More

🙏
Reader Likutay Halachos פדיון בכור א
A A

Sections

פדיון בכור א

פדיון בכור א

ליקוטי הלכות - Likutay Halachos

1

1

And this is the aspect of what occurred in the tale of the Exchanged Sons at the end — that when he is being pursued and wants to enter the garden (which alludes to Gan Eden), he should "station himself at Shabbos". That is, as mentioned above — and understand. 23

2

אות א כי איתא בכתבים מעלת הבכור בסוד אין אשה כורתת ברית וכו' אין האשה מתעברת וכו' כי בפעם א' עושהבה בחי' כלי שבתוכה היא מקבלת אח"כ המ"נ. שמהם נצטיירין הוולדות. וכל הבנים שמולדת כולם מבחי' זאת הכלי והבכור שהוא הראשון מקבל העיקר מבחי' זאת הכלי והוא כלול מכולם ע"כ חייבים בכבודו עיין שם:

2

For in truth, Yisrael collectively are in the aspect of the sanctity of Shabbos, as we say in the blessing of Havdalah: "between Yisrael and the nations, between the seventh day and the six days of work" — for Yisrael draw the sanctity of Shabbos into the six weekdays. And therefore all the eating of Yisrael is holy. For Yisrael do not eat any food immediately. Rather, they must wait a long time before they eat. And through this they draw upon themselves, in all their eating, the aspect of the sanctity of Shabbos, which is the aspect of "the brain is nourished first." 24

3

והנלע"ד שזה בחי' מה שאיתא במאמר גזילה (בסי' ס"ט). והכלל שכל הנפשות שרשם בעשירות והאשה שכולה בחי' נפש כל שלימותה הוא ע"י עשירות וזה בחי' כסף קידושין. שעל ידו משלים אותה. וע"כ עי"ז נקנית לו ואח"כ נותן לה כתובה שהיא שלימות נפשה. ותמיד משתדל הבעל להשלים אותה על ידי עשירות ופרנסה שנותן לה ע"ש. וזה העשירו תהוא שורש נפש הבנים וכולם תלויים בהממון שמשלים אותה על ידו ע"ש היטב. היינו כי בתחילה אין לה שום שלימות ואח"כ מתחיל להאיר אותה ולהשלימה ע"י הכסף קידושין שהיא שלימות נפשה אך הוא רק הארה בעלמא ואח"כ אינו נשלמת וניקנית לו לגמרי כ"א ע"י החופה ועיקר החופה הוא היחוד. כדאיתא בפסוקים. ואזי בפעם הא' נותן להכל אשר לו ומאיר בה הה"ג שהם בחי' עשירות בבחי' מצפון זהב יאתה כמ"ש שם במאמר הנ"ל. כי אז עיקר שלימותה שהוא ע"י עשירות. וע"כ אז נתחייב בכתובה כי ארוסה אין לה כתובה ועיקר חיוב הכתובה בשביל הזווג הא' כדאיתא בפסוקים ע"ש. כיאז משלים נפשה ע"י בחי' עשירות כנ"ל. וזהו בחי' הכתובה שהוא ממון כנ"ל. וע"כ הכתובה מאתיים זוז לא יטול מן הצדקה. נמצא שע"י הכתובה של מאתיים זוז הוא מעלה אותה מבחי' עניות ודלות שהיתה מקודם כידוע ומשלים אותה בבחי' עשירות כי מ ישישלו מאתיים זוז אינו עני כנ"ל. וע"כ עיקר הכתובה דאורייתא היא רק לבתולה כנ"ל. וע"כ גם האונס והמפתה חייב חמשים שקלים קנס. ומשם למדו הכתובה. כי הממון של הכתובה הוא בחי' עישרות הכלי הנ"ל:

3

For when a Jewish person arises in the morning and his heart is faint and he wishes to eat — he does not eat immediately, for he must wait until he washes his hands and recites the blessings and prays. And the worthy and G-d-fearing ones wait even longer, for they also study after the prayer before eating. And when he wishes to eat, he does not eat immediately, but only after several mitzvos that are performed beforehand to sanctify the food — for example, meat requires shechitah, nikur [removal of forbidden fats], salting, and rinsing. And likewise bread — one must separate challah beforehand, etc. And afterwards, when he wishes to eat, he must wash his hands and recite the blessing. It emerges that all the eating of Yisrael is through much waiting. And through all of this waiting before their eating, they draw upon themselves the sanctity of Shabbos, which is cessation and bitul. And they subdue the aspect of Eisav, which is the aspect of "Pour into me now" — who snatches the food immediately. But because of the preoccupation with this world and its desires, it is possible that even the Jewish person may, G-d forbid, forget at the time of eating and the like the tachlis. Therefore one must be careful to remember at every moment the Shabbos — that is, in the thick of the preoccupation of this world, or when one comes to eat and the like, one should nullify oneself for a time, and this is the aspect of Shabbos. Then one will merit that the brain is nourished first, and all the opposition and the enemies and the confusions will be subjugated. 25

4

וזה בחי' חמשים שקלים של הכתובה כי בתחילה קודם שנשלמת ע"י בעלה והיא בעניות ודלות אזי היא בבחי' צדק כידוע. ואיתא בדברי רבינו (בסי' ס"ז) שאותיות צדק הם מורים ע"ז. כי הצ' הוא יו"ד נו"ן והיו"ד בהחזרת פנים מן הנו"ן שהיא בחי' מלכות בחי' לפני שמש ינון שמו והד' היינו שהיא בדלות ועניות והק' וכו'. ואח"כ כשמשלים אותה כנ"ל ומאיר בה החו"ג שהם בחי' ה' אזי נעשית מד' ה' ונעשית מצדק צדקה. וזה בחי' הנו"ן שקלים שמקבלת עתה. כי עתה נשלמת והיא בחי' נו"ן כנ"ל ובתחלה לא הי' לה שלימות כי הי' היו"ד בהחזרת פנים מן הנו"ן. ועתה נחזרין פב"פ חוהיא מקבלת ה' חו"ג שכל א' כלול מיו"ד הנ"ל. וזה בחי' נו"ן ועתה היא נשלמת בכל בחינותיה כי נשלמת בבחי' נו"ן שהיא בחי' מלכות כנ"ל. וזהו בחי' חמשים שקלים שהם מאתיים זוז שהם היפך מן עניות כנ"ל ואזי כשיש לה שלימות הנ"ל אזי היא ראויה להוליד כי כבר קיבלה שורש הנפשות של הבנים שהיא העשירות כנ"ל ואז יכולה לקבל נפשות הבנים ולהוליד אותם ואח"כ כל הבנים הנולדים כולם מקבלים מבחי' זאת הכלי היינ ובחי' העשירות שהוא שורש נפשם כנ"ל והבכור נוטל חלק בראש כנגד כולם. נמצא שמעלת הבכור הוא שיש לו חלק גדול בהעשירות יותר מאחיו כנ"ל וע' שם במאמר הנ"ל בחי' ירושה ע"ש והכלל שחשיבות הבכור הוא ע"י בחי' עשירו שיש לו ביותר. ע"כ פדיונו בכסף כי אח"כ ע"י חטא העגל שנפגמו הבכורות והפגם הי' בבחי' עשירות. בבחי' וזה בהרביתי להם וכו' בחי' ודי זהב כשפרש"י והכהנים שלא חטאו אז נבחרו תחתיהם נמצא שהכהנים קיבלו וזכו במעלות וחשיבות הבכורים וע"כ זכו בעבודה תמורתם כי העבודה מעשרת כמ וקטרת נמצא שחיות הבכור הוא אצל הכהן והבכור שאבד מעלתו ע"י הפגם יש בו אחיזת הסט"א בפרט כי שם נאחזין ביותר היינו בבחי' מלכות שהוא בחי' הבכור כנ"ל בחי' (תהלים פ"ט) אף אני בכור אתנהו. וזהו בחי' עשירו תשהיא בחי' מלכות ע"כ צריך לפדותו ע"י הצדקה שנותן לכהן בבחי' וצדקה תציל ממות. כדאיתא שם במאמר הנ"ל שתיקון המלכות והעשירות הוא ע"י הצדקה ע"ש והצדקה נותן לכהן דייקא. ובתורת פדיון מן הכהן כי צריך לחזור הבכור אל הכהן ששם שורש נפשו וחיותו כי הכהנים זכו בהם כנ"ל. ועי"ז הוא מעלהו ומוציאו מן הסט"א שלא תהי' נאחזת בו ח"ו כי אין להם אחיזה אלא בדבר שנפגם ונסתלק חיותו כידוע. וכדאיתא במאמר הנ"ל אך כשמקדש הבכור ומחזירו ומשעבדו לכןה ששם חיותו כנ"ל. נמצא שחוזר לשרשו וחיותו אזי אין להם שום אחיזה בו ואח"כ כשרוצים לפדותו מן הכהן צריך לפדותו בכסף דייקא. כי הכסף שנותן לכהן הוא תמורת הבכור ממש כי מעל תהבכור הוא בחי' עשירות כנ"ל. וע"כ נותן לכהן ה' שקלים כנגד הה' חסדים של בחי' הצדקה כדאיתא בדברי רבינו נ"י. שעי"ז פודה אותו ומצילו בבחי' וצדקה תציל וכו'. וכל שקל ד' זוזים. נמצא שבה' שקלים מרומז בחי' המלכות שהיא בחי' עשירות שהוא בחי' הבכור. כי בתחילה הוות ד' וחזרה ונעשית ה' כשפודין אותו ומשלימין אותו:

4

And all this one merits through the neder — through which one merits Emunas Chachamim, through which one merits Oneg Shabbos. And then Emunas Chachamim is completely rectified. For the essential completeness of the rectification of Emunas Chachamim is through Shabbos, as mentioned above. For the one depends on the other: through Emunas Chachamim one merits Shabbos, which is the aspect of "the brain is nourished first" — that all one's thoughts and strategies and affairs should be for the sake of the tachlis, as mentioned above — and then the enemies are subjugated, and then one merits Emunas Chachamim in completeness, as mentioned above. 26

5

וע,כצריך לפדותו לאחר חודש ימים. כי בכל חודש נשלמת ונתתקנית הלבנה שיא בחי' מלכו תוע"כ אז נשלם הבכור שהוא בחי' מלכות כנ"ל וקודם שלשים עדיין הוא בספק נפל כי מארת ח"ו משם אסכרה לרביי ח"ו ובכל חודש נתמלאת ונתתקנת אורה. וכדאיתא בדברי רבינו (בסי' קנ"א) שאמירת ובראשי חדשיכם סגולה לבנים ע"ש וע"כ אחר חודש אז יוצא מחשש נפל ונעשה בר קיימא. ואז ראוי לפידיון שעי"ז הוא נתתקן ונשלם כנ"ל וע"כ לא זכו בני ישראל לעשירות במצרים כ"א אחר מכת בכורות כי כשנכנעו בכורי מצרים וישראל זכו לבכרוה בבחי' בני בכורי ישראל אז זכו בני ישראל בכל העשירות של מצרים כי העשירות היא בבחי' בכורים כנ"ל. וזה בחי' אלו הרג את בכוריהם ולא נתן לנו את ממונם דיינו כי הם בחי' אחת כנ"ל. ע"כ סמכן זה לזה כנ"ל:

5

And this is what our Sages of blessed memory said regarding Shammaye the Elder — that all his days he would eat in honor of Shabbos. When he found a fine animal he would say: "This is for the honor of Shabbos." When he found another finer than it, etc. It emerges that all his days he was eating in honor of Shabbos. That is, through the waiting — that he would wait before eating, until he found another — his eating was in the aspect of Oneg Shabbos, since he had already designated it for Shabbos. For the essential matter is that when one remembers Shabbos constantly and waits before eating the thing — until one draws upon it the sanctity of Shabbos, which is the tachlis — through this, all one's eating is in the aspect of Oneg Shabbos, which is the aspect of "the brain is nourished first." Since one is thinking during one's eating about the tachlis, as mentioned above. 27

Keyboard Shortcuts

Hebrew modeH
English modeE
Both columnsB
Toggle nikudN
FullscreenF
Search in textCtrl+F
Save bookmarkS
Previous/Next← →
Show shortcuts?

💬 Comments

Loading comments…