הלכה ד

אות א ע"פ התורה תפילה לחבקוק (בסי' י"ט) ע"ש כל התורההיטב והכלל שע"י שלימות לשון הקודש מכניעין תאוות ניאוף שהוא רע הכולל של כל הע' אומות ושלימות לה"ק הוא בחי' חוה אשה שהוא בחי' הדיבור הקדוש שבו נברא העולם ועי"ז רוממנו הש"י מכל הלשונות וכו' ועיקר שלימות לה"ק הוא ע"י לשון תרגום בבחי' ויפל ה' אלקים תרדמה על האדם ויישן ויקח אחת מצלעותיו וכו'. ואז נבנה האשה כ"ש שם ויבן ה' אלקים את הצלע וכו' לאשה היינו שהאשה יראת ה' בחי' שלימות לה"ק עיקר בנינה ע"י תדרמ"ה שהו במספר תרגום כי עיקר שלימות לה"ק הוא ע"י לשון תרגום שהוא ממוצע בין לה"ק ובין הלשונות של הע' עממין כי לשון תרגום הוא בחי' עץ הדעת טו"ר בחי' נוגהבחי' התיקלא ששם עיקר הבחירה והמשקל והנסיון של האדם ומי שזוכה לשבר תאוותו ולכבוש את יצרו הוא מברר הטוב שבתרגום ואזי נכלל התרגום בחי' נוגה בהקדושה בבחי' לה"ק ולהיפך מי שאינו זוכה ח"ו נכלל התרגום וכו' בבחי' לשונות הע' עממין וכו' ע"ש כ"ז היטב ומי שזוכה לשלימות לה"ק ע"י לשון תרגום אזי כל אכילתו ושתייתו ע"י התנוצצות האותיות שיש באותו הדבר שאוכל ושותה כי בכל דבר שבעולם יש בו אותיות שבהם נברא אותו הדבר ואלו האותיות הם אותיות של לה"ק שבהם נברא העולם ומי שזוכה להשלים את הלה"ק כנ":ל הוא זוכה שיתנוצצו ויאירו על ידו האותיות שיש בכל דבר ואז כל אכילתו ושתייתו הוא רק מהתנוצצות האותיות שיש בהדבר שאוכל ושותה בבחי' ישלח עזרך מקודש ומציון יסעדך וכו' עיין שם כל זה היטב:

אות ב וזה בחי' איסור חדש שאסור לאכול מתבואה חדשהשהוא עיקר האכילה עד שיקריבו את העומר שהוא בא משעורים דייקא כי ישראל עם קדוש צריכין שיהי' כל אכילתם בבחי' הנ"ל שיהיו ניזונים רק מהתנוצצות האותית שיש בהדבר שאוכלים שזהו עיקר שלימות תיקון האכילה דקדושה ולזה א"א לזכות כ"א ע"י שלימות לה"ק ע"י לשון תרגום כנ"ל. וזה בחי' עומר שעורים שהוא בחי' תיקון שלימות הדיבור כמובא בכוונת האריז"ל ששעורה הוא בחי' ב"פ מנצפ"ך הם ה' מוצאות הפה כמבוא בכתבים כ"פ. היינו כי שעורים הם בבחי' לשון תרגום שעל ידו עיקר הבנין והשלימות של הדיבור של לשון הקודש שבו נברא העולם כי עיקר הדיבור שהוא בחי' כ"ב אותיות של לה"ק הוא בחי' חטה שהוא בגימ' כ"ב כמובא בהתורה הזאת שזהו בחי' עשאה כאוצר של חטים וכו' ע"ש. ושעורים הם בחי' לשון תרגום שהוא בחי' תרדמה ושינה שעל ידו עיקר הבנין והשלימות של לה"ק שהוא בחי' חוה אשה כנ"ל. כי שעורים הם בחי' מאכל בהמה שהוא בחי' העדר הדעת שזהו בחי' תרדמה ושינה שהוא הסתלקות הדעת. ותרדמה ושינה הם בחי' לשון תרגום כנ"ל (וכן איתא במ"א בהתורה פתח ר"ש (בסי' ס') שמאכל בהמה הוא בחי' שינה שהוא הסתלקות הדעת הסתלקות הפנים ע"ש. כי עיקר שלימות לה"ק הוא לזכות עי"ז לפנים מאירות בחי' פב"פ דבר ה' עמכם. ע"ש בהתורה הזאת תפלה לחבקוק והבן היטב). ובשביל זה צריכןי להקריב עומר משעורים דייקא תיכף אחר יום ראשון של פסח ואז דייקא הותר הלחם חדש לאכול ומאז מתחילין לספור ספירת העומר. כדי שיטהרו נפשות ישראל מזוהמתן לצאת מזוהמת מצרים ולזכות לקבלת התורה בשבועות. כי בשעת יצי"מ בליל א' של פסח אז זכינו לבחי' לה"ק שבו נברא העולם כי אז בשעת יצי"מ רוממנו מכל לשון כי אז הי' התחלת התקרבות ישראל לאביהם שבשמים כי אז הוציאנו מגלות מצרים שכולל כל הגליות של כל הע' אומות ששם עיקר הטומאה היינו תאות ניאוף שהוא רק הכולל של כל הע' אומות שמצרים כלולים מהם. כי מצרים הם בני חם שטופי זמה כי הם ערות הארץ כמובא. והש"י ברחמיו הוציאנו אז ממצרים ממ"ט שער יטומאה היינו מתאות ניאוף שהיא עיקר הטומאה של כל הע' אומות ואז התחילה לבחור בנו מכל עם ורוממנו מכל לשון כי אז נתגלה בחי' לה"ק שהוא דבר ה' שבו נבהרא העולם. כי ביציאת מצרים שידד המערכות ושינה הטבע באותות ומופתים גדולים ונוראים מאד מאד שעי"ז נתגלה חידוש העולם שהש"י ברא את העולם והוא ית' מנהיג עולמו כרצונו. והוא בוחר בעמו ישראל שבשבילם ברא ומקיים הכל כאשר ראו בעיניהם כל העולם בכל העשר מכות שבאו על המצריים במופתים נוראים ושינוי הטבע מאדוישראל ניצולו מהם והכל הי' כדי להכריח את פרעה שישלח את ישראל עמו ממצרים. וע"כ אז נתגלה דבר ה' שהוא בחי' לשון הקודש שבו נברא העולם כי אז נתגלה כי בדבר ה' שמים נעשו וברו פיו כל צבאם כי מאחר שנתגלה אז שהש"י ברא העולם. ע"כ בודאי נתגלה אז בחי' לשון הקודש שהוא דבר ה' שבו נברא העולם שעי"ז רוממנו מכל לשון וקרבנו אליו אז. אבל אע"פ שזכינו אז לבחי' לשון הקודש שהוא דבר ה' שבו נברא העולם והאיר עלינו אז הארה עצומה ונפלאה מאד אעפ"כ עדיין לא הי' הלה"ק בשלימות. כי הי' רק בבחי' הלה"ק הבא מלמעלה שעדיין מחוסר תיקון בזה העולם ואין בו שלימות כ"א כשמשלימין אותו בזה העולם מלמטה ע"י בחי' לשון תרגום דהיינו ע"י שמייגעין עצמן לברר בחי' עץ הדעת טו"ר שהוא בחי' נוגה שהוא בחי' תרגום שאז עיקר השלימות של לה,ק וכנ"ל. כי בשעת יצי"מ הכל הי' עדיין בבחי' אתערותא דלעילא כמובא. כי לא הי' ישראל עדיין ראויין להגאל ע"י מעשיהם לבד כמובא. רק הש"י כביכול הוכרח להוציאם מיד כדי שלא ישתקעו שם. כ"ש ולא יכלו להתמהמה וכמובא כי במצרים קודם קבלת התורה א"א להשלים את הלה"ק ע"י לשון תרגום כי זה הבירור של בחי' לשון תרגום א"א כ"א ע"י התורה שהוא כלול מבחי' שנים מקרא ואחד תרגום שהוא בחי' שלימות לה"ק ע"י לשון תרגום.כי התורה היא בחי' עץ החים תיקון עת הדעת. כי עיקר התיקון והבירור הטוב מהרע הוא ע"י התורה שכלולה מתורה שבכתב ותורה שבע"פ שהוא בחי' שלימות לה"ק ע"י לשון תרגום. כי תורה שבכתב היא בבחי' לה"ק כי כל התנ"כ הם בלשון הקודש ותורה שבע"פ הוא בבחי' לשון תרגום שהוא בחי' עץ הדעת טו"ר בחי' נוגה שזהו בחי' ששה סדרי משנה שהםבחי' כשר ופסול טמא וטהור אסור ומותר היינו בחי' טוב ורע כמובא. היינו שע"י בחי' ששה סדרי משנה שהם כלל תורה שבע"פ מבררין הטוב מהרע דהיינו שמבררין הכשר מהפסול הטמא מהטהור וכו' שזהו בחי' בירור עץ הדעת טו"ר בחי' בירור לשון תרגום שעי"ז עיקר שלימות לה"ק כנ"ל. וע"כ עיקר תורה שבע"פ נכתבה בלשון תרגום שהוא הגמרא שסידרו רז"ל בלשון תרגום ששם עיקר בירור כל דיני התורה כשר ופסול וכו'. וגם התורה שבכתב בעצמה כלולה מלה"ק ותרגום כשרז"ל מנין לתרגום מן התורה וכו' כי כלל התורה הוא בחי' דיבור הקדוש של הש"י שבו ברא העולם שהוא לשון הקודש כנ"ל. כי באורייתא ברא קוב"ה עלמא והתורה היא מקיימת את העולם. ועיקר קיום העולם ע"י התורה הוא ע"י בחי' שלימות לה"ק ע"י לשון תרגום דהיינו ע"י שישראל עם קדוש נתנסין ונצטרפין בזה העולם הבחירה וכובשין את יצרם ומשברין תאותם ומתרחקים מניאוף ומקיימין מצות התורה עי"ז מבררין הטוב שבתרגום הטוב שבעץ הדעת ומשלימין את הלה,ק בבחי' שלימות לה"ק ע"י לשון תרגום. אבל בממרים שהיה קודם קבלת התורה לא הי' אפשר לברר בלשימות הטוב מהרע ולא הי' אפשר להם לברר לשה"ק ע"י ל' תרגום. וע"כ לא הי' בכחם של ישראל להכניע זוהמת מצרים ולצאת מהם. רק שהש"י ברחמיו חמל עלינו בחסדו ובזכות אבותינו ודלג על הקץ והוציאנו בעצמו בבחי' אתערותא דלעילא. שזהו בחי' לשון הקודש לבד קודם שנשלם ע"י לשון תרגום שהוא השלימותשמשלימין אותו מלמטה בזה העולם. רק הוא יתב' בעצמו השלים הלה"ק בהארה נפלאה מלמעלה וגילה לעין כל שהוא ית' ברא עולמו בדיבורו. והוא מושל גם עתה בדיבורו ונותן כח לצדיקים לשנות הטבע כרצונו. ועי"ז הוציאם ממצרים באותו נוראות וכנ"ל. אבל אע"פ שהיאר עלינו אז הארה נפלאה ועצומה מאד. אעפ"כ עדיין אין זה תכלית השלימות מחמת שהי' רק בבחי' אתערותא דלעילא ולא הי' עדיין בבחי' השלימות הנשלם מלמטה על ידינו שהוא בחי' שלימות לה"ק ע"י לשון תרגום וכנ"ל. וע"כ לא היתה ההארה ראק לפי שעה ביום הראשון. ואחר כך תיכף נסתלק ואזי תיכף ביום שני צריכין אנו לחזור ולהתחיל מחדש להשלים הקדושה דהיינו הלה"ק על ידינו להשלים בחי' הלה"ק ע"י לשון תרגום כנ"ל שזהו עיקר השלימות כנ"ל. וזהו בחי' העומר שעורים הוא בחי' הבירור של לשון תרגום שהוא בחי' עץ הדעת טו"ר כנ"ל. כי שעורים הוא כלול ממאכל אדם ומאכל בהמה כי שעורים מאכילין אותו לבהמות אבל גם מבררין אותו ועושין ממנו מאכלי אדם.אבל חטים כל עיקר אכילתו הואר מאכל אדם. כי חטים הוא בחי' לה"ק שהוא בחי' קדושת ישראל שנקראים אדם אבל שעורים כלול משניהם מבחי' לה"ק שהוא בחי' אדם ומבחי' לשון הע' אומות שהם בחי' בהמה כי הוא מאכל אדם ומאכל בהמה כי הוא בבחי' לשון תרגום שהוא ממוצע בין לה"ק ובין לשונות העמים כנ"ל. וע"כ על ידו עיקר הברור שזהו עיקר הבנין והשלימות של לה"ק בבחי' שלימות לה"ק ע"י לשון תרגום כנ"ל. וע"כ צריכין להביא העומר משעורים דייקא וכנ"ל:

אות ג וזה שכתוב בתיקונים ובזוהר שהעומר שעורי םהוא בחי' מנחת קנאות שהוא בחי' הקרבן של הסוטה שהיה משעורים שבו היתה נבדקת אם מעלה מעל באישה ואם היא טהורה וכו'. וכ"ש שם בזוהר ואיהו בדיקו דאשת חיל וכו' ע"ש היינו כנ"ל. כי מנחת שעורים הוא בחי' הבירור והצירוף של בחי' לשון תרגום ששם עיקר הבדיקה והנסיןו והצירוף של תיקון הברית שהוא בחי' לה"ק כי הוא בבחי' נוגה שלפעמים נכלל בקדושהולפעמים להיפך והכל כפי מעשה האדם שאם אינו זוכה חס ושלום איז נכלל נוגה בטומאה שזהו בחינת שנכלל לשון תרגום בלשונות העמים ח"ו. אבל כשזוכה אז נכלל נוגה בקדושה דהיינו שנכלל לשון תרגום בלה"ק. ואז עיקר שלימות לה"ק עי"ז דייקא כנ"ל. שזהו בחי' מנחת שעורים של הסוטה שהיא נבדקת בזה אם היא בבחי' אשת חיל בחי' אשה יראת ה' בבחי' תיקון הברית בבחי' שלימות לה"ק או להיפך ח"ו. וכן כלל ישראל צריכים להביא מנחת שעורים ביום ב' של פסח שעי"ז הם מבררים בחי' תרגום ומשלימין את הלה"ק בבחי' שליטמות לה"ק ע"י לשון תרגום וכנ"ל. ואז דייקא הותר לאכול לחם חדש שהוא עיקר האכילה כי אז כשזוכין להשלים הלה"ק ע"י לשון תרגום אז מביאין הארה והתנוצצות לכל האותיות שיש בכל דבר שבו נברא כנ"ל. ואז כל אכילתו ושתייתו הוא רק מהתנוצצות האותיות שיש בהדבר כנז"ל שזהו עיקר קדושת אכילת ישראל. וכל זמן שאין משלימין ישראל מאכליהם בבחי' זאת אינו ראוי למאכלם ע"כ אסורים לאכול חדש עד שיקריבו העומר שעורים שעי"ז נשלם מאכליהם בבחי' זאת שיהיו כל מאכליהם מהתנוצצות האותיות לבד כנ"ל:

אות ד וזה בחי' איסור חמץ בפסח. כי מחמת שבפסח בשעת יציאת מצרים הי' רק בבחי' אתערותא דלעילא בבחי' ל' הקודש הבא מלמעלה קודם שנשלם מלמטה ע"י בחי' לשון תרגום כנ"ל. ע"כ אז החמץ אסור באיסור חמורמאד בבל יראה ובל ימצא רק שצריכין לאכול מצה כי איתא שחמץ הוא בחי' עץ הדעת טוב ורע היינו כי א"א לאכול חמץ כ"א כשמבררין בחי' עץ הדעת טו"ר שזהו בחי' שלימות לה"ק ע"י לשון תרגום כנ"ל. אבל בפסח שאז הי' בבחינת אתערותא דלעילא בבחי' לה"ק הבא מלמעלה ועדיין לא בררנו את בחי' עץ הדעת בחינת לשון תרגום כנ"ל. על כן אז צריכין לברוח ולהתרחק מהחמץ בתכלית הריחוק כיאז ע"י החמץ ח"ו יתעוררו כל הרע של כל הע' אומין ויינקו מהקדושה דרך החמץ שהוא בחי' עץ הדעת שדרך שם עולין לינק מהקדושה כל זמן שאין מבררין בחי' עץ הדעת בחי' תרגום כנ"ל ע"כ צריכין אז ליזהר מאד מחמץ ולאכול רק מצה ולבער החמץ לגמרי כי מצה בחי' לשון הקודש וחמץ בחי' תרגום כי מצה בה' בחי' ה' מוצאות הפה שהו אהדיבורשל לה"ק שהוא עיקר הדיבור וחמץ בחית בחי' בהמה (כמובא בהתורה שאלו את ריב"ק בסימן נ"ז בחי' העדר הדיבור כי לשונות העמים הם בחי' לשון עלגים ואינם בכלל דיבור אדם. וע"כ בפסח שאז עדיין אין בנו כח לברר החמץ שהוא בחי' עץ הדעת כנ"ל. ע"כ אז החמץ נכלל בלשונות העמים שהם בחי' בהמה העדר הדיבור. וע"כ אסור החמץ באיסור חמור מאד. רק כל אכילתנו מצה שהוא מוחין גדולים מאד דהיינו בחי' ל' הקודש בהארה נפלאה ועצומה הבאה מלמעלה וכנ"ל. אבל תיכף ביםו ב' של פסח אנו מקריבין העומר שעורים ואז אנו מתחילין בתיקון הנ"ל להשלים להלה"ק מלמטה ע"י בחי' לשון תרגום כנ"ל ואז מתחילין לספור ספירת העומר כדי לצאת מטומאה לטהרה ועי"ז אנו מבררין הקדושה בהדרגה בכל וום ויום עד שזוכין בשביעי של פסח להכניע ולבטל טומאת מצרים לגמרי כי אז הי' עיקר גמר מפלת מצרים בשעת קי"ס ואז הותר החמץ אחר הפסח כי אז בשעת קרי"ס נתגלה בחי' תיקון הברית בחי' יוסף בחי' הים ראה וינס שהוא בחי' שלימות לה"ק ע"י לשון תרגום שזכה יוסף לזה ע"י שעמד בנסיון וכמובא שם בהתורה הנ"ל. ועל כן אז ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל הנביא כשרז"ל. כי אז הי' בחי' בירור עץ הדעת שהוא בחי' מטה משה שבתחילה הי' מתהפך ממטה לנחש ומנחש למטה ועכשיו נכלל כולו בטוב גמור וגילה התגלות אלקותו ית' בעולם ע"י שבקע הים והפיל את מצרים רע הכולל במים הזדונים וישראל עברו בתוך הים ביבשה ואז נכנע בחי' שפחה בישא ואז האיר הארה מקבלת התורה כי נצטוו תיכף אח"כ כמה דינים ומשפטים כ"ש שם שם לו חוק ומשפט ושם נסהו ואז האיר עליהם בחי' הבירור של ששה סדרי משנה שמברר כשר ופסול וכו' שמכניע שפחה בישא ואז נכלל גם בחי' השפחה בקדושה כובן כ"ז בתיקונים ע"ש. וע"כ אז ראתה שפחה על הים וכו' ומחמת שאז הי' בחי' בירור עץ הדעת טו"ר שזהו בחי' שלימות לה"ק ע"י לשון תרגום ע"כ אחר ז' של פסח הותר החמץ כי אחר הבירור הנ"ל נכלל החמץ בקדושה ואז עיקר שלימות הקדושה על ידו בבחי' שלימות לה"ק ע"י לשון תרגום כנ"ל:

אות ה ועיין בהתורה תפלה לחבקוק הנ"ל בסופו בההשמטות מבואר שם על פ' עושי דברו לשמוע בקול דברו שהלה"ק כשבא מלמעלה עדיין אין לו שלימות עד שמשלימין אותו מלמטה בבחי' שלימות לה"ק ע"י לשון תרגום וזהסוד כונות מצות מילה וכו' כי כל הדברים שברא השי"ת הכל צריך תיקון וכו' ע"ש כ"ז היטב. וכ"ז הוא בחי' מה שבארנו כאן בענין פסח וספירת העומר שבפסח הואבחי' אתערותא דלעילא בחי' להה,ק הבא מלמעלה רק שאז בשביל צורך הגאולה נמשך בחי' הלה"ק מלמעלה בהארה נפלאה ועצומה כדי שיוכלו לגאול כי אז בשעת יצמ"י נתגלה שהש"י ברא את העולם בהתגלות נפלא ונורא והתגלות חידוש העולם זה בחי' שלימות לה"ק שבו נברא העולם וכנ"ל, אבל אעפ"כ עדיין לא נשלם בחי' הלה"ק מלמטה בבחי' שלימות הלה"ק ע"י תרגום וע"כ אנו צריכין תכיף ביום ב' להתחיל בתיקון זה ע"י הקרבת העומר שעורים וכו' וכנ"ל. ואז מתיחילין לספור ספירת העומר שהוא בחי' שאנו מטהרין עצמינו מיום אל יום בבחי' אתערותא דלתתא וע"כ סופרין אל העומר דייקא כי עומר שעורי םהוא בחי' לשון תרגום שמשלים את הלה"ק כנ"ל שהוא בחי' השלימות שמשלימין את הקדושה בחי' לה"ק מלמטה כנ"ל. ע"כ סופרין להעומר את הימים דהיינו ספירת העומר שהוא בחי' אתערותא דלתתא שאנו ממשיכין עלינו הקדושה בכל יום ע"י מצות ספירת העומר כדי לצאת ממ"ט ש"ט למ"ט שערי קדושה לזכות להשלים בשלימות את הלה"ק למטה בבחי' שלימות לה"ק ע"י לשון תרגום שהוא בחי' השלימות שמשלימין את הלה"ק מלמטה כנ"ל:

אות ו וע"כ בשביעי של פסח שכבר ספרנו ששה ימים ואז נמשכין מוין גדולים (בחי' רשימו דגדלות דאבא כמוב' בכונות) היינו שאנו ממשיכין עלינו קדושה גבוה על ידינו ע"י בחי' אתערותא דלתתא וע"כ אז הוא קרי"ס ואז מכניעין המצריים שהם רע הכולל כנ"ל לגמרי. כי אז נשלם הלה"ק בבחי' שלימות לה"ק ע"י לשון תרגום ע"י שכבר ספרנו ששה ימים ספירת העומר כי אז נתגלה בחי' תיקון הברית בחי' יוסף בחי' יסוד בחי' הים ראה וינס ויצא החוצה. ע"כ אז תיכף אחר שיביע של פסח הותר החמץ. כי א"א לאכול חמץ כ"א ע"י תיקון בחי' עץ הדעת טו"ר שנתתקן ע"י בחי' לשון תרגום כשזוכין לבררו ולהשלים בו את הלה"ק שזה זוכין בשביעי של פסח וכנ"ל וע' בהתורה תפלה לחבקוק הנ"ל. והבן היטב:

אות ז וזה בחי' מעשה בלעם שהש"י הפליא חסדו עמנו ולא אבה לשמוע אל בלעם ויהפוך ה' וכו' והש"י מתפאר בהחסד הגדול הזה שעשה עמנו שהצילנו מבלעם הרשע כ"ש עמי זכר עא מה יעץ עליך בלק מלך מואב ומה ענה אותו בלעם וכו'. וזה בחי' פתיחת פי האתון שהש"י עשה אז נבס כזה שפתח פ יהאתון והכל בשביל הצלת ישראל. כי שלימותלה"ק הוא בחי' רוח הקודש בחי' ויהי נא פי שנים ברוחך אלי כוו' בחי' רוה"ק אומרת כן כמבואר שם היטב בהתורה הזאת כנ"ל. וא"א לזכות לשלימות לה"ק לרוה"ק כי אם מי שזוכה לתקון הברית שאז זוכה לשלימות לה"ק לרוה"ק כי אם מ ישזוכה לתקון הברית שאז זוכה לשלימות לה"ק בתכלית השלימות בבחי' שלימות לה"ק ע"י לשון תרגום. כי שלימות לה"ק שהוא רוח הקודש ותיקון הברית הם תלויים זה בזה כ"ש שם ע"ש. וע"כ א"א לזכות לנבואה לרוה"ק דרך הקדושה כ"א מי שזוכה לתיקון הברית בתכלית השלימות וע"כ משהרבינו שהוא אדום לכל הנביאיםכ"ש ולא קם עוד נביא בישראל כמשה. ע"כ הי' קדוש בקדושת הברית בתכלית הקדושה והפרישות. כ"ש ואתה פה עמוד עמדי וכן כל הנביאים של ישראל כולם הי' קדושים וטהורים מאד בקדושת הברית.רק מחמת שלא הגיעו לקדושת משה ע"כ היתה נבואתם בבחי' אספקלריא שאינה מאירה רק משה זכה לתכלית שלימת הנבואה בחי' אספקלריא המאירה כי א"א לזכות לנבואה שהוא רוה"ק בחי' שלימות לה"ק כ"א ע"י תיקון הברית כנ"ל. וכפי מה שזוכה לבחי' תיקון הברית כן זוכה לנבואה ורוה"ק כנ"ל. אבל את זה לעומת זה עשהלאקים שהש"י נתן כח הבחירה לאדם ועיקר הבחירה הוא בבחי' עץ הדעת ט"ר שהוא בחי' נוגה בחי' שלון תרגום שהוא ממוצע בין סטרא דקדשוה שהואלה"ק ובין סטרא דמסאבא שהם לשונות הע' עממין ושם בבחי' תרגום בחי' עץ הדעת בחי' נוגה שם עיקר הבחירה והמתקלא ומי שרוצה לזכות לעלות אל הקדושה ולזכות ללה"ק בשלימות שהוא בחי' רוח הקודש א"א לו כ"א כשמתגבר א"ע בגבורה גדולה לכבוש את יצרו ולשבר את כל התאות והעיקר לשבר תאות ניאוף וכפי מה שמשבר תאות כן מברר הטוב זשבעץ הדעת טו"ר הטוב שבתרגום וכו' ומשלים את הלה"ק בחי' רוה"ק וכל מה שמשלים את הלה"ק יותר יש לו כח יותר ע"י הדיבור של לה"ק להכניע עת הרע הכולל ולבטל תאוה הנ"ל. וכן חוזרת חלילה עד שזוכה לשלימות לה"ק ולתיקון הברית בשלימות וכנ"ל. כי שלימות לה"ק ותיקון הברית תליים זה בזה כנ"ל. וכבר מבואר אצלינו במ"א שכל הדברים התלויים זה בזה אין יודעי םמהיכן ההתחלה כמבואר כי גם כאן אין יודעין מהיכן ההתחלה אך האמת היא שצריכין להתחיל משניהם ומאיזה בחי' מהם שמתחילין תחילה הואטוב מאחר שכוונתו לשמים לזכות לסטרא דקודשה דהיינו שיש אחד שהתחלתו משבירת תאוה הנ"ל וכפי שבירתו תאוה זאת כן זוכה לשלימות לה"ק וכו' כנ"ל. ויש אחד שהתחלתו משלימות לה"ק דהיינו שמקדש דיבורו בקדושה גדולה ועוסק לדבר הרבה דיבורים קדושים שהם דיבורי תורהותפילה והתבודדות שזה עיקר בח'י שלימות לה"ק (כמבואר הפי' בספר לקוטי עצות) וכל מה שמרבה יותר בתורה ותפלה שהם בחי' שלימות לה"ק עי"ז זוכה לשבר תאוה הנ"ל וכפי מה שזוכה לשבר תאוה הנ"ל. כן זוכה יותר לשלימות לה"ק וכן חוזרת חלילה כנ"ל עד שזוכה למה שזוכה לבחי' תיקון הברית ושלימות לה"ק בתכלית השלימות ואז זוכה לרוה,ק כי רוה"ק הואבחי' לה"ק שתלוי בתיקון הברית וכו' כנ"ל. וע"כ א"א לקבל רוח נבואה מלמעלה דרך הקדושה כ"א כשמתקן ומברר בחי' עץ הדעת טו"ר שהוא בחי' תרגום שאז דייקא משלים את הקדושה בחי' לה"ק ומכניע את הרע הכולל לגמרי ואז מקבל הרוח נבואה דרך הקדושה בשלימות כמ ומשה רבינו וכל הנביאים כנ"ל. כי כל זמן שיש בו איזה אחיזה מהרע שבעץ הדעת שבבחי' תרגום אינו יכול לקבל רוח הנבואה מהקדושה מחמת שעדיין בחי' התרדמה בחי' עץ הדעת וכו' מבולבל ומעורב אצלו ואז כשירצה לעלות אל הקדושה לקבל רוח נבואה יתאחז בו הרע שבעץ הדעת ויבלבל אותו בנבואת שקר וכו' וכמבואר מזה בכתבים ואפילו אם הוא נקי מעבירות רק שלא שיבר התאוה בהיתר כראוי א"א לו לזכות לנבואת אמת בשלימות מחמת שעדיין לא בירר כראוי בחינת עץ הדעת בחינת תרגום שהוא עיקר שלימות הקדושה ודרך שם עולין ונכללין בקדושה בבחינות לה"ק בחי' רוה"ק כנ"ל:

אות ח אבל הרשעים המכשפפים שהם בלעם וחביריו הם אזלים בתר איפכא שהם עושין בהיפך ממש כי בלעם הי' משוקע ברע הכולל בתכלית הזוהמא כשרז"ל ע"פ ההסכן הסכנתי שהי' עושה עם האתון מעשה אישות וכו' ואעפ"כ רצה להמשיך ע"ע רוח מלמעלה בחי' רוח נבואה דרך התרגום שהוא עה"ד שהוא ל' ארמי שדרך שם הי' עולה לינק מהקדו' בבחי' מן ארם ינחיני בקל מלך מואב מן ארם דייקא היינו ע"י לשון ארמי לשון תרגום שדרך שם עולין הקליפות לינק מהקדושה בבחי' ארמי אובד אבי כמבואר כ"ז היטב בהתורה הנ"ל. כי הש"י ברא את העולם רק בשביל הבחירה כידוע ע"כ נתן להבחירה כח גדול מאד מאד וכמו שהצדיקים יש להם כח לברר עץ הדעת בחי' תרגום ולהשלים את הלה"ק ולהכניע עי"ז רע הכולל לגמרי ולזכות לרוח נבואה דרך הקדושה כנ"ל כמו כן להיפך נתן כח לבלעם וחביריו שאינם חפצים לשבר תאותם לשבר ולהכניע הרע שבעץ הדעת בחי' תרגום אף גם התגבר בהם רשעותם כ"כ עד שהתגברו בתוקף הרע שלהם לינק מהקדו' לעלות דרך העץ הדעת דרך התרגו' לינק מהקדושה להמשיך בחי' הלה"ק בחי' רוח נבואה למקומות שלהם להמשיך עליהם רוח נבואה דרך הטומאה דרך הרע שבעץ הדעת וכו' כנ"ל וכל מה שהתגבר יותר בתוקף זוהמתו לא השפיל את עצמו נגד הקדושה אדרבה רצה להשמשיך הקדושה חס ושלום למקומו להמשיך רוח נבואה למקומו הטמא להגביר הרע הכולל על לה"ק להגביר ח"ו ממשלת העמים שהם רע הכולל על ישראל ח"ו שהם מרוממים מכל לשון שהם בבחי' לשון הקודש היפך הצדיקים שמבררין התרגום בחי' עץ הדעת ומשלימין את הקדושה ומכניעין רע הכולל לגמרי וזוכין לרוח נבואה דרך הקדושה כנ"ל. והוא התגבר מהיפך אל היפך לעלות דרך התרגום לינק מהקדושה ולהמשיך רוח נבואה בחי' לה"ק לעצמו דרך הטומאה כנ"ל כי הש"י נתן זה הכח להבחירה שיהי' כח להאדם להמשיך הרוח דלעילא כרצונו או דרך הקדושה או להיפך ח"ו והעיקר הוא הדיבור שבו ברא הש"י את העולם ובו עיקר ההנהגה והממשלה. וע"כ דבור לשון מנהיג ומושל כמו דבר א' לדור כמובא בדברי אדמו"ר ז"ל (בסי' ד') כי הצדיקים מושלים בדיבורם כשרז"ל מחמת שהשלימו את הדיבור לה"ק ע"י לשון תרגום ע"י שביררו עץ הדעת בשלימות וכנ"ל. ובלעם רצה להמשיך הדיבור בגלות אצלו למשול בדיבורו כרצונו על ידי שהתגבר בתוקף טומאתו לעלות דרך התרגום דרך עץ הדעת לינק מהקדושה שהוא הדיבור של לה"ק ולהמשיך הדיבור לעצמו שבו ברא הש"י את העולם ומסר את הדיבור לבני אדם שיהי' להם כח בדיבורם לשלוט כרצונם כי עיקר הממשלה של כל אחד כפי בחינתו הוא ע"י הדיבור שנמשך מלה"ק שהוא שורש הדיבור שהוא חיותכל העולם כי בו ברא את העולם ובו מקיים את העולם כידוע. וע"כ באמת הי' לו לבלעם ממשלה וכח גדול בדיבורו שהמשיך לעצמו דרך הטומאה. כ"ש כי ידעתי את אשר תברך מבורך ואשר תאר יואר והכל בכח הדיבור שמשך לעצמו כנ"ל וכשפרש"י שנטלו עצה ממדין ואמר ועל משה אין כחו אלא בפה אף אנו נבא עליהם באדם שכחו בפה וכו' כי משה זכה לדיבור של לה"ק דרך הקדושה ע"י ששבר וביטל הרע שבעץ הדעת לגמרי ובלעם להיפך ממש כנ"ל. וע"כ סברו בלק ובלעם שגם על ישראל שהם עיקר בחי' לה"ק כנ"ל יוכלו להתגבר ח"ו. ובאמת היו ישראל אז בסכנה גדולה כידוע אבל הש"י חמת על עמו ובנפלאותיו הנוראות סיבב לטובת ישראל ועשה נסים ונפלאות גדולות להוציא בלעו מפיו כרצונו ובבחירתו בעצמו כי עיקר כחו היה מחמת שלא הניח את מחשבתו להכניע א"ע ולבטל א"ע נגד הקדושה אדרבא כל מה שירד אל הטומאה יותר רצה להמשיך בתוקף מחשבתו הרעה לשם את הרוח הנבואה יותר ויותר והי' לו כח לזה מחמת גודל הכח שנותן הש"י להבחירה וכנ"ל (וכמבואר בדברי אדמו"ר ז"ל גודל הכח שיש להמחשבה ע"ש) כי ישראל עם קדוש כל מי שמרגיש בעצמו שאינו קדוש כראןי הוא מכניע ומבטל א"ע נגד הש"י ואינו רוצה לילך בגדולות ונפלאות ממנו להמשיך על עצמו רוח נבואה בחי' רוה"ק כי יודע שרחוק מזה. ואם ירצה להמשיך על עצמו בחי' מראות וחזיונות יוכל לקלקל יותר ויותר כאשר נכשלו בזה רבים מאד רק הוא הולך בתמימות ומבקש מהש"י שיעזרו לצאת מפחיתותו ויזכה לקדש א"ע כראוי ואז אם יזכה ויהי' ראוי לזה לקבל רוה"ק דרך הקדושה ה' הטוב יעשה עצמו כרצונו אבל בלעם ותלמידיו הם להיפך כנ"ל שמשוקעים בכל הטומאות ומתגברים להשמיך על עצמם דרך הטומאה את הרוח דלעילא שיש כח להאדם הבעל בחירה להמשיכו לעצמו כרצונו כפי בחירתו לטוב או להיפך כנ"ל וכמובן מזה בהתורה בקרוב עלי מרעים (בסי' לו) על פסוק הנה ברך לקחתי ובירך וכו' ע"ש. והש"י כל זמן שחפץ בקיום העולם אינו רוצה לבטל כח הבחירה שבישביל זה נבראכל העולם רק בתחבולותיו הנפלאות לקח והוציא ממנו הדיבור ע"י בחירתו בעצמו. וזה בחי' פתיחת פי האתון שהש"י עשה נס כזה שפתח פי האתון שדיברהעמו והוכיחתו ולא יכול לעמוד בתוכחתה ועי"ז הי' עיקר מפלתו וניטל ממנו ממשלת הדיבור והוכרח לדבר כרצון הש"י ולהפוך הקללה לברכה כי כל כחו הי' שהמשיך הדיבור לתוקף הסט"א והטומאה ולא רצה להשיב הדיבור למקומו לקדושתו ומחמת כח הבחירה הי' לו כח לזה כנ"ל אבל מאחר שהוא בעצמו הניח כל כחו ומוחו וחיותו לתוך האתון שהי' עושה עמה מעשה אישות דכל חילא דשייפא גופא וכו' כמבואר בזוה"ק שכל הכחות שבכל אברי האדם נמשכין לתוך טיפת הזרע. ע"כ הוא בתוקף טומאתו שלא רצה להניח להשיב הדיבור הקדוש למקומו למעלה רק המשיך אותו בכל פעם למטה למטה למקום טומאתו בכח בחירתו כנ"ל. אבל מאחר שהוא בעצמו הניח כל כחותיו וחיותו לתוך האתון כנ"ל. ע"כ עשה הש"י עמו כדין וכמשפט כראוי לרשע רע כמותו וסיבב בנפלאותיו שהיי' נמשך הדיבור שלו שמשך למטה לתכלית הטומאה שהוא תאוות ניאוף שיהי' נמשך להאתון בעצמו שהאתון בעצמו ידבר כיכך ראוי לו. כי הוא בעצמו המשיך לה כח הדיבור שלו ע"י שבא עלי' ומשך כל כחותיו לשם כנ"ל. וצדיק ה' וישר משפטו שלא ביטל כח הבחירה ואעפ"כ לקח ממנו כח הדיבור בבחירתו בעצמו כי הוא בבחירתו משך כחו לשם שעי"ז נמשך לה כח כדין. וע"כ פתח ה' פי האתון והוכיחתו ולאיכול לעמוד בתוכחתה ועי"ז הי' עיקר מפלתו כשרז,ל גנות גדול הוא לו הוא הולך להרוג אומה שלימה בדיבורוכנגד האתון אינו יכול לעמוד כי בודאי עתה אינו יכול לעמוד עוד מאחר שכבר סיבב הש"י שיהי' נמשך הדיבור שלו להאתון ע"י מעשיו ובחירתו בעצמו כנ"ל. ע"כ שוב אין לו ממשלה בדיבורו כי אע"פ שהדיבור עתה במקום נמוך ומזוהם מאד אצל האתון. אעפ"כ מאחר שהאתון אינו בעל בחירה בקל יכול הש"י להוציא הדיבור משם ולהעלותו לשרשו כי עיקר מה שקשה בעיניו ית' לשבר כח הבחירה שיש לה כח גדול כנ"ל. ומחמת זה היו ישראל בסכנה גדולה וכנ"ל. כי הש"י חפץ משפט ואינו רוצה לבטל כח הבחירה שבשביל זה ברא כל העולם וכנ"ל וכמובא*) אבל עתה שהש"י לקח ממנו הדיבור ומסרו להאתון כדין וכמשפט כנ"ל ופתח פי האתון כבר אבד כח הדיבור בבחירתו בעצמו וע"כ לא היה לו כח כנגד ישרלא אדרבא הוכרח לדבר כרצון הש"י. והי' הדיבור כרסן בפיו כשפרש"י על פסוק שוב אל בלק וכה תדבר והוכרח להפוך הקללה לברכה וכנ"ל. כי כבר נלקח כח ממשלת הדיבורממנו ע"י שנמסר להאתון כדין ע"י בחירתו בעצמו כנ"ל. ומשם ביררו הש"י בקל מאחרשאינו בעל בחירה ואז חזר ממשלת הדיבור להש"י והיה מוכרח לדבר כרצון הש"י לברך את ישראל כנ"ל:

אות ט וכלל הדברים היוצא מזה למעשה ולעצות שצריך האדם לידע שהוא בעל בחירה והבחירה יש לה כח גדול מאד מאד כמבואר לעיל. ובודאי מדה טובה מרובה מההיפך וא"כ ילמוד אדם ק"ו מהם. ומה בלעם שהי' רשע וטמא כ"כ והי' רחוק מהקדושה מלה"ק בתכלית. אעפ"כ ע"י כח בחירתו החזקה הי' לו כח לעלות דרך התרגום להמשיך הלה"ק בחי' רוה"ק אליו להשיג מראות הנבואה בתוך טומאתו כמו משה רבינו בקדושה כשרז"ל בישראל לא קם נביא כשמה אבל באו"ה קם ומנו בלעם. וכ"ז מחמת שהבחירה של האדםיש לה כח גדול ויש כח בהאדם להגביר מחשבתו בתוקף גדול כ"כ עד שיוכל להמשיך לעצמו כל מה שירצה רק שתהי' המחשבה תקיפה וחזקה מאד מאד בפנימיות ובחיצוניות וכו' וכמבואר מזה בדברי אדמו"ר ז"ל ובמ"א מכ"ש וכ"ש ק"ו ב,ב של ק"ו כשאחד מישראל רוצה להמשיך לעצמו הקדושה בחי' לה"ק במקומו אשר הוא שם וכוונתו לשמים אולי יזכה עי"ז לשוב ולחזור לקדושתו שבודאי יש לו כח לזהתמיד בכל עת ובכל שעה אפי' אם הוא כמו שהוא שנפל בעוונותיו למקומות מגונים מאד ר"ל כאשר שכיח עכשיו בדורות אלו בעו"ה ואפילו אם עדיין נלכד במה שנלכד ח"ו. אעפ"כ יש כח בבחירתו שיחזק א,ע גם במקומו הנמוך וכו' באשר הוא שם להמשיך לעצמו בחי' שלימות לה"ק דהיינו שאע"פ שהאדגם הוא כמו שהוא ח"ו אעפ"כ אם יהי' חזק בדעתו תמידלדבר דיבורי תורה ותפילה והתבודדות וכו' שכל זה הוא בחי' שלימות לה"ק וכוונתו כדי שיזכה עי"ז להכניע ולשבר הרע שלו כדי שישוב להש"י בודאי טוב לו כי בודאי לא יהי' נאב שום דיבור בעלמא וברבות הימים ירחם עליו הש"י ויתקבצו כל הדיבורים דקדושה שהוציא מ]פיו שהם בחי' לה"ק. ועי"ז יכניע ויבטל רע הכולל והעיקר שיהי' חזק בזה מאדמ אד ימים ושנים אף אם יעבור עליו מה. כי הבחירה חפשית לעולם ועיקר הכח ע"י הדיבור בחי' גבורי כח עושי דברו כי צריכין לדעת שאע"פ שנאמר בהתורה הנ"ל ששלימות לה"ק ותיקןו הברית תלויים זה בזה שמי שפוגם בברי תאינו זוכה לשלימות לה"ק. א"כ ישתומם כל אדם כי לפי"ז נפל פיתא בבירא ומה הועילו חכמי' תקנתם מה שגילה לנו עצה להכניע רע הכולל ע"י שלימות לה"ק הלא הא בהא תליא ומי שעדיין לא יצא מרע הכולל אינו זוכה לשלימות לה"ק וא"כ מאין יבא עזרו אך באמת ישרים דרכי ה' וצדיקים ילכו בם וכו'. כי בודאי לזכות לתכלית השלימות א"א כ"א כשזוכה לשניהם לשלימות לה"ק ותיקון הברית ששניהם תלויים זה בזה אבל כל זמן שאין זוכין לזה עדיין צריך האדם להתחיל ממקום שיתחיל ומאיזה בחי' בחי' שיתחיל באיזה נקודה טובה בעלמא טוב לנפשו ונשמתו כי בודאי אין שום דיבור דקדושה נאבד ואפילו אם הוא כמו שהוא יש לו כח להתגבר בבחירתו לדבר דיבורים קדושים שהם בחי' שלימות לה"ק ואם ירבה בדיבורים קדושים של תורה ותפילה והתבודדות סוף כל סוף יתקבצו ויעזרו לו בעלמא דין ובעלמא דאתי וכן אין שום נקודה של כבישת יצרו נאבד שאע"פ שלא זכה עדיין לתיקון הברית בשלימות אעפ"כ כל מה שזכה לפעמים להתגבר על יצרו ולהשתדל למשוך עצמו מן הרע אינו נאבד כלל אפילו אם לא עלתה בידו כראוי כ"ש בדברי רבינו ז"ל ע"פ בשוא גליו אתה תשבחם ובכל זה א"א לבאר בכתב הכל רק כל אחד הרוצה באמת ולבלי להטעות א"ע יבין דברים הרבה מדברינו אלה:

אות י וזה קחו עמכם דברים ושוב אל ה'. עמכם דייקא במקום אשר אתם שם אפילו במקומות נמכוים ומגושמים מאד אעפ"כ קחו עמכם דייקא דברים ועי"ז תשובו אל ה' כי כל זמן שיהי' עמכם דברים בודאי יש לכם תקוה תמיד לשוב אל ה' וכ"ש במדרש על פסוק זה איני מבקש מכם אל דברים וכמובא בדברי אדמו"ר ז"ל על פסוק מדי דברי בו זכרו אזכרנו וכו' (בסי' ע"ח) ע"ש. כי בלעם וחביריו התגברו בתוקף רשעותם להמשיך הדיבור דקדושה אליהם בגלות להגביר הרע על הטוב ח"ו וכנ"ל. והי' לו כח לזה מצד חוזק הבחירה וכנ"ל. לולי ה' הי' בעזרינו ומחמת שכונתו הי' להרע בודאי יהי' אחריתו להכרית כשרז"ל אבל איש הישראלי שכוונתו לטובה שנמתגבר בעומק נפילתו ח"ו לדבר אעפ"כ דיבורים קדושים בחי' לה"ק ובודאי יש לו כח לזה תמיד כנ"ל. ומאחר שכוונתו לטובה כדי לזכות לשוב אל ה' בודאי יש להש"י נחת רוח מזה ולא יהי' נאבד שום דיבור וסוף כל סופף ישוב להש"י וכנ"ל. וזה עיקר בחי' שליטמות לה"ק ע"י לשון תרגום כי מאחר שהוא במקום שהוא שעדיין יש בו אחיזת הרע ואעפ"כ הוא מדבר דיבורים קדושים וכוונתו לטוב זהו עיקר בחי' תרגום בחי' עץ הדעת טוב ורע ומאחר שפנימיטות כוונתו לטובה בשביל לשוב להש"י ולעשות נחת רוח לפניו אזי הצדיק שכבר זכה לתכלית שלימות לה"ק הוא מעלה ומברר דיבוריו הקדושים שהם בבחי' תרגום כנ"ל. ומשלים בו את הלה"ק בבחי' שלימות לה"ק ע"י לשון תרגום וזהו שובה ישראל עד ה' אלקיך כי כשלת בעוונך שהעונות יהי' נחשבין לשגגות כשרז"ל וזהו קחו עמכם דברים היינו כנ"ל. שאפילו במקומכם אשר אתם שם תדברו דיבורים קדושים שזהו בחי' תרגום כנ"ל שהו אבחי' שגגות כמבואר בהתורה הנ"ל על פסוק תפלה לחבקוק על שגיונות שפרש"י כתרגומו ע"ש. ומאחר שע"י הדיבורים קדושים שמדברין במקום אשר הוא שם נתהפכין העוונות לשגגות אח"כ בקל מעלין אותן לטוב גמור בכח הצדיק הגמור כנ"ל. וזהו אמרו אליו כל תשא עון וקח טוב שאח"כ מבקשין שהש"י ישא ויסלח לנו כל העון לגמרי. בבחינות כל תשא עון שפירש"י שפירושו כמו כל עון תשא היינו שכל העון ישא וימחול לגמרי כנ"ל. וזהו וקח טווב שיתהפך לטוב גמור וכנ"ל:

(הלכות חדש הלכה ה' בהלכות שילוח הקן הלכה ה' אות ט"ו)