חדש ב
ליקוטי הלכות - Likutay Halachos
אות א א) ע"פ המאמר תקעו המתחיל מתוכחה (בלק"ת סימן ח') כי איתא שם בתחילת המאמר ומובא לעיל כ"פ שע"י האכילה שהוא מזונא דגופא נחלש מזונא דנשמתא כי ע"י האכילה מגבירין ח"ו עקב דסט"א בבחי' אוכל לחמי הגדיל עלי עקב וכו' והתיקון לזה הוא בחי' קול וכו' ולבא לבחי' זה הקול הואע"י התפילה כי עיקר התפילה היא רחמים ותחנונים ועיקר הרחמים תלוי בדעתו וכו' וכשהסט"א יונקת מהרחמנות אזי נפגם הרחמנות והדעת וכו' ואזי התפילה בבחי' דין ומזה בא תאוות ניאוף וכו'. ואזי כשיש תאוות ניאוף פגם הדעת שאז התפילה בבח'י דין והס"א בולעת אותה כי הסט"א הוא בחי' דינים וע"כ הוא בולעת ח"ו את התפילה שהוא בבחי' דין. אזי צריכין בעל כח גדול שיתפלל תפילה בבחי' דין כי זאת התפילה של הבעל כח שהוא בבחי' דין עומדת לו להס"א בצווארו עד שמוכרח להקיא כל מה שבלע מהקדושה בבחי' חיל בלע ויקיאנו וכו' ואזי מקיא ומוציא כל הדעת והתפילתו והרחמנות שבלע וחוזר הכל אל הקדושה ואזי נעשים גרים וכו' כמבוא שם ע"ש ועי"ז מתפשט הנבואה וכו' וזוכין לקול הנ"ל. שעל ידו גדילים כל הריחות שהם בחי' משיח וכו'. ע"ש היטב וזה בחי' קריעת ים סוף ומלחמת עמלק ע"ש היטב.
letter-spacing: 3px;
אות ב וזה בחי' איסור חדש שאסור לאכול מחמשת מיני דגן עד ט"ז בניסן שאז מקריבין עומר שעורים כי עורמ שעורים הוא ענין חידוש שמקריבין מאכל בהמה לקרבן. אך באמת הוא בבחי' הנ"ל. כי הוא בחי' תפילה בבחי' דין של הבעל כח הנ"ל. וזה בחי' עומר שעורים כי הקרבן הוא בבחי' תפילה כשרז"ל שהתפלה במקום קרבן וכשמקריבין מאכל בהמה לקרבן. זה בחי' תפילה בבחי' דין כי אדם הוא בחי' דעת ורחמים ובהמה היא העדר הדעת והרחמים. כי רחמים ודעת הם בחי' אחת כי זה תלוי בזה כמבואר במאמר הנ"ל וע"כ כשמקריבין עומר שעורים שהוא מאכל בהמה בחי' העדר הדעת והרחמים בחי' דין זה בחי' תפלה וקרבן בבחי' דין ואזי הסט"א רוצה לבלוע אותו הקרבן מחמת שהוא מידו כי הס"א היא בבחי' בהמיות פגם הדעת והרחמים בחי' דינים. וע"כ הוא רוצה לבלוע קרבן כזה שהוא מאכל בהמה. אבל מאחר שהכהנים שהם בחי' בעלי כח כי הכהנים נקראים אנשי חיל גבורי כח כשדרז"ל ע"פ והתעוותו אנשי החיל אלו הכהנים וכו'. וע"כ כשהכהנים קדושים בעלי כח מקריבין העומר שעורים בביהמ"ק על המזבח אזי כשהסט"א רוצה לבלוע זההקרבן מחמת שהוא מאכל בהמה בחי' דין כנ"ל. אזי זה הקרבן שהוא בחי' תפילה עומד לו בצווארו בבח'י בצווארו ילין עוז כנ"ל לענין תפילה ואזי הוא מוכרח ליתן הקאות בבחי' חיל בלע ויקיאנו וכנ"ל. ואזי מוציאין ממנו בע"כ עי"ז כל הדעת והקדושה שבלע. וזה צריכין אז בי"ו בניסן דייקא כי אז צריכין ישראל להתחיל לעסוק בתיקון הדעת לתקן פגם גלות מצרים. כי בט"ו בניסן יוצאין ישראל בכל דור ודור מזוהמת מצרים. אך אז הגביה והרים אותם הש"י למעלה ממדריגתם אבל עדיין לא תיקנו כלל ולא נזדככו עדיין מזוהמתם. אבל תיכף אחר יום ראשון של פסח אזי חוזר הדבר בהדרגה ואזי צריכין להתחיל לתקן ולהזדכך מזוהמת מצרים בהדרגה מיום אל יום שזהו בחי' ספירת העומר כידוע. ועיקר התיקון והזיכוך הוא לתקן פגם הדעת. כי עיקר גלות מצרים היה מחמת פגם הדעת שפגם אדה"ר באכילת עך הדעת טו"ר. שעי"ז נמשך יניקה להס"א מן הדעת דקדושה ועכשיו בט"ז בניסן שהוא ראשון לספירת ימי טהרה וזיכוך אנו צריכין לתקן זאת לתקן פגם הדעת דהיינו להוציא כל הקדושה והדעת שבלעה הסט"א להוציא בלעו מפיו ולהחזיר הכל אל הקדושה. וזה עושין ע"י הקרבת עומר שעורים מאכל בהמה לקרבן שזה בחי' תפילה בבחי' דין שעומד לו להס"א בצוארו כנ"ל. שעי"ז מוציא ומקיא כל הקדושה והדעת בעל כרחו וחוזר הכל אל הקדושה ונשלם ונתתקן הדעת דקדושה כביכול. וע"כ מתחילין לספור ספירת העומר שהוא לטהר עצמינו מזוהמת מצרים לתקן פגם הדת. ועיקר הספירה הוא להקרבת העומר שעורים כמו שאנו אומרים יום א' לעומר שני ימים לעומר. כי עיקר הספירה היא להקרבת העומר שעורים כי עיקר התיקון הוא ע"י העומר שעורים כנ"ל. וע"כ העומר מתיר תבואה חדשה לאכילה. כי קודם הקקרבת העומר אנו אסורים לאכול תבואה חדשה כדי שלא יתגבר מזונא דגופא ח"ו שעי"ז יתגבר ח"ו עקב דס"א בבחי' אוכל לחמי הגדיל עלי עקב וכנ"ל. ועקיר האיסור הוא רק באכילת לחם דייקא דהיינו ה' מיני דגן שהם קרויים לחם כי הדעת תלוי באכילה שכפי קדושת האכילה כן שלימות הדעת כמבואר במ"א. והעיקר הדעת הוא תלויבבחי' הלחם שהוא מה' מיני דגן שהם בחי' דעת בחי' ה' הדעת. וע"כ עיקר הסעודה ע"ש הלחם הלחם כי הוא עיקר החשיבות כי עיקר הדעת הנשלם ע"י האכילה הוא תלוי בבחי' לחם דייקא כנ"ל. וע"כ עיקר החשש שלא תתגבר עקב דס"א על ידי האכילה הוא באכילת לחם דייקא שהוא בחי' דעת. כי עיקר יניקתם הוא מהדעת שהוא עיקר חיות כידוע. וזה בחי' אוכל לחמי הגדיל וכו' אוכל חמי דייקא. כי עיקר התגברות עקב דס"א הוא ע"י עיקר האכילה שהוא לחם שהוא עיקר הדעת ששם הם אורבים ומצפים תמיד לינק משם מבחי' דעת שהואחיות כל הדברים. וע"כ א"א לאכול לחם מה ' מיני גדן כ"א ע"י תיקון הנ"ל דהיינו על ידי הקרבת העומר שעורים שעי"ז נתתקן הדעת כנ"ל. ונתתקן האכילה עי"ז כמבואר שם במאמר הנ"ל שע"י בחי' תפילה בבחי' דין של הבעל כח עי"ז זוין לקול הנ"ל שעל ידו נתתקן פגם האכילה שהיא מזונא דגופא ע"ש היטב. וע"כ אסור לאכול תבואה חדשה עד הקרבת העומר. כי התבואה שהוא הלחם שהוא העיקר האכילה בחי' דעת א"א לאוכלו כ"א ע"י תיקון הנעשה ע"י הקרבת עומר שעורים שהוא בחי' תפילה בבחי' דין של הבעל כח שעי"ז נתתקן פגם האכילה כמבואר שם היטב:
text-transform: uppercase;
אות ג וע"כ הי' מפלת המן בט"ז ניסן כי אז נתלה כי ע"י תפלה בבחי' דין של הבעלח עי"ז נשלם הדעת ונתתקן פגם תאות ניאוף שהוא בחי' פגם הדעת פגם זוהמת מצרים. וזהו בחי' מלחמת עמלק כמבואר שם במאמר הנ"ל ע"ש. כי מפת המן עמלק שיניקתו מהדעת הוא ע"י התפילה הנ"ל שהוא בחי' עומר שעורים ע"ש היטב. וע"כ כמה וכמה אומות שבאו על ישראל הי' להם מפלה גדולה בלילה הזהשל קצירת העומר שעורים כמבואר בדרז"ל כי כח כל האומות שהם בחי' מלכות הרשעה. עיקר התגברותם ח"ו הוא ע"י שיונקת הס"א מהדעת והרחמנות ח"ו שעי"ז נעשין המוחין בבחי' מוחין דקטנו תבחי' דינים שעי"ז הם מתגברים ח"ו. וע"כ על ידי עומר שעורים שהוא בחי' התיקון לזה כנ"ל. עי"ז הם נכנעים ונופלים:
color: var(--gold);
אות ד וע"כ זמן הקרבת העומר הוא בט"ז בניסן כי אחר חצי חודש שהוא ט"ז בחודש אז מתחיל מיעוט הירח. ומיעוט הירח זה בחי' דינים בחי' התפלה שהיא בבחי' דינים כי התפילה היא בחי' מלכות בחי' לבנה וצריכה להיות רק בבחי' רחמים ודעת שהוא עיקר מילוי הירח עיקר שלימות המלכות בבחי' כי מרחמם ינהגם בחי' ועושה חסד למשיחו לדוד. וע"י קיטרוג הירח נתמעטה זה בחי' מיעוט הרחמים והדעת שהוא עיקר האור המאיר ללבנה ששנתמעט על ידי הקטרוג ונעשה בבחי' דינים ח"ו שהם באים ממיעוט הירח כידעו ועל כן בעת מיעוט הירח שהוא אחר חצי חודש דהיינו ביום ט"ז שאז מתחיל בחינת מיעוט ודין אז צריכין בעל כח גדול שיתפלל תפלה בבחי' דין כדי שעי"ז יוציא כל הדעת והרחמים מהס"א שינקה ע"י מיעוט הירח וכו' וכנ"ל וזה בחי' עומר שעורים כנ"ל. וע"כ זמנו בט"ז בניסן שהוא תיכף אחר חצי חודש בעת התחלת המיעוט שאז צריכים זה התיקון וכנ"ל ועיקר הדבר הוא רק בחודש ניסן שהוא ראש חדשים כלליות כל החדשים ואז מתקנים מיעוט הירח בט"ז בו ע"י עומר שעורים כנ"ל. כי ניסן הוא ראש וכלליות כל החדשים כ"ש החודש הזה לכם ראש חדשים ראשון וכו':
margin-bottom: 10px;
אות ה וזה בחי' שעיר של ר"ח שבא לכפרה על מיעוט הירח כשרז"ל ע"פ ושעיר עזים א' לחטאת לה' הביאו עלי כפרה וכו'. ואיתא בזוה"ק פ' פינחס שהשעיר הוא מסיטרא דעשו איש שעיר. בחי' דין והוא מקבל זה השעיר והקשה שם א"כ למה נאמר לה' ע"ש התירוץ. ולפי הנ"ל מושב הטטב על נכון. כי זה השעיר של ר"ח הוא ממש בחי' קרבן ותפילה בבחי' דין כי השעיר הוא קרבן לה' רק שהוא בבחי' דין מסיטרא דעשו איש שעיר. ועי"ז עשו שהוא הס"א מקבלו ורוצה לבולעו אבל זה השעיר עומד לו בצוארו כנ". עד שמקיא ומוציא כל הקדושה שבלע וחוזר הכל אל הקדושה ונשלם מיעוט הירח ונתתקן הכל בשלימות. נמצא שהכל נכון שהשעיר הואקרבן לה' ואף עפ"כ מקבלו ויונק ממנו עשו וזה זה עיקר התיקון כנ"ל. כי עי"ז מקיא ומויא כל הדעת והקדושה שבלע וכו' כנ"ל. וזה בחי' עומר שעורים שקרב בט"ז בניסן בעת התחלת מיעוט הירח בחודש הראשון שכלול מכל החדשים כנ"ל וזה בחי' עורמ שעורים לשון נופל על לשון בחי' עשו איש שעיר בחי' שעיר עזים הנ"ל כי עומר שעוריםהוא ג"כ בבחי' זו כי הוא מאכל במה וכו' כנ"ל. אך זה עיקר התיקון כי עי"ז דייקא חיל בלע ויקיאנו. ויקיאנו דייקא. בחי' הקאות ממש שמוכרח ליתן הקאות ע"י זה הקרבן שהוא בבחי' דיחן שהוא רוצה לבולעו. והוא עומד לו בצוארו עד שמוכרח ליתן הקאות וכו' כנ"ל. כמבואר היטב במאמר הנ"ל לענין תפילה ע"ש היטב. וזה "חיל "בלע "ויקיאנו ר"ת של זה הפסוק שהוא שם קדוש כמובא הוא בגימ' י"ו. היינו בחי' י"ו בניסן שאז מקריבין עומר שעורים שע"י חיל בלע ויקיאנו כנ". וכן מובן בזוה"ק שסוד הקרבת העומר הוא בבחי' חיל בלע ויקיאנו כדי שיברח מאשת חיל בחי' מלכות דקדושה שנתתקן על ידי עומר שעורים בבחי' תיקון מיעוט הירח כנ"ל. והבן. ע"ש בזוהר בפ' אמור:
.main-title {
אות ו וזה בחי' קריעת ים סוף ומלחמת עמלק. שהכל הי' בימי הספירה קודם מתן תורה כי איתא שם במאמר הנ"ל שהתפילה בבחי' דין של הבעל כח הנ"ל היא בחי' קי"ס ומלחמת עמלק ע"ש ועי"ז זוכין לנבואה שהוא בחי' קבלת התורה שאז זכו כל ישראל לנבואה וכ"ז נעשה בימי הספירה ע"י הקרבת עומר שעורים שהוא בחי' הנ"ל. בחי' תפילה בבחי' דין של הבעל כח שעי"ז נעשה בי"ס ומלחמת עמלק וזוכין לקבלת התורהבסוף ימי ספירת העומר כנ"ל ע"ש במאמר הנ"ל היטב ותבין:
text-align: center;
אות ז וזה שכתוב במגילת רות והמה באו בתחילת קציר שעורים. ודרז"ל בקצירת העומר הכתוב מדבר כי ע"י עומר שעורים נתתקן מלכות דקדושה כנ"ל.ומלכות דקדושה היא בחי' מלכות משיח. וכן מבואר שם בדברי המאמר הנ"ל. שע"י התפילה בבחי' דין של הבעל כח זוכין לריח שהוא בחי' משיח כמבואר שם ע"פ וירא מנוחה כי טוב וכו' ויהי למס עובד בחי' משיח שיצא מעובד שנולד מרות. וע"כ בעת שבאתה רות ונעמי לשם שעי"ז נולד שלשלת מלכות דוד משיח. ע"כ מגלה הפסוק שזמן ביאתם הי' בעת קצירת עומר שעורים כי תיקון מלכות דקדושה שהוא בחי' מלכות משיח. נעשה ע"י בחי' עומר שעורים כנ"ל גם רות היתה גר צדק. וגרים נעשים ע"י תיקון התפילה בבחי' דין הנ"ל. ע"כ באתה בעת קצירת העומר דייקא וכנ"ל:
font-family: 'Cinzel Decorative', serif;
[שייך לעיל] וזה שאמר המן אתי עומר שעורים ונצח אותי. כי עורמ שעורים דייקא נצח את המן עמלק כנ"ל. כי עיקר מפלתו עי"ז כנ"ל. ונתבטל מלכות הרשעה ונתעלה מלכות דקדושה בחי' מלכות משיח כנ"ל:
And this is the aspect of Terumah and Ma'aser. And ma'aser min hama'aser [a tithe of the tithe] which is also a Terumah. And on the face of it the matter is puzzling: since there is a commandment to separate yet another Terumah — that is, ma'aser min hama'aser — it would have seemed appropriate to separate it all at once. For there is no difference at all between the first and the last Terumah: both go to the Kohen, both are holy with a single holiness according to the law of Terumah. But according to what is found in the words of our master may his light shine (Rabbaynu nayro ya'ir) in the discourse “Vihi na pi shnayim” [Let there be please a double portion] (Section 66) — that there are two spirits (ruchos): a spirit above (ruach l’eila) and a spirit below (ruach l’sata). At the start they are one, and that is the aspect of before Creation. Afterward one must bring from potential to actuality — and then they divide into the two aforementioned spirits. And the bringing from potential to actuality is through speech etc. See there. And this is the aspect of Terumah to the Kohen and ma'aser to the Levi. And ma'aser min hama'aser which is the second Terumah also to the Kohen. For the first Terumah has no fixed measure, because it is in the aspect of the spirit above (ruach d’l’eila) which is the aspect of Chochmah [Wisdom] — for “with wisdom You made them all” (kulam b’Chochmah asisa) (Tehillim 104:24). For it is the aspect of the first yud which is the aspect of thought in the mind — the aspect of Chochmah which is called kodesh [holy]. And therefore it has no measure, for there above — at the beginning of thought, which is the aspect of potential, the aspect of the spirit above — there is as yet no measure or quantity at all. Rather it is taken by estimation and thought (omad umachshavah), for it is in the aspect of thought in the mind, the aspect of potential as mentioned. For all measures and quantities exist only after Creation, and the spirit above is in the aspect of before Creation as mentioned. And the second Terumah — which is ma'aser min hama'aser — is the aspect of the spirit below (ruach d’l’sata), the aspect of actuality where measures and quantities exist. And therefore it is ma'aser min hama'aser — for the life-force below is only a part of one hundred, the aspect of ma'aser min hama'aser. In the secret of: a person is obligated to recite one hundred blessings every day (mea berachos), as is taught (Menachos 43b). And therefore one must first separate the ma'aser — in the secret of: a person is obligated to recite one hundred blessings every day. For the ma'aser is the aspect of Malchus [Kingship], mouth, speech — being the aspect of ma'aser from thought, from the spirit above. And it is given to the Levi, who is the aspect of speech, as it is said: “and Your mighty acts shall they speak” (u’gevurasecha yedaberu) (Tehillim 145:11) — for the Levi’im are in the aspect of gevuros [strengths/severities]. And through speech one brings from potential to actuality — that is, through the ma'aser to the Levi who is the aspect of speech, one brings from potential to actuality, and then the spirit below is drawn down, the aspect of actuality. And this is the aspect of ma'aser min hama'aser which is also a Terumah — the aspect of the spirit below as mentioned. And this is also alluded to in the words of our master in another place (Section 51) — that the Levi is the intermediate aspect between before-Creation and after-Creation, as is brought in the discourse of Rabbi Akiva: “when you reach the stones of pure marble” etc. See there. And therefore he is called by the name Levi — the language of connection (lashon hischabrut) — as it is written: “this time my husband will be joined to me” (hapa'am yilaveh ishi eilai) (Beraishis 29:34) — meaning that it is the aspect of speech which connects the spirit above and the spirit below. For it is intermediate between the two and composed of both, as is brought in the words of our master may his light shine (Section 11) — that speech is called “the bird that stands” (tziparta d’ka’ei) whose head reaches the edge of the heavens and whose ankles are in the water below — for speech is composed of above and below, and it brings from potential to actuality which is the essential Creation as is explained there. And therefore the holy speech of the aspect of the holy tongue (lashon hakodesh) is called pi shnayim [a double portion / lit. mouth of two]. As our master explains (Section 19) in the aspect of “let there be please a double portion in your spirit” (vihi na pi shnayim b’ruchecha) (Melachim II 2:9) — literally pi shnayim, for it is composed of the two spirits as mentioned. And therefore the Sages gave a measure to the first Terumah: tray mimea [two from a hundred]. For the spirit above is composed of the two spirits — for this is the general principle: the upper is composed of the lower, as “the end of deed is in the beginning of thought” (sof ma'aseh b’machshavah techilah). The progression from the beginning of thought — the aspect of the spirit above — to the end of action — the aspect of the spirit below — reaches the aspect of one hundred (mea). And therefore the spirit above, composed of both, is double the lower: tray mimea [two parts from a hundred], for it is composed of both as mentioned. And in truth, according to the essential Torah law (me'ikar hadin mid’Orayta), the first Terumah has no measure at all — for there it is above measure and quantity as mentioned. Only the Sages gave it a measure based on its end — for it will eventually descend downward to the end of action: “the end of deed is in the beginning of thought.” And therefore its measure is tray mimea — composed of both, as is brought in the discourse of Vihi na pi shnayim. See there. And therefore both Terumos go to the Kohen — for the Kohen is the aspect of Chochmah, from which come both spirits, as it is said: “with wisdom You made them all.” And through these aforementioned gifts one raises and elevates the grain and rectifies it as if creating it anew — for one draws down for it the life-force from holiness, from the beginning of thought to the end of action as mentioned. And then the grain is sanctified with the sanctity of the wholeness of the holy tongue, which is the aspect of pi shnayim through which the world and all within it was created.
Loading comments…