צדקה
ליקוטי הלכות - Likutay Halachos
אות לד וזה בחי' צדקה. כי עיקר שלימות הצדקה היא ע"י אמת כי עיקר מעלת הצדקה היא מה שכופה את יצרו ונותן ממונו לצדקה. כי בודאי הש"י יכול לפרנס העניים בעצמן ובידו להוריש ולהעשיר וליטול העשירות וליתן להעני או ליתן העשירות לכולם. וכמ ושארז"ל (בב"ב) הי' ר' מאיר אומר כאן יש מקום לבעל דין לומראם הקב"ה אוהב העניים למה אינו מפרנסן אמור לו כדי להנצל אנו מדינה של גיהנם וכו'. כי עיקר מעלת הצדקההוא מה שהממון הוא ביד העשיר ויכול לטעות בעצמו שהממון הוא שלו. וכשמאמין בהש"י שהעושרוהכבוד מלפניו ועושה רצון הש"י וכופה את יצרו הרע ונותן ממונו לצדקה יותר מטבעו זהו עיקר שלימות הצדקה וכ"ש אדמו"ר זצ"ל בהתורה ואת העורבים כוו' שמי שנותן צדקה בטבעו אינו נחשב כי מעיקר הצדקה הוא בבחי' עורבשהוא בטבעו אכזרי וכו' ע"ש:
Raishis HaGez H5 — Complete
וע"כ מי שזוכה ליתן צדקה באמת למי שראוי ליתן דהיינו לענייים כשרים והגונים באמת שכרו גדול מאד. כי שקולה צדקה ככל התורה כולה והעיקר כשהיא באמת. כי עיקר הבחיר' הוא להכניע שמאל לגבי ימין כי אחיזת השקר מסטרא דשמאלא שהוא בחי' הטהרה שמשם שורש השתלשלות אחיזת השקר שמשם עיקר הבחירה כמ"ש בהתורה אר"ע הנ"ל. וכל הממון והעשירות נמשך מבחי' שמאל בבחינת משמאלה עושר וכבוד. ועל כן השקרים והרמאות שכיחים בממון יותר כנראה בחוש וכמ"ש רש עושה כף רמי' וכתיב עלפת לחם יפשע גבר. כי הממון נמשך מבחי' שמאל שמשם עיקר אחיזת השקר והרמאות וע"כ שם בממון עיקר הבחירה ביותר. וכמ ושאנו רואין שרוב בני אדם אובדין את ימיהם ושנותיהם על ידי רדיפת הממון וכמו שצןועק הנביא איש לדרכו פנו איש לבצעו מקצהו. וע"כ זה שלוקח ממונו ששם עיקראחיזת השקר שהוא היצה"ר והוא כופה את יצרו ולוקח ממונו ונותן לצדקה בזה הוא מכניע ביותר את הרע שהוא השקר שנאחז משמאל וכופה שמאל לגבי ימין שזה עיקר שלימות הקדושה שרק בשביל זה נברא האדם כידוע. וע"כ בודאי נחשב כאלו קיים כל התורה כולה. כי כלל כל התור' הוא רק להכניע השקר ולגלות האמת שזה תלוי ביותר בממון שהוא בחינת שמאל כנ"ל. אבל העיקר תלוי באמת כשכוונתו אל האמת לאמתו ולעשות רצונו ית' לא בשביל כבוד וגסות להתייהר ולהתגדל ולרדוף ולחרף את העניים הכשרים עי"ז. כמו שמצויי עכשיו שנותנין רק לחשובי וגדולי המדינה כדי שיקבלו כבוד ויקר עי"ז או שנותנים רק למי שנכנעים תחתיהם ועושים כמשעשיהם אפי' אם הם אינם הגונים כלל או רשעים גמורי' ולאנשים הכשרים והגונים שאינם חונפים אותם ואינם הולכים בדרכיהם אשר לא טובים לא די שאין נותנים להם אף גם הם רודפים אותם ומשתדלים לקפח פרנסתם ולבלוע' חיים ח"ו. לולא ה' המציל עני מחזק ממנו וכו'. וצדקה כזו בודאי אינה כלום ולא די שאינם מתקנים ע"י צדקה כזו אף גם הם מקלקלים הרבה ונחשבת לחטא כשרז"ל ע"פ צדקה תרומם גוי וחסד לאומים חטאת מחמת שנותנים רק להתגדל ולחרף וכו'. כי ע"י צדקה כזו הם מגבירים השקר ביותר ח"ו ע"י שהם מחזיקים בממונם את השקר. כי עיקר אחיזת השקר בהממון כנ"ל ועל כן שם מצויים השקרים ביותר. ועל כן מצויים הרבה טעותים מאד בנותני הצדקה כשרז"ל שאין זוכין בנקל ליתן צדקה לההגון. כשרז"ל שמא תאמר כל הבא לקפוץ קופץ ת"ל מה יקר חסדך אלקים וכו' כי אינם מצויים שמא לזכות עם מהוגנים ע"ש בפרש"י. ע"כ צריכין להתפלןל הרבה לפני הש"י לזכות לקיים מצות צדקה כראוי שיזכה ליתן לההגון באמת. והכל תלוי בהאמת שבלבו שמי שכוונתו רצוי' לשמים באמת יזכהו הש"י שיתן לעניים הגונים ויתקן ע"י הצדקה הרבה שיכניע השקר לגבי האמת שזה התיקון נעשה ביותר ע"י צדקה כראוי וכנ"ל. אבל מי שאין כוונתו ליתן כ"א בשביל עצמו וכבודו ובפרט כשהוא בעל מחלוקת וחולק על הכשרים האמתיים אזי מכשילו הש"י בעניים שאינם מהוגנים כדי שיאבד עולמו על ידם כמ"ש בעת אפך עשה בהם ודרז"ל הכשילם בעניים שאינם מהוגנים שזה נאמר על החולקים על ירמי' הנביא שהוא הי' אז הצדיק האמת שבדור. (וז"ש בהתו' אית לן בירא שעיקר חשיבות הצדקה הוא על ידי אמונה כ"ש והאמין בה' ויחשבה לו צדקה). כי אמונה תלוי' באמת בבחי' צדקה כד אתחברת באמת איתעביד' אמונה וכנ"ל. כי עיקר שלימות הצדקה היא האמת והאמונה וכנ"ל:
And this is the aspect of milah — that it is for this reason that Hashem blessed be He created man with an orlah: so that there would be in him the hold of the orlah, which is the collective evil, in order that he would have bechirah. For it is only for this reason that a person comes into the world — to be tested by this trial of desire [the orlah], for it is the primary scale of [moral] balance. And afterward it is cut and subdued, and then the holiness is made perfect — for this is the essence of the perfection of holiness: the aspect of the perfection of the holy tongue through targum as mentioned, that is, through bechirah as mentioned. And therefore the [orlah] remains attached to him all seven days, for the seven days are the aspect of the collective of seventy years — as is brought in the sacred books, that during these seventy years the sitra achra has a foothold, and within them the aspect of sheinah [sleep], the aspect of tardemah, grows powerful — as it is written: "The days of our years, in them are seventy years… You carry them away as a flood, they are as a sleep" [Psalms 90:10, 5]. And one must subdue the sleep — that is, subdue the evil and elevate the good, as mentioned. And this is what the hold of the orlah for seven days alludes to: the empowerment of the tardemah throughout all seven days, which are inclusive of seventy years in which the power of bechirah resides. And afterward it is cut and subdued — which is the aspect of the perfection of holiness through targum as mentioned. And therefore milah overrides the Sabbath. For the essence of the sanctity of the Sabbath is that then the tardemah — in the aspect of nogah — ascends to holiness, and the collective evil, which are the three kelipos, is entirely subdued at that time — as is explained there in the abovementioned Torah teaching regarding the washing with hot water on Erev Shabbos [the eve of the Sabbath]; see there. And therefore it is specifically necessary to circumcise him even on the Sabbath, in order to subdue the evil mentioned above and to elevate the targum to holiness — which is the essence of the sanctity of the Sabbath, as mentioned. And therefore the mitzvah of milah is performed specifically by day, for the essence of the mitzvah of milah is to subdue the tardemah that dominates at night. And by day one can subdue it and nullify it. Amen.
אות לה וז"ש בסי' רנ"א על פסוק וצדקה תהיה לנו שהאיש אמת מושך לעצמו כל הצדקות כי הצדקה נמשכת לאמת וכו'. ע"ש היטב מ"ש שם שעל ידי צדקות רעות מגבירין המחלוקת ח"ו ומתגברין מחשבות רעות של כפירות ע"ש. כי עיקר הצדקה הוא בשביל שלום כשרז"ל מרבה צדקה מרבה שלום. ועיקר השלום הוא אמת כ"ש האמת והשלום אהבו. כי בודאי כל זמן שאין השקר נכנע אל האמת אין זה שלום כלל כי בודאי הש"י שהוא עצם האמת ידו על העליונה תמיד וסוף כל סוף יגמור הכל כרצונו כי אתה מרום לעולם ה' וכמו שפרש"י לעולם ידך על העליונה. ואפילו עתה בתוקף מרירות הגלות שהשקר מתגבר כ"כ כ"כ מכל הצדדים והאמת נשלך ארצה ונעשה האמת עדרים עדרים וכל אחד אומר שאצלו האמת. אף על פי כן עצם נקודת האמת מתקיים בנפלאותיו ונוראותיו העצומים. ובכל יום עומדים על נקודת האמת להעלימה ולסקלה ח"ו והקב"ה מצילה מידם. וכ"ש מקולות מים רבים אדירים משברי ים שהם הסיבובים והבלבולי וההטעאות שמשם מתגברי' הקולות והחירופי' של העכו"ם והרשעים ושל כל בעלי המחלוקת וכו'. ומכולם אדיר במרום ה' וכ"ש ימין ה' רוממה וכו' וכמו שאמר אדמו"ר ז"ל (בל"א בזה"ל, גאט פירט תמיד אויס) הש"י גומר תמיד. וע"כ כשרוצין לעשות שלום בין החולקים באופן שהאמת יכניע עצמו לגבי השקר ח"ו אין זה שלום כלל כי אם חנופה ושקר. כי האמת אינו יכול להתבטל נגד השקר בשום אופן כי שפת אמת תכון לעד וכו' וקשטא קאי ועיין מזה עוד במ"א. ועיקר השלום הוא כשהשקר נכנע ומתבטל לגבי האמת וזה זוכין ע"י צדקה באמת שעי"ז מכיניען שמאל לגבי ימין וכנ"ל. וע"כ מרבה צדקה מרבה שלום וזה עיקר מעלתהצדקה כי שלום ואמת הם בחינה אחת וכנ"ל. אבל כשנותן בשביל כבוד עצמו להתייהר וללחרף הוא מגביר המחלוקת ביותר ע"י הצדקה הרעה שלו ומתגברים המחשבות של כפירות ח"ו. ועיקר התיקון ע"י האיש האמת שיש לו כח למשוך לעצמו כל הצדקות בבחינת וצדקה תהי' לנו כ"ש שם בסי' הנ"ל ע"ש:
:root{--parchment:#f5ead6;--ink:#2c1a0e;--red:#8b1a1a;--gold:#8b6914;--border:#c4a45a;}
אות לו וזה בחי' הצדקה נגבית בשנים ומתחלקת בשלשה. שעיקר חלוקת הצדקה צריך להיות ע"י בחי' שלשה שהוא בחי' אמת שהוא משולש בחי' ראש תוך סוף כנ"ל. כי צריכין לקשר עצמו מאד אל נקודת האמת ולבקש מהש"י מאד מאד קודם שמחלק הצדקה הן צדקה שלו הן צדקה שלרבים, שיזכה לכוין האמת לאמתו שלא יהי' נכשל בעניים שאינם הגונים שלא יקלקל ח"ו ע"י צדקתו יותר רק יזכה ליתן לעניים הגונים העוסקים בתורה ובתפלה באמת. כי עיקר שלימות ותקון הצדקה הוא האמת וכנ"ל:
*{box-sizing:border-box;margin:0;padding:0;}
Loading comments…