גיטין ג

אות א ענין גט שהוא ספר כריתות כמו שכתוב: וכתב לה ספר כריתות ונתן בידה וכולי:

על פי התורה חדי ר' שמעון ואמר בליקוטי הראשון (בסימן סא') עיין שם כל המאמר. והכלל לעניננו שעל ידי פגם אמונת חכמים נפגמין כל הבחינות המבוארים שם, ועל ידי זה נחלקה עצתו וכולי עיין שם. והתיקון לכל זה הוא על ידי המים המטהרין ומתקנין הכל, והמים הם בחינת מי מריבה, בחינת מחלוקת שעל ידי המחלוקת שבא על האדם על ידי זה הוא שב בתשובה, וחוזרים ונחשבים אצלו כל הספרים של התורה הקדושה, ואזי נתרבים הספרים עד אין קץ בחינת עשות ספרים הרבה אין קץ וכולי, ועל ידי ריבוי הספרים הקדושים של התורה הקדושה שנתרבין על ידי המחלוקת בחינת וספר כתב איש ריבי היינו על ידי שנתעוררין בתשובה על ידי המחלוקת כנ"ל, על ידי זה נמתקין כל הצמצומים וכל הדינים שבעולם, וכל מקום שיש איזה דין הכל נמתק. כי כל צמצום ודין צריכין להמתיקו בשרשו, כי אין הדין נמתק אלא בשרשו, ושורש הדינים הוא השכל כי כולם במחשבה איתברירו, ויש שכל פרטי לכל צמצום ודין שזה השכל הוא שורש אותו הדין והצמצום, שאין הדין הזה והצמצום הזה נמתק אלא על ידי זה השכל דייקא שהוא שורשו, אבל יש שכל הכולל שהוא בחינת חכמה עילאה שהוא כולל כל השכליים וכל הצמצומים שבעולם, ושם בבחינת שכל הכולל נמתקין כל הצמצומים וכל הדינים שבעולם בשני בחינת. כי בשכל הפרטי אין יכולין להמתיק כי אם אותו הצמצום והדין השייך אליו שנמשך ממנו, אבל בבחינת שכל העליון שכל הכולל שם נמתקין כל מיני צמצומים ודינים שבעולם כי הוא שכל העליון הכולל הכל, וגם כשממתיקין איזה צמצום ודין על ידי השכל הפרטי השייך אליו שהוא שרשו גם כן אי אפשר להמתיק על ידו כי אם כשמקבל זה השכל הפרטי מהשכל הכולל, שעל ידי זה יש לו כח להמתיק אותו הצמצום והדין השייך אליו, נמצא ששכל העליון הכולל ממתיק כל מיני צמצומים ודינים שבעולם בב' בחינת בכלל ובפרט וכנ"ל. והתורה יוצאת מבחינת השכל הכולל העליון כי אורייתא מחכמה עילאה נפקת, אבל אי אפשר להתורה לעלות ולהכלל שם בבחינת חכמה עילאה שהוא שכל הכולל כי אם כשיש להתורה שלימות, ושלימות התורה הוא על ידי ריבוי הספרים הקדושים שנתרבין בכל פעם, ואז נשלמת התורה ביותר ויש לה כח לעלות ולהכלל בבחינת חכמה עילאה שהוא שכל הכולל שהוא בחינת אבן שתיה קדשי קדשים. כי השכל נקרא קודש שמשם הישועה וההמתקה כנ"ל בבחינת ישלח עזרך מקודש, והשכל הכולל הוא בחינת קדשי קדשים בחינת אבן שתיה, ואז התורה בבחינת לוחות האבן שנכללת בבחינת אבן שתיה קדש קדשים שהוא השכל הכולל, ואז כשהתורה נכלל שם ומקבלת משם אז נמתקין כל הצמצומים והדינים שבעולם, כי על ידי שכל הכולל נמתק הכל כנ"ל. וזה בחינת אבני יעקב שנכללו כולם בתוך האבן שתיה וכולי, וזהו בחינת הן תוי שדי יענני ראשי תבות שתיה ששם נמתקין כל הרשימות והצמצומים וכולי. וזהו וספר כתב איש ריבי שעל ידי ריבוי הספרים שנעשין על ידי המחלוקת כנ"ל, על ידי זה נשלמת התורה ונכללת באבן שתיה בבחינת קדש קדשים בבחינת שכל הכולל, ועל ידי זה נמתק הכל כנ"ל עיין שם כל זה היטב:

אות ב וזה בחינת ספר כריתות שעל ידי זה נפטרת אשתו ממנו ויכולה להנשא למי שתרצה, כי האשה היא בבחינת צמצום ודין כי עיקר כל בחינת הצמצומים והדינים הם בבחינת שמאל שהוא סטרא דנוקבא כידוע, והאיש הוא בחינת השכל הממתיק את הצמצום, וכמובא בדברי רבינו ז"ל שעיקר השכל בחינת ישוב הדעת הוא בבחינת סטרא דדכורא, כמו שאמרו רז"ל: הביאי בני מרחוק_אלו גליות שבבל שדעתן מיושב עליהן כבנים, ובנותי_אלו גליות שבשאר ארצות שדעתן אינו מיושב עליהן כבנות. נמצא שעיקר ישוב הדעת בחינת שכל הוא בסטרא דדכורא, והאשה היא בבחינת דעת שאינו מיושב שהוא בחינת צמצום ודין, כמבואר במקום אחר שעיקר אחיזת הדינים והצמצומים הוא מדעת שאינו מיושב. ועל כן כל חיות האשה הוא על ידי בעלה כמו שאמרו רז"ל: אין האשה מתברכת אלא מפרי בטנו של איש, כי האיש שהוא בחינת השכל הוא ממשיך המתקה להמתיק בחינת הצמצום והדין הנאחז בה שעל ידי זה נמשך הברכה והשפע והחיות:

וזהו בחינת איסור אשת איש, כי עיקר הזווג דקדושה הוא בבחינת המשכת השכל דקדושה להמתיק הצמצום השייך אליו דייקא שהיא אשתו, כי כל צמצום ודין שהוא בחינת האשה יש לה שכל שצריכה לקבל המתקה על ידו דייקא שהוא בעלה וכנ"ל, אבל לאחר היא אסורה בחומר האיסור של אשת איש, כי כבר נתקשרה לבעלה על ידי הנשואין ושוב אסורה לכל העולם, כי לא די שאינה יכולה לקבל המתקה חוץ מבעלה כי אין הדין נמתק אלא בשרשו דייקא שהוא השכל השייך לאותו הצמצום שהוא בחינת בעלה כנ"ל, אף גם מתגבר ביותר תוקף הסטרא אחרא והקליפות ח"ו ח"ו אם תמעול מעל חוץ מאישה, כי כשהצמצום שהוא בחינת האשה מקבל ח"ו משכל אחר שאינו שיך אליו שאין בו כח להמתיק זה הצמצום, אזי לא די שאינו ממתיק הצמצום אף גם מתגבר הצמצום והדין ח"ו בהתגברות גדול וקשה מאד רחמנא ליצלן. כי עיקר שורש ואחיזת הדין הוא מהשכל, ובעלי הדין מתגברים תמיד לינק מהשכל כדי להגביר דינם ח"ו, אבל על ידי השכל בעצמו הוא המתקתם כי יש כח בהשכל להמתיקם בשרשו וכנ"ל. אבל כשהצמצום מקבל ח"ו מהשכל שאינו שייך אליו שאין לו כח להמתיקו, אזי זה הצמצום יונק כח יותר מזה השכל להתגבר בדינו ח"ו, ואזי ח"ו מתגבר הדין ביותר שזהו בחינת חומר האיסור של אשת איש רחמנא ליצלן, כי מהתגברות הדינים על ידי שמתחבר הצמצום עם השכל שאינו מינו ח"ו על ידי זה עיקרא אחיזת הסטרא אחרא ותוקף הקליפות כידוע:

ועל כן כשהבעל אינו חפץ באשתו ורצה לפוטרה ממנו, אזי צריך לכתוב לה ספר כריתות שהוא הגט, כי הגט נקרא ספר בחינת ספר כריתות, ועל ידי זה הספר של הגט שצוותה התורה על ידי זה עולה לבחינת שכל העליון הכולל ששם כולל כל השכליים והצמצומים, ועל כן יכול להמשיך משם בחינת כריתות ופירוד שתפרד אשתו ממנו, דהיינו שהצמצום והדין שמשם שרשה יהיה נפרד משכלו ולא יהיה לו עוד שום התקשרות אליו. כי עיקר החילוק שבין השכליים הפרטיים והצמצומים שזה הצמצום שייך רק לזה השכל דייקא, וצריך להתמתק על ידי זה השכל דייקא, וזה הצמצום צריך להתמתק רק על ידי שכל אחר דייקא כנ"ל, כל אלו החילוקים והשינויים אינם רק למטה אבל למעלה בבחינת שכל הכולל שם אין שייך שום שינוי וחילוק בין השכליים והצמצומים, כי שם הכל אחד. ועל כן כשרוצין להפריד הצמצום מהשכל שיהיה לה כח להתחבר למי שתרצה צריכין לעלות עד השכל העליון הכולל ששם הכל אחד, ויכולין לבטל שם לגמרי ההתקשרות שבין זה הצמצום עם זה השכל, כי שם נתבטל הכל, ואחר כך יורדין משם בבחינת ספר כריתות שנפרדין זה מזה. וזהו בחינת גט שהוא ספר כריתות, וספר דייקא כמו שאמרו רז"ל: ספר כורתה ואין דבר אחר כורתה, כי אי אפשר לה להפרד ממנו כי אם על ידי בחינת ספר שהוא הגט, שעל ידי מצוות ספר כריתות עולין עד חכמה עילאה כי אי אפשר לעלות לשם כי אם על ידי בחינת ספר בחינת וספר כתב איש ריבי, וכשנכללין שם, שם נתבטל הקשר שביניהם, כי שם אין שייך קשר כי שם הכל אחד, ואחר כך חוזרים משם בבחינת ספר כריתות וגט פטורין, שנפטרת ממנו כי כבר נתבטל הקשר בשרשו העליון כנ"ל:

אות ג וזהו בחינת קידושי שטר כמו שאמרו רז"ל: מקיש הויה ליציאה מה יציאה בשטר אף הויה בשטר, כי ההתקשרות שביניהם וכן ההתחלקות הכל על ידי שטר שהוא בחינת ספר, כי בשעת נשואין שצריכה להתחבר עמו אזי עולה עמו על ידי קידושי שטר שהוא בחינת ספר עד בחינת חכמה עילאה ושם נכללין יחד. ומקבלין משם חיות ושכל בבחינת התקשרות וההתחברות, ועל כן ההתחברות הוא תמיד על ידי בחינת ספר שהוא בחינת קידושי שטר כנ"ל, ואפילו אם אינו מקדשה בשטר הוא צריך לכתוב לה כתובה שהוא גם כן בחינת ספר כמו שאמרו רז"ל, והלא מספר כתובתה נלמוד כי אי אפשר לה להתחבר עמו כי אם על ידי בחינת ספר שעל ידי זה היא עולה עמו לקבל חיות ושכל מבחינת חכמה עילאה שאי אפשר לקבל משם כי אם על ידי בחינת ספר כנ"ל, ושם אור פשוט הכולל הכל, ויכולין להמשיך שמם האור לבחינת השכליים והצמצומים הפרטיים כרצונו או בבחינת התחברות שיתחבר הצמצום עם זה השכל על ידי האור שממשיכין שם על ידי בחינת הספר שהוא הכתובה וקידושי שטר, וכל ההמתקות של כל הזווגים יהיו נמשכין מבחינת הכח והחיות שמקבלין משכל הכולל על ידי בחינת הספר הזה, וכן להיפך כשרוצה לפוטרה צריך ליתן לה גט שהוא ספר כריתות בחינת ספר שעל ידי זה חוזר ועולה לשם לבחינת שכל הכולל הכל ושם מבטל הקשר לגמרי בשרשו העליון, וחוזר וממשיך שכל וחיות משם בבחינת כריתות שלא יהיה עוד שום התחברות לזה הצמצום אליו, כי כבר נתבטל הקשר שביניהם בשרשו העליון הכולל הכל וכנ"ל:

ד וזהו והיה מספר בני ישראל כחול הים וכולי, והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי, ופירש רש"י: מה ענין נחמה וצרה סמוכים זה לזה אלא משל למלך שהיה לו כעס עם אשתו ושלח אחר הסופר לכתוב לה גט בתוך כך נתפייס עם אשתו, אמר שיצא חלוק אי אפשר צאש וכפול לה כתובתה וכולי היינו כנ"ל. כי עיקר הגט שהוא ספר כריתות נמשך על ידי שחוזרין ונכללין בשכל העליון, ושם מבטלין הקשר שביניהם כנ"ל, בל תיכף כשעולין לשם נמתקין כל הצמצומים וכל הדינים שבעולם, ועל כן שכיח הרבה פעמים שהאשיש מתקוטט עם אשתו כמה פעמים עד שבשאים אל הרב לכתוב לה גט, ואז דייקא מתרצים ומתפייסים, וזהו מבחינת הנ"ל כי תיכף כשנשתעורר בחינת גט שצריכין להמשיך הפרוד ביטול הקשר משכל העליון הכולל הנ"ל, אבל שם נמתק הכל, על כן מאחר שדיברו מגט נמשך לפעמים עליהם משם דייקא בחינת המתקה מבחינת שכל הכולל שממתיק הכל, שמשם צריכין להמשיך ביטול הקשר שביניהם כנ"ל, וגם משם נמשך כל ההתחברות וכל ההמתקות כנ"ל. ועל כן יכולין להתרצות על ידי זה דייקא, כי נמשך המתקה ופיוס מהשכל העליון הכולל שרצו לעלות לשם לבטל שם הקשר על ידי הגט, וכיון שהכינו עצמם לעלות לשם לבטל הקשר נמשך עליהם הארה והמתקה משם ועל ידי זה חזרו ונמלכו ונתרצו ונתפייסו עכשיו דייקא, כי עיקר כל ההמתקות וביטול כל המחלוקת נמשך משם דייקא כנ"ל, אבל בני אדם אין יכולים לקבל משם כי אם הארה בעלמא, ועל כן על פי רוב נגמר הגט, כי אין להם כח להמתיק המחלוקת שביניהם רק אדרבא עולין לשם לבטל הקשר בשרשו שהוא בחינת הגט כנ"ל, אבל השם יתברך הוא חפץ חסד, וכבר בחר בנו מכל העמיחם במעמד הר סיני שנקרא יום חתונתו כמו שאמרו רז"ל: ביום חתונתו זה מתן תורה, וכבר נשבע לאבותינו ולנו שלא לרחקנו לעולם כמו שכתוב: אם תפרו את בריתי היום וכולי גם בריתי תופר וכולי, וכמו שכתוב: ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים וכולי, וכן הרבה הבטחות שהבטיח לנו שאנחנו עם סגולתו לעולם ועד, וכמו שכתוב: איה ספר כריתות אמכם אשר שלחתיה וכולי, על כן מה שהשם יתרך מזכיר לפעמים לשונות של התרחקות ח"ו אין כוונתו כי אם בשביל התקרבות כמשל המלך הנ"ל שקרא לסופר לכתוב גט וכולי, ואחר כך הוסיף לה כתובתה על ידי זה דייקא, כי על ידי זה דייקא שקרא לסופר לכתוב גט להרחיקה ח"ו וההתרחקות לבטל הקשר שיש ביניהם מכבר אי אפשר כי אם כשעולין עד בחינת חכמה עילאה שכל הכולל שאי אפשר לבטל הקשר כי אם שם בשרשו העליון כנ"ל, והשם יתברך מלא רחמים ותיכף כשעולין לשם אזי תיכף נכמרין רחמיו המרובין, ואזי נתהפך הדבר, ולא מבעיא שאינו מבטל הקשר שם ח"ו אדרבא ממשיך משם הארה גדולה לבטל כל הצמצומים וכל הדינים שבעולם, וכל הכעסים וכל הקפידות שהיה לו על ישראל מעולם בכלל ובפרט הכל ממתיק ומבטל על ידי בחינת חכמה עילאה שנתעורר להמשיך האשרה משם בבחינת ספר כריתות ח"ו, כי עכשיו נתהפך ואדרבא נמשך משם המתקה גדולה להמתיק הכל. כי כל עיקר כוונתו שקרא הסופר לכתוב גט דהיינו מה שהזכיר שם התרחקות ח"ו כל כוונתו היה לטובה גדולה בשביל התקרבות וזהו בחינת התרחקות תכלית התקרבות המובא בדברי רבינו ז"ל, כי דייקא על ידי שהזכיר בחינת התרחקות שצריכין להמשיך ביטל הקשר ח"ו משרשו העליון מבחינת חכמה עילאה תיכף נכמרו רחמיו ונמשך משם המתקה גדולה, ונמתק הכל וכנ"ל. וזהו והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי במקום דייקא, כי דייקא במקום ההתרחקות בחינת גט ח"ו שרצה לכתוב במקום הזה דייקא יתהפך ויומתק הכל ויאמר להם בני אל חי, כי משם דייקא נמשך כל ההמתקות שבעולם וכנ"ל:

אות ה וזהו בחינת הפרת נדרים מה שהבעל מפיר נדרי אשתו, כי נדרים הם בבינה שהוא בחינת קדשי קדשים בחינת שכל העליון הכולל בחינת יום הכפורים כידוע שאז נכנס הכהן הגדול לפני ולפנים להאבן שתיה בחינת קדש קדשים לכפר על כל עוונות ישראל, שהוא בחינת המתקות כל הדינים שבעולם כי אין מיתה בלא חטא ואין יסורים בלא עוון, כמו שאמרו רז"ל: שכל היסורים והדינים ח"ו הם על ידי חטאים ח"ו, וכפרת עוונות שממשיך הכהן הגדול מהאבן שתיה זהו בחינת המתקות כל הדינים וכנ"ל. ועל כן אומרים כל נדרי ביום הכפורים כידוע, כי נדרים הם בבחינת יום הכפורים בחינת קדש קדשים בחינת שכל העליון הכולל, היינו כי הנדר הוא שהאדם אוסר על עצמו דבר ואז הדבר אסור עליו כשאר כל האיסורים שבתורה, והוא פלא איך יהיה כח להאדם לעשות לעצמו תורה חדשה לאסור אסר על נפשו מה שאינו כתוב בתורה, אך הוא על פי הנ"ל, כי אורייתא מחכמה עילאה נפקת וכל אדם יש לו חלק בתורה. כי האדם הוא התורה כמו שכתוב: זאת התורה אדם כמו שאמר רבינו ז"ל כמה פעמים, ועל כן על ידי הנדר שהוא בחינת שכל העליון שורש התורה יש כח להאדם להמשיך על עצמו משם איסור חדש שיהיה אסור עליו באיסור גמור מן התורה, כי משם מבחינת נדר נמשך כל התורה כנ"ל, וכל אדם יש לו כח לעלות לשם על ידי הנדר ולהמשיך לעצמו איסור חדש משם לאסור אסר על נפשו על ידי הנדר, ואז הדבר הזה אסור עליו כשאר איסורים שבתורה. נמצא שעשה לעצמו תורה חדשה על ידי הנדר, כי מבחינת הנדר שהוא בחינת שכל העליון הכולל יכולין להמשיך הארה חדשה אל התורה, כי כל התורה נמשך משם כנ"ל, ועל כן יש כח ליחיד מומחה או לג' הדיוטות להתיר את הנדר כמו שכתוב: לא יחל דבר_הוא אינו מוחל אבל אחרים מוחלין לו. כי עיקר ההארה מבחינת שכל הכולל אי אפשר להמשיך כי אם על ידי צדיק הדור שהוא בחינת יחיד מומחה שהוא עיקר בחינת שכל הכולל כנגד שאר העולם כמבואר שם בהתורה הנ"ל, ועל כן היחיד מומחה יכול להתיר נדרו כי הוא יכול להמשיך הארה גדולה ביותר מבחינת חכמה עילאה שכל הכולל שעל ידי זה נתבטל נדרו הנמשך משם, כי החכם שהוא עיקר בחינת שכל הכולל יש לו כח לבטל כח נדרו שהוא בחינת הארה בעלמא שנמשך משם, וכן ג' הדיוטות יכולין גם כן לבטל הנדר, כי ג' מישראל הם בחינת קדושה משולשת שהוא בחינת כלליות הקדושה בחינת קדוש קדוש קדוש שבזה כלולים כל ההמתקות, כי הצמצום שיש לו כח מהשכל שנקרא קודש כנ"ל כשממתיקין אותו אזי היא קדושה כפולה, כי אזי נמשך השכל שהוא בחינת קודש לבחינת הצמצום, ואזי גם הצמצום והדין נקרא קודש על ידי שנכלל בהשכל שנקרא קודש, אבל אין כח להשכל הקודש לבדו להמתיק הצמצום שיהיה נקרא קודש גם כן כי אם כשמקבל כח מהשכל העליון הכולל שהוא קדשי קדשים. וזהו בחינת קדושה שלישית שהוא בחינת קדושה העליונה בחינת קדש קדשים, וזהו בחינת קדושה משולשת היינו קדושה העליוניה בחינת שכל הכולל קדשי קדשים וקדושת השכל וקדושת הצמצום שנכלל גם כן בתוך קדושת השכל שזהו המתקתו בשרשו כנ"ל. וכל מקום שיש ג' מישראל שהם בית דין הם בבחינת תלת אבהן בחינת קדושה משולשת הנ"ל, ועל כן יש להם כח לעלות לשכל העליון ששם שורש הנדר ולבטל הנדר שנדר זה ולהתירו, כמו היחיד מומחה שמתיר גם כן הנדר על ידי שיש לו כח לכלול ביותר בבחינת השכל העליון הכולל שעל ידי זה הותר הנדר הנמשך משם וכנ"ל:

וזהו בחינת הפרת נדרים של הבעל והאב, כי הבעל הוא בחינת השכל הממתיק הצמצום והדין שהיא בחינת בת זוגו וכנ"ל, ועיקר ההמתקה הוא על ידי שמקבל משכל הכולל וכנ"ל, ועיקר ההמתקה הוא על ידי שמקבל משכל הכולל וכנ"ל, ועל כן יש לו כח להפר נדרה כי אין לה כח לקבל מבחינת שכל הכולל שמשם נמשך הנדר כי אם על ידי בעלה דייקא וכנ"ל. ועל כן כל נדריה תלויים בו דייקא, כי אישה יקימנו ואישה יפירנו, כי המשכת ההארה משכל הכולל אליה שמשם הנדר הוא על ידו דייקא, ועל כן יש לו כח לקיים נדרה או להפירו כי הכל תלוי בו וכנ"ל:

ועל כן מתירין כל הנדרים וכל השבועות קודם נתינת הגט, כי אי אפשר לפטור אשתו שנתקשרה בו בקשר אמיץ וחזק על ידי חופה וקידושין כי אם על ידי הגט פיטורין על ידי שממשיך הארה מבחינת שכל העליון הכולל ששם נתבטל הקשר בשרשו וכולי כנ"ל, על כן מתירין נדרים קודם, כי על ידי התרת נדרים עולין לשם לבחינת שכל העליון הכולל שזהו בחינת כל נדרי שאומרים בכניסת יום הכפורים כדי שיוכלו לכנוס לפני ולפנים לבחינת קדש קדשים ששם נכנס הכהן הגדול ביום הכפורים, שמשם עיקר קדושת יום הכפורים עיקר סליחת העוונות על ידי התשובה שהיא בחינת המתקת כל הדינים שבעולם כנ"ל. וזה שאומרים לכל העומדים בשעת הגט שיהרהרו בתשובה, כי תשובה היא בחינת יום הכפורים בחינת התרת נדרים על ידי החרטה שהיא בחינת תשובה, שכל זה נמשך מבחינת שכל הכולל ששם נמתקין כל הדינים שבעולם שמשם צריכין להמשיך הארה לבטל הקשר על ידי הספר כריתות וכנ"ל:

אות ז ועל כן יעקב אבינו בעת שהלך לישא אשה אז דייקא פגע במקום ההוא שהוא מקום האבן שתיה מקום קדש קדשים, ושם נכללו כל האבנים באבן שתיה בבחינת קדש קדשים שהוא בחינת המתקת כל הצמצומים והדינים כמו שכתוב שם בהתורה הנ"ל. כי כבר מבואר שגם עיקר הקשר שבין איש לאשתו על ידי חופה וקידושין נמשך גם כן מבחינת שכל העליון הכולל, שמשם ממשיך הארה לקשרה אליו שימשיך תמיד שכל משם להמתיק הצמצום והדין שהואש בחינת האשה הנישאת אליו שזהו בחינת כתובה וקידושין וכנ"ל, ועל כן נקראין קידושין לשון קודש שהוא השכל שנקרא קודש שמשם המתקת הצמצום וכנ"ל. ועל כן אז דייקא בעת שהלך יעקב לבקש זווגו אז דייקא זכה לבחינה זאת לכלול בתוך השכל העליון בחינת קדש קדשים, ולכלול שם כל הצמצומים וכל השכליים וכל הנפשות שזהו בחינת כל הי"ב אבנים שנכללו באבן אחת באבן שתיה בבחינת קדש קדשים כנ"ל, ועל ידי זה דייקא זכה לישא אשה יראת ה' ולהוליד י"ב שבטים קדושים, כי זכה להמתיק כל הצמצומים בשרשם שזהו בחינת נשואין וכנ"ל, ועל כן אז תיכף כשראה זאת מיד וידר יעקב נדר וכולי, כי אז בוודאי היה צריך לעלות למקום הנדר שהוא בחינת שכל הכולל בחינת קדש קדשים שזהו בחינת כל נדרי שאומרים ביום הכפורים וכנ"ל:

אות ח ועל כן אסור לכהן גדול לעבוד העבודה ביום הכפורים כשאין לו אשה כמו שאמרו רז"ל, כי אי אפשר לו להמתיק הצמצומים והדינים על ידי השכל הכולל בחינת קדש קדשים וכולי כנ"ל כי אם כשהוא נשוי אשה, כי עיקר המתקת הצמצומים הוא על ידי נשואין דקדושה, ואז יש לו כח להעלות כל הצמצומים לשרשם ולהמתיק הכל על ידי שכל הכולל בחינת קדשי קדשים כנ"ל:

5 חַטָּאתִי אוֹדִיעֲךָ וַעֲוֹנִי לֹא-כִסִּיתִי אָמַרְתִּי אוֹדֶה עֲלֵי פְשָׁעַי לַיי וְאַתָּה נָשָׂאתָ עֲוֹן חַטָּאתִי סֶלָה

אות ט ועל כן כהן אסור לישא גרושה כי כל הכהנים כלולים בהכהן הגדול שהוא ממתיק כל הדינים שבעולם עי ידי שכל הכולל בחינת קדש קדשים, וכל הכהנים כולם צריכין תמיד להמתיק דינם שהוא בחינת כפרת העוונות על ידי הקרבנות שמקריבין הכהנים תמיד לכפר על ישראל, כי כפרת כל העוונות הוא בחינת המתקת הדינים כנ"ל. ועל כן הכהן הוא איש חסד בחינת שלום שזהו עיקר בחינת הכהונה כמו שכתוב: הנני נותן לו את בריתי שלום, והיתה לו וכולי ברית כהונת עולם, ועל כן היה אהרן הכהן הראשון שאוהב שלום כמו שאמרו רז"ל, כמו שכתוב: בריתי היתה אתו החיים והשלום, כי אי אפשר לעלות לשם לבחינת שכל הכולל ולהמתיק הדינים כי אם על ידי אהבה ושלום כמבואר בסוף התורה הנ"ל על מאמר הזוהר הקדוש אנן בחביבותא תליא שצריכין ישראל לאהוב זה את זה מאד אהבת נפש, ואז נכללין כולם יחד בתוך נשמות הצדיקי אמת שהם בחינת כהן גדול שעל ידי זה נמתקין כל הדינים שבעולם. ועל כן הגרושה אסורה לכהן, כי גירושין הוא בחינת ריב ומחלוקת כי הוא ממשיך לה הארה מבחינת שכל הכולל בבחינת כריתות ופרוד וריחוק שזהו בחינת דין ומחלוקת, ועל כן אסורה להכהן שהוא איש שלום כנ"ל:

אות י וזהו בחינת איסור מחזיר גרושתו משנשאת, כי אי אפשר לה להנשא לאחר כי אם בכח הגט שהוא הספר כריתות שנותן לה בעלה הראשון, נמצא שבעלה השני הוא בעל מחלוקת גדול להבעל הראשון כי דעתם הוא בהיפוך ממש מהיפוך אל היפוך, כי הוא המשיך לה פטור מהשכל הכולל בחינת התרחקות דהיינו שאי אפשר לו להמתיק הצמצום והדין שלה, ועל כן הוא פוטרה ממנו וממשיך לה הארה משכל הכולל בבחינת ביטול הקשר שביניהם בשרשו שהוא בחינת הגט כנ"ל, ובכח הגט הזה היא הולכת ונשאת בכח הזה דייקא לבעלה השני כמו שכתוב: ויצאה והיתה לאיש אחר מקיש הויה ליציאה, כי הויה השניה נעשית על ידי היציאה של הראשון שהוא הגט שאי אפשר לה להנשא להשני כל זמן שאינה מבררת שיש לה גט כריתות מבעלה הראשון, ובכח הגט הזה היא נשאת להשני, נמצא שהשני הוא ההיפוך ממש מן הראשון. כי הראשון המשיך אליה מבחינת השכל הכולל בחינת פירוד והתרחקות, וזה הבעל השני מהפך ציור ההתרחקות הזאת שהוא הגט והולך ונושאה בכח הזה שתהיה אשתו דהיינו שהוא מקשרה אליו בכח ההארה הנמשכת משכל הכולל להמתיק צמצומיה ודיניה שזהו עיקר בחינת התקשרות הנשואין כנ"ל, נמצא שהוא ההיפוך ממש מהראשון. וזה שפירש רש"י על ויצאה והיתה לאיש אחר אין זה בן זוגו של הראשון וכולי כי הוא בהיפוך ממש ממנו כנ"ל, ועל כן אי אפשר לבעלה הראשון לשוב לקחתה אחרי אשר הוטמאה, כי נקראת טמאה אצלו אחרי שנתקשרה בכח התרחקותו לההיפך ממש שהוא בעלה השני שנשאה וקשרה אליו בכח התרחקותו, כי זהו בחינת מחלוקת היפוך הדעת שמשם אחיזת הטומאה והסטרא אחרא, ועל כן אי אפשר לו לשוב לקחתה עוד כי אין לו כח להמתיק צמצומיה ודיניה עוד מחמת תוקף בחינת המחלוקת כנגדו שנתאחז בה על ידי נשואי הב' שהוא ההיפך מדעתו ממש כנ"ל. ועל כן גרושה שזנתה מותרת לבעלה, ואין האיסור אלא על ידי קידושין או נשואין שאם נתקדשה לאחר אף על פי שלא בא עליה אסורה לבעלה הראשון. כי עיקר האיסור הוא דייקא מחמת ההתקשרות של השני שחיברה על ידי קידושין או נשואין, וההתחברות צריך להיות על ידי כח ההארה שממשיכין מהשכל הכולל כנ"ל, שזה השני לא היה לו כח לזה לנשאה לקשרה אליו על ידי הארת שכל הכולל כי אם בכח הגט וההתרחקות של הראשון שנמשך גם כן משם כנ"ל. וזהו עיקר בחינת תוקף המחלוקת שמשם תוכל להתעורר הטומאה כנגד הראשון אם ישוב לקחתה מחמת גודל המחלוקת והיפוך הדעות וכנ"ל. וזהו שסיים הפסוק: לא יוכל בעלה הראשון אשר שלחה לשוב לקחתה וכולי, ולא תחטיא את הארץ וכולי, כי זה הפגם נוגע לארץ ישראל שמקבלת קדושתה מכתב ישראל שהוא בחינת קדושת הספרים של התורה הקדושה וכמבואר בתחילת התורה הנ"ל, ועל כן פגם מחזיר גרושתו שהוא בחינת פגם הספר כריתות בחינת פגם כתב ישראל הוא פגם בקדושת ארץ ישראל, בחינת ולא תחטיא את הארץ, כי כח הגט לפטור את אשתו שהוא בחינת הכח שמקבלין מהשכל הכולל לבטל הקשר זהו בחינת כח כתב ישראל שמקבל מידי הסמיכה של החכם שהוא בחינת שכל הכולל שמסמיך את תלמידיו, וממשיך על כל אחד הארה משכל הכולל שמשם מקבל כח הכתב של ישראל שמשם עיקר קדושת ארץ ישראל, אבל על ידי החטא של מחזיר גרושתו שהוא פגם הגט פגם כתב ישראל יכול לגרום ח"ו לגרש את ישראל מארץ ישראל, כי גירוש מארץ ישראל ח"ו נמשך על ידי פגם הכתב ישראל כמבואר בהתורה הנ"ל:

אות יא וזהו שמסיימין בהגט כדת משה וישראל, כי כח הגט על ידי כלליות התורה שהוא דת משה וישראל שדייקא בכח הזה יכולין להמשיך כח מהשכל הכולל, כמבואר לעיל שאי אפשר לקבל משם כי אם על ידי כלליות שלימות התורה הקדושה כנ"ל, כי אי אפשר לפטור אשתו על ידי הגט כי אם על ידי שעולין לבחינת השכל הכולל לבטל הקשר בשרשו כנ"ל, ועל כן צריכין להמשיך זה הכח מכלליות התורה שהוא דת משה וישראל שעל ידי זה דייקא יכולין לעלות לשם לפטור אשתו על ידי הגט כנ"ל:

ועל כן יש י"ב שיטין בהגט כנגד י"ב אבני יעקב שהם כנגד י"ב שבטים שנכללו באבן שתיה בעת שהלך לישא אשה, שדייקא בכח הזה צריכין עכשיו לבטל הקשר בשרשו כנ"ל:

ועל כן נוהגין שיהיה מנין עשרה בשעת נתינת הגט, כי אין קדושה בפחות מעשרה, כי הפטור של הגט צריכין להמשיך מבחינת שכל הכולל שהוא שורש הקדושה בחינת קדשי קדשים כנ"ל, שאי אפשר להמשיך הקדושה משם כי אם על ידי עשרה כידוע שזהו בחינת קדושה שאין אומרים אותה בפחות מעשרה בחינת קדושה משולשת קדושת קדש קדשים שהוא בחינת ג' בחינות הנ"ל, דהיינו להמשיך הקדושה מהשכל הכולל שהוא קדושה עליונה להשכל הפרטי שהוא קדושה ב', ומשם צריכין להמשיך הקדושה והשכל לקדש את הצמצום והדין שיהיה נכלל בקודש שזהו בחינת המתקת הדין בשרשו שזהו בחינת ג' קדושות כנ"ל, ומקדושה העליונה הזאת צריכין להמשיך הפטור של הגט, ועל כן צריכין עשרה כי אין קדושה בפחות מעשרה כנ"ל:

אות יב ועל כן צריכין להזכיר שמו ושמה ושם מקומם והזמן בתוך הגט שזהו עיקר תוקף הגט, כי שמם ושם מקומם והזמן הם בחינת כלליות כל הצמצומים שכולם כלולים בבחינת השם שהוא שורש כל הצמצומים שבעולם כידוע, וכלליות כל הצמצומים נכללין בבחינת מקום וציור וזמן כמבואר במדרש אגדה שזהו בחינת שם המקום והזמן ושמם של עצמם שזהו בחינת ציור, כי בחינת ציור הוא גוף הדבר העומד ונצטייר במקום הזה ובזמן הזה כגון בית או שאר דבר דומם או צומח או חי או מדבר, ועל כן אי אפשר לשום דבר בלא ג' צמצומים אלו שהם בחינת מקום וציור וזמן שבהם כלולים כל הצמצומים, וזהו בחינת שם המקום והזמן ושמם של עצמם כנ"ל שכלם צריכים להזכיר בתוך הגט כדי לבטל כלם בשרשם בבחינת השכל העליון הכולל, כדי להמשיך פטור לאשתו משם שזהו עיקר בחינת הגט וכנ"ל:

אות יג וזהו בחינת מה שאמרו רז"ל: כל המגרש אשתו ראשונה אפילו מזבח מוריד עליו דמעות, מזבח דייקא כי המזבח היה בית המקדש ששם היו מקריבין קרבנות לכפר עוונות שהם בחינת המתקת הדינים כנ"ל, שמקבלין זה הכח מבחינת קדשי קדשים אבן שתיה שהיו בבית המקדש שמשם נמשכין כל הכפרות וכל ההמתקות וכנ"ל, והמגרש את אשתו ראשונה הוא צריך להמשיך משכל הכולל מבחינת קדש קדשים לבטל הקשר כנ"ל, ועל כן הוא ההיפוך ממש מבחינת מזבח כי הוא אינו רוצה להמתיק הדין והצמצום ומגרש אשתו, ועל כן מזבח מוריד עליו דמעות כי בחינת המזבח הוא ההיפוך מזה ממש, כי על ידי המזבח ממתיקין כל הדינים ומכפרין כל העוונות על ידי השכל הכולל בחינת קדש קדשים בחינת אבן שתיה שהיו בבית המקדש כנ"ל:

9 אַל-תִּהְיוּ כְּסוּס כְּפֶרֶד אֵין הָבִין בְּמֶתֶג-וָרֶסֶן עֶדְיוֹ לִבְלוֹם בַּל קְרוֹב אֵלֶיךָ

אות יד וזהו בחינת יבום וחליצה, כי כל אחד מישראל צריך להשאיר בנים אחריו, ואם לאו ח"ו אין נשמתו יכולה לעלות למעלה כמבואר בזוהר הקדוש, ועיקר המצוה הגדולה הזאת להוליד בנים בעולם הזה להשאיר אחריו ברכה היא בבחינת תיקון העצה הנ"ל שהוא בחינת המתקת הצמצומים על ידי השכל שהוא בחינת זווג דקדושה כנ"ל, כי איש ואשה הם בבחינת השכל והצמצום כנ"ל שעיקר מצוות הנשואין הוא בשביל שעל ידי החיבור הקדוש יהיה נמתק בחינת הצמצום שהוא בחינת סטרא דנוקבא על ידי בחינת השכל שהוא סטרא דדכורא כידוע וכנ"ל, ועל כן אי אפשר לחברם כי אם על ידי חופה וקידושין כי אי אפשר לשום שכל שהוא בחינת קודש להמתיק שום צמצום ודין כי אם על ידי שמקבל משכל הכולל שהוא בחינת קדש קדשים כנ"ל, וזהו בחינת חופה וקידושין, כי חופה הוא בחינת שכל העליון המקיף שהוא בחינת שכל הכולל חכמה עילאה שהוא בחינת מקיף לגבי שכליים הפרטיים שזהו בחינת הבית המקדש קדשי קדשים שנקרא חופה, כמו שכתוב: אפריון עשה לו המלך שלמה וכולי, ופירש רש"י חופת סתר לכבוד שהוא מרמז על בית המקדש על קדש הקדשים על הארון הקודש שהיה עומד במקום האבן שתיה, כמו שפירש רש"י שם על רפידתו_זהב מרכבו ארגמן וכולי וסיים תוכו רצוף אהבה מבנות ירושלים כי שורש האהבה בקדושה העליונה של איש ואשה הכשרים נמשך משם מבחינת קדש קדשים שהוא שכל העליון הכולל שהוא בחינת אפריון וחופה, שמשם נמשך הכח להשכל הפרטי להמתיק הצמצום והדין שהוא עיקר החיבור והיחוד דקדושה בחינת המתקת הדינים שנעשין על ידי כל יחוד דקדושה כידוע. וזהו בחינת חופה וקידושין, כי מבחינת חופה שהוא בחינת שכל הכולל בחינת קדש קדשים כנ"ל משם מקבל השכל הפרטי שהוא בחינת קודש להמתיק הדין והצמצום שזהו בחינת קידושין לשון קודש, כי עיקר ההמתקה על ידי השכל שהוא בחינת קודש כנ"ל:

אות טו נמצא שעיקר מצות נשואין הוא בחינת המתקת הצמצום והדין על ידי השכל על ידי שמקבל מבחינת קדש קדשים שמשם עיקר ההתקשרות, כי משם עיקר כח ההמתקה כנ"ל, וכל זה נעשה על ידי ריבוי הספרים דקדושה שהם תיקון המחלוקת שעל ידי זה נתתקן העצה שניצולין מעצות חלוקות מעצת נשים וזוכין לעצה שלימה כמבואר בהתורה הנ"ל. כי עצה שלימה הוא בחינת המתקת הדינים כמבואר בדברי רבינו ז"ל במדרש אגדה על פסוק: ותשועה ברב יועץ עיין שם, וזהו בחינת גודל החיוב להשאיר בנים אחריו שכל זה הוא בשביל תיקון העצה. כי כלליות כל התורה נקרא בשם עצה כמו שכתוב: לי עצה ותושיה, ועל כן התרי"ג מצוות נקראין בזוהר הקדוש תרי"ג עטין דאורייתא, כי כל הבריאה כולה שנברא בשביל ישראל בשביל שיקיימו התורה הכל היה בשביל שנזכה להכיר אותו יתברך, כמו שכתוב בזוהר:

בגין דישתמודעין לי' כי זה עיקר התכלית של כל התכליתין, ואי אפשר לידע ממנו יתברך כי אם על ידי התורה שהיא בחינת עצה בחינת תרי"ג עטין דאורייתא, כי כל התרי"ג מצוות וענפיהם ופרטיהם, וכל המצוות דרבנן וכל הדקדוקים והמנהגים הקדושים של ישראל בכלל ובפרט הכל הוא בחינת עצות לזכות לדעת ולהכיר אותו יתברך שזהו כל שכר עולם הבא כמו שכתוב: כי תמלא הארץ דעה לדעת את ה' וכולי, וכל הספיקות וכל חלוקת העצה שיש לכל אחד עיקר הספק וחלוקת העצה נמשך מבחינת שורש הספק שהוא הספיקות וחלוקת העצות שיש בעבודת ה', שיש שם גם כן כמה וכמה ספיקות ועצות חלוקות כגון האיבעיות והספיקות בכמה דינים שנמצא בש"ס ופוסקים, שכל זה הוא בחינת חלוקת העצה שאין יודעין איך לקיים המצוה שהוא בחינת עצה כנ"ל, וכן הספיקות וחלוקת העצה שיש לכל אחד בפרטיות למי שרוצה ליכנוס בעבודת ה' שעל פי הרוב יש לכל אחד ואחד כמה וכמה עצות חלוקות בעבודת ה', בתחילה נדמה לו שצריך להתנהג בעבודתו בדרך זה, ולאחר כך נדמה לו שצריך להתנהג בדרך אחר כידוע למי שנכנס קצת בעבודת ה', ומשם נשתלשלין עצות חלוקות בעולם בשאר דברי חול במשא ומתן וכיוצא. כי באמת אין שום עצה נקראת בשם עצה כי אם כשזוכין על ידי עצה זאת להתקרב יותר להשם יתברך לסור מרע ולעשות טוב, כי אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד ה', היינו שכל הדברים שהם נגד ה' שאינם להתקרב אליו יתברך אינם נקראים בשם חכמה ועצה כלל, כי באמת הבל הבלים כל העולם ותאוותיו הכל הבל ומה יתרון לאדם בכל עמלו, ועם ימצא עצה נפלאה איך להשיג ממון או שאר תאוות וכי זה נקרא עצה שנתן עצה לנפשו איך להמית את עצמו, ואיך לרחק את עצמו מחיים נצחיים וכולי, ובוודאי אין שום עצה נקרא עצה באמת כי אם כשזוכה על ידי עצה זאת לבא לעבודה ה' או לדברים הנוגעים לעבודתו באמת. ועל כן עיקר העצות הם מה שזוכין ישראל בכל דור ודור להמשיך עצות ושכל משכל הכולל איך להתקרב אליו יתברך לדעת ולהכיר אותו יתברך. וזהו בחינת גודל החיוב להשאיר בנים בעולם, כי כל אחד מישראל הוא בחינת שכל פרטי וידיעה פרטית בחינת עצה חדשה איך להכיר אותו יתברך, כי אין שני בני אדם שווין כידוע וכן אין שני דורות שווין, ומעולם מיום ברוא אלקים אדם על הארץ עד הסוף עדיין לא היו ולא יהיו שני בני אדם שווין אפילו בשני דורות, כי אפילו מי שמגולגל מנשמת חבירו גם כן אינו שוה לחבירו כמו ששמעתי מפי רבינו ז"ל, כי אין הקב"ה עושה שני פעמים דבר אחד, ועל כן לעולם אינו נתגלגל בחבירו כל חלקי נשמת הראשון ממש רק נשמת זה בצירוף נפש אחרת ממקום אחר או רוח זה עם נפש זה וכיוצא בזה, נמצא שהוא ענין אחר מן הראשון. ועל כן כל נשמה מישראל שבאה בזה העולם הוא בחינת שכל חדש ועצה חדשה להשיג ולהכיר אותו יתברך, כי כל מה שנתרבין ישראל יותר נשלם ביותר כביכול צלם דמות תבניתו כמבואר במדרש אגדה, וצלם דמות תבניתו בחינת צלם אלקים הוא כלליות כל המוחין כידוע שעל ידם זוכין לידע ולהשיג ולהכיר אותו יתברך, נמצא שכל מה שנולד נפש מישראל ביותר נמשכין ביותר עצות שלימות להתקרב אליו יתברך שזה עיקר בחינת עצה שלימה כנ"ל, וזהו עיקר גודל המצוה והחיוב להעמיד תולדות כנ"ל, וזהו בעצמו בחינת המתקת הצמצום כי התגלות העצה שנמשך על ידי נפש מישראל שהמשיך בעולם_הוא בחינת המתקת הצמצום כנ"ל:

אות טז ואז דייקא יכול הנפטר לעלות למקום קדושתו לאתר דאקרי קודש קדשים ששם עליית הנשמות לאחר הסתלקותן, בבחינת מי יעלה בהר ה' וכולי כמבואר בזוהר הקדוש, כי מחמת שזכה בחייו להוליד בנים בזה העולם שהוא בחינת המשכת העצות בחינת המתקת הדינים מהשכל הכולל, על ידי זה זוכה עכשיו לעלות לשם לבחינת קדשי קדשים שמשם שורש הבנים שורש כל השכליים וכל העצות וכנ"ל. ועל כן נקראים הבנים לימודי ה' כמו שכתוב: וכל בניך לימודי ה' ורב שלום בניך, כי לימודי ה' הם בחינת נצח והוד בחינת עצות כידוע וכמובא בדברי רבינו ז"ל כמה פעמים. וזהו וכל בניך לימודי ה' בחינת עצות הם בבחינת שלום היפך המחלוקת, כי אין זוכין לעצות שלימות שהם בחינת בנים כי אם על ידי תיקון המחלוקת על ידי ששבין בתשובה ומתקנין פגם המחלוקת כמבואר בהתורה הנ"ל. וזהו וראה בנים לבניך שלום על ישראל, שלא יצטרכו לבא לידי חליצה ויבום כמו שדרשו רז"ל, כי עיקר החליצה והיבום הוא בשביל לתקן פגם העצה שהוא פגם השלום כנ"ל, כי צריך להשאיר בנים אחריו כדי שיהיו נמשכין עצות שלימות להשגת אלקות כנ"ל, אבל כשאין זוכה לאפשא ולהעמיד תולדין אזי אין נשמתו יכולה לעלות למעלה לבחינת קדש קדשים לבחינת שכל הכולל, מחמת שלא זכה להמשיך בחייו עצות משם ולהמתיק הצמצומים שזהו בחינת הבנים כנ"ל, ועל כן אשתו צריכה יבום לתקן נשמתו על ידי אחיו, והיא אסורה לשוק עד שתתייבם או תחלוץ כמו שכתוב: לא תהיה אשת המת החוצה וכולי, כי עדיין היא קשורה בו כמו בחייו כי המות לא הפריד ביניהם מאחר שאין נשמתו יכולה לעלות למעלה מחמת שלא זכה בחייו להמתיק בחינת הצמצום שהוא בחינת אשתו, ולא זכה לגלות בחינת העצה שלימה שהם בחינת הבנים שזה עיקר בחינת ההמתקה. ועל כן מחמת שלא זכה לזה ונשמתו נשארת משוטטת למטה, על כן אשתו קשורה בו עדיין, כי ההתקשרות של איש ואשה והפירוד ביניהם שתהיה מותרת לאחר הכל על ידי השכל העליון הכולל הכל ששם יכולין להתקשר או להתיר הקשר שזהו בחינת הגט בחינת ספר כריתות כנ"ל, ועל כן כשמשאיר בנים אחריו שאז המתיק הצמצום לפי בחינתו על ידי הארה משכל הכולל שמשם שורש הבנים וכל ההמתקות כנ"ל, ועל כן גם במותו נפרדת אשתו ממנו על ידי ההארה משכל הכולל ששם עליית הנשמה אחר ההסתלקות שזוכה לאיזה בחינת עליה לשם על ידי הבנים שהשאיר שנמשכין משם כנ"ל, אבל כשאין לו בן ולא שום זרע אין יכול לעלות לשם, ועל כן עדיין לא הותר הקשר כי אי אפשר להתיר הקשר שבין איש ואשתו כי אם כשעולין לשם, ועל כן אשתו אסורה לחוץ גם לאחר מיתתו כי עדיין קשורה בו מחמת שאינו יכול לעלות לשכל הכולל להתיר הקשר מאחר שלא השאיר בנים כנ"ל:

אות יז ועל כן התיקון על ידי אחיו דייקא שצריך אחיו לייבם את אשתו, כי אין הדין נמתק אלא בשרשו דייקא, וכל צמצום יש לו שכל פרטי שעל ידו דייקא נמתק זה הצמצום ולא על ידי שכל אחר שזהו בחינת איסור אשת איש כמבואר לעיל:

וזהו בחינת איסור עריות שכל הקרובות אסורות, כי עיקר המתקת הצמצום שהוא בחינת התגלות העצה לידע אותו יתברך הוא דייקא ממרחק בבחינת ממרחק תביא לחמה הנאמר באשת חיל, וזהו בחינת מרחוק ה' נראה לי מרחוק דייקא, כי עיקר מניעת ההשגה והידיעה ממנו יתברך הוא מחמת ריבוי אור שאי אפשר לנו לקבל אור השגתו שהיא בחינת אין סוף כי ריבוי השמן גורם כיבוי הנר. ועל כן עיקר התיקון הוא על ידי ריבוי הכלים והצמצומים הקדושים שעל ידם זוכין לקבל השכל של השגת אלקותו יתברך בהדרגה ובמדה, ועל כן אסר לנו את העריות שהם כל הקרובות כדי שלא יהיה הזווג בבחינת ריבוי אור שאז אין יכולין להמתיק הצמצום מחמת ריבוי אור כידוע, ועל כן כשמת בלא בנים ח"ו נדחה האיסור של אשת אח, כי מאחר שאחיו מת בלא בנים ולא זכה לעלות לבחינת קדש קדשים שמשם הבנים כנ"ל, וכמו שאמרו רז"ל על בית קדשי הקדשים:

למה נקרא שמו חדר המטות ששם פריין ורביין של ישראל, כי משם מבחינת קדש קדשים עיקר ההולדה שהיא בחינת התגלות העצה בחינת המתקת הצמצום כנ"ל, ועל כן זה שמת בלא בנים ח"ו, ולא זכה לעלות לשם נשאר קשור ברגלי אחיו וכל תיקונו על ידי אחיו דייקא, כי זה ידוע שכל בחינה כלולה מכל הבחינות, ועל כן כמו שבכלל יש בחינת שכל הכללי ושכליים פרטיים כנ"ל כמו כן כל משפחה ובית אב הוא בחינת שכל הכללי ושכליים פרטיים, כי האב הוא בחינת שכל הכולל כי אב בחכמה בחינת חכמה עילאה שהוא בחינת שכל הכולל, וכל הבנים הנמשכין ממנו הם בחינת שכליים פרטיים, וכן אחר כך צריך להמשיך כל אחד מבניו שכלו לבחינת שכליים פרטיים נגדו שהם הבנים שמוליד כל אחד מבניו וכן מדור לדור לעולם שצריך להמשיך השכל מאב לבן משכל הכללי לשכל הפרטי כדי להמתיק כל הצמצומים ולברר כל הסיגים כדי לגלות העצות הקדושות הנמשכין מהשכל הכולל כדי לגלות אלקותו ואמתתו לכל באי עולם, כמו שכתוב: אב לבנים יודיע אל אמתך, וכל אלו השכליים פרטיים הנמשכין מאב אחד שהם הבנים שמוליד כולם הם אחים וסמוכים זה לזה מחמת שכולם נמשכו מבחינת שכל הכולל אחד, ומחמת זה בעצמו אסור אשת אח שלא במקום מצוה כדי שלא לגרום ריבוי אור ח"ו אם היה נמשך משני שכליים הסמוכים להמתיק צמצום אחד, כי היה נתרבה ח"ו אור שכל הכולל יותר מהמדה שגורם שבירה לגמרי ח"ו כידוע. ועל כן כשהאשה נפרדת מבעלה על ידי גט או על ידי מיתת הבעל אסורה לכל קרוביו, כי אסור להמשיך לה עוד הארה מבחינת אותו השכל הכולל שכבר נמשך לה ממנו על ידי בעלה הראשון כדי שלא לגרום ריבוי אור שגורם שבירת כלים ח"ו כנ"ל, אבל אשת אח שאין לו בנים מצווה לייבם, כי אחיו מת בלא בנים ולא זכה לעלות לבחינת קדש קדשים להמשיך האור בשלימות עד שיהיה נמשך הולדה. שהוא התגלות העצה וכולי כנ"ל, על כן צריך שיהיה התיקון על ידי אחיו דייקא, כי אח לצרה יולד לצרה היינו בחינת דין וצרה הנמשך מתוקף הצמצום שלא זכה אחיו להמתיקו מאחר שלא העמיד תולדות, על כן תקונו והמתקתו על ידי אחיו בבחינת אח לצרה יולד, כי אחיו סמוך אליו ומקבל מאותו שכל שהוא מקבל ממנו שהוא בחינת האב שהוא בחינת שכל הכולל נגדם, ועל כן אחיו יכול לחזור ולהמשיך מאותו בחינת שכל הכולל לתקן ולגמור המתקת הצמצום שלא זכה אחיו להשלים, שהוא בחינת סוד הייבום שמיבם את אשת שאחיו שהוא בחינת הצמצום שנתתקן עכשיו על ידי השכל הסמוך אליו בשרשו שהוא אחיו כנ"ל, כי אי אפשר שיהיה היבום על ידי האב בעצמו לחזור לבחינת השכל הכולל בעצמו כי אז יהיה בוודאי בחינת רבוי אור מאחר שהאב הוא בחינת שכל הכולל נגדם, ולשוק היא אסורה בוודאי כי עדין לא נפרדה מאחיו מאחר שלא זכה לעלות לבחינת שכל הכולל, על כן תקונו על ידי אחיו שהוא בחינת השכל הסמוך אליו כי עכשיו אין איסור אשת אח כלל, כי לא יהיה ריבוי אור ח"ו מאחר שאחיו מת בלא בנים ולא זכה להמשיך האור מבחינת שכל הכולל, ועל כן אדרבא עכשיו יהיה עיקר התיקון על ידי אחיו דייקא שהוא בחינת השכל הסמוך לו שיכול לחזור ולהמשיך ההמתקה מאותו שכל הכולל של אחיו כי הם יונקים מבחינת שכל כולל אחד, ועל כן יתקן וימתיק בחינת הצמצום שהיה צריך אחיו להמתיק ויקום על שם אחיו וכולי:

אות יח

וזהו בחינת חליצה זה בחינת של נעליך מעל רגליך כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קודש הוא, בחינת חליצת המנעלים ביום הכפורים כי אז עולין לבחינת קדש קדשים שמשם כל הכפרה של יום הכפורים, ושם צריכין חליצת מנעלים. וזהו בחינת לא יכנוס אדם להר הבית וכולי ולא במנעלו, ועיקר קדושת הבית מקדש הוא מבחינת קדש קדשים שמשם עיקר הקדושה של כל העשרה קדושות, וכשצריכין להעלות בחינת המלכות שהיא בחינת אשה יראת ה' בחינת כלליות כל הצמצומים כשצריכים להעלותם לשם לבחינת קדש קדשים צריכין חליצת מנעלים בחינת חליצת המנעל ביום כפורים וכולי כנ"ל. וזה בחינת סוד החליצה, כי כשאינו רוצה לייבמה צריך להעלותה לבחינת קדש קדשים כדי להתיר שם הקשר כנ"ל, ולזה צריכין חליצת מנעלים בבחינת חליצת המנעלים ביום הכפורים שגם אז עולין לבחינת קדש קדשים כנ"ל:

אות יט כי ידוע בכוונות יום הכפורים שאז השכינה בחינת מלכות עולה עם הבינה יחד למעלה שזהו בחינת יום כפורים תרין וכולי כמבואר בכוונות:

כי השגת אלקות אי אפשר להשיג כי אם על ידי כמה צמצומים משכל עליון לשכל תחתון, וכל הצמצומים שמהם כל הנבראים שבעולם כולם כלולים בבחינת מלכות שהוא בחינת שכל תחתון שמקבלת חיות ושכל על ידי כמה וכמה שכליים פרטיים וכלליים זה למעלה מזה עד השכל העליון הכולל הכל, ועל ידי זה נמתקים כל הצמצומים והדינים ונתגלין עצות בחינת הנהגות ודרכים ישרים להתקרב לעבודתו יתברך, לזכות להכיר ולידע אותו יתברך. ותמיד אי אפשר לבחינת מלכות שהוא כלליות כל הצמצומים לקבל כי אם על ידי כמה שכליים פרטיים שהם בחינת צנורות וכלים לקבל על ידם מהשכל העליון הכולל, וזה זוכין על ידי מצוות התורה שהם תרי"ג עטין דאורייתא שכל מצוה היא בחינת עצה הנמשכת משכל פרטי שעל ידה נמשך ציור ונתיב לקבל הארה וחיות ושכל מבחינת השכל העליון הכולל בחינת קדש קדשים שעל ידי זה זוכין להכיר אותו יתברך, כי אי אפשר ל קבל מהשכל הכולל כי אם על ידי השכליים הפרטיים שהם בחינת כלים וצנורות לקבל על ידם הארת השכל העליון, כי מהשכל הכולל בעצמו אי אפשר לקבל מחמת רבוי אור כנ"ל, אבל כשח"ו פוגמין במצוות התורה ועוברין עליהם ח"ו אזי לפי העבירה והפגם כן נתקלקל ונפגם אותו הדרך והנתיב שהוא בחינת השכל הפרטי, ואזי אינו יכול לקבל מהשכל הכולל מחמת רבוי אור שגורם שבירת כלים ח"ו, ואזי יש יניקה להסטרא אחרא שיונקים מהשכל ועל ידי זה הם מעקמין את מוחו ומבלבלין את דעתו בדעות זרות ועצות של שקר לקרב מה שראוי לרחק ולרחק מה שראוי לקרב, לאסור את ההיתר ולהתיר את האיסור, כמו שנמצא בכמה בני אדם שתעו מדרך האמת שבקצת דברים מחמירים על עצמם יותר מדאי ויש להם מרה שחורות ודקדוקים רבים מה שאפילו כמה צדיקים גדולים אמתיים לא הקפידו עליהם, והם מרבים לדקדק ומבלבלים דעתם בכמה מרה שחורות, עד שאין יכולין להתפלל כראוי ולעשות שום מצוה כראוי מחמת בלבול דעתם מהמרה שחורות שלהם, ובמקום אחר מקילין יותר מדאי. ויש מדקדקים בחומרות ומרה שחורות, ואחר כך עושים עבירות גמורות רחמנא ליצלן ויש שאין עושין עבירות גמורות בידים אבל הם הולכים בטל מתורה ומתפילה בכוונה ואינם שוקדים על דלתי העבודה באמת רק כל חסידותם ועבודתם הוא מה שמרבין בחומרות יתירות משונות בעניני הנהגת קצת דברים, וכיוצא בזה הרבה מה שעצותם והנהגותם מהופך מן האמת. וכל זה נמשך מחמת החטאים והעוונות, כי על ידי שעוברים על איזה מצוה אזי נתקלקל העצה כפי המצוה שפגם בה, וכמו כן אינו יכול לקבל משכל הכולל מחמת שנתקלקלו הכלים והנתיבות והצנורות שמקבלין על ידם, אבל השם יתברך חפץ חסד הוא ורוצה בתקנתינו על כן מאהבתו ומחמלתו הקדים רפואה למכה והקדים תשובה לעולם, ונתן לנו את יום הכפורים הקדוש שאז נמחלין כל העוונות על ידי התשובה היינו שביום הכפורים זוכין על ידי התשובה שבחינת המלכות בחינת כלליות כל הצמצומים תעלה למעלה למעלה לבחינת שכל הכולל העליון מעצמה שלא על ידי שכליים הפרטיים כמו שמתנהג תמיד, כי מחמת העוונות אי אפשר לקבל דרך השכליים פרטיים כי נתקלקלו הנתיבות על ידי העוונות, רק זוכין על ידי התשובה לעלות לבחינת שכל הכולל בעצמו להמתיק שם כל הצמצומים והדינים שהוא בחינת כפרת כל העוונות להמתיק הכל על ידי השכל הכולל בעצמו שלא על ידי שכליים הפרטיים. וזהו מעלת יום הכפורים כי אז הכהן גדול נכנס לפני ולפנים למקום האבן שתיה קדש קדשים בעצמו, וממתיק שם במקום קדש קדשים בעצמו כל הדינים ומכפר על כל עוונות ישראל. כי בכל השנה אסור ליכנס לשם למקום קדש קדשים כי אי אפשר ליכנוס לשם להמתיק הדינים והצמצומים על ידי השכל הכולל בעצמו, כי אדרבא ח"ו יתקלקל יותר כי אי אפשר לקבל מהשכל הכולל בעצמו מחמת ריבוי אור שגורם שבירת כלים שהוא בחינת מיתה כידוע, וזהו ואל יבא בכל עת אל הקודש אל פני הכפרת וכולי ולא ימות כדרך שמתו נדב ואביהוא מחמת ריבוי אור שגורם שבירה שהיא בחינת מיתה ח"ו כנ"ל, אבל ביום הכפורים אז הוא עת רצון, ואז על ידי כח התשובה של ישראל שעשו בכל עשרת ימי תשובה מראש השנה עד יום הכפורים, אז יש כח להכהן גדול לכנוס לפני ולפנים בעצמו למקום קדש קדשים להמתיק שם כל הדינים על ידי השכל הכולל בעצמו שזוהי בחינת סליחת כל העוונות שנמשך משם כנ"ל:

ואפילו ביום הכפורים אי אפשר ליכנוס לשם כי אם הכהן הגדול שקדושתו גבוה מאד, ועל כן עיקר התשובה מי שרוצה לזכות לתשובה באמת לתקן עוונותיו אי אפשר כי אם על ידי הצדיק הגדול האמתי, כי הצדיק האמת הוא גדול יותר מן הכהן הגדול כמו שאמרו רז"ל: יקרה היא מפנינים מכהן גדול שנכנס לפני ולפנים, ועל כן הצדיק האמת יכול ליכנוס למקום שיכנוס ולהמתיק שם כל הצמצומים והדינים שבעולם ולתקן כל העוונות על ידי בחינת השכל הכולל בעצמו וכנ"ל:

אות כ וזהו מה שנאמר בהתורה הנ"ל שיש ב' בחינות המתקות דהיינו על ידי שכל הפרטי ועל ידי שכל הכולל, ומסיק שעיקר ההמתקה על ידי השכל הכולל כי אפילו כשממתיקין על ידי בחינת השכל הפרטי אי אפשר להמתיק על ידו כי אם כשמקבל מהשכל הכולל, וגם אי אפשר להמתיק על ידי השכל הפרטי כי אם אותו הצמצום והדין השייך לו אבל על ידי השכל הכולל יכולין להמתיק הכל עיין שם. ועם כן לכאורה קשה, אם כן ימתיקו לעולם על ידי השכל הכללי בעצמו שיש לו כח יותר להמתיק הכל בהמתקה יתירה, ולמה לנו להמתיק על ידי השכל הפרטי מאחר שלעולם גם השכל הפרטי צריך לקבל משכל הכללי, אך על פי הנ"ל ניחא היטב כי אי אפשר להמתיק על ידי שכל הכללי בכל עת מחמת ריבוי אור כנ"ל, על כן צריכין לעולם להמתיק על ידי בחינת שכל הפרטי שמקבל משכל הכולל ולא על ידי שכל הכללי בעצמו כדי שלא יהיה בחינת ריבוי אור ח"ו, אבל כשיש עת רצון כמו יום הכפורים, אז יכול הכהן גדול שהוא בחינת צדיק הדור ליכנוס למקום קדש קדשים בעצמו שהוא בחינת שכל הכולל ולהמתיק כל הצמצומים והדינים על ידי בחינת השכל הכולל בעצמו, כי לגודל קדושת יום הכפורים אז יש כח לקבל משם על ידי כח התשובה, ואז הוא עליית המלכות בעצמה שהמלכות בעצמה שהיא בחינת כלליות הצמצומים עולה בעצמה לבחינת קדש קדשים שלא על ידי בחינת השכליים הפרטיים, ואז נמתקים ונתבטלים לגמרי בחינת הצמצומים והלבושים הגשמיים ביותר שהם המנעלים. כי תמיד מחמת שצריכין לקבל האור דרך כמה לבושין וצמצומים כדי שלא יתגברו הסיגים והקליפות על ידי ריבוי אור ח"ו כידוע, על כן צריכין לבושין רבים וגשמיים ביותר עד שצריכין לבחינת מנעלים שהם תכלית הצמצומים בחינת כתנות עור, והם שמירה גדולה נגד הקליפות שלא יינקו מן האור כי המנעלים שהם תכלית ההתלבשות והצמצומים הם חוצצין בפניהם, ועל כן באמת בכל השנה צריכין ליזהר מאד שיהיה לו מנעלים ברגליו, כמו שאמרו רז"ל: לעולם ימכור אדם כל מה שיש לו ויקח מנעלים לרגליו וכולי אבל עכשיו ביום הכפורים שאז אין לשטן שום שליטה כמו שאמרו רז"ל: כולא שתא אית לי' רשו לאסטוני בר מהאי יומא, כי אז נתבטלת אחיזת הסטרא אחרא והקליפות לגמרי על כן אין צריכין אז מנעלים, וגם אסור ללבוש מנעלים לגמרי, כי בחינת מלכות כלליות הצמצומים עולה בעצמה לבחינת קדש קדשים, ויש לה כח לקבל אור הגדול של שכל הכולל ולהמתיק כל הדינים עד שנתבטלין לגמרי בחינת מנעלים שהם בחינת תכלית הצמצומים הגשמיים כנ"ל:

אות כא וזהו בחינת חליצת המנעלים בתשעה באב וכן במנודה ואבל ח"ו, כי כמו שבעת רצון שהוא בחינת יום הכפורים אז צריכין חליצת מנעלים, ומחמת שאז צריכה המלכות בחינת כלליות הצמצומים לעלות בעצמה שלא על ידי בחינת שכליים הפרטיים לבחינת שכל הכולל וכולי כנ"ל, ששם אי אפשר במנעלים שהם צמצומים גשמיים ביותר כי שם הוא בחינת אור בא' ולא כתנות עור שהם מנעלים, שזהו בחינת בתורתו של ר' מאיר היה כתוב כתנות אור באלף כמו שאמרו רז"ל: מחמת שהוא היה זוכה לאור התורה בשרשה עד שתלמידיו לא היו יכולים לעמוד על סוף דעתו מחמת שזכה לבחינת שכל הכולל שאי אפשר לנו להבינו, ושם הוא בחינת התשובה בחינת יום הכפורים בחינת עוונות נתהפכין לזכיות, ועל כן היה אומר ק"ן פנים טהור וק"ן פנים טמא כמו שאמרו רז"ל, כי היה לו כח להעלות מטומאה לטהרה ולהפך עוונות לזכיות על ידי שרשי התשובה שהוא בחינת שכל הכולל בחינת יום הכפורים, ושם נתבטלים בחינת כתנות עור שהם בחינת מנעלים כנ"ל, כמו כן להיפך בתשעה באב שאז היה חורבן בית המקדש שהיא כלליות כל הקדושות וכל השכליים פרטיים שכולם נחרבו ונתקלקלו על ידי עונות ישראל, ולא נשאר כי אם בחינת שכל הכולל שם אין פגם מגיע אבל אי אפשר לקבל ממנו מחמת ריבוי אור, ועל כן באמת אז הוא בחינת שבירת כלים שהוא בעצמו בחינת חורבן בית המקדש וכליו, שכל הבית המקדש וכליו היו בחינת כלים וצנורות וכולי להמשיך חיות והמתקות משכל הכולל מבחינת קדש קדשים, ועכשיו נשבר ונחרב הכל, ואז אין יונקים כי אם מבחינת השכל הכולל בעצמו, ואף על פי שאי אפשר לינק ממנו מחמת ריבוי אור שגורם שבירת כלים שמשם אחיזת הקליפות וכולי ח"ו באמת אין יונקים ממנו כי אם מעט דמעט בתכלית הצמצום וההעלם וההסתרה, אבל על כל פנים מעט החיות שיש להעולם כדי שיתקיים ולא יחרב לגמרי בתשעה באב בעת חורבן בית המקדש הוא רק מבחינת השכל הכולל בחינת קדש קדשים, וכמובן בדברי רבינו ז"ל בכמה מקומות שבעת תוקף שליטת הסטרא אחרא דהיינו בתוקף הגלות בתוקף הירידה של נפש מישראל כשנופל מאד ח"ו לסטרא דמסאבא ח"ו, אז דייקא אינו יכול לקבל חיות משום קדושה פרטיית כי אם מבחינת הקדושה העליונה מאד שהיא יכולה להתעלם ולהסתתר גם במקומות הטמאים לגמרי, ולהחיות הנופלים לשם ח"ו בבחינת ועברתי בארץ מצרים אני ולא מלאך, שבארץ מצרים שהיתה מלאה גילולים וטנופים וישראל היו משוקעים שם במ"ט שערי טומאה, אז דייקא לא היה להם חיות כי אם מהשם יתברך בעצמו כביכול שהוא בחינת קדושה העליונה מאד בחינת שכל הכולל וכנ"ל, וכמבואר בהתורה וביום הביכורים הסתרה שבתוך הסתרה וכולי (סימן נו') עיין שם, וכן מובן ומבואר בהתורה על פסוק ואיה השה לעולה (בליקוטי תנינא סימן יב') עיין שם שזהו בחינת ירידה תכלית העליה עיין שם. וזהו בחינת חליצת המנעלים בתשעה באב וכן במנודה ואבל שכולם בחינה אחת, שמחמת תוקף הסטרא אחרא והדינים וסטרא דמותא אז ח"ו על ידי חורבן בית המקדש שהוא בחינת ביטול ופגם השכליים הפרטיים כנ"ל, וכן מנודה שעבר על מצות התורה שהוא גם כן בחינת פגם השכליים הפרטיים כנ"ל, וכן אבל שנפטר נפש מישראל שהוא בחינת עצה ושכל פרטי, על כן אז אי אפש לקבל משום קדושה פרטית כדי שלא יתאחזו הקליפות יותר, על כן אי אפשר לקבל חיות כי אם מהקדושה העליונה בעצמה מבחינת שכל הכולל בעצמו בדרך העלם והסתרה בתכלית הצמצום, ועל כן אז הוא גם כן חליצת מנעלים כמו ביום הכפורים, כי בכל עת שצריכין לקבל מבחינת הקדושה העליונה בחינת השכל הכולל בעצמו אז צריכין בחינת חליצת מנעלים, רק שביום הכפורים עולין לשם מחמת גודל העת רצון שמאיר אז מחמת גודל כח התשובה של ישראל, ואז מקבלין האור בשפע גדול וממתיקין כל הדינים, כי אז הוא בחינת יום כפורים תרין שהמלכות מתחברת עם הבינה יחד שהיא בחינת קדש קדשים וכנ"ל, אבל בתשעה באב הוא מחמת בחינת הירידה, שמחמת חורבן בית המקדש פגם השכליים הפרטיים אז יורדת המלכות, ואז צריכה הבינה שהיא בחינת קדש קדשים לירד עמה כדי להחיותה בנפילתה שלא תפול לגמרי ח"ו, שזהו בחינת ותלכנה שתיהן תרין ההין כחדא, שזהו בחינת בכו תבכה שתי בכיות על שתי חורבנים על ירושלים של מעלה וירושלים של מטה, שהוא בחינת מה ששכל הכולל בחינת בינה צריך להתעלם בגלות להחיות בחינת המלכות כלליות העולם כלליות הצמצומים כי אי אפשר לה לקבל כי אם מבחינת קדושה העליונה בעצמה כנ"ל, ועל כן אז הוא גם כן בחינת חליצת המנעלים מחמת שמעט החיות מקבלין רק מהשכל העליון הכולל שהוא בחינת קדושה העליונה מאד שמשם דייקא מקבלין חיות בהעלם גדול בעת הירידה והגלות כנ"ל, ועל כן צריכין חליצת מנעלים אז גם כן, כי שם בבחינת קדושה העליונה הנ"ל צריכין חליצת מנעלים בבחינת של נעליך מעל רגליך כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קודש הוא כנ"ל:

אות כב ועל כן באמת ירידה היא תכלית העליה, כי מאחר שעל כל פנים באמת מקבלין בעת הירידה והגלות מהקדושה העליונה מאד, על כן אין שום יאוש בעולם כלל כי מכל המקומות הרעים והטמאים שבעולם יכולין לחזור אליו יתברך, כי אדרבא שם דייקא מלובש ונסתר ונעלם קדושה עליונה מאד, ועל כן אם יזכור אדם זאת בתוקף ירידתו ונפילתו ויאמין זאת באמונה שלימה שדייקא במקומו מסתיר את עצמו השם יתברך בעצמו להחיותו, ומרמז לו רמזים מרחוק לשוב אליו בנקל בשב ואל תעשה לבד, אז בוודאי יכול לזכות להתקרב אליו יתברך מכל מקום שהוא ולהפוך הירידה לעליה וכמבואר במדרש אגדה, ועל כן גם חליצת המנעלים בתשעה בשאב ומנודה ואבל ח"ו הם טובה גדולה, כי על ידי שמכיר את מקומו ומקיים מצות חז"ל בתשעה באב וכיוצא שמבין שאז צריכין חליצת מנעלים להורות שפגם בכל הקדושות, ואין לו שום חיות כי אם מהשם יתברך בעצמו בהעלם גדול כי אין לו כלים שהם המצוות לקבל משם רק שהשם יתברך ברחמיו בעצמו מתעלם ומסתתר להחיותו בעצמו כביכול בתוקף ירידתו שמחמת זה חולצין המנעלים להורות שאין לו כלים וצמצומים לקבל האור כראוי וכולי, על כן על ידי זה בעצמו יכול להתעורר בתשובה מאחר שעל כן פנים השם יתברך מחייהו, אף על פי שהוא בבחינת ירידה, אף על פי כן מאחר שהשם יתברך בעצמו מחייהו יכול להתעורר גם עתה בתשובה ולשוב אליו ממקומו באשר הוא שם, ולהפוך הירידה לעליה גדולה דהיינו שיזכה לתשובה שהוא בחינת יום הכפורים שעל ידי זה עולין לשם לבחינת קדושה העליונה לבחינת קדש קדשים וכולי בבחינת עליה, כי על ידי התשובה ראויין לעלות לשם ולקבל משם שפע גדול ורב טוב לבית ישראל להמתיק כל הצמצומים והדינים שהוא בחינת כפרת כל העוונות, ואז נתבטלין ונתהפכין העוונות לזכיות שזהו בחינת ירידה תכלית העליה וכנ"ל. כי זה ידוע שגם חליצת המנעלים של תשעה באב ואבל ומנודה ח"ו הכל בשביל תשובה ותיקון כידוע היינו כנ"ל בבחינת ירידה תכלית העליה כנ"ל:

אות כג וזהו בחינת לא היו ימים טובים לישראל כט"ו באב וכיום הכפורים כי שניהם בחינה אחת, כי ט"ו באב הוא בחינת התיקון וההמתקה של תשעה באב, כמו שאמרו רז"ל: שבתשעה באב היה הגזירה של מתי מדבר שאז היו מתים בכל שנה במדבר, ובט"ו באב פסקו מתי מדבר, נמצא שט"ו באב הוא בחינת התיקון וההמתקה של תשעה באב, ועל כן הוא בבחינת יום הכפורים כי כשזוכין בתשעה באב להתעורר בתשובה על ידי שרואין גודל ירידתו ומאמינים ששם דייקא נסתר ונעלם השם יתברך בעצמו על ידי זה זוכין לבחינת תשובה לבחינת יום הכפורים שאז עולין לשם באמת ונמתק הכל כנ"ל, ועל כן ט"ו באב שהוא ההמתקה והתיקון של תשעה באב ויום הכפורים הם בחינה אחת כנ"ל. וזהו שבהם בנות ישראל יוצאות וכולי ואומרות בחור שא נא עיניך וכולי כמו שכתוב: צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתונתו וביום שמחת לבו, היינו שאז דייקא בט"ו באב ויום הכפורים אז הוא בחינת החיתון דקדושה, כי החתונה והנשואין דקדושה נמשך מבחינת קדש קדשים כנ"ל שזהו בחינת שכל הכולל שהוא בחינת כתר בחינת כלליות ג' ראשונות שהיא בחינת בעטרה שעטרה לו אמו שהיא בינה כידוע. וזהו וביום חתונתו זהו מתן תורה, וביום שמחת לבו_זה בנין בית המקדש וכולי, כי שניהם בחינה אחת כי אורייתא מחכמה עילאה נפקת שהיא בחינת קדש קדשים שמשם כל קדושת הבית המקדש כנ"ל, ומשם עיקר ההתחברות של החתונה והנשואין דקדושה כנ"ל. וזה זוכין בט"ו באב ויום הכפורים דייקא ששניהם בחינה אחת, שאז זוכין לעלות לבחינת שכל הכולל להמתיק הכל שזהו כל הבחינות הנ"ל כנ"ל:

אות כד וזה בחינת חליצה של היבמה שכשאינו רוצה היבם ליבמה אינה יכולה להפרד ממנו כי אם על ידי החליצה, כי צריכין חליצת מנעלים כדי לעלות לבחינת קדש קדשים לבחינת שכל הכולל ששם מבטלין הקשר בשרשו וכנ"ל:

כי המנעלים הם בבחינת תיקון שלימות העצה כי המנעלים הם שמירה לרגלין מיניקת הקליפות שלא יתאחזו בבחינת הרגלין ששם אחיזתם דייקא בבחינת רגליה יורדות מות. כי עיקר התגברות הקליפות והסטרא אחרא הם על בחינת העצות דקדושה שהם בחינת רגלין, כמו שאמר רבינו ז"ל כמו שכתוב: וכל העם אשר ברגליך ודרשו רז"ל ההולכים אחר עצתך, כי רגלין הם בחינת נצח והוד שהם בחינת עצות כידוע, כי בעצם שורש השכל אין לנו תפיסה כלל, וגם שם אין להקליפות שום אחיזה כלל כי שם כתיב: לא יגורך רע רק כל התגברותם הוא למטה במקום הרגלין שהוא בחינת העצות, היינו כשרואין עצות דקדושה שהם כלליות התרי"ג מצוות שהם תרי"ג עטין דאורייתא וכל שאר העצות דקדושה הכלולין בהם, אזי הסטרא אחרא מתגברת להחליש העצות ח"ו, ולהטיל בהם ספק ומהפך לו הדרך ומכניס בו טעיות וספיקות ובלבולים בכל העצות דקדושה, עד שלפעמים מהפך לו העצה לגמרי עד שאומר לרע טוב ולטוב רע, ומתיר את האיסור ואוסר את ההיתר וכולי, ולפעמים מכניס בו ספיקות ובלבולים עד שאינו יודע לשות עצות בנפשו בשום דבר ועצתו חלוקה תמיד, כי הקליפות הם בחינת זוהמת הנחש שהם בחינת עצות דסטרא אחרא בחינת הנחש השיאני (לשון עצה) שהם רוצים לקלקל ולהכניס ספיקות בעצה דקדושה, והמנעלים שהם שמירה לרגלין מאחיזת הקליפות הם בחינת תיקון שלימות העצה, ועל כן נקראים מנעלים לשון נעילה וסגירה כי הם חוצצין בפני הקליפות שלא יתאחזו ברגלין דקדושה שהם בחינת העצות דקדושה, שלא יוכלו הקליפות להכניס ספיקות בהעצה דקדושה שהוא בחינת רגלין, ולא יוכלו לחלק את העצה לשנים ח"ו, רק תהיה העצה שלימה נעולה וסגורה בלא ספק וחלוקה. כי המנעלים דקדושה נמשכין מבחינת אור התפילין שהם בחינת כתנות עור וכמו שאמרו רז"ל: כתפילין כן מנעלים, ותפילין הם בחינת אמת בחינת יעקב כמו שאמר רבינו ז"ל במדרש אגדה. כי העצות שהם בחינת רגלין הם בחינת דרך שנעשה על ידי הרגלין, כי כשיודע העצה איך להתנהג זהו בחינת שיודע הדרך לילך, ועל כן כל התורה שהיא בחינת עצות והנהגות דקדושה נקראת דרך כמו שכתוב: בכל הדרך אשר צויתי אתכם תלכו, וכתיב: דרך מצותיך ארוץ, וכיוצא בזה הרבה, וכשאין יודע העצה איך להתנהג והעצה חלוקה אצלו זהו בחינת שאינו יודע באיזהו דרך הוא מהלך, ועל זה ביקש דוד המלך עליו השלום: הודיעני דרך זו אלך וכולי הדריכני בנתיב מצותיך וכולי, ועיקר תיקון שלימות העצה לידע באיזה דרך לילך הוא על ידי האמת כי האמת הוא אחד, וצריך כל אדם כשמסופק באיזה דרך והנהגה איך להתנהג ואינו יודע לשית עצות בנפשו, עיקר תקנתו הוא האמת שיראה למשוך עצמו רק אל האמת לאמתו, ולהסתכל רק על האמת ולבקש מהשם יתברך שיוליכהו וידריכהו בדרך האמת כמו שכתוב:

הדריכני באמתך ולמדני וכולי, וכמו שכתוב: הורני ה' דרכך אהלך באמתך וכולי, וכמו שכתוב: שלח אורך ואמתך המה ינחוני יביאוני אל הר קדשך ואל משכנותיך, ועל ידי אור האמת זוכה לעצה שלימה, אבל כדי שלא יתגברו הקליפות בכמה פעמים להתאחז ח"ו ברגלין שהם בחינת עצות ולבלבל העצה בכמה פעמים, על כן נמשך מבחינת אור האמת בחינת המנעלים שהם בחינת שמירה לרגלין שהם נועלין וסוגירין עצה דקדושה שלא יגע בהן זר לבלבלה ולחלקה ח"ו, כי המנעלים נמשכין מאור האמת מבחינת תפילין כנ"ל, כי המנעלין נמשכים גם כן מבחינת החשמ"ל שלמטה ברגלין נתגשם לבוש החשמ"ל בבחינת מנעלים כידוע, והחשמ"ל נמשך מאור האמת שבלב כמבואר בהתורה אשרי העם זרקא (סימן לה') עיין שם:

אות כה אבל זאת הבחינה של המנעלים אינו נעשה כי אם כשמקבלין המתקת הצמצומים דרך השכליים פרטיים וכולי כנ"ל, אבל ביום הכפורים שאז עולין עד השכל הכולל בעצמו אז נתבטלין המנעלים לגמרי, כי אז אין צריכין שמירה כלל כי שם בשורש השכל בבחינת השכל הכולל שם אין להם שליטה כלל ואין שיך שם חלוקת העצה כלל וכנ"ל, ועל כן אסור נעילת הסנדל ביום הכפורים וכנ"ל, ובתשעה באב הוא להיפך שאז הוא תכלית הירידה ואז נתקלקלו ונפגמו כל הדרכים וכל השבילים וכל העצות דקדושה על ידי חורבן בית המקדש שנחרב בעוונותינו, ואז צריכין גם כן לחלוץ המנעלים להורות שעכשיו אי אפשר לנו להמשיך השמירה של המנעלים ועל כן אז באמת אין חכמה ואין תבונה ואין עצה כי מסתלקין כל המוחין, ואין לנו על מי להשען כי אם על אבינו שבשמים שהוא בעצמו ירחם עלינו ויחיה אותנו על ידי השכל הכולל בעצמו המתעלם ומסתתר אז בעוצם הירידה שאז מקבלין מעט החיות משם דייקא כנ"ל, ואז בעת הירידה כגון בתשעה באב או באבל ומנודה ח"ו מוכן בכל לילה בחצות הלילה שאז הקדושה בתכלית ההסתרה, אז צריכין חליצת מנעלים שמרמז על ביטול העצה וחלוקתה להורות שעכשיו נסתלקו כל המוחין והשכליים בעוונותינו, ועל כן באמת אין לנו שום עצה שלימה והעצה נחלקת אצלינו ואין אנו יודעין לשות עצות בנפשינו איך לשוב מעומק הגלות של כל אחד ואחד שנפל למקום שנפל, כי באמת לפעמים נופל האדם לספיקות ועצות חלוקות כל כך עד שאי אפשר לו בשום אופן לידע האמת איך להתנהג, וכל מה שחותר למצוא עצה שלימה מבלבלין עצתו בכמה פעמים, וכמו ששמעתי מפי רבינו ז"ל שיש לפעמים שנדמה להאדם שהוא צריך להתנהג כך וכך ונגמר בדעתו בסברות חזקות שכך הוא צריך לנהוג בוודאי, ואחר כך כשיגמר בדעתו לנהוג כך בתוך כך עולה על דעתו סברא אחרת עד שנסתרת עצתו הראשונה לגמרי, ועולים סברות בדעתו שצריך להתנהג בהיפוך ממש ממה שחשב מקודם, וזהו בחינת עצות חלוקות הנ"ל, ולפעמים מתגבר חלוקת העצה כל כך עד שאינו יודע בשום אופן להכריע העצה לכאן או לכאן, וכשהאדם רואה בעצמו שהוא מונח בחשך זה זמן רב והוא רוצה בכמה פעמים לחתור למצוא עצה לצאת מן החשך לאור ותהי תוחלתו נכזבה, ועודנו לא ישוב מהחשך שנלכד בו עד שנדמה לו שאין לו עצה איך לצאת ממה שצריך לצאת ועצתו חלוקה מאד, אזי זהו בעצמו תקנתו שיצעק על זה בעצמו להשם יתברך שנפל כל כך עד שאינו יודע העצה שלימה איך לצאת מחשך לאור, כי בוודאי אין שום יאוש בעולם כלל, ובודאי גם במקומו נמצאין עצות איך לצאת מחשך לאור מרע לטוב רק שבעוונותיו נעלמו ממנו העצות בבחינת מי זה מחשיך עצה במילין וכולי, ועל כן תקנתו שידע על כל פנים האמת שנפל כל כך ונתרחק כל כך עד שאינו יודע שום עצה, ויצעק על זה בעצמו להשם יתברך שיורהו העצה והדרך איך להתנהג באמת, וכמו שדוד המלך עליו השלום צעק על זה הרבה כמו שכתוב: עד אנה אשית עצות בנפשי וכולי. כי מי שרוצה ליכנוס בעבודת ה' באמת צריך להתפלל מאד מאד להשם יתברך שיזכהו לעצה שלימה אמתית באופן שיזכה לשוב באמת, כי בכל מקום שהוא בוודאי יש שם עצה איך לצאת משם, רק שצריכין להתפלל הרבה להשם יתברך שיזכה לידע העצה השלימה, כי מקודם צריך שיעברו עליו ספיקות ועצות חלוקות הרבה מאד, כמו שמצינו שאפילו על דוד המלך עליו השלום עבר ענין זה של חלוקת העצה הרבה מאד עד שהתפלל עד אנה אשית עצות בנפשי, שנראה מדבריו שהיה מסופק הרבה מאד בענין העצה, והיה משית עצות בנפשו בכל פעם איך להתנהג, ועדיין לא ידע העצה בשלימות עד שצעק להשם יתברך עד מתי ועד אנה אשית עצות בנפשי. כי באמת על הצדיקים הגדולים במעלה מאד עוברים עליהם גם כן עצות חלוקות בעניני הנהגת העולם וכולי כמו שהבנתי מפי רבינו ז"ל, מכל שכן וכל שכן קטני הערך, מכל שכן הנלכדים במאסר התאוות ובהרהורים וכולי וכולי רחמנא ליצלן שצריכין להתפלל מאד להשם יתברך שיורם עצה שלימה איך לשוב אליו, כי בוודאי בכל מקום שהם יש שם גם כן עצה ותחבולה איך לצאת ולשוב משם, אך שאין יודעין העצה ועצתם חלוקה תמיד, על כן תקנתם שידעו האמת שאין יודעין שום עצה ויתפללו על זה להשם יתברך כנ"ל שזהו בחינת מה שצעק דוד טבעתי ביון מצולה ואין מעמד באתי במעמקי מים וכולי, וזהו בחינת באורח זו אהלך טמנו פח לי רשת הכינו לפעמי וכולי, היינו שדוד המלך עליו השלום התפלל על כלל ישראל, וראה שיש שנופלים כל כך עד שנדמה להם שאין להם שום עצה איך לצאת מן החשך וכנ"ל, כי בכל דרך ועצה שרוצים לילך כדי לזכות להתקרב אליו יתברך טומנים פחים ורשתות הרבה עליהם ומקלקלים עצתם תמיד, אבל באמת כל תקנתם הוא זהו בעצמו שיצעקו כך להשם יתברך וירגישו בעצמם זה האמת בעצמו שאין יודעין שום עצה, ויתפללו הרבה על זה להשם יתברך, ואז יזכו שתהיה הירידה תכלית העליה כי זהו בעצמו בחינת מה שכתוב בהתורה על פסוק: ואיה השה לעולה, ומבואר שם שכשהאדם נופל לספיקות ובלבולים בחינת לבי סחרחר אזי זהו בעצמו תקנתו כשהולך ודורש ומבקש ומחפש איה מקום כבודו וכולי, עיין שם היטב בסימן י"ב ליקוטי תנינא וינעם לך כל ענין הנפלא הזה, וכבר מבואר בדברינו בענין זה הרבה במדרש אגדה, ואז זוכה לעלות לבחינת אי"ה שהוא בחינת קדושה העליונה בחינת קדש קדשים בחינת שכל הכולל וכולי כנ"ל. וזהו בחינת חליצת המנעלים בתשעה באב וכולי כנ"ל, כי חליצת המנעל מורה על הסתלקות בחינת העצה השלימה הנשמרת על ידי בחינת המנעלים כנ"ל, כי עכשיו נסתלקו המוחין ואין עצה כנ"ל, וזהו בעצמו התיקון כשיודעין שאין עצה, וצועקין ובוכין על זה לפני השם יתברך שזהו בחינת איכות וקינות שאומרים בתשעה באב, כי איכה זהו בחינת הנ"ל שמתוודין להשם יתברך שנפלנו כל כך בעוונותניו עד שנחרב הבית המקדש ונסתלקו כל השכליים, ואין אתנו יודע עד מה, ואין אנו יודעין שום עצה איך לשוב ולהתקרב אליו יתברך כי עבר קציר כלה קיץ ואנחנו לא נושענו, ואין יודעין עתה מה נדבר ומה נצטדק, רק לצעוק איכה כמה פעמים כמו שאומרים בתשעה באב איכה כמה וכמה פעמים שהוא עיקר כלל הקינות, כי אין אנו יודעין רק לצעוק איכה שהוא בחינת אי"ה הנ"ל היינו שאנו בוכין על נפשינו שנתרחקנו כל כך עד שאין אנו יודעין כלל איכה אנחנו ואיכה הדרך והעצה לשוב אליו יתברך. וזהו מה שאמר רבינו ז"ל (סימן רמ"ז) שתיק"ו הנאמר בש"ס הוא בחינת מחוסר תיקון והנון נכפפת ונעשית קינו"ת, ולעתיד יתתקן הכל, ואז נתתקן התיק"ו כי יופשטו כל האיבעיות והספיקות ואז יחזור ויהיו נעשה מקינות תיקון עיין שם. כי תיקו הנאמר על האיבעיא והספק שבש"ס זהו בחינת חלוקת העצה דהיינו שאין יודעין הדין באיזה מצוה שהיא בחינת עצה כנ"ל, וכל זה מחמת חסרון התקון שהוא בחינת פגם כל השכליים פרטיים שמשם כל ההמתקות והעצות שנפגמו כולם בעוונות ישראל שזהו בחינת חורבן בית המקדש כנ"ל. כי כל השכליים כולם הם בחינת תיקונים להמשיך השכל של השגת וידיעת אלקותו יתברך על ידם בחינת עולם התיקון כידוע, כי כל צמצומי האורות דרך כמה שכליים כולם הם בחינת תיקונים כידוע, אבל בשעת חורבן בית המקדש נפגמו התיקונים הנ"ל, ואז נסתלק הנון של תיקון ונעשה תיקו שהוא בחינת ספיקות בחינת חלוקת העצה כנ"ל, ואז נעשה מהתיקון בחינת קינות שהם בחינת איכה כנ"ל, ועל ידי זה בעצמו חוזר ונתתקן בחינת התיקו והספק בחינת חלוקת העצה, כי על ידי הבחינת הקינות בעצמו נתתקנין וחוזרים ועושים מקינות תיקון, כי על ידי זה בעצמו שאומרים קינות שהם בחינת איכה בחינת אי"ה דהיינו שבוכין ואומרים שאין יודעין כלל איכה לחתור למצוא עצה לשוב אליו בשלימות באמת, על ידי זה בעצמו השם יתברך מרחם עליו ומורהו הדרך הישר והנכון והאמת, ויודע העצה איך להתנהג ונעשה מקינות תיקון ונתתקן התיקו שהוא הספק חלוקת העצה, כי זוכין על ידי צעקות איכה לזכות לידע הדרך והעצה אמתיית איך להתנהג שהוא בחינת פשיטות האיבעיא בחינת התהפכות התיק"ו והקינו"ת לבחינת תיקון כנ"ל:

אות כו וזהו בחינת נחמו נחמו עמי וכולי דברו על לב ירושלים כי נרצה עונה, כי לקחה מיד ה' כפלים בכל חטאתיה, נחמו נחמו עמי נחמה כפולה כי נרצה עונה שהעונות נתהפכו לזכיות ורצון, כי לקחה מיד ה' כפלים בכל חטאתיה. כי בכל החטאים גורמים הפגם בכפלים בבחינת שלח תשלח תרין תרוכין, בחינת ותלכנה שתיהן תרין ההין כחדא שכינתא עילאה ושכינתא תתאה שזהו בחינת התעלמות וההסתרות הקדושה העליונה למטה בעת הירידה וההתרחקות כנ"ל, וכשרוצה לשוב על ידי זה בעצמו עיקר עלייתו וכולי וכנ"ל, ואז זוכה על ידי התשובה שהעוונות יתהפכו לזכיות והירידה תהיה תכלית העליה, ואז זוכה לעלות לבחינת יום הכפורים בחינת קדש קדשים ששם הוא עליית אמא וברתא כחדא בבחינת יום כפורים תרין, היפך מן הירידה שירדו שתיהן בבחינת ותלכנה שתיהן, כי עכשיו עולין שתיהן ביחד, ואז הנחמה כפולה בחינת נחמו נחמו כי לקחה מיד ה' כפלים וכולי, כי על ידי שלקתה בכפלים בבחינת בכו תבכה תרין בחינת שלח תשלח וכולי שכל זה נמשך מבחינת ותלכנה שתיהן כנ"ל, ועכשיו כשזוכין שיתתקן הכל אז הנחמה כפולה בבחינת נחמו נחמו, כי המלכות בחינת הקדושה שלמטה עולה ונכללת בקדושה שלמעלה בבחינת יום כפורים שאז אמא וברתא סלקין כחדא, כי אז נכללין בבחינת קדש קדשים ששם נמתק הכל כנ"ל:

אות כז ברוך ה' לעולם אמן ואמן וזהו בחינת וירקה בפניו, כי איתא בספרי רפואות שהרוק הוא כמו בורית שמנקה כל דבר מהזוהמא והפסולת כן הרוק מועיל לכח המברר והדוחה, כי הרוק מפריד חלקי המאכל בתוך הקיבה זה מזה, ומועיל אל העיכול וכולי, וכבר מבואר בהתורה חדי ר' שמעון הנ"ל שעיקר חלוקת העצה נמשך על ידי שנידון במותרות המאכל שעולים אל המוח והלב ומבלבלים עצתו עד שנחלשת ונחלקת עצתו בבחינת עצת נשים שמסדרין כל מילייהו בבית הכסא וכולי עיין שם, וכל זה גורמין על ידי פגם אמונת חכמים וכולי עיין שם. וכבר מבואר שהבנים שמולידין הם בחינת בירור שלימות העצה שזהו עיקר בחינת זווג דקדושה וכולי כנ"ל, ועיקר הבירור על ידי האיש כי עיקר בירור שלימות העצה הוא מסטרא דדכורא כנ"ל, כי עיקר בחינת חלוקת העצה הוא מסטרא דנוקבא בחינת עצת נשים כנ"ל. וזהו סוד הרוק של החליצה, כי הרוק הוא בבחינת כח המברר והדוחה את הפסולת והמותרות כנ"ל שזהו מועיל לבחינת בירור העצה, כי כשנתברר צחות המאכל ונדחה הפסולת לחוץ ואינו מתגבר המותרות אזי העצה ברורה ושלימה, ואזי זוכה להוליד בנים בקדושה שהם בחינת עצות שלימות כנ"ל. ו זהו שמובא בכתבים מענין הרוק שמצוי בפה קודם הזווג, ומביא ראיה מדברי רז"ל שאמרו שהרוק מצוי בפיהו וכולי, ואיתא שם שזהו סוד זווג הנשיקין שקודם זווג הגופני וכולי עיין שם, היינו שהרוק הוא בבחינת כח המברר את הטוב מן הפסולת והמותרות שזהו מועיל אל הזווג דקדושה שהוא בשביל הולדה שהיא בחינת בירור העצה השלימה, כי על ידי בירור ודחיות הפסולת שנעשה על ידי הרוק כנ"ל על ידי זה העצה בשלימות שהוא עיקר תיקון הזווג דקדושה בחינת הולדה דקדושה, והאשה מקבלת זה הכח של המברר והדוחה שהוא בחינת בירור העצה מקבלת זאת מבעלה על ידי ההוא רוחא דשדי בגווה כידוע. כי עיקר בירור העצה שעל ידי זה עיקר ההולדה נמשך מן הבעל מסטרא דדכורא שהוא דייקא יש לו כח זה לברר העצה מבחינת עצת נשים מבחינת עצות חלוקות, כי גם בההולדה גופא צריכין כמה בירורים, כי הטפה נתבררת בכמה בירורים ונתברר הטוב והזך והפסולת נדחה לחוץ שעל ידי זה עיקר תיקון ההולדה שהיא בחינת בירור העצה כנ"ל, וזה הבירור מקבל כח מהרוק שמועיל אל הפירוד כנ"ל, ועל כן החליצה שצריכה לחלוק וליפרד מבעלה הראשון שלא יהא ביניהם עוד חיבור כלל, על כן צותה התורה וירקה בפניו, ואיתא שבהרוק נראה פני המת דהיינו שעל ידי הרוק מוציאה ממנה החיות שקיבלה ממנו שהוא בחינת ההוא רוחא דשדי בגווה שעל ידי זה היתה קשורה עמו, וזה מוציאה על ידי הרוק דייקא, כי עיקר ההוא רוחא דשדי בגווה דהיינו כח החיות שהמשיך אליו הוא רק בחינת כח בירור העצה שהוא עיקר ההולדה. כי כל החיות שהמשיך בגווה הוא בשביל הולדת הבנים שהם בחינת לימודי ה' בחינת עצות לגלות אלקותו יתברך כנ"ל, וזה הבירור נעשה על ידי בחינת הרוק שמברר המאכל מן המותרות כנ"ל, על כן עכשיו צריכה לרוק בפניו כי כח החיות שהוא ההוא רוחא שקיבלה מבעלה שהוא בחינת כח המברר את העצה שהם בחינת הבנים כנ"ל שצריכה עכשיו להוציא ממנה בפני החולץ כדי ליפרד מבעלה, זה יוצא ממנה על ידי הרוק שהוא גם כן בחינת כח המברר כנ"ל:

אות כח ראה והבן והבט נפלאות ה' נפלאות תמים דעים, כמה גבורות הבורא נוראות ונפלאות יש בכל דבר של האדם, וכמה סודות נעלמים שבכל דבר עד שגם בהרוק יש חידושים נפלים אפילו בגשמיות על פי חכמי הנתוח והרפואות, מה שהשם יתברך ברא כחות נפלאות באדם בכל דבר מה שאי אפשר לשער, והכל מקבל חיות מסתרי נסתרות ה' שהם סודות נוראות סודות עליונות רזין דאורייתא שיש בכל פרט ופרט שבאדם שזהו בחינת מצוות התורה שתלויים בכל אברי האדם כמובא, עד שעל ידי הרוק דייקא נפטרת היבמה מבעלה, כי הרוק הוא מועיל לכח המברר שעל ידי זה עיקר בירור העצה, שזה עיקר בחינת הולדת הבנים כדי לגלות עצות רבות לגלות ולהודיע אלקותו יתברך לכל באי עולם וכנ"ל למען דעת כל עמי הארץ כי ה' הוא האלקים אין עוד. והבן הדברים היטב, כי איני רוצה לכתוב ודו"ק והב"ן בדברינו בכל מקום שצריכין לדקדק ולהבין מחמת שידעתי שבכל מקום צריכין לדקדק ולהבין היטב, כי צריכין מקודם להיות בקי היטב בדברי רבינו ז"ל, ואז יוכל להבין דברינו אם ישים לבו עליהן היטב, על כן לא רציתי לכתוב בכל פעם ופעם ודוק והבן, רק לפעמים לא יכולתי להתאפק וכתבתי והבן וכיוצא מחמת שידעתי שהם דברים עמוקים מאד, ואי אפשר לבאר בכתב היטב כפי מה שהדברים מתנוצצים בדעתי, השם יתברך יאיר עינינו בתורתו באמת אמן:

ליקוטי הלכות אבן העזר הלכות סוטה הלכה ד