חלה ותרומות ומעשרות ד
ליקוטי הלכות - Likutay Halachos
אות א ענין חלה שמשונה מתרומות ומעשרות שנוהגת אפילו בזה"ז בחו"ל אע"פ שכולנו טמאי מתים כדי שלא תשתכח תורת חלה מישראל:
p.ni{text-indent:0;}
ע"פ התורה ישראל נעשים אדונים לבעליהם וכו' (בלק"ת בסי' ע"ו) ע"ש. והכלל שבכל מקום שישראל באים לשם בגלות בתחילה הם שם כבושים בגולה ויש להם יסורים גדולים. בגשמיות ורוחניות כ"א לפי בחינתו וכו'. כי הם נעים ונדים ומטולטלים שם ובזוים שם בעיני הרוב כמעט כולו וכו' וכו'. אבל אח"כ הם כובשי םגם זה המקום בעצמו ומרימין ומנשאין גם המקום ההוא עם כל מה שבתוכו להש"י בבחי' "ונשאר "גם "הוא לאלקינו ר"ת גול"ה בחי' עתידין בתי תרטיאות וכו' שילמדו בן תורה ברבים שנאמר ונשאר גם הוא לאלקינו כשרז"ל וכו' ע"ש:
And therefore one who makes his entire dough into Chalah has done nothing, as it is said: “raishis” [firstfruits] — meaning that its remainder (shirayim) must be recognizable — as is explained in the Shulchan Aruch. For this is the essential rectification: that through the raishis [first portion] which one separates, the shirayim [remainder] too are rectified and ascend to holiness, in the aspect of “v’nish’ar gam hu le’Elokaynu” [and he shall remain also to our G-d]. “V’nish’ar” [and he shall remain] specifically — meaning that the aspect of the shirayim, the aspect of “v’nish’ar gam hu le’Elokaynu,” it too shall ascend to Hashem blessed-be-He, to its supernal root. And this is the essential wholeness of Creation — which was created for this: that the shirayim too should ascend to holiness through the raishis, which is the essential thing for whose sake everything was created, as it is written: “Beraishis bara Elokim” [In the beginning G-d created] etc. (Beraishis 1:1). And our Sages of blessed memory expounded: “for the sake of Israel who are called the firstfruits of His produce, and for the sake of the Torah which is called the beginning of His way” etc. (Rashi, Beraishis 1:1). It turns out that Israel and the Torah are the essential raishis for whose sake everything was created — the heavens and the earth and all that is in them. And therefore certainly the heavens and the earth etc. — all of them are called shirayim in relation to the Torah and Israel who are the raishis.
אות ב וזה בח'י חלה וכל מתנו תכהונה שנותנין מדברי מאכל דייקא וביותר מגידולי הארץ שהם תרומה וביכורים ומעשרות וחלה הבאה באחרונה וכו'. כי מה שישראל הם כבושים בגולה בתחלה בכל מקום שהם מטולטלים שם. זה מחת שבכל מקום יש ניצוצות ונפשות קדושות הרבה שנדחו ונפוצו ונתפזרו לשם על ידי חטא אדם הראשון ועל ידי חטאי כל הדורות עד היום הזה ואלו הנצוצות והנפשות מצפים ומחכים תמיד שיבא לשם איש הישראלי. ותיכף שבא לשם איש הישראל יהם נופלים עליו ומסבבים אותו ונתאחזים בו כדי שיתקנם ומחמת שאלו הנצוצות מונחין בין הגוים ובין הקליפות שהם נאחזים ומהודקים בהם מאד. עי"ז יש יסורים גדולים לאיש הישראל שבא לשם כי גם הקליפות וכו' וכל המחשבות רעו תוזרות ובלבולים וכו' הבאים מהם נאחזין בו מחמת שראוים שהנצוצות רוצים להתתקן ועיקר האתחזם והתגרותם הוא בעת שזה האיש עוסק באיזה דבר שבקדושה שאז הוא זמן תיקונם וגאולתם של הנצוצות מבין העכו"ם והקליפות כידוע ומובן כל זה בספרי רבינו ז"ל בכמה מקומות ומובן ברמז גם בספרי הזוהר וכל כתבי האריז"ל שה םאחד מהיסודות הגדולות שספרי האריז"ל והזוהר מיוסדים עליהם כידוע למבינים במקומות אין מספר. וזהו בחי' תכבד העבדוה על האנשים וכו' בחי' ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך הרע לעם הזה וכו' וזהו תוקף אריכת הגלות בפרט עכשיו כי כל מה שסמוך יותר ויותר אל הקץ מתגברים ומתגרים יותר כל המתנגדים אל הקדושה והקליפות והתאוות והנסיונות והבלבולים וכו' כמבואר במ"א וצרייכן התחזקות גדול מאד מאד כנגדם ולצפותולחכות לישועת ה' בכל עת בכל מקום שבאים לשם בגלות וטילטול עד ישקיף וירא ד' משמים ואז יזכה שלא הי' שיצא ויעלה משם לחירות בעצמו אף גם יברר ויעלה משם כמה וכמה ניצוצות השייכים לחלק שורש נשמתו בבחי' ונשאר גם הוא לאלקינו עד שגם המקום בעצמו יתקדש בקדושה גדול שילמדו בו תורה ברבים בבחי' עתידין בתי תרטיאון וכו'. וזה בחי'ואחרי כן יצאו ברכוש גדול הנאמר גם על הגלות הזה כידוע. כשרז"ל וגם את הגוי לרבות גלות כל הד' מלכיות:
em{font-style:italic;color:#4a2a10;}
אות ג וזה בחי' חלה וכו'. כי עיקר הניצוצות הקדושות נפלו ביותר לדברי מאכל מחמת שתחילת נפילתם הי' ע"י חטא אדה"ר שחטא באכילה שהוא אכילת עץ הדעת טו"ר וע"כ צריכין יגיעות גדולות קודם שמבררין מאכל מפסולת בגשמיות ורוחניות. והעיקר ביותר בצומח מן הארץ בפרט בחטים וה' מיני דגן שהם נקראנים לחם שהם עיקר המאכל המשביע כשר"ל. וע"כ יש כמה מלאכות בפת קודם שמבררין אותם מהפסולת שהם חרישה וזריעה וכו' וקצירה ודישה ומריחה וברירה וטחינה והרקדה ולישה ואפיה קודם שטועמין טעם הלחם. וכן יש כמהמצות בפת שהם עשר מצות כשרדז"ל כדי לברר החטה והקמח והלחם וכו' ממוץ ותבן וכו' ורוחניות כי עיקר התיקון ע"י קדושת המצות הנוהגות בםה ועיקר הבירור ע"י האמונה כידוע. וצריכין להיות חזק באמונה עד שיזכה להארת הרצון בשעת האכילה שישתוקק ויכסוף להש"י ברצון מופלג וכו' כמבואר בהתורה כי מרחמם ינהגם וכו' (בלק"ת סי' ז') ע"ש וכאשר שמעתי והבנתי אז משיחתו הק' שהשיח אז בעת ההיא ונדפס אצל המעשיות ע"ש. שצריך האדם לחזק א"ע רק באמונה שלימה בלי שום חקירו תואז יזכה ע"י האמונה לעלות לרצון עד שישתוקק ויכסוף להש,י ברצון מופלג בלי שיעור וכו' והארת הרצון זוכין בשעת האכילה דייקא ע"י כלליות העולמות ע"י הארת בן ותלמיד כוו' שמודיעים להם הדעת האמת יכי ה' הוא האלקים שמשם עיקר האמונה הקדושה וע"כ צריכין ליתן הראשית לכהן מהמאכלים כי הכהן הוא בחי' כלליות בן ותלמיד כמבואר בהתורה הנ"ל כי על ידי שנותנין המתנו תלהכהן שכלול מבן ותלמיד עי"ז נשלם האמונה ומבררת כל הבירורים עד שמעלה אותםאל הרצון עד שזוכין להארת הרצון בשעת האכילה דייקא כי עיקר האכילה והשביעה מהרצון בבחי' ומשביע לכל חי רצון וכ"ש נפתליט שבע רצון ומלא ברכת ה' שנאמר על שבח פירות ארצו וכן יהי רצון אחיו וטובל בשמן רגלו וכו' ובשפרש"י שם ועיקר הטעם והתענוג של הדבר מאלכ נמשך מרצון העליון וצריך כ"א להתגבר בשעת אכילתו שיעלה הכל לשרשו. שיזכה ע"י האכילה להארת הרצון כנ"ל שזהו עקיר שלימות הבירור והעלי' של כל הניוצות שבמאכל כשעולין לרצון העליון שזהו שרשם העליון כידוע וזה יכול כל אדם לזכות ע"י כח הצדיק האמ תשמאיר בו הארת בן ותלמיד כנ"ל. שעי"ז זוכין בשעת האכילה להארת הרצון כנ"ל. כי עיקר תיקון ובירור הנצוצות על ידי הארת בן ותלמיד הנ"ל דהיינו על ידי שמאירין בכל מקומות הנמוכים והנפולים כי עדיין ה' עמם וכו' בחי' מלא כל הארץ כבודו בחי' הקיצו ורננו שוכני עפר וכו'. כי הניצוצות שנפלו מקום שנפלו הם בבחי' שוכני עפר כי מונחים בדיוטא התחתונה מאד. ועיקר בירורם ועלייתם ע"י בחי' הזאת של הארת דרי מטה בחי' הקיצו ורננו שוכני עפר וכו' כנ"ל. וע"כ עי"ז זוכין להארת הרצון בשעת האכילה וכו'. וכל אדם צריך להתחזק לילך עם התורה הנ"ל לחזק א"ע תמיד בהש"י ולבלי לייאש א"ע בשום אופן רק לידע תמיד כי מכה"כ ועדיין ה' עמו ואצלו וכ' עד שיזכה להתחזק בשעת האכילה שיגיע להארת הצרון שדייקא בעת האכילה ייגע עליו רצון והשתוקקות חזק ונמרצ מאד מאד להש"י וכו' כ"ש שם. וזהו ההיפך ממש מהנפילות של רוב העולם שע"פ רוב נופלים בדעתיהם מחמת מעשיהם שאינם כהוגן ורבים מייאשים א"ע כידוע רעה חולה הזאת תחת השמש ורוב הנפילות הם ע"י האכילה כמבואר בדברי רבינו ז"ל במ"א בודאי כ"ש אין זוכה לקדושה כראוי בודאי אינו אוכל בקדשוה וטהרה כראוי. ומחת זה דרך הרבהליפול בדעתם בכל פעם מחמת האכילה ובאמת כל זה מעשה בעל דבר כי אסור ליפול בדעתו משום דבר כמבואר בדברי רבינו פעמי םאין מספר אדרבא צריכין לחזק א"ע בכ"פ בכל יום כנ"ל. ובפרט בשעת האכילה שאסור להיות אז איש עצ ל (שקורין שלימזלניק) כ"ש שם רק להיות איש חיל עד שיזכה להארת הרצון בשעת האכילה דייקא היינו כי לא די שאסור ליפול בדעת וע"י אכילתו אדרבא צריכין לידע ולהאמין שאכילת איש הישראלי יקרה מאד מאחר שאכילתו ע"פ התורה עכ"פ שאינו אוכל דבר האסור ח"ו רק הכל ע"פ התורה כ"ש ותורתך בתוך מעי כשפרש"י שם כל מאכלי על פיך וגם מברך על כל דבר תחילה וסוף. ועל ידי זה כל אדם מישראל מברר בירורים הרבה באכילתו ויש לו לאכול בשמחה ובהתחזקות גדול בהש"י ולידע כי מכה,כ וה' עמ ווכ' כנ"ל עד שיזכה בשעת אכילתו דייקא להארת הרצון שישתוקק אז דייקא להש"י ברצון מופלג מאד ואז הוא תכלית שלימות הבירור של כל הניצוצות שעולים לשרשם העליון כנ"ל:
.clos{text-align:center;font-family:'Cinzel',serif;font-size:13px;color:var(--red);margin:32px 0 8px;letter-spacing:2px;}
וע"כ כל מה שהאמכל סמוך לגמרו יותר דהיינו שיתנהו ממנו וירגישו בו טעמו צריך בירור יותר וע"כ בעת גמר התבואה והפירו תצריכין להפריש מהם ביכורים ותרומות ומעשרות ואח"כ כשעושין קמח מהתבואה ומגבליןל אותו עם מים לעשות עיסה שאז עיקר הגמר של התבואה שיהי' נעשה ממנה לחם שהוא עיקר מאכל האדם אז עיקר הבירור מחמת שאז סמוך לגמר ואז צריכין להפריש חלה לכהן כי בעת גמר הלחם שאז נרגש בו הטעם והשביעה שנמשך מרצןו העלון כנ"ל ע"כאז עיקר התיקון והבירור ע"י מצות חלה לכןה שכלול מהארת בן ותלמיד. כדי שנזכה בשעת אכילת הלחם להארת הרצון שמשם עיקר הטעם והשביעה שזה עיקר העליה והבירור של כל הניצוצות כשעולין לרצון העליון דהיינו כשאדם משתוקק על ידם להש"י ברצון מופלג וכו' כנ"ל:
And the essential rectification is when one knows who is the raishis and who is the shirayim. And all the world and its fullness which are the shirayim — when they toil on their behalf (torchim bisvilam), then the shirayim too are rectified through the raishis, and then everything returns to Hashem blessed-be-He in the aspect of “v’nish’ar gam hu le’Elokaynu” — as will be in the future. But as long as one does not separate the raishis and does not know who is the raishis and who is the shirayim — and all the more so when, heaven forbid, one inverts the truth and makes the tail into a head etc. — then the whole world is disordered, heaven forbid. And this is the aspect of “and the earth was” etc. (Beraishis 1:2) — for at the beginning of Creation, which was for the sake of the raishis so that through it the shirayim might be rectified as mentioned — but then, at the start, who was the raishis had not yet been revealed and was not recognizable. For the holiness of Israel and the Torah, which are the raishis, had not yet been revealed. And therefore it was then said: “and the earth was tohu vavohu [formless and void] and darkness” etc. (ibid.) — for as long as the raishis is not revealed, the whole world is disordered in the aspect of tohu vavohu and darkness etc. — as now in the exile, when Israel who are the raishis are subdued in exile and they [the nations] are at the head etc.
אות ד וזה עיקר קיום שלנו בתוקף הגלות הררוךהמר הזה שאין לנו להחיות א"ע וכל מה שאנו רוצים לעשות הן תורה ותפילה וכו' אין מניחים אותנו לעשות בשלימות מגודל עוצם גלות הנפש והגוף שמתגבר על כ"א ואחד כפי מה שיודע בנפשו ועיקר חיותינו ע"י הרצון ע"י שמאירין בנו הצדיקים השלמים הארת בן ותלמיד הנ"ל שעי"ז כל אדם יכול לזכות להארת הרצון בשעת האכילה דהיינו להשתוקק להש"י ברצון חזק וכו' כנ"ל. ועי"ז יש לנו תקוה לצאת מהגלות בגשמיות ורוחינות כי עיקר הוא הרצון כמובא בדברינו בכמה מקומות וכמו שאומרים כנס,י להעכו"ם וסטרין אוחרנין המתגברים כנגד םבכל עת למונעם בכל מיני מניעות ח"ו שאומרים ישראל להם מה תעירו ומה תעוררו את האהבה עד שתחפץ. דהיינו מה אתם רוצים לקלק ח"ו אהבתינו עם הש"י מאחר שעדיין אנו חפצים ומשתוקקים להש"י ברצון חזק ומופלג וכו'. וכמבואר מזה במ"א (בה' ערב הכלה ג') ע"ש:
.sn{font-family:'Cinzel',serif;font-size:11px;color:var(--gold);border-top:1px solid var(--border);margin-top:40px;padding-top:14px;text-align:center;}
אות ה וע"כ מצות חלה שיעורה מ"ג ביצים שזהו בחי' ג"ם זאת בחי' ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים וכו'. דהיינו שאע"פ שישראל בארץ אויביהם במקומות הרחוקים מהקדושה מאד והם כבושים שם בגולה בגלות גדול מאד אעפ"כ לא מאסתים ולא געלתים לכלותם ח"ו כי אני ה' אלקיהם כי אני מגלה להם כי עדיין ה' אתם וכו' ועי"ז הם מעלים כל המקומות הרחוקים אל הקדושה בבחי' ונשאר גם הוא לאלקינו וזהו בחי' חלה ששיעורה מ"ג ביצים בחי' ג"ם הנ"ל בחינו תואף ג"ם זאת וכו'. בחינות ונשאר גם הוא לאלקינו וכנ"ל:
@media(max-width:600px){.page{padding:36px 22px;}.mt{font-size:18px;}p{font-size:15.5px;}}
אות ז וע"כ העושה כל עיסתו חלה לא עשה כלום שנאמר ראשית שהיי' שיריה ניכרין כמבואר בש"ע. כי זה עיקר התיקון שעל ידי הראשית שמפרישין יתתקנו גם השיירים ויעלו אל הקדושה בבחי' ונשאר גם הוא לאלקינו ונשאר דייקא דהיינו שבחי' השיריים בחי' ונשאר גם הוא לאלקינו גם הוא יעלה להש"י לשרשו העליון וזה עיקר שלימות הבריאה שנברא בשביל זה שיעלו שלימות הבראיה שנברא בשביל זה שיעלו גם השיריים אל הקדושה ע"י הראשית שהוא העיקר בשבילו שנברא הכל. כ"ש בראשית ברא אלקים וכו' ודרשו רז"ל בשביל ישראל שנקראו ראשית תבואתו ובשביל התורה שנקאאת ראשית דרכו וכו'. נמצא שישראל והתורה הם העיקר והראשית שבשבילם נברא הכל השמים והארץ וכלת אשר בהם וע"כ בודאי השמים והארץ וכו' כולם נקראו שיריים לגבי התורה והישראל שהם ראשית ועיקר התיקון כשיודעין מי הראשית והעיקר. וכל העולם ומלואו שהם השיריים טורחין בשבילם אזי גם השיריים נתתקנין ע"י הראשית ואז חוזר הכל להש,י בבחי' ונשאר גם הוא לאלקינו כמ ושיהיה לעתיד. אבל כ"ז שאין מפרישין הראשיטת ואין יודעין מי הראשית ומי השיריים מכ"ש כשח"ו מהפכין האמת, והזנב לראש וכו' אזי כל העולם מקולקל ח"ו וזהו בחי' והארץ היתה וכו' כי בתחילת הבריאה שהיתה בשביל הראשית כדי שעי"ז יתתקנו השיריים כנ"ל. אבל אז בתחילה עדיין לא נתגלה ולא ניכר מי הראשית כי אז עדיין לא נתגלה קדושת ישראל והתורה שהם הראשית ע"כ נאמר אז והארץ היתה תהו ובהו וחשך וכו'. כי כל זמן שלא נתגלה האאשית כל העולם מקולקל בבחי' תהו ובהו וחשך וכו' כמו עכשיו בגלות שישראל שהם הראשית כבושים בגולה והם לראש וכו'. וזהו שדרשו במדרש תהו ובהו וחשך על הגליות של הד' מלכיות כ"ש שם תהו זה מלכות בבל וכו' ובהו וכו'. היינו כי תהו ובהו והו' מרמז על זמן הגליות שישראל כבושים בגולה ואין ניכר הראשית שבשבילו נברא הכל אך עיקר הקיום בגלות הוא ע"י בחי' ורוח אלקים דא רוחו של מישח מרחפת על פני המים דא אורייתא כי משיח עתיד לגאלינו מהרה והוא גם הוא מחיה ומקיים אותנו כל ימי הגלות ע"י התורה שמאיר בנו ומודיע לנו כי עדיין ה' אתנו ושלא נתייאש עצמינו ממנו יתברך כי עדיין שי לנו תקוה לכ"א ואחד בכלל ובפרט ועי"ז ויאמר אלקים יהי אור ויהי אור כי עי"ז הש"י מאיר בנו בכל עת עד שאנו זוכין להבחין מי הראשית ומי השיריים וזה בחי' ויבדל אלקים בין האור ובין החשך שהם בחי' ראשית ושיריים כי האור במזרח שנקרא קדם בחי' ראשית והחשך שהיא שקיעת האור הוא במערב שנקרא אחור וסוף בחי' שיריים ואז כשיש הבדלה בין האור והחשך בין הראשית והשיריים אז עיקר תיקון העולם שנתתקנין גם השיריים ע"י הראשית בבחי' ונשאר גם הוא לאלקינו כנ"ל וזה ויהי ערב ויהי בקר יו"א שנכללין הערב והבקר יחד שהם הראשית והשיריים ושניהם נכללין ביחודו של עולם בבחי' ונשאר גם הוא וכו'. שזהו בחי' יום אחד שנאמר על שם שהיה השי"ת יחיד בעולמו. כי דייקא ע"י שהבדיל הש"י בין האור וחשך דהיינו בין הראשית והשיריים ויודעין מי הראשית ומי השיריים אז דייקא נתתקנין גם השיריים ונכללין ג"כ בהש"י בבחי' ונשאר גם הוא לאלקינו בחי' ויהי ערב ויהי' בקר יום אחד כנ"ל:
Likutay Halachos · Yoreh De'ah, Part Two
אות ח וזהו סוד הבדלה שדייקא ע"י שמבדילין ואומחרים המבדיל בין קודש לחול דייקא עי"ז נתקדישן גם ימי החול וממשיכין עליהם קדושת שבת לגרש אחיזת זוהמת הנחש מימי החול כידוע שזה עיקר סוד ההב דלה ולכאורה הוא להיפך כי הלא אדרבא הרי אנו מבדילין בין קדושת שבת לימי החול ואיך נתקדשין ימי החול עי"ז אך הוא כנ"ל. כי דייקא ע"י ההבדלה שמבדילין בין קודש לחול בין יום השביעי לששת ימי המעשה ויודעין ומגלין שעיקר הקדשוה ועיקר קיום העולם הוא שבת וכל ימי החול הם בחי' שיריים שנבהראו כולם רק בשביל השבת עי"ז דייקא נתקדשין גם ימי החול בקדושת שבת עי" שטורחין עצמן כל ימי החול בשביל השבת שזה עיר עלייתם ותיקונים כ"ש זכור את יום השבת זכריהו מאחד בשבת וכו' ועי"ז נכללין ששת ימי החול בקדושת שבת ונתקדשין מזוהמת הנחש כי כל זמן שאין מבדילין בין קדושת שבת לימי החול ואין מגלין ההבדלה נדמה שח"ו כל אפין שוין ואין יודעין מי הראשית ומי השיריים אזי העולם בבחי' תהו ובהו וחשך וכו' רק דייקא ע"י ההבדלה שמגלין מעלת קדושת שבת שהוא העיקר והראשית בחי' תחלה למקראי קודש עי"ז דייקא נתקדשין גם השיריים שהם ימי החול כי זהי עיקר תיקון העולם ומלואו שנברא בשביל זה בשביל ראשיתה וכו' כנ"ל. היינו שכל העולם נברא בשבי לישראל והתורה שהיהיו הכל טורחים ויגעים בשביל ישראל והתורה שהם העיקר והראשית וכון בין ישראל בעצמן ההמון ועמי הארץ צריכין לטרוח ולהתייגע להחזיק הת"ח והיראים העוסקים בעבודתו יתברך שהם עיקר הראשית וכן בכל ימי החול צריכין לטרוח בשביל קדושת שבת כנ"ל. ואז דייקא כשיודעין מי הראשית ומי השיריים. והשיריים טורחין עצמן בשביל הראשית אז נתקדשין גם השיריים ונכללין בהראשית בבחי' ונשאר גם הוא לאלקינו וכנ"ל. וע"כ צרייכן במצות חלה שיהיה דייקא ראשית ושיריים כ"ש ראשית שיהיה ניכרין כי זה עיקר השלימות והתיקון השיתתקנו השיריים ע"י הראשי תוכנ"ל וזשדרז"ל פסוק בראשית על ביכורים ותרומה וחלה שנקראין ראשית שבשבילם נברא העולם כי הכל אחד כי כל מצות חלה ותרומה וביכורים הכל בבחי' הנ"ל לקדש ולהפריש הראשית כדי שעי"ז יתבררו ויתקנו גם השיריים שזהו בעצמו כלל בריאת העולם שנברא כל העולם ומלואו שהוא בחי' שיריים בשביל הראשית שהם ישראל והתורה כנ"ל. כי הכל אחד וכנ"ל:
Laws of Chalah
אות ט וזה אם אין קמח אין תורה ד"ת נמשלו לרחיים כשרז"ל מה רחיים אינן בטילות וכו' כי הבירור של הקמח שעושין ממנה לחם הוא כמו בירור התורה שצריכין לדקדק בה ולטוחנה הדק היטב עד שמבררין ההלכה על בוריה ואז זוכין לנהמא דאורייתא בחי' לכו לחמו בלחמי. וזהו בעצמו בירור הקמח שצריכין לטחון להחטה לקמח כדי שיתחלקו הנצוצות מאד מאד בבחי' קטרת שנאמר בו ושחקת ממנה הזק וכשהוא שוחק ואמר הדק היטב היטב הדק וביה"כ שאז צריכין לברר ולהעלות מעמקי עמקי הקליפות יותר ויותר כי אז מכפרין כל העונות ע"כ אז צריכין שתהיה הקטרת דקה ממן הדקה כי זה כלל שכל מה שצריכין הניצוצות תיקון ובירור יותר הם צריכין להתחלק לחלים רבים יותרויותר כמבואר בס' הגלגולים וזה בחי' קמח שא"אל עשות לחם כ"א כשטוחים החטה תחלה לקמח שהוא נטחן ונחלק לחלקים דקים מאד מאד כדי שתחלקו הניצוצות לחלקים רבים מאד כדי שנכול אז דייקא ללקטם ולבררם ולעשות מהם עיסה ולחם שאז נכללין בקומות אדם ע"י שהאדם אוכלם אותם והם עיקר החיות והשביעה של האדם. דהיינו הנצוצות שהם החיות אלקות שבהם שמהם עיקר השביעה והחיות. וזה שפרש"י בענין בריאת אדה"ר נצבר עפרו מכל חלקי העולם כי היו כלולים בו כל הנצוצות וכל הנשמות כידוע וזה בחי' עיסה שעושין מן הקמח וכנ"ל שזהו בחי' התורה בחי' אם אין קמח אין תורה וזה שנמשלו בירור ההלכות של הת"ח לבירור המאכלים. כ"ש במשנה ד' מדות בתלמידים ספוג משפך משמת ונפה וע"כ עיקר גמר הבירור ע"י החלה שנותנין מהעיסה שנעשית מקמח ומים שממשיכין מימי הדעת והתורה על הקמח ועי"ז מקבצין ומלקטין אות ומגבלין אותו ועושין עיסה ואז חייבת בחלה ליתן הראשית לכהן שכלול מבן ותלמיד שעי"ז נכללת כל העיסה בבחי' הנ"ל בבחי' תורה ודעת שעי"ז עולין כל הנצוצות וכו' וכנ"ל וע"כ נוהגת חלה גם בזה"ז בחול מחמת שע"י החלה עיקר הבירור וכנ"ל:
Hilchos Chalah
אות י וזה שנסמך פ' חלה לפ' מרגלים בסדר שלח לך כי המרגלים פגמו בא"י ופגמו בבחי' הארת בן ותלמיד כמובן בהתורה הנ"ל כי הם עברו בא"י בעת שהיתה כבושה בגולה עדיין תמת יד השבעה עממין וכשבאו לשם היה להם פחדים והיו מונחים שם בקטנות ושפלות בבחי' גלות כ"ש ונהי בעינינו כחבים וכו'. אבל היו צריכין לחזק א"ע להאמין בה' ובמשה עבדו שבכחו הגדול יכבוש לפניה םהכל ויוחזר הכל להש"י ולישראל כמו שהיה אח"כ באמת אבל הם כפרו בזה. וע"כ נגזר עליהם בכיה לדורות שצריכין ישראל להתמהמה בגלות כ"כ וע"י שנמצאים גם עתה צדיקים שמחזקין אותנו להאמין בהש"י שיכבוש לפנינו הכל והכל תעלה להש"י בבחי' ונשאר גם הוא לאלקינו ועי"ז אנו מתקנין חטא המרגלים שפגמו בזה ועי"ז יבא משיח צדקינו ויגאלינו מהרה וישבו הכל להש"י כנ"ל. וזהו בחי' חלה לכהן שהוא בחי' ונשאר גם הוא לאלקינו. וע"כ נסמך פ' חלה בסדר שלח לך כנ"ל:
· · ✦ · ·
וזה ג"כ בחי' פ' מנחת נסכים שנסמך לפ' מרגלים מיד ואח"כ תיכף פ' חלה כי מנחות מביאין מקמח ששם עיקר הבירור שזהו בחי' חלה כנ"ל. וע"כ עיקר התקרבות ישראל להש"י ביציאת מצרים וקבלת התורה היא ע"י מנחת העומר בפסח ושתי הלחם בשבועות.כי מנחות וחלה שבאין מקמח שהם תיקון הלחם שהוא עיקר האכילה שם הארת הרצון שהוא עיקר התיקון שנמשך ע"י הארתבן ותלמיד. שהוא עיקר הדעת לדעת את ה' שממשיכין בפסח ושבועות וע"כ נסמך לפ' מרגלים שפגמו בכל זה. כי ע"י מנחות וחלה שהם תיקון הלחם שעי"ז זוכין להארת הרצון וכו' עי"ז נתתקן פגם המרגלים כי עי"ז נזכה לצאת מהגלות ויתבררו ויעלו כל הניצוצות ויקתיים מהרה ונשאר גם הוא לאלקינו וכו' וכנ"ל. במהמרה בימינו אמן:
And this is what the Midrash expounded: tohu vavohu and darkness refer to the exiles of the four kingdoms — as they said there: “tohu — this is the kingdom of Babylon” etc., “vavohu” etc. That is: tohu vavohu etc. alludes to the time of the exiles when Israel are subdued in exile and the raishis — for whose sake everything was created — is not recognizable. But the essential sustenance in the exile is through the aspect of “and the spirit of G-d” — da rucho shel Mashiach [this is the spirit of Mashiach] — “hovered over the face of the waters” — da Orayta [this is the Torah] (Zohar, Beraishis 2a) — for Mashiach is destined to redeem us speedily, and he also sustains and preserves us throughout all the days of the exile through the Torah that illuminates in us and informs us that Hashem is still with us, and that we should not despair of Him blessed-be-He. For we still have hope — every single one of us, in general and in particular. And through this: “and G-d said: let there be light, and there was light” (Beraishis 1:3) — for through this Hashem blessed-be-He illuminates for us at every moment, until we merit to discern who is the raishis and who is the shirayim.
(הלכות חלה הלכה ה' נכללת בה' פדיון בכור הלכה ה' אות כ"ו)
And this is the aspect of “and G-d separated between the light and the darkness” (Beraishis 1:4) — which are the aspects of raishis and shirayim. For the light is in the East, which is called kedem [before/east], the aspect of raishis; and the darkness, which is the setting of the light, is in the West, which is called achor v’sof [behind and end], the aspect of shirayim. And when there is separation between the light and the darkness, between the raishis and the shirayim — then is the essential rectification of the world, that the shirayim too are rectified through the raishis, in the aspect of “v’nish’ar gam hu le’Elokaynu” as mentioned. And this is: “and there was evening and there was morning, day one” (Beraishis 1:5) — that the evening and the morning are included together, which are the raishis and the shirayim, and both are included in the unity of the world in the aspect of “nish’ar gam hu” etc. — which is the aspect of “day one” (yom echad), said because Hashem blessed-be-He was alone (yachid) in His world (Rashi, ad loc.). For specifically through Hashem blessed-be-He separating between the light and the darkness — that is, between the raishis and the shirayim — and one knows who is the raishis and who is the shirayim: then specifically the shirayim too are rectified and included in Hashem blessed-be-He, in the aspect of “v’nish’ar gam hu le’Elokaynu,” the aspect of “and there was evening and there was morning, day one” as mentioned.
Loading comments…