תלמוד תורה ג

אות א אסור ללמד בשכר. שנאמר ואתי צוה ה' וכו' מה אני בחנם אף אתה בחנם ועל תורה שבכתב מותר לקבל שכר במקום שנהגו ליטול. אבל על תורה שבע"פ אסור ליטול בכל מקום. עי' בש"ע הענין שיש חילוק בין תורה שבכתב לתורה שבע"פ לענין קבלת שכר:

ע"פ המאמר תהלה לדוד ארוממך אלקי המלך וכו' בסי' י"ב ליקוטי ח"א ע"ש כל המאמא מראשו לסופו. והכלל כי מחמת שהצדיק האמת שחידש זאת התורה הי' מוכרח ליפול לאיזה שגיאה דקה כחוט השערה לבחי' שמאלה בשעת אמירת תורתו כדי שע"י בחי' שמאלה יקבל שפע ופרנסה לעולם. ולהמשיך להם עושר וכבוד. מחמת זה יש בתורתו בחי' צדקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם דהיינו שיש בה משמעות טוב ומשמעות להיפך. כי המשמעות להיפך נמשך ע"י מה שהי' הצדיק מוכרח ליפול כחוט השערה לבחי' שמאלה כדי להמשיך פרנסה כי עיקר הפרנסה משמאהל כנ"ל. ומחמת זה הלומדים שאינם הגונים אינם רואים בלימוד תורתו כ"א המשמעות להיפך בח'י ופושעים יכשלו בם ותורתם הוארק להתייהר ולקנטר. וע"כ הם חולקים על הצדיקים כי מחומש אינו נקרא למדן. ועיקר הלמדן הוא מתורה שבע"פ. כי מהתורה שבע"פ נעשה אצלו פה לדבר על הצדיק עתק וכו'. כי הצדיק האמת כשלומד התורה שחידש התנא או צדיק אחר. אזיט נעשה בחי' נשיקין בחי' אתדבקות רוחא ברוחא כי שכינתא בין תרין צדיקיא יתבא כ"ש צדיקים ירשו ארץ וכו'. ע"ש כ"ז היטב:

אות ב וע"כ אסור לקבל שכר על לימוד התורה כי צריך לעמול בתורה ביגיעה גדולה כשרז"ל אדם כי ימות באוהל אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה. וכש"ש אם בחקותי תלכו ע"מ שתהי' עמלים בתורה, עמלים דייקא ועיקר העמל והיגיעה שצריכין לעמול ולהתייגע הרבה בתורה הוא רק בשביל לבררעסק התורהשיהי' הלימוד לשמה לעשות נחת רוח ליוצרו ית' ולא יהי' לימודו ח"ו בשביל תועלת עצמו להתייהר ולקנטר ח"ו. ולא יעשם עטרה להתגדל בהם ולא קרדום לחפור בה וכו' (אבות פ"ד) ועיקר היגיעה והעמל בשעת הלימוד הוארק בתורה שבע"פ כי בלימוד חומש אין צריכין להתייגע כ"כ. ועיקר היגיעה והעמל הוא רק בתורה שבע"פ וזהו מחמת שבתורה שבע"פ שחידש התנא או איזה צדיק בהכרח יש בה בחי' שמאלה שהי' מוכרח התנא ליפול בשעת אמירת תורתו לאיזה שגיאה דקה. כדי להמשיך פרנסה כנ"ל. אשר משם נמשך בחי' משמעות של ופושעים יכשלו בם כנ"ל. ומחמת זה כל מי שרוצה לעסוק בתורה באמת. ולזכות לכתרה של תורה לזכות ע"י התורה לחיי עולם להתדבק בקונו אשר זה תכלית עסק התורה הקדושה הוא צריך להתייגע מאד בעסק התורה שבע"פ לברר ולהכניע בחי' אחיזת ופושעים יכשלו בם דהיינו המחשבות של גסות ופניות והערמימות שרודף אחרי מחשבות ורוצים להטות לבבו מן האמ תח"ו לעסוק בתורה בשביל כבוד וגסות בשביל שיתקרי רבי, בשביל שיהי' רב באיזה קהילה או מורה הוראה או להיות מפורסם ולומר תורה בסעודה שלישית ולהנהיג העולם ולהרבו תכבודו כנהוג עכשיו וכיוצא באלה הפניות והשטותים הרבים והבלבולים שיש להלומדים בשע תעוסקם בתורה שבע"פ. וכל זה נמשך משגיאה דקה שהי' להצדיק בשעת התגלות תורתו שהי' מוכרח ליפול בה בשביל להמשיך פרנסה לעולם כנ"ל. וע"כ צרכין יגיעה גדולה דהיינו לשוב בתשובה שלימה על כל מעשיו הרעים ולהתאמץ בכל עוז להכניע ולהשפיל כל אלו המחשבות רעות ולבקש מהש"י שיזכה שיהי' לימודו להשכינה דהיינו שיעסוק בהתורה בשביל הש,י לבד שצונו לעסוק בתורה ולעשות נחת רוח לפניו שאמר ונעשה רצונו וזהו עיקר היגיעה והעמל בתושבע"פ כי באמת גם היגיעה והעמל של הלומדים שעמלים בתורה לברר הסוגיא וההלכה על מכונה ולאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא גם זה נמשך רק מזה מבחי' השגיאה הנ"ל שהוא בחי' שמאלה שמשם אחיזת ופושעים יכשלו בם שמשם אחיזת הקליפות שהם מוץ ותבן החופין על ההלכה שמשם נמשכין כל הקושיות וכל הכבידות וכל החומרות שבהלכה שקשה להבינה על מכונה ולהוציא הדין לאמתו. כי כל זה נמשך מהם שהם בחי' מוץ ותבן שבהלכה כמובן בתיקונים ובר"מ בכמה מקומות ועקיר חיות וכחם נמשך רק ע"י השגיאה דקה של הצדיק שהי' מוכרח ליפול בה בשביל פרנסה כנ"ל. וע,"כ צריך כ"א לעמול ולהתייגע בתורה להכניע ולהשפיל ולגרש מוץ ותבן מן ההלכה שהם אחיזת הקליפות שהם המחשבו של גסות ופניות ואז זוכה להלכה ברורה ולאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא. כי כשעוסק לשמה בשביל הש"י אזי ה' עמו ואזי הלכה כמותו כשר,ל וה' עמו שהלכה כמותו. כי כל הקשות והחומרות נמשכין רק מחמת שבכל דור ודור בגלות המר הזה מתגבר הס"א ביותר ומכניס פניות וגסות יותר בלב ומחת זה אין הלכה ומשנה ברורה בשום מקום. כי בתחילה בדורות הראשונים לא הי' שום מחלוקת רק משרבו תלמידי שמאי והלל שלא שמשו את רבן כל צרכן עי"ז נתרבו המחלוקת בישראל ובכל פעם נתרבה המחלוקת ביותר כי הצדיק שמחדש התורה הואצריך בהכרח ליפול לאיזה שגיאה דקה בשביל להמשיך פרנסה לעולם אבל צריך שיהי' השגיאה דק מן הדק רק בצמצום גדול לצורך ההכרח לבד. אבל בכל דורודור נתמעטין הלבבות עד שלפעמים באיןלידי שגיאה יותר עד שבכל פעם נתרבה המחלוקת עי"ז ובתחילה שעדיין לא נתאחזה הס"א כ"כ באותה השגיאה כיאעפ"כ הי' עוסקם בתורה בקדושה גדולה ע"כ לא נעשה מפגם השגיאה כ"א ריבוי המחלוקת בהתורה עצמה שהוא מחלוקת שבקדושה. אבל עכשיו בעו"ה נתאחזו מאד. עד שנעשה מחלוקת גמור בין הצדיקים וקטגוריא בין ת"ח וצדיקים אשר לא היתה כזאת. וכל זה נמשך משם מבחי' השגיאה שהדקה של הצדיק שחידש התורה וכו' כנ"ל. שנתאחזובזהעד שבאו לידי לימוד שלא לשמה לגמרי להתייהר ולקנטר ועי"ז נתרבה המחלוקת מאד וכנ"ל:

אות ג וזהו שארז"ל אלמלא לא הכה משה בצור לא הוי טרחי רבנן בשמעתתא וכו' כמובא. כי הצור הוא בחי' תוכה שבע"פ כמובא והכאת משה בצור זה בחי' שמאלה שהואבחי' הכאה בחי' דינים וגבורות כידוע ומחמת שמשה רבינו הי' מוכרח ליפול לבחי' שמאלה בשביל פרנסה שהוא בחי' להשקות העדה ובעירם להמשיך להם פרנסה ומחמת שדורו ערערו עליו אז על ידם ברא לידי טעות והכה את הסלע במטהו פעמים דהיינו שהתגבר ביותר בחי' שמאלה. כי הש, יאמר לו ודברתם אל הסלע. כי לא הי' צריך לעורר בחי' שמאלה ח"ו בעובדא ממש רק לדברבנחת אל הסלע שהו אתורה שבע"פ ואע"פ שצריך להמשיך מים ושפע של פרנסהזה הי' נמשך ע"י בחי' שמאלה דק מן הדק. ומחמת שמשה רבינו הי' קדוש בתכלית הקדושה וכל כוונתו הי' לשם ה' לבד ע"כ סבר שא"א לו בשום אופן ליפול לבחי' שמאלה בשביל פרנסה כ"א ע"י הכאה ממש כמו שהיה בפעם הראשון שצוהו הש"י והכית בצור וכו'. ובאמת לא כך הי' רצון הש"י עכשיו.כי אדרבה בפעם הראשון היינו בתחילת התגלות התורה הי' באמת ההכרח להכות בצור כדי לעורר בחי' הכאה שהוא בחי' שמאלה כדי להמשיך מים לעדה דהיינו פרנסה. אבל אח"כ שכברנתעורר בחי' שמאלה כשצריכין דייקא להמתיק בחי' שמאלה ולאכללא שמאלה בימינה ואז דייקא ממשכיין פרהסה. וע"כ ע"י הכאת משה בצור נמשכין כל הקשיות והחומרות שבהלכה. כי כולם נמשכין במח'י השגיאה של הצדיק שהוא בחי' הכאת משה בצור שהואבחי' שמאלה שמוכרח הצדיק האמת שהואבחי' משה ליפול לשם בשביל פרנסה כנ"ל:

אות ד וזה בחי' קשין מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף (פסחים קי"ח) כי קי"ס היא בחי' לעשות דרך בים החכמה לגלות החכמה והתורה בעולם ולהינצל שלא יטבע במים הזידונים שהם הקליפות והמחשבות השוטפין על המוח ומבלבלין דעתו בפניות וגסות כנ"ל. שזה זכו ישראל ביציאתם ממצרים עד שזכו שגם בגשמיות נבקע הים בפניהם ועברו בים ביבשה כי הכל אחד כמ ושזכו ברוחניות כן זכו גם בגשמיות. וע"כ ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל הנביא וגם זכו לביזה גדולה מאד כי זכו אז להתגלות החכמה מאד ולפרנסה ועשירות גדול. ומחמת זה הי' עליהם קיטרוג גדול הללו עע"ז והללו עע"ז. ולכאורה תמוה איך שייך לומר על ישראל אז הללו עע"ז הלא כבר נטהרו מע"זקודם יציאתם ממצרים. כ"ש משכו וקחו לכם משכו ידיכם מע"ז וכו'. אבל ע"פ הנ"ל כי ישראל לא הי' יכולים לעבור הים ביבשה כיאם כשיזכו גם לבחי' קי"ס ברוחניות שהוא לבקוע ים החכמה ולזכות להשגת התור.ה וכשצריכן לבקוע ים החכמה ולהשיג בתורה צרייכן לעשות שם שני דרכים שהם בחי' ימין ושמאל שי בהתורה כדי להמשיך פרנס. ובשביל זה בהכרח צריכין ליפול לאיזה שגיאה דקהשהואבחי' שמאלה. ותיכף כשנוטטן אפי' כחוט השערה לשמאל זהו בחי' ע"ז ח"ו. כ"ש וסתרם ועבדתם אלקים אחרים שתיכף כשסרין מאחרי ה' כחוט השערה זהו בחי' ע"ז כמובא בשם הבעש"ט ז"ל. ותיכף באין המים הזידונים ח"ו ורוצין לשטוף ח"ו כי הם רוצין להתאחז בהשגיאה הדקה לגמרי ושיהי' לימודו רק לשמאל ח"ו. ע"כ אז צריכין זכות גדול לעבור הים בשלום. אבל הש"י יודע תעלותות ויודע שכל פנימיות כוונתם באמת הוא רק לשמו ית' רק שהוכרחו ליפול כחוט השערה לשמאלה בשביל פרנסה לבד. ע"כ התגבר ימין על שמא. ונתעורר זכות אברהם שהוא ימין שעקד את יצחק בנו בחי' שמאל. ועי"ז עברו את הים בשלום וזכו לעבור בים על בחי' ב' הגשרים שצריכין לעבור עליהם את הים שהם בחי' ימין ושמאל שהם בחי' תרי גשרי דדונג המבוארים בסוף המאמר הנ"ל כי ישראל זכו אז להתגלות התורה ולעשירות גדול. וע"כ קשין מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף כי א,א לו לזכות לפרנסה כ"ע ע"י בחי' שמאלה. וע"ז צריך יגיעה גדולה. וקשה לו מאד לעבור דרך בחי' שמאלה בשביל פרנסה אבל צריך לסבול יגיעה גדולה שלא יפול לשם לגמרי ח"ו. רק כחוט השערה בשביל ההכרח לבד שזהו בחי' תרי גשרי דדונג שוור מהאי להאי ומהאי להאי כמבואר שם בסוף המאמר הנ"ל. וע"כ קשין מזונותיו כקי"ס. כי זהו בחי' קריעת ים סוף כנ"ל כי המצריים רדפו אחר בני ישראל. ועיקר גלות פרעה ומצרים הי' שהי' הדיבור בגלות כמובא. ובשביל זה היה משה כבד פה. היינו הדיבור של תורה שבע"פ הי' בגלות פרעה ומצרים שהם פגם הדיבור שהם בחי' המתנגדים החולקים על הצדיקים האמתיים הדוברים על צדיק עתק בגאוה ובוז. והשכינה שהיא התורה שבהע"פ. שהוא בחי' כנסת ישראל היא בגלות אצלם עד שאפי' כשבחי' משה שהוא כלליות התורה נכנס אצל פרעה שהוא אותיות הערף. פגם הדיבור היפך הדיבור שהוא בחי' הלמדן העוקם פיו על הצדיק האמת. וכשמשה נכנס אצלו. היינו שהתורה מעוררת אותו לתשובה ואומרת לו לשלח את ישראל מהגלות. היינו שישוב לה' ויוציא את כנסת ישראל. שהוא השכינה שהוא תורה שבע"פ מהגלות שבפיו ויקום השכינה מעפרה ולימוד לשמה ויחזור התורה שבע"פ והשכינה וכנס"י למקום אזי הלמדן פונה עורף מן האמת ממשמעות הטוב. ואומר מי ה' אשר אשמע בקולו לא ידעתי את ה'. כי הוא אינו רוצה לראות בהתורה משמעות הטוב שהוא התגלות ה' ואומר לא ידעתי את ה'. ואינו רואה בהתורה כ"א המשמעות להיפך ולומד רק בשביל הנאת גופו בשביל לגדל כבודו. להראות חדותו לרבים שהוא למדן מופלג ובקי בש"ס ופוסקים וכו' כנ"ל:

וע"כין הלכה ברורה בשום מקום. שזה נמשך רק מגלות מצרים הנ"ל. בחי' וימררו את חייהם בעבודה קשה בחומר ובלבנים ובכל עבודה בשדה וכו' כמובא בתיקונים, (תקון י"ג דף כח) בעבודה קשה בקשיא בחומר דא ק"ו ובלבנים בלבון הלכתא וכו'. כי אלו היגיעות של הקשיות והחומרות שבהלכה נמשך מגלות מצרים הנ"ל:

ועיקר הגלות של מצרים הוא נמשך מחמת הפנסה. דהיינו מחמת שהצדיק מוכרח ליפול לבחי' שמאלה בשביל פרנסה כנ"ל. שמשם נמשך אחיזתם עד שרוצם להתגבר בבחי' שמאלה שיהי' העסק בתורה להתייהר ולקנטר. וצריכין לסבול מרירות לברר זאת לברר ההלכה ממחשבות רעות הללו. ואז דייקא זוכין לפרנסה בחי' ואחרי כן יצאו ברכוש גדו. כי באמת אע"פ שהפרנסה נמשך מבחי' שמאלה אעפ"כ א"א להמשיך הפרנסה כ"א כשנכלל שמאל בימין. שמשם נמשכין כל ההשפעות ח"ו לבחי' שמאל לגמרי. בודאי לא יהי' לו פרנסה כלל. כי משמאל אחזית הס"א. שהוא אלהים אחרים שעל ידם נתעכב השפע. כ"ש וסרתם ועבדתם אלהים אחרים ועצר את השמים ולא יהי' מטר וכו'. כי אין צריך ליפול לבחי' שמאל רק לצייר השפע שם. כי שם נצטייר השפע העליונה שאין בה שום ציור. נצטיירת שם לבחי' עישרות ופרנסה. אבלך אח"כ צריך תיכף לחזור לימין ולכלול שמאל בימין. כדי שיוכל להמשיך העשירות והפרנסה לעולם. כי עיקר הפרנסה ע"י ימין שהוא בחי' חסד כ"ש (תהלים קלו) נותן לחם לכל בשר כי לעולם חסדו:

אות ה וזהו משארז"ל בני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא מלתא כ"א במזלא תליא מלתא. ואיתא בזוה"ק דהיינו במזל העליון שהוא בחי' עתיקא שם תלויים המזונות. ולכאורא קשה הלא עיקר המזונות והפרנסה הוא משמאל. בחי' משמאלה עושר וכבוד כנ"ל. ואיך אמר כאן. שהמזונות ממזל העליון שהוא עתיקא. הלא שם אין שום שמאל כלל. וכ"ש בזהו"ק האי עתיקא כולא ימינא לית שמאל ולית עושר תמן. ואיך אמר כאן שהמזונות והעשירות משם דייקא. אך באמת עיקר שורש השפע של עשירות ופרנהסה. ומחמת זה צריך הצדיק ליפול לבחי' אבל שם בשרשו אין שייך לקרותו בשם עשירות. כי שם כולא ימין. ושם השפע הקדושה כולא חד ואין בה שום ציור. ושם גם השפע של עשירות הוא רק תורה אור צח ומצוחצח. ולמטה כשנמשך השפע אזי כשנמשך השפע לימין ולשמאל. אזי נצטייר השפע בשמאל לעשירות ופרנסה. ומחמת זה צריך הצדיק ליפול לבחי' שמאל בשביל פרנסה. אבל תיכף כשיפול לבחי' שמאל תוכל הס"א להתגבר ויתאחזו בו ח"ו ואזי זה וזה לא יתקיים בידו. כי הוא המסית הוא המקטרג וכו'. כי אח"כ ישללו הם בעצמם השפע ממנו. ולא ישאר בידו מאומה. בבחי' סרתם וכו'. ועצר את השמים וכו' בבחי' (קהלת א') מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש. דהיינו חליפי התורה. כמו שפרש"י שם. היינו כשאינו עוסק לשמה. וכוונתו בתורה בשביל הנאת עצמו. כאשר בא כן ילך. ומאומה לא ישר בעמלו ומה יתרון לו שיעמול לרוח. כי העמל שעמל בתורה שלא לשמ ה לא די שלא זכה לכתרה של תורה. גם לפרנסה לא זכה וכל ימיו כעס ומכאובים. כי נשאר הפנרסה אצלם ח"ו ומאומה לא ישא בעמלו כנ"ל. ואם יעסוק בתורה רק לשמה בלי שום שגיאה אפי' דקה מן הדקה ג"כ לא יהי' לו פרנסה. כי עיקר הפרנסה משמאלה. וע"כ באמת קשה מאד להשיג פרנסה בבחי' קשין מזונותיו כקי"ס כנ"ל. וע"כ א""א להשיג פרנסה דקדושה לעולם. כ"א כשהוא צדיק גדול כ"כ עד שיכול לעלות עד עתיקא קדישא. שהוא בחי' המזל העליןו. ששם שורש כל ההשפעות כנ"ל. ושם כולא ימינא. ואין שם שום חילוק בין ימין לשמאל וזה הצדיק שזוכה לבחי' זו הוא יכול להכלל שמאלא בימין כי אע"פ שהוא נופל לשמאל הוא יודע שבאמת גם השמאל הוא ימין כי הוא יודע שורש ימין ושמאל בשרשם שהוא עתיקא. ששם כולא חד כולא ימינא. ושם עיקר שורש ההשפעה. וע"כ זה הצדיק אינו יורד לשמאל כ"א לצייר השפע שם לעשירות. אבל אח"כ תיכף הוא חוזר משמאל לימין וכולל שמאל בימין. וממשיך תורה ופרנסה לעולם בקדושה גדולה. כי הוא צוציא כל העשירות משמאל לימין. בבחי' ואחרי כן יצאו ברכוש גדול. וכ"ש אם בחוקותי תלכו. ע"מ שתהי' עמלים בתורה. עמלים דייקר כנ"ל לעמול לברר ולגרש אחיזת הקליפות האוחזין בשמאל מן העסק התורה וכו' כנ"ל אזי ונתתי גשמיכם בעתם. כי עיקר הפרנסה עי"ז כנ"ל. וזהו שנאמר בקריעת ים סוף מה תצעק אלי. ואיתא בזוה"ק בעתיקא תליא מלתא. היינו שא"א לזכות לקי"ס. דהיינו לעבור ים החמכה בשלום ולהמשיך פרנסה. בחי' קשין מזונותיו וכו' ולהנצל מן המים הזידונים שהם הקליפות והפניות כ"א ע"י בחי' עתיקא שהוא כולא ימינא. שעי"ז נכלל שמאל בימין שעי"ז זוכין לפרנסה דקדושה שהוא בחי' קי"ס כנ"ל:

אות ו וזה בחי' ויקח משה את עצמות יוסף עמו וכו' כי בכל דור ודור זה הצדיק שעוסק בתורה צריך לדבק עצמו בהצדיק שגילה זאת התורה שהוא בחי' נשיקין בחי' אתדבקות רוחא ברוחא. שזהו בחי' מה שלקח משה שהוא בחי' הצדיק העליון כנ"ל. וזהו שארז"ל חכם לב יקח מצוות. שכל ישראל עסקו בביזה ומשה עסק בעצמות יוסף. כי שה עסק בעצמות יוסף זה בחי' אתדבקות רוחא ברוחא התקשרות הצדיק התחתון שבזה העולם בהצדיק העליון שהוא הצדיק שכבר נסתלק כנ"ל. ואז המשיך משה גם השפע של פרנסה על ידי בחינת שמאלה כנ"ל. ועי"ז עסקו כל ישראל בביזה. דהיינו שזכו גם לשפע של עשירות ע"י משה וכנ"ל. כי ע"י שנזדככו ישראל בגלות מצרים. שזהו בחי' מה שנופל הצדיק לפה של הלמדן שהוא מכוון גדול מאת הש"י כמבואר שם. והצדיק מעלה השכינה מגלות עי"ז. ומהפך הצירופים רעים להלכות כנ"ל שזה בחי' עליית ישראל שהוא התושבע"פ מגלות מצרים מגלות הדיבור היינו מגלות שבפה הלמדן. ואזי כשהצדיק נזדכך שם בפיו וזוכה לעלות משם בשלום בבחי' יציאת מצרים כנ"ל. אז זוכה גם לשפע של עשירות. בחי' ואחרי כן יצאו ברכוש גדול. כי הצדיק המתיק בחי' שמאלה וזכה לברר ולזכך בחי' שמאלה מהקליפות שנאחזו בהם שמשם באו הדיבורים רעים של המתגנדיםוהוא המתיק כל זאת והפך הצירופים לטוב והמתיק בחי' שמאל ונכלל בימין שעי"ז נמשך הפרנסה כנ"ל. בחי' ואחרי כן יצאו ברכוש גדול כנ"ל:

אות ז וע"כ אסור ללמד תורה בשכר ועיקר האיסור בתורה שבע"פ כדי שלא יתאחז בחי' שמאלה ח"ו שעיקר אחיזתה בתורה שבע"פ כנ"ל. כי כשעוסק בתורה בשכר היינו בשביל ממון בזה יתאחזו ח"ו החיצונים הנאחזים בבחי' בשמאלה עושר וכבוד כנ"ל. כי אע"פ שבהכרח ליפול קצת מעט לבחי' שמאלה הוא רק דק מן הדק. אבל כשיעסוק בשביל ממון ממש לקבל שכר על הלימוד בזהיתאחזו מאד ח"ו. וזה וזה לא יתקיים בידו כנ"ל. ע"כ צריך ללמוד רק בחנם והפרנסה ממילא תבא. ע"י הצדיק הדור האמתי שזוכה להמשיך הפרנסה ממזל העליון. ובוקע ימא דאורייתא לפני ישראל. וישראל עם קדוש צריכין להאמין בהצדיק האמת. בבחי' ויאמינו בה' ובמשה עבדו הנאמר בק"יס. ועי"ז זכו להתגלות התורהו לפרנסה. כי בודאי לאו כל אד םזוכה לשתי שולחנות כי קשין מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף כנ"ל. ואיך יזכה אדם בכחו לקריעת ים סוף. ע"כ אנו צריכן רק לסמוך על צדיקי הדור האמתיים להאמין בהם כי הם בחי' משה. כי כל צדיק הדור הוא בחי' משה. וע"י האמונה לבד יכוליןלזכות לתורה ולפרנסה שהוא בחי' קריעת ים סוף. כי עיקר בחי' קי"ס לכלל ישראל הי' ע"י האמונה. כ"ש מה תצעק אלי דבר אל בני ישראל ויסעו כמו שפרש"י שם כי אין הים עומד בפניהם כי כדאי הם והאמונה שהאמינו בי לבקוע הים בפניהם. כי ע"י האמונה בה' ובהצדיק האמת יכולין לזכות לתורה ולפרנסה ממזל העליןו אע"פ שאינו זוכה לזה בכוחו אעפ"כ יכול הצדיק האמת להמשיך לו כל אלו ההשפעות ע"י האמונה הגדולה שיש לישראל בה' ובצדיקי אמת בחי' ויאמנינו בה' ובמשה עבדו כנ"ל. אמן ואמן:

אות ח וזהו שארז"ל לעולם יעסוק בתורה אפי' שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה. כי בהכרח צריך שיהי' לו איזה פניה דקה בחי' שלא לשמה בשביל להמשיך פרנסה לעולם. אבל אח"כ תיכף חוזר ללשמה בחי' שוור מהאי להאי כנ"ל. וזהו שמתוך שלא לשמה בא לשמה כי אח"כ בודאי חוזר מיד ללשמה כנ"ל. וע"כ אמרז,ל הלומד תורה שלא לשמה נוח לו שנהפכה שלייתו על פניו. כי בודאי זה שעוסק שלא לשמה ממש. בשביל שיתקרי רבי להתייהר ולקנטר בודאי נוח לו שלא נברא. כי אינו רואה רק המשמעות להיפך של בחי' ופושעים יכשלו בם.רק אם עיקר כוונתו בעוסקו בתורההוא בשביל הש"י רק שבאים עליו פניות של שלא לשמה על זה ארז"ל עולם יעסוק אדם בתורה אפי' שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה. כי זה יחזור בודאי מבחי' שלא לשמה לבחי' לשמה ע"י כח הצדיק האמת. שהוא דולג וקופץ תמיד בעת תורתו מבחי' שלא לשמה לבחי' לשמה בחי' שוור מהאי להאי כנ"ל. שזהו בחי' שמתוך שלא לשמה בא לשמה כנ"ל:

(הלכה ד' בה' שבועות הלכה ב' אות ל"ג)