גילוח ב

6 מַה-תִּשְׁתּוֹחֲחִי נַפְשִׁי וַתֶּהֱמִי עָלָי הוֹחִילִי לֵא-לֹהִים כִּי-עוֹד אוֹדֶנּוּ יְשׁוּעוֹת פָּנָיו

אות א ע"פ המאמר וביום הבכורים ואת העורבים צויתי לכלכלך בלק"ת סימן ד' ע"ש היטב. כי צריכין לעשות כלי וצנור לקבל את החסד וזה נעשה ע"י היראה. והיראה נעשה ע"י הרצון. ועיקר הרצון נעשה ע"י התקשרות לשורש הרצון והוא בחי' מצח הרצון. וכנגד זה ישב בחי' מצח הנחש שהוא היפךם הרצון. ועיקר יניקת מצח הנחש הוא מזקני הדור שאין בהם שלימות שאין מוספיןין קדושה ודעת בימיהם כל זמן שמזקינים וכו' ע"ש ולזה מועיל צדקה וכו' ע"ש. וזה בחי' קצר ימים שבע רוגז שמפגם הזקנים שזה בחי' קצר ימים מזה יונק מצח הנחש שהוא בחי' רוגז היפך הרצון אבל ע"י זקן דקדושה זוכין לרצון בחי' זקן ונשוא פנים. פנים הוא בחי'רצון ע"ש היטב כל זה:

וע"כ הזהירה התורה אותנו שלא נשחית פאות הזקן חס ושלום ועיקר האיסור בתער דייקא. כי שערות הזקן הם בחי' ימי הזקנה ממש. כי השערות הזקן הם אורות עליונים וגבוהי םמאד שנתצמצמו בבחי' שערות שהם בחי' צנורות וצמצומים. וזה בחי' ימים כי הימים הם בחי' צמצומים ומדות כמובא. וע"כ צריך האדם כל מה שמזקין יום מימי חייו להוסיף בכל יום קדושה ודעת ביותר כדי שיזכה להמשיך ולהארי בזה היום אור הדעת.וזה בחי' שערות ממש וע"כ צרייכן שלא לפגום חס ושלום ולהשחית פאת הזקן חס ושלום כדי שלא לפגום בבחי' הזקן שלא ליתן יניקה חס ושלום לבחי' מצח הנחש שיניקתו מנפילת ימי הזקנה שזהו ממש השחתת ונפילת שערות הזקן כי שערות הזקן הם בחינת ימי הזקנה כנ"ל. ועיקר האיסור הוא בתער שהוא בחי' חרב שהוא בחי' קצר ימם כי החרב נברא לקצר ימיו של אדם ואינו בדין שיונף על המאריך שהוא הזקן הקדוש שהוא בחי' אריכות ימים כנ"ל. כי תער וחרב זה בחי' עשו שנתברך בזה כמ"ש ועל חרבך תחיה והוא מקצר ימי של אדם. כי עיקר הכפירות והאפיקורסית הוא בחי' עמלק כמובא בדברי רבינו ז"ל. נמצא שעשו עמלק הוא בחי' קצר ימים שבע רוגז כי הוא בחי' חרב בחי' חרבו של ס"ם שהוא מקצר ימים בגשמיות ורוחניות כנ"ל. ומזה בעצמו הוא יונק שהוא בחי' רוגז בחי' מצח הנחש שורש חכמת הטבע היפך מצח הרצון חס ושלום. ועל כן עיקר האיסור השחתת הזקן הוא בתער שהוא בחי' חרב כי בדין הוא שלא יונף המקצר על המאריך. כי עיקר איסור השחתת הזקן הוא כדי שלא ליתן חס ושלום יניקה למצח החנש מפגם נפילת הימים של הזקנים שהוא בחינת השחתת שערות הזקן כנ"ל. וע"כ עיקר האיסור בתער וחרב כי בזה הוא פוגם מאד מאד ר"ל. כי הוא משחית הזקן הקדוש ע"י תער וחרב ונותן חס ושלום יניקה להתער וחרב שהוא בחי' עשו בחי' מצח הנחש מנפילת שערות הזקן חס ושלום. ועל כן עיקר האיסור בתער כי זה עיקר הפגם שלא ליתן יניקה חס ושלום לבחי' התער והחרב שהוא בחי' רוגז בחי' מצח הנחש מנפילת שערות הזקן כנ"ל:

7 אֱ-לֹהַי עָלַי נַפְשִׁי תִשְׁתּוֹחָח עַל-כֵּן אֶזְכָּרְךָ מֵאֶרֶץ יַרְדֵּן וְחֶרְמוֹנִים מֵהַר מִצְעָר

אות ב ובזה מבואר ונגלה לעין המשכיל אשר בשביל זה התגבר ביתר חכמת הפילוסופיא והאפיקורסי' במדינת אשכנז ודומיהם כי בעו"ה נלכדו במכמורות הבע"ד ונתשפטו בעון הגדול הזה שמחיתיךם פאת זקנם. ובאמת ע"פ כתבים וספרי קודש גם ההשחתה בשאר דברים המותרים ע"פ דין הוא ג"כ פגם גדול ונורא מאד מאד ר"ל רחמנא לישזבן מהאי עונשא. כי כל שערות הזקן הם צנורות עליונים וגבוהים ונוראים מאד, ואין מי שיכול לשער ולת_ס בדעתו עוצם מעלת קדושת הזקן הקדשו וכן להיפך אין לשער חס ושלום עונש המשחית ומרים יד ומקלקל קדושה גבוה כזו. אך בעו"ה ברבות הימיים פרצו הגדר רבים מה םוהם עוברים על חמשה לאוין ביד רמה והם משחיתים זקנם בתער ממש אוי לנפשם כי גמלו להם רעה ועל ידי זה מתגבר שם חכמת הטבע. כי מצח הנחש שהוא שורש חכמת הטבע יונק מפגם נפילת הזקן כנ"ל והבן:

אות ג וזה בחי' איסור הקפת פאת הראש. ועיקר הפאות הם אצל הפדחת שהוא המצח. כי הפאות הם בחי' יראה כי פאה בגימ' אלקים בחי' יראה כ"ש את האלקים ירא ועיקר היארה הוא על ידי הרצון כנ"ל. וע"כ מניחים הפאות אצל המצח כי מבחי' המצח הרצון שהוא שורש הרצון משם נעשה יראה שהוא בחינת פאות אצל המצח כי מבחי' המצח הרצון שהוא שורש הרצון משם נעשה יראה שהוא בחינת פאות כנ"ל. אך כדי שלא יתגבר חס ושלום מצח הנחש שהוא שורש חכמת הטבע, והוא מטיל פגם וכפירה אפי' בשורש הרצון במצח הרצון כנ"ל, ע"כ צריכין להניח פאת הזקן ושלא נשחיתהו חס ושלום כדי שלא יתגבר חס ושלום מצח הנחש כנ"ל. אבל על ידי הזקן הקדוש על ידי זה מתגבר הארת הרצון כי נכנע מצח הנחש ומתגבר מצח הרצון שורש הרצון ואזי זוכין ליראה שהוא הפאות שאצל הפדחת כנ"ל. וזהו בחי' איסור גילוח הפאות והזקן שהם מענין אחד כי זה תלוי בזה כנ"ל. וע"כ כל היהדות תלוי בזה. כי זה עיקר מגמת בני ישראל ועיקר עבודתנו שנזכה לבא לבחי' ועמדו זרים ורעו צאנכם וכו'. היינו שלא נצטרך לעסוק בשום עסק מעסקי עוה"ז רק בעבודת ה' כל היםו. וזה א"א כ"א שיהי' נשפע עלינו חסדו בחי' ואתם כהני ה' תקראו. וא"א לקבל החסד כי אם ע"י היראה, והיראה נעשה ע"י הרצון ע"י בחי' מחח הרצון כו'ו כמבואר כל זה במאמר הנ"ל ע"ש היטב. וכל כן עיקר היהדות תלוי בפאות וזקן כי על ידי זה נתגלה בחי' הרצון על ידי בחי' הזקן כנ"ל בחי' זקן נשוא פנים כנ"ל. ואזי זוכין ליראה שהוא בחי' פאות כנ"ל. וכשזוכין ליראה אזי ממילא שופע החסד כי החסד שופע תמיד רק שצריכין כל יוצנור לקבל על ידו את החסד כמבואר שם ע"ש. נמצא ע"י זקן ופאות זוכין ליראה ואזי זוכין לקבל שפע החסד ואזי אין צריכין לעסוק בשום עסק כי מתקיים העולם בחסדו, ואזי יכולין לעסוק בעבודת ה' כל היום. וזה עיקר תשוקתנו של ישראל להגיע לזה. ועל כן עיקר היהדות תלוי בזקן ופאות כנ"ל. עיין במאמר וביום הביכורים הנ"ל ע"ש היטב כל המאמר: