נדרים ושבועות ב
ליקוטי הלכות - Likutay Halachos
אות א ענין נדרים ושבועות שהם לכאורה דבר תימה שיוכל האדם לאסור על עצמו איזה דבר או לחייב עצמו בדבר על ידי נדר ושבועה נמצא שהאדם יכול לעשות לעצמו תורה ומצות חדשים שאינם מפורשים בתורה כי ע"י נדר ושבועה הוא יכול לעשות לעצמו מצוה ועבירה מכל דבר שבעולם אע"פ שאין בזה הדבר שום מצוה ועבירה על פי התרוה. אך הענין ע"פ מ"ש רבינו ז"ל ע"]פ ואתחנן אל ה' בעת ההוא לאמר במאמר המתחיל בענין הנהגת הפשיטות כמו איש פשוט ואינו עוסק בתורה אזי הוא מחיה עצמו בבחי' קיום העולם קודם מתן תורה שאז היה מתקיים העולם בחסדו ע"י חסד חנם מאחר שלא היה אז שום התגלות התורה בעולם. ובאמת גם אז היתה התורה בעולם רק שהיתה בהעלם כי עשרת הדברות היו נעלמים בעשרה מאמרות שבהם נברא העולם והעשרה מאמרות הם מלובשין בכל דבר ודבר שבעולם כי הכל נברא בעשרה מאמרות שושם נעלם התורה בחי' עשרת הדברות כנ"ל. והצדיק בעת פשיטותו דהיינו בעת שמתבטל מן התורה הוא מחיה עצמו בבחינה זו בבחי' התורה הנעלמת בכל מעשה בראשית בכל דבר ודבר שבעולם כי הכל נברא בעשרה מאמרות וכו' כנ"ל. וזה בחי' הדרך לארץ ישראל כי ע"י בחי' העשרה מאמרות שהם בחי' כח מעשיו עי"ז יכולין לכבוש א"י כי בשביל זה פתח התורה בבראשית כדי שלא יאמרו לסטים אתם וכו' בשביל זה פתח בבראשית כי ברצונו נתנה להם וברצונו ןוכו' עיין שם היטב כל הענין:
Likutay Halachos – Yoreh Daya – Hilchos Nedarim 2
אות ב וזה בחי' נדרים ושבועות שהאדם יכול לאסור על עצמו כל דבר שבעולם ולעשות מכל דבר שבעולם תורה דהיינו שיהיה בו מצוה ועבירה ע"י נדר ושבועה כי באמת כל הדברים שבעולם כולם מקבלים חיןות ע"י התורה כי בלעדי התורה אין שום חיות לשום דבר שבעולם כי אורייתא וקוב,ה כולא חד. ובודאי יאן חיות לשום דבר שבעולם כ"א ממנו ית' והוא ית' ואיריתא כולא חד כנ"ל ומחמת זה יכולין לעבוד את הש"י בלכ הדברים שבעולם כמ"ש בכל דרכיך דעהו כי בכולם מלובש התורה כביכול וע"כ יכולין לקשר הכל אל התורה ולעשות מכל דבר תורה. וזה גילתה לנו התורה הקדושה במצוה זו של נדרים ושבועות שנתן לנו הש"י מצוה זו של נדרים ושבועות. שע"י מצוה זו יכולין לעשות תורה ומצות מכל הדברים שבעולם כנ"ל ובזה גילה לנו הש"י שיש תורה ועבודה בכל דבר שבעולם כי כולם מקבלין חיות מהתורה כנ"ל וזה בחי' נדרים ושבועות כי החיות אלקות המלובש בכל הדברים שבעולם שהוא בחי' התורה יש בזה שני בחי' דחיינו בחי' קיום העולם קודם מתן תורה. וכן עכשיו בעת שמתבטלין מדברי תורה בבחי' ביטולה של תורה זהו קיומה כי אז מתקייים העולם ע"י חסד חנם שהוא בחינת העלמת התורה שהתורה נעלמת בעשרה מאמרות וכנ"ל. ובחי' זו היא בי' גבוה מאד כי היא בחי' התורה הנעלמת בחי' סתרי תורה שזה בחינת חסד חנם בחי' אוצר מתנת חנם שהיא בחי' גבוה מאד. כי בעת שאין תורה בעולם אזי א"א להעולם להתקיים ע"י חסד סתם כי אין העולם כדאי להתקיים ע"י חסד פשוט מאחר שאין תורה בעולם ע"כ אזי כשאין תורה אזי קיום העולם ע"י בחי' חסד חנם שהוא בחי' התורה הנעלמת שהוא בחי' גבוה מאד שמגודל אור החסד הזה שהוא חסד חנם חסד גדול מאד יכול להתקיים העולם אע"פ שאין התגלות התורה בעולם. אבל באמת אף על פי שבחי' זו גבוה מאד אין זה שלימות קיום העולם כי עיקר קיום העולם בשלימות הוא רק ע"י קבלת התורה שקיבלו ישראל כמ"ש יום הששי וכו' ופרש"י שכל העולם היה תלוי עד ששה בסיון שקיבלו ישראל את התורה כי אין קיום לעולם בלא התורה. כי זה החיות והאור הגדול בחי' חסד חנם שהיה מקיים את העולם קודם מתן תורה הוא נעלם מאד ומגודל העלמו כי אינו יכול להתלבש כלל בתום העולם הוא יכול להתעלם ולהסתלק לגמרי ח"ו מהעולם ויחזור העולם לתהו ובוהו ח"ו. ע"כ צפה הש"י שאין העולם מתקיים בלא תורה על כן נתן התורה תיכף אחר כ"ו דורות כשדרז"ל ע"פ דבר צוה לאלף דור. כי עיקר קיום העולם הוא ע"י התורה שהלביש כביכול הש"י את האור הנעלם והגנוז בתוך אותיות התורה הקדושה. וע"י שישראל מקיימין את התורה ועוסקין בה עי"ז הם ממשיכין אלקותו יתברך בתוך העולם ע"י צמצומים של אותיות התורה וע"כ ע"י התורה נתבסס העולם כי ע"י התורה הקודשה ממשיכין החיות לכל הדברים שבעולם כי בלא התורה ח"ו היה האור הגנוז מסתלק מגודל העלמו רק אע"פ כן גם עכשיו בעת שמוכרחין לבטל מדברי תורה כי א"א לעסוק בתורה יום ולילה בלי הפסק רגע. וכמ ושביאר רבינו ז"ל במאמר הנ"ל אזי בעת ביטול תורה הצדיק מחיה עצמו בבחי' קיום העולם קודם מתן תורה שהוא בחי' חסד חנם שהוא בחינת התורה הנעלמת בעשרה מאמרות וכו' כמבואר שם ע"ש. וזה בחי' נדרים ושבועות שהם ב' בחי' הנ"ל. נדר זה בחי' החיות אלקות כביכול שהיה מקיים העולם קודם מתן תורה שהיא בחי' התורה הנעלמת כנ"ל שמשם מקבלין חיות כל הדברים שבעולם בהעלם גדול. וע"כ כשהאדם נודר איזה נדר אזי הוא עולה למקום הנדר שהוא בחי' התורה הנעלמת שזהו בחי' נדר שהוא בחי' בינה עלמא דאתכסיא כמובא ואזי מקשר זה הדבר שהוא נודר עליו בבחי' התורה הנעלמת בו כי בכל דבר נעלם התורה כנ"ל היינו שע"י הנדר שמוציא בפיו על הדבר הזה עי"ז הוא מגלה החיות אלקות הנעלם בזה הדבר שהוא בחי' התורה הנעלמת שזהו בעצמו בחי' נדר כנ"ל ואזי כשעושה נדר ומגלה שיש בזה הדבר התורה הנעלמת אזי נעשה מזה הדבר תורה. כי באמת בכל דבר יש תורה רק שהוא בהעלם והסתר גדול. אבל כשעושה נדר בפיו אזי הוא מגלה העלמה זו ואזי נעשה מזה הדבר תורה. וע"כ עיקר הנדר הוא רק כשמוציאו בפיו ודברים שבלב אינם דברים כי עיקרהדבר הוא לגלות ההעלמה שזהו בחי' תורה כמ"ש בזוה"ק מאי תורה דאורי וגלי במה דהוי סתים. וזה בחי' נדר שמוציא בפיו כי עיקר ההתגלות הוא בפיו בחי' נדר שמוציא בפיו כי עיקר ההתגלות הוא בפיו בבחי' מפיו דעת ותבונה. ועל כן כשמוציא הנדר בפיו הוא מגלה התורה הנעלמת שבזה הדבר שהוא בחי' נדר כנ"ל ע"י שמוציא הנדר בפיו שזהו בחי' שמגלה מה דהוי סתים וע"כ נעשה מזה תורה כי זהו בחי' תורה כנ"ל. וזה הדבר תלוי בבחירת האדם כפי מה שרוצה לגלות אור הנעלם הזה אם לעשות אם שלא לעשות כי זה האור הנעלם הוא בחי' אור פשוט שאין בו שום ציור של מצוה ועבירה רק זה תלוי בבחירת האדם כפי מה שממשיך האור למטה אם לעשות אם לחדול ואזי נעשה מזה תורה כפי מה שהוא ממשיך האור מההעלם אל הגילוי דהיינו כפי מה שנודר בפיו שזה בחי' שמגלה מה דהוי סתום כנ"ל והבן היטב:
@import url('https://fonts.googleapis.com/css2?family=Cormorant+Garamond:ital,wght@0,400;0,600;0,700;1,400;1,600&family=Frank+Ruhl+Libre:wght@400;700&display=swap');
אות ג נמצא שענין נדרים הוא שמקשר הדבר להחיות אלקות שהוא בחי' התורה הנעלמת שנעלם בכל דבר היינו שמגלה מה דהוי סתים שמגלה שגם שם נעלם אור גדול בחי' התורה הנעלמת ואזי נעשה מזה הדבר בחי' תורה דהיינו שיש בו מצוה ועבירה כי הוא מחוייב לקיים הדבר ואסור לו לעבור על הדבר שנדר עליו נמצא שנעשה תורה ומצוה מזה הדבר, שמתחלה לא היה בו שום מצוה ועבירה כי עכשיו נעשה מזה הדבר בחי' תורה ע"י הנדר שהוציא בפיטו שעי"ז מגלה מה דהוי סתים שמגלה העלמת התורה שהיתה נעלמת שם כנ"ל וזה בחי' נדר שמגלה בחי' התורה הנעלמת שהוא בחי' קיום העולם בעת ביטול תורה בעת הנהגת הפשיטות כנ"ל:
:root {
אות ד ושבועה זהו הבחי' הב'. היינו כי באמת עיקר קיום העולם הוא רק ע"י התורה שקיבלו ישראל שעל ידה נמשך השפע והחיות לכל הדברים שבעולם וכנ"ל. וזה בחי' שבועה כי שבועה הוא בחי' כלליות התורה שהיא כלולה משבעת ימי הבנין שזה בחי' שבועה לשון שבעה כי בחי' התורה הנעלמת בחי' נדר הוא למעלה משבעת ימי הבנין כידוע. אבל התורה המסורה בידינו הוא בחי' שבועה בחי' שבעה כנ"ל ועיקר קיום העולם בשלימות הוא רק ע"י התורה דהיינו על ידי עסק התורה והמצות שעל ידם נמשך השפע והחיות לכל הדברים שבעולם ועל כן כשהאדם אומר לשון שבועה ואוסר עצמו על איזה דבר נעשה מזה הדבר ג"כ תורה כי יש בידו זה הכח מאחר שהאדם הוא ממשיך חיות התורה לכל הדברים שבעולם ע"כ יש בידו כח לעשות מכל הדברים תורה דהיינו שיש בידו כח להמשיך החיות לשם כרצונו אם לחיוב שיהיה מחוייב לעשותו אם להיפך ע"י שמכריז לשון שבועה שהוא בחי' כלליות התורה שמשם כל הדברים מקבלין החיות. וכשמזכיר זה הלשון לאסור על עצמו איזה דבר או לחייב עצמו בדבר הרי הוא ממשיך חיותהתורה לשם בבחי' זו דהיינו שיהיה נמשך החיות של התורה לאותו הדבר למצוה או להיפך דהיינו לעשות או שלא לעשות ואזי נעשה מזה הדבר גם כן תורה ויש בו מצוה ועבירה על ידי שהמשיך חיות התורה לשם בבחי' זו כפי שבועתו הן או לאו:
--bg: #faf8f3;
אות ה נמצא שנדרים ושבועות הם בחי' אחת דהיינו שעושה מדברים של העולם תורה דהיינו מצוה ועבירה ע"י שמקשר הדבר להתורה ומגלה שגם בהם יש תורה וכולם מקבלים חיות מהתורה כנ"ל רק שהנדר הוא שמגלה התורה הנעלמת באותו הדבר שהוא למעלה מהתורה וע"כ נדרים חלים על דבר מצוה כי הנדר הוא בחי' התורה הנעלמת שהוא למעלה מהתורה. ושבועה הוא בחי' שעושה מזה הדבר תורה ע"י החיות והשפע שהוא ממשיך להדבר מהתורה. וע"י זה הוא עושה מאותו הדבר ג"כ תורה. וע"כ אין שבועה חלה על דבר מצוה כי עיקר כח השבועה הוא מהתורה כנ"ל. אבל נדר הוא בחי' למעלה מהתורה בחי' קיום העולם קודם מתן תורה בחי' התורה הנעלמת כנ"ל. וזה בחי' משארז"ל נדר מיתסר חפצי' עלי', שבועה מיתסר נפשי' אחפצי'. כי האדם הוא בעצמו בחי' התורה כמ"ש רבינו ז"ל וכמ"ש זאת התורה אדם (סימן י"ג) כי כל אדם כלול מכל התורה כולה שהוא רמ"ח מ"ע ושס"ה ל"ת שהם כנגד רמ"ח איברים ושס"ה גידים של האדם. וע"כ כשעושה שבועה שהוא בחי' כלליות התורה הוא אוסר עצמו על החפץ היינו שעיקר איסור השבועה הוא מחמת שממשיך החיות מהתורה אל הדברבבחי' זו לעשות או שלא לעשות. ועי"ז נעשה מזה תורה ומחוייב לקיים כן. וע"כ הוא בחי' שאוסר עצמו על החפץ כי הוא עצמו הוא בחי' התורה והוא מחיה כל הדברים שבעולם ע"י שהוא כלול מהתורה כי האדם הוא כלליות העולם וכל הדברים שבעולם מקבלין חיות ממנו ע"י שהוא כלול מהתורה. נמצא כשעושה שבועה הוא אוסר עצמו על החפץ היינו שממשיך החיות מעצמו שהוא בחי' התורה אל החפץ בבחי' איסור שעי"ז נעשה מזה תורה ונאסר עליו כנ"ל. אבל הנדר הואבחי' למעלה מהתורה בחי' התורה הנעלמת ושם הוא להיפך בחי' המשכת החיות מעילא לתתא בבחי' תורה הן או לאו היינו שהוא ממשיך ומגלה החיות הנעלם בזה הדבר בבחי' תורה מעילא לתתא כי זה החיות הנעלם הוא גבוה מאד. וזה החיות הנעלם בחי' נדר הוא מקיים העולם בלי התעוררות תחתון כלל כי זהו בחי' קיום העולם קודם קבלת התורה. נמצא שאין זה החיות נמשך ע"י האדם רק הש"י מקיים העולם בעצמו בחסד חנם בלי מעשה התחתונים כלל. וע"כ ע"י בחי' זו הוא יכול לעשות מזה הדבר בעצמו תורה ולאסור החפץ בעצמו עליו כי נעשה ממנו תורה על ידי שהאדם מחיה העולמות ע"י התורה על ידי זה יכול לעשות תורה מכל הדברים שבעולם ע"כ הוא בחי' מיתסר נפשיה אחפציה כי האדם הוא בחי' התורה וכנ"ל:
--text: #2c2416;
אות ו וע"כ בנדר אין שייך בו שום שם וכינוי והנודר בתורה אינו כלום. כי הנדר הוא בחי' ההעלמה ששם נעלמין כל השמות וכל התורה הקדושה הוא בבחי' העלם כנ"ל אבל השבועה היא בשם וכינוי או נשבע בתורה כי שבועה הוא בחי' כלליות התורה שכלולה משבעה כנ"ל שהוא בחי' כלליות השמות שכלולים בז' שמות שאינם נמחקין ואפילו כשנשבע בלא שם וכינוי שגם כן חל איסור שבועה כמ"ש בש"ע. כי לשון שבועה בעצמו הוא בחי' זו בחי' כלליות התורה בחי' כלליות הז' שמות שזה בחי' לשון שבועה כנ"ל:
--accent: #6b4c2a;
אות ז וזה שהתחיל התנא מסכת נדרים כל כינויי נדרים כנדרים וכו' כי נדר ושבועה הוא בחי' החיות אלקות כביכול המתפשט בכל הדברים שבעולם ובכל הלשונות הגויים שזהו בחי' נדר ושבועה שמגלין שבכל הדברים יש אלקותו ית' כביכול ויכולין לעשות מכל דבר שבעולם תורה ומצוה. וע"כ בנדרים הלך אחר לשון בני אדם כי בכל הלשונות יכולין לעשות נדר כי יכולין למצוא אלקותו בכל הדברים ובכל לשונות הגוים כי אלקותו יתברך נעלם בכולם כי מחיה את כולם שזהו עיקר בחינת נדר ושבועה וכנ"ל:
--accent-light: #a37c4f;
אות ח וע"כ החכם עוקר הנדר מעיקרו כי כל ענין נדר ושבועה הוא תלוי בחכם וגדול הדור כי ענין נדר ושבועה הוא שמגלין שכל הדברים מקבלין חיות מהתורה וכו' כנ"ל. אבל זה תלוי רק בהגדול והחכם שבדור וכמ"ש רבינו ז"ל במאמר ואתחנן הנ"ל. שכל הפשוטים צרייכן איש פשוט גדול מאד שעל ידו כולם מקבלים חיות ע"ש היטב כי באמת איש פשוט הקטן במעלה דהיינו המון העם בודאי אינם מחיין את העולם ע"י התורה כי אינם בעלי תורה ואפילו מי שעוסק בתורה לאו כל אחד זוכה שהוא יקיים כל העולם כ"א יחידי סגולה בחי' יחיד מומחה ומכ"ש לדבק עצמו בהתורה הנעלמת בכל דבר להחיות עצמו בבחי' החיות אלקות שהוא מחיה ומקיים העולם קודם מתן תורה זה בודאי לאו כל אדם זוכה כי הוא בחי' בחי' גבוה מאד למצוא ולגלותך אלקותו יתברך כביכול הנעלם בכל דבר שבעולם. וע"כ כל הפשוטים דהיינו המון עם צריכין לקבל החיות מאיש פשוט הגדול דהיינו הצדיק הגדול מאד שהוא לפעמים איש פשוט ומתבטל מהתורה ואז הוא מחיה עצמו מהתורה הנעלמת ועי"ז הוא מחיה כל הפשוטים כמבואר שם היטב במאמר הנ"ל ע"ש. ועל כן עיקר כח הנדר ושבועה שיכול האדם לעשות תורה מכל דבר שבעולם ע"י נדר ושבועה זה תלוי רק בגדולי הדור שהם מחיין עצממן בעת פשיטותן בשעת ביטול תורה מהתורה הנעלמת כנ"ל ומכ"ש בעת עוסקם בתורה שאז הם מחיין כל הדברים שבעולם ע"י תורן ומאלו הגדולי הדור מקבלים חיות גם כל ההמון ומהם נשתלשל הכח גם להמון עם שיהיה להם כח לעשות תורה מכל דבר שבעולם על ידי נדר ושבועה כי עיקר זה הכח לעשות תורה מכל דבר שבעולם שזהו בחי' נדר ושבועה זה נמשך רק מגדולי הדור כנ"ל:
--gold: #c5993e;
וזה שהתחילה התורה פ' נדרים וידבר משה אל ראשי המטות וכו'. מה שלא נאמר כן בשאר מצות התורה רק בכאן אצל נדרים נאמר ראשי המטות. ראשי המטות דייקא. כי עיקר מצוה זו של נדרים ושבועות הוא תלוי בראשי המטות שהם גדולי הדור כנ"ל. וע"כ למדו רז"ל מזה שהחכם עוקר הנדר מעיקרו כי מאחר שעיקר הנדר הוא נמשך מחכם הדור ע"כ בודאי יש כח בידו להתירו ולעוקרו מאחר שכל עיקר כח הנדר נמשך ממנו כנ"ל:
Core concept (LM II:12 — "vi'ayay haseh l'olah"): Creation exists for His kavod. Each of the Ten Utterances has its own kavod. But the sitra achra/filthy places cannot receive from the revealed kavod ("uchvodi l'acher lo etein") — they nurse instead from the ma'amar sasum (sealed utterance = Beraishis), which is the root of all kavod but is deeply concealed. When one falls to these low places and asks "ayay mekom kevodo?" — that very question becomes the ultimate ascent to the root of everything.
אות ט וזה בחי' איסור נדה וטהרת המקוה ובחי' תשובה. כי דם נדות זה בחי' זוהמת הנחש כי ע"י חטא אדה"ר שעל ידו נמשך זוהמת הנחש עי"ז נעשה דם נדות כמ"ש הרבה ארבה עצבונך ודרז"ל זה דם נדות. ועיקר העלמת האור הגנוז שנעלם ונגנז האור הגנוז שהוא בחי' התורה הנעלמת שהיא מחיה כל הדברים שבעולם, עיקר ההעלמה וההסתרה הוא מחמת זוהמת הנחש בחי' דם נדות.כי קודם חטא אםד הראשון אז היה העולם זך וטהור ואז היתה השגת אדה"ר מאירה מאד מאד ואז היו יכולים להסתכל בכל דבר שבעולם ולראות בו החיות אלקות כביכול המחיה אותו. וזה בחינת אור של שבעת ימי בראשית שהיה אדם מסתכל בו מסוף העולם ועד סופו. היינו שבאור הזה היו יכולים להביט ולהסתכל בכלדבר שבעולם הגשמי ולראות בו החות אלקות כביכול הנעלם בו שהוא מחיה אותו הדבר. וזה בחי' מסוף העולם ועד סופו מקצה ועד קצה היינו מסוף נקודת המרכז של העולם הגשמי עד סופו העליון. ששם הדבר נכלל בשרשו כי התחלת הדבר בשרשו העליון הוא בחי' סוף ממטה למעלה היינו שהיה יכול להסתכל בכל העולם ולראות בו סופו העליון שהוא מקושר לשרשו היינו שהיה יכול לראות החיות אלקות כביכול הנעלם בלכ דבר שבעולם. ואז היו יכולים לידע התורה שבכל דבר שבעולם. אבל ע"י חטא אדה"ר נגנז האור הזה. כשרז"ל ראה שאין העולם כדאי עמד וגנזו וכו'. כי מחמת חטא אדה"ר שנמשך עי"ז זוהמת הנחש בעולם בחי' דם נדות. על כן הוצרך כביכול ליגנוז האור כדי שלא יינקו הקליפות ח"ו יותר מדאי ועיקר הוא מחמת בחי' דם נדות. כי יש עשרה מיני דמים ויניקתם מבחי' העלמת והסתרת העשרת הדברות שהם בחי' חמש כנגד חמש. שמשם מהעלמה והסתרה זו משתלשלש ויורד יניקה לבחי' עשרה מיני דמים שהם בחי' ה' מיני דמים טמאים וה' מינים טהורים וכמובא. ומחמת שנמשך יניקה ע"י חטא אדה"ר לבחי' עשרה מיני דמים שיניקתם מבחי' הנ"ל ע"כ הוכרח האור של העשרת הדברות ליגנוז ולהתעלם כדי שלא יהיה להם יניקה ח"ו יותר מדאי. וע"כ לא היו יכולים ישראל לקבל את התורה עד שספרו שבעה שבועת בחי' ז' נקיים לטהר עצמן מדם נדות כי עיקר קבלת התורה הוא לגלות ההעלמה. וכ"ש בזוה"ק מאי תורה דאורי וגלי במה דהוי סתים וכנ"ל. והתגלות האור הענלם א"א כי אם כשמטהרין עצמן מדם נדות. כי כל זמן שיש בחי' דם נדות מוכרח האור להתעלם כנ"ל. וע"כ הם ז' נקיים כנגד ז' מדות בחי' שבעת ימי הבנין כי עיקר אחיזת הדם נדות היינו בחי' הקליפות הוא רק בבחי' ז' ימי הבנין ששם עיקר התגלות התורה כי עיקר התגלות התורה הוא על ידי ז' מדות כידוע כי למעלה ממהדות זה בחי' אור הגנוז שאין יכולין להשיגו עכשיו. וע"כ כל זמן שיש בחי' דם נדות אין התור' יכולה להתגלות בבחי' הז' מדות כדי שלא יהי' להם יניקה ח"ו יותר מדאי כי שם עיקר אחיזתם כנ"ל. וע"כ כל זמן שיש בחי' דם נדות אין התור' יכולה להתגלות בבחי' הז' מדות כדי שלא יהעי' להם יניקה ח"ו יותר מדאי כי שם עיקר אחיזתם כנ"ל. וע"כ מוכרח שיהי' התורה בבחי' העלם כי שם בבחי' העלם שהוא בחי' למעלה מהמדות אין להם שום אחיזה כלל. וע"כ לא היו ישראל יכולים לקבל את התורה עד שספרו ז' נקיים כנגד ז' ימי הבנין בחי' ז' מדות ששם עיקר אחיזתם כדי לטהרם מבחי' דם נדות כדי שתוכל התורה להתגלות בתוך העולם שהוא בחי' כלליות ז' ימי הבנין שהם כלליות העולם שהם בחינת ז' מדות שעיקר התגלות התורה על ידם כנ"ל:
--border: #d4c5a9;
אות י וזהו בעצמו בחי' ז' נקיים שסופרת הנדה כדי שתטהר לבעלה. כי זווג הקדושה של ישראל הוא בחי' המשכת התורה וכמובא שבשעת קבלת התורה היו ישראל ככלה הנכנסת לחופה כי ע"י זווג דקדושה של ישראל נולדין נשמות קדושות. ונשמות ישראל הן בעצמן בחי' התורה. כי התורה כלולה מנשמות ישראל. וע"כ כל זמן שהיא טמאה מדם נדות הזווג אסור. והאיסור חמור מאד מאד ר"ל כדי שלא להמשיך בחי' נשמות קדושות בחי' התורה לתוך החיצונים ח"ו שהם בחי' דם נדות כדי שלא ליתן להם ח"ו יניקה יותר מדאי. וע"כ איתא בזוה"ק שעל ידי העון החמור הזה ח"ו מתגבר הטומאה מאד ח"ו ר"ל. כי נמשך להם יניקה יותר מדאי ח"ו כי כ"ז שיש בחי' דם נדות צריך שיהיה המוח והדעת שהוא בחינת התורה בהעלם והסתר וכנ"ל. וע"כ היא צריכה לספור ז' נקיים וכנ"ל:
--verse-bg: #f0ebe0;
אות יא ואחר הז' נקיים היא צריכה להטהר במקוה. ומקוה היא בחי' בינה עלמא דאתי כמובא בחי' תשובה. זה בחינת התורה הנעלמת הנ"ל שהם כלליות עשרת הדברות הכלולים באנכי שהוא בחי' בינה כמובא. כי כשצריכין לעלות מטומאה לטהרה לטהר מדם נדות צריכין לדבק עצמו בבחינת הארו הגנוז היינו התורה הנעלמת ששם אין שום פגם מגיע כלל ושם כולו טוב וכשמדבקין עצמו לשם יכולין לשוב אל ה' אפילו משאול תחתיות. וכמרומז שם בדברי ריבונ הנ"ל שבסוף דבריו שם שדיבר מענין זה שאפילו בשאול תחתיות אין יאוש בעולם כלל כי גם משם יכולין לשוב אל ה'. וזהו ע"י בחי' הנאמר במאמר הנ"ל. היינו ע"י בחי' התורה הנעלמת שלשם נמשך חיות מכל הדברים שבעולם ושם אין שום פגם מגיע ושם כולו טוב. ואפילו הטומאה והסט"א מקבלת חיות מהעלמה זו וכשמדבקין עצמן באור הגנוז הזה אזי נתבטל הטומאה והס"א כי עיקר חיותם רק מההעלמה וההסתרה וכמבואר ענין זה במ"א (בלק"ת סימן י"ב). והכלל ששם בבחי' האור הגנוז הזה הוא כולו טוב ושם עולין מטומאה לטהרה וכנ"ל. וזה בחי' מקוה שהיא בחי' האור הגנוז התורה הנעלמת וכנ"ל. וזה בחי' מקוה של מ' סאה בחי' מ' יום שבהם ניתנה התורה היינו שבהם נתגלה התורה מההעלם אל הגילוי כי התורה הנעלמת היא בחי' בינה שהיא בחי' מ' כידוע:
--summary-bg: #eef4ed;
וזה בחי' מימי המקוה הם בחי'מימי החסד זה בחי' החסד העליון הנ"ל. בחי' חסד חנם שהיה מקיים העולם קודם מתן תורה שהוא בחי' התורה הנעלמת שעל ידה עולין מטומאה לטהרה וכנ,ל. כי מים מרמזים על בחי' זו כי המים קדמו לעולם כשפרש"י זה בחי' החסד חנם הנ"ל שקדם לעולם כי החסד חנם שבו נתקיים העולם קודם מתן תורה זה החסד קדם לעולם כי בזה החסד נברא העולם כי הש, יברא את העולם בחסד חנם כי לא היה עדיין שום זכות ושום מעשה לברוא העולם על ידו רק ברא את העולם בחסד חנם בחינת עולם חסד יבנה. ובזה החסד היה מקיים את העולם כל זמן שלא ניתנה התורה כי גם אז לא היה שום זכות וכנ"ל. וזה בחי' המים קדמו לעולם היינו בחי' מימי החסדים בחי' חסד הנ"ל שקדם לעולם היינו בחי' חסד חנם וכנ"ל. וזה בחי' מימי המקוה בחי' המים שקדמו לעולם אשר עליהם נאמר יקוו המים מתחת השמים וכו' שזה בחי' מקוה אשר על ידי המים הללו בחי' חסד חנם הנ"ל שהיא בחי' התורה הנעלמת כנ"ל על ידם עולין מטומאה לטהרה שזהו בחי' תשובה בחי' נדר בחי' יוה"כ שאומרים כל נדרי. כי נדר ומקוה ותשובה ויוה"כ הכל בחי' אחת. בחי' עלמא דאתי שאז יתגלה האור הגנוז של שבעת ימי בראשית. ואז יתגלה אלקותו שהיה נעלם בכל דבר שבעולם ואז ישיגו אלקותו ית' מכל הדברים שבעולם וידע כל פעול כי אתה פעלתו ויבין כל יצור כי אתה יצרתו וכו' ואז יתבטל הס"א ע"י מאחר שיתגלה אלקותו יתברך כי הוא יתברך מחיה את כולם. ואזי יתקיים ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ ואז יתתקן הכל וכנ"ל ברוך ה' לעולם אמן ואמן:
Holadah and the battle of zivug (§1): All birth comes from the ma'amar sasum (Keser/Arich Anpin). Since the sitra achra also nurses from there, every union involves a fierce spiritual battle. Great tzadikim descend to clarify nitzotzos and emerge in peace; ordinary people are protected by the merit of the tzadikim when the act is done b'heter (in the permitted manner). Kibud Av = revealing kavod from concealment (§2): When a child — born from the "tipah s'ruchah" and "mekomos hametunafim" — turns and gives kavod to his parents, he demonstrates that the kavod was concealed even in those places. This nullifies the klipos (whose power comes only from hiddenness). The churban Beis HaMikdash = kavod concealed; our avodah = seeking "ayay mekom kevodo" everywhere, even in "the great city of Rome." Arizal and not obeying aveiros (§3): The Arizal taught that kibud av = levush for avodah. "Kulchem chayavim bichvodi" — one needn't obey a parent's command to sin, because true kibud av IS revealing Hashem's kavod. Arichus yamim and the early generations (§4): "L'ma'an ya'arichun yamecha" — through kibud av one reaches the ma'amar sasum = Arich Anpin = source of long life. The generations of Adam and Noach lived long because they nursed from Keser, but specifically because of this, the klipos overpowered them even more — they failed to ask "ayay?" and fell. Beraishis and Mashi'ach (§5): Tohu vavohu = klipos nursed from the ma'amar sasum. "Yehi or" = revelation of kavod from concealment. "Ruach Elokim" = spirit of Mashi'ach, who has been working since creation to reveal kavod from hiddenness. All ten ma'amaros = kavod moving from ayay to "m'lo kol ha'aretz kevodo." Theaters to batei midrash (§6): In the future, even their theaters and circuses will have Torah studied in them — because Israel's constant seeking of kavod in the lowest places ultimately transforms those very places. Kaddish for the deceased (§7): Kaddish is specifically the aspect of ayay/ma'amar sasum, which is above Torah ("l'eila min kol birchasa"). There, everything is transformed — it is the root of teshuvah (which by strict law shouldn't work). "Eis la'asos laHashem heiferu Torasecha" = Oraisa d'Atika = roots of Torah, where ba'alei teshuvah are rectified. Children saying Kaddish = fulfilling kibud av through the same ayay-level from which they were born.
אות יב וזה שמובא במדרש שמשה רבינו ע"ה רצה ליכנוס לא"י ע"י בחי' התרת נדרים כשארז"ל על פ' אתה החילות כי בחי' התרת נדרים הוא בחי' הדרך של א"י וכנ"ל. וכמבואר במאמר הנ,ל. שכל הנ"ל הוא בחי' הדרך לארץ ישראל עיין שם היטב:
--summary-border: #7a9a6d;
Loading comments…