חדש ג
ליקוטי הלכות - Likutay Halachos
אות א א) ע"פ המאמר דרשו ה' ועוזו בספר הרשון בסי' ל"ז ע"ש כל המאמר כולו:
And this is what our Sages of blessed memory said: in the merit of Avraham Avinu saying im michut v’ad serochs na’al [from a thread to a shoe-strap] — his children merited the thread of sky-blue (chut shel techeles) and the strap of tefillin. For tzitzis and tefillin are the totality of the entire Torah, which is the totality of son and student. For tzitzis is the aspect of garments (levushin), the aspect of makifin that are brought into the student who is the aspect of kingship, the aspect of melo chol ha’aretz kevodo — for the holiness of tzitzis is revealed and all see them, which is the aspect of the student whose attainment is the aspect of melo chol ha’aretz kevodo, the aspect of va’ereh es Hashem [and I saw Hashem]. But tefillin — the essential holiness of which is the parashiyos [Torah portions inside] — is hidden and sewn within the compartments. Which is the aspect of the attainment of the son, the aspect of meh chamis etc., the aspect of ayeh mekom kevodo [where is the place of His glory] — for their holiness is very much concealed, for tefillin are exceedingly lofty mochin, the aspect of son, the aspect of ayeh etc., as mentioned — which is the aspect of silence.
והכל לשכל אדם צריך להכניע הגוף לגבי הנפש דהיינו החומר בחי' מיתה בחי' סכלות של הגוף של הארבע יסודות שהיא בחי' בהמה סכלות חשך שכחה חכמות חיצוניות לגבי הנפש שהוא בחי' צורה אדם חכמה אור זכרון חכמות התורה על כן צריכין להפריש עצמ ומכל תאות הגוף כדי להגביר הנפש וכו' על הגוף וכו' וזה נעשה ע"י התענית שע"י התענית מחלישין הד' יסודות ונתביטל החומר בחי' סכלות חשך שכחה בהמה ונתגבר ונתעלה בחי' השכל והצורה האור והזכרון אדם וכו'. וזה שארז"ל אגרא דתעניתא צדקתא וכו'. וצריכן ליתן צדקה לא"י שעי"ז זוכין לאוירא דכיא בחי' הבל פה שאין בו חטא שעי"ז זוכין שיהי' נזכר זכות אבות ונמתק הדין ונמשך החסד. כי חסד הוא בחי' נפש בחי' תורה וכו' ודין הוא בחי'גוף בחי' סכלות וכו'. וז"פ אוכלי עמי אוכלי לחם אד' לא קראו וכו'. והכלל שצריכין להעלות הנפש והלגביר הנפש על הגוף שזה בחי' המקת הדינים ואזי ממתיקין גבורת מנצפ"ך שהוא שורש הנפשות כי ה' שמות יש לנפש בחי' ה' דמים שהם ה' אותיות מנצפ"ך ה' מוצאות הפה וצריך להמתיק אלו הדינים והגבורות שיהי' נמשך שפע וחסד. והעיקר נעשה על ידי שמתגברין להגביר הנפש על הגוף וכו' כנ"ל. שעי"ז עיקר המתקת כל הגבורות ונמשך חסד. כי עי"ז הנפש עולה בבחי' מ"נ בבחי' חזי במאי ברא קאתינא לגבך. ואז נמתקין כל הגבורות מנצפ"ך וכל הדינים ונעשה מרי"ו די"ן אד' ונמשכין חסדים ונמשך שפע גדול המכונה בשם אמ"ר ונתגלה התורה שהיא בחי' חסד וכו'. עיין שם כל זה היטב:
Through tzedakah one raises and rectifies the blemished da'as [knowledge/mindfulness] of the elders of the generation who lack wholeness. And through this one subdues the forehead of the serpent (metzach hanachash) and the forehead of Will (metzach haratzon) grows strong. Then the calling voice of the festival (yom tov) is heard etc. And then the Will is revealed. And through the revelation of the Will, awe (yir'ah) is made. And through awe, a vessel is formed to receive the kindness (chesed). And then when the kindness flows, there is no need for any labor or commerce. For the world is sustained by His kindness. And it is then fulfilled: “and strangers shall stand and tend your flocks, and the sons of the foreigner shall be your plowmen and your vinedressers, but you shall be called Kohanay Hashem” (v’amdu zarim v’ra'u tzonechem etc.) (Yeshayahu 61:5–6) — “Kohanay Hashem” specifically, the aspect of kindness etc. And all this comes about through tzedakah. The benefit of tzedakah is thus very great — through it there is no need for any commerce or labor as mentioned. And we must always draw upon ourselves the future mode of conduct, when the world will be sustained by His kindness and there will be no need for any commerce or labor from the thirty-nine categories of labor (lamed-tes melachos).
ןוזה בחי' איסור חדש. שאסור לאכול תבואה מחמשת מניי דגן עד שיקריבו עומר שעורים ממחרת השבת בט"ז בניסן. ואפי' לקצור התבואה אסור קודם קצירת העומר. כי בט"ו בניסן יצאנ וממצרים. ועיקר יציאת מצרים היא בחי' התעלות הנפש על הגוף כי זה עיקר יציאת מצרים שכולל כל הגליות כי כל הגליות מכונים בשם מצרים. ע"ש שהם מצירים לישראל (ב"ר פ' ט"ז) דהיינו גלות התאות של הגוף שבהם נאחזין העכו"ם כמבואר בדברי רבינו ז"ל כ"פ וכשתאות הגוף מתגבר על נפש ישראלי ח"ו היינ ןוהתגברות הגוף על הנפש. זה עיקר הצער וגלות ישראל. וצריך כ"א מישראל לחוס על נפשו ולעמוד בנסיון ולהגביר הנשפ על הגוף לצאת מגלות התאות של הד' מלכיות. שזהו בחי' יציאת מצרים שכולל כל הגליות של כל הד' מלכיות כ"ש וגם את הגוי אשר יעבודו. ודרז"ל וגם לרבות ד' מלכיות שכולם הודיעם הש"י לאברהם בשעה שהודיעו גלות מצרים כי כולם נקראים גלות מצרים ע"ש שהם מצירים לישראל כנ"ל כי זה עיקר המיצר בחי' צמצום וצער ודינין שנמשך ע"י התגברות הגוף על הנפש ח"ו. ועיקר יציאת מצרים הוא שתתגבר הנפש על הגוף בחי' בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים וכו' דהיינו קבלת התורה שהיא בחי' התעלות הנפש על הגוף כי הנפש הוא בחי' תורה וכו' כנ"ל. וע"כ כל הגליות כלולים בד' מלכיות כי כל הגליות נמשכין מד' יסודות הגוף היינו התגברות הגוף על הנפש חס ושלום שזה עיקר הגליות כנ"ל. וזה בחי' ד' לשונות של גאולה הנאמר ביציאת מצרים שכנגדם הם הד' כוסות בפסח כי עיקר הגאולה הוא בחי' התגברות הנפש על הגוף שהוא ד' יסודות. וע"כ ארז"ל לא ניתנה התורה אלא לאוכלי המן. כי מן הוא אכילה דקדושה שהואהתעלות הנפש שהוא בחי' דעת בחי' תורה בחי' צדיק אוכל לשובע נפשו כי המן הוא בחי' משה בחי' דעת כמובא. וע"כ ע"י אכילתמן נתעלה הנפש שהוא בחי' תורה וע"כ לא נתנה תורה אלא לאוכלי המן כי עיקר התעלות הנפש הוא ע"י שבירת תאוות אכילה כי עיקר חיבור הנפש עם הגוף הוא ע"י האכילה שהוא חיות האדם ואם לא יאכל האדם ימות ותסתלק נפשו מגופו ח"ו נמצא שהאכילה מחבר הנשפ עם הגוף וע"כ הכל תלי בקדושת האכילה כיכשח"ו מתגבר תאוות האכילה ואכול להנאתו בשביל מילוי כריסו ותאות גופו ח"ו אזי מתגבר הגוף על הנפש ח"ו וכן להיפך אם מקדש עצמו אוכל בקדושה גדולה בשביל נפשו לבד בחי' צדיק אוכל לשבובע נפשו. אזי מתגבר הנפש על הגוף והכל כפי האכילה שהוא ממוצע ביןנ הנפש והגוף. וע"כ הכל תלוי בקדושת האכילה. וע"כ מבואר במאמר הנ"ל שעיקר הכנעת הגוף דהיינו הד' יסודות הוא ע"י תענית כי התענית הוא שבירת תאוות אכילה שעי"ז עיקר הכנעת הגוף לגבי הנפש כנ"ל. וזה בחי' אכילת מן שהוא בחי' תענית בחי' ויענך וירעיבך ויאכילך את המן ויענך לשון תענית גם איתא שקודם שאכלו ישראל את המן התענו מקודם כי אכילת המן הוא אכילה דקודשה שזוכין ע"י תענית שהוא בחי' צדיק אוכל לשבוע נפשו בחי' התעלות הדעת והתורה שהוא בחי' מן. וע"כ גם עכשיו א"א לישראל לאכול שום מאכל כ"א כשמקדשין ומזככין את המאכל תתעלה הנפש על הגוף כמו על ידי המן כנ"ל וביות צריכין לקדש את הלחם שהוא עיקר חיות האדם כיפתא סעדא דליבא ועיקר החיות והשביעה הוא ע"י הלחם. וע"כ צריכין לקדש את הלחם ביותר כדי שיהי' בבחי' מן בבחי' שביעת הנפש בחי' צדיק אוכל לשבוע נפשו כנ"ל. וזה בחי' איסור חדש כי אסור לאכול שום תבואה מחמשת מיני דגן עד שיקריבו העומר שעורים תחילה כי ע"י הקרבת העומר עי"ז ממתיקין הדין וממשיכין חסד שהוא בחי' התעלות הנפש על הגוף דהיינו שמכניעין בחי' בהמה בחי' סכלות וחומר וגוף וחשך ושכחה וכו' ומעלין בחי' נפש בחי' אדם בחי' חכמה בחי' זכרון וכו'. כי שעורים הוא מאכל בהמה וע"י הקרבת העומר שעורים עי"ז ממתיקין ומכניעין בחי' במה שהוא בחי' גוף כנ"ל. ועולין מבהמה לאדם מגוף לנפש וכו'. כי שער"ה בגימ' ב"פ מנצפ"ך עם הכלליות כמובא בכתבים. היינו בחי' ה' דמים ה' שמות שיש לנפש שהם בחי' ה' אותיות מנצפ"ך שנמתקין ע"י הנפת העומר שעורים שעי"ז נמתקין הגבורות ונמשכין חסדים ונתעלה הנפש ונכנע הגוף כי עולין מבהמה לאדם מגוף לנפש כנ"ל:
The thirty-nine categories of labor — although they are also the service of the Creator as is explained there in the aforementioned discourse — are nonetheless a great danger, for the serpent’s defilement (zuhamas hanachash) clings to the thirty-nine categories of labor as is known. And perhaps this too is included in the words of our master of blessed memory, who explained there in the aforementioned discourse the great virtue of tzedakah — that through it one merits the future mode of conduct where the world will be sustained by His kindness and there will be no need for any commerce or labor from the thirty-nine categories of labor. And he explained there at the beginning of the discourse: although they are also service of the Creator, for the thirty-nine categories of labor are the aspect of the labor of the Mishkan [Tabernacle] etc. — nonetheless, if His kindness were to flow upon us, we would not need all of this etc. See there carefully.
אות ג וע"כ עיקר התחלת קבלת התורה הוא ע"י העומר שעורים כי אז מתחילין להכין עצמן לקבלת התורה כי אז מתחילין לספור שבעה שבועות לקבלת התורה. כי עיקר קבלת התורה תלוי בזה ע"י הכנעת הגוף בחי' בהמה ומעלין ומגבירין הנפש בחי' אדם שהוא בחי' תורה כמבואר במאמר הנ"ל. וע"כ א"א לאכול שום תבואה מה' מניי דגן עד שמקריבין העומר שעורים תחילה שעי"ז נתקדש הלחם. כי נמתקו הגבורות ועולין מבהמה לאדם ע"י שמעלין קרבן לה' מאכל בהמה דהיינו עומר שעורים כי זהו העיקר להכניע הגוף לגבי הנפש בהמה לגבי אדם לעבוד את ה' בגוף ונפש שגם הגוף יתהפך לנפש ויעלה לה' לריח ניחוח כמו העומר שעורים שהוא מאכל בהמה שעולה לה' ואז דייקא יכולין לאכול להם כי אז נתקדד הלחם מבהמה לאדם ממאכל הגוף למאכל הנפש ואז הלחם הוא בבחי' מן שהוא שביעת הנפש כנ"ל. כי עיקר הלחם הוא ה' מיני דגן שהם דייקא נקראים לחם שמיזן זיין ומיסעד סעיד שהוא עיקר חיות האדם וע"כ הם ה' מיני דגן כנגד ה' מדים ה' בחי' שיש לנפש ה' אותיות נמצפ"ך וע"כ עקיר קדושתם תלוי' בהקרבת עומר שעורים שעי"ז נמתקרין ה' אותיות נמצפ"ך ונמתק הדין ונכנע בחי' בהמה ועולין מבהמה לאדם מגוף לנפש וכו' כנ"ל. ואז הלחם בבחי' מן כנ"ל. וע"כ תיכף כשפסק המן הקריבו ישראל העומר ואז אכלו תבואה כ"ש ויאכלו בני ישראל מעבור הארץ ממחרת הפסח כי לא הי' לבני ישראל מן וכו' היינו כנ"ל כי המן נפסק ביום העומר דייקא כדי שתיכף אחר המן יאכלו ישראל מתבואה חדשה שהתירה העומר כי זה הלחם שהותר ע"י העומר הוא ג"כ בחי' מן בחי' שביעת הנפש כנ"ל כי ישראל אינם יכולים לאכול חם כ"א כשהוא בבחי' מן כי לא ניתנה התורה אלא לאוכלי המן כנ"ל:
And therefore from there are drawn shoes that close the light so that it not go outside — which is drawn from the uppermost silence, as mentioned — which is the aspect of tefillin. And therefore in the merit of the shoe-strap his children merited tefillin. And this is what our Sages of blessed memory said: just as with tefillin so with shoes. For shoes are drawn from the aspect of tefillin which are the uppermost makifin, the aspect of silence, as mentioned.
אות ד וע"כ הי' צריכם להקריב קרבנות בשעת הנפת העומר כ"ש ועשיתם ביום הניפכם את העומר וכו' כי הקרבנות הם בחי' התעלות הנפש מבהמה לאדם מגוף לנפש וכו' וכמובן במאמר הנ"ל. לענין שחיטה שגם ע"י שחיטת חולין נתעלה ג"כ הנפש מחי' למדבר מבהמה לאדם מכ"ש ע"י קרבנות עצמן כי זה עיקר כוונת כלל כל הקרבנות כדי להעלות הנפש מחי' למדבר מבהמה לאדם וע"כ כשאדם חוטא ונמשך אחר תאות הגוף ע"כ צריך להביא קרבן בהמה שעי"ז חוזר ומכניע בחי' בהמה בחי' גוף ומעלה הנפש לבחי' אדם בבחי' אדם כי יקריב מכם קרבן לה' מןהבהמה מן הבקר ומן הצאן תקריבו את קרבנכם (ויקרא א') כי ע"י הקרבן עולה מבהמה לאדם וע"כ לא יצאו ישראל ממרים עד שהקריבו הקרבן פסח תחילה כי עיקר הכנעת המצריים היה ע"י הקרבת הפסח כמובא כי ע"י הקרבן פסח נכהע הגוף בחי' בהמה וחומר וכו'. שם נאחזין המצריים וכל העכו"ם ונתעלה הנפש בחי' אדם וכו' שזה עיקר יציאת ישראל ממצרים כנ"ל. וע"כ קודם שיצאו ממצרים הי' מכת חשך למצרים כי הגוף הוא בחי' בהמה בחי' חושך וכו' והנפש הוא בחי' אדם בחי' אור שזהו בחי' מיתה וחיים וכו' כמבואר שם במאמר הנ"ל וע"כ הכה הש"י את המצריים במכת חשך ולכל בני ישראל הי' אור במושבותם להורות ההבדל וההפרש שבין ישראל למצריים כי כ"א קיבל את שלו כראוי לו היינו כי המצריים שהם העכו"ם הרודפים כל ימיהם אחר תאוות הגוף לבד שהוא בחי' חשך מיתה וכו' כנ"ל. ע"כ הי' להם חשך גדול כפול ומכופל כי הם חשכת הגוף והחומר ונשארו במה שנתדבקו ורדפו אחריו. וישראל קדושים שקדשו עצמן והכניעו הגוף לגבי הנפש. ע"כ לכל בני ישראל הי' אור במושבותם זה מורה על התגברות הנפש על הגוף שהוא בחי' אור וחים כנ"ל. וע"כ בשלשת ימי אפילה מתו כל פושעי ישראל שלא רצו לצאת ממצרים היינו כי אלו הפושעי ישראל שנשתקעו בחשכת החומר והגוף כ"כ עד שלא רצו לצאת מגלות מצרים שהוא גלות הגוף כנ"ל. ע"כ מתו אז בשלשת ימי אפילה כי חשך הוא בחי' מיתה בחי' גוף כנ"ל כי כל זמן שאין ממתיקין ומבררין את הנפש דהיינו כל זמן שאין נכנע לגמרי הגוף לגבי הנפש אזי מעורבים יחד כחות הגוף והנפש שהוא בחי' תערובות טוב ורע ואזי יכולין לקבל חיות גם העכו"ם שאחיזתם בגוף מאחר שהנפש עדיין לא נזככה מאחיזת הגוף אבל אז בשעת יציאת מצרים שאז עשה הש"י עמנו נפלאות ע"י משה רבינו ע"ה וזכו ישראל אז להכניע ולשבר לגמרי את בחי' הגוף לגבי הנפש, החומר לצורה עד שזכו כל ששים רבוא ישראל לרוח נבואה לדבר עם ה' פנים בפנים בשעת מתן תורה. וע"כ אז בשעת יצי"מ נתברר ונזדכך הנפש מאחיזת הגוף שהיא בחי' המצריים וע"כ נמשך כל החשך והמיתה להמצרים ולהפושעי ישראל שלא רצו לצאת שהם בחי' גוף חשך מיתה וכו' כנ"ל. ולכל בני ישראל שהם בחי' נפש אור וחיים ע"כ הי' להם אור במשובותם. כי כ"א נשאר בחלקו כנ"ל. וע"כ זכו אז לאור גדול מאד כי אתיא שבאלו ימי אפילה האיר לישראל האור שלעתיד היינוכנ"ל כי מחמת שהנפש שלהם נזככה אז ונתעלה על הגוף ע"כ נתגלה האור הגדול שלעתיד בלי אחיזת החשך כלל שהוא בחי' גוף כי נפשם נזדכך מן הגוף והחשך לגמרי ונשאר כל החשך למצריים שהם בחי' גוף כנ"ל:
And this is what Avraham said: harimosei yadi el Hashem etc. im michut v’ad serochs na’al etc. v’lo tomar ani he’esharti es Avram [I have lifted my hand to Hashem etc., from a thread to a shoe-strap etc., and you shall not say, I have made Avram rich] — for I do not want your wealth, for I already have the Holy One blessed-be-He’s promise to make me wealthy, as Rashi explains there. That is: for I merit wealth and holy parnasah that is drawn from the totality of son and student, which are the aspect of thread and shoe-strap — which are tzitzis and tefillin — from which the kingship receives parnasah from the hands that are in the sea of wisdom where the exceedingly great illumination of will toward Hashem blessed-be-He resides. And this is: harimosei yadi — yadi [my hands] precisely — that is, the hands that are in the sea of wisdom, from which come all parnasah and wealth, where the illumination of will and the yearning for Hashem blessed-be-He resides. And this is: harimosei yadi el Hashem Eil Elyon koneh shamayim va’aretz [I have lifted my hand to Hashem, G-d Most High, Maker of heaven and earth] — for I lift my hand to Hashem blessed-be-He, that is, I only yearn and long for Hashem blessed-be-He. For the raising of the hands upward is the aspect of intense yearning (hishtokekus nirmaz) for Hashem blessed-be-He, the aspect of shitachti eilecha kapay [I spread out my hands to You], the aspect of nisa levaveinu el kapayim el Eil bashamayim [let us lift up our hearts with our hands to G-d in heaven]. That is: I merit holy parnasah where the illumination of will resides, drawn from the hands in the sea of wisdom — which is the da’as of son and student, which is the aspect of tzitzis and tefillin. And therefore I do not want your wealth. For the Holy One blessed-be-He has promised me the aforementioned holy wealth, as mentioned. [This passage belongs to the preceding section.]
אות ה וזה בחי' מכת בכורות שהי' ע"י הדם של הקרבן פסח שעי"ז עבר ה' לנגוף את מצרים ופסח על בני ישראל וכו' היינו כנ"ל כי הקרבת הספח הוא בחינת התעלות הנפש מבהמה לאדם מגוף לנפש מחשך לאור ממיתה לחיים משכחה לזכרון וכו' כנ"ל. וע"כ אז נגאלו ישראל ממצרים ונתבררו ונזדככו ישראל שהם בחי' נפש מגלות מצרים והעכו"ם שהם בחי' גוף וע"כ בכורי מצרים מתו אז כי בהם שלטה המיתה שהוא בחי' גוף חשך וישראל קבלו חיםי ואור אז כי הם בחי' נפש כי אז זכו שתתעלה הנפש על הגוף. שזהו בחי' הקרבת הפסח שעי"ז יצאו ממצרים בבחי' ואומר לך בדמיך חיי וכו' בדמים חיי דייקאשהאו דם פסח ודם מילה שהם בחי' הה' דים שנזדככו ונתתקנו אז בשעת יצי"מ כמובא שהם בחי' ה' אותיות מנצפ"ך כפולים שמשם באו עשר מכות על המצריים שהם כנגד העשרה דמים ה' דמים טהורים וכו'. כי עיקר יציאת מצרים הי' על ידי זיכוך הדמים הנ"ל שהוא זיכוך הנפש, היינו התעלות והתגברות הנפש על הגוף שעי"ז נתבטל הגוף לגמרי וכל המצרים הנאחזין בהגוף נפלו עי"ז כי נתבטל יניקתם מאחר שנכנע ונתבטל הגוף לגמרי וע"כ באו עליהם עשר מכות עי"ז וחשך ומיתת הבכורים שכ"ז הוא בחי' גוף וישראל זכו אז לאור גדול וחיים ותורה שכל זה הוא בחי' נפש וכו' כנ"ל. וזהו בדמייך חיי כי דייקא ע"י הדמים קבלו חיות ואור וכו' כי זכו שנזדככו הדמים דהיינו בחי' נפש ונתעלה ונתגבר הנפש על הגוף שזהו בחי' חיים כנ"ל. וזהו בחי' זכרו את יום הזה אשר יצאתם ממצרים זכרו דייקא כי הנפש הוא בחי' זכרון כנ"ל. וע"כ צריכין לזכור ייאת מצרים כל ימי חייו כ"ש למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך כי יציאת מצרים שהוא בחי' התעלות הנפש וכו' כנ"ל זהו בחי' זכרון בחי' חיים וזהו למען תזכור וכו' כל ימי חייך, ימי חייך דייקא כנ"ל:
Section 18 — Boaz and Rus: Eating, Birkas HaMazon, and the Illumination of Will
אות ו וע"כ קצירת העומר דוחה שבת כי בשבת אסור לעשות שום מלאכה שהוא עובדין דחול שהוא בחינת גוף כי ששת ימי המעשה הם בחינת גוף וחומר בהמה סכלות כנגד שבת שהוא בחי' נפש בחי' אדם בחי' דעת כי כל המלאכות של ששת ימי המעשה הם בחי' גוף שהוא בחי' עשי' בחי' עשיית מלאכות בחי' חומר בחי' סכלות בחי' שטו העם ולקטו בשטותא ושבת הוא בחי' נפש בחי' כי בו שבת וינפש. וע"כ זוכין אז לנפש יתירה והוא בחי' דעת כ"ש בשבת לדעת כי אני ה' מקדישכם וע"כ אז הוא ביטול ושביתה מכל המלאכות שהם בחי' גוף וחומר כי אז הוא הארת הנפש שהוא בחי' ביטול ושביתה בחי' עוה"ב שאז עיקר החים הנצחיים כי אז יהי' עולם הנשמות כי עיקר החיים הוא כשהגוף נתבטל ונכלל בנפש עד שזוכין לדעת את ה' בגוף ונפש. וזהו התכלית של ישראל שיזכו לאחר התחי' שיחיו המתים בגוף ונפש ואז יהי' הגוף זך וצח בתכלית הזכות בבחי' נפש ממש ואז יחי' חיים נצחיים ונדעה את ה' בגוף ונפש יחד ואז יתגלה האור של עתיד שהוא אור הגנוז לצדיקים כי כשנכלל הגוף בנפש זהו בחי' אור וחיים וכו' כנ"ל. ותחילת בריאת האדם הי' בשביל תכלית הזה. וע"כ הושיבו הש"י לאדם הראשון בג"ע כי הש"י רצה שיזכה האדם לזה התכלית מיד בחיים חיותו שיהי' הגוף והנפש אחד ויחיו חיים נצחיים ויכירו אותו לנצח בעודם בגופם אך כ"ז הי' תלוי בקדושת האכילה שהוא חיבור הגוף והנפש כנ"ל. וע"כ מצוה הראשונה שנצטווה לבלי לאכול מעץ הדעת טו"ר דהיינו שלא יאכל אכילה שהוא בחי' תערובת טו"ר שעי"ז יכול להתגבר הגוף ח"ו. ומחמת שאדה"ר עבר ע"ז, ע"כ נתגרש מג"ע שהוא בחי' מושב הנפשות שיושבין שם אחר הסתלקותם ומחמת שאכל מעץ הדעת ונתגבר הגוף. ע"כ נתגרש מג"ע ונגזר עליו מיתה שהוא בחי' גוף כי עכשיו א"א לזכות לזה התכלית בשלימות כ"א אחר המיתה שאז יתבלה הגוף ויזדכך ואז יזכו להכיר את ה' בגוף ובנפש כ"א וא' כפי מה שיגע עצמו בזה העולם לשבר תאוות הגוף ולהכניע הגוף לגבי הנפש כמ וכן יזכה אז אחר התחי' לחיות חים נצחיים להכיר את ה' בגוף ונפש. כי אז יהי' הגוף צח וזך בבחי' נפש ממש וכנ"ל:
Regarding the matter that the essential rectification accomplished by Boaz and Rus was at the time of eating precisely — for then the illumination of will is revealed — as mentioned. And this is the aspect of what Boaz said to Rus: l’eis ha’ochel goshi halom [at mealtime draw near here]. L’eis ha’ochel precisely — for then the illumination of will is revealed, as mentioned. And also our Rebbe, may his memory be for a blessing, cited this verse l’eis ha’ochel etc. in connection with the aforementioned discourse, that then at the time of eating fear comes upon the person — because then the illumination of will is revealed, which illumines in the sea of wisdom from which the parnasah is received. And therefore precisely at the time of eating does fear come upon the person, in the aspect of l’eis ha’ochel goshi halom etc. And see in the discourse: retzu’ah hayesah yotzeis meichelko shel Binyamin etc. [a strap would emerge from the portion of Binyamin etc.], in Likutay Moharan, Part Two. For it belongs to the discourse Vayehi Mikeitz ki merachamam yenahaigem, as mentioned.
וע"י שנתגרשו אדה"ר ע"י פגם אכילת עץ הדעת עי"ז נגזר עליו בזעת אפיך תאכל לחם וכו' שהוא עובדין דחול שהם ל"ט מלאכות שהם ל"ט מלקיות כנגד ל"ו קללות שנתקללו ע"י חטא עץ הדעת כי נתגבר הגוף שהוא בחי' עשי' בחי' עובדין דחול דהיינו ל"ט מלאכות אבל שבת הגין על אדה"ר כשרז"ל שבת אגין עלוהי. כי הש"י חמל עלינו ונתן לנו את השבת שאז הוא מעין עוה"ב בחי' התעלו הנפש כנ"ל. ואז הוא ביטול ושביתה לגמרי מכל הל"ט מלאכות. וע"י קדושת השבת אנו יכולין גם להמשיך קדושת שבת על ששת ימי החול ולקדש את הל"ט מלאכות של ימי החול שיהי' בבחי' קדושת שבת בבחי' ט"ל אורות בבחי' מלאכת המשכן כי כל הל"ט מלאכות ממשכן גמרינן להו להורות של"ט מלאכות של ישרא לעם קדוש צריכין להיות בקדושה גדולה בבחי' מלאכת המשכן כמובא בדברי רבינו ז"ל במ"א כי עיקר מי שטרח בע"ש יאכל בשבת כי זה עיקר העבודה בעוה"ז שהוא בחי' גוף להתגבר לקדש עצמו לשבר הגוף להכניע הגוף לגבי הנפש ועי"ז זוכין לעוה"ב שהוא עולם הנפשות. וזהו בחי' מה שצריכין לקדש הל"ט מלאכות בששת ימי החול שעי"ז זוכין לשבת בבחי' ששת ימים תעשה מלאכתך וביום השביעי שבת כי קדוש תשבת זוכין כפי מה שזוכין לקדש בימי החול כי אז עיקר העבודה והמלחמה להגביר הנפש על הגוף קדושת שבת על ימי החול להגביר חיי עולם על חיי שעה חיי עוה"ב על חיי עוה"ז שיהי' כל תשוקתו ויגיעותו בכל ימי החול שהם בחי' ימי העוה"ז בחי' גוף וכו' כנ"ל. להכניע ולבטל הגוף והחומר לגבי הנפש שיהי' הגוף נכלל בהנפש שזהו בחי' כלליות ששת ימי החול בשבת כלליות ימי העוה"ז בעוה"ב בבחי' ואברהם זקן בא בימים דסב ועאל ביומין שזוכין לבא ולעלות לעוה"ב עם כל ימי העוה"ז שכולם היו קדושים וטהורים עד שכולם עלו ונכללו למעלה למעלה בבחי' עוה"ב שהוא עולם הנשמות כנ"ל ואז כשזוכין שיהי' הל"ט מלאכות בבחי' מלאכת המשכן אז כל הל"ט מלאכות הם בבחי' ט"ל אורות כי ציורא דמשכנא כציורא דגן עדן שהוא עולם הנשמות בבחי' עוה"ב שאז יחיו המתים ויהי' נכלל הגוף בהנפש ויחיו חיים נצחיים כנ"ל. וזהו בחי' ט"ל אורו תכי ט"ל אורות הוא הט"ל של תחי' כ"ש (ישעי' כ"ו) יחיו מתיך נבלתי יקומון הקיצו ורננו שוכני עפר כי ט"ל אורות טליך וכו' נמצא שט"ל אורות הוא הטל של תחיית המתים שהוא חים נצחיים שזהו בחי' נפש כנ"ל. וכ"ז זוכין ע"י קדושת שבת שהוא מעין עוה"ב שע"י ששובתין בשבת מכל הל"ט מלאכות מעובדין דחול עי"ז זוכין להגביר הנפש על הגוף. עד שזוכין גם להמשיך קדושת שבת על ששת ימי החול עד שגם ששת ימי החול זוכין להגביר הנפש על הגוף ונתקדשין הל"ט מלאכות שהם בחי' גוף בבחי' ט"ל אורות שהם בחי' חיים נצחיים בחי' נפש כנ"ל:
And it seems somewhat difficult in his words: what is his answer to the question he himself raised against his words — that although they are also service of the Creator, still, if so, what does it matter to us if we must engage in labors and commerce, since they are also service of the Creator? But in truth, his intention is: although the trades are also service of the Creator, certainly the service of Torah, prayer, and cleaving to the Creator blessed-be-He — as it will be in the future — is certainly of a far higher level than the service of sustaining the world, namely the service involved in the thirty-nine categories of labor. And in particular according to the above — that the thirty-nine categories of labor are a great danger because the serpent’s defilement clings there. Therefore one must strive to merit the future mode of conduct, where the world will be sustained by His kindness. And then the thirty-nine categories will be completely nullified from Israel — as it is written: “and strangers shall stand” etc. And then the serpent’s defilement will be completely nullified. And for this we must now clarify all things from the aspect of the thirty-nine categories of labor, which is the aspect of the present mode of conduct.
נמצא שעיקר ביטול מלאכה בשבת מכל הל"ט מלאכות הוא בשביל לזכות להגביר הנפש על הגוף לזכות לט"ל אורות לטל של תחי' דהיינו חים נצחיים בחי' טועמיה חים זכו בחי' ואין דומה לך מושיעינו לתחיית המתים שמזכירין בשבת כי שבת מעין עוה"ב בחי' תחיית המתים שאז יחיו חיםי נצחיים בגוף ונפש שזהובחי' שבת כנ"ל. וע"כ קציר העומר שהוא בחי' התעלות הנפש על הגוף כי עיקר התעלו תהנפש הוא ע"י הנפת עומר שעורים שעי"ז יוצאין מבהמה לאדם מגוף לנפש ועיקר קבלת התורה מתחיל עי"ז דייקא ע"י העומר שעורים כנ"ל ע"כ קציר העומר דוחה שבת כשרז"ל בחריש ובקציר תשבות יצא קציר העומר שהוא מצוה כי קציר העומר שהוא מצוה עי"ז עיקר התעלות הנפש ועי"ז דייקא זוכין לקבגלת התורה שעל ידה זוכין לחיי עוה"ב שהוא בחי' ט"ל אורות וע"כ קוצרין העומר אפי' בשבת שהוא בחי' נפש. כי דייקא ע"י קצירה זו זוכין להתעלות הנפש כנ"ל. וזה שתלתה התורה הנפת העומר בקדושת השבת כ"ש ממחרת השבת יניפנו הכהן כי עיקר הנפת העומר הוא בחי' שבת בחי' עוה"ב שזוכין עי"ז. ע"י התעלות הנפש על הגוף שהוא בחי' הנפת העומר שעורים שמניפין אות ולה' ומעלין מבהמה לאדם מגוף לנפש ממיתה לחיים מחכמות חיצוניות לחכמות התורה וכו' כנ"ל:
And all this power they receive from the true sage, who is the true tzaddik, who has the power to clarify and elevate the halachos from the place where they fell and to make of them once again halachos through wondrous ways. Of him it is said: mah yafu fe’amayich ba-ne’alim [how beautiful are your feet in shoes] etc., which refers to Yisrael’s ascents for the Regel [festival pilgrimage], as our Sages of blessed memory said: for their entire ascent to the Temple on the three Regalim was for this purpose. For there, in the Temple, is all the clarification of the halachos, as explained above on the verse: ki hikkisani zeh shalosh regalim [for you have struck me these three times]. And therefore they are called Regalim — Regalim precisely, as mentioned.
וע"כ הנפת העומר הוא בי"ו בניסן כי ניסן הוא ראש חדשים כי בניסן נגאלו התאוות של הגוף כנ"ל. וזה בחי' מילו הירח מפגימתה כי פגם הלבנה הוא בחי' מילוי הירח מפגימתה כי פגם הלבנה הוא בחי' פגם הנפש כי הלבנה הוא בחי' נפש דוד כידוע וכשח"ו העוונות מתגברין דהיינו התגברו תהגוף על הנפש אזי היא פגימת הלבנה כידוע וכשהנפש מתגברת על הגוף זה בחי' מילוי הלבנה שהלבנה שהואבחי' נפש הוא בשלימות ובמילוי כי פגימת הבלנה היא בחי' חושך כי נתמעט ונחשך אורה בעת מיעוטה וזה בחי' גוף שהוא בחי' חשך וכשהלבנה נתמלאת זהבחי' אור כי אז אורה בשלימות. וזה בחי' נפש שהוא בחי' אור כנ"ל. וע"כ היתה גאולת מצרים בט"ו לחודש הראשון כי אז סיהרא באשלמותא שהוא בחי' נפש בחי' התגבורת הנפשעל הגוף האור על החשך כנ"ל. וע"כ היתה עיקר גאולתה בלילה דהיינו בליל שמורים כי בזה היתה תלוי עיקר הגאולה שזכו לתקן מיעוט הירח עד שהיתה הלילה כיום יאיר כמבואר שאותה הלילה היתה מאירה שזה בחי' מלוי הבלנה שזה עיקר הגאולה כנ"ל. וע"כ קידוש החודש הוא מוה ראשונה שנצטוו ישראל ביציאתם ממצרים. כי עיקר גאולת מצרים תלוי' במצוה זו של קידוש החדש שהוא בחי' תיקון הבלנה למלאות אותה מפגימתה על ידי מות קידוש החודש שהוא בחינת התעלות הנפש וכו' שזהו עיקר יצי"מ כנ"ל. וע"כ בי"ו לחדש הראשון שאז מתחיל הלבנה להתמעט כי בט"ו לחודש הלבנה בתכלית המילוי ובי"ו הוא היום הראשון שמתחלת הלבנה להתמעט. ע"כ מקריבין אז העומר שעורים שעי"ז מתקנין וממלאין את הנפש שהוא בחי' לבנה כי ע"י העומר שעורים מכניעין הגוף ומעלין מבהמה לאדם מגוף לנפש מחשך לאור שהוא בחי' תיקון ומילוי הלבנה וע"כ עושיןזאת בי"ו בעת שמתחלת להתמעט כי זה העיקר להעלות מבהמה דייקא לאדם שבשביל זה מקריבין עומר שעורים דייקא שהוא מאכל בהמה כנ"ל כדי להמתיק הדין בשרשו ובשביל זה בעצמו מקריבין העומר בי"ו דייקא בעת שמתחלת הלבנה להתמעט שזה ובחי' גוף בחי' חשך בחי' בהמה כדי להמתיק בחי' בהמה בחי' חשך בחי' גוף. שזה עיקר מילוי ותיקון הלבנה שהוא בחי' נפש כשזוכין להפוך בהמה לאדם חשך לאור גוף לנפש. כי זה עיקר עבודת האדם בעו"ז לשבר הגוף ותאותיו ולהפוך מגופ דייקא לנפש כי הנפש בשרשה מאירה מאד. אבל הש"י הורידה בשביל זה לזה העולם כדי שתתגבר הנפש על הגוף כדי להפוך הגוף לנפש שאז נשלמה ונתמלאה הנפש בשלימות ביתר שאת ויתר עוז כידוע:
But one who disgraced the true sage certainly must undergo niddui and cherem and must remove his shoes, for he has no shoes, no kasnos or, as mentioned. And therefore it is forbidden to speak many words with him, for the essential blemish is in his speech, which became for him from the Oral Torah a mouth to speak arrogantly against the tzaddik, as mentioned.
אות ח וזהו בחי' אכילת שבת שהיא מצוה גדולה מאד לאכול בשבת ולהרבות בסעודת שבת קודש כי אז בשבת הוא התעלות הנפש. וע"כ אז האכילה בקדושה. כי ע"י אכילת שבת מתגבר הנפש על הגוף כי עיקר חיבור הנפש והגוף הוא ע"י האכילה כנ"ל. וע"כ צריכן לקדש האכילה מאד כנ"ל. וע"כ אכילת שבת גדולה ויקרה יותר מתענית כ"ש רבינו ז"ל במ"א (סי' נ"ז) כי עיקר שלימות הנפש הוא כשזוכין לאכילה דקדושה דייקא. כי ע"י האכילה מחין הגוף ומחברין הגוף והנשפ יחד. וע"כ כשהאכילה בקדושה כראוי בחי' אכילת שבת שהוא בחי' שביעת הנפש בחי' צדיק אוכל לשבוע נפשו אזי נכלל הגוף בהנפש ע"י האכילה דייקא כי ע"י האכילה דקדושה מתחבר הגוף עם הנפש ונתהפך הגוף לנפש. מאחר שהאכילה בקדושה בבחי' שביעת הנפש וכנ"ל:
Vatossar la’olam haba [and she left over for the world-to-come] — this is the aspect of the illumination of will that will be revealed in the future, which illumines at the time of eating etc., as mentioned. And this is the aspect of what one must leave over from one’s eating for Birkas HaMazon to take hold upon it — for Birkas HaMazon which one recites after eating is the aspect of the illumination of will that illumines at the time of eating precisely, as explained elsewhere. And this is the aspect of pose’ach es yadecha u’masbia l’chol chai ratzon [You open Your hand and satisfy all living things with will] — which one says in Birkas HaMazon — for this is the aspect of the illumination of will. And this is the aspect of u’vetuvo hagadol tamid lo chasar lanu etc. hazan es ha’olam kulo b’tuvo b’chein b’chesed u’verachamim etc. [and through His great goodness we have never lacked etc., He nourishes the entire world through His goodness with grace, with loving-kindness and with mercy etc.]. For the essential parnasah is through His kindness and His good will alone — which is the aspect of the supreme will (ratzon ha’elyon). And therefore the illumination of will is revealed at the time of eating, for parnasah is drawn solely from His good will, in the aspect of nosein lechem l’chol basar ki l’olam chasdo [He gives bread to all flesh for His loving-kindness endures forever], the aspect of banei chayei u’mezonei la’o bizchusa talya milsa ki im b’mazala talya milsa [children, life, and sustenance do not depend upon merit but upon fortune] — which is the aspect of the supreme mazal, which is the aspect of Atika Kadisha from whom parnasah is drawn, which is the aspect of the supreme will, as is known and as explained in the holy Zohar.
אות ט וזה בחי' קידוש החדש ועיבור שנים שמצוה זאת הוא בחי' תיקון ומילוי הלבנה כדי להשוות שנות הלבנה עם שנות החמה. שזהו בחי' מלוי הירח שיהי' אור הלבנה כאור החמה. וע"כ עיקר מצווה זאת הזהירה התורה בשביל העומר שעורים שיהי' בזמנו. כ"ש שמור א תחודש האביב ודרז"ל שמור שיהי' האביב בזמנו שמכאן למדו לעבר שנים בשביל שיהי' האביב שהוא הקרבת העומר בזמנו כי הקרבת העומר שעורים הואבבחי' מילוי הלבנה שזהו בחי' קידוש החודש ועיבור שנים כנ"ל. וזה בחי' קידוש הלבנה שאומרים אז וללבנה אמר שתתחדש עטרת תפארת לעמוסי בטן שהם עתידים להתחדש כמותה וכו'. כי חידוש הלבנה דהיינו מילוי הירח מפגימתה שזהו בחי' שמהפכין מגוף לנפש כנ"ל. זה בחי' חידוש העולם שיהי' לעתיד שאז עתידין ישראל להתחדש כמותהולעמוד בתחיית המתים בגוף ונפש יחד שאז יתחדש הגוף בבחי' נפש כנ"ל. שזהו בחי' הקרבת עומר שעורים שמעלין מבהמה לאדם.וזהו בחי' חידוש הלבנה דהיינו מלוי הירח מפגימתה כנ"ל. וע"כ אומרים אז דוד מלך ישראל חי וקים. כי זהו בחי' חיים נצחיים שיהי' לעתיד אחר התחיה כנ"ל. וזהו בחי' תפול עליהם אימתה ופחד שאומרים אז כי עי"ז שהגוף נתהפך לנפש שזהו בחי' קידוש החדש כנ"ל. עי"ז נופלים כל האומות שאחזיתם בגוף וחומר הגשמי כנ"ל. וזהו בגדול זרועך ידמו כאבן. כאבן דייקא. כי ישארו בבחי' סומם כמו אבן שהוא חומר גשמי. כי כבר פסק מבחי' החומר והגוף שהם העכו"ם כל יניקתם שהי' להם מהנפש. מחת שעדיין לא נתקדש הגוף כראוי. אבל ע"י בחי' קידוש החודש שהוא בחי' זיכוך הגוף שיתהפך לנפש כנ"ל. עי"ז נתבטל יניקתם ונשארים העכו"ם בבחי' דומם לגמרי בבחי' ידמו כאבן כנ"ל. וזהו שאומרים אז שלום עליכם וכו' כי זהו עיקר השלום כשהגוף נכלל בנפש כי כל זמן שאין הגוף נכל לבנפש אזי יש מחלוקת גדול בחי'אין שלום בעצמי מפני חטאתי (תהלים לח) כי בודאי זה א"א לבשום אופן שתתהפך ח"ו הנפש להגוף לגמרי חלילה. כי הנפש נכספת לעולם לשרשה לעשות רצון קונה ואפי' אם הוא רשע גמור ח"ו וכבר התגבר גופו על נפשו ביותר. עכ"ז בפנימיות הנפש בודאי צועקת נפשו מאד מאד בקול מר ועצום מאד. ונכספת ומתגעגעת מאדלשוב לשרשה כי רצון הנפש הוא רצון האמת דהיינו רצון הש"י. ורצון הש"י בודאי נשאר קיים לעולם. ואין מי שיוכל לשנות ולבטל רצונו ח"ו בשום אופן בעולם. כ"ש (תהלים צ"ב) ואתה מרום לעולם ה'. ופירש"י שלעולם ידך על העליונה וכ"ש (שם קי"ח) ימין ה' רוממה וכו'. כי בוודאי הש"י יגמור את שלו כרצונו. ויהי' נשלם כוונתו מה שרצה בבריאת עולמו שכל כוונתו הי' כדי שהתחתונים דייקא יעבדו אותו דהיינו להפוך הגוף לנפש וע"כ בודאי הפנש כוספה חזק תמיד לעשו תרצון קונ האפי' אם התגבר הגוף כמ ושהתגבר ח"ו. וע"כ א"א שיהי' שלום לרשעים וז"ש אין שלום אמר אלקים לרשעים כי תמיד יש מחלוקת בין הנפש והגוף ומשם נשתלשל כל מיני מחלוקת שבעולם. וע"כ אין שלום כ"א כשזוכין להגביר הנפש על הגוף שיתהפך הגוף לנפש שאז הוא השלום בשלימות באמת. כי הצדקים זוכין לשבר הגוף לגמרי עד שנתבטל רצון הגוף לגמרי ונתהפך לנפש ממש שזהו עיקר השלםו כנ"ל וע"כ לעתיד לבא שאז יזכו הכל לזה כנ"ל. ע"כ יהי' אז השלום המופלא בעולם כ"ש וגר זאב עם כבש וכו' כי אז יכללו הכל ברצונו יתב'. ויהי' נכלל בהמה באדם גוף בנפש וכו' שזהו עיקר השלום כנ"ל. וע"כ בשעת קידוש הלבנה שמרמז ע"ז כנ"ל כי קידוש הלבנה הוא בחי' התגברות הנפש על הגוף וכו' כנ"ל. ע"כ אומרים אז שלםו עליכם כי זה עיקר השלום כנ"ל. וזה שנקרא שבת. שבת שלום וכמו שאנו אומרים אז ופרוס עלינו סוכת שלומיך. כי שבת הוא בחי' התגברות הנפש על הגוף בחי' עוה"ב שזהו בחי' שלום כנ"ל:
And this is the aspect of banei chayei u’mezonei: for all of them are in the aspect of the illumination of the supreme will. Banei [children] — this is the aspect of the illumination of son and student, as mentioned — for even the student is called son, the aspect of v’chol vanayich limudei Hashem [and all your children shall be taught of Hashem], as mentioned. Chayei [life] — this is the aspect of long life, good life, eternal life, which are the aspect of the aforementioned uppermost makifin that are revealed through the illumination of son and student, which are the aspect of life, the aspect of arichas yamim v’shanim etc., as mentioned. Mezonei [sustenance] — this is the aspect of parnasah where the illumination of will is revealed, as mentioned. And therefore all three depend upon mazal — which is the aspect of the supreme mazal which is the aspect of the illumination of will, as mentioned.
אות י וע"כ הקרבת העומר שהוא עיקר ההכנה לקבלת התורה לצאת מגוף לנפש וכו' כנ"ל. נעשה ע"י תבואת הארץ שהוא ממין הצומח. כי עיקר התחברות הד' יסודות הוא ע"י הצומח כי יש דומם צומח חי מדבר שהם בחי' ד' יסודות ארמ"ע והם כנגד ד' אותיות השם הקדוש. נמצא שצומח הוא כנגד וי"ו שבשם והוי"ו הוא מחבר כל אותות השם ביחד כידוע. וזה בחי' הצומח שמחבר כל הד' יסודות ביחד כי הצומח גדל מן הארץ שהוא דומם והחי' והמדבר אוכלין אותו מקיים נפשם בקרבם נמצא שהצומח כולל ומחבר כל הארבע יסודות ביחד כי על ידי הצומח יש התחברות בין הד' יסודות כי הצומח מחובר עם הדומם כי הוא צונמח משם והוא כלול מחי ומדבר כי יש בו כח להחיותם ולזונם. וע"כ עץ הדעת טו"ר הוא הוא ממין הצומח כי עיקר בחי' עץ הדעת טו"ר שהוא בחי' הבחירה והממוצע בי ןהד' יסודות שהוא הגוף ובין הנשפ הוא בחי' הצומח מן הארץ. כי עיקר חיות של כל הנבראים הוא ע"י הצומח ואפי' בני אדם עיקר האכילה הואהלחם שעליו יחיה האדם כי שאר כל המאכלים אינם משביעים את האדם וע"כ אין מברכים עליהם ברכת המזון רק על הלחם. וגם אפי' אם האדם אוכל ממין החי הלא גם המין החי בעצמו נתהוה ונתקיים רק ע"י הצומח שהוא מאכל כל הבהמות והעופות וכל מין החי. נמצא שבהצומח משותפים הדם והבהמה שהם בחי' גוף ונפש כי שניהם אוכלים הצומח. והוא עיקר התחברות בין הגוף והנפש בין בהמה לאדם כי עיקר חיותושביעת האדם שעי"ז מתקיים נפשו בקרבו ומתחבר הנפש עם הגוף הוא ע"י הצומח שהוא לחם מן הארץ. וע"כ שזוכין לאכול הצומח דהיינו לחם הארץ בקדושה גדולה אזי נכנע הגוף ונכלל בנפש ונכללין כל הד' יסודות שהם כלל הגוף בהנפש כי הצומח הוא ממוצע בין אדם ובהמה. כי אע"פ שגדר החי הוא למעלה מהצומח אעפ"כ מלובשים נפשות יקרות וגבוהות יותר בהצומח כי בצמח הארץ מלובשים נפשות יקרות וגבוהות מאד. רק שהם מלובשים שם בהעלם גדול ביותר עד שהם למטה בגדר הצומח שהוא למטה מגדר החי. אבל בשרשם הם גבוהים מאד בבחי' כי האדם עץ השדה (דברים כ') שבעצי השדה מלובשים נפשות האדם ביותר. וע"כ הצומח עולה ומחבר רוח הבהמה עם רוח האדם כי הוא מחי' שניהם. כי הוא בחי' עץ דעת טו"ר כי לפעמים יכולן לזכות ע"י אכילת הצומח לרוח האדם ולצאת מבהמה לאדם כי מלובשים שם נפשות גבוהות מאד ולפעמים להיפך ח"ו. וכמרומז בדברי רבינו ז"ל במ"א שבפירות הארץ מלובשים נפשות גבוהות ויקרות ביותר. וע"כ התהפכו מיסוד לחבירו אין רואין בחוש כמו שרואין בהצומח מן הארץ. כי כל הדברים גדילים ונתהווים מין ממינו כגון בני אדם שהואגדר מדבר מוליד בןם אדם כדומה לו. וכן בהמה שהוא דגר החי נולד מבהמה כדומה לו אבל הצומח גדל ונתהוה מן העפר שהוא יסוד אחר לגמרי דהיינו דומם. וזהו חידוש שיש בהצומח מה שא"כ בשום יסוד. שיסדו הצומח גדל מהדומם דייקא שהוא יסוד אחר לגמרי. וע"כ בהצומח שצומח מן הארץ בזה אנו רואין בחוש שיש בכח להפוך מבהמה לאדם מחי למדבר מגוף לנפש כמו שאנו רואין שנתהפך מיסוד העפר והדומם לצומח. כי זה כל לשכל מדריגה שהוא למעלה ממדריגה התחתונה הוא בבחי' נפש לגבי התחתונה כגון גדר המדבר כנגד החי הוא בחי' נפש נגדו והחי' שהו אבהמה הוא בחי' גוף כנגד האדם כנ"ל. וכן צומח לגבי הדומם הוא בחי' נפש והדומם הוא בחי' גוף נגדו. כי הד' יסודות הנ"ל הם כנגד ד' עולמות אבי"ע. וזה ידוע שיצירה כנגד עשי' הוא בחי' נפש ועשי' הוא בחי' גוף כנגד יצירה. נמצא שע"י שגדל הצומח מן הארץ דייקא. בזה אנו רואין בחוש התהפכות מגוף לנפש שהגוף נותן כח לנפש שתגדל ותצמח ותעשה פעולתה בעבודת ה' דייקא ע"י שמלובשת בהגוף כי הגוף נותן כח בהנפש. ודייקא ע"י הגוף צומחת וגדילה בעבודת הש"י. כמו הצומח שגדל מן הארץ דייקא שהוא בחי' גוף נגדו כי אין רואין בחוש התהפכות מיסדו לחבירו כמו שרואין בהצומח מן הארץ שעיקר התהות וגידול הצומח הוא ע"י יסוד אחר למטה ממנו דהיינו ע"י יסוד העפר שהוא הדומם ודייקא על ידו הוא גדל וצומח מן הארץ. נמצא שכח העפר שהוא בחי' גוף מגדל הצומח שהוא בחי' נפש נגדו ונתהפך כח העפר ונכלל בהצומח שזהו ממש בחי' התהפכות מגוף לנפש וכו' כנ"ל. וע"כ א"א שיתגדל הצומח מן הארץ כ"א ע"י גשמים כי מי הגשמים הם בחי' חסד כי מים הם בחי' חסד ונקראים גבורות גשמים כי יורדין בגבורה מבחי' גבורות וזה בחי' המתקת הדינים שהגבורות והדינין נמתקין עד שמהם דייקא יורדת ההשפעה שהם מימי החסד שיורדין דרך הגבורה בחי' גבורות גשמים וכ"ש בזוה"ק מיא לימינא אינון וכו' וע"ד תנינן גבורות גשמים נמצא שאין הגשמים יורדין אלא על ידי המתקת הדינים דהיינו המתקת ה' גבורות מנצפ"ך שזהו עיקר בחי' התעלות הנפש כנ"ל. דהיינו שנמתק ונתהפך מדין לחסד שזהו בחי' התהפכות מגוף לנפש כנ"ל:
And this is the aspect of reciting three good things and three kindnesses in Birkas HaMazon — for all this is the aspect of the illumination of will, as mentioned. That He bestows goodness upon us through His mercy and His goodness alone, and grants us good things through His will alone without any obligation whatsoever. For mi hikdimani va’ashaleim [who has preceded Me that I should repay him], as our Sages of blessed memory said — only through His goodness alone He gives us parnasah, children, life, and sustenance, which is the aspect of the illumination of will which is the essential supreme goodness, the aspect of mah rav tuvcha asher tzafanta l’yireicha etc. [how great is Your goodness which You have hidden away for those who fear You etc.] — the abundance of this goodness is the illumination of will as our Rebbe explains there in the aforementioned discourse.
אות יא וזהו בחי' גודל מעל תהגשמים כאשר הפליגו רז"ל וא"א שירדו הגשמים כ"א ע"י תיקון מעשה התחתונים כ"ש וכל שיח השדה טרם יהי' בארץ. וכל עשב השדה טרם יצמח כי לא המטיר ה' אלקים וכו' ואדם אין לעבוד את האדמה כי עיקר המתקת הגבורות להפוך מדין לחסד שעי"ז דייקא יורדין הגשמים זה תלוי במעשה התחתונים דייקא. כפי מה שמתגברין להכניע הגוף ולצאת מגוף לנפש כמו כן נמתק הדין ונמשך החסד שעי"ז יורדין גמשים כנ"ל. ואז גדל הצומח מן הארץ שהוא גם כן בחינת עליית הנפש כנ"ל וזהו בחינת התעניות שמתענין על הגשמים שגזרו רז"ל כמה וכמה תעניות בשביל גשמים יותר מעל שאר דברים וכל מסכת תענית עיקרה מדברת מתענית גשמים והוא מתחלת מאימתי מזכירין גבורות גשמים כי ע"י התענית הוא עיקר הכנעת הגוף לגבי הנפש כמבואר היטב בתחילת מאמר הנ"ל ועי"ז דייקא יורדין הגשמים וע"כ מזכירין גבורות גשמים בתחיית המתים. כי תחית המתים הוא שנזכה לקום בתחיה בגוף ונפש ואז יהי' הגוף מזוכך לגמרי ויתהפך הגוף לנפש כנ"ל. שזהו בחי' גבורות גשמים שיורדין ע"י המתקת הדין שנתהפך לחסד שזהו בחי' התהפכות מגוף לנפש ממיתה לחיים בחי' תחיית המתים כנ"ל. וזהו בחי' עוצם מעלת הגשמים עד שכל ייעודי התורה הם מדברים מגשמים ושתתן הארץ את יבולה וכו'. כ"ש אם בחוקותי תלכו וכו' ונתתי גשמיכם בעתם ונתנה הארץ יבולה וכו' וכיוצא בזה הרבה כי כשיורדין גשמים והארץ נותנת יבולה וגדילים הצמחים מן הארץ בזה רואין פעולת ישראל שפעלו ע"י עבודתם וקיום התורה שזכו להכניע הגוף ולהפוך הגוף לנפש עד שנמתק הדין ונתהפך מדת הדין למדת הרחמים שזהו בחי' גשמים וגידול הצומח מן הארץ וכו' כנ"ל. שזהו בחי' תחיית המתים שאז יתהפך הגוף לנפש כנ"ל. שזהו עיקר השכר כי עיקר השכר של תורה ומצות יהי' לאחר התחי' שהוא בחי' גשמים כנזכר לעיל שבשביל זה מזכירין גבורות גשמים בברכת התחי' כנ"ל. וזה בחי' הסמיכות ויתן לך האלקים מטל השמים ומשמני הארץ ורוב דגן ותירוש יעבדוך עמים וכ' כי כשהש"י משפיע לישראל רוב דגן ותירוש שזהו בחי' התעלות הנפש על הגוף שעי"ז נתרבה ונתברך עליית הצומח מן הררץ ונמשך שובע וזול גדול בעולם ועי"ז העמים הנאחזין בהגוף כנ"ל. נכנעים ונופלים לפני ישראל שהם בחי' נפש בחי' יעבדוך עמים וכו' כנ"ל. וע"כ נתברך יעקב מיצחק בברכה הזאת כי זה עיקר ברכתו של יעקב שיתגבר על עשו שהוא הס"א בחי' גוף בחי' תאות אכילה בחי' הלעיטני נא מן האדום האדום הזה בחי' התגברות הדין שהוא בחי' אדום ויעקב נתברך מיצחק שיזכה יעקב להתגבר על עשו שהוא בחי' התגברו תהנפש על הגוף שזהו בחי' גידול הצומח ע"י גבורות גשמים בחי' אם בחוקותי תלכו וכו' ונתנה הארץ יבולה וכו' כנ"ל. וזהו ברכתו של יעקב ויתן לך האלקים מטל השמים וכו' ורוב דגן ותירוש יעבדוך עמים כי כולו חד כנ"ל:
And this is the aspect of HaRachaman [the Merciful One] that one says repeatedly in Birkas HaMazon, calling upon Hashem blessed-be-He by the name HaRachaman many many times — as we do not find this in other prayers. For then at the time of Birkas HaMazon is the essential revelation of the mercy (rachamim), which is the illumination of will — which is the essential mercy and loving-kindness. Which is the aspect of ki merachamam yenahaigem [for He who has compassion on them will guide them] — from which one merits the illumination of will through the true leader who must be a great merciful one, as mentioned in the aforementioned discourse — see there at its beginning. It turns out that Birkas HaMazon is the aspect of the illumination of will, and therefore one must leave over from one’s eating so that the blessing may take hold upon it through Birkas HaMazon. For what one leaves over from one’s eating — this is the aspect of vatossar la’olam haba [and she left over for the world-to-come] which is the illumination of will, as mentioned.
אות יב וע"כ קיבל יעקב הברכות מיצחק דייקא. כי יעקב זכה ע"י עבודתו להמתיק גבורות יצחק עד שקיבל משם דייקא את הברכות שהם בחי' התעלות הנפש על הגוף בחי' המתקת הדין שנתהפך מדה"ד למדה"ר שזהו בחי' ויתן לך וכו' כנ"ל. וע"כ עלה על דעתו של יצחק לברך את עשו כי כוונת יצחק הי' שרצה לגייר את עשו כיהי' סבור שאפשר לגיירו שיהי' נתהפך אל הקדושה כי עשו הי' מטעה את אביו כי ציד בפיו ותרגומו ארי צידיה הו' אכיל וע"כ אמר לו הביאה לי ציד ועשה לי מטעמים ואוכלה וכו'. כי הי' סובר שכוונת עשו לטובה מה שמביא לו ציד לאכול כדי שיהי' נכלל בהקדושה ע"י שיאכל יצחק מצידו כי באמת מי שזוכה להאכיל את הצדיק ולפרנסו. בודאי יכול לזכות עי"ז לתשובה שלימה להכניע הגוף ולהעלות הנפש וזהו בחי' אגרא דתעניתא צדקתא המבואר במאמר הנ"ל. שעיקר התענית שהוא התעלות הנפש הוא הצדקה כי עיקר הכנעת והתעלו הנפש הוא ע"י קדושת האכילה כנ"ל. וע"כ כשנותן צדקה ומחסר ממונו ותאות גופו כי בזההממון הי' יכול למלאות לגופו איזה תאוה והוא משבר תאות גופו ונוטל הממון ונותן להת"ח העוסק בתורה ועבודת ה' והת"ח נגד האשי פשוט הוא בבחי' נפש לגבי הגוף בחי' שבת כנגד ששת ימי החול כ"ש ברשב"י אנת שבת דכולי יומי. נמצא שבבזה הצדקה שהוא מאכיל ומפרנס את הת"ח בזה מכניע הגוף לגבי הנפש. וע"כ עיקר התעלו תהנפש עי"ז בחי' אגרא דתעניתא צדקתא כנ"ל. אבל עשו הרשע לא היה כוונתו כלל בשביל זה כי לא הי' רוצה להיות נכנע אל הקדושה כלל רק כל כוונתו שהי' מביא ציד לאביו לאכול הי' רק בשביל רמאות ורשעות לבד כדי לרמות את אביו כדי שיפעול אצל אביו כל תאות גופו ומחמת שתימיד היה מרמה את יצחק ע"כ סבר יצחק שע"י שיביא לו ציד לאכול יוכל להכניע גופו הרע שיהי' נעשה מרכבה להקדושה כי ע"י אכילת הצדיק משל עם הארץ יכול לזכות הע"ה לחוזר בתושבה שיתהפך מגוף לנפש מע"ה לת"ח עי"ז כנ"ל אבל רבקה שמעה כל זאת ולא היתה מרוצה לזה כלל כי היא ידעה עוצם רשעתו של עשו הרשע שאינו רוצה כלל להתקרב אל הקדושה והוא רק מרמה את אביו ע"כ אם יקבל הברכות ח" ולא די שלא יהי' נעשה מרכבה אל הקדושה עי"ז אף גם עי"ז יתגבר ח"ו ויתגבר הגוף בחי' עשו על הנפש ביותר ע"י שיהי' לו יניקה מן הקדושה ח"ו ע"כ השתדלה רבקה ליקח הברכות מעשו ושיקבל יעקב את הברכות כי יעקב ראוי לברכה כי כל השתדלותו להפך הגוף לנפש שזהו בחי' ברכהוחסד וחיים כנ"ל וזהו שאמר יצחק לעשו שא נא כליך וכו'. ודרז"ל בדוק סכינך ושחוט יפה שלא תאכליני נבלה כי ע"י השחיטה הכשירה מעלין את הנפש מחי' למדבר. שהוא בחי' התעלות הנפש על הגוף כמבואר במאמר הנ"ל באריכות לענין השוחטים ע"ש. וע"כ מאחר שכוונת יצחק הי' לטובה. בשביל להכניע הגוף בחינו תעשו אל הקדושה כנ"ל. ע"כ הזהירו שישחוט יפה. כי על ידי זה על הנפש וכו' כנ"ל:
And as it is written: v’at u’vanayich tichyi banossar [and you and your sons shall live from what is left over]. And our Sages of blessed memory expounded (Shabbos 113): until the resurrection of the dead, when the illumination of will shall be, as mentioned. And this is: v’at u’vanayich — u’vanayich precisely, the aspect of the aforementioned son and student; tichyi — the aspect of the aforementioned life, the aspect of arichas yamim v’shanim. All this is the aspect of the illumination of will, the aspect of banossar la’olam haba which is the illumination of will, as mentioned. And therefore one leaves over from one’s eating in order to merit the illumination of will through Birkas HaMazon, in the aspect of vatossar la’olam haba.
אות יג וזה בחי' מה שנוהגין להתענות ביום שמת בו אביו ואמו כדי שתעלה למעלה נפשותם ע"י התענית של בניהם כי ע"י התענית הוא התעלות הנפש כנ"ל. כי ברא מזכה אבא ע"כ ע"י שבניהם מתענין ומכניעין הגוף לגבי הנפש עי"ז עולה נפש אביהם ואמם למעלה למעלה וע"כ לומדין תורה בשבילם כי התורה הוא הנפש כמבואר במאמר הנ"ל. וכל התורה שבניהם לומדים ומגלין בעולם עי"ז עולה ונתגלה אור נפשותם ביותר ועי"ז נתעלה נפש אביהם ואמם שהולידו אותם וכמובן בסוף המאמר הנ"ל על דברי רז"ל הזהרו בבני ע"ה שמהם תצא תורה. כי יש להם נפשות יקרות מאד ואין אנו יודעים הדר תפארתם אלא ע"י תורתם וכו' וזה בחי' הנר שמדליקין בשבילם כי הנפש הוא בחי' אור כנ"ל. וגם התורה נקרא תאור ע"ש נר ה' נשמת אדם וכו' וכ' (משלי ו') כי נר מצוה ותורה אור היינו בחי' התעלות הנפש מחשך לאור וכו' כנ"ל. וזהו בחי' הקדיש שאומרים שמגדילין כבוד הש, יכי העיקר הוא לגדל כבוד הש"י כי הכל נברא בשביל כבודו והכבוד הוא שורש הנפש וכמבואר במאמר הנ"ל בתחילתו כי עיקר הבריאה היה בגין דישתמודעין ליה כ,ש כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו וכו' וכן מבואר בסוף המאמר שבזשביל זה צריכן לכבד בני ע"ה כדי שתשתוקק הנפש לשרשה שהוא הכבוד ועיקר הכבוד היא כבוד הש, יכי כשנפש מישראל זוכה לגדל ולכבד שמו הגדול ית' זה עיקר הכבוד של הנפש בבחי' כי מכבדי אכבד וע"כ אומרים הבנים קדיש ומקדשין ומגדלין ומכבדין שמו הגדול ית' ועי"ז נתגדל ונתכבד הנפש כנ"ל ועי"ז מתאוה הנפש להכלל בשרשה ועי"ז נתגלה הארת הנפש כנ"ל ועולה ומתגבר הנפש והתורה על הגוף שעי"ז עולה נפש אביהם ואמם ולמעלה כי עי"ז הנפשות עולות בבחי' מ"נ בחי' חזי במאי ברא קאתינא לגבך וע"כ הוא טובה גדולה לנפש אב ואם כשזוכין שבניהם יחדשו חידושים בתורה כמבואר בזוה"ק כמה עטרות שמעטרין לאביו ואמו בשעה שבניהם דורש חידושי תורה אמתיים וכמ וששמעתי מרבינו ז"ל בזה שבזה שמחדשין בתורה עושין טובה גדולה מאד מאד לאביו ולאמו כי עיקר התגלות הארת הנפש היא ע"י חידושי תורה שמחדשין כמובן בסוף המאמר הנ"ל וכנ"ל:
And therefore the essential blessing and abundance drawn through Eliyahu and Elisha — in the episode of the woman of Tzarfas through Eliyahu, and the episode of the wife of one of the sons of the prophets through Elisha — drew the essential blessing through oil. For oil is the aspect of the illumination of will, the aspect of l’hatzhil panim mishemen [to make faces shine from oil] etc. — which is the aspect of the oil of Chanukah, as explained in the aforementioned discourse: that the essential blessing and parnasah comes from there, in the aspect of l’hatzhil panim mishemen v’lechem levav enosh yis’ad [to make faces shine from oil and bread sustains the human heart] — as explained in the aforementioned discourse. And therefore they drew the blessing and abundance of parnasah through oil precisely — which is the aspect of the illumination of will from which parnasah and blessing are drawn — in the aspect of kad hakemach lo sichleh v’tzapachas hashemen lo techsar [the jar of flour shall not run out and the cruse of oil shall not lack] etc., the aspect of v’at u’vanayich tichyi banossar — that is, from what remained of the oil, which is the aspect of the illumination of will, the aspect of vatossar la’olam haba, as mentioned.
אות יד וע"כ גם הקצירה בעצמה של העומר הוא מצוה כשרז"ל יצא קציר העומר שהוא מצוה ואסור לקצור שום תבואה קודם קצירת העומר כי קצירת התבואה של ישראל צריך שיהי' בקדוש' גדולה כי בשעת הקציר אז קוצרין ומבדילין הצומח מן הארץ כי עד עכשיו היו מחוברין יחד הצומח עם הדומם שהוא העפר ועכשיו נבדל הצומח מן העפר שזהו בחי' הבדלת הנפש מן הגוף כי צומח ודומם הם בחי' גוף ונפש כנ"ל. וע"כ צריכין שתהי' הקצירה בקדושה גדולה באופן שיתעלו היסודות ממדריגה למדריגה מדומם לצומח שהוא בחי' מגוף לנפש כנ"ל. וזהו בחי' כמה מצות שנצטוינו בשעת קצירת התבואה שהם לקט שכחה ופאה ואח"כ תרומות ומעשרות ותלתה התורה בהקצירה כ"ש ובקוצרכם את קציר ארצכם לא תכלה פאת שדך בקצרך ולקט קצירך וכו' וכן לענין שכחה כתיב כי תקצור קצירך בשדה ושכחת עומר וכו' כי מות אלו תלויים בקצירה כדי שתתקדש הקצירה כדי שנזכה ע"י הקצירה לעלות ממדריגה למדריגה מגוף לנפש וכו' כנ"ל. כי כל מצות אלו התלויים בקצירה שהם לקט שכחה ופאה כולם צותה התורה ליתנם לעניים דהיינו בחי' צדקה כי עיקר התעלות הנשפ הוא ע"י צדקה כנ"ל בחי' אגרא דתעניתא צדקתא. וע"כ צותה התורה להרבות בצדקה בשעת הקצירה דהיינו מצות לקט שכחה ופאה כדי שתהי' קצירת הצומח מן הארץ בבחי' התעלות הנפש כנ"ל וכן אחר הקצירה צריכין לקדש את התבואה בכמה מצות וכולם הם בחי' צדקה דהיינו תרומות ומעשרות לכהנים ולוים וענים הכל כדי לברר התבואה ממוץ ותבן שהם הקליפות הקודמת לפרי בחי' גוף בחי' עשו ששאל אבי איך מעשרין את התבן. ועיקר הביררו שהוא בחי' התעלות הנפש הוא על ידי צדקה. על כן צריכין להרבות במתנות מהתבואה שהוא בחינות צדקה. ועל כן בכל פעם שיש איזה בירור ועליה להתבואה נותנין בכל פעם איזה מתנה לכהנים או לעניים כי בתחילה כשצומח ונגמרת הפרי מפרישין בכורים אוח"כ בשעת קצירה לקט שכחה ופאה ואח"כ אחר המירוח תרומות ומעשרות שאין חייבים בהם כ"א לאחר המירוח. ואח"כ בשעת הגמר כשנעשה קמח ונותן מים בעיסה חייבת בחלה הכל בבחי' הנ"ל. כי בכל פעם מהנ"ל יש בירור כי בתחילה כשצומחת ונגמרת הפרי והתבואה מן הארץ זהו בחי' שנתברר הצומח מן הארץ עד שניכר הפרי שהיה בתחילה טומונה ונסתרת בארץ ע"כ מפרישין אז ביכורים לכהן שעי"ז זוכין להעלות הנפש כנ"ל וכן בשעת הקצירה אז היא בירור יותר. כי אז נגמר הפרי ונבדל מן העפר לגמנרי וכו' כנ"ל. ע"כ נותנין אז מתנות עניים כנ"ל אבל אף אל פי שכבר נקצר מן הארץ לגברי עדיין מוץ ותבן חופין על התבאוה שהם הקליפה הקודמת לפרי ע"כ צריכין לטרוח לברר התבואה ולמורחה לנקותה ממוץ ותבן דהיינו שמפרישין הפרי מהקליפה שגם זה הוא התעלות הנפש שהוא הפרי על הקליפה הנאחזת בגשמיות הגוף. וע"כ צריכן אז ליתן מתנות כהונה תרומות ומעשרות שמצוותן לאחר המירוח וכן בשעת גמר התיקון של הפת דהיינו כשנותנין מים בעיסה שהוא עיקר הגמר שאז כבר נזדככה גם מסובין ומורסן ועכשיו נגמרת שתהיה ראויה למאכל אדם כיכל זמן שלא נעשית עיסה עדיין היא בבחי' בהמה כי התבואה בעצמה קודם מירוח וטחינה אינה מאכל אדם כ"א מאלכ בהמה. וע"כ בשעת הגמר צריכין להפריש חלה כי כל המתנות הם בחי' צדקה שהוא התעלות הנפש. וע"כ נותנין אותם בכל עת שנתבררה התבואה ועולה ביותר מבהמה לאדם שהוא בחי' התעלות הנפש וכו' כנ"ל כי הנפש דקדושה שיש בכל דבר צריך להזדכך ולהתברר בכמה בירורים בבירור אחר בירור כידוע. וכל בירור ובירור הוא בחי' התעלות מגוף לנפש מבהמה לאדם שזה נעשה ע"י הצדקה שהוא בחי' מתנות עניים ומתנות כהונה ולוויה כנ"ל. וע"כ נותנין רוב המתנות לכהן כי הכהן הוא איש החסד שזה עיקר בחי' התעלות הנפש מדין לחסד. וזה בחי' מעשר שנותנין ללוי והלוי נותן תרומת מעשר לכהן. כי שורש הנפשות הם ה' אותיות מנצפ"ך שהם ה' גבורות שזה וסטרא דלוי כידוע. כי הנפש שרשה בגבורות וע"כ יש לה כח להחיות את הגוף שהוא בחי' גבורות. אבל באמת עיקר שלימות הנפש הוא כשהגבורות נמתקין ע"י החסדים כידוע. וע"כ הנפש הוא בחי' חסד לגבי הגוף כי הנפש עיקר כיסופה לעלות למעלה להיות נכלל בשורש שורשה העליון שהוא בחי' חסד. כי שורש הכל הוא חסד שעל ידו נברא העולם כ"ש עולם חסד יבנה. אבל עיקר המתקת הגבורות להפכם לחסד הוא ע"י הכנעת הגוף לגבי הנפש כנ"ל. וע"כ נותנין מתנות ללוי שהוא שורש הנפשות והוא נותן מהם לכהן איש החסד ועי"ז נמתקין הדינים בשרשן ועי"ז יש כח להנפש להתעלות עלהגוף כנ"ל כי הא בהא תליא. דהיינו ע"י שהכניע גופו ונתן מתבואתו לכהנים ולוים מתנתם עי"ז זכה שתתעלה הנפש ויהי' נמתקין הגבורות שזהו בחי' מה שהלוי נותן לכהן ונכללין ונמתקין הגבוורת ע"י החסדים שהוא הכהן כנ"ל. וכן ע"י המתקת הגבורות זוכה אח"כ שתתעלה ותתגבר הנפש ביותר על הגוף לבטלו לגמרי לגבי הנפש. וע"כ עיקר התגברות הנפש על הגוף הוא ע"י צדקה כנ"ל:
Hilchos Raishis HaGez · Halacha Three · Sections 12–18
וע"כ אסור להתחיל לקצור קודם קצירת העומר שהוא מצוה. כיט עיקר עליית הנפש מבהמה לאדם וכו'. הוא ע"י העומר שעורים כנ"ל. וע"כ ע"י קצירת העומר זוכין לקדש את הקצירה של התבואה שתהי' הקצירה בקדושה בבחי' עליית הנפש וכו' כנ"ל וע"כ אסור לקצור קודם לזה כי קצירת התבואה של ישראל צריך שתהי' בקדושה גדולה בבחי' עליית הנפש שזה נעשה ע"י קצירת העומר שעורים שהוא מצוה וכו' כנ"ל:
For the essential aspect of cherem in holiness is explained in the verse: kol cherem la-Hashem [all that is banned belongs to Hashem]. That is: one who sees that he has some money and wealth and fears lest the Sitra Achra get a hold in it — for it is most closely attached to wealth on account of its flowing from the left as mentioned — therefore he consecrates and bans everything to Hashem: either for the upkeep of the Temple or for the Kohanim, through whom is the clarification of all the halachos as mentioned. And when the wealth and money return to them it returns to the root of its holiness — and this is the essential rectification, as mentioned. And this is the aspect of holy cherem: banning and expelling all hold of the Sitra Achra from this object and returning and elevating it entirely to holiness, as mentioned.
אות טו וזה בחי' יודוך עמים אלקים יודוך עמים כולם ארץ נתנה יבולה וכו' (תהלים ס"ז) כי ע"י שארץ נותנה יבולה שהוא בחי' התעלות הנפש על הגוף עי"ז נתבטלין העמים שהם בחי' גוף ובאים ג"כ להתקרב אל הקדושה בחי' יודוך עמים כולם ע"י ארץ נתנה יבולה וכנ"ל. וזה בחי' ולא אתן אתכם חרפץ רעב בגוים (יואל ב') כי הרעב הואחרפה לישראל שהם בחי' נפש כי הרעב ח"ו מורה על התגברות הגוף ח"ו שעי"ז האדמה לא תתן את יבולה כי מתגבר הדומם על הצומח ח"ו כנ"ל. וע"כ לעתיד שאנחנו נשוב לה' והש"י ישוב אלינו וכמבואר שם כל ההבטחות שהש"י מבטיח לישראל שיכירו וידעו אותו שזהו בחי' התעלות הנפש על הגוף שאז יודעין את הש"י ומכירין אותו כ"א כפי מה שזכה להגביר נפשו על גופו ע"כ נאמר שם לענין הבטחות התקרבות ישראל לאביהם שבשמים ולא אתן אתכם עוד חרפת רעב בגוים. כי שובע וזול הוא בחי' התעלות הנפש על הגוף שעי"ז מתקרבין ישראל לאביהם שבשמים ומכירין ויודעין אותו ית'. וכמו שמבואר בתחילת המאמר הנ"ל שעיקר הבריאה היתה בגין דישתמודעין ליה. ואח"כ מתחיל רבינו שם לדבר מגוף ונפש כי ע"י התגברות הנפש על הגוף עי"ז יודעין ומכירין אותו ית'. וזהו שכתוב (ביואל ב') לענין הבטחת השובע שיהי' ניצולין מן הרעב נאמר שם ואכלתם אכול ושבוע והללתם את שם ה' וכו' וידעתם כי בקרב ישראל אנכי וכו' כי ע"י שזוכין לשובע דהיינו התגברות הנפש על הגוף עי"ז זוכין לידע ולהכיר אותו ית' בגוף ונפש כמו שיהי' לעתיד בחי' ואכלתם אכול ושבוע וכו' וידעתם כי בקרב ישראל אני וכו' כנ"ל. כי ע"י אכילה דקדושה בחי' צדקי אוכל לשובע נפשו בחי' ואכלתם אכול ושבוע והללתם את שם ה' שעיקר האכילה הוא בשביל נפשו להלל את שהם ה' על ידי זה עיקר כלליות הגוף בנפש כנ"ל. ועי"ז זוכין לדעת את ה' בחי' וידעתם כי בקרב ישראל אני ואני ה' אלקיכם ואין עוד וכו' אמן ואמן:
Likutay Halachos, Yoreh De’ah II
וזה שארז:ל גדול יום הגשמים כיום שניתנה בו תורה כי הגשמים הם בבחי' התעלות הנפש שהוא בחי' תורה וכו' כנ"ל. וכן ארז"ל שם במס' תענית גדול יום הגשמים כתחיית המתים ולפיכך קבעוה בתחיית המתים היינו כנ"ל. כי הגשמים הם בחי' התגברות הנפש על הגוף שהגוף נכלל בנפש שזהו בחי' תחיית המתים בחי' חים נצחים שלעתיד כנ"ל:
And conversely, one who disgraces the true sage — they excommunicate, banish, and expel him, so that he no longer has any portion or hold in the holy speech that flows from the halachos of the Oral Torah as mentioned. And through this they remove from him all his life-force that flows from there as mentioned. For the essential life-force comes from speech that flows from the Oral Torah, as it is written: va-yehi ha-adam l’nefesh chayah [and man became a living soul] — and its Targum is l’ruach memalela [to a speaking spirit] (as explained elsewhere). And therefore through niddui and cherem one can uproot him from his life-force and wealth, all of which flow from the speech of the Oral Torah, from which he is uprooted through the niddui, as mentioned.
Loading comments…