ערלה ד

עִנְיָן שָׁלשׁ שְׁנֵי עָרְלָה וּבַשָּׁנָה הָרְבִיעִית צְרִיכָן לְהַעֲלוֹת הַפֵּירוֹת לִירוּשָׁלָיִם וְכוּ':

אות א ע"פ הַתּוֹרָה תִּקְעוּ מֶמְשָׁלָה (בלק"ת סי' א') וְהַכְּלָל לָעִנְיָנֵינוּ כִּי אִישׁ הַ ִשְרְאֵלִי נִבְרָא שֶׁ ְהִי' לוֹ מֶמְשָׁלָה עַל הַמַּלְאָכִים וְכוּ'. אַךְ צְרִיכִין לִשְׁמוֹר א"ע מְאד מִקִּנְאַת הַמַּלְאָכִים שֶׁא ידחפו אוֹתוֹ חַ"ו וְהָעֵצָה לָזֶה לְהַחֲזִיק א"ע בְּשָׁרְשֵׁי נְשָׁמוֹת יִשְרָאֵל שֶׁהֵם חֲצוּבוֹת מִתַּחַת כִּסֵּא הַכָּבוֹד שֶׁהוּא בחי' חַוָּה אֵם כל חָי שֶׁזֶּהוּ בְּחֵי' וַ ִבֶן ה' אֱלֹקִים אֶת הַצֵּלָע וְכוּ'. אַךְ צְרִיכִין להכיראת הַמְפֻרְסָמִים שֶׁבָּהֶם כְּלוּלִים כָּל הַנְּשָׁמוֹת כִּי יֵשׁ כַּמָּה מפורסמים שֶׁל שֶׁקֶר שֶׁעִיקָּר גדולתם רַק עַ"יְ עַזּוּת כִּי עַזּוּת מַלְכוּתָא בְּלֹא תַּגָּא. וְזֶה זוֹכִין עַ"יְ בְּנִין יְרוּשָׁלָיִם שֶׁהוּא בַחַי' שְׁלֵימוֹת הַ ִרְאָה הַתְּלוּיָה בְּלֶב וְכוּ' ולזה צְרִיכִין לְשַׁבֵּר שְׁלשָׁה הֲתֵאוֹת שהם מפסידין הַ ִרְאָה שֶׁבֵַּב שהםתאות מָמוֹן ותאות מִשֵׁגַל וְתַאֲוַת אֲכִילָה וּלְזְכוּת לָצֵאת מאלו הֲתֵאוֹת הוּא עַ"יְ קבלת שָׁלשׁ רַגְלַיִם כָּרָאוּי וְכוּ' ע"ש. וְאָז זוֹכִין ליראה שֶׁהוּא בַחַי' בְּנִין יְרוּשָׁלָיִם. ועי"ז זוְכֵיָן לתפילה שֶׁהִיא דְבַר ה' וְכוּ' וְכוּ'. שעי"ז זוֹכִין לאחוז בְּשָׁרְשֵׁי הַנְּשָׁמוֹת וְאָז יְהִי' קִ וּם לַהַּמֶּמְשָׁלָה שֶׁוֹ עַל הַמַּלְאָכִים וְכוּ'. וְאֲזַי יְכוֹלִין לַעֲשֹוֹת ר"ה וְכוּ' ע"ש כל זֶה היטב:

אות ב וְזֶה בַחַי' שָׁלשׁ שְׁנֵי עָרְלָה שהוא לְתַקֵּן חֵטְא עֵץ הַדַּעַת טו"ר כמרומז בדרז"ל שֶׁאָמְרוּ מי יְגַלֶה עָפָר מֵעֵינַיִךְ אדה"ר וכו' שֶׁהֲרֵי בניך ממָתְנַיִם שלַשׁשַׁנִּים וכו' כַּמְּבוֹאָר במִדְרָשׁ כִּי אָדָם הָרִאשׁוֹן נִבְרָא שֶׁ ְהִי' לוֹ מֶמְשָׁלָה עַל הַמַּלְאָכִים וכן הֱוֵי לֵיהּ שֶׁהֵּי' לוֹ מֶמְשָׁלָה עַל הַמַּלְאָכִים קוֹדֶם החֵטְא כמְבוֹאָר בזוֹהַר ובמדרשים מֵעוֹצֶם הַגְּדוֹלָה וְהַמֶּמְשָׁלָה על הַמַּלְאָכִים שֶׁהֵּי' לאדה"ר קוֹדֶם הַחֵטְא. כשרז"ל הֵי' הַמַּלְאָכִים צולין לוֹ בְּשַר ומסננין לוֹ יַיִן וְכוּ'. וּמֵחֲמָת זֶה בְּעַצְמוֹ נתקנאו בו הַמַּלְאָכִים מְאד עַד שנתגרה בּוֹ הַסַ"מ וכו' כַּמְּבוֹאָר שָׁם בִּמְקוֹמוֹ כי הש"י יָדַע מִזֶּה שיתקנאו בּוֹ הַמַּלְאָכִים עַל כֵּן רָמַז לו שֶׁאָחַז בְּשָׁרְשֵׁי הנשמות שֶׁהֵם בחַי' חִוָּה אם כל חי שֶׁזֶּהוּ בַחַי' וַיִבֶן ה' אֱלֹקִים את הַצֶּלַע בחַי' הַנֶּאֱמַר באדה"ר כי חִוָּה היַא אם כל חי שֶׁהָיְתָה כְלוּלָה מכל הַנְּשָׁמוֹת אַךְ הֵי' צריך לִיזָהֵר מאד שלא להתאחז בהַנְּשָׁמוֹת של הַמְפֻרְסָמִים שַׁל שקַר שֶׁהֵם רֵק ע" עַזּוּת כנ"ל. כִּי גם אָז הֵי' בַּמְּצִיאוּת שרָשַׁם כִּי הֵם מִבְּחֵי' התתקע"ד שהי' קודם בְּרִיאַת העולם שהן הֵן עזי פנים שֶׁבַּדּוֹר ואינון רֵישֵׁי עַמָּא כמובא בזוה"ק. ומחמת שאדה"ר הי' צָרִיךְ לִשְׁמוֹר א"ע מהם ע"כ צוַה עָלָיו הש"י מכל עץ הַגָּן אכל תאָכַל ומֵעֵץ הדָּעַת טו"ר לא תֹאכַל ממֶנּוּ וכו' עֲצֵי הגַּן הֵם בַחַי' נְשָׁמוֹת קדושות כַּ ָכל נִשְׁמָתִין מֵאִילָנָא רבָּרַבָּא נפקין כ"ש בזוה"ק. כִּי כל עֲצֵי הג"ע יוֹנְקִים וּמְקַבְּלִים מִבְּחִינוֹת עֵץ הַחַ ִים אֲשֶׁר בְּתוֹךְ הֶגֶן שֶּׁהוּא כלַוְּלֹ מִכָּל הַנְּשָׁמוֹת הַחֲצוּבוֹת מִכִּסֵא הַכָּבוֹד כִּי עֵץ הַחַם עוֹמֵד תַּחַת כִּסֵּא הכבדו שדרך שָׁם יוֹרְדִין וְעוֹלִין כל הַנְּשָׁמוֹת כשצריכין לִבָּא לָזֶה הָעוֹלָם מִשָּׁם. וְכֵן לְהֵיפֶךְ כשצריכין לַחֲזוֹר וְלַעֲלוֹת מִזֶּה הָעוֹלָם לִמְקוֹמָם וְשָׁרְשָׁם שֶׁכּוּלָם צְרִיכִין לֵירֵד וְלַעֲלוֹת דֶּרֶךְ עֵץ הַחַם כַּ ָדוּעַ אַךְ יֶשׁ עֵץ הַדַּעַת בְּתוֹךְ הַגָּן שֶׁהוּא בַחַי' שׁוֹרֶשׁ הנשמות שַׁל המפורסמים של שֶׁקֶר שֶׁהֵם בַחַי' הָעַזֵּי פָנִים שֶׁבַּדּוֹר שהֵם בחינת עֵץ הדעת טוֹב וָרָע כי הֵם מְעַרְבְּבִים מטוב וָרָע כִּי בְּוַדַּאי כל מְפוּרְסָם שַׁל שֶׁקֶר בְהֶכְרֵחַ שֶׁ ְהִי' בּוֹ בְּוַדַּאי אֵיזֶה טוֹב כִּי בְּלֹא זֶה לֹא הי' לוֹ כח לְהַמְשִׁיךְ נפשות ישראל אחריו. כִּי מטִבַּע נפשות של ישראל לְהַמְשִׁיךְ אֶת עַצְמָן רֵק אֶל הטוב. ועל כן בודאי א"א שֶׁ ְהִי' מְפוּרְסָם של שקר כ"א כשיש בּוֹ מְעַט טוּבַ בַּבַּחַי' כל שקַר שאֵין בו אֱמֶת בתחילתו אֵינוֹ מִתְקַ ֵים וכו'. רֵק שֶׁהֵרַע וְהַשֶּׁקֶר שֶׁבּוֹ מְרוּבָּה מן הַטוֹב שֶׁזֶּהוּ בַחַי' עֵץ הַדַּעַת טו"ר וע"ז נצטוה אדה"ר וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ כְּדֵי שֶׁא יתאחז ויתקשר בְּשָׁרְשֵׁי הַנָּשְׁמוּ תשל הַמְפֻרְסָמִים שַׁל שֶׁקֶר שֶׁהֵם בַחַי' הָעַזֵּי פָנִים אֲשֶׁר קוּמָטוּ בלֹא עת. אבַּל הס"מ התגרה בו וְהִסִּיתוּ לעֲֲבוֹר על מִצְוָה זאֶת לאֱכוֹל מעֵץ הדָּעַת ועי"ז לא הי' לוֹ כּחַ לעַמּוּד במֶמְשַׁלְתּוֹ על הַמַּלְאָכִים וּדְחָפוֹ והפילו אוְת וּבַחַי' כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תמוֹת מאָן דנָחִית מדַּרְגֵּיהּ קרי בִּי וימת כ"ש בזוה"ק (נָשָא ד' קַָה עָ"ב) כי עַ"יְ פגם אֲכִילַת עץ הַדַּעַת פגַּם בכל הַג' תַּאֲוַת כנ"ל שצְרִיכִין לשִׁבְרָם כדְי שיָדַע להִכִּיר את שָׁרְשֵׁי הנשמות שַׁל הָעַזֵּי פנָם וְכוּ' שֶׁהֵם תַּאֲוַת מָמוֹן ומִשֵׁגַל ואֲכִילָה כנ"ל בהתורה הַנַּ"ל והוּא פגַּם בכּוּלָן ע"י אֲכִילַת עץ הַדַּעַת וז"ש ותרא האִשָׁה כי טוֹב העֵץ למַאֲכָל זֶה תאוֹת אכַָּה וכִּי תאִוָּהּ הִיא לעֵינָיִם זה בַחַי' תַּאֲוַת משֵׁגַל שתָּלוּי' בְּעֵינַיִם כ"ש ולֹא תתורו אחרי לְבַבְכֶם רי עיניכם וְכוּ' וְנֶחְמָד הָעֵץ זֶה בַחַי' תַּאֲוַת מָמוֹן שנאמר עליו תחמוד. ומאחר שפגם אלו הַג' תַּאֲוַת בודאי לא הי' לו עוֹד כח לעמוד בַּמֶּמְשַׁלְתּוֹ וְכוּ' וְכַנַּ"ל:

אות ג וזה בחי' שלש שני ערלה שכשנוטעין עץ מאכל צריכין להמתין ג' שני ערלה שלש שנים דייקא כנגד שלש תאות הנ"ל כדי לשבר ולבטל ג' תאוות הנ"ל כדי לשמור את האילן שלא יינק מבחי' עץ הדעת טו"ר ח"ו מבחינות שרשי נשמות של המפורסמים של שקר רק תהי' יניקתו מבחי' עץ החיים אשר בתוך הגן וכו'. וזהו ובשנה הרביעית יהי' כל פריו קודש הילולים לה' שצריכן להעלות הפירות לירושלים היינו כנ"ל. שאחר שזוכין להכניע ג' תאות הנ"ל שהם בחי' ג' שני ערלה כנ"ל אח"כ זוכין לבחי' בנין ירושלים שהוא יראה שלם התלויה בלב כנ"ל. וע"כ צריכין אחר הג' שני ערלה להעלות הפירות לירושלים שהוא בחי'יראה שלם שזוכין ע"י שמכניעין ג' תאות הנ"ל ע"י שנזהרין מלאכול הפירות בשלש שני ערלה וכנ"ל. וע"י בחי' בנין ירושלים זוכין לתפילה כנ"ל בהתורה הנ"ל. וזהו ובשנה הרביעית יהי' כל פריו קודש הילולים לה' קודש הילולים דייקא בחי' תפילה שהוא שבחים והילולים לה' שזוכין ע"י בחינות בנין ירושלים שזוכין ע"י שמכניעין שלשה תאות הנ"ל. שזהו בחי' איסור אכילת הפירות שלש שני ערלה ונטע רבעי להעלות הפירות בשנה הרביעית לירושלים וכנ"ל:

אות ד ואז יכולין לעשות ר"ה כמבואר בהתורה הנ"ל. וזה בחינות התקיעות שסימנם קש"ת שהם בחי' האבות אברהם יצחק ויעקב כמובא כי ג' אבו תהם בחי' ג' רגלים כי פסח נגד אברהם וכו' היינו שע"י התקיעות תקיעה שברים תרועה בחי' קש"ת בחי' תלת אבהן עי"ז מעוררין כח השלשה רגלים שעי"ז מכניעין ג' תאות הנ"ל. שעי"ז זוכין ליראה בחי' היתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו שזהו בחי' ר"ה שאז נמשך יראה גדולה בחי' ובכן תן פחדך וכו' ואיתך וכו'. ועי"ז זוכין לתפילה כי עיקר בנין התפילה הוא בר"ה כמובן בכוונות וע"י התפילה שהיא דבר ה' בחינות בדבר ה' שמים נעשו זוכין שיפול ויתבטל העזות של העזי פנים וכו'. ואז יכול להתקשר בשרשי נשמות הקדושים שעי"ז יכולין לעשות ר"ה כ"ש שם בהתורה הנ"ל. נמצא שעיקר בחי' ר"ה נתהוה ע"י התקיעות שהם בחי' שלש רגלים שהם מכניעין הג' תאות הנ"ל. שעי"ז זוכין לכל הבחי' המבוארין שם עד שזוכין לעשות ר"ה וע"כ נקרא ר"ה יום תרועה כי עיקר בחי' ר"ה נתהוה ע"י הג' קולות של השופר שהם בחי' שלש רגלים וכו' כנ". וכל זה הוא תיקון חטא אדה"ר שנברא שיהי' לו ממשלה על המלאכים ופגם בזה וכו' כנ". כי כל חטאו הי' בר"ה שאזנברא והיה צריך אז להמשיך כל התיקונים הנ"ל. שעי"ז הי' זוכה לבחי' קדושת ר"ה ואז הי' נתתקן כל הנ"ל והוא פגם בזה באותו היום ע"כ כל תיקונינו עתה הוא ע"י ר"ה שאנו צריכין להתקבץ הרבה נפשות ישראל באמת שהם יכולין לעשות ר"ה שעי"ז נתתקן הכל אמן ואמן:

אות ה

כי עיקר הראש וההתחלה של כל התיקוניםהוא על ידי ראש השנה ראש דייקא כי ר"ה הוא יום ראשון לתשובה היינו התחלת התשובה כי אז הוא יום ראשון לעשי"ת. כי באמת התחלת התשובה והתיקון קשה וכבד מאד כיט קשה מאד לידע ולמצוא הראש וההתחלה כי ע"פ רוב כל התיקונים והעצות כ"א תלוי בחבירו ומחמת זה קשה למצוא הראש וההתחלה למשל בהתורה הזאת מבואר שצריכין לבא להתכלית שתתקיים ממשלתו עלהמלאכים., ולזה צריכן לקבל ג' רגלים כראוי שעי, משברין ג' תאוות הנ"ל שעי"ז זוכין ליראה שבלב שעי"ז נברא מלאך שמשפיע נבואה וכו'. שעי"ז זוכין לתפלה וכו' וכו' שעי"ז נופל העזות של העזי פנים וכו' ואז יכול להתקשר בשרשי נשמות שהם בחי' כסא הכבוד שעי"ז מתקיים ממשלתו וכו' ואז יכול לעשות ר"ה וכו' ע"ש. נממא שכפי בנין התורה הקודשה הזאת, עיקר ההתחלה מג' רגלים שעיז"ז שמקבלין הג' רגלים כראוי זוכין לשבר הג' תאוות הנ"ל עד שזוכין לכל הבחי' הנ"ל. ובאמת בוודאי מי שזוכה להתגבר לילך בדרך הזה שמתגבר לקבל הג' רגלים כראוי וממשיך עלי והדעת בג' רגלים ומשבר עי"זכל הג' תאוות עד שזוכה לכל הנ"ל בודאי אשרי לו אבל בעו"ה אבדה העצה מאתנו כי גם העצה בעצמה קשה וכבד עלינו לקיים כי אין אנו יודעין איך זוכין לקבל הג' רגלים כראוי באופן שנחדש את מוחינו ודעתינו בכל רגל ורגל עד שנזכה ע"י קדושת הג' רגלים לשבר ולבטל כל הג' תאוות הנ"ל. וע"כ עדיין לא זכינו לשבר כל הג' תאוות הנ"ל כראוי ומחמת זה אנו רחוקים מכל התיקונים הנ"ל וגם מחמת זה בעצמו שרחוקים משבירת הג' תאוות הנ"ל מחמת זה רחוקים מקבלת ג' רגלים כראוי כי הא בהא תליא כי כפי המבואר כאן בהתורה הזאת שהג' רגלים משברין ומבטלין הג' תאוות הנ"ל. נמצא שג' התאוות הנ"ל הם ההיפך מקדושת הג' רגלים ע"כ בוודאי כל זמן שלא ביטל הג' תאוות אלו הוא רחוק מקדושת הג' רגים כי אלו הג' תאוות הם ההיפך מקדושת הג' רגלים כנ". וע"כ קשה וכבד למצוא הראש וההתחלה וכן הוא ברוב העצות והתקונים שקשה וכבד למצוא הראש וההתחלה מחמת שע"פ רוב כ"א תלוי בחבירו ואין יודעין מהיכן הראש וההתחלה וכמבואר בדברי אדמו"ר ז"ל מזה במ"א. וע"כ עיקר הראש וההתחלה של כל התקונים שבעולם הוא ע"י ראש השנה. וע"כ נקרא ראש השנה ראש דייקא כי משם עיקר הראש וההתחלה ליכנוס לעבודת ה'. כי הוא יום הראשון לעשי"ת היינו ראשית התשובה והתיקון:

אות ו כי מה שקשה למצוא הדרך לשוב להש"י זה מחמת חטא אדה"ר ומחמת ריבוי עוונותינו שעי"ז נתבלבלו כל המקומות והדרכים עד שקשה למצוא הדרך לשוב אליו יתב' כי עיק התשובה הוא לשוב הדברלמקום שניטל משם בבחי' זרקא דאיזדרקת לאתר דאיתנטילת מתמן (כ"ש בסי' ל"ה) אבל מריבוי עוונותינו קשה לנו מאד למצוא מקומינו לידע איך לשוב אל המקום אשר נחצבנו משם.וזה ששאל הקב"ה את איוב על שהרהר אחר מדותיו ית' איפה היית ביסדי ארץ ודרז"ל איפה שלך היכן היתה באדה"ר כי אדה"ר היה כלול מכל הנשמות ושאל אותו הקב"ה אם יודע היכן הי' מקומו בקומתו של אדה"ר וכמובא מזה בכתבי האריז"ל באריכות בס' הגלגולים ע"ש היינו ששאל אותו הקב"ה אם כבר זכה לתשובה שלימה לשוב אל מקומ ושנטל משם ומאחר שעדיין אינו יודעאת מקומו בקומתו של אדה"ר בודאי לא זכה עדיין לתשובה שלימה לשוב למקומו שניטול משם מאחר שעדיין אינו יודע את מקומו ומחמת זה עובר עליו כל מה שעובר כי כל מה שהש"י מסבב עם האדם הכל לטובתו כדי להשיבו לדרך הישר והש"י מסבב עמו בכמה סיבות כפי מה שהוא ית' יודע את מקום כ"א וא' שכמו כן הוא צריך לגלגל עמו בגילגולים אלו בסיבו תאלו ומחמת שאין מי שידע מקום כ"א וא' מתחילה ועד סוף. ע"כ א"א להבין דרכיו יתב' ומחת זה קשה מאד למצוא הראש וההתחלה לתשובה מחת שאין מי שידע את מקומו מחמת שמחטא אדה"ר נשרו אבריו ונפלו ממנו כמה נשמות ונתבלבל מקומם מאד וכמו כן ע"י החטאים של כל אחד ואחד. ע"כ עיקר תיקון התשובה א"א להתחיל כ"א ע"י הצדיקים אמתיים שהם אוחזים בכסא הכבוד דהיינו בשרשי נשמות ישראל שםה יכולים לעשות ר"ה כי הם בבחי' מקומו של עולם ויודעים מקום כל א' וא' מתחילה ועד סוף הם יודעים לדון הכל לכ"ז ולעשות ר"ה שהוא יום ראשון לעשי"ת דהיינו התחלת התשובה כי הם מוצאים זכות לכ"א לפי מקומו שיודעים אפילו אם הוא הגרוע שבגרועים ומכניסים אותו לכ"ז באמת כי זה עיקר הזכות שמוצאים עליו כדי להנטותו לתחיה להכניסו באמ תלכף זכות להחזירו בתשובה שלימה באמת כי חוץ מזה הכל הבל ואין שום זכות וטובה בעולם כ"א כשע"י הזכות הזה יזכה לאיזה טובה אמתיית ונצחיית לבא לתכלית האמתי. וע"כ בוודאי מה שהצדיקים שיכולים לעשות ר"ה דנים הכל לכ"ז לפי מקום כ"א העיקר הוא מה שעי"ז מכניסים אותם באמת לכף זכות ומכניסים בהם הירהורי תשובה וזה שאנו רואין בחוש שבר"ה ועשי"ת מגיע על כ"א מישראל איזה הרהור תשובה והכל צועקים להש"י מעומק הלב ומאין בא זאת כל זה נמשך רק מהצדיקים האמתיים שיכולין לעשות ר"ה ע"י שהם יודעים מקום כ"א ואחד כנ"ל שעי"ז דנים הכל לכף זכות ומכניסין את הכל באמת בכף זכות ומכניסים בהם הרהורי תשובה ומודיעים להם ומאירים להם בדעתם שורש העצה והראש וההתחלה ליכנוס בדרכי התשובה שהעיקר הוא לצעוק אל ה' תמיד מעומק הלב שזה עיקר בחי' ראש השנה ועי"ת והעיקר הוא ראש השנה שהוא הראש וההתחלה שאז מתחילין הכל בהתחלה האמתיית שהוא לצעוק אל ה' מעומק הלב. בחי' ממעמקים קראתיך ה' מעמקי עמקים וכל זה נמשך על כל אחד מישראל מגדולי הצדיקים שיודעים מקום כל אחד וא' שהם דנים הכל לכ"ז והם עושין ר"ה כנ"ל. ומשם עיקר התחלת התשובה לכ"א מישראל וע"כ צריכין לנסוע לצדיקים אמתיים על ר"ה כי מהם עיקר קדושת ר"ה. כי אפילו הרחוקים מהם שאין נוסעין אליהם כולם מקבלים מהם קדושת ר"ה שהוא התעוררות התשובה וכנ"ל אבל בודאי כל מי שמתקרבים אליהם ונוסעים אליהם על ר"ה בודאי הם עיקר המקבלים קדושת ר"ה שנמשך רק מהצדיקים כנ"ל:

אות ז נמצא שעיקר הראש וההתחלה הוא מר"ה כנ"ל. ועיקר ההתחלה הוא מה שבר"ה מתחילין הלכ לצעוק מעומק הלב להש"י בחי' ממעמקים קראתיך ה'. וזאת ההתחלה נמשכת על כל השנה כולה על כל מי שבא לשוב באיזה עת שהוא שעיקר התחלתו מבחי' ר"ה היינו מבחי' ממעמקים קראתיך. היינו לצעוק להש"י מעומק הלב ממקום שהוא ואז יאיר לו הש"י הדרך לתשובה ויאיר עיניו לידע מהיכן להתחיל לשוב אליו ית':

וזה בחי' כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשינו. כסא כבוד זה בחי' שרשי נשמות ישראל שזהבחי' מקומ ושל עולם כנ"ל ששם השורש של כל הראשית וההתחלה של כל א'. כי שם מקום כ"א ואחד. וזהו מרום מראשון היינו שהכסא כבדו שרשי נשמות ישררל בחי' מקומו של עולם הוא מרום מראשון שהוא מרומם מראשון והתחלה של כ"א שהוא בחי' מקום של כל אחד ואחד כי כל התחלתו והראשית של כל אחד ואחד הכל כלול שם כי הוא בחי' מקומו של עולם ואין העולם מקומו נמצא שהוא מרומם מכל הראשית וההתחלה שלכ"א שהוא מקום כ"א כי כל המקומות כלולים בו והוא למעלה מכל המקומות שהם בחי' הראשית של כ"א כנ"ל. וזהו מקום מקדשינו שעי"י בחי' כסא כבוד בחי' מקומו של עולם וכו' כנ"ל עי"ז יכולים לקדש מקום כ"א ואחד ע"י שיודעין מקום כ"א ואחד מהיכן הוא נמשך שעי"ז יכולים לדונו לכף זכות ולמצוא לו פתח לתשובה להאיר לו המקום והדרך שישוב על ידו להשי"ת. וזהו מקום מקדשינו שעל ידי זה יכולין לקדש ולטהר מקום כל אחד ואחד על שיודעין את מקומו שעל ידי זה דנים אותו לכף זכות ומחזירים אותו בתשובה שלימה כפי מקומו וכנ"ל:

אות ח ובשביל זה נוסעין על קברי צדיקים בראש השנה כי במקום מנוחת הצדיקים שם כלולים כל המקומות של כל אחד ואחד כי במקום מנוחתו שם נמשך קדושת הכסא כבוד שהוא נחלתם כ"ש וכסא כבוד ינחילם. וע"כ שם הוא בחי' מקומו של עולם ויכול כ"א למצוא שם את מקומו ולשוב להש"י. וזה בחי' וירא ראשית לו כי שם חלקת מחוקק ספון היינו במקום קבורת הצדיק שהוא בחי' משה בחי' שם חלקת מחוקק ספון שם יכול כל אחד לראות הראשית שלו היינו בחי' ההתחלה והראשית שהוא צריך להתחיל לשוב להש"י. מחמת ששם כל המקומות של כ"א שהם בחי' ההתחלה והראשית של כ"א. וזהו ויתא ראשי עם היינו כי הצדיק בחי' משה זוכה להיות בבחי' מקומו של עולם ע"י שהתקשר עצמו לשרש ינשמות ישראל שכלולים בה ראשי עם. כי כל הנשמות נחלקים תחת הראשים והמנהיגים כמבואר בתחלת התורה הזאת. וזהו צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל צדקת ה' היינו שהצדיק עושה צדקת ה' היינו שהוא עוסק להצדיק את כל באי עולם ולדון את הכל לכף זכות כמו הש"י בעצמו שהוא עושה עמנו צדקה וחסד ודן אותנו לכ"ז תמיד מחמת שהוא ית' מקומו של עולם ויודע מקום כ"א וא' כנ"ל כמו כן הצדיק שאוחז בשרשי נשמות הוא ג"כ עושה צדקת ה' שמצדיק את הכל לכ"ז כמו הש"י כנ"ל. וזהו ומשפויו עם ישראל שזה הצדיק יכול לעשות ר"ה לשפוט ולדון את כל ישראל. כי הוא יודע לדון את הכל לכ"ז מחת שהוא בבחי' מקומו של עולם וכנ"ל:

אות ט וזהו תקעו בחדש שופר וכו' עדות ביהוסף שמו ודרז"ל בר"ה יצא יוסף מבית האסורים ועיקר יציאת מצרים היה בזכות יוסף בבחי' ויקח משה את עצמות יוסף עמו. וכל הג' רגלים כולם הם זכר ליציאת מצרים. נמאצ שגם עיקר קדושת הג' רגלים נמשך מבחי' ר"ה שאז יצא יוסף מבית האסורים שעי"ז יצאו ממצרים וזכינו לקדושת הג' רגלים. כי עיק בחי' קידוש החודש שהוא תיקון פגימת הלבנה שעי"ז קדושת כל הרגלים כ"ש עשה ירח למועדים הוא על ידי קדושת ר"ה שהוא בר"ח שאז אומר הש"י בעצמו הביאו על יכפרה וכו' כמבואר בהתורה הזאת. ואז ע"י שישראל עושין תשובה עי"ז כביכול מביאין כפרה וסליחה עליו ית' כי באתערותא דלתתא איתער לעילא. כ"ש באלקים נעשה חיל כי העבודה צורך גבוה והא בהא תליא כמ ושעיקר התחלת תשובתינו בר"ה הוא ע"י מה שהש"י ריחם עלינו וקבע לנו ר"ה בר"ח שאז הוא יתב' בעצמו מבקש כפרה שעי"ז יש לנו פתחון פה לבא לפניו וכו' כ"ש שם. כמ וכן עי"ז בעצמו שאנו זוכין אז בר"ה לתשובה עי"ז בעצמו אנו מביאין עליו ית' כפרה כי עיקר תלוי בתשובתינו. וזה עיקר בקשת הש"י מישראל הביאו עלי כפרה שאנו בני ישראל, אנו דייקא צריכין להביא עליו כפרה על שמיעט את הירח שמשם כל הפגמים כי הכל תלוי בנו. כי אין חבוש מתיר א"ע וכו' כמובא בתיקונים. וע"כ ע"י התשובה שאנו עושין בר"ה עי"ז מביאין עליו כפרה ית'. ועי"ז נתמלא פגימת הלבנה שזהו בחי' קידוש החודש שמשם כל הרגלים. נמצא שעיקר בחי' קידוש החודש שהוא תיקון פגימת הלבנה הוא ע"י ר"ה. וע"כ כל יציאת מצרים שהוא בחי' קדוש תהג' רגלים בחי' קידוש החודש בחי' החודש הזה לכם ראש חדשים שהיא מצוה ראשונ שנצטוה משהבעת יציאת מצרים כל תיקון זה נמשך מר"ה. היינו כי גם אז האיר עליהם בהעלם גדול קדושת ר,ה בזכות יוסף שיצא בר"ה מבית האסורים בחי' עדות ביהוסף שמו. ובשביל זה נתקשה משה על קידוש החודש. מחמת שקידוש החודש הוא בחי' מילוי פגימת הלבנה שזה בחי' שורש התשובה בחי' הביאו עלי כפרה והתחלת התשובה קשה מאד כנ"ל. ע"כ נתקשה משה בזה מאד עד שגילה לו הש"י סוד קידוש החודש שהוא שורש התשובה שמתחיל מר"ה שבו יצא יוסף שעי"ז הי' עיקר יציאת מצרים שהוא בחי' קידוש החודש בחי' קדושת הג' רגלים כנ"ל:

וע"כ קבע התנא דיני קידוש החודש במס' ר"ה. כי עיקר בחי' קידוש החודש הוא ע"י ר"ה שקבע אותו הש"י ברחמיו העצומים בר"ח שהוא חסד גדול ועליון מאד וכנ"ל:

וע"כ גם עיקר יציאת מצרים הי' ע"י ריבוי הצעקות והזעקות שצעקו בני ישראל אל ה'. כ"ש ונצעק אל ה' אלהינו וירא את ענינו וכו'. וכתיב ויאנחו בני ישראל וכו' ויזעקו ותעל שועתם אל האלקים וכו' היינו כי עיקר יציאת מצרים הוא ע"י בחי' ר"ה שעיקרו הוא בחי' קולות בחי' ממעמקים קראתיך ה' בחי' קול שופר שהוא בחי' מן המיצר קראתי י"ה וכו'. כי עיקר יצי"מ הי' ע"י יוסף שיצא בר"ה מבית האסורים כנ"ל. כי גם יוףס יצא בר"ה ע"י צעקתו להשם יתברך. כ"ש שם אחר פסוקי תקעו הנ"ל בצרה קראת ואחלצך וכו'. היינו כנ"ל:

אות י והנה בר"ה כל עסקינו לבנות ולתקן בחי' מלכות כמבואר בכוונות. היינו כי אז עוסקין להעלות ולתקן את התפלה שהיא דבר ה' לגואלה ולפדותה מן הגלות וכו' כמבואר בהתורה הנ"ל ועי"ז אנו זוכין שיומשך עלינו קדושת ר"ה שהוא בחי' אל תדין את חבירך עד שתגיע למקומו שזה זוכין ע"י תפלה בשלימות. שעי"ז יכולין להתקשר לשרשי נשמות שהם בחי' כסא הכבוד וכו' בחי' מקומו של עולם שעי"ז יודעין לדון את הכל לכ"ז שזהו בחי' קדושת ר"ה וכו' במבואר שם היטב ע"ש. והכל נעשה על ידי הצדיק האמת כנ"ל. כי זה הצדיק האמת שכבר שבר כל התאות וכו' עד שזכה לכל התיקונים הנ"ל עד שזכה ישש לו כח לעשות ר"ה הוא ממשיך עלינו על כ"א מיששראל המקורבים אליו קדושת ר"ה דהיינו שהוא דן אותנו לכ"ז ומכניס אותנו באמת לכ"ז עד שמגיע על כ"א הרהור תשובה. ומתחיל ליכנוס בדרכי התשובה ולהמשיך כל התיקונים הנ"ל עד שנזכה גם אנחנו לאחוז בשרש יהנשמות ולעשות ר"ה כנ"ל. והנה כלל התיקונים הנ"ל הם לקבל שלש רגלים כדי לשבר ג' תאות הנ"ל. וזה אנו ממשיכין ע"י השופר ע"י התקיעות שסימנם קש"ת בחי' תלת אבהן שהם בחי' ג' רגלים כנ"ל. ועי"ז זוכין ליראה שזהו בחי' שופר בחי' היתקע שופר בעיר וכו'. ועי"ז זוכין לנבואה היינו בחי' מתן תורה שניתנה בקול שופר שמזכירין בר"ה.כי עיקר שלימות רוח נבואה זכינו בשעת קבלת התורה. כ"ש פנים בפנים דבר ה' עמכם. דבר ה' זו נבואה כ"ש אדמו"ר ז"ל במ"א וע"י נבואה זוכין לשלימות התפלה. וזה עיקר בחי' ר"ה לבנות התפלה שהיא בחי' מלכות כידוע ועיקר שלימות התפלה היא ש/כל שיח השדה יחזרו ויתנו כחם לתוך התפלה. בבחי' ויצא יצחק לשוח בשדה וכו' שזהו בחי' התנוצצות משיח וכו' כמבואר שם היטב ע"ש. וזהכל עסקינובר"ה כי אז עוסקין להתפלל על צמיחת קרן משיח. שזהו עיקר מלכות דקדושה שאנו צריכין לגלות בר"ה. כמ ושאנו מתפללין וצמיחת קרן לדוד עבדך ועריכת נר לבן ישי משיחך וכו' ותמלוך אתה ה' לבדך וכו' מלוך על כל העולם כולו וכו' המלך הקדוש המלך המשפט וכו' כי הכל אחד כי שלימות התפילה הוא בח'י מלכות דקדושה כנ"ל. ועיקר מלכות דקדושההיא מלכות משיח שאז יתגלה מלכותו ית' לעין כל. כי אז יתקים והי' ה' למלך על כל הארץ וכו'. ועיקר שלימות התפילה שהיא בחי' התנוצצות משיח שהוא מלכות דקדושה היא כשהתפילה נשלמת וכלולה מכל שיח השדה כנ"ל. וזה צריכין בר"ה שאז נברא אדה"ר. והי' צריך להתפלל ולהעלות ולהוציא כל שיח השדה. כ"ש וכל שיח השדה טרם יהי' בארץ וכו' כי לא המטיר ה' אלקים וגו' ואדם אין כוו' ופרש"י עד שבא אדם והכיר בטובת הגשמים והתפלל עליהם וכו' כי עמדו על פתח קרקע עד שבא אדם וכו'. נמצא שכל שיח השדה לא יצאו בארץ עד שבא אדם ביום שנברא שהוא ר"ה והתפלל עליהם וירד המט"ר ואז יצאו ואז נתגלה שכל שיח השדה כל כחם וגדילתם ויציאתם לעולם הוא רק ע"י תפילה. והם מחויבים להחזיר כל כחם לתוך התפילה שהיא דבר ה' שהוא שורשם. אבל אדה"רהי' צריך להתפלל עוד להשלים תיקון העולמות בשלימות. ואז היו עולים ונכללים כל שיח השדה בתוך תפילתו בתכלית השלימות בבחי' התנוצצות משיח כי הוא הי' צריך אז להמשיך התיקון של משיח כידוע. אבל ע"י שפגם בעץ הדעת ולא התפלל תפילתו כראוי עי"ז נפגם הכל ואנו צריכין בכל ר"ה לתקן זאת כמובן בכוונות. ע"כ עיקר שלימות התפלה בר"ה הוא בבחי' הנ"ל שיעלו כל שיח השדה ויוכלל כל כחם בתוך התפילה שזהו בחי' התנוצצות משיח שצריכין להמשיך בר"ה כנ"ל. ואנו עוסקין בתיקון זה בכל השי"ת לתקן התפילה בבחי' זאת שכל שיח השדה יתנו כחם בתוך התפילה שעי"ז נתבטלין כל הרפואות כי כל הרפואות נמשכין לתוך כל מה שאוכלין ושותין. בבחי' וברך את לחמך ואת מימיך והסירות מחלה מקרבך וכו' ע"ש כל זה היטב. וזהבחי' מה שמצוה לאכול בע"י. כי מבואר בכוונות שבעי"כ נשלם הנסירה ע"ש היינו שאז נגמר בנין המלכות שהיא בנין התפילה כנ"ל. ועיקר שלימות התפילה עד הוא שכל שיח השדה יתנו כחם לתוך התפילה עד שיתבטלו כל הרפואות של הדאקטורים. כי נוכל להמשיך כל הכחות של הרפואות לתוך כל מה שנאכל ונשתה. וכשזוכין לזה איז בודאי האכילה מצוה גדולה כי אז האכילה בשלימות גדול. מאחר שנמשך לתוך אכילתו חיות משרשו העליון מבחי' דבר ה'. וכל הכחות והחיות של כל שיח השדה כלולים במה שאוכל שבחי' זאת נמשכת מהתנוצצות משיח. ואזי בודאי מאיר אור גדול וקדושה גדולה באכיטלתו משרשו מבחי' דבר ה'. וע"כ אז בודאי אכילתו היא מצוה גדולה. וע"כ בעי"כ שאז נשלם בניטן התפילה בבחי' זאת בבחי' התנוצצות משיח שאז נמשך מן השורש מבחי' דבר ה' כל הכחות והחיות של כל שיח השדה לתוך אכילתו. ע"כ אז מצוה גדולה לאכול וכנ"ל:

ואז זוכין ביוה"כ לשלימות התפילה בתכלית השלימות דהיינו שאז אנו ניזונין מקולות התפילה לבד בלי התלבשות בשום דבר כי בעי"כ זכינו שע"י התפילה יהי' נמשך כל החיות של כל שיח השדה לתוך מה שאוכל ושותה. שאז האכילה בודאי בשלימות גדול ובקדושה גדולה אבל עכשיו ביוה"כ זוכין להיות ניזון מקולות התפילה לבד ואין צריכין שיתלבש כחות וחיות התפילה בשום דבר:

אות יא וזה בחי' סוכה שעושין לאחר ר"ה ויוה"כ. כי ר"ה ויו"כ וסוכת כולם בבחינות כסא הכבוד שהקב"ה יושב עליו בימים האלו כדי לדון אותנו לכ"ז מחמת שכסא הכבוד הוא בבחי' מקומו של עולם שעי"ז יודע את מקומינו של כ"א ואחד ועי"ז הוא דן אותנו לכ"ז בחסד וברחמים גדולים ונפלאים מאד בבחי' אל תדין את חבירך עד שתגיע למקומו כמובא שם בהתורה הנ"ל. כי הדין והמשפט של סוכות שהוא הו"ר אז הוא גמר החתימה לטובה כידוע וע"כ בכל אל והימים נכון ומתוקן כסאו לישב עליו למשפט כדי לדון ולשפוט אותנו ברחמים ע"י בחינות כסא כבוד שהוא בחי' מקומו של עולם כנל. וזה שגילה אדמו"ר ז"ל בסיפורו נוראות מהמעשה של הכסא המובא אצלינו שאמר שראה אז על הכסא ר"ה. ר"ה ממש. יו"כ יו"כ ממש. סוכות סוכות ממש. היינו ששם ראה עוצם נוראות קדושת ר"ה כמ ושהוא ר"ה בשורשו העליון וכן יו"כ סוכות ואח"כ גילה נוראות. שזהו כרסי שביבין די נור וכו' כרסי"ה ר"ת ר"ה י"כ סוכות. ראה והבט נפלאות ' נמצא שר"ה יו"כ סוכות כולם שרשם בבחי' כרסיה בחי' כסא הכבוד בחי' נכון כסאך מאז הנאמר על ימים אלו והכל כדי לדון אותנו לכ" וכו' כנ"ל. וזהו בחי' סוכה שעושין אחר ר"ה ויו"כ בזה מראה לנו הש"י צם חיבתו ואהבתו אלינו ישראל עם קרובו ומגלה לנו שדן אותנו בר"ה לכף זכות בחסד וברחמים גדולים לפי מקומו של כל אחד כיהוא מקומו של עולם וכו' כנ"ל. וזהו בחינת סוכה שאמרה תורה שכ"א יצא ממקומו ודירתו ויכנוס בסוכה שהוא בחי' כסא הכבוד בחי' מוקמו של עולם כי סוכה היא בחי' אימא דמסככא על בנין בחי' אם לבינה בחי' אם כל חי שרשי הנשמות שהיא בחי' כסה"כ בחי' מקומו של עולם שע"י בחי' זאת נתעורר הרחמנות של הש"י לדון אותנו בר"ה ברחמים גדולים וע"כ עכשיו בחד הסוכות צוה עלינו שכולנו נמצא ממקומינו ונכנס לסוכה ששרשו בחי' מקומו של עולם כנ"ל להורות ולגלות לעין כל שהוא מעלה ומכניס אותנו לבחי' שרשינו בחי' מקומו של עולם שעי"ז דן אותנו לכ"ז בחסד גדול ונפלא כנ"ל. כי כבר מבואר לעיל שעיקר החסד מה שהש"י דן אותנו לכ"ז לפי מקום של כל אחד הוא מה שעי"ז הש"י מכניס אותנו באמת לכ"ז ומחזיר אותנו בתשובה שלימה שרק זה הוא עיקר הטוב והחסד אמתי שהש"י עושה עמנו תמיד ובפרט ביותר באלו הימים הנוראים ששרשן ר"ה וכנ"ל. היינו כי כ"א נתעה ע"י עוונותיו ותאוותיו למקום שנתכה בבחינת תעיתי כשה אובד וכו' עאד שאינו יודע לשוב למקומו שמחמת זה הוא רחוק מתשובה כי עיקר התשובה לשוב למקומו שניטל משם בבחינות זרקא וכו' כנ"ל. והש"י חומל עלינו בר"ה ומוצא לכל א' וא' את מקומו ומטה כלפי חסד לראות זכו תלכל אחד שמקומו גרם לו מה שעשה. ועי"ז מכניס אותו באמת לכף זכות ומראה לו משורש מקומו מבחינות מקומו של עולם עד שידע הדרך לשוב למקומו שושרשו העליון שזה עיקר התשובה וכנ"ל. וע"כ עכשיו בסוכות הש"י מראה לנו זאת האהבה והחסד שעשה עמנו בר"ה ע"י מצות סוכה הקדושה שציוונו לצאת מבתינו ומקומינו וליכנוס בסוכה להורות שאין אנו עכשיו כלל על מקומינו הראשון שגרם לנו מה שגרם כ"ע לפי מעשיו כי עכשיו אנו יושבין בסוכה שהוא בחי' כסא הכבוד בחי' מקומו של עולם ששם שורש מקומינו של כל אחד שזה עיקר התשובה עיקר החסד של ר"ה שנתגלה עתה לעין כל ע"י יציאתינו ממקומינו ליכנוס לסוכה שהיא בחי' אם כל חי וכו' כנ"ל:

אות יב וע"כ מסככין בפסולת דייקא. כשר"ל בפסולת גורן ויקב הכתוב מדבר בזה מראה לנו הש"י שהואדן אותנו לכף זכות לפי מקומו של כ"א כנ"ל כי הפסולת של התבואה זה בחי' מקום התבואה למשל חטה הגדילה מן הארץ אנו רואין שאין החטה בעצמה יוצאה כהווייתה מן הארץ. רק בתחילה יוצא הקש והשיבולת שהוא הפסולת התבואה ומן הקש יוצא החטה וכל חיות ויניקת החטה הוא דרך השיבולת והקש. וכן פירות הגדילים על האילן שאןי יוצא מן הקרקע כ"א העץ של האילן שהוא עץ גמור וממנו יוצאין ענפים ומהענפים שרביטין ועלים שהם ג"כ עץ ופסולת גמור ומהם דייקא גדל הפרי וכל יניקתו וחיותו דרך השרביטין והענפים והאילן שהם עץ גמור נמצא שכל מקום הפרי וחיותו וגידולו הוא דרך הפסולת וכן האדם נוצר מטיפה סרוחה וגדל במעי אמו ויונק כל חיותו דרך הטבור שמקושר בו באמו ודייקא ע"י מקומת אלו נמשך עליו החיות והנשמה ממקור העליון והנורא ממקום שנחצבו משם נשמות ישראל דלית מחשבה תפיסא תמן כלל וזה באמת נפלאות תמים דעים כ"ש אודך על כי נוראות נפליתי נפלאים מעשיך וכו' כי הש"י ברא כל הדברים בבחי' קליפה ופרי והקליפה קודמת לפרי כידוע וכנראה בחוש והקליפה היא מקום הפרי כי כל הפירות והתבואות מקומם בהקליפות שלהם שהם הפסולת כנראה בחוש וכנ"ל. וזה מחמת הסיגים והפסולת של מלכין קדמאין וכו' שנמשך מהדין של תחלת הצמצום שהוא עיקר המקום של כל העולם כי כשעלה ברצונו ית' לברוא את העולם לא הי' מקום לבריאה וצמצם האור לצדדין שהוא שורש הדין ועי"ז נתהוה מקום לבריאה ולשם המשיך אור הא"ס בדרך קו ועי"ז נתהוו כל העולמות וכו' כמבואר כ"ז בע"ח בתחילתו ומובא בדברינו כ"פ. נמצא שקודם התהוות הבריאה הוכרחו שיהי' צמצום והוא מקום הבריאה וכמו כן בכל הדברים שבעולם קוד םשבאין לעולם יש בחי' זאת שההכרח שיהי' איזה בחי' צמצום קודם שנמשך האאו והחיות של אותו הדבר שעי"ז הוא נברא ויוצא לעולם ומחת שהצמצום הוא שורש הדין שמשם עיקר אחיזת הסט"א והקליפות. וע"כ הי' צריך אדה"ר לברר הכל ע"י תפילתו והוא פגם בזה ע"י חטא עץ הדעת טו"ר מאז נתקללה האדמה ונגזר עליו ואכלת את עשב השדה בזעת אפך תאכל לחם. דהיינו שכל הדברים יצאו מלובשים בפסולת וקליפות והקליפה קדמה לפרי תמיד וזה כל עבודתינו כל ימינו לברר כל הדברים מהקליפות והפסולת שקדמו להם ומחמת שהקליפה נתאחזה בהפרי מאד וקדמה לה. ע"כ באמת קשה הבירור מאדומחמת זה רבים נכשלים בזה העולם ונופלים למקום שנופלים ר"ל רק הצדיקים האמתיים גבורי כח שהם מתגברים על יצרם הם מבררי םהכל ולא זו אף זו שהם בתוקף צדקתם מעוררים רחמי הש"י עלינו שיחוס עלינו לא ידון אותנו כמעשינו רק יסתכל על מקומינו על מקום של כ"א ואחד דרך איזה מקומות הוא נמשך לזה העולם כי המקום של כ"א הוא בחי' הקליפה והפסולת שקדמה לפרי כנ"ל. ועי"ז הוא מרחם עלינו ודן אותנו לכף זכות כנ"ל. וז"ש ולא אוסיף עוד להכות את כל חי כאשר עשיתי כי יצר לב האדם רע מנעוריו ודרז"ל משננער לצאת ממעי אמו. משננער לצאת ממעי אמו דייקא היינו כי מקומו גרם לו לחטוא מחמת שיצא ממקום מטונף כזה. וכמו שאמר דוד הן בעון חוללתי ובחטא יחמתני אמי זה שמסככין בפסולת דייקא כי הפסולת הוא בחי' מקום של כ"א. שעי"ז הוא דן אותנו לכ"ז בחסד גדול לפי מקומו של כ"א כי הוא יתב' מקומ ושל עולם שכל זה הוא בחי' סוכה כנ"ל ואזי כשהש"י דן אותנו לכ"ז ע"י מקומו של כ"א שהוא הפסולת שגרם לו לחטוא. נמצא שנתהפכין העוונות לזכיות. וזה בחי' ירידה תכלי תהעליה כי דייקא ע"י הקליפה והפסולת שקדמה לפרי שמשם כל העוונות ר"ל עי"ז דייקא הוא ית' מרחם עלינו ודן אותנו לכ"ז כנ"ל. ע"כ נעשה מהפסולת דייקא סכך קדוש שהו אעיקר הסוכה כיעיקר הסוכה לזכות לדון אותנו בבחי' מקומ ושל עולם בבחי' כסא הכבוד אם כל חי זה נעשה ע"י הפסולת דייקא שהוא הקליפה הקודמת לפרי שהוא בחי' מקום כ"א ע"י שהוא יתב' מסתכל על מקום כ"א ודן אותנו לכ"ז ומהפך העוונות לזכיות וכנ"ל:

אות יג וזה בחי' ברייתו של עולם ברישא חשוכא והדר נהורא בחי' והארץ היתה תהו ובהו וחשך וכו' ורוח אלקים דא רוחו של משיח מרחפת על פני המים ופרש"י כסא הכבוד עומד ומרחף באויר וכו' היינו כנ"ל. כי החשך שקדם לאור זה בחי' קליפה הקודמת לפרי שמשם נמשך שבתחילה הארץ היתה תהו ובהו וחשך שמםש כל הגליות והממשלה של האו"ה שקדמ ולמלכות משיח שיבא ב"ב (וכשדרז"ל במדרש פסוק זה והארץ היתה תהו וכו' על הד' מלכיות) וזה בחי' ורוח אלקים מרחפת וכו' שהוא בחי' כסא הכבוד בחי' רוחו של משיח שכלול מכל הנשמות היינו שעיקר התיקון ע"י רוח ושל משיח שאוחז בכסא הכבוד שרשי הנשמות בחי' מקומ ושל עולם שעי"ז הוא ית' דן אותנו לכ"ז ומהפך חשך לאור עוונות לזכיות כנ"ל:

וזשארז"ל (שבת ע"ז ע"ב) מ"ט עיזי מסגן ברישא והדר אימרי כברייתו של עולם ברישא חשוכא והדר נהורא עיזי זה בחי' ממשלת העכו"ם שנקאאים שעירים ועיזים. כ"ש והצפיר והשעיר מלך יון. וכ"ש הן עשו אחי איש שעיר אימרי זה בחי' ישראלח שנמשלו לכבשים כשפרש"י. היינו מ"ט ממשלת העכו"ם קודמת לממשלתינו והשיב כברייתו של עולם ברישא חשוכא והדר נהורא כיכל בריאת העולם הוא בבחי' זאת שהצמצום שהוא עיקר כלל המקום קדם לכלל העולם. ומשם נמשך שהחשך קדם לאור והקליפה קודמת לפרי כנ"ל:

אות יד וזהו כי כארץ תוציא צמחה וכגנה זרועיה תצמיח כן ה' אלקים יצמיח צדקה נגד כל הגוים. ועתה ע"פ הנ"ל מבואר הפסוק היטב. היינו כארץ תוציא צמחה וכגנה וכו' כמו הצמחים והזרעים הגדלים בארץ שכולם יוצאים דרך הפסולת שקדם להם כי הקליפה קדמה לפרי כנ"ל שזהו הזכות שהש"י מוצא עלינו כנ"ל. כן ה' אלקים יצמיח צדקה וכו' כן דייקא. כי דייקא עי"ז יצמיח צדקה וחסד עלינו מחמת שהוא יודע יצרינו ומקומו של כ"א ואחד וכו' כנ"ל. וזהו שסיים יצמיח צדקה ותהלה נגד כל הגוים. נגד כל הגוים דייקא. כי הגויים שהיינו ביניהם בגלות במקומותם במושבותם הם גרמו לנו כל החטאים כ"ש ויתערבו בגוים וכו' ועי"ז הוא יתברך ירחם עלינו מחמת שיודע מקומינו של כ"א וא' וכו' וכנ"ל:

וזהו באתי לגני אחותי כלה אריתי מורי עם בשמי אכלתי יערי עם דבשי ופרש"י שמרוב האהבה אכל העץ עם הפרי היינו כנ"ל. שמרוב אהבתו לישראל הוא מהפך העץ והפסולת לפרי דהיינו בחי' מחילת עוונות התהפכות העוונות לזכיות מחמת שיודע מקומ ושלכל אחד שהפסולת שקדם לפרי גרם לו מה שגרם שזהו בחי' מה שמסככין בפסולת גורן ויקב. בפסולת דייקא וכנ"ל:

אות טו נמצא שסוכה בבחי' כסא הכבוד כנ"ל. וזהו מאחז פני כסא פרשז עליו עננו. עננו זה בחי' ענני כבוד שהם בחי' סוכה שהיא בבחי' כסא הכבוד בחי' מאחז פני כסא וכנ"ל:

אות טז וזהו בחי' הו"ר שאז הוא גמר החותם. ואז הוא גמר התיקון שהתחלנו בר"ה. היינו שבר"ה ריחם עלינו הש"י ודן אותנו לכ"ז לפי מקומינו. כי הוא יודע יצרו של כ"א לפי מקומו כי הוא ית' מקומו של עולם כנ"ל. ועי"ז הכניס אותנו באמת לכ"ז והכניס בנו דרך לתשובה. דהיינו לצעוק להש,י מעומקא דלבא בחי' ממעמקים קראתיך י"י שמתחילין בר"ה וכנ"ל. ועכשיו בהו"ר בסוף סוכות אנו זוכין כל ישראל לבחי' זאת לקיים אל תדין את חבירך עד שתגיע למקומו רק לדון את הכל לכ"ז ולקיים אל תהי בז לכל אדם יהי' מי שיהי'. כי בסוכות זכינו כולנו לישב בסוכה שהוא בחי' כסא הכבוד מקומו של עולם. ועי"ז האיר עלינו על כל אחד מישראל הארה מבחי' מקומו של עולם לידע לדון את הכל לכ"ז אפי' פושעי ישראל הגרוע שבגרועים עד שנזכה להכניס כולם לכף זכות ולהארי בהם ההראה של ר"ה דהיינו שתמיד ימצאו פתח ודרך לתשובה בכל מקום שהם בכל עת וזמן. ועיקר הפתח והדרך הוא לצעוק תמיד מעומקא דלבא להש"י יהי' איך שיהי'. ולא יתייאש עצמו מן הצעקה לעולם כאשר הזהירנו על זה אדמו"ר ז"ל פעמים אין מספר בכמה וכמה מיני לשונו. וזה בחי' מה שמרבין לצעוק בהו"ר כמה וכמה פעמים הושענא הושענא וכו'. וכן נעורין כל הלילה וגומרין כל ס' תהלים שהוא מלא צעקות וזעקות ושוועות ותחינות ובקשות ותפילות להש"י בכמה וכמה מיני לשונות ומליצות קדושות הנאמרות ברוה"ק הכוללים כל באי עולם עד אשר לא נמצא שום רשע ובעל עבירה בעולם שלא יוכל למצוא א"ע בס' תהלים הכולל כל באי עולם בכל הדורות ובכל המדריגות שבעולם מראש ועד סוף עד תכלית הירידה שאין ירידה אחריו ר"ל לכולם הוא מעורר בצעקותיו ותפילותיו לשבו להש"י. וכ"ש אדמו"ר ז"ל (בלק"ת בסי' ע"ג) שתהלים מסוגל לתשובה ובהו"ר שאז הוא סוף ימי הסוכות ואז הוא בחי' דוד כידוע. ע"כ אז אנו ממשיכין תיקון הנפלא הזה שיזכה כ"א מישראל ע"י קדושת ר"ה ויוה"כ וע"י שקיים מצוות סוכה וד' מינים שכולם הם בבחי' כסא הכבוד מקומו של עולם בחי' כרסי"ה שביבין די נור וכו' כנ"ל שעי"ז נזכה לדון את הכל לכ"ל ולהכניס דרכי התשובה בכ"א מישראל דהיינו לומר תהלים ולצעוק להש"י תמיד יהי' איך שיהי' וכמ וכן צריכין לדון גם א"ע לכף זכות אע"פ שהוא יודע מכאובי נפשו וריבוי פשעיו כי עצמו מספר וכו' ר"ל אעפ"כ צריך לקיים גם בעצמו אל תדין עד שתגיע למקומך כמו שצריכין לקיים בחבירו אל תדין וכו' כנ"ל כי בודאי גם מקום עצמו אינו יודע כי בודאי אינו יודע מאיזה מקום נמשך וכל מה שעברו עליו בכל הגלגולים ומאיזה מקום נמשכין עליו היצרין רעים והמחשבות רעות שלו וכו' וכו'. ע"כ אסור לייאש א"ע לעולם כאשר הזהירנו אדמו"ר ז"ל כ"פ בלי שיעור כי צריכין לקיים גם בעצמו אל תהי בז לכל אדם שלא לעבור על איסור שפיכות דמים ח"ו כמבואר שם בהתורה הנ"ל שהאיסור אל תהי בז לכל אדם הוא איסור שפיכות דמים ע"ש ע"כ גם לבזות א"ע ביותר עד שיכול ליפלו עי"ז ח"ו הוא בודאי איסור חמור כי הוא איסור ש"ד שאסור גם בעצמו כ"ש שופך דם האדם וכו'. ואך את דמכם לנפשותיכם ודרז"ל ומובא בפירש"י לרבו תהשופ דם עצמו כי צריכין לדון א"ע לכף זכות כמבואר בהתורה אזמרה לאלקי בעודי (בסי' רפ"ב) כי מי יודע את מקומו והעיקר שלא יתייאש את עצמו מן הצעקה לעולם שזהו בחי' הו"ר שזוכין לזה ע"י שנכנסנו לסוכה שזכינו כולנו בני ישראל לבחי' מקומו של עולם שעי"ז זוכין לדון את הכל לכ"ז אפילו את עצמו וכנ"ל. וזהו בחי' בההוא יומא וישב יצחק ויחפור את בארת המים וכו'. דהיינו שבר"ה הי' בחי' חפירות בארות מים ועכשיו בהו"ר חוזרין וחופרין הבארות מים כמבואר בזוה"ק (צו דף ל"ב) היינו כי בארות מים זה בחי' קולות וצעקות להש"י בחי' שפכי כמים לבך נוכח פני ה' בחי' ז' קולות שאמר דוד על המים שנמשכין ביום זה כמובא היינו שכל התיקונים שגומרים בים זה הוא בחינת קולות לצעוק ולהתחנן לפני השם יתברך תמיד מעומק הלב בבחי' שפכי כמים לבך נוכח פני ה' שזהו בחי' ס' תהלים שגומרין אז שעי"ז נזכה כולנו לשוב אליו ית' כנ"ל. וע"כ עוסקין אז עם ערבי נחל שמרמז על פושעי ישראל כמובא לקיים אל תהי בז לכל אדם כי אל תדין את חבירך עד שתגיע למקומו שזה עיקר התיקון שהתחיל בר"ה ונגמר בהו"ר כנ"ל. וזה בחי' משנה תורה שאומרים אז בליל הו"ר כי כל ס' משנה תורה שאומרי םאז בלילה הו"ר כי כל ס' משנה תורה הם דברי תוכחות שמוכיח משה את ישראל בתוכחה של חסד להראות להם חסדי ה' וטובו וצדקתו לעול םשכמה הכעיסו לפניו בכמה מקומו. ואעפ"כ עדיין חיבתו ורחמיו עליהם כ"ש ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך וכו' ופרש"י אע"פ שעשיתם כל זאת עודנו רחמיו וחיבתו עליכם מכל מה שחטאתם לפניו אינו שואל מכם כי אם ליראה וגומר ע"ש ואין יראה אלא תפילה כ"ש אשה יראת ד' היא תתהלל. כ"ש אדמו"ר ז"ל כ"פ היינו שמשה מוכיח ומזהיר את ישראל לדורות שאחרי כל מה שחוטאין לפניו ח"ו אין הקב"ה שואל מהם כ"א ליראה שהוא תפלה דהיינו להתפלל ולצעוק אליו יתברך תמיד וכ"ש וקראני ביום צרה אחלצך ותכבדני וזה שבתחלת דבריו של משה הזכיר כל המקומות שהכעיסו לפניו כ"ש אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל בעבר הירדן במדבר בערבה וכו' ופרש"י שמנה כאן כל המקומות שהכעיסו לפניו וכו'. היינו כי התוכחה של משה הי' תוכחה של חסד כ"ש בהתורה תקעו תוכחה (בלק"ת סי' ח') ע"ש שאמר משה תוכחתו באופן שלא יעורר ח"ו ע"י תוכחתו הריח רע של המעשים רעים שעשו ויחליש אותם ח"ו עי"ז רק אדרבא ע"י תוכחתו יחזק אותם יוסיף ויתן הנם איח טוה וכו' כ"ש שם. וע"כ הזכיר כל המקומות שהכעיסו לפניו כל המקומות דייקא כי בזה הזכיר להם זכות וחסד כי הוא קיים אל תדין את חבירך עד שתגיע למקומו כי הוא זכה לאחוז בכסא הכבוד בחי' מאחז פני כסא וכו' שעי"ז הי' בבחי' מקומו של עולם. וע"כ ידע שכל אלו המקומות שהכעיסו בהם לפני המקום ב"ה המקומות בעצמן גרמו להם לחטוא כי עברו במדבר מקום נחש שרף ועקרב וצמאון וכו' שהם מקום תוקף הקליפות והסטא כידוע והי' צריכים ללחום עם קליפות קשות ועצומות שהיו במקומות כאלו. וזה גרם להם שכמה פעמים לא יכלו לעמוד בנסיון ונכשלו במה שנכשלו וכשארז"ל ע"פ וישב ישראל בשטים וכו' שהמקום גרם להם לחטוא כ"ש בזוה"ק. נמצא שבזה שהזכיר את המקומות דייקא שהכעיסו לפניו בזה המציא להם זכות בחי' הזכות של ר"ה שהוא אל תדין את חבירך עד שתגיע למקומו וכו' כנ"ל. וכן סובב והולך כל ספר דברים על קוטב זה להזכיר את ישראל כל מה שהכעיסו לפניו ואף על פי כן לא יתייאשו עצמן מן הרחמים לעולם. כי רחמיו לא כלים כאשר ראו בעיניהם שאע"פ שעשו את העגל אעפ"כ לא מנע רחמיו מהם. וכן אחר שאר החטאים היטיב עמהם בחסדו עד שהם מוכנים עתה ליכנוס לא"י. ע"כ ידעו לדורות שבכל מה שיעבור עליהם עד ביאת משיח בכלל. ובפרט על כ"א וא' יהי' איך שיהי' לעולם אל יתייאשו עצמן מן הרחמים כמשארז"ל אפילו חרב חדה מונחת על צוארו של אדם אל ימנע א"ע מן הרחמים ואמרו יפה צעקה לאדם בין קודם גז"ד בין לאחר גזר דין. וזה שסיפר תפילותיו איך התפלל והתחנן לפני הש"י. כ"ש ואתנפל לפני ה' וכו' ואומר וכו' הכל כדי להורות בני ישראל שיתחזקו בתפילה וצעקה להש"י תמיד כי רחמיו אינם כלים לעולם. וזה בחי' שירת האזינו שכולל כל מה שעבר על ישראל וכל מה שעתיד לעבור עליהם בכלליות ובפרטיות עד הסוף ואחרי כל אלה סוף כל סוף לא יטוש ה' את עמו. כ"ש בסוף כי ידין ה' עמו כי יראה כי אזלת יד וכו'. וזה שהתחיל בתחילת דבריו כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלקינו. היינו שאמר משה לישראל ממני תראו וכן תעשו. כי דעו כי אנכי כל מה שזכיתי בזה העולם הכל הי' ע"י שקראתי תמיד אל ה' בחי' כי שם ה' אקרא. וכמו כן מהרו עשו כמוני והבו גודל לאלקינו. שתקראו ג"כ אל הש"י תמיד כמוני שזהו עיקר גדולתו וכבודו. כ"ש וקראני ביום צרה אחלצך ותכבדני כנ"ל. וכעין שדרז"ל על פסוק זה כי שם ה' אקרא אתם הבו גודל לאלקינו וכו' שתענו אחרי בשכמל"ו היינו כנ"ל. שכמו שאני קורא להש"י תמיד כמו כן תעשו לעולם ועד. ששם כבוד מלכותו מבורך לעולם ועד אפילו אחרי כל החטאים והכעסים שמכעיס כ"א לפניו בכל דור ודור. כי ימין ה' רוממה לעולם וכ"ש ואתהמרום לעולם ה'. וכ"ש שם בהשירה שיחת לו לא. ות"א לא ליה. כי אליו ית' אין מגיע שום פגם כ"ש אני ה' לא שניתי וע"כ תמיד יכולין להתקרב אליו כמו ששמעתי מפיו אדמו"ר ז"ל שאמר שאפילו בשאול תחתיות יכולין להיות סמוכין אליו יתברך. וזהו בחי' ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד כנ"ל. וע"כ הזהיר להם משה ע"ז בתחילת השירה. כי זה עיקר כוונתו בהשירה הקדושה הזאת שכוללת הכל שאמר עליה וענתה השירה הזאת לפניו לעד כי לא תשכח מפי זרעו וכל כוונתו שיתחזקו תמיד בהשם יתברך. ויבטחו ברחמיו ויצעקו ויתפללו אליו ית' תמיד כמו שנהג הוא כל ימי חייו בחי' כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלקינו כנ"ל. וזה שהקדים תחלה והזהיר להם שיאזינו דבריו היטב כ"ש האזינו השמים וכו' יערוף כמטר לקחי תזל כטל אמרתי וכו'. היינו שהזהיר שדבריו יכנסו באזניהם כמ ומטר וטל שיורדין טיפות מים בארץ ואח"כ צומח מהם צמחים נפלאים כמו כן דבריו יכנסו בלבלם כטל וכמטר ויצמחו בלבלם ויעשו פירות טובים כי דברים אלו להתחזק בהש"י תמיד צריכןי לאזין היטב היטב ולהבין דבר מתוך דבר להבין היטב רמיזותיו של הצדיק עד היכן עד היכן צריכין להתחזק לעולם. וכמו שאמר דוד המע"ה אשכילך ואורך בדרך זו תלך איעצה עליך עיני אל תהי' כסוס כפרד אין הבין וכו' כי מתחילה סיפר דוד צרותיו ואמר שמעוצם צרותיו הוא מוכרח לשאוג כל היום. כ"ש כי החרשתי בלו עצמי בשאגתי כל היום כי יומם ולילה תכבד עלי ידיך וכו' על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא רק לשטף מים רבים אליו לא יגיעו אתה סתר לי מצר תצריני רני פלט תסובביני סלה (מדרש שוחר טוב תהלים ק"מ) ודרז"ל אתה רנן לפני ואני אפלט אותך. נמצא שבאלו הפסוקים מזכיר איך צריכין להתחזק בתפילה ובשאגה להש"י תמדי כדי להנצל משטף מים רבים השוטפים בעולם הזה הרוצים לכלות את האדם ח"ו משני העולמות ר"ל. וע"ז סיים אשכילך ואורך בדרך זו תלךם איעצה עליך עיני שאני מרמז לך בעיני שאל תסתכל על שום דחיה שרוצין לדחות אותךם יהי' מי שיהי' הן המחשבות שבאין עליך בעצמך הן הדחיות הנמשכין מאחרים וכו' על כולם אל תסתכל רק תבין דברי שאני מורה לך הדרך ומרמז לך בעיני שתמיד תתחזק בצעקה ושאגה להש"י וכנ"ל. וזהו שאמר משה רבינו יערוף כמטר לקחי תזל וכו'. שדיבורים האלה צריכין לצמוח ולעשות פירות בלבך כטל וכמטר לקיימם תמיד בכל מה שעובר על האדם כל ימי חייו ומה הם הדברים כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלקינו שתקראו תמיד אל הש"י לעולם ועד כמוניט כנ"ל. וע"כ קורין ספר משנה תורה בליל הו"ר כי זה עיקר בחי' הו"ר להמשיך דרך זה על כ"א לצעוק תמיד אל ה' כנ"ל:

[שייך עליל] וזה תעו במדבר בישימון דרך עיר מושב לא מצאו ויצעקו אל ה' וכו' שכשאדם נתרחק ממקומו ואזי הואתועה במדבר ואינו יודע הדרך לשוב למקומו בחי' עיר מושב לא מצאו אזי עיקר העצה ויצעקו אל ה'. שזהו עיקר בחינות ההתחלה שנמשך על כל אחד מישראל בר"ה בחי' ממעמקים קראתיך י"י וכנ"ל:

אות יז נחזור לענין שלש שני ערלה ונטע רבעי הנ"ל. ובשביל זהצריכין להמתין באילן שנוטעין ג' שנים דייקא כי ע"פ הנ"ל מבואר שעיקר התיקון הוא ראש השנה כנ"ל. ע"כ א"א לגרש הקליפות הנאחזות באילן בעת נטיעתו שיניקתם מג' תאות הנ"ל. א"א לגרשם כ"א בג' שנים דייקא שיש בהם שלשה ר"ה שאז עיקר התיקון כי עיקר התיקון שלהג' רגלים עיקרו נמשך ג"כ בר"ה כנ"ל. וע"כ אע"פ שבשנה אחת יש ג' רגלים שהם מבטלין ג' תאוות הנ"ל אעפ"כ צריכין ג' שנים דייקא דהיינו ג' ראשי שנים כי זה ידוע שכל מדה כלולה מכל המדות בין בקדושה בין בהיפך. וע"כ השלש רגלים שבהם נמשכין ג' מוחין לבטל ג' מדות הנ"ל. כל רגל דהיינו כל מוח כלול מכל השלש כידוע וכן להיפך כל הג' מדות רעות הנ"ל. כל אחת כלולה מכל הג' ובשביל זה ג"כ קשהוכבד התיקון מאד כי א"א להתחיל ולגמור התיקון בפעם אחד מחמת שכל מדה כלולה מהשאר למשל בענין המבואר לעיל שתיקון תאות ממון הוא ע"י המוח והדעת הנמשך עלינו בפסח ותיקון תאות המשגל ע"י שובועת וכו' קשה לתקן בפסח בשלימות אות ממון מחמת שתאות ממון קשורה וכלולה בתאות המשגל כנ"ל וכמבואר במ"א ותיקון תאות המשגל עדיין לא נמשך הדעת של שבועות לתקנו כראוי. וכן בשארי המדות ומחמת כל זה עיקר ההתחלה והתיקון הוא ע"י ר"ה שאז מאירין עלינו הצדיקים הארת התשובה משרשה כנ"ל. ועיקר הארה הוא שנזכה להתעורר כ"א ממקומו אשר הוא שם לצעוק ולזעוק ולשאוג להש"י מעומק הלב שזה העיקר ובלא זה א"א להתחיל ולתקן שום דבר מריבוי הכבידות והמניעות והבלבולים וכו' וכנ"ל. אבל א"א לתקן בשלימות כ"א בד' שנים שיש בהם שלש פעמים שלש רגלים מחמתך שכל מדה כלולה משלש והם תלת כלולין מתלת ע"כ צריכין להמתין ג' שני ערלה ג' שנים דייקא וכנ"ל. והעיקר התיקון ע"י ר"ה וכנ"ל. וע"כ עיקר השנה לענין נטיעת ערלה נחשבת מר"ה כמבואר בגמ' ופוסקים וזה בחי' התקיעות שהם משולשין בכל הבחינו תכ"ש במשנה סדר תקיעות שלש של שלש שלש. כי התקיעות הם בחי' תיקון הקולות שמעוררין ממעמקים בחי' מן המיצר קראתי יה דהיינו שע"י התקיעות ממשיכין על ישראל הארת התשובה שיזכו תמיד לצעוק להש"י מעמקי עמקי לבם מכל מקום שהם שזה עיקר התיקון כנ"ל. וע"כ הם שלש של שלש שלש כי ע"י הקולות והצעקות זוכין להמשיך התיקונים הנ"ל של ג' רגלים שהם מתקנים ג' תאות הנ"ל שבהם תלוי הכל כנ"ל. ומחמת שגם השלשה מדו תהנ"ל הם שלש כלולין משלש כנ"ל, ע"כ התקיעו תהם שלש של שלש שלש וכנ"ל וע"כ אנו תוקעין כמה וכמה קולות כמה פעמים שלש שלש. כי כן הדבר שצריכין להרבות בצעקות ושוועות להש"י כל ימי חייו ולא יתייגע לעולם. כמו שהזהיר רבינו ז"ל לבל נתייאש מן הצעקה לעולם. כי התיקון של כל דבר א"א שיהי' נעשה בפעם אחד ובפרט מ ישקלקל כמו שקלקל בודאי צריך להתמהמה הרבה בתיקונו בבחי' הבא לטהר מסייעין לו אומרים לו המתן וכ"ש בכתבים לענין תיקון חטא אדה"ר שמחמת גודל חטאו א"א לתקן ביום אחד כ"א מר"ה עד ש"ע וגם בכל הזמן הזה אין מתקנין בשלימות כ"א בכל שנה מעט מעט עד ש"ע זמן בלע המות לנצח ע"ש. מכ"ש עתה שכ"א הוסיף חטאין וקלקולין על חטא אדה"ר מה שהוסיף ע"כ בוודאי א"א לתקן בפ"א רק מעט מעט. וזה ידוע שהיצה"ר וחיילותיו אורבים לאדם תמיד ותיכף שמתחיל להתעורר להש"י באיזה צעקה ושועה וכיוצא אזי הוא מתעורר לךהתגבר ולהתגרה בו ביותר מחמת שרואה שזה האדם רוצה לברוח ממנו וכשרז"ל כל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו ומחמת שהאדם עדיין בקטנות גדול כי עדיין לא ניתעורר להש"י כ"א מעט ולא התחיל תיקונו כ"א פחות מחוט השערה וגם ע"ז מתגרה הבע"ד כנגדו בהתגרות גדול לקלק ח"ו. על כן קשה מאד לעמוד כנגדו. ומחמת זה רבים רחוקים מתשובה כי באמת רוב בני ישראל ככולם מתעוררים בהרהורי תשובה בכל פעם כי אפילו פושעי ישראל מלאים חרטה אך מגודל ההתגרות וההתגברות של הבע"ד שמתגרה כנגדו בכל פעם כנ"ל רבים נופלים מיד וקצתם לאחר איזה זמן ר"ל. ע"כ עיקר התקנה רק לצעוק אל הש"י תמיד וזה בחי' שבכל הקולות של שופר תוקעין תקיעה בראש ותקיעה בסוף כי עיקר הקול הנאמר בתורההוא תרועה. אך רז"ל קיבלו שכל תרועה פשוטה לפניה ופשוטה לאחריה כי קול תקיעה שהוא קול פשוט זה בחי' מה שבתחילת התיקון שקשה התחלה מאד כנ"ל. צריכין רק לצעוק קול פשוט להש"י מענמקי עמקי הלב כי עדיין אין יודעין שום עצה ותחבולה איך לצאת ממכמורות היצה"ר ואין יודעין אפילו הדרך איך לבקש הש"י. רק צריכין לצעוק קול פשוט מעמקי הלב בבחי' ממעמקים קראתיך ה' ואזי ע"י קול צעקתו הפשוטה שהוא בחינות תקיעה הש"י מעורר רחמיו עליו ומתחיל להאיר בדעתו הארת התקיון ומרמז לו סדר תפלה דהיינו שיצעקו להש"י שיאיר עליו הארת הג' מוחין שהם בחי' ג' רגלים שבהם תלוי עיקר התיקון כנ"ל. וזה בחי' קול תרועה שהוא קולות משולשים שהם מרמזים על התלת מוחין שלש רגלים היינו שעכשיו אנו צועקין להש"י שיאיר עלינו התיקון של שלש רגלים וכו' כנ"ל והש"י שומע קול תרועותינו וצעקותינו ברחמים. ותיכף מתחיל להארי עלינו איזה התחלת התיקון משם. ואזי תיכף את זה לעומת זה מתגרה הבע"ד לקלקל ח"ו נקודת התחלת התיקון הזה. ואזי צריכין תיכף לתקוע עוד תקיעה פשוטה לאחריה כי תיכף אחר התנוצצות איזה נקודה מהתחלת התיקון צריכןי תיכף ומיד לחזור ולצעוק קול חזק ופשוט מומק הלב שהיא תקיע פשוטה לאחריה כדי להסיר השטן שלא יקלקל ח"ו נוקדת התיקון שהתחלנו. וזה בחי' והסר שטן מלפנינו ומארחינו שצריכין לצעוק מאד להש"י שיסיר השטן מלפני התיקון ומאחרי התיקון וכנ"ל וזה בחי' פשוטה לפניה ופשוטה לאחריה. כי אין בידינו להסיר ולגרשו כ"א ע"י צעקה ושעוה פשוטה מעומק הלב להש"י כנ"ל. ואח"כ צריכין לחזור להתחיל להמשיך עוד איזה נקודה של התחלת התיקון וצרייכן לחזור ולתקוע פשוטה לפניה ופשוטה לאחריה וכן כ"פ. כי בכל פעם צריכין לצעוק קולות פשוטים לפני התחלת איזה נקודה מהתיקון ולאחריו מגודל ההתגרות שמתגרה בכ"פ כנ"ל. כי אין לנו כח לעמוד כנגדו כ"א לתפוס אומנות אבותינו לצעוק להשם יתברך תמיד:

אות יח וזה בחי' מה שנסתפקו רז"ל בקול התרועה אם הוא מה שאנו קורין שברים אם הוא מה שקורין תרועה. והתקינו לצאת כל הספיקות לתקוע כולם וכו' כי מבואר בהתורה הנ"ל בתחלה שהתיקון הוא ע"י ג' רגלים שעי"ז מתקנין ג' תאות הנ"ל שהם תאות ממון ומשגל ואכילה ועי"ז זוכין ליראה ולנבואה ולתפלה בשלימות וכו' ואח"כ כתב שם אבל יש ג' עבודות שהם מפסידין עבודת התפלה שהם בחי' ע"ז וג"ע וש"ד וכו' ע"ש. מובן שם שא"א להמשיך תיקון התפלה ע"י הג' רגלים שמתקנים ג' תאות הנ"ל כ"א כשמשברים ומבטלים ג' עבודות הנ"ל שהם ע"ז וכו'. והנה לכאורה קשה שתאות משגל מושב שתי פעמים. כי בתחילה מזכיר תיקון תאוה זאת בג' תאתו הנ"ל שמתקנים ע"י ג' רגלים שהם תאות ממון ומשגל ואכילה. ואחר כך חוזר וחושב אותה בג' עבודות רעות הנ"ל שהם ע"ז וג"ע וש"ד כנ"ל. אך הנראה הוא שיש חילוק בין ג' עבודות הנ"ל לג' תאות הנ"ל כי ג' עבודו תהנ"ל שהם בחי' ע"ז וג"ע וש"ד צריכים לשברם ולבטלחם לגמרי בתכלית. אבל ג' מדות הנ"ל שהם תאות ממון ומשגל ואכילה צריכין תיקון ע"י הג' מוחין דהיינו שכל מדה מאלו השלש צריכין לתקנן להכניע ולבטל כל הרע שבו ולברר הטוב שבו כי יש בהם טוב ורע כי בקדושה צריכין כל אלו הדברים וא"א להיות בלעדם כגון ממון שתאות ממון הוא בודאי מדה רעה מאד וכמבואר בדברי אדמו"ר ז"ל כ"פ. אלב אעפ"כ בקדשוה בודאי צריכין הממון וכמבואר בדבריו ז"ל מעלת ממון דקדושה. וכן משגל בשביל קיום העולם בקדושה ובטהרה כראוי הוא בודאי בודאי מצוה גדולה כי הוא מצוה ראשונה בתורה. וכן אכילה בודאי א"א להתקיים בלא אכילה. ומחויב האדם לאכול בקדושה בשביל קיום נפשו. כ"ש צדיק אוכל לשבוע נפשו ובפרט בשבתות וימים טובים. נמצא שכל אלו הג' מדות צריכין בירור ותיקון דהיינו להכניע הרע שבהם לגמרי ולברר רק הטוב להתנהג בהם בקדושה ובטהרה כרצונו יתברך. אבל ג' עבודות הנ"ל שהם בחי' ע"ז וג"ע וש"ד צריכין לשברם ולבטלם לגמרי בתכלית השבירה והביטול. כי ע"ז ואפילו פגם אמונה שהיא בחי' ע"ז בודאי צריכין לשבר ולבטל לגמרי שלא ישאר בנו ח" ושום שמץ ע"ז דהיינו שלא ישאר באדם שום נדנוד פגם אמונה ח"ו. וכן ג"ע בודאי אסור לגמרי כי ג"ע נקרא באיסור. ובזה אין שום טוב ובודאי צריכין לשבר לגמרי שלא ישאר בו שום צד הרהור כלל. וכן ש"ד ואפילו ביזוי אנשים שנקרא ש"ד כמבואר שם בודאי אסור לגמרי כי אסור לבזות שום אדם שבעולם כ"ש אל תהי בז לכל אדם. נמצא שאלו הג' עבודות צריכין לשבר ולבטל לגמרי ולא ישאר מהם שום זכר כלל אבל ג' מדות הנ"ל שהם ממון ומשגל ואכילה שם מדבר מקדושת אלו התאות אפילו בהיתר. אע"פ שצריכין התגברות גדול וקדושה גדולה לשבר כל אלו התאות בהיתר. כ"ש קשר עצמך במותר לך אף עפ"כ בודאי בהכרח שישתמש באלו הג' מדות בקדושה בשביל קיום העולם כנ"ל. וע"כ הזכיר תאות משגל ב"פ בין הג' עבודות ובין הג' מדות ה"ל כי יש חילוק ביניהם כנ"ל. וע"כ כאן בתיקון הג' מדות מדבר בתאוות המשגל שצרייכן לתקן גם אחיזת התאוה שיש בו מהיניקה וכו' ע"ש. וזה בודאי תכלית הקדושה שצריכין לקדש עצמו כ"כ עד שיגרש ממנו גם אחיזת התאוה הנחאז בו מחמת היניקה. כי כאן בלאלו הג' מדות מדבר מתכלית הקדושה גם בהיתר שצרייכן להתקדש מאד באלו הג' מדות אפילו בהיתר ולא ישתמש בהם לצורך עצמו ותאותיו כלל כ"א מה שמוכרח לעבודת הבורא יתב' בקדושה ובטהרה גדולה כרצונו יתב' כנ"ל. ויש לרמז שזהו הספק שנסתפקו רז"ל על התרועה אם קול שנקרא שברים וכו'. כי שברים הוא ג"כ קול משולש. ומרמז על ג' עבודות הנ"ל שצריכין לשברם ולבטלם לגמרי וע"כ נקרא שברים לשון שבירה וכנ"ל. אבל תרועה משולשת מרמז על תיקון ג' מדות הנ"ל שיש בהם טוב ורע. וע"כ נקראת תרועה שהיא לשון שבירה. כ"ש תרועם בשבט ברזל וגם הוא לשון ריעות והתחברות כ"ש ותרועת מלך בו. כי באלו הג' מדות יש בהם בחי' שמאל דוחה וימין מקרבת כי יש בהם טוב ורע וצריכין לשבר ולגרש הרע מה םולברר הטוב. להתנהג עם הטוב שבם בקדושה גדולה. וע"כ נקרא הקול תרועה שכולל שתי הלשונות כנ"ל. ונסתפקו אם עיקר התיקון בר"ה צריכין להתחיל לשבר ג' עבודות הנ"ל שזהו בחי' קול משולש של שברים או אם צריכין להמשיך התיקון של ג' מדות הנ"ל שזהו בחי' תרועה כנ"ל ופסקו לעשות שניהם ואח"כ כ"א בפ"ע. ובכל פעם פשוטה לפניה ופשוטה לאחריה כי גם בענין זה אין יודעין מהיכן ההתחלה. וצריכין לצעוק בכ"פ קול פשוט מעומק הלב לפניה ולאחרי' בכל פעם שמתחילן להמשיך איזה נקודה והתנוצצות התיקון כיד להמשיך הררת כל התיקונים המבוארים בתורה הנ"ל מעט מעט בר"ה כדי לזכות בכל השנה לתשובה שלימה לתקן הכל בשלימות כראוי כל דבר במועדו ובזמנו כי עיקר ההתחלה בר"ה. ומראש השנה נמשך החיות והתיקון לכל השנה כולה וע"כ נקרא ראש השנה. ראש דייקא. כי יש ג' קומות. עולם שנה נפש. וכמו שבקומות שהוא קומת האדם. עיקר חיות האדם תלוי בהראש ששם המוחין שמחיין כל קומת הגוף כידוע לחכמי הניתוח שחיות כל הגוף עד צפרני הרגל הכל נמשך מהמוח ששם עיקר משכן הנשמה המחיהאת כל הגוף כל אבר ואבר כפי חיותו. כמו כן ממש נקרא יום הקדוש והנורא הזה ראש השנה. ראש דייקא. דהיינו שבו עיקר המוח והחיות של כל השנה. כי בו מתחילין כל התיקונים והוא מחי' את כל ימות השנה כמו הראש שבאדם שמחיה כל הגוף ואין שום הרגשה וחיות בשום אבר בלא החיות הנמשך לו מהראש והמוח כידוע. כמו כן אין חיות ותיקון בכל ימות השנה כ"א על ידי ראש השנה ראש דייקא שמחיה את כל הקומה כנ"ל:

אות יט וכשנדקדק בדברי אדמו"ר ז"ל. נמצא שגם הג' מדות הנ"ל וג' עבודות הנ"ל תלויים זה בזה. כי ג' מדות הם תאות ממון ומשגל ואכילה. והג' עבודות הם ע"ז דהיינו פגם אמונה וג"ע וש"ד דהיינו אל תהי בז לכל אדם. ואלו הג' תלויים ואלו הג' כי תאות ממון וע"ז הם בחי' אחת כמבואר בסי' כ"ג בהתור' צוית צדק שכל הע"ז תחובים בממון וכו' ע"ש. ומשגל וג"ע בודאי הם בחי' אחת. וכן תאות האכילה ואל תהי בז לכל אדם שלא לפגום בכבדו. כי כל אחד מישראל יש לו חלק בכבוד דקדושה שהוא כבוד הש"י. וע"כ אסור לבזות א' מהם רק לכבד כ"א וא' ואז זוכה לכבוד בחי' כי מכבדי אכבד היינו בחי' תיקון הכבוד דקדושה. נמצא שג' מדות הנ"ל וג' עבודות הנ"ל תלויים זה בזה וא"א לתקן אח' בלא חבירו. כי א"א לתקן בשלימות תאות ממון כל זמן שלא שיבר וביטל הע"ז בשלימות שהוא פגם אמונה. וכן להיפך א"א לזכו תלאמונ שלימה כל זמן שלא ביטול תאות ממון כי העיקר שלימות האמונה בממון. וכן א"א לקדש א"ע בתאות המשגל בהיתר כראוי כל זמן שיש בו איזה נדנוד של ג"ע דהיינו שי לו עדיין איזה הרהורים רעים. וכן להיפך שבודאי קשה לו להנצל לגמרי מהרהורי איסור כל זמן שלא קידש א"ע בהיתר כראוי. וכן בתאות אכילה כנ"ל:

אות כ והכלל שכל התורה והמצות הם בבח'י קומות אדם כידוע. וכמו שבקומת אדם כל אבר תלוי בחבירו וכל קומת האדם הכל קשור ומהודק א' בחבירו בכמה דרכים ונתיבות וקשרים ע"י הגידים והעורקים ומרוצת הדמים ותנועות האויר שהוא הרוח החיוני שצריכין לקבל בכל פעם לכל האברים וכ' וכו'. כמו כן ממש הוא בכל התורה והמצוות וכל המדות טובים ורעים שהכל קשור ומהודק בחבירו בכמה וכמה דרכים ונתיבות בלי שיעור. ואם בחכמת הניתוח והרפואות קשהלידע החכמה על בוריה. ואפילו כל החכמים שחוקרים בזה מימות עולם נלאו לעמוד על הדבר על בוריה כידוע המבוכות שיש בהם מה שהאחרונים סתרו דעות הראשונים ברוב הענינים. וגם הם עדיין הם נבוכים בענין מרוצת הדמים ובכמה דברים מכ"ש וכ"ש בקומת התורה והמצוות שקשה לדעת ולהבין היטב מהכין ההתחלה והתיקון של כ"א ואחד לפי מקומו ושרשו בתורה ובקומת אדה"ר וכפי מה שעבר עלי ובכל הגלגולים וכפי מה שעבר בזה הגוף וכל מה שנעשה עמו בכל יום ויום וע"ז נאמר לכל תכלה ראיתי קץ רחבה מצוותך מאד. וע"כ א"א להתחיל שום התחלה ותיקון כ"א ע"י הצדיק האמת שכבר עמד בנסיון ושבר כל התאוות לגמרי וזכה למה שזכה שהוא מאיר וממשיך על כ"א הארת התשובה משרשה והעיקר ע"י ר"ה שהיא בחי' הראש המחיה את כל הקומה כנ"ל. והעיקר הוא בחי' ממעמקים קראתיך י"י דהיינו מה שהצדיק מוצא מקום כ"א ואחד ודן אותו לכף זכות לפי מקומו ומכניס אותו באמת לכף זכות עד שנתעורר לתשובה דהיינו לצעוק ולזעוק להש"י בקול חזק מעומק הלב שזה העיקר כאשר ורין בחוש שבימי ר"ה ויוה"כ כל ישראל צועקין להנש"י מעומק הלב וזה נמשך מהצדיקים אמתיים שהם יודעים לעשות ר"ה כנ"ל. ועי"ז זוכין להמשיך כל התקונים לכל השנה כולה שכולה תלויה בר"ה כנ"ל:

אות כא וזה בחי' נטע רבעי שצריכין להעלותו לירושלים ולאוכלו שם כי אחר שעברו ג' שני ערלה שהם בחי' הג' תאות הנ"ל וג' עבודות הנ"ל. ועל ידי שהמתינו הג' שני ערלה נתבטלו מהאילן הקליפות היונקים מהם ואז צריכין להעתות הפירות לירושלים ולאוכלם שם כי ע"י ביטול הג' עבודות ותיקון הג' תאות הנ"ל. על ידי זה זוכין לעבודת התפילה בשלימות דהיינו שיעלו כל שיח השדה ויחזרו ויתנו כחם לתוך התפילה שהוא דבר ה' שהוא בחי' המלוה הגדול וכו' ואז נתבטלין כל הרפואות כי כל הכחות של כל העשבים חוזרים לתוך התפילה ומשם ממשיכין הכח של כל הרפואות לתוך כל מה שאוכלין ושותין בבחינות וברך את לחמך ואת מימיך והסירות מחלה מקרבך וכו'. וזה בחי' התנוצצות משיח וכו' דהיינו כשהתפילה בשלימות הזה שכל שיח השדה חוזרים כחם לתוך התפלה בבחינות ויצא יצחק לשוח בשדה זה בחינות התנוצצות משי חוכו' ע"ש כ"ז היטב. וזה בחי' אכילת הפירות בירושלים של נטע רבעי ומעשר שני. כי ירושלים שהיא מקום התפילה כי שם הביהמ"ק שהואבית תפילה כי שם מקום היראה כנ"ל. ע"כ לשם צריכין להעלות הפירות ולאוכלם שם. ועי"זמעלין הכח של הפירות לתוך התפילה שהוא בחי' ירושלים. ועי"ז נשלמת התפילה בתכלי תהשלימות ע"י שעולין שיח השדה ונכללין בתוך התפילה שזהו בחי' התנוצצות משיח כנ"ל. כי בזה שמעלין פירות נטע רבעי לירושלים עי"ז נתתקן האילן שמעתה כל פירות האילן שיגדלו בזה האילן תמיד יעלו כל כחותם לתוך התפילה שזה עיקר תיקון העולם כמובן בתו' הנ"ל. כי זה בחי' התנוצצות משיח וכן בזה שמעלין התבואה והפירות של מעשר שני לירושלים עי"ז נתתקנין כל התבואה והפירות שיחזרו ויעלו כל כחותם לתוך התפילה שהוא בחי' ירושלים כי אסור לנו לאכול תבואה ופירות כ"א כשמתקנים אותם בתיקונים הנ"ל שתמיד יחזרו כל כחותם למקור החיים שהוא התפילה שהיא דבר ה' שזהו בחי' שלימות התפילה בחי' התנוצצות משיח שעי"ז זוכין שתתקיים הממשלה על המלאכים שזהו תיקון כל העולמות שנבראו בשבי להאדם שיזכה לזה כ"ש שם:

אות כב וזה שהתורה מבטיחה כמה פעמים שכשנעבוד אותו ית' באמת יתן לנו המטר בעתו והארץ תתן את יבולה כ"ש והי' אם שמע תשמעו וכו' ונתתי מטר ארצכם בעתו ולהיפך השמרו לכם וכו' ולא יהי' מטר והאדמה לא תתן את יבולה וכן בפ' אם בחוקתי ובכ"מ כי עיקר ההבטחה על ענין הנ"ל. שיתן המט"ר שמגדל כל הצמחים שמשונים זה מזה במראה טעם ריח שהוא ר"ת מט"ר שעיקר הוא הריח שכולם צריכים לחזור ולתת כחם לשרשם שהיא התפילה שתהי' כלולה מכל שיח השדה בבחי' ויצא יצחק לשוח בשדה ר"ת יבו"ל כמבואר בהתורה הנ"ל ובסי' י"א ע"ש וזה בודאי הבטחה גדולה שהארץ תתן יבולה שיחזרו כל כחם לתוך התפלה שהוא תקון כל העולמות בחי' התנוצצות משיח כנ"ל:

אות כג וזה בחי' אכיל תמן בחי' לא ניתנה תורה אלא לאוכלי המן כי אז בימי שמה כשיצאו ממצרים על ידי ריבוי הצעקות שצעקו אליו ית' ואז זכו לקבל קדושת הג' רגלים שהם כולם זכר ליציאת מצרים ואז היתה התפילה בשלימות גדול עד שזכו להמשיך כל כוחות האכילה ושתיה לתוך בריאה חדשה שברא הש"י אז שהוא הבאר והמן כי גם עתה כשזוכין לתפילה בשלימות נמשכין כל הכחות של כל הפירות והצמחים לתוך הלחם ומים שאוכל ושותה שעי"ז אין צריכין שום רפואה כנ"ל. אבל עתה הוא רק בהעלם ואין רואין את זאת בעינים. אבל אז בגודל כחו של מחשה ודור זכו לשלימות התפלה כזה עד שהכל ראו בעיניהם שהמשיכו כחות שכל המאכלים ומשקאות לתוך מאכל ומשקה חדשה שהם המן והבאר שהי' משתנים לכל הטעמים שבעולם כי הי' בהם כל הכחות של כל הפירות והמאכלים שבעולם ע"י שכולם החזירו כל כחם לתפילה ומשם המשיכו כל הכחות לתוך המן והבאר וכנ"ל. כי משה זכה לאחוז בכסא הכבודבבחי' מאחז פני כסא כדי להנצל מקנאת המלאכים ע"כ בודאי זכה לשלימות התפילה הנ"ל שכל כחות המאכלים יעלו לתוך דיבורי התפילה שעי"ז זוכין לאחוז בשרשי הנשמות שהם בחי' כסא הכבוד ומעוצם השלימות שזכו אז ע"כ זכו שגילה הש"י לעין כל שזכו לזה ע"י המן והבא שנתן להם שהי' בהם כל הטעמים. כי הי' כלולים מכל הכחות של כל המאכלים וכנ"ל:

אות כד וזה בחי' מקץ שלש שני םתוציא את כל מעשר תבואתך וכו'. כי כבר מבואר לעיל בענין ג' שני ערלה שצריכין ג' שנים דייקא להכניע ג' תאוות וג' עבודות הנ"ל כי הם תלת כלולין מתלת וכו' כנ"ל וע"כ אחר כל ג' שנים חייבין בביעור להוציא מביתוכל מתנות כהונה ולויה ומעשר שני וכו' כי כל המתנות שנותנין לכהן וללוי מן התבואה ומעשר שני הכל כדי לתקן את התבואה והפירות בתיקון הנ"ל שיוכלו להעלות ולהכניס כל כחותם וחיותם לתוך התפילה כנ"ל כי ע"י שנותנין מתנות כהונה ולויה מן התבואה והפירות בזה מגלין שהש"י ברא הכל בדיבורו ואנו נותנין לו חלקו ועי"ז עולין כל כחות התבואה והפירות לשרשם שהוא דבר ה' שהוא התפילה שעי"ז נברא שזהו עיקר שלימות התפלה כנ"ל וע"כ חייבין בביעור לאחר ג' שנים דייקא כי דייקא אחר ג"ש נשלמת התפלה ביותר מחמת שנתבטל הג' עבודות ונתתקנו הג' תאות בג' השנים וכנ"ל ואז התפילה בשלימות הנ"ל שעולין כל שיח השדה ונכללין בתוך התפילה וכו' כנ"ל. וע"כ אז חייבין בביעור כי אז הזמן להעלות כל הפירות של מעשר שני לירושלים וליתן כל מתנות כהונה ולויה לבעליהם. כדי שיתתקנו הפירות והבתואה להעלות כל כחותם לשרשם לתוך התפלה. כי אז הוא זמן שלמות התפלה ביותר מחמת שעברו ג' שנים וכנ"ל וזהו בח'י מצוות ויידוי מעשר שצריכין להתודות בפה דייקא ולומר בערתי הקודש וכו' כי הוידוי היא בחינת תפילה. כי עיקר מצות ביעור כדי להעלות כחות הפירות והתבואה לתוך התפילה שזהו בחינות הוידוי שמתפללין אז השקיפה וכו' וזהו השקיפה ממעון קדשן מן השמים וברך את עמך ישראל ואת האדמה וכו' היינו שאנו מתפללין עשינו מה שעלינו עשה מה שעליך כשפר"ש שם היינו כמו שאנחנו עשינו מה שעלינו והעלינו כל כחות התבואה לשרשם לתוך דבר ה' ע"י שקיימנו מצוות כל המתנות מן התבואה וכנ"ל כמו כן עשה מה שעליך וברך את עמך ישראל ואת האדמה וכו' היינו שתמשיך ברכה מן השמים. דהיינו שיומשכו כל הכחות של כל הפירות ושל כל הרפואות לתוך כל מה שנאכל ונשתה. שזהו עיקר הברכה בבחינות ובירך את לחמך ואת מימיך והסירותי וכו' כנ"ל:

אות כה וזה בחי' מה שיכולין לחלל פירות נטע רבעי ומעשר שני על כסף ולהעלות הכסף לירושלים לאוכלו שם בקדושת מעשר שניכי עיקר עליית פירות הנ"ל לירושלים הוא כדי להעלות כל כחות הפירות לשרשם שהוא דבר ה' שהוא התפילה כדי שנוכל להמשיך כל כחות הצמחים לתוך כל מה שנאכל ונשתה כנ"ל. וע"כ יכולין לחלל הפירות על כסף ולהעלות הכסף לירושלים לקנות שם פירות אחרים בעד הכסף ולאוכלם בקדושת אלו הפירות כי אנו יכולים להעלות כחות הפירות לשרשם ששם כלולים כל הכחות ושם בודאי יכוליון להמשיך כח וחיות וקדושת אלו הפריות לתוך פירות אחרים כי זה עיקר בחי' העלאת פירות מע"ש ונטע רבעי לירושלים כדי להעלות כחות הפירות לתוך התפילה כדי שנוכל להמשיך כל הכחות לתוך כל מה שנאכל כנ"ל. ומחמת זה בודאי יכולין לחלל כח וקדושת אלו הפירות להמשיכן לפירות אחרים כי בהשורש הכל אחד וכנ"ל. וע"כ עיקר החילול ע"י כסף דייקא כ"ש ונתת בכסף וכו'. כי הכסף יענ את הכל כאשר רואין בחוש שבעד הכסף יכולין לקנות כל מיני פירות שבעולם וכל החפצים נמצא שהכסף כלול מכל הכחות של כל הדברים כי הכל יכולין לקנות בעד הכסף וזה מחמת שגם בשרשו הכסף גבוה מאד כי שורש הממון בקדושה גבוה מאד כידוע בדברי אדמו"ר ז"ל כי הממון בשרש ולמעלה הוא בחי' גוונין עילאין שהם שורש כל ההשפעות כי ע"י התפילה שהוא דבר ה' נמשכין ונתגלין הגוונין בבחי' בדבר ה' שמים נעשו שמים הם בחי' גוונין עילאין כמובא במ"א ומאלו הגוונין נמשכין כל ההשפעות וכל הכחות של כל הדברים ואלו הגוונין הם בחי' ממון כנ"ל ומחת שהממון בשרש וכלול מכל הכחות ע"כ גם למטה הוא כלול מהכל כי יכולין לקנו תבעד הממון כל מה שרוצין בבחי' הכסף יענ את הכל ומחמת זה עיקר חילול פירות מע"ש ונטע רביעי ע"י הכסף דייקא כי הכסף כלול מכל הכחות כי הוא תחלת ההשפעה הנמשכת מדבר ה' שבתחלה נתצמצם השפע בבחי' כסף שיש שם ציור להשפע אבל עדיין כלול שם כל הכחות יחד. ואח"כ נמשך הפשע והכח לכל עשב ועשב ולכל דבר כראוי לו וע"כ ע"י הכסף דייקא יכולין לחלל הפירות להחליף הכח והקדושה של אלו הפירות להמשיכם לפירות אחרים כי כסף דייקא יש לו כח הזה מחמת ששם כלולםי כל הכחות כנ"ל. וע"כ כשהכחות והחיות נמשך ונשתלשל מדבר ה' להמלאכים ולהכוכבים וכו' עד שנמשכין למטה נקרא בשם הלוואה כ"ש כל כוכביא לווין דא מן דא סיהרא לוו' מן שמשא וכו' כמבואר כ"ז בהתורה הנ"ל ובשביל זה נקראת התפילה שהיא דבר ה' המלוה הגדול שזהו בחי' "וצבא "השמים "לך "משתחוים ר"ת מלו"ה וכו' ע"ש כי סתם הלוואה בכסף כ"ש אם כסף תלוה וכו' כי המשכת הכחות משרשם למטה הם בחי' כסף שהוא כלול מכל הכות כנ"ל. כי למעלה כל הכחות כלולים ביחד. וע"כ נתהוה מהם למעלה בחי' ההשפעה של כסף שכלול מהכל בחי' הכסף יענה את הכל ושפע הזאת בחי' כסף לווין ומקבלין צבא מעלה זה מזה בבחי' כל כוכביא לווין דא מן דא עד שיורד למטה מטה וכל מה שבא למטה נתחלקין הכחות לכל דבר כראוי לו:

וזה בחי' וילקט יוסף את כל הכסף וכו'. וזה בחי' ביזת מצרים וביזת הים בחי' ואחרי כן יצאו ברכוש גדול שלא רצה הקב"ה להוציאם ממצרים עד שישאלו איש מאת רעהו וכו' כלי כסף וכו' הכל בשביל בירור הנצוצות הקדושים שמבררים אותם ביותר ע"י ממון ועשירות דקדושה. כשמעלין את הממון והעשירות מהסט"א אל הקדושה כי בהממון כלולין כל הכחות של כל הדברים כנ"ל. כי מצרים מליאה גלולים וע"ז ולא היו מאמינים בהשגחת הש"י רק אמר לי יאורי ואני עשיתיני כי שם לא הי' יורד המט"ר ומחמת זה התגברו הכפירות שם ביותר וע"כ שם קשהלהעלות הכחות והחיות של כל התבואה והצמחים לתוך התפילה מחמת שאין המטר יורד שם כמובן בהתורה הנ"לשעיקר בחי' זאת להעלות כל כחות שיח השדה לתוך התפילה הוא מחמת שגדלים ע"י המטר וכו' ע"ש. וע"כ באמת במצרים אין שום מקום תפילה כ"ש רבינו ז"ל (בסימן ז') כ"ש כצאתי את העיר אפרוש את כפי וכו'. וע"כ סיבב הש"י בנפלאותיו הנוראות שכל הארץ יבואו מצרימה אל יוסף לשבור תבואה ממצרים ושיאסוף יוסף ע"י כל הכסף וכו'. ואח"כ העלו ישראל כל הכסף הזה לארץ ישראל ועי"ז העלו כל כחות התבואה והצמחים לירושלים שהוא בחי' תפילה. ובזה תיקנו כל הנצוצות הקדושים שהיו בהם כי הכל נתתקן עי"ז כי זה ממש בחי' חילול פירות מעשר שני על כסף והכסף אוכלין בירושלים כמו כן הוא בחי' הכסף והעשירות שהעלו ישראל ממצרים לארץ ישראל וזה מחמת שהכסף כלול מהכל וע"כ על ידו יכולין לחל כל כחות וקדושת הפירות ולהעלות הכל לירושלים שהוא בחי' תפילה שהוא שורש הכל וכנ"ל: