רבית ה

אות א חומר איסור רבית שהפליגו בו רז"ל מאד עד שאמרו שנחשב כאלו כופר בכל התורה וככופר ביציאת מצרים וכו':

כי עיקר כח היצה"ר נמשך מריבוי השינויים כי בשורש הכל שם הכלאחד ואין שם שום שינוי חס ושלום ושם כולו טוב ואין שם שום רע והתנגדות כלל. ועיקר אחיזת הרע שמשם כח היצה"ר שמשם כל ההתנגדות, הוא נמשך רק מבחי' ריבוי ששם יש שינוים וכמבואר בהתורה אר"ע (סי' נ"א ליקוטי ח"א) כשתיגע לאבני שיש טהור וכו' ע"ש היטב מ"ש שם. כי קודם הבריאה היה הכל אחד שהוא בחי' כולו טוב כולו קודש וכו' ותיכף שיצאה הבריאה מכח אל הפועל ונתהוו בחי' שנים דהיינו קודם הבריאה ואחר הבריאה אזי נתהווה תיכף שורש אחיזת השקר אע"פ שלא היה עדיין חס ושלום שום רע ושקר רק מאחר שהיה שני בחי' נתהווה מיד הבחי' שמשם משתלשל אחיזת השקר שהוא הרע שהוא הטומאה שמשם כל כח היצה"ר ומשם כל ההתנגדות כי באחד אין שייך התנגדות וכו' ע"ש ומשם כל כח הבחירה ע"ש. אבל גם אחר הבריאה אע"פ שכבר נתהווה שורש אחיזת השקר שהוא הרע שמשם כח הבחירה כי משם כח היצה"ר כנ"ל אעפ" הכל היה בהעלם גדול מאד ועדיין לא היה כח להשקר שהוא היצה"ר להוציא שקרו מכח אל הפועל עד אשר נתרבו השינויים יותר ויותר. ומחמת שעיקר הבריאה היתה רק בשביל האדם כי הכל נברא רק בשבילו לבד מחמת שרק האדם יש לו כח הבחירה כי אין שום נברא בעולם שיהיה לו כח הבחירה כ"א האדם כי המלאך הוא קדוש וטהור אבל אין לו בחירה ולהיפך בהמות וחיות וכו' הם חסירי דעת ומוגשמים מאד ואין להם בחירה ועיקר הבחירה אצל האדם ועל כן בשבילו נברא הכל. כי הבחירה היא החידוש והפלא הגדול מכל יצירת מעשה בראשית כמובא בספרים ובדברינו כ"פ. ומחמת שעיקר הבחירה היא אצל האםד שבשבילו נברא הכל ועיקר הבחירה ע"י שיש יצר טוב ויצה"ר ע"כ לא היה כח להיצה"ר לגלות שקרו להסית ולהדיח את האדם עד שהתחיל הריבוי והשינוי במין בני אדם דהיינו שנתהוו שנים שהוא כשנבראה חוה ונעשו שנים ואז היה שני דיעות אז דייקא היה לו כח להסית כי עיקר אחיזתו מריבוי ושינוי דעות והעיקר כשנתרבו בני אדם שאצלם עיקר הבחירה וכנ"ל וכמ"ש עשה האלקים את האדם ישר והמה בקשו חשבונות רבים וכשפרש"י שם שתיכף שנעשו שנים שנקראו המה בקשו חשבונות רבים לסור מאחרי המקום וחטאו נגדו בעץ הדעת טוב ורע וכו'. כי באמת נשמת האדם גדולה וגבוה מאד ולא היה כח להיהצ"ר בכל תחבולותיו להחטיאו כ"א על ידי שמתלבש תחלה בהאשה שדעתה קלה ואח"כ היא הסיתה אותו כי האשה נלקחה ע"י תרדמה ושינה שהיא בחי' הסתלקות הדעת שמשם עיקר אחיזת הזמן כי בהשכל האמתי משיגין שאין שום זמן כלל וכו' כמ"ש ע"פ אני היום ילדתיך וכו' ע"ש. ועיקר אחיזת השינויים הוא בהזמן ששם כל השינויים כמ"ש בתבונה משנה עתים ומחליף את הזמנים וכו'. וכנראה בחוש ריבוי השינויים שע"י הזמנים קור וחום קיץ וחורף יום ולילה וכו' ואפילו ביום אחד יש שינויים רבים וכמובא בדברינו מ"ש בעץ חיים בתחלתו שאין יום דומה לחבירו ואין רגע דומה לחברתה וכו' ומשם נמשכין כל המאורעות של הדם כל מה שעובר עליו כי הש"י משגיח ברחמיו ומנהיג עולמו בחסד ומשנה עתים בתבונתו ומחליף את הזמנים שעל ידי זה עובר בעולם בכלל ובפרט כל המאורעות לטוב או להיפך חס ושלום. ועל כל אדם בפרטיות עובר מה שעובר כפי השגחתו ית'. וכמו כן נשתנה דעתו מחבירו כפי טבעו ושרשו וכפי מה שעובר עליו והעיקר הוא הבחירה. כי האדם צריך לכוין דעתו בכל יום ובכל עת ובכל שעה בכל מה שעובר עליו להאמין באמת שהכל לטובתו כי הכל רמזים מהש"י להשיבו אליו באמת כמ"ש במ"א ומי שמכווין דעתו להש"י ובכל מה שעובר עליו הוא מקשר ומקרב עצמו להש"י בין בטיבו בין בעקו כמ"ש ואני תמיד איחל וכו'. הוא מבטל כל אחיזת היצה"ר והס"א שנאחז בהשינויים כי הוא כולל כל השינויים בהש"י ששם כולא חד כנ,ל. ואם היו כל בני אדם מתנהגים כך לכלול הכל באחד בודאי היה הכל באהבה ושלום ואחדות והיה כל העולם מתוקן בתכלית התיקון כי זה יקר מן הכל כמ"ש והאבת לרעך כמוך אר"ע זה כלל גדול בתורה כי באמת אע"פ שדעת כל עאדם משונה מחבירו כשרז"ל אעפ"כ צריך כ"א לאהוב את חבירו כנפשו ולידע שהכל אחד כי כל הפעולות משתנות נמשכין מאחד הפשוט והש, יברא כל אחד בדיעה משונה מחבירו דייקא כדי שכ"א בשינוי דעתו יכלול באחדות עם חבירו ולא יבואו לידי קנאה ושנאה וקטטה חס ושלום ע"י שינוי דעתם רק יאהבו זא"ז ויקיימו את התורה והמצות יחד ויוכללו כולם כאחד ששזה יקר מאד אצל הש"י כשפעולות משתנות נכללין באחד הפשוט כמ"ש בהתורה ימי חנוכה בלק"ת סי' ב' ע"ש. אבל מריבוי השינויים משם אחיזת היצה"ר כנ"ל עד שמסיתו למה שמסיתו ועיקר התחלתו היה כשנבראה חוה ונעשו שני בני אדם כי מחמת שחוה היא נלקחה מתרדימה מהסתלקות הדעת ששם עיקר אחיזת הזמן כנ"ל שמשם כל השינויים כנ"ל ע"כ היה לו כח להסיתה ביותר ותיכף שהסית אותה היה לו כח על ידה דייקא להסית את האדם בעצמו אע"פ שהוא גבוה מאד ולא היה לו כח בשום אופן להסיתו בעצמו לעבור על דברי ה' לאכול מעץ הדעת אבל על ידה החטיאו כנ"ל וכן בכל דור ודור. כי אח"כ שיצאו כל הדורות מחוה וכל מה שנתרבו בני אדם ביותר יש כח להיצה"ר ביותר להחטיא את האדם אפי' הגדול במעלה והעיקר ע"י בני אדם שמתלבש א"ע בבני אדם שאינם בעלי כח כ"כ ומחטיאים ואח"כ על ידם יכול להחטיא חס ושלום אפילו את הגדולים ביותר כשאדמו"ר ז"ל שבני אדם הם מונעים גדולים מאד וכו'. וכן אמר שהאדם יש לו כח להכשיל את חבירו יותר מהיצה"ר וכו' ע"ש. וע"כ כל כח היהצ"ר ביותר הוא על ידי מחלוקת כמ"ש בהתורה ויסב וכו' וכמ ושהפליגו רז"ל בעוצם גנות המחלוקת שעל ידי זה נחרב בית שני וכו' ועדין לא חזרנו לארצנו על ידי זה היינו כנ"ל:

אות ב וזהו בחי' גודל המעלה של צדקה וג"ח ששקולה ככל התורה כולה. כי ע"י צדקה מרבה שלום ואהבה כמ"ש מרבה צדקה מרבה שלום כי הצדקה הוא בממונו שלוקח ממונו ונותן לחבירו העני ובזה מרבה האהבה והשלום מאד ומבטל אחיזת הס"א מהשינויים עד שנכלל הכל באחד שזה יקר מן הכל. כי הממון הוא בחי' חסרון הדעת כי הממון מבחי' שמאל מבחי' צפון כמ"ש מצפון זהב יאתה וכשרז"ל הרוצה להעשיר יצפין שמשם אחיזת הכסילות שהוא חסרון הדעת בבחי' ולב כסיל לשמאלו (וכמ"ש בהתורה של איסור גזילה בסי' ס"ט ע"ש). וע"כ בהממון עיקר המלחמה לבטל משם אחיזת היצה"ר שנאחז בהשינויים הבאים ע"י הזמן שנאחזים בבחי' תרדימה בבחינ תהסתלקות הדעת שמשם הממון וכנ"ל. וע"כ רוב המחלוקת הוא ע"י הממון וכמ"ש ועל פת לחם יפשע גבר וכנראה בחוש. וע"כ שם בממון צריכין להתגבר יותר ולבטל הזמן ולידע ולהאמין שאין שום זמן כלל שאז יהיה ניצול מתאוות ממון ומדאגת וטרדת הפרנסה. כי עיקר דאגת הפרנסה שעל ידי זה בא לתאוות ממון הוא עלידי הזמן ע"י שחושב מיום לחבירו ודואג מהיכן יתפרנס להבא. כי רוב העולם יש להם לאכול ביומם ואפי' מי שהשעה דחוקה לו ביותר שאין לו אפי' פרנסת יומו אעפ"כ אם תדקדק בזה תראה שרוב עיקר דאגת כל אחד הוא על יום המחרת ועל הזמן להבא. כי יום אחד יכול האדם לסבול בלי אכילה כלל רק עיקר דאגתו שמתיירא שגם למחר לא יהי לו פרנסה. מכ"ש שהרוב יש להם פרנסת יומם ויש הרבה שיש להם ממון ונכסים שיוכלו להתפרנס מהם חודש או שנה או יותר רק כל דאגתם מה יעשו כשיכלו הממון ברבות הימים. נמצא שעיקר דאגת הפרנסה ותאוות ממון הוא מחמת הזמן מחמת שהממון נמשך מחסרון הדעת ששם עיקר אחיזת הזמן שמשם כל השינויים וכנ"ל. וע"כ צריכין להתגבר לקשר דעתו עאל האמת להאמין ולהבין שבאמת אין שום זמן כלל כי הזמן פורח מאד כי כל ימינו הבל. וכל הזמן נמשך רק מבחי' למעלה מהזמן בשביל בחירה רק שא"א להבין זאת אבל באמת אין שום זמן כלל. ועל ידי זה יהיה לו כח להמתין לישועת ה' תמיד ולא יטריד דעתו בטרדת הפרנסה ודאת הממון רק יהיה רגיל לומר ברוך ה' יום יום וכו' כשרז"ל מי שדואג מה יאכל למחר הוא ממחוסרי אמנה כי מאן דברא יומא ברא מזוניה:

אות ג נמצא שעיקר השינויים הנמשכין מהזמן שמשם כל אחיזת היצה"ר נאחז ביותר בהממון כנ"ל. ועל כן זה הבעל צדקה שלוקח ממונו ונותנו לחבירו העני בזה מבטל מאד בחי' השינויים ונכלל באחד מאחר שיבטל השינוי שבינו ובין העני ואינו שונאו ואינו רודפו על ידי שינוי דעתו אדרבא מרחם עליו ונותן לו ממונו ששם עיקר אחיזת השינויים נמצא שמבטל השינויים ביותר שעל ידי זה מבטל אחיזת הרע שהוא היצה"ר ונכלל באחד ששם אין שינוי שזה תכלית כל התורה והמצוות להכלל באחד לבטל הזמן וכל השינוים התלויים בו להכלל בבחי' למעלה מהזמן ששם כולו אחד שזהו בחי' התכלית של עוה"ב. ועל כן צדקה גדולה מאד ושקולה ככל התורה כולה וכל התורה נקראת ע"ש צדקה כמ"ש וצדקה תהיה לנו. כי זה עיקר כלל כל התורה לבטל כל השינויים שמשם כל אחיזת היהצ"ר ולהכלל באחד שזה זוכין ע"י צדקה כנ"ל. וע"כ צדקה מציל מעבירות כשרז"ל ומכפר על העבירות כמ"ש וחטאך בצדקה פרוק. כי צדקה מבטל אחיזת היצה"ר שמשם כל העבירו ר"ל כנ"ל:

כי דעת כל אדם משונה מחבירו כנ"ל וביותר דעת העשיר מהעני כי העיקר העניות נמשך מהשינויים שמשם אחיזת הרע שמשם כל העניות בחי' בעצבון תאכלנה שנמשך ע"י אכילת עץ הדעת טוב ורע שמשם התגברות כל השינויים וכל הבלבוים בחי' להט החרב המתהפכת ומחמת זה נמשך גלגל החוזר בעולם עד אשר על פי רוב העניות אצל הכשרים והצדיקים והעשירות אצל הרשעים ואינם כשרים אבל עיקר אחיזת העניות מבחי' הרע הנ"ל שנמשך מהשינויים שעי" נתעכב השפע כידוע. ועל כן דעת העשיר שיש לו שפע וכל טוב משונה מאד מדעת העני שביתו ריקן מכל עד שנמצא הרבה מהעשירים ששונאים את העני והרבה רודפים אותו. וכ"ש כל אחי רש שנאוהו וכמ"ש וירדוף איש עני ואביון וכו'. וזה נמשך מריבוי השינויי' שמשם אחיזת השנא' והמחלוקת שמשם כל כח היצה"ר שמתגרה ביותר בהעני מחמת שמשם כל העניןות כנ"ל. אבל זה העשיר שמאמין בהש"י שהכל ממנו ית' לבד כי העושר והכבוד מלפניו ואינו שונא את העני על ידי שינוי דעתו אדרבא מרחם עליו ונותן לו ממונו על ידי זה מבטל מאד בחי' השינויים שנאחזין שם ביותר ועל ידי זה מבטל אחיזת היצה"ר ונכלל באחד וע"כ נחשב כאלו קיים כל התורה כולה וכנ"ל:

אות ד וגמילות חסד והלוואות חן גדולה יותר מן הצדקה כי ג"ח בין לעניים בין לעשירים ועל ידי זה קונה אהבה ושלום עם הכל שזה העיקר כי גדול השלום שמבטל אחיזת היהצ"ר וכנ"ל. ועיקר מעלת ההלוואת חן הוא ההמתנה שממתין לחבירו עד אשר ישלם לו שעל ידי זה מבטל את בחי' הזמן ונכלל בבחינת למעלה מהזמן שזהו כלל כל התורה שצריכין להמתין כי שכר מצוה בהאי עלמא ליכא כי היום לעשותם ולמחר לקבל שכרם שעל ידי זה נכלל בבחי' למעלה מהזמן כי בודאי אם היה האדם רואה שכר המצות בזה העולם לא היה נסיון ובחירה כלל בפרט מצות צדקה אם היה האדם רואה שע"י הדינר שנותן להעני נשפע לו מיד אלף אדומים מ יפתי שלא יתן צדקה ולא יחטוף מו"מ כזה. והלא האדם נותן על מו"מ מאות ואלפים בשביל ספק ריווח חלק מעשר' ולפעמים יש הפסד וגם יש לו יגיעות גדולות ועצומות מאד. ומי לא יחטוף ריוחח כזה שע"י דינר א' שיתן לעני ירויח אלפים בזה העולם מהפירות מלבד הקרן הקיימת לו לעד. אך עיקר הבחירה והנסיון הוא ההמתנה מחמת שאין רואים בענים השכר ושי לפעמים שמאהבת האדם גונזין לו גם הפירות לעוה"ב לטובתו. או בשביל כפרת עונות וכיוצא. ע"כ עיקר שכר הצדקה הוא האמונה שמאמין בהש"י וממתין לו בבחינת מלוה ה' חונן דל. והעאיקר לבטל הזמן שעל ידי זה יש לו כח להמתין. כי צריכין לשום לבו אל האמת שהזמן פורח ושט מאד מאד כאשר רואיןבחוש ולהאמין שבאמת אין שום זמן כלל. והעיקר הזמן על ידי הסתלקות הדעת בשביל הנסיון והבחירה כדי לקשר הזמן לבחי' למעלה מהזמן ע"י צדקה ומע"ט ע"י שמאמין בהש"י ועושה צדקה וג"ח וממתין להש"י כנ"ל. וע"כ עון הרבית חמור מאד כי הרבית הוא אגר נטר שנוטל שכר בשביל המתנת מעותיו שמלוה לו. ובזה מגביר אחיז' הזמן ביותר ומגביר הרע הנאחז בהשינויים הנאחזים בהזמן מאחר שאינו מאמין להש"י להמתין לחבירו ההלוואה ולגמול עמו חסד שעל ידי זה היה מבטל הזמן הנאחז בהממון ביותר כנ"ל. וע"כ פגם עון הרבית גדול מאד ונחשב ככופר בכל התורה כולה כי כל קיום התורה תלויה בזה לבטל הזמן שמשם כל השינוים שמשם כל אחיזת היהצה"ר כנ"ל. וזשארז"ל שנחשב ככופר ביציאת מצרים. כי ביציאת מצרים היה שידוד המערכות שעל ידם מתנהג הזמן. ועל כן היה אז בחי' ביטול הזמן וכמובן בדברי אדמו"ר ז" לבהר"פ שבקי"ס היה ביטול הזמנים. וע"כ בליל שימורים היה לילה כיום יאיר כשרז"ל שזהו בחי' ביטול הזמנים שמשם כל האותות והמופתים הנוראים שעשה משה שהיה למעלה מהזמן כמ"ש מה שהיה הוא שיהיה ר"ת משה כמ"ש שם בהר"פ הנ"ל. ועל ידי זה זכו לקבלת התורה שעל ידה זוכין להכלל למעלה מהזמן וכנ"ל. והמלוה ברבית ונוטל אגר נטר הוא ביהפך מכל זה. וע"כ נחשב ככופר ביציאת מצרים ובכל התורה כולה וכנ"ל:

אות ה וזה בחי' קימת חצות לבטל השינה שמשם אחיזת הזמן שמשם כל השינויים. וע"כ שינה לשון שינוי כי ע"י השינה ותרדימה בחינת הסתלקות הדעת משם עיקר אחיזת טרדת הזמן שמשם כל השינויים כנ"ל וע"כ היה יציאת מצרים בחצות. כי יציאת מצרים היה בבחינת ביטול הזמן כנ"ל שהוא בחי' חצות שאז נמש ךמלמעלה בחי' התעוררות השינה ע"י האי קלא דבטיש בגדפוי דתרנגולא וכו' שעל ידי זה משייגן בחי' ביטול הזמן שעל ידי זה נתבטלין השינויים שמשם כל השנאה וההתנגדות והמלוקת והגלות הבא ע"י החולקים והשונאים וכנ"ל. וע"כ חצות מסוגל כמו פדיון כמ"ש אדמו"ר ז"ל. כי הפדיון הוא ע"י מעות צדקה שנותנין להצדיק והאשי הכשר שש םעיקר תיקון הצדקה. כי כשנותנין לרשע ופגום מכ"ש לבעל מחלוקת אזי אדרבא פוגם יותר כי הוא חוזר וממשיך השפע חס ושלום להשינויים שמשם כל הפגמים כנ"ל. וע"כ עיקר תיקון הצדקה להשתדל ליתן להצדיקים והכשיםר אנשי שלום באמת. וזה עיקר הפדיון כי על ידי זה נתבטלין כל הצרות שנמשכין מהרע שנאחז בריבוי השינוים וכנ"ל וזהו ג"כ בחי' חצות שקמים מהשינה בחצות לילה ומשברין השינה בעת תוקף התגברות בעת שהגיע הדעת לתכלית המיעוט וההסתלקות ועל ידי זה מבטלין כל השינויים וכו' כנ"ל וע"כ חצות מסוגל כמו פדיון וכנ"ל:

אות ו וזשארז"ל שקשה לעמוד על נקודת חצות כי זה א"א להשיג. כי הסתלקות הדעת שמשם שורש הבחירה, כי משם נמשך הטעות שסוברין שיש זמן בעולם שמשם נמשכין כל טרדות הזמן והבליו שמבלבל אותו מלחושוב על אחריתו להכין צידה לדרכו הרחוק מאד מאד שכל זה נמשך מתחלת הצמצום של חלל הפנוי שהוא בחי' הסתלקות החכמה והדעת כמובא במ"א, כ"ז א"א להשיג כי אם למובחרי יחידי הדורות כמו משה ודוד:

וזה שאמרו שם בברכות שדוד היהקם בחצות ועסק בתורה ובבקר נכנסו אצלו ואמרו לו עמך ישראל צריכן פרנסה וכו'. ולכאורה הוא פליאה מה ענין זה לזה אך באמת עיקר חסרון הפרנסה והעניות נמשך מריבוי השינויים שנתרבו ע"י חטא אדה"ר שמשם אחיזת הרע שמעכב השפע שמשם העניות בחי' בעצבון תאכלנה. ועל כן על ידי חצות שעל ידי זה מבטלין השינויים כנ"ל על ידי זה ראוי שיהיה נמשך שפע ופרנסה. וע"כ דייקא אחר שקם דוד בחצות נכנסו אלי ובבקר ושאלו על פרנס כי עתה העת לשאול פרנסה. כי ע"י חצות שהוא ביטול השינויים נמשך פרנסה כנ,ל וע"כ השיב להם לכו והתפרנסו זה מזה דהיינו שהוא אהבה ושלום ביניהם ויגמלו חסד זה עם זה עד שיתפרנסו זה מזה. כי עיקר ביטול השינוים תלוי בזה שיהיה אהבה ושלום בין ישראל ויגמלו חסד זה עם זה שעל ידי זה עיקר המשכת השפע והברכה. וע"כ באמת לא מצה הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום כשרז"ל היינו כי אע"פ שקמים בחצות שעל ידי זה מבטלין השינויים והיה ראוי שיהיה נמשך פרנסה על ידי זה אבל עדיין צריכין לזה שיהיה שלום בין ישראל שזה העיקר כנ"ל שזה ובחי' לכו והתפרנסו זה מזה וכנ"ל אמרו לו אין הקומץ משביע וכו' ואין הבור מתמלא מחולייתו. היינו שכבר נתבלבל העולם כ"כ ע"י חטא אדה"ר וחטאי הדורות עד שרוב השפע אצל העכו"ם והרשעים ובעלי המחלוקת. ע"כ אפי' בימי דוד היה קשה לישראל להתפרנס זה מזה מחמת ריבוי השפע שאצל העכו"ם והחולקים. אמר להם לכו ופשטו ידיכם בגדוד. שצריכים ללחםו עם העכו"ם והשונאים שהם כנגד הקדושה להוציא מהם השפע להשיבה לבני ישראל הכשרים.

אות ז וע"כ קורין אם כסף תלוה בפסח שהוא יציאת מצרים כי עיקר יציאת מצרים לצאת מהגות הוא ע"י גמילות חסד והלואת חן שעל ידי זה נתבטלין השינויים ונתביטלין השונאים והאויבים שמהם הגלות וכנ"ל. ועל כן נקרא רבי תבשם נשך. כמ"ש נשך כל דבר אשר ישך. בחי' אם ישך הנחש בלא לחש. שהוא בחינ תעון החמור של לשון הרע שגרוע מהכל. כי על ידי לה"ר באים כל המחלוקת שמשם עיקר אחיזת היצה"ר שנאחז כשנעשה מלוקת בין השינוי דעות ואינם נכללים באחד וכנ"ל שזהו בחי' פגם רבית כנ"ל. ע"כ נקרא נשך לשון אם ישך הנחש בחי' פגם לה"ר ומחלוקת כנ"ל. וע"כ עקיר אריכת הגלות הזה על ידי לה"ר ומחלוקת שעל ידי זה אין יודעים היכן האמת וכנ"ל. ועיקר הגאולה תהיה ע"י שלום כמ"ש אין אליהו בא וכו' אלא לעשות שלום בעולם ועל ידי זה תהיה הגאולה ב"ב אמן:

אות ח וזה בחי'ר"ה. כי זה היום תחלת מעשיך כי בר"ה נברא האדם שהוא עיקר בריאת העולם. ואז עיקר יציאת הבריאה מכח אל הפועל שנגמרה ביום הששי שאז נברא האדם שהוא עיקר כל הבריאה. וע"כ אז עיקר עבודת הצדיקי אמת להכלל אחר הבריאה בקודם הבריאה. שזה עבודה גדולה מאד לתקן ולהמתיק שורש אחיזת הדין שמשם משתלשל אחיזת השקר שהוא הרע שהוא הטומאה שכל אחיזתו בתחילת הבריאה תיכף כשיצאה מכח אל הפועל. שאע"פ שאז עדיין לא היה חס ושלום שקר וטומאה אעפ"כ מאחר שכבר היה בחי' שנים כנ"ל היה רשימה שישתלשל משם השקר שהוא הטומאה וכו' כנ"ל. על כן עיקר גמר התיקון של כל הדברים שבכל הבריאה כולה הוא רק ע"י אלו הצדיקים שיש לה םכח לעלות משם עד תחילת הבריאה שמשם נשתלשל אחיזת השקר וכנ"ל. כי כל זמן שאין מתקנים למעלה האחיזה הדקה מן הדקה שאינ נתפשטת במוח כלל. שמשם נאחז השתלשלות השקר. אע"פ שמתקנים הרבה למטה את אחיזת השגר עדיין אין התיקון בשלימות. מאחר שעדיין לא נתתקן ונמתק בשורש שרשו למעלה למעלה. וזה עוצם עבודת גדולי הצדיקים בר"ה שהוא יום בריאת העולם שיצאה הבריאה מכח אל הפועל. ואז צריכין לתקן שורש אחיזת הס"א שהוא השקר שכל שרשו מתחילת הבריאה תיכף שיצאה מכח אל הפועל כנ"ל. וע"כ היוא יום ראשון לעשי"ת. כי משם עיקר התעוררות התשובה ע"י גדולי הצדיקם שמגלין ומאירין אמתת האמת בעולם. ומבטלין שורש אחיזת השקר בתחילת הבריאה שהוא עבודה גדולה מאד כנ"ל שבזה עוסקים בר"ה שהוא תחלת הבריאה וע"כ הוא תחלת התשובה וכנ"ל. כי עיקר התשובה הוא בבחינה זאת להחזיר ולהרים כפי חלקו שיש לו בכלליות הבריאה להרכים הכל ולהשיב לשורשו הראשון להחזיר ולהכלל אחר הבריאה בקודם הבריאה שזהו עיקר בחי' תשובה להשיב הכל לשורשו הראשון בבחי' זרקא דאזדריקת לאתר דאיתנטילת מתמן (כמ"ש במ"א) ועל כן צריכים לנסוע לצדיקים הגבוהים ביותר על ר"ה. כי אין מי שידע לעסוק בתיקון זה כ,א הצדיקים הגדולים במעלה מא וכנ"ל. ואפי' גדולי הצדיקים אינם זוכים לזה בשלימות בחיהם כי אם לאחר הסתלקותם ובשביל זה הולכים על קברי הצדיקים בער"ה. כי עיקר זה התיקון בשלימות הוא רק ע"י גדולי הצדקיים אחר הסתלקותם שאז הם מגיעים לשלימות מעלתם להשיב נשמתם למקום שניטלה משם בתחילת שורש שרשה העליון. שעל ידי זה משיבים כל הבריאה התלויה בם לשורשה וכוללים אחר הבריאה בקודם הבריאה ומתקנים וממתיקין ומבטלין אחיזת השקר שנאחז שם כי רק בשביל זה נברא האדם הבעל בחירה שכל בחירתו נמשכת משם בתחילת יציאת הבריאה מכח אל הפועל כנ"ל בהתורה הנ"ל. וכשאדם עומד בנסיון ובוחר בטוב כראוי. ועולה מדרגא לדרגא עד שעולה בתחילת הבריאה ומתקן שם שלא יוכל השקר להתאחז משם עוד כנ"ל זהו עיקר תיקון כל הבריאה וכנ"ל. וזה היה צריך אדם הראשון לתקן ביום שנברא. והע"י שקלקל בעץ הדעת טו"ר בעצת הנחש שהוא עיקר השקר שנאחז משם ואדה"ר לא התגבר לבטלו. על ידי זה נגזר עליו מיתה לדורות ונתאחז השקר מאד. ובזה מתורץ קצת מה שקשה לכאורה מהיכן בא אדם למכשול עון זה לאכול מעץ הדעת מאחר שעדיין לא היה יצה"ר בעולם. וכמובא בספרים ומבוראר בפרש"י שהיצה"ר לא ניתן בהם עד שאכלו מעץ הדעת וא"כ מהיכן בא לחטא זה. אך באמת אע"פ שאז עדיין לא היה היצה"ר של עכשיו בעולם אבל שורש אחיזתו העליונה כבר היה דהיינו בחי' הנ"ל בחי' הטהרה שהוא בחי' הבחירה בחי' שורש איזת הדין שהוא בחי' לוי וכו' שמשם הרושם שישתלשל עד שיהיה שקר שהוא הטומאה וכנ"ל. וזה השורש העליון הדק בודאי כבר היה תיכף כשיצאה הבריאה מכח אל הפועל וכנ"ל בהתורה הנ"ל. ואדה"ר בהבראו היה גבוה במעלה מאד מאד והיה צריך לתקן ולהמתיק בחינה זאת. וע"י שנתרשל בתיקון זה נתייעץ הנחש והטעה את האדם בשקר דק ע"י שינק משם. וע"כ היה כל עצתו להסית את האשה תחלה. כי האשה כנגד האיש היא בבחי' אחר הבריאה כנגד קודם הבריאה. כי כל דרגא ודרגא שגבוה מחבירו הוא בחי' קודם הבריאה ואחר הבריאה. כי הדרגא הגבוה היא סמוכה יותר לקודם הבריאה. וע"כ נחשבת נגד הדרגא שלמטה? ממנה בחי' קודם הבריאה והדרגא שלמטה בחי' אחר הבריאה וזהו בחי' איש ואשה נפש וגוף אדם ובהמה. כי האיש בח'י נפש בחי' אםד בחי' קודם הביראה כנגד האשה שהואגוף בחי' בהמה בחי'אחר הבריאה וע"כ שם בענין החיבור של איש ואשה שם עיקר המלחמה והנסיון והבחירה והצירוף של האדם בזה העולם. כי האשה נלקחה ע"יי שינה ותרדמה שהוא בחי' הסתלקות הדעת שהוא בחי' תחלת הצמצום שצמצם וסילק הדעת באיזה בחינה שעל ידי זה היתה עיקר יציאת הבריאה מכח אל הפועל כי אם לא היה בחי' צמצום והסתלקות הדעת לא היה באפשר שתצא הבריאה מכח אל הפועל כי היה נשאר הכל בכח כמו בתחלה (וכמובן כל זה בכתבים) וזה בחי' בנין האשה מן האיש ע"י תרדמה שהוא הסתלקות הדעת שמשם בחי' שורש אחיזת השקר כנ"ל וע"כ התגרה הנחש בהאשה והטעה אותה בטעות דק מן הדק כמובן בפרשה שבתחילה דחפה עד שנגעה בו וכו' עד שניסתה אחריו וחטאה בפועל ואכלה מעץ הדעת ואזי תיכף היא הטעה את האדם. כי עיקר הטעות ע"י בני אדם שכבר נכשלו שיש לו כח ביותר להטעות וכנ"ל. ובר"ה שאז נברא העולם שהוא אדה"ר ובו חטא והש"י ברחמיו עזרו שיתחלי בתשובה. ע"כ צריכין אז בר"ה לעסוק בתיקון זה כמובא וזה התיקון א"א כ"א ע"י גדולי הצדיקים הנ"ל וביותר משלימין התקון אחר הסתלקותם כנ"ל. ע"כ הולכין על קברי צדיקים בערב ראש השנה וכנ"ל:

אות ט ועיקר התיקון ע"י אמת כמבואר בהתורה הנ"ל שע"י אמת נמשך השגחתו ית' שעל ידי זה נכלל אחר הבריאה בקודם הבריאה וע"כ בר"ה רוב ישראל ממשיכין עצמן אל האמת והתמימות ומתפללין וצועקין להשי"ת באמת ובתמימות בלי שום חכמות של הבל שיש לקצתם בשארי ימות השנה. כי העיקר הוא האמת והתמימות להתנהג בכל השנה כמ והמון בני ישראל הכשרים בר"ה ויוה"כ. כי עיקר התשובה והתקון הוא אמת שע"י זה מבטלין אחיזת השקר בתחילת הבריאה ונכלל אחר הבריאה בקודם הבריאה שזה עיקר תקון של כל הדברים וכנ"ל:

וזה בחי' קול שופר שהוא בחי' אמת בחינת הקול קול יעקב בחי' תתן אמת ליעקב כי עיקר התגלות האמת ע"י בחי' יעקב שהוא התחיל לעסוק בתקון זה לבטל השקר בתחילת אחיזתו הנ"ל. כי אברהם אבינו היה הראשון שהתחיל לגלות אלקותו בעולם שזה עיקר התגלות האמת. אבל מחמת שאברהם היה הראשון לא הגיע בעצם הנקודה ששם יצאה הבריאה מכח אל הפועל שזה א"א להשיג. ושם צרכין עיקר ההמתקה לבטל אחיזת השקר כנ"ל. כי אברהם היה מדתו חסד ויצחק מדתו גבורה. זה בחי' קודם הבריאה ואחר הבריאה. כי חסד בחי' קודם הבריאה ששם כולו טוב כול וחסד. וגבורה ודין זה בחי' אחר הבריאה שמשם אחיזת הדין כנ"ל. כיאברהם גילה אלקותו בעולם והודיע שיש אלקים שליט בארץ וכן יצחק וכן יעקב כי זההיה כל עבודתם כי אין קורין אבות אלא לשלשה כי הם אבות העולם. כי קודם הבריאה בבחי' אב כנ"ל. כי זכו לכלול הכל בהש"י בבחי' קודם הבריאה ששם אב ובן כחדא בבחי' כשתגיע לאבני שישטהור ושם נקרא הכל ע"ש האב. כי הבסן טפל לאב ונכלל בו. אבל אברהם ויצחק עדיין לא ביטלו לגמרי אחיזת השקר בשרשו בבחי' הנקודה ששם יצאה הבריאה מכח אל הפועל כנ"ל שמשם עיקר אחיזת שורשו של השקר וכו' וכנ"ל. ועל כן אברהם יצא ממנו ישמעאל. ויצחק יצא ממנו עשו שהם עננין דמכסין על עיינין שהם עיקר השקר המכסה את האמת שהוא תיקון העינים כמ"ש בהתורה הנ"ל. כי אברהם גילה והמשיך אלקותו יתברך מעילא לתתא בבחי' אור ישר בבחי' חסד. ויצקח בבחי' אור חוזר מתתא ליעלא שזה בחי' גבורה. אבל עיקר הקשר והחיבור שבין קודם הבריאה לאחר הבריאה הוא ע"י בחי' יעקב שהואבחי' חוט המשולש בחי' הבריח התיכון המבריח מן הקצה אל הקצה. כי הוא מחבר וכולל יחד בשלימות בחי' אברהם ויצחק שהם בחי' חסד ודין אור ישר ואור חוזר בחי' קודם הבריאה ואחר הבריאה. כי עיקב זכה למדת האמת בשלימות. היינו לבטל אחיזת השקר בשרשו העליון הנ"ל עד שזכה להשיג איך ממשיכין בחי' יציאת מצרים הבריאה מכח אל הפועל בלי אחיזת השקר כלל שזה בחי' עבודת יעקב שמדתו אמת. שעל ידי זה עיקר חיבור וכלליות הבריאה בקודם הבריאה בשלימות. וע"כ יעקב זכה שהיה מטתו שלימה בלי פסולת. כי ההולדה הוא בחי' בריאה חדשה שמוציאין בחי' הבן מכח אל הפועל ומחמת ששם אחיזת השקר על כן נאחז הס"א מאד בההולדה. וע"כ צריכין אח"כ בירור גדול. וזה עיקר מעלת הצדיק הגדול שהוא מאן דנטר ברית שזוכה לבחי' כולה זרע אמת כי זוכה לעלות לתחילת השורש ולהמשיך משם בחינת הבן בחי' אחר הבריאה מכח אל הפועל בלי אחיזת השקר כלל שזה זכה יעקב שמדתו אמת וע"כ היתה מטתו שלימה וכנ"ל. וזה בחי' הקול שופר שהוא בחי' קול יעקב בחי' אמת וכנ"ל:

אות י וזה בחי' מה שמבקשין על חיים בר"ה ועשי"ת כי משם עיקר החים כי אמת סמא דחיי. כשרז"ל על אתרא דשמא קושטא שלא שלטה המיתה שם כי גוף ונפש הם בבחי' קודם הבריאה ואחר הבריאה. כי הנפש הוא חלק אלוק ממעל בחי' קודם הבריאה והגוף בחי' עשיה בחי' אחר הבריאה ועיקר החיות כששניהם מחוברים יחד בקשר אמיץ וזה ע"י אמת שעל ידי זה נכלל אחר הבריאה בקודם הבריאה. וע"כ אמת סמא דחיי כי עיקר המיתה על ידי השקר שמפריד בין הדביקים בבחי' כי המות יפריד. בחי' כי הוא בין אחים יפריא שזה נמשך ע"י עצת הנחש שהמשיך השקר בעולם שעל ידי זה נגזר מיתה לדורות. כי עתה א"א בזה הגוף להשיג בשלימות כלליו וחיבור אחר הבריאה בקודם הבריאה. מחמת אחיזת השקר שנאחז שם בהתחלת יציאת הבריאה מכח אל הפועל וכנ"ל. וע"כ ההכרח למות ואז עולה הנפש למעלה מעלה כפי מדריגתו. והוגף מזדכך למטה עד שאח"כ יתחדשו לטובה לעתיד ע"י גודל אמתת האמת שיתגלה אז כי עיקר חידוש העולם ותחיית המתים יהיה ע"י גודל האמת שיתגלה בבחי' אמת מארץ תצמחו וכו'. ואז יתקיים שפת אמת תכון לעד. כי יחיו חיים נצחיים ע"י האמת שהוא סמא דחיי. כי אז יתבטל השקר לגמרי בשורש אחיזתו וכנ"ל. ועל חיים אלו אנו מבקשין בר"ה שכל צעקותינו ותפילותינו שיתגלה האמת בעולם בכלל וברפט ובפרטי פרטיות אצל כל או"א שיתקיים וידע כל פעול כי אתה פעלתו ויבן כל יצור כי אתה יצרתו ויאמר וכו' עד שידע כלאחד איך לשוב להש, יכי עיקר התשובה ע"י אמת כנ"ל. ועל כן חותמין בר"ה בכל הברכות כי האמת קיים לעד כי קושטא קאי כמ"ש שפת אמ תתכון לעד. כי עיקר החים והקיום של כל הבריאה בכלל וברפט ע"י אמת כנ"ל:

אות יא וע"כ צריכין כל ישראל פייס אחד את חבירו קודם ר"ה ויוה"כ שיהיה שלום גדול בין ישראל. כי עיקר הוא השלום שהוא אחדות שהוא עיקר החים בחי' החיים והשלום. כי עיקר המחלוקת ע"י אחיזת השקר שנמשך מבחי' ריבוי ושינוי דעות כנ"ל. וזה עיקר עבודת ר"ה שהוא תחילת הבריאה שצריכין לבטל השקר בשורש אחיזתו ע"י עוצם התגלות מובחר ראש האמת בבחי' רא דברך אמת שזה בחי' ראש השנה. ראש דייקא. בחי' ראש דברך אמת כי רוב בעלי המחלוקת דרך כל אחד לומר שאצלו האמת. ושכל מחלוקת רק בשביל האמת. ובפרט עתה בעו"ה שנתקיים והאמת תהיה נעדרת שנעשה האמת עדרים עדרים וכל אחד אומר שאצלו האמת. אבל אעפ"כ האמת הוא אחד. ומי שחפץ באמת לאמתו ומתפלל להש"י שיזכה לאמת באמת יכול להכיר היכן האמת האמתי. כי האמת עד לעצמו. ועיקר המחלוקת הוא רק מחמת הריחוק מאחד שמשם אחיזת השקר. כי מי שאינו מבטל השקר בשרשו יכול לטעות אח"כ מאד ולהפוך השקר לאמת והאמת לשקר בבחי' הוי האומרים לרע טוב ולטוב רע וכו' ומשם נמשך כל המחלוקת שבעולם. ומי שרוצה להציל ולמלט נפשו מאש המחלוקת שהוא גרוע מהכל עיקר הצלתו על ידי האמת שהוא בחי' שלום כמ"ש כ"א שלום ואמת יהיה בימי. כי כשיסתכל על האמת לאמתו בודאי ינצל עכ"פ ממחלוקת כי אע"פ שלא יזכה להשיג ולידע היכן האמת מחמת שלא התייגע בעבודתו כראוי. כי לזכות לעצם האמת צריכין יגיעה גדולה מאד. אבל עכ"פ אם חפץ באמת. עכ"פ לא יהיה רודף וחולק ולא יחזיק במחלוקת ורדיפות חס ושלום לרדוף אחר אנשי אמת. אע"פ שנדמה לו להיפך. כי מה לו ולצרה הזאת לסכן נפשו כ"כ וכל זהאי אפשר לבאר בכתב. והחפץ באמת יבין כל זה בנפשו.

אות יב וזה בחי' המשפט של ר"ה שלכ אדם נכנס לפניו ית' לדין ומשפט כמ"ש בר"ה במשנה כל באי עולםעוברין לפניו כבני מרון. וסיימי שם תאנא וכולן נסקרין בסקירה אחת שנאמר היוצר יחד לבם וכו' ופירשו שם שמוסב למעלה לפסוק ממכון שבתו השגיח אל כל יושבי הארץ היוצר וכו'. והענין תמוה לכאורה מאחר שכולם נסקרין בסקירה אחת. כי השי"ת כל יכול ויודע הרבה בידיעה אחת מה שא"א לשכל אנושי להשיג כמובא. א"כ גם בתחילה למה נכנסין אחד אחד כבני מרון. והלא הואיודעאת מעשה כלאחד בידיעה אחת. והיה יכול לשופטם גם בתחיל' דין כמו בסוף שכולם נסקרין בסקיר' אחת:

אך עיקר המשפט הוא אמת כי משפטו אמת. ואפילו במשפט שלמטה עיקר מצות המשפט הוא לשפוט אמת להציל העשוק והנגזל שבא עליו חבירו לגוזלו בעולה ושקר, לעשות בהם משפט אמת כ"ש אמת ומשפט שלום שפטו. רק בבני אדם יש שופטים שמטין המשפט בשקר שהם מחריבין העולם כשרז"ל על שלשה דברים העולם עומד על הדין ועל האמת ועל השלום כוו'. אבל הוא ית' משפטו אמת תמיד כי עיקר כוונתו ית' לדון ולשפוט את כל העולם במשפטיו הישרים והאמתיים באופן שיבוא כל אחד אל התכלית הטוב הנצחי שהוא להכלל בו ית' שהוא בחינה הנ"ל שיהיה נכלל אחר הבריאה בקודם הבריאה שזה עיקר התכלית הטוב שבשביל זה נברא הכל. ובזה תלוי כל התורה כי ע"י כל מצוה ועבודה נכללין בו ית'. ולהיפך על ידי כל עבירה ופגם נתרחקין ועושין פירוד בין קודם הבריאה לאחר הבריאה וכנ"ל.כי כל התורה הוא בחי' אמת כמ"ש תורת אמת וכו' וע"י אמת נמשך עיני הנשגחתו ית' וכמ"ש במ"א שעיקר המשכת השגחה שלימה ע"י התורה וכו' שעל ידי זה נכלל אחר הבריאה בקודם הבריאה כנ"ל ועל זה דנין את האדם בר"ה וכן ביםו הדין הגדול שפוסקין עליו המשפט שכר או עונש כפי מעשיו. באופן שסוף כל סוף יוכל להכלל בקודם הבריאה שזה תכליתו. כי כל העונשים ר"ל שהש"י מעניש במשפטיו הישרים עיקר העונש ר"ל הוא בשביל זיכוך כדי שיזדכך ע"י העונש הזה. כדי שיוכל בסוף להכלל במקום שצריך להכלל כפי מעשיו כפי מה שישאר ממנו אחר הזיכוך. ולהיפך הצדיק מקבל שכר ועונג ומתענג על ה' ועולה בכל פעם מדרגא לדרגא וממעלה למעלה עד שנכלל בשלימות בכל קומתו למעלה למעלה עד תחילת שורש הכל שהואבי' קודם הבריאה אשרי לו. אבל עכ"פ הכל כאשר לכל צריכים לחזור ולהכלל למעלה בקודם הבריאה. רק אף עפ"כ יהיה חילוק גדול אפילו בין הצדיקים גמורי םכפי מעלתו מכ"ש בין צדיק לבינוני מכ"ש וכש"כ בין צדיק לרשע ואפילו ברשעים עצמן יהיה חילוק גדול בין כאו"א. ועל כן הזהירו רז"ל אל תרשע הרבה וכו'. וכמובן בדבריו ז"ל בסוף התורה הנ"ל על פסוק עין לא ראתה אלקים זולתך וכו' מ"ש שם שבענין זה יש קושיא וכו' ע"ש. ובשביל זה עיקר המשפט של ר"ה. כי משפטו אמת וע"י אמתת משפטו יוכל להכלל בבחי' קודם הבריאה זה ע"י עשירות וזה ע"י עניות. זה ע"י שנגזר עליו לחיות וזה ע"י מיתה. וכן בשאר המשפטים כי משפטו ית' עמקו מאד וגוזר משפט על כל אחר בראש השנה. באופן שיהיה לו בחירה כפי מדריגתו והש"י צופה ומביט עד סוף האחרון ואפי' עד סוף כל הדורות. וחושב מחשבות לבל ידח ממנו נדח. ונותן משפט עלכל אחד באופן שאיך שיהיה איך שיתנהג ישוב בסוף לקודם הבריאה. אך הרשע אם יחזיק במעשיו ולא ישוב יצרטך לעונשים קשים ומרים מאד ולגלגולים רבי םולבסוף לא ישאר ממנו כ"א איזה נקודה בעלמא עד שיש שיכלו לגמרי בסוף ולא ידעו מהטוב האמתי כלל. אבל עכ"פ הלכ צריכים לחזור לקודם הבריאה ואז יראו החילוק שבין צדיק לרשע וכו'. ועל כן בעת שנכנסין למשפט כ"א עובר לפניו בפני עצמו כבנין מרון כמו שארז"ל. כי הש"י דן את כ"א ברחמיו כפי מעשיו שבחר לו.וכל בחירתו היתה ע"י השינויים רבים שנעשו אחר הבריאה אחר שיצאה הבריאה מכח אל הפועל שהתחיל הריבוי וכנ"ל. ועל ידי זה עיקר הבחירה כנ"ל. ועל ידי זה עיקר חיקור דין שלמעלה ביום הדין כי הש"י דן ברחמיו כל אחד לפי מקומו כמ"ש במ"א. ויודע באיזה שינוי דעה נפל ע"י הריבוי של אחר הבריאה הנ"ל שעל ידי זה בא למעשיו. וכמו כן הוא שופט אותו בצדק ואמת. וע"כ בהכרח שיעברו לפני וכ"א בפני עצמו שזה בחינת ריבוי ושינויים. שזהו בחי' יציאת הבריאה מכח אל הפועל שהתחיל הריבוי והשינויים וכו' שמשם כל מעשה האדם וכמו כן הוא חיקור דינו ומשפטו. ועיקר המשפט הוא אמת כדי שעל ידי המשפט אמ תישוב בסוף לשרשו לקודם הבריאה וכנ"ל ע"כ בגמר המשפט כולם נסקרין בסקירה אחת שכולל כולם יחד. כי זה עיקר המשפט אמת שישוב לשרשו לקודם הבריאה ששם כולו חאד כנ"ל. רק אעפ"כ יהי החילוק עצום בין כאו"א כפי מעשיו רק שא"א להבין זאת וכנ"ל. והבן היטב:

אות יג וכל ימי חיי האדם יש לו בחירה. וזה עיקר המשפט של ר"ה שגוזרין עליו שיתלנהג עמו בשנה הזאת באופן שיהיה לו בחירה כרצונו שיוכל לזכור ולהבין ע"י מה שיתנהג עמו אם לטוב אם להיפך חס ושלום. איך לשוב להש, יאם ישום לבו אל תכליתו הנצחי. ועל זה צריך לשום כל מגמתו בכל השנה כולה בפרט בתחילת השנה בעשי"ת בפרט בר"ה שהוא יום ראשון לעשי"ת. ועיקר התיקון הוא אמת שצריך להאמין בהאמת שהכל אחד. כי צריכם להאמן בהשגחתו יתברך בפרטיות כפי מקומו ושעתו ועניינו וע"י השגחה הכלאחד אחר הבריאה כמ וקודם הבריאה כנ"ל. ועל ידי זה יכול לדבק א,ע להשית ולהיות נכלל בו ית' מכל מקום שהוא בבחי' פליאה דעת ממני נשגבה לא אוכל לה וגו' ואנה מפניך אברח. שדוד המלך מתמיה שא"א להבין איך יצאה הבריאה מכחא להפועל ונעשה ריבוי שעל ידי זה נעשה התרחקות חס ושלום שהוא בחי' בריחה שבורחים מהש,י חס ושלום. אבל באמת אנה מפניך אברח. כי אני מאמין בהאמת שהכל אחד כמ ושסיים והולך אם אסק שמים שם אתה ואציעה שאול הנך. אשא כנפי שחר וכו' גם שם ידך תנחני וכו' עד שחזר וסיים אודך על כי נוראות נפלילי נפלאים מעשיך ונפשי יודעת מאד. כי באמת אני מאמין בהשגחה שהכל אחד עתה כמ ובתחילה קודם הבריאהרק שזה פליאה דעת נשגבה וכו' בי' נוראות נפליתי נפלאים וכ' איך מתקיים העולם ואיך יצאה הבריאה מכח אל הפועל ואסור לחקור בזה כלל. אבל על כל פנים אני מאמין בהאמת בהשגחתו ית' שעיניו ית' צופות בכל מקום בחי' אם אסק שמים וכו' ואציעה שאול וכו' וכמ"ש בכל מקום עיני ה' צופות טובים ורעים וכ' וע"כ אנה מפניך אברח כי הכל אחד בחי' כולו טוב כולו אחד. ועל ידי זה אני אוחז עצמי בהשי"ת תמיד. כי נפשי יודעת מאד האמת אע"פ שא"א להבין כל זה כמו שאמר בעצמו נוראות נפליתי נפלאים מעשיך ונפשי יודעת מאד. וביותר צריכין לשום לב לזה בר"ה שהוא יום ראשון לעשי"ת יום תחילת מעשיו וכ"ל. ועל ידי זה יצא משפטו לאור לטוב כי על ידי זה עיקר התיקון. וכל זה זוכין ע"י שבאים אז לצדיקי אמת וכנ"ל:

וזה שאמר אנה אלך מרוחך ואנה מפניך אברח. כי תחילת יציאת הבריאה מכח אל הפועל זה בחי' הליכה. כי עדיין לא נתרחקה הרבה הבריאה מקודם הבריאה וע"כ הוא בחי' הליכה כמו אחד שהתחיל לילך מחבירו שעדיין אינו רחוק ממנו. אבל אחר כך כשנשתלשלה הבריאה יותרויות ונתרחקה מקודם הבריאה יותר ואז נתרבה אחיזת השקר יותר שעל ידי זה עיקר הריחוק כנ"ל. זהו בחי' בריחה שע"י זה מתרחקין יותר ויותר. וכל ההתרחקות של הרחוקים מהש"י נמשך מבחי' כפירות שמשם עיקר כח היצה"ר כמ"ש כבר כ"פ. ועיקר היצה"ר שהוא בחי' כפירות נמשך רק מבחינה הנ"ל שהוא בחי' הטהרה שהוא מתחילת יציאת הבריאה מכח אל הפועל כנ"ל. כי מחמת שזה א"א להבין בשכל אנושי כלל ע"כ נתעו ונבוכו התועים עד שנתרחקו כמו שנתרחקו. אבל דוד המלך שמדתו אמונה מלכות כמ"ש ואמונתי וחסדי עמו. מתמיה ואמר שבאמת איני יכול להבין אנה אלך מרוחך. איך יצאתי מכח אל הפועל בתחילת הבריאה שהוא בחי' הליכה. כי בודאי אי אפשר להבין זאת רק אני מאמין באמונה שלימה שהכל מהש"י כי הוא בנפלאותיו ברא הכל והוציא הכל מכח אל הפועל וגם עתה הוא משגיח על הכל בהשגחה פרטיית וע"כ אנה מפינך אברח שהוא בחי' התרחקות יותר בחי' בריחה. כי בודאי א"א לברוח מפניך כי אני מאמין שהכל אחד אע"פ שא"א להבין זאת. וזהו אנה מפניך אברח, פנים זה בחינת עיני השגחתו בחי' יאר ה' פניו אליך בחינת אל תסתר פניך ממני וכו' היינו מאחר שאני מאמין שפני השגחתו צופים בכל העולם מראש ועד סוף ואחר הבריאה הוא כמו קודם הבריאה ע"כ פליאה דעת ממני נשגבה וכו' אנה אלך מרוחך שהוא תחילת יציאת הבריאה מכח אל הפועל וע"כ אנה מפניך אברח. כי פני השגחתו בכל מקום שעיז"ז הכל אחד אחר הבריאה כמו קודם הבריאה וכנ"ל. וכל זה בחי' ר"ה שאז נמשך השגחתו ביותר כמ"ש עיני ה' אלקיך בה מראשית השנה ואד אחרית שהה. כי המשפט של ר"ה זהו בחי' השגחה שאנו מאמינים שכל מה שמתנהג עם האדם בכל השנה הכל בהשגחתו ית' כפי המשפט שנגזר עלי ובר"ה וכמ ושדרז"ל על פסוק זה עיני ה' אלקיך וכו' בר"ה נידון מה יהא בסופה. וז עיקר בחי' ר"ה להמשיך על עצמו אמונת השגחתו ית' שזה זוכין ע"י שממשיכין עצמו אל נקודת האמת שהוא צדיק האמת ועל ידי זה נכלל הכל באחד שזה עיקר תיקון התשובה שאנו צריכין בר"השהואיום ראשון לעשי"ת וכנ"ל:

אות יד וזה בחי' גודל מעלת ההליכה לצדיקי אמת לשם שמים. לא לשם כבוד וקינטור ומחלוקת חס ושלום. כי ההליכה ברגלין. ועיקר שלימות התיקון הוא ע"י הרגלין. כי עיקר כל התיקונים תלויים בזה העולם העשיה הגשמי שהאדם הבעל בחריה נברא בזה העולם הגשמי דייקא. כדי שידבק א"ע בהש"י מגשמיות זה העולם דייקא. ועל ידי זה יעלה זההעולם עם כל העולמות כולם התלייים בו למעלה למעלה עד שיכלל הכל בבחי' קודם הבריאה וכנ"ל. וזה העולם בכללו נקרא רגין כמ"ש והארץ הדום רגלי ושם עיקר האמונה שנקראת רגלין כמ"ש במ"א. כי צריכין להאמין שהש,י בעוצם נפלאות רוממותו ית' עד אין חקר, שהוא צופה ומביט בהשגחה פרטיית בזההעולךם הגשמי עד תכלית תכליל דיוטא התחתונה. כמ"ש אין דבר נעלם ממך וכו' וכמ"ש המגביהי לשבת המשפילי לראות בשמים ובארץ וכו'. ועל ידי אמונת ההשגחה ע"י זה נכלל אחר הבריאה בקודם הבריאה שזה עיקר התיקון וכנ"ל. וע"כ אשריהם הרגלים שהולכים לדבר מצוה מכ"ש כשנוסע והולך להצדיקי אמת והנלוים אליהם. כי הצדיק אמת כבר זכה ע"י אמתת עבודתו להכלל הכל בקודם הבריאה כי כבר הגיע לאבני שיש טהור הנ"ל. ומי שזוכה לנסוע ולילך אליו וההליכה הוא ברגלין על ידי זה מגביה בחי' רגלין שהוא בחי' זה העולם העשיה בחי' והארץ הדום רגלי. מגביה הכל להש"י וכולל אחר הבריאה בקודם הבריאה שזה עיקר כל התיקונים כנ"ל. וע"כ העיקר לנסוע ולילך על ר"ה. כי אז בר"ה צריכן לעסוק בזה ביותר מחמת שאז נברא העולם. וע"כ הוא ראשון לתשובה לתקן כל הפגמים על ידי זה וכנ"ל. וע"כ היו נוהגין בכל הדורות לילך להרב כי מעלה יתירה כשהולכין אליו. כי ע"י ההליכה בעצמה מתקן הרבה וכנ"ל וזה בחי' שמחתי באומרים לי בית ה' נלך עומדות היה רגלינו בשעריך ירושלים. וזה בחי' מעלת העולים לרגל שנאמר עליהם מה יפו פעמיך בנעלים. כי ירושלים שם הביהמ"ק ששם נקודת האןב שתיה שממנו הושתת העולם שדרך שם חוזר ונכלל זה העולם בשרשו בבחי' קודם הבריאה. ועיקר התיקון ע"י הצדיק שהוא יסוד העולם בחי' אבן שתיה בחי' כי לה' מצוקי ארץ וישת עליהם תבל וכמ"ש במ"א. וזהו ירושלים הבנויה כאיר שחוברה לה יחדי ושהיא ירושלים שלמעלה וכו' כשארז"ל. היינו בחי' כלליות התחתון בעליון ירושלים שלמטה בירושלים שלמעלה שעל ידי זה נכללין בקודם הבריאה שזהעיקר התיקון וכנ"ל. וזהו שאלו שלום ירושלים וכו' יהי שלום בחילך וכו' למען אחי ורעי אדברה נא שלום בך וכו'. כי עיקר תיקון זה הוא ע"י שלום ואחדות ולבטל כל ההתנגדות אל האמת שהוא עיקר הרע והטומאה שנמשך מהשקר שיונק מהריבוי כשאין מבטלין אחיזתו בשרשו כנ"ל. ועל כן הנחש שהמשיך השקר בעולם וגרם כל המחלוקת והפירוד. ע"כ נתקלקל ברגליו כמ"ש על גחונך תלך. כי שקר אין לו רגלים (וכמ"ש בת"ז תיקון כ"ב דף ס"ו ע"ש). וע"כ עיקר פגם של השקר ובעלי רכילות ולה"ר הוא ברגלין כי נקראים הולכי רכיל כמ"ש לא תלך רכיל בעמך. וכשפרש"י שם בכל מקם מצינו רכילות בלשון הליכה בלשון רגל כמ ולא רגל על לשונו. כי עיקר פגם הלה"ר ורכילות שנמשך ע"י השקר שמהם כל המחלוקת והפירוד הוא בבחי' רגלין שמפרידין הרגין מהראש שעושין פירוד בין זההעולם שהוא בחי' רגלין ובין ראשית נקודת הבריאה שעל ידה נכללין בקודם הבריאה. וע"כ בר"ה שאז צריכין להכלל בהראש ועש"ז נקרא ראש השנה. וע"כ צריכןי לבא להצדיק שהוא בחי' הראש בחי' ראש בית בחי' רא בני ישראל האמיתי. ע"כ צריכין לנסוע ולילך אליו דווקא. כי על ידי זה מתקנים ומעלין בחי' הרגלין ומכניעין ומבטלין בחי' הרגלין דקליפה שהם ההולכי רכיל ובעלי לה"ר המרבין מחלוקת בישראל. כי ע"י שבאין להצדיק זוכין לאמת שעל ידי זה ממשכין ההשגחה בשלימות מראש ועד סוף עד העולם העשיה הזה שהוא בחינת רגלין שעל ידי זה נכלל הסוף בהראש סוף תכלית גשמיות כל העולם שהוא בחי' רגלין נכלל הכל בהראש בבחי' קודם הבריאה. ונכלל הכל באחד שזה עיקר התיקון וכנ"ל:

אות טו כי באמת ראש תוך סוף.כי עיקר שלימות האמ תהוא כשהוא אמת מתחילתו ועד סופוץ. כי יש שמתחיל לדבר באיזה אמת אבל בסוף מטעה על ידי זה דיקא בשקר גדול. כי דייקא ע"י מעט האמ תשהתחיל על ידי זה יש לו כח להטעו תבשקרו. כי כל שקר שאין בו אמת בתחילתו אינו מתקיים בסופו כשארז"ל. ע"כ עיקר האמת הוא כשהוא אמת שלם מראש ועד סוף. ועירק הוא הסוף כי טוב אחרית דבר מראשיתו. וע"כ עכשיו באחרית הימים מתגבר השקר ביותר כ"ש ותשלך אמת ארצה וכשרז"ל והאמת תהיה נעדרת שנעשו עדרים עדרים של אמת. וכן אצל כלאדם יש שהוא יאשר כשר מתחילתו. אבל אח"כ מטעהו הבעל דבר עד שמכשילו בשקריו. והעיקר ע"יבני אדם והשקרנים והליצנים ומכנים עצמן בשם חסידים שעליהם נאמר תאלמנה שפתי שקר הדובורת על צדיק עתק בגאוה ובוז. וע"כ ארז"ל את תאמין בעצמך עד יום מותך. כי עיקר האמת הוא כשמגיע עד הסוף שהוא בחי' רגלין. וע"כ עקיר תיקון כל העולם שהוא ע"י משיח צדקנו שאנו מצפים שיבוא ב"ב, הוא ע"י בחי' רגלין כמ"ש ועמדו רגליו ביום ההוא וכו' וכמ"ש עד דמטי רגלין ברגלין כמובא הרבה מזה בכתבי האריז"ל. כי עקיר התיקון ע"י אמת שיתגלה על ידי משיח צדקנו בחי' אמת מארץ תצמח והעיקר שהאמת יהי' בשלימות מראש ועד סוף להאמין בהשגחתו ית' מראש כל דרגין עד סוף כל דרגין שעל ידי זה נכלל הכל באחד שעל ידי זה עיקר התיקון וכנ"ל:

אות טז ע"פ התורה אר"ע הנ"ל , יתבאר המדרש הפליאה מאד וז"ל (מ"ר בראשית פ'

אות ח' א"ר סימון בשעה שבא הקב"ה לברוא את אדם הראשון נעשו מלאכי השרת כתים כתים וחבורות חבורות, מהם אומרים אל יברא ומהם אומרים יברא הה"ד חסד ואמת נפגשו צדק ושלום נשקו, חסד אומר יברא שהוא גומל חסדים, ואמת אומר אל יברא שכולו שקרים, צדק אומר יברא שהוא עושה צדקות שלום אומראטל יברא שהוא כולו קטטה. מה עשה הקב"ה נטל אמת והשליכו לארץ הה"ד ותשחל אמת ארצה. אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבון העולמים מה אתה מבזה תכסיס אלטיכסיי' שלך (ופ' מה"כ חותם, שחותמו של הקב"ה אמת). תעלה אמת מן הארץ הה"ד אמת מארץ תצמח עכ"ל. והוא תמוה מאד איך שיך שהש"י ישליך אמת לארץ שהוא עיקר חותמו. עאד שהוצרכו מאה"ש לשאול ולבקש מה אתה מבזה תכסיס וכו', וגם קשה מאד להבין איך יהי' מחלוקת בין מדת האמת ובין הש". כי מאחר שהש"י אמתת רצונו לברוא את האדם כמו שראינו סוף המעשה שבראו. אם כן איך שייך שהאמת יקטרג על זה:

אך זה כלל גדול שכל הבריאה היתה בגין דישתמודעון לי', כדי שנזכה לדעת ולהכיר אותו ית' ועיקר הבריאה הוא האדם היינ ובני ישראל הצדקיים אשר רק הם זוכים להכירו באמת ע"י שיש להם בחירה ועומדים בנסיון ובצירוף בזה העולם הגשמי הרחוק ממנו ית' מאד. כי הש"י סתים ונעלם בתכלית ההעלם כי לית מחשבה תפיסא בי' כלל כ"ש אליהו. ושעיר בדעתו שא"א לשום מלאך ושרף ולשום נברא להשיג אמתתו כ"א נפשות ישראל ע" ישירדו לזה העולם הגשמי ויהי' להם בחירה ויעמדו בנסיון. ועל ידי זה דייקא יזדככו ויצטרפו עד שיזכו להשגת אלקות עד שהמלאכים יקבלו וילימדו מהם כשרז"ל על פסוק כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל. עתידין צדיקים שיהי' מחיצתן לפנים ממה"ש וכו'. אבל זאת ההשגה שישיגו הצדיקים אז אין יודע עתה שום מלאך ושרף. וע"כ קטרגו המלאכים על בריאת האדם. כי כמו שהמלאכים אין יכולין להשיג אותו ית' כמו כן אין יכולין להבין ולהשיג פנימיות דעתו וחכמתו ית' כי הוא ית' ודעתו אחד כידוע. וכמאמר המשורר מאד עמקו מחשבותיך. והמלאכים נקראים בשם חסד ע"ש מדת החסד וכן יש שנקראים אמת כי נמשכים ממדת אמת וכן כולם. ומחמת שא"א לעמוד על סוף דעתו של הש"י ע"כ הי' מחלוקת גדולה בין המלאכים בענין בריאת האדם ואפילו המלאכים הנקראים אמת שמדתם אמת קיטרגו על בריאתו, כי אע"פ שמדתם אמת וחפצים רק באמת אעפ"כ לא יכלו להגיע ולהשיג סוף תכלית האדם שיוכל לבא למעלה גבוה כזאת להשיגו ולהכירו ית' יותר מכל המלאכים ע"כ קיטרגו על בריאתו, אדרבא מחמת גודל האמתתם של אלו המלאכים על ידי זה דייקא קטרגו על בריאתו. כי לפי עוצם אמתתם לא יכלו לסבול שיהי' נברא האדם שכולו שקרים כ"ש במדרש הנ"ל. כי יש כמה בחינות בענין האמת כי אמת הוא אחד כנ"ל בהתורה הנ"ל. אבל צריכין יגיעה גדולה להשיג האמת לאמתו עד תכליתו כי אפילו בחכמות שבזה העולם קשה להשיג האמת כאשר הודו כל חכמי המחקר שחוקרים כ"כ בחכמות ועדין אינם יודעים בבירור שום חכמה על אמתתה (מלבד חכמת המספר וההנדסה) מכ"ש בחכמת השגת אלקותו ית' שזה א"א להשיג בשום חכמה ושכל כ"א על ידי יגיעות ועבודות של צדיקי אמת שעומדים בנסיון וצירוף בכל תאוות עוה"ז, שרק הם זוכים להשיג באמת השגת אלקות עד שיזכו להכירו לעתיד ע ד שכל המלאכים יצטרכו לקבל מהם וכנ"ל:

ומחמת שקשה להשיג האמת לאמתו על ידי זה נתרבה המחלוקת. ועיקר המחלוקת ע"י האמת בעצמו שכל אחד סובר שאצלו האמת. כי בענין האמת והשקר יש כמה בחינות. יש שהוא שקרן גדול ורמאי גמור ויודע בעצמו שקריו אך הוא מטעה הבריות ומחפה השקר באמת כי גם השקרן גמור בהכרח שיאמר איזהו אמת בתחלה כשרז"ל כל שקר שאין בו אמת בתחלתו אין מתקיים בסופו וכו' אבל יש ש/אינ ושקרן כ,כ רק שע"י שאינו זך במעשיו כראוי על ידי זה נטה דעתו מטעות לטעות עד שנתהפך האמת אצלו עד שאומר לרע טוב ולטוב רע וסובר שכך הוא האמת ובענין זה יש כמה חילוקים יש שטעותו דך ויש שטעותו דק מן הדק מאד עד שמצאנו כמה צדיקים גדולים שטעו לפעמים באיזה דין והנהגה כמבואר בדברי רז"ל הרבה. ובודאי כוונתם הי' רצוי' לשמים באמת אבל טעו עצמן לפעמים בפרט בענין מחלוקת כי ברית כרותה ללה"ר עד ששאול המלך שהי' צדיק גדול מאד כבן שנה בלא חטא וע"י ריבוי לה"ר טעה עד שהרג נוב עיר הכהנים וכו' וכיוצא בזה הרבה. כי בזה העולם נפל האמת מאד עד שאפילו צדיקים גדולים וחכמים אמתיים קשה להם לעמוד על האמת לאמתו:

אות יז כי עיקר הבחירה בענין האמת והשקר כמבואר בהתורה הנ"ל. שהשקר הוא הרע והטומאה ועירק אחיזתו מחמת הריחוק מאחד. כי תיכף שיצאה הבריאה מכח אל הפועל ונעשה שני דברים וכו', נתהוה תיכף בחינת הבחירה שהוא בחינת הטהרה כי תיכף נעשה רושם על השתלשלות הטומאה שהוא השקר וכו' ע"ש היטב בהתורה הנ,ל. נמצא שעיקר אחיחזת השקר הוא בבחינת הריבוי ע"י ההתרחקות מהאחד. וכל מה שנתרחק מאחד יותר ונמשך הריבוי יותר מתגבר השקר ביותר. כמו שמצינו שתיכף שנבראה חוה ונעשו שני בני אדם בעולם פגמו מאד ואכלו מעץ הדעת טו,ר וגרמו מיתה לדורות וכשפרש"י על פסוק עשה האלקים את האדם ישר והמה בקשו חשבוונת רבים, שתיכף שנעשו שנים ונקראו המה בקשו חשבונות רבים וכו' ע"ש. וכן אח"כ כשנולדו קין והבל והתחילו בני האדם להתרבות יותר נתהוה מריבה ביניהם עד שקם קין אל הבל ויהרגהו. וכן אח"כ כל הקלקולים הי' ע"י שנתרבה הירבוי יותר כמפורש בפסוק כ"ש ויהי כי החל האדם לרוב על פני האדמה וכו'. וירא ה' כי רבה רעת האדם וכו'. כי כל מה שנמשך ריבוי יותר ונתרחקו יותר מאחד נתאחז השקר יותר שהוא הרע והטומאה שכל הקלקולים והפגמים על ידו. כי עיקר התגברות השקר ע"י הירבוי וכנ"ל. אבל באמת גם עיקר מעלת האמת ושלימותו הוא דייקא כשמבררין ומגלין האמת לאמתו במקום הריבוי. וכל מה שיש ריבוי יותר שיש שם אחיזת השקר יותר כשזוכין לברר ולגלות שם האמת, זה עיקר מעלת האמת ושלימותו ובשביל זה היתה כל הבריאה כולה מראש ועד סוף כי הכל נברא בשביל הצדיק שכל מעלתו הוא מה שהי' לו בחירה. ועיקר הבחירה הוא בענין האמת והשקר כנ"ל וע"כ כל מה שיש ריבויט יותר ששם אחיזת השקר יותר כשזוכין לגלות האמת שם נתגדל ונתקדש שמו ית' יותר ויותר. וע"כ אין אומרים דבר שבקדושה בפחות מעשרה. וזה בחי' ברוב עם הדרת מלך. וזה בחי' מ"ש אדמו"ר ז"ל (בהתורה ימי חנוכה בלק"ת סי' ב') שזה יקר מאד כשנתגלה אחדות הפשוט מתוך פעולות משתנות וכו'. וע"כ מצוה ראשונה בתורה לעסוק בישוב העולם שיתרבו בני אדם כ"ש פרו ורבו וכו' ומלאו את הארץ וכו'.כי צריכין דייקא שיתרבו בני אדם שאז מתגברת הבחירה ביותר כנ"ל. ואז דייקא זוכין הצדקיים להשלים כוונת הבריאה ע"י שעומדים אז בנסיון ובצירוף ומבררים האמת לאמתו מתוך הריבוי ששם נאחז השקר יותר. כיכל מה שיש אחיזה יותר להשקר כמו כן נגדל ונתעלה מעלת האמת, מי שזוכה לברר האמת שם שבשביל זה בא האדם לעולם וכל העולמות נבראו בשביל זה כי הכל נברא בשביל הבחירה שהוא בין האמת להשקר וכל מה שהנגדיות שהוא השקר גדול יותר וקשה ביותר לעמוד בנסיון לכווין האמת, נגדל ביותר מעלת הזוכה לכווין האמת לאמתו כנ"ל:

וע"כ לעתיד לבא כשיבא הגואל צדק שעיקר ביאתו לגלות האמת בעולם כמ"ש שלח אורך ואמתך וכו' כי אז יתקיים אמת מארץ תצמח. ע"כ עיקר ביאתו דייקא כשיתרבו ישראל מאד כמ"ש הקטן יהי' לאלף והצעיר לגוי עצום אני ה' בעתה אחישנה. וז"ש והי' מספר בני ישראל כחול הים אשר לא ימד ולא יספר מרוב והי' בקמום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי היינו שהכ' מבשר שלעתיד בעת שיתגלה האמת בעולם אז דייקא יתרבו ישראל מאד מאד כי זה עיקר מעלת האמת כשנתגלה מתוך הריבוי יותר כנ"ל. וזהו והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם היינו במקום הריבוי ביותר ששם אחיזת השקר ביותר וכנ"ל ששם ראוי שיאמר להם לא עמי אתם מגודל אחיזת השקר שם. אבל אז אדרבא שם דייקא יאמר להם בני אל חי. כי אדרבא זה יהי' עיקר מעלתם כשיזכו לאמת בריבוי גדול כזה כי זה עיקר מעלת האמת כשנתברר מתוך הריבוי ביותר שבשביל זה נברא הכל כנ"ל:

אות יח ואז דייקא יזכו הכל להכיר ולדעת אותו ית' באמת כמ"ש כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם וכו'. כי עיקר התגלות האמת הוא לגלות ידיעת אמתתו בעולם. כי הוא ית' עצם האמת כמ"ש ואמת ה' לעולם וכתיב וה' אלקים אמת וכו'. וכל אחד כפי ריחוקו מהאת כמו כן הוא רחוק מהש"י, וכן להיפך כל מה שקרוב יותר אל האמת כמו כן הוא קרוב יותר אל הש"י. אבל אמתת האמת א"א להשיג כ"א על ידי הבחירה בנסיונות רבים ועצומים, כמו שמצינו בכל הצדיקים הגדולים שלא זכו להשיג האמת כי עם ע"י נסיונות רבים. והראשון היה אברהם אבינו שהיה לו נסיונות עצומים מאד נגד כל העולם שהיו מלאים שקר ואמרו שאצלם האמת, עד שאמרו על אברהם שהוא מין וכופר והשליכוהו לכבשן האש ורדפו אותו מאד. והוא עמד בכל הנסיונות ועל ידי זה גילה האמת בעולם והודיע שיש אלקים אמת שליט ומושל ומשגיח וכו' וכן כל הצדקיים שאחריו. ועיקר התגלות האמת בשלימות יהי' ע"י משיח צדקינו שיבא בסוף באחרית הימים האלה שכבר נתרבה העולם מאד, ועיקר הריבוי הוא בהדיעות שיש שינוי דיעות הרבה שזה עיקר הריבוי בחינת רבתי בדיעות. ומשיח בעוצם צדקתו יזכה להשיג האמת לאמתו ולגלות האמת בעולם. ואז תהיה גאולה שלימה ואז יהיה נשלם כוונת הבריאה בתכלית השלימות. כי זה עיקר כוונת הבריאה שתצא הבריאה מכח אל הפועל שאז התחיל הריבוי שממנו אחיזת השקר ויתרבה העולם בריבוי אחר ריבוי מאד עד שיתרבה העולם מאד שעל ידי זה מתגבר השקר ביותר. וע"כ באמת הוה מה דהוה כל החורבנות והקלקולים וכו' רק הצדיקים שבכל דור שזוכין לאמת מקיימין העולם בכל דור ודור עד שבסדוף כשיתרבו הדיעות אמד מאד כי זה עיקר הריבוי ויתגבר השקר מאד אז דייקא יזכה הגואל צדק לברר האמת ע"י עוצם יגיעתו ואז דייקא יתגדל ויתקדש שמו יתברך על ידי שיתגלה האמת לאמתו מתוך הריבוי דייקא וכנ"ל:

אות יט אבל זה האמת שיתגלה אז אין שום מלאך ושרף יכול להשיגו רק הצדיקים אמתיים שעמדו בנסיון עדשזכו לגלות האמת מתוך הריבוי מתוך זה העולם הגשמי ששם הריבוי שהוארחוק מאחד בתלכית וכשמגלין האמת כאן מתקרבים להש"י בתכלית ההתקרבות שבשביל זה נברא הכל כנ"ל. וע"כ גם המלאכים שנקראים אמת שמדתם אמת גם הם לא יכלו להבין ולהשיג עמקות דעתו ית' ע"כ קטרגו על בריאת האדם. וע"כ אמר אמת לא יברא כי אע"פ שמדתו אמת אעפ"כ לא הי' יכול הלשיג עמקות דעתו להשיג אמתת האמת שיזכו הצדיקים בסוף ע"י שיעמדו בנסיון בעלמא דשקרא דייקא וע"כ אמת האמת אל יברא כי האמת ראה שתיכף שיהי' נברא האדם יתגבר השקר וע"כ לא הי' יכול לסבול שיהי' נברא כי האמת אינו יכול לסבול השקר. אבל באמת גם המלאכים הנקראים אמת טעו בזהכי אע"פ שכוונתם הי' באמת אבל לא יכלו לעמוד על אמתת האמת כי האמת לאמתו א"א להשיגו כ"א בזה העולם דייקא ע"י שעומדים בנסיון כנ"ל. ע"כ נטל הש"י אמת והשליכו לארץ והרחיקו מעל פניו כי הש"י אינו בוחר באמת כזה אע"פ שכוונתו רצוי' באמת אבל לא זכה עדיין להשיג אמתת דעתו ית' מחמת שלא הי' בזה העולם בחירה ולא נדכך ונצטרף בתוך הריבוי והשקר לברר האמת מתוך הריבוי והשקר. וע"כ גזר להשליך האמת לארץ כי זה בעצמו תיקון ובירור האמת שע"י שיושלך האמת עד לארץ בבחי' ותשלך אמת ארצה על ידי זה דייקא יתברר ויזכך האמת ע"י צדיקי אמת ואז דייקא יתגלה האמת הברור שיזכו להשיג ידיעת אמתתו ית' מה שלא היה באפשר בשום אופן להשיג כשהי' האמת למעלה בעולמות עליונים ששם אין שום שקר כלל. כי גם מדת האמת בעצמו אינו יכול להשיג אותי ית' כ"א ע"י שיורד האמת לזה העולם ומתברר ע"י הצדיקים וכנ"ל. וע"כ תיכף שאמרו מלה"ש מה אתה מבזה תכסיס וכו' תעלה אמת מן הארץ הסכים הקב"ה עמהם כמובן במדרש הנ"ל. כי גם כוונת השי"ת בתחלה הי' לזה שיהי' נשלך האמת לארץ שרחוק מאד מהאמת כי שם הריבוי ורחוק מאחד ביותר ששם אחיזת השקר מאד ושם דייקא יתברר האמת ע"י הצדיקים ועל ידי זה תעלה אמת מן הארץ בתכלית השליות בבחי' אמ תמארץ תצמח שיהי' נצמח ונתגדל האמת ביותר ואז יהי' נשלם האמת וישיגו האמת לאמתו וכנזכר לעיל:

אות כ וזהו הן אמת חפצת בטוחות ובסתום חכמה תודיעני. כי ענין זה שכתבנו על המדרש הנזכר לעיל מי שחפץ באמת לאמתו לחוס על תכליתו הנחצי באמת ולבלי להטעות א"ע הואיכול להוציא מזה עצות אמתיות והתחזקות עצום מאד עד אין קץ ותכלית באופן שישאר על עמדו לישאר קיים בנקודת האמת המושרש בו וחלא יוכל להטרידהו ולבלבלו ולמונעו בשום מניעה והסתה ודחיה בעולם אפי' אם יעבור עליו מה ואפי' אם יודע בעצמו שמעשיו מקולקלים מאד ורחוק כמו שרחוק מהש"י ותורתו. ונוסף לזה מענין ומייסרין אותו בכמה ענויים ויסורים ודחיות למונעו ולהרחיקו מנקודת האמת לאמתו חס ושלום. ואפע"כ לא ישמע לזה כלל רק יסתכל בכל פעם על נוקדת האמת ויאמר בלבו אעפ"כ אים האמת לאמתו, ועל ידי זה יתחזק תמיד וישאר קיים בנקודת האמת. והעיקר שהאמת לא ימנעהו מהאמת אמתי. כי עיקר הריחוק של כל אחד מעצם האמת לאמתו הוא ע"י האמת בעצמו כאשר רואין בחוש שכל המחלוקת הוא על ידי האמת שהמתנגדים אומרים שאצלם האמת. וכן הוא בכל דור ובפרט בדורות הסמוכים לפנינו שהיה המחלוקת של הלומדים על החסידים והמחלוקת הי' עצום מאד ונגע עד הנפש וכמה וכמה נפשות שקעו על ידי זה, וכמה וכמה פרישות נעשו בין איש ואשתו על ידי זה, וכמה נאבדו משני עולמות על ידי זה כמפורסם למי שבקי בהמעשיות שאירעו בדורות הסמוכים לפנינו אשר אבותינו ורבותינו ז"ל סיפרו לנו. ועיקר כל המחלוקת הי' על ידי האמת בעצמו. כי עתה אנו יודעים שגדולי הלומדים שחלקו על גדולי החסידים גם כן היו רובם צדיקים גדולים אמתיים, וכל מחלוקותם על גדולי החסידים שהיו צדיקים קדושים ונוראים מאד, היהרק מחמת האמת שגדולי הלומדיןם אמרו שהאמת אתם ושגדולי החסידים רחוקים מהאמת כי עוברים על תורת אמת כאשר גם אנכי שמעתי בעצמי באזני הרבה מאד מהטענות שלהם (בפרט מפני חותני הגאון הצדיק מוה' דוד צבי ז"ל שהיה צדיק גדול כמפורסם וחלק הרבה על גדולי החסידים והכל מחמת האמת שלו) וכמ וכן הוא בכל דור ודור. וכל זה נשתלשל מקיטרוג המלאכים הנ"ל שקיטרגו על בריאת האדם שמשם נמשך כ לכח היצה"ר שעיקר כחו ע"י מחלוקת שנמשך ע"י שנתלבש בהחולקים והמתנגדים קיטרוג המלאכים הנ"ל. ועיקר כח קיטרוגם נמשך מבחינה הנ"ל מה שמדת האמת בעצמו כשירד בין המלאכים קטרג האמת בעצמו על בריאת האדם כנ"ל ומשם נשתלשל כל הקטרוגים והסכסוכים שבין העולם למטה בפרט בין הת"ח שעיקר המחלוקת ע"י האמת כנ"ל. היינו ע"י בחי' הנ"ל שכתבנו למעלה שגם האמת בעצמו אינו יכול להשיג אמתת עצמותו ית'. וכמו שאינו משיג עצמותו ית' כך אינו משיג עמקות דעתו ית' כי הוא ית' ודעתו אחד ושם עיקר האמת לאמתו. אבל תיכף כשמשתלשל האמת מאתו עד שבא אל המלאכים תיכף נתעלם עמקות אמתת דעתו הקדושה. כי השגת עמקות דעתו באמת לאמתו זה סתום ונעלם מכל הנבראים והנאצלים וכו' וא"א לעמוד על סוף דעתו ית' ולא שום מלאך ושרף וכו' כ"א נשמת הצדיקים האמתיים הגדולים במעלה מאדשיזכו ע"י מעשיהם ועבודתם להשגת דעתו ית' באמת שזה יהי' עיקר קיבול שכר שלהם כידוע. ועיקר מעלתם של הצדיקים הוא מחמת שהיה הלהם בחירה. ועיקר הבחירה הוא רק מחמת שתיכף שנאצל האמת מאתו ית' תיכף לא הי' אפשר להשיג עמקות דעתו ית' עד שהאמת בעצמו קיטרג על בריאת האדם ואמר שלאיברא אע"פ שעתה אנו יודעים שאמתת דעתו ית' הי' שיברא כמו שאנו רואים שהש"י ברא את האדם וא"כ קשה על המדרש הנ"ל ביותר ועיקרא דדינא פירכא לכאורה איך אמר שמדת האמת קיטרג ואמר שלא יברא איך נקרא מדה זאת אמת מאחר שאל כיוונה אמתת דעתו ית' כי הלא אנו רואים בעינינו שברא את האדם היפך דעתו של מדת אמת. וא"כ מדוע נקרא אמת אך בודאי מדת אמת שקיטרגה על בריאת האדם היתה טענתה אמתיית וכל דבריה היה באמת כי אמרה שלאיברא שכולה שקרים וכן הוא האמת כאשר אנו רואים בעיניו. אבל אעפ"כ טעה האמת בעצמו כי לא היה יכול לעמדו על סוף דעתו של הש"י וכמו כן לא הי' יכול לעמדו על סוף דעתו של גדולי שישיגו אמתת האמת דייקא ע"י שיש אחיזה להשקר מחמת שא"א להשיג עמקות אמתת דעתו ית' עד שאפילו המלאכים שמדתם אמת אינם יכולים להשיג דעתו עד שמקטרגים ואומרים היפך דעתו ית'. וזהו בעצמו עוצם נפלאות גדולת מעלת הצדיקים הקדושים כי ע"י כל זה נמשך הבחירה והם בתוקף כחם שברו הבחירה ועמדו בנסיון ובחרו בטוב ביגיעות עצומות בזההארץ הגשמי ועל ידי זה הם דייקא זכו לברראתת האמת בזה העולם דייקא כי א"א לעמוד על האמת לאמתו כ"א בזה העולם הגשמי דייקא כשעומד בנסיון כראוי אשר לזה אינם זוכים כ"א יחידי הדורות זי"ע. אבל המלאכים אפילו הנקראים אמת אינם יכולים להשיג אמתת עמקות דעתו ית' כנ"ל. ומשם נשתלשל המחלוקת הגדולה שבכל דור שחולקים על גדולי הצדיקים הנ"ל שהם בחי' נקודות האמת כי אע"פף שגם שארי הת"ח והצדיקים הם צדיקי אמת. אבל עדיין לא עברו עליהם כל השבעה מניי מים (המרומזים בהמעשה של הבערגיר) ולא נבחנו ונצרפו כראוי. ע"כ אע"פ שכוונתם אל האמת. אבל קיטרוג המלאכים נתלבש בהם דייקא עד שהאמת דייקא מטעה אותם לקטרג ולחלוק על גדולי קדושי הצדיקים הנ"ל. ומחמת שנשתלשל הקיטרוג בזה העולם שהוא מגושם מאד ומלא קליפות ושקרים ע"כ בכאן בזה העולם כשוטעין ע"י האמת שאינו מזוכך כנ"ל יכולין לקלקל הרבה מאד חס ושלום עד שיתיר רציחה וש"ד ממש חס ושלום כאשר אנו רואין ריבוי החורבנות שגרמו המחלוקת בימי דוד ושאול ובפרט ביטמי בית שני שנחרב ע"י שנאת חנם כמו שארז"ל. ועיין במדרש על פסוק תאבד דוברי כזב וכו' זה התיר ג"ע וש"ד וכו' והכל ע"י האמת וכנ"ל. כי יש שני מיני אמת יש אמת לאמתו שמשיג ויודע הדבר כמות שהוא ויש עוד אמת שכוונתו רצוי' באמת אבל הוא טועה עצמו. ובענין זה יש הרבה חילוקים מאד יש שטעותו גדול ומי שמייגע עצמו קצת יכול תיכף לעמוד על טעותו, ויש שטעותו דק יותר עד שצריכין יגיעה ביותר לעמודעל טעות ולברר האמת, ויש שטעותו דק עוד יותר וכו'. ולכ מה שהטעות דק יותר צריכין יגיעה יתירה לברר אמתת האמת עד שיש שטעותו דק בדקות עצום מאד עד שא"א לברר טעותו כי אם ע"י גייעה עצומה במסירת נפש ממש כל ימי חייו שזהו עבודת גדולי הצדיקים הקדושים יחידי הדורות, שהתייגעו בעבודות עצומות וסבלו מרירות בלי שיעור ועמדו בנסיונות אין מספר ומסרו נפשיהם בשביל ישראל כל ימי חייהם עד שזכו על ידי זה דייקא לברר אמתת האמת לאמתו מה שא"א לשום מלאך ושרף להשיג. אשר רק בשביל אלו הצדקים נברא העולם כשארז"ל כי זה כל האדם וכו'. ובשביל זה השליך הש" יאת האמת לארץ כי הש"י ידע שכוונתמדת האמת שמקטרג על בריאת האדם אע"פ שהוא היפך דעתו הקדוש' ית'. אבל אעפ"כ כל כוונתו באמת כי תיכף שנשתלשל מדת האמת מאתו ית' שוב לא היה יכול השיג אמתת עמקות דעתו ית'. וע"כ טעה ע"י האמת דייקא ואמר שלא יברא האדם כי בודאי האמת הפשוט בהשקפה ראשונה מחייב שלא יהי' נברא האדם שכולו שקרים. אבל באמת לאמתו מאד עמקו מחשבותיו ית' עד שגם מדת האמת א"א להשיג כנ"ל כ"א גדולי הצדיקים שבזה העולם דייקא ע"י בחירתם וכנ"ל. וע"כ השליך האמת לארץ כי זהו בעצמו תקונו של האמת הב' הנ"ל שחפץ באמת אבל אינו יכול לעמוד על האמת שכל תקונו בזה העולם דייקא ע"י גדולי הצדיקים שעומדים בנסיונות רבים ועצומים, אשר רק הם זוכים אל נקודת האמת לאמתו ועל ידם אמת מארץ תצמח שעל ידי זה יתתקנו כל העולמות וכנזכר לעיל:

אות כא וע"כ בזה העולם עיקר שלימות האמת היא האמונה. כי עיקר האמת הוא לידע שא"א להשיג עצם האמת כי עצם האמת הוא השי"ת לבד כמ"ש ואמת ה' לעולם. וזה א"א להשיג רק עיקר האמת הוא לידע שא"א להשיג עצם האמת בבחי' תכלית הידיעה אשר לא נדע. וע"כ עיקר שלימות האמת הוא האמונה בבחינת צדק כד אתחברת באמת איתעבידת אמונה. וזה כל עבודת האדם בזה העולם לבא לזה, לזכות לאמת ואמונה בשלימות באמת לאמתו. אבל א"א לבא לזה כי אם ע"י גדולי הצדיקים הנ"ל שזכו לזה על ידי יגיעות רבות כנ"ל. ומי שחפץ באמת לאמתו ואינו מניח להטעות א,ע יוכל להבין מרחוק היכן האמת לאמתו ובלבד שלא יהי שוטה להגיס דעתו ולומר שיוכל להבין האמת מיד ולעמוד תיכף על סוף דעתם. כי גם אמתת דעתם של גדולי הצדיקים א"א להשיג כידוע כי הם נכללים בו ית' וגם מחשבותם עמקו מאד. רק ע" האמת יוכל לזכות לבא לאמונה שיבין ע"י האמת אם ירצה להסתכל על האמת לאמתו, יבין שראוי להאמין בהם ואז יזכה לאמת ואמונה שזה כל שלימות האדם. וזהו בעצמו בחי' מה שהשליך האמת לארץ כי ארץ הוא בחי' אמונה בחי' שכן ארץ ורעה אמונה (כמ"ש בספרי אדמו"ר ז"ל כ"פ). ובשביל זה בעצמו נקראת האמונה ארץ מחמת שעיקר האמונ' היא בהאטרץ הזאת הגשמי שהוא רחוק בתכלית מהשגת אמתת דעתו ית'. אבל בזה הארץ דייקא משיגין הצדקיים האמת לאמתו ע"י התחזקות האמונ' וכנ"ל. ע"כ השליך האמת לארץ שהוא בחי' אמונה, שיתברר האמת ע"י האמונה ע"י גדולי הצדיקים, וכמו שכתוב ע"פ ויהי ידיו אמונה שעל ידי אמונה באים להשגת הדעת באמת כל אחד לפי מדריגתו וכו' ע"ש:

אות כב כי אמת ואמונה הם בחי' איש ואשה כידוע שעל זה נאמר לא טוב היות האדם לבדו. כי האדם שהוא הדעת שהוא האמת (כי אמת ודעת הם בחי' אחת כי עיקר הדעת הוא להשיג ולידע אמתת הדבר כמו שהוא באמת כידוע) לא טוב שיהי' לבדו. כי א"א להשיג עצם האמת כנ"ל. ע"כ אעשה לו עזר כנגדו שהוא בחי' האשה יראת ה' שהוא בחי' אמונה שהוא עזר כנגד האמת כי עיקר שלימות האמת ע"י אמונה כנ"ל. וע"י שניהם עיקר ההולדה שהוא הולדת הדעת כי כל ההולדות ע"י הדעת כידוע. כי על ידי התחברות אמת ואמונה בשלימות כראוי נולדין כל ההשגות הידיעות האמתיות שהוא השגת תורתנו הקדושה שיסודה אמת ואמונה כ"ש ותורתך אמת וכתיב כל מצותיך אמונה וכנ"ל:

וזהו עזר כנגדו. כי דייקא מחמת שיש נגדיית בחי' נגד בני אדם המבואר בסוף התורה הנ"ל (בלשון אדמו"ר ז"ל בעצמו ע"ש) על ידי זה דייקא נעשה האמונה עזר להאמת. כי הנגדיית נמשך מחמת שא"א להשיג עצם האמת כנ"ל. ע"כ עירק עזר ותיקון האמת הוא האמונה כנ"ל. שבשביל זה השליך אמת ארצה כדי שעל ידי זה אמת מארץ תצמח מארץ דייקא וכנ"ל:

וזהו זכה עזר לא זכה כנגדו. וזהו בעצמו בחי' השלכת האמת לארץ שהוא בב' בחינות האלו. שזהו בחי' הבחירה שעל ידי זה עיקר תיקון ובריר האמת. כי הש"י ראה שהאמת שנאצל מאתו גם הוא א"א לו להשיג אמתת דעתו כנ"ל ע"כ השליכהו ארצה. כי הש"י אינו חפץ באמת בזה ע"כ הרחיקהו מעל פניו. אבל זהו בעצמו תיקונו ע"י גדולי הצדיקים שבזה הארץ. שיאחזו עצן בהאמת ויתייגעו ביגיעות עצומות עד שיזכו להבין האמת שא"א להשיג עצם האמת רק להתחזק באמונה שלימה ע"י האמת וילכו מדרגא לדרגא (וע' מזה עוד במ"א ובליקוטי עצות קצת מזה) עד שהם דייקא יזכו לברר ולהעלות האמת מן הארץ בבחי' אמת מארץ תצמח, תצמח דייקא. כמו שזורעין גרעין ומתבלה וגדל ממנו אילן גדול והכל ע"י עבודת האדם. כן מתייגעין הצדיקם בבירור האמת לזורעו ולנוטעו בבחי' כולו זרע אמת. שהוא ע"י מעשיהם הטובים ותורתם ונפלאות החידושים שמחדשים בהתורה וכו' עד שעל ידי זה צומח האמת מן הארץ דייקא בבחי' אמת מארץ תצמח וכנ"ל. ועיין לקמן באות מ"ד:

אות כג וכל זה צריך כל אדם לידע ועל ידי זה יהי' ניצול מכמה מכשולות הבאין ע"י האמת דייקא שאינו מבורר כראוי, לא מיבעיא שתצילהו מאש המחלוקת וההתנגדות שעוקרת את החולקים משני עולמות בחנם. שמדה זאת גרוע מכל המדות רעות שבעולם. כי שאיר המדות והתאוות יש בהם איזה הכרחיית רק שצריכין להתנהג בהם ע"פ התורה הקדושה ואפילו בהיתר שלא להרבות בהם. אבל עכ"פ יש בהם הכרח לקיום האדם כגון אכילה ושתיה וכיוצא. אבל ענין המחלוקת זה אין צריך האדם כלל. והוא מכלה ועוקרת אותו משני עולמות יותר מכל התאוות כאשר כבר הרבה נטרדו על ידי זה משני עולמות ואפילו ממחלוקת בשביל פרנסה צריכין להתרחק מאד כי אין פועלין על ידי המחלוקת כלל. אדרבא מחלוקת אחת דוחה מאה פרנסות וצריכין להאמין כי אין אםד נוגע במה שמוכן לחבירו. ובשמך יקראוך ומשלך יתנו לך וכו' כשרז"ל. מכ"ש וכ"ש מחלוקת בענין עבודת ה' שהוא המחלוקת שבין החסידים והלומדים או שבין החסידים או בין הלומדים בעצמם. שזה המחלוקת גרוע מהכל ומקלקל הרבה ומעכב את הגאולה יותר מלכ העבירות שבתורה. וכל המחלוקת הזאת הוא רק שנא תחנם והכל מחמת האמת שכל אחד נדמה לו שאצלו האמת. אבל באמת אם יסתכל על האמת לאמתו ולא יטעה א"ע בודאי לא יחזיק במחלוקת עכ"פ. כי יסתכל על עצו אולי הוא טועה את עצמו. ואפילו אם אינו טועה יבין שלא יתקן ע"י המחלוקת כלל. אדרבאיקלקל הרבה יותר ממה שיתקן לפי דעתו הנבוכה. כי ע"י המחלוקת א"א לתקן בשום אופן כי שנאוי המחלוקת מאד וא"א לבאר כל זה בכתב. אבל החפץ באמת לאמתו בודאי לא יטעה ע"י האמת שלו שאינו מבורר להחזיק במחולקת חס ושלום. בפרט בדורות הללו שישראל בשפלות גדול ואין לנו שום ממשלה איך אפשר לתקן מה שצריכין לתקן בפרט ע"י המלוקת. כי לתקן את העולם ולהמשיך כל העולם לעבודתו ית' א"א כ"א ע"י השלום כ"ש בהתורה רציצא וכו'. וע"כ אליהו ומשיח שעיקר תיקון העולם יהי' על ידם יעסקו רק לעשות שום בעולם כשרז"ל אין אליהו בא לטמא ולטהר וכו' אלא לעשות שלום בעולם. וכן משיח צדקינו נקרא שר שלום וכו'. וע"כ אם האמת מסיתו להחזיק במחלוקת חס ושלום צריך להשליך מאתו אמת כזה לארץ ולהרחיקו מעל פניו כי הש"י אינו חפץ באמת כזה וכנ"ל:

אות כד ואפי' מי שנשמר מזה. והולך בתומו ואינו מחזיק במחלוקת על אחרים גם הואצריך ליזהר לזכור היטוב ענין הנ"ל. שיזהר מאד מאד שהאמת לא ירחיק אותו חס ושלום מהש"י ותורתו הקדושה כיכל ההתרחקות והנפילות שבדעתו הכל ע"י האמת מחמת שיודע בעצמו האמת שפגם וקלקל בפרט מי שיודע שקלקל הרבהמאד. וגם עתה הואכמו שהוא. וע"כ אומר בדעתו הלא אינ יודע האמת בעצמי עוצם קלקולי ועל ידי זה נופל בדעתו ומתרחק כמו שמתרחק ר"ל. נמצא שכל התרחקותו ונפילתו הוא ע,י האמת. אבל באמת צריכין להתרחק מאמת כזה. כי לא כך הוא האמת רק צריכין לידע שאין אנו יודעין כלל. ואם לא זכינו לבוא לתכלית הידיעה אשר לא נדע שזה עמוק ונעלם מאד. אבל עכ"פ אנו אין יודעים בפשיטות כלל. רק זה אנו יודעין באמת שהש"י אמת ותורתו אמת. והוא ית' גילה לנו ע"י צדיקיו האמתיים עוצם חסדו ורחמיו עד אין חקר וכמבואר בדברינו הרבה מזה. וזה עיקר האמת וכל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה כי מאד עמקו מחשבותיו ית' והוא יודע יצרינו כי עפר אנחנו. ויקר בעיניו מאד כל תנועה והעתקה כחוט השערה שאדם ממשיך עצמו להש,י בזההעולם הגשמי מאד. וכל מה שהוא רחוק ומגושם יותר כמו כן יקר בעיניו יותר כל תנועה והמשכה אליו ית' ממקום רחוק כזה. וזה עיקר האמת בבחי' אמת מארץ תצמח, מארץ דייקא וכנ"ל:

אות כה וצריכין לידע שכל אלו ההסתות, הן בענין מחלוקת חס ושלום הן האדם אצל עצמו שמסיתו האמת שאינו מבורר להחזיק במחלוקת או להתרחק מהש"י וליפול בדעתו על ידי זה וכנ"ל, כל זה נמשך מהשתלשלות קיטרוג המלאכים הנ"ל שמשם כל כח היצה"ר כנ"ל. שגם קיטרוגם הי' ע"י האמת שלא נתברר אז בשלימות עד שמדת האמת דייקא קיטרגה ואמרה שלא יברא האדם. שזהו בעצמה בחי' קיטרוג המלאכים שאמר ומה אנוש כי תזכרנו וכו' ומשם נשתלשל הקיטרוג בבני אדם עד שטועין ע"י האמת שאינו מבורר לקטרג אחד על חבירו ולהרבות מחלוקות בחנם חס ושלום. או שיקטרג על עצמו ע"י אמת כזה להתרחק מהש"י ותורתו חס ושלום. ע"כ צריכין לבקש מאד מאד מהש"י כל ימי חייו שיזכה לנקודת האמת לאמתו. והעיקר שיזכה להתקרב לצדיקי אמת ותלמידיהם הנלוים אליהם שזכו לנקודת האמת לאמתו. כי עצם נקודת האמת אין זוכים כ"א גדולי הצדיקים הנ"ל ומהם יכולין לקבל כל מי שזוכה להתקרב אליהם. אבל צריכים יגיעות גודלות לזה ולחפש ולבקש ולהתפלל הרבה להשם יתברך על זה וכנ"ל:

אות כו וזה שטען דוד כשהתוודה על חטאו בבת שבע. כי פשעי אני אדעא וחטאתי נגדי תמיד. וא"כ אוכל להתרחק וליפול על ידי זה חס ושלום לומר שאפס תקוה חס ושלום. וכמ ושרצו הרבה לדחותו על ידי זה. כמ"ש רבים אומרים לנפשי אין ישועתה לו באלקים סלה וכשפרש"י שם. שהוא מחמת העון הזה. אבל דוד המלך לא הסתכל על כל הדחיות האלה הן מאחרים הן מעצמו. רק חיזק א"ע ואמר לך לבדך חטאתי והרע בעיניך עשיתי. כי לא חטאת ינגד שום מלאך ושרף כ"א נגדל לבד. וע"כ בידך לסלוח כי אתה מוכרח כביכול לסלוח לעמן תצדק בדברך וכו' כדי שתצדק ותזכה נגד המלאכים שקטרגו ואמרו מה אנוש כי תזכרנו וכו'. כי עתיד למחטא קמך ולארגזא קמך וכו'. ולא ידעו עוצם ריבוי רחמיך וחסדיך עד אין חקר שאתה מרבה לסלוח לכל המקבשים מחילה וסליחה מאתך. ע"כ את מוכרח לסוח כדי שתצדק בדברך ובשפטך שבראת את האדם. וכ"ש שם במדרש שהשיב הש"י וכי עלחנם נקראתי רחום וחנון וכו'. וזה שאמר אח"כ הן אמת חפצת בטוחות. היינו אע"פ שלפי האמת שבדעתי נדמה לי שרחוק מאד שהש"י יסלח לי על עון גדול כזה. ומחמת זה כמעט כמעט נפלתי בדעתי ונתרחקתי מאתך על ידי זה חס ושלום. אבלחסדך גברעלי שזכיתני להבין מרחוק שאמתת רחמי דעתך הקדושה א"א להשיג ע"כ אני מחויב לעשות את שלי להתחזק בכל פעם ולהפיל תחינתי לפניך עד ישקיף וירא ה' משמים. וזהו הן אמת חפ צת בטוחות שבודאי העיקר הוא האמת וכל חפציך ובקשתיך מהאדם השפל הזה הוא רק האמת. אבל אני מבקש ובסתום חכמה תודיעני שתודיעני חכמה אמתיית מה שסתום ונעלם ממני שזה עיקר האמת לאמתו. היינו שחיזק א"ע וטען עם הש"י אע"פ שאתה חפץ רק באמת בחי' הן אמת חפצת בטוחות. ולפי האמת שבדעתי רחוק מאד שימחול לי הש"י עד שנדמה חס ושלום שאפס תקוה חלילה. אבל אני יודע שעדיין לא השגתי אמתת רחמיך בשלימות. ואני מבקש ובסתום חכמה תודיעני, שתודיעני מה שסתום ונעלם ממני שהוא אמתת רחמיך וחסדיך אשר שגבו ועמקו מאד ונעלמו ממני אשר על ידם יש לי ג"כ תקוה גדולה כי מאד עמקו מחשבותיך ואין אנו יודעין כלל ויש ענין שיתתקן הכל ויתהפך לטובה וכל העוונות יתהפכו לזכיות רק שלא יתייאש עצמו מן הצעקה והתפלה והתחינה וכמ וששמעתי מפיו ז"ל כמבואר במקומו ע"ש:

אות כז וזהו כלל כל העבודה של ר"ה ויוה,כ וכל ירח האיתנים שאיתן במצות כי הכל לברר נקודת האמת בכל מקום שהוא ע"י צדיק האמת שזכה לנקודת האמת לאמתו בשלימות. כי בר"ה ויוה"כ מבררין האמת ע"י ריבוי העבודות שישראל עובדין אז כי עוסקין אז בריבוי תורה ותפילה וצעקות ותחנונים להש"י וצדקה וכו'. שזה עיקר האמת שזוכין ע"י קולות של שופר ושל ריבוי תפילות וצעקות להש"י בבחי' הקול קול יעקב בחי'תתן אמת ליעקב וכנ"ל. אבל אחר יוה"כ מתחילין לעסוק בסוכה. שהוא ג"כ בחי' אמת ליעקב בבחי'ויעקב נסע סוכותה. היינו שאחר ר"ה ויוה"כ עוסקין לגלות האמת גם בעבודות חיצוניות שהם אכילה ושתיה ושינה שזה עקיר מצות סוכה כדי לידע ולהאמין שע"י אממת האמת יכולין להיות סמוך וקרוב להש"י בכל מקום שהוא בבחי' בכל דרכיך דעהו. וזהו בחי' הד' מינים שכלולים מכל הכתות שבישראל בעלי תורה ומצות וכו' עד שאפילו ערב ינחל אוגדין עמהם שהם בחי' הרחוקים מאד שאין בהם לא טעם וריח. כי ע"י האמת מגלין שגם מהם מקבל הש"י נחת רוח והתפארות ע"י כל תנועה אמתיית שנמצא בהם שמושכין א"ע להש"י וכנ"ל. וזהו בחי' שמחת תורה ושמיני עצרת. עצרת לשון אסיפה שעוצר ואוסף הכל ומקרב כולם להש"י אפילו הרחוקים מאד על ידי סוכת שלום שזכינו לישב בה שאז הקרבנו קרבנות אפילו בשבי להע' אומות כדי לקרב כולם להש"י בבחי' אז אהפוך אל כל העמים שפה ברורה וכו':

וע"כ בשמחת תורה הכל עולים אל התורה להורות שכל אחד מישראל יש לו חלק בתורת אמת. כי עיקר האמת הוא לקרב ולא לרחק. רק לברר ולגלות נקודת האמת שאצל כ"א מישראל אפילו הרחוקים מאד כי זה עיקר אמתת רצונו ית' וכנ"ל:

אות כח וזה שמסיימין התורה לעיני כל ישראל ומתחילין מיד בראשית ברא אלקים וכו'. כי רז"ל דרשו על פסוק זה אשר עשה משה לעיני כל ישראל ששיבר את הלוחות וזהו בחי' הנ"ל כי משה ראה גודל החורבן שחטאו ישראל כ"כ ועברו על כל התורה ועבדו ע"ז עד שהי' משורת הדין האמת ע"פ התורה להרחיק ולהאביד את ישראל חס ושלום. כמו שאמר הש"י הרף ממנו ואשמידם וכו'. ע"כ השכיל משה והשליך את הלוחות לארץ. זה בחי' ותשלך אמת ארצה הנ"ל כמו שהש"י השליך את האמת לארץ על קטרוג על בריאת האדם וכנ"ל כמו כן עשה משה ודבק בו ית' והשליך את הלוחות שהם בחי' אמת בחי' תורת אמת השליכם לארץ. להורות שאע"פ שהם תורת אמת אעפ"כ מאחר שעל ידם עולה על דעתו שאפס תקוה וא"א להתפלל עוד על ישראל, ע"כ השליכם ארצה והרחיקם מעל פניו וחיזק א"ע להאמין שא"א להשיגעמקות דעתו כלל, עד שהבין שאעפ"כ הש"י רוצה שיתפלל עליהם. ועל ידי זה הרבהלהתפלל עליהם עד שפעל בתפלתו שנתרצה השי"ת ומחל להם וצוה לו לפסול לוחות שניות. וזהו בעצמו בחינה הנ"ל בחי' ותשלך אמת ארצה וע"י זה בעצמו אמת מארץ תצמח וכנ"ל. כמו כן עשה משה. כי אם לא הי' משליך הלוחות והי' הקיטרוג גדול ח" ועד שהיו ישראל נאבדו חס ושלום, ואז היה האמת מתעלם לגמרי כי אין מי שיגלה האמת בעולם כ"א ישראל. ע"כ השליך הלוחות שהם בחי' אמת בבחינת ותשלך אמת ארצה והתחזק בתפילה כי האמין שא"א להשיג אמתת דעתו כי מאד עמקו מחשבותיו וזכה שעלתה בידו ונתרצה לו הש"י ומחל לו וצוה לו לפסול לוחות שניות שזהו בחי' תעלה אמת מן הארץ בחי אמת מארץ תצמח וכנ"ל. וע"כ אחר לעיני כל ישראל מתחילין מיד בראשית ברא אלקים שהוא ס"ת אמת כמובא. להורות שזה עיקר האמת כשיודעין שאין יודעי ןכלל ואין מתרחקין בשום אופן רק מתחילין בכל פעם שזהו בחי' לעיני כל ישראל בראשית ברא אלקים שמשה בעוצם כחו המשיך דרך זה ע"י שבירת לוחות שהודה לו הש"י ואמר לו יישר כחך ששברת. שעל ידי זה יוכל כ"א מישראל להתחזק א"ע להתחיל בכל פעם שזהו בחי' התחלת התורה בראשית ברא אלקים ס"ת אמת. כירק זהו עיקר האמתת האמת שלא יתרחק ע"י האמת רק יבין וידע שאין יודעי ןכלל וצריכין להתחיל בכל פעם מחדש. כי אמתת רחמיו שגבו מאד וכל ימי חיי האדם יוכל להתחיל להתקרב להש"י כ"ש תשב אנוש עד דכא, עד דכדוכא של נפש. כי חסדי ה' לא תמנו ולא כלו רחמיו לעולם:

אות כט וזהו כל הדן דין אמת לאמתו כאלו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית ודקדו הפוסקים תיבת לאמתו כמובא בב"י בהתחלת טחו"מ היינו כנ"ל שהעיקר הוא לדון אמת לאמתו דייקא לבלי לטעות א"ע ע"י האמת להטות הדין חס ושלום. רק יהי' אמת ברור וזך בחי' אמת לאמתו והוא כעין שפירשו המפרשים שם לאפוקי דין מרומה ע"ש היינו כנ"ל ואז נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית כי עירק מעשה בראשית הי' ע"י האמת לאמתו דייקא. כי האמת הפשוט קיטרג על בריאת האדם שהוא עיקר כל מעשה בראשית. וע"כ עיקר מעשה בראשית שהוא בריאת האדם הי' רק ע"י האמת לאמתו דייקא שהוא אמתתו בעצמו ית' שא"א להשיג, שידע שאעפ"כ צריכין לברוא את האדם כייהיו צדיקים גדולים כאלו שיבררו האמת לאמתו, וע"כ זה הדן דין אמת לאמתו דייקא הוא בבחי' זאת וע"כ הוא נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית שנאמר בהם ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד (שמשם למדו רז"ל שם מדרש זה שנעשה שותף וכו') כי האמת הוא כולו אחד כולו טוב וכנ"ל. אך העיקר הוא האמת לאמתו וכנ"ל:

אות ל וזהו וידבר אלקים אל משה ויאמר אליו אני ה' וארא אל אברהם וכו' באל שדי ושמי ה' לא נודעתי להם וכו'. כי כל הוויכוחיטם בין הש"י ובין משה רבינו בענין שליחותו לגאול את ישראל שמשה הי' ממאן מאד כמה פעמים. והש"י הקפיד עליו הכריחו לילך בשליחות לגואלם כמבואר בפרשיות הקודמים. הכל הי' בענין האמת הנ"ל שאפילו גדולי הצדיקים קשה להם בתחיל' לעמוד על עצם נקודת האמת לאמתו וכו' וכנ"ל. רק כל צדיק וצדיק מברר האמת כפי יגיעתו וטרחו בעבודתו וכל ימי חייו יש לו בכל פעם נסיונות. כי בהכרח שיהיה לו בחירה כל ימי חייו ועיקר הבחירה הוא בענין בירור האמת לאמתו וכנ"ל. וע"כ אפילו משה רבינו ני' ממאן לילך בשליחות הש"י. והכל מחמת ריבוי האמת שלו. כי בקדושת חכמתו ידע האמת שקשה מאד להושיע לישראל ישוע שלימה בתכלית עד הסוף כי ראה שסופן לחטוא ולהמרות כנגדו וכנגד הש"י כמה פעמים בתחילה ובסוף. וכמו שהי' באמתכן כמ"ש וינסו אותי זה עשר פעמים וכו'. וע"כ הי' חפץ לסלק עצמו משליחותו. כי תלה הדבר בענוותנותו כי היה קטן בעיניו ואמר מי אנכי וכו' וכל זהבחי' אמת. כי משה רבינו בודאי דיברכל דבריו באמת ובענווה אמתית אבל אעפ"כ הקפיד הש"י עליו כ"ש ויחר אף ה' במשה וכו' וכריחו לילך. כיכל אלו הדיעו תוהסברות של משה שהי' למאן בשליחותו הכל נמשך ונשתלשל מהאמת של המלאכים הנ"ל שקיטרגו ואמרו שלא יברא האדם כי מה אנוש כי תזכרנו וכו'. כי עתיד למיחטא קמך ולארגזא קמך וכו' כמבואר לעיל שמזה הקיטרוג כל כח היצה"ר ואפילו צדקיים גדולים גמורים צריכם יגיעה רבה לברר דעתם מסברות הנמשכים מזה הקיטרוג וכו'. ומזה נמשך מה שאמר משה למה הרעותה וכו' למה זה שלחתני שזה נמשך ע"י עוצם המחלוקת של החולקים שהם דתן ואבירם שיצאו נצבים לקראתם ואמרו ירא ה' אליכם וישפוט וכו'. וגם לפי דעתם דיברו באמת כאלו הם מקנאים על צרות ישראל. כי כל הפגמים שבעולם בפרט כל מיני מחלוקת נמשך רק מפגם האמת הנ"ל שמשם כל הבחירה וכנ"ל. וע"כ אפילו הרשעים הגמורים מלבישים דבריהם הרעי םבאיזהאמת כאלו כוונתם אל האמת. כמו שראינו בפרעה שאמר להם למה משה ואהרן תפריעו את העם וכו'. תכבד העבודה על האנשים ויעשו בה ואל ישעו בדברי שקר. הבט וראה והבן אתה המעיין עד היכן השקר מתפשט להחליף האמת עד שבתוקף שקריו מעיז פניו כ"כ לומר שאצלו האמת עד שפרעה הרשכע שעינה את ישראל בשקר ובחנם בעבודה קשה כ"כ. אמר תכבד העבודה וכו' ואל ישעו בדברי שקר כאלו דברי משה ואהרן שרוצים שישראל יעבדו את ה' הם חס ושלום דברי שקר והוא חפץ רק האמת שיעבדו אותו ישראל בחנם וכן הוא בכל דור ודור. אבל זה הענין להחליף השקר באמת הוא בכמה בחי' אין מספר, כי הרשע גמור כמו פרעה מחליף שקר גמור לאמת כנ"ל, ודתן ואבירם באו ג"כ בשקר לחלוק על משה בעזות וחוצפה גדולה כאלו הם מקנאים על צרות ישראל ואמרו ירא ה' עליכם וישפוט וכו'. אבל בודאי קר שלהם לא הי' מגושם כ"כ כמו השקר של פרעה. אבל גם הם באו בשקר ואמרו שאצלם האמת כאלו הם אוהבים את ישראל באמת יותרממשה ואהרן. וכן הוא בכל דור ובכל עת. והעושק יהולל חכם ויאבד את לב מתנה כמו שדרז"ל פסוק זה לענין משה רבינו שע"י העזות הרע של דתן ואבירם שאמרו ירא ה' עליכם וכו'. על ידי זה גרמו שגם משה רבינו שגהואמר למה הרעותה וכו'. כי גם הצדיקים הגדולים והנוראים טועים גם כן לפעמים על ידי ריבוי האמת יותר מדאי שנמשך מקיטרוג המלאכים הנ"ל כנ"ל:

אות לא וזה שהודיעו הש"י מה ששגה בפ' זאת של וארא שנמשך לענין הקודם על שאמר למה הרעות כמו שפרש"י. וזהו וידבר אלקים אל משה ויאמר אליו אני ה' כי כל הקשיות שקשה על הש"י נמשך מהסרת האמת שמשם נמשכין דרכיה' שא"א להשיג שהם בחי' צדיק וטוב לו צדקי ורע לו רשע וטוב לו וכו' והכל בשביל הבחירה וכנ"ל. וזהו וידבר אלקים בחי' דין כוו' ויאמר אליו אני ה' בחי' רחמים. היינו שהודיעו כי ה' הוא האלקים והכל אחד. כי מדת הרחמים ומדת הדין הכל אחד באמת לאמחתו רק שא"א להשיג זאת. כי עצם אמתת דרכיו ומדותיו ית' א, א להשיג כמ ושא"א להשיג עצמותו ית' וכנ"ל:

וזהו וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי ושמי ה' לא נודעתי להם. כי עיקר התחלת התגלות אמתת אלקותו ית' היה ע"י האבות אברהם יחחק ויעקב. אבל א"א לגלות האמת בפעם אחד. כי האמת צריך להתברר בזה העולם הבחירה דייקא בכל דורודור עד שיבא משיח אז יתגלה האמת בשלימות. כי הש, יאחד ושמו אחד שזה עיקר האמת בחי' כולו אחד כולו טוב כולו קדוש. אבל אעפ"כ מצד המקבלים יש חילוקים רבים בענין השגת אמתתו ית' לכל חד כפי יגיעתו בעבודתו ית' שזהו בחי' נודע בשערים בעלה לכל חד כפום מה דמשער בלביה. היינו כפי יגיעתו להשיג אמתתו ית' כמו כן זוכה לשיעורין דלביה. וכמובן בזוה"ק בכמה מקומות. דאית מארי דידין ורגלין שמשיגין בבחי' זאת שנקרא ידין וכו' וכו' ואת בלבושין דמלכ' וכ' ואיהו לא אישתני בכל אתר וכו'. וכל אחד כפי השגתו את אמתתו ית' כן נתגלה לו סוד שם משמותיו ית' כפי ההשגה. כי יש ז' שמות שאינם נמחקים ויש ביניהםכמה דרגות. ושם הויה ב"ה הוא למעלה מכולם כיהואבחי' שם העצם. אבל גם כל השמות אפי' שם הויה ב"ה הוא רק בבחי' אחר הבריאה שגילה שמותי יתברך להצדיקים כדי שיוכלו להשיג אמתתו ית'. כי קודם הבריאה אין לו שם כלל כמ"ש ואנת לית לך שם ידוע וכו'. וכמובא בכל ספרי המקובלים. ובחי' אלו הנ"ל הוא החילוק שבין מדריגות הצדיקםי שאף על פי שכולם מכירין ויודעין אמתתו ית' שהוא כולו אחד כולו יטוב וכו'. אעפ"כ יש ביניהם חילוק גדול וכנ"ל וכפי החילוק שביניהם כמו כן משיג כ"א שם משמותיו ית' וכנ"ל:

אות לב וזהו וארא אל אברהם באל שדי שהוא שם קדוש ונורא. אבל זה השם נקראים בו גם המלאכים. כמ"ש הנני שולח לפניך מלאך וכו'. השמר מפניו אל תמר בו כי שמי בקרב ודרז"ל אל תמירני בו. כי שמי בקרבו זה מט"ט ששמו כשם רבו. כי מט"ט בגימ' שד"י כמובא. היינו שהשגת אמתתו ית' מצד שה השם משיג המלאך עד שהמלאך נכל לבו ית' בבחי' זה השם ונקרא על שמו אבל שם צריכין ליזהר מטעות שלא לטעות שהשגה זאת הוא עצמות אמתתו ית' כי על זה נאמ השמר מפניו אל תמירני בו. וע"כ לא בחר משה בבחי' זאת ואמר אם אין פניך הולכים וכו'. כי משה כל השגתו היה גבוה מאדכי השיג מבחי' שם העצ ם שהוא שם הויה ב"ה. אבל גם הצדיקים הגדולים שהשגתם רק בבחי' שם זה שהוא שם שדי הם יודעים ונזהרים מטעות ואינם טועים חס ושלום שזה תכלית ההשגה. רק יודעים שא"א להשיג אמתתו ית'. וכן א"אל השיג דרכי הנהגתו את העוללם שהוא על ייד מדותיו יתברך שהם שמותיו כידוע. כי גבהו דרכיו מדרכינו. כי השגת עצם האמת נעלם ונשגב מאד. וזה שאמר הש"י למשה על שאמר למה הרעותה הלא לאברהם וכל האבות לא נתגליתי כ"א בבחי' שם שד"י ששם יש אחיזה להשגת המלאך כנ"ל. אבל ושמי ה' ששם אין שום תפיסה להמלאכים לא נודעתי להם. וע"כ בוודאי הי' נעלם מאתם יותר דרכי אמתתו ית' ואעפ"כ לא הרהרו אחר מדותי וכמו שדרז"ל ומובא בפרש"י שם שהבטחתי לתת להם את הארץ. וכשבא אברהם לקבור את שרה הוכרח לקנות וכו' וכן יצחק ויעקב.כי ידעו שעדיין לא השיגו עצם אמתת מדותיו ית'. ואתה שכבר גליתי לך השגת שם העצם ש םהויה ב"ה. אתה חפץ לידע ולהבין דרכי הנהגות אמתתי בשלימות. הלא אדרבא כל מה שמשיגין האמת במדריגה גבוה יותר, צריכין לידע שעדיין רחוקים מהשגת עצם האמת. כי עיקר השגת האמת הוא רק לידע שרחוקים מעצם האמת שזהו עיקר בחי' תכלית הידיעה אשר לא נדע וכו' וכנ,ל. זוה וגם הקימותי את בריתי אתם לתת להם את ארץ כנען וכו' וגם אני שמעתי את נאקת בני ישראל וכו'. היינו שגילה למשה שאע"פ שלא גילה להאבות השגת אמתתו ית' אפילו כמו שגילה למשה אעפ"כ כל מה שיגעו וטרחו לא היה בחנם חס ושלום. כי אעפ"כ רק הם פעלו ע"י עבודתם להמשיך וליתן לנו אחוזת נחלתינו שהוא ארץ ישראל ששם עיק השגת אמתתו ית' לכ"א ואחד מישראל. רק שצריכין להמתין לזה עד הגאולה הראשונה ואח"כ עד הגאולה האחרונה. אבל סוף כל סוף כל כבישת א"י בתחיחלה ובסוף הכל היה בכח האבות כמבואר בכל התורה. וכמ וכן גם עאתה אע"פ שגליתי לך שם ה' שהוא השגת האמת בבחינה גבוה יותר אעפ"כ עדין א"א לך להשיג דרכי אמתתי בשלימות וע"כ אע"פ שאתה רואה בהאמת שלך שיראל לא ישמעו אליך וירגיזו אותי ואתך כמה פעמים. וגם עתה ממאן פרעה לשלוח את ישראל והוסיף עוד להכביד העבודה מאד מאד. וגם דתן ואבירם יצאו נצבים וכ' שבשביל כל זה לא רצית בתחילה לילך בשליחותי. וגם עתה אתה צועק למה זה שלחתני וכו' אעפ"כ אתה מוכרח לבטל דעתך נגדי ולילך בשליחותי. כי אעפ"כ תפעול ותועיל ותצליח הרבה בשליחותך. כי סוף כל סוף תוציאם ממצרים ביד רמה ותתן התורה לישראל. ומה שיהיה אח"כ אין לך להרהר בזה כי כל מה שתגמור לטובת ישראל אינה נאבד לעולם:

והכלל שא"פ שאין זוכין להשיג עצם האמת. אעפ"כ כל צדיק וצדי אמתי גומר הרבה מאד בעבודתו שמאיר בנו קדושת אמתת תורתו כפי הדור וכפי העת והזמן בפני הבית ושלא בפני הבית. ואפילו כל נקודה ונקודה טובה של האמת של הפחות שבישראל יקר מאד מאד בעיניו ית' ואינה נאבדת לעולם. ומה שנעשה עם כל אחד וא' א"א להשיג. כי גם הצדיקים הגדולים בעצמן א"א להם להשיג דרכי אמתתו ית' בשלימות כנ"ל. ואעפ"כ כל פעולתם באמת קים לעד ולנצח. כמ"ש ושלמתי את פעולתם באמת. וכמו כן כן נקודה ונקודה מנקודת האמת שמאירין בנו אפילו בשפלותינו העצום הכל קיים לנצח:

אות לג וע"י כל זה שדיבר עמו הש"י והאיר בו השגת הדעת האמתי עד שביטל דעתו והלך בשליחותו ית' ופעל פעולתו באמת וגאל אותנו ממצרים ונתן לנו את התורה וכו'. ע"י כל זה הבין מרחוק עוצם חסדיו ית' עד א"ס ותכלית שא"א להשיג כלל עצם כוונת אמתתו ית'. עד שהבין שאפילו בתוקף כעסו וחרון אפו של השי"ת חס ושלום גם אז צריכין להתפלל אליו ית' כי עצם אמתת כוונתו א"א להשיג כלל ואיך שהוא רצונו שנבקש ונתפלל ונתחנן לפני כי עצם אמתת חסדו ורחמנותו א"א להשיג כלל וכנ"ל וע"כ אחר מתן תורה כשבאו ישראל לידי אותה מעשה של העגל עד שחרה אפו ית' מאד ויאמר להשמידם חס ושלום. אז הבי ןמשה לבלי להסתכל על פשטיות האמת הנראה כפי דעת האדם ומשפטו שנראה שבודאי כוונת הש"י לעונשם חס ושלום כראוי לפי המעשה הרע הזה שמגיע לכלותם חס ושלום אבל באמת לאמתו אינו כן. וע"כ אז התחזק משה ולא הסתכל על שום סברות אמתיות לפי הדעת הפשוט שראוי חס ושלום לבא עליהם מה שראוי רק סילק האמת הזה והתחזק בתפלה מאד מאד עד שנחלה. כמ"ש ויחל משה וכשרז"ל שהרבה להתפלל כ"כ עד שאחזתו אחילו. ואז נתרצה הש"י למשה וינחם ה' על הרעה וכו'. ואז למדו הש"י סדר התפלה וסידר לפניו י"ג מדות של רחמים ושם גילה לו האמת לאמתו שעצם אמתו ית' הור ריבוי רחמיו וחנינותו ורב חסדו לנצח שאינו נפסק לעולם שזה עיקר האמת כמ"ש שם ה' ה' אל רחום וחנון ארך אפים ורב חסד ואמת היינו שבחי' רחום וחנון ארך אפים ורב חסד זה יעיקר האמת של הש"י כי רחמיו אינם כלים לעולם כשרז"ל שהבטיחו אז שאינם חוזרות ריקם היינו כנ"ל. כי עיקר האמ תשל הש"י הוא שרחמיו וחסדיו אינם כלים לעולם יהיה איך שיהיה תמיד תמיד מועיל תפלה ותחנונים וצעקה ושוועה להש,י שלכ זה היפך האמת של המלאכים שלפי אמתתם אמרו מה אנוש כי תזכרנו וכו'. אבל הצדיקים כמו משה והנמשכים אחריו טרחו ויגעו עד שהשיגו שאחר כל הכעסי' שמכעיסים אותו יתברך. עדיין רחמי אמתתו אינם כלים לעולם. ובכל דור ודור נמצאי םצדיקים וכשרים הנמשכים אחריהם שמתחזקים בתפלה תמיד. ועל ידי זה הם ממתיקים כל הדינים שבעולם ומבטלים כל הגזירות רעות מישראל ומכניסים הדעת האמתי בישראל להתחזק בתפלה ותחנונים תמיד. כי זה עיקר האמת לאמתו. כמ"ש קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת. וכתיב ואני תפילתי לך ה' וכו' ברב חסדך ענני באמת ישעך, באמת דייקא כי אני מאמין שבאמת לאמתו. גם עתה עדין אתה חפץ להושיעני. עלכן אני מתחזק ומתפלל ענני באמת ישעך וכנ"ל. והבן היטב היטב כמה וכמה צריכין להתחזק בתפלה תמיד יהיה איך שיהיה. וזהו בעצמו בחי' שבירת הלוחות שכתבנו לעיל (באות כ"ח). כי כל זה הבין משה אח"כ ע"י מה שרמז לו השם ית' בפ' וארא וכו' וכנ"ל:

אות לד וזה בחי' מה שאמר הש"י לאבימלך גם אנכי ידעתי כי בתם לבבך עשית זאת ואחשוך וכו'. ופרש"י אמת שלא דמית מתחילה לחטוא. אבל נקיון כפים אין כאן כי עיקר האמת לאמתו א"א לזכות כ"א כשהוא נקי וזך לגמרי מכל התאות. והעיקר מתאוה הכלליות כי שמירת הברית הוא בחי' אמת בחי' כולו זרע אמת וכמבואר במ"א. כי עיקר השקר הוא ע"י עכירת הדמים כמבואר בתחלת התורה הנ"ל. ששקר א"א לומר כ"א שמעכר את דמיו וכו' ע"ש. וכל התאוות בפרט תאוה הכלליות הוא ע"י עכירת הדמים. ע"כ כשהבעל דבר מסית את האדם להטעותו לאיזה דרך לא טוב ע"י האמת שלו בפרט כשמסיתו להחזיק במחלוקת מחמת האמת שו. צריך להסתכל על עצמו אם הוא זך ונקי מהתאוות בפרט מתאוה הנ"ל. ומאחר שיודע בעצמו שאינו נקי איך אפשר לו להעמיד על האמת שלו בפרט לרדוף אחר איש ישראל מכ"ש אחרי רבים. כי האמ תהברור בח'י אמ תלאמתו אין זוכה כ"א הצדיק האמת שהוא בחי' נקי כפים באמת שהוא נקי מכל התאוות בפרט מתאוה הכלליות לגמרי שאין לו שום עכירת הדמים. ורק הוא זוכה לאמת לאמתו ושאר העולם עיקר האמת שלהם הוא לידע שהם רחוקים מהשגת הדעת האמתי רק צריכין להתחזק באמונה וכנ"ל. וזה שאמר הש"י לאבימלך גם אנכי ידעתי וכו' כי אבימלך הי' צדיק בעיניו לגמרי כאלו הוא איש אמת ואברהם הטעהו בשקרו שאמר אחותי היא וע"כ נדמה לו שיש לו טענה גדולה נגד הש"י שהכה אותו בחנם. על כן טען ואמר הגוי גם צדיק תהרוג הלא הוא אמר לי אחותי היא כוו' בתם לבבי ובנקיון כפי עשיתי זאת. נמצא שלפי דברי אבימלך הוא איש אמת ואברהם הוא שקרן חס ושלום. השיב לו הש"י גם אנכי ידעתי כי בתם לבבך עשית זאת כי בודאי האמת אתך שעשית זאת באמת ובתום לבבך אבל נקיון כפים אין כאן כשפרש"י כנ"ל. כי אם היית נקי כפיים דהיינו שלא היית בעל תאוה כזאת ב ודאי לא היית בא למכשול כזה. כי מעיקר' דדינא פירכא מה לך לשאול את אברהם אם היא אשתו או אחותו. וכמו שהשיב אברהם באמת כששאל לו מה ראית כי עשית וכו'. השיב לו כי אמרתי רק אין יראת אלקים במקום הזה וכשרפש"י אכדסנאי שבא לעיר על עסקי אשתו שואלין אותו וכו'. ומאחר אתה בעל תאוה כה ואינך נקי כפים, הכשילך האמת שלך עד שלקחת אותה לך וכשבא עליך המכו תאתה צועק שאת' צדיק ואברהם הכשילך בשקרו ואין אתה משים לב שעכירת דמיך הכשילך לטעות מן הדרך ולבלי להשיג האמת לאמתו. אך מאחר שאפע"כ כוונתך לאהיה לאיסור גול על כן ואחשך גם אנכי אותך מחטוא לי וכו'. כי הש"י מרחם על האדם כשרואה שחפץ באמת רק שטועה א"ע, הוא מרחם עלי ומרמז לו בדרכיו הנפלאים שישוב מטעותו. אבל עכ"פ אתה צריך לשום אל לבך שאינך נקי כפים ובשביל זה באמת לטעות כזה ע"י האמת שלך. וז"ש מי יעלה בהר ה' ומי יקום במקום קדשו נקי כפים ובר לבב אשר לא נשא לשוא נפשי וכו'. נקי כפים ובר לבב דייקא כי דייקא כשהוא נקי כפים הוא דייקא זוכה לבחי' בר לבב אשר לנשא לשוא וכו'. שהוא ניצול משוא ושקר וזוכה לאמת לאמתו, ורק הוא זוכה לעלות בהר ה' ולקום במקום קדשו. וע"כ הוכרח אברהם להעלים האמת ולומק שהיא אחותו. כי שרי להו לצדיקיא לסגויי ברמאותא עם רמאי. כי הצדיק כשרואה שאין אמת בעולם הוא מוכרח להעלים האמת בכמה דברים כדי להציל את נפשו. ודייקא על ידי זה הוא מכניס האמת בעולם וכמו שנהג יעקב עם לבן ועשו וכו':

אות לה וזה בחינת מותר לשנות בדבר השלום. כי כל המחלוקת הוא מחמת האמת של הטועי' או של השקרנים לגמרי שמחמת שאינם נקיים מתאות ודמיהם עכורים מאד הם מהפכים השקר לאמת ואומרים לטוב רע ולרע טוב כמו שצעק ישעי' הוי אומרים לטוב רע ולרע טוב שמים חושך לאור ואור לחושך שמים מתוק למר וכו'. ע"כ הצדיק האמת מוכרח לשנות ולהלביש האמת בכמה לבושים כדי להמשיך שלום בעולם:

אות לו ובזה מיושב עוד מה שקשה בדברי המדרש הנ"ל שכתב שם שהשליך האמת לארץ על השקיטרג על בריאת האדם. ומדוע לא הקפיד על שקיטרג על השלום. הלא גם השלום קיטרג על בריאת האדם כ"ש שם במדרש הנ"ל. אך עיקר קיטרוג השלום הי' שלא יברא האדם שכולו קטטות. ובאמת כל הקטטות והמחלוקת הוא מחמת האמת הנ"ל שאינו זך ומבורר כראוי ונדמה לכ"א שאצלו האמתץ. ועל ידי זה נתרבה הקטוות והמחלוקת בעולם וכנ"ל. נמצא שעיקר קלקול השלום שבשביל זה קיטרג על בריאת האדם הוא מחמת האמת הנ"ל שאינו מזוכך כראוי. וע"כ הקפיד הש"י רק על האמת והלך והשליכו לארץ וזהו בעצמו תיקונו כנ"ל כי על ידי זה יבררו ויזככו אותו הצדיקים הגדולים עד שישיגו האמת לאמתו עד שידעו עוצם רחמנותו באמת על ישראל וידונו את הכל לכף זכות וימצאו נקודה טובה אמתיות בכל אחד מישראל ועל ידי זה יעשו שלום בעולם. כי ימשיכו דרך זה בעולם לבטל כל הקיטרוגים והסכסוכים שנמשכים מקיטרוג המלאכים מריבוי האמת יותר מדאי. רק יבטל כל אחד דעתו נגד דעת הצדיקי אמת שמיגין אמתת רחמנותו ית' ויסתכל כל אדח על חבירו על הטוב שבו ולא על הרע שזהו רצונו ית' האמיתי ועל ידי זה יהי' נעשה שלום בעולם. נמצא שעל ידי זה השהשליך האמת לארץ על ידי זה ממיל' נתבטל הקיטרוג של השלום. כי ע"י שהשליך האמת הנ"ל על ידי זה נתבטל הקטטות ונעשה שלום כנ"ל. וע"כ לא השליך הש"י כ"א את האמת ולא את השלום. כי על ידי השלכת האמת הנ"ל כנ"ל על ידי זה ממילא נתבטל קיטרוג השלום שהוא בשביל שהאדם כולו קטטות. כי ע"י השלכת האמת הנ"ל נתבטל הקטטות והמחלוקת ונעשה שלום. כי כל המחלוקת נמשך רק מריבוי האמת יותר מדאי שהוא האמת שאינו מזוכך על ידי צדיקי אמת וכנ"ל. וזהו בעצמו בחי' מותר לשנות בדבר השלום, שבשביל השלום צריכין לשנות ולהרחיק האמת. כי אדרבא זהו עצם האמת שעש"י חפץ בו, לשנות האמת בשביל השלום. שזה ובחי' מה שהשי"ת השליך האמת שקיטרג על בריאת האדם. שרמז בזה שצריכין להשליך ולהרחיק אמת כזה שבאים ממנו קיטרוגי' ומחלוקת וכנ"ל. נמצא שעל ידי השלכת האמת ממילא נתבטל קיטרוג השלום וע"כ לא השליך כ"א את האמת כדי לגלות שעיקר האמת א"א לשום מלאך להשיג כ"א צדיקי אמת שמבררים האמת לאמתו וכנ"ל. ועל ידי זה ממילא יתבטל כל הקיטרוגים והקטטות ויהי' נמשך שלום בעולם ויתקיים האמת והשלום אהבו:

אות לז וזה בחי' הבדלה במוצאי שבת שע"י זה דייקא ממשיכין הקדושה של שבת לששת ימי החול. כי שבת בחי' עצם האמת כשרז"ל שאפי' ע"ה ירא לשקר בשבת. וע"כ שבת הוא בחי' תכלית עוה"ב שאז יהיה נכלל אחר הבריאה בקודם הבריאה בחי' אבן ובן כחדא כי עיק הכלליות הוא ע"י האמת כנ"ל בהתורה הנ"ל. וששת ימי החול הם בחי' אחר הבריאה. כי הם ימי המעשה שבהם יצאה הבריאה מכח אל הפועל. וכל הבריאה היה ע"י אמת כמ"ש בראשית ברא אלקים ס"ת אמת. אך אעפ"כ תיכף שיצאה הבריאה מכח אל הפועל נמשך רושם על אחיזת השקר כנ"ל. וע"כ יש בששית ימי החול איזה אחיזה להשקר. ועיקר תיקונו ע"י שבת שהוא בח'י הצדיק האמ תשהוא שבת דכולהו יומא שהוא בחינת עצם האמת. כי צריכין להמשיך קדושת שבת לששת ימי החול. וכן צריכין להמשיך קדושת הצדיק האמת על כל ההמון עם בני ישראל שהם בבחי' חול נגדו. דהיינו להארי בהם האמת שהוא עיקר הקדושה כנ"ל. אבל עיקר המשכת האמת שהוא הקדושה של שבת על ימי החול שהוא בח'י המשכת קדושת הצדיק האמת על כל ההמון עם. הוא דייקא על ידי בחי' הבדלה ע"י שיודעין להבדיל בין הקודש ובין החול. בין שבת לששת ימי המעשה בין הצדיק לההמון עם שיודעין שיש הבדל גדול בין עצם האמת של שבת שהוא בחי' הצדיק האמת ובין האמת של ימי החול שהם בחינת ההמון עם. כי אע"פ שגם כל חיותם ותיקונם וקיומם על ידי האמת. אבל א"א להם להשיג ולהבין בדעתם אמתת דעתו של הצדיק האמת שהוא בחי' שבת. כי מאד עמקו מחשבותיו. רק עיקר האמת של ההמון עם בחי' ימי החול לידע שהם רחוקים מלהשיג ולהבין אמתת הדעת רק צריכין להתחזק באמונה כנ "ל וזהו עיקר האמת שלהם. נמצמא שדייקא ע"י הבדלה ממשיכין הקדושה משבת לימי החול מהצדיק לההמון עם והבן מאד:

אות לח וזהו בחי' פן יהרסו אל ה' לראות וכו' וכו' ועלית אתה ואהרן וכו' ופרש"י אתה מחיצה לעצמך ואהרן מחיצה לעצמו והעם אל יהרסו כלל לעלות וכו'. היינו כנ"ל כי בודאי א"א ליקרב למחיצת השגת הצדיק וא"א להבין לולהשיג דעתו וע"כ אסור להרהר אחריו. וזה בחי' איסור הזרים לגשת אל הקודש בבית המקדש ובמשכן כי עיקר הקדושה הוא האמת כנ"ל ובכל מקום שמאיר בו אמתתו ית' יש בו קדושה יתירה. אבל לאו כל אדם יכול להתקרב ולגשת אל קדושת האמת הזה כי עצם האמת שהוא השגת אמתתו יתברך א"א להשיג רק כ"א צריך לעמוד על עמדו ומחיצתו לאחוז בדרך האמת כפי מדריגתו. וזה עיקר האמת שלו לבל יהרוס לגשת למה שאינו ראוי כי במופלא ממך אל תדרוש וכו'. נמצא שעיקר המשכת הקדושה שהוא האמת משבת לחול מהצדיק לההמון הוא דייקא ע"י בחי' הבדלה וכנ"ל. וזהו סוד הבדלה במוצאי שבת שעל ידי זה דייקא ממשיכין קדושת שבת לימי החול היינו כנזכר לעיל:

אות לט וזהו שלמדו רז"ל דין הבדלה על היין במוצאי שבת מפרשת שתויי יין שנאמר לאהרן תיכף אחר מיתת בניו שיצאו לחוץ מהגבול והרסו לעלות אל ה' ונכנסו להקטיר קטורת בפנים שלא ברשות כי זהו בחי' פגם הנ"ל בחי' פגם האמת שאינו מזוכך כראוי. כי נדבת ואביהוא היו צדיקים גדולים ונוראים מאד כשרז"ל ובודאי היתה כוונתם לשמים באמת כי רצו להתקרב להש"י וסברו שע"י זה יוכלו לקרב כל ישראל אל התכלית וכשרז"ל וכבר היו משה ואהרן מהלכים ונדב ואביהוא אחריהם ואמרו מתי ימותו וכו' ואני ואתה ננהיג את הדור וכו' ובודאי לא היתה כוונתם חס ושלום לשם כבוד עצמן רק לשמים באמת אך אעפ"כ טעו הרבה בזה כמפורש בתורה ובדברי רז"ל. כי בענין האמת הנ"ל שאינו מזוכך נכשלים לפעמים צדייקם גדולים שמזה באים כל השגיאות המובא בדרז"ל ששגו גדולי הצדיקים כי הכל היה ע"י פגם האמת הנ"ל וכנ"ל. וע"כ אחר מיתת שני בני אהרן נאמרה מיד פרשת שתויי יין ושם מרומז סוד הבדלה כמ"ש שם ולהבדיל בין הקודש וכו' שמזה למדו רז"ל דין הבדלה במ"ש היינו כנ"ל כי עקיר בחי' הבדלה הוא להבדיל בין אמת הברור שהוא בחי' שבת וכו' ובין האמת של ימות החול שעיקר התיקון ע"י הבדלה דייקא ע"י שיודעין שרחוקים מעצם האמת של בחי' שבת שהוא בחי' האמת הזך של מובחרי הצדיקים המכוונים האמת לאמתו וכו' וכנ"ל. וע"כ נסמך ענין זה של הבדלה למיתת בני אהרן כי הם פגמו בזה שהרסו לעלות אל הקדושה שהוא בחי' אמת לפנים ממדריגתן ואע"פ שנדמה להם שכוונתם אל האמת אבל שגו בזה כמפורש בתורה. נמצא שפגמו בבחי' סוד הבדלה כנ"ל. עלכן נסמך פ' ולהבדיל למיתתם וכנ"ל:

אות מ וזהכו בעצמו בחי' איסור שתויי יין ליכנס למקדש שנסמך למיתתם וארז"ל כי שתויי יין נכנסו למקדש כי זה עיקר בחינת איסור שתויי יין שזהו בחי' איסור השכרות שהפליגו רז"ל מאד בגודל איסורו כי על ידי שתיית יין ושכרות נפגם דעתו והורס לעלות לפנים ממחיצתו בבחי' נכנס יין יצא סוד שזהו בחי' עירבוב דעת ושגעון שמדברים השיכורים. כי ע"י שיוצא הדעת מהכלים והורס לעלות חוץ לגבול נתערבב דעתו לגמרי ומדבר דברי שטות מי שאינו בר דעת גדול. ואפילו הבר דעת שאינו מדבר דברי שטות בעת שכרותו יכול ג"כ לפגום הרבה ע"י השכרות כי הורס לעלות חוץ לגבול וכנ"ל שעל ידי זה נוטה מן האמת ועל כן שיכור אסור להורות כי אינו יכול לכווין ולברר ההוראה באמת. ועל כן באמת ארז"ל על השיכור שלכ הדרכים נעשין אצלו כמישור כי נוטה מן האמת מאד ע"י שתיית יין ונדמה לו שכל האמת אצלו כמ ושרואין בחוש וע"כ. נסמך איסור זה למיתת בני אהרן כי הם פגמו בזה כנ"ל:

אות מא וע"כ פרשת העבודה של יוה,כ מתחיל מענין מיתת בני אהרן כמ"ש אחרי מות שני בני אהרן בקרבתם לפני ה' וימותו ויאמר וכו' ואל יבא בכל עת אל הקודש וכו' בזאת יבא אהרן אל הקודש וכו'. כי כל העבודה של יוה"כ שעל ידי זה הש"י מוחל עונות ישראל בכל שנה הוא ע"י בחינת האמת הזך הנ"ל של הש"י בעצמו שאי אפשר להשיגו כ"א גדולי מובחיר הצדיקים כ"א לפי בחינתו. כי על ידי האמת הפשוט אין תקנה לחויטא כשארז"ל שאלו לחכמה וכו' ואמרה הנפש החוטאת היא תמות וכו'. וזהו בחינת האמת של המלאכים הנ"ל שקיטרגו על בריאת האדם.כי לפי האמת שלהם אין תקנה להחוטא והם ראו שהאדם יחטא נגדו ית' ע"כ קיטרגו על בריאתו. ובאמת לפי הדעת הפשוט כך נוטה האמת אבל לא ידעו עוצם רחמנותו ית' שזה עצם האמת שא"א להשיג כנ"ל ומשם נמשך הסליחה לעונות ישראל ביוה"כ אבל לאו כל אדם יכול ליכנוס לקדושת האמת הזה ואפי' הכה"ג הוזהר בבל יבא בכל עת אל הקודש כ"א בזאת וכו' ביוה"כ כי לאמת כזה שהוא בחי' קדושת ק"ק לפני ולפנים א"א ליכנוס כי אם ביוה"כ ע"י סדר העבודה שצוה הש,י ואז יוכל להמשיך סליחת עונות שנמשך מבחי' עצם אמתת רחמיו ית' בחי' ורב חסד ואמת. וע"כ נסמך כל ענין זה לפרשת מית בני אהרן כי הם פגמו בזה וכנ"ל: