כתובות

אות יא וזה בחינת כתובת מאתיים ומנה, כי עיקר בחינת הכתובה הוא שמבטיח לה להעלותה מעניות לעשירות שזהו בחינת כתובת מאתיים. כי מאתים זוז הוא השיעור של ביטול העניות, כי מי שיש לו מאתיים שוב אינו בכלל עני כמו שאמרו רז"ל: מי שיש לו מאתיים זוז לא יטול מן הצדקה. ועל כן האיש מבטיח לאשתו בכתובתה ליתן לה מאתיים זוז שהוא בחינת ביטול העניות כנ"ל, כי הוא מחויב להעלותה מעניות לעשירות כי זה עיקר קדושת הזווג בחינת שמירת הברית. כי עיקר הקדושה להתדבק בהשם יתברך לזכות לחזות בנועם ה' הוא על ידי שמירת הברית כמבואר בדברי רבינו ז"ל על פי ומבשרי אחזה אלוק, שעל ידי בחינת בשר קודש שהוא שמירת הברית על ידי זה יכולין לחזות אלקות שהוא בחינת שורש השפע של העשירות, שאז זוכין לקבל הממון בקדושה כי נתבטל חמדת הממון שהוא בחינת עבודה זרה כלולה מכל העבודות זרות של הע' לשון וכולי, כי שורש הממון למעלה הוא קדושה גבוה מאד וכולי עיין שם בהתורה צוית צדק. נמצא ששמירת הברית הוא בחינת הנסיון והמשקל של כל אדם שעומד על המשקל, כי מי שזוכה לקדש את עצמו בקדושת הברית שהוא נקרא צדיק כידוע, אזי זוכה לדבק את עצמו בהשם יתברך, ולחזות ולהסתכל באלקות לראות שורש השפע של הממון והעשירות שהוא שורש הנפשות כמבואר במדרש אגדה, ואז ממשיך הממון והשפע בקדושה גדולה, ואז נשפע כל השפע הקדושה להשכינה וכנסת ישראל, כמו שיהיה לעתיד לבא כשיבא משיח ויבנה בית המקדש במהרה בימינו שאז יתקיים אפס כי לא יהיה בך אביון כי יתבטל העניות והדלות מכנסת ישראל כי השכינה וכנסת ישראל יקבלו כל השפע הקדושה משורשו העליון וזר אל יתערב בתוכם. וכל זה זוכין על ידי קדושת הברית שעל ידי זה זוכין לעלות למעלה לחזות בנועם ה' בשורש השפע העליונה שהוא בחינת צדקה אור הפנים, בחינת אני בצדק אחזה פניך וכולי, ואז זוכין להמשיך כל השפע והעשירות להשכינה וכנסת ישראל לבד בבחינת והריקותי לכם ברכה עד בלי די וכולי. כי שמירת הברית הוא הצנור של כל ההשפעות כידוע, ועל כן זוכין על ידי שמירת הברית להמשיך כל השפע והעשירות דקדושה לכנסת ישראל לבד. וזהו בחינת ביטול חמדת ותאוות ממון, כי עיקר תאוות ממון שהוא עבודה זרה וכולי הוא על ידי פגם הברית שהוא הצנור של השפע כנ"ל, ומי שפוגם בו ח"ו אזי שאינו יכול להמשיך השפע אל הקדושה לכנסת ישראל לבד, ואזי ח"ו העכו"ם והקליפות יונקים מהשפע ח"ו, ואזי כשיורד השפע למטה נתעלם ונסתר קדושת אלקות שהוא שורש השפע, ואז נתגשם העשירות והממון ונתאחזין בו ביותר כל הקליפות והסטרא אחרא, עד שנעשה הממון בחינת עבודה זרה גמורה שהיא תאוות ממון ורדיפת העולם הזה ביגיעה גדולה שהיא בחינת עבודה זרה כלולה מכל עבודות זרות של הע' עכו"ם כנ"ל. ואז השכינה וכנסת ישראל כביכול בעניות ודלות, ועל ידי זה על פי רוב הצדיקים והכשרים בעניות ובחוסר, והעכו"ם והרשעים עשירות שלהם גדול, כי כל השפע של העשירות נמשך להסטרא אחרא שמשם מקבלים העכו"ם והרשעים, ובאמת העשירות שלהם אינו עשירות כלל כי כל ימיהם כעס ומכאובות, והם מלאים דאגות ויגונות כל ימיהם, וכל מה שיש להם עשירות וממון יותר חסר להם יותר, ונתרבין דאגותיהם ויגונות שלהם יותר ויותר, בחינת מרבה נכסים מרבה דאגה, עד שהממון והעשירות שלהם מכלה ימי חייהם כמבואר שם בהתורה צוית צדק על פי: ועפר תאכל כל ימי חייך וכולי עיין שם. וכל זה מחמת שפגמו בברית, ואין מקבלין העשירות בקדושה רק דרך הקליפות והסטרא אחרא כנ"ל שזהו בחינת גלות השכינה וכנסת ישראל, בחינת מיעוט הירח פגימת הלבנה, כי אין השכינה וכנסת ישראל יכולין לקבל השפע מחמת שפגם הצנור שהוא בחינת קדושת הברית קודש, ואז כנסת ישראל בחינת עניה ודלה, ורוב השפע מקבלין הסטרא אחרא והקליפות שהם העכו"ם והרשעים שזהו בחינת פגימת הלבנה, בחינת מארת חסר. ומחמת שעיקר קבלתם ויניקתם של העכו"ם והרשעים הוא מבחינת חסרון ופגימת הלבנה כנ"ל מבחינת מארת חסר על כן הם מלאים חסרונות ויגונות תמיד בחינת מארת ה' בבית רשע, בחינת בטן רשעים תחסר, כי בהעשירות שלהם נאחזין כל הקליפות והסטרא אחרא שהם בחינת תאות ממון שהוא עבודה זרה כלולה מכל העבודות זרות וכולי, שהם מתאווים תמיד להרבות הון וצועקים ככלבים הב הב, וכל מה שיש להם אינו שלהם כי חסר להם הרבה תמיד כמו שכתוב: איש אשר יתן לו האלקים עושר ונכסים, ולא ישליטנו האלקים לאכול ממנו ולשאת את חלקו וכולי, כי הם מלאים חסרונות ודאגות ויגונות וכעס ומכאובות בחינת מארת חסר כנ"ל. ועיקר התיקון לזה הוא צדקה לעניים הגונים, ולהחזיק לומדי תורה העובדים את ה' באמת, כי על ידי צדקה משבר תאוות ממון כנ"ל ואז חוזר לדבק את עצמו בשורש השפע דקדושה, ולקבל הממון בקדושה להיות שמח בחלקו ולבלי לחיות נבהל להון ואץ להעשיר רק להסתפק במה שחננו ה', ולבטוח בו יתברך תמיד אשר ברכו עד כה והשפיע לו פרנסתו או עשירות עד הנה, שגם עד זקנה ושיבה לא יעזבנו האלקים הרועה אותו מעודו יברכו ויזון אותו בחסדו תמיד שזהו עיקר העשירות, בחינת איזהו עשיר השמח בחלקו. ואז זוכין להמשיך כל השפע אל הקדושה כמו שכתוב: כי בגלל הדבר הזה יברכך ה' אלקיך, וכמו שאמרו רז"ל: עשר בשביל שתתעשר, כי צדקה ושמירת הברית תלוים זה בזה, כמו שאמר רבינו ז"ל בהתורה המתחלת דע שיש אריך אנפין וכולי (סימן רמב') שעיקר שמירת הברית להנצל מהרהורים רעים המתגברים ביותר שקשה מאד להנצל מהם, העיקר הוא על ידי צדקה לעניים הגונים בחינת וצדקה תציל ממות וכולי עיין שם, כי הא בהא תליא כשזוכין לשמירת הברית נמשך השפע אל הקדושה, ואז נתבטלין הכפירות והעבודה זרה שהוא בחינת תאוות ממון כנ"ל, וכן להיפוך כשמבטלין תאוות ממון שהוא העבודה זרה דהיינו על ידי שמרבה בצדקה כנ"ל, על ידי זה זוכה להנצל מלבא לידי פגם הברית. כי על ידי הצדקה מקשר את עצמו בשורש השפע שהוא רוחניות אלוקות, ואז אין הקליפות שמהם כל התאוות יכולין להתאחז בשפע הקדושה כלל, ועל כן ניצול על ידי זה מתאוות ניאוף שבא על ידי התגברות עכירת הדמים שנמשך מהיצר הרע והקליפות שהם בחינת אל אחר כפירות שעיקר אחיזתם כשמתגברת העבודה זרה ח"ו שהוא תאוות ממון, כי כל אחד תלוי בחבירו על ידי שמירת הברית נתבטל העבודה זרה שהוא הממון כנ"ל, וכן להיפך על ידי הצדקה שהוא ביטול העבודה זרה של הממון נתבטלין הקליפות שמהם נמשך חמימות תאוות ניאוף וזוכה לשמירת הברית וכנ"ל:

אות יב וכלל הממון של ישראל נקרא ממון דקדושה, כי ישראל בכלל נקראים כולם צדיקים כמו שכתוב: ועמך ישראל כולם צדיקים וכולי, כי כולם נקראים צדיקים שהוא בחינת קדושת הברית על ידי שהם נימולים כמו ששמעתי מפי רבינו ז"ל בעת שגילה התורה צוית צדק הנ"ל, וכן כולם רחמנים בני רחמנים גומלי חסדים בני גומלי חסדים, ואפילו הפחותים שבישראל רובם ככולם נותנים צדקה. כי אין שום אומר ולשון שיגמלו חסד זה עם זה ויתנו צדקה זה לזה כמו ישראל קדושים, וגם רוב הממון של ישראל הכל הם מוציאין על ידי דברים שבקדושה כגון ליתן את בניו לתלמוד תורה, ולהשיאם אשה והוצאת שבתות וימים טובים, ולקנות ציצית טלית ותפילין ומזוזות ואתרוג ומצות וכולי, וגם כל מאכליהם על פי התורה שעל ידי זה צריכין לקנות ביוקר כל מאכליהם, כי צריכים ליתן מעות שחיטה ובשר טריפה בזול גדול, והם צריכין לקנות בשר כשר כחוש ביוקר גדול וכיוצא בזה הרבה, על כן כל הממון של ישראל בכלל נקרא ממון דקדושה בחינת צדקה:

אות יג וזה בחינת הכתובה שאסור לדור עם אשתו בלא כתובה, כי הכתובה שמבטיח לה זהו בחינת ממון דקדושה בחינת שפע העשירות דקדושה שממשיך הצדיק לכנסת ישראל שהם בחינת איש ואשה כידוע, ועל ידי השפע הקדושה הזאת הנמשך על ידי הכתובה דאורייתא ודרבנן, על ידי זה ממתיק ומבטל בחינת אחיזת הקליפות והסטרא אחרא מבחינת האשה יראת ה' שמשם נמשך העניות והדלות שהוא בחינת תאוות ממון, בחינת רש עושה כף רמיה וכולי וכנ"ל. כי על ידי הכתובה הוא ממשיך כל השפע דקדושה לכנסת ישראל לבד וזר אל יתערב, ולא יהיה להם שום אחיזה בהשפע, וכשמתבטלים יניקתם ואחיזתם שהוא בחינת ביטול העבודה זרה והכפירות כנ"ל, על ידי זה נתבטל חמימות תאוות המשגל הנמשך משם וזוכין שיהיה הזווג בקדושה ובטהרה, ועל כן אסור לדור עם אשתו בלא כתובה, כי עיקר קדושת הברית הוא בבחינת המשכת שפע העשירות בקדושה שזהו בחינת צדקה בחינת ביטול העניות שזהו בחינת הכתובה וכנ"ל:

אות יד וזהו בחינת מאתיים ומנה שנותנין לבתולה מאתיים ולאלמנה מנה, כי כבר מבואר שהממון שנותן האיש לאשתו שהם הקידושין והכתובה הוא בבחינת צדקה הנ"ל שמשבר תאוות ממון שהוא בחינת רוחא נחית לשכך חמימא דליבאי וכולי שעל ידי זה יכולין ליקח הנפשות ולהעלותן בבחינת מים נוקבין, ולהוליד ולהמשיך תורה שזהו בחינת זווג דקדושה שצריכין גם כן לברר נצוצות ונפשות בבחינת העלאת מים נוקבין ולהוליד נפשות הבנים בקדושה שהם בחינת התורה, כי ישראל הם בעצמן בחינת התורה וכנ"ל, ועל ידי זה זוכין להמשיך השגחה שלימה שהוא בחינת השבת ההבטה והראיה כמבואר הענין היטב בהתורה אשרי העם הנ"ל עיין שם. וזהו בחינת מאתיים שהוא השיעור של עשירות, כי מי שיש לו מאתיים יוצא מכלל עני ואסור לו ליטול צדקה כמו שאמרו רז"ל כנ"ל, כי עיקר השפע נמשך מהשגחת השם יתברך השלימה שזוכין על ידי הצדקה כנ"ל, כמו שנאמר בארץ ישראל שמשם כל השפע:

תמיד עיני ה' אלקיך בה מראשית השנה וכולי ששם עיקר השגחתו השלימה, ועל כן שם עיקר כל ההשפעות וכל השפע הנמשך מלמעלה מאין ליש על ידי השגחתו יתברך נמשך ממה למאה בבחינת אל תקרי מה אלא מאה כמובן בדברי רבינו ז"ל במדרש אגדה. וזהו בחינת מאה ברכות בחינת מאה אדנים, וזהו בחינת ויזרע יצחק בארץ ההיא וימצא בשנה ההיא מאה שערים ויברכהו ה', כי עיקר הברכה והשפע היא בבחינת מאה שערים מאה ברכות, כי השפע נמשכת ממה למאה כנ"ל, ועל כן שיעור הפחות של העשירות הוא מאתיים שהוא שיעור הכתובה דאורייתא, כי עיקר שלימות השפע היא כשנמשכת השפע בבחינת השגחה שלימה שזה עיקר הראיה על ידי שמכה כח הראות בהדבר הנראה ומביא את הדבר הנראה לעיניו ונצטייר בעיניו ועל ידי זה רואה הדבר, כמבואר היטב בהתורה הנ"ל שזהו בחינת השגחה שלימה שזוכין על ידי הצדקה על ידי התורה שממשיכין על ידה כמו שכתוב שם עיין שם, וכשזוכין להשגחה שלימה שהוא בחינת כפילת ההבטה בחינת והחיות רצוא ושוב שעל ידי זה עיקר בחינת הראיה וההשגחה כנ"ל, אזי גם השפע הנמשך משם כפולה בחינת מאתיים, כי השפע הנמשכת שהיא בחינת מאה בחינת מאה שערים כי נמשכת ממה למאה כנ"ל היא נכפלת לב' מאות על ידי השבת והחזרת הראיה וההבטה שהוא עיקר הראיה וההשגחה בשלימות וכנ"ל, כי רק אחר כך כשחוזר הדבר הנראה לעיניו אז עיקר הראיה שרואין הדבר נמצא כשאנו זוכין להמשיך השגחתו בשלימות עלינו, אזי אנו ממשיכין כביכול ראייתו והשגחתו עלינו בכפליים, כי מתחילה נמשך כח הראות שהוא בהתורה עלינו, ועל ידי שאנו קרובין אל התורה על ידי זה אנו חוזרין ונצטיירים בעיניו, ואז עיקר הראיה וההשגחה שמשגיח עלינו בהשגחה שלימה כנ"ל. נמצא שהראיה וההשגחה השלימה נכפילת, ועל כן השפע הנמשך משם נכפלת גם כן בבחינת ב' פעמים מאה שהוא שיעור המשכת השפע בחינת מאה שערים וכולי כנ"ל, ועל כן מאתיים הוא התחלת העשירות, כי אחר כך כשכבר זכה לבחינת השגחה שלימה שהוא בחינת מאתיים אזי בקל יכול לזכות לרוב שפע טובה וברכה מרובה, כי כשהשגחה בשלימות שחוזרים ונצטיירים בעיניו כביכול אזי הראיה כפולה ומכופלת בלי שיעור, והשפע נמשכת בשפע גדול עד בלי די:

אות טו ועל כן שיעור הכתובה שהוא בחינת המשכת השפע והעשירות דקדושה כנ"ל הוא מאתיים, שהוא בחינת העשירות דקדושה הנמשך מבחינת השגחה שלימה שנמשך על ידי הצדקה שהוא בחינת רוחא נחית וכולי כנ"ל, שזהו עיקר בחינת היחוד והזווג דקדושה כנ"ל. ועל כן רק לבתולה נותנין מאתים, כי מבואר בכתבי האריז"ל על מאמר רז"ל אין האשה כורתת ברית אלא למי שעושה אותה כלי שהוא סוד ההוא רוחא דשביק בגוה הנאמר בהסבא, שהוא סוד העלאת מים נוקבין שעל ידי ההוא רוחא דשביק בגוה בביאה ראשונה, על ידי זה עושה בה בחינת כלי להעלות מים נוקבין, וכל הזווגים וכל ההולדות צריכין לקבל מההוא רוחא, ועל כן אין האשה מתעברת מביאה ראשונה וכולי עיין שם, ובחינה הזאת של העלאת מים נוקבין שנעשה על ידי ההוא רוחא הנ"ל זה זוכין להמשיך בקדושה על ידי הצדקה שנותנין שהוא בחינת רוחא, בחינת רוחא נחית לשכך חמימא דלבא הנ"ל שעל ידי זה עיקר בחינת העלאת מים נוקבין ביחוד העליון להמשיך תורה, כמבואר בהתורה הנ"ל שעיקר בחינת העלאת מים נוקבין והיחוד נעשה על ידי הצדקה שהוא בחינת רוחא כנ"ל. וזהו בחינת סוד ההוא רוחא הנ"ל שעל ידי זה כל ההעלאת מים נוקבין היינו על ידי מצוות צדקה שהוא בחינת רוחא כנ"ל, וזהו בחינת הקידושין והכתובה שהם בבחינת תיקון הצדקה כנ"ל שעל ידי זה ממשיכין בקדושה ההוא רוחא הנ"ל שעל ידי זה הוא בחינת העלאת מים נוקבין, שכל הזווגים וההולדות דקדושה הם על ידי זה כנ"ל. ועל כן הבתולה שעור כתובתה מאתיים שנמשך מבחינת השגחה שלימה שנמשך מבחינת והחיות רצוא ושוב שהוא בחינת לקיחת הנפשות להעלותם בבחינת מים נוקבין והולדת הנפשות כנ"ל, נמצא שבהזווג הראשון צריכין להמשיך תיקון לב' הבחינת הנ"ל שהם בחינת לקיחת הנפשות שהוא בחינת תיקון הכלי של העלאת מים נוקבין, ואחר כך הולדת הנפשות, שב' בחינות אלו הם בחינת רצוא ושוב שהם בחינת השגחה שלימה וכולי כנ"ל, וזהו בחינת כתובת מאתיים וכנ"ל:

אבל באלמנה עיקר הכתובה הוא בשביל תיקון המשכת הנפשות של ההולדה,כי תיקון הכלי בשביל העלאת מים נוקבין אין צריך לתקן עוד כנ"ל, על כן אין כתובתה אלא מנה שהוא שיעור המשכת השפע תמיד כנ"ל:

אות טז וזה בחינת האלף לך שלמה ומאתיים לנוטרים את פריו, כי שורש השפע למעלה בשרשה הוא בבחינת מה ואין לה שום ציור, ואחר כך כשמתחלת להצטייר קצת מחמת גודל האור אזי עדיין השפע בבחינת אלפים, בבחינת האלף לך שלמה שהוא מלך שהשלום שלו שמשם כל ההשפעות הנמשך דרך הצנור הקדוש שהוא בחינת ברית שלום, ובשורש השלום בחינת שלמה מלך שהשלום שלו שם עדיין השפע בבחינת אלפים, בחינת האלף לך שלמה כנ"ל, וכמובא שבעולמות העליונים למעלה למעלה שם הכל בבחינת אלפים, ואז כשאור השפע הוא עדיין בבחינת אלפים אי אפשר לקבלו מחמת ריבוי אור, כי אי אפשר לקבלו עד שמחלקין האלפים למאות, וכמבואר רמז מזה בהסוד הגדול והנורא שגילה רבינו ז"ל מענין חלוקת האלפים למאות עיין שם. כי צריכין לחבר שורש העליון שהוא בחינת מה עם בחינת האלף, ואז נעשה הכלי והצמצום של השפע בבחינת מאה, ואז מקבלין השפע שהיא בחינת מאה ברכות וכולי כנ"ל, והעיקר כשהשפע שהוא בחינת אור ההשגחה נכפלת בבחינת רצוא ושוב שזהו בחינת מאתיים שהוא שיעור התחלת העשירות כנ"ל. וזהו ומאתיים לנוטרים את פריו שהם התלמידי חכמים השומרים את התורה שמשם כל השפע כנ"ל, שהם ממשיכין השפע על ידי ההשגחה שלימה בבחינת מאתיים כנ"ל:

אות יז ועל כן צריך ליתן לה הכתובה בכתב דייקא, ואפילו כשמבטיח לה בקנין גמור בעל פה אינו מועיל ואסור לדור עמה עד שיתן לה הכתובה בכתב דייקא, כי איש ואשה שרשם נמשך מבחינת תורה שבכתב ותורה שבעל פה כידוע אשר בשרשם הכל אחד,כי ה' אחד ושמו אחד, כי ה' אחד זה בחינת תורה שבכתב, ושמו אחד זה בחינת תורה שבעל פה שהוא בחינת מלכות, בחינת שם כמו שכתוב: ויעש דוד שם כמובא בדברי רבינו ז"ל. וזהו בחינת השגחה שלימה הנ"ל בחינת והחיות רצוא ושוב שנמשך על ידי המשכת התורה שכלולה מט'נ'ת'א, כי כל התורה שממשיכין צריכה להיות כלולה מתורה שבכתב ותורה שבעל פה שבאמת כולו חד, ועל כן ההשגחה הנמשכת על ידי זה כפולה גם כן בבחינת רצוא ושוב זהו בחינת השגחה שלימה, כי רצוא ושוב זהו בחינת תורה שבכתב ותורה שבעל פה שהם בחינת אור ישר ואור חוזר, כי עיקר האור חוזר הוא בבחינת מלכות שהוא בחינת תורה שבעל פה כידוע שעיקר השלימות שיהיה נכלל בחינת האור חוזר בהאור הישר שיהיה נמשך השגחה שלימה על ידי זה, ואז חוזר ונכלל הכל בבחינת אור ישר לבד, כי באתר דאית דכר נוקבא לא אידכר תמן, כי כל העולמות הכלולים בבחינת מלכות שהוא בחינת אור חוזר כשזוכין להיות סמוכין להשם יתברך על ידי התורה שישראל ממשיכין ומקבלים עליהם בכל עת, אזי הם חוזרים ונצטיירים בעיניו כביכול ומשגיח עליהם בשלימות, נמצא שחוזר בחינת האור חוזר ונכלל בהאור הישר ונחזר הכל לבחינת אור הישר שהוא בחינת חסד, וחוזר ונכלל כל בחינת תורה שבעל פה בתורה שבכתב, כי ליכא מידי דלא רמיזא באורייתא, ועל כן צריך ליתן לה הכתובה בכתב דייקא כדי לכלול הכל בתורה שבכתב, כי זה עיקר התקון שהיא תהיה טפילה אליו כידוע, כי הכתובה היא בחינת השגחה שלימה שנמשך מבחינת התורה שכלולה מטעמים נקודות תגים אותיות שהוא בחינת תורה שבכתב ששם כל הטעמים נקודות תגים ואותיות, כי עיקר הטעמים נקודות תגים ואותיות הם בתורה שבכתב שקורין אותה בטעמים ונקודות וכתובה בתגין ואותיות בדקדוק גדול כראוי. ועל כן צריך ליתן לה הכתובה בכתב דייקא שזהו בחינת תורה שבכתב, כדי לכלול תורה שבעל פה עם תורה שבכתב שהוא בחינת יחוד איש ואשה ששניהם אחד בשורש, וצריך שיוכלל הכל בבחינת תורה שבכתב שהוא בחינת אור הישר שזהו בחינת השגחה שלימה וכולי כנ"ל:

אות יח כי תורה שבכתב ותורה שבעל פה הם בחינת ידיעה בכלל וידיעה בפרט המובא בזוהר הקדוש. כי יש ידיעה בכלל דהיינו מה שיודעין ומאמינין בהשם יתברך בכלל שיש יחיד נמצא אדון כל מנהיג ומושל יתברך שמו, ואחר כך צריכים לידע בפרטיות שהוא בחינת השגת אלקות שזוכה לשבר תאוות כל חד כפום מה דמשער בלבי' כפי מה שזוכה לשבר תאוות עולם הזה ולסגל מצוות ומעשים טובים, ושני הידיעות האלה שהם בחינת ידיעה בכלל וידיעה בפרט הם בחינת תורה שבכתב ותורה שבעל פה. כי תורה שבכתב זהו בחינת ידיעה בכלל, ועל כן עיקר שורש התורה הוא אנכי ולא יהיה לך ששמענו מפי הגבורה שהוא בחינת ידיעה בכלל שהודיעם שהוא אלקינו ואין עוד, ושאר כל מצוות התורה הם בבחינת ידיעה בפרט, כי כל מצוה ומצוה היא ידיעה פרטיות שיודעין רצונו יתברך שרצונו הוא להניח תפילין בכל יום, ושיהיה דייקא ד' פרשיות אלו ובתוך בתים של עור דייקא, ושאר דיניהם, וכן רצונו להתעטף בציצית וכולי, וכיוצא בשאר המצוות. ועל כן על ידי כל מצוה ומצוה שאנו מקיימין שהם בחינת התגלות ידיעת רצונו בפרטיות, על ידי זה זוכין להשיגו יתברך כל חד כפום מה דמשער בלבי', שזהו בחינת ידיעה פרטיות הנ"ל, שזוכה כל אחד כפי קדושתו וטהרתו להכיר אותו יתברך בעולם הבא בבחינת ידיעה פרטיות הנ"ל, שזהו עיקר הגדר וההבדל שיהיה לעתיד בין ישראל לאומות העולם, וכן בין ישראל בעצמן שיהיה הפרש והבדל גדול בין צדיק לרשע, ואפילו בין הצדיקים בעצמן ובין הכשרים והבינונים בעצמן וכולי, כמו שכתוב: ושבתם ראיתם בין צדיק לרשע בין עובד אלקים לאשר לא עבדו. ועיקר החילוק וההפרש בסוף תכלית האחרון יהיה בבחינת ידיעה פרטיות הנ"ל, שכל מי שיגע יותר בעבודת ה', ופירש את עצמו מהעולם הזה ביותר, ועשה נחת רוח ליוצרו ביותר באמת יזכה להשגה יתירה ביותר בידיעתו הפרטית הנ"ל. ויש צדיקים וכשרים שגם בעולם הזה זוכין מעט לבחינת ידיעה הפרטית הנ"ל שהיא בחינת ההשגות של כל הצדיקים האמתיים שמשיגין גם בעולם הזה מה שמשיגים, נמצא שכל התורה היא בבחינת ידיעה הפרטיות, אבל זה ידוע שכל בחינה ובחינה כלולה מכל הבחינות, ועל כן גם בהתורה בעצמה יש ב' בחינות בחינת כלל ופרט שהיא בחינת תורה שבכתב ותורה שבעל פה. כי תורה שבכתב היא נמשכת מבחינת ידיעה בכלל ממנו יתברך, ותורה שבעל פה נמשכת מבחינת ידיעה בפרט, כי תורה שבכתב היא בבחינת כלל נגד תורה שבעל פה, כי בתורה שבכתב כתובים כל המצוות בכלל כגון מצוות תפילין נאמר בהתורה בפסוק אחד בכלל: וקשרתם לאות על ידך והיו לטוטפות וכולי, אבל פרטי המצוות כגון כל דיני התפילין בפרטיות אין יודעים כי אם על ידי תורה שבעל פה, כי היא בחינת ידיעה בפרט. ובאמת ב' הידיעות אלו שהם בחינת כלל ופרט הכל אחד, כי ה' אחד ושמו אחד, כי כל מה שיודעין ומשיגין הצדיקים האמתיים רצונו יתברך והשגות אלקות בבחינת ידיעה פרטיות חוזרים תמיד אל הכלל שהוא בחינת ידיעה הכלליות, שיודעין הכל בסתם שהוא בחינת שלימות האמונה של כלל ישראל שמאמינין בו יתברך בכלל שזהו העיקר, ומכל הידיעות החפרטיות צריכין לחזור לשם בבחינת כלל ופרט וכלל, שבתחילה יודעין בכלל ואחר כך מי שזוכה לאיזה השגה לבחינת ידיעה פרטית צריך לחזור בכל עת לבחינת ידיעה הכללית, וכמבואר בזוהר הקדוש בהקדמה: כיון דשאל ברנש ומפשפש לאיסתכלא ולמינדע וכולי כיון דמטי תמן מה חמית מה ידעת מה פשפשת וכולי, כי תכלית הידיעה שלא נדע. נמצא שחוזרין לעולם אל הכלל שהיא ידיעה הכללית הנ"ל, רק שעל ידי בחינת הידיעה הפרטית של הצדיקים האמתיים אף על פי שלעולם הם חוזרין אל הכלל כנ"ל, אף על פי כן הוא זכות להם וטובה גדולה מאד, כי על ידי זה נתחזק ביותר ידיעה הכללית בכל פעם, כי כל מה שמשיגין יותר השגות אלקות בבחינת ידיעה פרטית הם ממשיכין לנו אמונה שלימה ביתר שאת ויתר עוז שזהו בחינת ידיעה הכללית כנ"ל, כי באמת הכל אחד א' וב' הידיעות האלו צריכים זה לזה בבחינת מכלל שהוא צריך לפרט ומפרט שהוא צריך לכלל, כי באמת שניהם הם אחדות פשוט בלי הבדל, ואין אחד בלא חבירו, כי תורה שבעל פה בלא תורה שבכתב אינו כלום כי ליכא מידי דלא רמיזא באורייתא, וכל דיני תורה שבעל פה כולם בנויים על תורה שבכתב, וכן תורה שבכתב בלא תורה שבעל פה גם כן אינו כלום כי אין יודעין משום מצוה מהתורה שבכתב לבד, כי שום דין ממצוות תפילין לא נאמר בתורה רק וקשרתם וכולי, ואין יודעים אם על הקיבורת אם על כף היד כנראה מפשט הכתוב, כי בוודאי בלא הקבלה של תורה שבעל פה לא היה עולה על הדעת לפרש וקשרתם לאות על ידך על מקום הקיבורת דייקא כמו שהוא באמת, וכן והיו לטוטפות לא היינו יודעים שמרמז על ד' בתים, וכן כל דיני התפילין שיהיו של עור דייקא, ותפורים בגידין וקשורים ברצועות ושינין של תפילין ושאר דיניהם, וכן כל דיני המצוות בוודאי אי אפשר לידע שום מצוה מתורה שבכתב לבד. ועל כן מי שכופר בדבר אחד מדברי סופרים הוא אפיקורס לכל התורה כולה כמו הקראים שדינם עכשיו כעכו"ם לכל דבריהם, כי מאחר שכופרים בתורה שבעל פה אין להם חלק גם בתורה שבכתב, כי אין יודעין שום דבר מתורה שבכתב בלא תורה שבעל פה כי אין אחד בלא חבירו כנ"ל, וכן בהידיעות הנ"ל הוא גם כן כי אי אפשר לידע ממנו יתברך אפילו בכלל כי אם על ידי התורה והמצוות שהם בבחינת ידיעה הפרטית, וכן להיפך אי אפשר להשיג שום השגה בחינת ידיעה פרטית כי אם כשחוזרין בכל עת לבחינת ידיעה בכלל שהוא בחינת שלמות האמונה בכלל כנ"ל. ועל כן עיקר האמונה בשלימות אין זוכין כי אם ישראל על ידי שמקיימין התורה והמצות אבל העכו"ם אף על פי שרובם ככולם מאמינים בכלל באלקותו ואחדותו יתברך כי זה הכל מודים. אבל אף על פי כן אין אמונתם שלימה כמו ישראל, ויש להם דעות זרות ונפסדות מאד מאד, ובפרט הפלוסופים והמחקרים שנבוכו בדעות רעות מאד על ידי שרצו ליכנס בידיעות פרטיות בלא קדושה וטהרה בלא תורה ומצוות, והם משוקעים בתאוותיהם בניאוף ושאר תאוות ורוצים לחקור באלקות על כן נתעו ונבוכו בכפירות גדולות ובשטותים הרבה מאד, כי אי אפשר ליכנוס בשום השגה וידיעה פרטיות כי אם על ידי קדושה וטהרה וקיום התורה והמצוות ופרישות מתאוות עולם הזה:

אות יט

נמצא שתורה שבכתב ותורה שבעל פה הם בבחינת ידיעה בכלל וידיעה בפרט, וזה בחינת נגלה ונסתר, תורה שבכתב היא בבחינת נגלה בחינת ידיעה בכלל שזאת הידיעה צריכין לגלות לכל בני אדם מגדול ועד קטן לידע ולהודיע ולהוודע שהוא היוצר הוא הבורא וכולי, ועל כן התורה שבכתב שנמשכת מבחינת הידיעה הזאת ניתנה לכתוב, כי בחינת הידיעה הזאת יכולין לכתוב בכתב באר היטב שהשם יתברך יחיד קדמון ברא הכל אחר העדר הגמור כל העולם ומלואו יש מאין המוחלט, שזהו בחינת תורה שבכתב שמתחלת בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ, וצריכין לכותבה דווקא כדי להמשיך הארת הידיעה הזאת לתוך בחינת העשיה, שזהו העיקר להמשיך האמונה השלימה שהיא בחינת ידיעה בכלל עד העשיה הגשמיות שהוא בחינת כתיבה בידים שהיא בחינת עשיה, שעל ידי כתיבת התורה ממשיכין הארת הידיעה הזאת שהיא בחינת האמונה שלימה לתוך העשיה, שזהו עיקר כוונת בריאת כל העולמות שכולם לא נבראו כי אם בשביל העולם הגשמי הזה כדי שידעו גם בעולם הגשמי הזה מיחודו ואלקותו יתברך שזה עיקר כוונת הבריאה כמובא בספרים, אבל תורה שבעל פה היא בחינת נסתר בחינת סודות התורה בחינת השגות אלקות שמשיגין הצדיקים השלימים כל חד כפום מה דמשער בלבי', שאלו ההשגות אי אפשר לכותבן כלל ואפילו בעל פה אי אפשר לדבר מהם כי אם אחר התלבשות בכמה לבושין וצמצומים שאז אפשר לפה לגלות רמז מהם מפה לאוזן לחכם ומבין מדעתו, כמו שאמרו רז"ל: ולא במרכבה ליחיד אלא אם כן היה חכם ומבין מדעתו, וזה עיקר בחינת תורה שבעל פה, ומחמת שכל בחינת התורה שבעל פה נמשך מבחינת ידיעה זאת על כן אסור לכתוב כל תורה שבעל פה, כי נמשכת מבחינת ידיעה והשגה זאת שאי אפשר לכותבה ולדבר ממנה כי אם ברמז בעלמא בעל פה דייקא:

אות כ

אבל אחר חורבן הבית בתוקף התגברות הגלות התירו חז"ל לכתוב תורה שבעל פה משום עת לעשות לה' הפרו תורתך כמו שאמרו רז"ל, כי בתוקף הגלות התגברה הסטרא אחרא עד שהתחילו האפיקורסים להתפשט בעולם בדעותיהם הרעות, עד שכמה מגדולי ישראל נלכדו ברשתם והלכו בדרכי חקירותיהם וגרמו מה שגרמו להם ולהדורות הבאים אחריהם, ובפרט עכשיו שרואין מה שנצמח מזה השם יתברך יחוס עלינו מעתה, וכבר דברנו מזה כמה פעמים אם היה מועיל מה שנדבר עוד מזה היה כדאי שכל מי שנוגע יראת ה' בלבו יצעק על זה תמיד מערב עד בקר, ולהרחיב הדיבור בפיו ובכתב אלפים ורבבות יריעות להזהיר את העם לבלתי נגוע ברקצה הסם המות הזה המר והזר של דרכי ספרי המחקרים, אך ידעתי כי מי שנתעה בזה לא יועילו לו דברי ולא דברי רבים וגדולים ממני המזהירים על זה מאד מאד כמבואר בכמה וכמה ספרים קדושים כמה אזהרות על זה בכמה לשונות בלי שיעור, אך מי יוכל להתאפק מלצעוק על צרה כזאת, ובפרט עכשיו שפשתה המספחת הרעה הזאת בעוונותינו הרבים אשר לא היתה כזאת מימי קדם, ומי יודע מה יולד יום, וכמו שאמר רבינו ז"ל: אוי ואבוי שאין אנו חושבין כלל בשביל בנינו ודורותינו איך להצילם ממים הזדונים הרעים האלה הרוצים לשטוף את העולם ח"ו שהם דרכי הלימודים הרעים של חכמות ולשונות ופלוסופיא המתפשטים עכשיו בעולם, והאפיקורסית הולך ומתרבה בעולם בעוונותינו הרבים, ומה נעשה לבנינו ודורותינו שינצלו מזה, על כן בהכרח להזכיר לפעמים מזה למען יהיה למשיב נפש לאותן הכשרים אשר לבם דוה על זה למען יתחזקו באמונה יתירה על ידי דברינו, ויוכלו לעמוד כעמוד ברזל וכחומת נחשת נגד כל הקמים עליהם להמשיכם ח"ו מדרך האמת אשר דרכו בו אבותינו מעולם, וגם כולי האי ואולי ישמעו וישובו אחד מהם מאותן שהתחילו ליפול למצודה הרעה של דרכיהם הרעים הנ"ל. ומחמת תוקף מרירת הגלות הזה שהם הכפירות והאפיקורסית שהתגברו שזה עיקר גלות השכינה וכנסת ישראל שמשם נמשך השכחה, כי עיקר השכחה נמשך מבחינת כפירות כמבואר בהתורה ואלה המשפטים אמונה (סימן ז'), על כן התירו חז"ל לכתוב גם תורה שבעל פה כדי שלא תשתכח התורה מישראל, כי כל מה שהגלות נמשך יותר הוא סמוך לביאת משיח ביותר וכל מה שסמוך יותר לביאת משיח נתגלין סתרי תורה יותר, וכמבואר מזה הרבה בכתבי האריז"ל והבאים אחריו שכולם הביאו ראיות חזקות אמתיות מהזוהר הקדוש ותיקונים שבסוף הימים נתגלין סתרי התורה הרבה, ועל כן התירו לכתוב וגם להדפיס כל ספרי הזוהר הקדוש ותיקונים וגם כל כתבי האריז"ל שהם סתרי רזי התורה שלא ניתנו להגלות בימים קדמונים כמבואר בספרים באריכות. כי השם יתברך מקדים רפואה למכה, כי מחמת שהוא יתברך ראה שיתגברו רשעים ואפיקורסים כאלה בעולם שירצו ח"ו להוציא את ישראל מן הדת ח"ו כמו הכת הרע שהיתה בתחילה בסביבותיהם, ואחר כך נתפשטה הנגע מיום ליום עד שזה סמוך באה בגבולינו בעוונותינו הרבים והעמידו בית פסל ומסכה על פי עצת הרשע ראש הקשר הרע הזה שאסור להזכירו בשם ישראל, שמו ימחה מן העולם וכיוצא בהם רבים, על כן הקדים השם יתברך רפואה למכה וכבר היו צדיקים נוראים כאלו בעולם שגילו סודות נוראים בעולם, והמשיכו התגלות אלקות בעולם עד שכמה נסתרות נעשו נגלות, ועל ידי זה נתחזקה האמונה ביותר ויותר. כי הצדיקים כל מה שמשיגין ידיעות פרטיות יותר הם חוזרים ושבים אל הכלל יותר ויותר ומחזקין את האמונה הכלליות ביותר, אבל השגותיהם עצמו מאתנו ולא היה אפשר לנו לקבל מהם כי אם רמז בעלמא, אבל עכשיו כבר היו צדיקים נוראים כאלו שיגעו וטרחו ועבדו את ה' ביגיעות גדולות מאד מאד עד שזכו להשיג השגות אלקות בתכלית שלימות ההשגה בתכלית המעלה, עד שזכו לצמצם השגותיהם בדרכים נפלאים ונוראים עד שהיה להם יכולת לגלות לנו השגותיהם הנוראות, ועל ידי זה הכניסו אמונה שלימה בישראל. כי כל מה שנתרבין הידיעות הפרטיות בחינת תורה שבעל פה נתחזק יותר ויותר בחינת הידיעה והאמונה הכללית שהוא בחינת תורה שבכתב כנ"ל, ועל כן עכשיו צריכין לכתוב הכל, כי כל ההשגות והחידושים שמחדשים כל ישראל הכשרים שהם בחינת תורה שבעל פה כולם צריכים לכוללם תיכף בתוך תורה שבכתב לחזק את האמונה להמשיך חיזוק האמונה לתוך בחינת העשיה שהוא בחינת כתב כנ"ל, כי עכשיו יש לנו יכולת לזה על ידי הצדיקים הגדולים שקדמונו שעשו תיקונים כאלה שנוכל להמשיך בחינת תורה שבעל פה סודות התורה לתוך בחינת הכתב שהוא בחינת נגלה, כדי להמשיך חיזוק האמונה בהתגלות נפלא לכל באי עולם למען דעת כל עמי הארץ כי ה' הוא האלקים אין עוד:

וזהו בחינת מה שכתב רבינו ז"ל בהתורה חותם בתוך חותם (בסימן כב') שהצדיקים עושין מהנשמע נעשה מנסתר נגלה וכולי עיין שם, היינו בחינת הנ"ל שהם עושין צמצומים ותיקונים באופן שיוכלו לגלות סתרי נסתרות כדי להמשיך הנסתר לבחינת נגלה, כדי לעשות מבחינת נשמע בחינת תורה שבעל פה בחינת נעשה שהוא בחינת תורה שבכתב כדי להאיר האמונה בתוקף העשיה וכנ"ל. ועל כן התירו רז"ל לכתוב תורה שבעל פה, כי אז כשהתירו כבר היה ספר הזוהר הקדוש בעולם שעיקר המשכת התיקונים לגלות סתרי תורה היו על ידו, ועל ידי זה נעשה מהנסתר נגלה מנשמע נעשה שהוא בחינת כתב כנ"ל, על כן יכולין וצריכין עכשיו לכתוב הכל כנ"ל:

אות כא

וזהו בחינת הדפסת ספרים קדושים של התורה הקדושה שנתפשטה עכשיו ביותר שהוא דבר גדול והוא התקרבות משיח, כמבואר בהתורה חדי ר' שמעון (סימן סא') שריבוי הספרים הם טובה גדולה ותיקון גדול לישראל, כמו שכתוב שם שכבר יש ספרים הרבה ועוד עתידין להיות ספרים רבים, וכולם צריכים להעולם, ואסור להלעיג על אחד מהם וכולי. כי רק הספרים המדברים מחקירות צריכין להרחיק כמטחוי קשת, ולבערם מביתו בביעור חמץ ושאור ויותר ויותר, אפילו אם חיברם גדולי ישראל יהיה מי שיהיה צריכים ביעור מביתו ורשותו כי אוסרים במשהו יותר מחמץ ושאור, כי חמץ ושאור הם לא תעשה אחת או ב' אבל ספרים אלו כל דבריהם נוגעים בכלל אמונת בית ישראל, על כן בוודאי אין לחלוק כבוד בענין זה אפילו לגדול שבגדולים מאחר שיכולין להכשל על ידי זה לזלזל בכבוד כל התורה ומשה וישראל, כי כל דבריהם כמדקרות חרב נגד דברי כל התנאים והאמוראים הקדושים והנוראים אשר קטן שבכולם היה יכול להחיות מתים, כמו שאמרו רז"ל: ידענא דזוטרי דבכו ידעי להחיות מתים, ולפעמים אלו ספרי החקירות גונבים דעת ישראל ורוצים להכניס דעותיהם הרעות והזרות בתוך דברי רז"ל הקדושים, ולפעמים הם מסירים הבושה מעל פניהם ומעיזים מצחם נגדם וחולקים עליהם וכופרים בדבריהם בפירוש, ופוסקים דין לעצמם שמותר לחלוק על דברי הגמרה במקום שאין דין יוצא משם, אוי לאזנים שכך שומעות כי איך יפצו פה שאין דין יוצא משם, כי הלא כל דיני התורה יוצאים מאלו האגדות שהם חולקים עליהם, מאחר שאלו האגדות מחזקים את האמונה על ידי סיפור הנסים והנפלאות ומוסרם הנפלא וכיוצא, שכל דבריהם כגחלי אש כדי להדריך את האדם בדרך התורה הקדושה בדרך אבותינו, והם רוצים להפוך את הקערה ח"ו כאלו יש רשות לחלוק על אגדת רז"ל, אוי לעינים לראות בספר כדברים האלה עד שיש שכופרים בשדים שכל דברי רז"ל מלאים מזה והוא מיסודות האמונה, כי צריכים לידע ולהאמין שיש מלאכים קדושים ולהיפך בהסטרא אחרא יש קליפות ושדים שהם משפחות רבים מאד מאד ואוכלים כבני אדם וכולי כמו שאמרו רז"ל ששה דברים נאמרו בהם וכולי, והם מזיקי עלמא וכל העונשים על ידם רחמנא ליצלן, וכמו שכל בית ישראל מאמינים בזה כמו שהוא באמת, וכמו שכבר אירעו כמה מעשיות מזה אין מספר כמובא בדברי רז"ל בגמרא ובשאר ספרים רבים מאד, ואיך יעלה על הדעת לחלוק כבוד לגדול שבגדולים בדבר שנוגע נגד אמונת ישראל שהוא יסוד כל התורה, ובפרט שכבר נתפשטו ספרי הזוהר הקדוש וכתבי האריז"ל ושאר ספרים קדושים ההולכים על פי דרכיהם הקדושים, ובוודאי כל דבריהם של הספרים ההולכים בדרכי החקירות בטלים ומבוטלים נגד דיבור אחד מדברי רשב"י ז"ל ותלמידיו גדולי התנאים והאמוראים, ואין להאריך בזה בדבר המובן מאליו. על כן ספרים כאלו ההולכים בדרכי החקירות צריכין ביעור מכל שכן שראוי לגזור שלא להדפיסם עוד, אבל כל הספרים ההולכים בדרכי התורה הקדושה בדרך אבותינו בדרך האמונה הקדושה בוודאי מצוה גדולה להדפיסם להרבות ספרים כחול הים, כי כל ספר שמדבר מעניני תורה הן בדרך הפשט או דרוש או רמז או סוד או פירוש או ביאור או ספרי פוסקים ושאלות ותשובות או ספרי מוסר ואגדות וכיוצא בהם כולם נכוחים למבין, וכולם צריכים להעולם, כולם אהובים כולם קדושים כי כולם מדברים מרצונו יתברך הנעלם בהתורה והמצוות, ובוודאי אסור לקוץ בריבוי ספרים כמו שנמצאים קצת אשר עיניהם צרה כשרואים שנתחדש עוד איזה ספר חדש, ועתק יצא מפיהם כאלו מצטערים על הראשונים שכבר יש הרבה ספרים ולמה לו עוד, ובאמת לא בדעת ידברו כי לכל עת וזמן לכל חפץ, כי מי יכריח אותו ללמוד זה הספר ואם לא יהיה לו פנאי ללמוד זה הספר החדש רק יבלה ימיו בספרים שיש מכבר מי ימחה בידו, ומה איכפת לי' שיש עוד ספרים בעולם אולי יש בני אדם שמסוגל להם זה הספר דייקא, כמו שרואין בחוש שיש בני אדם שיש להם חיות מספר זה, ויש בני אדם שמחיה אותם ספר אחר, וגם באדם אחד בעצמו יש שינויים בין הזמן לפעמים מתעורר להשם יתברך על ידי דבר זה שבספר זה, ולפעמים אינו יכול להתעורר כי אם על ידי דברי תורה ומוסר שבספר אחר, וגם מי שנפשו חשקה בתורה ומבלה ימיו עליה כראוי כי לכך נוצר יש פנאי בימי האדם אשר הוא חי על פני האדמה לעיין ולהביט בספרים הרבה מאד כמו שראינו כמה גדולים שהיו בקיאים בכמה ספרים הרבה מאד, ולמה לא נלמד קל וחומר מהעכו"ם, כי לא קבלו את התורה הקדושה וכל עניני חכמתם בעסקי העולם הזה שהוא הבל וריק צל עובר, ואף על פי כן יש להם הרבה ספרים אלפים ורבבות באריכות גדול מאד, ובכל מדינה נתחדשים אצלם ספריהם הרבה מאד בכל שנה וכמעט בכל יום, ואינם קצים בריבוי ספריהם, ומדוע נבגוד אנחנו ח"ו להקפיד ח"ו על ריבוי הספרים של התורה הקדושה אשר היא חיינו ואורך ימינו בעולם הזה ובעולם הבא לעולם שכולו ארוך וטוב לעולמי עד ולנצח נצחים, והלא כמה תחבולות עושין וכמה ספרים לאלפים ורבבות מחברים בשביל עסקי עולם הזה, קל וחומר בן בנו של קל וחומר כמה אלפי אלפים וריבי רבבות ספרים עד אין קץ אנו צריכים לחבר ולהדפיס בשביל התכלית האחרון לעולם הבא, כי אנו צריכין להכין לעצמנו צדה לדרכנו הרחוק מאד מאד, וכבר נלכדו רבים מאד מאד בתאוות עולם הזה והבליו וטעותיו, וכמה תחבולות וכמה ספרים אין מספר אנו צריכין לחדש בכל יום כדי למצוא עצה ותחבולה להציל את נפשותינו ונפש בנינו ובנותינו והתלויים בנו, להציל כולם מני שחת ולחיותם על פני האדמה בחיים נצחיים לקרבם אל התורה ואל העבודה, וגם כי העולם אומרים בשם הבעל שם טוב זצוק"ל כי תורת ה' תמימה עדיין כי לא נגעו בה עדיין. נמצא שכל הספרים הקדושים והנוראים שכבר נמצאים בעולם עדיין לא נגעו בעצם התורה, ועתה ראה והבן כמה ספרים צריכים עוד עד שנתחיל ליגע בהתורה, מכל שכן וכל שכן לבוא חדריה ולירד לעומקה, על כן כל הספרים הקדושים שנתחברו עד הנה עדיין אינם חלק מאלף מעוצם ריבוי הספרים שיתגלו עוד בעת שיתגלו סתרי רזי התורה האמתיים, על כן צריכין להיזהר לבלי להלעיג ולבזות ח"ו שום ספר ההולך על פי דרכי התורה הקדושה על פי הגמרה ומדרשים וספרי הזוהר וכתבי האריז"ל, כי כולם צריכין להעולם, וגם כי יש כמה וכמה מדינות ועיירות של ישראל ובמקומות אלו מתפשטין אלו הספרים, והם מחיין עצמן בהם, ובמקומות אחרים מחיין עצמן בספרים אחרים דייקא וכנ"ל:

אות כב

נחזור לענינינו כי השם יתברך עשה עמנו חסד גדול שנתגלה מלאכת הדפוס בעולם שעל ידי זה נתרבין הספרים הקדושים:

כי בחינת ההדפסה הוא בחינת לקיחת וקיבוץ הנפשות שעל ידי זה מגלין תורה כנ"ל, כי כשכותבין ספר אזי כותבין אות אחר אות, אבל בהדפסה לוקחין ומקבצין כמה וכמה אותיות הרבה מאד על הדפוס ומדפיסין בפעם אחת דף שלם, והאותיות של התורה הם בחינת ניצוצי נפשות כי כל הנפשות שרשם באותיות התורה כידוע, נמצא שקיבוץ האותיות של ספרים קדושים הם בחינת ליקוטי הנפשות כנ"ל, כי גם הספרים בעצמן נתחברו על ידי לקיחת הנפשות בבחינת ולוקח נפשות חכם שעל ידי זה המשיך זה החכם התורה שגילה וחידש הכתובה בספר הזה שמדפיסין עכשיו, ועל כן על ידי ההדפסה נתעורר ביותר בחינת השורש של אלו החידושין שנמשכו על ידי לקיחת הנפשות שמהם בעצמן נתהוו אלו אותיות התורה שבזה הספר, כי גם עכשיו לוקחין אלו האותיות ומקבצין אותן יחד וממשיכין ומגלין התורה בעולם על ידי שמדפיסין בפעם אחד דף שלם כמה וכמה פעמים רצופים שעל ידי זה מזכין את הרבים ומאירין פני תבל בספרים הרבה היוצאין בעולם ומעוררין את ישראל לתשובה שלימה:

וזהו בחינת השינין של תפילין שנעשין על ידי דפוס דייקא, בחינת פתוחי חותם קודש לה' שנאמר על תפילין כמבואר בדברי רבינו ז"ל (בליקוטי תנינא סימן ה'). כי פיתוחי חותם הוא בחינת דפוס כמובא בפוסקים לענין קדושת הספרים הנדפסין, שמביאין שם ראיה מאבני החושן שנעשו בדפוס בחינת פתוחי חותם כמבואר בה' ספר תורה בטורי זהב בסימן רע"א בשם תשובת משאת בנימין עיין שם. כי מבואר בהתורה אשרי העם הנ"ל שבחינת המשכת התורה על ידי לקיחת הנפשות הוא בחינת תפילין, בחינת שין של ג' ראשים ושין של ד' ראשים עיין שם, כי אותיות השינין של התפילין נעשין בדפוס וזהו בחינת הדפסת ספרים קדושים שהם בחינת לקיחת וקיבוץ האותיות שהם הנפשות שעל ידם נמשך התורה בעולם כנ"ל, שזהו בחינת השינין של תפילין כנ"ל שנעשין בדפוס דייקא כנ"ל. ועל כן אשרי הזוכה ליתן מעות לצדקה נוראה כזאת להדפיס ספרים קדושין לשם שמים, כי על ידי כל הצדקות שנותנין זוכין ליקח הנפשות ולהמשיך תורה בחינת אורייתא דעתיקא סתימאה כמבואר בהתורה הנ"ל, מכל שכן כשנותנין צדקה בשביל זה בעצמו כדי להדפיס ספרים קדושים שהדפסת ספרים אלו בעצמן הם בחינת לקיחת הנפשות שהם האותיות והמשכת התורה כנ"ל שבוודאי אשרי חלקו שזכה לזכות את הרבים להאיר חידושי תורה הקדושים לכל ישראל, ועל ידי זה זוכין להשגחה שלימה שעל ידי זה נמשך שפע טובה וברכה וכל טוב לבית ישראל כנ"ל:

אות כג

וזהו שמבקשת השכינה וכנסת ישראל מהשם יתברך שימני כחותם על לבך כחותם על זרועך, חותם הוא בחינת הדפסת ספרים כי ההדפסה הוא בחינת חותם וכנ"ל שזהו בחינת תפילין כנ"ל, כי ה הפסוק שימני כחותם מרמז על תפילין כמובא היינו שהשכינה וכנסת ישראל מבקשין מהשם יתברך שיודפסו ספרים קדושים הרבה שהם בחינת תפילין בחינת חותם, כי על ידי ספרים קדושים הללו הנדפסין נקשרים כלל ישראל בהשם יתברך כחותם וכולי. כי עזה כמות אהבה קשה כשאול קנאה, כי העכו"ם והרשעים מתקנאין בישראל מאד עד שצריכין ישראל למות על קידוש השם כמו שפירש רש"י שם, היינו כי מתגברים הכפירות והאפיקורסית מאד שמחמת זה הם רוצים ח"ו להעביר ישראל על דת עד שצריכים למסור נפשם על קידוש השם שזהו בחינת כי עזה כמות אהבה וכולי כנ"ל, על כן אנו צריכים להדפיס ספרים קדושים הרבה כדי שתתפשט האמונה בעולם ולעקור ולבטל ולבער דעות האפיקורסים מן העולם שיעקר שמם וזכרם מן העולם. וזהו אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו לו, היינו אם ירצו העכו"ם והסטרא אחרא להתגבר על ישראל ח"ו בתאוות ממון לפתותם ח"ו על ידי זה, שזה עיקר הגלות עכשיו, בוז יבוזו לו_ נלעוג ונשחוק מהם כי כבר זכו ישראל ליתן צדקה הרבה בשביל הדפסת ספרים קדושים שעל ידי זה משברים תאוות ממון כנ"ל וזוכים להיות כחותם על לב על ידי התורה הקדושה שנתגלה בעולם על ידי הדפסת הספרים, (שכל זה נמשך על ידי הצדקה שמשברת תאוות ממון) שעל ידי זה זוכין לשוב להשם יתברך בתשובה שלימה ונקשרין בו כחותם בבחינת תפילין כנ"ל:

אמן ואמן הלכה ד' בהלכות אישות הלכה יוד:

והלכה ה' בהלכות פריה ורביה הלכה ה': ליקוטי הלכות אבן העזר הלכות כתובות הלכה א