רבית ג
ליקוטי הלכות - Likutay Halachos
And at first glance, this is difficult: Why was he commanded to eat from every tree of the garden? After all, the primary warning was that he should not eat from the Tree of Knowledge! And certainly regarding the other trees, about which he was not warned — who would prevent him from eating from them? And why was it said to him explicitly: "From every tree of the garden you shall surely eat"?! 14
אות א ע"פ המאמר צומית צדק עדותיך ואמונה מאד סי'כ"ג. כי יש אנפין נהירין בחי' שמחה בחי' חים וכו'. ויש אנפין חשוכין בחי' מיתה בחי' עצבות וכו'. ואלו המשוקעים בתאות ממון ואינם מאמינים שהש"י יכול לפרנס את האדם בסיבה קלה, אלו בני אדם הם מקושרים בפנים דס"א שהוא ע"ז וכו'. וע"י תיקון ברית קודש ניצולין מפנים דס"א מפגם תאות ממון ונתקשר באלקות בחי'מבשרי אחזה אלוק. כי א"א לחזות באלקות כ"א ע"י תיקון ברית קודגש וכו' ע"ש כל זה היטב, וע"ש מ"ש על מאמר סבי דבי אתונא והוי תלו לי' פתקא בצוארי' דהוה מסיק בבי אבא מאה אלפי זוזי. כיאלו המקושרים בפנים דס,א בתאות ממון הם בעלי חובות תמיד כמו שאנו רואין שזה המשא תלוי בצואר בני אדם שאין מסתפקין בממונם ולווין מאחרים ומסכנים עצמן בשביל להשתכר ממון הרבהוכו'. וחוב נקרא הע"ז וכל המתקרבין אליו הם בעלי חובות תמיד וכו' כנ"ל ע"ש כל זה היטב:
Rather, eating the fruits of the trees of Gan Eden is itself the primary completeness of man. For they are holy eating mentioned above, the aspect of eating in which the illumination of the Ratzon shines. For through such eating, one attains ultimate completeness. And this is the aspect of eating on Shabbos, the aspect of eating the man [manna]. For the manna that Israel ate is the aspect of eating that is entirely in the aspect of the illumination of the Ratzon — the aspect of mah [What?], the aspect of Moshe. As is explained in the discourse mentioned above. For it was called man [manna] because "they did not know what [mah] it was" (Exodus 16:15) — for the manna descended in the merit of Moshe, who is the aspect of mah, the aspect of the illumination of the Ratzon mentioned above. 15
וזה בחי' איסור רבית החמור מאד. כי באמת ישראל עם קדוש הם מקושרים בע' אנפין נהורין שהם בחי' ע' נפשות בית יעקב וכו' והעכו"ם הם ע' עממין. והם מקושרים בע' אנפין חשוכין שהוא ע"ז מיתה חשך וכו' נמצא שישראל הם רחוקים בשרשם לגמרי מתאות ממון שהוא ע"ז. ועל כן ישראל הם רחוקים מהלואות וחובות בשרשם כמ"ש והלוית גוים רבים ואתה לא תלוה וכו' והעבטת גוים רבים ואתה לא תעבוט. כי חובות והלואות הם עיקר תאות ממון שהוא ע"ז וכו'. כמובן בסוף מאמר הנ"ל על מאמר ותלי ליה פתקא בצוואריה וכו' כי הע"ז נקראת חובה וכו'. וכל המתדבקין בה הם בעלי חובות תמיד וכו' כי תאות ממון הוא מחמת שאין לו אמונה ובטחון בהש"י שהואית' יכול להזמין לו פרנסתו בסבה קלה בלי יגיעות. ומחמת זה הוא רץ אחר פרנסתו תמיד ביגיעות רבו תוכו' והוא מלא עצבות ודאגות ומרה שחורה ומרבה ללוות ממון מאחרים מחמת שאינו מאמין שהש"י יזמין לו פרנסתו בעתו בלי יגיעות בסבה קלה וכו'. וכל זה נמשך ונאחז רק מבחי' הזמן כי הש"י הוא למעלה מהזמן והמקום וישראל עלה במחשבה תחלה וקוב"ה ואורייתא וישראל כולא חד. וע"כ ישראל הם ג"כ למעלה מהזמן. וכל עבודת ישראל בזההעולם הגשמי שהוא בזמן ומקום הוא רק שיזכו להעלות ולקשר את בחי' מקום וזמן לבחי' למעלה מהזמן והמקום. דהיינו להעלות ולקשר ולכלול כל הבריאה בקודם הבריאה. ועיקר הוא האמונה כמש"ש כל מצותיך אמונה. שע"י האמונה שאנו מאמינים בו ית' שברא הכל ברצונו. וכל הזמן והמקום נמשך ממנו ית' מבחי' למעלה מהזמן והמקום. על ידי זה אנו מעלין ומקשרין המקום והזמן לבחי' למעלה מהזמן והמקום. ואזי כל הבריאה כולה בבחינ תלמעלה מהזמן והמקום שהוא בחי' השגחה. וזה בחי' בטחון כי באמת עיקר עצבות ודאגות הפרנסה הוא מחמת שאין לו בטחון בהש,י. ועיקר פגם וחסרון הבטחון נמשך רק מבחינת הזמן והמקום. כי באמת השי"ת משפיע שפעו הטוב תמיד בלי הפסק רגע רק כשהשפע באה בזה העולם הגשמי שהוא במקום וזמן אזי מוכרח השפע להתלבש במקום וזמן. וע"כ אין השפע של פרנסה ועשירות נמשכת כ"א במקום וזמן ידוע כמ ושנראה בחוש שיש זמן שהאדם מרויח ויש להיפך. וכן במקום שבזה המקום מרוויחין ובמקום אחר להיפך. ומחמת זה עיקר דאגת הפרנסה מחמת שלפעמים נתעכב שפע פרנסתו. ע"כ עולה דאגת הפרנסה על לבו ודואג מה יאכל למחר. ומחמת זה הוא רודף אחר פרנסתו ביגיעות גדולות וסוף כל סוף אינו משיג פרנסתו כ"א כשיבא עתו וזמנו. ואם היה לו שכל אמתי והיה מאמין בהש"י שהכל ממנו ית' רק שצריכין להמתין עד שיבא זמנו ועתו לא היה רץ אחר פרנסתו כ"כ כי הש"י יתן לו פרנסתו בעתו בסבה קלה. כי ההכרח שיעשה האדם איזה עובבדא קלה בשביל פרנסה כשרז"ל וברכתיך בכל אשר תעשה כי א"א להמשיך בזה העולם כ"א ע"י כלים.וע"כ מוכרחין לעשות איזה עסק ומו"מ כי ע"י זה עושין כלים וצנורות לקבל השפע. אבל באמת אין העסק עיקר כלל. רק עיקר הפרנסה מהש"י בהשגחתו לבד כי אין האדם יודע במה משתכר וע"כ אסור להאדם לדחוק את השעה לרדופ אחר פרנסה ביגיעות גדולות כאלו חס ושלום הפרנסה תלויה בזה לבד. כי אדרבא ע"י זה נתמעט פרנסתו. כי כל הדוחק את השעה השעה דוחקתו כי אין צורך לו לעשות מו"מ ועסק רק לצאת ידי מצות עשיית מו"מ באמונה כדי לעשות איזה כלי וצנור לקבל ההפשעה כנ"ל וכל מה שיעשה יוצא בזה. וזהו בורכתיך בכל אשר תעשה. היינו בכל מה שתעשה יהיה מה שיהיה אפילו דבר קל וקטן יברכך ה' כאשר נראה בחוש ברוב בניאדם שכמה פעמים שהם רצים ורודפים אמד אחר הפרנסה כמה זמנים ואי ןעולה בידם שום ריווח ומאומה לא ישאו בעמלם. ואח"כ הש"י מרחם עליהם ומזמין להם פרנסה. ולפעמים אפילו עשירות גדול בסבה קלה מאד שהוא כמעט בלי שום דרך הטבע. וכל העולם מלא ממעשיות כאלה שהם שכיחים מאד בעולם כמעט בכל אחד וא' שעוסק במו"מ ואם היה לו שכל והיה סומך עצמו בתחילה על הש"י ולא היה דואג כלל לא היה צריך כלל ליגיעות האלו שהיו לו בחנם. וכשהיה מגיע הזמן היה מזמין לו הש"י הפרנסה בסיבה קלה כנ"ל. ולא די שאינו מרוויח כלל ע"י דאגתו ועצבותו ויגיעות רבות וטירחות עצומות שלו. אדרבא הוא מפסיד שפע פרנסתו הרבה. כי באמת עיקר שפע הפרנסה הוא מלמעלה מבחי' למעלה מהזמן והמקום רק שבזה העולם מוכחר הפרנסה להתלבש במקום וזמן. אשר מחמת זה צריכין לעשות איזה עסק ומו"מ בשביל פרנסה כדי לעשות כלי שתוכל הפשע להתלבש בזה העולם כנ"ל. ועל כן כשהוא מאמין שהכל מלמעלה נתקשר הזמן והמקום למעלה מהזמן והמקום אזי יש לו פרנסה בשפע כי הוא מקושר לשורש ההשפעות שנמשך מלמעלה ע"י אמונתו ובטחונו בד'. אבל כשהוא רץ אחר פרנסתו ביגיעות גדולות הוא נמשך ונתקשר ביותר לבחי' המקום והזמן ומפריד בין הזמן והמקום ובין בחינת למעלה מהזמן והמקום ועל ידי זה נתרחק משורש ההשפעות. וע,כ קשה לו למצוא פרנסתו ואפי' כשמגיע לו מעט פרנסתו בהכרח שתהי' ביגיעה גדולה ועצומה מאד. כי הוא נמשך יותר אחר הצמוצם אחר המקום והזמן ע,י פרנסתו ביגיעה גדולה ועצומה מאד. כי הוא נמשך יותר אחר הצמצום אחר המקום ועזמן ע"י פרנסתו ביגיעה ביותר. וע"כ פרנסתו ביגיעה ביותר שנמשךמבחי' מקום וזמן כנ"ל. וזהו כל הדוחק את השעה השעה דוחקתו וכל הנדחה מפני השעה השעה נדחית מפניו. כי כל מה שנמשך אחר הזמן ביותר ודוחק את השעה הוא נתאחז ונתקשר יותר בבחי' זמן ומקום ונתרחק יותר מבחי' למעלה מהזמן והמקום ועל ידי זה נתרחק משורש ההשפעות. וע"כ קשה לו למצוא פרנסתו ואפי' כשמגיע לו מעט פרנסתו בהכרח שתהי' ביגיעה גדולה ועצומה מאד. כי הוא נמשך יתר אחר הצמצום אחר המקום והזמן ע"י פרנסתו ביגיעתו ביותר. וע"כ פרנסתו ביגיעה ביותר שנמשך מבחי' מקום וזמן כנ"ל. וזהו כל הדוחק את השעה השעה דוחקתו וכל הנדחה מפני השעה השעה נדחית מפניו. כי כל מה שנמשך אחר הזמן ביותר ודוחק את השעה הוא נתאחז ונתקשר יתר בבחי' זמן ומקום ונתרחק יותר מבחי' למעלה מהזמן והמקום ועל ידי זה נתרחק משורש ההשפעות. וע"כ השעה דחוחקתו. השעה דייקא מחמת שנתקשר ביותר לבחי' שעה וזמן כנ"ל. ועל כן יש לו דוחק יותר כי נתרחק פרנסתו לזמן רחוק ולמקום רחוק ביתר ע"י שרדףבמקום וזמן יתר ע"כ פרנסתו במקום וזמן ביותר. דהיינו ע"י יגיעו' עצומו' למקומות רחוקים ובהמשך זמן הרבה. אבל הנדחה מפני השעה ומאמין שהכל מהש"י וכשיבא זמנו יבא פרנסתו ממילא בסיבה קלה אזי הוא מקושר ביותר לבחיח' למעלה מהזמן והמקום. ועל כן השעה נדחית מפניו כי זוכה על ידי זה למעט הזמן והמקום ושולח לו הש"י פרנסתו בזמן מועט ובקירוב מקום.כי הוא סמוך ומקושר לבחינת למעלה מהמקום והזמן. וע"כ אינו צריך יגיעות גדולות בשביל הפרנס. כי עיקר היגיעות נמשכין מבחי' מקום וזמן כנ"ל. ואם היה להאדם בטחון חזק מאד לא היה צריך לעשות שום סיבה בשביל פרנסה. כי עיקר מה שצריכן לעשות איזה סיבה קלה עכ"פ בשביל פרנסה הוא כדי לעשות צנור וכלי לקבל השפע היורד מלמעלה כנ"ל. ואם היה לו בטחון חזק היה עושה הכלי והצנור ע"י הבטחון בעצמו. כי ע"י הבטחון עושה כלי לקבל השפע כמ"ש רבינו ז"ל במ"א (בסי' ע"ז ליקוטי א') נמצא שעיקר פגם תאות ממון הוא חובות והלואות כמרומז בסוף המאמר הנ"ל שלויןממון מאחרים ומתים בעלי חובות כי כל החובות וההלואות הם אחוזים יותר בזמן שלוה היום לפרוע לאחר זמן. כי למעלה מהזמן אין שיך הלואה. וע"כ הזהירה תורה אם כסף תולה את עמ את העני עמך לא תהיה לו כנושה. כי צריכין לרחם על בר ישראל המוכרח לבא לידי הלואה לבלי להיות לו כנושה כלל להעלותו מבחי' לוה ובע"ח. כי ישראל הם למעלה מהזמן והם רחוקים בשרשם מחובות והלואות לגמרי רק בתוקף הגלות שנמשכה השפע להעכו"ם בעו"ה וישראל ניזונין מתמצית. ע"כ מוכרח אחד לבאלפעמים לידי הלואה. אבל צריכין לרחם עליו להעלותו מבחי' הלואה ובע"ח. וצריך להתראות לפניו כאלו לא לוה ממנו כלל כמובא בדרז"ל איך צריכן להתרחק המלוה מהלוה שלא ידמה להלוה כאלו הוא נוגשו כי מאחר שמאמינים בהש"י שהוא למעלה מהזמן והשפע מאתו יתברך לבד. נמצא שהשפע שתבוא לאחר זמן כבר היא מוכנת ונמשכת גם עכשיו רק שצריכין להמתין שתבא בעתה כמ"ש עיני כל אליךם ישברו ואתה נותן להם את אכלם בעתו. ע"כ מה שהוא מלוה לחבירו אין זה הלואה כלל רק כמו חילוף שמחליף השפעתו שתבא לאחר זמן עם זה שנמשכה לו השפע תיכף וע,כאינו לוה כלל. וע"כ הזהירה תורה לא תהיה לו כנושה כנ"ל, וזה בחי' עצם איסור החמור של רבית כמ"ש לא תהיה לו כנושה לא תשימון עליו נשך וכו'. כי כשרוצה ליקח רבית מחבירו חס ושלום זהו עיקר התגברות תאות ממון שהוא ע"ז ממש. כי לוקח אגר נטר בשביל המתנת מעותיו לאחר זמן שזהו עיקר פגם הע"ז של תאות ממוןשתולה הלכ בזמן ואינו מאמין חס ושלום שהשפע יורד מלמעלה מבחי' למעלה מהזמן כי אם הוא מאמין בזה שוב אינו נקרא בשם הלואה כלל. ותיכף כשלוקח רבי תח"ו בשב יל המתנת מעותיו לאחר זמן. הוא מפריד ועוקר חס ושלום ההשפעה מבחי' השורש מבחי' למעלה מהזמן. ונתקשר בע"ז וחשך בבחי' מיתה שהוא בבחי' זמן כנ"ל. וזהו אל תקח מאתו נשך ותרבית וחי אחיך עמך וחי דייקא. כי צריכן לשבר תאות ממון שהוא בחי' הלואה בחי' רבית שהוא בחי' ע"ז חשך מיתה רק להאמין בה' שכל השפע מאתו ית'. ומה שהיה יכול הרויח בממון זה שמלוה לחבירו יזמין לו השי"ת בכפליים ממקום אחר. כי מלוה ה' חונן דל וכו'. ואמונה הוא אור הפנים בחי' חים וכו' כנ"ל. וזהו וחי אחיך עמך וחי דייקא כנ"ל:
And this is the aspect of eating on Shabbos, which is the aspect of eating the manna. As it is written: "And Moshe said: 'Eat it today'" (Exodus 16:25) — which was said regarding the eating of the manna. And from there we derive the primary [obligation of] eating on Shabbos, as our Sages, of blessed memory, derived from this verse to eat three meals on Shabbos. For eating on Shabbos is the aspect of manna, as is brought — that for this reason we place the bread between two coverings, as a remembrance of the manna, etc. For eating on Shabbos is entirely the aspect of Ratzon. For Shabbos is the aspect of Ratzon, the aspect of "with love and with ratzon You bequeathed to us…" [from the Shabbos prayers], the aspect of ra'ava d'ra'avin [Will of Wills] that is revealed on Shabbos. 16
(הלכות רבית הלכה ד' נכללת בהל' ע"ז הל' ג') ב"ה אלול תקצ"ה לפ"ק נעמריב. התחלתי קונטרס זה המתחיל מהלכות רבית הלכה ה':
For eating on Shabbos is the aspect of oneg Shabbos [the delight of Shabbos], the aspect of: "Then you shall delight upon Hashem" (Isaiah 58:14). "Upon Hashem" — this is the aspect of Ratzon, as is known. For oneg [ענ״ג] stands for: עדן [Eden], נהר [River], גן [Garden]. As it is found in the Holy Zohar, the aspect of: "And a river goes out of Eden to water the garden" (Genesis 2:10). And Eden is the aspect of "no eye has seen" (Isaiah 64:3), etc. — which is the aspect of the comprehension of the Master [hasagas haRav], which is the aspect of the illumination of the Ratzon, as is understood in the discourse mentioned above. And "a river goes out of Eden" — this is the aspect of the Sea of Wisdom mentioned above, which is drawn from the aspect of the illumination of the da'as through the aspect of Moshe, as mentioned above — which waters the garden, meaning the plants and grasses that grow in the garden — that is, the souls of Israel, to water them and give them life, to draw upon them holiness and purity. 17
בעת אשר גירשו אותי מביתי מברסלב ע"י עלילות שקר בעצת החולקים. וה' לא עזב חסדו מאתי. ויתן אותי לרחמים ובצר הרחיב לי וזכיתי גם בעוצם הגירוש והטלטול והרדיפות מכל צד כמפורסם, לחדש גם אז את אשר האיר עיני. ה' בחסדו. למצוא נפלאות בלהכות התורההקדושה ע"פ דרכי נפלאות ההקדמות נוראות והחידושים חדשים נוראים ונפלאים עד אין חרק שקבלתי ממנו ז"ל:
And this is the aspect of the three meals of Shabbos, which are the aspect of oneg Shabbos — Eden, River, Garden — as is brought in the Holy Zohar. This is the aspect of the illumination of son and student, which is the aspect of the illumination of the da'as, the aspect of the Sea of Wisdom mentioned above, which is the aspect of the river that goes out of Eden, as mentioned above. 18
ועתה מה אשיב לד'. במה נקדם ה' כל עצמותי תאמרנה ה' וכו'. מציל עני נרדף כזה מחזק ממנו וכו'. והכל בכחו הגדול כחו של זקן שבזקנים דקדושה. פוק חזי גבורתא דמרך. חסדי ה' כי לא תמנו וכו'. עד שזכיתי עתה בחסדו הנפלא לשוב לביתי לברסלב בזאת השנה בין יו"כ לסוכות תקצ"ט לפ"ק. מי ימלל גבוורת ה' ונפלאותיו העצומים שעשה שעמנו ועמי ביותר מיום שזכיתי להתקרב לאורו הקדוש ז"ל. ובפרט מה שעבר עלינו ועלי באלו הארבעה שנים. מסוכות תקצ"ה לפ"ק עד סוכות קתצ"ט לפ"ק הנ"ל לא יספקו כל אילי נביות לבאר ולספר את כל אשר עבר עלינו בכל יום ויום באלו השנים בכלליות ובפרטיות על כ"א וא' כי רצו לבלעינו חיים חנם. ברוך ה' שלא נתננו טרף לשניהם. כן יוסיף ה' חסדו ואמתו להושיענו נצח בזה ובבא. וגם עד זקנה ושיבה אל תעזבנו עד אגיד זרועך לדור לכל ביבא גבורות נפלאות אמתת תורתו הקדושה המלמד דעת אמתי לכל אדם שבעולם ויקוים אמת מארץ תצמח וכ' שפת אמת תכון לעד. כי ה' לעולם:
For the meal of Friday night is the aspect of the illumination of the student — which is the aspect of "the fullness of the whole earth is His glory" (Isaiah 6:3) — which is the aspect of Malchus, chakal tapuchin kadishin [the field of holy apples] (Zohar). The morning meal is the aspect of Atika Kadisha [the Holy Ancient One], which is the aspect of Keser [Crown], as is known, the aspect of Ayeh [Where?] — as we say then in Mussaf: "Where is the place of His glory?" etc. And this is the aspect of the comprehension of the son, which is the aspect of Ayeh. Shalosh Seudos [the Third Meal] is the aspect of the inclusiveness of son and student — which is the primary completeness, that they should be included in one another. For the Third Meal is the aspect of the meal of Zeir Anpin, the aspect of the inheritance of Yaakov, who "traverses from one end to the other" (Shabbos 118b). 19
ראשי פרקים הלכות רבית הל' ה' ע"פ מ"ש בסי' (קע"ט ליקוטי ח"א) שלבטל כל המחלוקת וכו'. הוא ע"י תעניות בחי' צדקה וכו'. כי עיקר הבחירה ע"י השינויים ע"י שנתהוה אחיזת השקקר אחר הבריאה וכו'. אך עיקר אחיזתו נתהוה רק ע"י ריבוי בני אדם שיש שינוי רצונות הרבה. כי כל אדם משונה דעתו מחבירו כשרז"ל. ועל כן עיקר אחיזת היצה"ר נתהוה כשנבראה חוה ונתהוו שנים כשפרש"י ע"פ המה המה בקשו חשבוונת רבים וכו'. כי היצה"ר שאחיזתו מהשקר שכל שרש שרשו ואחיזתו הוא מבחי' ריבוי אין לו כח כנגד האדם שנברא בצלם דיוקנו ית' כ"א ע"י שיש עוד אדם שיוכל להתלבש בו. וכמ"ש אדמו"ר ז"ל שהיצה"ר אין לו כח למנוע כמו האדם וכו'. וכ"ש עוד, בני אדם הם מניעות גדולות וכו'. וע"כ עיקר התחלתו היה כשנבראה חוה שהיא מין אדם ונתהוו שני בני אדם בעולם. וכל זה היה מחמת שחוה נבראת ע"י שינה ותרדמה בחי' הסתלקות הדעת שמשם כל הספיקות והחילוקים והשינויים. וכל השינוי דיעות שמשם שורש כל המחלוקת שבעולם. ומשם כל התהוות הזמן כמ"ש במ"א שעיקר הזמן מבחי' חסרון הדעת בחי' שינה ע"ש. כי השינויים הם באדם ובמקום ובזמן כנראה בחוש שריבוי השינוי דיעות שבין אדם לחבירו, וכן בין יום ליןו כי אין יום דומה לחבירו כמבואר בע"ח וכו' ובדברינו במ"א, וכן המקומות, אינם שוים זה לזה בענין גידול הפירות ומיני מתכות ושאר השינוים שביניהם. כי כל מקום עומד תחת כוכב מיוחד ותחת מעלה אחרת בהגלגל וכו'. ומכל אלו השינויים עיקר הבחירה. כי משם מהשינויים עיקר אחיזת הטוב והרע שהוא האמת והשגר וכו' שמשם עיקר הבחירה:
It emerges that eating on Shabbos is the aspect of the illumination of the Ratzon mentioned above. And this is the aspect of the eating of the trees of Gan Eden that Adam HaRishon was commanded regarding: "From every tree of the garden you shall surely eat." For the eating of the fruit of Gan Eden is the aspect of oneg — for they grow by the river that goes out of Eden, etc., as mentioned above. But from the Tree of Knowledge of Good and Evil, He warned him not to eat at all. For Hashem, blessed be He, desired that his eating should only be from the aspect of the illumination of the Ratzon, where the sitra achra has no hold whatsoever, as mentioned above. 20
ועיקר העניות נמשך מאחיזת הרע שנמשך מהשינויים כנ"ל שמשם עיכוב השפע חס ושלום שמשם העניות חס ושלום. אך מחמת להט החרב המתהפכת וכו' שנתהווה ע"י חטא אדה"ר וכו'. נתהפך הגלגל בחי' הטיקלא עד שע"פ רוב בפרט בימי הגלות נמשך השפע אל החוץ חס ושלום. וכשרי ישראל והצדיקים סובלים עניות ר"ל. כי הוא מחולל מפשיענו וכו'. אבל עיקר שורש העניות נמשך מהשינויים הנ"ל שמשם אחזית הרע והשקר שמשם כל הבחירה. וזהו בחינת גודל מעלת מצות צדקה ששקולה ככל התורה כולה. וכל התורה נקראת על שם צדקה כמ"ש וצדקה תהיה לנו וכו'. כי ע"י צדקה שמשפיע העשיר להעני מבטל בחי' עניות שנמשך מהרע הנאחז בהשינויים. ועל כן מרבה צדקה מרבה שלום וע"כ העיקר הוא שלום. כי לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה וכו'. וכל עיקר התגברות היצה"ר על ידי מחלוקת שמשם כל הכפירות וכו'. ולהיפך על ידי השלום יכולים להמשיך כל העולם לעבודתו ית' וכו' וזה נמשך ע"י צדקה כי העיקר שהאדם יתן צדקה כי בודאי הש, יהיה יכול להשפיע להעני בעצמו אך כל הבריאה היתה בשביל הבחירה ועיקר הבחירה ע"י שנתן להאדם כח לעכב השפע או להמשיכה כי כל תענוגיו ית' שיהיה נמשך השפע. וז בחי' תיקון כל המצות ולהיפך פגם כל העבירות. וע"כ שכר המצוה בלי שיעור כי כל מה שמשפיעים לו יותר מתענג הש"י יותר ומשפיע לו עוד יותר ויותר וכו' וע"כ עין לא ראתה וכו'. וע"כ באמת הכל מאתו ית' כמ"ש מי הקדימני ואשלם וכתיב כי ממך הכל ומידך נתנו לך. רק העיקר הוא הרצון שיכניע ויבטל שינוי רצונו לגבי העני שנמשך עליו העניות ע"י שינוי רצונות כנ"ל. וזהו תיקון כל התורה שעיקרה לעשות רצונו ית' כמ"ש נחת רוח לפני שאמרתי ונעשה רצוני. כי באמת אין האדם עושה כלל כי הבא לטהר מסייעין לו רק העיקר הוא הרצון כמ"ש במ"א בענין גודל הפלגת מעלת הרצון דקדושה. ועיקר לבטל רצונו לגמרי כנגד רצון הש"י שזה זוכין ע"י צדקה בחי' תענית. כי עיקר מה שיש בחירה לאדם שיהיה לו איזה שינוי רצון חס ושלום נגד רצון הש"י שזהו פליאה גדולה איך שייך זאת. אך זהו עיקר נפלאות נוראות הבחירה שזה הפלא הגדול מכל יצירת מעשה בראשית שברא ויצר ועשה בעליונים ובתחתונים כמ"ש במ"א. וכל כח הבחירה נמשך מהשינויים כנ"ל. שעל ידי זה נמשך עד שיש להאדם שינוי רצון נגדו ית' שמשם נמשך העניות. וע"כ כשנותן צדקה ומבטל העניות. וכמ"ש עשר בשביל שתתעשר וכתיב ובחנוני נא וכו' אם לא אפתח וכו' כי הצדקה בחי' רצון טוב בחי' נדיבת לב. וע"כ הוזהרנו בצדקה ולא ירע לבבך בתתך לו כי צריך ליתן ברצון טוב ובשמחה. וע"כ על ידי זה מבטל השינויים שזהו עיקר קיום כל התורה וכו' כנ"ל:
And through Adam HaRishon's eating from the Tree of Knowledge, through this the sitra d'misavah [the side of impurity] was drawn down. And all purifications are through the waters of a mikveh, which are the aspect of "a river goes out of Eden," etc. And this is the aspect of netilas yadayim before eating — to purify the hands from the blemish of the zuhamas hanachash [the contamination of the serpent], for the primary blemish affects the hands, as mentioned above. And through the water, they are purified and the hands are included in the aspect of the Sea of Wisdom, in the aspect of: "Lift up your hands in holiness and bless" — that the hands are included in the aspect of Kodesh [Holiness], which is the aspect of the Sea of Wisdom, which is called Kodesh. And then, the eating is drawn from the hands that are in the Sea of Wisdom — and in that eating, the illumination of the Ratzon is revealed, as mentioned above. 21
וגמילת חסד גדול יותר מן הצדקה. כי גמילת חסד בין לעניים בין לעשירים כי צדקה אינו נותן לו כי אם די מחסורו אשר יחסר כי אין אתה מצווה לעשרו. אבל גמילות חסד והלואה בזה מחזיק בידו ויכול לעשרו ע"י זה. והעיקר הוא ההמתנה שהמלוה הגומל חסד ממתין להלוה איזה זמן עד אשר יתחזק ידו ויסלק לו. כי זה עיקר ביטול השינויים התלויים בזמן. כי באמת אין זמן כלל רק שא"א להבין זאת כדי שיהיה בחירה ע"י שינוי הזמן. וכל התורה והמצוה הוא שאנו מאמינים בביטול הזמן שיתחדש העולם ונהיה בבחי' למעלה המזמן. וזה נזכה ע"י שאנו מאמינים בהש"י ומקיימין התורה והמצות שהם היום לעשותם בזמן ולהאמין להש"י ולהמתין בקבלת השכר עד למחר שהוא עוה"ב שהוא למעלה מהזמן. וזה עיקר מעלת הצדקה וגם שהוא כמו מלוה להש"י כמ"ש מלוה ה' חונן דל. ועיקר הוא ההמתנה שממתין להש"י. כי בודאי אם היה האדם רואה בעיניו שע"י הדינר שנותן להעני נמשך לו מיד שפע במקומו אלף אדומים מי פמתי שלא ירוץ בכל כחו ליתן צדקה. ובאמת אין לזה צדקה רק חילוף שמלחליף דינר כסף באלפי דינרי זהב. והלא מתייגע ונושא ונותן על ספק ריווח חלק עשירית מהקרן ולפעמים יש הפסד. ומי יהיה כסיל שלא ירוץ למשא ומתן כזה ואם כן לא הי' בחירה כלל. וע"כ עיקר הבחירההוא ע"י ההמתנה וההעלמה, היינו מחמת שנעלם מבני אדם כי הם סתימין עיינין ואינם רואין שתיכף נמשך השפע בכפלי כפליים להעשיר הנותן, וגם הדבר צריך להתמהמה כפי הענין והבחי' ע"כ יש בחירה. אבל האדם נברא שישבר הבחירה ולבטל רצונו וליתן צדקה ולעשות ג"ח והלואת חן. ולהאמין להש" ילהמתין עד בא שכרו. נמצא שעיקר הוא ההמתנה. ועיקר הכח להמתין בכל הדברים ולקוות לישועת ה' ושלא יקפח שכר כל בריה הוא ע"י שמבטלין כסילות דעתו ומאמינים בבחי' למעלה מהזמן. כי הבר דעת ראוי להבין בדעתו שצריכין להאמין בזה כאשר הסביר לנו הוא ז"ל בהתורה הנ"ל ע"פ אני היום ילדתיך וכו'. וע"כ אסרה לנו התורה ליקח רבית של הלואה והוא עון חמור מאד. כי מאחר שרוצה חס ושלום ליקח רבית שהוא אגר נטר שנוטל רבית בשביל המתנת הזמן. זהו בחי' פגם כל התורה כולה כי באת אין שום זמן כלל. ועיקר אחיזת הזמן נאחז בתאות ממון שהוא בחי' כסילות בבחי' ולב כסיל לשמאלו שהוא בחי' ממון שהוא בשמאל כמ"ש בשמאלה עושר וכו' הרוצה להעשיר יצפין כמ"ש במ"א. וע"כ שם עיקר התיקון דהיינו כשמשבר תאות ממון שעיקרו ע"י צדקה והלואת חסד. ועיקר התיקון ע"י שמבטל הזמן מאחר שמאמין בהש"י וממתין כנ"ל. ועל כן זה המלוה האכזר שאינו רוצה להמתין ודוחק ונוגש את חבירו ולוקח ממנו רבית שהוא שכר המתנה הוא פוגם מאד בכל התורה כולה שתלויה בההמתנה בחי' היום לעשותם וכו'. כי ההמתנה היא בחי' ביטול הזמן שעל ידי זה מתבטלםי כל השינויים וכנ"ל וע"כ ארז"ל שהלוקח רבית ככופר בכל התורה כולה וכנ"ל וזהו וכאלו כופר ביציאת מצרים שאז שידד השי"ת כל המערכות שבהם תלוי הזמן כי אז היה בחי' ביטול שינוי הזמן כי אז היה לילה כום יאיר בליל שימורים וכו'. וע"י זה נמשך בח'י קבלת התור' שאז היו כולם כאיש אחד כמ"ש ויחן שם ישראל וכו' לשון יחיד כשפרש"י שם. והכל היה ע"י משה שהיה למעלה מהזמן כ"ש במ"א:
For all our eating needs to be in the aspect of the illumination of the Ratzon, as mentioned above. For even when the food is placed before a person, he still needs to request that the food be brought forth mibei malka [from the King's house]. As it is found in the Holy Zohar regarding Rav Hamnuna Sava, who, even though the food was prepared before him, did not want to begin eating until he prayed for his food. And he said: "Until it is given from the King's house" (Zohar I, 88a), etc. And this is the aspect of netilas yadayim — that we wash the hands so that the food should be drawn mibei malka, from the aspect of the hands that are in the Sea of Wisdom, as mentioned above — so that the illumination of the Ratzon should be revealed in this food. And only then is it permitted for the eating of Israel, as mentioned above. 22
וזה חצות לילה אקום וכו'. כי זה מעלת צות נידוד השינה שמשם כל השינויים שעל ידי זה תיקון הכל כנ"ל. וע"כ הי' יציאת מצרים בחצות וכנ"ל. וע"כ חצות מסוגל כמו פדיון שהוא ע"י מעות הצדקה שנותנין להצדיק והאיש הכשר ששם עיקר תיקון הצדקה. כי כשנותנן לרשע ופגום ומכש"כ לבעל מלוקת אדרבא פוגם יותר. כי חוזר וממשיך השפע חס ושלום להשינויים ועיקר הצדקה להכשרים והצדיקים אנשי שלום וכו'. וזה עיקר הפדיון. כי על ידי זה נתבטלין כל הצרות שנמשכין מהשינויים שנמשכין מבחינת תרדמה שמשם תחילת בריאת האדם השני בעולם שהיא האשה שממנה יצאו כל הדורות כולם עו"י חצות משברין השינה בעת תוקף התגברותו בעת שהגיע הדעת לתכלית המיעוט וההסתלקות. וע"כ חצות מסוגל כמו פדיון:
And this is the aspect of: "The table atones like the Altar" (brachos 55a). For through holy eating, the Ratzon is revealed — which is drawn from the aspect of the inclusiveness of son and student, which is the aspect of the da'as of Moshe, which is the opposite of transgressions, as mentioned above. This is the aspect of s'lach na [forgive, please] that we merit on Yom Kippur — through which we merit the aspect of Chanukah, the aspect of the chanukas habayis [inauguration of the House], which is the aspect of the inclusiveness of son and student, as all this is explained in the discourse mentioned above — see there well. It emerges that the illumination of the Ratzon that we merit at the time of eating is drawn from the aspect of the forgiveness of sins. And therefore, "the table atones like the Altar." For regarding all the sacrifices, it is said l'ratzon [for favor / for ratzon] — the aspect of the illumination of the Ratzon, as mentioned above. 23
וזשארז"ל שקשה לעמוד על נוקדת חצות. כי זה א"א להשיג כי הסתלקות הדעת שמשם שורש הבחירה. כי משם שורש הזמן שכל זה נמשך מתחילת הצמצום של החלל הפנוי שהוא בחי' הסתלקות המוח והדעת כמובן למשכילים. כל זה א"א להשיג כי אם למובחרי יחידי הדוורת כמו משה ודו. וזה שאמרו שם דוד היה קם בחצות ועסק בתורה ובבקר נכנסו אצלו ואמרו לו עמך ישראל צריכין פרנסה והוא פליאה. אך ע"פ הנ"ל כי חצות בחי' צדקה ביטול השינויי' שמשם הפרנסה. וע"כ אמר להם לכו והתפרנסו זה מזה.כי זה עיקר התיקון בחי' אחדות וצדקה ושלום וביטול השינויים. עא"ל אין הקומץ משביע את הארי ואין הבור מתמלא מחולייתו. כי כבר נתבלבל העולם כ"כ ע"י חטא אדה"ר וחטאי הדוורת עד שרוב השפע אצל העכו"ם. ע"כ אפי' בימי דוד היה קשה לישראל להתפרנס זה מזה ע"כ השיב לכו ופשטו ידיכם בגדוד ללחום עם העכו"ם ולהוציא מהם השפע להשיבה למקומה לבני ישראל הכשרים. וזהו בחי' שנקרא נשך כמ"ש כל דבר אשר ישך בחי' אם ישך הנחש בלא לחש שהוא בחי' פגם לה"ר כשרז"ל. כי ע"י לה"ר כל המחלוקת שנמשך מהשינויים וכו' שזהו עיקר פגם רבית ונשך כנ"ל. וע"כ קורין אם כסף תלויה בפסח שהיא זמן יציאת מצרים וכנ"ל:
And this is the aspect of: "You shall not eat and you shall not touch it, lest you die" (Genesis 3:3) — [Chava] added to the command. For the primary prohibition was the eating. 24
שייך להמדרש נטל אמת והשליכו לארץ וכו' וזה כל הדן דין אמת לאמתו כאלו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית לאמתו דייקא כמו דקדקו הפוסקים ופירשו לענין דין מרומה וכו'. בזה העולם א"אל השיג האמת כ"א ע"י אמונה שהוא שלימות האמת בחינת עזר כנגדו:
And therefore, one who is dismissive of netilas yadayim is liable to death — the aspect of the blemish of the Tree of Knowledge, etc. And therefore he becomes poor — for he has no livelihood. For the primary livelihood and wealth are drawn from the hands that are in the Sea of Wisdom, as mentioned above — which is drawn through netilas yadayim, as mentioned above. 25
היוצא מזה שעיקר המחלוקת ע"י האמת שאינו בשלימות וכשרז"ל והאמת תהיה נעדרת שתעשה עדרים עדרים וכ"א אומר שאצלו האמת ויש שכוונתם באמת אבל הם טועים ויש בזה כמה בחי' אבל אעפ"כ עיקר האמת לאמתו הוא אחד. וע"כ לא השליך השלום וכו'. כי כל הטעות והמחלוקת ע"י האמת הנ"ל. וזהו איכה מי הגיד לך כי ערום אתה. הלא מקדם לא ידעת להתבייש במה ששאתה ערום אע"פ שמעלתך היתה אז גדולה ביותר ועתה אתה מתבייש במה שאתה ערום וכו' על כן נגזר עליו מיתה זהו בחינת ותשלך אמת ארצה ועל ידי זה יזדכך ויקום בתחיה זהו בחי' תעלה אמת מן הארץ אמת מארץ תצמח. כי עיקר תחיית המתים ע"י אמת שהוא סמא דחיי וכנ"ל:
And therefore, Rav Chisda said: "I washed with handfuls of water, and they gave me handfuls of bounty" (Shabbos 62b). For from there, wealth and livelihood are drawn — from the aspect of the hands that are in the Sea of Wisdom, which is the aspect of netilas yadayim, as mentioned above. 26
וזה בחי' הבדלה במוצאי שבת. ועל ידי זה דייקא ממשיכין קדושת שבת לששת ימי החול ע, ישמבדילין בין קודש לחול בין יום השביעי לששת ימי המעשה דהיינו שמבדילין בין אמת של שבת ובין אמת של ששת ימי המעשה שהוא בחי' הבדלה בין קודם הבריאה לאחר הבריאה שנברא בששת ימי המעשה. כי תיכף אחר הבריאה נעשה רושם על השקר. אבל אז היה עדיין אחר הבריאה ג"כ בבחי' אמת רק אעפ"כ היה תיכף רושם על שקר היינ ובחינת האמת הב' הנ"ל שצריך בירור שאחיזת השגר ממנו בחי' כל שרק שאין בו אמת בתחלתו וכו'. ובתחלתו היינו שיונק מתחלת הבריאה שהיה עדיין אמת אך משם נשתלשל אחיזה להשקר מחמת שהאמת עדיין לא נתברר לאמתו וע"כ עיקר התיקון ע"י הבדלה שצריכין לידע להבדיל בין אמת של שבת לאמת של ששת ימי החול שהוא בחי' הבדלה בין קודם הבריאה לאחר הבריאה. וזהו בעצמו בחי' הבדלה בין הצדיק האמת לשאר העולם אע"פ שהם ג"כ אנשי אמת. אבל האמת שלהם צריך זיכוך עדיין כי הצדי האמת הוא בחי' שבת דכולהו יומא. ועיקר התיקון ע"י הבדלה דייקא ע"י שיודעין שיש הבדל גדול ביניהם וא"א להשיג האמת של הצדיק בדעתו רק ע"י אמונה. ועל ידי זה מתחזק ע"י האמת שיש בו באמונה שלימה שזה עיקר תיקון האמת של כל העולם להתחזק ע"י האמת באמונה שלימה כי ע"י האמת שבלב כל אחד יכול להבין שצריך להתחזק באמונה כי א"א להבין ולתרץ כל השקיות שעל הצדיק האמת כמ ושא"א להבין הקשיות שעל הש"י וכמ"ש במ"א (סי' נ"ה ליקוטי תנינא) :
And therefore the vessel must be complete. The vessel — this is the aspect of the student, as is brought in the words of Rabbainu, of blessed memory (Likutay Moharan I, 53). And therefore the vessel needs to be complete — so that it should not be lacking, so that it should not let out the water that is poured into it, but rather should be complete and full. And this is the aspect of the kos shel berachah [cup of blessing], which needs to be complete and full. For the illumination of the student is the aspect of melo [fullness], the aspect of: "the fullness of the whole earth is His glory"; the aspect of: "And Yehoshua bin Nun was full of the spirit of wisdom, for Moshe had laid his hands upon him" (Deuteronomy 34:9). "Full" — specifically, as is understood at the end of the discourse mentioned above. 27
וזהו בחי' פן יהרסו אל ה' לעלות. וזה בחי' והבדילה הפרוכת לכם וכו'. וזה בחינת וזר לא יקרב אליכם. כי בכל מקום שיש קדושה יותר שם מאיר האמת יותר אבל זה האמת א"א לזר להשיג. וצריך לעמוד מרחוק ולהאמין בזה האמ תאבל לא שיקרב אליו לתופסו ולהשיגו. ודייקא על ידי זה ממשיכין קדושת שבת לימי החול ע"י שמבדילין ביניהם. וכן ע"י זה נכלל אחר הבריאה בקודם הבריאה שהוא בחי' כלליות ששת ימי המעשה שבהם נברא כל הבריאה שנכלל בקודם הבריאה שהוא בחינת שבת כי זה עיקר האמת כשיודע האמת שא"א להשיג בדעתו עצם האמת כנ"ל:
And then specifically — when the vessel, which is the aspect of the student, is in its completeness and fullness — then it can receive the aspect of the waters of da'as, the aspect of the Sea of Wisdom, the aspect of "the fullness of the whole earth is His glory." And then son and student are included together. And then, through this, one can purify the hands from the aspect of "busy hands," from the aspect of "the sadness of the hands," from the aspect of the hands of transgression, as mentioned above. For this is the main thing — that the students should make other students, as is understood in the words of Rabbainu, of blessed memory — meaning, to illuminate the da'as in the world, to save them from transgressions. And this is the aspect of netilas yadayim, as mentioned above. 28
Loading comments…