חדש ג

אות א א) ע"פ המאמר דרשו ה' ועוזו בספר הרשון בסי' ל"ז ע"ש כל המאמר כולו:

והכל לשכל אדם צריך להכניע הגוף לגבי הנפש דהיינו החומר בחי' מיתה בחי' סכלות של הגוף של הארבע יסודות שהיא בחי' בהמה סכלות חשך שכחה חכמות חיצוניות לגבי הנפש שהוא בחי' צורה אדם חכמה אור זכרון חכמות התורה על כן צריכין להפריש עצמ ומכל תאות הגוף כדי להגביר הנפש וכו' על הגוף וכו' וזה נעשה ע"י התענית שע"י התענית מחלישין הד' יסודות ונתביטל החומר בחי' סכלות חשך שכחה בהמה ונתגבר ונתעלה בחי' השכל והצורה האור והזכרון אדם וכו'. וזה שארז"ל אגרא דתעניתא צדקתא וכו'. וצריכן ליתן צדקה לא"י שעי"ז זוכין לאוירא דכיא בחי' הבל פה שאין בו חטא שעי"ז זוכין שיהי' נזכר זכות אבות ונמתק הדין ונמשך החסד. כי חסד הוא בחי' נפש בחי' תורה וכו' ודין הוא בחי'גוף בחי' סכלות וכו'. וז"פ אוכלי עמי אוכלי לחם אד' לא קראו וכו'. והכלל שצריכין להעלות הנפש והלגביר הנפש על הגוף שזה בחי' המקת הדינים ואזי ממתיקין גבורת מנצפ"ך שהוא שורש הנפשות כי ה' שמות יש לנפש בחי' ה' דמים שהם ה' אותיות מנצפ"ך ה' מוצאות הפה וצריך להמתיק אלו הדינים והגבורות שיהי' נמשך שפע וחסד. והעיקר נעשה על ידי שמתגברין להגביר הנפש על הגוף וכו' כנ"ל. שעי"ז עיקר המתקת כל הגבורות ונמשך חסד. כי עי"ז הנפש עולה בבחי' מ"נ בבחי' חזי במאי ברא קאתינא לגבך. ואז נמתקין כל הגבורות מנצפ"ך וכל הדינים ונעשה מרי"ו די"ן אד' ונמשכין חסדים ונמשך שפע גדול המכונה בשם אמ"ר ונתגלה התורה שהיא בחי' חסד וכו'. עיין שם כל זה היטב:

ןוזה בחי' איסור חדש. שאסור לאכול תבואה מחמשת מניי דגן עד שיקריבו עומר שעורים ממחרת השבת בט"ז בניסן. ואפי' לקצור התבואה אסור קודם קצירת העומר. כי בט"ו בניסן יצאנ וממצרים. ועיקר יציאת מצרים היא בחי' התעלות הנפש על הגוף כי זה עיקר יציאת מצרים שכולל כל הגליות כי כל הגליות מכונים בשם מצרים. ע"ש שהם מצירים לישראל (ב"ר פ' ט"ז) דהיינו גלות התאות של הגוף שבהם נאחזין העכו"ם כמבואר בדברי רבינו ז"ל כ"פ וכשתאות הגוף מתגבר על נפש ישראלי ח"ו היינ ןוהתגברות הגוף על הנפש. זה עיקר הצער וגלות ישראל. וצריך כ"א מישראל לחוס על נפשו ולעמוד בנסיון ולהגביר הנשפ על הגוף לצאת מגלות התאות של הד' מלכיות. שזהו בחי' יציאת מצרים שכולל כל הגליות של כל הד' מלכיות כ"ש וגם את הגוי אשר יעבודו. ודרז"ל וגם לרבות ד' מלכיות שכולם הודיעם הש"י לאברהם בשעה שהודיעו גלות מצרים כי כולם נקראים גלות מצרים ע"ש שהם מצירים לישראל כנ"ל כי זה עיקר המיצר בחי' צמצום וצער ודינין שנמשך ע"י התגברות הגוף על הנפש ח"ו. ועיקר יציאת מצרים הוא שתתגבר הנפש על הגוף בחי' בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים וכו' דהיינו קבלת התורה שהיא בחי' התעלות הנפש על הגוף כי הנפש הוא בחי' תורה וכו' כנ"ל. וע"כ כל הגליות כלולים בד' מלכיות כי כל הגליות נמשכין מד' יסודות הגוף היינו התגברות הגוף על הנפש חס ושלום שזה עיקר הגליות כנ"ל. וזה בחי' ד' לשונות של גאולה הנאמר ביציאת מצרים שכנגדם הם הד' כוסות בפסח כי עיקר הגאולה הוא בחי' התגברות הנפש על הגוף שהוא ד' יסודות. וע"כ ארז"ל לא ניתנה התורה אלא לאוכלי המן. כי מן הוא אכילה דקדושה שהואהתעלות הנפש שהוא בחי' דעת בחי' תורה בחי' צדיק אוכל לשובע נפשו כי המן הוא בחי' משה בחי' דעת כמובא. וע"כ ע"י אכילתמן נתעלה הנפש שהוא בחי' תורה וע"כ לא נתנה תורה אלא לאוכלי המן כי עיקר התעלות הנפש הוא ע"י שבירת תאוות אכילה כי עיקר חיבור הנפש עם הגוף הוא ע"י האכילה שהוא חיות האדם ואם לא יאכל האדם ימות ותסתלק נפשו מגופו ח"ו נמצא שהאכילה מחבר הנשפ עם הגוף וע"כ הכל תלי בקדושת האכילה כיכשח"ו מתגבר תאוות האכילה ואכול להנאתו בשביל מילוי כריסו ותאות גופו ח"ו אזי מתגבר הגוף על הנפש ח"ו וכן להיפך אם מקדש עצמו אוכל בקדושה גדולה בשביל נפשו לבד בחי' צדיק אוכל לשבובע נפשו. אזי מתגבר הנפש על הגוף והכל כפי האכילה שהוא ממוצע ביןנ הנפש והגוף. וע"כ הכל תלוי בקדושת האכילה. וע"כ מבואר במאמר הנ"ל שעיקר הכנעת הגוף דהיינו הד' יסודות הוא ע"י תענית כי התענית הוא שבירת תאוות אכילה שעי"ז עיקר הכנעת הגוף לגבי הנפש כנ"ל. וזה בחי' אכילת מן שהוא בחי' תענית בחי' ויענך וירעיבך ויאכילך את המן ויענך לשון תענית גם איתא שקודם שאכלו ישראל את המן התענו מקודם כי אכילת המן הוא אכילה דקודשה שזוכין ע"י תענית שהוא בחי' צדיק אוכל לשבוע נפשו בחי' התעלות הדעת והתורה שהוא בחי' מן. וע"כ גם עכשיו א"א לישראל לאכול שום מאכל כ"א כשמקדשין ומזככין את המאכל תתעלה הנפש על הגוף כמו על ידי המן כנ"ל וביות צריכין לקדש את הלחם שהוא עיקר חיות האדם כיפתא סעדא דליבא ועיקר החיות והשביעה הוא ע"י הלחם. וע"כ צריכין לקדש את הלחם ביותר כדי שיהי' בבחי' מן בבחי' שביעת הנפש בחי' צדיק אוכל לשבוע נפשו כנ"ל. וזה בחי' איסור חדש כי אסור לאכול שום תבואה מחמשת מיני דגן עד שיקריבו העומר שעורים תחילה כי ע"י הקרבת העומר עי"ז ממתיקין הדין וממשיכין חסד שהוא בחי' התעלות הנפש על הגוף דהיינו שמכניעין בחי' בהמה בחי' סכלות וחומר וגוף וחשך ושכחה וכו' ומעלין בחי' נפש בחי' אדם בחי' חכמה בחי' זכרון וכו'. כי שעורים הוא מאכל בהמה וע"י הקרבת העומר שעורים עי"ז ממתיקין ומכניעין בחי' במה שהוא בחי' גוף כנ"ל. ועולין מבהמה לאדם מגוף לנפש וכו'. כי שער"ה בגימ' ב"פ מנצפ"ך עם הכלליות כמובא בכתבים. היינו בחי' ה' דמים ה' שמות שיש לנפש שהם בחי' ה' אותיות מנצפ"ך שנמתקין ע"י הנפת העומר שעורים שעי"ז נמתקין הגבורות ונמשכין חסדים ונתעלה הנפש ונכנע הגוף כי עולין מבהמה לאדם מגוף לנפש כנ"ל:

אות ג וע"כ עיקר התחלת קבלת התורה הוא ע"י העומר שעורים כי אז מתחילין להכין עצמן לקבלת התורה כי אז מתחילין לספור שבעה שבועות לקבלת התורה. כי עיקר קבלת התורה תלוי בזה ע"י הכנעת הגוף בחי' בהמה ומעלין ומגבירין הנפש בחי' אדם שהוא בחי' תורה כמבואר במאמר הנ"ל. וע"כ א"א לאכול שום תבואה מה' מניי דגן עד שמקריבין העומר שעורים תחילה שעי"ז נתקדש הלחם. כי נמתקו הגבורות ועולין מבהמה לאדם ע"י שמעלין קרבן לה' מאכל בהמה דהיינו עומר שעורים כי זהו העיקר להכניע הגוף לגבי הנפש בהמה לגבי אדם לעבוד את ה' בגוף ונפש שגם הגוף יתהפך לנפש ויעלה לה' לריח ניחוח כמו העומר שעורים שהוא מאכל בהמה שעולה לה' ואז דייקא יכולין לאכול להם כי אז נתקדד הלחם מבהמה לאדם ממאכל הגוף למאכל הנפש ואז הלחם הוא בבחי' מן שהוא שביעת הנפש כנ"ל. כי עיקר הלחם הוא ה' מיני דגן שהם דייקא נקראים לחם שמיזן זיין ומיסעד סעיד שהוא עיקר חיות האדם וע"כ הם ה' מיני דגן כנגד ה' מדים ה' בחי' שיש לנפש ה' אותיות נמצפ"ך וע"כ עקיר קדושתם תלוי' בהקרבת עומר שעורים שעי"ז נמתקרין ה' אותיות נמצפ"ך ונמתק הדין ונכנע בחי' בהמה ועולין מבהמה לאדם מגוף לנפש וכו' כנ"ל. ואז הלחם בבחי' מן כנ"ל. וע"כ תיכף כשפסק המן הקריבו ישראל העומר ואז אכלו תבואה כ"ש ויאכלו בני ישראל מעבור הארץ ממחרת הפסח כי לא הי' לבני ישראל מן וכו' היינו כנ"ל כי המן נפסק ביום העומר דייקא כדי שתיכף אחר המן יאכלו ישראל מתבואה חדשה שהתירה העומר כי זה הלחם שהותר ע"י העומר הוא ג"כ בחי' מן בחי' שביעת הנפש כנ"ל כי ישראל אינם יכולים לאכול חם כ"א כשהוא בבחי' מן כי לא ניתנה התורה אלא לאוכלי המן כנ"ל:

אות ד וע"כ הי' צריכם להקריב קרבנות בשעת הנפת העומר כ"ש ועשיתם ביום הניפכם את העומר וכו' כי הקרבנות הם בחי' התעלות הנפש מבהמה לאדם מגוף לנפש וכו' וכמובן במאמר הנ"ל. לענין שחיטה שגם ע"י שחיטת חולין נתעלה ג"כ הנפש מחי' למדבר מבהמה לאדם מכ"ש ע"י קרבנות עצמן כי זה עיקר כוונת כלל כל הקרבנות כדי להעלות הנפש מחי' למדבר מבהמה לאדם וע"כ כשאדם חוטא ונמשך אחר תאות הגוף ע"כ צריך להביא קרבן בהמה שעי"ז חוזר ומכניע בחי' בהמה בחי' גוף ומעלה הנפש לבחי' אדם בבחי' אדם כי יקריב מכם קרבן לה' מןהבהמה מן הבקר ומן הצאן תקריבו את קרבנכם (ויקרא א') כי ע"י הקרבן עולה מבהמה לאדם וע"כ לא יצאו ישראל ממרים עד שהקריבו הקרבן פסח תחילה כי עיקר הכנעת המצריים היה ע"י הקרבת הפסח כמובא כי ע"י הקרבן פסח נכהע הגוף בחי' בהמה וחומר וכו'. שם נאחזין המצריים וכל העכו"ם ונתעלה הנפש בחי' אדם וכו' שזה עיקר יציאת ישראל ממצרים כנ"ל. וע"כ קודם שיצאו ממצרים הי' מכת חשך למצרים כי הגוף הוא בחי' בהמה בחי' חושך וכו' והנפש הוא בחי' אדם בחי' אור שזהו בחי' מיתה וחיים וכו' כמבואר שם במאמר הנ"ל וע"כ הכה הש"י את המצריים במכת חשך ולכל בני ישראל הי' אור במושבותם להורות ההבדל וההפרש שבין ישראל למצריים כי כ"א קיבל את שלו כראוי לו היינו כי המצריים שהם העכו"ם הרודפים כל ימיהם אחר תאוות הגוף לבד שהוא בחי' חשך מיתה וכו' כנ"ל. ע"כ הי' להם חשך גדול כפול ומכופל כי הם חשכת הגוף והחומר ונשארו במה שנתדבקו ורדפו אחריו. וישראל קדושים שקדשו עצמן והכניעו הגוף לגבי הנפש. ע"כ לכל בני ישראל הי' אור במושבותם זה מורה על התגברות הנפש על הגוף שהוא בחי' אור וחים כנ"ל. וע"כ בשלשת ימי אפילה מתו כל פושעי ישראל שלא רצו לצאת ממצרים היינו כי אלו הפושעי ישראל שנשתקעו בחשכת החומר והגוף כ"כ עד שלא רצו לצאת מגלות מצרים שהוא גלות הגוף כנ"ל. ע"כ מתו אז בשלשת ימי אפילה כי חשך הוא בחי' מיתה בחי' גוף כנ"ל כי כל זמן שאין ממתיקין ומבררין את הנפש דהיינו כל זמן שאין נכנע לגמרי הגוף לגבי הנפש אזי מעורבים יחד כחות הגוף והנפש שהוא בחי' תערובות טוב ורע ואזי יכולין לקבל חיות גם העכו"ם שאחיזתם בגוף מאחר שהנפש עדיין לא נזככה מאחיזת הגוף אבל אז בשעת יציאת מצרים שאז עשה הש"י עמנו נפלאות ע"י משה רבינו ע"ה וזכו ישראל אז להכניע ולשבר לגמרי את בחי' הגוף לגבי הנפש, החומר לצורה עד שזכו כל ששים רבוא ישראל לרוח נבואה לדבר עם ה' פנים בפנים בשעת מתן תורה. וע"כ אז בשעת יצי"מ נתברר ונזדכך הנפש מאחיזת הגוף שהיא בחי' המצריים וע"כ נמשך כל החשך והמיתה להמצרים ולהפושעי ישראל שלא רצו לצאת שהם בחי' גוף חשך מיתה וכו' כנ"ל. ולכל בני ישראל שהם בחי' נפש אור וחיים ע"כ הי' להם אור במשובותם. כי כ"א נשאר בחלקו כנ"ל. וע"כ זכו אז לאור גדול מאד כי אתיא שבאלו ימי אפילה האיר לישראל האור שלעתיד היינוכנ"ל כי מחמת שהנפש שלהם נזככה אז ונתעלה על הגוף ע"כ נתגלה האור הגדול שלעתיד בלי אחיזת החשך כלל שהוא בחי' גוף כי נפשם נזדכך מן הגוף והחשך לגמרי ונשאר כל החשך למצריים שהם בחי' גוף כנ"ל:

אות ה וזה בחי' מכת בכורות שהי' ע"י הדם של הקרבן פסח שעי"ז עבר ה' לנגוף את מצרים ופסח על בני ישראל וכו' היינו כנ"ל כי הקרבת הספח הוא בחינת התעלות הנפש מבהמה לאדם מגוף לנפש מחשך לאור ממיתה לחיים משכחה לזכרון וכו' כנ"ל. וע"כ אז נגאלו ישראל ממצרים ונתבררו ונזדככו ישראל שהם בחי' נפש מגלות מצרים והעכו"ם שהם בחי' גוף וע"כ בכורי מצרים מתו אז כי בהם שלטה המיתה שהוא בחי' גוף חשך וישראל קבלו חיםי ואור אז כי הם בחי' נפש כי אז זכו שתתעלה הנפש על הגוף. שזהו בחי' הקרבת הפסח שעי"ז יצאו ממצרים בבחי' ואומר לך בדמיך חיי וכו' בדמים חיי דייקאשהאו דם פסח ודם מילה שהם בחי' הה' דים שנזדככו ונתתקנו אז בשעת יצי"מ כמובא שהם בחי' ה' אותיות מנצפ"ך כפולים שמשם באו עשר מכות על המצריים שהם כנגד העשרה דמים ה' דמים טהורים וכו'. כי עיקר יציאת מצרים הי' על ידי זיכוך הדמים הנ"ל שהוא זיכוך הנפש, היינו התעלות והתגברות הנפש על הגוף שעי"ז נתבטל הגוף לגמרי וכל המצרים הנאחזין בהגוף נפלו עי"ז כי נתבטל יניקתם מאחר שנכנע ונתבטל הגוף לגמרי וע"כ באו עליהם עשר מכות עי"ז וחשך ומיתת הבכורים שכ"ז הוא בחי' גוף וישראל זכו אז לאור גדול וחיים ותורה שכל זה הוא בחי' נפש וכו' כנ"ל. וזהו בדמייך חיי כי דייקא ע"י הדמים קבלו חיות ואור וכו' כי זכו שנזדככו הדמים דהיינו בחי' נפש ונתעלה ונתגבר הנפש על הגוף שזהו בחי' חיים כנ"ל. וזהו בחי' זכרו את יום הזה אשר יצאתם ממצרים זכרו דייקא כי הנפש הוא בחי' זכרון כנ"ל. וע"כ צריכין לזכור ייאת מצרים כל ימי חייו כ"ש למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך כי יציאת מצרים שהוא בחי' התעלות הנפש וכו' כנ"ל זהו בחי' זכרון בחי' חיים וזהו למען תזכור וכו' כל ימי חייך, ימי חייך דייקא כנ"ל:

אות ו וע"כ קצירת העומר דוחה שבת כי בשבת אסור לעשות שום מלאכה שהוא עובדין דחול שהוא בחינת גוף כי ששת ימי המעשה הם בחינת גוף וחומר בהמה סכלות כנגד שבת שהוא בחי' נפש בחי' אדם בחי' דעת כי כל המלאכות של ששת ימי המעשה הם בחי' גוף שהוא בחי' עשי' בחי' עשיית מלאכות בחי' חומר בחי' סכלות בחי' שטו העם ולקטו בשטותא ושבת הוא בחי' נפש בחי' כי בו שבת וינפש. וע"כ זוכין אז לנפש יתירה והוא בחי' דעת כ"ש בשבת לדעת כי אני ה' מקדישכם וע"כ אז הוא ביטול ושביתה מכל המלאכות שהם בחי' גוף וחומר כי אז הוא הארת הנפש שהוא בחי' ביטול ושביתה בחי' עוה"ב שאז עיקר החים הנצחיים כי אז יהי' עולם הנשמות כי עיקר החיים הוא כשהגוף נתבטל ונכלל בנפש עד שזוכין לדעת את ה' בגוף ונפש. וזהו התכלית של ישראל שיזכו לאחר התחי' שיחיו המתים בגוף ונפש ואז יהי' הגוף זך וצח בתכלית הזכות בבחי' נפש ממש ואז יחי' חיים נצחיים ונדעה את ה' בגוף ונפש יחד ואז יתגלה האור של עתיד שהוא אור הגנוז לצדיקים כי כשנכלל הגוף בנפש זהו בחי' אור וחיים וכו' כנ"ל. ותחילת בריאת האדם הי' בשביל תכלית הזה. וע"כ הושיבו הש"י לאדם הראשון בג"ע כי הש"י רצה שיזכה האדם לזה התכלית מיד בחיים חיותו שיהי' הגוף והנפש אחד ויחיו חיים נצחיים ויכירו אותו לנצח בעודם בגופם אך כ"ז הי' תלוי בקדושת האכילה שהוא חיבור הגוף והנפש כנ"ל. וע"כ מצוה הראשונה שנצטווה לבלי לאכול מעץ הדעת טו"ר דהיינו שלא יאכל אכילה שהוא בחי' תערובת טו"ר שעי"ז יכול להתגבר הגוף ח"ו. ומחמת שאדה"ר עבר ע"ז, ע"כ נתגרש מג"ע שהוא בחי' מושב הנפשות שיושבין שם אחר הסתלקותם ומחמת שאכל מעץ הדעת ונתגבר הגוף. ע"כ נתגרש מג"ע ונגזר עליו מיתה שהוא בחי' גוף כי עכשיו א"א לזכות לזה התכלית בשלימות כ"א אחר המיתה שאז יתבלה הגוף ויזדכך ואז יזכו להכיר את ה' בגוף ובנפש כ"א וא' כפי מה שיגע עצמו בזה העולם לשבר תאוות הגוף ולהכניע הגוף לגבי הנפש כמ וכן יזכה אז אחר התחי' לחיות חים נצחיים להכיר את ה' בגוף ונפש. כי אז יהי' הגוף צח וזך בבחי' נפש ממש וכנ"ל:

וע"י שנתגרשו אדה"ר ע"י פגם אכילת עץ הדעת עי"ז נגזר עליו בזעת אפיך תאכל לחם וכו' שהוא עובדין דחול שהם ל"ט מלאכות שהם ל"ט מלקיות כנגד ל"ו קללות שנתקללו ע"י חטא עץ הדעת כי נתגבר הגוף שהוא בחי' עשי' בחי' עובדין דחול דהיינו ל"ט מלאכות אבל שבת הגין על אדה"ר כשרז"ל שבת אגין עלוהי. כי הש"י חמל עלינו ונתן לנו את השבת שאז הוא מעין עוה"ב בחי' התעלו הנפש כנ"ל. ואז הוא ביטול ושביתה לגמרי מכל הל"ט מלאכות. וע"י קדושת השבת אנו יכולין גם להמשיך קדושת שבת על ששת ימי החול ולקדש את הל"ט מלאכות של ימי החול שיהי' בבחי' קדושת שבת בבחי' ט"ל אורות בבחי' מלאכת המשכן כי כל הל"ט מלאכות ממשכן גמרינן להו להורות של"ט מלאכות של ישרא לעם קדוש צריכין להיות בקדושה גדולה בבחי' מלאכת המשכן כמובא בדברי רבינו ז"ל במ"א כי עיקר מי שטרח בע"ש יאכל בשבת כי זה עיקר העבודה בעוה"ז שהוא בחי' גוף להתגבר לקדש עצמו לשבר הגוף להכניע הגוף לגבי הנפש ועי"ז זוכין לעוה"ב שהוא עולם הנפשות. וזהו בחי' מה שצריכין לקדש הל"ט מלאכות בששת ימי החול שעי"ז זוכין לשבת בבחי' ששת ימים תעשה מלאכתך וביום השביעי שבת כי קדוש תשבת זוכין כפי מה שזוכין לקדש בימי החול כי אז עיקר העבודה והמלחמה להגביר הנפש על הגוף קדושת שבת על ימי החול להגביר חיי עולם על חיי שעה חיי עוה"ב על חיי עוה"ז שיהי' כל תשוקתו ויגיעותו בכל ימי החול שהם בחי' ימי העוה"ז בחי' גוף וכו' כנ"ל. להכניע ולבטל הגוף והחומר לגבי הנפש שיהי' הגוף נכלל בהנפש שזהו בחי' כלליות ששת ימי החול בשבת כלליות ימי העוה"ז בעוה"ב בבחי' ואברהם זקן בא בימים דסב ועאל ביומין שזוכין לבא ולעלות לעוה"ב עם כל ימי העוה"ז שכולם היו קדושים וטהורים עד שכולם עלו ונכללו למעלה למעלה בבחי' עוה"ב שהוא עולם הנשמות כנ"ל ואז כשזוכין שיהי' הל"ט מלאכות בבחי' מלאכת המשכן אז כל הל"ט מלאכות הם בבחי' ט"ל אורות כי ציורא דמשכנא כציורא דגן עדן שהוא עולם הנשמות בבחי' עוה"ב שאז יחיו המתים ויהי' נכלל הגוף בהנפש ויחיו חיים נצחיים כנ"ל. וזהו בחי' ט"ל אורו תכי ט"ל אורות הוא הט"ל של תחי' כ"ש (ישעי' כ"ו) יחיו מתיך נבלתי יקומון הקיצו ורננו שוכני עפר כי ט"ל אורות טליך וכו' נמצא שט"ל אורות הוא הטל של תחיית המתים שהוא חים נצחיים שזהו בחי' נפש כנ"ל. וכ"ז זוכין ע"י קדושת שבת שהוא מעין עוה"ב שע"י ששובתין בשבת מכל הל"ט מלאכות מעובדין דחול עי"ז זוכין להגביר הנפש על הגוף. עד שזוכין גם להמשיך קדושת שבת על ששת ימי החול עד שגם ששת ימי החול זוכין להגביר הנפש על הגוף ונתקדשין הל"ט מלאכות שהם בחי' גוף בבחי' ט"ל אורות שהם בחי' חיים נצחיים בחי' נפש כנ"ל:

נמצא שעיקר ביטול מלאכה בשבת מכל הל"ט מלאכות הוא בשביל לזכות להגביר הנפש על הגוף לזכות לט"ל אורות לטל של תחי' דהיינו חים נצחיים בחי' טועמיה חים זכו בחי' ואין דומה לך מושיעינו לתחיית המתים שמזכירין בשבת כי שבת מעין עוה"ב בחי' תחיית המתים שאז יחיו חיםי נצחיים בגוף ונפש שזהובחי' שבת כנ"ל. וע"כ קציר העומר שהוא בחי' התעלות הנפש על הגוף כי עיקר התעלו תהנפש הוא ע"י הנפת עומר שעורים שעי"ז יוצאין מבהמה לאדם מגוף לנפש ועיקר קבלת התורה מתחיל עי"ז דייקא ע"י העומר שעורים כנ"ל ע"כ קציר העומר דוחה שבת כשרז"ל בחריש ובקציר תשבות יצא קציר העומר שהוא מצוה כי קציר העומר שהוא מצוה עי"ז עיקר התעלות הנפש ועי"ז דייקא זוכין לקבגלת התורה שעל ידה זוכין לחיי עוה"ב שהוא בחי' ט"ל אורות וע"כ קוצרין העומר אפי' בשבת שהוא בחי' נפש. כי דייקא ע"י קצירה זו זוכין להתעלות הנפש כנ"ל. וזה שתלתה התורה הנפת העומר בקדושת השבת כ"ש ממחרת השבת יניפנו הכהן כי עיקר הנפת העומר הוא בחי' שבת בחי' עוה"ב שזוכין עי"ז. ע"י התעלות הנפש על הגוף שהוא בחי' הנפת העומר שעורים שמניפין אות ולה' ומעלין מבהמה לאדם מגוף לנפש ממיתה לחיים מחכמות חיצוניות לחכמות התורה וכו' כנ"ל:

וע"כ הנפת העומר הוא בי"ו בניסן כי ניסן הוא ראש חדשים כי בניסן נגאלו התאוות של הגוף כנ"ל. וזה בחי' מילו הירח מפגימתה כי פגם הלבנה הוא בחי' מילוי הירח מפגימתה כי פגם הלבנה הוא בחי' פגם הנפש כי הלבנה הוא בחי' נפש דוד כידוע וכשח"ו העוונות מתגברין דהיינו התגברו תהגוף על הנפש אזי היא פגימת הלבנה כידוע וכשהנפש מתגברת על הגוף זה בחי' מילוי הלבנה שהלבנה שהואבחי' נפש הוא בשלימות ובמילוי כי פגימת הבלנה היא בחי' חושך כי נתמעט ונחשך אורה בעת מיעוטה וזה בחי' גוף שהוא בחי' חשך וכשהלבנה נתמלאת זהבחי' אור כי אז אורה בשלימות. וזה בחי' נפש שהוא בחי' אור כנ"ל. וע"כ היתה גאולת מצרים בט"ו לחודש הראשון כי אז סיהרא באשלמותא שהוא בחי' נפש בחי' התגבורת הנפשעל הגוף האור על החשך כנ"ל. וע"כ היתה עיקר גאולתה בלילה דהיינו בליל שמורים כי בזה היתה תלוי עיקר הגאולה שזכו לתקן מיעוט הירח עד שהיתה הלילה כיום יאיר כמבואר שאותה הלילה היתה מאירה שזה בחי' מלוי הבלנה שזה עיקר הגאולה כנ"ל. וע"כ קידוש החודש הוא מוה ראשונה שנצטוו ישראל ביציאתם ממצרים. כי עיקר גאולת מצרים תלוי' במצוה זו של קידוש החדש שהוא בחי' תיקון הבלנה למלאות אותה מפגימתה על ידי מות קידוש החודש שהוא בחינת התעלות הנפש וכו' שזהו עיקר יצי"מ כנ"ל. וע"כ בי"ו לחדש הראשון שאז מתחיל הלבנה להתמעט כי בט"ו לחודש הלבנה בתכלית המילוי ובי"ו הוא היום הראשון שמתחלת הלבנה להתמעט. ע"כ מקריבין אז העומר שעורים שעי"ז מתקנין וממלאין את הנפש שהוא בחי' לבנה כי ע"י העומר שעורים מכניעין הגוף ומעלין מבהמה לאדם מגוף לנפש מחשך לאור שהוא בחי' תיקון ומילוי הלבנה וע"כ עושיןזאת בי"ו בעת שמתחלת להתמעט כי זה העיקר להעלות מבהמה דייקא לאדם שבשביל זה מקריבין עומר שעורים דייקא שהוא מאכל בהמה כנ"ל כדי להמתיק הדין בשרשו ובשביל זה בעצמו מקריבין העומר בי"ו דייקא בעת שמתחלת הלבנה להתמעט שזה ובחי' גוף בחי' חשך בחי' בהמה כדי להמתיק בחי' בהמה בחי' חשך בחי' גוף. שזה עיקר מילוי ותיקון הלבנה שהוא בחי' נפש כשזוכין להפוך בהמה לאדם חשך לאור גוף לנפש. כי זה עיקר עבודת האדם בעו"ז לשבר הגוף ותאותיו ולהפוך מגופ דייקא לנפש כי הנפש בשרשה מאירה מאד. אבל הש"י הורידה בשביל זה לזה העולם כדי שתתגבר הנפש על הגוף כדי להפוך הגוף לנפש שאז נשלמה ונתמלאה הנפש בשלימות ביתר שאת ויתר עוז כידוע:

אות ח וזהו בחי' אכילת שבת שהיא מצוה גדולה מאד לאכול בשבת ולהרבות בסעודת שבת קודש כי אז בשבת הוא התעלות הנפש. וע"כ אז האכילה בקדושה. כי ע"י אכילת שבת מתגבר הנפש על הגוף כי עיקר חיבור הנפש והגוף הוא ע"י האכילה כנ"ל. וע"כ צריכן לקדש האכילה מאד כנ"ל. וע"כ אכילת שבת גדולה ויקרה יותר מתענית כ"ש רבינו ז"ל במ"א (סי' נ"ז) כי עיקר שלימות הנפש הוא כשזוכין לאכילה דקדושה דייקא. כי ע"י האכילה מחין הגוף ומחברין הגוף והנשפ יחד. וע"כ כשהאכילה בקדושה כראוי בחי' אכילת שבת שהוא בחי' שביעת הנפש בחי' צדיק אוכל לשבוע נפשו אזי נכלל הגוף בהנפש ע"י האכילה דייקא כי ע"י האכילה דקדושה מתחבר הגוף עם הנפש ונתהפך הגוף לנפש. מאחר שהאכילה בקדושה בבחי' שביעת הנפש וכנ"ל:

אות ט וזה בחי' קידוש החדש ועיבור שנים שמצוה זאת הוא בחי' תיקון ומילוי הלבנה כדי להשוות שנות הלבנה עם שנות החמה. שזהו בחי' מלוי הירח שיהי' אור הלבנה כאור החמה. וע"כ עיקר מצווה זאת הזהירה התורה בשביל העומר שעורים שיהי' בזמנו. כ"ש שמור א תחודש האביב ודרז"ל שמור שיהי' האביב בזמנו שמכאן למדו לעבר שנים בשביל שיהי' האביב שהוא הקרבת העומר בזמנו כי הקרבת העומר שעורים הואבבחי' מילוי הלבנה שזהו בחי' קידוש החודש ועיבור שנים כנ"ל. וזה בחי' קידוש הלבנה שאומרים אז וללבנה אמר שתתחדש עטרת תפארת לעמוסי בטן שהם עתידים להתחדש כמותה וכו'. כי חידוש הלבנה דהיינו מילוי הירח מפגימתה שזהו בחי' שמהפכין מגוף לנפש כנ"ל. זה בחי' חידוש העולם שיהי' לעתיד שאז עתידין ישראל להתחדש כמותהולעמוד בתחיית המתים בגוף ונפש יחד שאז יתחדש הגוף בבחי' נפש כנ"ל. שזהו בחי' הקרבת עומר שעורים שמעלין מבהמה לאדם.וזהו בחי' חידוש הלבנה דהיינו מלוי הירח מפגימתה כנ"ל. וע"כ אומרים אז דוד מלך ישראל חי וקים. כי זהו בחי' חיים נצחיים שיהי' לעתיד אחר התחיה כנ"ל. וזהו בחי' תפול עליהם אימתה ופחד שאומרים אז כי עי"ז שהגוף נתהפך לנפש שזהו בחי' קידוש החדש כנ"ל. עי"ז נופלים כל האומות שאחזיתם בגוף וחומר הגשמי כנ"ל. וזהו בגדול זרועך ידמו כאבן. כאבן דייקא. כי ישארו בבחי' סומם כמו אבן שהוא חומר גשמי. כי כבר פסק מבחי' החומר והגוף שהם העכו"ם כל יניקתם שהי' להם מהנפש. מחת שעדיין לא נתקדש הגוף כראוי. אבל ע"י בחי' קידוש החודש שהוא בחי' זיכוך הגוף שיתהפך לנפש כנ"ל. עי"ז נתבטל יניקתם ונשארים העכו"ם בבחי' דומם לגמרי בבחי' ידמו כאבן כנ"ל. וזהו שאומרים אז שלום עליכם וכו' כי זהו עיקר השלום כשהגוף נכלל בנפש כי כל זמן שאין הגוף נכל לבנפש אזי יש מחלוקת גדול בחי'אין שלום בעצמי מפני חטאתי (תהלים לח) כי בודאי זה א"א לבשום אופן שתתהפך ח"ו הנפש להגוף לגמרי חלילה. כי הנפש נכספת לעולם לשרשה לעשות רצון קונה ואפי' אם הוא רשע גמור ח"ו וכבר התגבר גופו על נפשו ביותר. עכ"ז בפנימיות הנפש בודאי צועקת נפשו מאד מאד בקול מר ועצום מאד. ונכספת ומתגעגעת מאדלשוב לשרשה כי רצון הנפש הוא רצון האמת דהיינו רצון הש"י. ורצון הש"י בודאי נשאר קיים לעולם. ואין מי שיוכל לשנות ולבטל רצונו ח"ו בשום אופן בעולם. כ"ש (תהלים צ"ב) ואתה מרום לעולם ה'. ופירש"י שלעולם ידך על העליונה וכ"ש (שם קי"ח) ימין ה' רוממה וכו'. כי בוודאי הש"י יגמור את שלו כרצונו. ויהי' נשלם כוונתו מה שרצה בבריאת עולמו שכל כוונתו הי' כדי שהתחתונים דייקא יעבדו אותו דהיינו להפוך הגוף לנפש וע"כ בודאי הפנש כוספה חזק תמיד לעשו תרצון קונ האפי' אם התגבר הגוף כמ ושהתגבר ח"ו. וע"כ א"א שיהי' שלום לרשעים וז"ש אין שלום אמר אלקים לרשעים כי תמיד יש מחלוקת בין הנפש והגוף ומשם נשתלשל כל מיני מחלוקת שבעולם. וע"כ אין שלום כ"א כשזוכין להגביר הנפש על הגוף שיתהפך הגוף לנפש שאז הוא השלום בשלימות באמת. כי הצדקים זוכין לשבר הגוף לגמרי עד שנתבטל רצון הגוף לגמרי ונתהפך לנפש ממש שזהו עיקר השלםו כנ"ל וע"כ לעתיד לבא שאז יזכו הכל לזה כנ"ל. ע"כ יהי' אז השלום המופלא בעולם כ"ש וגר זאב עם כבש וכו' כי אז יכללו הכל ברצונו יתב'. ויהי' נכלל בהמה באדם גוף בנפש וכו' שזהו עיקר השלום כנ"ל. וע"כ בשעת קידוש הלבנה שמרמז ע"ז כנ"ל כי קידוש הלבנה הוא בחי' התגברות הנפש על הגוף וכו' כנ"ל. ע"כ אומרים אז שלםו עליכם כי זה עיקר השלום כנ"ל. וזה שנקרא שבת. שבת שלום וכמו שאנו אומרים אז ופרוס עלינו סוכת שלומיך. כי שבת הוא בחי' התגברות הנפש על הגוף בחי' עוה"ב שזהו בחי' שלום כנ"ל:

אות י וע"כ הקרבת העומר שהוא עיקר ההכנה לקבלת התורה לצאת מגוף לנפש וכו' כנ"ל. נעשה ע"י תבואת הארץ שהוא ממין הצומח. כי עיקר התחברות הד' יסודות הוא ע"י הצומח כי יש דומם צומח חי מדבר שהם בחי' ד' יסודות ארמ"ע והם כנגד ד' אותיות השם הקדוש. נמצא שצומח הוא כנגד וי"ו שבשם והוי"ו הוא מחבר כל אותות השם ביחד כידוע. וזה בחי' הצומח שמחבר כל הד' יסודות ביחד כי הצומח גדל מן הארץ שהוא דומם והחי' והמדבר אוכלין אותו מקיים נפשם בקרבם נמצא שהצומח כולל ומחבר כל הארבע יסודות ביחד כי על ידי הצומח יש התחברות בין הד' יסודות כי הצומח מחובר עם הדומם כי הוא צונמח משם והוא כלול מחי ומדבר כי יש בו כח להחיותם ולזונם. וע"כ עץ הדעת טו"ר הוא הוא ממין הצומח כי עיקר בחי' עץ הדעת טו"ר שהוא בחי' הבחירה והממוצע בי ןהד' יסודות שהוא הגוף ובין הנשפ הוא בחי' הצומח מן הארץ. כי עיקר חיות של כל הנבראים הוא ע"י הצומח ואפי' בני אדם עיקר האכילה הואהלחם שעליו יחיה האדם כי שאר כל המאכלים אינם משביעים את האדם וע"כ אין מברכים עליהם ברכת המזון רק על הלחם. וגם אפי' אם האדם אוכל ממין החי הלא גם המין החי בעצמו נתהוה ונתקיים רק ע"י הצומח שהוא מאכל כל הבהמות והעופות וכל מין החי. נמצא שבהצומח משותפים הדם והבהמה שהם בחי' גוף ונפש כי שניהם אוכלים הצומח. והוא עיקר התחברות בין הגוף והנפש בין בהמה לאדם כי עיקר חיותושביעת האדם שעי"ז מתקיים נפשו בקרבו ומתחבר הנפש עם הגוף הוא ע"י הצומח שהוא לחם מן הארץ. וע"כ שזוכין לאכול הצומח דהיינו לחם הארץ בקדושה גדולה אזי נכנע הגוף ונכלל בנפש ונכללין כל הד' יסודות שהם כלל הגוף בהנפש כי הצומח הוא ממוצע בין אדם ובהמה. כי אע"פ שגדר החי הוא למעלה מהצומח אעפ"כ מלובשים נפשות יקרות וגבוהות יותר בהצומח כי בצמח הארץ מלובשים נפשות יקרות וגבוהות מאד. רק שהם מלובשים שם בהעלם גדול ביותר עד שהם למטה בגדר הצומח שהוא למטה מגדר החי. אבל בשרשם הם גבוהים מאד בבחי' כי האדם עץ השדה (דברים כ') שבעצי השדה מלובשים נפשות האדם ביותר. וע"כ הצומח עולה ומחבר רוח הבהמה עם רוח האדם כי הוא מחי' שניהם. כי הוא בחי' עץ דעת טו"ר כי לפעמים יכולן לזכות ע"י אכילת הצומח לרוח האדם ולצאת מבהמה לאדם כי מלובשים שם נפשות גבוהות מאד ולפעמים להיפך ח"ו. וכמרומז בדברי רבינו ז"ל במ"א שבפירות הארץ מלובשים נפשות גבוהות ויקרות ביותר. וע"כ התהפכו מיסוד לחבירו אין רואין בחוש כמו שרואין בהצומח מן הארץ. כי כל הדברים גדילים ונתהווים מין ממינו כגון בני אדם שהואגדר מדבר מוליד בןם אדם כדומה לו. וכן בהמה שהוא דגר החי נולד מבהמה כדומה לו אבל הצומח גדל ונתהוה מן העפר שהוא יסוד אחר לגמרי דהיינו דומם. וזהו חידוש שיש בהצומח מה שא"כ בשום יסוד. שיסדו הצומח גדל מהדומם דייקא שהוא יסוד אחר לגמרי. וע"כ בהצומח שצומח מן הארץ בזה אנו רואין בחוש שיש בכח להפוך מבהמה לאדם מחי למדבר מגוף לנפש כמו שאנו רואין שנתהפך מיסוד העפר והדומם לצומח. כי זה כל לשכל מדריגה שהוא למעלה ממדריגה התחתונה הוא בבחי' נפש לגבי התחתונה כגון גדר המדבר כנגד החי הוא בחי' נפש נגדו והחי' שהו אבהמה הוא בחי' גוף כנגד האדם כנ"ל. וכן צומח לגבי הדומם הוא בחי' נפש והדומם הוא בחי' גוף נגדו. כי הד' יסודות הנ"ל הם כנגד ד' עולמות אבי"ע. וזה ידוע שיצירה כנגד עשי' הוא בחי' נפש ועשי' הוא בחי' גוף כנגד יצירה. נמצא שע"י שגדל הצומח מן הארץ דייקא. בזה אנו רואין בחוש התהפכות מגוף לנפש שהגוף נותן כח לנפש שתגדל ותצמח ותעשה פעולתה בעבודת ה' דייקא ע"י שמלובשת בהגוף כי הגוף נותן כח בהנפש. ודייקא ע"י הגוף צומחת וגדילה בעבודת הש"י. כמו הצומח שגדל מן הארץ דייקא שהוא בחי' גוף נגדו כי אין רואין בחוש התהפכות מיסדו לחבירו כמו שרואין בהצומח מן הארץ שעיקר התהות וגידול הצומח הוא ע"י יסוד אחר למטה ממנו דהיינו ע"י יסוד העפר שהוא הדומם ודייקא על ידו הוא גדל וצומח מן הארץ. נמצא שכח העפר שהוא בחי' גוף מגדל הצומח שהוא בחי' נפש נגדו ונתהפך כח העפר ונכלל בהצומח שזהו ממש בחי' התהפכות מגוף לנפש וכו' כנ"ל. וע"כ א"א שיתגדל הצומח מן הארץ כ"א ע"י גשמים כי מי הגשמים הם בחי' חסד כי מים הם בחי' חסד ונקראים גבורות גשמים כי יורדין בגבורה מבחי' גבורות וזה בחי' המתקת הדינים שהגבורות והדינין נמתקין עד שמהם דייקא יורדת ההשפעה שהם מימי החסד שיורדין דרך הגבורה בחי' גבורות גשמים וכ"ש בזוה"ק מיא לימינא אינון וכו' וע"ד תנינן גבורות גשמים נמצא שאין הגשמים יורדין אלא על ידי המתקת הדינים דהיינו המתקת ה' גבורות מנצפ"ך שזהו עיקר בחי' התעלות הנפש כנ"ל. דהיינו שנמתק ונתהפך מדין לחסד שזהו בחי' התהפכות מגוף לנפש כנ"ל:

אות יא וזהו בחי' גודל מעל תהגשמים כאשר הפליגו רז"ל וא"א שירדו הגשמים כ"א ע"י תיקון מעשה התחתונים כ"ש וכל שיח השדה טרם יהי' בארץ. וכל עשב השדה טרם יצמח כי לא המטיר ה' אלקים וכו' ואדם אין לעבוד את האדמה כי עיקר המתקת הגבורות להפוך מדין לחסד שעי"ז דייקא יורדין הגשמים זה תלוי במעשה התחתונים דייקא. כפי מה שמתגברין להכניע הגוף ולצאת מגוף לנפש כמו כן נמתק הדין ונמשך החסד שעי"ז יורדין גמשים כנ"ל. ואז גדל הצומח מן הארץ שהוא גם כן בחינת עליית הנפש כנ"ל וזהו בחינת התעניות שמתענין על הגשמים שגזרו רז"ל כמה וכמה תעניות בשביל גשמים יותר מעל שאר דברים וכל מסכת תענית עיקרה מדברת מתענית גשמים והוא מתחלת מאימתי מזכירין גבורות גשמים כי ע"י התענית הוא עיקר הכנעת הגוף לגבי הנפש כמבואר היטב בתחילת מאמר הנ"ל ועי"ז דייקא יורדין הגשמים וע"כ מזכירין גבורות גשמים בתחיית המתים. כי תחית המתים הוא שנזכה לקום בתחיה בגוף ונפש ואז יהי' הגוף מזוכך לגמרי ויתהפך הגוף לנפש כנ"ל. שזהו בחי' גבורות גשמים שיורדין ע"י המתקת הדין שנתהפך לחסד שזהו בחי' התהפכות מגוף לנפש ממיתה לחיים בחי' תחיית המתים כנ"ל. וזהו בחי' עוצם מעלת הגשמים עד שכל ייעודי התורה הם מדברים מגשמים ושתתן הארץ את יבולה וכו'. כ"ש אם בחוקותי תלכו וכו' ונתתי גשמיכם בעתם ונתנה הארץ יבולה וכו' וכיוצא בזה הרבה כי כשיורדין גשמים והארץ נותנת יבולה וגדילים הצמחים מן הארץ בזה רואין פעולת ישראל שפעלו ע"י עבודתם וקיום התורה שזכו להכניע הגוף ולהפוך הגוף לנפש עד שנמתק הדין ונתהפך מדת הדין למדת הרחמים שזהו בחי' גשמים וגידול הצומח מן הארץ וכו' כנ"ל. שזהו בחי' תחיית המתים שאז יתהפך הגוף לנפש כנ"ל. שזהו עיקר השכר כי עיקר השכר של תורה ומצות יהי' לאחר התחי' שהוא בחי' גשמים כנזכר לעיל שבשביל זה מזכירין גבורות גשמים בברכת התחי' כנ"ל. וזה בחי' הסמיכות ויתן לך האלקים מטל השמים ומשמני הארץ ורוב דגן ותירוש יעבדוך עמים וכ' כי כשהש"י משפיע לישראל רוב דגן ותירוש שזהו בחי' התעלות הנפש על הגוף שעי"ז נתרבה ונתברך עליית הצומח מן הררץ ונמשך שובע וזול גדול בעולם ועי"ז העמים הנאחזין בהגוף כנ"ל. נכנעים ונופלים לפני ישראל שהם בחי' נפש בחי' יעבדוך עמים וכו' כנ"ל. וע"כ נתברך יעקב מיצחק בברכה הזאת כי זה עיקר ברכתו של יעקב שיתגבר על עשו שהוא הס"א בחי' גוף בחי' תאות אכילה בחי' הלעיטני נא מן האדום האדום הזה בחי' התגברות הדין שהוא בחי' אדום ויעקב נתברך מיצחק שיזכה יעקב להתגבר על עשו שהוא בחי' התגברו תהנפש על הגוף שזהו בחי' גידול הצומח ע"י גבורות גשמים בחי' אם בחוקותי תלכו וכו' ונתנה הארץ יבולה וכו' כנ"ל. וזהו ברכתו של יעקב ויתן לך האלקים מטל השמים וכו' ורוב דגן ותירוש יעבדוך עמים כי כולו חד כנ"ל:

אות יב וע"כ קיבל יעקב הברכות מיצחק דייקא. כי יעקב זכה ע"י עבודתו להמתיק גבורות יצחק עד שקיבל משם דייקא את הברכות שהם בחי' התעלות הנפש על הגוף בחי' המתקת הדין שנתהפך מדה"ד למדה"ר שזהו בחי' ויתן לך וכו' כנ"ל. וע"כ עלה על דעתו של יצחק לברך את עשו כי כוונת יצחק הי' שרצה לגייר את עשו כיהי' סבור שאפשר לגיירו שיהי' נתהפך אל הקדושה כי עשו הי' מטעה את אביו כי ציד בפיו ותרגומו ארי צידיה הו' אכיל וע"כ אמר לו הביאה לי ציד ועשה לי מטעמים ואוכלה וכו'. כי הי' סובר שכוונת עשו לטובה מה שמביא לו ציד לאכול כדי שיהי' נכלל בהקדושה ע"י שיאכל יצחק מצידו כי באמת מי שזוכה להאכיל את הצדיק ולפרנסו. בודאי יכול לזכות עי"ז לתשובה שלימה להכניע הגוף ולהעלות הנפש וזהו בחי' אגרא דתעניתא צדקתא המבואר במאמר הנ"ל. שעיקר התענית שהוא התעלות הנפש הוא הצדקה כי עיקר הכנעת והתעלו הנפש הוא ע"י קדושת האכילה כנ"ל. וע"כ כשנותן צדקה ומחסר ממונו ותאות גופו כי בזההממון הי' יכול למלאות לגופו איזה תאוה והוא משבר תאות גופו ונוטל הממון ונותן להת"ח העוסק בתורה ועבודת ה' והת"ח נגד האשי פשוט הוא בבחי' נפש לגבי הגוף בחי' שבת כנגד ששת ימי החול כ"ש ברשב"י אנת שבת דכולי יומי. נמצא שבבזה הצדקה שהוא מאכיל ומפרנס את הת"ח בזה מכניע הגוף לגבי הנפש. וע"כ עיקר התעלו תהנפש עי"ז בחי' אגרא דתעניתא צדקתא כנ"ל. אבל עשו הרשע לא היה כוונתו כלל בשביל זה כי לא הי' רוצה להיות נכנע אל הקדושה כלל רק כל כוונתו שהי' מביא ציד לאביו לאכול הי' רק בשביל רמאות ורשעות לבד כדי לרמות את אביו כדי שיפעול אצל אביו כל תאות גופו ומחמת שתימיד היה מרמה את יצחק ע"כ סבר יצחק שע"י שיביא לו ציד לאכול יוכל להכניע גופו הרע שיהי' נעשה מרכבה להקדושה כי ע"י אכילת הצדיק משל עם הארץ יכול לזכות הע"ה לחוזר בתושבה שיתהפך מגוף לנפש מע"ה לת"ח עי"ז כנ"ל אבל רבקה שמעה כל זאת ולא היתה מרוצה לזה כלל כי היא ידעה עוצם רשעתו של עשו הרשע שאינו רוצה כלל להתקרב אל הקדושה והוא רק מרמה את אביו ע"כ אם יקבל הברכות ח" ולא די שלא יהי' נעשה מרכבה אל הקדושה עי"ז אף גם עי"ז יתגבר ח"ו ויתגבר הגוף בחי' עשו על הנפש ביותר ע"י שיהי' לו יניקה מן הקדושה ח"ו ע"כ השתדלה רבקה ליקח הברכות מעשו ושיקבל יעקב את הברכות כי יעקב ראוי לברכה כי כל השתדלותו להפך הגוף לנפש שזהו בחי' ברכהוחסד וחיים כנ"ל וזהו שאמר יצחק לעשו שא נא כליך וכו'. ודרז"ל בדוק סכינך ושחוט יפה שלא תאכליני נבלה כי ע"י השחיטה הכשירה מעלין את הנפש מחי' למדבר. שהוא בחי' התעלות הנפש על הגוף כמבואר במאמר הנ"ל באריכות לענין השוחטים ע"ש. וע"כ מאחר שכוונת יצחק הי' לטובה. בשביל להכניע הגוף בחינו תעשו אל הקדושה כנ"ל. ע"כ הזהירו שישחוט יפה. כי על ידי זה על הנפש וכו' כנ"ל:

אות יג וזה בחי' מה שנוהגין להתענות ביום שמת בו אביו ואמו כדי שתעלה למעלה נפשותם ע"י התענית של בניהם כי ע"י התענית הוא התעלות הנפש כנ"ל. כי ברא מזכה אבא ע"כ ע"י שבניהם מתענין ומכניעין הגוף לגבי הנפש עי"ז עולה נפש אביהם ואמם למעלה למעלה וע"כ לומדין תורה בשבילם כי התורה הוא הנפש כמבואר במאמר הנ"ל. וכל התורה שבניהם לומדים ומגלין בעולם עי"ז עולה ונתגלה אור נפשותם ביותר ועי"ז נתעלה נפש אביהם ואמם שהולידו אותם וכמובן בסוף המאמר הנ"ל על דברי רז"ל הזהרו בבני ע"ה שמהם תצא תורה. כי יש להם נפשות יקרות מאד ואין אנו יודעים הדר תפארתם אלא ע"י תורתם וכו' וזה בחי' הנר שמדליקין בשבילם כי הנפש הוא בחי' אור כנ"ל. וגם התורה נקרא תאור ע"ש נר ה' נשמת אדם וכו' וכ' (משלי ו') כי נר מצוה ותורה אור היינו בחי' התעלות הנפש מחשך לאור וכו' כנ"ל. וזהו בחי' הקדיש שאומרים שמגדילין כבוד הש, יכי העיקר הוא לגדל כבוד הש"י כי הכל נברא בשביל כבודו והכבוד הוא שורש הנפש וכמבואר במאמר הנ"ל בתחילתו כי עיקר הבריאה היה בגין דישתמודעין ליה כ,ש כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו וכו' וכן מבואר בסוף המאמר שבזשביל זה צריכן לכבד בני ע"ה כדי שתשתוקק הנפש לשרשה שהוא הכבוד ועיקר הכבוד היא כבוד הש, יכי כשנפש מישראל זוכה לגדל ולכבד שמו הגדול ית' זה עיקר הכבוד של הנפש בבחי' כי מכבדי אכבד וע"כ אומרים הבנים קדיש ומקדשין ומגדלין ומכבדין שמו הגדול ית' ועי"ז נתגדל ונתכבד הנפש כנ"ל ועי"ז מתאוה הנפש להכלל בשרשה ועי"ז נתגלה הארת הנפש כנ"ל ועולה ומתגבר הנפש והתורה על הגוף שעי"ז עולה נפש אביהם ואמם ולמעלה כי עי"ז הנפשות עולות בבחי' מ"נ בחי' חזי במאי ברא קאתינא לגבך וע"כ הוא טובה גדולה לנפש אב ואם כשזוכין שבניהם יחדשו חידושים בתורה כמבואר בזוה"ק כמה עטרות שמעטרין לאביו ואמו בשעה שבניהם דורש חידושי תורה אמתיים וכמ וששמעתי מרבינו ז"ל בזה שבזה שמחדשין בתורה עושין טובה גדולה מאד מאד לאביו ולאמו כי עיקר התגלות הארת הנפש היא ע"י חידושי תורה שמחדשין כמובן בסוף המאמר הנ"ל וכנ"ל:

אות יד

וע"כ גם הקצירה בעצמה של העומר הוא מצוה כשרז"ל יצא קציר העומר שהוא מצוה ואסור לקצור שום תבואה קודם קצירת העומר כי קצירת התבואה של ישראל צריך שיהי' בקדוש' גדולה כי בשעת הקציר אז קוצרין ומבדילין הצומח מן הארץ כי עד עכשיו היו מחוברין יחד הצומח עם הדומם שהוא העפר ועכשיו נבדל הצומח מן העפר שזהו בחי' הבדלת הנפש מן הגוף כי צומח ודומם הם בחי' גוף ונפש כנ"ל. וע"כ צריכין שתהי' הקצירה בקדושה גדולה באופן שיתעלו היסודות ממדריגה למדריגה מדומם לצומח שהוא בחי' מגוף לנפש כנ"ל. וזהו בחי' כמה מצות שנצטוינו בשעת קצירת התבואה שהם לקט שכחה ופאה ואח"כ תרומות ומעשרות ותלתה התורה בהקצירה כ"ש ובקוצרכם את קציר ארצכם לא תכלה פאת שדך בקצרך ולקט קצירך וכו' וכן לענין שכחה כתיב כי תקצור קצירך בשדה ושכחת עומר וכו' כי מות אלו תלויים בקצירה כדי שתתקדש הקצירה כדי שנזכה ע"י הקצירה לעלות ממדריגה למדריגה מגוף לנפש וכו' כנ"ל. כי כל מצות אלו התלויים בקצירה שהם לקט שכחה ופאה כולם צותה התורה ליתנם לעניים דהיינו בחי' צדקה כי עיקר התעלות הנשפ הוא ע"י צדקה כנ"ל בחי' אגרא דתעניתא צדקתא. וע"כ צותה התורה להרבות בצדקה בשעת הקצירה דהיינו מצות לקט שכחה ופאה כדי שתהי' קצירת הצומח מן הארץ בבחי' התעלות הנפש כנ"ל וכן אחר הקצירה צריכין לקדש את התבואה בכמה מצות וכולם הם בחי' צדקה דהיינו תרומות ומעשרות לכהנים ולוים וענים הכל כדי לברר התבואה ממוץ ותבן שהם הקליפות הקודמת לפרי בחי' גוף בחי' עשו ששאל אבי איך מעשרין את התבן. ועיקר הביררו שהוא בחי' התעלות הנפש הוא על ידי צדקה. על כן צריכין להרבות במתנות מהתבואה שהוא בחינות צדקה. ועל כן בכל פעם שיש איזה בירור ועליה להתבואה נותנין בכל פעם איזה מתנה לכהנים או לעניים כי בתחילה כשצומח ונגמרת הפרי מפרישין בכורים אוח"כ בשעת קצירה לקט שכחה ופאה ואח"כ אחר המירוח תרומות ומעשרות שאין חייבים בהם כ"א לאחר המירוח. ואח"כ בשעת הגמר כשנעשה קמח ונותן מים בעיסה חייבת בחלה הכל בבחי' הנ"ל. כי בכל פעם מהנ"ל יש בירור כי בתחילה כשצומחת ונגמרת הפרי והתבואה מן הארץ זהו בחי' שנתברר הצומח מן הארץ עד שניכר הפרי שהיה בתחילה טומונה ונסתרת בארץ ע"כ מפרישין אז ביכורים לכהן שעי"ז זוכין להעלות הנפש כנ"ל וכן בשעת הקצירה אז היא בירור יותר. כי אז נגמר הפרי ונבדל מן העפר לגמנרי וכו' כנ"ל. ע"כ נותנין אז מתנות עניים כנ"ל אבל אף אל פי שכבר נקצר מן הארץ לגברי עדיין מוץ ותבן חופין על התבאוה שהם הקליפה הקודמת לפרי ע"כ צריכין לטרוח לברר התבואה ולמורחה לנקותה ממוץ ותבן דהיינו שמפרישין הפרי מהקליפה שגם זה הוא התעלות הנפש שהוא הפרי על הקליפה הנאחזת בגשמיות הגוף. וע"כ צריכן אז ליתן מתנות כהונה תרומות ומעשרות שמצוותן לאחר המירוח וכן בשעת גמר התיקון של הפת דהיינו כשנותנין מים בעיסה שהוא עיקר הגמר שאז כבר נזדככה גם מסובין ומורסן ועכשיו נגמרת שתהיה ראויה למאכל אדם כיכל זמן שלא נעשית עיסה עדיין היא בבחי' בהמה כי התבואה בעצמה קודם מירוח וטחינה אינה מאכל אדם כ"א מאלכ בהמה. וע"כ בשעת הגמר צריכין להפריש חלה כי כל המתנות הם בחי' צדקה שהוא התעלות הנפש. וע"כ נותנין אותם בכל עת שנתבררה התבואה ועולה ביותר מבהמה לאדם שהוא בחי' התעלות הנפש וכו' כנ"ל כי הנפש דקדושה שיש בכל דבר צריך להזדכך ולהתברר בכמה בירורים בבירור אחר בירור כידוע. וכל בירור ובירור הוא בחי' התעלות מגוף לנפש מבהמה לאדם שזה נעשה ע"י הצדקה שהוא בחי' מתנות עניים ומתנות כהונה ולוויה כנ"ל. וע"כ נותנין רוב המתנות לכהן כי הכהן הוא איש החסד שזה עיקר בחי' התעלות הנפש מדין לחסד. וזה בחי' מעשר שנותנין ללוי והלוי נותן תרומת מעשר לכהן. כי שורש הנפשות הם ה' אותיות מנצפ"ך שהם ה' גבורות שזה וסטרא דלוי כידוע. כי הנפש שרשה בגבורות וע"כ יש לה כח להחיות את הגוף שהוא בחי' גבורות. אבל באמת עיקר שלימות הנפש הוא כשהגבורות נמתקין ע"י החסדים כידוע. וע"כ הנפש הוא בחי' חסד לגבי הגוף כי הנפש עיקר כיסופה לעלות למעלה להיות נכלל בשורש שורשה העליון שהוא בחי' חסד. כי שורש הכל הוא חסד שעל ידו נברא העולם כ"ש עולם חסד יבנה. אבל עיקר המתקת הגבורות להפכם לחסד הוא ע"י הכנעת הגוף לגבי הנפש כנ"ל. וע"כ נותנין מתנות ללוי שהוא שורש הנפשות והוא נותן מהם לכהן איש החסד ועי"ז נמתקין הדינים בשרשן ועי"ז יש כח להנפש להתעלות עלהגוף כנ"ל כי הא בהא תליא. דהיינו ע"י שהכניע גופו ונתן מתבואתו לכהנים ולוים מתנתם עי"ז זכה שתתעלה הנפש ויהי' נמתקין הגבורות שזהו בחי' מה שהלוי נותן לכהן ונכללין ונמתקין הגבוורת ע"י החסדים שהוא הכהן כנ"ל. וכן ע"י המתקת הגבורות זוכה אח"כ שתתעלה ותתגבר הנפש ביותר על הגוף לבטלו לגמרי לגבי הנפש. וע"כ עיקר התגברות הנפש על הגוף הוא ע"י צדקה כנ"ל:

וע"כ אסור להתחיל לקצור קודם קצירת העומר שהוא מצוה. כיט עיקר עליית הנפש מבהמה לאדם וכו'. הוא ע"י העומר שעורים כנ"ל. וע"כ ע"י קצירת העומר זוכין לקדש את הקצירה של התבואה שתהי' הקצירה בקדושה בבחי' עליית הנפש וכו' כנ"ל וע"כ אסור לקצור קודם לזה כי קצירת התבואה של ישראל צריך שתהי' בקדושה גדולה בבחי' עליית הנפש שזה נעשה ע"י קצירת העומר שעורים שהוא מצוה וכו' כנ"ל:

אות טו וזה בחי' יודוך עמים אלקים יודוך עמים כולם ארץ נתנה יבולה וכו' (תהלים ס"ז) כי ע"י שארץ נותנה יבולה שהוא בחי' התעלות הנפש על הגוף עי"ז נתבטלין העמים שהם בחי' גוף ובאים ג"כ להתקרב אל הקדושה בחי' יודוך עמים כולם ע"י ארץ נתנה יבולה וכנ"ל. וזה בחי' ולא אתן אתכם חרפץ רעב בגוים (יואל ב') כי הרעב הואחרפה לישראל שהם בחי' נפש כי הרעב ח"ו מורה על התגברות הגוף ח"ו שעי"ז האדמה לא תתן את יבולה כי מתגבר הדומם על הצומח ח"ו כנ"ל. וע"כ לעתיד שאנחנו נשוב לה' והש"י ישוב אלינו וכמבואר שם כל ההבטחות שהש"י מבטיח לישראל שיכירו וידעו אותו שזהו בחי' התעלות הנפש על הגוף שאז יודעין את הש"י ומכירין אותו כ"א כפי מה שזכה להגביר נפשו על גופו ע"כ נאמר שם לענין הבטחות התקרבות ישראל לאביהם שבשמים ולא אתן אתכם עוד חרפת רעב בגוים. כי שובע וזול הוא בחי' התעלות הנפש על הגוף שעי"ז מתקרבין ישראל לאביהם שבשמים ומכירין ויודעין אותו ית'. וכמו שמבואר בתחילת המאמר הנ"ל שעיקר הבריאה היתה בגין דישתמודעין ליה. ואח"כ מתחיל רבינו שם לדבר מגוף ונפש כי ע"י התגברות הנפש על הגוף עי"ז יודעין ומכירין אותו ית'. וזהו שכתוב (ביואל ב') לענין הבטחת השובע שיהי' ניצולין מן הרעב נאמר שם ואכלתם אכול ושבוע והללתם את שם ה' וכו' וידעתם כי בקרב ישראל אנכי וכו' כי ע"י שזוכין לשובע דהיינו התגברות הנפש על הגוף עי"ז זוכין לידע ולהכיר אותו ית' בגוף ונפש כמו שיהי' לעתיד בחי' ואכלתם אכול ושבוע וכו' וידעתם כי בקרב ישראל אני וכו' כנ"ל. כי ע"י אכילה דקדושה בחי' צדקי אוכל לשובע נפשו בחי' ואכלתם אכול ושבוע והללתם את שם ה' שעיקר האכילה הוא בשביל נפשו להלל את שהם ה' על ידי זה עיקר כלליות הגוף בנפש כנ"ל. ועי"ז זוכין לדעת את ה' בחי' וידעתם כי בקרב ישראל אני ואני ה' אלקיכם ואין עוד וכו' אמן ואמן:

וזה שארז:ל גדול יום הגשמים כיום שניתנה בו תורה כי הגשמים הם בבחי' התעלות הנפש שהוא בחי' תורה וכו' כנ"ל. וכן ארז"ל שם במס' תענית גדול יום הגשמים כתחיית המתים ולפיכך קבעוה בתחיית המתים היינו כנ"ל. כי הגשמים הם בחי' התגברות הנפש על הגוף שהגוף נכלל בנפש שזהו בחי' תחיית המתים בחי' חים נצחים שלעתיד כנ"ל: