הלכה ד
ליקוטי הלכות - Likutay Halachos
אות א ע"פ התורה תפילה לחבקוק (בסי' י"ט) ע"ש כל התורההיטב והכלל שע"י שלימות לשון הקודש מכניעין תאוות ניאוף שהוא רע הכולל של כל הע' אומות ושלימות לה"ק הוא בחי' חוה אשה שהוא בחי' הדיבור הקדוש שבו נברא העולם ועי"ז רוממנו הש"י מכל הלשונות וכו' ועיקר שלימות לה"ק הוא ע"י לשון תרגום בבחי' ויפל ה' אלקים תרדמה על האדם ויישן ויקח אחת מצלעותיו וכו'. ואז נבנה האשה כ"ש שם ויבן ה' אלקים את הצלע וכו' לאשה היינו שהאשה יראת ה' בחי' שלימות לה"ק עיקר בנינה ע"י תדרמ"ה שהו במספר תרגום כי עיקר שלימות לה"ק הוא ע"י לשון תרגום שהוא ממוצע בין לה"ק ובין הלשונות של הע' עממין כי לשון תרגום הוא בחי' עץ הדעת טו"ר בחי' נוגהבחי' התיקלא ששם עיקר הבחירה והמשקל והנסיון של האדם ומי שזוכה לשבר תאוותו ולכבוש את יצרו הוא מברר הטוב שבתרגום ואזי נכלל התרגום בחי' נוגה בהקדושה בבחי' לה"ק ולהיפך מי שאינו זוכה ח"ו נכלל התרגום וכו' בבחי' לשונות הע' עממין וכו' ע"ש כ"ז היטב ומי שזוכה לשלימות לה"ק ע"י לשון תרגום אזי כל אכילתו ושתייתו ע"י התנוצצות האותיות שיש באותו הדבר שאוכל ושותה כי בכל דבר שבעולם יש בו אותיות שבהם נברא אותו הדבר ואלו האותיות הם אותיות של לה"ק שבהם נברא העולם ומי שזוכה להשלים את הלה"ק כנ":ל הוא זוכה שיתנוצצו ויאירו על ידו האותיות שיש בכל דבר ואז כל אכילתו ושתייתו הוא רק מהתנוצצות האותיות שיש בהדבר שאוכל ושותה בבחי' ישלח עזרך מקודש ומציון יסעדך וכו' עיין שם כל זה היטב:
Chalah Halacha Four — Part Two
אות ב וזה בחי' איסור חדש שאסור לאכול מתבואה חדשהשהוא עיקר האכילה עד שיקריבו את העומר שהוא בא משעורים דייקא כי ישראל עם קדוש צריכין שיהי' כל אכילתם בבחי' הנ"ל שיהיו ניזונים רק מהתנוצצות האותית שיש בהדבר שאוכלים שזהו עיקר שלימות תיקון האכילה דקדושה ולזה א"א לזכות כ"א ע"י שלימות לה"ק ע"י לשון תרגום כנ"ל. וזה בחי' עומר שעורים שהוא בחי' תיקון שלימות הדיבור כמובא בכוונת האריז"ל ששעורה הוא בחי' ב"פ מנצפ"ך הם ה' מוצאות הפה כמבוא בכתבים כ"פ. היינו כי שעורים הם בבחי' לשון תרגום שעל ידו עיקר הבנין והשלימות של הדיבור של לשון הקודש שבו נברא העולם כי עיקר הדיבור שהוא בחי' כ"ב אותיות של לה"ק הוא בחי' חטה שהוא בגימ' כ"ב כמובא בהתורה הזאת שזהו בחי' עשאה כאוצר של חטים וכו' ע"ש. ושעורים הם בחי' לשון תרגום שהוא בחי' תרדמה ושינה שעל ידו עיקר הבנין והשלימות של לה"ק שהוא בחי' חוה אשה כנ"ל. כי שעורים הם בחי' מאכל בהמה שהוא בחי' העדר הדעת שזהו בחי' תרדמה ושינה שהוא הסתלקות הדעת. ותרדמה ושינה הם בחי' לשון תרגום כנ"ל (וכן איתא במ"א בהתורה פתח ר"ש (בסי' ס') שמאכל בהמה הוא בחי' שינה שהוא הסתלקות הדעת הסתלקות הפנים ע"ש. כי עיקר שלימות לה"ק הוא לזכות עי"ז לפנים מאירות בחי' פב"פ דבר ה' עמכם. ע"ש בהתורה הזאת תפלה לחבקוק והבן היטב). ובשביל זה צריכןי להקריב עומר משעורים דייקא תיכף אחר יום ראשון של פסח ואז דייקא הותר הלחם חדש לאכול ומאז מתחילין לספור ספירת העומר. כדי שיטהרו נפשות ישראל מזוהמתן לצאת מזוהמת מצרים ולזכות לקבלת התורה בשבועות. כי בשעת יצי"מ בליל א' של פסח אז זכינו לבחי' לה"ק שבו נברא העולם כי אז בשעת יצי"מ רוממנו מכל לשון כי אז הי' התחלת התקרבות ישראל לאביהם שבשמים כי אז הוציאנו מגלות מצרים שכולל כל הגליות של כל הע' אומות ששם עיקר הטומאה היינו תאות ניאוף שהוא רק הכולל של כל הע' אומות שמצרים כלולים מהם. כי מצרים הם בני חם שטופי זמה כי הם ערות הארץ כמובא. והש"י ברחמיו הוציאנו אז ממצרים ממ"ט שער יטומאה היינו מתאות ניאוף שהיא עיקר הטומאה של כל הע' אומות ואז התחילה לבחור בנו מכל עם ורוממנו מכל לשון כי אז נתגלה בחי' לה"ק שהוא דבר ה' שבו נבהרא העולם. כי ביציאת מצרים שידד המערכות ושינה הטבע באותות ומופתים גדולים ונוראים מאד מאד שעי"ז נתגלה חידוש העולם שהש"י ברא את העולם והוא ית' מנהיג עולמו כרצונו. והוא בוחר בעמו ישראל שבשבילם ברא ומקיים הכל כאשר ראו בעיניהם כל העולם בכל העשר מכות שבאו על המצריים במופתים נוראים ושינוי הטבע מאדוישראל ניצולו מהם והכל הי' כדי להכריח את פרעה שישלח את ישראל עמו ממצרים. וע"כ אז נתגלה דבר ה' שהוא בחי' לשון הקודש שבו נברא העולם כי אז נתגלה כי בדבר ה' שמים נעשו וברו פיו כל צבאם כי מאחר שנתגלה אז שהש"י ברא העולם. ע"כ בודאי נתגלה אז בחי' לשון הקודש שהוא דבר ה' שבו נברא העולם שעי"ז רוממנו מכל לשון וקרבנו אליו אז. אבל אע"פ שזכינו אז לבחי' לשון הקודש שהוא דבר ה' שבו נברא העולם והאיר עלינו אז הארה עצומה ונפלאה מאד אעפ"כ עדיין לא הי' הלה"ק בשלימות. כי הי' רק בבחי' הלה"ק הבא מלמעלה שעדיין מחוסר תיקון בזה העולם ואין בו שלימות כ"א כשמשלימין אותו בזה העולם מלמטה ע"י בחי' לשון תרגום דהיינו ע"י שמייגעין עצמן לברר בחי' עץ הדעת טו"ר שהוא בחי' נוגה שהוא בחי' תרגום שאז עיקר השלימות של לה,ק וכנ"ל. כי בשעת יצי"מ הכל הי' עדיין בבחי' אתערותא דלעילא כמובא. כי לא הי' ישראל עדיין ראויין להגאל ע"י מעשיהם לבד כמובא. רק הש"י כביכול הוכרח להוציאם מיד כדי שלא ישתקעו שם. כ"ש ולא יכלו להתמהמה וכמובא כי במצרים קודם קבלת התורה א"א להשלים את הלה"ק ע"י לשון תרגום כי זה הבירור של בחי' לשון תרגום א"א כ"א ע"י התורה שהוא כלול מבחי' שנים מקרא ואחד תרגום שהוא בחי' שלימות לה"ק ע"י לשון תרגום.כי התורה היא בחי' עץ החים תיקון עת הדעת. כי עיקר התיקון והבירור הטוב מהרע הוא ע"י התורה שכלולה מתורה שבכתב ותורה שבע"פ שהוא בחי' שלימות לה"ק ע"י לשון תרגום. כי תורה שבכתב היא בבחי' לה"ק כי כל התנ"כ הם בלשון הקודש ותורה שבע"פ הוא בבחי' לשון תרגום שהוא בחי' עץ הדעת טו"ר בחי' נוגה שזהו בחי' ששה סדרי משנה שהםבחי' כשר ופסול טמא וטהור אסור ומותר היינו בחי' טוב ורע כמובא. היינו שע"י בחי' ששה סדרי משנה שהם כלל תורה שבע"פ מבררין הטוב מהרע דהיינו שמבררין הכשר מהפסול הטמא מהטהור וכו' שזהו בחי' בירור עץ הדעת טו"ר בחי' בירור לשון תרגום שעי"ז עיקר שלימות לה"ק כנ"ל. וע"כ עיקר תורה שבע"פ נכתבה בלשון תרגום שהוא הגמרא שסידרו רז"ל בלשון תרגום ששם עיקר בירור כל דיני התורה כשר ופסול וכו'. וגם התורה שבכתב בעצמה כלולה מלה"ק ותרגום כשרז"ל מנין לתרגום מן התורה וכו' כי כלל התורה הוא בחי' דיבור הקדוש של הש"י שבו ברא העולם שהוא לשון הקודש כנ"ל. כי באורייתא ברא קוב"ה עלמא והתורה היא מקיימת את העולם. ועיקר קיום העולם ע"י התורה הוא ע"י בחי' שלימות לה"ק ע"י לשון תרגום דהיינו ע"י שישראל עם קדוש נתנסין ונצטרפין בזה העולם הבחירה וכובשין את יצרם ומשברין תאותם ומתרחקים מניאוף ומקיימין מצות התורה עי"ז מבררין הטוב שבתרגום הטוב שבעץ הדעת ומשלימין את הלה,ק בבחי' שלימות לה"ק ע"י לשון תרגום. אבל בממרים שהיה קודם קבלת התורה לא הי' אפשר לברר בלשימות הטוב מהרע ולא הי' אפשר להם לברר לשה"ק ע"י ל' תרגום. וע"כ לא הי' בכחם של ישראל להכניע זוהמת מצרים ולצאת מהם. רק שהש"י ברחמיו חמל עלינו בחסדו ובזכות אבותינו ודלג על הקץ והוציאנו בעצמו בבחי' אתערותא דלעילא. שזהו בחי' לשון הקודש לבד קודם שנשלם ע"י לשון תרגום שהוא השלימותשמשלימין אותו מלמטה בזה העולם. רק הוא יתב' בעצמו השלים הלה"ק בהארה נפלאה מלמעלה וגילה לעין כל שהוא ית' ברא עולמו בדיבורו. והוא מושל גם עתה בדיבורו ונותן כח לצדיקים לשנות הטבע כרצונו. ועי"ז הוציאם ממצרים באותו נוראות וכנ"ל. אבל אע"פ שהיאר עלינו אז הארה נפלאה ועצומה מאד. אעפ"כ עדיין אין זה תכלית השלימות מחמת שהי' רק בבחי' אתערותא דלעילא ולא הי' עדיין בבחי' השלימות הנשלם מלמטה על ידינו שהוא בחי' שלימות לה"ק ע"י לשון תרגום וכנ"ל. וע"כ לא היתה ההארה ראק לפי שעה ביום הראשון. ואחר כך תיכף נסתלק ואזי תיכף ביום שני צריכין אנו לחזור ולהתחיל מחדש להשלים הקדושה דהיינו הלה"ק על ידינו להשלים בחי' הלה"ק ע"י לשון תרגום כנ"ל שזהו עיקר השלימות כנ"ל. וזהו בחי' העומר שעורים הוא בחי' הבירור של לשון תרגום שהוא בחי' עץ הדעת טו"ר כנ"ל. כי שעורים הוא כלול ממאכל אדם ומאכל בהמה כי שעורים מאכילין אותו לבהמות אבל גם מבררין אותו ועושין ממנו מאכלי אדם.אבל חטים כל עיקר אכילתו הואר מאכל אדם. כי חטים הוא בחי' לה"ק שהוא בחי' קדושת ישראל שנקראים אדם אבל שעורים כלול משניהם מבחי' לה"ק שהוא בחי' אדם ומבחי' לשון הע' אומות שהם בחי' בהמה כי הוא מאכל אדם ומאכל בהמה כי הוא בבחי' לשון תרגום שהוא ממוצע בין לה"ק ובין לשונות העמים כנ"ל. וע"כ על ידו עיקר הברור שזהו עיקר הבנין והשלימות של לה"ק בבחי' שלימות לה"ק ע"י לשון תרגום כנ"ל. וע"כ צריכין להביא העומר משעורים דייקא וכנ"ל:
:root{--parchment:#f5ead6;--ink:#2c1a0e;--red:#8b1a1a;--gold:#8b6914;--border:#c4a45a;}
אות ג וזה שכתוב בתיקונים ובזוהר שהעומר שעורי םהוא בחי' מנחת קנאות שהוא בחי' הקרבן של הסוטה שהיה משעורים שבו היתה נבדקת אם מעלה מעל באישה ואם היא טהורה וכו'. וכ"ש שם בזוהר ואיהו בדיקו דאשת חיל וכו' ע"ש היינו כנ"ל. כי מנחת שעורים הוא בחי' הבירור והצירוף של בחי' לשון תרגום ששם עיקר הבדיקה והנסיןו והצירוף של תיקון הברית שהוא בחי' לה"ק כי הוא בבחי' נוגה שלפעמים נכלל בקדושהולפעמים להיפך והכל כפי מעשה האדם שאם אינו זוכה חס ושלום איז נכלל נוגה בטומאה שזהו בחינת שנכלל לשון תרגום בלשונות העמים ח"ו. אבל כשזוכה אז נכלל נוגה בקדושה דהיינו שנכלל לשון תרגום בלה"ק. ואז עיקר שלימות לה"ק עי"ז דייקא כנ"ל. שזהו בחי' מנחת שעורים של הסוטה שהיא נבדקת בזה אם היא בבחי' אשת חיל בחי' אשה יראת ה' בבחי' תיקון הברית בבחי' שלימות לה"ק או להיפך ח"ו. וכן כלל ישראל צריכים להביא מנחת שעורים ביום ב' של פסח שעי"ז הם מבררים בחי' תרגום ומשלימין את הלה"ק בבחי' שליטמות לה"ק ע"י לשון תרגום וכנ"ל. ואז דייקא הותר לאכול לחם חדש שהוא עיקר האכילה כי אז כשזוכין להשלים הלה"ק ע"י לשון תרגום אז מביאין הארה והתנוצצות לכל האותיות שיש בכל דבר שבו נברא כנ"ל. ואז כל אכילתו ושתייתו הוא רק מהתנוצצות האותיות שיש בהדבר כנז"ל שזהו עיקר קדושת אכילת ישראל. וכל זמן שאין משלימין ישראל מאכליהם בבחי' זאת אינו ראוי למאכלם ע"כ אסורים לאכול חדש עד שיקריבו העומר שעורים שעי"ז נשלם מאכליהם בבחי' זאת שיהיו כל מאכליהם מהתנוצצות האותיות לבד כנ"ל:
*{box-sizing:border-box;margin:0;padding:0;}
אות ד וזה בחי' איסור חמץ בפסח. כי מחמת שבפסח בשעת יציאת מצרים הי' רק בבחי' אתערותא דלעילא בבחי' ל' הקודש הבא מלמעלה קודם שנשלם מלמטה ע"י בחי' לשון תרגום כנ"ל. ע"כ אז החמץ אסור באיסור חמורמאד בבל יראה ובל ימצא רק שצריכין לאכול מצה כי איתא שחמץ הוא בחי' עץ הדעת טוב ורע היינו כי א"א לאכול חמץ כ"א כשמבררין בחי' עץ הדעת טו"ר שזהו בחי' שלימות לה"ק ע"י לשון תרגום כנ"ל. אבל בפסח שאז הי' בבחינת אתערותא דלעילא בבחי' לה"ק הבא מלמעלה ועדיין לא בררנו את בחי' עץ הדעת בחינת לשון תרגום כנ"ל. על כן אז צריכין לברוח ולהתרחק מהחמץ בתכלית הריחוק כיאז ע"י החמץ ח"ו יתעוררו כל הרע של כל הע' אומין ויינקו מהקדושה דרך החמץ שהוא בחי' עץ הדעת שדרך שם עולין לינק מהקדושה כל זמן שאין מבררין בחי' עץ הדעת בחי' תרגום כנ"ל ע"כ צריכין אז ליזהר מאד מחמץ ולאכול רק מצה ולבער החמץ לגמרי כי מצה בחי' לשון הקודש וחמץ בחי' תרגום כי מצה בה' בחי' ה' מוצאות הפה שהו אהדיבורשל לה"ק שהוא עיקר הדיבור וחמץ בחית בחי' בהמה (כמובא בהתורה שאלו את ריב"ק בסימן נ"ז בחי' העדר הדיבור כי לשונות העמים הם בחי' לשון עלגים ואינם בכלל דיבור אדם. וע"כ בפסח שאז עדיין אין בנו כח לברר החמץ שהוא בחי' עץ הדעת כנ"ל. ע"כ אז החמץ נכלל בלשונות העמים שהם בחי' בהמה העדר הדיבור. וע"כ אסור החמץ באיסור חמור מאד. רק כל אכילתנו מצה שהוא מוחין גדולים מאד דהיינו בחי' ל' הקודש בהארה נפלאה ועצומה הבאה מלמעלה וכנ"ל. אבל תיכף ביםו ב' של פסח אנו מקריבין העומר שעורים ואז אנו מתחילין בתיקון הנ"ל להשלים להלה"ק מלמטה ע"י בחי' לשון תרגום כנ"ל ואז מתחילין לספור ספירת העומר כדי לצאת מטומאה לטהרה ועי"ז אנו מבררין הקדושה בהדרגה בכל וום ויום עד שזוכין בשביעי של פסח להכניע ולבטל טומאת מצרים לגמרי כי אז הי' עיקר גמר מפלת מצרים בשעת קי"ס ואז הותר החמץ אחר הפסח כי אז בשעת קרי"ס נתגלה בחי' תיקון הברית בחי' יוסף בחי' הים ראה וינס שהוא בחי' שלימות לה"ק ע"י לשון תרגום שזכה יוסף לזה ע"י שעמד בנסיון וכמובא שם בהתורה הנ"ל. ועל כן אז ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל הנביא כשרז"ל. כי אז הי' בחי' בירור עץ הדעת שהוא בחי' מטה משה שבתחילה הי' מתהפך ממטה לנחש ומנחש למטה ועכשיו נכלל כולו בטוב גמור וגילה התגלות אלקותו ית' בעולם ע"י שבקע הים והפיל את מצרים רע הכולל במים הזדונים וישראל עברו בתוך הים ביבשה ואז נכנע בחי' שפחה בישא ואז האיר הארה מקבלת התורה כי נצטוו תיכף אח"כ כמה דינים ומשפטים כ"ש שם שם לו חוק ומשפט ושם נסהו ואז האיר עליהם בחי' הבירור של ששה סדרי משנה שמברר כשר ופסול וכו' שמכניע שפחה בישא ואז נכלל גם בחי' השפחה בקדושה כובן כ"ז בתיקונים ע"ש. וע"כ אז ראתה שפחה על הים וכו' ומחמת שאז הי' בחי' בירור עץ הדעת טו"ר שזהו בחי' שלימות לה"ק ע"י לשון תרגום ע"כ אחר ז' של פסח הותר החמץ כי אחר הבירור הנ"ל נכלל החמץ בקדושה ואז עיקר שלימות הקדושה על ידו בבחי' שלימות לה"ק ע"י לשון תרגום כנ"ל:
body{background:#3a2a18;font-family:'EB Garamond',Georgia,serif;color:var(--ink);padding:40px 20px;}
אות ה ועיין בהתורה תפלה לחבקוק הנ"ל בסופו בההשמטות מבואר שם על פ' עושי דברו לשמוע בקול דברו שהלה"ק כשבא מלמעלה עדיין אין לו שלימות עד שמשלימין אותו מלמטה בבחי' שלימות לה"ק ע"י לשון תרגום וזהסוד כונות מצות מילה וכו' כי כל הדברים שברא השי"ת הכל צריך תיקון וכו' ע"ש כ"ז היטב. וכ"ז הוא בחי' מה שבארנו כאן בענין פסח וספירת העומר שבפסח הואבחי' אתערותא דלעילא בחי' להה,ק הבא מלמעלה רק שאז בשביל צורך הגאולה נמשך בחי' הלה"ק מלמעלה בהארה נפלאה ועצומה כדי שיוכלו לגאול כי אז בשעת יצמ"י נתגלה שהש"י ברא את העולם בהתגלות נפלא ונורא והתגלות חידוש העולם זה בחי' שלימות לה"ק שבו נברא העולם וכנ"ל, אבל אעפ"כ עדיין לא נשלם בחי' הלה"ק מלמטה בבחי' שלימות הלה"ק ע"י תרגום וע"כ אנו צריכין תכיף ביום ב' להתחיל בתיקון זה ע"י הקרבת העומר שעורים וכו' וכנ"ל. ואז מתיחילין לספור ספירת העומר שהוא בחי' שאנו מטהרין עצמינו מיום אל יום בבחי' אתערותא דלתתא וע"כ סופרין אל העומר דייקא כי עומר שעורי םהוא בחי' לשון תרגום שמשלים את הלה"ק כנ"ל שהוא בחי' השלימות שמשלימין את הקדושה בחי' לה"ק מלמטה כנ"ל. ע"כ סופרין להעומר את הימים דהיינו ספירת העומר שהוא בחי' אתערותא דלתתא שאנו ממשיכין עלינו הקדושה בכל יום ע"י מצות ספירת העומר כדי לצאת ממ"ט ש"ט למ"ט שערי קדושה לזכות להשלים בשלימות את הלה"ק למטה בבחי' שלימות לה"ק ע"י לשון תרגום שהוא בחי' השלימות שמשלימין את הלה"ק מלמטה כנ"ל:
.page{max-width:820px;margin:0 auto;background:var(--parchment);border:2px solid var(--border);border-radius:4px;box-shadow:0 8px 40px rgba(44,26,14,.18);padding:60px 70px;}
אות ו וע"כ בשביעי של פסח שכבר ספרנו ששה ימים ואז נמשכין מוין גדולים (בחי' רשימו דגדלות דאבא כמוב' בכונות) היינו שאנו ממשיכין עלינו קדושה גבוה על ידינו ע"י בחי' אתערותא דלתתא וע"כ אז הוא קרי"ס ואז מכניעין המצריים שהם רע הכולל כנ"ל לגמרי. כי אז נשלם הלה"ק בבחי' שלימות לה"ק ע"י לשון תרגום ע"י שכבר ספרנו ששה ימים ספירת העומר כי אז נתגלה בחי' תיקון הברית בחי' יוסף בחי' יסוד בחי' הים ראה וינס ויצא החוצה. ע"כ אז תיכף אחר שיביע של פסח הותר החמץ. כי א"א לאכול חמץ כ"א ע"י תיקון בחי' עץ הדעת טו"ר שנתתקן ע"י בחי' לשון תרגום כשזוכין לבררו ולהשלים בו את הלה"ק שזה זוכין בשביעי של פסח וכנ"ל וע' בהתורה תפלה לחבקוק הנ"ל. והבן היטב:
.sl{text-align:center;font-family:'Cinzel',serif;font-size:12px;letter-spacing:3px;text-transform:uppercase;color:var(--gold);margin-bottom:10px;}
אות ז וזה בחי' מעשה בלעם שהש"י הפליא חסדו עמנו ולא אבה לשמוע אל בלעם ויהפוך ה' וכו' והש"י מתפאר בהחסד הגדול הזה שעשה עמנו שהצילנו מבלעם הרשע כ"ש עמי זכר עא מה יעץ עליך בלק מלך מואב ומה ענה אותו בלעם וכו'. וזה בחי' פתיחת פי האתון שהש"י עשה אז נבס כזה שפתח פ יהאתון והכל בשביל הצלת ישראל. כי שלימותלה"ק הוא בחי' רוח הקודש בחי' ויהי נא פי שנים ברוחך אלי כוו' בחי' רוה"ק אומרת כן כמבואר שם היטב בהתורה הזאת כנ"ל. וא"א לזכות לשלימות לה"ק לרוה"ק כי אם מי שזוכה לתקון הברית שאז זוכה לשלימות לה"ק לרוה"ק כי אם מ ישזוכה לתקון הברית שאז זוכה לשלימות לה"ק בתכלית השלימות בבחי' שלימות לה"ק ע"י לשון תרגום. כי שלימות לה"ק שהוא רוח הקודש ותיקון הברית הם תלויים זה בזה כ"ש שם ע"ש. וע"כ א"א לזכות לנבואה לרוה"ק דרך הקדושה כ"א מי שזוכה לתיקון הברית בתכלית השלימות וע"כ משהרבינו שהוא אדום לכל הנביאיםכ"ש ולא קם עוד נביא בישראל כמשה. ע"כ הי' קדוש בקדושת הברית בתכלית הקדושה והפרישות. כ"ש ואתה פה עמוד עמדי וכן כל הנביאים של ישראל כולם הי' קדושים וטהורים מאד בקדושת הברית.רק מחמת שלא הגיעו לקדושת משה ע"כ היתה נבואתם בבחי' אספקלריא שאינה מאירה רק משה זכה לתכלית שלימת הנבואה בחי' אספקלריא המאירה כי א"א לזכות לנבואה שהוא רוה"ק בחי' שלימות לה"ק כ"א ע"י תיקון הברית כנ"ל. וכפי מה שזוכה לבחי' תיקון הברית כן זוכה לנבואה ורוה"ק כנ"ל. אבל את זה לעומת זה עשהלאקים שהש"י נתן כח הבחירה לאדם ועיקר הבחירה הוא בבחי' עץ הדעת ט"ר שהוא בחי' נוגה בחי' שלון תרגום שהוא ממוצע בין סטרא דקדשוה שהואלה"ק ובין סטרא דמסאבא שהם לשונות הע' עממין ושם בבחי' תרגום בחי' עץ הדעת בחי' נוגה שם עיקר הבחירה והמתקלא ומי שרוצה לזכות לעלות אל הקדושה ולזכות ללה"ק בשלימות שהוא בחי' רוח הקודש א"א לו כ"א כשמתגבר א"ע בגבורה גדולה לכבוש את יצרו ולשבר את כל התאות והעיקר לשבר תאות ניאוף וכפי מה שמשבר תאות כן מברר הטוב זשבעץ הדעת טו"ר הטוב שבתרגום וכו' ומשלים את הלה"ק בחי' רוה"ק וכל מה שמשלים את הלה"ק יותר יש לו כח יותר ע"י הדיבור של לה"ק להכניע עת הרע הכולל ולבטל תאוה הנ"ל. וכן חוזרת חלילה עד שזוכה לשלימות לה"ק ולתיקון הברית בשלימות וכנ"ל. כי שלימות לה"ק ותיקון הברית תליים זה בזה כנ"ל. וכבר מבואר אצלינו במ"א שכל הדברים התלויים זה בזה אין יודעי םמהיכן ההתחלה כמבואר כי גם כאן אין יודעין מהיכן ההתחלה אך האמת היא שצריכין להתחיל משניהם ומאיזה בחי' מהם שמתחילין תחילה הואטוב מאחר שכוונתו לשמים לזכות לסטרא דקודשה דהיינו שיש אחד שהתחלתו משבירת תאוה הנ"ל וכפי שבירתו תאוה זאת כן זוכה לשלימות לה"ק וכו' כנ"ל. ויש אחד שהתחלתו משלימות לה"ק דהיינו שמקדש דיבורו בקדושה גדולה ועוסק לדבר הרבה דיבורים קדושים שהם דיבורי תורהותפילה והתבודדות שזה עיקר בח'י שלימות לה"ק (כמבואר הפי' בספר לקוטי עצות) וכל מה שמרבה יותר בתורה ותפלה שהם בחי' שלימות לה"ק עי"ז זוכה לשבר תאוה הנ"ל וכפי מה שזוכה לשבר תאוה הנ"ל. כן זוכה יותר לשלימות לה"ק וכן חוזרת חלילה כנ"ל עד שזוכה למה שזוכה לבחי' תיקון הברית ושלימות לה"ק בתכלית השלימות ואז זוכה לרוה,ק כי רוה"ק הואבחי' לה"ק שתלוי בתיקון הברית וכו' כנ"ל. וע"כ א"א לקבל רוח נבואה מלמעלה דרך הקדושה כ"א כשמתקן ומברר בחי' עץ הדעת טו"ר שהוא בחי' תרגום שאז דייקא משלים את הקדושה בחי' לה"ק ומכניע את הרע הכולל לגמרי ואז מקבל הרוח נבואה דרך הקדושה בשלימות כמ ומשה רבינו וכל הנביאים כנ"ל. כי כל זמן שיש בו איזה אחיזה מהרע שבעץ הדעת שבבחי' תרגום אינו יכול לקבל רוח הנבואה מהקדושה מחמת שעדיין בחי' התרדמה בחי' עץ הדעת וכו' מבולבל ומעורב אצלו ואז כשירצה לעלות אל הקדושה לקבל רוח נבואה יתאחז בו הרע שבעץ הדעת ויבלבל אותו בנבואת שקר וכו' וכמבואר מזה בכתבים ואפילו אם הוא נקי מעבירות רק שלא שיבר התאוה בהיתר כראוי א"א לו לזכות לנבואת אמת בשלימות מחמת שעדיין לא בירר כראוי בחינת עץ הדעת בחינת תרגום שהוא עיקר שלימות הקדושה ודרך שם עולין ונכללין בקדושה בבחינות לה"ק בחי' רוה"ק כנ"ל:
.mt{text-align:center;font-family:'Cinzel Decorative',serif;font-size:24px;color:var(--red);margin-bottom:6px;}
אות ח אבל הרשעים המכשפפים שהם בלעם וחביריו הם אזלים בתר איפכא שהם עושין בהיפך ממש כי בלעם הי' משוקע ברע הכולל בתכלית הזוהמא כשרז"ל ע"פ ההסכן הסכנתי שהי' עושה עם האתון מעשה אישות וכו' ואעפ"כ רצה להמשיך ע"ע רוח מלמעלה בחי' רוח נבואה דרך התרגום שהוא עה"ד שהוא ל' ארמי שדרך שם הי' עולה לינק מהקדו' בבחי' מן ארם ינחיני בקל מלך מואב מן ארם דייקא היינו ע"י לשון ארמי לשון תרגום שדרך שם עולין הקליפות לינק מהקדושה בבחי' ארמי אובד אבי כמבואר כ"ז היטב בהתורה הנ"ל. כי הש"י ברא את העולם רק בשביל הבחירה כידוע ע"כ נתן להבחירה כח גדול מאד מאד וכמו שהצדיקים יש להם כח לברר עץ הדעת בחי' תרגום ולהשלים את הלה"ק ולהכניע עי"ז רע הכולל לגמרי ולזכות לרוח נבואה דרך הקדושה כנ"ל כמו כן להיפך נתן כח לבלעם וחביריו שאינם חפצים לשבר תאותם לשבר ולהכניע הרע שבעץ הדעת בחי' תרגום אף גם התגבר בהם רשעותם כ"כ עד שהתגברו בתוקף הרע שלהם לינק מהקדו' לעלות דרך העץ הדעת דרך התרגו' לינק מהקדושה להמשיך בחי' הלה"ק בחי' רוח נבואה למקומות שלהם להמשיך עליהם רוח נבואה דרך הטומאה דרך הרע שבעץ הדעת וכו' כנ"ל וכל מה שהתגבר יותר בתוקף זוהמתו לא השפיל את עצמו נגד הקדושה אדרבה רצה להשמשיך הקדושה חס ושלום למקומו להמשיך רוח נבואה למקומו הטמא להגביר הרע הכולל על לה"ק להגביר ח"ו ממשלת העמים שהם רע הכולל על ישראל ח"ו שהם מרוממים מכל לשון שהם בבחי' לשון הקודש היפך הצדיקים שמבררין התרגום בחי' עץ הדעת ומשלימין את הקדושה ומכניעין רע הכולל לגמרי וזוכין לרוח נבואה דרך הקדושה כנ"ל. והוא התגבר מהיפך אל היפך לעלות דרך התרגום לינק מהקדושה ולהמשיך רוח נבואה בחי' לה"ק לעצמו דרך הטומאה כנ"ל כי הש"י נתן זה הכח להבחירה שיהי' כח להאדם להמשיך הרוח דלעילא כרצונו או דרך הקדושה או להיפך ח"ו והעיקר הוא הדיבור שבו ברא הש"י את העולם ובו עיקר ההנהגה והממשלה. וע"כ דבור לשון מנהיג ומושל כמו דבר א' לדור כמובא בדברי אדמו"ר ז"ל (בסי' ד') כי הצדיקים מושלים בדיבורם כשרז"ל מחמת שהשלימו את הדיבור לה"ק ע"י לשון תרגום ע"י שביררו עץ הדעת בשלימות וכנ"ל. ובלעם רצה להמשיך הדיבור בגלות אצלו למשול בדיבורו כרצונו על ידי שהתגבר בתוקף טומאתו לעלות דרך התרגום דרך עץ הדעת לינק מהקדושה שהוא הדיבור של לה"ק ולהמשיך הדיבור לעצמו שבו ברא הש"י את העולם ומסר את הדיבור לבני אדם שיהי' להם כח בדיבורם לשלוט כרצונם כי עיקר הממשלה של כל אחד כפי בחינתו הוא ע"י הדיבור שנמשך מלה"ק שהוא שורש הדיבור שהוא חיותכל העולם כי בו ברא את העולם ובו מקיים את העולם כידוע. וע"כ באמת הי' לו לבלעם ממשלה וכח גדול בדיבורו שהמשיך לעצמו דרך הטומאה. כ"ש כי ידעתי את אשר תברך מבורך ואשר תאר יואר והכל בכח הדיבור שמשך לעצמו כנ"ל וכשפרש"י שנטלו עצה ממדין ואמר ועל משה אין כחו אלא בפה אף אנו נבא עליהם באדם שכחו בפה וכו' כי משה זכה לדיבור של לה"ק דרך הקדושה ע"י ששבר וביטל הרע שבעץ הדעת לגמרי ובלעם להיפך ממש כנ"ל. וע"כ סברו בלק ובלעם שגם על ישראל שהם עיקר בחי' לה"ק כנ"ל יוכלו להתגבר ח"ו. ובאמת היו ישראל אז בסכנה גדולה כידוע אבל הש"י חמת על עמו ובנפלאותיו הנוראות סיבב לטובת ישראל ועשה נסים ונפלאות גדולות להוציא בלעו מפיו כרצונו ובבחירתו בעצמו כי עיקר כחו היה מחמת שלא הניח את מחשבתו להכניע א"ע ולבטל א"ע נגד הקדושה אדרבא כל מה שירד אל הטומאה יותר רצה להמשיך בתוקף מחשבתו הרעה לשם את הרוח הנבואה יותר ויותר והי' לו כח לזה מחמת גודל הכח שנותן הש"י להבחירה וכנ"ל (וכמבואר בדברי אדמו"ר ז"ל גודל הכח שיש להמחשבה ע"ש) כי ישראל עם קדוש כל מי שמרגיש בעצמו שאינו קדוש כראןי הוא מכניע ומבטל א"ע נגד הש"י ואינו רוצה לילך בגדולות ונפלאות ממנו להמשיך על עצמו רוח נבואה בחי' רוה"ק כי יודע שרחוק מזה. ואם ירצה להמשיך על עצמו בחי' מראות וחזיונות יוכל לקלקל יותר ויותר כאשר נכשלו בזה רבים מאד רק הוא הולך בתמימות ומבקש מהש"י שיעזרו לצאת מפחיתותו ויזכה לקדש א"ע כראוי ואז אם יזכה ויהי' ראוי לזה לקבל רוה"ק דרך הקדושה ה' הטוב יעשה עצמו כרצונו אבל בלעם ותלמידיו הם להיפך כנ"ל שמשוקעים בכל הטומאות ומתגברים להשמיך על עצמם דרך הטומאה את הרוח דלעילא שיש כח להאדם הבעל בחירה להמשיכו לעצמו כרצונו כפי בחירתו לטוב או להיפך כנ"ל וכמובן מזה בהתורה בקרוב עלי מרעים (בסי' לו) על פסוק הנה ברך לקחתי ובירך וכו' ע"ש. והש"י כל זמן שחפץ בקיום העולם אינו רוצה לבטל כח הבחירה שבישביל זה נבראכל העולם רק בתחבולותיו הנפלאות לקח והוציא ממנו הדיבור ע"י בחירתו בעצמו. וזה בחי' פתיחת פי האתון שהש"י עשה נס כזה שפתח פי האתון שדיברהעמו והוכיחתו ולא יכול לעמוד בתוכחתה ועי"ז הי' עיקר מפלתו וניטל ממנו ממשלת הדיבור והוכרח לדבר כרצון הש"י ולהפוך הקללה לברכה כי כל כחו הי' שהמשיך הדיבור לתוקף הסט"א והטומאה ולא רצה להשיב הדיבור למקומו לקדושתו ומחמת כח הבחירה הי' לו כח לזה כנ"ל אבל מאחר שהוא בעצמו הניח כל כחו ומוחו וחיותו לתוך האתון שהי' עושה עמה מעשה אישות דכל חילא דשייפא גופא וכו' כמבואר בזוה"ק שכל הכחות שבכל אברי האדם נמשכין לתוך טיפת הזרע. ע"כ הוא בתוקף טומאתו שלא רצה להניח להשיב הדיבור הקדוש למקומו למעלה רק המשיך אותו בכל פעם למטה למטה למקום טומאתו בכח בחירתו כנ"ל. אבל מאחר שהוא בעצמו הניח כל כחותיו וחיותו לתוך האתון כנ"ל. ע"כ עשה הש"י עמו כדין וכמשפט כראוי לרשע רע כמותו וסיבב בנפלאותיו שהיי' נמשך הדיבור שלו שמשך למטה לתכלית הטומאה שהוא תאוות ניאוף שיהי' נמשך להאתון בעצמו שהאתון בעצמו ידבר כיכך ראוי לו. כי הוא בעצמו המשיך לה כח הדיבור שלו ע"י שבא עלי' ומשך כל כחותיו לשם כנ"ל. וצדיק ה' וישר משפטו שלא ביטל כח הבחירה ואעפ"כ לקח ממנו כח הדיבור בבחירתו בעצמו כי הוא בבחירתו משך כחו לשם שעי"ז נמשך לה כח כדין. וע"כ פתח ה' פי האתון והוכיחתו ולאיכול לעמוד בתוכחתה ועי"ז הי' עיקר מפלתו כשרז,ל גנות גדול הוא לו הוא הולך להרוג אומה שלימה בדיבורוכנגד האתון אינו יכול לעמוד כי בודאי עתה אינו יכול לעמוד עוד מאחר שכבר סיבב הש"י שיהי' נמשך הדיבור שלו להאתון ע"י מעשיו ובחירתו בעצמו כנ"ל. ע"כ שוב אין לו ממשלה בדיבורו כי אע"פ שהדיבור עתה במקום נמוך ומזוהם מאד אצל האתון. אעפ"כ מאחר שהאתון אינו בעל בחירה בקל יכול הש"י להוציא הדיבור משם ולהעלותו לשרשו כי עיקר מה שקשה בעיניו ית' לשבר כח הבחירה שיש לה כח גדול כנ"ל. ומחמת זה היו ישראל בסכנה גדולה וכנ"ל. כי הש"י חפץ משפט ואינו רוצה לבטל כח הבחירה שבשביל זה ברא כל העולם וכנ"ל וכמובא*) אבל עתה שהש"י לקח ממנו הדיבור ומסרו להאתון כדין וכמשפט כנ"ל ופתח פי האתון כבר אבד כח הדיבור בבחירתו בעצמו וע"כ לא היה לו כח כנגד ישרלא אדרבא הוכרח לדבר כרצון הש"י. והי' הדיבור כרסן בפיו כשפרש"י על פסוק שוב אל בלק וכה תדבר והוכרח להפוך הקללה לברכה וכנ"ל. כי כבר נלקח כח ממשלת הדיבורממנו ע"י שנמסר להאתון כדין ע"י בחירתו בעצמו כנ"ל. ומשם ביררו הש"י בקל מאחרשאינו בעל בחירה ואז חזר ממשלת הדיבור להש"י והיה מוכרח לדבר כרצון הש"י לברך את ישראל כנ"ל:
.st{text-align:center;font-family:'Cinzel',serif;font-size:14px;color:var(--gold);margin-bottom:6px;}
אות ט וכלל הדברים היוצא מזה למעשה ולעצות שצריך האדם לידע שהוא בעל בחירה והבחירה יש לה כח גדול מאד מאד כמבואר לעיל. ובודאי מדה טובה מרובה מההיפך וא"כ ילמוד אדם ק"ו מהם. ומה בלעם שהי' רשע וטמא כ"כ והי' רחוק מהקדושה מלה"ק בתכלית. אעפ"כ ע"י כח בחירתו החזקה הי' לו כח לעלות דרך התרגום להמשיך הלה"ק בחי' רוה"ק אליו להשיג מראות הנבואה בתוך טומאתו כמו משה רבינו בקדושה כשרז"ל בישראל לא קם נביא כשמה אבל באו"ה קם ומנו בלעם. וכ"ז מחמת שהבחירה של האדםיש לה כח גדול ויש כח בהאדם להגביר מחשבתו בתוקף גדול כ"כ עד שיוכל להמשיך לעצמו כל מה שירצה רק שתהי' המחשבה תקיפה וחזקה מאד מאד בפנימיות ובחיצוניות וכו' וכמבואר מזה בדברי אדמו"ר ז"ל ובמ"א מכ"ש וכ"ש ק"ו ב,ב של ק"ו כשאחד מישראל רוצה להמשיך לעצמו הקדושה בחי' לה"ק במקומו אשר הוא שם וכוונתו לשמים אולי יזכה עי"ז לשוב ולחזור לקדושתו שבודאי יש לו כח לזהתמיד בכל עת ובכל שעה אפי' אם הוא כמו שהוא שנפל בעוונותיו למקומות מגונים מאד ר"ל כאשר שכיח עכשיו בדורות אלו בעו"ה ואפילו אם עדיין נלכד במה שנלכד ח"ו. אעפ"כ יש כח בבחירתו שיחזק א,ע גם במקומו הנמוך וכו' באשר הוא שם להמשיך לעצמו בחי' שלימות לה"ק דהיינו שאע"פ שהאדגם הוא כמו שהוא ח"ו אעפ"כ אם יהי' חזק בדעתו תמידלדבר דיבורי תורה ותפילה והתבודדות וכו' שכל זה הוא בחי' שלימות לה"ק וכוונתו כדי שיזכה עי"ז להכניע ולשבר הרע שלו כדי שישוב להש"י בודאי טוב לו כי בודאי לא יהי' נאב שום דיבור בעלמא וברבות הימים ירחם עליו הש"י ויתקבצו כל הדיבורים דקדושה שהוציא מ]פיו שהם בחי' לה"ק. ועי"ז יכניע ויבטל רע הכולל והעיקר שיהי' חזק בזה מאדמ אד ימים ושנים אף אם יעבור עליו מה. כי הבחירה חפשית לעולם ועיקר הכח ע"י הדיבור בחי' גבורי כח עושי דברו כי צריכין לדעת שאע"פ שנאמר בהתורה הנ"ל ששלימות לה"ק ותיקןו הברית תלויים זה בזה שמי שפוגם בברי תאינו זוכה לשלימות לה"ק. א"כ ישתומם כל אדם כי לפי"ז נפל פיתא בבירא ומה הועילו חכמי' תקנתם מה שגילה לנו עצה להכניע רע הכולל ע"י שלימות לה"ק הלא הא בהא תליא ומי שעדיין לא יצא מרע הכולל אינו זוכה לשלימות לה"ק וא"כ מאין יבא עזרו אך באמת ישרים דרכי ה' וצדיקים ילכו בם וכו'. כי בודאי לזכות לתכלית השלימות א"א כ"א כשזוכה לשניהם לשלימות לה"ק ותיקון הברית ששניהם תלויים זה בזה אבל כל זמן שאין זוכין לזה עדיין צריך האדם להתחיל ממקום שיתחיל ומאיזה בחי' בחי' שיתחיל באיזה נקודה טובה בעלמא טוב לנפשו ונשמתו כי בודאי אין שום דיבור דקדושה נאבד ואפילו אם הוא כמו שהוא יש לו כח להתגבר בבחירתו לדבר דיבורים קדושים שהם בחי' שלימות לה"ק ואם ירבה בדיבורים קדושים של תורה ותפילה והתבודדות סוף כל סוף יתקבצו ויעזרו לו בעלמא דין ובעלמא דאתי וכן אין שום נקודה של כבישת יצרו נאבד שאע"פ שלא זכה עדיין לתיקון הברית בשלימות אעפ"כ כל מה שזכה לפעמים להתגבר על יצרו ולהשתדל למשוך עצמו מן הרע אינו נאבד כלל אפילו אם לא עלתה בידו כראוי כ"ש בדברי רבינו ז"ל ע"פ בשוא גליו אתה תשבחם ובכל זה א"א לבאר בכתב הכל רק כל אחד הרוצה באמת ולבלי להטעות א"ע יבין דברים הרבה מדברינו אלה:
.ht{text-align:center;font-family:'Cinzel',serif;font-size:17px;color:var(--ink);margin:30px 0 8px;padding-bottom:8px;border-bottom:1px solid var(--border);}
אות י וזה קחו עמכם דברים ושוב אל ה'. עמכם דייקא במקום אשר אתם שם אפילו במקומות נמכוים ומגושמים מאד אעפ"כ קחו עמכם דייקא דברים ועי"ז תשובו אל ה' כי כל זמן שיהי' עמכם דברים בודאי יש לכם תקוה תמיד לשוב אל ה' וכ"ש במדרש על פסוק זה איני מבקש מכם אל דברים וכמובא בדברי אדמו"ר ז"ל על פסוק מדי דברי בו זכרו אזכרנו וכו' (בסי' ע"ח) ע"ש. כי בלעם וחביריו התגברו בתוקף רשעותם להמשיך הדיבור דקדושה אליהם בגלות להגביר הרע על הטוב ח"ו וכנ"ל. והי' לו כח לזה מצד חוזק הבחירה וכנ"ל. לולי ה' הי' בעזרינו ומחמת שכונתו הי' להרע בודאי יהי' אחריתו להכרית כשרז"ל אבל איש הישראלי שכוונתו לטובה שנמתגבר בעומק נפילתו ח"ו לדבר אעפ"כ דיבורים קדושים בחי' לה"ק ובודאי יש לו כח לזה תמיד כנ"ל. ומאחר שכוונתו לטובה כדי לזכות לשוב אל ה' בודאי יש להש"י נחת רוח מזה ולא יהי' נאבד שום דיבור וסוף כל סופף ישוב להש"י וכנ"ל. וזה עיקר בחי' שליטמות לה"ק ע"י לשון תרגום כי מאחר שהוא במקום שהוא שעדיין יש בו אחיזת הרע ואעפ"כ הוא מדבר דיבורים קדושים וכוונתו לטוב זהו עיקר בחי' תרגום בחי' עץ הדעת טוב ורע ומאחר שפנימיטות כוונתו לטובה בשביל לשוב להש"י ולעשות נחת רוח לפניו אזי הצדיק שכבר זכה לתכלית שלימות לה"ק הוא מעלה ומברר דיבוריו הקדושים שהם בבחי' תרגום כנ"ל. ומשלים בו את הלה"ק בבחי' שלימות לה"ק ע"י לשון תרגום וזהו שובה ישראל עד ה' אלקיך כי כשלת בעוונך שהעונות יהי' נחשבין לשגגות כשרז"ל וזהו קחו עמכם דברים היינו כנ"ל. שאפילו במקומכם אשר אתם שם תדברו דיבורים קדושים שזהו בחי' תרגום כנ"ל שהו אבחי' שגגות כמבואר בהתורה הנ"ל על פסוק תפלה לחבקוק על שגיונות שפרש"י כתרגומו ע"ש. ומאחר שע"י הדיבורים קדושים שמדברין במקום אשר הוא שם נתהפכין העוונות לשגגות אח"כ בקל מעלין אותן לטוב גמור בכח הצדיק הגמור כנ"ל. וזהו אמרו אליו כל תשא עון וקח טוב שאח"כ מבקשין שהש"י ישא ויסלח לנו כל העון לגמרי. בבחינות כל תשא עון שפירש"י שפירושו כמו כל עון תשא היינו שכל העון ישא וימחול לגמרי כנ"ל. וזהו וקח טווב שיתהפך לטוב גמור וכנ"ל:
.pt{text-align:center;font-family:'Cinzel',serif;font-size:13px;color:var(--gold);margin-bottom:24px;}
(הלכות חדש הלכה ה' בהלכות שילוח הקן הלכה ה' אות ט"ו)
Based on the Torah "תּוֹרָה עַתִּיקָא" ("Torah Atika"), Siman 21 of Likutay Moharan The essential foundation of free will (bechirah) comes about through the existence of questions (kushyos) and contradictions that it is impossible to understand with any human intellect — for example the paradox of Divine foreknowledge and free will etc. — as is explained there: that the essential nature of free will comes about because one does not know the intellect (sechel) of foreknowledge and free will etc. For this intellect is in the bechina of the makifin [transcendent surrounding intellects] that it is impossible to attain in this world. For if one were to attain these makifin and all the questions were resolved and one knew the intellect of foreknowledge and free will, free will would be nullified entirely. And if free will were to be nullified, the world would be nullified — for the very sustaining of the world depends upon free will. Therefore, in the Future to Come, when free will will be nullified — because in truth this world will be nullified and there will be a renewal of the world — then in truth that intellect of foreknowledge and free will will be attained. And likewise all the questions and contradictions will then be resolved, for then the supernal makifin will be attained — each person according to his service, his exertion, and his toil in the service of Hashem Yisborach. This will be the reward of the World to Come, the bechina of: "In the Future to Come the righteous will sit" — specifically — "וְעַטְרוֹתֵיהֶם", meaning the makifin, "בְּרָאשֵׁיהֶם" — meaning the makifin will enter into the innermost [consciousness] etc. — as is entirely explained there, very well; see there carefully. And in order to attain the makifin, one must sanctify the seven lamps (shivas haneiros) etc. And sometimes the mochin are in concealment — in the bechina of ibbur [gestation] — and for this one requires a cry (tze'akah), whether through Torah or through prayer. And through this the mochin are born in the bechina of "צוּר יְלָדְךָ תֶּשִׁי" ["the Rock that bore you, you neglected"] etc. See there carefully for all of this. Behold, all births in the world are entirely in the bechina of the birth of mochin. For it is solely for this purpose that Hashem Yisborach created the world, and solely for this purpose He sustains the world — all of it so that the moach [mind] and da'as [knowledge-consciousness] should be revealed, so that all will know that Hashem is G-d, as in "כֻּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ" ["You made them all with wisdom"]. And as it is stated in the holy Zohar: all of Creation is "בְּגִין דְּיִשְׁתְּמוֹדָעִין לֵהּ" — so that they will come to know Him. Therefore all births in the world from generation to generation — which is itself the sustaining of the world — all of it is only for this purpose. And therefore in every birth in the world, some form of da'as is drawn down and revealed corresponding to that birth. And even in the births of animals etc., some da'as is likewise drawn down and born corresponding to that birth. For all animals and living creatures, whether pure (tehoros) or impure (teme'os), are only born into the world for the sake of the human being — the possessor of da'as, the possessor of bechirah — for whose sake the entire world was created and is sustained, as is known. And therefore with every birth of animals, some da'as is drawn down and born for the sake of the human being on whose account everything is born and sustained — so that through that birth some da'as will be added to him, enabling him to understand through it the wonders of the deeds of the Creator Yisborach. All the more so with the births of human beings themselves, who are themselves the very bechina of da'as. Therefore one must sanctify all first births in human beings and in animals — which is the bechina of the mitzvah of the sanctity of the firstborn (kedushas bechor): the first birth, which is the essential one, and from which everything flows afterward. And this mitzvah was commanded immediately upon their departure from Egypt, as it is written: "קַדֶּשׁ לִי כָּל בְּכוֹר" ["Sanctify to Me every firstborn"] etc. And the entire Exodus from Egypt came about through the subjugation of the firstborn of the Sitra Achra — which was the slaying of the firstborn of Egypt. And the firstborn of Israel were saved. For at the Exodus from Egypt the essential birth of da'as took place — for then it was born and revealed through Moshe Rabbeinu that Hashem is G-d. And therefore at that time the firstborns were sanctified — which is the first birth — so that Israel would be mindful to sanctify the first birth, in order that da'as d'kedushah should be drawn through it, which is the essential point. For in every birth, which is the bechina of the birth of da'as, there is within it a grasping of both good and evil — as in "לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ" ["sin crouches at the door"]. For since through this birth da'as must be drawn to recognize the Creator Yisborach through the wonders of this birth, therefore immediately the ze lumas ze [opposing force] is aroused — that is, the evil which stands against the good — and it wants to grasp hold of the birth in order to conceal the good da'as and to draw instead the da'as of the Sitra Achra that flows from the Tree of Knowledge of Good and Evil, namely the da'as of questions and contradictions that conceal da'as d'kedushah. And from there come the birth-pangs of all living creatures (as is understood elsewhere). And in truth this is for a great good — for the essential purpose of birth is for the sake of bechirah, which is the very sustaining of the world. And the essential bechirah is drawn through this concealment — these questions etc. — as above. Therefore Israel are commanded to sanctify the first birth by giving it to the Kohen, so that through this the good will prevail over the evil, so that they will merit to draw the holiness of the mochin — to understand that Hashem is righteous and straight, even though it is impossible to understand His way — and to strengthen themselves in complete faith. And then they merit great da'as specifically through the questions and concealments. For this is the essential excellence of the tzaddikim and the worthy: what they merit, they merit essentially because they had bechirah, which is drawn from the above-mentioned questions. And they shattered everything through their genuine toil in His service Yisborach. Therefore the concealment is ultimately the fullness of revelation etc., as is known. And this is the bechina of "וְכָל פֶּטֶר חֲמֹר תִּפְדֶּה בְשֶׂה" ["And every firstborn of a donkey you shall redeem with a lamb"]. For even in births of pure species, the Sitra Achra grasps hold of the birth and it requires clarification and rectification through the sanctity of the firstborn given to the Kohen, as above. All the more so with the births of the donkey (chamor), which is an impure species, and which is called chamor on account of the intense force of the Sitra Achra that grasps hold of it — whose entire intensification comes through questions, contradictions, and confusions that are inserted into the mind (moach). For this is the bechina of chamor in the sense of chumra d'shma'atsa — the heaviness/difficulty of halachic reasoning — which comes through the difficulties (kushyos) in halacha. As it is stated in the holy Zohar on the verse "וַיְמָרֲרוּ אֶת חַיֵּיהֶם בְחֹמֶר" ["and they embittered their lives with chomer"] — [it is interpreted as meaning] with chumra d'shma'atsa, that is, the bechina of the questions inserted into the mind. For even chumra d'shma'atsa — these questions in halacha — are also very hard to clarify, and one must endure great bitterness to clarify them, as it is written: "וַיְמָרֲרוּ אֶת חַיֵּיהֶם בְחֹמֶר" etc., as above. And they too are drawn from the concealment of knowledge that comes through the Sitra Achra, as cited in the [holy] writings. All the more so the questions that are inserted into the very foundation of faith and into the very foundation of the paths of His service Yisborach — which is the essential thing — for "לֹא הַמִּדְרָשׁ הוּא הָעִקָּר אֶלָּא הַמַּעֲשֶׂה" ["it is not the exposition that is the essential thing but the deed"]. These questions are the essential bechina of chumra d'shma'atsa that flows from the bechina of chamor. And therefore chamor [also] means chomer [gross materiality] — for the essential intensification of the chomer that seeks to overpower the tzurah [form/spirit], G-d forbid, is drawn from there. For the essential bechirah comes from there, as above. And in truth everything is for the good — for the Sitra Achra exists for the benefit of the world, so that there should be bechirah. And it is specifically through this that the worthy and righteous of Israel will merit what they will merit, as above. And this is the bechina of "יִשָּשכָר חֲמוֹר גָּרֶם" ["Yissachar is a strong-boned donkey"]. Yissachar is the bechina of the true tzaddik, in the bechina of "יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ" ["there is reward for your toil"], the bechina of "לְהַנְחִיל אֹהֲבַי יֵשׁ" ["to bequeath yesh [substance/existence] to those who love Me"]. Chamor garam — it was specifically the chamor that caused him all the stored good reward that he will merit. For it is specifically through the overpowering of such chomer, which is drawn from the bechina of chamor — from the bechina of the stringencies of questions and contradictions etc. — and through his prevailing over it until he nullified it, that he merited to reveal the true da'as that Hashem is G-d and to reveal the da'as of Torah in the world. And it is specifically through this that he will merit what he will merit, as above. And this is the bechina of what the Targum renders for chamor garam: "עָתִיר בְּנִכְסִין" — "rich in possessions" — for through this one merits great ashirus [wealth] of holiness. For all wealth is drawn from the above-mentioned questions, as cited in his [the Rebbe's] words elsewhere — that all wealth is drawn from questions (kushyos) etc. For wealth comes from the left, as it is written: "בִּשְׂמֹאלָהּ עֹשֶׁר וְכָבוֹד" ["in her left hand are riches and honor"] — and the left — as it is written: "בִּשְׂמֹאלָהּ עֹשֶׁר וְכָבוֹד" — the left is the side of din [judgment], the bechina of the concealment of knowledge, from which all the questions arise. And one who merits to prevail over all the questions — those that are difficult for him regarding Hashem Yisborach and regarding the true tzaddikim etc. — and who looks toward the truth and walks in the ways of the holy Torah, merits specifically through the questions to great wealth. For from the questions he shattered and converted to holiness, the left of holiness is strengthened — and from there all wealth flows, as above. And this is the bechina of "מִצָּפוֹן זָהָב יֶאֱתֶה" ["from the north gold comes"] — tzafon meaning hiddenness and concealment (hatzpanah v'hastara) — that specifically through the questions that seek to conceal and hide the truth, precisely through this "זָהָב יֶאֱתֶה" — "gold comes" — for from there all wealth flows, as above. And this is the bechina of what is written in the Torah [Likutay Moharan] where Rebbi Shimon opens in Siman 60: that wealth is the bechina of the psoles haluchos [the chips hewn from the Tablets] — which are the introductions and circumlocutions that are sawn and chipped away around the chiddush [Torah novella] that one innovates in Torah etc. — and from them Moshe grew rich. This is the bechina of the great wealth through which one comes specifically to a wondrous and awesome hisbonenus [deep contemplation] that it is impossible to attain except through great wealth — possessing all the riches of the world etc. — as is explained there; see there. For all the questions and contradictions — when one merits to resolve and shatter them, to answer what one is able to answer, and to strengthen oneself in faith regarding what one is unable to answer etc. — then the questions become the bechina of psoles haluchos, which is the bechina of the things that are sawn around the chiddush, and that is the bechina of wealth. For it is specifically through questions and contradictions that the chiddush is formed — as we see in halachic chiddushim in the Gemara, in the commentary of Tosafos: specifically because he had many difficulties in halacha and resolved and settled them, through this specifically the chiddush was formed. It follows that the questions are the bechina of psoles haluchos, the bechina of wealth — and all questions are drawn from the bechina of chamor, as above. Therefore the tzaddik — who is the bechina of Yissachar, who merits to shatter the questions and merits wondrous hisbonenus, the bechina of "וּמִבְּנֵי יִשָּשכָר יוֹדְעֵי בִינָה לָעִתִּים לָדַעַת" ["and from the children of Yissachar, men who understood the times, to know"] etc. — he merits great wealth specifically through the questions which are the bechina of chamor, as above. And this is Yissachar chamor garam, whose Targum is atir b'nicsin — "rich in possessions" — for wealth is drawn specifically through the chamor. And through this very thing itself he merits the wondrous hisbonenus, as above. And therefore the essential purpose of the creation of the donkey in physical terms is to carry upon itself all of a person's money and wealth — for the donkey is designated for bearing burdens, as our Rabbis z"l said: "כַּחֲמוֹר לְמַשּׂאוֹי" ["like a donkey for a burden"]. For the donkey carries all of a person's money and wealth upon itself — because from there all his wealth comes, as above. And everything is according to what a person merits. For the tzaddik receives the wealth in holiness, and thereby merits — specifically through the chamor, which is the bechina of wealth — great hisbonenus to recognize the Creator Yisborach and to make His nature known in the world, as above. But the wicked one — the chamor and the evil overtake him even more through the wealth, which is the bechina of chamor — in the bechina of "עֹשֶׁר שָׁמוּר לִבְעָלָיו לְרָעָתוֹ" ["riches kept by their owner to his detriment"] — for through the wealth he becomes arrogant and imagines himself to be wise, and bends toward the crookedness of the questions in his heart, and separates himself from the truth etc. Therefore Israel were commanded to sanctify the first birth of the donkey — to redeem it with a lamb (seh) for the Kohen. For the essential drawing-down of the holiness of da'as comes through the Kohen — through the sons of Aharon — who merited the priesthood because he did not feel jealous of Moshe Rabbeinu, as our Rabbis z"l taught: [he received it] as a reward for "וְרָאֲךָ וְשָׂמַח בְּלִבּוֹ" ["and he will see you and rejoice in his heart"] etc. For the essential holiness of da'as is the bechina of Moshe, who is the bechina of Moshiach, who merited the holiness of the seven lamps (kedushas shivas haneiros) in the fullest perfection, exceedingly and utterly above. But from the tzaddik himself it is impossible to receive, for he is sealed and deeply hidden from the world — except through the bechina of Aharon HaKohen, who through his service draws down the holiness of the seven lamps from Moshe. And therefore the very first mitzvah that Aharon was commanded after the inauguration of the Altar was "בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרוֹת" ["When you kindle the lamps"] etc. Therefore one gives to Aharon the Kohen the lamb (seh) in exchange for the firstborn donkey (peter chamor). For Israel were compared to a lamb (seh) — the seh being the bechina of the holy wealth of Yaakov, who merited it through the flocks (tzon), in the bechina of "וְעַשְׁתְּרוֹת צֹאנֶךָ" ["and the young of your flock"] — meaning they enrich their owners. For the seh is entirely holy, as Rashi explains in Shir HaShirim: its wool is for techeiles [blue dye], its hide for a drum etc. For the wool of sheep (tzemer kevasim) is the bechina of tikkunei dikna [the rectifications of the supernal "beard"], which are the bechina of mazal ha'elyon [the supernal flow/constellation] — from which is the root of holy wealth — in the bechina of "מְזוֹנֵי בְּמַזָּלָא תַּלְיָא" ["sustenance depends on mazal"], as cited in the [holy] writings. And this is what our Rabbis z"l said — and so they said: "When it [the sheep] is alive its voice is one; when it dies its voices are seven" — its hide for a drum etc. For the bechina of the seven holy voices (shiva kolos d'kedushah) are drawn from the seh, corresponding to those seven voices mentioned above. And through them is the essential birth of the mochin. Therefore a lamb is offered every day as the korban tamid [daily continual offering] — for through it comes the essential birth of the da'as that must be drawn each day. For this purpose the temidim are brought every day. And therefore it is specifically through the seh given to the Kohen that the peter chamor is redeemed — so that through it holy ashirus should be drawn, and through that, da'as and holy hisbonenus flow, as above. And this is what Rashi explains: that the holiness of the firstborn donkey (kedushas peter chamor) is because they [the donkeys] assisted Israel in carrying the spoils of Egypt — that there is not a single Israelite who did not load ten donkeys etc. — meaning as above: that the essential great wealth and possessions that were brought out of Egypt came about through the bechina of chamor. For Paro and Egypt are the bechina of the above-mentioned questions — the bechina of the concealment of da'as — the bechina of "פַּרְעֹה" [Pharaoh], whose letters permute to "הָעֹרֶף" [the back of the neck], which stands opposite da'as. For in Egypt, da'as was in exile through the questions and the concealments of knowledge that were strengthened through Paro and Egypt. And the essential Exodus from Egypt was that the da'as went out and was born through Moshe — who is the da'as, as is known. And therefore they were required to leave with great wealth — for da'as and hisbonenus are merited through wealth, as above. And therefore they brought out the possessions and the wealth specifically on donkeys (chamorim), as above. For Israel merited, through their crying out and through their holiness, through the power of Moshe Rabbeinu, to convert the chamor toward holiness — from which all wealth comes, as above. And this is [the meaning of]: "וְאִם לֹא תִפְדֶּה וַעֲרַפְתּוֹ" ["And if you do not redeem it, you shall break its neck"] — to kill it from the back of the neck (oref) specifically. For the oref is the bechina of Paro — in order to subjugate the bechina of Paro, which is the evil within the chamor, namely the questions and concealments through which he declared: "מִי ה'" ["Who is Hashem?"] etc. But the essential mitzvah is to redeem the chamor with a seh — in order to convert everything to holiness, as above. Translation from Likutay Halachos of Reb Nosson of Breslov (Yoreh Daya, Vol. II). נַ נַח נַחְמָ נַחְמָן מְאוּמָן
Loading comments…