביציאת מצרים שאז שידד השי"ת כל המערכות שבהם תלוי הזמן כי אז היה בחי' ביטול שינוי הזמן כי אז היה לילה כום יאיר בליל שימורים וכו'. וע"י זה נמשך בח'י קבלת התור' שאז היו כולם כאיש אחד כמ"ש ויחן שם ישראל וכו' לשון יחיד כשפרש"י שם. והכל היה ע"י משה שהיה למעלה מהזמן כ"ש במ"א:
And therefore the essential purification of the Niddah is through water. This is the aspect of what is stated in the said discourse: "v'nafatz maya mi-trei usya v'havu ke-trei mabrei d'Sura" ("and waters will burst from two bones and will be like two scholars of Sura") — that through the waters of Da'as that will be revealed in the future, through this the "clouds covering the eyes" will be nullified. And then he will not need to suspend his attachment. And this is the aspect of the waters of the mikveh — which are the aspect of the waters of Da'as that will be revealed in the future. Through these waters the "clouds covering the eyes" — which are the aspect of the blood of Niddah — are removed. And therefore through these waters the Niddah is purified from her impurity. For through these waters the "clouds covering the eyes" — the heresies mentioned — are nullified. And then Emunah is purified and strengthened as before. And then she can be united with her husband — to receive the intellect and reveal and give birth to comprehensions of His divinity, blessed be He, in the world. And then it will be fulfilled: "v'hayah or ha-levanah k'or ha-chamah" ("and the light of the moon shall be as the light of the sun") — for the blood of Niddah is the aspect of the diminishment of the moon, as is known. And therefore the standard cycle is from month to month — for each month [the moon] wanes and waxes, as is known. And then it will be fulfilled: "ki simalei ha-aretz de'ah es Hashem ka-mayim la-yam mechasim" ("for the earth shall be filled with the knowledge of Hashem as waters cover the sea"). For when Emunah is pure, holy, strong, and one relies on one's Emunah alone without any intellect and without any knowledge at all — then one merits to know Hashem in the aspect of "v'erasich li be-emunah v'yada'at es Hashem" ("and I will betroth you to me in faithfulness, and you shall know Hashem"). Amen and Amen.
וזה חצות לילה אקום וכו'. כי זה מעלת צות נידוד השינה שמשם כל השינויים שעל ידי זה תיקון הכל כנ"ל. וע"כ הי' יציאת מצרים בחצות וכנ"ל. וע"כ חצות מסוגל כמו פדיון שהוא ע"י מעות הצדקה שנותנין להצדיק והאיש הכשר ששם עיקר תיקון הצדקה. כי כשנותנן לרשע ופגום ומכש"כ לבעל מלוקת אדרבא פוגם יותר. כי חוזר וממשיך השפע חס ושלום להשינויים ועיקר הצדקה להכשרים והצדיקים אנשי שלום וכו'. וזה עיקר הפדיון. כי על ידי זה נתבטלין כל הצרות שנמשכין מהשינויים שנמשכין מבחינת תרדמה שמשם תחילת בריאת האדם השני בעולם שהיא האשה שממנה יצאו כל הדורות כולם עו"י חצות משברין השינה בעת תוקף התגברותו בעת שהגיע הדעת לתכלית המיעוט וההסתלקות. וע"כ חצות מסוגל כמו פדיון:
And see the discourse "Bo el Phar'oh" (Siman 64) regarding the vacated void — where only Emunah is needed, etc., see there. For in truth the vacated void itself is the aspect of Emunah — namely that the intellect is vacated, etc., and nothing remains except the aspect of Emunah, as mentioned. And understand this well.
וזשארז"ל שקשה לעמוד על נוקדת חצות. כי זה א"א להשיג כי הסתלקות הדעת שמשם שורש הבחירה. כי משם שורש הזמן שכל זה נמשך מתחילת הצמצום של החלל הפנוי שהוא בחי' הסתלקות המוח והדעת כמובן למשכילים. כל זה א"א להשיג כי אם למובחרי יחידי הדוורת כמו משה ודו. וזה שאמרו שם דוד היה קם בחצות ועסק בתורה ובבקר נכנסו אצלו ואמרו לו עמך ישראל צריכין פרנסה והוא פליאה. אך ע"פ הנ"ל כי חצות בחי' צדקה ביטול השינויי' שמשם הפרנסה. וע"כ אמר להם לכו והתפרנסו זה מזה.כי זה עיקר התיקון בחי' אחדות וצדקה ושלום וביטול השינויים. עא"ל אין הקומץ משביע את הארי ואין הבור מתמלא מחולייתו. כי כבר נתבלבל העולם כ"כ ע"י חטא אדה"ר וחטאי הדוורת עד שרוב השפע אצל העכו"ם. ע"כ אפי' בימי דוד היה קשה לישראל להתפרנס זה מזה ע"כ השיב לכו ופשטו ידיכם בגדוד ללחום עם העכו"ם ולהוציא מהם השפע להשיבה למקומה לבני ישראל הכשרים. וזהו בחי' שנקרא נשך כמ"ש כל דבר אשר ישך בחי' אם ישך הנחש בלא לחש שהוא בחי' פגם לה"ר כשרז"ל. כי ע"י לה"ר כל המחלוקת שנמשך מהשינויים וכו' שזהו עיקר פגם רבית ונשך כנ"ל. וע"כ קורין אם כסף תלויה בפסח שהיא זמן יציאת מצרים וכנ"ל:
And one who uses intellect alone without Emunah — this is the aspect of the sin of Adam the First who ate from the Tree of Knowledge. And this is the aspect of emitting seed in vain (motzeh zera l'vattalah), God forbid. For one emits the drops of Da'as without the vessel of Emunah — likewise one uses one's Da'as without the vessel of Emunah. Then the drops of Da'as are blemished and the Kelippos grip them, God forbid. And this is the aspect of "Adam Harishon mashuch b'orlaso hayah" ("Adam the First was drawn with his foreskin") (Sanhedrin 38), and as is brought in the sacred writings that Adam the First sinned this sin. For Adam the First blemished this both in the physical and spiritual sense — for in truth they are all one. For one who blemishes this sin in the physical [sense], God forbid, through this one's Da'as is blemished and stripped from Emunah, and one can come to great heresies, God forbid. And from this come all the heretics and deniers — and likewise all those who dispute the true tzaddikim. For through all kinds of blemish of the covenant (bris), Da'as is blemished — for union depends on Da'as, as it is written: "v'ha-adam yada" etc. ("and the man knew") — for from there the drop is drawn, as is known.
שייך להמדרש נטל אמת והשליכו לארץ וכו' וזה כל הדן דין אמת לאמתו כאלו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית לאמתו דייקא כמו דקדקו הפוסקים ופירשו לענין דין מרומה וכו'. בזה העולם א"אל השיג האמת כ"א ע"י אמונה שהוא שלימות האמת בחינת עזר כנגדו:
And the essential blemish of Da'as through the blemish of the covenant is that Da'as is stripped from Emunah. For through the holy union, Da'as is joined with Emunah — and this is the essential completion of Da'as. And on this the Sages of blessed memory said: how does one study Torah in purity? — one marries a woman and afterward studies Torah. For the Torah is the Da'as that one merits through the holy union. And the opposite: one who blemishes the covenant strips Da'as from Emunah, and through this comes to heresies. And therefore generally the adulterous are great heretics (apikorsim) — or they dispute the true and righteous tzaddikim. For this too is the aspect of heresy — for in truth they are one. When one believes in the tzaddikim, one believes in Hashem the Blessed. For it is impossible to believe in Hashem the Blessed without believing in the tzaddikim, as it is written: "va-ya'aminu ba-Hashem u-b'Moshe avdo" ("and they believed in Hashem and in Moshe His servant") — for one depends on the other. And as our Rebbe of blessed memory said: just as Hashem the Blessed certainly exists, so too the tzaddikim certainly exist in every generation.
היוצא מזה שעיקר המחלוקת ע"י האמת שאינו בשלימות וכשרז"ל והאמת תהיה נעדרת שתעשה עדרים עדרים וכ"א אומר שאצלו האמת ויש שכוונתם באמת אבל הם טועים ויש בזה כמה בחי' אבל אעפ"כ עיקר האמת לאמתו הוא אחד. וע"כ לא השליך השלום וכו'. כי כל הטעות והמחלוקת ע"י האמת הנ"ל. וזהו איכה מי הגיד לך כי ערום אתה. הלא מקדם לא ידעת להתבייש במה ששאתה ערום אע"פ שמעלתך היתה אז גדולה ביותר ועתה אתה מתבייש במה שאתה ערום וכו' על כן נגזר עליו מיתה זהו בחינת ותשלך אמת ארצה ועל ידי זה יזדכך ויקום בתחיה זהו בחי' תעלה אמת מן הארץ אמת מארץ תצמח. כי עיקר תחיית המתים ע"י אמת שהוא סמא דחיי וכנ"ל:
And because they blemished the holy covenant and stripped Da'as from Emunah — this being the aspect of the Breaking of Vessels — their Emunah and Da'as is broken and corrupted. And because of this they came to heresies against Hashem the Blessed and true tzaddikim — and it seems to them that they are great wise men. And they are unwilling to cast aside their turbid and blemished intellect, defiled with the filth of the lust for adultery. And they raise difficulties, God forbid, against Hashem the Blessed or against true and righteous tzaddikim. And all this is because of the blemish of the covenant, as mentioned. And this is what is stated in the holy Zohar: that for the blemish of the drops of the brain there is no teshuvah that avails. And as our Rebbe of blessed memory said explicitly and outright: that in truth teshuvah does avail even for this sin. Rather, the intention [of the Zohar] is that it is difficult for one to return — because one's Da'as is greatly blemished, and when one wants to return, certainly the heresies and confusions will overpower, and because of this one cannot return. But if one truly wants to spare one's soul — to save one's soul from the deepest abyss and below it — one should cast aside and entirely remove one's intellect as if one has no intellect or Da'as at all, and rely on Emunah alone, and believe in Hashem the Blessed and in true tzaddikim — one will certainly merit to return to Hashem, and He will have compassion. "V'el Elokeinu ki yarbeh lisloach" ("and to our God, for He will abundantly pardon") — Amen and Amen.
וזה בחי' הבדלה במוצאי שבת. ועל ידי זה דייקא ממשיכין קדושת שבת לששת ימי החול ע, ישמבדילין בין קודש לחול בין יום השביעי לששת ימי המעשה דהיינו שמבדילין בין אמת של שבת ובין אמת של ששת ימי המעשה שהוא בחי' הבדלה בין קודם הבריאה לאחר הבריאה שנברא בששת ימי המעשה. כי תיכף אחר הבריאה נעשה רושם על השקר. אבל אז היה עדיין אחר הבריאה ג"כ בבחי' אמת רק אעפ"כ היה תיכף רושם על שקר היינ ובחינת האמת הב' הנ"ל שצריך בירור שאחיזת השגר ממנו בחי' כל שרק שאין בו אמת בתחלתו וכו'. ובתחלתו היינו שיונק מתחלת הבריאה שהיה עדיין אמת אך משם נשתלשל אחיזה להשקר מחמת שהאמת עדיין לא נתברר לאמתו וע"כ עיקר התיקון ע"י הבדלה שצריכין לידע להבדיל בין אמת של שבת לאמת של ששת ימי החול שהוא בחי' הבדלה בין קודם הבריאה לאחר הבריאה. וזהו בעצמו בחי' הבדלה בין הצדיק האמת לשאר העולם אע"פ שהם ג"כ אנשי אמת. אבל האמת שלהם צריך זיכוך עדיין כי הצדי האמת הוא בחי' שבת דכולהו יומא. ועיקר התיקון ע"י הבדלה דייקא ע"י שיודעין שיש הבדל גדול ביניהם וא"א להשיג האמת של הצדיק בדעתו רק ע"י אמונה. ועל ידי זה מתחזק ע"י האמת שיש בו באמונה שלימה שזה עיקר תיקון האמת של כל העולם להתחזק ע"י האמת באמונה שלימה כי ע"י האמת שבלב כל אחד יכול להבין שצריך להתחזק באמונה כי א"א להבין ולתרץ כל השקיות שעל הצדיק האמת כמ ושא"א להבין הקשיות שעל הש"י וכמ"ש במ"א (סי' נ"ה ליקוטי תנינא) :
For the essential teshuvah for the blemish of the covenant is that one strengthen and fortify oneself with all one's might, and pray and beseech Hashem the Blessed greatly with many prayers and supplications — that one merit perfect Emunah. For the essential blemish is in Emunah. Therefore the essential rectification is through Emunah. And the essential thing is to cast aside one's intellect entirely as if one has no intellect at all, and to strengthen oneself with perfect Emunah alone in Hashem the Blessed and in the tzaddikim — in the ultimate simplicity, in the manner of the ordinary people who have perfect Emunah without any wisdom at all. Then one will merit to rectify all one's blemishes — certainly without doubt — and will merit complete teshuvah. Amen.
וזהו בחי' פן יהרסו אל ה' לעלות. וזה בחי' והבדילה הפרוכת לכם וכו'. וזה בחינת וזר לא יקרב אליכם. כי בכל מקום שיש קדושה יותר שם מאיר האמת יותר אבל זה האמת א"א לזר להשיג. וצריך לעמוד מרחוק ולהאמין בזה האמ תאבל לא שיקרב אליו לתופסו ולהשיגו. ודייקא על ידי זה ממשיכין קדושת שבת לימי החול ע"י שמבדילין ביניהם. וכן ע"י זה נכלל אחר הבריאה בקודם הבריאה שהוא בחי' כלליות ששת ימי המעשה שבהם נברא כל הבריאה שנכלל בקודם הבריאה שהוא בחינת שבת כי זה עיקר האמת כשיודע האמת שא"א להשיג בדעתו עצם האמת כנ"ל:
And this is the aspect of what our Rebbe of blessed memory wrote in the said Torah: that it is impossible for the tzaddik to always be attached to Hashem the Blessed, and he must necessarily be suspended sometimes. For sometimes the suspension of Torah is itself its fulfillment — so that the "clouds covering the eyes" should not overpower, God forbid, and his attachment be entirely nullified etc., as is explained there, see there. That is, as mentioned: the attachment to Hashem the Blessed is the aspect of the union of the Holy One blessed be He and His Shechinah — the aspect of the joining of Da'as with Emunah, as mentioned. And likewise every person — at every time he engages in Torah and service, he makes unifications according to his level — as we say before every commandment and Torah engagement: "L'shem yichud kudsha brich hu u-Shechintei" etc. ("For the sake of the unification of the Holy One blessed be He and His Shechinah"). And all the unifications are in the aspect mentioned above — the aspect of the joining of holy Da'as with holy Emunah. But the adversarial force and the Kelippos that cling to the sparks being clarified from the Breaking of Vessels — through the unifications made through Israel's service — they greatly overpower in this person who labors to clarify them through his service. This is the aspect of the unifications mentioned. Therefore when one engages some hours in Torah and service, one's brain grows weary and becomes confused — and all kinds of confusion in the world all come from the aspect of the "clouds covering the eyes" mentioned. These are the aspect of heresies, blemish of Emunah — and from them all kinds of confusion of Da'as in the world are extended and produced.
Loading comments…