ס"ת ד
ליקוטי הלכות - Likutay Halachos
אות א מצוות כתיבת ס"ת ולמדו מפסוק ועתה כתבו לכם את השירה הזאת וכו':
.st{text-align:center;font-family:"Cinzel",serif;font-size:14px;color:var(--gold);margin-bottom:6px;}
ע"פ התורה תקעו תוכחה בלק"ת סי' ח' ע"ש היטב כל התורה ומבואר שם (באות ח') שעיקר האמונה הוא ע"י בירור המדמה שמתברר ע"י רוח נבוא שזהו בחי' מה שהי' כל העולם תלוי עד ששי בסיון וכו'. כי עיקר האמונה הוא אמונת חידוש העולם שזה א"א להבין בשום שכל כ"א ע"י אמונה שזוכין ע"י נבואה שהוא בחי' קבלת התורה וכו' ובשביל זה צריכין לחפש ולבקש מאד מאד אחר צדיק אמתי שיש לו בחי' רוח נבואה וכו' ע"ש כל זה היטב:
[Preamble.] Based on the Torah teaching that begins \"Ani Hashem Hu Sh'mi uCh'vodi l'Acher Lo Esain\" [I am Hashem, that is My Name, and My glory I will not give to another], etc. — see there the entire teaching carefully, Siman 11 [Likutay Moharan I:11]. It is explained there that one who merits the rectification of the bris [covenant] — which is the bechinas of yichuda ila'ah [upper unification] and yichuda tata'ah [lower unification]: the bechinas of trees and grasses that emerged each according to its own kind, etc. — through this one merits the bechinas of the thirty-nine dews of light [tal oros] encompassed within the Vav of Kavod [glory] in its fullness, from which comes the perfection of the radiant speech through which one merits complete teshuvah, etc. And one who damages the bris, Heaven forbid, falls into the bechinas of thirty-nine curses, thirty-nine lashes. But one who guards the bris — even when he performs the thirty-nine melachos, they are in the bechinas of the labor of the Mishkan [Tabernacle], in the bechinas of the thirty-nine lights mentioned above, etc. — see there carefully.
אות ב וזה בחי' מצוות כתיבת ספר תורה כי כתיבת התורההוא בשביל בירור המדמה כי עיקר הכתיבה הוא בשביל הזכרון כ"ש כתוב זאת זכרון בספר וכו' והזכרון הוא בכח המדמה כ"ש במ"א היינו ע"י כתיבת התורה נשמר הזכרון דקדושה שהוא בחי' בירור המדמה כנ"ל וע"כ צריך כ"א ואחד מישראל לכתוב לעצמו ספר תורה ואינו יוצא בספר תורה של חבירו ואפי' אם הניחו לו אבותיו ס"ת אינו יוצא עד שיכתוב בעצמו או יגי' בה עכ"פ אפי' אות אחת כשרז"ל כי הכתיבה היא בשדביל בירור המדמה שהואלכל או"א כפי מדריגתו כפי בחי' המדמה שלו כי בירור המדמה שהואבירור האמונה צריך כל אדם לברר בעצמו כפי בחינתו כיכל אדם לא נברא כ"א בשביל זה בשביל בירור האמונה שהוא יסוד ועיקר וכלל כל התורה כולה כשרז"ל בא חבקוק והעמידן על אחת וצדיק באמונתו יחיה. וע"כ צריך כל אדם לברר בעצמו כפי בחינתו כפי שורש נשמתו וכפי מעשיו. ע"כ צריך כ"א דייקא לכתוב לעצמו ס"ת כדי שיברר המדמה שהוא בירור האמונה כפי בחינתו וכנ"ל:
.dv{text-align:center;color:var(--border);font-size:20px;margin:18px 0;letter-spacing:8px;}
אות ג וזה שכלל מצוות כתיבת ס"ת בכתיבת השירה כ"ש ועתה כתבו לכם את השירה הזאת וכו' שמזה למדו רז"ל מצוות כתיבת ס"ת כי ע"י בירור האמונה זוכין לבחי' השיר שיתער לעתיד כ"ש שם שמשם נמשכין כל השירות שבעולם וע"כ קרא כתיבת התורה בשם כתיבת השירה. כי ע"י כתיבת התורה נתברר המדמה שהואביררו האמונה שעי"ז זוכין לשיר הנ"ל שמשם כל השירו כנ"ל:
.snb{background:#f0e0c0;border:1px solid var(--border);border-radius:3px;padding:12px 18px;margin:0 0 24px;font-family:"Cinzel",serif;font-size:11px;color:var(--gold);text-align:center;}
אות ד וזה כל בחי' ר"ה ויוה"כ וסוכת עד ש"ע וש"ת שאז מסיימין התורה וחוזרין ומתחילין אותה מיד. וכל הפרשיות שקורין בעתים הללו מדברים מפטירת משה וצוואתו שקיבץ והקהיל כל ישראל והודיעם מה שיעבור עליהם עד הסוף כ"ש הקהילו אלי את כל ראשי שבטיכם וכו' ואעידה בם וכו' כי ידעתי אחרי מותי כי השחת תשחיתון וכו' ועתה כתבו לכם את השירה הזאת וכו'. כי משה הודיע להם את כל הצרות והגליות שיעברו עליהם והכל בשביל פגם האמונה כשרז"ל לא גלו ישראל אל על שפסקו מהם אנשי אמונה וכ"ש בדבריו ז"ל כמה פעמים ובכל הימים הללו מר"ה עד ש"ת אנו עוסקים בתיקון האמונה שהיא בחי' מלכות שאנו עוסקים לבנותה ולתקנה באלו הימים כמבואר בכוונת האריז"ל וע"כ קורין אז אלו הפרשיות שהזהירם משה והכיחם ביום מותו שהעיקר הי' על פגם האמונה כמבוארשם, ורמז להם שעיקר התיקון ע"י כתיבת השירה שהיא בחי' כתיבת ס,ת שהוא בחי' בירור המדמה שהוא תקון האמונה כנ"ל:
.sh{font-family:"Cinzel",serif;font-size:13px;color:var(--red);margin:36px 0 10px;padding-bottom:6px;border-bottom:1px solid var(--border);text-align:center;}
כי מבואר בהתורה הנ"ל שכל התקונים שהזכיר שם הכל נעשה בר"ה ובכל חודש תשרי ע"ש ועיקר התקון הוא בשביל האמונה שהואיסוד הכל שנעשה ע"י בחי' רוח נבואה וכו' ע"ש שעי"ז זוכין לבחי' קול השיר שיתער לעתיד וכו' כי תקון ובנין האמונה זהו בחי' תקון ובנין המלכות המבואר בכתבים שעוסקים בזה לתקן מר"ה עד ש"ע ע"ש. כי בר"ה נברא העולם כ"ש זה היום תחלת מעשיך כי בו נברא אדה"ר שהוא כלל העולם בשבילו נברא הכל ואם לא הי' חוטא אז הי' מתתקן הכל אך ע"י חטאו גרם פגמים וקלקולים גדולים. רק ע"י רחמי הש"י סיבב עמו באותו היום שיתחיל לשוב ולתקן מעט אבל אין התקון נגמר עד בלע המות לנצח ובכל שנה צריכין לתקן מר"ה עד ש"ת אבל גם מר"ה עד ש"ת אין גומרין התקון רק שמתקנים מעט מעט בכל שנ מר"ה עד ש"ת כמבואר כ"ש בכתבי האר"י:
Section 1. And this is the bechinas of what the Torah warned: \"You shall not plow with an ox and a donkey together\" [Devarim 22:10]. And the essential prohibition is that it is forbidden to perform any labor through two species of animal together. For the essential rectification of the bris is in the bechinas of l'minehu [each according to its own kind], as explained in the Torah teaching mentioned. And therefore when two species of animal or living creature are joined together at the time when they perform some labor — this is a great damage. For all the melachos are encompassed within the thirty-nine melachos, and the thirty-nine melachos must be greatly guarded so that they are not damaged, Heaven forbid, in the bechinas of the thirty-nine curses, as above. And the essential guarding is through the bechinas of guarding the bris. And therefore at the time when one performs the thirty-nine melachos, one must be exceedingly careful regarding the bechinas of damage to the bris. And therefore the Torah forbade that two species of animal intermix at the time of performing any labor from the thirty-nine melachos — so that the thirty-nine melachos should not be damaged through the intermingling of the species, which is the bechinas of damage to the bris. For the essential rectification of the bris is in the bechinas of l'minehu, as above. And therefore the essential stringency is that the two species not be combined at the time of any labor — for that is the time of the essential warning, as above: so that the thirty-nine melachos should not be damaged through the bechinas of damage to the bris through the intermingling of two species. And then, Heaven forbid, the thirty-nine melachos would be in the bechinas of thirty-nine lashes, etc., as above. For we must perform the thirty-nine melachos in the bechinas of thirty-nine lights — which depends on the rectification of the bris, which is the bechinas of l'minehu, as above.
אות ה והעיקר התיקון התחיל מאברהם שהתחיל להמשיך דרך התורה בעולם כי זכהלרוח נבואה אמתיית שעי"ז התחיל לברר המדמה להמשיך אמונה בעולם אבל עיקר התקון הי' בימי משה ע"י מתן תורה שעי"ז עיקר בירור האמונה ואז תיקן העולם בשלימות עד שאם לא היו חוטאים אח"כ הי' מתתקן הכל כ"ש אני אמרתי אלקים אתם וכו' וכשארז"ל ע"פ חרות וכו' חירות ממלאך המות וכו' אבל ע"ח חטא העגל חזרו וקלקלו והמשיכו זוהמ תהנחש שהוא בלבול המדמה שמשם כל הכפירות שהם פגם האמונה ואז כמעט נחרב העולם לולי משה בחירו עמד בפרץ לפניו וכו' ועצתו עמוקה היתה ששיבר את הלוחות והש"י הסכים על ידו כי ראה שהס"א מתגבר מאד וא"א לתקן בפעם אחת זרוע רק צריכין לתקן מעט מעט בכל שנה ואף על פי שעובר על ישראל בכל שנה ושנה מה שעובר בכלל ובפרט עד שע"פ הרוב מקלקלים בכל שנה הרבה ובשביל זה באמת מתארך הגלות כ"כ כי לא די לנו בעוונות הראשונים כ"א הוספנו עליהם חדשים אעפ"כ הש"י והצדיקים יגמרו את שלהם לתקן העולם והתקון הוא דייקא ע"י בחי' שבירת הלוחות שגרמו שכחה בעולם. שהוא בחי' הסתלקות המוחין היינו שהמשיך זה הדרך בעולם שבכל פעם מתחיל התיקון מחדש ובכל עת שיהי' איזה פגם וקלקול ח"ו יהי' נמשך שכחה לשכוח בכל פעם מה שעובר ולהתחיל בכל פעם מחדש. כ"ש אדמו"ר ז"ל שהשכחה הוא תקון גדול בבחי' זאת ע"ש. וזהבחי' סיום התורה והתחלתה בכל שנה ושנה והסיום וההתחלה הוא מר"ה עד ש"ת כי אז עוסקים בהפרשיות שציוום בעת הסתלקותו עד שמסיימים בש"ת כל התורהו מתחילין מיד כי אז בש"ת נגמר התקון שהתחיל בר"ה ועיקר התקון הוא שבכל שנה צריכין לסלק המוחין שמכבר ולהתחיל מחדש כי גם בכל יום ויום מתחדשין המוחין בבחי' חדשים לבקרים רבה אמונתך מכ"ש בר"ה שהוא תחילת השנה שכל בקשתינו חדש עלינו שנה טובה היינו שנזכה לשנה חדשה לגמרי כי בכל שנה מתחיל תקון חדש לגמרי. כי נמשך הארה מהשיר חדש שיתער לעתיד בבחי' מזמור שירו לה' שיר חדש כי נפלאות עשה. כי הש"י מחדש נפלאות בכל עת ועיקר ההתחדשות נמשך מר"ה שאז מחדש השנה והחודש ביחד. ואז נמשך בח'י התחדשות המוחין על כל השנה כולה שנזכה להתחדש בכל פעם ולהתחיל בכל פעם מחדש ומה שעבר יהי' נמשך עליו שכחה כדי שלא יוכל להפיל אותו שום דבר בבחי' גם אלה תשכחנה וכו' שדרז"ל על חטא העגל שכולל כל החטאים שבעולם. וזהו בחי' התקון של שברי לוחות שגרמו שכחה כשרז"ל:
p{font-size:17px;line-height:1.9;margin-bottom:16px;text-align:justify;text-indent:2em;}
אות ו וע"כ מסיימין את התורה בפסוק לעיני כל ישראל שהוא מה ששיבר את הלוחות כשדרז"ל כי זה עיקר התקון והגבורה והגבורה הנפלאה של משה שהמשיך תקון נפלא ע"י שבירת הלוחות דייקא כדי שיוכל כל אחד לסלק מוחו ודעתו בכל פעם ולהשכיח ולסלק מדעתו לגמרי כל מה שעבר כדי שיוכל להתחזק שלא יפול בשום אוופן רק להתחיל בכל פען מחדש. ובזה דייקא מסיימין את התורה וחוזרין ומתחילין אותה מחדש בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ כי זה עיקר התשובה שממשיכין בכל שנה בר"ה ועשי"ת לחדש עצמו בכל פען בבחי' השיבינו ה' אליך ונשובה חדש ימינו כקדם בחי' תתחדש כנשר נעוריכי. וע"כ בכל שנה מסיימין התורה וחוזרין ומתחילין אותה בעתים הללו מר"ה עד ש"ת כי סיום התורה והתחלתה זהו בעצמו בחי' סיום וגמר השנה והתחלת השנה חדשה וכן האדם בעצמו צריך לבחי' זאת לסיים ולהתחיל דהיינו לסיים ולגמור ולסקל הכל מה שעבר עבר ולהתחיל עתה מחדש כי ג' קומות עולם שנה נפש הם בחי' אחת וכולם מקבלים חיות מקומת התורה כידוע וכולם מתחדשים בימים האלו מר"ה ד ש"ת שזהו בחי' סיום התורה והתחלתה שזה עיקר התקון וכנ"ל. וזהו בחי' לוחות ושברי לוחות מונחים בארון כי הלוחות הם בחי' זכרון כי הלוחות הם כלל התורה שצריכין לכותבה לזכרון כנ"ל ושברי לוחות הם בחי' שכחה כנל ושניטהם מונחים בארון כי א"א לזכור את התורה כ"א ע"י בחי' שכחה ע"י שישכח ויסלק מדעתו כל מה שעובר עליו בכל פעם באופן שלא יפול ע"י הזכרון כי בענין הזכרון והשכחה צריכין לפלס דרכיו כי אע"פ שצריכין לזכור מאד את כל דברי התורה אעפ"כ השכחה היא טובה גדולה מאד כי יש הרבה דברים שצריכים לשכחם ולהעבירם מדעתו דייקא כדי שלא יתבלבל ושלא יפול ח"ו וכנ"ל וכמבואר בדבריו ז"ל וא"א להאריך כאן בענין זה והמבין יבין מדעתו וע"ש במקומו בס' ספמ"ע בסופו:
p.ni{text-indent:0;}
אות ז וזהו שמעי בת וראי שמרמז על התחלת התורה בראשית כ"ש בתקוני זוהר בראשית תמן שמעי תמן בת תמן ראי וכו' וזהו ושכחי עמך ובית אביך כיעיקר התחלת התורה בכל פעם מחדש הוא ע"י השכחה שזהו בחי' קשר סוף התורה לעיני כל ישראל לראשה שהוא בראשית. כי לעיינ כל ישראל מרמז על שברי לוחות שגרמו שכחה עי"ז דייקא יכולין להתחיל בכל פעם מחדש שהוא בחי' התחלת התורה בראשית וכנ"ל. וזה בעצמו בחי' בירור המדמה. כי המדמה מתבלבל בכל פעם ותיקונו ע"י שינה שהוא בחי' שכחה שהוא בחי' שמסלקין המחשבות שעברו לגמרי. ועי"ז מתחדשין המוחין בבחי' חדשים לבקרים. וזהו בחי' השינה והתעוררות השינה של ר"ה כמבואר בכוונות והכל בשביל התחדשות המוחין כנ"ל:
em{font-style:italic;color:#4a2a10;}
אות ח אבל העיקר להוציא מזה כל אחד עצות לעצמו שאפילו אם הוא כמו שהוא. יבין מזה עצות להתחזק ע"י שיסלק וישכיח מדעתו בכל פעם כל מה שעבר. וידע ויאמין שהש"י עושה חדשות בכל עת ואין יום דומה לחבירו מכ" שאין שנה דומה לחברתה ובכל יום ובפרט בכל שנה ושנה מתחדש הכל לגמרי ובודאי יגמור הש"י והצדיקים מה שהתחילו ואם עובר עלינו מה שעובר בכלל ובפרט והסט"א והבע"ד מתפשט לאורך ולרוחב בכל פעם. אעפ"כ הש"י עוזר לנו בכל יום ובפרט בכל שנה שאנו מקבלים קדושת ר"ה ויו"כ עד ש"ת ואז מסיימין התורה וחוזרין ומתחילין אותה ונגמר בכל שנה תקונים חדשים לכ"א באופן שיוכל כ"א להתחדש לטובה תמיד. ובלבדשיאמין בהאמת שהש"י מחדש בטובו בכל יום תמיד מ"ב ובפרט בכל שנה ושנה עד שסוף כל סופף יהי' נגמר התקון בשלימות על ידי שמיח צדקינו שיבוא ב"ב כי בא יבוא לא יאחר:
.closing{text-align:center;font-family:"Cinzel",serif;font-size:13px;color:var(--red);margin-top:36px;}
אות ט וזה בחי' סוכות שיוצאין מן ביתו ונכנסין בסוכה וחוזרין משם לביתו בשמיני עצרת ושמחת תורה ואז מסיימין ומתחילין התורה מחדש. כי ביתו של אדם נמשך קדושה מהתורה שמתחלת בבית דבראשית. וגם בראשית הוא אותיות ראש בית כ"ש בתיקונים ובכל שנה אנו צריכין לחדש קדושת ביתינו כמו שא? מחדשין את התורה בכל שנה שמסיימין אותה ומתחילין אותה מחדש כנ"ל ע"כ יוצאין מהבית ונכנסין לסוכה שהואבחי' ענני כבוד שמשם שורש התורה כמובן בהתורה הנ"ל שכלל הנבואה שהוא בחי' התורה נמשך מהכבוד ע"ש ע"כ בכל שנה ושנה בעת שעוסקין לסיים התורה ולחזור ולהתחילה מחדש צרייכן לצאת מביתו ולכנוס לסוכה שהוא בחי' ענני כבוד בחי' שורש התורה כדי להמשיך משם התחדשות התורה מחדש כנ"ל. וע"כ תיכף אחר סוכות הוא ש"ע ושמחת תורה שאז מתחילין התורה בבית דבראשיתכי אח"כ נתחדש קדושת ביתו שהוא בחי' קדושת התורה מחדש ע"י שנכנסו בסוכה שהוא בחי' ענני כבוד שהם שורש התורה שנמשכין מהתפלה בבחי' דין של הבעל כח שנמשך בר"ה כמבואר בהתורה הנ"ל ע"ש היטב:
.sn{font-family:"Cinzel",serif;font-size:11px;color:var(--gold);border-top:1px solid var(--border);margin-top:40px;padding-top:14px;text-align:center;}
אות י כי כל זה זוכין על ידי קדושת ר"ה ויוה"כ שהם עשרת ימי תשובה כנגד עשרת הדברות שהם עשרה מדריגות של נבואה שעי"ז זוכין לאמונת חידוש העולם שהש"י ברא את העולם בעשרה מאמרות כ"ששם וכנגד זה הם עשרת ימי תשובה וגמר תיקונם הוא ביוה"כ ואז נכנס הכה"ג לפני ולפנים למקום הארון והלוחות שהם כלל התורה בחי' רוח נבואה שמברר המדמה וכו' כנ"ל. וע"כ א"א ליכנוס לשם כ"א בקרבנות הפר והשעיר כ"ש בזאת יבוא הארן. כי כל הקרבנות הם בחי' בירו רהמדמה כ"ש במ"א. ועיקר הבירור בביהמ"ק ששם עומד הארן והלוחות. אבל ביהו"כ צריך ליכנוס למקום הלוחות ממש לבית ק"ק עם דם הפר והשיער מחמת שאז צריכין להמשיך מחילה וסליחה לכל הענוות שנמשכין מזוהמת הנחש שהוא בחי' בלבול המדמה. וזהבחי' הקטרת שנכנס בהם לפני ולפנים שהם ריח טוב. כי עיקר התקון לזכות לריח טוב בחי' נרדי נתן ריחו וכו' שזהו בחי' ריח הקטרת שמעלין הקדושה מעמקי עמקי הקליפות עד שכל העונות מעלין ריח טוב שזהו בחי' חלבנה של הקטרת שמרמז לצרף פושעי ישראל בתפלותינו כי הכל מתהפך לטובה בכח הצדיקי אמת שיודעין לעשות ר"ה ולהתפלל התפלה בבחי' דין הנ"ל עד שממשיכין כל התקונים המבוארין שם עד שזוכין לקולו של משה שעי"ז הכל מעלים ריח טוב ע"ש:
@media(max-width:600px){.page{padding:36px 22px;}.mt{font-size:18px;}p{font-size:15.5px;}}
אות יא וזה בחי' השיר שהיו אומרים על הקרבנות. כי ע"י הקרבנות מתברר המדמה כנ"ל ועי"ז זוכין לשיר הנ"ל שהוא עיקר התקון ומשם נמשך השיר שהיו הלויים אומרים בביהמ"ק:
Likutay Halachos · Yoreh De’ah, Part Two
אות יב וזה בחי' כתיבת הס"ת בקנה ובדיו שחור דייקא. כי עיקר הכתיבה הוא לברר המדמה ע"י בחי' רוח נבואה שבס"ת הקדושה והרוח נבואה נמשך מהתפלה בבחי' דין של הבעל כח שהוא בחי' מטה עוז שבו קרע משה את הים בחי' עתה פוררת בעזך ים וכו' כמבואר שם היטב. וזה בחי' הקנה והקולמוס שבו כותבין את הס"ת. כי הקנה והקולמוס הוא בבחי' מטה עוז הנ"ל שעל ידו נקרע הים כנ"ל. כ"ש בזוה"ק ובגלותא קדמאה במטה דילך בזע ימא ובגלותא בתראה בקנה דילך דאיהי קולמסא בזע ימא דאורייתא: וזהו בחי' כתיבת כל הספרים הקדושים שהותר עתה לכתוב כולם משום עת לעשות לה' הפרו תורתך כשרז"ל. כי עיקר הגאולה תלוי' בזה לבקוע ים החכמה ע"י הקולמוס הכותבת ספרי אמת כנ"ל. וע"כ כותבין דייקא בדיו שחור שהוא תכלית הצמצום בחי' דין כי הכתיבה נמשכת ממטה עוז שהיא תפילה בבחי' דין כנ"ל. כי עיקר הכתיבה לברר המדמה כדי לזכות לאמונה שלימה להאמין בחידוש העולם כנ"ל. והמדמה שעל ידו האמונה הקדושה הוא בחי' תכלית צמצום השכלכי הוא בחי' תכלית המדריגה התחתונה של השכל כידוע ומובן שהוא בחי' שחרות בחי' שחורה אני ונואה. כי עיקר הנוי והפאר שמפארין ומשבחין ומהדרין אותו ית' הוא דייקא ע"י זה השחרות והצמצום של המדמה שעל ידו האמונה הקדושה. וכל התגלות כבוד הדר מלכותו שהוא עיקר הנוי והיופי של כל העולם הוא ע"י זה דהיינו ע"י הצדיקי אמת שזוכין לבחי' רוח נבואה אמתית עד שמבררין המדמה שלכל המתקרבין אליהם שעי"ז זוכין לאמונה שלימה שעי"ז זוכין לגדל ולפאר ולהדר שמ והגדול ית' כ"ש שם בסוף שלכ התארים והשבחים הם בבחי' המדמה כי בפנימיות המו חהוא ית' מופשט מכל השבחים והתארים ע"ש. וזה בחי' מה שאסור ליגע בס"ת ערום בלי לבוש המטפחת להורות שעצם התורה הקדושה שכלולה בו ית' כי הוא אחדותו ית'. אין לנו בה שום נגיעה ממשיות בידינו ח"ו. ואין לנו שום תפיסה בהתורה הקדושה כ"א דרך כמה לבושים שכל זה הוא בח'י וביד הנביאים אדמה שפירושו שהוא ית' מדמה עצמו ע"י הנביאים בכמה דמיונות כדי שנזכה לידע ממנו ית' שזהו בחי' בירור המדמה הנ"ל שעי"ז עיקר האמונה כנ"ל. וכל הדמיונות הם בחי' לבושין כביכול כידוע. אבל אסור ליגע בידים גשמיים בעצם התורה כי התורה בעצמה מופשטת מגשמיותינו וכנ"ל. וא"א לינק ממנה כ"א ע"י כמה לבושים וכנ"ל:
Laws of the First Shearing
אות יג וע"כ כותבין ע"ג עור בהמה וחי' הוא בחי' תכלית צמצום המדמה. וע"י הקנה עם הדיו שכותבין עליו אותיות התורה ק' שהם בחי' רוח נבואה עי"ז מבררין ומזככין העור שהוא המדמה היינו בחי' בירור המדמה הנ"ל. (וע' מזה הלכות תפילין הלכה ד'):
Hilchos Raishis HaGez — Halacha Four
הלכות מזוזה מחובר להלכות ס"ת
Section 2. For in truth, each person must be careful — even when performing some labor from the thirty-nine melachos — not to fall, Heaven forbid, into the physical aspect of the labor, which is the bechinas of animality [behemiyus] from which the contamination of the serpent takes hold: the bechinas of thirty-nine lashes, as above. Rather, one must sanctify oneself to draw the holiness of Shabbos upon the six weekdays — to sanctify the thirty-nine melachos and clarify the good within them, so that they may be in the bechinas of the labor of the Mishkan, in the bechinas of thirty-nine lights, as above. And all this depends on the rectification of the bris — which is the bechinas of the holiness of Shabbos, as is known, and as above. And therefore one must be careful when performing some labor through animals that two species should not join together — which is the bechinas of damage to the bris, as above. For one must elevate everything to holiness — to elevate the bechinas of animal to the bechinas of man [adam]. For the bechinas of adam is da'as [knowledge-consciousness] — which is the bechinas of the rectification of the bris. And this is the bechinas of Kavod [glory] in its fullness. For the essential glory is in the bechinas of adam, as is brought elsewhere. And it is the bechinas of radiant speech — for speech is the defining quality of adam. But behemah [animal] is the opposite of all this — for behemah is the absence of da'as, the bechinas of damage to the bris, which is the bechinas of animality, as is brought. And it is the bechinas of the absence of Kavod — for the essential Kavod is in the defining quality of adam, and the animal has no speech. And one must elevate and clarify from animal to adam — for all was created for man's sake. And once one merits the rectification of the bris and has da'as, he can clarify and elevate everything — and can elevate from animal to adam: this is the essential perfection of holiness. And therefore when one performs some labor through an animal, and the animal serves man, one must see to it that the bechinas of animal ascends to the bechinas of adam. For one who merits the bechinas of rectification of the bris — all that attaches to him and all the things that serve him are encompassed within him and rise and are included within the bechinas of the stature of adam [komas adam], as is understood from Rabbeinu's words elsewhere. It follows then that the bechinas of animal must be included within the bechinas of adam — which is the bechinas of Kavod in its fullness, the bechinas of radiant speech. Through this one merits to complete teshuvah — for the essential teshuvah is to ascend from animal to adam. For all sins are the bechinas of animalistic behavior — and through teshuvah one repairs the sin and ascends from animal to adam. And this is the bechinas of sacrificial offerings [korbanos] that atone for sin — for through bringing an animal and offering it to Hashem, the bechinas of animal thereby ascends to the bechinas of adam: the bechinas of \"a person [adam] from among you who brings a sacrifice to Hashem — from the domestic animal,\" etc. [Vayikra 1]. And therefore the offerings atone for sin, which is animalistic behavior, as above. And therefore the Torah forbade two species of animal from joining at the time of performing some labor — so that the labor should not be performed through the bechinas of damage to the bris, etc., as above. So that one can elevate from animal to adam, etc., as above. And therefore the Torah mentioned plowing specifically — as it is written: \"You shall not plow,\" etc. For plowing is the first of the thirty-nine melachos, as explained in the Mishnah: \"the principal labors — one who sows, and one who plows.\" And the Gemara explained that plowing should have been listed first, etc.
אות יד וזה בחי' מזוזה. כי צריכין לקבוע מזוזה אצל פתח הבית כדי להמשיך קדושת א"י לתוך הבית. שעי"ז עיקר התהוות הבית וקיומו. כי אין הבית נקרא בשם בית אלא ע"י קדושת א"י כי עיקר הבית הואליכנוס בתוכו מחוץ לפנים. וזה רק ע"י קודשת א"י כי בחוץ לארץ כולם בחוץ. כי נקרא חוץ לארץ ששם הכל בחוץ כי הבי תצריך שיבנה בחכמה כ"ש בחכמה יבנה בית (כ"ש אדמו"ר ז"ל במ"א) ועיקר החכמה והדעת הוא לדעת ולהכיר אותו יתב' כ"ש אל יתהלל חכם בחכמתו וכו'כ"א בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי רק בשביל זה צריך שיהי' עיקר בנין הבית שהוא כדי שיהי' לו מקום לחיות בו ימי חייו. כי עיקר חיות האדם הוא בתוך ביתו ודירתו כנראה בחוש. היינו כדי להמשיך חכמה אמתיות לתוך ביתו לדעת ולהכיר אותו ית' שזה עיקר החיות כ"ש החכמה תחי'. וזה רק ע"י קדושת א"י ששם עיקר הדעת והחכמה אמתית לידע ממנו ית' כי אוירא דא"י מחכים בחכמה אמתית שהוא להכיר ולדעת אותו ית' וע"כ היושב בח"ל אפילו אם יושב בבתים ספינים כאלו יושב בחוץ ממש כי נקרא חו"ל חוץ ממש וכנ"ל. וע"כ עיקר הבית הוא רק ע"י שממשיכין לתוכו קדושת א"י. כי גם בח"ל צריכים להמשיך קדושת א"י. וזה ע"י המזוזה שקובעין בפתח הבי תכי עקיר קדושת א"י הוא בחי' אמונה כ"ש שכן ארץ ורעה אמונה. וכבואר בהתורה הנ"ל שקדושת א"י הוא ע"י כח מעשיו ע"י שיודעין שהש"י ברא הכל ברצונו יש מאין המוחלט. ומנהיג הכל בהשגחתו בפרטיות על כל דבר וכו' וקדושה זאת ממשכיין לתוך הבית ע" יב' פרשיות שבמזוזה שקובעין בפתח הבי תשהם שמע והי' אם שמוע שםה עיקר האמונה שהוא שמע ישראל וכו' שהוא עיקר אמונת היחוד. ופ' והי' אם שמוע וכו' הוא בחי' אמונת ההשגחה שהכל מתנהג ברצנוו והשגחתו ית' כמבואר בפ' זאת והי' אם שמוע תשמעו אל מצותי וכו' ונתתי מטר ארצכם בעתו וכו' ולהיפך השמרו לכם וכו' וסרתם וכו' ועצר את השמים וכו'. נמצא מבואר בפ' זאת שהכל בהשגחתו ית'. וע"כ ע"י ב' פרשיות אלו שבמזוזה ממשיכן קדושת א"י לתוך הבית שזה עיקר הבית וקיומו וכנ"ל כי אמונה וחמה דקדושה שניהם אחד ותלויים זה בזה (כאשר יבואר לקמן) וע"כ א"י ששם עיקר האמונה כנ"ל. ע"כ שם מקום החכמה כשרז"ל אוירא דא"י מחכים ואמרו אין חכמה כחכמת א"י. ועיקר קדוש תא"י שהוא האמונה והחכמה הקדושה שזוכין שם כל ישראל זה נמשך מהביהמ"ק שעומד שם. ומשם צריכין להמשיך הקדושה לכל בתי ישראל ע"י המזוזה שקובעין בפתח הבית:
· · ✦ · ·
אות טו כי עיקר מחיצות הבית נמשכין במחי' מחיצות השכל שעל ידם עיקר השגת החכמה אמתיית לדעת ממנו יתב'. כי באמת הש"י מלא כל הארץ כבודו ואפילו בכל מקומות החיצונים נעלם שם אלקותו ית' שעי"ז כל חיותם כ"ש ואתה מחי' את כולם. ועיקר העלמה מה שאין הכל יודעין אלוקות ית' כראוי הוא רק מחמת ריבוי אור מחמת שאין לו צמצומים וכלים לקבל הדעת כי ריבוי אור א,א לקבל כידוע. וע"כ עיקר הידיעה הוא ע"י מחיצות השכל שהם בחי' מחיצות וכלים לקבל על ידם הדעת דקדושה ומשם נמשכין בחי' מחיצות השכל שהם בחי' מחיצות וכלים לקבל על ידם הדעת דקדושה ומשם נמשכין בחי' מחיצות הבית של ישראל שצריכן לבנותם בחכמה בחי' בחכמה יבנה בית וכו' שצריכין להמשיך בחי' מחיצות הבית שיומשך קדושתם ממחיצות השכל דקדושה כי עיקר הבית צרייכן לבנות כדי שיהי' לו מקום ללמוד ולהתפלל בתוכו ואפילו מי שאינו בר הכי צריך שיהי' כוונתחו כדי לגדל בו בניו לת"ת ולהכניס שם אורחים ת"ח. ואז מחיצות הבי תהם בחי' מחיצות השכל דקדושה שעיקר השגת החכמה על ידם כנ"ל. וע"כ עיקר הקדושה והחיות של ישראל שבהם תלוים כל העולמות הוא רק ע"י הבית המקדש שהוא בית חיינו. כי זה עיקר בחי' קודשת הביהמ"ק כדי להמשיך השראת שכינתו לשם. דהיינו שנוכל להשיגו ולהכירו על ידי קדושת מחיצות הבי תהמקדש וכליו. כי מיום שברא הקדוש ברוך הוא את עולמו נתאוה להיות לו דירה בתחתונים וזה מחמת עוצם אהבתו את ישראל. כי באמת מעוצם גדולתו ית' א"א להשיגו בשום עולם כ"ש הן השמים ושמי השמים לא יכלכלוך וכו' רק מאהבתו את ישראל מצמם לעצמו להשרות שכינתו בתוך מחיצות הביהמ"ק וע"כ משם כל חיותינו. כי עיקר החיו תהוא לידע ממנו יתב' כ"ש כי הוא חייך וכו' ומשם מקדושת הבי תהמקדש נמשך החיות כלכל דירות ובתיםשל ישראל שממשיכין לתוכם קדושת הבית המקדש שהוא עיקר קדושת א"י ע"י המזוזה שקובעין אצל פתח הבית. כי הבית המקדש הוא עיקר קדושת א"י שמקודשתבעשר קדושות ועיקר הקדושה הוא הביהמ"ק ועיקר הוא בית ק"ק שמקודש מכולם ועיקר קדושת בית קדשי קדשים היא ששם עומד הארון עם הלוחות שבהם עשרת הדברות שהם בחי' עשרה מדריגות של נבואה שעל ידם נתברר המדמה שעי"ז זוכין לאמונת חידוש העולם להאמין שהש"י ברא הכל בעשרה מאמרות כמבואר שם בהתורה הנ"ל. כי כל הנביאים ממשיכין נבואתם משם מבית ק"ק. כי עיקר הנבואה נמשכת מבין שני הכרובים כ"ש במ"א. וע"כ הארון עם העשרת הדברות עומדים על מקום האבן שתי' שממנו הושתת העולם כ"ש מציון מכלל יופי אלהים הופיע להוורת ולהודיע לכל באי עולם שתחילת הוויות נקודת העולם שהוא האבן שתי' ברא הש"י יש מאין המוחלט דהיינו אמונת חידו העולם שאין זוכין כ"א ע"י בחי' רוח נבואה שהוא בחי' העשרת הדברות שעמדו בביהמ"ק על נקודת האבן שתי' שממנו הושתת העולם כנ"ל וזאת הקדושה ממשיכין לכל א"י כי זה עיקר קדושת א"י כנ"ל. וע"י המזוזה שקובעין בפתח הבית ממשיכין קדושה זאת לכל בתי בני ישראל כי בב' פרשיות של המזוזה מבואר עיקר האמונה כנ,ל. ושם כלול כל העשרת הדברות כשרז,ל שכל העשרת הדברות כלולים בפ' שמע שעי"ז נתברר המדמה וזוכין לאמונה שעי"ז נמשך קדושת א"י והביהמ"ק שזה עיקר תקון הבית וקיומו כנ"ל:
V’raishis gez tzoncha titen lo. Ki vo bachar Hashem …
אות טז וע"כ קובעין המזוזה בפתח הבית כי האמונה שהוא ע"י בירור המדמה היא הפתח והשער שעל ידה נכנסין לדעת ולהכיר אותו ית' בבחי' וארשתיך לי באמונה וידעת את ה' כי א"א לכנוס אל הדעת דקדושה כ"א ע"י אמונה כידוע וע"כ האמונה הוא בחי' הפתח והשער שעל ידה נכנסין לדעת אותו ית' ולהתקרב אליו ולהכלל בו ית' בבחי' זה השער לה' צדיקים וכו' בחי' פתחו שערים ויבוא גוי צדיק שומר אמונים. כי האמונה הוא ע"י בירור המדמה והמדמה הוא הפתח והשער של השכל כמו שאנו רואים גם בחכמות חיצוניות של המחקרים שמתחילין כל חקירות חכמתם ע"י דמיונות של המדמה שמדמין ומקישין דבר לדבר עד שבאים אל חכמתם כידוע למי שבקי בהם קצת שכל חכמתם ע"י היקישים ודמיונות ומחמת שהמדמה שלהם אינו מבורר ע"כ הם נבוכים בכל החכמות כי רוב החכמות אינם בוררים אצלם כידוע ובפרט בהשגות אלקות שבהז אין יודעים כלום. וע"כ רובם נתעו ונבוכו מאד ע"י בלבול המדמה עד שבאו לכמה כפירות וטעותים ואמונות כוזביות כ"א לפי טעותו והכל ע"י בלבול המדמה שמשם התחלת חכמתם כי המדמה אינו מבורר אצלם מחמת שלא זכו לקבלת התורה ולקבל בחי' רוח נבואה מצדייק אמת ע"כ לא פסקה זוהמתן זוהמת הנחש שהוא בלבול המדמה וכ"ש בהתורה הנ"ל וכן להיפך בקדושה עם קדוש ישראל שזכו לקבלת התורה ולהתקרב לצדיקי אמת שיש להם בחי' רוח הקודש בכל דור שעי"ז מתברר המדמה שעי"ז זוכין לאמונה, עי"ז זוכין לחכמות אמתיות של התורה הקודשה ע"י המדמה דקדושה ע"י שמדמין מלתא למלתא שנמשך מבחי' י"ג מדות שהתורה נדרשת בהן שהם מקל וחומר מגז"ש ובנין אב שהם היקישים דקדושה של דרכי התורה הקדושה שעיז"ז נמשכין כל חידושי התורה והשגות אלקות של חכמי התורה האמתיים. נמצא שהמדמה הוא בחי' פתח ושער של השכל וע"כ זוכין ע"י בירור המדמה לאמונה דקדושה שהוא עיקר השער והפתח דקדושה כנ"ל. ע"כ שם בפתח הבית קובעין את המזוזה שהיא ב' פרשיות התורה שכלול בהם כל העשרת הדברות וכל קבלת עול מלכות שמים ועול מצוות שכל זה הוא בחי' רוח נבואה בחי' אמונה כנ"ל. ועי"ז מקדשין את פתח הבית שיהי' בבחי' פתח ושער השכל והחכמה דקדושה שהוא עיקר קדושת הבית בחי' בחכמה יבנה בית היינו שיומשך קדושת בירור המדמה שהוא בחי' האמונה הקדושה שהוא בחי' קדושת הפתח והשער של החמכה שהוא בחי' בית כנ"ל. שזהו בחי' קדושת ארץ ישראל קדושת הביהמ"ק שממשיכין לתוך הבית כנ"ל:
[And the first of the shearing of your flock you shall give him. For in him Hashem has chosen …]
אות יז וע"כ מסיימין פ' המזוזה בקדושת א"י כ"ש למען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה וכו'. כי עיקר המזוזה להמשיך קדושת א"י שהוא קדושת הביהמ"ק לתוך הבית כנ"ל. וזהו למען ירבו ימיכם וכו'.כי זה עיקר החיות ואריכות ימים. כי עיקר החיות של האדם היא שבכל יום מימי חייו תתחזק אמונתו יותרויותר היינו אמונת חידשו העולם שהוא עיקר האמונה עד שיתחדש מוחו ודעתו בכל יום בבחי' חדשים לבקרים רבה אמונתך כי רק זה נקרא חיים בבחי' וצדיק באמונתו יחי' וכתיב החכמה תחי'. כי אמונהו חכמה דקודשה הם אחד. כי ע"י האמונה זוכין לחכמה דקדושה וכל מה שמשיגין יותר חמכה מתחזקין יותר באמונה כי זהעיקר החכמה דקדושה שיבין ויתחכם שאינו יודע כלל רק יבין מרחוק כמה וכמה צריך להאמין בהאמת בהש"י ובצדיקי אמת בבחי' מרחוק ה' נראה לי וכו' ובבחי' אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני כ"ש אדמו"ר ז"ל שעיקר החכמה שישכיל שרחוק ממנו החכמה וכו' וכמבואר כל זה במ"א רק צריכין לחזור זאת פעמים אין מספר בכל יום. כי צרייכן לחדש אמונתו בכל יום שזה עיקר התחדשות המוחין בכל יום שזה עיקר החיות כנ"ל. וזהו בחי' ב"פ של ק"ש שאומרים בכל יום ערב ובוקר שהם עיקר האמונה הקדושה שמסיימין למען ירבו ימיכם וימי וכו' כי זה עיקר החיות כנ"ל. וזה צרכין לקבוע אצל פתח הבית שדרין בו כי בהבית עיקר חיות האדם כנראה בחוש כדי להמשיך אל הבית קדושת א"י קדושת הביהמ"ק שהוא בית חיינו שמשם עיקר החיות כנ"ל. בחי' למען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה וכו' וכנ"ל. וזה שאמר איכא סבי בבבל תמה למען ירבו ימיכם על האדמה כתיב כיון דקחזי דמשכמי ומערבי בביהמ"ד אמר וכו'. היינו שתמה איך מקבלין חיות בחוץ לארץ הלא איך שום חיות כ"א בא"י וכנ"ל. רק ע"י שראה שמשכימין ומעריבין בב"כ ובב"מ אמר היינו דאהני להו. כי ע"י תורה ותפלה ועיקר הוא ק"ש שאנו משכימין ומעריבין בב"כ ובב"מ עי"ז ממשיכין קדושת א"י גם בחוץ לארץ וזה עיקר חיותינו בגלות המר הזה שאנו בחוץ מבית חיינו וכ"ש כי הפיצותים בגום וכי זריתים בארצות ואהי להם למקדש מעט אלו ב"כ וב"מ כשדרז"ל ומשם צריכין להמשיך קדושת האמונה שהוא עיקר החיות לכל בתי בני ישראל ע"י קביעות המזוזה בפתח הבית וכנ"ל:
Section 1 — The Hairsbreadth of Movement: Its Immeasurable Worth
אות יח וזה בחי' מ"ש בשולחן ערוך אין הפתח חייב במזוזה עד שיהיה לו שתי מזוזות ומשקוף, יש לרמז שזהו בחי' הג' דברים ששרשם בכבוד שמשם המשכת הנבואה שהם חכם גבור ועשיר כי אין הנבואה שורה אלא על חכם גבור ועשיר כמבואר בהתורה הנ"ל. ואלו הג' בחי' שרש םבכבדו כ"ש שם. ומי שזוכה לכבוד דקדושה ע"י הבחי' המבוארים שם זוכה ע"י חכמה גבורה ועשירות לרוח נבוא אמתיית דקדושה. אבל מי שפוגם בהכבוד ואינו משתדל בכל תנועותיו ומעשיו והנהגותיו בשביל כבוד הש"י רק הוא חפץ בכבוד עצמו אזי הואפוגם בחכמה גבורה ועשירות שהם הג' דברים שדרך האדם להתכבד ולהתגדל בהם(כמובא בדבריו ז"ל) כ"ש אל יתהלל חכם בחכמתו גבור וכו' עשיר וכו' ומשם נמשכין הנביאי שקר שהם המנהיגים של שקר כי כמו שע"י הכבוד דקדושה דהיינו שבורחין מכבוד עצמו בתכלית ומשתדלים באמת רק להרבות בכבוד המקום יתב' עי"ז זוכין לחמכה גבורה ועשירות דקדושה דהיינו שאין משתמשין עם החכמה והגבורה והעשירוב בשביל כבוד עצמו כלל רק בשביל כבוד הש"י. ואזי זוכין עי"ז לבחינת רוח נבואה שעל ידי זה מתברר המדמה שעלידי זה נמשכת האמונה הקדושה שזה עיקר מעלת התקרבות לצדיקים אמתיים כנ"ל. כמו כן להיפך כל אחד כפי מה שפוגם בזה שפוגם בהכבוד ויש לו פניות בשביל כבוד עצמו. ומקבל חכמה גבורה ועשירות בשביל כבוד עצמו עי"ז נמשך עליו רוח שקר של המנהיגים של שקר שעל ידם נתבלבל המדמה ובאים לאמונות כוזביות והכל נמשך מחמת שהם רודפים אחר הכבוד ורוצים להרבות כבודם בעשירות ובגבורה שיתגברו על כל מיש אינו חפץ להכניע תחת ממשלתם וכן בחכמה שיתבקלו לחכמים גדולים ועי"ז הם בהיפך מבחי' מנהיגי אמת שיש להם בחי' רוה"ק. וע"כ על ידם מתבלבל המדמה ונפגם האמונה וכנ"ל. וזה מרומז בהדין הנ"ל שעיקר קביעות המזוזה כשיש להפתח שתי מזוזות ומשקוף. כי שתי מזוזות ומשקוף שעל ידם עיקר תיקון פתח הבית הם בחי' ג' דברים הנ"ל שעל ידם עיקר תקון ובירור המדמה שהוא בחי' הפתח כנ"ל שהם בחי' חכמה גבורה ועשירות ועיקר הוא החכמה שהואלמעלה מן הכל שהוא בחי' המשקוף המונח ושוקף על שתי המזוזות שהם בחי' גבורה ועשירות שהם בבחי' שני עמודים בחי' תומכי אורייתא שהם תומכים ואחזים את המשקוף עליהם שהוא החכמה שנושאים וטוענים אותה עליהם כיעיקר היא החכמה האמתיית דהיינו לידע אותו יתברך כמבואר שם בזה הפסוק בעצמו כ"ש אל יתהלל חכם בחכמתו גבור בגבורתו עשירו בעשרו כ"א בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי. נמצא שהתחיל בשלש שהם חכם גבור ועשיר וסיים בחד שהוא מעלת החכמה והשכל שהוא השכל וידוע אותי. כי גבורה ועשירות אין בהם שום מעלה רק מה שהם תומכים ואחזים את החכמה כי עיקר המעלה והתכלית הוא החכמה האמתיית לשמו ית' שהוא השכל וידווע אותי ואז יש מעלה גם להגבורה והעשירות כשמתנהגים עמהם לשם שמים רק בשביל כבוד הש"י ולא בשביל כבוד עצמו כלל וכל מעלתם הוא שהם אוחזים ותומכים את החכמה האמתיית שע"י הגבורה הם מתגברים על החולקים והמונעים וע"י העשירות לבם פנוי לעסוק בחכמה האמתיית. וע"כ הגבורה והעשירות בבחי' שתי המזוזות שנושאים וטוענים עליהם את המשקוף שהוא בחי' החכמה אמתיית מביטין למרחוק כי החכמה בחי' ראייה והבטה כ"ש ותפקחנה עיני שניהם על שם החכמה נאמר. וע"כ כשיש להבית שתי מזוזות ומשקוף שמרמז על חכמה וגבורה ועשירות אז צריכין תקון המזוזה שהוא בחי' בירור המדמה שהוא בחי' אמונה שמתברר ע"י תקון ג' בחי' אלו שהם חכמה גבורה ועשירות דקדושה שמשם המשכת רוח נבואה כשמקבלים אותם בקדושה כראוי כי המזוזה הקדושה שהוא בחי'רוח נבואה בחי' אמונה כנ"ל שנמשך מכל התיקונים המבוארי םבהתורה הנ"ל הוא מתקנת ב' המזוזות והמשקוף והפתח הנעשה על ידם שהם החכמה והגבורה והעשירות שעל ידם נמשך בחי' נבואה ונתברר המדמה שהוא תקון הפתח שעיז"ז עיקר האמונה הכל נתתקן ע"י ב' פרשיות שבמזוזה שהם פרשיות התורה שכל התורה כלולה בה שהוא עיקר בחי' רוח נבואה של משה רבינו שנמשך מכל התקונים הנ"לע"כ על ידה נתתקן הפתח עם כל הנ"ל ועי"ז נשלם האמונה וזוכין להמשיך בחי' קדושת א"י לתוך הבית וכו' כנ"ל:
For it is stated in the teachings of our Master, Teacher, and Rebbe, may his memory be for a blessing, that even when a person draws himself from evil toward good by only a hairsbreadth (k’chut ha-sha’arah), it is exceedingly, exceedingly precious in the eyes of Hashem blessed-be-He. For since the person is in such a coarse physical body in this material world, so much so that the obstacles and impediments and enticers and confusions have multiplied without end, therefore every single movement by which a person draws himself from his materiality toward Hashem blessed-be-He and His Torah — even if it is only a hairsbreadth — is exceedingly, exceedingly precious in the eyes of Hashem blessed-be-He. And through this it is fitting for a person to give himself life and to gladden himself even as he is.
אות יט וזה בחי' מה שנצטוו במצרים ונתנו מן הדם על שתי המזוזות ועל המשקוף על הבתים וכו'. כי מצרים מלאה גילולים וע"ז שנמשך מזוהמת הנחש שהוא בלבול המדמה כ"ש שם בהתורה הנ"ל ובשעת יציאת מצרים שהיו צריכים לצאת מזוהמא זאת ולזכות לקבלת התורה שהוא רוח נבואה שעי"ז פסקה זוהמתן שהוא בלבול המדמה כ"ש שם ע"כ חמל עליהם הש"י ונתל עלהים מצוות דם מילה ודם פסח כדי שיהי' להם כח עי"ז באותה שעה לצאת ממצרים לברוח מתוקף זוהמתן שהוא בלבול המדמה כי עיקר אחיזת המדמה היא בהדמים שש םחיות הגוף שמקבל ע"י נפש החיוני שהוא הנפש הבהמיות שבאדם שהוא בחי' המדמה כידוע ומובן כל זה ספברים וע"כ ע"י דם פסח ודם מילה בירור הדמים שהוא בחי' בירור המדמה כי כל הקרבנות שבאים מבהמות הם בשביל בירור המדמה שהואבחי' בהמיות שמשם באים כל החטאים ח"ו. וע"כ מביאין בהמה לקרבן ושוחטן אותה ומכניעין המדמה וזרקין הדם ע"ג המזבח כי עיקר אחוז תהמדמה היא בהדמים כי המזבח שעמד בביהמ"ק שם בירור המדמה כי כל הרוח נבואה רוה"ק מקבלין מבית המקדש וכנ"ל והשם יתברך חמל עליהם שיביאו הקברן פבח במצרים שיהי' נעשה תיקון הקרבן גם שם במצרים כדי להכניע זוהמת מצרים שהוא בלבול המדמה על ידי זריקת דם הפסח ע"כ צוה עליהם ליתן מהדם על המשקוף ושתי המזוזות של הבית של ישראל שהם בחי' ג' דברים הנ"ל שהם חכמה וכו' שמשם כל תקון המדמה ע"י רוח נבואה שנמשך משם כנ"ל כי דם קרבן פסח שנמשך מתקוןכל הבחי' הנ"ל. כי עיקר יצי"מ נמשך מבחי' והשלך לפני פרעה יהי לתנין שהוא תפלה בבחי' דין שמשם נמשכין התיקונים הנ"ל עד שנתברר המדמה ונכנע זוהמת מצרים וכו' וכ"ש שם ומשם נמשך בחי' שחיטת הפסח. (וכמבואר במ"א שתקון השחיטה בפרט שחיטת הקרבנות הוא ע"י כח המטה עוז שהוא התפלה בבחי' דין שהואבחי' החליף וכו' ע"ש בה"ש) ע"כ ע"י דם פסח שנתנו על המשקוף ועל שתי המזוזות תקנו הפתח והכניעו זוהמת הנחש שהוא בלבול המדמה שעי"ז עיקר יציאת מצרים וכנ"ל:
And he brought there a story about a tzaddik upon whom fell a tremendous heaviness and melancholy — so much so that he could find no joy in anything at all — except in the blessing shelo asani goy [Who has not made me a gentile] etc. etc. And then it was shown to him that thousands and tens of thousands of worlds are not worth a single hairsbreadth by which a person moves himself in this world to draw close to Hashem blessed-be-He etc. See all of this there well, at the end of the book Sipuray Ma’asiyos [Stories of Wonders].
אות כ וזה בחי' מ"ש במדרש פ' חיי שרה שנזכר י' פעמים בני חת בפר' זאת בענין קניית המערת המכפלה ללמדך שכל המברר מקחו של צדיק כאלו קיים כל העשרת הדברות. כי מערת המכפלה היא הנחלה הראשונה שקנה אברהם אבינו בא"י. כיכל יגיעת אברהם אבינו הני' כדי לזכות לאחוזת א"י כי הוא הראשון שגילה קדושת א"י כ"ש בזהור תקיל בתקלא עד דאתגלייא לי' כמובא בדבריו ז"ל. אבל מחמת חטא אדה"ר אע"פ שהבטיו הש"י ליתן לזרעו את הארץ עדיין לא זכה בה בעצמו והוצרך לקנות מערת המכפלה לקבורת שרה וכו' וזההי' ג"כ בנס נפלא מהש"י שהוציא מקום קדוש כזה מהס"א מעפרון כמובא כי עיקר תקון הקבורה הוא בא"י. כי עיקר גזירת המיתה הוא בשביל תקון המדמה שנאחז בו זוהמת הנחש שהוא בלבול המדמה שא"א להזדכך מזה בשלימות כ"א ע"י המיתה שנגזרה אז כשנאחז זוהמת הנחש ע"י חטא עץ הדע"ת טו"ר. כי ע"י המיתה והקבורה תתבלה הזוהמא ויקום בגוף חדש בתחי' שאז יהי' חידוש העולם שלעתיד ואז תתרבה ותתגדל האמונה בתכלית השלימות בבחי' חדשים לבקרים רבה אמונתך שנאמר העיקר על עת התחי' שאז יהי' חידוש העולם. וע"כ עיקר תקון הקבורה הוא בא"י כי כל חידוש העולם אחר התחי' יהי' בבחי' א"י כ"ש שם ע" המתים שבא"י חיים תחלה כשרז"ל כי עיקר בירור ותקון המדמה שנעשה ע"י המיתה והקבורה הכל הוא ע"י בחי' א"י שכל קדושתה בחי' תקון המדמה שהוא שלימות האמונה וכנ"ל. וע"כ השתדל וטרח אברהם מאד לקנות את מערת המכפלה בשביל מקום קבורה לשרה ולכל האבות הכל בשביל בירור המדמה שהוא תקון האמונה שזוכין ע"י קדושת א"י בחייו ובמותו ע"י הקבורה וכנ"ל ועיקר קדושת א"יהוא ע"י כח מעשיו ע"י שיודעין שהש"י ברא את העולם בהשרה מאמרות וע"כ בני חת שזכו לסייע לאברהם שיקנה מקחו אחוזת קרקע בא"י ע"כ נזכרו עשרה פעמים כנגד עשרת הדברות שהם בחי' עשרה מאמרות כי כל קדושת א"י הוא ע"י העשרה מאמרות ע"י שמאמינים שהש"י ברא את העלום יש מאין בעשרה מא מרות וכנ"ל שזה זוכין רק ע"י עשרת הדברות שהם בחי' י' מדריגות של נבואה וכו' וכנ"ל:
Section 2 — Sa’reich K’Eder Ha-Izim: The Holy Hairs and the Tzitzis
וע"כ למדו רז"ל מזה לכל המקיים מקחו של צדיק שהוא כאלו קיים עשרת הדברות שהם בחי' רוח נבואה כנ"ל שעי"ז נתגלה שהש"י ברא את העולם בעשרה מאמרות ע"י שנתברר המדמה וזוכין לאמונה וכנ"ל כי הצדיק כשלוקח מקח הוא מברר המדמה שבשביל זה כל המו"מ שבעולם בשביל בירור האמונה שהוא ע"י בירור המדמה כ"ש נשאת ונתת באמונה כיכל שינוי הגוונין שבכל החפצים שבעולם כולם הם בכח המדמהששם כל הדמונות ושם כל המו"מ שהוא מחמת שזה חפץ בחפץ פלוני וזה חפץ בזהומחליפין זה עם זה או מוכרין זה לזה והכל הוא בבחי' כח המדמה ששם התשוקה והחמדה לכל החפצים כי השכל רחוק מכל זה. וע"כ צריכין לישא וליתן באמונה כדי לבררולזכך החפצים מזוהמת הנחש שהוא בלבול המדמה שנאחז בכל הדברים והצדיק שקונה מקח בוודאי קונהאותו בקדושה ובטהרה ומברר המדמה עי"ז ע"כ המסייע אותו נחשב כאילו קיים העשרת הדברות שהם בחי' רוח נבואה שעי"ז עיקר בירור המדמה שנמשך מעשרת הדברות כנ"ל שכל זה נתחיל מהמקח של אברהם אבינו ע"ה שקנה אחוזה ראאשונה בא"י ששם עיקר בירור המדמה שעי"ז עיקר תקון האמונה וכנ"ל. כי אברהם ראש למאמינים והוא העיקר שהתחיל לזכך העולם מזוהמת הנחש ולברר המדמה ולהמשיך האמונ בעולם:
Section 3. And this is why the Torah mentioned ox and donkey [specifically] — even though in truth any two species combined are forbidden to perform labor. But the essential damage is in the bechinas of damage to the bris, damage to da'as, as above. And it is brought that pure animals [chayos t'horos] are the bechinas of pure thoughts, while impure animals are the bechinas of evil thoughts — for in the side of holiness there is lion, ox, eagle: which are the bechinas of holy thoughts, the bechinas of rectification of da'as. And corresponding to them are the dog, the donkey, the hawk, etc. It follows that the donkey corresponds to the ox. And the essential empowerment of the Sitra Achra [Other Side] is from the left side, which is the bechinas of ox — as it is written: \"and the face of an ox on the left.\" And therefore when ox and donkey are joined — this is the essential empowerment of the Sitra Achra, Heaven forbid: the bechinas of damage to the bris, damage to da'as — through the donkey suckling from the ox, Heaven forbid. Through this comes the essential strengthening of the Sitra Achra, Heaven forbid — for their essential power is from the left side of holiness, which is the bechinas of the holy ox, as above. And therefore even though all two-species combinations are forbidden — nonetheless the Torah mentioned ox and donkey [as the paradigm case], for the essential damage is the bechinas of damage to da'as, which comes about when ox and donkey combine, Heaven forbid, as above. And therefore on Shabbos — when the Sitra Achra is subdued and subjugated, and then there is rectification of da'as — it is stated in the holy Shabbos: \"so that your ox and your donkey may rest\" [Shmos 23:12]. For on Shabbos there is rest and repose from all thirty-nine melachos — and then everything is included within holiness, and the Sitra Achra is subjugated, and da'as is complete. Therefore it is then stated: \"so that your ox and your donkey may rest\" — for all is included within holiness, and even the Sitra Achra becomes a chariot to holiness. And this is what is said of Yaakov when he departed from the house of Lavan: \"and I have had ox and donkey\" [Bereishis 32:6]. For he brought everything to holiness — for in Lavan's house he performed many clarifications. And when he departed from there he immediately merited the holiness of Shabbos — as it is written: \"and he encamped before the city,\" regarding which our Sages of blessed memory expounded that he established the techum [Shabbos boundary], etc. And therefore he then declared with pride: \"and I have had ox and donkey\" — that he subdued everything to holiness, in the bechinas of \"so that your ox and your donkey may rest\" stated regarding Shabbos, as above. And therefore the Sitra Achra is called by the name chamor [donkey], as is brought in the words of our Sages of blessed memory on the verse: \"and he saddled his donkey\" [Bereishis 22:3] — that he subjugated the Sitra Achra. And so it is brought on the verse: \"The morning was light, and the men were sent away — they and their donkeys\" [Bereishis 44:3]. For the essential empowerment of the Sitra Achra, Heaven forbid, is through the bechinas of chamor — which corresponds to the holy ox, which is the bechinas of the left side of holiness, as above. For their essential nourishment comes from there — from the left side, as above. And this is the bechinas of the firstborn donkey [peter chamor] which is forbidden in benefit and must be redeemed with a lamb [seh] to be given to the Kohen as its substitute — and then the firstborn donkey becomes permitted for benefit. For Israel must elevate everything to holiness — to elevate the bechinas of animal to adam: this is the bechinas of rectification of the bris, as above. And therefore also the firstborn of domestic animals is given to the Kohen — for the firstborn is the beginning: the bechinas of the beginning of da'as. And one must give it to the Kohen — for the Kohen is the bechinas of da'as, the bechinas of rectification of the bris — as it is written: \"for the lips of the Kohen guard da'as,\" etc. And as it is written: \"My covenant was with him\" — the bechinas of an eternal covenant of priesthood. And therefore all firstborn animals belong to the Kohen — in order to clarify and elevate the bechinas of animal to adam. For through giving the firstborn to the Kohen — who is the bechinas of rectification of da'as, rectification of the bris, as above — through this one clarifies, rectifies, and elevates the animalistic aspect to adam: the bechinas of da'as, the bechinas of Kohen, as above. For the Kohen offers the firstborn as a sacrifice — and through the sacrifice one elevates from animal to adam, as above. And through this all subsequent offspring are rectified and the animalistic aspect is clarified — for everything follows the beginning. And through the firstborn — which is the first of the offspring and is given to the Kohen — all subsequent offspring are thereby rectified automatically. And Israel has the power to clarify and elevate them from animalistic to adam. And all this applies to the firstborn of pure animals [behemos t'horos]. But impure animals have no power to be clarified so that they would be included within the bechinas of adam. And therefore they are forbidden for us to eat — and therefore they carry no law of firstborn. Only regarding the donkey did the Torah command to redeem the firstborn donkey [peter chamor] with a lamb given to the Kohen — for the essential nourishment of the Sitra Achra — the bechinas of chamor, the bechinas of Egypt — comes from the neck [oref]: the bechinas of Pharaoh. And therefore the Torah commanded [va'arafto] — to break its neck. But the essential mitzvah is to redeem it — as our Sages of blessed memory said: the mitzvah of redemption precedes [breaking the neck], etc. — so that the firstborn donkey also becomes a chariot to holiness through the lamb given to the Kohen, as above. And therefore the impure animals have no firstborn law — only the donkey carries the mitzvah of pidyon peter chamor. For the essential nourishment of the Sitra Achra is from the bechinas of chamor, as above. And therefore the firstborn of the donkey — which is the bechinas of beginning, corresponding to the beginning of da'as in holiness — the Torah therefore forbade it in benefit. For there is no power to bring it into holiness directly — only its rectification is through redeeming it with a lamb. And the lamb is given to the Kohen — for the lamb is also a type of domestic animal, from which the donkey-nourishment [i.e., of the Sitra Achra] draws — but the lamb can be clarified and elevated to holiness. For it is a pure animal, and in particular a lamb [seh] is the most choice of animals, closer to holiness than all other animals — as our Sages of blessed memory said: the ram is entirely holy: its wool for techeiles, its horns for shofaros, etc. And therefore when one redeems the peter chamor with a lamb, taking a lamb as its substitute and giving it to the Kohen — then the firstborn donkey becomes permitted for benefit. For after this it is permitted to use it, since it now comes through the exchange of the lamb. Through this, the firstborn donkey also becomes a chariot to holiness — through having been exchanged for the lamb, which is also a type of animal from whose nourishment it drew — but this lamb can be clarified and is given to the Kohen and included within holiness. And through this, also the peter chamor — which is its substitute — becomes a chariot to holiness. And therefore it becomes permitted for benefit. And therefore the Egyptians — who are the bechinas of chamor [donkey], as it is written: \"whose flesh is the flesh of donkeys\" [Yechezkel 23:20] — for they are the children of Cham, which is the bechinas of servitude: for the essential bechinas of servitude is in Egypt, as is brought elsewhere. And slaves are a people resembling the donkey, as our Sages of blessed memory expounded on the verse: \"Stay here with the donkey [im hachamor]\" [Bereishis 22:5]. Therefore they worshipped the lamb [taleh] — for they wished to draw from holiness through the lamb, which is a type of animal from which their nourishment draws, and it is closer to holiness than all other animals, as above. And therefore when Israel went forth from there, Hashem blessed be He commanded them to bring a lamb as the Passover sacrifice — in order to elevate the bechinas of lamb to holiness and to sever their nourishment so that the Egyptians would have no more nourishment from it. And therefore they were immediately commanded: \"And a firstborn donkey you shall redeem with a lamb,\" as above. And therefore all the Patriarchs were shepherds specifically — for all their service was only to clarify and elevate animal to adam, as above. And the essential bechinas of this is through the flock [tzon] — for they are a type of animal closest to holiness, as above. And this is what Yaakov said: \"and I have had ox and donkey, flock and manservant and maidservant\" [Bereishis 32:6]. For he elevated everything to holiness — and even the Sitra Achra became a chariot to holiness. And all this was through the flock that he tended. And this is what it says of David the King, peace be upon him — that through his having been a shepherd of flocks, he merited to be the shepherd of Israel and to lead Israel on the straight path: that they would merit to break the spirit of animality [ru'ach habehamiyus] — which is the essential service of man. And this is the essential kingship over Israel — to merit Israel with this, that they should break the spirit of animality. And therefore David merited to this through his having been a shepherd of flocks, as it is written: \"From following the nursing ewes he brought him\" [Tehillim 78:71], etc., as above. Understand this! Blessed be Hashem forever, amen and amen! And this is what is stated regarding the peter chamor: \"and if you do not redeem it, you shall break its neck [va'arafto]\" [Shmos 13:13]. For the essential nourishment of the Sitra Achra — the bechinas of chamor, the bechinas of Egypt — is from the neck [oref], the bechinas of Pharaoh [whose name connotes oref, the back of the neck]. And therefore the Torah commanded \"va'arafto\" [break its neck]. But the essential mitzvah is to redeem it, as our Sages of blessed memory said: the mitzvah of redemption comes first, etc. — so that the peter chamor too should become a chariot to holiness through the lamb given to the Kohen, as above.
וזה שנסמך אחר ויקם השדה והמערה אשר בו לאברהם וכו' פ' ואברהם זקן בא בימים וכו'. כי עיקר הזקנה ואריכו תימים זוכין רק בא"י שהוא ארץ החיים כ"ש למען ירבו ימיכם וכו' על האדמה וכנ"ל. וע"כ עתה אחר שזכה אברהם לקנות אחוזת נחלה בא"י אז דייקא זכה בשלימות לזקנה ואריכות ימים דקדושה בחי' ואברהם זקן בא בימים שנסמך אחר זה. כי עיקר הזקנה ואריכות ימים הוא כשזוכין לאמונהנ וחכמה דקדושה לחדש בכל יום מוחו ודעתו בבחי' חדשים לבקרים וכו' שזה זוכין רק בא"י כנ"ל. וע"כ נסמך ואברהם זקן בא בימים אחר פ' קניית מערת המכפלה כנ"ל. וזהו שנסמך לזה וה' ברך את אברהם בכל כי עיקר כל ההשפעות דקדושה הם בא"י ששם בירור המדמה שעי"ז יוצאין מזוהמת הנחש שמשם כל עיכוב השפע ח"ו ע"י שנתקלל אז בעצבון תאכלנה וכו' בזעת אפיך תאכל לחם שמשם נמשך כל יגיעות וטרדות הפרנסה במו"מ ול"ט מלאכות שכל היגיעות בשביל בירור המדמה מזוהמת הנחש (כמבואר לעיל מזה בענין המברר מקחו של צדיק כנ"ל). אבל אברהם ע"י שזכה לקדושת א"י ע"י שקנה נחלה בא"י כנ"ל עי"ז ואברהם זקן בא בימים שהוא ע"י שלימות האמונה והחכמה דקדושה שזכה ע"י קדושת א"י שהם עיקר החיות כ"ש צדיק באמונתו יחי' וכתיב החכמה תחי' ע"כ עי"ז וה' ברך את אברהם בכל שזכה לכל השפעות טובות ועשירות גדול דקדושה כי זכה לברר הכל מזוהמת הנחש שהוא בלבול המדמה ע"י קדושת ארץ ישראל וכנ"ל:
And this is the aspect of Terumah tray mimea. One hundred (mea) is the aspect of speech, called mea, the aspect of the one hundred blessings one must recite every day, in order to sanctify speech and draw down upon it the spirit of life and blessing. These are the aspect of the one hundred bases (adanim) of the Mishkan, for all of this is the aspect of Malchus Adonai which is the aspect of speech, composed of ten and ten from ten, the aspect of one hundred, as is known. And through giving the Kohen Terumah tray mimea, through this one draws down the aforementioned spirit of life in the wings of the lung drawn through the words of Torah as mentioned, which cools the two aforementioned heats: excess heat of holiness and the heat of desires, as mentioned. And therefore one gives tray mimea in order to cool the two aforementioned heats. For there are fifty gates of holiness (chamishim sha'aray kedushah) and corresponding to them fifty gates of impurity (chamishim sha'aray tum'ah). And it is known that the essential is the fiftieth gate, from which all the other gates receive, as is brought. And one must see to subjugate one's inclination through engagement in the holy Torah, and then one goes out from the fifty gates of impurity to the fifty gates of holiness. This is the essential aspect of the Torah that was given on the fiftieth day, as we say on Shavuos: "and You separated us from the fifty gates of impurity and brought us into the fifty gates of holiness." For through the Torah one merits to go out from the fifty gates of impurity to the fifty gates of holiness. And the essential rectification accomplished through the Torah, through which one merits to go from the fifty gates of impurity to the fifty gates of holiness, is the aforementioned aspect, namely that through engagement in Torah one draws down the spirit of G-d to hover over the heart, lest it burn up the entire body from the two aforementioned heats. And the essential rectification is in the aspect of the fiftieth gate, which is the aspect of the fiftieth day, Shavuos, on which the Torah was given. For in holiness one must restrain the heart's heat so it not go beyond the proper measure. This is the aspect of the fiftieth gate which cannot be attained, for even Moshe Rabbaynu did not attain it, as it is written: vatechasraihu me'at may'Elokim [You made him lack a little from G-d] (Tehillim 8:6), as our Sages of blessed memory expounded. And therefore it is forbidden to pursue and go beyond the proper measure, this being the aspect of the fiftieth gate which cannot be attained. For through the Torah one restrains the light of the fiftieth gate and draws from it an illumination to the forty-nine gates of holiness, these being the aspect of mezukak shiv'asayim [refined sevenfold] said of the Torah (Tehillim 12:7). But the fiftieth gate cannot be attained, and it is forbidden to break through to ascend there, for this is the aspect of going beyond the proper measure as mentioned. And correspondingly in the side of impurity, heaven forbid, one must through the Torah break and nullify the fiftieth gate of impurity, and then automatically all the forty-nine gates of impurity are nullified, for their essential root and life-force comes from there, from the fiftieth gate as mentioned. It turns out that through the Torah one rectifies the fiftieth gate of holiness, namely restraining its light so that we can receive from it through the forty-nine gates of holiness, all of which receive from the fiftieth gate as mentioned. And likewise one merits through the Torah to break and nullify the fiftieth gate of impurity, through which all the gates of impurity are nullified, since their nourishment comes from the fiftieth gate as mentioned. And then one goes out from the fifty gates of impurity to the fifty gates of holiness, and all the holy sparks (nitzotzos hakedushash) are clarified from the fifty gates of impurity and included in the fifty gates of holiness, and the fifty gates of impurity are transformed and included in the fifty gates of holiness, for sins are transformed into merits. And then from them are made the one hundred blessings, which is two times fifty, as mentioned. And this one merits through the Terumah which is tray mimea, for through this a blessing is sent into the grain through the Kohen, the aspect of one hundred blessings as mentioned. And this is the aspect of the fifty-fifty loops (lulayos) that were in the curtains (yeri'os) of the Mishkan. And the Paroches that separated between the Sanctuary and the Holy of Holies was placed beneath the clasps (krasim) that joined the fifty loops mentioned above. For the essential rectification of holiness is through the Paroches that separates between the Sanctuary and the Holy of Holies, which is the aspect of the aforementioned restraint, to restrain the heart's ardor so it not blaze more than is proper, lest it burn up the entire body. This is the aspect of the warning that Hashem blessed-be-He warned even the High Kohen: v'al yavo b'chol ais el hakodesh el mibais laparoches asher al ha'aron v'lo yamus etc. (Vayikra 16:2). And Rashi explains: "that he not die" as Nadav and Avihu died when they drew near before Hashem and died, for they became inflamed and entered beyond the proper measure. Through which fire came out from before Hashem and consumed them, the aspect of the aforementioned fire of the heart that would burn up the entire body if it is not restrained, heaven forbid. And when one merits to draw down upon oneself the sanctity of the separating Paroches as mentioned, which is paruchta p'risa [the spread curtain], the aspect of the aforementioned restraint, through this is the essential rectification. And then one merits to go out from the fifty gates of impurity to the fifty gates of holiness. For the essential nourishment of impurity comes from the aspect of excess light, which causes the breaking of the vessels (shviyas kailim), heaven forbid, as is known. This is the aspect of al titzdaq harbeh v'al tirsha harbeh as mentioned. It turns out that through the separating Paroches, which is the aspect of the aforementioned restraint that one does not enter beyond one's boundary, through this is the essential rectification. And then one subdues the fifty gates of impurity and raises the good that was trapped there, and then the gates of holiness are doubled in the aspect of one hundred gates, the aspect of the one hundred blessings mentioned above. The aspect of vayizra Yitzchak ba'aretz hahi vayimtza bashanah hahi me'ah she'arim vayevarachaihu Hashem (Beraishis 26:12), for he merited to transform from evil to good and one hundred gates were made as mentioned. And this is the aspect of the fifty-fifty loops in the curtains of the Mishkan aligned with the separating Paroches mentioned above. For through the separating Paroches between the Sanctuary and the Holy of Holies, the aforementioned restraint, through this the fifty loops of the outer curtains, from which the fifty gates of impurity would draw nourishment when they could not connect to the fifty gates of holiness on account of the excess light as mentioned, are included. But through the separating Paroches which is the rectification, for the restraint of the light is the essential rectification as is known, the fifty loops of the outer curtains can then receive and connect with the fifty loops of the inner curtains that cover the Holy of Holies. And then the Mishkan becomes one, in the aspect of v'hayah haMishkan echad (Shemos 26:6), for the nourishment of impurity is nullified and the aspect of one hundred gates of holiness is made, the loops of the second curtain that is joined, as mentioned. And all this is rectified specifically through the restraint of the light gradually and in measure, which is the aspect of the separating Paroches, the aspect of v'al yavo b'chol ais el hakodesh el mibais laparoches as mentioned. And this is the aspect of Ma'aser to the Levi. For the essential rectification and restraint is through the aspect of the Levi, who is the aspect of restraint (tzimtzum) as is known. And therefore even though one has given Terumah to the Kohen, the light is still not fully restrained. And therefore from the Torah law the Terumah has no fixed measure, for there in the aspect of the Kohen, the man of kindness (ish hachesed), the light is still not restrained. Only the Sages gave a measure even to Terumah, for the Sages are the aspect of the Oral Torah (Torah sheb'al peh), which is the aspect of speech, which is the restraint of the light as mentioned. But the essential restraint is through the Levi. And this is the aspect of Ma'aser to the Levi. For even the spirit of life drawn down through the Kohen must be restrained and received through vessels (kailim). And this is the aspect of Ma'aser to the Levi, for the Levi is the aspect of restraint, restraining the light gradually and in measure as mentioned. And when the Levi receives the Ma'aser and the light is properly restrained, then it is the essential wholeness. And then one gives ma'aser min hama'aser to the Kohen, one from one hundred. For the hundred returns and is included in one, this being the essential rectification that everything returns to its root. This is the aspect of Aik Bechar, this being the essential rectification of the one hundred blessings: that the hundred, which is the spreading out of all the worlds composed of ten and ten from ten, returns and is included in its root, in one, in the aspect of v'hayah haMishkan echad as mentioned. Shayach l'eil [this connects to what was said above]. Regarding the matter that one must restrain the excess ardor: for on account of the excess ardor one cannot do anything at all as mentioned. And this is the verse: lo bashamayim hi laimor mi ya'aleh lanu hashamaymah v'yikachenah lanu etc. [It is not in the heavens, to say: who will ascend to the heavens for us and take it for us] (Devarim 30:12). And Rashi explains: were it in the heavens you would need to ascend after it etc. Meaning as mentioned, for according to the excess ardor of the heart that blazes greatly toward Hashem blessed-be-He up to the heavens, no service in the world that he is capable of doing suffices for him. For it appears to him that he is still not fulfilling anything at all, and because of this he does nothing at all, heaven forbid, as mentioned. And about this the holy Torah, which shows us the path of life, warned: "It is not in the heavens." For the Holy One blessed-be-He does not deal tyrannically with His creatures (ain HaKadosh Baruch Hu ba b'truneya im beriyosav), and the Torah was not given to the ministering angels. Meaning: the matter is not as it appears to you, that you cannot serve Hashem blessed-be-He except by ascending to the heavens, by doing services far beyond your ability that are as high as the heavens. And this is what Rashi explains: that were it in the heavens you would need to ascend after it. Meaning: certainly the truth is as it appears to you, for certainly even if it were impossible to fulfill the Torah except by ascending to the heavens, meaning by immediately doing very lofty services which are in the aspect of the heavens, certainly you would need to ascend after it. For certainly it is fitting for a person to serve Hashem blessed-be-He in the ultimate, ultimate highest level, called heavens. But Hashem blessed-be-He desires kindness, and He knows our inclination for we are dust, and yetzer lev ha'adam ra mine'urav [the inclination of man's heart is evil from his youth] (Beraishis 8:21). And it is not possible for any person to immediately begin with lofty services reaching to the heavens, and even after beginning, not every person merits even at the end of his days to lofty services. And if so, heaven forbid, were Hashem blessed-be-He unwilling to accept the simple services of ordinary upright people, then the hope of most of the world would be lost, heaven forbid. But in truth the Torah is not in the heavens specifically, meaning it is not impossible to merit the Torah except through very high levels in the aspect of the heavens. For "it is not in the heavens" etc. And the verse concludes: ki karov aylecha hadavar me'od b'ficha uv'levavcha la'asoso [for the matter is very close to you, in your mouth and in your heart to do it] (Devarim 30:14). For the Holy One blessed-be-He does not deal tyrannically with His creatures, and He does not desire from a person that he ascend to the heavens, meaning that he do specifically services beyond his ability that he cannot do. Rather Hashem blessed-be-He desires from a person that he do what is possible for him according to his level, namely that he go from level to level, in the aspect of sulam mutzav artzah v'rosho magia hashamaymah [a ladder set upon the earth with its top reaching to the heavens] (Beraishis 28:12), for one must go from level to level. It turns out that a person needs only to serve Hashem blessed-be-He according to his level, namely to draw himself bit by bit, as we pray every morning: targilaynu b'sorasecha [accustom us in Your Torah] — targilaynu specifically, as mentioned. It turns out that a person needs only to draw close and ascend to the level immediately adjacent to him, which is very close to him as mentioned. And this is "it is not in the heavens" etc., you do not need to ascend to the heavens as mentioned. "For the matter is very close to you, in your mouth and in your heart to do it." For in truth the Torah and the service you need to fulfill according to His will blessed-be-He is very close to you, for you need only to prevail to ascend from one level to the next adjacent level which is very close to you. And about this you are warned: in your mouth and in your heart to do it, namely through words of Torah and prayer which cool the heart's heat from both aforementioned aspects. Through which one merits to ascend from level to level and to fulfill all the words of this Torah as mentioned.
אות כא וזה בחי' בשבתך בביתך ובלכתך בדרך שנאמר בק"ש שהוא פ' המזוזה שקובעין בבית כי זהכלל גדול שעיקר תיקון האדם וכל העולמות התלויים בו הוא ע"י בחי' התחדשות וכמו שהזהיר אדמו"ר ז"ל בקול רם בקול חזק מאד בעת שהוכיח אותנו וערר והקיץ אותנו בדבריו הנוראים ואמר אז בזה"ל אלט טאר מען ניט זיין וכו' וכנדפס קצת מזה בסוף הספמ"ע ע"ש. כי עיקר התשובה בבחי' התחדשות כ"ש השיבינו ה' אליך ונשובה חדש ימינו וכו'. וכתיב תתחדש כנשר נעוריכי. ועיקר הגלות מא"י וחורבן הביהמ"ק וכל הצרות שסובליןבגלות הכל נמשך ע"י שנפלו מבחי' התחדשות המוחין לבחי' ישן בבחי' ונושנתם בארץ ונושנתם דייקא דהיינו שנושנו שם כאלו קדושת א"י ישן נושן ח"ו ועי"ז הי' כל החורבן כמבואר שם בפרשה וע"כ מזהיר אותם שם באותה פרשה שיזכרו היטב את כל הנפלאות והנוראות שעשה עמהם מים מתן תורה שלא נשמע כזאת מום בריאת שמים וארץ כ"ש כי שאל נא לימים ראשונים וכ'. הנהי' כדבר הגדול הזה כוכו' וכו' השמע עם קול אלהים מדברוכו'. ומאחר שזכיתם בעצמיכם לשמוע קול דברי אלהים חים דהיינו נבואה אמתית עי"ז ראוי לכם להכניע ולבטל כל מיני כפירות ובלבולי אמונה שהם בחי' הע"ז והפסילים שנפלו אליהם כ"ש שם מקודם והשחתם ועשיתם לכם פסל וכו'. כי ע"י רוח נבואה זוכין לבטל כל בלבולי אמונה שנמשך מבלבול המדמה כי זוכין לברר המדמה ולהאמין בחידוש העולם וזה צריכן להמשיך על עצמו בכל יום כי הש"י מחדשבטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית וכמו כן צריך האדם לחדש מוחו בכל יום בבחי' חדשים לבקרים רבה אמונתך וזה שסיים שם בפ' וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלקים וכו', וידעת היום דייקא שצריכין לחדש הידיעה בכל יום בבחי' אשר אנכי מצוך היום הנאמר בק"ש שדרז"ל בכל יום יהי' בעיניך כחדשים וכן סיים שם בפרשה ושמרת את חוקיו וכו' אשר אנכי מצוך היום וכו' ולמען תאריך יים על האדמה וכו' כי זה עיקר קדושת א"י שהנהגתה ע"י השגחה ונפלאות שהוא בחי' חידוש העולם שלעתיד ששם יכולין לזכות לדעת הזה מי שזוכה להמשיך על עצמו בשלימות קדושת א"י שיזכה להתחדש בכל יום ממש. מכ"ש בשינוי הזמנים הקדושים שהם שבתים וי"ט ור"ח (וכמובן כ"ז משיחותיו הק' וזה עיקר אריכות ימים בחי' יראת ה' תוסף ימים בחי' זקן זה קנה חכמה בחי' למען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה וכו'. וכ"ש בפ' הנ"ל ולמען תאריך ימים על האדמה וכו'. כי העיקר הוא האמונה ועיקר האמונה היא להאמין בחידוש העולם כנ"ל. וזאת האמונה הקדושה צריכין להמשיך על עצמו בכל יום מחדש. כפי אותו יום כפי השינויים שבאותו היום בכלל ובפרט כי אין יום דומה לחבירו כמבואר בכתבי האריז"ל ומובא בדברינו כמה פעמים. וכפי מה שחזקים באמונת חידוש העולם כמו כן זוכים לחידוש העולם שלעתיד כ"ש שם בהתורה הנ"ל. ובאמת הכל אחד כי מי שזוכה לאמונה שלימה ע"י התקרבות לצדיקי אמת הוא ממשיך על עצמו בכל יום ובכל עת בחי' חידוש העולם של לעתיד כי זה כל האדם שנברא רק בשביל זה כי לא בא לזה העולם העובר כ"א לעבוד את ה' ולהכיר אותו יתב' וכפי מה שיזכה ע"י מעשיו הטובים כן יזכה לטוב אמתי ונצחי בעת שיהי' חידוש העולם שלעתיד שאז יהי' עיקרקיבול שכר עוה"ב שכל א' מישראל יש לו חלק שם כי כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב. נמצא שעבודת איש הישראלי בכל יום שהוא בשביל התכלית הנצחי הוא שימשיך על עצמו ע"י עבודה זאת קדושת חידוש העולם שלעתיד. וכל השינויים שהש"י עושה בעולם בכל יום וכל הגלגולים והסיבות נפלאות שמסבב ברחמיו בתחבולותיו הנוראות לרמז לנו רמזים בכל יום לקרבינו אליו יתברך (כ"ש בהתורה ויהי מקץ זכרון ע"ש) הכל כאשר לכל כדי שיתתקן האדם וכל חלקי העולמות התלויים בו שיוכלו להתחדש לעתיד שיהי' לו חלק טוב חידוש העולם שלעתיד שהוא העולם הבא. וע"כ בכל יום ויום נמשך התחדשות נפלא לגמרי. וצריך האדם לשום לב לזה בכל יום כ"ש בהתורה ויהי מקץ ע"פ גדלת מאד וכו' ואפילו מי שאין לו דעת להבין זאת כראוי צריך להאמין בזה עכ"פ שבכל יום נמשך חדשות לגמרי כמו שאנו אומרים בכל יום עושה חדשות וכו'. וזה בחי' חדשים לבקרים רבה אמונתך שצריכין שיהי' לו אמונה רבה להאמין בזה שהש"י מחדש עולחו בכל בקר שזהו בחי' חדשים לבקרים (והבן היטב). ובחי' זאת דהיינו בחי' התחדשות דהיינו התחדשות המוחין והאמונה הקדושה נמשך בכל יום בבחי' חדשים לבקרים. ובל שינוי הזמנים שהם ר"ח וי"ט שבהם נמשך התחדשות המוחין יותר והעיקר בר"ה שאז הי' חידוש העולם כי בר"ה נברא העולם ואז עיקר בחי' ההתחדשות על כל השנה כולה כנ"ל. וע"כ אז הוא בחי' שינה והתעוררות השינה וכנ"ל. וע"כ אז העיקר שצריכין כל אחד להמשיך על עצמו בחינת חידוש העולם שלעתיד וע"כ מזכירין חידו העולם שלעתיד בהש"ע שזהו כל ברכת זכרונות שמזכירין שהם יום הדין הגדול שלעליד שאז יהי' חידוש העולם. כ"ש צופה ומביט עד סוף כל הדורות וכו' שאז יהי' חידשו העולם שלעתיד. וע"כ צריכן לנסוע לצדיקי אמת על ר"ה לקבל מהם קודשה מבחי' רוה"ק שלהם כדי לזכות בשלימות לאמונת חידוש העולם כדי שיזכה להמשיך על עצמו בחי' חידוש העולם כדי שיזכה להמשיך על עצמו בחי'חידוש העולם שלעתיד בכל יום וכנ"ל. דהיינו שיתחיל בכל יום מחדש ולא יפיל אותו שום דבר שזה עיקר התשובה כנ"ל. כי צריכין לידע ולהאמין שבכל יום נעשה חדשות לגמרי וכנ"ל. ובשביל זה עוסקין אז לגמור התורה ולחזור ולהתחילה וכנ"ל. וע"כ אז ממשיכין על עצמו מחדש קדושת א"י בבחי' תמיד עיני ה' אלקיך בה מראשית השנה וכו':
And this is what Hashem blessed-be-He praised in Knesses Yisrael: sa’reich k’eder ha-izim she-galashu [your hair is like a flock of goats that stream down] etc. And Rashi explained: even the empty ones among you are beloved to Me etc. And similarly he explains further, in chapter six, on the verse sa’reich k’eder ha-izim — referring to the small ones — that your hair alludes to the lowly and base among Yisrael, who are also exceedingly precious in the eyes of Hashem blessed-be-He. For He finds in them great praise through the good points (nekudos tovos) He finds in each and every one of them. And therefore they are called by the name se’aros [hairs], for this is the essence of their praise: that in each of them He finds many holy hairs, meaning each time they pull themselves by a hairsbreadth toward Hashem blessed-be-He or toward matters pertaining to His service — which is exceedingly precious before Hashem blessed-be-He, as mentioned.
אות כב וזה בחי' סוכות שאז יוצאין מביתו לתוך הסוכה ואחר כך חוזרין לתוך הבית בש"ע ואז מסיימין התורה וחוזרין ומתחילין אותה והכל בחי' אחת. כי כבר מבואר שהתיקון של ר"ה נמשך עד ש"ע כמבואר בכתבי האריז"ל וכל התיקון הוא בחי' התחדשות כנ"ל בחי' חדש עלינו שנה טובה, חדש דייקא. וע"כ צריך כ"א לחדש גם את קדושת ביתו שנמשך מקדושת הבית המקדש על ידי המזוזה כנ"ל. שקדושה זאת נמשכת מכלל התורה שמתחלת בב' שהוא בית דבראשית שהוא בחי' ראש בית. וע"כ צרכין בכל שנה אחר יו"כ לצאת מביתו וליכנוס לסוכה שהיא דירת עראי. שהוא בחי' שורש קדושת הבי. כי סוכה הוא בחי' ענני כבוד בחי' וכבוד ה' נראה בענן שנמשך מהתפלה בבחי' דין של הבעל כח שעוסק בזהבכל ר"ה כ"ש שם. שמאלו הענני כבוד נמשכת הרוח נבואה מבין שני הכרובים שנכנס לשם הכה"ג ביהו"כ כ"ש כי בענן אראה על הכפורת ומאלו הענני כבוד שהם שורש הנבואה כ"ש שם משם נמשך קדושת הסוכה כ"ש בסוכות הושבתי וכו' ופרשו רז"ל שהם ענני כבוד. וע"כ כשיוצאין מהסוכה אז דייקא מתחילין התורה מבראשית כי התורה שהיא כלליות רוח נבואה נמשכת מכבוד כ"ש שם שהיא בחי' סוכה שהיא ענני כבוד (וז"ש אדמו"ר ז"ל ע"פ ויעקב נסע סוכותה ויבן לו בית וכו' ע"ש כי שייך לזה):
And this is the aspect of tzitzis, which are the aspect of se’aros [hairs], as brought: the aspect of vayikacheni b’tzitzis roshi [and he took me by the lock of my head]. That is: the tzitzis are the aspect of the thread of chesed that Hashem blessed-be-He draws upon us each day, for these threads of chesed — the aspect of tzitzis — are braided and woven from the aforementioned hairs, from what Hashem blessed-be-He tilts toward chesed, and finds in each person of Yisrael good points that are the aspect of se’aros as mentioned. And these hairs gather together and are braided and woven and become the aspect of the holy threads of tzitzis that illuminate upon Yisrael each day. For it is known in the kavanos that the aspect of tzitzis is drawn from the supernal hairs and threads from the aspect of the hairs of Atik and Abba and Ima, from which emerges the light of the holy tzitzis, as explained in the kavanos of tzitzis — see there — as mentioned.
אות כג נמצא שאחר סוכות ביום ש"ע שאז גמר התיקון של ר"ה שיוצאין משנה שעברה לזאת השנה החדשה שעיקר התיקון התחדשות כנ"ל. וע"כ מתחילין אז התורהמחדש כי עיקר ההתחדשות הוא התחדשות הדעת והמוח שהואכלליות התורה הקדושה שצריכין להתחיל אותה עתה מחדש וכנ"ל וע"כ ציוה אותנו הש"י שגם קדושת בית שלנו נחדש אז. כי אז בש"ע חוזרין ונכנסין מהסוכה לתוך הבית שלנו. ועי"ז אנו ממשיכין קדושת ביתינו מחדש לגמרי ע"י שיצאנו מתוך הבית ונכנסנו לסוכה ששם שורש קדושת הבית שהוא קדושתהתורה שמתחלת בב' וכנ"ל ומשם אנוממשיכין קדושת הבית מחדש ואז אחר ימי הסוכה אנו חוזרין ונכנסין לתוך הבית מחדש באותו היום שע"י שאנו מתחילין התורה בעצמה מחדש בבית דבראשית כי הכלאחד כנ"ל. וע"י קדושת הסוכה הקדושה אנו ממשיכין עלינו כח קדושה העליונה שגם בכל השנה כולה בכל עת שיוצאין באיזה דרך ממש קרוב או רחוק שאז יגין עלינו קדושת הסוכה שהיא בחי' ענני כבוד שהגינו על ישרל בעת שהלכו בדרך במדבר. שעי"ז יהי' הדרך והטלטול שיוצאין חוץ מהבית לפעמים יהי' הכל לטובה כי בכל פעם צריכין לחדש דעתו ומוחו שהוא בחי' התחדשות קדושת ביתו ששם המשכת החכמה כנ"ל. כי זה עיקר מה שהש"י מסבב עם האדם כמה גליות וטלטולים לדרכים שמוכרח לצאת חוץ מביתו. כי עיקר קדושת האדם בתוך ביתו כ"ש כתפארת אדם לשבת בית. וכתיב אשרי יושבי ביתך וכו'. וזה כל שבח יעקב אבינו שהי' איש תם יושב אוהלים. היפך עשו שהי' יודע ציד איש שדה ששם בשדה בחוץ כל הקלקולים והפגמים מצויים בחי' כי בשדה מצאה בחי' נופל בשדה וכו' (וכמובא זה בספרים). אבל אף עפ"כ אפילו איש הישראלי שהוא מסטרא דיעקב שהי' צריך לישב בביתו ואהלו תמיד ששם עיקר הקדושה וכנ"ל. אעפ"כ בהכרח שיצא לחוץ לפעמים והכל לטובה בשביל התחדשות בבחי' זכאה מאן דעייל ונפיק שזהו בחי' כלל הירידות בשביל העליה בבחי' ירידה תכלית העלי'. אבל כל זה תלוי באמונה שלימה ע"י התקרבות לצדיקים אמתיים שיש להם רוח נבואה שממשיכין אמונת חידוש העולם על כל אחד בשלימות בכל יום מחדש. עד שזוכין להמשיך על עצמו קדושת חידוש העולם של לעתיד בכל יום וכנ"ל. כי צריכין לידע ולהאמין שכל מה שעובר על האדם בכל יום ובכל עת ובכל שעה הכל הוא חידושים נפלאים של הבורא היחיד הקדמון יתב'. שחידש עולמו יש מאין המוחלט בשביל האדם הבעל בחירה כדי שיזכהלרב טוב הצפון של חידוש העולם לעתיד. וע"כ עובר עלי ומה שעובר כפי האדם וכפי היום וכפי המקום וכו'. והכל בשביל בחי' התחדשות הנ"ל ומי שאינו נופל לידי זקנה וישן נושן ח"ו כנ"ל. יכול להתחדש בכל פעם לטובה אפילו אם יעבור עליו מה. והעיקר ע"י התקרבות לצדיקי אמת ולספריהם הקדושים שזכו להתחדש בשלימות בכל יום ע"י קדושת א"י וכנ"ל. וזה בחי' בשבתך בביתך ובלכתך בדרך כי בהכרח שיצא האדם מן הבית ששם כל קדושתו. וכשיוצא ממן הבית צריך שיניח ידו על המזוזה. להמשיך על עצמו קדושת המזוזה הק' שהיא קדושת האמונהק' להמשיכ על עצמו גם בחוץ כל זמן היותו בחוץ הן לפי שעה הן באיזה דרך ממש. ואז בדרך שאין בו מזוזה ממשיך על עצמו קדושת האמונה ע"י בחי' סוכה שהוא שורש קדושת הבית שמגינה על האדם בדרך וכנ"ל. ואז זוכה ע"י הדרך דייקא לחדש מוחו שהוא קדושת ביתו עי"ז דייקא. כי זה כלל שתענוג תמדיי אינו תענוג ע"כ התחדשות המוחין הוא ע"י בחי' שינה תחילה שהוא בחי' משא ומתן בחי' יציאה לדרך:
For Atik is the aspect of supernal and awesome chesed, the aspect of v’rav chesed [and abundant in kindness], for there all is goodness and chesed, and there is the root of all thirteen attributes of mercy which are the thirteen rectifications of the holy beard (tikunay dikna), where all transgressions are forgiven and transformed into merits. And all the holy lights drawn from there are entirely in the aspect of hairs and threads, as is known from the writings of the Ari, may his memory be for a blessing. For from the immensity of the chesed and the wondrous good that exists there, Hashem blessed-be-He looks only at the good in Yisrael. Even in the sinners of Yisrael He looks only at the aspect of the hairs found in each and every one — each one’s movement from time to time by a hairsbreadth from his materality toward Him blessed-be-He. And through this great and awesome lights are illuminated there, called the aspect of hairs and threads, in the aspect of v’Atik Yomin yativ levoshah k’talg chivar u-se’ar reisheh k’amar neka [and the Ancient of Days sat, His garment was white as snow and the hair of His head like pure wool]. And through these aspects of hairs all judgments are sweetened, all transgressions are forgiven, and all chassadim and goodnesses are drawn upon Yisrael — all through the aspect of the supernal hairs, drawn through the good hairs that Hashem blessed-be-He finds in each person of Yisrael even in the most lowly of the lowly. And from them emerges the light of tzitzis, as mentioned.
אות כד וזה ובחי' כלל גליות ישראל שנתגרשנו מארצינו ומבית מקדשינו בית חיינו. לחוץ לארץ שנחשב שאנו שוכבים בחוץ ממש. בבחי' תשתפכנה אבני קודש בראש כל חוצות וכמעט אבדה תקוותינו ח"ו. לולא ה' עזרתה לנו ששולח לנו בכל פעם צדיקי אמת שהם בחי' ראש בית שמלמדים אותנו גם בחוץ דהיינו בבחי' חו"ל גם שם נמשך עלינו קדושת א"י קדושת הביהמ"ק בבחי' ואהי' להם למקדש מעט והעיקר ע"י האמונה הקודשה שממשיכין עלינו ע"י רוח קדשם ועי"ז הם מכניסין אותנו בכל פעם מחוץ לפנים. לבחי' בית שהוא קדושת הביהמ"ק קדושת התורה שמתחלת בבית"ת בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ שהוא אמונת חידוש העולם שזה עיקר קדושת הבית שעי"ז נכנסין מחוץ לפנים. ומי שיתחזק בזה יזכה שהיתהפך כל הגלות לטובה. כי עי"ז נזכה לבנין הבית לעתיד בהתחדשות נפלא כי אז יהי' ההתחדשות לטובה בשלימות נפלא כ"ש הנני עושה חדשה עתה תצמח וכן הרבה. וכל זה הוא בכלליות ישראל וכן הוא בפרטיות בכל אדם ובכל זמן שכל העליות וירידות ובשעת הירידה הוא בבחי' ונפיק בחי' ובלכתך בדרך שיוצא לחוץ מבית שהוא גבול הקדושה וכשהוא מתחזק אז ע"י תוקף אמונתו שאין שום ייאוש בעולם ומאמין שהש"י עושה נפלאות חדשות בכל יום והכל יתהפך לטובה בכח הצדיקי אמת שזכו להתחדשות נפלא בכל עת אזי זוכה שהירידה היא תכלית העלי'. כי ע"י הירידה בחי' ונפיק עי"ז דייקא יתחדש מוחו ודעתו ויחזור ויכנוס לבית מחדש. וע"כ בכל פעם שחוזרין ונכנסין מחוץ לבית צריכין להניח ידו על המזוזה ולהמשיך על עצמו קדושת המזוזה שהיא קודשת הבית מחדש. כמו שבכל שנה יוצאין מבית לסוכה כדי לחדש קדושת ביתו כנ"ל. ומשם ממשיכין הקדושה לחדש מוחו שהוא קדושת ביתו בכל צאתו ובואו שזהו בחי' בשבתך בביתך ובלכתך בדרך שהזהיר אותנו לדבר בתורתו ואמונתו. כ"ש ודברת בם בשבתך וכו' היינו כנ"ל:
And this is the aspect of min ha-meitzar karasi Kah [from the straits I called out to G-d]. And it is explained in the kavanos that meitzar has the same letters as tzemer [wool] — the aspect of hairs, which are the aspect of the rectifications of the holy beard (tikunay dikna). See there — as mentioned. For the hairs of the holy beard, which are all the attributes of mercy, are drawn through the aspect of min ha-meitzar karasi Kah: through a person pulling himself by a hairsbreadth from his materiality toward Hashem blessed-be-He. That is: when a person is in great distress and the desires and the Sitra Achra prevail over him as much as they do, until there is no way for him to turn left or right — in the aspect of kol rodfeha hisiguha bein ha-meitzarim [all her pursuers overtook her in the narrows] — until it seems that all hope is lost, heaven forbid. And in the very depths of his distress and the straits of his soul he turns to Hashem blessed-be-He and cries out to Him from the straits, in the aspect of min ha-meitzar karasi Kah. Even if his turning to Hashem blessed-be-He is only a hairsbreadth, it is precious in the eyes of Hashem blessed-be-He, and from meitzar is made tzemer — the aspect of the hairs of the holy beard, where all is mercy and good, and where everything turns to goodness and merit, as is known.
אות כה וזהו בחי' מה שלפעמים נתגרש אחד מביתו לאיזה זמן ואח"כ חוזר לביתו והכל לטובה וכנ"ל:
And this is the aspect of the thread of wool (chut shel tzemer) on Yom Kippur that used to whiten the transgressions of the entire year, as it is written: v’im ya’adimu ka-tola k’tzemer yihyu [if they be red as crimson, they shall become as wool]. For the essential forgiveness of transgressions on Yom Kippur is drawn through this aspect: through Hashem blessed-be-He finding in Yisrael, even in the sinners heaven forbid, many many good hairs, as mentioned. Through this the supernal hairs illuminate — the aspect of the rectifications of the holy beard, the aspect of wool as mentioned — through which all transgressions are forgiven as mentioned.
אות כו וזהו בחי' מזמור שי חנוכת הבית שאומרי' בכל יום כי בחי' חנוכת הבית שהוא בחי' חנוכת הבית המקדש שהוא בחינת התחדשות המוחין צריכין להמשיך בכל יום מחדש. וע"כ מזכירין שם ביותר מענין ההתחזקות שמשבחין להש"י שהי' בעזרו להתחזק ולבלי ליפל בשום אופן כמו שכל המזמור מדבר מזה כ"ש ארוממך ה' כי דליתני ולא שמחת אויבי לי וכו' ה' העלית מן שאול נפשי חייתני מירדי בור וכו' עד שמסיים הפכת מספדי למחול לי טוכו' כי הכל מתהפך לטובה כנ"ל. וזה שסיים למען יזמרך כבוד ולא ידום כוו' כי עיקר בירור האמונה הוא ע"י תקון הכבוד שמשם נמשך הרוח נבואה וכו' כנ"ל. וזהו למען יזמרך, מזמרך דייקא בחי' זמר ושיר שהוא ניגון המוזכר שם שיתער לעתיד בעת חידוש העולם ע"ש שזה עיקר התיקון והתקוה של כל אחד כמובן שם וכנ"ל:
Section 3 — Raishis HaGez to the Kohen: Rectifying the Wool at Its Root
אות כז וזה ויקם וליך ויבז עשו כוו' שקם והלך ולא נשק המזוזה כמובא שכל זה נסמך לפסוק ויעקב איש תם יושב אהלים. ואיתא בילקוט הראובני שזהו סוד מזוזות שהוא בחי' אמת ע"ש דבר נפלא. כי כל פגם עשו הוא שהי' איש שדה שהוא היפך קדושת הבית שקבוע בו מזוזה שהוא בחי' יעקב איש תם יושב אהלים. ועיקר הפגם שלא נשק המזוזה, היינו שלא המשיך על עצמו קדושת המזוזה כשיצא לחוץ לשדה כי איש הישראלי שהוא מסטרא דיעקב איש תם אפילו כשיוצא לחוץ מניח ידו על המזוזה ועי"ז ממשיך קדושת המזוזה גם בהיותו בחוץ ע"י כח קדושת סוכה שהוא ג"כ בחי' יעקב בחי' ויעקב נסע סוכותה ויבן לו בית וכנ"ל. אבל עשו ההיפך מכל זה כשיוצא לחוץ אינו מניח ידו על המזוזה כי עשו בבחי' פגם מזונא דגופא שהוא היפך מזונא דנשמתא שהוא בחי' הקול קול יעקב שעל ידי זה ידו אוחת בעקב עשו וכו' כמבואר כל זה בהתורה הנ"ל. שכל קדושת האמונה נמשך ע"י בחי' הקול קול יעקב וכו' ע"ש. וע"כ הי' כל פגם עשו על ידי אכילה שאמר הלעיטיני נא וכו' וכו'. וע"כ מקושר ונסמך יפה כל פרשה זאת ע"י כל הנ"ל:
And this is the aspect of raishis haGez [the first of the shearing] that one must give to the Kohen. For the Kohen is the man of chesed, the aspect of Micha’el Kahana Rabba who always advocates merit on behalf of Yisrael. And all the merits found in Yisrael are through the aspect of the aforementioned hairs, through which one can find merit even in the most lowly of the lowly. For in all of them are found many good hairs — the times each one pulls himself from evil to good by a hairsbreadth — which is the aspect of sa’reich k’eder ha-izim, said of the sinners of Yisrael as mentioned.
Loading comments…