לא ילבש ב

אות א יש לרמז במצוה זו. ענין מ"ש רבינו ז"ל במאמר המתחיל פרקא תליתאה דס"ד ט' תיקונין יקירין וכו' (סי' כ') ע"ש מ"ש שם. שבשעת התפלה צריכין להתפלל רק ברחמים ותחנונים ולעמוד כרש. ולבלי להשתמש במעשיו הטובים כלל. רק בשעת הקהלה כשהעדה מתאספים אז צריכין להתשמש עם המטה עוז של המעשים טובים להכניע הרע שבעדה. אבל בשעת התפלה צריכין לעמוד כרש ואביון ולהתפלל בתחנונים. וזה טעות טעה משה רבינו ע"ה וכו' ע"ש:

ויש לרמז ענין זה במצוה זו. שצותה התורה שלא יהי' כל יגבר על אשה ולאילבש גבר שמלת אשה. היינו בשע תהתפלה צריך לעמוד כרש ולדבר דברי רכות ותחנונים ולא להשתמש במטה עוז וכו' כנ"ל. וזה בחי' אשה שהיא בחי' חלוש כח ודבריהם דברי רכות ובשביל זה התפלה מכונה בשם אשה בחי' אשה יראת ה' כמובא כי בשעת התפלה צריך להיות בבחי' אשה בחי' מקבל שהיא בחי' חלוש כח. היינו שלא ישתמש בשום כח של מעשיו הטובים רק יהי' בבחי' חלישות כח כאלו אין לו שום כח. רק יתפלל דברי רכות ותחנונים כרש ואביון. וזהו האיסור של לא יהי כלי גבר על אשה. היינו בשעת התפלה שאז הוא בבחי' אשה כנ"ל. אז צריך שלא יהי' עליו כלי גבר שלא ישתמש בכח וגבורה של מעשיו הטובים כנ"ל. וכן להי לא ילבש גבר וכו' היינו בשעה שהוא צריך להיות בבחי' גבר היינו בשעת הקהל שאז צריך להית בבחי' גבר לעמוד כגבור להשתמש במטה עוז של מעשיו הטובים להכניע הרע שבעדה כנ"ל, אז אסור לו ללבוש שמלת אשה. כי אז צריך להיות כגבור ערוך מלחמה ולא יהי' בבחי' אשה בחי' חלישות כח וכנ"ל. והכלל כי צריך ליזהר בזה שלא לטעות עצמו להפוך הדבר חס ושלום. רק שבשעת התפלה יעמוד כרש ולא ישתמש בכחו וגבורתו של מעשיו הטובים ובשעה שרוצה להכניע הרע שבעדה צריך לעמוד כגבור ולא בהיפך חס ושלום וזה מרומז במצוה זו כנ"ל. וזה שפרש"י במצוה זו ב"פ לא ילבש גבר וכו' שדבר זה גורם לניאוף כי כשמחליף חס ושלום אזי אין נכנע הרע שבעדה כמבואר היטב במאמר הנ"ל. ועיקר הרע הוא תאות ניאוף כי עיקרא דיצרא בישא לגלאה עריין (זוהר) נמצא שדבר זה גורם לניואף. כי לא נכנע הרע שהוא בחי' תאות ניאוף שהוא עיקר הרע כנ"ל. ובזה מובן קצת מה שכתב שם רבינו ז"ל במאמר הנ"ל. ע"פ אתה ידעת את כל התלאה וכו'. אתה ידעת דייקא וכו' ונצעק וכו' היינו תיקון תאות ניאוף. ולכאורה אין שייכות לענין זה שם ע"ש. כי אינו מדבר מקודם מענין זה שם כלל. אך באמת יש לקשר הענין שם. כי מ"ש שם להכניע הרע שבעדה היינו תאוה זו של ניאוף חס ושלום שהוא עיקר הרע כנ"ל. ואזי כשמכניעין הרע הזה אזי אח"כ כשממשיכין תורה אזי יכולין לקבל אח"כ כח מאדום כי הוא ממונהעל פגם הברית. וע"כ כשמכניעין הרע שבעדה שהוא פגם הברית כנ"ל. אזי אדום בעצמו נותן לנו כח לכבוש א"י. כי ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו דהיינו הבע"ד כמובא שהוא אדום. כי הס"א כשמכניעין אותה אזי היא בעצמה נעשית בע"כ מרכבה לקדושה ונותנת כח וסיוע לקדושה. וע"כ שלחו ישראל לאדום והיו מרמזים לו ענין זה אתה ידעת ונצעק וכו'. היינו שכבר קבלו עונשם ותקנו פגם הזה ע"כ ראוי לו לעזור להם כנ"ל. אבל הוא לא רצה לעוזר להם מחמת הטעות הנ"ל שהשתמש במטה עוז בשעת התפלה ולא להכניע הרע שבעדה וכמבואר שם היטב ע"ש. כי צריכין שלא להשתמש במטה עוז לש המעשים טובים בשעת התפלה רק בשעת הקהל ואז הוא מכניע הרע שבעדה שהוא פגם הברית. ואז יכולין לקבל כח מאדום לכבוש א"י וכנ"ל: ברוך ה' לעולם אמן ואמן: