יבום א:

9 יוֹמָם יְצַוֶּה יי חַסְדּוֹ וּבַלַּיְלָה שִׁירוֹ עִמִּי תְּפִלָּה לְאֵל חַיָּי

אות א ענין יבום להקים שם המת על נחלתו, כמו שכתוב, "כי ישבו אחים יחדו וכו', והיה הבכור", הינו גדול האחין וכו', כמו שדרשו רבותינו זכרונם לברכה, יקום על שם אחיו לנחלה ולא ימחה שמו מישראל. ומובן מזה שהקמת שם המת על ידי היבום תלוי במה שאחיו לוקח נחלת המת עם אשתו שמיבם, כמו שכתוב, "להקים שם המת על נחלתו" דיקא, וכמו שמבאר שם ברות בשאר הפסוקים הסמוכים שהקמת שם המת תלוי במה שלוקחין נחלתו, עין שם, כי גם שם ברות מרמז ענין יבום, כמובא:

אות ב כי עקר בריאת האדם בזה העולם הוא בשביל שיברר ניצוצות הקדושים שנתערבו על ידי חטא אדם הראשון, כמובא. ואלו הניצוצות אי אפשר להם להתברר בפעם אחת בדור אחד כי אם בכל דור ודור מתבררים מעט מעט עד שיבוא משיח במהרה בימינו, ואז יגמר הברור, כמובא כל זה בכתבים, ובשביל זה צריך כל אחד שישאיר אחריו ברכה זרע של קימא להניח בנים בעולם כדי שימלאו מקומו לברר הניצוצות בדור שאחריו, כי אי אפשר שיבררם לגמרי, כי צריכים לבררם מדור לדור דיקא כנ"ל, ועקר הניצוצות שצריכים לבררם מחטא אדם הראשון הם הניצוצות הקדושים שנפלו בכסף וזהב וכו', הינו בתאות ממון, כי תאות ממון כלולה מכל השבעים עבודות זרות, כמבאר היטב בהתורה "צוית צדק עדתיך וכו'" (סימן כג). כי איתא שם שיש שבעים אנפין נהירין בחינת שמחה, בחינת חיים, בחינת באור פני מלך חיים וכו'. ולעמת זה יש שבעים אנפין חשוכין, בחינת עבודה זרה, בחינת מיתה וכו', בחינת עצבות מרה שחורה וכו'. ומי שנופל לתאות ממון, הוא מקשר לפנים דסטרא אחרא, לבחינת אנפין חשוכין, בחינת עבודה זרה, בחינת עצבות מרה שחורה, שזה בחינת בעצבון תאכלנה וכו', עין שם, אבל מי שמשבר תאות ממון ושמח בחלקו וכו' הוא בבחינת פנים דקדשה בבחינת אנפין נהירין, בחינת שמחה וכו', עין שם. וזהו קשין מזונותיו של אדם כפלים כיולדה, כי מי שנופל לתאות ממון צועקת עליו השכינה מאה וארבעים קלין שתי פעמים שבעים קלין קלני מראשי קלני מזרועי וכו', כי כל עבודות זרות תחובות בממון, ומי שנופל לתאות ממון הוא עובד כל השבעים עבודות זרות שהם בחינת שבעים אנפין חשוכין הפך שבעים אנפין נהירין, שהם בחינת שבעים פנים לתורה וכו', עין שם, ואיתא שם שעקר תקון תאות ממון הוא רק על ידי שמירת הברית וכו', כי על ידי דם ברית ממעט ומכניע דם נדות, שהוא בחינת תאות ממון, בבחינת וזהבם לנדה, כמו שכתוב, "גם את בדם בריתך שלחתי אסיריך מבור וכו'", עין שם כל זה היטב: נמצא, שפגם תאות ממון הוא פגם כל התורה כלה, כי זאת התאוה כלולה מכל השבעים עבודות זרות שבעים אנפין חשוכין שהם כנגד שבעים פנים לתורה, שהוא כלל כל התורה, וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, כל העובד עבודה זרה כאלו עובר על כל התורה כלה, ומי שנופל לתאות ממון הוא עובר על כל העבודות זרות שבעולם. נמצא, שהוא עובר על כל התורה, וכן להפך מי ששמח בחלקו וזוכה לשבר תאות ממון, ואזי הוא מקשר בשבעים אנפין נהירין בשבעים פנים לתורה, נמצא שבזה הוא מקים כל התורה כלה, כי כל התורה כלה היא בשביל לברר ניצוצות שנפלו על ידי חטא אדם הראשון כידוע, ורב הניצוצות הם כלולים בכסף וזהב בתאות ממון, כמובן בדברי רבנו זכרונו לברכה בכמה מקומות. כי הממון בשרשו גבה מאד מאד, ושם כלולים כל הגונין עלאין, ועל ידי חטא אדם הראשון נתאחזו שם הקלפות מאד, ונתערבו אלו הניצוצות של כסף וזהב מאד, ועל כן נתקלל אז בעצבון תאכלנה, שזה בחינת פגם תאות ממון כנ"ל, ועל כן נתאחזו שם החיצונים מאד, כי זה ידוע שבמקום שיש קדשה גבה מאד כשמוצאין שם מקום להתאחז מתאחזין שם דיקא מאד מאד בבחינת שפשט ידו בגדולים, וזה בחינת מה שנקראים הפסלת של ניצוצות הקדשה סוספיתא דדהבא, כמובא בזהר הקדוש, ולהפך כשמתבררים ונזדככים הניצוצות מן הפסלת הם בבחינת כסף צרוף, כמובא בכמה מקומות, כי עקר מה שנתערבו הניצוצות הקדושים הוא רק בבחינת כסף וזהב, דהינו תאות ממון כנ"ל, ועל כן הוא כלל כל התורה כלה לשבר תאות ממון כנ"ל, ועל כן עקר ביאת המשיח תלוי בשבירת תאות ממון בבחינת והשליכו איש אלילי כספו ואלילי זהבו וכו', כמו שכתב רבנו זכרונו לברכה במאמר "אשרי העם יודעי תרועה" להמשיך השגחה, עין שם (בסימן יג). כי עקר ביאת המשיח תלוי עד שיגמר הברור כידוע, ועקר הברור הוא על ידי שבירת תאות ממון, כי שם הם כל הניצוצות הקדושים וכל הגונין עלאין כנ"ל. נמצא, שעקר עבודת האדם בזה העולם הוא לשבר תאות ממון כדי לברר משם הניצוצות הקדושים שנתערבו שם ביותר כנ"ל, ועל כן צריך להשאיר אחריו בנים מחמת שאי אפשר שיגמר הברור בעצמו, כי הניצוצות אין מתבררים כי אם מדור לדור דיקא כנ"ל. וזהו בחינת דור לדור ישבח מעשיך (תהלים קמה), 'ישבח' זה בחינת מה שמעלין ומנשאין הניצוצות לשרשם, שזהו שבחא דילהון ויקרא דילהון בבחינת בשוא גליו אתה תשבחם, ומובא בזהר הקדוש, שזהו שבחא דילהון ויקרא דילהון מה שמנשאין עצמן למעלה, עין שם. וזהו, "דור לדור ישבח מעשיך". 'מעשיך' זה בחינת הממון והמשא ומתן שנקרא עשיה, כמובן בדברי רבנו זכרונו לברכה בכמה מקומות, בחינת ומעשה ידינו כוננה עלינו שברכם משה שתשרה ברכה במעשה ידיהם, כי עקר בחינת העשיה הוא הממון, כמובן בדברי רבנו זכרונו לברכה כנ"ל, הינו להעלות הניצוצות מהממון הנקרא עשיה בחינת מעשיך ששם עקר הניצוצות אי אפשר להעלות אותם לשרשם, שזהו שבחא דילהון כנ"ל כי אם מדור לדור דיקא כנ"ל, בחינת דור לדור דיקא כנ"ל, ישבח מעשיך כנ"ל, ועל כן הירשה שיך לבנים והבן ממלא מקום אביו ומקבל נחלתו, כי עקר תקון הנחלה, דהינו הממון, הוא על ידי הבנים שמניחין שהם מבררין הממון, כי אי אפשר לבררו כי אם מדור לדור כנ"ל, ובשביל זה דיקא מחיב כל אחד להניח בנים בעולם כדי לברר הניצוצות שעקרם בתאות ממון כנ"ל, ועל כן הבן עומד על נחלת אביו וכנ"ל:

אות ג וזה בחינת מה שאמר רבנו זכרונו לברכה במאמר הנ"ל שעקר תקון תאות ממון הוא על ידי שמירת הברית, כי על ידי דם ברית ממעט דם נדות, שהוא בחינת תאות ממון וכו', עין שם, כי עקר תקון הברית הוא להוליד בנים בזה העולם בקדשה ובטהרה, כי כל זמן שאינו מוליד בנים, חס ושלום, אפלו אם שמר בריתו בשלמות נקרא עץ יבש והוא בבחינת פגם הברית כידוע, כי צריך שיהיה בבחינת עץ פרי עשה פרי וכו', וזהו עקר תקון הברית, כי לא תהו בראה לשבת יצרה (ישעיה מה), הינו כי כל אחד צריך לעסק בישוב ותקון העולם, ועל כן צריך להשאיר אחריו בנים כשרים שיוכלו לברר יותר הניצוצות שנתערבו, ועקר הניצוצות הם בממון כנ"ל. נמצא, שעל ידי תקון הברית, דהינו על ידי הבנים שמולידים בעולם בקדשה, שזהו עקר תקון הברית, על ידי זה ממעטים תאות ממון, דהינו שמבררים הניצוצות לשרשם שעל ידי זה נתבטל ונתמעט התאוה של ממון, כי עקר הברור על ידי הבנים דיקא, כי אי אפשר לבררם כי אם מדור לדור כנ"ל:

אות ד גם הבנים בעצמן שזוכין להוליד בקדשה שזהו בחינת שמירת הברית כנ"ל, זהו בעצמו בחינת תקון תאוות ממון ששם רב הניצוצות דקדשה כנ"ל, כי עקר הולדת הבנים הוא על ידי הברור שנתברר בברור אחר ברור בימי עבור ולדה, כידוע שכל ימי עבור ולדה הם בחינת ברורים, כמבאר בכתבים, ועקר הברור הוא בבחינת דם נעכר ונעשה חלב, דהינו שנתהפך ונמתק הדם נדות ונתהפך לחלב, וזהו בחינת תקון וברור תאות ממון, שהוא בחינת דם נדות כנ"ל, בחינת וזהבם לנדה כנ"ל, כי שם כל הניצוצות דקדשה, ומשם מתברר הנפש דקדשה של הזרע הנולד בימי עבור ולדה שאז מתברר הנפש ששרשה בעשירות מתוך תאות ממון כהתוך כסף בתוך כור בבחינת (זכריה יג) וצרפתים כצרף את הכסף ובחנתים כבחן את הזהב וכו'. כי עקר הברור הוא בכסף וזהב וכו' כנ"ל, ועל ידי זה הברור והצרוף של כסף וזהב דיקא משם מתברר הנפש של הזרע הנולד, כי כל הנפשות שרשם בעשירות, כמבאר היטב במאמר "גזלה" (סימן סט), עין שם כל המאמר היטב, ומבאר שם שהאשה היא בחינת עשירות, ועשירות דקדשה, זהו עקר אור נפשה, והבנים הנולדים ממנה הם תלויים כפרות התלויים בענפים של האילן, והענפים הם בחינת עשירות דקדשה, שזהו עקר אורה ושלמותה ושם תלויים הבנים, כי שרש הנפש בעשירות דקדשה, עין שם היטב. נמצא, שהבנים נולדים על ידי הברור של עשירות כנ"ל, ועל כן על ידי בנים דקדשה שמולידין, שזהו עקר תקון הברית כנ"ל על ידי זה ממעטין תאות ממון כי עקר הולדת הבנים הוא על ידי ברור וזכוך תאות ממון, כי זהו עקר הברור שנתברר הנפש בימי עבור ולדה בבחינת דם נעכר ונעשה חלב כנ"ל, כי שרש הנפש בממון דקדשה כנ"ל, וזה שכתב רבנו זכרונו לברכה שעל ידי תקון הברית נתתקן תאות ממון וכנ"ל:

אות ה וזה בחינת מה שצריכין להוליד בן ובת, הינו בבחינה הנ"ל שהם תקון הברית ותקון תאות ממון, כי אלו השתי הבחינות הם כלליות כל התורה כלה, והם בחינת ימין ושמאל, בחינת איש ואשה, בחינת בן ובת, כי תקון הברית הוא בחינת ימין, בחינת חסד מתגלה בפומא דאמה, בחינת סטרא דדכורא ששם עקר תקון הברית, וממון ועשירות הוא בחינת שמאל, בחינת מצפון זהב יאתה, כמבאר בדברי רבנו זכרונו לברכה. והוא בחינת אשה כי שם עקר העשירות, כמבאר במאמר "גזלה" הנ"ל, ועל כן עקר תקון הממון על ידי שמירת הברית, כי הימין ממתיק ומתקן בחינת השמאל שהוא הממון. וזה בחינת איש ואשה, כי עקר תקון האשה הוא על ידי האיש, דהינו על ידי בעלה, כמובן בספרים וכמבאר בדברי רבנו זכרונו לברכה. ועקר תקונה על ידי תקון העשירות דקדשה, דהינו תקון תאות ממון שהוא תלוי בשמירת הברית, הינו כפי מה שהאיש זוכה לבחינת שמירת הברית כמו כן יש לו כח לבררה ולתקנה, שזהו בעצמו בחינת תקון תאות ממון, ועל ידי זה נולדים הבנים וכנ"ל: ועל כן עקר הירשה והנחלה שיך להבן ובת במקום בן לא תירות, כי עקר תקון הנחלה, דהינו תקון הממון הוא רק על ידי הבן, שהוא בבחינת תקון הברית, ויש לו כח לפי זכותו לתקן הנחלה והממון, שזהו עקר התקון והברור של הבנים שמניחין בעולם, אבל הבת, שהיא מסטרא דנוקבא, שמשם עקר העשירות אין לה כח לברר ולתקן העשירות בעצמה, כי אם על ידי בעלה כנ"ל, אבל אם אין לו בן אזי יורשת הבת, כי אף על פי כן היא מיוצאי חלציו, וגם היא נולדה על ידי ברור ותקון תאות ממון, כי כל ההולדות הם על ידי זה כנ"ל בבחינת דם נעכר וכו' כנ"ל, ועל כן אף על פי שהיא בעצמה צריכה תקון עדין כנ"ל, אף על פי כן כבר התחיל התקון על ידה, ועל כן חשובה זרע לירשה ולפטר מן היבום:

אות ו וכשאין האדם זוכה להשאיר אחריו בנים או בנות, חס ושלום, אזי הוא עץ יבש ואינו יכול לעלות למעלה, כי עדין לא עשה כלום ולא תקן בעולם, כי עקר התקון והברור הוא לברר הממון וזה הברור הוא רק על ידי הבנים שמניחין וכנ"ל שהם בעצמן נולדין על ידי זה הברור, והם עוסקים אחריו וממלאין את מקומו לברר יותר, כי הם קמים על נחלתו, כי אי אפשר לברר כי אם מדור לדור וכו' כנ"ל, אבל כשלא נשאר אחריו חס ושלום, יוצאי חלציו למלא את מקומו לעסק בברור ותקון הנ"ל עדין לא תקן כלום ואינו יכול לעלות למעלה, כי הוא בבחינת ערטילאי שאין לו במה להתלבש, כמובא בזהר הקדוש, כי על ידי תקון הממון והעשירות דקדשה, שזהו עקר התקון ששם כל הניצוצות וכל הגונין עלאין כנ"ל, על ידי זה נעשין לבושין בחינת בגדי ישע, בבחינת כי הלבישני בגדי ישע, כמובא במאמר "אחוי לן מנא דלא שויא לחבלא וכו'" (סימן כה), כי על ידי הגונין עלאין שמעלין לשרשן, על ידי הברור והתקון של הממון, על ידי זה נעשין לבושין, שהם בחינת התפארות כלליות הגונין, אבל כשאין זוכה לזה, דהינו כשאינו מניח בנים חס ושלום, אזי אין לו במה להתלבש ואינו יכול לעלות וכנ"ל: ועל כן צריך תקון על ידי היבום, ועקר תקון היבום הוא על ידי ההוא רוחא דשדי בגוה כמובא, וההוא רוחא דשדי בגוה בביאה ראשונה זהו עקר בחינת תקון האשה מה שבעלה מתקנה בבחינת אין האשה כורתת ברית אלא למי שעשאה כלי, כמובן בכתבי האר"י ז"ל. ועקר התקון הוא שמתקן ומברר העשירות שעל ידי זה משלים אור נפשה, כי זה עקר חיותה כנ"ל, ועל כן תכף נותן לה כתבה שאנו למדין מפסוק, "כסף ישקל כמהר הבתולת". כי עקר הכתבה הוא בשביל ביאה ראשונה, כמבאר בפוסקים, כי עקר תקונה על ידי ההוא רוחא דשדי בגוה בביאה ראשונה, וכל תקונה הוא רק על ידי תקון העשירות כנ"ל, ועל כן צריך אז לתן לה כתבה להמשיך לה עשירות דקדשה, בחינת כסף צרוף ומזקק, שזהו עקר תקונה וחיותה, וכל הבנים שמולדת אחר כך כלם נולדים על ידי הכלי הנ"ל שהוא רוחא וכו' הנ"ל, וכלם מקבלים חיות משם, כי עקר הולדת הבנים וחיותם שמקבלים מאמם הוא על ידי עשירות, כי שם שרש נפשם ושם הם תלויים כענפים באילן כנ"ל, ועל כן כשאין מניח בנים, חס ושלום, ואז אין זוכה לברר העשירות דקדשה, שזהו עקר התקון, כי אין מי שיעמד על נחלתו להקים שמו, כי עקר השם, שהוא הנפש, הוא בעשירות, ועל כן כשאין נשאר אחריו בנים לברר העשירות ולקבל נחלתו, אזי שאין מי שיקים שמו, כי עקר הקמת שם, שהוא הנפש, הוא על ידי תקון העשירות ששם שרש הנפש כנ"ל, ואזי תקונו על ידי אחיו שמיבם אשתו, והתקון הוא על ידי ההוא רוחא וכו' כנ"ל, שהוא התחלת תקון העשירות כנ"ל, שכל הבנים נולדים על ידו כנ"ל. ועל כן זה נחשב השארה אחריו מאחר שהתחיל לברר ולתקן, ועל ידי זה יכול אחיו, שהוא משרשו, לחזר ולהמשיך על ידי זה נשמתו בעולם ולתקנו על ידי זה , כי עקר קרבות האחין הוא גם כן על ידי שמקבלין כלם מההוא רוחא של אמם, כי כלם מקבלים משם, ועקר הוא הבכור, כי כלם מקבלים על ידו, וכן כל האחין מקבלין זה אחר זה. נמצא, שכלם מקבלים מחד רוחא וכו', וההוא רוחא של אחיו המת דשדי בגוה של היבמה נמשך גם כן כפי בחינת ההוא רוחא שקבל מאמו, כי הוא חיותו ומשם נמשך ההוא רוחא דשדי באשתו. נמצא, שההוא רוחא של היבמה הוא מבחינה אחת עם היבם כנ"ל, ועל כן אחיו היבם, יש לו כח לתקנו ולהמשיך נשמתו על ידי ההוא רוחא, שהוא בחינת התחלת תקון העשירות, שזה עקר התקון והברור שצריך האדם לברר בעולם כנ"ל, ועל כן היבם מקבל הנחלה, כמו שכתוב, "יקום על שם אחיו לנחלה". כי זה עקר התקון לתקן ולברר הנחלה והעשירות, שעל ידי זה עקר הקמת שמו ונפשו, כי שם שרש הנפש כנ"ל:

אות ז

וזה שטענו בנות צלפחד, אם אנו חשובות זרע תנה לנו נחלה ואם לאו תתיבם אמנו. כי עקר היבום הוא רק מחמת הנחלה מהמת שלא הניח מיוצאי חלציו למלאות מקומו להקים שמו על נחלתו דיקא כנ"ל, דהינו לתקן תאות ממון וכו' כנ"ל, ועל כן טענו, אם אין אנו יכולים לקבל נחלתו בודאי מחיבת אמם להתיבם, כי עקר היבום תלוי בזה כנ"ל: שיך לעיל:

(שייך לעיל) אות ח ההוא רוחא דשדי בגוה שהוא עיקר תיקונה הוא בחינת תיקון העשירות, וזה בחינת הכתובה שנותן לה אז מיד וכולי וכנ"ל, כי בחינת ההוא רוחא הנ"ל הוא בחינת בנימין כמבואר בכתבים, ובנימין הוא בחינת תיקון העשירות דקדושה בבחינת בבקר יאכל עד ולערב יחלק שלל דהיינו עשירות, כי בית המקדש בחלקו של בנימין, והבית מקדש הוא בחינת תיקון עשירות דקדושה ועל כן היו שם אוצרות כסף וזהב הרבה מאד, כמו שכתוב: אוצרות בית ה', כי בבית המקדש היה עשירות גדול ומופלג מאד מאד כי שם התיקון של הממון והעשירות שהוא כלל כל התיקונים, כי בבית המקדש שם היה התיקון והכפרה על כל החטאים והפגמים שבעולם שכולם כלולים בפגם עבודה זרה שהוא כלל התורה היינו בתאוות ממון ששם כלולים כל העבודות זרות, והבית המקדש שהוא בחינת עשירות דקדושה שם היהי התיקון על כל החטאים והפגמים שכולם כלולים בתאוות ממון וכנ"ל, ועל כן עיקר הכפרה על ידי הקרבן שמביא מיגיע כפו וממונו, נמצא שבנימין הוא בחינת תיקון עשירות דקדושה. וזהו בחינת ההוא רוחא כנ"ל, ועל כן על ידי זה יכול היבם להקים שם המת על נחלתו, על נחלתו דייקא כי זה עיקר התיקון כנ"ל. ברוך ה' לעולם אמן ואמן