קרחה וכתובת קעקע ג

אות א

ע"פ המאמר רציצא דמיית בבעותי' וכו' בליקוטי ח"א סי' כ"ז ע"ש כל המאמר. והכלל שע"י השלום יכולין להחזיר כל העולם כולו לעבודתו יתברך. ו א,א לבא לבחי' שלום אלא ע"י הארת פנים הדרת פנים בחי' יעקב. וזה זוכין ע, ישמירת הברית. והארת פנים הוא בחי' דרושי וביאורי התור' בי"ג מדות שנמשכין מי"ג תיקוני דיקנא שהם עיקר הדרת פנים כמ"ש והדרת פנים זקן. ועל ידי זה זוכין להזדככות קול רנתו וכו'. ומבחי' קול זוכה לשלום וכו'. ודייקא במרה קיבלו שבת שלום. כי דרך השלום להתלבש במרה בבחי' הנה לשום מר לי מר כמו שכל הרפואות הם בסמים מרים, כן השלום שהוא רפואה לכל הדברים צריך להתלבש במרירות וכו'. וזהו הנה לשלום מר לי מר ואתה השקת נפשי וכו':

כי באמת כל אחד מישראל יש לו כח להחזיר כל העולם בתשובה כי חייב כל אדם לומר בשבילי נברא העולם. כי כל אחד מישראל הוא כלול מכל התורהכולה כ"ש זאת התורה. כי כ"א מישראל כלול מרמ"ח אברים ושס"ה גידים שהם רמ"מ מ"ע ושס"ה מצות לא תעשה שהוא כלל כל התורה כולה. והתורה כלולה מששים רבוא נפשות ישראל כידוע. נמצא שכל אחד מישראל כלול מכל ישראל. וע"כ כל ישראל ערבי םזה בזה. כי כל אחד מישראל כלול מכולם ויש לו כח להחזיר כולם בתשובה ומחויב להשתדל בה. וזהו בחי' מ"ש רבינו ז"ל במאמר הנ"ל שע"י הארת פנים זוכין לשלום שעל ידי זה יכולין להמשיך כל העולם לעבודתו. והארת פנים הדרת פנים הוא ע"י דרושי התורה וכו' כי צריכין להדר את פניו וגופ ושיהי' לו פנים יפות בחי' הדרת פנים כי על ידי זה דייקא הוא יכול להמשיך כולם לעבודתו ית' כי בו כלולין כולם כנ"ל. ועיקר הארת פנים הוא ע"י התורה כנ"ל כי הכל א' כי האדם הוא התורה כנ"ל. וע"י התורה מאיר פני ושהוא כלליות גוף העדם כי הפנים שהוא השכל מתפשט ומאיר בכל הגוף ומחי' אותו כידוע. וע"י הארת פנים ע"י התורה דהיינו ע"י שמתפשט השכל של התור בפניו וגופו עד שזוכ להארת פנים. על ידי זה יכול להמשיך כל העולם הכלולים באברי גופו להש"י.כי כולם כלולים בצלם דמות האדם שמאיר ע"י התורה שזהו בחי' הארת פנים כנ"ל:

אות ב וע"כ אסרה התורה כתובת קעקע כ"ש וכתובת קעקע לא תתנו בבשרכם וכו' כי צריך לשמור בשר הגוף שלא לקלקלו שלא לחקוק בו כתובת קעקע שלא לקלק צלם דמות האדם שכלול מכל העולמות ויש לו גבכח בכל אבר ואבר ובכל חלק מבשר גופו להמשיך העולם להש"י. כי כל חלק מחלקי גופו מיוחד כנגד חלק מחלקי העולם וכנגד כמה נפשות כי מנהון תליין באודנין ומנהון בשערין וכו' וכיוצא בזה בשאר חלקי הגוף מראשו ועד רגליו כי אין שום שערה באדם וכן אין בו שום אבר וגיד ושום חתיכה מחלקי בשרו ועור שאין תלויין בו כמה וכמה נפשות ועולמות, וע"כ אסור לחקוק בעורו כתיבת קעקע שלא לקלקל תבנית גופו שהוא בחי' הדרת פנים שעל ידי זה יכולין להחזיר כל העולם להש"י כפי מה שזוכה להאיר האמת ביאורי התורה בגופו. כי עיקר הארת גוף האדם הוא רק ע"י דרושי וביאורי התורה שמאיר בגופו שעל ידי זה זוכה להדרת פנים ועל ידי זה מאירין כל ששים רבוא אותיות התורה בתוך גופו ואבריו. אבל אסור לחקוק בגשמיות שום אות בעור גופו דהיינו כתובת קעקע. כי אדרבא מזה מקלקל ומחרבי בנין גופו הכלול מכל העולמות כנ"ל. כי צריך להדר את גופו שיהי' בשלימות בלי שום חקיקה כי גופו כלול מכל אותיות התורה. ובאמת האדם הוא למעלה מהתורה כמובא בדברי רבינו ז"ל כשרז"ל כמה טפשאי וכו' דקיימי מקמי אורייתא ולא קיימי מקמי צורבא מרבנן. וע"כ עיקר הארת פנים והידור הגף של האדם הוא רק ע"י דרושי התורה שמחדש בשכלו שעל ידי זה ממילא נכלל בתוך התורה ונמשך הארה על כל גופו בחי' הדרת פנים כנ"ל. אבל אסור לחקוק אותיות בגשמיות בגופו. כי בזה מקלקל הידור גופ ובחי' הדרת פנים כנ"ל:

אות ג וזה בחי' איסור שריטה על מת. כי אע"פ שמחוייבין להצטער על המת על הסתלקות נפש מישראל מחוייבין להתאבל עליו. אלב עיקר ההספד והאבילות עלי והוא בשביל לחזור ולהמשיך בחי' הדרת פנים בחי' שלום שעל ידי זה ממשיכין כל העולם לעבודתו ית' כי זה עיקר ההספד. כי כ"א מישראל יש לו כח להחזיר כל העולם בתשובה כנ"ל. ולקשר ולהעלות כל העולמות להש"י כי הוא כלול מכל העולמות. כי נשמות מן העליונים וגופין מן התחתונים כמו שארז"ל. וע"י התקשרות נפשו בגופו הוא יכול לקשר כל העולמות לקרבם להש"י. וכשנסתלק ונשפו עולה למעלה וגופו נשאר למטה בתוך האץר מתאבלין ומצטערין על הפירוד הזה. כי זה בח'י קלקול השלום שהיה בין נשמתו וגופו בחיים חיותו. כי התחברות הנשמה והגוף זה בחי' שלום כי עיקר השלום הוא בין שני הפכים. וכשהם מקושרים יחד בחיים חיותם זה בחי' שלום. וכשנסתלק הנשמה מהגוף זה בחי' קלקול השלום. וע"כ מתאבלין ומספידין עליו. כי על ידי הספד חוזרין וממשיכין נפש הנפטר למטה כמובא וחוזר ונקשר הארת הנשמה בגוף הנפטר. וזה בחי' הספד על סילוקן של צדייקם שהוא מועיל לתשובה מאד מאד כי ע"י ההספד וההשתטחות על קברי הצדיק ובוגה ומתגעגע מאד על שנסתק הצדיק הזהואין מנהל בידינו להשיבנו אליו ית'. על ידי זה מעורר נשמת הצדיק וחוזר ומתקשר נפשו בגופו כידוע שזה עיקר בחי' ההשתטחות כי גדולים צדיקים במיתתם יותר מבחייהם והצדיקים במיתתם קרויים חים. והכלל שעל ידי ההספד וההשתטחות חוזרין וממשכיין הארת הנשמה הקדושה למטה. ונתקשר ביטותר הנשמה בהגוף הנפטר וחוזר ונמשך שלום כנ"ל. וזה השלום דהיינו הארת והתקשרות הנשמה בגוף לאחר ההסתלקו' הוא גדול ביותר מהשלום וההתקשרות שהיה בחיים חיותו. כי כל מה שהפירוד וההרחקה הוא ביותר כמו כן כשנתהפך ונתחברין יחד איז השלום גדול ביותר כי עיקר השלום הוא בי ןשני הפכים כנ"ל. וכל מה שהשני הפכים רחוקים ביותר כמ וכן השלום גדול ויקר יותר כשחוזרים ומתחברים ביחד. ועל כן אחר ההסתלקות שאז הנשמה רחוקה מהגוף ומעולם הזה בתכלית הריחוק ובפרט נשמת הצדיק ובפרט נשמת הצדיק הגדול הגבוה במעלה מאד מאד שהנשמה שלו מסתלקת ועולה למעלה למעלה במקום שעולה. והגוף נקבר בתוך הארץ כמה אמות. נמאצ שעכשיו הנשמה רחוקה מהגוף בתכלית הריחוק ועל כן השלום גדול ביותר וע"כ גדולים צדיקים במיתתם יותר מבחייהם כי עכשיו השלום ביותר כנ"ל ויש לו כח עכשיו להמשיך כל העולם כולו לעבודתו ית' יותר מבחייו ע"י הפלגת השלםו שזוכה עכשיו בבחי' יבא שלום ינוחו על משכבותם וכו' כשארז"ל בשעה שהצדיק נפטר מהעולם שלשה כתות של מלאכי השרת יצאין לקראתו ואומרים לו וכו' יבוא שלום וכו' כי עיקר הוא השלום שהואבחי' התקשרות והארת הנשמה בהגוף אף לאחר הסתלקות ביתר שאת ויתר עז. כי באמת הצדיק הגדול אע"פ שנשמתו מסתלקת למקום שנסתלקת אף עפ"כ עיקר השלימות שתהיה למטה ג"כ כמ"ש רבינו ז"ל בסימן ז' לק"ת. כי אדרבא מחמת גודל הפלגת מעלתו העצומה והנורא והגבוה מאד מאד. ע"כ הוא יכול להוריד עצמו למטה למטה יותר להגביה ולהרי םאפי' הנמוכים והרחוקים מאד מאד בתכלית הריחוק ביותר. כי מעוצם השלום שזוכה עכש"ו כנ"ל, הוא יכול לקשר ולהמשיך כולם להשי"ת אפילו הרחוקים מן הקדושה מאד מאד:

אות ד וע"כ הוא דבר גדול מאד מאד להרבות לילך על קברי צדקיים האמתיים. כי ע"י זה שבאים אל מקום קבורתם הקדושה שהוא בחי' ארץ ישראל כמ"ש צדיקים יירש וארץ כמ ושאומרים בשם הבעש"ט ז"ל. וא"י הוא ארץ החיים והשלום כמ"ש אתהלךם לפני ה' בארצות החיים. וחיים הוא בחי' שלום כנ"ל. וכמ"ש בריתי היתה אתו החים והשלום. וע"כ אנו מתפללין שים שלום טובה וברכה חיים וכו' כי עיקר החים הוא השלום שהוא בחינת שהוא בחינת התחברות שני הפכים. התחברות הנשמה בהגוף. התחברות צדיקם גבוהים מאד עם רשעים גמורים כדי להמשיכם להש"י ולהחזירם בתשובה שלימה אליו ית'. ועל ידי שכ"א בא על קבר הצדיקי האמת ע"י בכייתו ותפילתו שמתפלל ומתחנן שם. עי":ז חוזר ומעורר ביותר נשמת הצדיק האמת ומאיר ביותר למטה בזה העולם הגשמי כי צדיקייא שכיחי יתיר בהאי עלמא בתר דאסתלקו כמ"ש בזוה,ק ונתקשר נשמת הצדיק ביותר בזה העולם ונתרבה השלום ביותר כנ"ל. ונמשכין כל העולם לעבודתו ית':

אות ה ואע"פ שעיקר השלום נעשה ע"י קול רנה כמ"ש רבינו ז"ל במאמרא הנ"ל מבחי' שיר השירים אשר לשלמה וכו' ע"ש. אעפ"כ דרך השלום להתלבש במרירות בבחי' הנה לשלםו מר לי מר בחי' שבת במרה נצטוו וכו' כ"ש שם. וזה בחי' ההספד והאבילות על הנפטר שהוא בחי' מרירות כמ"ש ואחריתה כיום מר. וזהו בחי' הבכיה והמרירות שבוכין במר נפש על קבר יצדיקים כדי להחזיר ולהמשיך השלום כנ"ל שהוא מתלבש במרירות כנ"ל. וע"י המרירות והלב נשבר זוכין אח"כ לשמחה כמ"ש רבינו ז"ל במ"א. ושמחה הוא בחי' קול רנה בחי' עשרה מיני נגינה שנתעוררין על ידי הצדיק האמת שזהו בחי' אמירת תהלים שנוהגין לומר על קברי הצדיקים כמובא בשם הבעש"ט ז"ל שצוה לומר כמה מזמורי תהלים על קברי הצדיקים. וזה בחי' עשרה מזמורי תהלים שגילה רבינו ז"ל וצוה לאומרם על קברו כמובא במ"א כי עשרה מזמורי תהלי םהם בחי' עשרה מיני נגינה שנאמר בהם ספר תהלים שהם אשרי משכיל וכו'. ועשרה מניי ניגנה הם השמחה מכמ"ש עלי עשור ועלי נבל וכו' כי שמחתני ה' בפעליך וכו' ונגינה ורנה ושמחה הם בחי' שלום בחי' שיר השירים אשר לשלמה כנ"ל. וכמ"ש כי בשמחה תצאו ובשלום תובלון ההרים והגבעות יפצחו לפניכם רנה וכו'. אבל מחמת שדרך השלםו להתלבש במרירות. על כן על פי הרוב נוהגין להתמרמר מאד על קברי הצדיקים במרירות גדול ובלב נשבר מאד מאד. וע"י זה דייקא זוכין לשלום ולרנה ולשמחה כי הם בחי' אחת כנ"ל. וע"י זה יכולין להמשיך כל העולם לעבודתו ית' ע"י גודל השלום שנתרבה ונתגדל מאד ע"י זה כנ"ל. וזה בחי' הדרת פנים שעל ידו זוכין לשלום. כי עיקר הידור פני האדם בחיים הוא ע"י הנשמה שמחיה אותו. וכשמת ונסתלקת הנשמה אזי פניו מוריקות שזה בחי' ההיפך מהדרת פנים. אבל ע"י שזוכין לחזור ולהמשיך הארת הנשמה בהגוף גם לאחר ההסתלקות. על ידי זה חוזר ומאי פני הנפטר אפילו לאחר הסתלקות בבחי' ואוהביו כצאת השמש בגבורתו. נמצא שהצדיקים זוכין להארת פנים להדרת פנים גם לאחר הסתלקותם. ועל ידי שמתאבלין ומספידין עליהם ובאין על קבריהם על ידי זה ממשיכין ביותר ההארת הנשמה בהגוף כנ"ל. ע"כ על ידי זה נתרבה ונתגדל הדרת פניהם ביותר שעל ידי זה זוכין לשלום שהוא רפואה לכל הדברים לחולי הנפש ולחולי הגוף שעל ידי זה ממשכיין כל העולם לעבודתו ית' כנ". וזה בחי' לשום לאבילי ציון פאר תחת אפר כי הצדיקים נקראי םציון ע"ש שמצויינים במצות ומעשים טובים כמ"ש אוהב ה' שערי ציון ודרז"ל שערים המצויינים בהלכה. וכל המתאבל ומספיד עליהם ומתגעגע אחריהם על ידי זה ממשיך נשמתם למטה כי על ידי הכיסופים והגיעגועים ממשיכין הנפש (כמובא במ"א סי' ל"א). ועל ידי זה זוכין להארת פנים בחי' פאר תחת אפר. פאר זה בחי' התפארות בחיד הדרת פנים, תחת אפר דייקא. כי בתחילה צרייכן להתמרמר ולנהוג כל דיני אבילות. ואע"פ שכל ענייני אבילו חס ושלום הם ההיפך מהדרת פנים. אעפ"כ עיקר דיני אבילות הם בשביל לחזור ולהשמיך ההדרת פנים בחי' שלום. כי מחמת שנסתלק נפש מישראל וכל נפש משיראל הוא בחינת צדיק כמ"ש ועמך ישראל כולם צדיקים וכו' וכל אחד לפי בחינתו לפי בחי' חלקו בהשלום כמ וכן היה לו כח להמשיך חלק מחלקי העולם לעבודתו ית'. וכשמת ונסתלק למעלה שזה ובח'י קלקול השלום קלקול ההדרת פנים כי פניו מוריקות. ע"כ צריכין לחזור ולהמשיך השלום. ומחמת שדרך השלום להתלבש במרירות ע"כ צריכין להתמרמר ולבכות ולהתאבל עליו ולישב על הארץ שזהו בחי' ועוללתי בעפר קרני (איוב) שמראין שנפגם עכשיו בחי' ההדרת פנים ע"י שנסתלק נפש מישראל. ועל ידי זה בעצמו חוזרין וממשיכין נפש המת למטה ומעלין נשמתו לאור הפנים לבחי' הדרת פנים. וחוזרין וממשיכין השלום ע"י המרירות הזה בבחי' הנה לשלום מר לי מר כנ"ל וזה בחי' פאר תחת אפר. תחת אפר דייקא. כי ע"י הבזיון והמרירות זוכין להדרת פנים בחי' פאר ושלום גדול ביותר הנ"ל:

אות ו נמצא שעיקר כל האבילות וההספד חס ושלום הוא רק בשביל הדרת פנים ושלום כדי לחזור ולהמשיך נפש המת בגוופ כדי לעורר השלום ביותר וכו' כנ"ל. ע"כ הזהירה תורה לבלי לשרוט גופו על המת חס ושלום שלא לקלקל ולהשחית הדרת גופו בחי' הדרת פנים כי עיקר כל האבילות וההספד הוא רק בשביל הדרת פנים ושלום בחי' לשום לאבילי ציון פאר תחת אפר וכו' כנ"ל:

אות ז וזה בחי' איסור קרחה על המת. כי בשעת האבילו חס ושלום הוא הסתלקות המוחין והשערות הם מותרי מוחין. ובשעת הסתלקות המוחין מכליהם נמשכין המוחין ביותר לתוך השערות. ועל כן אם חס ושלום יגלח אז שערותיו יוכל להשחית מוחו חס ושלום. וע"כ צריך להמתין עד שיסתלק ויעבור ימי אבלו. ואז יחזרו המוחין ויזדככו וישובו המוחין למקום בשלום ולא ישארו בהשערות כ"א מותרי מוחין ואז יגלחם כי אז צריך לגלחם כדי שלא יתרבו המותרות במוח:

אות ח וזה בחי' איסור גילוח של הנזיר כי נזר אלקיו על ראשו. כי מחת קדושת נזרו גם המותרי מוחין שבשערות הם ג"כ קדושים מאד ואסור לגלחם עד שיעברו ימי נזרו. ואז צריך לגלחם פתח אהל מועד ולהשליכם חת הדוד שמבשלים בו קרבנותיו. כי שערותיו קדושים. כי מגודל קדושתו גם המותרי מוחין הם קדושים כנ"ל:

אות ט וזה בחי'שי"ן הלכות שנשתכחו בימי אבלו של משה. ועתניאל בן קנז החזירן בפלפולו כי האבילות הוא הסתלקות המוחין כנ"ל. אבל אח"כ חוזרין ונמשכין המוחןי שהם בחי' הארת פנים הדרת פנים שהם דרושי וביאורי התורה ע"י האבילות וההספד בעצמו בבחי' הנה לשלום מר לי וכו' כנ"ל. וע"כ אחר אבלו של משה חזר עתניאל והחזירן בפלפולו. כי אח"כ חזרו ונמשכו הארת המוחין שנמשכו ממשה רבינו ע"ה שהוא בחי' הדרת פנים ושלום וכו' כנ"ל, ע"י האבילות בעצמו שהתאבלו עליו בבחינת הנה לשלום מר וכו'. שהשלום שהוא בחינת הדרת פנים בחי' הלכות הנ"ל שהם ביאורי וחידושי תורה מתלבשין במרירות וכו' כנ"ל:

7 וְאִם-בָּא לִרְאוֹת שָׁוְא יְדַבֵּר לִבּוֹ יִקְבָּץ-אָוֶן לוֹ יֵצֵא לַחוּץ יְדַבֵּר

אות י וע"כ נענשו הזקנים על שלא הספידו את יהושע כשארז"ל ימים האריכו שנים לא האריכו. כי ע"י ההספד של הצדיק זוכין להמשיך שלום ע"י המרירות הזה כנ"ל. ועיקר החים הוא השלום כנ"ל. וע"כ הע"י שנתעצלו בהפסדו פגמ ובשלום וחיים וע"כ לא האריכו שנים כנ"ל:

וזה בחי' הרעב שהיה בימי דוד אל שאול ואל בית הדמים שלא הספידוהו כראוי. ועל אשר המית הגבעונים, כשרז"ל באשר משפטו שם פעלו כי זה תלוי בזה כי שאול המית את הגבעונים זה בחי' שלא הוריד א"ע למדריגות התחתונות להרים את כל הנופלים והרחוקים מהש"י להגביה כולם אליו ית'. כי שאול היה בחיר ה' ובן שנה שאול במלכו כבן שנה בלא חטא. ומפני מה לא נמשכה מלכותו מפני שלא היה בו שום דופי, ומחמת זה לא היה יכו להוריד את עצמו למדריגות התחתונות להגביה כולם להשם יתברך אפילו הרחוקים ביותר וישא אותם ויגביה אותם כאשר ישא האומן את היונק. וכמו שכתוב ונתתי להם רועה כלבי את האובדת יבקש וכו':

וע"כ ניתנה המלוכ לדוד שהי' עוסק בזה ביותר לקר הכל להש"י כשרז"ל לא הי' דוד ראוי לאותו מעשה אלא כדי להורות תשובה וכ"ש יחוס על דל ואביון ונפשות אביונים יושיע. שהמלך ישראל צריך לחוס ולרחם ולהושיע העניים והאביונים הרחוקים מן הקדושה ביותר שזה עיקר העניות והאביונות כי אין עני אלא מן הדעת ומחמת ששאול פגם בזה, וזה בחי' אשר המי את הגבעונים שזה בחי' הרחוקים מן הקדושה מאד שהם בי' מחוטב עציך עד שואב מימיך שמשה רבינו ע"ה קירב כולם וקשר כולם להש"י כ"ש אתם נצבים היום כולם לפני ה' אלקיכם ראשיכם שבטיכם וכו' מחוטב עציך וכו'. ושאלו שלא השתדל לקרב ולהרים אלו המדרגות ע"כ נאמר עליו על אשר המית את הגבעונים. ועל ידי זה נענש שלא נספד כהלכה שלא המשיכו הארתו למטה כ"כ כראוי לו מחמת שפגם בזה בחייו כנ"ל. ובאשר משפטו שם פעלו כי אעפ"כ נענשו ע"ז ויהי רעב בארץ שהוא היפך השלום כ"ש רבינו ז"ל במ"א (סי' ל"ט ליקוטי ח"א) כ"ש השם גבולך שלום חלב חטים ישביעך, כי ע"י ההספד של הצדיק ממשיכין נשמתו למטה שזהו בחי' שלוםשעל ידי זה ממשיכין כל העולם לעבודתו ית' כנ"ל:

אות יא וזה בחי' פורים. כי עיקר הוא השלום. כי בודאי בכל דור נמצאים צדיקים אמתיים וכשרים אמתיים כי אין דור יתום וכל צדיק וצדיק בדורור בודאי יש לו כחל להחזיר כל העולם כולו למוטב ועיקר המניעה הוא רק מחמת גודל המחלוקת שיש בכל דור ודור על הצדיק האמת שבדור. כמו שמצינו בכל הדורות מעולם שתמיד הי' מחלוקת גדול על הצדיק האמת שעוסק לקרב בני אדם להש"י. עליו מתגבר המחלוקת יותר ויותר כ"ש רבינו ז"ל ע"פ וישב יעקב לישב בשלוה וכו' (ע"ש סי' רכ"ח) וכמו שמצינו בכל הדורות מלפניו. כי אברהם אבינו ע"ה היה עוסק לגייר גרים והיה עליו מחלוקת עצום כל ימיו. וכשבא לא"י והיה שם רעב אמרו שהרעב בשבילו כמובא במדרש שאמרו על אברהם בשביל המין הזה שבא אלינו נעשה רעב. וכן יצחק היה לו ג"כ מחלוקת מן הפלשתים. ובפרט יעקב אבינו שרדפו אותו לבן ועשו והי' עליו שנאות ומחלוקת כל ימיו. וכן דוד המע"ה שרבו עליו המחלוקת מאד מאד כל ימי חייו משאול המע"ה. ודואג ואחיתופל ושבע בן בכרי. וכל האומות חלקו עליו והיה לו מלחמות רבות כל ימיו וכיוצא בזה בכל דור ודור. וכן על משה רבינו ע"ה היה מחלוקת גדול כמ"ש והביטו אחרי משה ודרז"ל מלמד שחשדוהוה בא"א וכל אחד קינא לאשתו ממשה. וכן מחלוקת קרח ודתן ואבירם וכו' וכן על ישעיה ירמיה ושאר נביאים ועל שאר צדיקים היה תמיד מחלוקת גדול בכל דור ודור. וזה עיקר המניעה מה שאין הצדיק בדורו מחזיר כל העולם למוטב. כי אם היה להם שלום עמו והיו יודעים ומאמינים שהוא צדיק אמתי ודורש טובתם ואהבתם והצלחתם הנצחיית בודא יהיו מתקרבים אליו שומעים דבריו האמתיים והיה מדבר על לבם ומסביר להם האמת. והיה נותן להם עצות טובות איך להתקרב להש"י ובודאי היו כל העולם כולו שבם אל האמת להש"י על ידו. אך מחת המחלוקת אינם שומעים דבריו כלל. ואפילו כששומעים ממנו איזה דבר הגון ונפלא אינו נכנס בלבלם כלל והם חותרים לסתרו ולדחותו מלבם. נמצא שעיקר ההתרחקות מה שאין העולם מתקרבים להש"י הוא מחמת העדר השלום:

אות יב כי העיקר עבודת ה' הוא בחי' שלום ובשביל זה הי' עיקר בריאת האדם. כי האדם כלול מחומר וצורה גוף מן התחתונים ונשמה מן העליונים והם שני הפכים. וכשהולם חס ושלום אחר שרירות לבו אזי הוא העדר השלום כמ"ש אין שלום בעצמי מפני חטאתי אבל כשכופה את גופו ומבטלו להנשמה זהו בחינת שלום שנעשה שלום בין הנשמה והגוף. וע"י עבודתו הוא מקשר כל העולמות יחד להש"י דרי מעלה עם דרי מטה ועושה שלום בין כולם בין כל ההפכים כי מקשר כולם יחד להש"י שזהו בחי' שלום. וזה שפרש"י בבראשית ע"פ ויפח באפיו וכו'. שבשביל זה נברא האדם בששי מן העליונים ותחתונים. כי בראשון ברא שמים וארץ בשני רקיע לעליונים וכו'. ע"כ הוצרך בששי לבראו האדם שהוא כלול מן העליונים ותחתונים ואם לאו יש קנאה במעשה בראשית וכו'. נמצא שהאדם שהוא מחובר וכלול מן העליונים ותחתונים הוא מחבר הכל ועושה שלום בין כל מעשה בראשית. כי בשביל זה היתה עיקר בריאת האדם כדי שיעשה שלום בעולם. דהיינו שיעלה ויגביה כל המדריגות התחתונות להש"י יעלה כל הניצוצות לשרשן שזהו בחי' שלום שמחבר שני הפכים יחד שמקרב הרחוקים למעלה להש"י. כי עיקר השלום הוא בין שני הפכים כמ"ש במ"א וע"י חטא עץ הדעת טו"ר נתקלקל השלום כמ"ש ואיבה א שית וכו'. כי עץ הדעת טו"ר זה בחי' מחלוקת שנעשה מרכבה להטוב שזה ותכלית השלום בין הרחוקים ביורת כנ"ל. וע"כ מעץ הדעת טו"ר משם השתלשלות כל המחלוקת שבעולם שכולם נמשכין משם שהוא זוהמת הנחש שהוא השונא הגדולן שאינו חפץ בשלום. ועמלק הוא זוהמת הנחש והוא אורב תמיד לקלקל השלםו ולעורר מחלוקת על הצדיק האמת. כי הוא מזרע עשו שרדף את יעקב אחיו שהוא עיקר בחי' השלום כמ"ש ויבא יעקב שלם וכו' כנ"ל במאמר הנ"ל. כי עמלק הוא בחי' פגם הברית כמ"ש אשר קרך בדרך. ועל ידי פגם הברית נתקלקל השלום כנ"ל בהתורה הנ"ל:

אות יג כי א"א לקבל השלום שהוא רפואה לכל הדברים כ"א ע"י מרירות כנ"ל במאמר הנ"ל בבחי' שבת במרה נצטוו וכו' כנ"ל. ולפעמים החולאת מתגבר כ"כ עד שאי אפשר להחולה לסבול מרירת הרפואות ואז הרופאים מייאשין אותו. כן כשהעווונות שהם חולי הנפש גוברים מאד אז אין יכול לסבול מרירות הרפואות ואז אין שלום אמר ה' לרשעים. וזה ששבח חזקיה את הקב"ה שהשליך כל חטאותיו אחר כתפיו כדי שלא יצטרך להלביש את השלום במרירות הרבה. וזהו הנה לשלום מר לי מר וכו' ואתה חשקת נפשי וכו' עי' כל זה במאמר הנ"ל:

נמצא כשישראל רחוקים מהש,י שזהו בחי' פגם השלום בחי' אין שלום בעצמי ואין שלום בין העולמות עליונים ותחתונים וכו' כנ"ל. ואחר כך כשיראל צריכין לקבל הרפואה שהוא השלום צריכין לסבול מרירות מקודם כי דרך השלום שיתלבש במרירות. וזהו בחי' כל הגליות והצרות שישראל סובלין כי כל זה הוא בחי' המרירות שסובלין כדי לקבל אח"כ על ידי זה הרפואה שהוא השלום. וזה בחינת גלות מצרים שהוא בחי' מסירות כמ"ש וימררו את חייהם וכו'. וכל זה היה לתקן חטא אדה"ר כידוע שגלות מצרים היה על חטא אדה"ר שהוא פגם הברית פגם השלום כנ"ל. ומחמת שהיו צריכין לתקן חטא ופגם זה ולהמשיך שלום מחדש. ע"כ הוצרכו לסבול מרירות הרבה כדי לקבל השלום על ידי זה כי אח"כ זכו לבוא לא"י וירושלים שהוא בחי' שלום כי עש"ז נקרא ירושלים ע"ש יראה שלם. ועמלק הוא מעולם רצועה מרדות לישראל והוא אורב תמיד בעת שישראל צריכין לזכות להרפואה שהוא בחי' שלום. ואז הוא מקטרג עליהם על שלא סבלו עדיין מרירות כפי בראוי להם. כי באמת לא סבלו כראוי כי הש"י דלג על הקץ במצרים שזהו בחי' ואתה השלכת אחר גיווך כל חטאי כי הש"י צפה וראה שא"א לישראל לסבול הגלות עוד כמ"ש ולא יכלו להתמהמה כמובא בספרים שאם לא היה הש"י ממהר להוציאם ממצרים קודם הקץ היו חס ושלום נשארים שקועים שם, וזהו בחי' הנ"ל במאמר הנ"ל שכשהש"י רואה שא"אל האדם לסבול מרירות הרפואות אזסי הוא ברחמיו משליך חטאותיו אחר כתפיו כדי שלא יתלבש השלום במרירות הרבה כ"א כפי יכלתו. וזהו ממש ענין גלות מצרים שהיה מוכרח כביכול לדלג על הקץ ולמעט מרירות הגלות כי לא היה אפשר להם לסובלו עוד כנ"ל ועמלק הוא אורב לישראל ומקטרג על זה תמיד ויורד ומסטין ועולה ומקטרג. היינו בשעה שהאדם צריך לקבל הרפואה שהוא השלום ואז הוא צריך לסבול מרירות מקודם כנ"ל. אז הוא מסית את האדם ואינו מניחו לעמוד בנסיון שיסבול מעט המרירות ומסיתו לבעט בהמרירות שהוא מוכרח לקבל בשביל רפואתו ואח"כ הוא עולה ומקטרג על שאין שולחין לו מרירות כראוי לו. ובאמת האדם הוא אז בסכנה גדולה כי הש"י חמל עליו והקיל מרירותו בשביל רפואת נפשו, אזי חס ושלום מתגבר הקיטרוג ושולחין לו מרירות הרבה שאינו יכול לקבלו בשום אופן ואז אין שלום אמר ה' לרשעים. כי בודאי אע"פ שהשי"ת גומל לחייבים טובות, והוא מקיל על בעלי תשובה ואינו מכביד עליהם שיצטרכו לסבול מרירות כראוי להם לפי חטאותם. אעפ"כ לפטור בלא כלום א"א כי עכ"פ ההכרח שיסבול מעט מרירות כפי יכלתו בשביל תשובתו ורפואת נפשו שהוא בחי' השלום שמתלבש במרירות כנ"ל. ואם אינו חס על נפשו ואינו רוצה לסבול שום מרירות לצורך רפואת נפשו אזי חס ושלום שולחין עליו מרירות הרבה כראוי לו. וזה בחי' מלחמת עמלק שהוא אורב על ישרא לבעת הזאת שהם עייפים ויגעים בחי' ואתה עיף ויגע וכו'. ואז אורב עליהם ומקרר אותם שלא יהיו חס ושלום להוטים אחר הש,י לסבול מרירות הרפואות בחי' אשר קרך בדרך. וע"כ נסמך מלחמת עמלק למסות ונסיונות של ישראל. כמ"ש היש ה' בקרבנו אם אין ויבוא עמלק וכו'. כי כל הנסיונות שהיו לישראל אז שלא היה להם מים ברפידים. וכן מרירת המים במרה. כל זה היה בחי' המרירות שצריכין לסבול כדי לקבל השלום על ידי זה כנ"ל ומחמת שישראל לא קיבלו המרירות כראוי והרהרו אחריו ית'. ע"כ בא עמלק ולחם עמהם בעת ההוא שהוא בחי' הקיטרוג הנ"ל כי מלחמתו היהת למעלה ולמטה כמובא. וע"כ הש"י שונא אותו כ"כ יותר מכל העמים כי הוא אורב לישראל מאד תמיד בעת שהם בסכנה גדולה בעת הלחץ והדחק בעת שהם צריכים לסבול מרירות הרפואות כנ"ל:

אות יד וזה בחי' המן ימ"ש כי ישראל היו אז בגלות בבל ונתגרשו מירושלי' ממקום השלום והיו מוכרחים לסבול מרירות הגלות כדי להמשיך השלום מחדש שמתלבש במרירות ולשוב לירושלים וכל הנסיונות שיש לאדם כשרוצה ליכנסו בדרכי ה' ולשוב אליו יתברך, כולם הם בחי' המרירות שצריכין לסבול בשביל הרפואה שהוא השלום. וישראל לא עמדו אז בנסיון כי נכשלו בנשים נכריות ופגמו בברית שלום. וע"כ סמוך לסוף הגלות שהיו צריכים לשוב לירושלים שהוא בחי' שלום. אז התגבר עליהם המן עמלק וקיטרוג גדול שיבא עליהם חס ושלום מרירות גדול כראוי להם חס ושלום. עד שנתעורר הקיטרוג עד שנגזר עליהם להשמיד להרגו ולאבד חס ושלום כי מחמת שלא קיבלו מרירות הגלות כראוי כנ"ל. על כן קיטרג עליהם עד שנתפשט עליהם מרירות גדול שא"א לסובלו עד שהיה ההכרח להשמיד' חס ושלום. וע"כ באמת היתה עת צרה גדולה אשר כמוהו לא נהייתה:

אבל הש"י חמל עלינו בכל דור ודור ושלח לנו אז את מרדכי ואסתר. ומרדכי ידע את כל אשר נעשה וכו' ויצא בתוך העיר ויזעק זעקה גדולה ומרה וגזרו תענית שלשה ימים. וצעקו בקול מר להש"י ועל ידי זה המתיקו המרירות ועש"ז נקרא מרדכי מר דרור בחינת המתקת המרירות. מר לשון מרירות. דרור לשון חירות שהוא בחי' שלום כמ"ש כי בשמחה תצאו ובשלום תובלון. היינו מרדכי הוא מרר דרור שמוציא לחירות ולשלום וממתיק כל מיני מרירות שבעולם. וע"כ היה לו כח להמתיק על ידי תפלתו וזעקתו המרה. אפילו המרירו תשהיה מגיע לישראל אז עד שהמתיק הכל והמשיך שלום על ישרא לבחי' דברי שלום ואמת בחי' ודובר שלום לכל זרעו עד שנתהפך ונקמו בשונאיהם. וכל שאר האומות כולם פנו לישראל בשלום גדול.כי נפל פחד מרדכי עליהם עד שחזרו לאמונת ישראל כמ"ש ורבים מעמי הארץ מתייהדים וכו' וכו'. וזה בחינת ריבוי השלום שנתרבה אז עד שנמשכו כולם להש"י. כי על ידי השלום יכולין להמשיך כל העולם לעבודתו ית' כנ"ל:

אות טו וזה בחי' משלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים זה בחי' ריבוי השלום מאד שכ"א שולח מנות לחבירו שזה מרבה שלום. וכן מתנות לאביונים. בח'י מרבה צדקה מרבה שלום:

אות טז וזה בחי' דורש טוב לעמו ודובר שלום לכל זרעו. דורש טוב לעמו זהבחי' שדורש לעמו דרושי התורה בי"ג מדות וכו'. כי התורה נקראת טוב כשרז"ל אין טוב אלא תורה וכו'. וע"י דרושי התורה שהוא בחינת הדרת פנים הארת פנים בחי' ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות תכלת וחור וכו'. שכל זההוא בחי' הארת פנים הדרת פנים שזכה לזה ע"י דרושי וביאורי התורה כנ"ל בחי' דורש טוב לעמו כנ"ל. על ידי זה ודובר שלום לכל זרעו. כי ע"י הארת פנים שהם דרושי וביאורי התורה על ידי זה זוכין לשלום כנ"ל:

אות יז וע"כ הפיל פור וכו' ונפל לו הגורל בחודש אדר וסבר שאז יתגבר על ישראל חס ושלום. כי בז' אדר מת משה כי המן סבר שמאחר שמת משה שנתן התורה שנקראת שלום כ"ש ה' עוז לעמו יתקן ה' יברך את עמו בשלום. וכל ענין משה הי' בחי' שלום כי ה'י עוסק תמיד לקרב הרחוקים ביותר להש"י ולהוציאם אפי' מעשר כתרין דמסאבותא כמ"ש רבינו ז"ל במ"א וסבר שמאחר שבז' באדר מת משה אין מי שיעמוד בעדינו אז לקרב את ישראל בזמן שהם נזופים להש"י וע"כ סבר שיתגבר על ישראל מחמת שנתרחקו אז מהש"י בגלות בבל ע"י פגם הברית כנ"ל. אבל לא היה יודע כי בז' באדת מת משה ובז' באדר נולד משה. כי ביום שהצדיקי מת בו ביום הוא נולד ממש. כי אז אומר לו הש"י אני היום ילדתיך. כי צדיקים במיתתן קרויים חיים וגדולים במיתתן יותר מבחייהם. ומשה רבינו הוא לוחם עדיין מלחמת עמלק בשבילנו כי נשמתו קשורה בגופו עדיין בהתקשרות גדול ובשלום גדול. ואתפשטותא דמשה בכל דרא ודרא כי משה רבינו מתלבש בכל דורר ודור בצדיק האמתי שבדור כי אין דור יתום כמ"ש וזרח השמש ובא השמשעד שלא שקעה שמשו של עלי' וכו'. ואז באותו הדור היו מרדכי ואסתר בחי' משה רבינו ע"ה שהיה להם כח לכפר ולהמתיק כל מיני מרירות ולהמשיך שלום גדול כנ"ל עד שנתהפכו הגוים לאמונת ישראל שעל ידי זה מחזירין כל העולם לעבודתו וכו' כנ"ל:

אות יח [שייך לעיל] וע"כ ארז"ל שעל אהרן ספדו כל בית ישראל יותר מעל משה מחמת שאהרן הי' אוהב שלום ורודף שלום כי עיקר ההספד הוא על הסתלקות השלום וע"י ההספד חוזרין וממשיכין השלום כנ"ל. וע"כ אהרן שהי' אוהב שלום ביותר כי זכה לכהונה שהוא בחי' שלום כמ"ש הנני נותן לו את בריתי שלום והיתה לו וכו' ברית כהונת עולם. ע"כ הי' ההספד על אהרן גדול ביותר:

אות יט

וע"כ הכהנים מוזהרין ביותר על איסור קרחה ושריטה כ"ש לא יקרחו קרחה וכו' כי אצלם נכפלה האזהרה כי איסרו קריחה ושריטה הוא פגם הארת פנים פגם השלום כנ"ל. והכהנים צריכין ביותר לשלום כנ"ל. וכמ"ש בריתי היתה אתו החים והשלום. ע"כ נכפלה אזהרה זו אצלם. וע"כ הכהנים מברכין את ישראל בשלום וזהו יאר ה' פניו אליך וכו' ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום. כי ע"י הארת פנים בחי' יאר ה' פניו וכו' על ידי זה זוכין לשלום בחי' וישם לך שלום כנ"ל. וכל הקרבנות שמקריבין הכהנים הם בחי' שלום כי הם עושין שלום בין ישראל לאביהם שבשמים. וע"כ כל הקרבנות הם מבהמות ועופות. כי זה עיקר השלום לקשר ולקרב הרחוקים מאד להש"י להגביה ולהעלות מבההמ לאדם. כי עיק השלום הוא בין הרחוקים ביותר כנ"ל. וע"כ כל הקרבנות הם ע"י הכהנים דייקא כי הם בחי' שלום כנ"ל:

אות כ

וע"כ התגבר המן בעת שרצו ישראל לשוב לירושלים ולעסוק בעבודת ביהמ"ק וגם הוא וזרעו בטלו תחלה עבודת ובנין ביהמ"ק כי ירושלים וביהמ"ק הם בחי' שלום כנ"ל כי שם מקריבין כל הקרבנות ומקשרין כל המדרגות התחתונות להש"י שזהו בחי' שלום. וע"כ רצה המן לבטל זאת כי הוא איש צר ואויב מזרע עשו אשר נאמר בו ועברתו שמרה נצח ושרשו הוא שנאה ומחלוקת ורצה לקלקל השלום שהוא עיקר תיקון העולם כנ"ל. וע"כ מסיימת המגילה בשלום כמ"ש ודובר שלום לכל זרעו כי זה עיקר התיקון של פורים שממשיכין שלום גדול וכו' וכנ"ל:

אות כא וע"כ בפורים כל הפושט יד ליטול נותנין לו אפילו עכו"ם. כי כל זה מורה על ריבוי השלום כשרז"ל מפרנסין עניי עכו"ם עם עניי ישראל מפני דרכי שלום אבל עכשיו בפורים צריכין לקיים זאת ביותר. כי עכשיו צריכין להמשיך שלום גדול אפילו עם או"ה כדי שישובו כולם לאמונת ישראל ע"י ריבוי השלום בחי' אז אהפוך אל כל העמים שפה ברורה וכו' שזה בחי' ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם כי הם ישובו אלינו לאמונתנו ואנחנו נשלוט בהם כרצוננו כי יתהפכו לאמונת ישראל בחי' אז אהפוך וכו' כנ"ל. כי עכשיו הם מתקנאים בנו על שאנו חזקים באמונתנו ומחמת זה הם מתגרים בנו. וזה עיקר תוקף הגלות והשיעבוד שסובלים מהם אבל לעתיד יתהפך הדבר בחי' אז אהפוך שאדרבא יתהפכו ברצונם לאמונתנו על ידי ריבוי השלום שיהי אז כמ"ש לא ישא גוי אל גוי חרב וכו'. ואז נשלוט בהם מרצונם כי יכניעו עצמן אלינו מרצונם. וזהו בחי' והנפוך הוא אשר ישלטו היהודיםהמה בשונאיהם כנ"ל:

אות כב וזה בחי' מה שמשנין עצמם בפורים ומלבישין את פניהם ומדמין עצמן לאומה אחרת לישמעאל או לעכו"ם אחר וכיוצא בזה. זה בחי' משנין מפני דרכי השלום. כי כשצריכין להרבות שלום צריכין לפעמים לשנות ולהתנהג ברמאות למען השלום וצריכין לשנות פניו לכמה גוונין לכ"א וא' כפי רצונו בשביל השלום. וזה בחי' כרום זלות לבני אדם ודרז"ל כיון שנצרך אדם לבריות משנתה פניו לכמה גוונין. כי צריכין להתדמות לכל אחד וא' כפי רצונו כדי לאחוז בשלום עמו כדי למשכו ולקרבו להש"י. וזהו כרום זלות לבני אדם. כי לפי פשוטו זלות פירושו בני אדם הזוללים ומבזים דהיינו כשרוצים להגביה ולהרים את הזוללים ומבוזים מזילותא דגלותא. וכשפרש"י שם ע"פ כרום זלות מעין זה ואז כשצריכין להגביה אותם שזהו בחי' כרום זלות וכו' אז פניו משתנה ככרום לכמה גוונין. כי צריכין לשנות פניו לפני כל אחד כרצונו שזהו בחי' משנין מפני השלום. וע"כ בפורים שאז הוא ריבוי השלום ביותר ויותר אפי' עם כל האומות כי פורים מרמז על הגאולה אחרונה שאז יהי' נמחה זכר עמלק לגמרי וכשרז"ל כל המועדים בטלים חוץ מפורים. כי עיקר הגאולה אחרונה שימחה זכר מעלק שזהו בחי' פורים ואז יתרבה השלום וכו' כנ"ל. וע"כ בפורים משנין פניהם לכמה גוונין, זה בחי' משנין מפני השלום כנ"ל כדי להמשיך כולם להשי"ת כנ"ל בחינת אז אהפוך אל כל העמים שפה ברורה לקרא כולם בשם ה' וכ' שכל זהנעשה ע"י השלםו בחי' ודובר שלום לכל זרעו. כי ע"י השלום יכולין להמשיך כל העולם כולו לעבודתו יתברך לעבדו שכם אחד כנ"ל אמן ואמן:

(הלכות קרחה הלכה ד' בה' גילוח לקמן הכלה ד'. והלכה ה' בהלכ' רבית הל') :