נדרים ושבועות ד

אות ב ענין נדר ושבועה שהוא דבר פלא מאד שהאדם יש לו כח לעשות לעצמו מצות ועבירות חדשות מה שלא נזכר בתורה, כשאוסר על עצמו אכילת בשר בנדר או שבועה אזי זה הבשר המותר מן התורה נאסר עתה עליו באיסור חמור ככל האיסורים שבתורה. וכן להיפך כשמקבל ע"ע לאכול בשר זה אזי חיוב ומצוה עליו לאכול דוקא. נמצא שע"י נדר ושבועה יכול האדם לעשות לעצמו תורה חדשה דהיינו לאסור המותר ולחייב עצמו בחיוב מה שאינו מחיוב (רק שאינו יכול להתיר את האיסור בשום אופן כשפרש"י ע"פ לאסור איסר וכו'):

ע"פ התורה כי מרחמם ינהגם בלק"ת סימן ז' ע"ש כל התורה. והכלל לעניננו שכל אדם צריך לעסוק בישוב העולם דהיינו להאיר הדעת בבני אדם. להודיע להם כי ה' הוא האלקים. ולדבר על לבם להוציאם מעונות שזה עיקר הרחמנות על ישראל וכו' וכל אדם יכול לקיים זאת וצריך לעסוק בזה וכו' ע"ש היטב. ומבואר שם שעיקר הוא החכם הצדיק האמת שבדור שהוא בחי' משה שהוא מוסר נפשו ע" ביותר להאיר הדעת בבנים ותלמידים. וזה החכם צריך שיהיה לו בחינת כל בחי' כי כל בשמים ובארץ דהיינו שיאיר בדרי מעלה ובדרי מטה שלהגבוהים במעלה בחי' דרי מעלה יהיה מראה להם בחי' איה מקום כבודו דהיינו שיהיה מראה להם שעדיין אינם יודעים כלל בידיעתו ית' בחי' מה חמית מה פשפשת מה ידעת וכו'. ולהיפך לבחינת דרי מטה שהם הנמוכים מאד שנפלו למקום שנפלו לדיוטא התחתונה מאד מאד וקלקלו מה שקלקלו, יאיר בהם הדעת של מלא כל הארץ כבודו. דהיינו שיהיה מראה להם שעדיין הש"י שוכן אתם בתוך טומאותם. ויחזקם ויועררם שלא יתייאשו עצמן בשום אופן בעולם כי ה' אתם ואצלם ועמם וקרבו אליהם מאד כי מלא כה"כ. ורק זה נקרא צדיק. ומי שאינו יכול זאת אינו נקרא צדיק בשלימות. כי עיקר תענוגיו ושעשועיו ית' הוא לקרב אליו הרחוקים מאד מאד ממנו ית' כי מי שיודע בידיעתו ית' הוא יודע שזה עיקר תענוגיו ושעשועיו ית' כשמקרבין אליו הרחוקים ממנו כי השי"ת יש לו שרפים ואפנים וחיות הקודש וכו' וכו' שכולם עובדים אותו באימה ויראה וכו' ואף עפ"כ עיקר תענוגיו ושעשועיו הוא כשעולה העבודה מעולם השפל הזה. וכל מה שעולה איזה עבודה ונחת רוח מעולם ומדריגה נמוכה ביותר יש לו שעשועים גדולים ביותר ויותר כי זה עיקרא גדולתו ית' וכו'. וצריכין לכלול העולמות העליון בתחתון ותחתון בעליון שגם דרי מעלה שהשגתם בחי' מה יהיו כלולים מההשגה של בחי' מלא כה"כ. ולהיפך גם דרי מטה שהשגתם בחי' מלא, יהיו כלולים מההשגה של בחי' מה כדי שיהיה להם יראה וכו' ע"ש. ומבואר שם שזה בחי' יוה"כ וחנוכה וכו'. כי משה ביקש סלח נא על עון המרגלים שבזה תלוים כל העונות וכו'. וכפי הסלח נא שפועלין ביוה,כ כן זוכין לקדושת חנוכה שהוא חנוכת הבהמ"ק שכלול מכל הבחי' הנ"ל ע"ש כ"ז היטב היטב:

אות ג וזה בחי' נדר ושבועה. מה שיש כח לאיש הישראלי ע"י נדר ושבועה לעשות לעצמו מצות ועבירות חדשות. כי מבואר בהתורה הנ"ל שכל אדם יש בו כח להכניס הדעת בעולם לגלות ולהודיע אלקותו בעולם שזה עיקר הדעת ועי"ז יכול להוציא ישראל מעונותך כמבואר שם שעיקר כל העונות נמשכין מפגם הדעת בבחי' אין עאדם עובר עבירה אא"כ נכנס בו רוח שטות וצריכין לרחם עליו להאיר בו הדעת שגילה משה רבינו בעולם דהיינו להזכירו ולעוררו ולהקיצו ולהודיעו כי ה' הוא האלקים בבחי' מה שאמר משה אתה הראת לדעת כיה' הוא האלקים שזה עיקר הדעת ועי"ז יוצאין כ"א ואחד מהענוות שלו כנ"ל וכל אדם יש לו כח להכניס זה הדעת בעולם ע"י שמדבר עם בניו וחביריו וכו' ע"ש וכ"ז מחמת שכל אחד מישראל יש בו אלקות כי כ"א מישראל הוא חלק אלוק ממעל ע"כ יש בו כח להכניס ידיעת אלקותו בעולם ולהוציא ישראל מעונות ולהשיבם אל התורה וכל זה מקבלים כולם מהחכם הצדיק האמת שבדור שהוא בחי' משה שזוכה להמקיפים המבוארים שם שהם שעשוע עוה"ב בחי' שפע הכתר וכו' שעי"ז זוכה לבחי' כל הנ"ל שעי"ז יש לו כח להאיר בבנים ותלמידים וכו' שממנו מקבלין כל בניו ותלמידיו להאיר הדעת בבניהם ותלמידיהם אחריהם וכן מדור לדור לעולם כמבואר מזה בסי' ס,ח שמדבר ג"כ מענין זה ע"ש. וזה בחי' נדר ושבועה שהאדם יש לו כח ע"י נדר ושבועה לעשות לעצמו תורה חדשה דהיינו מצות ועבירות חדשות כנ"ל. כי נדר ושבועה הם בחי' מקיפים ובחי' כל הנמשך מהם המבוארים בהתורה הנ"ל. כי המקיפים הנ"ל הם בחי' בינה שהיא בחי' כתר. כמובא בכתבים ששם הוא בחי' נדר כידוע ושבועה הוא בבי' כל. כי כל דא צדיק ששם הוא בחוי' שבועה כמבואר כ"ז בספר שערי אורה שבועה הוא בחי' כריתות ברית שזהו בחינת צדיק שהוא בחי' ברית. כי בחי' צדיק בחינת ברית מקשר עליונים ותחתונים עלמא עילאה ועלמא תתאה כידוע וכנ"ל בהתורה הנ"ל. וזה בחי' שבועה וכריתות ברית שעל ידי זה עיקר ההתקשרות שבין שני בני אדם שבטוחים שיתקיים התקשרותם כשרכורתין ברית בשבועה וכן כשרצה הש"י להתקשר עם האבות ועם ישראל שעי"ז נתקשרו כל העולמות עליונים ותחתונים יחד וכרת עמהם ברית בשבועה כמבואר בפסוקים רבים שהשי"ת נשבע לאבות להטיב לזרעם ולתת להם ארץ ישראל. וכן ישראל קיבלו את התורה בשבועה. כי עיקר ההתקשרות ע"י השבועה. כי שבועה בחי' צדיק בחי' כל בחי' כי כל בשמים ובארץ שהוא בחי' התקשרות. וע"כ ע"י נדר ושבועה שהם בחינת מקיפים הנ"ל ובחי' כל הנ"ל עי"ז יכול האדם לאסור על עצמו כל מה שרוצה או להיפך כי שם שורש התורה. וע"כ משם עיקר הארת הדעת מה שמאירים בבנים ותלמידים להוציאם מעוונות ולהשיבם אל התורה ע"י שמודייעם להם משם ידיעת אלקותו ית' כנ"ל. ומחמת שכ"א מישראל שרש ונמשך משם כי שורש נשמתו בנשמת הצדיק שהוא בחי' משה שזוכה לאלו המקיפים וכו' כנ"ל. ע"כ יש כח לכ"א מישראל לעלות לשם ע"י בחי' נדר ושבועה ואזי הוא ממשיך משם מצות חדשות כרצונו לאסור איסור או להיפך כי תיכף כשאומר שדבר זה אסור עליו באיסור נדר או שבועה אז ינאסר הדבר עליו באיסור תורה. כי כל התורה נמשך משם מהמקיפים ובחי' כל הנ"ל כנ"ל כי ע"י המקיפים ובחי' כל הנ"ל יכולין לגלות שמלא כה"כ. ואפי' בכל הדברים גשמיים ובכל המדריגות התחתונות שוכן אלקותו ית'. ע"כ יש לו כח ע"י זה לעשות לעצמו תורה מכל הדברים שבעולם כרצונו ע"י נדר ושבועה. מאחר שעי"ז מגלה שכינת אלקותו בכל דבר שעי"ז נעשה מזה הדבר תורה כי אורייתא וקוב"ה וישראל כולא חד. ובכל דבר יש בו אלקות בחי' תורה רק כל זמן שהוא בהעלם ואתכסיא עדיין הוא בבחי' חול. אבל על ידי נדר ושבועה יש כח לגלות ולהאיר התורה ולאקות השוכן בהדבר. ולהמשיך עי"ז על עצמו איסור חדש או מצוה כפי מה שיוצא מפיו כי נדר ושבועה הם בחי' מקיפים בחי' כל הנ"ל שמשם עיקר הודעות אלקותו ית' שהוא התורה השוכן בכל דבר אפי' במדריגות התחתונת מאד. שעי"ז יש כח לכ"א להאיר בתלמידיו אפילו בהנמוכים מאד להוציאם ממקום שהם שרחוקים מהתורה מאד ולהשיבם אל התורה כנ"ל. ע"כ עי"ז יכולים לעשות תורה מכל דבר כנ"ל:

אות ד וזה נדרים סייג לפרישות סייג לחכמה שתיקה שסמכן התנא יחד. כי הנדרים הם בבחי' מקיפים הנ"ל שזוכה אליהם החכם האמת המאיר בבן ותלמיד כנ"ל. אשר מי שזוכה לאלו המקיפים צריך שיהיה לו בחי' שתיקה בחינת סייג לחכמה שתיקה כמבואר בהתורה הנ"ל וע"כ סמכן התנא יחד כי הם בחי' אחת כי הנדרים הם בחי' מקיפים הנ"ל ששם צרייכן שתיקה בחי' סייג לחכמה שתיקה כנ"ל. ובשביל זה בעצמו הנדרים הם סייג לפרישות וכן שבועות. כ"ש (תהלים קי"ט) נשבעתי ואקיימה לשמור משפטי צדקך. וכשרז"ל שרי ליה לאינש למינדר לזרוזי נפשיה וכו' כי הנדרים ושבועות הם בבחי' מקיפים ובחי' כל הנ"ל שהם בחי' שרשי התורה שעי"ז מוציאין ישראל מהעוונות ומשיבין אותםאל התורה. וע"כ הם סייג לפרישות כי על ידם מפרישין את האדם מתאות ועבירות מחמת שעל ידם מאירין הדעת בישראל בבחי' הארת בן ותלמיד. שע"י זה מפרישין אותן מתאות ועבירות ומשיבין אותם אל התורה כנ"ל:

אות ה וזה בחי' מה שאומרים כל נדרי ביהו"כ תיכף בכניסתו כי זה עיקר בחינת יוה"כ בבחי' נדרים ושבועות. כי מבואר היטב בהתורה הנ"ל שכל ענין הנ"ל להאיר הדעת בישראל להוציאם מעוונות זה בחי' יוה"כ. כי יוה"כ הוא סליחת עוונות שאז מוציאין ישראל מהמשאוי של עוונות. כי אז הוא בחי' הארת המקיפיןם הנ"ל שהם בחי' שפע הכתר בחינת שעשוע עוה,ב בחי' יו"כ שכ"ז הוא בחי' יוה"כ. וע"כ אז ביהו"כ נכנס הכה"ג לבית המקדש לפני ולפנים לתכלית קדושה העליונה של הביהמ"ק ששם עומד הארון עם הלוחות כי הוא ממשיך משם הארת התורה דהיינו הארת הדעת של משרע"ה כי הביהמ"ק כלול מכל הבחי' המבוארים בהתורה הנ"ל כמבואר שם ועיקר תכלית הקדושה של הביהמ"ק הוא לפני ולפנים ששם הלוחות שהם עיקר התורה דהיינו הארת הדעת של משה. בחי' אתה הראית לדעת כי ה' הוא האלקים בחי' אנכי ה' אלקיך הנאמר בהלוחות. נמצא שעיקר הארת הדעת הנ"ל להוציא ישראל מעוונות הוא ביוה"כ וע"כ אומרים בכניסת יהו"כ כל נדרי וכו'. כי נדרים ושבועות הם בבחי' מקיפים ובחי' כל הנ"ל שעי"ז עיקר הארת הדעת הנ"ל כנ"ל. וזה שבסוף יוה"כ דהיינו אחר נעילה אומרים שמע ישראל וכו' ובשכמל"ו וה' הוא האלקים כ"פ כי דייקא אז ביוה"כ נמשך הארת הדעת הקדוש הזה עלינו לדעת כי הוא האלקים בחינת אתה הראת לדעת וכו' וכנ"ל:

אות ו וזה בחי' התרת נדרים. שהחכם יש לו כח לעקור הנדר מעיקרו ע"י חרטה כי עיקר הכח של כל אדם לנדור נדר ולעשות לעצמו תורה מכל דבר חול שרוצה. הוא ע"י כח החכם האמת שזוכה לאלו המקיפים הנ"ל כמובן שם בהתורה הנ"ל. שהחכם שזוכה לאלו המקיפים הוא יכול להאיר בבנים ותלמידים וכו'. ומבואר בסי' ס"ח בלק"ת) שמדבר ג"כ מענין זה שהצדיק מאיר בבנים ותלמידים הארה כזאת. באופן שהם יאירו להלן יותר בבניהם ותלמידיהם וכן לדורי דורות לנצח שלא יופסק עוד הארת הדעת הקדוש לעולם כאשר שמעתי מפיו הק' בפירוש. בעתשזכיתי לשמוע ענין הנורא הזה מפיו הק'. כי זה עיקר גדולת נוראותיו של הצדיק האמת שיש לו כח כזה שיכול להאיר הדעת הקדוש בבנים ותלמדיים ויכול להודיע לדרי מטה אפי' להמונחים בדיוטא התחתונה מאד להודיעם כי ה' הוא האלקים להאיר בהם הדעת הקדוש הזה ולהוציאם מעוונות ע"י שמגלה להם כי מלא כל הארץ כבודו ועדיין ה' עמם ואצלם וכו' כי אין שום ייאוש בעולם כלל. כמבואר בהתורה הנ"ל ובשאר מקומות. ולא די שהואמקים מעפר דל מאשפות ירים אביון. שמקים ומרים הנמוכים והירודים מאד מעפר ומאשפות ממש. ומקיץ ומעורר אותם בבחי' הקיצו ורננו שוכני עפר. ומחיה אותם ומחזקם שלא יתייאשו מלצועק להשי"ת בשום אופן עד שמשיבם לדרכי הקדושה באמת. אף גם הוא נותן בהם כח כזה ומאיר בהם הדעת האמתי עד שיש להם כח להאיר הדעת גם באחרים עד שגם הם עוסקים בישוב העולם להעמיד בנים ותלמידים וגם הם מקימים ירודים ונופלים מעפר ומאשפות, ומאירים בהם הדעת הקדוש וכו'. וכן מדור לדור לעולם. כי הצדיק ע"י שמאיר הדעת בתלמידיו בבחי' מלא כה"כ שהש"י מלא כבודו בכל הארץ אפילו במדריגות התחתונות מאד מאד. עי"ז נעשה בחי' ומלאו את הארץ שמאיר דעת כזה בתלמידי עד שהם מעמידים תלמידים אחרים וכן אלו התלמידי תלמידיו מעמידים עוד תלמידים וכן מדור לדור לעולם עד שיתמלא כל העולם מבני אדם דהיינו מבני דעה שיודעין את השי"ת שרק הם נקראים אדם. שזה עיקר ישוב העולם בחי' ומלאו את הארץ כנ"ל. כי הצדיק מאיד דעת אמתי ונפלא כה עד שכל מי שזוכה לקבל הארה מדעתו יש לו כח להאיר יותר לחבריו ותלמידיו. אפילו אם הוא בעצמו קטן במעלה מאד כי דעתו שגבה מאד עד שכל בני אדם גדולים וקטנים יכולים לקבל את דעתו ולהאיר להלן יותר בחבריהם ותלמידיהם כמבואר בהתורה הנ"ל. שכל אדם יכול לקיים זאת להעמיד בנים ותלמידים וכו' ע"ש. וכמו שפ"א אמר רבינו ז"ל לאיזה איש פשוט מאד. שגם הוא יכול לעורר בני אדם אפי' הגדולים ממנו מאד. לעוררם לעבודת השי"ת באמת ואמר לו הלא עץ קטן שקורין (שפענדילי) יכול להדליק עץ גדול. וכן ארז"ל מה עץ קטן מדליק את הגדול אף ת"ח וכו'. והכל בכח הצדיק החכם האמת שהוא האיר זה הדעת בתלמידיו וכולם מקבלים ממנו להארי יותר מדור לדור כנ"ל. וע"כ החכם יש לו כח להתיר הנדר. כי הנדרים שהם בחי' המקיפים הנ"ל שמשם כח הנדר כנ"ל. כ"ז נמשך ע"י החכם שבדור כנ"ל. ועל כן בודאי יש כח להחכם להתיר הנדר. מאחר שכל הכח שיש להאדם לנדור ולעשות תורה מכל דבר הוא ממנו כנ"ל:

אות ז ועיקר התרת נדרים הוא ע"י החרטה כי שם בבחי' נדרים שם עיקר החרטה שהיא בחי' תשובה בחי' יוה"כבחי' מקיפים הנ"ל ששם עיקר החרטה כי עיקר התשובה הוא חרטה. וע"כ עוסקין ביוה"כ בהתרת נדרים כ"ש בכולהון איחרטנא בהון וכו'. כי על ידיד התרת נדרים ע"י החרטה מזה יכולין להבין עוצם חסדי ה' עד אין סוף ותכלית. ואין שום ייאוש בעולם כלל. כי הנדרים שאדם נודר ואוסר על עצמו איזה דבר זהו בי' גבוה מאד שעולה למקום הנדר שהוא בחי' מקיפים הנ"ל שעי"ז יכול לעשות לעצמו מדבר חול תורה כנ"ל מחמת שהנדרים בחי' מקיפים הנ"ל הם בחי' שורש התורה בחי' תשובה בחי' יוה"כ כנ"ל. ואע"פ שהנדרים הם בחי' גבוה כל כך. אעפ"כ יכולים להתיר הנדר על ידי חרטה שמתחרטים לפני החכם. כי שם בבחי' המקיפים בחי' תשובה שם הוא בחי' תכלית הידיעה אשר לא נדע כ"ש בהתורה הנ"ל ושם החסד עד אין סוף ויכולין להתחרט ולעשות תשובה לעולם יהיה איך שיהיה. כי באמת תשובה היא דבר נפלא והיא למעלה מהתורה שהיא בחינת דעת כי ע"פ הדעת והשכל אין מועיל תשובה כשרז"ל שאלו לחכמה וכו' וכמובא בספרים שכפי חיוב הדעת לא היה מועיל תשובה רק הש"י מצד רחמנותו וחסדו הגדול והנפלא מקבל השבים לפניו ע"י בחי' תשובה שהיא בבחי' המקיפים הנ"ל שהם למעלה מהדעת בבחי' תכלית הידיעה אשר לא נדע. נמצא שעיקר התשובה היא למעלה מהדעת. ועל כן כח התשובה אינו נפסק לעולם בשום אופן ואפי' מי שמתחיל לשוב ונופל ח"ו מזה. ואפי' אם מתחיל כ"פ ובכל פעם נופל למה שנופל ר"ל. אעפ"כ הוא צריך להתחזק להתחיל בכ"פ מחדש כי כח התשובה אינו נפסק לעולם כי שם החסד עד אין סוף. וזה אנו רואים ע"י התרת נדרים שיכולים לבטל הנדר ע"י חרטה שהיא בחי' תשובה כנ"ל. אעפ"כ יש בחינה גבוה יותר ששם מתבטל הנדר ע"י החרטה. כמו כן בכל עבודת הש"י בכל אדם ובכל דרגא ובכל זמן יש דרכים נפלאים וחסדים גדולים ונוראים אצל הש"י. גבוה מעל גבוה מה שאין הפה יכול לדבר והלב לחשוב. ואף ע"פ שהש"י עשה עמו חסד והרימו מאשפות והשיבו אליו. והוא לא חס על עצמו ופגם גם בהחסד הנפלא הזה כ"פ אעפ"כ יש חסד למעלה מחסד עד אין סוף באופן שיכול להתקרב להש"י תמיד בכל מקום שהוא וכמובן ומבואר בהתורה הנ"ל שהצדיק מחיה אפילו כל הנופלים מאד. הוא מחיה אותם תמיד בלי גבול עד שסוף כל סוף ישובו כול להש"י. כל מי שיחזיק בו:

אות ח וזה בחי' ר"ה ויוה"כ. כי מבואר בהתורה הנ"ל שכל זההוא בחי' יוה"כ וכנ"ל. כי כפי הסלח נא שפועלין ביוה"כ כן זוכין לחנוכת הביהמ"ק שהוא בחי' קדושת חנוכה. כי משה בקש סלח נא על חטא המרגלים שעי"ז נחרב הביהמ, ק וכו' שבזה תלוים כל החטאים וכו'. וכשהש"י נתרצה לו ואמר לו סלחתי וכו'. מזהנעשה חנוכת הביהמ"ק שהוא היפך חטא המרגלים שגרמו חורבן הביהמ"ק נמצא שע"י סלח נא שפועלין ביוה"כ נעשה חנוכה בחי' חנוכת הבית המקדש שכולל כל התיקונים הנאמרים שם בהתורה הנ"ל בענין בן ותלמיד וכו' כמבואר שם היטב:

אות ט ועתה בעונותינו שכבר נחרב בית מקדשינו ואין מי שיכפר בעדינו לטהרינו ממשאוי הגדול של עוונותינו. עיקר סמיכתינו על ימי התשובה שהם מר"ח אלול עד יוה"כ שנזכה לשוב בהם בתשובה שלימה עד שנסכה לפעול בקשתינו ביהו"כ דהיינו בקשת סלח נא וכו' שהש"י ימחול עוונותינו ועון חטא המרגלים שגרמו חורבן ביהמ"ק שבזה תלויים כל החטאים כנ"ל. וכשנפעול בקשתינו והש"י יענה ויאמר סלחתי עי"ז נזכה לבחי' חנוכת היבהמ"ק שבזה תלויים כל התיקונים הנ"ל כנ"ל כי מר"ח אלול עד יוה"כ הם ארבעים יום כנגד ארבעים יום שפגמו בהם המרגלים שגרמו חורבן ביהמ"ק שבזה תלוייםכל החטאים כנ"ל שאנו צריכין לתקן פגם אלו הארבעים יום במ"ם ימים הקדושים והנוראים האלו שהם מר"ח אלול עד יוה"כ עד שנזכה לפעול בקשתינו ביהו"כ דהיינו בקשת סלח נא על פגם המרגלים שבזה תלויים כל החטאים כנ"ל. ובכל ימי אלול אנו מכינין עצמינו לתשובה כי אז באלול עושין דרך לתשובה בבחי' הנותן בים דרך שהיא כוונת אלול דהיינו שעושין דרך כבושה לתשובה בבחי' אם אסק שמים שם אתה ואציעה שאול הנך. שאפי' המונחים בדיוטא התחתונה מאד מאד ישובו להש"י אפי' מעמקי שאול תחתיות יהיה להם דרך כבודשה לתשובה. כמובן בהתורה קרא את יהושע בסי' ו'. ובהתורה כי תצא למלחמה בלק"ת (בסי' פ"ב) ע"ש. ועיקר דרך התשובה נגמר בעשי"ת שהם מר"ה עד יוה"כ שנקראים ע'שרת ימי תשובה. ועיקר הוא ר,ה כמובן משיחותיו הק' של רבינו ז"ל גודל עוצם מעלת ר"ה שאז צריכין לנסוע לצדיקים אמתיים. כי צריכין להיות אז אצל הצדיק האמת שהוא יודע היטב לגלות דרך התשובה לכל החוטאים והפושעים בבחי' אתה נותן יד לפושעים וכו':

אות י כי עיקר התשובה נמשך ע"י הצדיק שהוא רחמן באמת כמו משה רבינו ע"ה שהוא היה המנהיג והוא יהיה המנהיג וכו' שיש לו רחמנות על ישראל להוציאם מעוונות שזהו עיקר הרחמנות וכו' שהוא עוסק ביישוב העולם למלאות העולם בבחי' ומלאו את הארץ שיהיה העולם מיושב מבני אדם דהיינו מבני דיעה שיודעין מהש"י שהוא ההיפך מעוונות וכו' כמבואר שם. וזה הצדיק זוכהל מקיפים הנ"ל שהם בחי' תקופות הימים תקופת השנים וכו' שעי"ז זוכה לבחי' כל וכו' שעי"ז זוכה להאיר בדרי מעלהודרי מטה להגביה שפלים להראות להמונחים בשפלות מאד מאד שלא יתייאשו עצמן בשום אופן כי מלא כה,כ וה' אתם וכו'. ולהיפך להגבוהים במעלה יהיה מראה להם בחי' מה חמית מה פשפשת וכו' בחי' איה מקום כבודו וכו' וצריך לכלול העולמות עליון בתחתון ותחתון בעליון כוו' וכו' ע"ש כ"ז היטב. וזה בחי' מעשה בר' אליעזר ור' יהושע שהם בחי' בן ותלמיד. והיה ר' אליעזר ישן ור' יהושע ניעור. כי השגת ר' אליעזר הוא בחי' שינה בחי' השגה העליונה שהיא בסתמיו דעיינין בחי' עין לא ראתה אלקים זולתךם יעשה וכו' ר"ת אליעזר. ור' יהושע ניעור כי השגת ר' יהושע הוא בבחי' השגת התלמיד בחי' דרי מטה שהוא בחי' ניעור התעוררות השינה שצריכין לעוררם ולהקיצם ולחזקם שלא יתייאשו בבחי' הקיצו ורננו שוכני עפר ר"ת יהושע. וזהו והיה ר' יהושע ניעור וכו' ע"ש כ"ז היטב:

אות יא וזה בחי' ר"ה שאז עיקר התשובה כי הוא יום ראשון לעשי"ת. ועיקר התשובה ע"י הצדיק האמת בחי' משה שהוא בבחי' כל שיודע ללמד דעת את העם. והעיקר להאיר בדרי מטה להראות להם שה' עמהם עדיין כי מלא כה"כ וכו'. ולהיפך להגבוהים במעלה יהיה מראה להם בחי' מה חמית וכו.' שעי"ז מחזיר ומשיב כולם להש"י בתשובה שלימה וזוכין לבחי' סלח נא בשלימות ביהו"כ וכו' וזה הדרך מגלה הצדיק בר"ה. כי איתא בכוונות ר"ה שבר"ה אז הוא בחי' שינה דאפיל דורמיטא על ז"א וכו'. ואח"כ ע"י השופר באין המוחין ואז הוא התעוררות השינה וכו' ע"ש. שינה והתעוררות השינה זה בחי' שני ההשגות הנ"ל של בן ותלמיד שהם בחי' והי' רבי אליעזר ישן ור' יהושע ניעור:

אות יב כי עיקר חטא המרגלים היה שפגמו בא"י והוציאו דבה על הארץ. ואיתא בכתבי האר"י ז"ל שנשמת המרגלים ודור המדבר היו גבוהים מבחי' א"י כי היו מבחינת לאה וכו'. ובשביל זה לא היו יכולים לבא לא"י ע"ש. ולכאורה הדבר תמוה כי מאחר שהיו גבוהים מא"י ובשביל זה לא היו יכולים ליכנוס לשם. א"כ מה קול הרעש הזה שהש"י חרה עליהם כ"כ על שפגמו בא"י. וגזר עלעיהם שלא יכנסו לשם וכו' מאחר שנשמתם גבוה מא"י ואינם יכולים ליכנוס לשם. אך ע"פ התורה הנ"ל יכולים להבין איזה רמז ב ענין הנורא והנשגב הזה שהוא דרכי ה' נפלאות תמים דעים. כי עיקר חטא המרגלים הוא מה שפגמו בבחי' כל הנ"ל שהוא בחי' הצדיק שיכול לקשר יחד כל העולמות וכל המדריגות עליונים ותחתונים וכו' כנ,ל. שעי"ז עיקר התיקון של כל העולמות שבשביל זה נב רא העולם והם פגמו בזה. כי עיקר הבריאה היתה רק בשביל הא דם דהיינו בשביל הצדיק שנקרא אדם ועיקר מעלת האדם הוא שיש לו כח לקשר ולחבר כל העולמות יחד. דהיינו לחבר עלמא תתאהועלמא עילאה שבהם כלולים תיקון כל העולמות. כי האדם כלול משניהם מעליונים ותחתונים כשפרש"י ע"פ ויפח באפיו נשמת חיים לפי שביום ראשון ברא שמים וארץ וכו' בשני רקיע לעליונים בשלישי יקוו המים וכו' לתחתונים וכו'. הוצרך בשששי לברוא אדם שכלול מעליוניםותחתונים ע"ש. כי זה עיקר השלימות וזה עיקר השיעשועים של הש"י כשמתחבר ומתקשר העולם התחתון עולם העשיה המגושם, בעולמות העליונים הרוחניים והזכים מאד כמבואר בהתורה הנ"ל בבחי' ואבית תהלה מגושי עפר וכו'. כי זהו רצונו ית' שבשביל זה ברא כל הבריאה מראש ועד סוף הכל בשביל האדם הבעל בחירה שהוא בעולם הזה הגשמי. שעיקר עבודתו לקשר תחתונים בעליונים שזה עיקר תענוגיו ושעשועיו ית' כנ"ל. כי מיום שברא הקב"ה את העולם נתאוה שתהיה שכינתו בתחתונים כשרז"ל. וזאת הבחי' לקשר ולכלול יחד עליונים ותחתונים בחי' כל הנ"ל אין נעשה ע"י שום מלאך ושרף וכו' כ"א ע"י האדם התחתון דהיינו ע"י הצדיק שזוכה להיטיב מעשיו שהוא זוכה לבחי' כל הנ"ל. כי כל דא צדיק שהוא זוכה לקשר ולכלול עליונים ותחתונים שזה עיקר התכלית שבשביל זה נברא הכל כנ"ל. וזאת הבחי' בתכלית השלימות והתיקון אין זוכין כ"א בארץ ישראל. כי שם בא"י עומד ירושלים וביהמ"ק שכלול מכל התיקונים הנ"ל מבחי' בן ותלמיד שהוא בחי' כל הנ"ל כי שם בבימה,ק היה בחי' עליונים למטה ותחתונים למעלה כמבוא בהתורה השייכה לזה המדברת מענין הדריידיל על פסוק גאלת שבט נחלתך הר בליקוטים שבסוף הסיפורי מעשיות. כי שם בביהמ"ק הוא שער השמים כ"ש וזה שער השמים. היינו ששם השער שעל ידו מתקשרין תחתונים בעליונים ארץ בשמים. כי השער הוא בחי' התקשרות שעל ידו יכולין ליכנוס מחוץ לפנים ונכללין העומדים בחוץ עם העומדים בפנים יחד. כמו כן יש שער השמים שדרך בו נכנסין ונכללין התחתונים בעליונים. וזה השער הוא בא"י שבו הביהמ"ק שנאמר בו וזה שער השמים כנ"ל:

אות יג כי הצדיק שזוכה לבחי' כל הנ"ל שהוא בחי' התקשרות עליונים ותחתונים כי יודע להארי בדרי מעלה בחי' מ"ה בחי' מה חמית מה ידעת וכו'. ולהיפך להרים ולהקיץ הדרי מטה להארי בהם ולהודיע להם כי מלא כה"כ וכו' כנ"ל. זאת הבחי' של כל הנ"ל אינו זוכה כ"א ע"י שזוכה להמקיפים הנ"ל שהם בחי' מה רב טובך אשר צפנת ליראיך שהם בחי' תכלית הידיעה אשר לא נדע. כמבואר כ"ז בהתורה הנ,ל. ואז דייקא כשהוא בבחינת תכלית הידיעה אשר לא נדע אז יודע להארי בתחתונים ועליונים ולכלול ולקשר שניהם יחד שזה עיקר התכלית כנ"ל. כי עיקר ההתקשרות והכלליות של תחתונים בעליונים עלמא תתאה בעלמא עילאה הוא רק ע"י אמונה שהוא כלל התורה בבחי' כל מצותיך אמונה. כי עיקר ההתקשרות הוא על ייד התורה כי כל מצות התורה הם בעולם הזה בעולם המעשה דייקא. ורובם ככולם מלובשים בדברים גשמיים שצריכין לעשות ציצית מצמר ופשתן דייקא ותפילין מעור בהמהה וכן סוכה ולולב וכו'. וע"י שאנו מקיימין מצותיו במעשה דייקא בדברים גשמיים עי"ז נעשה עיקר היחוד וההתקשרות של עלמא תתאה בעלמא עילאה שנכלל שכינת עוזו השוכן בתחתונים במי שהוא מרומם על כל ברכה ותהלה. כי הוא ית' למעלה מכל הרוחניות ומכל השמות ומכל המחשבות כי לית מחשבה תפיסא ביה כלל. וע"כ באמת זאת הבחי' א"א להשיג ע"י שום שכל וחכמה כ"א ע"י אמונה לבד שמשפיעין בנו הצדיקים שהגיעו לתכלית הידיעה אשר לא נדע. ומאחר שהם בבחי' לא נדע שזהו תכלית הידיה. ע"כ הם בתכלית שלימות האמונה. כי האמונה הוא במה שאין מבינים כידוע וע"כ באמת כלהתורה שעל ידה עיקר ההתקשרות כולה תלויה באמונה כ"ש כל מצותיך אמונה. כי בודאי ע"פ שכל א"א להבין איך מתקשרים תחתונים בעליונים ע"י מצות מעשיות הנעשים בדברים גשמיים. וע"כ באמת א"א להבין טעמי המצות בשום שכל כי אם באמונה לבד:

אות יד הכלל שעיקר התכלית שבשבילו נברא העולם הוא בחינת ההתקשרות לכלול תחתונים בעליונים שזה עיקר שעשועיו ית'. וזה נעשה ע"י כל מצות התורה שיסודם אמונה. כי עיקר ההתקשרות והכלליות הוא ע"י אמונה. כי בשכל א"א להבין איך אפשר לקשר עולם הגשמי הזה בבורא הכל שהוא מרומם מכל הרוחניות. ואיך שייך שהוא ית' יקבל תענוג ושעשוע ממעשה התחתונים אשר ע"יט קשיא ומבוכה הזאת רבים נתפקרו. קצתם יצאו מן הדת לגמרי. וקצתם אומרים טעמים של הבל ושטות על מצות התורה. ומוצאים להם סמיכות של הבל מאיזה מקומות בתנ"ך או בדרז"ל שמגלים בהם פנים שלא כהלכה ומפרשים אותם כפי טעותם. כי התורה יש לה שני כחות צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם. אבל באמת א"א להבין שום טעם על המצות רק לסמוך על אמונה לבד כנ"ל. וזאת האמונה משפיעין בנו הצדיקים שזוכין לבחינת מ"ה הנ"ל בחי' תכלית הידיעה וכו' שהם יכולין להאיר בדרי מעלה שאינם יודעים כלל בידיעתו ית' ולהיפך בדרי מטה בחי' מכה"כ. והם ממשיכים אמונה בעולם, וכוללים עליונים ותחתונים יחד כי הא בהא תליא. מחמת שבעוצם השגתם הם יכולים להראות להגדולים במעלה שאינם יודעים כלל עדיין שום דעת. על ידי זה יכולין להראות לדרי מטה שאדרבא עדיין הש"י אתם וכו' ומקבל תענוג גדול ונחת רוח מאתם אפילו מהנמוכים מאד ומונחים במקום שמונחים כי מכה"כ וכו' כנ"ל. כי אלו הגדולים במעלה שאינם יכולים לקרב נפשות להש,י ואפי' כשהם מקרבים נפשות אינם מקרבים רק הגדולים שהם באיזה מדריגה. אבל הנמוכיםוהמונחים בדיוטא התחתונה אינם יכולים לקרב. כל זהנמשך מהדעת שלהם מחמת שנדמה להם שכגר הם יודעים איזה ידיעה מהש"י וכפי ידיעתם את גדולת הש"י א"א לקרב אליו ית' מרוחק ומגושם כזה בפרט אם הוא פגום מאד. אבל הצדיק הגדול במעלה מאד מאד בבחי' משה הוא מוסר נפשו בעד כל ישראל. אפי' בעד הגרוע שבגרועים אפי' בעד פושעי ישראל ומשתדל ומתייגע כל ימיו במסירת נפש וקבל על עצמויסורים קשים ומרים כדי לקרב כולם להש"י כי הוא הגיע לתכלית הידיעה אשר לא נדע. ודייקא מחמת זה הוא משיג בהשגתו העצומה שהש"י מקבל תענוג ושעשועים מכל מדריגות התחתונות ביותר. אדרבא כל מה שהדרגא נמוכה ביותר מקבל ממנה שעשועים יתר ויותר כשעולה לפניו איזה נחת רוח משם. כי זה עיקר גדולתו ית' כשהרחוקי' ביותר מתקרבים אליו ית' כ"ש במ"א כי הלא לפי גדולת הש"י אין שייך אצלו כלל לקבל נחת רוח ממעשה האדם אפילו אם היה הצדיק הגדול רק שבאמת א"א לנו להשיג זאת. ומאחר שבאמת הש"י מקבל תענוג ושעשועים ממעשה בניאדם התחתונים דייקא. ע"כ כל מה שהמדריגה יותר נמוכה כשעולה איזה נחת רוח לפניו ית' משם זה עקיר שעשועיו ותענוגיו ית'. ועל כן במקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורים יכולין לעמדו מחמת שהבעלי תשובה הם מרימים מדריגות התחתונות ביותר. וע"כ הצדיק הגדול על ידי שמראה להגדולים במעלה בחי' דרי מעלה שעדיין אינם יודעים כלל ממנו ית', עי"ז יכולין להראות לדרי מטה הנמוכים ביותר שעדיין הש"י אתם ומקבל נחת רוח מהם. ולא ישגיחו על הדעת והסברות של אלו הגדולים בחינת דרי מעלה שאינם רוצים לקרבם אדרבא הם מרחקים אותם ע"פ דעותיהם וסברותיהם כי באמת הם אינם יודעים עדיין מהש"י. כי זה הצדיק עלה על כולם כי הוא בחי' משה שהוא רבן של כל החכמים וכו' וכמו שמבואר שם בתחלית התורה הנ"ל כי מי שיודע בידיעת הש,י הוא יודע שעיקר תענוגיו ושעשועיו ית' הוא דייקא כשעולה העבודה של עולם השפל הזה. כי הש"י יש לו שרפים ואופנים וכו' עיין שם:

אות טו כי עיקר הרע נמשך מהשתלשלות קטרוג מלאכים שקטרגו על בריאת האדם ואמרו להש,י עתיד למחטי קמך ולארגזא קמך מה אנוש כי תזכרנו וכו' כי אלו המלאכים שהם בחי' דרי מעלה נדמה להם שכבר יודעים איזה ידיעה בגדולת הש,י. ולפי ידיעתם את גדולת הבורא ית' שהוא ית' רק ונשא נורא ונשגב מאד וכו' לא היו יכולין להבין כלל ביראת האדם איך שייך שהש"י יקבל נחת רוח מבן אדם גשמי הזה שהוא טפה סרוחה גוש עפר וכו'. וע"כ קיטרגו עליו ואמרו מה אנוש כי תזכרנו. אבל הש"י לא השגיח עליהם והשיב להם וכי לחנם נקראתי רחום וחנון וכו' כי הש"י ידע את גדולת עצמו ית'. כי אין מי שידע ממנו ית' כ"א הוא לבד ית' וית'. והש,י בעוצם רוממותו יודע שדייקא זהו עיקר תענוגיו ושעשועיו יתברך כשיברא את האדם בעולם העשיה הזה ויעבוד אותו בזההעולם דייקא ואפי' אם יחטא וירגיז לפניו ית' אעפ"כ יודע שיש צדיקים גבוהים כאלה שידעו להמשיך גדולת רחמיו וחסדיו גם עליהם עד שירימו ויגביהו נחת רוח לפניו גם מהם. ואז יקבל יותר ויותר תענוגים ושעשועים. כיכל מה שעולה איזה חת רוח לפניו יתברך ממדריגה נמוכה יותר יש לו שעשועים יותר ויותר כנ"ל ובשביל זה ברא את העולם וכנ"ל. ומזה הקיטרוגשל אלו המלאכים משם עיקר אחיזת היצה"ר כי עיקר היצה"ר נתהוה מבחי' דיינם וקטרוגים כידוע. כי היצה"ר היה מלאך הקדוש והיה מהמקטריגים על בריאת האדם ועי"ז בעצמו נתהוה הוא היצה"ר כמובן בספרים. ומחמת זה מתגבר ומתגרה היצה"ר מאד מאד בכל אדם לבלי להניחו להרים את עצמו להתקרב להש"י כי הוא מתקנא בו מאד כי הוא רוצה שתתקיים דעתו ח"ו שהיה מן האומרים שאין ראוי לברוא את האדם. כמו שמובא שבעת שהעולם חוטאים לפניו ית' אזי המלאכים המקטרגים אומרים הלא כבר אמרנו לפניך מה אנוש כי תזכרנו וכו' שעתיד לחטוא קמך וכו'. ולהיפך כשיש צדיקים בעולם אזי הש"י מתפאר עליהם ראו כמה נחת ושעשועים עולים לפני על ידי בריאת האדם הזה שהייתם מקטרגים עליו כוו'. נמצא שעיקר היצה"ר נמשך מקיטרוג המלאכים הנ"ל. ע"כ עיקר התיקון הוא ע"י הצדיק הגדול במעלה בחי' משה שיודע להארי בדרי מעלה בחי' מה חמית להודיע להם שעדיין אינם יודעים בידעתןו ית' כלל. ועי"ז בעצמו הוא יכול להאיר בדרי מטה שהם הנמוכים מאד מאד הוא מאיר בהם בחי' מכה"כ שעדיין הש"י אתם וסמוך להם מאד וכו'. כי הצדיק הגדול הזה הוא מבטל קטרוג המלאכים שמשם היצה"ר ע"י שמראה לכל הדרי מעלה שעדיין אינם יודעים בגדולת הש"י כלל. כי להם נדמה שלפי גדולת הש"י אין ראוי לו לקבל נח רוח מאדם התחתון בפרט מהנמוכים והפגומים מאד מאד וכו'. והצדיק הזה בעוצם נפלאות השגתו בגדולת הש"י הוא מראה להם שאדרבא זהו עיקר גדולתו מה שאין יכולין להבין דרכיו כלל כי אדרבא במקום גדולתו שם אנו מוצאין ענותנותו. כי דייקא זהו גדולתו לקרב רחוקים ולהגביה שפלים והוא מראה להם שכל קטרוגם על האדם אינו כמו שהם סוברים שזהו מחמת שיודעים גדולת הש,י ע"כ הם מקטרגים על האדם הגשמי מי הוא שיתרצה אליו הש,י בפרט אחר חטאיו המרובים וכו'. לא כן הוא אדרבא זה שמקטרגים זהו מחמת חסרון ידיעתם מגדולת הש,י כי הוא מראה להם שעדיין אינם יודעים כלל ממנו ית' בחי' מה חמית מה ידעת וכו' כי אם הייתם יודעים מהש"י הייתם יודעים שאדרבא זהו תענוגיו ושעשועיו דייקא כשעולה איזה נחת רוח לפניו מהמדריגות הנמוכות ביותר כנ"ל. וכן זה הצדיק בעצמו מראה להנמוכים במעלה בחי' דרי מטה שלא ישגיחו על קיטרוג המלאכים שמשם היצה"ר שלהם הרוצים להפיל אותם בכלעת ומחליש דעתם ומכניס בלבם כאלו אפס תקוה ח"ו מחמת ריבוי פגמיהם ועונותיהם נגד הש"י. כי אדרבא עדיין הש"י אתם כי מכה"כ ואין שום ייאוש בעולם כלל כי אין מי שידע גדולתו ורחמנותו עד היכן מגיע. כי הצדיק מאיר בהם ומודיע להם שרחמיו ית' לא כלים לעולם יהיה איך שיהיה כמ"ש חסדי ה' כי לא תמנו וכו' כי אדרבא זהו עיקר גדולתו וכו' כנ"ל:

אות טז וזה מבואר ומובן בהתורה הנ"ל שזאת הבחי' של דרי מעלה ודרי מטה הוא בכמה בחינות. כי בכללית העולמות נקראים העולמות העליונים וכל צבא מעלה דרי מעלה. והארץ וכל אשר עליה וכל בני האדם נקראים דרי מטה. אב לגם בבני אדם בעצמן יש בהם בחי' דרי מעלה ודרי מטה. כי הצדיקים הגדולים במעהל הם בבחי' דרי מעלה והקטנים במעלה שהם בדיוטא התחתונה הם בבחי' דרי מטה כמובן בהתורה הנ"ל. והצדיק הגדול מאד בחי' משה הנ"ל צריך להארי בכולם ולקשר כולם להש"י להראות לכל מי שהוא בבחי' דרי מעלה בחי' מ"ה וכו' דהיינו שעדיין אינו יודע כל. ולהיפך לדרי מטה מכה"כ וכו' כנ"ל. כי כבר מבואר שעיקר היצה"ר נמשך מהשתלשלות קטרוג המלאכים שאמרו מה אנוש כי תזכרנו וכו' כנ"ל וזה ידוע בדברי אדמו"ר ז"ל שיש כמה בחינות בהיהצ"ר. כי יש מי שהיצה"ר שלו נמוך מאד שהוא היהצ"ר של סתם בני אדם שהו אמתאוה לתאוות רעות שזה נמשך מעכירת דמים וכו' ויש יצה"ר גבוה יותר וכו'. ויש יצה"ר שהוא מלאך הקדוש וכו'. וכל היצרים רעים כולם נמשכים מדינים וגבורות וכו' שמשם היה קטרוג המלאכים. כי קטרוגם היה נמשך מגבורות ודינים ממלכין קדמאין שלא נמתקו אז עדיין ומשם נמשך ונשתלשל כל היצרים של כל בני אדם למטה כ"א לפי בחינתו. כי בתחלה מתגרה בהאדם, היצה"ר ומסיתו למה שמסיתו לתאוות ומדות רעות ח"ו וכו'. אבל כשמתגבר עליו האדם ומשברו אחר כך יש לו יצה"ר אחר ממדריגה גבוה יותר כי כל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו וכמבוא בדברי ריבנו ע"ה בסימן ע"ב. ויש גדולים כשבר שיברו היצה"ר לגמרי ואזי מתלבש בהם היה"ר של בחי' דרי מעלה שהואבחי' מלאך הקדוש ואעפ"כ הוא יצה"ר דהיינו שמתלבש בו בחי' קיטרוג המלאכים הנ"ל שנמשך מגבורות ודינים כנ"ל שקיטרגו ואמרו מה אנוש כי תזכרנו דהיינו שיש לו יצה"ר בענין ההתקרבות הלש"י כמ"ש רבינו ז"ל שם בסי' ע"ב שיש יצה"ר גדול בענין ההתקרבות להש"י בחי' פן יהרסו אל ה' לעלות וכו'. היינו שמתאוה רק להתקרב להש"י ולעלות תמיד בעליה לבד בלי הפסק. ואינו רוצה להוריד עצמו כלל למדריגות התחתונות לעבוד את ה' בתמימות ולקרב כל המדריגות התחתונות להש"י כי נדמה לו שכבר הוא מקורב להש"י ויודע בידיעת הש"י ולפי ידיעתו את גדולת הבוראית' אינו כדאי בעיניו להוריד א"ע למדריגות התחתונות לקרב המרוחקים ביותר. אבל באמת זההוא פגם גדול. כי באמת אין שלימת לשום צדיק וגדול כשהוא במעלה לבד ולא למטה כלל כמבואר שם בהתורה הנ"ל שעיקר שלימת הצדיק שיהיה למעלה ולטה וכו' שבשביל זה צריכין לעסוק בישוב העולם להשארי השארה אחריו בן ותלמיד שיקבלו ממנו דעתו הקדוש וכו' כמ"ש שם ע"ש. ע"כ כולם צריכים רבי ומנהיג אפילו הגדולים במעהל מכ"ש הקטנים. כי הגדולים במעלה בחי' דרי מעלה צריכין שהמנהיג האמתי ילמוד עמהם ויאיר בהם בחי' מ"ה בחי' מה חמית מה פשפשת וכו' להודיע להם שעדיין אינם יודעים בידיעתו ית' כלל ואין הדבר כמו שהם סוברים שלפי גדולתו ית' שהם משיגים, איך שייך להעלות אליו נחת רוח ממקומות הנמוכים ביותר. לא כן הוא כי אדרבא זהו עיקר גדולתו שמקבל נחת רוח ממדריגות התחתונות ביותר כי לגדולתו אין חקר וכו' כנ"ל. ועי"ז בעצמו שהגיע הצדיק לבחי' מ"ה בחי' תכלית הידיעה אשר לא נדע שעל ידי זה מראה להגדולים בחי' מה חמית וכו' כנ"ל עי"ז בעצמו הוא מראה להקטנים בחי' דרי מטה מכה"כ בחי' הקיצו ורננו שוכני עפר ומחזקם ומקימם שלא יתייאשו כי הש"י מקבל נחת רוח ושעשועים גם מה וכו' כמבואר בהתורה הנ"ל וכנ"ל. נמצא שגם הצדיקים הגדולים במעלה צריכין לשמור א"ע מהיצ"ר שלמעלה שהוא גבורות ודינים שהוא בחי' קיטרוג המלאכים מה אנוש וכ'. ומבחינת יצה"ר זה נמשך כמה וכמה מניי פגמים מי שאינו משברו כראוי כי כמו שיש אלפים ורבבות בחינות ביהצמ"ר של סתם בני אדם כי אפילו בין רשעים יש רבי רבבות מדריגות וכן בין הבינונים וכו' כמו כן בהיצה,ר של הגדולים בחי' דרי מעלה בודאי יש בזה אלפיםורבי רבבות מדריגות. כי יש צדיקים גדולים מאד מאד ושברו גם יצה"ר זה רק שפגמו בזה כחוט השערה דק מן הדק. ויש שפגמו מעט יותר אבל אעפ"כ הכל בדקות גדול. ועל כן נשארו באמת על עמדם ונשארו צדיקים גמורים גדולים במעלה מאד רק שרז"ל חשבו עליהם איזה שגיאה כל שהוא אבל יש שהיו גדולים במעלה ונפלו לפגמים גדולים על ידי היצה"ר הנ"ל שיש בענין ההתקרבות וכו' עד שנפלו לגמרי ר"ל. וזה ענין ד' שנכנסו לפרדס שרק ר"ע נכנס בשלום ויצא בשלום נכנס ויצא דייקא כי כשם שצריכין לכנוס כך צריכין לצאת בבחי' זכאה מאן דעייל ונפקי כי אין שלימות להצדיק שיהיה רק למעלה לבד רק צריך להיות למעלה ולטה וכו' כנ,ל. ובן עזאי ובן זומא היו צדיקים נוראים גדולים במעהל מאד. אבל פגמו בענין זה איזה שגיאה כל שהוא. וע"כ זה הציץ ונפגע וזה הציץ ומת. ולשון הציץ הוא שהסתכלו יותר מדאי שזהו בחי' פגם נדב ואביהו שנאמר בהם בקרבתם לפני ה' וכו' שרצו להתקרב יותר מדאי ועברו על פן יהרסו וכו' כנ"ל. וזשארז"ל שהפגם של נדב ואביהוא וכן של בן עזאי ובן זומא היה שלא היו נשואים נשים דהיינו שלא רצו להשתדל לעסוק בישוב העולם להשאיר דעתם הנורא למטה כי סברו שצריכין להיות רק למעלה אבל באמת אינו כן כנ"ל. וע"כ מזכירין מיתת נדב ואביהוא ביו"כ מ"ש אחרי מות שני בני אהרן בקרבתם לפני וכו' כי כל עבודת יוה"כ הוא להוציא ישראל מעונות ולהמשיך קדושת הביהמ"ק שנכנס בו הכה"ג לפני ולפנים יותר מכל השנה כולה שעיקר הקדושה של היבהמ"ק הוא בבחי' התקשרות העולמות שמתקשרין שם שזהו בחי' בן ותלמיד שהבהמ"ק כלול מהם כמ"ש שם שזהו ההיפך מפגם נדב ואביהוא שלא השתדלו להשארי השארה אחריהם בזה העולם וכו' וכנ"ל. וזה הי' פגם המרגלים שפגמו בא"י שצריכין לתקן זאת ביוה"כ ולבקש ע"ז סלח נא וכו' כי עי"ז נחרב הבהמ"ק שבזה תלויים כל החטאים כ"ש שם. כי המרגלים פגמו בזה מאדמ אמד עד שנפלו לגמרי ר"ל. כי כבר מבואר שיש בענין זה אלפים ורבבות בחינות לאין קץ כמו שמצינו בעין ד' שנכנסו לפרדס שבן עזאי וב"ז אע"פ שלא יצאו בשלום כראוי אבל אעפ"כ נשארו צדיקים גדולים ונוראים מאד. אבל אחר נפל לגמרי ר"ל וקיצץ בנטיעות ואמר ח"ו שתי רשויות יש, מחמת שלא השתדל לקשר עלמא תתאה בעלמא עילאה ועמד על דעתו שנדמה לו שכבריש לו דעת גדול וראוי לו לידע כל דרכי ה' איך הואית' מקבל נחת ממעשה בני אדם וכו'. ועי"ז נכנס בקשיות ומבוכות גדולות עד שבא למקומות שלא היה אפשר ליישב לו בשכלו. ועי"ז נפל למקום שנפל ויצא מקדושתו לגמרי וקיצץ בנטיעות. וכל זה מחמת שלא זכהלקבל הארת הצדיק הגדול ממנו שהוא בחי'מ"ה בי' מה חמית וכו' שאז יודע שאינו יודע כלל וא"א להבין דרכיו יתברך כלל. וזה מרומז בדברי רז"ל שאמרו שם אחר מאי חזא חזא מט"ט דקיהבי ליהרשותא למיתב ולמיכתב זכותא דישראל וכו'. ולפי טעותו נדמהלו שאין שייך למעלה לישב ולכתוב הזכיות וכו' ועל ייד זה קיצץ בנטיעות. כי עמד על דעתו שנדמה לו שכבר יודע בידיעת הש"י ולא רצה לבטל דעתו ולסמוךעל אמונה. וזה היה פגם המרגלים שהיו גדולים במעלה והיו גבוהים מבחי' א". היינו שעיקר בחי' א"י הוא בחינת אמונה בחי' שכן ארץ ורעה אמונה. ומגודל שלימות האמונה בתכלית שיכולים לזכות בא"י עי"ז יכולים לקשר ולחבר כל העולמות יחד תחתונים בעליונים. שזה עיקר השלימות שא"א לזכות לזה כ"א ע"י אמונה שלימה כנ"ל. וע"כ כל העליות מדרגא לדרגא הוא רק ע"י א"י כמ"ש רבינו במ"א (בסימן כ' כי שם בא"י זוכין לאמונה שלימה הנמשכת מבחי' המקיפים הנ"ל מבחי' תכלית הידיעה אשר לא נדע שע"י זאת האמונה בשלימות זוכין לכל העליות שבעולם. כי הצדיק הגדול במעלה שזכה לקדושת א"י כל מה שבא לאיזה השגה ומדריגה אפילו כשזוכה לעליה גדולה הוא משים עצמו תיכף כאינו יודע וחוזר בכל פעם אל האמונה כי הוא יודע ומאמין שכפי גדולת הש"י עדיין אינו יודע ומאמין שכפי גדולת הש"י עדיין אינו יודע כלל כי גבוה מעל גבוה שומר וכו' כי לגדולתו איןחקר. וע"כ אע"פ שזכה להשגה גבוה ועצומה מאד אעפ"כ אינו סומך שיעבוד את הש"י בחכמות לבד רק הוא חוזר בכל פעם לעבוד את הש"י בתמימות בעבודות פשוטות ומוריד א"ע לכל המדריגות התחתונות להעלות נחת רוח לפניו מכולם כי זה עיקר שעשועיו וכו'. וכמו שמובן בהתור' תקעו אמונה בסימן ה' שהצדיק מגלגל עצמו בכל מניי רפש וטיט כדי לעשות נחת רוח לפניו ועושה מעשה עבד פשוט וכו' ע"ש. ועי"ז הוא זוכה לעליות גבוהות יותר ויותר כמבואר שם על פסוק וחמלתי עליהם כאשר יחמול איש וכו' וכן בכל פעם ופעם אשרי לו. ובזה פגמו המרגלים שמחמת שראו בעצמן שיש להם דעת גדול והם גבוהים מבחי' אמונה. כי אמונה היא מדריגה האחרונה והם כבר באו למדריגות הדעת שגבוה יותר ע"כ דברו סרה על א"י ולא ידעו ולא הבינו שעדיין דעתם אינם כלום כפי מה שהיו זוכין אם היו מבטלים דעתם והיו מאמינים לדברי הש"י ולדברי משה רבינו שקדושה א"י גבוה מאד. כי מדת האמונה שזוכין בא"י אע"פ שהיא מדריגה האחרונה אפ"כ על ידה דייקא עולין על כל המדריגות כולן. כי אמונה היא בבחי' אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה כידוע. וכמו שאמר רבינו ז"ל בשיחותיו הקדושות שדיבר עמנו אחר התורה של בן ותלמיד הנ"ל שאמר אז שאמונה היא מדריגה האחרונה אבל על ידה זוכין לעלות על הכל ולהגיע לבחי' רצון מופלג וכו' שעולה על הכל ע"ש בסוף סיפורי מעשיות שנדפב שם מעט משיחה זאת. וזהו בחי' א"י שהיו צרייכן המרגלים לסלק שם דעתם ולקשר א"ע לבחי' אמונה שהיא בחי' א"י ועי"ז היו זוכים לדעת גבוה מאד. אבל הם לא רצו לסלק דעתם ולא רצו להוריד עצמן לבחי' אמונה ועל ידי זה נכנסו לכפירו' ומאסו בא"י וגרמו בכי' לדורות כי עי"ז נחרב הבהמ"ק שבזה תלויים כל החטאים כנ"ל:

אות יז וזה שאמרו המרגלים ושם ראינו את הנפילים והני בעינינו כחגבים וכן היינו בעיניהם. היינו שהתלבש בהם קטרוג המלאכים שאמרו מה אנוש וכו' שמשם עיקר היצה"ר כנ"ל. כי הנפילים הם בני שמחזאי ועזאל שהיו מקטרגים על בריאת האדם והפיל אותם הש"י וקלקלו מאד כשרז"ל. ומאלו המקטרגים נמשך פגם המרגלים שאינם רוצים להוריד עצמן לבחי' אמונהל קשר עי"ז כל העולמות יחד שזהו בחי' א"י כי נדמה להם שאין שייך שהש"י יקבל שעשועים ממדריגות התחתונות וכו' וכנ"ל. וזהו שאמרו ושם ראינו את הנפילים שנמשכו מהמקטרגים הנ"ל. וזהו ונהי בעינינו כחגבים וכן היינו בעיניהם כי הא בהא תליא, שכמו שהיו בעיני הנפילים שלא נחשבו בעיניהם רק כחגבים בעלמא ולא האמינו בהש"י מקבל נחת מהם והקשו מה אנוש וכו'. כמו כן היו המרגלים בעיני עצמן. כי התלבש בהם הקיטרוג הנ"ל ונחשבו בעיני עצמן כחגבים בעלמא ונפלו מהאמונה האמתיית שהשי"ת מקל תענוג ושעושעים מבני אדם דייקא אפילו מהנמוכים ביותר. כי זה היה עיקר הפגם של המרגלים שפגמו בא"י ששם זוכין לבחי' זו בתכלית השלימות לזכות לתכלית האמונה עד שיזכה בכל פעם להוריד עאצמו לכל המדריגות החתונות ביותר ולהעלותם ולקשרם כולם להש"י. והם פגמו בזה ע"י שהתלבש בהם קטרוג המלאכים שאינם מאמינים בהשעשועים שמקבל הש"י מבני אדם התחתונים ומחשבים אותם כחגבים בעלמא כמו שהם בעיני המלאכים המקטרגים שאמרו מה אנוש שמהם היו אלו הנפילים כנ"ל. וזהו ונהי בעינינו כחגבים וכן היינו בעיניהם כנ"ל:

אות יח נמצא שעיקר פגם המרגלים הוא שפגמו בבחי' כל הנ"ל בבחי' ההתקשרות שצריכין לקשר תחתונים ועליונים יחד שזה זוכין בא"י דייקא וכנ"ל. ועתה מקושרהיטב היטב התורה הנ"ל מה שצרייכן ביוה"כ לתקן חטא המרגלים דייקא שבזה תלויים כל החטאים וכו'. ועי"ז ממשיכין קדושת הביהמ"ק שכלול מכל התיקונים הנ"ל שהם בחי' הארת בן ותלמיד וכו'. כי פגם המרגלים שפגמו בא,י הוא ההיפך ממש מכלהתיקונים הנ"י שנעשין ע"י הארת בן ותלמיד שעי"ז מתקשרים כל העולמות יחד שזה עיקר שעשועיו ית' וכו' וכנ"ל והם פגמו בכל זה כנ"ל. וזה שמובא שפגם המרגלים היה ע"י גסות כמ"ש בזוהר שהיו כולם זכאים. אבל נטלו עיטא בישא אמרי אי ייעלון ישראל לארעא נעיבר מינן מלמיהוי רישא וימני משה רישא אחרנין דהא במדברא זכינן למיהוי רישא. אבל בארעא לא נזכי וכו' היינו כי מובן שם בהתורה הנ"ל בסופה שכל הבחינה הנ"ל דהיינו להאיר ולקשר עליונים ותחתונים זה זוכה הצדיק הגדול על ידי גודל ענוותנותו שזוכה לענוה של משה שאמר ונחנו מ"ה. ועי"ז זוכה לבחי' המקיפים הנ"ל שהם בחי' מ"ה רב טובך וכו'. ומגודל עונוותנותו ומעלה ומקשר כולם להש"י וכו'. כמו שהזכיר שם בסוף התורה כי משה היה עניו וענוה גדולה מכולם ע"ש. מובן שם שהכל תלוי בענוה. כי באמת העיקר היא הענוה שמשים עצמו כאין כאלו אינו יודע כלל כי מבטל א"ע בתכלית הביטול ועי"ז אינו עומד על דעתו כלל ומקשר כולם להש"י. והמרגלים פגמו בזה שהיו יראים שלא יעיבור מהם הראשות שלהם. כי הבינו ששם בא"י צריכין להשיג מוחין אחרים עד שיוכלו להעלות כל הנופלים להש"י. והם ראו בעצמן שא"א להם להגיע לזה כי אינם רוצים להוריד עצמן כ"כ וכו' וכנ"ל. על כן היו מתיראים שלא יעבירו מהם הראשות. ועי"ז נטלו עיטא בישא ודיברו סרה על א"י וגרמו מה שגרמו. ובאמת היו צריכין לבטל עצמן ולהפקיר הראשות שלהם. וגם אם היו מבטלין עצמן באמת והיו מסלקין דעתם והיו מתחזקין באמונה לבד. היו יכולים לזכות לקדושת א"י ולזכות אח"כ להעלות ולקשר הכל להש"י גדולים וקטנים כנ"ל. ואז היו ראשים באמת יותר ויותר מבתחילה. וע"י הפגם שלהם שפגמו בכל זה ולא רצו לבטל דעתם לגבי משה רבינו ולהמשיך על עצמן הענוה של משה וכו'. עי"ז אבדו הכל וגרמו מה שגרמו כי ענוה ואמונה לתויים זה בזה כשרז"ל (סוטה ד') כל המתגאה כאלו עע"ז נמצא שגאות הוא בחי' כפירות וע"ז. ולהיפך ענוה היא בחי' אמונה שעי"ז עיקר ההתקשרות עלמא תתאה בעלמא עילאה שזה עיקר השלימות שזוכין לזה בא"י כנ"ל:

אות יט וע"כ יעקב אבינו כשהלך לישא אשה להעמיד תולדות בעולם להשאיר השארה בעולם לנצח. להעמיד מטה שלימה י"ב שבטי יה שמהם יצאו כל ישראל לדורות עולם. ועל ידם נמשך הארת הדעת של בן ותלמיד כי הם קיבלו הדעת הקדוש של אבותם וכולם אמרו בפה אחד קודם הסתלקות יעקב אבינו שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד וכו' כשרז"ל. כי זה עיקר הדעת המבואר בהתורה הנ"ל להודיע אלקותו בעולם. בחי' אתה הראית לדעת כי ה' הוא האלקים וכו' כ"ש שם ע"ש. ע"כיעקב אבינו בעת שהלך לישא אשה להעמיד בנין זה. אז פגע במקום דהיינו במקום הביהמ"ק מקום ק"ק. כ"ש ויפגע במקום וילן שם וישכב במקום ההוא ואז השיג שם ששם במקום ההוא זוכין לבחי' כל הנ"ל לקשר תחתונים ועליונים יחד. כ"ש שם ויחלום והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה. והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים בו וכו'. וייקץ יעקב משנתו ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה וכו' וזה שער השמים. כל ענין זה הכל הוא בחי' מה שנאמר בהתורה הנ"ל דהיינו בחי' התקשרות מה שצריכין להעמיד תולדות בנים ותלמידים להאיר הדעת האמתי בעולם לקשר תחתונים ועליונים יחד שזהו בחי' וזה שער השמים כנ"ל. כי בחי' זאת זוכין ע"י א"י ששם הביהמ"ק שכלול מבן ותלמיד וכו' כנ"ל. וכל זה נעשה על ידי האדם התחתון דייקא שעומד בארץ הגשמי הזאת דייקא. שזהו בחי' והנה סולם מצוב ארצה וראשו מגיע השמימה. כי האדם הגשמי הוא דייקא צריך לקשר תחתונים ועליונים יחד ולהעלות הכל מארץ לשמים ממטה למעלה שזה עיקר עבודת האדם כידוע וכנ"ל. וזהו והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים בו שכל המלאכים וכל הנשמות שנקראים גם כן מלאכי אלקים. כי הצדיקים נקראים מלאכים כ"ש ברכו ה' מלאכיו אילין אינון צדיקיא וכו'. וכולם כל העליות והירידות שלהם כולם דרך הסולם הזה שעומד בארץ וראשו מגיע השמים. דהיינו ע"י בחי' כל הנ"ל שהוא בחי' ההתקשרות הנ"ל. שכל בחי' עליותם וירידתם הוא כפי מה שזוכין להשלים בחינת הסולם שהוא בחי' כל התקשרות הנ"ל. כי סולם הוא בחי' כל שמקשר עליונים ותחתונים כי דרך בו עולין ממטה למעלה. ובזה עיקר שלימות כל הצדיקים וכנ"ל. וע"כ באמת אמר יעקב ע"ז וזה שער השמים דהיינו מקום ק"ק ששם עיקר בחי' ההתקשרות שזה עיקר השלימות שזוכין בא"י דייקא ששם קדושת הביהמ"ק וכנ"ל. וע"כ יעקב כשפגע במקום ההוא שכב שם לישן. וארז"ל ששם שכב לישן אבל י"ד שנה ששימש בבית עבר לא שכב כי היה עוסק בתורה. ולכאורה הדבר תמוה. כי אע"פ שיעקב לא ידע תחילה שש םמקום היבהמ"ק כ"ש שם ואנכי לא ידעתי. אך אעפ"כ ולמה יצאה זאת מלפניו ית' שיסבב סיבות שיעקב אבינו ישן במקום קדוש ונורקא כזה. ואם היה ניעור י"ד שנה ולא שכב לישן מכ"ש שהיה לו להיות ניעור לילה הזאת שבא במקום נורא הזה. אך ע"פ התורה הנ"ל מבואר הענין כי שם דייקא היה צריך לישן דייקא בסוד והיה ר' אליעזר ישן הנאמר בהתורה הנ"ל ע"ש היטב. כי השינה היא בחי' השגת הבן שהוא השגת הרב בחי' משה שהיא בחי' עין לא ראתה בחי' תכלית הידיעה אשר לא נדע וכו' שעי"ז דייקא זוכה הצדיק לבחי' כל בחינת התקשרות הנ"ל ע"י שמסלק דעתו לגמרי בבחי' מה חמית וכו' כנ"ל. וע"כ היה יעקב מוכרח לישן שם כי דייקא ע"י בחי' שינה זוכין לבחי' הקדושה ששורה שם במקום הנורא הזה שהוא מקום הביהמ"ק שעיקר הקדושה הוא מה שזוכין שם לבחי' כל בחי' התקשרות הנ"ל שזה תלוי בבחי' שינה דייקא בחי' הסתלקות הדעת בחי' תכלית הידיעה אשר לא נדע וכנ"ל. וזהו ויירא ויאמר מה נורא וכו' כי שם עיקר היראה כי כל התיקונים הנאמרים בתורה הנ"ל כולם בבחי' יראה כמובן שם. כי א"א להאיר בבן ותלמיד כ"א ע"י יראה כ"ש שם. וכל עיקר ההררה בבן ותלמיד הכל להביאם ליראה. כי צריך לכלול העולות בן בתלמיד ותלמיד בבן, עליון בתחתון ותחתון בעליון הכל בשביל היראה וכן המלכות שמקבל הפרנסה משם הוא מקור היראה וכו' כ"ש שם. ועל כן שם בבימה"ק שכלול מכל הנ"ל ע"כ שם מקום היראה. וע"כ יעקב כשהשיג ששם כלליות הקדושה שהוא קדושת הדעת לגלותאלקותו בעולם לקשר עליונים ותחתונים יחד. ע"כ השיג תיכף גודל עוצם היראה שיש שם בחי' ויירא ויאמר מה נורא. כי כל התיקונים הנ"ל כלולים ביראה בחי' מה ה' אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה וכו' כמובא שם זה הפסוק לענין הנ"ל ע"ש:

אות כ וזה בחי' ר"ה ויוה"כ שהם ימי נוראים שאז נמשך יראה גדולה. וכל עסקינו להמשיך יראה גדולה עלינו בחי' ובכן תן פחדך ה' אלקינו וכו'. ואימתך וכו' וייראוך וכו'. כי אנו צריכין להמשיך הארת בן ותלמיד לגלות אלקותו בעולם כנ"ל. שהעיקר היא היראה כנ"ל. כי בר"ה אנו מתחילין להמשיך התעוררות התשובה בעולם כי הוא יום אחד לעשי"ת. כדי לזכות ע"י התשובה לפעול בקשת סלח נא ביוה"כ על חטא המרגלים שגרמו חורבן ביהמ"ק שבזה תלויים כל החטאים כנ"ל. כי א"א לפעולבקשת סלח נא כ"א ע"י התשובה שמאירין בנו צדיקים האמתיים. כי יוה"כ אינו מכפר כ"א לשבים כשרז"ל. וע"כ צריכין לנסוע לצדיקים על ר"ה. כי עיקר תיקון התשובה נמשך על ידי הצדיקים האמתיים שזכו לקבל מרבם בחי' הארת בן ותלמיד שיודעים להוציא ישראל מעוונות לרחם עליהם ברחמנות האמתי. והעיקר הוא בר"ה שהוא ההתחלה, ראשון לעשי"ת. כי כל התחלות קשות:

וזה בחי' השינה והתעוררות השינה בר"ה כנ"ל כמובא בכוונות. כי הצדיק מוריד עצמו לבחי' שינה בחי' הסתלקות הדעת. ומבטל עצמו בתכלית הביטול כדי שיוכל להוריד עצמו לכל המדריגות התחתונות לקשר כולם להש"י. וע"י השינה והביטול שלו שהוא בחי' מה בחי' והי' רבי אליעזר ישן וכו' כנ"ל. עי"ז זוכה אחר כך להתעוררות השינה ולעורר ולהקיץ כל שוכני עפר בחי' הקיצו ורננו שוכני עפר שזה בחינת השופר שהואבחי' התעוררות השינה בחינת עורו ישנים מתרדמתכם וכו'. כי השופר מקבץ נדחים כ"ש והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האובדים וכ' והנדחים וכו' והשתחוו לה' בהר הקודש וכו'. היינו שהשופר מעורר מהשינה כל הנופלים שבעולם אפי' המונחים במקום שמונחים בחי' אובדים ונדחים כי הוא מעורר ומקיץ את כולם וממשיך עליהם מוחין ודעת דקדושה ומודיע את כולם שעדיין ה' אתם כי מכה"כ ומכניס בהם התעוררות התשובה. וע"כ נופל יראה גדולה ע"י השופר. כמ"ש היתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו כי עיקר התיקון הוא היראה כנ"ל. וכן מרומז בהתורה הנ"ל ששופר הוא בחינת הארת בן ותלמיד. כי איתא שם שהארת בן ותלמיד הם בחי' יובל שהוא ר"ת "וכל "בניך "לימודי "ה' וכו' ע"ש. ויובל הוא בחי' קרן השופר בחי' במשוך בקרן היובל. כי כל עסקינו בר,ה הוא להמשיך הדעת הקדוש בעולם שצריכין להאיר בבן ותלמיד כדי שישאר זה הדעת בזה העולם לנצח. דהיינו לגלות אלקותו בעולם. להודיע כי ה' הוא האלקים ומלכותו בכל משלה. כי מלא כל הארץ כבודו וכו'. שכ"ז הוא עסקינו בר"ה שאנו מרבין להתפלל ע"ז. כ"ש מלוך על כל העולם כולו בכבודך והנשא על כל הארץ וכו'. וידע כל פעול כי אתה פעלתו וכו'. היינו כנ"ל כי העקרי להמשיך אלקותו בזה העולם. כי זה עיקר תענוגיו ושעשועיו ית' כשנתגלה כבודו וממשלתו בזה העולם השפל דייקא וכנ"ל:

אות כא וע"כ אחר חטא המרגלים כשנתרצה הש"י למשה ואמר לו סלחתי כדבריך כתוב שם סמוך מיד וימלא כבוד ה' את כל הארץ. וז"ל המקרא שם ויאמר ה' סלחתי כדבריך ואולם חי אני וימלא כבוד ה' את כל הארץ היינו כנ"ל. כי עיקר חטא המרגלים היה שלא רצו להאמין בקדושת א"י שעי"ז יכולין לגלות אלקותו בכל העולם כולו ולקשר כולם להש"י וכנ"ל. ע"כ אמר הש"י למשה אחר חטאם שהוא יגמור את שלו כי אע"פ שעשו מה שעשו וגרמו מה שגרמו להחריב הביהמ"ק וכו'. אעפ"כ אדיר במרום ה' והוא גומר ויגמור הכל כרצונו. וימלא כבוד ה' את כל הארץ כי סוף כל סוף יבא משיח צדקינו ב"ב ויחזור ויבנה בית מקדשינו בנין עולם ואז יתגלה אלקותו לעין כל וכבודו ית' יהיה מלא בכל הארץ כולה. וגם מאז ועד עתה ועד שיבא משיח לא עזבנו אלקינו ושולח לנו צדיקים נוראים בכל פעם שמאירין בנו הדעת הקדוש הנ"ל שעי"ז נתגלה כי מלא כל הארץ כבודו בחי' וימלא כבוד ה' א תכל הארץ שזה תיקון פגם המרגלים כנ"ל:

אות כב וע"כ בר"ה הוא פקידת יצחק וקורין בתורה כל ענין לידת יצחק כ"ש וה' פקד את שרה וכו'. כי יצחק הוא הבן הראשון בעולם שנולד בקדושת ישראל שהם מגלין אלקותו בעולם. כי התחלת התגלות אלקותו ית' בעולם היה על ידי אברהם אבינו כשרז"ל. וכ"ש ה' אלקי השמים אשר לקחני מבית אבי. ופרש"י שם ולא אמר ואלקי הארץ. ולמעלה אמר ואשביעך וכו' אמר לו עכשיו הוא אלקי השמים ואלקי הארץ שהרגלתיו בפיו הבריות. אבל כשלקחני מבית אבי היה אלקי השמים ולא אלקי הארץ שלא היו באי עולם מכירין בו כוו' אבל אברהם אבינו לא נולד עדיין בקדושה. ועיקר הולדה בקדושת ישראל היה יצחק שהוא היה הבן הראשון בעולם שנולד בקדושת ישראל וע"כ קורין כל ענין לידתו בר"ה. כי זה עיקר כל ענין ר"ה להמשיך הדעת בעולם הזה להמשיך שכינתו בתחתונים. שזה נעשה על ידי ההשארה דייקא שמשאירין אחריו בן ותלמיד שהם מקבלים דעת אביהם הצדיק ונשאר דעתו בעולם וכנ"ל. ובשביל זה השתדל אברהם מאד מאד להעמיד תולדות דקדושה בעולם. וע"כ דייקא בעת ששלח את אליעזר לבקש את הזווג של יצחק בנו הזכיר אז ענין הנ"ל שהוא ה' אלקי השמים. ולא הזכיר בכוונה ואלקי הארץ להורות שהוא דייקא המשיך אלקותו בזה העולם וכו' כנ"ל היינו שטען זאת עם השי"ת. שראוי לו לעזור לשלוחו שימצא מהרה זווג של בנו כדי שגם הוא יעמיד תולדות כדי שישאר הדעת הקדוש בעולם לנצח כי כל הארת הדעת הזה התחיל ממנו כי בתחילה לא היה נקרא ואלקי הארץ וכו' כנ"ל. ע"כ בודאי צריך הש"י לעוזרו להזמין לו זווגו כדי שיעמיד תולדות כי ע יקר הארת הדעת הנ"ל הוא ע"י ההשארה שמשאירין אחריו בנים ותלמידים וכו' כנ"ל. וע"כ קורין לידת יצחק בר"ה שאז ממשיכין הדעת שהוא בחי' הארת בן ותלמיד שזהו בחי' לידת יצחק שהוא הולדה הראשונה שממנו יצאו כל ישראל שקיבלו את התורה שהם מגלין אלקותו בעולם שזהו בחי' הארת בן ותלמ יד כנ"ל. וע"י בחי' פקידת יצחק נמשך יראה גדולה בחי' פחד יצחק. כי עיקר הארת הדעת הנ"ל הוא כדי להמשיך יראה גדולה מלפניו ית' כנ"ל. וזה בחי' שופר של איל אילו של יצחק:

אות כג וזה שמבקשין הרבה בר"ה ויוה"כ על חיי כמ"ש זכרינו לחיים וכתוב לחיים וכו'. כי עיקר החיים נמשך מהארת הדעת שהוא בחי' הארת בן ותלמיד הנ"ל שעי"ז זוכין למקיפים הנ"ל שהם בחי' תקופות הימים תקופות השנים שהם עיקר אריכות ימים ושנים וכו' ע"ש בהתורה הנ"ל. ועל אלו החיים אנו מבקשים בר"ה ויוה"כ שהם בחי' חיים ארוכים חיים אמתיים שכל החיות של כל החיים נמשך רק משם. כי הצדיק מחי' ומקיים את כל העולמות כידוע. כי נקרא צדיק ח"י עלמין. וע"כ נקרא כל. בחי' כי כל בשמים ובארץ דאחדי בשמיא וארעא. שמקיים כל העולמות שכלולים בשמים וארץ בדרי מעלה ודרי מטה. כי ע"י הדעת שמאיר בהם כנ"ל הוא מחיה ומקיים אותם עי"ז כי החכמה תחיה ועיקר הדעת שהוא החיות המקיים הכל נמשך מהמקיפים הנ"ל שהם בחי' תקופות הימים תקופות השנים שהם עיקר אריכות ימים ושנים ומשם עיקר החיות ואריכות ימים ושנים ועל אלו החיים ארוכים שהם חים אמתיי אנו מבקשים בר"ה ויוה"כ. כי עיקר בקשתינו על חיםי אמתיי שהם בחי' חיםי ארוכים הנ"ל וכמובא בספרים. וע"כ מתחילין לבקש על אלו החים בתחלת השנה דהיינו בראש השנה ועשרת ימי תשובה. כי אז הוא בחי' תקופות השנה שהשנה הקיפה את סביבה ומתחלת שנה חדשה לטובה. וע"כ אז אנו משתדלין להמשיך הארת הדעת מחדש מבחי' המקיפים הנ"ל שהם בחי' תקופות השנים שהם המקיפים הגדולים ביותר מבחי' תקופות הימים. ועל כן אז הוא בחי' שינה והתעוררות השינה ע"י השופר כנ"ל וע"כ אנו מבקשין על חיים היינו חיים ארוכים הנמשכין מהמקיפים הנ"ל. וע"כ גם בכל יום ויום צריך האדם לחדש את דעתו בבחי' חדשים לבקרים וכו' כידוע. וזה נעשה גם כן ע"י שינה והתעוררות השינה כידוע בכוונות שע"י שינה והתעוררות השינה נתחדשין המוין והדעת כי בכל יום ויום מקבלין מוחין ודעת חדש מבחי' המקיפים שהם בחינת תקופות הימים, אבל בר"ה צריכין לחדש הדעת יותר ולקב לדעת חדש מבחי' המקיפי' הגבוהים ביותר שהם בחי' תקופות השנים ואזי נשלם ונתחדש הדעת בתכלית השלימו' כי גם המקיפים שהם בחינת תקופות הימים צריכין לקבל מהמקיפים הגבוהים יותר שהם בחי' תקופות השנים שמשם עיקר הדעת עיקר אריכות ימים ושנים כנ"ל. ע"כ מבקשין אז הרבה על החים היינו חיים ארוכים חיים אמתייים שנמשכין מהמקיפים הנ"ל כנ"ל:

אות כד וזה בחי' מה שמבואר בכוונות שכל ענין ר"ה ויוה"כ הוא לנסר את המלכות שתהי' בבחי' פב"פ כדי שיהי' היחוד בשלימות. כי שמים וארץ שהם בחי' דרי מעלה ודרי מטה שהם שרשם, הם בחי' קוב"ה ושכינתי'. וע"כ על ידי הצדיק שמקשר עליונים ותחתונים וכ' כנ"ל עי"ז נעשה יחוד קוב"ה ושכינתי' שזהו כל ענין ר"ה ויוה"ג וכו'. כי קוב"ה נקרא שמים והשכינה נקראת ארץ כמ"ש בכתבים על פסוק ה' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה, ובכמה מקומות. וכל זה הוא ענין המעשה של יםו הד' עי' מה שנרשם מכברועוד להוסיף ולצרפו לכאן (עי' בסוף הכרך):

אות כה והכלל כי השתי צפרים שתעו זה מזה הם מרמזים על גלות השכינה שעל זה נאמר כצפור נודדת מן קינה שהיא השכינה, כן איש נודד ממקומו שהוא קוב"ה כמובא בת"ז. כי בזמן שבהמ"ק היה קיים על מכונו היו שני הכרובים פב"פ ואחר החורבן היו בהחזרת פנים וכו'. והשכינה היא כנס"י דהיינו שכינת אלקותו השוכן בתוך כ"א מישראל שצריכין לחברו וליחדו בקשר אמיץ לשרשו להש"י שהוא מרומם על הכל. ובעונותינו בגלות כולנו כצאן תעינו בחינת תעיתי כשה עובד שנתעינו מן הדרך עד שאין אנו יכולין לשוב לדרך הישר למצוא את דודינו הוא הש"י. ואנו מבקשין את שאהבה נפשינו ואין יכולין למוצאו בבחי' על משכבי בלילות דהיינו בגלות בקשתי את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו. כי כבר נתעינו כל כך עד שאי אנו שומעין את הקול ואפילו כששומעין לפעמים אין אנו מכירין את הקול וכמ"ש על פסוק תעיתי ע"ש. וכן הש, יכביכול אינו יכול לקרב א"ע אלינו כי עונותינו מבדילים בינינו ובינו וכמש"ש כי אם עונותיכם הי' מבדילים וכו'. והצדיק צריך לקרב ולחבר קוב"ה ושכינתי' לקרב כנס"י להש"י וא"א לקרבם כ"א ע"י השלכת קולות שצריך להשליך הקול של הש"י לכנס"י לכל מקום שהם. וזה בחי' מה שמלבשי את התורה בסיפורי מעשיות שזהו בחי' השלכת קול הש"י לכנס"י כי כאן במקומו אין נשמע קול התורה והכרוז הגדול כלל כי נדמה שמספר איזה מעשה בעלמא. אבל שם כשמגיע למי שצריכין הוא שומע קול כרוז התורה היטב ע"י המעשה הזאת. נמצא שהוא בחינת השלכת קול הש"י שהוא קול התורה לכנס"י. וכן להיפך צריך להשליך קול תפלות של כנס"י להש"י. וזה בחי' מה שהצדיק מלביש התפילה בסיפורי מעשיות. כי מגודל הקטרוגים א"א להעלו' התפלה כפשוטו והוא צריך להלביש התפלה בסיפורי מעשיות, ואזי במקומו שמוציא הקול אין שומעין הקול כלל כי נדמה שמספר מעשה בעלמא אבל למעלה במקומושומע הש"י עי"ז קול תפלת עמו ישראל ברחמים שהוא קול כנס"י שנשלך אליו ית' ע"י הצדיק כנ"ל:

והצדיק צריך שידע לעשות כל מיני קולות שבעולם. כי צריך להעלות את קול צעקתו של כל אחד, ולהיפך להשליך קול כרוז לכ"א ואחד לפי מקומו ושעתו לכל מקום שהוא, וצריך להשליך לו קול כזה שהוא יוכל לשומעו ולהתעורר על ידו. וכל זה הוא בחינת קול השופר שתוקעין בר"ה שהוא יום הזכרון ועיקר הזכרון ע"י השופר כמ"ש זכרון תרועה. כי השופר כלול מכל הקולות שבעולם מעילא לתתא ומתתא לעילא מכמרומז בזוה"ק, אתר דקלא נפיק מיני' אקרי שופר וכו'. וכן בזוהר אמור מבואר וע"ד בענין לזמנא שופר ולכוונא בי' דבי' כלילן קלי וכו':

וזה שאיתא ששופר הוא להזכיר את ישראל לעוררם לתשובה בבחינת עורו ישנים מתרדמתכם וכו' בחי היתקע שופר וכו', וכן איתא ששופר הוא כדי להזכיר אותו ית' שירחם עלינו כמבואר בדרז"ל כ"פ ששופר הוא כדי שיזכור לנו עקידת יצחק ושיעורר רחמיו כ"ש ויהיב להון עיטא לאתערי רחמי ובמה בשופר. כי באמת שופר כלול משניהם משני הקולות של בחי' שני הצפרים הנ"ל שהם בחי' מעילא לתתא ומתתא לעילא, להשליך קולו ית' לכנס"י להזכירם שישובו אליו מכל מקום שהם, ולהיפך להשליך קול כנס"י אליו יתברך לעורר רחמיו ולהזכירו זכות אבותינו שישוב אלינו. כי קול השופר הוא בחי' קול שני הציפרים הנ"ל שהם בחי' שני הכרובים שהיו על הארון שמשם יוצא קול הנבואהכמש, וישמע את הקול וכו' מבין שני הכרובים. וקול הנובא' הוא בחי' קול השופר בבחי' כשופר הרם קולך וכתיב אל חכך שופר. וזה בחי' קול השופר הולך וחזק מאד משה ידבר והאלקים יעננו בקול ופרש"י כשהי' משה מדבר היה הקב"ה מסייעו לתת בו כח להיו תקולו מגיבר ונשמע וכו'. כי משה הוא בחינת הצדיק הנ"ל שמשליך קולו לכל אחד מישראל לכל מקום שהוא, והש"י מסייע לו ע"ז שיהיה נשמע קולו למרחקים לכ"א ואחד שזהו בחינת קול השופר בחי' ויהיה קול השופר הולך וחזק וכו'. וזהו הולך וחזק מאד, מאד זה סטר' דמותא שאפי' המונחים בטסרא דמות' ח"ו שהוא הס"א הוא מחזק ומחי' אותם ומעוררם ומקיצם להש"י כי הוא משליך קולו למרחקים עד שמגיע קולו לכל א' ואחד אפלו אם הוא במקום שהוא כי הקב"ה מסייעו ע"ז שיהי' קולו נשמע למרחוק בבחי' משה ידבר והאלקים יעננו בקול כנ"ל: כי בחי' השלכת קולות נמשך משם מבין שני הכרובים שהם שני הציפרי' שמשם הנבואה בבחי' משרז"ל על שמואל הנביא ושמואל שוכב וכו' ומובא בפרש"י שם זהו שאמר ירעם אל בקולו נפלאות וכו' ע"ש בדברינו במקום שנרשם ענין זה. וצריך לסדר הכל כסדר ואז תראה איזה רמזים במעשה הנורא' הנ"ל. והכלב שהיה מגרר עצמו בשלג אחר הצידה אפשר מרמז על ענין ועשו אחיו בא מצידו שנאמא על ענין ר"ה כמ"ש בזוה"ק ע"ש והבן:

אות כו וזה ויהי מקץ שנתיים ימים ופרעה חולם והנה עומד על היאור והנה מן היאור עולות וכ'. והנה על זה המקרא נאמרה התורה של בן ותלמיד שאנו עוסקין בה, אך כשסיים התורה לא זכינו שיבאר לנו כל הפסוקים על פי התורה כי אם התחלת הפסוק עד ופרעה חולם כי כל דבריו הי' במשקל כמבואר במ"א. והנה רשות יש לנו לבאר בתורה כפי אשריורינו ה'. ויש לבאר הפסוקים האלה ע"פ התור' הנ"ל. ופרעה חולם. חולם בחי' שינה שינה הנ"ל בחי' והי' ר"א ישן כי פרעה בחי' יובל שהוא למעלה מהזמן בחי' מקיפים הנ"ל בחי' מה שהוא בחי' שינה בחי' עין לא ראתה וכו'. והנה עומד על היאור ה בחי' מימי הדעת בחי' ים החכמה הנ"ל ששם מאירין המקיפין הנ"ל כמבואר שם ושם מקבלת המלכות הפרנסה כמ"ש שם. וזהו בחי' והנה מן היאור עולות שבע פרות ושבע שבלים טובות ורעות שהם מרמזים על הפרנסה והשובע בחי' שבע שני השבע וכו'. אך בודאי כשהפרנסה נשמכת למטה בעולמות אלו שיש בהם אחיזת טוב ורע מתקלקל השפע לפעמים ונתמעטת שזהו בחינת שבע שני הרעב וכו'. והתיקון ע"י יוסף הצדיק שפתר החלום ונתן עצה איך שיתקייים השובע ולא תכרת הארץ ברעב. כי כל עיקר התיקון הנאמר בתורה הנ"ל נעשה ע"י בחי' יוסף שהוא נקרא צדיק יסוד עולם כידוע שהוא דייקא מקשר עליונ' ותחתונים בבחי' כי כל בשמים וארץ דאחיד וכו'. כי כל דא צדיק שהוא יוסף הצדיק והואיודע לכלול ולקשר עליונים ותחתונים בן ותלמיד שע"י זה נמשך פרנסה ושפע גדולה. וע"כ על ידו נתפרנסו כל העולם כמ"ש כי למחי' שלחני אלקים לפניכם וכו' לשום לכם שארית בארץ ולהחיות לכם לפליטה גדולה למען עשה כיום הזה להחיות עם רב. כי זה עיקר עסק הצדיק שמאיר בבן ותלמיד כדי לשום שארית בארץ שאפילו אחר הסתלקותו לא יסתלק אורו הגדול לגמרי ח"ו רק יהי' נשאר השארה מדעתו ע"י בניו ותלמידיו כנ"ל שזהו עיקר ההשארה בחינת לשום לכם שארית בארץ וכו'. ועי"ז בעצמו עיקר המשכת הפרנסה שנמשכת ע"י הארת בן ותלמיד כנ"ל והבן היטב:

וכל זאת המעשה מחלום פרעה ופתרון יוסף הנאמר בפ' ויהיה מקץ הכל היה בר"ה כשר"ל בר"ה יצא יוסף מבית האסורים כמ"ש תקעו בחודש שופר וכו' עדות ביהוסף שמו וכו' היינו כנ"ל כי כל ענין זה הוא בחי' ראש השנה כנ"ל:

אות כז וזה בחי' יוה"כ שאז עולה המלכות למעלה מז"א עד אימא עילא ה וניזונית שם מן קולות עליונים שהוא מזון רוחני ועליון מאד שזהו בחי' כל הקולות שצועקין בר"ה ויוה"כ שזהו בחי' הה' עינויים ה' תפלות ביום הכפורים כמבואר כל זה בכוונות יוה"כ ע"ש. כי שמעתי מפיו הקדוש ז"ל שיחה נוראה מנוראות גדולות הבורא ית' וא"א לבארה בכתב. אך אח"כ בתוךם שיחתו הק' מגדולת הבורא יתברך נכנס עי"ז לדברי התחזקות לחזק את כל אחד וא' שנפלו מעבודתם אפילו אם נפלו למקום שנפלו כ"א ואחד לפי נפילתו להיכן שנפל ר"ל. כי גדולתו ית' שגבה מאד למעלה מהתור'. ושאלתי אותו אבל איך זוכין לזה והשיב יכולין לבא לזה ובלבד שלא יתייאשו עצמן מן הצעקה ומתפל' ובקשה רק לעסוק בצעקה ותפלה ותחנה וכו' ולא יתייגע לעולם עד שיבא לזה לעלות וכו'. כי עיקר התשוב' היא צעקה וזעקה להש"י כמ"ש פני ה' בעושי רע וכו' צעקו וה' שמע ואיתא בספרים הפירוש כפשוטו שכאשר האלו העושי רע צועקין להש"י אזי ה' שמע ומכל צרותם הצלים. וכן ארז"ל יפה צעקה לאדם בין קודם גז"ד בין לאחר ג"ד. וכן מבואר במקומות אין מספר עוצם מעלת הצעקה להשי"ת תמיד אפי' אם הוא כמ ושהוא. וכמבואר ביותר במזמור הודו שואמרים בע"ש. תעו במדבר וכו' ויצעקו וכו' יושבי חושך וצלמות איסיר עני וברזל וכו'.ויצעקו וכו', אוילים מדרך פשעם וכו' ויזעקו וכו' יורדי הים וכו' יעלו שמים ירדו תהומות וכו' ויצעקו וכו'. כי כל המזמור הזה מדבר מכל הירידות ועליות העוברים על הרוצים להתקרב להש"י כידוע וכמבואר מזה בדברינו במ"א. וכלליות העצה על כל מיני בלבלולים ומניעות והסתות וכו' על הכל ויצעקו אל ה' בצר להם וממצוקותיהם יצילם. כי כשאדם צועק להש"י על גודל ריחוקו ממנו אזי הוא ממשיך על עצמו בחי' קדושת יוה"כ שהוא בחי' תשובה שאז המלכות ניזונית מקולות וצעקות ואזי המלכות למעלה מז"א וכו' כנ"ל. היינו שהמלכות שהוא בחי' אמונה כלליות נשמות ישראל הוא עולה ע"י הצעקה למעלה מז"א שהוא בחי' התורה כי הוא עולה עד אימא עילאה שהוא שורש התורה ושם נתהפך הכל לטובה אם יהיה חזק לבלי להתייאש עצו מן הצעקה לעולם יהיה איך שיהיה כנ"ל כי שם ניזונית המלכות שהוא כלליות הקדושה מקולות של צעקות לבד שהוא מזון רוחני ועליון מאד שהואהמזון שניזונית בו ביוה"כ שאז עלייתה גבוה מאד מאד שאז נתתקנין ונתכפרין כל החטאים. כי עיקר מחילת עונות ביוה"כ נמשך מבחינה זאת מחמת שאז עולה המלכות למעלה מז"א עד בינה וניזונית מהקולות שזהו בחי' כי יום כיפורים הוא, כיפורים תרין וכו' כמובן בכוונות. והבן היטב למעשה אפילו למי שאינו מבין רמז זה הסוד בכוונות כמה יפה צעקה לאדם לעולם ולבלי להתייאש עצמו מן הצעקה כל ימי חייו אפי' אם יעבור עליו מה:

אות כח וזה בחי' סוכה. כי מבואר בהתורה הנ"ל שכפי הסלח נא שפועלין ביוה"כ כן זוכין לקדושת חנוכה בחי' חנוכת הבית המקדש וככו' כנ"ל וזה בחי' מצות סוכה אחר יוה"כ, זה מורה שכבר פעלנו בקשת סלח נא אצל הש"י ואז זוכין לבחי' קדושת הבהמ"ק. כי סוכה היא בחי' חנוכת הבהמ"ק כי הבהמ"ק נקרא סוכת שלם סוכת דוד כידוע. כי סוכה היא בחי' ענני כבוד ששם מתגלה כבוד ה' בחי' וכבוד ה' נראה בענן שזהו בחי' קדושת הבהמ"ק ששם הם עיקר הענני הכבוד כמ"ש כי בענן אראה על הכפורת וכמ"ש בחונכת הבית בימי שלמה והענן מלא את בית ה'. וען כן באמת היה חנוכת הבית הראשון בימי שלמה בחג הסוכות כמ"ש שם במלכים. נמצא שע"י מצות סוכה שאנו מקיימין אחר יום הכפורים בזה אנו ממשיכין על עצמינו קדושת הבהמ"ק על כל אחד שהוא בחי' ענני כבוד בחי' סוכה כנ"ל.שזהו בחי' שע"י סלח נא של יוה"כ זוכין לחנוכת הבית דהיינו בחי' סוכה וכנ"ל. ועיקר קדושת הבהמ"ק הוא בחי' הארת בן ותלמיד להודיע לדורות כי ה' הוא האלקים כנ"ל. כי מבואר בהתורה הנ"ל שע"י כלליות בן ותלמיד זוכין להארת הרצון בשעת האכילה שזהו בחי' ואתה נותן להם את אכלם בעתו בחי' כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל בחי' עתידין צדיקים שיהיה מחיצתן לפנים ממאה"ש דהיינו מחיצות המקיפין וכו'. ואל מחיצות המקיפין שזוכין ע"י הארת בן ותלמיד אלו המחיצות הם בחי' מחיצות הסוכה שהוא בחי' מקיפים כידוע. וזה בחי' סוכה של לויתן בחינת לויתן זה יצרת לשחק בו המבואר שם בתורה הנ"ל. וזה בחי' מצות אכילה בסוכה כי שם האכילה בבחי' הארת הרצון הנ"ל שזוכין ע"י אכילה דייקא. כי ע"י קדושת יוה"כ שזכינו לפעול בקשת סלח נא ונמשך עלינו קדושת הבית המקדש שנכנס בו הכה"ג לפני ולפנים עד שאנו זוכין שכ"א מישראל נכנס לבחי' קדושת הביהמ"ק לחנכו שזהו בחי' סוכה הקדוש' כנ"ל. ועיקר הקדושה של הבהמ"ק הוא בחי' כלליות בן ותלמיד שמשם בעצמו הם בחינת מחיצות הסוכה שהם בחי' מחיצות המקיפין הנמשכין ע"י הארת בן ותלמיד. ועל כן אז זוכין לאכול בסוכה כי זוכין לאכילה קדושה הנ"ל לזכות ע"י האכילה להארת הרצון הנמשך מהמקיפים הנ"ל שהם בחי' סוכה כנ"ל:

אות כט וזה בחי' מצות ד' מינים שעיקר מצותן ליטלן בידים דייקא. כי עי"ז אנו ממשיכין עלינו קדושת הידים העליונים שהם בחי' הרמזים שיש ביום החכמה בחי' זה הים גדול ורחב ידים לויתן זה וכו'. כי ע"י מצות ד' מינים אנו מנענעין ומרמזין לכל העולם כי ה' הוא האלקים למעל' ולמטה בוד' רוחות. וזהו מה שפעלנו בר"ה ויוה"כ בחי' מאן נצח דאן דאחיד מאני קרבא בידיה. כי בר"ה היה כל עסקינו לגלות אלקותו ומלכותו בעולם כנ"ל ועיקר שיומשך ויתקיים ידיעה הקדושה הזאת מדר לדר לעולם שזהו בחי' הארת בן ותלמיד כנ"ל. וע"כ מתחילין תחילת תפילת ר"ה לדור ודור המליכו לאל כי זה העיקר שנמליך מלכותו ית' עלינו מדור לדור לעולם. וכן מסיימין סמוך לסוף הברכה ותמלוך אתה ה' וכו' ככתוב ימלוך ה' וכו' לדור ודור וכו'. וע"כ בר"ה הוא פקידת עקרות כי אז נפקדו גדולי הצדקניות שרה רחל חנה. כי עיקר פקידת עקרות שיתרבו בני ישראל כדי שיודיעו אלקותו ית' בעולם מדור לדור כי רק זהו עיקר המצוה של הולדת הבנים. וכן מה שכל הצדיקים חותרים כ"כ להעמיד תולדות הכל בשביל שיודיעו אלקותו מאב לבן מדור לדור. ומחמת שזה הענין עיקרו נעשה בר"ה כנ"ל ע"כ אז הוא פקידת עקרות כנ"ל. ובר"ה הי' התחלת התיקון הנורא הזה, ומחמת שכל התחלות קשות בפרט תיקון גדול ונורא כזה שבשביל זה נברא הכל בגין דישתמודעין ליה, ע"כ אז א"א לעסוק בתיקון זה כי אם על ידי גדולי הצדיקים ראשי בני ישראל האמתיים. ע"כ צריכין לנסוע לצדיקים על ר"ה כמנהג ישראל כי התחלת התיקון א"א כי אם על ידי גדולי הצדיקים. כי הם בחי' משה שעסק בזה כל ימיו להמשיך הדעת הקדוש הזה בעולם בחי' אתה הראית לדעת וכו'. אבל ע"י שאנו זוכין לבא אליהם בר"ה עי"ז הם ממשיכין בנו קדושת הדעת הזה עד שאנו זוכין ביוה"כ לפעול בקשת סלח נא. כי הם מודיעין לנו גודל רחמנותו ית' בלי שיעור ושהוא ית' חפת בצעקתינו ובקשתינו תמיד. ומחזקים אותנו לצעוק תמיד להש"י שזהו בחי' יוה"כ כנ"ל. וע"כ בר"ה אז מתחילין לעסוק בקולות וצעקות להש"י בחי' ממעמקים קראתיך ה'. אבל אז עיקר ההתחלה הוא על ידי מצות שמיעת קול שופר שע"י מצות קול שופר שהוא קול חזק מאד עי"ז ממשיכין על ישראל הארה בדעתם לבל יתייאשו עצמן מן הרחמים לעולם רק יצעקו תמיד להשי"ת. ואנו עוסקין בקולות וצעקות בכל עשי"ת עד שביוה"כ זוכה כל אחד מישראל לכלליות הקולות הקדושים שהם בחי' ה' קולות בחי' ה' תפלות שזוכה כ"א מישראל להתפלל ביוה"כ. ועל ידי שמקבלין ביוה"כ אלו הה' קולות עי"ז זוכין להמשיך על עצמן קדושת אלו הקולות לעולם דהיינו שתמיד יצעקו להש"י ולא יתייאשועצמן מן הצעקה לעולם, שעי"ז יזכו בודאי להתקרב להש"י מכל מקומות שהם. ואח"כ בסוכות זוכין לנצח המלחמה בשלימות עד שכ"א מישראל נוטל בידיו הד' מינים שהם בחי' הרמזים שיש בים החכמה שהם בחי' ידים וכ"א ואחד מראה בידיו לכל באי עולם להאמין בהש"י כי הוא ית' מושל למעלה ולמטה ובד' רוחות. נמצא שכל אחד מישראל עוסק בישוב העולם דהיינו להודיע לאחרים גדולתו וממשלתו ית' שזהו בחי' הארת בן ותלמיד כנ"ל. נמצא שבר"ה הי' התוקע אחד וכל העם שומעים, זה מרמז שאז מתחיל הצדיק הדור להמשיך תיקון הקולות וממנו מקבלין הכל. ובשביל זה צריכין לנסוע אז לצדיקים כי צריכין לקבל תיקון הקולות ממנו דייקא כי ההתחלה צריכה להיות מהצדיק דייקא כנ"ל. ואח"כ עוסקין בתיקון זה עד שביוה"כ זוכה כ"א לשלימות כל הקולות שהם בחי' ה' תפילות ה' קולות כנ"ל. וע"י זה נתתקנין הכל עד שזוכה כ"א להאיר בחביריו ולהעמיד בנים ותלמידים שזה עיקר התיקון כמבואר בהתור' הנ"ל. שזהו בחי' מצות ניטלת ד' מנים בידיו שהוא בחי' מה שכל אחד מרמז בידיו לכל באי עולם כי ה' הוא האלקים כנ"ל. וע"כ מסיימין אחר ההקפות בד' מניים למען דעת כל עמי הארץ כי ה' הוא האלקים אין עוד וכנ"ל. נמצא שבסוכות מוסיפין שמגלין על ידי הד' מינים שזכינו לתיקון נפלא עד שגם אנחנו בני ישראל הפשוטים כל אחד וא' יכול ללמד גם לאחרים, להמשיך הארת הדעת האמת הנ"ל גם לאחרים לבנים ותלמידים שזהו בחי' מצות ד' מינים כנ"ל:

אות ל וזה בחי' שמחת בית השואב' בחי' ושאבתם מים בששון ממעייני הישועה. כי אלו המים שואבין מים החכמה הנ"ל שמתגלה אז בסוכות שהוא בחי' זה הים גדול ורחב ידים וכו'. וזהו שתרגם ושאבתם מים בששון ותקבלון אולפן חדת. כי זה עיקר עסקינו בכל הימים הנוראי' הללו להמשיךולקבל אולפן חדת לימוד חדש באופן שנזכה לקרב עצמינו ולקרב כל באי עולם אליו ית' שזה עיקר בחי' הארת בן ותלמיד שאנו עוסקין בו בר"ה וכו'. ועתה אנו זוכין בשמחת בית השואבה לשאוב ולקבל זה הלימוד הקדוש בחי' ותקבלון אולפן חדת. ואז השמחה גולה מאד מאד כשנתגלה לימוד הזה שעי"ז מתקרבין הכל להש"י שזה עיקר השמחה של כל השמחות בחי' ברבות צדיקים ישמח העם בחי' ישמח ה' במעשיו היפך ויתעצב אל לבו הנאמר כשנתרחקין ח"ו מהש"י. אבל ע"י הלימוד הזה בחי' אולפן חדת שעיז"ז מתקרבין הכל להשי"ת עי"ז השמחה גדול בלי שיעור כי נתגדל כבודו ית' ע"י התקרבות הרחוקים אליו ית' כ"ש במ"א, שזהו בחי' יהי כבוד ה' לעולם ישמח ה' במעשיו:

אות לא וזהו בחי' שמחת תורה שמסיימין התורה ומתחילין אותה מחדש, זה בחינת כלליות בן ותלמיד, כי סיום התורה זה בחינת הארת התלמיד בחי' מכה"כ שזהו בחי' ויהושע בן נון מלא רוח חכמה וכו'. כי השגת יהושע הוא בחי' מכה"כ כ"ש שם בהתורה הנ"ל. וזה בחי' לכל האותות והמופתים וכו' ולכל היד החזקה ולכל המורא הגדול אשר עשה משה לעיני כל ישראל, שגילה אלקותו יתברך לעיני כל ישראל שזהו בחינת מלא כה,כ בחינת השגת התלמיד. ואח"כ מתחילין מיד בראשית. זה בחי' השגת הבן בחי' מה וכו' כי בראשית מאמר סתום בחי' קודם הבריאה שזהו בחינת השגת הבן בחי' מה. כי קודם הבריאה א"א להשיג רק אחר כך כשברא את העולם נכללין שני ההשגות יחד ע"י הצדיקים האמתיים שזהו בחינת בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ כי עיקר הוא השגת הרב שהוא בחי' מה בחי' בראשית ומשם נמשך השגת הבן ותלמיד שהם בחי' בריאת שמים וארץ שזהו בחי' כי כל בשמים ובארץ. כי צריכין שיהיו נכללין שניהם יחד בן ותלמיד שזהו בחינת כלליות העולמות דרי מעלה ודרי מטה שצריך לכוללם יחד שזה עיקר התיקון כנ"ל:

וע"כ קורין בש,ת וימת שם משה וכו' ויהושע בן נון מלא רוח חכמה וכו'. כי זה עיקר התיקון של בחי' הארת בן ותלמיד שאפילו כשמסתלק הצדיק בחי' משה למקום שמסתלק אעפ"כ עיקר שלימותו שיאיר בדרי מטה ג"כ שבשביל זה הוא צריך להשאיר אחריו ברכה בן ותלמיד וכו' כמבואר כל זה בהתורה הנ"ל. שכ"ז הוא בחי' וימת שם משה ויהושע בן נון מלא רוח חכמה וכו'. וע"כ קורין זאת בש"ת להמשיך הארת בן ותלמיד שגן לאחר הסתלקות הצדיק בחי' משה יהיה נשאר דעתו לדורות להודיע מדור לדור דעתו הקדוש שהשאיר בעולם להודיעם כי ה' הוא האלקים ולרחם עליהם להוציא' מעוונות ולקרבם כולם להש"י באמת לעולמי עד ולנצח נצחי' או"א:

[שייך לעיל לאות כ"ט]

אות לב כלל הדבר שבר"ה אנו נוסעין לצדיקים ואז אנו מקבלין מהצדיקים לצעוק תמיד להש"י יהי' איך שיהי' שזהו בחי' שמיעת קול שופר שהתוקע אחד וכל העולם שומעים וכנ"ל. וביוה"כ כבר זכינו לקבל ענין זה עד שביוה"כ זוכין לה' קולות וכו'. היינו שזוכין שכל אחד מישראל יודע בעצמו לצעוק תמיד להש"י וכנ"ל. ובסוכות מגלין שלא די שזכינו לקבל מהצדיק בר"ה לצעוק תמיד להש"י שזהו בחי' יוה"כ כנ"ל. אף גם זכינו לקבל ללמד גם לאחרים הארת הדעת כנ"ל לבל יתייאשו עצמן לעולם רק יצעקו תמיד להשם יתברך כי עדיין ה' אתם כי מכה"כ כנ"ל שזהו בחי' מצות ד' מינים כנ"ל:

[שייך לעיל]

אות לג וע"כ כלב שהיה בהיפך מהמרגלים ולא היה חפץ להיות ניסת אחריהם, על כן הלך מהם ונשתטח על קברי אבות כשרז"ל. כי המרגלים פגמו בבחי' הארת בן ותלמיד שהוא בחי' א"י כנ"ל באריכות. ויהושע נמלט מהם בזכות וכח משה רבו שהיה משרת אותו באמת ולא מש מתוך אהלו, עי"ז זכה שברכטו משה יה יושיעך מעצת המרגלים ועי"ז ניצול מהם כי הם פגמו באמונה כנ"ל. ועיקר הפגם שלהם הי' באמונת חכמים שלא האמינו במעלת ההתקרבו' לצדיקים אמתיי' שזה עיקר קיום ישוב העולם. כי הצדיקםי אמתיים בחי' משה ממשיכין הארת דעתם הקדוש לבניהם ותלמידיהם להודיע כי ה' הוא האלקים שזהו עיקר בחי' הארת בן ותלמיד עיקר ישוב העולם וכו' כנ"ל שכל זה זוכין בשלימות ע"י א"י כנ"ל. והמרגלים פגמו בכל זה כנ"ל. אבל יהושע שזכה להתקרב בשלימות למשה רבינו וזכה לקבל הארת דעתו הקדושה להאיר בנו לדורי דורות כמ"ש משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע ויהושע לזקנים וכו' עד היםו הזה, ע"כ באמת ניצול מעצת המרגלים בזכות משה רבו שברכו כנ"ל. וכלב ראה שלא בירכו משה והי' מתירא שלא יהי' ניסת אחריהם ח"ו ע"כ הלך ונשתטח על קברי אבות שזהו ג"כ ההיפך מעצת המרגלים שאינם מאמינים בכח הצדיקים שיכולין להשאיר דעתן הקדוש אפילו לאחר הסתלקותן לדורי דורות כנ"ל. אבל כלב רוח אחרת היתה עמו וימלא אחרי ה' כי האמין בגודל כח הצדיקים אפי' לאחר הסתלקותם. ועל כן הלך ונשתטח על קברי אבות והתפלל עליהם שלא יהי' נלכד עמהם. ובזה הראה האמת שהוא שלא כדעתם הרעה כי אדרבא הצדיקים יש להם כח בחייהם ולאחר הסתלקותם להוצי' את האדם מעוונות כי דעתיהן הקדוש נשאר קיים לעד ולעולמי עולמים. וזה שנוהגין גם עד היםו לילך על קברי צדיקים בפרט בערב ר"ה. כי בר"ה צריכין להמשיך הארת בן ותלמיד כנ"ל. ע"כ משתטחין מקודם על קברי הצדיקי' כדי להמשיך מהם הארת דעתם הקדוש כדי לזכות להנצל מעוונות לידע כי ה' הוא האלקים שזהו עיקר בחי' ר"ה ויוה"כ וכו' כנ"ל:

אות לד הידור האתרוג בחי' פרי עץ הדר, זה בחי' כבוד הדר מלכותו, בחינת להודיע לבני האדם גבורותיו וכבוד הדר מלכותו בחי' הדר כבוד הודך ודברי נפלאותיך אשיחה. כי על האתרוג ומיניו אומרים ההלל שכולל כל נפלאות ה'. היינו כנ"ל כי על ידי הד' מנים שמנענעין בהם בידם ואמרים עליהם את ההלל בזה מודיעים לכל באי עולם כבוד הדר מלכותו שזהו בחי' הארת בן ותלמיד שהמשכנו ברז"ה ויוה"כ. שעיקר הארה זאת להודיע גדולתו ומלכותו ית' לכל בני האדם מדור לדור לעולם בחי' להודיע לבני האדם וכו' וכבוד הדר מלכותו וכו' כנ"ל. ועיין במ"א כתבנו ג"כ שד' מינים הם בחי' הארת בן ותלמיד וכו' ע"ש:

אות לה וע"כ א"י מסוגלת לבנים, וכן אברהם אבינו הבטיחו הש"י על ירושת הארץ ועל הבנים יחד. כי עיקר הבנים שצרייכן להשאיר בעולם הוא רק כדי להשאיר דעתו בעולם אחריו לדורות כנ"ל, וזה זוכין ע"י א"י כנ"ל ע"כ הבטיחו על שניהם יחד:

גם צריכין לבאר כל ענין הנסירה, וענין אכילת עי"כ ותענית יוה"כ ועוד כמה דברים ע"פ הנ"ל, אך מריבוי המניעות לא נכתב כי אם הנ"ל וגם זה בדרכי ישועותיו הנפלאות מאד שא"א לבאר כלל:

אות לו רמזים מהמעשה של הז' בעטלירש, מהמעשה של יום הרביעי:

התפאר שאינו מניח שום הבל פה לתוך זההעולם וע"כ נדמה שצוארו עקום. אבל באמת יכול לעשות כל מיני קולות שבעולם וכו' ויש לו הסכמה וכו'. וסיפר מעשה משתי המדינות שרחוקים זה מזה אלף פרסאות ובליל' אינם יכולים לישן וכו'. והוא יודע מהיכן נמשך זאת. כי יש שני ציפרים שהם זוג אחד בעולם ונאבדה הנקיבה. והוא הולך ומחפש אותה והיא מחפשת אותו וכו' וכו'. והוא התפאר שיכול הוא לתקן זאת, כי הוא יכול לעשות ולכוין כל הקולות שבעולם גם יכול להשליך קולות וכו' אך מי יאמין זאת וכו':

וענין מעשה זו יש לרמזה שהיא בחי' ר"ה בחי' קולות והבלים של השופר הקדוש. כיהשופר הוא בחי' עלמא דאתי כמוב' בכוונות שהיא בחי' בינה שהיא עלמא דאתי בחי' והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול. כי צריכין לעקום צוארו מהבלים דהאי עלמא שפילה ולהמשיך כל ההבלים לתוך השופר שהוא בחי' עוה"ב שלא יניח אפי' שום הבל פה לתוך זה העולם. רק כל הבל והבל וכל נשימה ונשימה שיוצא מפיו הכל יהי' נכנס לתוך הושפר שהוא בחי' עלמא דאתי. שכל הבליו ונשימותיו יהיה רק אל התלכית מקושרים וכלולים בעולם הבא. וזה בחי' הבלים של קהלת בחי' הבל הבלים וכו' עי' בתיקונים. והעיקר למעשה שלא יכניס שום הבל לתוך זה העולם רק יפרוש מהבלי העוה"ז לגמרי רק כל הבליו יהיה הכל תורה ותפלה, מקושרים לעוה"ב כנ"ל:

וזה צריכים בר"ה שהוא יום ראשון לעשי"ת כי זה עיקר התשובה להניח הבלי עוה,ז ולקשר כל הבלים לעוה"ב שהוא בחינת שופר כנ"ל. וע"י צות תקיעת שופר אנו ממשיכין על עצמינו כח צדיקי אמת שזכו לזה ובכחם נזכה אנחנו גם כן לזה. וזה הצדיק שזכה לזה הוא מתפאר שיכול להשליך קולות. וענין השלכת קולות האיר ה' עיני ומצאתי שנמצא במקרא בענין נבואה, בענין נבואת שמועל עי' בפרש"י שם על פ' ויקרא ה' (שמואל א' ג') זהו שאמר הכתוב ירעם אל בקולו נפלאות. עלי היה כהן שומר מבפנים ושמואל היה לוי ושוכב מבחוץ וקפץ הקול דרך עלי לשמואל. וזהו בחי' השלכת קולות ממעלה למטה. וזה הצדיק הנ,ל שהיה לו צואר עקום זכה לזה ממטה למעלה שהיה יודע להשליך קולות לחבר השני ציפרים. כי באמת הנבוא' נמשכת מבחי' שני הצפרים הנ"ל שהם מרמזים בשרשם על יחוד קוב"ה ושכינתי' אשר בגלות הם נתעים זה מזה כידוע בבחינת כצפור נודדת מן קנה כן איש נודד ממקומו שזה סוד קן צפור וכמבואר בתיקונים בכמה מקומות לאין מספר. כי אלו השני ציפרים הם בחי'שני הכרובים שהיו סוככים בכנפיהם על הארון אשר משם נמשך הרוח נבואה להנביאים כ"ש וישמע את הקול מבין שני הכרובים וכו' אשר בזמן שישראל עושין רצונו של מקום הם פנים אל פנים ולהיפך להיפך וכ"ש בזוהר חדש ומהאי יומא לא אשתאר רק חד וכו'. וע"כ זה הצדיק שיודע להשליך קולות בודאי זכה להקול הנמשך משני הציפרים שמשם עיקר שורש כל הקולות, ומשם עיקר בחי' השלכת קולות בחי' ירעם אל בקולו נפלאות חו"ג הנ"ל. על כן מאחר שזכה לזה הקול של שני הציפרים ע"כ הוא יכול לחברם. וזה בחי' שופר כנ"ל כי שופר הוא בחי' רוח נבואה הנמשך מהצפרים הנ"ל בבחי' כשפר הרם קולך הנאמר בישעי' הנביא. וכן מתן תורה שאז הי' עיקר התגלות הנבואה הי' בקול שופר כ"ש וקול שופר חזק מאד משה ידבר והאלקים יעננו בקול. וע"כ ע"י קול שופר ממשיכין קול נבואה שהוא בחי' קול המחבר שני הצפרים שמשם שורש הנבואה, ועי"ז זוכין לחבר ולייחד שני הצפרים הנ"ל שהם בחי' יחוד קוב"ה ושכינתי' שזה עיקר סוד כוונות השופר לנסר המלכות ולייחדה עם ז"א כידוע שהם בחי' שורש הצפרים הנ"ל כידוע וכנ"ל. וע"כ שופר מקבץ נדחים מהגלות כמ"ש והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האובדים וכו' והנדחים וכו'. כי עיקר קיבוץ גליות ועיקר הגאולה הכל תלוי בחיבור שני הצפרים הנ"ל שעליהם נאמר כצפור נודדת מן קנה וכו' כידוע ועל ידי שופר נתתקן זאת שזה עיקר הגאולה בחי' קיבוץ גליות: